:: wikimiki.org ::

נורמנים

נורמנים

הנורמנים אשר שמם נגזר מ-"Northmen" או "Norsemen", אנשי הצפון, היו פולשים סקנדינבים (במיוחד דנים וויקינגים) אשר במהלך המאה ה-9 לספירה החלו בכיבוש החלק הצפוני של צרפת הידוע כיום בשם נורמנדי. הנורמנים אימצו את הדת הנוצרית ואת השפה הצרפתית ויצרו זהות תרבותית חדשה הנפרדת משכניהם הצרפתים ובני ארצות מוצאם הסקנדינביים. התרבות הנורמנית כתרבויות מהגרים אחרות הייתה משתנה וסתגלתנית ולמשך זמן מסויים הובילה אותם לכיבוש שטחים בכל רחבי אירופה. ב-1066 המנהיג הנורמני המפורסם ביותר הדוכס ויליאם הראשון מנורמנדי הידוע בכינויו "ויליאם הכובש" הוביל את המערכה של הנורמנים לכיבוש האי הבריטי. הנורמניים וצאצאיהם החליפו את האנגלו-סקסונים כמעמד השליט באנגליה ולאחר תקופה של טינה ומרי התמזגו לבסוף שתי הקבוצות, הנורמנים והאנגלו-סקסונים עד שהחלו הנורמנים לקרוא לעצמם אנגלו-נורמנים. במהלך מלחמת מאה השנים זיהו הנורמנים את עצמם יותר ויותר כאנגלים והשפות האנגלו-נורמנית והאנגלו-סקסונית התמזגו ליצירת האנגלית התיכונה. קטגוריה:עמים קדומים
- ja:ノルマン人

סקנדינבים

סקנדינבים או נורדים הם בני העמים שמוצאם מסקנדינביה, חצי אי בצפון אירופה הכולל את שטחיהן של נורבגיה ושבדיה בימינו. במובן הרחב יותר כוללת סקנדינביה גם את דנמרק. הסקנדינבים אשר מוצאם מסקנדינביה, כוללים כיום את הדנים, הנורווגים, השוודים והאיסלנדים. לשונותיהם קרובות מאד זו לזו ובני עם אחד מבינים את שפתו של עם אחר. נוהגים לסבור בטעות כי גם הפינים הינם סקנדינבים, ככל הנראה, משום שפינלנד גובלת בחצי האי הסקנדינבי, ומשום שכמו יתר בני סקנדינביה אף הם בהירי שיער, אולם מוצאו של עם זה באסיה ואף לשונם רחוקה מאד מן השפות הסקנדינביות: דנית, שוודית, נורווגית ואיסלנדית. הסקנדינבים הם צאצאיהם של הויקינגים, ובניגוד לעברם האלים, כיום הינם עמים שוחרי שלום במובן הפוליטי.

ראו גם

- מיתולוגיה נורדית קטגוריה:עמי אירופה קטגוריה:דנמרק קטגוריה:נורווגיה קטגוריה:שבדיה קטגוריה:איסלנד

ויקינגים

ויקינגים, לוחמים סקנדינביים, אשר במקביל לורנגים אשר פשטו על מזרח אירופה והאימפריה הביזנטית, פשטו על חופי צפון אירופה, מערב אירופה והאיים הבריטים החל מהמאה ה-8 ועד המאה ה-11 לספירת הנוצרים והיו ידועים כסוחרים ומתיישבים. הוויקינגים התיישבו בארצות זרות והיו סוחרים ובעלי מלאכה. אכזריותם של הוויקינגים וכיבושיהם נודעו ברחבי אירופה והם הפכו לאימת חופיה המערביים של אירופה. שמם נובע ככל הנראה מהמילה vik בנורדית עתיקה אשר משמעותה מפרץ, אפיק או פלג על שם הפיורדים הרבים המצויים בחופי נורווגיה והסיומת ing קרוב לודאי מציינת שייכות או מוצא כך שפירוש שמם מילולית הוא "אלו המגיעים מהפיורדים". הוויקינגים נתנו את שמם לכל התקופה הוויקינגית החל מהפשיטות הראשונות בשלהי המאה השמינית לספירה ועד כיבוש אנגליה ע"י "וויליאם הכובש" מלך הנורמנים, תקופה של התפשטות ונדידת שבטים צפון-גרמאנים מסקנדינביה, שניתן לראות אותה כשלב מאוחר יותר של נדידת השבטים הגרמאנים, הסלאבים ואחרים בין המאה הרביעית למאה התשיעית לספירה. כמו רוב הסקנדינביים היו גם הוויקינגים תחילה ציידים, חוואים ודייגים אשר חיו בקהילות אוטונומיות קטנות אך עם פיצוץ האוכלוסין בסקנדינביה, התגלעות העימותים הפנימיים והתעוררות הצורך בשווקים חדשים למסחר הפכו חלק מהם ל"וויקינגים", המכונים גם נורדים בעת מאוחרת יותר, יורדי ים ובוני ספינות מהמובילים בתקופתם. ספינותיהם הארוכות באופן בולט היו בנויות בעיקר מעץ אלון וכללו 40-60 חותרים. לכל ספינה היה תורן בודד עליו מפרש מרובע המקושט בפסים מרהיבים ודפנותיהן היו מכוסים מגנים. כל ספינה הייתה זוויתית בשני צדיה כך שיכלה לנוע קדימה ואחורה אף בלי להסתובב. הוויקינגים היו בני שבטים צפון-גרמאנים (סקנדינבים) ואמונתם הייתה פגאנית מהסוג הגרמאני והתבססה על המיתולוגיה הנורדית. הוויקינגים דיברו נורדית עתיקה וכתבו באמצעות האלפבית הרוני. הוויקינגים העריצו עוצמה. הם אומנו מילדות ללחימה, הם האמינו כי מוות בקרב הוא המוות המהולל ביותר ורק מי שמת מוות כזה זכאי להגיע לואלהלה, גן העדן של הלוחמים. כל ויקינגי נולד עם תג מחיר, שוויו לפי המעמד בו הוא נולד, זה המחיר אותו היה מחוייב לשלם רוצח למשפחה של הנרצח לדוגמא. אך החברה הוויקינגית הייתה מאוד מובילית, תג מחיר זה לא היה קבוע, ואף שלא ניתן היה לרדת מתחתיו, ניתן היה לעלות. האדם התקדם בחברה על פי כישוריו, אם הוא נולד למעמד נמוך אין זה היה הכרח שישאר במעמד זה. כישורים מסויימים כמו כושר גופני טוב וכוח פיסי, יכולת להשתמש במגוון כלי נשק, יכולת לקרוא ולדבר כמה שפות ומלאכות מסויימות היו יכולים להעלות את ערכו של האדם הוויקינגי. בניגוד למיתוס המקובל, על דמות הווויקינגים כפראים מוזנחים, השתמשו הוויקינגים בכלים דוגמת מסרק, סכין גילוח, מלקטת וכדומה. הוויקינגים באנגליה אף זכו למוניטין של מתנקים כפייתיים שכן הם התרחצו פעם בשבוע בניגוד לאנגלו-סקסונים. סקסונים באותם ימים היו נוהגים הוויקינגים לפשוט עם בוקר מן הים או ממחנות זמניים שהם הקימו על ישובים שלמים שלחופי אירופה, לבזוז אותם ואחר להעלותם באש על תושביהם ועל רכושם שלא נגזל. ובטרם היה מגיע כוח סיוע להגן על אחד הישובים, כבר היו הוויקינגים מפליגים בלב ים בספינותיהם בדרכם ליעדם חסר המזל הבא. סיפורי הפשיטות, הקרבות והתגליות תועדו בסאגות הנורדיות שתחילה עברו מפה לפה עד שנכתבו. הוויקינגים שנודעו כיורדי ים אמיצים שלא נרתעים מפני הסכנה וצדים דגים לכלכל את עצמם, החלו גם לעבד את האדמה, ובחלוף הזמן נודעו גם בקשרי מסחר עם ערים רבות. הוויקינגים ניווטו על פי השמש והכוכבים, ונסחפו כאשר היה יורד הערפל על כן הקפידו רוב הזמן לשוט עם החופים בטווח הראייה. קבוצת ויקינגים בראשות לייף אריקסון הגיעו לאמריקה זמן רב לפני קולומבוס, הם קראו לה וינלד, התיישבו בה, וכאשר ניסו לחזור ניסחפו קצת אבל חזרו לגרינלנד. במרוצת הזמן, השתלטו הוויקינגים על שטחים נוספים מחוץ לארצותיהם והחלו להתיישב בהם. משום שככל הנראה, אף לא אחד חפץ בשכנים שכאלה, היו ישובים שלמים מתרוקנים מיושביהם שנמלטו מבתיהם באימה, שמא ויקינגים עומדים לפגוע בהם. כך נוספו ללוחמים שטחים חדשים מבלי שאף יראו פניהם באותם המקומות. במהלך השנים התפלגו השבטים הוויקינגים ללאומים שונים וכיום צאצאים חיים בדנמרק, בשבדיה, בנורבגיה ובאיסלנד, מה שבא לידי ביטוי בהבדלים הלשוניים בין שפות הארצות אשר כולן מקורן בנורדית העתיקה. כמו כן, אחוז ניכר מהאוכלוסיה של אנגליה, סקוטלנד, בלארוס, אוקראינה, מזרח אירלנד וצפון צרפת הינו בעל שורשים ויקינגים.

קישורים חיצוניים

- [http://www.hurstwic.org/history/articles/manufacturing/text/arms.htm אמצעי לחימה וטקטיקות של הוויקינגים] קטגוריה:אירופה: היסטוריה
- als:Wikinger ja:ヴァイキング ko:바이킹 ms:Viking simple:Vikings zh-min-nan:Viking-lâng

המאה ה-9

(המאה ה-8 - המאה ה-9 - המאה ה-10 - לוח אירועים בהיסטוריה) המאה ה-9 היא התקופה שהחלה בשנת 801 והסתיימה בשנת 900. היא המאה התשיעית של המילניום הראשון.

אירועים

- האפוס ביאוולף חובר במאה זו או בהמאה ה-8
- שלטון קרל הגדול בהממלכה הפרנקית. תקופת הרנסנס הקרולינגי
- מתחילה מתקפת הויקינגים באירופה
- המגיארים מגיעים להונגריה, ומצליחים לנצח את כוחות הבולגארים והסרבים.
- הטוקרור מתיישבים בעמק נהר סנגל.
- מוסלמים משתקעים בצפון מערב ודרום מזרח מדגסקר.
- תקופה של פשיטות ימיות ערביות על חופי הים הטירני והים האדריאטי
- תקופת שלטון של האחלבידים בצפון אפריקה
- ההתישבות הנורבגית הראשונה באיסלנד
- תקופה של קרע בין הכנסייה המערבית והמזרחית.
- בולגריה משתרעת ממוצא הדנובה ועד לבוסניה ואפירוס.

אנשים משמעותיים במאה ה-9

- אלפרד הגדול
- ארנולף מקרינתיה
- קרל הגדול
- לואי האדוק
- עדי סנקרה
- אנופ פון קלקר

המצאות ותגליות

- המצאת אבק השריפה בסין

שנים במאה ה-9

- 09 קטגוריה: היסטוריה כללית של ימה"ב ja:9世紀 ko:9세기

נצרות

הנצרות היא אחת משלוש הדתות המונותאיסטיות. הדת הנוצרית נוסדה בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה, ובמהלך ארבע המאות הראשונות לספירה היא הפכה לדת הדומיננטית באירופה ובעולם המערבי. מספר מאמיניה נאמד כיום ב-2.1 מיליארד מאמינים. במהלך השנים התפלגו הנוצרים לפלגים שונים על רקע ויכוחים בעניין עיקרי האמונה, אופי והרכב הממסד הדתי הנוצרי, ומנהגים שונים.

רשימת הזרמים העיקריים בנצרות

הפלגים הנוצריים העיקריים כיום הם:
- הנצרות המערבית :
- הכנסייה הרומית הקתולית (דרום אירופה ומרכזה, דרום אמריקה, מרכז אפריקה ומערבה, הפיליפינים ועוד) :
- הכנסייה הפרוטסטנטית הלותרנית (צפון אירופה, סקנדינביה) :
- הכנסייה הפרוטסטנטית הקלוויניסטית (מרכז אירופה) :
- הכנסייה הפרוטסטנטית האנגליקנית (בריטניה, צפון אמריקה, דרום אפריקה, אוקיאניה ועוד) :
- הכנסייה הפרוטסטנטית האוונגליסטית (ארצות הברית בעיקר) :
- הכנסייה הפרוטסטנטית הפנטקוסטאלית (ארצות הברית, מערב אפריקה)
- הנצרות המזרחית :
- הכנסייה היוונית האורתודוקסית (יוון, קפריסין) :
- הכנסייה הפרבוסלבית (רוסיה, אוקראינה, בולגריה, סרביה ועוד) :
- הכנסייה הארמנית :
- הכנסייה הקופטית (מצרים, אתיופיה) אף על-פי שהנצרות נולדה במזרח התיכון והתבססה באירופה, הרי שכיום הריכוזים הנוצרים הגדולים הם דרום אמריקה והפיליפינים. עם זאת, מרכזי הממסד הנוצרי עדיין נמצאים באירופה ובמזרח התיכון.

מאפייני הדת

דמותו של ישו בנצרות

הדמות המרכזית בדת הנוצרית, על כל פלגיה, היא דמותו של ישו הנוצרי. על-פי המקורות הנוצריים, בעיקר ספרי הברית החדשה, ישו היה יהודי שחי בתחילת המאה הראשונה לספירה, נשא הטפות דתיות ואף חולל נסים. תלמידיו ראו בו את המשיח בן דוד, אולם הסנהדרין, המוסד היהודי העליון בארץ ישראל דאז, ראתה בו מורד ומסרה אותו לידי השלטונות הרומיים כדי שיוציאו אותו להורג. על-פי הכתבים הנוצריים, הוצא ישו להורג בצליבה בירושלים. מאוחר יותר התפתחה בנצרות תאולוגיה, שעל-פיה ישו היה בן האלוהים, כלומר התגלמות של האל בדמות אדם, וכי צליבתו הייתה מעין הקרבת קורבן למען כפרת החטאים של האנושות כולה. התאולוגיה הזאת פותחה בעיקר בידי פאולוס (שאול הטרסי) - תלמיד של ישו, שהוא האישיות המרכזית בעיצוב הנצרות כפי שהיא מוכרת לנו כיום.

עיקרי האמונה

הנצרות, על ענפיה השונים, רואה את האלוהות כמורכבת משלושה: האב (אלוהים), הבן (ישו, הנחשב לבן האלוהים) ורוח הקודש (מעין השראה של קדושה). תפיסה זו מכונה השילוש הקדוש.
הנצרות היא דת דוֹגמטית, כלומר במרכז הדת עומדים כמה עקרונות (דוֹגמות) שעל הנוצרי להביע את אמונתו המלאה בהם. קבלת העקרונות והצהרת האמונה בהם היא התנאי העיקרי להפיכתו של אדם לנוצרי. סטייה מעקרונות האמונה הרשמיים מכונה הרטיות (או: הרזיה heresia, heresy). ויכוחים על עקרונות האמונה היו הסיבה התאולוגית המרכזית לפילוגים שחלו בנצרות לאורך השנים.
העקרונות המקובלים כיום על רוב הזרמים הנוצריים הם: #קבלת השילוש הקדוש #האמונה כי ישו היה אל ואדם כאחד (אמונה שעוררה בעבר מחלוקת בין פלגים בנצרות) #האמונה כי צליבתו כאדם באה ככפרה על חטאי האנושות #האמונה כי ישו קם לתחייה מקברו שלושה ימים לאחר שנצלב #האמונה שמריה (מרים) שילדה את ישו הייתה בתולה לפני שילדה את ישו ונותרה בתולה לאחר לידתו #אמונה בנצחיות הנפש #אמונה באפוקליפסה (מעין יום הדין, שבו יחזור ישו וישפוט את בני האדם) #קבלת החלטות ועידת ניקאה (ועידת חשמנים שהתכנסה בשנת 325 לספירה וקבעה את עקרונות הנצרות, פרשנות ההחלטות, והסמכות להכניס בהן שינויים, אף היא נתונה במחלוקת בין הפלגים השונים בנצרות). עקרונות האמונה מנוסחים במסמך המכונה "קרדו" (credo מילה שפירושה בלטינית: "אני מאמין"). לכל פלג בנצרות קרדו משלו, אבל רוב העקרונות משותפים לכלל הפלגים.

שמה של הדת

שמה של הדת בעברית נגזר כנראה משמה של העיר נצרת. נצרת היא העיר שבה גר ישו עם משפחתו רוב ימי חייו, על פי הכתבים הנוצריים. כינוי דומה לנוצרים מופיע גם בקוראן ובקרב חלק מהמוסלמים - "נסארא" (نصارى). הנוצרים עצמם מכנים את עצמם "כריסטיאנים" (למשל באנגלית: Christians וכך ברוב השפות האירופיות) או "משיחיים" (למשל בערבית: مسيحيون מסיחיון). שמות אלו נגזרו מן האמונה הנוצרית הקדומה כי ישו היה המשיח. ביוונית, וברוב השפות האירופיות, מכונה ישו: כריסטוס (Χριστός) מילה שהיא תרגום מילולי של המילה העברית "משיח".

לידת הדת הנוצרית

על פי האמונה הנוצרית, שפותחה במיוחד ע"י פאולוס, ישו הוא בנו של האלהים (נקרא גם "שה האלוהים") שירד לגאול את האנושות על ידי מותו. הוא נצלב ע"י הנציב הרומי פונטיוס פילטוס ככפרה על חטאי האנושות ועל החטא הקדמון וחזר לתחייה לאחר צליבתו. ע"פ אמונה זו יחזור ישו לתחייה פעם נוספת על מנת לגאול את העולם באחרית הימים. בשל חשיבות מאורע זה מתחילה הספירה הנוצרית משנת הולדתו המשוערת. ישו נתפס כחלק מהאלוהות המשולשת הנקראת השילוש הקדוש- האב, הבן ורוח הקודש. דבר זה עורר את הויכוח האם הנצרות היא בכלל דת מונותאיסטית אולם הנוצרים טוענים כי זו ישות אחת שהיא שלושה, ונשגב מבינת האדם להבין זאת. ישו הוא אינו משיח במובן המקראי (כלומר, מלך יורש לבית דוד), אלא הוא התגלמות האל בבשר. המונח העברי "נצרות" לקוח משם העיר "נצרת", מקום לידת יוסף ומרים - הוריו של ישו והעיר בה גדל (הוא עצמו נולד בבית לחם). באנגלית מכונים הנוצריים - Christians, וואריאציות דומות בשפות אירופאיות אחרות, מהמילה היוונית כריסטוס - Ξριστος, שהיא תרגום המילה העברית משיח. שם נוסף בו מכנים הנוצרים את עצמם הוא "דת האהבה" כי ישו העמיד מעל לכל, את מצות "ואהבת לרעך כמוך". הדת הנוצרית אינה שמה במרכזה את קיום מצוות הדת כפי שהיהדות והאיסלאם שמות, אלא יותר שמה דגש על עשיית מעשים טובים ואמונה בישועה על ידי בן האלוהים - ישו. מבחינה היסטורית מקור הנצרות ביהדות והדבר ניכר בכתבי הקודש שלה ובהרבה מאמונותיה, אך בעקבות הפצתה על ידי פאולוס ואוגוסטינוס היא התפשטה בקרב העמים האירופאים בתחילה, ומאוחר יותר גם בשאר ארצות העולם. כיום נפוצה הנצרות ברחבי העולם כולו, ונחשבת לדת הגדולה בעולם. התהליך שהוביל את הנצרות מימי ישו ועד היום ארוך ומורכב, ומבטא את הנצרות כתופעה היסטורית.

התאולוגיה הנוצרית

למרות שישנם זרמים ותת-זרמים נוצריים רבים ולכל אחד מהם עקרונות שונים, ניתן להתייחס לנצרות הקתולית של ימי הביניים כנצרות הקלאסית, המייצגת את התאולוגיה הנוצרית. האמונה הנוצרית הקלאסית מבוססת על חלוקת העולם לטוב מוחלט, המיוצג ע"י האל, ורע מוחלט, המיוצג ע"י השטן (במיתולוגיה הנוצרית השטן הוא מלאך בשם לוציפר שמרד באל וירד אל השאול). הטוב משויך לצד הנפשי/רוחני של האדם, הכפוף לאל, שהוא תמצית הטוב (הכנסייה הקתולית אף בנויה על פי העקרון שהאפיפיור, ראש הכנסייה, הוא שליחו הישיר של האל). בעולם הטוב קיימים צדק (ענישת החוטאים והעדפת הצדיקים) וחמלה (כפרת העוונות). מבחינתו של האדם, הטוב בא לידי ביטוי בתכונות כמסירות, אהבה, צניעות, אלטרואיזם וכדומה. הרע משויך לצד הגופני של האדם ומכיל את ההנאות והצרכים האנוכיים שלו - בצע, תאווה, גאווה וכו'. אדם המממש הנכנע לצרכים אלו, במעשה ואף במחשבה, נחשב לחוטא. הנצרות הקלאסית מבוססת על תפיסתו של אוגוסטינוס שמשעת לידתו - האדם חוטא, כיוון שנוצר בחטא. חטא זה הינו החטא הקדמון, אותו חטאו אדם וחוה בסיפור הבריאה. כל אדם נושא חטא קדמון זה עימו ומוסיף לו את חטאיו. חטאיו של האדם מרחיקים את נשמתו של האדם מהאל, ומקרבים אותו לעולם הרע. עקרון הנלווה אל החטא הוא עיקרון הכפרה. ע"י עינוי הגוף, מתחברת נשמת האדם לאל ומכפרת על חטאיה (עינויים מקובלים הם צומות והתנזרות מהנאות שונות). על פי האמונה הקתולית הקלאסית, תרומה מסוימת לכנסייה מסוגלת אף היא לכפר על חטאים.
סביב עיקרון זה נוצרה בהיסטוריה של הנצרות תופעה של כפרה בה מתוודה המאמין החוטא בפני כומר מוודא על חטאיו בתא ווידוי מיוחד, ובסוף הווידוי גוזר הכומר את המעשים שעל המאמין לעשות על מנת לכפר על חטאיו.
תופעה היסטורית נוספת שהתפתחה לאור עיקרון זה היא הנזירות הנוצרית.
כמו כן, שימש עיקרון זה כבסיס לאינקוויזיציה, שכן ע"י עינוי הכופרים הם מקבלים מחילה חלקית על כפירתם. לעיקרון זה מצטרף עיקרון הקורבן- שחיטת בעל חיים שאינו מכיל חטא (שכן אינו מזרע אדם), מסוגלת לכפר על חטאי בעל הקורבן. עיקרון זה בא לידי ביטוי בבית המקדש היהודי ומרכזו בקורבן הגדול בהיסטוריה: צליבת ישו. ע"פ האמונה הקלאסית, בנו של האל אינו נגוע בחטא הקדמון וכן הוא היווה במותו קורבן לכל בני האדם. בכך שהאדם מקבל את דתו של ישו, היא הנצרות, מכפר ישו על חטאו הקדמון. ע"פ הפילוסופיה הנוצרית הקלאסית, אין צורך בקורבנות נוספים לאחר צליבתו. ע"פ הנצרות הקלאסית, לאחר מות הגוף נשלחת נשמת האדם לחיי נצח בעולם הבא. שם מתחלקות הנשמות לצדיקות, המגיעות לגן עדן וחוטאות, המגיעות לגיהינום. חלוקה זו היא על בסיס מעשי האדם בחייו, אולם האדם יכול לחזור בתשובה בכל שלב. על האדם למות ללא חטאים, אחרת ישלח לגיהינום ועל כן עליו לחטוא מעט ככל הניתן ולכפר על חטאיו. אמצעי חשוב לכפרה זו הוא הווידוי על סף המוות - על הגוסס להתוודות על חטאיו ולחזור בתשובה בפני כומר מוודה, על מנת שנפשו תעזוב את העולם הזה ללא חטאים.

ענפי הנצרות

הנצרות כוללת הרבה מאוד זרמים, אמונות וכתות. מקובל לחלק אותה ל-3 ענפים עיקריים:
- הנצרות הקתולית, המהווה את הזרם הקוהרנטי ביותר, המאופיינת בעיקר ע"י כפיפות לכנסייה הקתולית, ומייצגת כמיליארד מאמינים.
- הנצרות המזרחית, שכוללת את הנצרות הפרבוסלאבית (המוגדרת ע"י כפיפות לכנסייה הרוסית-אורתודוכסית), הנצרות היוונית-אורתודוכסית (המוגדרת ע"י כפיפות לכנסייה אורתודוכסית), ונצרות ארמנית.

- הנצרות הפרוטסטנטית, שכוללת תת-זרמים רבים ומגוונים, ובכללם הנצרות האנגליקנית, ,והמטריה האוונגליסטית שתחתיה מאוגדים, בפטיסטים, פוריטנים (מלשון טוהר) שהיו המייסדים של ארה"ב, שהתפצלו מהזרם הפרוטסטנטי, פרסברטיאנים ועוד. תת-זרם נוסף הם המורמונים שנחשבים למיסיונרים.
מבחינה היסטורית, הנצרות התפצלה לשני ענפים עיקריים בעקבות פיצול האימפריה הרומית. :הנצרות המזרחית שמרכזה היה בקונסטנטינופול (ביזנטיון), ותחום השפעתה כלל את המזרח התיכון, הבלקן, ומאוחר יותר את מזרח אירופה. :הנצרות המערבית שמרכזה ברומא ותחום השפעתה כלל את מערב אירופה. מהנצרות המערבית התפצלה הנצרות הפרוטסטנטית . באופן כללי ניתן לומר שבנצרות המזרחית חזק היסוד המיסטי והטקסי, ואילו בנצרות המערבית יש מקום רב יותר לפן השכלי, שבא על חשבון הפן הטקסי. במיוחד בולט הדבר בזרמים הפרוטסטנטים.

הפולחן הנוצרי

- הספר המקודש לנצרות הוא הביבליה (Bible) הכולל את "הברית הישנה" (התנ"ך), בכריכה אחת עם הברית החדשה. הברית החדשה ע"פ הנצרות באה לעולם ע"מ להחליף את הברית הישנה עם האל.
- מקום המפגש הדתי של הנוצרים מכונה כנסייה (שם זה משמש גם לתיאור המנגנון הדתי הכולל), ושימושה העיקרי הוא לתפילה.
- איש הדת הממונה על התפילות בכנסייה מכונה כומר, ולו קהילת מאמינים, אנשי דת נוספים בסולם ההיררכיה הם בישוף וקרדינל.
- הסמל של הדת הנוצרית הוא הצלב, המסמל את צליבתו וקורבנו של ישו.
- לנצרות זיקה לשמש. לוח השנה הוא לוח שמשי, שמתמלא בהקפה אחת של כדור הארץ את השמש. יום ראשון היום המקודש לנצרות נקרא יום השמש. (Sunday)
- היום המקודש של הנצרות הוא יום ראשון, שבו נהוג לשבות מעבודה וללכת לכנסייה ואף נהוג לדחות אליו חגים ואירועים.
- מקום מקודש. ארץ ישראל ככלל נחשבת כארץ הקדושה, ובה ערים ואתרים רבים כמו בית לחם, נצרת, ירושלים ובה כנסיית הקבר שבה נקבר ישו ודרך הייסורים של ישו בדרך שהלך אל מותו (Via Dolorosa בלטינית), נהר הירדן, ומקומות נוספים בהם עשה ישו ניסים לפי המסורת כמו הכינרת. מאמינים נוצרים שבאים לבקר בארץ ישראל מסיבות דתיות נקראים צליינים.

הטקסים הנוצריים

הטקס המרכזי בדת הנוצרית הוא טקס הטבילה, אותו עובר כל מצטרף לנצרות, לרבות תינוק המועד להיות נוצרי. בעיקרו של טקס זה מוזלפים מים קדושים על המצטרף. מחקרים טוענים שמקורו של טקס זה בכת האיסיים היהודית מימי בית שני, שיוחנן המטביל, מורו של ישו היה חבר בה. למרות שע"פ הברית החדשה ישו אינו קורא לטבילה, התקבל המנהג בנצרות, משום שתחילת קבלת רוח הקודש של ישו החלה בהטבלתו ע"י יוחנן המטביל. טקסים נוספים הם התפילות, הנערכות בזמנים שונים ובצורות שונות. טיב התפילות שונה לפי זרמי הנצרות השונים. בכנסיית הפרוטסטנטים, הכנסייה הפרוטסטנטית, עומד במוקד העניינים המקרא של טקסטים מקודשים, אף של הברית הישנה, והדרשה שבאה בעקבותיה, ואילו בכנסייה האורתודוקסית עיקר התפילה הוא הטקסים, הפולחנים והתפילות כאשר היסוד הרגשי הוא מרכזי, לעומת היסוד השכלי והלימודי, שאינו מובלט.

החגים הנוצריים

- חג הפסחא - מציין את תחיית המתים של ישו לאחר צליבתו
- חג המולד - מציין את הולדת ישו
- חג העלייה (אסנסיון) - מציין את עלייתו של ישו השמיימה
- חג ההתגלות - מציין את התגלות האלוהים בצורת אדם
- חג הבשורה
- חג שבועות - מציין את צליחת רוח הקודש על השליחים ישנם זרמים שיש בהם חגים עממיים נוספים, שההיבט הנוצרי בהם אינו מרכזי, והינם שאריות מתרבויות קודמות, כמו ליל כל הקדושים וחג האהבה (וולנטיין דיי). חלק מהחגים אינם נחגגים על ידי זרמים מסוימים כמו חג הבשורה שאינו נחגג על ידי הכנסייה הארמנית. התאריכים שהם חלים יכולים להיות שונים בין הזרמים השונים כמו הקתולים והפרוטסטנטים שחוגגים את החגים באותו תאריך, לבין האורתודוקסים והארמנים שחוגגים את החגים בתאריכים אחרים.

"דרגות" ותפקידים בדת

- נזיר
- אב מנזר
- כומר
- בישוף
- ארכיבישוף
- אפיפיור

ראו גם

- נצרות ואנטישמיות
- אבות הנצרות
- מסעי הצלב
- המדינה הצלבנית
- הותיקן
- המינים בנצרות
- הסקרמנטים הנוצריים
- מושגים נוספים בנצרות

לקריאה נוספת

- הנצרות וארץ הקודש - אהרון לירון.
- דוד פלוסר, המקורות היהודיים של הנצרות, משרד הביטחון - הוצאה לאור.
- אביעד קליינברג, הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה, משרד הביטחון - הוצאה לאור.
- מדריך לאתרים נוצריים בישראל - הוצאת אריאל.
- קטגוריה:דתות
-
- ja:キリスト教 ko:기독교 ms:Kristian simple:Christianity th:คริสต์ศาสนา zh-min-nan:Ki-tok-kàu

צרפתית

צרפתית (le français, la langue française) היא אחת השפות הרומאניות החשובות ביותר, שמתוכן מדוברות יותר רק הספרדית והפורטוגזית. הצרפתית התפתחה מין הלטינית הוולגארית שהייתה מדוברת בימי הביניים המוקדמים בשטחי העבר של האימפריה הרומית. בזמן ימי הביניים המאוחרים עם עלייה בחשיבותה הפוליטית והתרבותית של פאריס, הפך ניב פאריס לצרפתית התקנית. עם הקולוניאליזם בצרפת, התפשטה הצרפתית אל חבלי עולם נוספים וכיום משמשת הצרפתית כשפת אם בפי שבעים ושבע מיליון איש (המכונים פרנקופונים). זאת ועוד השפה הצרפתית היא אחת השפות המועדפות כשפה שנייה במדינות רבות בעולם והיא השפה הרשמית או השפה המשמשת לעניינים אדימניסטרטיביים במבחר קהילות וארגונים (כמו האיחוד האירופי, הוועד האולימפי הבינלאומי, האו"ם ואיגוד הדואר הבינלאומי).

הגיית וכתיבת השפה הצרפתית

הצרפתית נכתבת תוך שימוש בגרסא של האלפבית הלטיני המותאמת עבור השפה הצרפתית.

עיצורים

העיצורים הצרפתים הם פשוטים יחסית.
Cc - לפני תנועות הקדמיות: i, e או y נהגה כהגיית סמ"ך, בכל מקום אחר נהגה כהגיית כ"ף דגושה.
Çç - נהגה כהגיית סמ"ך בלבד.
Qq - נהגה ככ"ף דגושה בלבד.
CHch - נהגה כהגיית שי"ן ימנית.
Gg - לפני תנועות הקדמיות: i, e או y נהגה כ-ז', בכל מקום אחר נהגה כהגיית גימ"ל דגושה.
GUgu - נהגה כהגיית גימ"ל דגושה בלבד.
Jj - נהגה כ-ז' בלבד.
GNgn - נהגה כנו"ן מרוככת.
Hh - אינו נהגה.
Rr - נהגה כהגיית רי"ש גרונית.
RRrr - נהגה כהגיית רי"ש גרונית.
Ss - נהגה כהגיית זי"ן בין תנועות, בכל מקום אחר נהגה כהגיית סמ"ך.
Xx - נהגה כ-קס, גס, גז, בעיקר גז.

- האותיות Yy, Kk, Ww משמשות מלים שאולות בלבד.

תנועות

בניגוד למערך העיצורים, מערך התנועות בצרפתית הינו מורכב יחסית.

תנועות רגילות

Aa - בהברה פתוחה נהגית כפתח, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר.
Ee - בהברה פתוחה נהגית כצרה, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר, בהברה לא מוטעמת נהגית כהגיית שווא נע.
Oo - בהברה פתוחה נהגית כהגיית חולם, בהברה סגורה נהגית פתוחה יותר.
Ii - נהגית כהגיית חיריק, אך לפני תנועה אחרת מתקרבת להגיית יו"ד עיצורית.
Uu - בהברה פתוחה נהגית כצליל ביניים בין קובוץ וחיריק, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר, אך לפני תנועה אחרת מתקרבת להגיית ו"ו עיצורית.
EUeu - בהברה פתוחה נהגית כצליל ביניים בין חולם לצרה כהגיית הצירוף האנגלי IR שבמלים FIRST, BIRD, VIRGIN, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר.
Ââ - נהגית כהגיית a בהברה סגורה בלבד, גם כשמופיע בהברה פתוחה.
AIai/Èè/EIei - נהגים כהגיית e בהברה סגורה מוטעמת בלבד, גם כאשר מופיעים בהברה פתוחה.
AUau/EAUeau/Ôô - נהגים כהגיית o בהברה סגורה, גם כאשר מופיעים בהברה פתוחה.
Îî - נהגית כחיריק, גם לפני תנועה.
OUou - נהגה כהגיית קובוץ.
Éé - נהגה כהגיית e בהברה פתוחה גם כאשר מופיע בהברה סגורה, בסוף מילה מסמן שהתנועה נהגית.
OIoi - נהגה ווא.

תנועות מאונפפות

אחד מסימני ההיכר של השפה הצרפתית הוא השכיחות הגבוהה של התנועות המאונפפות. תנועות מאונפפות נוצרות כאשר התנועה כפי שהיא נהגית בהברה סגורה קודמת לצליל Nn או Mm.

קישור מלים

בצרפתית בדרך כלל העיצור האחרון במילה הרשומה אינו נהגה, אך כאשר המילה הבאה אחריו מתחילה בתנועה נהגה העיצור האחרון במילה הקודמת יחד עם המילה העוקבת כך שנשמע כאילו שתי המלים מקושרות כמילה אחת. זה קורה תמיד במקרים הבאים: # לאחר תוויות ידוע. # לפני או אחרי כינוי גוף. # לאחר שם תואר קודם. # לאחר מילות יחס בנות הברה אחת. # לאחר תארי הפועל בני הברה אחת. # לאחר est.
- זה אף פעם לא קורה לאחר המילה et.

דקדוק צרפתי

מערכת הפועל הצרפתי

בצרפתית 4 זמנים פשוטים ו-4 זמני פרפקט. בצרפתית ישנן 3 נטיות פעלים רגילים: פעלים אשר בצורת המקור מסתיימים ב-~er, ~re, ~ir
- צורת העבר הפשוט נדירה יחסית בדיבור, ובדיבור ישנה העדפה ברורה לפרפקט ההווה(passé composé) לביטוי העבר.
- צורת העבר המתמשך מתארת פעולות חוזרות ונשנות ופעולות מתמשכות המתרחשות בעבר, וכמו כן משמשת פעלים המתארים רקע ונסיבות. בפעלים המתארים מצב בעיקרון ישנה העדפה בשימוש בצורת העבר המתמשך שלהם על פני העבר הפשוט או פרפקט ההווה לציון איזושהי פעולה בעבר, פעלים כמו: aimer, avoir, croire, détester, espérer, être, penser, ו-préférer.
- צורת התנאי מכונה תנאי הווה ומציינת תנאי היפותטי, בניגוד לתנאי עבר שהיה קיים ולא התממש, או תנאי עתיד שהוא תנאי ממשי.

שלילה

ליצירת השלילה הבסיסית יש לשים ne לפני הפועל המוטה או n' כאשר הפועל המוטה מתחיל בתנועה ו-pas לאחריו. ישנן עוד צורות שלילה בהן מוחלפת המילה pas במלים אחרות. ne...plus - לא עוד
ne...jamais - מעולם לא
ne...rien - לא כלום
ne...aucun(e) - אף לא אחד
ne...que - לא רק
ne...personne - אף לא
ne...ni...ni - לא X ולא X.
ne...nulle - לא חלק

- על מנת לענות בחיוב על שאלה שלילית יש להשתמש במילה Si ולא במילה Oui.

פעלים רפלקסיביים

פעלים המשמשים לתיאור פעולה אותה מבצע גוף על עצמו. נוצרת באמצעות תוספות me, te, se, nous, vous, se לפני הפועל המוטה, או m', t', s', nous, vous, s' כאשר הפועל המוטה מתחיל בתנועה.

הבינוני

הבינוני של ההווה

צורת הבינוני של ההווה (Participe Présent) יכולה לשמש כשם תואר, אז היא מוטה לפי נטיית התארים תוך התאמה למספר ומגדר שם העצם או כפועל, אז היא משמשת כשם הפעולה לאחר מילת היחס en. נוצר תוך תוספת הסיומת ~ant על בסיס הפועל. (יוצאי דופן: להיות(être) - étant) שייכות (avoir) - ayant)

הבינוני של העבר

צורת הבינוני של העבר (Participe Passé) יכולה לשמש כשם תואר, אז היא מוטה לפי נטיית התארים תוך התאמה למספר ומגדר שם העצם וכפועל, כאשר היא משמשת כפועל היא משמש את קול הסביל ואת זמני הפרפקט. הבינוני של העבר מופק בדרך הבאה: # פעלים המסתיימים ב~er בצורת המקור, מקבלים סיומת -é על הבסיס בצורת הבינוני. # פעלים המסתיימים ב~re בצורת המקור, מקבלים -u על הבסיס בצורת הבינוני. # פעלים המסתיימים ב~ir בצורת המקור, מקבלים -i על הבסיס בצורת הבינוני.
- יוצאי דופן: להיות être) - été) שייכות (avoir) - eu

זמני הפרפקט

צורות הפרפקט מופקות תוך שימוש בצורת הבינוני ובנטיות פועל העזר avoir בזמנים השונים.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בהווה נקרא passé composé ומתייחס לעבר.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בעבר המתמשך נקרא plus-que-parfait ומתייחס לעבר רחוק, מעין סוג של פלאשבקים, מציין שמשהו קרה לפני משהו אחר בעבר.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בעתיד נקרא מתייחס לעתיד קרוב, מציין שמשהו יקרה לפני משהו אחר בעתיד.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בתנאי נקרא תנאי עבר ומתייחס לתנאי שהיה ולא התממש בניגוד לתנאי ההווה המתייחס לתנאי היפותטי, ותנאי עתיד המתייחס לתנאי ממשי.
- רוב הפעלים דורשים שימוש בפועל העזר avoir, אך ישנם 16 פעלים הנוטים תוך שימוש בנטיות פועל העזר être בזמנים השונים.

קול הסביל

צורות הסביל מופקות תוך שימוש בצורת הבינוני ובנטיות פועל העזר être בזמנים שונים.

נטיות שמות עצם

נטיות שמות תואר

שמות התואר נוטים בהתאם למינו שם העצם ולכמותו.

מגדר בשמות התואר

# מתווספת E~ # אם שם התואר בזכר מסתיים כבר ב-E~ דבר לא נוסף. # סיומת X~ הופכת לסיומת se~ # סיומות il, el ו-eil משתנות בהתאמה ל-ille, elle ו-eille # סיומת en ו-on משתנות בהתאמה ל-enne ו-onne. # כשהזכר מסתיים ב-et הנקבה מסתיימת ב-ète. # כשהזכר מסתיים ב-er הנקבה מסתיימת ב-ère. # סיומת eur בזכר משתנה ל-euse בנקבה כשמקור התואר מהפועל, ל-rice אם התואר שונה מהפועל ול-eure כשמדובר בתואר השוואתי. # סיומת c משתנה ל-che. # כשהזכר מסתיים ב-g הנקבה מסתיימת ב-gue. # כשהזכר מסתיים ב-f הנקבה מסתיימת ב-ve.

כמות בשמות התואר

# נקבה רבים מסתיימת ב-s אלא אם התואר ביחיד כבר מסתיים ב-s אז דבר לא נוסף. # זכר ברבים מסתיים גם כן ב-s עם כמה יוצאי דופן: ## סיומת al ביחיד הופכת לסיומת eux ברבים. ## לסיומת eu ביחיד מתווסף x ברבים. קטגוריה:שפות רומאניות קטגוריה:שפות קטגוריה:צרפת קטגוריה:בלגיה קטגוריה:קנדה als:Französische Sprache ja:フランス語 ko:프랑스어 simple:French language th:ภาษาฝรั่งเศส zh-min-nan:Hoat-gí

אירופה

אירופה, הינה יבשת היסטורית ותרבותית, ותת-יבשת גאוגרפית, המהווה את חלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה. בצפונה גובלת אירופה באוקיינוס הקרח הצפוני, במערבה - באוקיינוס האטלנטי, במזרחה - בהרי אורל ובים הכספי, ובדרומה - בים התיכון ובים השחור. במונחי שטח, אירופה, המשתרעת על כ10,600,000 קמ"ר, היא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקייניה בלבד). יחד עם זאת, אירופה היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אפריקה ואסיה). כשמינית מאוכלוסיית העולם, 799,466,000 נפשות (אומדן: 2003), מתגוררת ביבשת זו.

מקור השם

אסיה ישנן מספר גרסאות באשר למקור השם "אירופה". במיתולוגיה היוונית מוזכרת נסיכה פיניקית בשם אירופה, הנחטפת על ידי זאוס לאי כרתים; ואולם, אין זה סביר שאירופה המיתולוגית היא שהעניקה ליבשת את שמה, כיוון שאין במיתולוגיה שום אירוע הקושר אותה באופן חד משמעי ליבשת ו\או לתרבותה. בעבר שימש השם "אירופה" כינוי ליוון גופא, ואולם אחרי שנת 500 לפנה"ס קיבל השם משמעות כוללנית יותר. יש הגוזרים את מקור השם מיוונית, שם פירושו המילולי הוא "פנים (ops) רחבות (eurys)". אפשרות אחרת היא שמקור השם בלשונות השמיות (הנפוצות ברחבי המזרח התיכון). הטענה היא, כי "אירופה" הנה שיבוש לשוני של המלה "ערב" או "מערב": אירופה שוכנת ממערב למזרח התיכון, והיא, מבחינת תושביו, ארץ שקיעת החמה. על יסוד זהה, המילה הלטינית Euros פירושה "רוח מזרחית" בלטינית רוחות מזרחיות (רוחות הנושבות אל המערב) נקראות "Eurus".

היסטוריה

לאירופה היסטוריה ארוכה ועשירה, הרצופה בהישגים תרבותיים, כלכליים ואחרים, שראשיתה כבר בעידן האבן. מקובל לתארך את ערש התרבות הדמוקרטית המערבית לעידן יוון העתיקה; האימפריה הרומית, בתורה, חילקה את היבשת לאורך נהרות הריין והדנובה למשך מאות שנים. לאחר נפילת האימפריה הרומית נפתח פרק חדש בהיסטוריה האירופית, המאופיין בחוסר יציבות ובהיעדר ביטחון. תקופה זו, "עידן החשיכה" בפיהם של הוגי הרנסאנס או "ימי הביניים" בתפיסתם של אנשי עידן הנאורות ושל חוקרים מודרניים, קהילות נזיריות מבודדות באירלנד ובמקומות אחרים באירופה העתיקו, שחזרו ושמרו על ידע שנצבר עוד בתקופה הקלאסית. צמיחת המדינה הריכוזית במהלך המאות ה-15 וה-16, ובמקביל עליית הרנסאנס, שמו קץ לתקופה זו. במקומה נפתח עידן של תגליות, המצאות וצבירת ידע מדעי. המאה ה-15 חזתה גם בראשית הקולוניאליזם האירופי, כאשר פורטוגל, ואחריה ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד והממלכה המאוחדת, כוננו אימפריות קולוניאליות גדולות, שנשענו על מושבות עשירות באפריקה, אסיה ואמריקה. המהפכה התעשייתית, שראשיתה בבריטניה בסוף המאה ה-18, חוללה שינויים משמעותיים ביבשת, שהתבטאו בשגשוג גובר ובעלייה ניכרת בגודל האוכלוסיה, אך גם בזעזוע המבנה החברתי-כלכלי המסורתי. מדינות אירופיות רבות קמו לתחיה כתוצאה מההשלכותיה העמוקות של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). בתקופה שהחלה לאחר מלחמת העולם השניה (1945) ותמה עם סוף המלחמה הקרה (1990/1991), אירופה הייתה מחולקת לשני גושים פוליטיים וכלכליים יריבים: מדינות קומוניסטיות במזרח אירופה ומדינות קפיטליסטיות במערב אירופה. הגוש המזרחי קרס בסביבות שנת 1990, מה שתרם משמעותית להקמת האיחוד האירופי ב7 בפברואר, 1992, הכולל כיום את רוב מדינות אירופה.

גאוגרפיה

1992 גאוגרפית, אירופה היא חלק מיבשת העל הידועה בשם אירואסיה. הגבול בין אירופה ואסיה מוגדר על ידי שרשרת הרי אורל ברוסיה. הגבול הדרום-מזרחי בין היבשות איננו מוגדר מבחינה אוניברסלית. אפשר שנהרות האורל והאמבה מהווים גבול, הממשיך בים הכספי, נהרות קומה ומניץ' או הרי הקווקז, ועד הים השחור; מצרי הבוספורוס, ים מרמרה ומצרי הדרדנלים מהווים סוף קו הגבול האסייתי. הים התיכון בדרום מפריד בין אירופה ואפריקה. הגבול המערבי הוא האוקיינוס האטלנטי, אולם איסלנד, השוכנת הרחק מאפריקה ומאסיה, נחשבת כחלק מאירופה. ישנו דיון מתמשך באשר לשאלה היכן נמצאת נקודת המרכז הגאוגרפי של אירופה. בפועל, גבולותיה של אירופה משורטטים לעתים על פי שיקולים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. בשל כך קיימות מספר "אירופות" שאינן תמיד זהות בגודלן, אשר כוללות או שומטות מדינות אחדות בהתאם לפירושים שונים של המונח "אירופה". כמעט כל מדינות אירופה חברות במועצת אירופה, מלבד בלארוס, הכס הקדוש (קרית הוותיקן) וקזחסטן. הרעיון של "יבשת אירופית" איננו אוניברסלי. גאוגרפים שאינם אירופיים מזכירים יבשת אירואסיאתית, או "תת-יבשת" אירופית, בהינתן העובדה ש"אירופה" איננה מוקפת ים ושבכל מקרה קל יותר להגדירה כיחידה תרבותית ולא כאזור גאוגרפי. בעבר, רעיונות כגון "אדמות הנצרות" ("Christendom") נתפסו כחשובים הרבה יותר מתיחום גאוגרפי גרידא. בשימוש אחר, המונח "אירופה" נעשה בהדרגה שם נרדף לאיחוד האירופי (EU) ול-25 המדינות הריבוניות החברות בו. מדינות אירופיות אחדות מנהלות כעת מגעים באשר להצטרפותן, ורבות אחרות צפויות לפתוח במגעים מעין אלה בעתיד.

מאפיינים פיסיים

אירופה היא אוסף של חצאי איים מחוברים. הגדולים מביניהם הנם אירופה "גופא" וסקנדינביה שמצפון לה, המופרדות זו מזו על ידי הים הבלטי. שלושה חצאי-איים אחרים - איבריה, איטליה והבלקן - "בוקעים" מחלקה הדרומי של היבשת אל הים התיכון, המפריד את אירופה מאפריקה. במזרח, שטח אירופה מתרחב עד הרי אורל. קיים שוני רב בפני הקרקע במקומות רבים ביבשת. האזורים הדרומיים הרריים יותר; צפונית להרי האלפים, הרי הפירנאים והרי הקרפטים, משתרעים המישורים הצפוניים, ההולכים ומתרחבים ככל שפונים מזרחה. סמוך לחוף הצפון-מערבי של היבשת' קיימת שרשרת רמות, החל מהאיים הבריטים המערביים ועד חופה המפורץ ורווי הפיורדים של נורווגיה. יחד עם זאת, זהו תיאור מפושט. תת-אזורים כדוגמת איבריה ואיטליה כוללים מאפיינים פיסיים מורכבים משלהם, וכך גם אירופה עצמה, הכוללת מישורים, גאיות ואגנים רבים. איסנלד והאיים הבריטיים הם מקרים ייחודיים. בעוד איסלנד מהווה מסת קרקע עצמאית בלב האוקיינוס הצפוני, האיים הבריטים הנם אזורים הרריים שהשתייכו בעבר לאירופה היבשתית, אולם נפרדו ממנה כתוצאה מעליית פני הים. הקושי לבצע הכללות אודות מאפייניה הפיסיים של אירופה מסביר במידה כלשהי מדוע אזוריה השונים של היבשת אוכלסו לאורך ההיסטוריה באומות ובתרבויות שונות זו מזו.

מערכת אקולוגית

עידן הקרח האחרון השפיע על תפוצת ממלכת החי האירופית. הצמחים והחיות באירופה, שחיו זה אלפי שנים לצד ציוויליזציות חקלאיות ותעשייתיות, הושפעו משמעותית מנוכחותו ומפעילותו של האדם. ביעור עצים באגן הים התיכון השפיע על רמת הסחופת ועל האקלים יותר מ 2,000 שנה. להוציא סקנדינביה וצפון רוסיה, מעטים הם האזורים באירופה שלא השפיע עליהם האדם. רוב החיות הגדולות באירופה, כמו גם הטורפים העליונים, נצודו ונכחדו. הממותות והביזונים האירופיים (Aurochs) נכחדו לפני העידן הנאוליתי, ואילו דובים וזאבים נמצאים היום רק בצפון. עקירת היערות הטרום חקלאיים באירופה גרמה לנזק בל יחושב למערכת האקולוגית המקורית של היבשת.

מדינות באירופה

זאב להלן רשימת המדינות הריבוניות באירופה: ¹ אזרבייג'ן וגרוזיה נמצאות על גבול אסיה ואירופה. ² ארמניה וקפריסין שוכנות באסיה, אולם נחשבות לאירופאיות מסיבות תרבותיות והיסטוריות. ³ רוסיה השטח האירופי של רוסיה נמצא ממערב להרי אורל ומצפון להרי הקווקז. ⁴ תורכיה השטח האירופי של תורכיה נמצא ממערב ומצפון למיצרי הבוספורוס והדרדנלים. . ⁵ קזחסטן השטח האירופי של קזחסטן נמצא ממערב לנהר אורל .

טריטוריות שאינן עצמאיות

הטריטוריות הרשומות להלן הנן מוגדרות מבחינה תרבותית וגאוגרפית. לרובן יש מידה כלשהי של אוטונומיה, אך הן אינן בחזקת מדינות עצמאיות. בסוגריים שם המדינה בעלת הסמכות:
- אקרוטירי (בריטניה)
- דקליה (בריטניה)
- איי פארו (דנמרק)
- איי אולנד (פינלנד)
- גיברלטר (בריטניה)
- גרנסי (בריטניה)
- יאן מאיין (נורווגיה)
- ג'רסי (בריטניה)
- האי מאן (בריטניה)
- סוואלברד (נורווגיה) זוהי איננה רשימה שלמה של כל מושבות החסות של מדינות אירופה; חלקן קיימות ביבשות אחרות.

אזורים באירופה

המפה נצבעה בהתבסס על הגדרות גאוגרפיות בלבד. פעמים רבות אזורים אחדים כוללים מדינות אחרות מאלו המופיעות במפה זו. הסיבות לכך מתוארות להלן: סוואלברד

מערב אירופה (אדום)

מערב אירופה כוללת תמיד את האיים הבריטים (בריטניה ואירלנד), צרפת ואת מדינות הבנלוקס (בלגיה, הולנד ולוקסמבורג). בדרך כלל נכללת גם גרמניה, אף על פי שגאוגרפית מדינה זו משתייכת למרכז אירופה. בנסיבות שונות עשויה ההגדרה לכלול את כל חלקה המערבי של אירופה, כולל חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק) ואת מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה) ומונאקו. במובנו ההיסטורי או הפוליטי (בהתייחס לחלוקת המלחמה הקרה), המונח עשוי לכלול גם את יוון ותורכיה.

מרכז אירופה (תכלת)

המונח 'מרכז אירופה' איננו נפוץ כמו "מערב" או "מזרח אירופה". רוב המדינות הכלולות בהגדרה זו משתייכות למערב או למזרח. הגדרה זו כוללת בדרך כלל את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ולעתים גם את מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה). לאחרונה, יש שמשתמשים במונח זה בהתייחסם למדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי ב-1 במאי, 2004: ארבעת חברות קבוצת וייסגראד" (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ,המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא; סלובניה, קפריסין ומלטה.

מזרח אירופה (כתום)

בדומה למערב אירופה, המונח "מזרח אירופה" יכול לשמש הן במובן הצר והן במובן הרחב. הוא כולל את מדינות חבר העמים (בלרוס, קזחסטן, מולדובה, רוסיה, אוקראינה), ועל פי רוב גם את המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא) ופולין. לעתים קרובות נכללות גם מדינות אזור הקווקז (ארמניה, אזרבייג'ן, גרוזיה), אף על פי שאלה נתפסות בדרך כלל כחלק מאסיה. בהקשר חברתי\כלכלי רחב יותר, המונח עשוי לכלול גם את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ואת מדינות חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). במהלך המלחמה הקרה, המדינות הקומוניסטיות של הגוש המזרחי (שהשתייכו לברית ורשה) זכו לכינוי "מזרח אירופה". המונח התייחס אז גם לאלבניה וליוגוסלביה, אף על פי שלא השתייכו לגוש הסובייטי.

צפון אירופה (סגול)

במפה מתוארת "צפון אירופה" כאזור המקיף רק את המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק). אחרים מחשיבים גם את אסטוניה כמדינה נורדית בגין קשריה התרבותיים החזקים עם פינלנד. אולם המונח "צפון אירופה" מכסה חלק נרחב ביותר מהיבשת, הנמצא מצפון להרי האלפים: האיים הבריטים, הבנלוקס צפון צרפת, גרמניה, המדינות הבלטיות, לעתים פולין ומדי פעם גם רוסיה.

דרום אירופה (ירוק)

"דרום אירופה" הנו מונח הזוכה לשימוש מקביל ל"צפון אירופה". המונח כולל את חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), מונאקו, חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). מדינות הים התיכון (קפריסין, מלטה) ואסיה הקטנה (תורכיה) אף הן כלולות. במובן תרבותי, ניתן להוסיף גם את דרום צרפת, לרבות קורסיקה.

אסיה (ורוד)

שטחן של מדינות אחדות שוכן הן באירופה והן באסיה (רוסיה, קזחסטן, תורכיה, אזרבייג'ן, גרוזיה). שטחן האסייתי צבעו ורוד בהיר. מדינות אחדות השוכנות ביבשת האסייתית נתפסות כחלק מאירופה בשל סיבות היסטוריות ותרבותיות (ארמניה, קפריסין). הן צבועות בורוד כהה. ישראלים אחדים טוענים כי מדינת ישראל משתייכת אף היא לאירופה מבחינה תרבותית, ובעיקר מפני שהוקעה על ידי סביבתה הערבית-מוסלמית. כאישוש לטענה זו, הם מביאים את השתתפותה של ישראל במפעלי ספורט ותרבות אירופיים. בפועל, עם זאת, שאלת הצטרפותה של מדינת ישראל לאיחוד האירופי איננה עומדת על הפרק, ויחסיה הפוליטיים עם מדינות אירופה עודם צוננים בחלקם הגדול.

ראו גם

- גאוגרפיה פיסית - מונחים
- האיחוד האירופי
- אירו
- הפרלמנט האירופי

קישורים חיצוניים

- [http://web.inter.nl.net/users/Paul.Treanor/which.europe.html מהי אירופה?]
- [http://europa.eu.int/ אתר האיחוד האירופי]
- תומר ריבל, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/security.html עתידן הבטחוני של מעצמות אירופה]
- [http://www.sheppardsoftware.com/country_europe_G2_drag-drop.html משחק - מדינות אירופה] קטגוריה:גאוגרפיה קטגוריה:יבשות
- als:Europa ja:ヨーロッパ ko:유럽 ms:Eropah roa-rup:Evropa simple:Europe th:ทวีปยุโรป zh-min-nan:Europa

1066

אירועים

- 25 בספטמבר - קרב גשר סטמפורד (Battle of Stamford Bridge) סימל את סוף עידן הויקינגים.
- 28 בספטמבר - ויליאם הכובש פולש לאנגליה
- 14 באוקטובר - קרב הייסטינגס - וויליאם מנורמנדי מכניע את הרולד גודווינסון, מלך אנגליה הסכסוני, ופותח בה תקופה ארוכה של כיבוש נורמאני.
- 25 בדצמבר - ויליאם הראשון מוכתר למלך במנזר ווסטמינסטר

נולדו

נפטרו

ראו גם

----
- המאה ה-10 - המאה ה-11 - המאה ה-12
- 1061 1062 1063 1064 1065 - 1066 - 1067 1068 1069 1070 1071 קטגוריה:שנים nb:1066

ויליאם הכובש

ויליאם הראשון (1027 - 9 בספטמבר 1087) היה מלך אנגליה, וידוע גם כויליאם מנורמנדי, ויליאם הכובש וויליאם הממזר. ויליאם נולד בפלאייז, נורמנדי (כיום צרפת) כבנו הלא חוקי של רוברט הנהדר, דוכס נורמנדי, ושל הרלבה (Herleva), בתו של בורסקאי. ויליאם נאלץ להאבק על קבלת תואר דוכס נורמנדי, שנחשק על ידי אנשים רבים, ומוצאו השפל (נכדו של בורסקאי פשוט) היה לו לרועץ. ב-1035 ירש את כסאו של אביו, והוכתר כדוכס, בעודו אך נער. מייד תקפו אותו הוסאלים שלו, והוא נאלץ להעזר במלך אנרי הראשון. המאבק נמשך שנים, ורק בשנת 1047 הצליח ויליאם לקבל את מלוא השליטה על נורמנדי, כאשר הביס את הברונים המורדים בקרב ואל אס דונס (סמוך לעיר קאן CAEN) בנורמנדי. ויליאם נישא למתילדה מפלנדריה ב-1050 או 1051, בקתדרלת נוטרדאם, נורמנדי, צרפת. הוא היה בן 23 והיא בת 21. נישואיהם הניבו ארבעה בנים ושש בנות (ראו רשימה להלן). לאחר מות דודו של ויליאם, המלך אדוארד המוודה מאנגליה (ינואר 1066), טען ויליאם לכתר אנגליה, כשהוא מצהיר כי אדוארד חשוך הילדים נקב בשמו כיורש בזמן שביקר באנגליה (ככל הנראה ב-1052). אדוארד המוודה היה סקסוני במוצאו, והיה שייך לבית ווסקס עתיק היומין, אשר שלט באנגליה, תוך מלחמות תמידיות עם הויקינגים, הדנים והנורבגים מזה שנים רבות. טענה נוספת לכתר היתה להרולד גודווינסון, אציל אנגלי