Pomrčina

Pomrčina je pojava pri kojoj jedno nebesko tijelo tijelo u potpunosti ili većim dijelom zaklanja drugo. Dvije su vrste pomrčine: pomrčina Sunca i pomrčina Mjeseca. Vidi i :
- Okultacija
- tranzit category:astronomija

Pojava

Pojava ili fenomen je događaj koji se može promatrati, u znanosti pojave su neobrađeni podaci koji se kasnije služe za formiranje teorija. category:znanost

Nebesko tijelo

Pod pojmom nebeskih tijela podrazumijevamo objekte u svemiru: zvijezde, planete, asteroide, prirodne satelite. Category: Astronomija

Pomrčina Mjeseca

Objašnjenje pojave

Pomrčina Mjeseca događa se kada Mjesec uđe u Zemljinu sjenu, što je moguće samo kada je Mjesec u fazi uštapa (pun Mjesec). Još u 3. stoljeću p.n.e. je Aristarh, vidjevši oblik Zemljine sjene na Mjesecu, zaključio da je Zemlja okrugla. Pomrčine Mjeseca traju mnogo duže od Sunčevih jer je Zemljina sjena mnogostruko veća od Mjesečeve.

Potpuna, djelomična i pomrčina Mjeseca u polusjeni

Potpunom pomrčinom Mjeseca nazivamo pojavu kada cijeli Mjesec uđe u Zemljinu sjenu. Pojava kada samo dio Mjesečevog diska uđe u Zemljinu sjenu naziva se djelomična pomrčina. Ako Mjesec prolazi samo kroz Zemljinu polusjenu, govorimo o pomrčini u polusjeni. Za vrijeme potpune pomrčine Mjesec nikad ne pada u potpuni mrak, već poprima jednu crveno-smeđu nijansu. Ova je pojava posljedica loma svjetlosti (refrakcije) u Zemljinoj atmosferi koja najviše raspršuje plavu svjetlost (zbog čega je nebo danju plavo), a najmanje crvenu. Crvena svjetlost koja se ne rasprši potpuno u atmosferi nastavlja (nakon loma) svoj put prema Mjesecu i čini ga crvenim. Ponekad se, kad je Mjesec u vrijeme pomrčine blizu obzora, može dogoditi da se istovremeno nad horizontom vide i Sunce i Mjesec, što se čini nemogućim s obzirom da bi se Zemlja trebala nalaziti točno između ova dva tijela. I ova je pojava posljedica loma svjetlosti u Zemljinoj atmosferi. Sva tri tijela zaista se nalaze na istom pravcu, no usljed loma svjetlosti, prividni položaji Sunca i Mjeseca su promijenjeni u odnosu na njihove stvarne položaje. Da kojim slučajem Zemlja nema atmosfere, oba bi tijela u tom trenutku bila ispod horizonta.

Vanjske poveznice

[http://astro.fdst.hr/Promatracka/pomrcine.php astro.fdst.hr :: Pomčrine Sunca i Mjeseca] Category:Astronomija ja:月食 ko:월식 th:จันทรุปราคา

חוזר בשאלה

יציאה בשאלה הוא תהליך חברתי ונפשי שבו אדם שומר מצוות משנה את אורח חייו ואמונותיו והופך להיות חילוני. המונח מתייחס כמעט תמיד ליהודי, אם כי לפעמים משתמשים בו בהשאלה גם לגבי בני דתות אחרות.

מונחים מקבילים

- יציאה בשאלה: מבטא יציאה מהעולם הדתי לעולם אחר.
- חזרה בשאלה: מונח זה הוא כתמונת מראה למונח חזרה בתשובה, המתייחס לחילוני שנעשה דתי.
- התפקרות: נובעת מהמונח אפיקורס, המשווה לצעד זה קונוטציה שלילית. מילה זו מופיעה בשפה העברית החל מספרות מתקופת התלמוד, אך מקובלת בימינו בעיקר בציבור הדתי והחרדי.
- התחלנות: הפיכה לחילוני. יש לציין כי המונחים "יציאה בשאלה" או "חזרה בשאלה" הם בעצם שגיאות שהשתרשו בשפה. מונחים אלה נגזרו מהמונח "חזרה בתשובה", אם כי המילה "תשובה" הובנה בטעות כ"מענה" (כביכול, מענה לתהיות על אודות העולם והאמונה). למעשה, בהקשר זה, פירוש המילה תשובה הוא "שיבה" (שיבה לדת או לאמונה). בספרות ההלכתית מקובל המונח "לעשות תשובה" שהוא מדויק יותר מבחינה לשונית, ומתייחס גם לעבריין שנעשה אדם ישר, וגם לחילוני שנעשה שומר מצוות.

קשיי היציאה בשאלה

בתהליך היציאה בשאלה, עומד היוצא בשאלה באתגרים שונים, בגלל השינוי הדרסטי שהוא חווה באורח חייו. הקשר עם המשפחה הדתית או החרדית כבר אינו מובן מאליו, ולעתים אף ניתק. פעמים רבות, היוצא בשאלה חי חיים כפולים, או מסתיר מהחברה ממנה יצא וממשפחתו את דעותיו והתנהגותו החדשה. השינוי בהרגלי החיים יכול להביא עימו תחושה של חירות ויציאה משעבוד, אך גם עלול ליצור בדידות, ריק נפשי, יסורי מצפון, חיבוטי נפש ועימות פנימי בין המעשים והרצון לבין השקפת העולם. היוצא עלול למצוא את עצמו בקשיי הסתגלות והשתלבות בחברה החדשה, בעלת תרבות שאליה לא הורגל ואף להיראות בה כנטע זר. במקרים רבים, הוא מאבד את מקור פרנסתו הקודם ועליו למצוא מקום עבודה חדש. במקרים מסוימים, בני הזוג של היוצא בשאלה אינם עוברים את התהליך עמו ואז ישנם גירושים. יכול להיווצר נתק בין ילדים לבין הוריהם והתנגשות בין הרצונות השונים בחינוכם. רבים מהיוצאים בשאלה פונים לרכישת השכלה כללית שאינה נגישה לחברתם הקודמת. ישנם כמה קוי דימיון בין התופעה של היציאה לשאלה לתופעה של החזרה בתשובה. סוציולוגים, שהתייחסו לתופעה, דימו את היציאה בשאלה להגירה, בשל קווי הדמיון בין שתי התופעות. החברה הדתית המסורתית היא בדרך כלל חברה סגורה המצטופפת בתוך קהילתה, לרוב יישוב, שכונה או כמה רחובות בעיר גדולה. למונח חברה דתית יש אם כן, שני פירושים, האחד גאוגרפי והשני חברתי. החברה הדתית המסורתית כוללת דתיים לאומיים המגלים יותר סובלנות כלפי חוזרים בשאלה, וחרדים המגלים בדרך כלל פחות סובלנות. למעשה, ככל שהחברה קיצונית יותר באמונתה, כך היא פחות סובלנית כלפי פרטים שאינם הולכים בדרכה ולכן גם יותר הומוגנית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה גאוגרפית. נטישת החברה הדתית כרוכה על–כן גם בהעתקה גאוגרפית ולא רק התרחקות מציבור המאמינים. אדם יכול לאבד את אמונתו ולהפסיק לשמור מצוות אך להראות כחרדי או דתי כלפי חוץ. המנהלים אורח חיים כזה קרויים טרנס-יוצאים.

סיבות ליציאה בשאלה

בתולדות עם ישראל אירע שבתקופה מסוימת של משבר דתי היסטורי נדמה היה לרבים שהדת והאמונה אינם רלוונטים עוד לחייהם, והם נטשו אותם. כך אירע בתקופת האמנציפציה ליהודים ועליית תנועת ההשכלה; וכך ארע גם כאשר השואה כילתה את רוב יהדות אירופה. אז בא החורבן הקהילתי יד ביד עם שאלות האמונה הנוקבות שעורר אסונם חסר התקדים של היהודים. בקהילות היהודיות באירופה התרבו היוצאים בשאלה בד בבד עם תהליך החילון שעבר על היבשת כולה בין המאה ה-17 למאה ה-20. תהליך זה הביא להתפתחות ההומניזם והלאומיות כאידאולוגיות חלופיות לדת. יהודים רבים קיבלו על עצמם את האידאולוגיות האלה ונעשו חילוניים, תוך שמירת זיקה כזו או אחרת לקהילות היהודיות שמהן באו.
הסיבות שמתוארות להלן יפות להסביר גם את יציאתם בשאלה של יחידים כשהנסיבות ההיסטוריות שגרתיות יותר. מצוקה חברתית – מתחילה בנטישת החברה הדתית ועשויה להסתיים בנטישת הדת: המצוקה החברתית נובעת מן השמרנות המתקיימת בחברה הדתית ובפרט החרדית. בחברות אלה נמנעים ככל האפשר משינויים מהותיים בדרך החיים. הדרישות הנכללות במסגרת שמירת המצוות וההשתייכות לקהילה הדתית נעשו תובעניות, בתהליך שמזין את עצמו: החשש מפני החילון מגביר את הדרישות, ואלה בתורן מגבירות את ההתחלנות. בקהילות הדתיות, ובפרט החרדיות, יש תביעה הולכת וגוברת מן הפרט לקבל על עצמו חוקים ונורמות שמוכתבים על-ידי הכלל, וזאת בשעה שבחברה החילונית גוברת ההשקפה האינדיבידואליסטית. מצב זה יוצר קונפליקטים ודילמות מסובכות לאדם הדתי. כאשר פרט בחברה הדתית חש שאין תכלית לאיסורים המוטלים עליו או שאינו יכול עוד לעמוד בסבל הציפיות, הוא עוזב את קהילתו ומהגר לסביבה חופשית יותר. בקרב החילוניים הוא עשוי להתערות כליל ולאבד את מנהגי הדת, אך לעתים אין אמונתו מתערערת ורק בחירותיו נעשות חופשיות, קרי אינן מוכתבות עוד על ידי אחרים באופן מהותי. נישואים לבן זוג חילוני – נטישת החברה הדתית ובעקבותיה לעתים נטישת הדת: אהבה עשויה לקרוע פרט מקהילתו הדתית, כאשר בן הזוג החילוני מסרב להתגורר בקרב החברה הדתית או להקפיד על שמירת מצוות אצלו ואצל ילדיו. במקרה שכזה, עוזב בן הזוג הדתי את החברה הדתית אך לא את אמונתו. יתכן שזו תתערער ככל שהמגע היום יומי בחברה החילונית יתחזק. קנאה באורח החיים החילוני ורצון לסגל את חלקו או כולו – נטישת החברה הדתית ולעיתים נטישת הדת: אורח החיים החילוני מצטיין בחדשנות, במתירנות ובחופשיות, ולכן גם מהווה מוקד משיכה ועניין בקרב פרטים וקבוצות בחברה הדתית. ישנן שתי גישות באימוץ עקרונות החילוניות: האחת, יצירת חברה דתית חדשה שהיא חופשית, חדשנית ומתירנית, אך מבוססת על אמונה, החל מ"נוער הגבעות". השניה, היא אימוץ החילוניות בשלבים עד תום. כפירה בקיומו של האל - נטישת הדת, לעיתים תוך הישארות בחברה הדתית: קיימת אפשרות שפרט או קבוצה יחליטו שהאמונה היא חסרת שחר או תכלית ואין ברצונם לנהל עוד אורח חיים דתי. במקרה זה, יוכלו לעזוב את החברה הדתית ולקיים אורח חיים חילוני מלא. בעלי משפחות שפרנסתם תלויה בחברה הדתית ולמשפחתם קשר הדוק לדת, יאלצו לחיות בחברה הדתית למרות אי רצונם ולעיתים אף ינהלו אורח חיים דתי כמעין אנוסים. ראו טרנס-יוצאים התערות חברתית – ויתור על הסתגרות בחברה הדתית החברה הדתית היא מיעוט בתוך החברה החילונית ולעיתים אין לה ברירה או יכולת להתנגד לסממנים זרים לה. כל מיעוט מבסס את המשך קיומו על הסתגרות מפני הרוב, אך יש שהחיים המודרניים גורמים לדתיות של קהילה שלמה לדעוך אט אט במשך כמה דורות, עד שהיא מתמזגת לחלוטין ברוב החילוני. דתיים שמאמצים סממנים חילוניים כמו הליכה למוזיאונים, מופעי מחול, סרטי קולנוע, גלישה באינטרנט, צפייה בטלוויזיה ועוד, חשופים בהכרח להשפעת החילוניות. סקרנות מינית – התנהגות חילונית בסתר או נטישת האמונה ו/או נטישת החברה הרצון לקיים יחסי מין הוא לרוב יצר שלא ניתן לכובשו, ולבטח שקשה הדבר עד מאד בחברה הדתית התובעת מבני זוג לא לקיים כל מגע לפני ליל הכלולות. ברם, לביולוגיה יש סדר יום משלה ואצל הנוער הדתי סוערים ההורמונים בדיוק כמו אצל הנוער החילוני. ישנה אפשרות שהמיניות הזו תפרוץ בסתר בתוך הקהילה הדתית. ישנה גם אפשרות של עזיבת החברה הדתית כדי לגלות עוד ועוד אודות המיניות. יש שתהליך זה יביא לחילוניות גמורה ויש שהאמונה לא תתערער, והאדם לא יוותר על אורח החיים הדתי, גם אם ינטוש כמה ממאפייניו השמרניים. אכזבה מהחברה הדתית או מיחידים בה - נטישת האמונה הדתית ו/או נטישת החברה הדתית אף שהדבר אינו אחד מעיקרי האמונה, מקובל בקרב הדתיים להניח שבכוחה של האמונה לשפר את התנהלותו המוסרית האישית של הפרט הדתי ולהפוך את החברה הדתית לחברה המקיימת את חובות ההלכה ולצידן כללים של דרך ארץ. אכזבה מאי התגשמותה של ציפיה זו יכולה להוליך לנטישת החברה הדתית או דווקא לנטישת הדת עצמה, מתוך הנחה שכשל במאמינים הוא כשל באמונה. דוגמא לכך נותנת עדותו של יוצא בשאלה שתועדה באחד המחקרים. הוא סיפר כי מה שגרם לו לפרוק את עול הדת כחייל היה אופן התנהגותו של קצין דתי מפורסם, מקור השראה לצעירים שומרי מצוות, אשר הכריז על קיום תרגיל צבאי חשוב עם צאת השבת, אף שיידע שידרשו לו הכנות מקדימות רבות.
הקצין יצא לביתו והותיר את החייל נבוך וחסר אונים, כאשר אין הוא מסוגל לשבת באפס מעשה כפי שדורשת ממנו הדת, בעוד חבריו עורכים את ההכנות לתרגיל שהטיל עליהם הקצין הבכיר. גם השופט העליון חיים כהן ציין את היתקלותו בהתנהגות לא ראויה אצל דתיים כדבר שזירז את עזיבתו את הדת. פן אחר של אותה מטבע הוא התרשמות לטובה מהחברה החילונית, באופן שסותר את ההנחה המוקדמת של מאמינים, המקשרת בין היעדר מוסריות לבין העדר דתיות.

אישים שיצאו בשאלה

ההיסטוריה מלאה באישים ידועים שיצאו לשאלה, החל מתקופת התנאים שבה נודע אלישע בן אבויה, הידוע בכינויו "אחר", תנא שנטש את דרך הדת ומוזכר הרבה במקורות. את מקרהו של הפילוסוף ברוך שפינוזה אפשר לראות כמעין יציאה בשאלה. בתקופת ההשכלה וההמשכה בתקופת תחילת הציונות, היה הגל הראשון הגדול של עזיבת העולם החרדי אל תפיסות חילוניות ואתאיסטיות. על גל זה נמנים רופאים רבים, אנשי מדע, סופרים ופילוסופים ואיתם ראשי הציונות והתחיה העברית כמו יל"ג, אחד העם, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם, חיים ברנר, חיים נחמן ביאליק, אד"ם הכהן, ועוד רבים אחרים. לרבים מהם יציאתם לשאלה היתה יציאה יחסית, והתבטאה בקריאת תגר על הנורמות הדתיות המקובלות, ובהחזקה בדעות חריגות למסורת, ונקיטה באמונות ובאורח חיים שלא שם במרכזו את הדת היהודית, כי אם את המדע והרעיונות האוניברסליים או אידאות אחרות כמו הסוציאליזם. במסגרת היציאה לשאלה המתונה קיימת תופעה של "הגירה" של בוגרי החינוך התורני (החרד"לי) לעבר דתיות לאומית מתונה, שלא מקבלת את הסמכות ההלכתית של השולחן ערוך ואת ההחמרות ההלכתיות כגזרה מהשמים. לפעמים ישנה חלוקה של הקפדה רק על חלק מהמצוות, כמו למשל א.ד. גורדון שהקפיד על מצוות לא תעשה עד סוף ימיו בזמן שוויתר על קיום מצוות עשה. לעיתים החלוקה היא חוסר הקפדה על מצוות שבין אדם למקום, והקפדה על מצוות שבין אדם לחברו. ואף יש כאלו שמקפידים על מצוות שמקורם בתורה (מצוות דאורייתא) בשעה שהם לא מקפידים על מצוות שמקורם בחז"ל (מצוות דרבנן). בתקופה האחרונה נודעים יוצאים כמו איש התקשורת ישראל סגל, שופט בית המשפט העליון חיים כהן שהיה בוגר של ישיבת מרכז הרב, איש התקשורת שלמה ניצן, העיתונאי דב אלבוים, הסופר יהושע בר יוסף והסופר חיים באר.

היקף התופעה

מבחינה היסטורית רוב בני המגזר החילוני, שורשיהם בהורים או סבים שנטשו את שמירת המצוות. מצב זה דומה למצב ששרר באירופה המערבית הנוצרית לפני יותר ממאה שנה, והוא מעיד על כך שתופעת החילון הגיעה ליהדות בתקופה מאוחרת יחסית. כיום (2005), מדברות הערכות שונות על כמה מאות יוצאים בשאלה בכל שנה, רובם רווקים ורווקות בסוף שנות העשרה שלהם ומקצתם נשואים ובגילאים מבוגרים יותר. רוב היוצאים הם מהמגזר הדתי וחלקם מהמגזר החרדי. הנתונים לגבי היציאה מהציבור החרדי מבוססים על הערכות גורמים כמו ה.ל.ל., המסייעת לחוזרים בשאלה, אך ערכם מוגבל משום שקשה לדעת איזה אחוז מכלל החוזרים בשאלה פונה לגורמים אלו. לגבי ציבור הכיפות הסרוגות, על פי הסוציולוג פרופ' מוטי בר לב, המשתמש אף הוא בהערכות בלבד, כחמישית מבוגרי החינוך הדתי לאומי חוזרים בשאלה. עם זאת יש לציין שבין תלמידי החינוך הדתי לאומי ישנם כאלו שבאים מלכתחילה מבתים שראויים להיחשב מסורתיים יותר מאשר דתיים. על פי סקר שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות, עד לעשור האחרון הייתה חזקה בציבור הישראלי מגמת ההתרחקות מהדת ממגמת ההתקרבות אליה. קשה להסיק מנתון זה לגבי היציאה בשאלה - הקצנה לכיוון החילוני אצל נשאלים שמלכתחילה באו מבתים שאינם שומרי מצוות אינה נחשבת יציאה בשאלה.

ראו גם

- אמנציפציה ליהודים
- תנועת ההשכלה היהודית.

- ציונות
- התנועה הרפורמית
- התנועה הקונסרבטיבית

לקריאה נוספת

- ד"ר שרית ברזילאי, לפרוץ מאה שערים - מסע אל עולמם של היוצאים לשאלה, ידיעות אחרונות, 2004.
- פרופ' מוטי בר לב, דור הכיפות הזרוקות
- שמעון לב, ושיודע לשאול, חרגול, תשנ"ח

קישורים חיצוניים

- [http://www.ipaper.co.il/cgi-bin/v.cgi?id=nifgaim אתרא קדישא, אתר נפגעי החינוך התורני], אתר הבית
- [http://www.hillel.org.il/ הל"ל (האגודה ליוצאים לשאלה)] אתר הבית
- [http://www.footstepsorg.org/ Footsteps organzation] - ארגון ליוצאים בשאלה בניו יורק.
- [http://daatemet.co.il/he_index.html דעת אמת]
- [http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=292 פורום יוצאים בשאלה בתפוז]
- [http://forums.nrg.co.il/index.php?act=forum&do=forum&forum=86 פורום חוזרים בשאלה ב - NRG מעריב]
- [http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?id=292&art_id=49 סיפור יציאתו בשאלה של שבתאי קורדובה, יוצא בשאלה מישיבת פוניבז']
- [http://www.israblog.co.il/sentiment סיפור יציאתו בשאלה של סנטימנט, בחור מהמגזר הדתי-לאומי] קטגוריה:יהדות קטגוריה:רוחניות ואמונה

wagi elektroniczne Prague hotels alkomaty online spielautomaten Skr�ty angielskie

:: RELATED NEWS ::

Cloruro di antimonio
Il cloruro di antimonio è il sale di antimonio (III) dell'acido cloridrico. A temperatura ambiente si presenta come un solido incolore dall'odore acido. È un composto corrosivo, pericoloso per l'ambiente. categoria:Sali di antimonio categoria:Cloruri