:: wikimiki.org ::
| קארוס |
קארוס
מרקוס אאורליוס נומריוס קארוס (marcus aurelius numerius carus) (בערך 224 עד 283). קיסר רומא בין השנים 282 - 283.
קארוס נולד בנארבונסיס, הפרובינקיה הראשונה של רומא בגאליה, וגדל והתחנך בעיר רומא. הוא כיהן ככסנאטור ומילא שורה של תפקידים צבאיים ואזרחיים בקריירה המוקדמת שלו. מאוחר יותר, ככל הנראה בעקבות קריירה צבאית מצליחה, מינה אותו הקיסר פרובוס בשנת 276 לתפקיד פריפקט המשמר הפוריטאני.
בשנת 282, כאשר היה עם כוחות רומי בראיטיאה (Raetia) ונוריקוּם, בהכנה למסע של פרובוס נגד הפרסים גאתה אי–שביעות הרצון של החיילים מהקיסר והם הכריזו על קארוס כקיסר החדש. נטען כי קארוס דחה את ההצעה מתוך נאמנות לקיסר, אך כאשר נרצח הקיסר על–ידי חייליו לא התמהמה ושלח הודעה לסנאט הרומי על מותו של פרובוס וכי הוא יורשו.
עדות למעמדו המדרדר של הסנאט ניתן למצוא בכך שקארוס לא טרח כלל לשוב לרומא כדי לקבל את אישורו של הסנאט אלא הסתפק במשלוח הודעה על השינוי. מכל מקום, אם היה קארוס האחראי לרציחת קודמו אם לאו, הוא דאג להוציא להורג את רוצחיו בפרובוס ועמד על הפיכתו של פרובוס לאל (דאיפיקציה), כמקובל.
לאחר מכן, החל קארוס לבנות את השושלת שלו ומינה את בניו הבוגרים, קרינוס ונומריאנוס, לקיסרים (תואר משני לתואר אימפרטור אוגוסטוס שהוא נשא). הוא מינה את קרינוס כאחראי על חלקה המערבי של האימפריה והמשיך עם נומריאנוס להלחם בפלישה של הסרמאטיאנים והקואדים, שחצו את הדנובה ופלשו לפנוניה.
לאחר הטיפול בצורך דוחק זה, נפנה קארוס לטפל במשימה בה החל קודמו: ניסיון להעצים את עושרה של רומא באמצעות כיבוש חלקים מן האימפריה הפרסית. בחורף 282/283 הכריז קארוס כי בכוונתו לכבוש מחדש את מסופוטמיה, כפי שתכנן פרובוס. דומה היה כי זו השעה הנכונה לכך. הממלכה תחת השושלת הסאסאנידית הייתה בשקיעה מאז מותו של המלך שאפור הראשון. באהרם השני (מלך 276 עד 293), היה המלך השלישי מאז מת שאפור בשנת 272 והיה טרוד באותה עת במלחמת אזרחים נגד אחיו הומיזד.
בתחילת שנת 283 עבר קארוס, עם בנו נומריאנוס, את אסיה הקטנה ופלש למסופוטמיה. הוא הביס את הצבא הפרסי וכבש את סלאוקיה ולאחר מכן את הבירה הפרסית, קטסיפון (קרוב לבגדאד של היום). כדי לחגוג את ההצלחה, הוענק לבנו הבכור, קארינוס, תואר אוגוסטוס.
קארוס תכנן להמשיך במסע המוצלח נגד הפרסים, אך אז, בערך בסוף יולי, נמצא לפתע מת באוהלו במחנה הקיסר ליד קטסיפון. סערת ברקים התחוללה זמן קצר לפני מותו וזה הוסבר באמצעות הרעיון שאוהלו נפגע על–ידי ברק כעונש של האלים על שחתר להרחיב את האימפריה מעבר לגבולות הראויים. קרוב לוודאי שהסבר מעוגן במסורת זה אינו נכון. דיווחים אחרים מספרים על כך שקארוס מת ממחלה, כששמועות מצביעות על כך שייתכן והורעל על–ידי אריוס אפר, הפרפקט הפרטוריאני ואבי אשתו של נומריאנוס. שמועה אחרת נוטה לייחס מעורבות לדיוקלטיאנוס, שהיה אז מפקד המשמר האימפריאלי. ייתכן והעובדה שדיוקלטיאנוס דאג זמן קצר אחרי כן לחיסולם של שני בניו של קארוס מחזקת דעה זו.
קטגוריה:קיסרי רומא
האימפריה הרומית
הקיסרות הרומית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה בה נשלטה רומא וכול השטחים שסופחו לה, על ידי שלטון יחיד קיסרי. התקופה מכונה גם תקופת האימפריה הרומית, למרות שכמדינה, רומא חלשה על שטחים נרחבים והתקיימה כאימפריה עוד בתקופת הרפובליקה הרומית, המונח אימפריה מתייחס לשינוי צורת השלטון של המדינה ולא לאופייה המדיני.
תחילת תקופת הקיסרות הרומית, נתון במחלוקת, שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת 44 לפנה"ס, שנת מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור מתמיד והתאריך המקובל יותר על החוקרים, שנת 27 לפנה"ס, השנה בה נוסד באופן רשמי משטר הפרינקפס של אוגוסטוס.
בשיא כוחה של הקיסרות הרומית היא היוותה מעצמה שכללה בתוכה את כל אגן הים התיכון והיא הייתה אחת מהאימפריות הגדולות והמשפיעות ביותר בעת העתיקה
תאריך קצה של הקיסרות הוא נושא לויכוח רב שנים. מספר התיאוריות לתאריך המדויק של קץ הקיסרות הם רבות ושונות כמו מספר התיאוריות המנסות להסביר למה הקיסרות הרומית הגיעה לקיצה. בין התאריכים המוצעים ניתן למנות את: שנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס, שנת 325, השנה בה התכנסה ועדת הכנסייה הנוצרית בניקיאה, שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסטולוס על ידי אודואקר וסופה של הקיסרות הרומית המערבית, שנת 800, שנת הכתרת קרל הגדול לקיסר, שנת 1453, התאריך בו נפלה ביזנטיון לידי האימפריה העות'מאנית ואפילו 1806, התאריך בו פורקה רשמית הקיסרות הרומית הקדושה.
תיאוריות נוספות טוענות שאין בכלל תאריך מסוים שבו הסתיימה תקופת הקיסרות ולאורך סוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים המוקדמים, חל תהליך הדרגתי של יצירת מערכות פוליטיות ומדיניות חדשות מתוך מכלול האימפריה הישנה, שהיטשטשה לה.
הקיסרות הרומית הקדושה
לצורך נוחות, הערך מתייחס עד לשנת 395, מותו של הקיסר תיאודוסיוס הראשון ופיצולה הסופי של האימפריה הרומית לשני גופים מדיניים שונים, האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית, הידועה יותר כאימפריה הביזנטית.
ראו גם
- שלהי העת העתיקה
קטגוריה:איטליה: היסטוריה
קטגוריה:העת העתיקה
קטגוריה:רומא העתיקה
-
קטגוריה:אימפריות
ja:ローマ帝国
simple:Roman Empire
צבאצבא הוא ארגון המאגד את סך הכוחות הלוחמים במדינה וכפוף ליישות מדינית כלשהי. ברוב המשטרים הדמוקרטיים התארגנות שכזו ממוסדת בחוק, והיא כפופה להחלטות הממשל הנבחר. בדרך הכלל, הצבא מחזיק במונופול על שימוש בנשק כבד במדינה, ועיקר פעילותו היא לוחמה.
מטרות ותפקידים
מטרת הצבא היא להבטיח את ישומן של החלטות המשטר, אם בדרך ההרתעה ואם בדרך השימוש בידע ויכולת צבאית.
השימוש בצבא הוא לרוב לשם הבטחת ריבונותה ושלמותה של קבוצה מסוימת מפני גופים זרים (כמו מדינות אויבות או ארגוני טרור)
המאיימים עליה.
מטרות של צבא במדינה דמוקרטית:
- הגנה על גבולות המדינה מפני תקיפת אויב והגנה על חיי האזרחים.
- תקיפה או כיבוש של האויב או גוף המהווה איום כלשהו על המדינה או אזרחיה.
- מימוש החלטות הדרג המדיני (שר הביטחון).
- פיתוח וייצור הן של אמצעי לחימה והן של פריטים אחרים.
- טיפול במצבי חירום ואסונות המוניים (פיקוד העורף).
במדינות לא דמקורטיות נוספים על תפקידי הצבא:
- חינוך הן של החיילים והן של אזרחים.
- תרבות- אמנות, אופנה, מוזיקה, ספורט וכו'.
היררכיה צבאית
לכול צבא יש היררכיה (סולם דרגות), ובה הוא משתמש לשם ייעול תיפקודו והבאת ההחלטות לכלל ביצוע, בין אם על-ידי קובעי ההחלטות ובין אם הכפופים להם בסדר ההירכיה (כפיפות). להיררכיה הצבאית מטרות רבות, ביניהן:
- ביטול האחריות האינדיבידואלית. לאדם המקבל פקודה "מלמעלה" ומבצע אותה קיימת חציצה רגשית בינו לבין מושא הפעולה שעשה. כך, אדם מסוגל לרצוח אדם אחר בשם ביצוע פקודות (Befehlsnotstand בגרמנית). גם עבור מי שנמצא בחלק העליון של היררכיית הארגון נוצר חיץ, שכן לא הוא מבצע את פקודותיו, אלא הכפופים לו.
- הטלת מרות פנים-ארגונית. לצבא עוצמה רבה. מבנה היררכי מבטיח שעוצמת הצבא תישאר בידי הקבוצה או המערכת השלטת, ולא תופנה כלפיה מתוך שורות הארגון.
- יצירת מוטיבציה פנים-ארגונית להישארות בארגון ול"עליה בסולם הדרגות" (ובכך לתרום לקיום הארגון). בדומה להיררכיה בארגונים אחרים, היררכיה צבאית גורמת לפרט במערכת לרצות ולהגיע לדרגה גבוהה יותר במטרה לקדם את מטרותיו (תנאים עדיפים, "כבוד"). הדבר מוקצן יותר בארגון הצבאי, מהיותו טוטאלי לגבי החברים בו.
- מימוש נורמות של אי-שוויון, המאפשרות פעילות צבאית. אם לא היתה היררכיה צבאית, וצבא היה ארגון "שיוויוני", הרי שלא היה יכול לבצע פעולות כנגד מושאי פעולותיו, בבחינת: "למה שנפגע בפלוני, האם בהיותו שווה זכויות לנו ולך תוכל להורות לנו לפגוע בו?".
הצבא לעומת ארגונים חמושים אחרים
בדרך כלל, הצבא הוא לא הארגון החמוש היחידי במדינה. גם משטרה וכוחות הבטחון השונים (כגון סוכניות ביון וכוחות אבטחה) רשאים לשאת נשק ולהפעילו בעת הצורך בהתאם לנהלים שנקבעו על פי חוק.
כמעט תמיד, הצבא הוא הגוף היחידי המחזיק בנשק כבד כדוגמת טנקים ומטוסי קרב. גופים אחרים חמושים לרוב רק ברובים או אקדחים.
הצבא גם מובדל ממליציות חמושות בכך שהוא ארגון חוקי ופעולת המליציות לא מוסדרת בחוק. לרוב הצבא גם הרבה יותר מאורגן וממושמע מהמליציות.
ראו גם
- צבא העם
- צבא שכיר
- רשימת צבאות
- היסטוריה צבאית
- סרבנות
-
ja:陸軍
פרובוס
פרובוס (232- 282), קיסר רומא משנת 276 ועד למותו (282).
פרובוס נולד בשנת 232 לספירה, הוא שירת כאיש צבא בשנת 250, וגם שימש כטריבון צבאי.
הוא היה מהקצינים החשובים של הקיסר אורליאנוס, ואפילו הוטל עליו לכבוש את מצרים מידי תדמור.
Category:קיסרי רומא
ja:プロブス
ממלכת פרסממלכת פרס היתה ממלכה ששלטה ברוב חלקי אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא היתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד לתקופתה, ושלטה על עמים רבים ומגוונים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. ממלכת פרס נמצאה במקום שבו נמצאת כיום איראן.
היסטוריה
ממלכה זו נוסדה על ידי האחמניש, שעל שמו קרויה השושלת בשמה - "השושלת האחמנית". ממלכת פרס זכתה לעצמאות ממשית בימי חישפיש, בנו של האחמניש, אך בנו כורש הראשון וכנבוזי הראשון הראשון היו למעשה וסאלים של מלך מדי.
לאחר שלטונם של מלכים אלו, עלה לשלטון המלך כורש השני, הידוע כ"כורש הגדול". כורש חתר תחת שלטונו של מלך מדי, ולאחר מכן הביס אתו וכבש את ממלכת מדי, שהייתה אז אחת מן הממלכות החזקות ביותר.
לאחר מכן, פלש כורש לאסיה הקטנה, וכבש את ממלכת לידיה ואת ערי המדינה היווניות השוכנות באזור.
כמה שנים לאחר מכן, פנה כורש למלחמה בבל, וכעבור פחות משנה ניצח את צבאה וכבש אותה. להישג זה הייתה
משמעיות רבה, מפני שפרס הייתה בין הממלכות הגדולות ביותר באותה תקופה.
לאחר מכן, פרסם את "הצהרת כורש", שבה הוא נותן ליהודים הגולים לשוב לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש.
בשנים שלאחר מכן, נלחם כורש נגד פולשים מן המזרח, ולבסוף (בשנת 529 לפני הספירה) נפל בקרב.
יורשו היה בנו, כנבוזי השני.
דריווש הראשון, אביו של חשיארש הראשון, היה עסוק בשתי שנות מלכותו הראשונות בדיכוי מרידות שפרצו ברחבי האמפריה. על מצבתו היה כתוב, "אני פרסי בן פרסי. אדון נעלה בן אדונים נעלים".
חשיארש הראשון, המזוהה לרוב עם המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר שלט ב-485-465 לפה"ס, דיכא את המרידה בבבל והרס אליל הזהב שלה. הוא המשיך את המסורת של הכיבושים ושל הסובלנות. ניסה לבצע רפורמות במבנה השלטוני, כמו ביטול מנהג שבעת השרים רואי המלך בני המשפחות המיוחסות, היכולים לגשת אליו תמיד. נהרג במיטתו בידי קושרים מחצר המלוכה. בזמנו של חשיארש הגיעה הממלכה לשיא גודלה, וכללה את אסיה הקטנה, כל המזרח התיכון, פרס, בקרטיה, סוגדיאנה, פארתיה, חלקים מהודו, חלקים מתראקיה.
השליטים הפרסים הפעילו מדיניות של סובלנות תרבותית ודתית (כמו שמתואר במגילת אסתר) שבאה לידי ביטוי בהקמת מקדשים ובהחזרת גולים לארצם כדוגמת הצהרת כורש המפורסמת שהביאה לשיבת ציון, שהושלמה עם בנייתו של בית המקדש השני, בתקופת שלטונו של דריווש הגדול בשנת 516 לפנה"ס.
בחלק ניכר משנות קיומה היו לממלכה הפרסית עימותים צבאיים עם יוון שלא ראתה בעין יפה את ניסיון התפשטותם לעבר אירופה, לעומתה קרתגו אויבתה הותיקה של יוון בים, היתה בת בריתם כנגד היוונים.
לממלכה הפרסית היו חוקי ברזל קבועים. בהם החוק שלפיו המלך יוצא בראש הצבא וניצב באמצע השורה הראשונה, ובציד עליו לעמוד פנים בפנים למול האריה או הדוב. דוגמא נוספת היא החוק שמי שקרב למלך ללא הרשאה נהרג במקום בידי חיל המשמר המובחר שלו, שמנה אלפי חיילים רגליים ופרשים. למרות זאת המלך היה כפוף לחוקי הממלכה.
בשנת 331 לפנה"ס, בימיו של דריווש השלישי כבש אלכסנדר הגדול את הממלכה, ושם קץ לעצמאותה.
באזור הזה הוקמה הממלכה הסלווקית. בסביבות שנת 250 לפנה"ס הפרתים נכנסו לאזור של פרס וקיבלו על עצמם את עול ההממלכה הסלווקית. לאחר קרב מאגנסיה הפרתים מרדו והשתחררו מהעול הסלווקי. היו עצמאים בערך עד 250 לספירה ואז השושלת התחלפה ופרס קיבלה את שושלת ססדנידים.
היהודים בממלכה
היהודים בממלכה היו גורם יציב ונאמן. כבר בזמן כורש, נחמיה המנהיג היהודי שעמד בראש שיבת ציון, תופס תפקיד חשוב בחצר המלך. במגילת אסתר מתואר מרדכי היהודי כפקיד גבוה בחצר אחשוורוש. המושבה היהודית הצבאית ביב היתה נאמנה לפרס, ולכן רדפו אותה מצרים שרצו להשתחרר מעולה של פרס.
השושלת האחמנידית
- האחמניש
- חישפיש
- כורש הראשון (640 - 580 לפנה"ס), מלך 60 שנים
- כנבוזי הראשון (580 - 558 לפנה"ס), מלך 22 שנים
- כורש השני (558 - 530 לפנה"ס), מלך 28 שנים
- כנבוזי השני (530 - 522 לפנה"ס), מלך 8 שנים
- דריווש הראשון (522 - 486 לפנה"ס), מלך 36 שנים
- חשיארש (485 - 465 לפנה"ס), מלך 20 שנים
- ארתחשסתא הראשון (465 - 424 לפנה"ס), מלך 41 שנים
- דריווש השני (424 - 404 לפנה"ס), מלך 20 שנים
- ארתחשסתא השני (404 - 359 לפנה"ס), מלך 45 שנים
- ארתחשסתא השלישי (358 - 337 לפנה"ס), מלך 21 שנים
- ארסי (337 - 335 לפנה"ס), מלך במשך שנתיים
- דריווש השלישי (335 - 332 לפנה"ס), מלך 3 שנים
המשך ראה: שושלת הסלווקים
-
פרס
קטגוריה:העת העתיקה
קטגוריה:איראן: היסטוריה
פרס
ja:ペルシア
ko:페르시아 제국
דנובה]
נהר הדנובה הוא הנהר השני באורכו באירופה, אחרי נהר הוולגה. אורכו של הדנובה: 2,860 ק"מ.
מקור שמו הוא במילה Danubius, שמו של אל הנהרות הרומי.
הדנובה נובע באזור היער השחור (Schwarzwald) בגרמניה ונשפך לים השחור כדלתה בתחום רומניה. הוא עובר דרך 9 ארצות ובדרכו חוצה את ערי הבירה וינה, בודפשט ברטיסלבה ובלגרד. הדנובה היא אחד מנתיבי המים הבינלאומיים החשובים ביותר. זהו הנהר האירופאי היחיד הזורם ממערב למזרח, ועל כן הוא משמש אחד האמצעים העיקריים לתעבורה של סחורות.
נהר הדנובה ארוך יותר מנהר הריין ואף ותיק ממנו מבחינה גאולוגית.
הסטוריה
במשך יותר מ-2,000 שנה שימש נהר הדנובה כאמצעי לתעבורת צבאות. גם האימפריה הרומית אשר במאות הראשונות לספירת הנוצרים היה נהר הדנובה גבולה הצפוני, עשתה בו שימוש.
מאוחר יותר חצו את נהר הדנובה הגותים, הסלאבים, ההונים ושבטים אחרים בדרכם אל תוך האימפריה הרומית.
הצלבנים עשו שימוש בנהר הדנובה במהלך מסעות הצלב על מנת לנוע מהר יותר אל עבר ירושלים.
בשלהי ימי הביניים השתמשו אף התורכים העות'מנים בנהר הדנובה להקלת גיחותיהם במסעות כיבושיהם בדרום-מזרח אירופה ובמרכז אירופה עד שנבלמו במערכה על וינה בשנת 1683 אשר לאחריה לא היוו עוד איום על מרכז אירופה.
וינה]
במאה ה-19 נחתמו הסכמים רבים על מנת למנוע ממדינה כלשהי להשיג שליטה רבה מדי על נהר הדנובה. באותה התקופה נחלשה השפעת האימפריה העות'מנית בבלקן ואילו השפעת האימפריה הרוסית עלתה, על כן, פעלו מדינות אירופה החזקות למנוע השתלטות רוסית על שפך נהר הדנובה.
בשנת 1856 נחתם חוזה פריס שסיים את מלחמת קרים, הוראת החוזה הייתה שוועדה בינלאומית תפקח על השימוש בשפך נהר הדנובה לים השחור. ב-1890 ביצעה אוסטריה עבודות שיפור באזור הקרוי בשם "שער הברזל", המצוי כיום בגבול שבין רומניה ליוגוסלביה.
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ועדת הפיקוח על נהר הדנובה אושרה מחדש בהסכמי וורסאי.
לאחר מלחמת העולם השנייה הפיקוח על נהר הדנובה לא התאפשר בגלל חלוקת אירופה למזרח ומערב ע"י מדיניות "חומת הברזל" של הסובייטים כפי שהטיב לתאר אותה וינסטון צ'רצ'יל.
בתחילת שנות ה-90 סלובקיה הטתה חלק מנהר הדנובה ל"סכר גאבציקובה" על מנת להפיק חשמל בשיטה ההידרו-אלקטרית, מה שעורר משבר עם הונגריה על קו הגבול ביניהן, משבר שיושב רק באופן חלקי.
סכר זה היה פרוייקט משותף של צ'כוסלובקיה, אוסטריה והונגריה אך הונגריה ואוסטריה נמנעו מלהשתתף בפרויקט עקב לחצים מצד קבוצות התומכות באיכות הסביבה וצ'כיה פרשה לאחר הפילוג בינה ובין סלובקיה.
ב-1992 חוברו נהר הריין, נהר המיין ונהר הדנובה במסגרת הפרוייקט הגרמני "תעלת ריין-מיין-דנובה", מה שיצר נתיב מים באורך 3500 ק"מ אשר קצהו האחד בשפך נהר הריין בים הצפוני וקצהו השני בשפך הדנובה בים השחור.
בשנת 1999 התעבורה בנהר הדנובה הייתה קשה עקב הפגזות כוחות נאט"ו 3 גשרים על הדנובה שבסרביה, נזק שתוקן רק בשנת 2002.
ערים גדולות שהדנובה עובר דרכן
- אולם - גרמניה
- רגנסבורג - גרמניה
- לינץ - אוסטריה
- וינה - בירת אוסטריה
- ברטיסלבה - בירת סלובקיה
- בודפסט - בירת הונגריה
- נובי סאד - סרביה
- בלגרד - בירת סרביה
- רוסה - בולגריה
- בראילה - רומניה
- גלאץ - רומניה
ראו גם
- הדלתה של הדנובה
קטגוריה:נהרות
קטגוריה:גרמניה: גאוגרפיה
קטגוריה:אוסטריה
קטגוריה:סלובקיה
קטגוריה:הונגריה
קטגוריה:סרביה
קטגוריה:בולגריה: גאוגרפיה
קטגוריה:רומניה: גאוגרפיה
als:Donau
ja:ドナウ川
ko:다뉴브 강
בגדאדleft
בגדאד (بغداد) היא עיר הבירה של עיראק, ואחת הערים הגדולות במזרח התיכון, עם אוכלוסייה מוערכת של 5,772,000 (נכון ל2003). היא בנויה על שני עברי נהר החידקל וגשר- סירות שמחבר את שני חלקיה.
בגדאד נוסדה על ידי הח'ליף אל מנצור עוד בשנת 762, ולאחר עשרות שנים אחדות בלבד נהפכה לאחת הערים המפוארות והמפורסמות ביותר בעולם הערבי. היא החליפה את דמשק כבירת האימפריה המוסלמית ששכנה מצפון אפריקה עד פרס.
עוד בימי שלטונו של הח'ליף ההרון אל- רשיד, החלה תקופת הזוהר של בגדאד, ובימיו של הח'ליף ממון, יורש כיסאו של ההרון אל- רשיד, נודעה בגדאד בכול ארצות ערב כעיר המפוארת ביותר בבנייתה וכמרכז מסחרי עשיר, וכמקום מגורים לגדולי החכמים והמלומדים הערביים.
אולם כל זה לא החזיק מעמד. בראשית 1258 הגיעו המונגולים בראשות הולגו חאן לשערי העיר, ואחרי מצור קצר בגדאד נכנעה ב-10 בפברואר. עד מהרה טבחו המונגולים את רוב תושבי העיר, ובראשם החליף אל-מוסתעצם, וזרעו בעיר הרס.
במאות הבאות החליפה העיר שליטים עד שבשנת 1534 נכבשה על ידי השלטון העותומאני תחתיו הלכה ודעכה.
בגדאד נשארה תחת השלטון העותומאני עד להקמת ממלכת עיראק תחת שלטון בריטי ב-1921, מאוחר יותר הוכרזה עצמאות רשמית ב-1932 ועצמאות מלאה ב-1946. אוכלוסיית העיר גדלה מ-145,000 ב-1900 ל-580,000 ב-1950.
מלחמת המפרץ ב-1991 גרמה נזק קשה לבגדאד, בפרט לתשתיות התחבורה, החשמל והתברואה שלה. העיר הופצצה בכבדות במרץ ובאפריל 2003 במלחמת עיראק. נזק נוסף נגרם לה מבזיזה חמורה בימים שלאחר מכן. עם הדחת של שלטונו של סדאם חוסיין העיר נכבשה ע"י כוחות ארה"ב.
מלבד היותה עיר בירה ומרכז שלטונה של עיראק, משמשת בגדאד כמרכז המסחרי והתרבותי והתעשייתי החשוב ביותר בעיראק. במאה ה-12 ישבו בבגדאד כ- 40,000 יהודים, אולם אחרי חורבנה של בגדאד בשנת 1258 הייתה בה רק קהילה יהודית קטנה אשר הלכה וגדלה לאורך השנים, אולם למרות התוקפנות כלפיהם הצליחו להשתלב בקהילה הערבית בבגדאד ואף לעושר רב.
לפני תקומתה של מדינת ישראל, נאלצו יותר מ- 80,000 יהודים לעזוב את בגדאד ועיראק ורובם עלו לישראל.
קטגוריה:ערים
קטגוריה:ערי בירה
קטגוריה:עיראק: ערים
ja:バグダード
ko:바그다드
דיוקלטיאנוס
דיוקלטיאנוס (דיוקלס) (313 - 245), קיסר האימפריה הרומית משנת 285 ועד למותו.
קטגוריה:קיסרי רומא
קטגוריה:שושלת קונסטנינוס
ja:ディオクレティアヌス
Hermann IX. (Baden)Markgraf Hermann IX. von Baden († 13. April 1353), war regierender Markgraf von Baden und Herr zu Eberstein.
Seine Regierungszeit war von 1333 - 1353.
Markgraf Hermann IX. ist der Sohn von Friedrich II. von Baden und Agnes von Weinsberg († 3. Mai 1320).
1334 wird die Iburg von Hermann IX. an Rudolf IV. von Baden überantwortet. 1350 wird Hermann vom Kaiser Karl IV. mit der Iburg belehnt. Ebenfalls im Jahre 1350 kauft Hermann das Dorf Mörsch vom Kloster Herrenalb zurück, nachdem es Markgraf Rudolf am 20. Juli 1306 unter der Bedingung des Rückkaufrechts an das Kloster verkaufte.
Hermann IX. heiratete vor dem 3. Juni 1341 Matilde von Vaihingen († 13. April 1381)?. Aus der Ehe ging folgendes Kind hervor:
- Friedrich († vor 1353)
Siehe auch:
- Stammtafel von Baden
Baden, Hermann IX. von
Baden, Hermann IX. von
Kategorie:Zähringer
Baden, Hermann IX. von
Sepsa Kabarety diety Kabarety mieszne filmy
|
|
|
|
