:: wikimiki.org ::
| Irland (ø) |
Irland (ø)
Irland er en ø på 84.000 km² vest for Storbritannien.
Størstedelen af øen har siden 1921 udgjort Republikken Irland. Resten, Nordirland, tilhører Storbritannien og Nordirland.
Se også
- Barrow
- IRA
Kategori:Irske øer
ja:アイルランド島
ko:아일랜드 섬
simple:Ireland
th:ไอร์แลนด์
StorbritannienDenne artikel handler om det geografiske begreb Storbritannien som ofte forveksles med staten Det Forenede Kongerige.
----
Storbritannien er geografisk set en ø som ligger i Atlanterhavet vest for kontinentet Europa. Storbritannien udgør det største sammenhængende område i Det Forenede Kongerige.
Storbritannien, som er den største af de Britiske Øer, har et areal på 229.850 km².
Storbritannien forveksles ofte med det Forenede Kongerige, men i svensk og dansk sprogbrug anvendes benævnelsen Storbritannien synonymt for denne stat.
Se også:
- Engelske regenter
Eksterne henvisninger
- Europæiske Union, Europa-Kommissionen: [http://publications.eu.int/code/da/da-370101.htm Publikationskontoret – Vejledning i Udformning af EU-publikationer ? 7.1.1. Betegnelse og forkortelser]
Kategori:Britiske øer
Kategori:Storbritannien
ja:グレートブリテン島
ko:그레이트브리튼 섬
simple:Great Britain
Irland (land)Irland (engelsk: Ireland; irsk: Éire) eller Den Irske republik (engelsk: Republic of Ireland; irsk: Poblacht na hÉireann) er et land i det nordvestlige Europa. Republikken omfatter størstedelen af øen Irland.
----
Politik
Irland er en republik med et parlamentarisk regeringssystem. Præsidenten (Uachtarán na hÉireann), vælges for 7 år ad gangen, er republikkens statsoverhoved. Statsministeren (Taoiseach), der er regeringschef, udnævnes af præsidenten efter forslag fra parlamentet. Statsministeren er normalt lederen af det største politiske parti eller den koalision som vinder flest sæder ved parlamentsvalget. Parlamentet består af to kamre: (Seanad Éireann) med 60 medlemmer, og Repræsentantenes hus (Dáil Éireann) med 166 medlemmer.
Eksterne henvisninger
- [http://www.irlgov.ie Irlands officielle side]
- [http://no.wikipedia.org/wiki/Irlands_historie] Irlands historie (norsk)
Kategori:Europæiske lande
Kategori:Europarådet
ms:Ireland
ja:アイルランド
simple:Republic of Ireland
Storbritannien og NordirlandDet Forenede Kongerige Storbritannien og Nordirland består af de geografiske områder Storbritannien (England, Wales og Skotland) og Nordirland, men hverken Kanaløerne eller Isle of Man, der deler statsoverhoved med Det Forenede Kongerige, er dele deraf.
Kendte byer i Det Forenede Kongerige
- London, 7.172.000 indb.
- Birmingham, 1.017.500 indb. (1995)
- Leeds, 725.000 indb.
- Glasgow, 674.800 indb.
- Sheffield, 528.500 indb.
- Bradford, 482.700 indb.
- Liverpool, 470.800 indb.
- Edinburgh, 447.600 indb.
- Manchester, 432.600 indb.
- Bristol, 400.700 indb.
Se også:
- Engelske regenter
Links
- Europæiske Union, Europa-Kommissionen: [http://publications.eu.int/code/da/da-370101.htm Publikationskontoret - Vejledning i Udformning af EU-publikationer ? 7.1.1. Betegnelse og forkortelser]
- [http://europa.eu.int/abc/european_countries/eu_members/uk/index_da.htm Det Forenede Kongerige] på [http://europa.eu.int/index_da.htm EU-online]
- Udenrigsministeriet: [http://www.um.dk/aspfiles/dgk_s2_vis_land.asp?land=56 Ambassader i Det Forenede Kongerige].
Forenede Kongerige, Det
-
Forenede Kongerige, Det
ja:イギリス
ko:영국
ms:United Kingdom
simple:United Kingdom
th:สหราชอาณาจักร
zh-min-nan:Liân-ha̍p Ông-kok
IRAIRA (Irish Republican Army - den irske republikanske hær). Oprindelig den irske oprørsbevægelse som kæmpede mod det britiske overherredømme. Efter Irland fik selvstyre, dannede dele af IRA grundstammen i den irske hær.
IRA blev grundlagt i år 1969 som en væbnet gren af det politiske parti Sinn Fein. Gruppens formål er at fjerne britiske militære styrker fra Nordirland og forene dette land med Irland.
IRA har ikke nogen leden men består af små tætte celler under ledelse af the Army Council. Flere hundrede aktivister og tusinder af sympatisører er med i IRA og har fået militærtræning i Libyen hos PLO. IRA får finansiel støtte fra sympatisører i USA.
Før våbenhvilen i 1994 var målene primært ledende britiske regeringsfolk, britisk militær og politi i Nordirland, og de nordirske loyalisters paramilitære grupper.
Siden våbenhvilen blev afblæst i 1996 har IRAs attentater omfattet bombekampagner mod tog, undergrundsstationer og butiksområder i England, britiske militære mål i England og Nordirland og britiske militære mål på det europæiske kontinent.
Kendte terroraktioner
- 9. januar 1989: IRA dræber to engelske soldater i Münster, Tyskland.
- 9. juli 1989: IRA henretter en britisk soldats vesttyske kone i Dortmund, Tyskland.
- 26. oktober 1989: IRA dræber en britisk soldat og hans barn i München-Gladbach, Tyskland.
- 24. oktober 1990: IRA dræber 6 mennesker ved et bombeattentat i Londonberry, Nordirland.
- 27. maj 1990: IRA dræber to australske turister i Roermond, Holland.
- 2. juni 1990: IRA skyder og dræber en britisk soldat i Dortmund, Tyskland.
- 30. juli 1990: Ian Gow, medlem af det britiske parlament, bliver dræbt da en IRA-bilbombe sprænger ved hans hus.
- 9. marts 1995: IRA sender morter-granater mod Heathrow lufthavn i London. Ingen omkommer da granaterne ikke detonerer.
- 9. februar 1996: En IRA-bombe sprænger i et parkeringsgarage i London. To mennesker omkommer, mens over 100 bliver såret.
- 15. juni 1996: en IRA-bombe sprænger ved et shoppingcenter i Manchester. Ingen bliver dræbt, men 206 mennesker bliver såret ved attentatet.
Kategori:Terrorgrupper
ja:IRA
Kategori:Irske øerKategori:Øer efter nationalitet
Øer
ko:분류:아일랜드의 섬
רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנדרעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד הקרוי אף "הרעב הגדול" (בגאלית: "An Gorta Mór") הינו השם שניתן לרעב ההמוני ששרר באירלנד בין השנים 1846 ו-1849. התנאים לקיומו של רעב במדינה מערב אירופית באמצע המאה ה-19 נוצרו בחמישים השנה שקדמו לרעב, ומחולליהם היו המדיניות הכלכלית של בריטניה הגדולה (אשר אירלנד הייתה חלק ממנה), שיטות חקלאיות כושלות, והופעת הכימשון - פטרייה שהרסה את יבול תפוחי האדמה שהיה מקור מחייתם של רוב תושבי האי. תוצאותיו המיידיות של הרעב נמשכו עד 1851 ובשנים שבין 1846 - 1851 מיוחסות 750,000 מיתות (אם כי יש אומדנים שונים) לרעב. מספר דומה של אנשים היגרו מן האי לאנגליה, לארצות הברית, לקנדה ולאוסטרליה ויצרו שם פזורה אירית.
אוסטרליה
ההשפעה המיידית של הרעב על אירלנד הייתה הרסנית, והתוצאות לטווח רחוק היו כבדות משקל ושינו שינוי של קבע את התרבות האירית ואת המסורת האירית עד היום. רעב תפוחי האדמה הגדול נבע מהצטברות של גורמים סוציאליים, ביולוגיים, פוליטיים וכלכליים, מהם שמקורם אירי ומהם שמקורם אנגלי.
אירלנד ובריטניה הגדולה - הרקע ההיסטורי לרעב
"חוק האיחוד" משנת 1800 איחד את הפרלמנטים של אנגליה ושל אירלנד ולמעשה יצר מדינה אחת - "בריטניה הגדולה". החוק קבע כי ייצוגה של אירלנד בפרלמנט הבריטי ישתווה לחמישית מן הקולות, דהיינו 100 נציגים בבית הנבחרים. הבעיה לא הייתה תת ייצוג לאירלנד בפרלמנט, אלא היותו של הפרלמנט הבריטי, כמוסד, ומעצם הגדרתו, קשוב פחות לצרכיה של אירלנד. רובם של חברי הפרלמנט ושל חברי הקבינט מעולם לא ביקרו באירלנד. האיחוד בין הכנסייה האנגליקנית ל"כנסייה של אירלנד" תרם אף הוא להנצחת השלטון הבריטי ולהנצחת "חוק המבחן" לפיו כל החפץ במשרה בשירות הציבור צריך לכפור בכך שבעת אכילת לחם הקודש הופך הלחם לבשרו של ישו והיין לדמו, דבר המהווה בסיס לאמונתם של הנוצרים הקתולים, שהיוו את רובם של תושבי אירלנד.
חלק מן ההבנות שאיפשרו את חקיקת חוק האיחוד היה כי החוקים שקבעו כי הפולחן הקתולי הוא עבירה פלילית יבוטלו. המלך ג'ורג' השלישי מנע התפתחות זו בטענה כי הדבר נוגד את שבועתו להגן על האמונה האנגליקנית כראש כנסייתה. פעילותו של דניאל או'קונל הביאה לביטול הענישה הפלילית ב-1829, ולבסוף הותר לקתולים להיבחר לפרלמנט. או'קונל ניסה, ללא הצלחה, לבטל אף את "חוק האיחוד".
רק בשנים 1828 - 1829 החלה השפעת ביטולו של "חוק המבחן" ושאר המגבלות על הקתולים לשאת פרי של שוויון פוליטי ולקדם סחר חופשי בין בריטניה ואירלנד.
השפעת כלכלת השוק החופשי
לשוויון זכויות פוליטי ולשוק חופשי היו יתרונות רבים, אך היו גם חסרונות. לא היה די בהם בכדי שאירלנד תוכל להפיק את מלוא התועלת מהמהפכה התעשייתית שעברה על בריטניה באותו זמן. תקופת רעב תפוחי האדמה הייתה תקופה של שלום באירופה. הייתה זו התקופה שלאחר קונגרס וינה ולאחר נפילתו של נפוליון, ושלפני מלחמת פרוסיה צרפת. בריטניה קטפה את פירות הצלחתה הפוליטית והמדינית והפכה למדינה המתקדמת ביותר בעולם ברמת התיעוש שלה. לאחר נפילת נפוליון הייתה בריטניה ל"סדנת העבודה" של העולם. חומרי גלם הגיעו לבריטניה מכל רחבי האימפריה, שם הפכו לסחורות מוגמרות אשר היו כה זולות ובאיכות כה טובה עד שיכלו להתחרות במוצר המקומי בשוּקי החוץ, ואף להיות זולות ואיכותיות ממנו.
בתוך חצי מאה ירד ערכו של הייצור החקלאי, ודמי החכירה עבור האחוזות ירדו, בעוד שהאוכלוסייה הכפרית גדלה בהתמדה. כאשר יבולי תפוח האדמה, שהיווה את מזונה הבסיסי של אירלנד הכפרית, נרקבו במחלת הכימשון באמצע שנות הארבעים של המאה התשע עשרה מתו אלפים ברעב, ואלפים היגרו אל מחוץ למדינה. הסיוע שקיבלה אירלנד מבריטניה היה מועט מדי ומאוחר מדי. חלק מן החוקרים מאשימים את מדיניות "השוק החופשי" אשר מבחינה אידיאולוגית התנגדה להתערבות המדינה בכלכלה. אחרים טוענים כי הממשלה לא הייתה יעילה, וכי לא היו אמצעי תעבורה טובים מספיק להובלת מזון לאזורים נגועי הרעב. בעוד שאיש אינו יודע כמה אנשים מתו (רישום המיתות הממשלתי לא היה קיים עדיין, והכנסייה הקתולית, אשר עסקה ברישום הלידות והמיתות, זה עתה השתחררה מכבלי המגבלות שהיו מוטלות עליה ועדיין לא פיתחה שיטות יעילות לרישום). ישנם המעריכים את מספר המיתות בחצי מליון נפש. אחרים נוקבים במספר 750,000. מעמד אירי שלם, של פועלי החווה האירים, נמחק מעל פני האדמה.
אזורים נרחבים של אדמה פורייה הוענקו על ידי בריטניה לאצילים בריטים, ובכך הוכרחו החקלאים האירים לחכור את האדמה בחזרה על מנת לעבד אותה. האירים שילמו סכומי עתק לבעלי האדמות, שלרוב חיו באנגליה ומעולם לא ביקרו באדמותיהם. מעמד מנוון זה של בעלי אדמות ניהל את ענייניו באופן כושל, ולא היה איכפת לו מרווחתם של "החוכרים". אלו חיו חיי עוני והסתפקו בקיום בסיסי בלבד. שיטות אלטרנטיביות למציאת מזון כציד וכדיג היו אסורות שכן על פי החוק היו בעלי החיים שעל אדמת האחוזות רכושו של בעל האחוזה. אי תשלום דמי החכירה השנתיים הוביל בדרך כלל לנישול החקלאי מאדמתו.
האם היה רעב תפוחי האדמה בגדר השמדת עם?
השאלה האם היה רעב תפוחי האדמה בגדר השמדת עם, מפלגת את ההיסטוריונים העוסקים בהיסטוריה של אירלנד. מעטים מן ההיסטוריונים מקבלים את ההגדרה "השמדת עם" בהקשר לרעב תפוחי האדמה, שכן מושג זה מציין מדיניות מכוונת של השמדה. כולם מסכימים כי המדיניות הבריטית בזמן הרעב, במיוחד תחת שלטונו של הלורד ג'ון ראסל, הייתה מוטעית מיסודה והרת אסון. עם זאת ישנם היסטוריונים איריים כפרופסור ג'ון לי, המשווים אירועים אלו לשואה.
אין ויכוח של ממש על העובדות - למרות שבריטניה הייתה המעצמה החזקה בעולם לא יכולה הייתה לטפל באסון הומניטרי כבד שאירע בחצרה האחורית. התיעוד לוקה בחסר, אמנם, אך הוויכוח הינו ויכוח מוסרי בהגדרתו. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה האם ניתן לומר שהמדיניות הבריטית הייתה גזענית, רשלנית, או פשוט מתעלמת.
היסטוריונים איריים, בריטים ואמריקנים - פ.ס.ל. ליונס, ג'ון א. מרפי, ג'ו לי, רוי פוסטר, וג'יימס ס. דונלי, כמו גם הבריטים ססילו וודהאם סמית, פטר גריי, רות דדלי אדוארדס ורבים אחרים דחו את הטענות של מדיניות השמדה מכוונת. מדחייה זו לא משתמעת הטענה כי המדיניות הבריטית לא הייתה כושלת בטיפולה בבעיה.
משטר הקרקעות באירלנד
הרעב היה תוצאה של מספר סיבות מורכבות אשר השפיעו על אירלנד במרוצת המאה ה-19. אחת המרכזיות שבהן הייתה משטר הקרקעות הנהוג באירלנד. מאז ימי הביניים ואילך, בעלות האירים על הקרקע הצטמצמה והלכה, ואילו גלים של מתיישבים, מאז ימי המלכה אליזבת הראשונה ועד המאה ה-19, השתלטו על חלקים גדולים מן האי. הנוהג לאחד חלקות אדמה לאחוזות גדולות היה נהוג באירופה, אך באירלנד הוא הפך למסובך בשל החוקים שהיפלו לרעה ברכישת מקרקעין את בני כל הדתות פרט לאלה הנמנים על הכנסייה של אירלנד. ההפליה כוונה כנגד הקתולים, אשר היוו את רוב תושבי האי. לפי חוקי העונשין עמדו קתולים בסיכון מתמיד של הפקעת אדמתם. אמנם החוקים לא נאכפו בצורה שווה בכל המקומות ובכל הזמנים, ובזמן הרעב כבר בוטלו מזה שנים מספר, אך השלכותיהם ההיסטוריות לא נמחו. בזמן הרעב היו רוב האירים חוכרי משנה של חוות חקלאיות קטנות ועניות בתנאים מפלים.
מצב זה אך הסתבך בשל המסורת האירית של "חלוקת משנה", לפיה אדמה אינה מועברת מאב לבנו הבכור, אלא מחולקת באופן שווה בין הבנים הזכרים, לעתים אף בין בנים בלתי חוקיים. מסורת זו הייתה מסורת קלטית עתיקה והתייחסה לא רק לירושה של מקרקעין, אלא גם של תארי אצולה. במאה התשע עשרה היה פירושה של מסורת זו שהחוות החקלאיות הלכו וקטנו מדי דור, אם כי בזמן הרעב הייתה כבר מסורת זו נהוגה רק בקרב העניות והבלתי משכילות שבמשפחות. גודלה הקטן של החווה האירית לעומת האחוזה האנגלית הביא לכך שמספר היבולים שניתן היה לגדל בחווה זו היה מצומצם ממילא, והיבול המתאים ביותר, זה שיכול בהשקעה נמוכה יחסית לספק מזון למשפחה גדולה, היה תפוח האדמה.
דין וחשבון בריטי שניתן לממשלה זמן קצר לפני הרעב הראה כי העוני היה כזה ששליש מכל בתי האב באירלנד לא יכלו לספק מזון למשפחתם, לאחר תשלום דמי החכירה לאדון האנגלי, אלא באמצעות יציאה לעבודה כפועלים עונתיים נוודים באנגליה ובסקוטלנד.
ניתן לראות כי משטר הקרקעות באירלנד בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה היווה לכשעצמו בעיה חמורה. רבות מן האחוזות היו ממושכנות, כתוצאה מכישלונות חקלאיים קודמים. חוות רבות הוחכרו בדמים מופקעים, רבות מהן היו כה קטנות עקב החלוקה ליורשים עד שגם בשנים טובות נאבקו בעליהן להוציא מהן את מחייתם. הן היו תלויות לחלוטין בתפוח האדמה, הירק היחיד בעל ערך תזונתי שניתן לגדל על אדמה זו. יתרה מכך, ניסיונות החקלאים להגדיל את פוריות אדמתם נתקלו באיום שהדבר יגדיל את ערך הקרקע ויגרום להעלאה של דמי החכירה ובסופו של דבר לנישולם מן הקרקע.
תפוח האדמה באירלנד
תפוח האדמה מכיל אנרגיה רבה, והינו קל מאד לתירבות ולגידול. בתקופת הרעב הגדול היה מקובל באירלנד לערוך חריש ולאחריו לזרוע את השדה בזרעי תפוח האדמה. את יבולי השנים הבאות הבטיחו על ידי השארת אחוז מסוים מתפוחי האדמה טמון באדמה. שיטה זו לא דרשה עישוב או השקיה. תפוח האדמה הפך ליבול העיקרי שגידל החוואי האירי לאחר שהובא לאדמת אירלנד ב-1650 לערך (על אף שלא השיג את מעמדו העיקרי על השולחן האירי עד לשנת 1780). אפילו חלקות אדמה קטנות יכלו לספק מספר קלוריות מספיק לקיומה של משפחה וכן להאכיל חזירים ובכך ליצור מקור לבשר ולהכנסה נוספת. הדבר הביא לגידולה של האוכלוסייה החקלאית באירלנד.
אך מנגד הובילה התלות בתפוח האדמה להעדר גמישות מסוכן במערכת המזון האירית. רובן של הקלוריות סופקו לאוכלוסייה מיבול יחיד. תופעה זו לכשעצמה אינה נדירה, והיא עדיין קיימת באזורים חקלאיים מפגרים ברחבי העולם. עם זאת, צורפה לה המסורת האירית של חלוקת משנה של הקרקע בין ילדי המשפחה, אשר הקטינה מדי דור את גודלן של החוות. השילוב בין הדברים יצר אפקט מסוכן. הגידול באספקת הקלוריות הוביל לגידול במספר הזכרים שזכו לחיות ולרשת את האדמה, מה שהביא להקטנת שטח החווה מדי דור באופן שלא נודע בעבר.
הכימשון
ב-1845 הכתה פטריית הכימשון ברחבי אירופה, והפכה את תפוחי האדמה לעיסה ספוגית ובלתי אכילה. העיתון האירי "פרימנ'ס ג'ורנל" כתב בכותרתו הראשית מ-27 ביוני 1846 כי המחלה הגיעה לאירלנד והשמידה יבולים במחוז מאיו. בשנת 1847, הזכורה בהיסטוריה האירית כ"47' השחורה", הושמדו במחלה רוב היבולים באי כולו. חנויות מזון ומחסני חירום הצליחו לשמור על התזונה של חלק מן האוכלוסייה, אך הכימשון שב והכה ב-1849, וזו הפעם לא היו כל מחסנים שניתן היה להסתמך עליהם. התוצאה הייתה רעב שהיכה בחלקים שונים של האי ובחלקים שונים של האוכלוסייה ברמות שונות.
לא ניתן לדעת בדיוק כמה אנשים מתו ברעב. מרשם האוכלוסין טרם החל, ושיטות הרישום של הכנסייה הקתולית שזה עתה נפטרה מן המגבלות שהוטלו עליה, לא היו עדיין משוכללות. רשומות "הכנסייה של אירלנד" נהרסו בשנת 1922 כאשר ה-IRA פוצץ את בנין הרשומות הממשלתי במהלך מלחמת האזרחים האירית, מעשה שעד היום מסמל באירלנד אלימות מזיקה וחסרת תועלת.
אפשרות אחת היא להשוות את מספרי האוכלוסייה הצפויים עם המספרים לאשורם בשנות החמישים של המאה התשע עשרה. תחזיות מוקדמות צפו שבשנת 1851 אוכלוסייתה של אירלנד תנוע בין 8 ל-9 מליון איש. חישוב זה נערך על בסיס מפקד אוכלוסין בן עשר שנים שנערך משנת 1821. עם זאת, בדיקה נוספת של החישובים מטילה ספק בדיוקם. מכל מקום, אוכלוסייתה של אירלנד בשנת 1851 מנתה 6.6 מיליון נפש. בכל חישוב שייערך יש לקחת בחשבון כי תת התזונה גרמה גם לבעיות בפוריות והפחיתה את הפעילות המינית. לא ניתן היה להעריך בדיוק את המשמעות המדויקת של עובדה זו, עד למחקרים שנערכו באוכלוסיות מוכות רעב באפריקה במאה העשרים. כתוצאה מכך נערכו תיקונים סטטיסטיים, וההערכה של מספר מקרי המוות ירדה, שכן נראה כי יש לייחס חלק מן הירידה באוכלוסייה להשפעת תת התזונה על הפוריות. היסטוריונים מודרניים מעריכים כי כחצי מליון אנשים מתו. ההיסטוריונים שקדמו להם העריכו כי מספר המיתות נע בין 700,000 למיליון. בנוסף לכך, למעלה ממיליון איש היגרו לחוץ לארץ, ולמעלה ממיליון היגרו בעשורים שלאחר שהסתיים הרעב. כתוצאה היה מספר תושביה של אירלנד בשנת 1911 4.4 מיליון איש.
התגובה הראשונית של הממשלה הבריטית להופעותיו הראשונות של הרעב הייתה, לדעתם של היסטוריונים כפ.ס.ל. ליונס, "ראויה ומוצלחת יחסית". יתרה מכך, בניגוד למיתוס, כפי שכתב פרופ' ג'ו לי:
:"לא היה דבר ייחודי, על פי הסטנדרטים של בריטניה הקדם תעשייתית, ברעב האירי. שיעור המיתות היה שווה לזה שבמשברים אירופיים קודמים, וקרוב לוודאי שווה לזה שאירע באירלנד עצמה ברעב של שנת 1740. במקרה של הרעב הגדול אירעו התוצאות הטרגיות עם החלפת הממשלה הטורית בראשות סיר רוברט פיל (אשר שירת בממשל הבריטי בדבלין, והחל את הקריירה הפוליטית שלו כנציג מחוז בחירה אירי, וכך הייתה לו הבנה בענייני אירלנד). הממשלה הזו הוחלפה (בעזרת נציגי אירלנד בפרלמנט, בראשות דניאל או'קונל) בממשלה ויגית בראשות לורד ג'ון ראסל. ראסל האמין בכלכלת שוק חופשי ללא התערבות ממשלתית. כך שבמקום בו ייבא פיל אוכל מהודו על מנת לסייע לרעבים, התמקד ראסל ביצירת מקומות עבודה ועבודות ציבוריות. סעיף הרסני התווסף לחוק אשר הגביל את העזרה לאלו שהיו בעלי פחות מרבע אקר של אדמה. סעיף זה הכריח את הרעבים לוותר על אדמתם או למות ברעב."
הפינויים
בפיתול הרסני ואחרון של הגורל הסתבר כי הסעד המקומי מומן על ידי אגודות צדקה שהוקמו לפי "חוק העניים", והן מצידן מומנו באמצעות ארנונות ששולמו על ידי בעלי המקרקעין על בסיס מספר האנשים החיים על אדמת האחוזה. דבר זה גרם לכך שבעלי אחוזות יפנו מאדמתם דיירים רעבים, על מנת להוריד את התשלומים שנדרשו לשלם, דבר שמצידו הוביל לכך שעניים אלה יוכלו להתקיים רק מן הסעד שקיבלו מאגודות הצדקה, מה שהגביר את הקשיים הכספיים של האגודות. אולם גם אם היו העניים נשארים על אדמת בעלי האחוזות, ברוב המקרים לא היה בעל האחוזות עומד ממילא בתשלומי "חוק העניים", וגם אז היו האגודות בבעיה.
רק מימון מרכזי לאגודות הצדקה ממשרד האוצר הבריטי יכול היה לפתור בעיות אלו, אך ממשלתו של ראסל התנגדה לכך כי פירוש הדבר היה "התערבות ממשלתית" כנגד עקרונות השוק החופשי. כמה מבעלי האחוזות מימנו את הגירת דייריהם לחו"ל כדי למנוע את הסתמכותם על אגודות הצדקה. ספינות אלו, שיצאו למדינות שמעבר לים, נודעו בכינוי "ארון מתים צף". מהגרים רבים, חלשים מחודשים ומשנים של רעב, חלקם לוקים בכולירה, מתו במהלך הנסיעה הארוכה.
אירלנד חוותה מספר רב של פינויים. לא היה חוק שהגן על הדייר מפינוי. כמה מבעלי האחוזות פינו דיירים מסיבות כלכליות, אחרים על מנת "לנקות" את אדמתם כך שתשמש אדמת מרעה לכבשים, אחרים נאלצו לפנות בשל חשבונות הצדקה העולים. 90,000 משפחות פונו מבתיהן בשנת 1849 לבדה. עד שליש מהן הורשו לשוב כ"שומרים" על האחוזות. 109,000 פונו ב-1850. אחוזות רבות סיפקו סיוע לדייריהם, הקטינו את שכר הדירה, וסיפקו בתי תמחוי לרעבים, במקרים אחדים הביאה התנהגות זו לפשיטת רגל. בשנת 1850 פשטו את הרגל 10% מבעלי האחוזות. כישלונה של בריטניה לשלוט בבעלי האחוזות היה לרוב נושא לביקורת. עם זאת, באמצע המאה התשע עשרה מעטות היו המדינות אשר הגבילו את בעלי האחוזות שלהן במכוון. הגבלות כאלו החלו באירלנד רק בשנת 1870, כתוצאה מדרישות האירים הלאומנים לאפשר לדיירים לרכוש את חוותיהם.
החל מ-1846 החל הצירוף של מדיניות השוק החופשי, של חוסר ההבנה שגילתה לונדון בענייני אירלנד והעדר מודעותה להיקף הבעיה, ושל הקלות שבה ניתן היה לזרוק את הדיירים מהאחוזות, להפוך את המשבר לאסון. סכומים גדולים של כסף נתרמו על ידי ארגוני צדקה. האפיפיור, פיוס השישי, שלח כספים. המלכה ויקטוריה נתנה מהונה האישי סכום שהיה שווה היום ל-70,000 יורו, וכמה אינדיאנים ילידי אמריקה שלחו כסף ודגנים (במעשה של נדיבות אשר זכור באירלנד עד היום, ובשנות התשעים הוזכר על ידי מרי רובינסון, נשיאת אירלנד בתקופה זו). למרות זאת היה היקף הבעיה כזה, שצדקה לכשעצמה לא יכלה לפתור אותו.
עובדה מדהימה היא כי גם בעת הרעב המשיך יצוא היבולים מאירלנד, יבולים שיכולים היו להציל את חייהם של רעבים רבים. יש האומרים כי יצוא זה שמר על כמה מן האחוזות במצב כלכלי טוב, וכך נמנעו פינוים של הדיירים ומותם ברעב והתמוטטות אגודות הצדקה שחשבונותיהן שולמו על ידי אחוזות אלו. הפתרון של פיל היה פשוט - המשיכו לייצא על מנת להרוויח כסף. בכסף ניתן לייבא תירס הודי זול על מנת להאכיל את הרעבים. ראסל, לעומתו, המשיך בייצוא, אך הפסיק את ייבוא התירס מהודו.
תוצאות הרעב
כימשון תפוחי האדמה שב כמה פעמים לאירלנד, במיוחד בשנים 1872 ו-1879. מספר אנשים מתו, אך לא בהיקף שבשנות הארבעים. ייתכן שניתן לייחס זאת לידע חקלאי שהביא להגבלת תפוצת המחלה, אך גם לסיבות נוספות: הרכבת איפשרה שינוע מהיר יותר של מזון. ב-1834 היו באירלנד כעשרה קילומטרים של פסי רכבת. ב-1912 נסללו למעלה מארבעת אלפים קילומטר של פסי רכבת. איסור על חלוקת משנה וכן הגירה העלו את גודלה הממוצע של החווה החקלאית, מה שאיפשר לגדל סוגים שונים של יבולים. עלייה בעושר באזורים העירוניים גרמה ליצירת אלטרנטיבות תזונתיות. ב-1870 היה משטר הקרקעות החקלאי יעיל יותר ותלוי פחות בתפוחי האדמה, כמו גם מתקדם יותר ובעל גישה למכונות חקלאיות שלא היו קיימות שלושים שנה קודם לכן.
מדיניות "השוק החופשי" שהייתה פופולרית בשנת 1840 איבדה את חינה בשנת 1870. ולפיכך התערבה הממשלה ביעילות ובמהירות כאשר החל רעב או מחלה ביבולים. חוקים חדשים איפשרו לאירים לרכוש את אדמתם, וכך הפכו החוות הקטנות שנמצאות בבעלות אירית לשכיחות יותר ותפסו את מקומו של דגם האחוזה הגדולה המוחכרת לדיירי משנה רבים, שהיה הדומיננטי עד אז. החוות הקטנות נוהלו טוב יותר מאחוזות הענק שהיו בחובות כרוניים. גם הכנסייה הקתולית הייתה מאורגנת טוב יותר להתמודד עם מצבי חירום מאשר בימי הרעב הגדול.
אם חלוקת הקרקע ליורשים רבים, לפי השיטה האירית הישנה, יצרה מצב של נישואין מוקדמים ומשפחות גדולות, ביטולה הביא למצב הפוך. הבכור, "היורש" יכול היה לחכות עד שימצא את בת הזוג המתאימה, רצוי אחת עם נדוניה גדולה שתוכל לקדם את החווה. לילדים האחרים, שלהם לא היה סיכוי לרשת את החווה, לא הייתה האפשרות הכלכלית להינשא מוקדם.
כתוצאה מכל אלו משברים חקלאיים מאוחרים יותר היו בעלי השפעה מינימלית ונשכחו ברובם.
ההשפעה הפוליטית של הרעב
באירלנד
אף מפלגה פוליטית אירית לא נוצרה כתוצאה מן הרעב. בין שנות העשרים ושנות הארבעים של המאה התשע-עשרה נשלטה אירלנד בידי מפלגתו של דניאל או'קונל. רק בשנת 1880 תחת צ'ארלס סטיוארט פרנל, כמעט ארבעים שנה לאחר הרעב, הוקמה תנועה לאומית אירית, "התנועה לשלטון הבית".
התגובה לרעב הייתה מאוחרת אף מחוץ לזרם הפוליטי המרכזי. מרידת "האירים הצעירים" בהנהגת תומס דייויס בשנת 1848, על אף שהחלה במקביל לרעב, לא הושפעה ממנו. מרידה נוספת לא באה עד שנות השישים של המאה התשע-עשרה והקמת תנועת ה"פניאנים" והאחווה האירית הרפובליקנית. היסטוריונים משערים כי הלם הרעב גרם לשאיפות האיריות הלאומיות להירדם לשנים רבות. במילים אחרות - לאנשים היה איכפת פחות מפוליטיקה.
באופן מוזר המשיכה אירלנד להיצמד לסמלים החיצוניים של השלטון הבריטי. הבוחרים האירים המשיכו להצביע לאחת משתי המפלגות הבריטיות הגדולות, השמרנים או הליברלים, על אף שהליברלים הם ששלטו בעת הרעב. בעת ביקוריה של המלכה ויקטוריה (שדורות מאוחרים יותר של אירים קראו לה "מלכת הרעב") קיבל העם האירי את המלכה בברכה חמה , ואסיפות פוליטיות המשיכו להסתיים בשירת ההימנון "אל נצור המלכה".
הפזורה האירית
אם האירים על אדמת אירלנד נראו סובלניים לפוליטיקאים הבריטים ולבית המלוכה הבריטי, המהגרים היו סובלניים פחות. מהגרים רבים לאמריקה התחברו במהרה לאגודות רפובליקניות ולארגונים כמו ה"פניאנים" והפכו לקיצוניים יותר מאחיהם שבבית.
הרעב הפך למצע המרכזי של המהגרים הזועמים. העיתונאי האירי המהגר ג'ון מיטשל כתב:
: "האל הכל יכול אכן שלח את הכימשון, אך האנגלים יצרו את הרעב. מיליון וחצי אנשים, נשים וטף, נהרגו באופן זהיר, רוגע ושלו בידי הממשלה האנגלית. הם מתו ברעב בעיצומו של השפע שיצרו במו ידיהם."
ברגשותיהם הפטריוטיים של המהגרים נעזר אמון דה ואלירה, לימים נשיא הרפובליקה האירית, אשר נסע לארצות הברית בשנת 1920 על מנת לאסוף כספים עבור מאבק האירים לעצמאות. מאוחר יותר הנפיק משרד האוצר באירלנד איגרות חוב מיוחדות המיועדות לאירים באמריקה.
מורשת הרעב כיום
בשנות התשעים ציינה הרפובליקה של אירלנד את יובל מאה וחמישים השנים לרעב הגדול. היה בכך ניגוד למה שאירע ביובל המאה, שלא צוין כמעט בשנות הארבעים. ייתכן שקשה היה לציין את יובל המאה לאירוע כה טראומתי, כאשר ילדים של ניצולי הרעב עדיין היו בחיים ולצידם אף כמה אנשים אשר נולדו בעת הרעב. ביובל המאה וחמישים התנצל ראש הממשלה הבריטי טוני בלייר בשם האומה הבריטית על פעולת הממשלות הקודמות בעניין זה. עד היובל נערכו מחקרי "רעב" חדשים, וידע חדש רב נרכש על תקופה זו.
לרעב הייתה השפעה גדולה על רגישות האירים לאסונות דומים ברחבי העולם. באופן מסורתי הרפובליקה האירית מוצאת את עצמה בשורה הראשונה של המדינות המסייעות לרעבים ברחבי העולם. אין זה מקרה שהזמר האירי בוב גלדוף הוא שסייע בשנת 1985 לרעבים באתיופיה. לאגודתו, "Live Aid" תרמו יותר אירים מאשר בני כל אומה אחרת. נשיאת אירלנד מרי רובינסון ביקרה ברואנדה על מנת להלחם בהשמדת העם וברעב, והפכה לנציבת האו"ם לזכויות האדם.
קישורים חיצוניים
- [http://www.people.virginia.edu/~eas5e/Irish/Famine.html הרעב הגדול - טקסטים מקוריים, קישורים, תמונות] אתר פרטי של ליז סאבו.
- [http://vassun.vassar.edu/~sttaylor/FAMINE/ הרעב הגדול בתמונות - מאמרים איורים מעיתוני התקופה]
- [http://www.wesleyjohnston.com/users/ireland/past/famine/index.htm סדרת מאמרים על הרעב הגדול, מבחינה דמוגרפית והיסטורית, באתר על ההיסטוריה האירית]
- [http://molcho.org.il/phytophthora%20_hebrew.html פיטרית הכימשון (בעברית)] באתר מכון המחקר החקלאי גילת.
Category:אירלנד: היסטוריה
קטגוריה: רעב המוני
ja:ジャガイモ飢饉
zakady sportowe zawory metalowe Praga appartamenti reykjavik hotels WARSAW
|
|
|
| :: RELATED NEWS :: |
Charioteer of Delphi
The Charioteer of Delphi, also known as Heniokhos (the rein-holder), is one of the best-known statues surviving from Ancient Greece, and is considered one of the finest examples of ancient bronze statues. The life-size statue of a chariot driver was found in 1896 at the Sanctuary of Apollo in
|
Spellbinder (TV series)
Spellbinder is a sci-fi television series, produced by Film Australia & Polish TV. Aimed at children, it screened on Australian television from 1995 to 1997. It was also shown in the United States on th
|
Left-fielder
A left fielder, abbreviated LF, is an outfielder in the sport of baseball who plays defense in left field. Left field is the area of the outfield to the left of a person standing at home plate and facing towards the pitcher's mound. In the numbering system used to record defensive plays, the left fielder is assigned the number 7.
<
|
Center-fielder
A center fielder, abbreviated CF, is the outfielder in baseball who plays defense in center field - the baseball fielding position between left field and right field (e.g., "Mickey Mantle was a center fielder"). In the numbering
|
Right-fielder
A right fielder, abbreviated RF, is the outfielder in baseball who plays defense in right field (e.g., "Roberto Clemente was a right fielder"). Right field is the area of the outfield to the right of a person standing at home plate and facing towards the pitcher's mound.In the nu
|
List of steel producers
Largest companies
This is a list of the largest steel producing companies in the world according to the [http://worldsteel.org International Iron & Steel Institute]. This list is compiled from its [http://www.worldsteel.org/media/wsif/wsif2005.pdf 2005 publication] (PDF - 217 Kb).
(in million metric tons crude steel output)
# 46.9 Mton Arcelor (Europe) [http://www.arcelor.com]
# 42.8 Mton Mittal
|
Steel producers
Largest companies
This is a list of the largest steel producing companies in the world according to the [http://worldsteel.org International Iron & Steel Institute]. This list is compiled from its [http://www.worldsteel.org/media/wsif/wsif2005.pdf 2005 publication] (PDF - 217 Kb).
(in million metric tons crude steel output)
# 46.9 Mton Arcelor (Europe) [http://www.arcelor.com]
# 42.8 Mton Mittal
|
Asado
Asado is cuts of meat, usually beef, which are cooked on a grill (parrilla) or open fire. Asado is quite popular in the Pampa region of South America, and it is the traditional dish of Argentina, Uruguay, Chile and the Southern States of Brazil.
An Argentine asado typically ha
|
Geoffroy's Tamarin
Geoffroy's Tamarin (Saguinus geoffroyi), also known as the Panamanian or Rufous-naped Tamarin, is a black and white tamarin with a reddish nape. It is found from Costa Rica to Colombia. Some authors have treated it as a subspecies of the Cottontop Tamarin (Saguinus oedipus) but the most recent research suggests that the two groups differ sufficiently to be cons
|
F.A. von Hayek
Friedrich August von Hayek (May 8, 1899 in Vienna – March 23, 1992 in Freiburg) was an economist and social scientist of the Read More... |
|
