:: wikimiki.org ::
| מוסר השכל |
מוסר השכלמוסר השכל הוא המשפט המסכם בסיפורים רבים, שממצה את המשמעות הרצויה והרעיון המוסרי של הסיפור. למעשה מטרתם של הסיפורים הנושאים מוסר השכל לכתחילה היא להעביר אותו ורק לאחר מכן לספר סיפור.
את מוסר ההשכל מוצאים כיום בעיקר בסיפורי ילדים. הוא גם מצוי בסיפורי עם ומהווה אחד מהמאפיינים שלהם. משל הוא סוג אחר של יצירה שאף היא ניתנת לתמצות במוסר השכל קצר. ניתן למצוא אותו גם בפואמות, בשירי עם ובשירי ילדים. יצירות ספרותיות אומנותיות יותר כגון הרומן ומרבית השירים נמנעו בדרך כלל מהכללת מושר השכל במובן של סיפור שכל תחליתו היא להעביר מסר. רומנים שכן נועדו להעביר מוסר השכל מוקעים מאוד בתרבות המודרנית. ניתן למצוא יצירות כאלו בעיקר לפני המאה העשרים. דוגמא טובה ומפורסמת לעניין הוא השלטון בצרפת שנחרד לאור הפופולאריות הרבה שרחש הספר מאדם בובארי שנכתב בעקבות פרשייה עיתונאית מאותם ימים והתייחס אל מעשיה של מאדם בובארי שנגדו את מוסכמות הצניעות וההתנהגות באותם הימים באופן חיובי. תוך זמן קצר נכתב רומן על אותה פרשייה בדיוק רק שהפעם הוא נכתב למטרה אחת להעביר את המסר שמעשיה של מאדם בובארי הם נוראיים ואינם מקובלים.
מוסרי השכל בספרות ילדים
מוסרי השכל היו חלק מסיפורי ילדים במשך מאות שנים, כי לסיפורי הילדים היתה אז בעיקר תכלית חינוכית ולימודית – הם לא היו לשם בידור או הנאה. במקרים רבים מוסר ההשכל הובלט במיוחד ובמילים מפורשות, והסיפור הסתיים במשפט כגון "ומוסר ההשכל של זה הוא...". כך הובהר לשומע מה בעצם מלמד הסיפור. לדוגמה, בתום הסיפור כיפה אדומה יכול המספר להוסיף "ומוסר ההשכל, ילדים, הוא שאסור לדבר עם זרים!".
בספרות הילדים המודרנית מוסרי השכל הפכו למיושנים, וכשכבר מוצאים אותם בסיפור הכוונה היא בדרך כלל אירונית. כמה מהדמויות בספריו של לואיס קרול טרודות מאד במוסרי השכל, מה שמראה כמה הם היו מקובלים באמצע המאה ה-19.
קטגוריה:ספרות
ספרי ילדים ונוערספר ילדים הוא ספר המיועד לגילאי 3 ומעלה.
לעתים רבות מחבר הספר הוא אדם המבין ללב הילד, מבין את רגשותיו ו את צרכיו. ישנם סיפורים שמטרתם להעביר מסר לילד, להזדהות עם סיטואציות שחווה הילד, וישנם סיפורים שכל מטרתם היא הנאה ושעשוע להורה ולילד.
פעמים רבות הספר יכול להיקרא גם על ידי המבוגרים על מנת לקרבם לעולמו של הילד.
סוגי ספרי ילדים
סוג זה קרוי לעיתים "יצירות הממוקדות בתכונות טבעיות של בעלי חיים".
יצירות אלו מתמקדים בגודל, בצורה, בהתנהגות ובמקום הימצאו של בעל החיים.
הסיפור הזואולוגי מתבסס על היכרות של הילד עם בעל החיים ולעיתים, הדובר הוא בעל החיים עצמו.
בסוג סיפור מסוג הילד נהנה גם מחווית הקריאה וגם מהעשרת הידע במישור הקוגנטיבי.
הסיפור הזאולוגי מלווה באיור המסייע לילד להבין את תכונות הבעל חיים. את הסיפור עדיף לקשר לחיי היומיום של הילד, וכך לדוגמה, על הנחליאלי נספר לילד בחורף.
-
ja:児童文学
סיפורי עם
סיפורי עם או אגדות הם סיפורי פולקלור נפוצים, אשר דרך הפצתם היא לרוב מפה לאוזן. סיפורי העם, ככל יצירת פולקלור, מהווים חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של תרבות מסויימת.
סיפורי עם נהוגים ונפוצים בכל תרבות ידועה, ולרוב מכילים שילוב של מאפיינים אוניברסליים (כלל אנושיים) ומאפיינים ייחודיים. דוגמה לשילוב כזה הינם האויקוטיפים: סיפורים הקיימים בתרבויות רבות, אך מתורגמים באופן שונה בכל תרבות, בהתאם למאפייניה.
דרך העברתם המרכזית של סיפורי העם (על אף שבתקופה המודרנית מעמדה עורער) היא ההיגוד: סיפור על-ידי מספר, בפני קהל בסיטואציה עממית (משפחה, בית-ספר, וכו'). ההיגוד הינו סיטואציה תלוית תרבות ותלוית חברה באופן מובהק, ומקיימת את עיקר משמעותו של הסיפור העממי עבור החברה.
כל סיפור עם מוגדר דרך שני סוגי מאפיינים:
- מאפיינים צורניים-שמיעתיים: מאפיינים המתייחסים לשפה ולצורת השימוש בה. בסיפור העממי ניחן הפאן השמיעתי בחשיבות רבה בשל השימוש בהיגוד, אשר אופיו וחיותו מושפעים רבות מפן זה. מאפיינים אלו מקשרים את חקר הסיפור העממי למדע הלינגוויסטיקה, וכן מעניק חשיבות לבחינת הז'אנרים המינוריים (פתגמים, חידות וכו') בסיפור.
- מאפיינים תוכניים: מאפיינים המתייחסים לרקע, לעלילה ולתכונות הדמויות בסיפור.
מלבד אלו, בחלק ניכר מסיפורי העם קיים מסר כלשהו, נסתר או חבוי, וזאת בשל השימוש הרב הנעשה בסיפורים אלו בחינוך.
את הסיפור העממי ניתן לחלק לשתי קבוצות:
מעשיות:
מעשיות הינן סיפורי עם בהם מוטיבים רבים החורגים מההתנסות היומיומית, ומוטיבים על-טבעיים שאינם ניתנים לאישור אמפירי. כמו כן, מאופיינית המעשיה בעקרונות נוספים:
- אלמקום: המעשיה מתרחשת במרחב גאוגרפי לא מוגדר או מוגדר בכלליות גסה בלבד (לדוגמה: 'מרכז אירופה').
- אלזמן: המעשיה מתרחשת בתקופה היסטורית לא מוגדרת או מוגדרת בכלליות גסה בלבד (לדוגמה: 'ימי הבייניים').
- אלמוניות: הדמויות במעשיה הינן סתמיות ואינן מוכרות לקהל.
מאפיינים צורניים שמיעתיים נהוגים במעשיה הם משחקי מילים, דו שיח, שילוש, שאלות רטוריות, חזרות, פתגמים.
מאפיינים תוכניים נהוגים הם מוטיבים אי-רציונליים ולרוב מאגיים המכונים היפוך, עימות ומשאלה כמוסה.
למרות שלעיתים רחוקות קיים מסר מפורש במעשיה, לרוב ב"מוסר השכל" בסופה, המסרים במרבית המעשיות אינם מפורשים, והם משתנים בהתאם לפרשנות המספר והקהל.
דוגמה למעשיות הן מעשיות האחים גרים וסיפורי חכמי חלם.
אגדות:
אגדה הינה סיפור עממי בו מוגדרים וידועים לקהל המרחב הגאוגרפי והזמן ההיסטורי. לרוב גם ידועות הדמויות הפועלות, ועיתים דרכן משער הקהל את המיקום ומועד ההתרחשות.
דוגמאות לאגדות הן אגדות המלך שלמה ואגדות הבעל שם-טוב
צורה מודרנית שלבשה האגדה היא האגדה האורבנית.
מאפייני סיפור העם:
הגדרה
הסיפור העממי הוא ביסודו שמיעתי , נמסר מדור לדור ע"י מסרנים. המסרנים הצטיינו בזיכרון מעולה ובכושר משחק. הם היו גם יוצרים שהתאימו את העלילה לרוח התקופה אך נשארו נאמנים לאמצעים האומנותיים של הסיפור העממי. רוב מסיפורי עדות ישראל נכתבו לאחר שעברו מפה לאוזן . חוקרים רבים חקרו את הספרות העממית ולבסוף מצאו שיש חוקים (יסודות) החוזרים על עצמם בסיפורי העם.
פתיחה -
בסיפור עם הפתיחה קצרה, ללא תיאורים, ויש לה ביטויים ותבניות קבועות.
הפתיחה רגועה ושלווה: היה היה… יום אחד… לפני שנים רבות… מעשה באחד ש… פעם אחת…
משאלה כמוסה
בכל סיפור עם עולה משאלת ליבו של אדם פשוט ושל החברה שבה הוא חי. המשאלה מייצגת ומדגישה את בעיותיו וכאביו של האדם הפשוט , ולכן הסיפור מביא להזדהות ולתחושת שייכות. המשאלה היא בעצם המסר שלשמו ספרו את הסיפור.
בכל סיפור עממי קיים מסר כלומר: לקח זוהי המסקנה שהקורא לוקח מהסיפור.
חוק העימות
נקרא גם בשם יסוד הניגוד , יסוד הקונפליקט
בכל סיפור עם ישנם ניגודים רבים וקיצוניים. הם יכולים להיות ניגודים גילאיים בין זקן לצעיר , ניגודים מעמדיים וכדומה.
הניגודים יוצרים מאבקים (קונפליקטים) בין הדמויות , בין הדמויות , בין המצבים ובין האירועים המתרחשים בסיפור.
לסיפור העם אופיינית העמדה של דמויות קוטביות: צעיר - זקן, גדול – קטן, אדם – מפלצת.
מצבים קוטביים: טוב –רע, עוני- עושר, עצב- שמחה.
אחידות העלילה
הסיפור העממי מתרכז באירוע אחד והעלילה ברורה מאד לקורא.
הדמויות
בסיפור העממי תופענה בדרך כלל - שלוש דמויות (שלושה גיבורים).
דמות אחת חיובית - בתפקיד : החכם , העני , הצדיק , הטוב וכדומה.
דמות שנייה - שלילית בתפקיד : הטיפש , העשיר, הרשע וכדומה.
דמות שלישית - נייטרלית , שתפקידה לפשר ולגשר בין שתי הדמויות.
חוק השילוש
המספר שלוש חוזר בסיפור עם וזה מתגלה בצורות שונות
כגון: מספר הגיבורים, המטלות שמבצע הגיבור, החזרות התארים ועוד.
המילה , המצבים או האירועים המתרחשים בסיור העממי, הם תמיד חוזרים שלוש פעמים או יתרחשו שלוש פעמים. המספר שלוש הוא מספר קבוע הספרות העממית.
פתיחה רוגעת ושלווה כמו:"היו היה …" , "לפני שנים רבות", וזאת על מנת לפתח ציפיות אצל הקורא שיקרו דברים טובים בסיפור אך מצפה לו הפתעה והעלילה מסתבכת.
עם הסיום מצפה לקורא סוף טוב - כל הבעיות שהועלו בסיפור נפתרות, משאלות הלב מתגשמות , והדמות השלילית נענשת.
היסוד העל טבעי
נקרא גם בשם מוטיב הפלא
בסיפור העממי קיימת התרחשות של נס או פלא , התרחשות של דברים מעל להיגיון ולטבע האנושי.
לדוגמא : מפלצת , האנשה , קוסם המגשים משאלות וכו'.
חזרה -
המספר חוזר על הדברים שאותם הוא רוצה להדגיש.
את הגיבור הטוב והחיובי ידגיש על ידי תכונות טובות – חכם, טוב לב…
החוק של שניים במעמד או הגיבורים -
בסיפור עם שנים הוא המספר הגדול של הדמויות המופיעות במעמד
מסוים בסיפור, כאשר כל אחת מהדמויות היא בעלת זהות ותפקיד משלה.
הדמות השלישית מופיעה מאוחר יותר ומכריעה את העלילה.
המחבר -
המחבר הוא אנונימי ובדרך כלל אין מקום וזמן מוגדרים,
זאת כדי לתת את התחושה שהיצירה מתאימה לכל מקום וזמן.
פירוש אחר:
סיפור -עם - סיפור פולקלור- אנונימי. הסיפור פשוט , קריא, תמים, מעודד ומחנך. כמו כל סיפור הוא מורכב מעלילה, דמויות והווי חיים. הוא נקרא כך מאחר שהוא נחלת העם, סיפור שנמסר תחילה בעל-פה מדור לדור. הוא נועד למשוך את אזנו של השומע. בדרך כלל המספר הוא אלמוני. רק בשלב מאוחר יותר נרשמו הסיפורים בכתב, ואף כונסו בספרים ובאוספים.
בדיקה של סיפורי עם רבים, מכל הסוגים ומכל העולם, העלתה, שבכולם ישנם "דברים" החוזרים ונשנים. "דברים אלה הוגדרו ונוסחו על ידי חוקרים, ונקבעו כ"חוקי הסיפור העממי". ניתן לחלקם לשניים:
חוקים צורניים- המתייחסים לצורת הכתיבה.
חוקים תוכניים- המתייחסים לעלילה ולתוכן.
החוקים הצורניים:
א. חוק הפתיחה והסיום- כל הסיפורים פותחים בנוסחאות שוות של פתיחה. "היה היה..." ונוסחאות דומות לה נועדו ליצור אוירה של מעשה מיוחד, ולהכניס את הקורא לסוד העניין. כל הסיפורים מסתיימים בסוף טוב.
ב. חוק החזרה- בסיפורים יש חזרות רבות של מלים, עובדות, מעשים וכו'. החזרות הרבות מארגנות את העלילה ותורמות לתחושת הזדהות והנאה של הקורא. החזרה גם מדגישה עניינים מיוחדים, במקום להרבות בתיאורים.
ג. חוק השילוש- החזרות בסיפורים הן לרוב, משולשות: המלה, המצב, התכונה. לדוגמה: הנערה טובה, יפה וחכמה. המעשה כולו- חוזר 3 פעמים. המספר 3 הוא החשוב ביותר בסיפורי עמים. (מספרים נוספים בעלי משמעות - 5, 7, 12, 40). בנוסף לכך מופיעים צירופי המספר 3.
ד. חוק השניים במערכה- כאשר יש שלושה גיבורים בסיפור עממי כלשהו, תמיד תפעלנה שתי דמויות בלבד- השלישית לא תהיה פעילה. שלושת הגיבורים הם, לרוב, משולש: דמות חיובית (+), דמות שלילית (-) ודמות נייטרלית (0). הדמות הנייטרלית מצטרפת, בסוף העלילה, לדמות החיובית.
ה. חוק הדו- שיח - זהו אחד החוקים, הנובעים מהצורך להשפיע על המאזין. מכיוון שהמטרה היא לרתק את הקהל ולשתפו בעלילה- משנה המספר את קולו, ומשחק את שתי הדמויות הפועלות. לכן יהיו ביטויים כמו "אמר לה", "ענתה לו" ולא שימוש בדיבור עקיף כמו "היא סירבה לצאת".
ו. חוק הקיטוב- הניגודים שבסיפורי- העם הם תמיד קיצוניים- ניגודים בין גיבורים או עמיתים (שחור ולבן, יפה ומכוער, צודק וחוטא, וכו')
ז. חוק התאומים- פירושו פיצול אחד הגיבורים לשניים: שתי דמויות שאין הבדל מהותי ביניהן. מול שני הגיבורים הללו (שהם בעצם אחד) עומד היריב (לדוגמה: אם חורגת ומולה האחים עמי ותמי, שהם גיבור אחד.)
ח. חוק משחק המלים- גם חוק זה נועד למשוך את תשומת לבו של המאזין אל המספר וסיפורו. בסיפור העממי יש ריכוז רב יותר של משחקי מלים, חריזה וכו', מאשר בכל סיפור אחר.
ט. חוק השאלה הרטורית : המספר העממי משתמש באמצעי זה כדי להביא לשינוי הטון, להגביר את המתח בהשהיה, ולשמש כרמז לבאות ("ומה, אתם חושבים, הוא עשה" ? .
החוקים התוכניים
א. המוטיב העל-טבעי- הסיפור המתקבל על דעת העם, האהוב על הקהל והנמסר מדור לדור, יש בו מוטיבים עלילתיים, שאינם צומחים מן הטבע וההיגיון האנושי. סיפורים שעוסקים בעיקר בעניינים שאין להם אחיזה בניסיון המעשי של חושי- האדם, כמו: גלגול נשמות, הפיכת בעלי חיים לבני-אדם וכו' נשמרים בחברה האנושית יותר מכל סיפור ריאליסטי אחר.
ב. המשאלה הכמוסה- בסיפור עממי, האדם הפשוט מוצא ביטוי לבעיותיו, לכאביו ולמשאלות לבו הכמוסות. את המשאלות המודחקות של הפרט ושל החברה אפשר להעלות מן התת- מודע על ידי השלכה על דמויות בעלי- חיים, על עמים זרים וכד'. הסיפור והמעשייה משמשים, אפוא, כמכשיר המזהה את האדם עם משאלתו. המשאלות המתגשמות בסיפור, ורק בו. גם הפרט וגם החברה אוהבים את הסיפור ומזדהים עמו, כי בו הם מנצחים את הטבע ואת הממסד החברתי. הפער החברתי, שאינו מגושר בחיי היום- יום, מוצא את תיקונו בסיפור העממי בן המלך הנושא לאישה את הנערה העניה, החלש מנצח את החזק, וכו'.
פואמהפואמה (Poiema) (מיוונית: "יצירה"), היא תבנית ספרותית המציינת שיר ארוך, עפ"י רוב בחרוזים.
מסוגי הפואמות:
- פואמה אפית המספרת סיפור
- פואמה לירית
- ופואמה דרמטית
משוררים עבריים כתבו בצורת הפואמה, בהם יהודה לייב גורדון, שאול טשרניחובסקי ויעקב כהן.
קטגוריה:שירה
-
רומןרומן הוא סוגה בספרות. מקורו בסוף המאה ה-18 באירופה המערבית והוא הגיע לשיאו במאה 19. הרומן הוא הגירסה ארוכה של הסיפור הקצר והנובלה. הרומן בעל מאות עמודים והוא כולל עלילה רבת רבדים. הוא יכול לכלול סיפור מסגרת בנוסף לעלילה. התיאורים ברומן הם רבים ומגוונים, יש ריבוי מקומות זמנים ודמויות. המבנה מורכב וכולל אקספוזיציה, הסתבכות העלילה, נקודת מפנה, נקודת שיא, התרה וסיום. אורכו של הרומן מכניס אותנו לחויית העלילה למשך תקופת הקריאה.
Category:ספרות
צרפת
צרפת (France בצרפתית) היא מדינה דמוקרטית הנמצאת במערב אירופה, והיא חברה באיחוד האירופי. השם הרשמי של המדינה הוא רפובליקת צרפת (בצרפתית: République française).
צרפת גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון מזרח, בגרמניה, בשוויץ ובאיטליה במזרח, במונקו בדרום מזרח, באנדורה ובספרד בדרום.
היסטוריה
צרפת הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן. בעת העתיקה ישבו בה הגאלים שהם עם קלטי. יוליוס קיסר כבש את גאליה וצירף אותה לאימפריה הרומית. במאה ה-6 לספירה פלשו לגאליה פרנקים, שהם שבטים גרמאנים. בראש השבטים הללו, שמוצאם בפראנקיה, ארץ הנהר הריין, עמד קרל הגדול שהוביל את מערב גרמניה, דרום צרפת וצפון איטליה למעמד של אימפריה אדירה. במותו, התפתחה באזור תרבות פאודלית, שהגיעה לשיא במאה ה-14. לאחר מלחמת מאה השנים, במחצית השנייה של המאה ה-15, כוחה של המלוכה עלה עד אשר הגיע למעמד של שלטון אבסולוטי. המלך המפורסם ביותר הוא לואי הארבעה עשר, שמסמן את האבסולטיזם הטהור.
בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית, ולאחר כמה שנות שלטון רפובליקני, תפס נפוליון בונפרטה את השלטון ונפתחה תקופת מלחמות נפוליון. לאחר התבוסה בקרב ווטרלו (1815) נאלץ נפוליון לוותר על השלטון והמונרכיה חזרה לצרפת. בשנת 1848, בעקבות התקוממות נוספת, הוכרזה רפובליקה שהחזיקה מעמד 3 שנים ולאחר מכן עריץ נוסף, נפוליון השלישי תפס את השלטון.
התבוסה במלחמת צרפת פרוסיה, והתקוממות שהתרחשה במדינה בשנת 1871 גרמה לנפוליון השלישי לפרוש וכוננה רפובליקה נוספת (השלישית במספר). המלחמה בין צרפת לפרוסיה הביאה עימה לא רק את ביסוסה של האימפריה הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה, בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן.
ב1903 כרתה צרפת ברית, שכונתה "ההסכמה הלבבית" (Entente Cordiale), עם בריטניה, וב-1907 הצטרפה גם האימפריה הרוסית לברית זו.
במלחמת העולם הראשונה נמנתה צרפת עם "מדינות ההסכמה", שנלחמו כנגד "מעצמות המרכז". כניסתה של צרפת למלחמה נעשתה ב-3 באוגוסט 1914, עם הכרזת מלחמה של גרמניה על צרפת.
פעולות גרמניות בקרב ורדן (1916) והכישלון של "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים.
כוח משלוח אמריקאי, בפיקודו של גנרל ג'ון פרשינג, הגיע לקווים בחזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. בעקבות זו החלה הכף נוטה לטובת "מדינות ההסכמה", בסדרה של קרבות על אדמת צרפת.
1,240,000 מחיילי צרפת ו-40,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הניצחון במלחמה, המצב הכלכלי היה גרוע, בעיקר בגלל המשבר העולמי של שנת 1929 ומחירה הכבד של המלחמה.
עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב1 בספטמבר 1939, במהלך מלחמת העולם השניה, הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה. ב10 במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת. הצבא הגרמני המודרני והממוכן, השתמש בטקטיקות של מלחמת בזק והכניע תוך שישה שבועות את הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת. ראש הממשלה התקיף פול ריינו התפטר, ובמקומו בא המרשל אנרי פיליפ פטאן, אשר נכנע לגרמנים ב-22 ביוני 1940.
הכניעה חילקה את צרפת לשני חלקים - צרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, וצרפת של וישי שבה שלטה ממשלת בובות בראשות פטאן, אשר מקום מושבה היה בעיר וישי. הגנרל שארל דה גול נמלט לאנגליה והקים שם את "צרפת החופשית" שכללה צרפתים אשר נלחמו לצד בעלות הברית.
עם פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמנדי ב-6 ביוני 1944 החל שחרורה של צרפת, וב-26 באוגוסט 1944 נכנס הגנרל דה גול לפריס, אשר שוחררה על ידי כוחות צרפת החופשית. בשנת 1945, עם כיבוש יתרת צרפת על ידי בעלות הברית, פוזרה ממשלת וישי וראשיה נאסרו.
לאחר המלחמה הקולוניות הצרפתיות התחילו להתמרד. תחילה באלג'יריה ולאחר מכן בהודו-סין. הצרפתים הובסו, אך המשיכו במשך עשור שנים להיאחז בציפורניים בכל מושבה שלהם. עד היום, צרפת נמנית עם המדינות המעטות שמחזיקות מושבות (גיאנה הצרפתית, קלדוניה החדשה וואליס ופטונה). למרות שצרפת ממשיכה להחזיק במושבות אלה, התפרקות האימפריה הענקית גרמה לכלכלה הצרפתית לצמוח, וכיום היא אחת המדינות העשירות בעולם.
פוליטיקה
צרפת הינה מדינה מרכזית באירופה ובעלת השפעה מכרעת על תרבות העולם. בצרפת הגיעו לידי הבשלה תהליכים שלטוניים ותרבותיים, אשר השפיעו לאחר מכן על העולם כולו. שינויי המשטר בצרפת (ממלוכה אבסולוטית דרך רפובליקה לקיסרות וחוזר חלילה) השפיעו על צורת הממשל בארצות רבות, אשר נשאו את עיניהן לצרפת. רעיונות המהפכה הצרפתית פיעפעו אל העולם כולו, אם בכוחה של המילה המדוברת, או הכתובה עלי ספר, ואם בכוח חרבו של נפוליון.
כלכלה
בזכות התוצר הפנימי הגולמי של צרפת, היא נחשבת למעצמה הכלכלית הרביעית בגודלה בעולם. רבים הם יתרונותיה בתחום זה: תחבורה, טלקומוניקציה, תעשיות מזון וחקלאות, ענף הרוקחות וגם המגזר הבנקאי, הביטוחי, התיירותי, מבלי לשכוח את תחומי המותרות המוכרים יותר (תעשיית העור, הבגדים, הבשמים, המשקאות החריפים ועוד).
העודף המסחרי של צרפת הגיע בשנת 2000 ל-14.03 מיליארד אירו והיא מדורגת כיצואנית הרביעית בעולם בתחום המוצרים (בעיקר נכסי ציוד) ונחשבת השניה בכל הנוגע לתחום השירותים והחקלאות (בעיקר דגנים ומוצרי מזון וחקלאות). צרפת עודנה נחשבת ליצרנית וליצואנית הראשונה באירופה של מוצרים חקלאיים. בנוסף לכך, 63% מהסחר שלה מתבצע עם מדינות אחרות באיחוד האירופי (50% עם האזור שבו האירו הוא ההילך החוקי).
צרפת מדורגת בעולם במקום הרביעי מבין המדינות שבהן משקיעים השקעות זרות במישרין. המשקיעים מעריכים את איכות כוח האדם בצרפת, את רמת המחקר הגבוהה, את השליטה בטכנולוגיות המתקדמות, את יציבות המטבע ואת הוויסות הנכון של עלויות היצור.
- תוצר פנימי גולמי (2000) - 1,404.8 מיליארד אירו
- שיעור הצמיחה של התוצר הפנימי הגולמי (2000) - 3.1%
- אינפלציה (2000) - 1.6%
- עודף מסחרי (2000) - 14.03 מיליארד אירו.
עד 1 בינואר 2002 המטבע בצרפת היה הפרנק. אולם, החל מ-1 בינואר 2002, המועד בו אימצו 12 מדינות באירופה ובהן צרפת מטבע משותף, המטבע בצרפת ובמדינות אלו הוא האירו.
חקלאות:
- משקים חקלאיים - 680,000
- אוכלוסייה העובדת בחקלאות - 885,000
- שטח חקלאי שבשימוש - 330,000,000 דונם, היינו 60% מהשטח של צרפת.
ענפי התעשייה הפעילים ביותר הם: בניין ועבודות ציבוריות, מזון וחקלאות, כימיה, ענפי האופנה והמותרות, תעשיית הרוקחות, ענף המכוניות ועיבוד חומרים.
גאוגרפיה
רוקחות
רוקחות
דמוגרפיה
התפלגות אתנית (זהות תרבותית) של אוכלוסיית צרפת: 92% צרפתים, 3% צפון אפריקנים, 2% גרמנים, 1% ברטונים (חבל ארץ במערב צרפת) 2% אחרים (ממוצא פרובאנסלי, קטלאני ובאסקי).
בצרפת 52 כרכים (מטרופולינים) שבהם יותר מ- 150,000 תושבים.
חמשת הכרכים הגדולים הם:
# פריז - 9.8 מיליון (עיר הבירה)
# ליון - 1.4 מיליון
# מרסיי אקס-אן-פרובנס - 1.4 מיליון
# ליל - 1.1 מיליון
# טולוז - 0.9 מיליון
האוכלוסייה בצרפת מתחלקת מבחינה דתית בצורה הבאה: 81 אחוזים קתולים, שני אחוזים פרוטסטנטים, עשרה אחוזים מוסלמים, אחוז אחד יהודים, חמישה אחוזים אינם משתייכים לדת מסוימת.
בכל הנוגע לשפות המדוברות, השפה העיקרית היא הצרפתית אולם במדינה מדברים גם בפלמית, אלזאסית, ברטונית, באסקית, קטלאנית, פרובאנסלית וקורסיקנית.
תיירות
את צרפת פוקדים יותר מ-15 מיליון תיירים זרים והיא נחשבת למדינה המתויירת ביותר בעולם. לכן בצרפת יש:
- 20,000 בתי מלון
- 8000 מגרשי קמפינג
- 890 כפרי נופש
- 181 אכסניות נוער
- 41,000 בתי אירוח כפריים וקהילתיים
- 22,000 חדרים בבתים פרטיים.
האתר הכי גבוה והכי "מקובל" לפי התיירים הוא מגדל אייפל.
צרפת מגיעה למקום השלישי בעולם מבחינת ההכנסות מתיירות, אחרי ארה"ב ואיטליה, עם הכנסה של 25.6 מיליארד אירו. מבחינת מספר מבקרים, צרפת היא המדינה עם מספר התיירים השנתי הגבוה בעולם. ב–2001 ביקרו בה 76.5 מיליון תיירים מרחבי העולם, שהם יותר מ– 10% מהיקף התיירות העולמית. צרפת ניחנה בנופים ובאתרים היסטוריים מגוונים ביותר, במורשת אדריכלית וגסטרונומית רחבת-היקף, בבתי מלון מסוגים שונים ובתשתיות תחבורה מפותחות היטב. כל אלה הם יתרונות המושכים קהל, לצד ארועי ספורט ותרבות בינלאומיים (גביע העולם בכדורגל ב–1998, פסטיבלי תיאטרון, מוזיקה וקולנוע ועוד).
קישורים חיצוניים
- [http://www.national-anthems.net/files/820_MP3_946937384a9adb491b7f422192120de6/up_franceX.mp3 המרסייז(ההמנון הצרפתי)]
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
-
als:Frankreich
fiu-vro:Prantsusmaa
ja:フランス
ko:프랑스
ms:Perancis
simple:France
th:ประเทศฝรั่งเศส
zh-min-nan:Hoat-kok
בידורבידור הוא תחום בתרבות הכולל את ענפי אמנות הבמה והרחוב. בנוסף, גם טלוויזיה, קולנוע, רדיו ועיתונות עשויים לשמש כבידור. למרות שמו המטעה, ענף הבידור לא כולל רק תכנים בעלי תוכן הומוריסטי או מצחיק, אלא גם דרמה, מתח, אימה וכו'.
- זמרים
- בדרנים ישראלים
סוגי בידור:
- אומנות הקרקס
- אמנות הבמה
- סטנד אפ
- קולנוע
- טלוויזיה
category:תרבות
-
אירוניהאירוניה פירוש המושג בייונית התחזות. האירוניה היא צורת מבע, שבה המשמעות האמיתית של הדברים מנוגדת למשמעות הישירה של המלים. אירוניה דרמאטית נעוצה בידיעה או הבנה מוקדמת של הקהל כי גורל מסוים הולך ומתקרב, דבר המתנגש בתפיסת הדמות את הדברים.
הבנה של אירוניה כרוכה בהכרח בתפיסה מורכבת של הדיבור. כאשר אנו מזהים כי משפט מסויים נאמר באירוניה, אנו, למעשה, עומדים על ההבדל בין משמעות הדברים שנאמרו למשמעות האמיתית של המשפט. ניתן לתאר הבדל זה באמצעות מושג הדובר, וההבדל בינו לבין המחבר המובלע, מונחים מתחום תורת הספרות. אירוניה תתואר במונחים אלה כניגוד בין הדובר לבין המחבר המובלע.
אדם המשתמש באירוניה, ומעוניין כי האירוניה שלו תובן על ידי הנמען, מקים דובר, שברור כי דבריו מנוגדים לעמדותיו האמיתיות של המוען. המוען, אם כן, מסתמך בדרך כלל על היכרות קודמת שלו עם הנמען או הנמענים, ומניח כי הם יזהו שהדברים שנאמרו לא נאמרו מטעמו, אלא באופן אירוני. עם זאת, לא תמיד דרושה היכרות קודמת עם המוען כדי להבין אירוניה, מאחר שניתן לסמן מבע מסויים כאירוני באמצעים אחרים: טון דיבור, עמדות מופרכות או קיצוניות מאוד וכדומה.
ראו גם
- דובר (ספרות)
- מחבר מובלע
קטגוריה: טכניקות ספרותיות
לואיס קרול
צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון (27 בינואר 1832 - 14 בינואר 1898), המוכר בשם-העט לואיס קרול, היה סופר, מתמטיקאי, לוגיקן, צלם ופילוסוף בריטי.
יצירותיו הידועות ביותר הן ללא ספק הספרים "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" (Alice's Adventures in Wonderland) והמשכו "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם" (Through the Looking-glass, and What Alice Found There), וכן פואמת האיגיון "ציד הסנרק" (The Hunting of the Snark). כמו-כן כתב כמה ספרים בנושאי מתמטיקה, חידות מתמטיות ולוגיות, ועוד ספר-ילדים בשני חלקים (שלא תורגמו לעברית), "סילבי וברונו".
מיומנותו של לואיס קרול במשחקי-מלים, לוגיקה, איגיון ופנטסיה ריתקה אליו קוראים צעירים ומבוגרים כאחד, מימיו ועד היום. השפעתו ניכרת לא רק בספרות הילדים, אלא אף על ג'יימס ג'ויס והספרות במאה העשרים בכלל.
תולדות חייו
צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון נולד בכפר קטן במחוז צ'שר, הוא היה השלישי במשפחה של 11 ילדים, מתוכם שבע בנות. אביו היה כומר הכפר, אשר עלה במעמדו בכנסייה עד לדרגת סגן בישוף. האב היה מתמטיקאי מוכשר וגם חובב איגיון, צ'ארלס הצעיר ירש מאביו את חיבתו לנושא. בילדותו היה משעשע את אחיותיו בתיאטרון בובות שבנה, וביצירות שפרסם בעיתונים משפחתיים. בגיל 12 נשלח ללמוד בבי"ס פרטי בריצ'מונד, וב-1845 עבר ללמוד בפנימיה "רגבי" שם היה אומלל למדי.
ב-1851 התחיל ללמוד ב"כרייסט צ'רץ'" קולג' יוקרתי באוקספורד, יומיים לאחר מכן מתה אמו והשאירה משפחה מוכת הלם ויגון. בקולג' למד לימודים קלאסיים ומתמטיקה, והצטיין בלימודיו. ב-1855 הפך למרצה למתמטיקה באוקספורד. התנאי להיות מרצה מן המנין באותה תקופה, היה להפוך לכומר ולא להינשא. קרול הסכים לתנאים אלה, בגיל 23 התמנה לכומר, ואוקספורד הפכה לביתו.
דודג'סון פרסם חיבורים במתמטיקה ולוגיקה. מומחים כיום אינם מיחסים ענין מיוחד לחיבוריו במתמטיקה, הנחשבים לכתובים ברוח המסורת. לעומת זאת חיבוריו בלוגיקה, כמו "חידה לוגית" ו"לוגיקה סימבולית" וכן פרדוקסים שהציע ופתרונותיהם דוגמת הפרדוקס שהוצג בדיאלוג "מה אמר הצב לאכילס", נחשבים למקוריים ומקדימים את זמנם. הרצאותיו נודעו בשיממונן, הוא לא אהב ללמד, חשב את תלמידיו לטפשים, והם מצידם חשבו אותו למרוחק ומשעמם.
מה אמר הצב לאכילס
היו לו תחביבים רבים, ביניהם תיאטרון וציור. בתיאטרון גילה ענין בדרמה רצינית, וגם ביצירות קלות יותר כמו קומדיה מוזיקלית ופנטומימה. הוא שלח ציורים למוסף הומוריסטי של ה"טיימס", וכאשר אלה נדחו לפרסום, התחיל לעסוק בצילום. הצילום היה אז בראשית התפתחותו, והוא רכש מיומנות והצטיין גם בכך. הוא הרבה לצלם אנשים מפורסמים כמו השחקנית אלן טרי, גבריאל דנטה רוזטי והמשורר אלפרד טניסון. הצילומים זכו להערכה, ואף אחד מצילומיו נשלח ליצג את אנגליה בתערוכה בינלאומית.
דודג'סון סבל מגמגום קל, אבל פגם זה היה נעלם כשהיה בקשר עם ילדים. במיוחד נהג להתידד עם ילדות קטנות, הן אהבו להיות בחברתו, והוא היה להן כעין דוד. היה מספר להן סיפורים, מתכתב אתן, ממציא עבורן משחקים ומצלם אותן. צילומי הילדות בבגדים, בתחפושות וגם בעירום, היו נעשים תמיד ברשות הורי הילדות. ודוג'סון ניהל יומן על קשריו עם ידידותיו הקטנות.
בנוסף לעבודתו האקדמית כתב שירים וסיפורים קצרים. בין השנים 1854 ל-1856 הופיעו יצירותיו בכתבי עת שונים. כתיבתו היתה מבדחת ולפעמים סאטירית.
ב-1856 פרסם לראשונה שיר החתום בשם "לואיס קרול", השם הוא משחק מילים על שמו בתרגום ללטינית ובחזרה לאנגלית. באותה שנה הגיע ל"כרייסט צ'רץ'" דיקן חדש, הנרי לידל, עם משפחתו. קרול התיידד עם המשפחה ובמיוחד עם ילדיו של הדיקן, שלוש בנות ובן. הוא הרבה לצלם אותם, והיה משעשע אותם בחידות סיפורים ומשחקים. הוא נהג לקחת את הילדים לשיט בנהר ובסופו היו עורכים פיקניק.
באחד מימי שיט אלה ב-1862 המציא קרול עבור אליס לידל (בתו האמצעית של הדיקן), גירסה ראשונה של "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". אליס ביקשה שיכתוב עבורה את הסיפור, הוא הכין עבורה ספרון הכולל איורים משלו בשם "הרפתקאות אליס מתחת לאדמה". חברים שראו את הספר אצל הדיקן, עודדו את קרול לפרסם את הספר. הוא ערך שינויים בסיפור, הצייר ג'ון טניאל הוסיף איורים, ושם הספר שונה ל"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". הספר יצא לאור ב-1865.
כעבור שנה התחיל לחשוב על ספר המשך, אבל רק כעבור שש שנים פרסם את "הרפתקאות אליס מבעד למראה". בהמשך פרסם ספרים נוספים לילדים, "ציד הסנרק" ו"סילבי וברונו", אך באלה לא חזר על ההצלחה של "הרפתקאות אליס".
אחרי ההצלחה המסחררת של "הרפתקאות אליס", התפצלו חייו של המחבר לשתי דמויות. האחת של "לואיס קרול" הסופר המפורסם, הפך להיות אלטר אגו של ציארלס דודג'סון. דודג'סון נשאר באלמוניות יחסית, הוא התנכר לדמות של כותב ספרי אליס, כשהיה מקבל מכתבים עבור לואיס קרול היה מחזיר אותם לשולח. הוא המשיך ללמד בכרייסט צ'רץ' עד 1881. היה טיפוס אקסנטרי ומתבודד. נסע לחו"ל (לרוסיה) רק פעם אחת בחייו. בסוף ימיו עבר לחיות עם אחיותיו בסארי, ונשאר לגור שם עד מותו מדלקת ריאות ב-1898.
כתביו
ספרי ילדים
- הרפתקאות אליס בארץ הפלאות (1865)
- מבעד למראה ומה אליס מצאה שם (1872)
- ציד הסנרק (1876)
- סילבי וברונו (1889)
- סילבי וברונו - סוף דבר (1893)
חיבורים במתמטיקה ולוגיקה
- תקציר גיאומטרית המישור האלגבראית (1860)
- חיבור בסיסי על דטרמיננטים (1867)
- הספר ה־5 של אוקלידס מנקודת־מבט אלגבראית (1874)
- אוקלידס ומתחריו המודרניים (1879)
- השלמה לאוקלידס ומתחריו המודרניים (1885)
- חידה לוגית (1894)
- לוגיקה סימבולית (1894)
- מה אמר הצב לאכילס (1895) - דיאלוג הומוריסטי העוסק בבעיה ביסודות הלוגיקה.
קישורים חיצוניים
- [http://www.gutenberg.net/catalog/world/authrec?fk_authors=7 מיצירותיו של לואיס קרול] בפרויקט גוטנברג.
- [http://www.lewiscarroll.org/carroll.html אתר המוקדש לחייו ויצירתו של לואיס קרול]
- [http://www.gutenberg.org/files/11483/11483-8.txt מכתביו של לואיס קרול] בפרויקט גוטנברג.
קרול, לואיס
קרול, לואיס
קרול, לואיס
קרול, לואיס
קרול, לואיס
קרול, לואיס
-
ja:ルイス・キャロル
simple:Lewis Carroll
קטגוריה:ספרות
ספרות הוא שם כולל ליצירות אומנותיות המובעות באמצעות מלל מודפס. שלא כמו המוסיקה או הציור, אומנויות שבהן היצירה מובעת באמצעות צליל או צבע. ביצירה ספרותית ישנן דמויות ספרותיות שהן פרי המצאתו של הסופר, כמו באגדה או במשל, או שהן מציאותיות וקיימות, כמו בביוגרפיה או ביומן.
קטגוריה:מדעי הרוח
קטגוריה:תרבות
ja:Category:文学
ko:분류:문학
zh-min-nan:Category:Bûn-ha̍k Rodovia Washington Luís
Rodovia Washington Luís (official designation SP-310) is a highway in the state of São Paulo, Brazil.
It runs in the North-Northwest direction, departing as a branch from the Anhangüera Highway near the city of Limeira. It also crosses with the Rodovia dos Bandeirantes, nearby the city of Cordeirópolis.
Main cities linked by the Washington Luís Highway are Limeira, Rio Claro, São Carlos, Araraquara, Catanduva, São José do Rio Preto and Mirassol.
Iit is named in honor of Washington Luís Pereira de Sousa (1869-1957), one of the presidents of Brazil and a paulista, who famously declared in 1926 that "to govern is to build roads".
The highway is managed and maintained through a state concession to the private companies Centrovias and Triângulo do Sol, and therefore is a toll road.
There is another highway so named in Brazil, in the state of Rio de Janeiro, between that city and Petrópolis.
See also
- Highway system of São Paulo
- Brazilian Highway System
Category:Road transport in Brazil
programy p2p jednorki bandyta online slots Dorota Rabczewska Pozycjonowanie
|
|
|
| :: RELATED NEWS :: |
Forsyth-Edwards Notation
Die Forsyth-Edwards-Notation (FEN) ist eine Kurznotation, mit der jede beliebige Brettstellung im Schach niedergeschrieben werden kann.
Hier die Grundstellung des Schachbrettes als FEN
rnbqkbnr/pppppppp/8/8/8/8/PPPPPPPP/RNBQKBNR w KQkq - 0 1
Die FEN ist in 6 Gruppen aufgeteilt, die durch Leerzeichen getrennt sind.
1. Gruppe (Wo stehen die Figuren auf dem Brett?)
(mögliche Zeichen "12345678prnbqkPRNBQK/" )
Angefangen mit der 8. bis zur 1. Reihe werden reihenweise, getrennt durch einen Schrägstrich "/", die Positionen der Figuren auf dem Brett ang
|
KERA
Als KERA, d.h. Kentucky Education Reform Act bezeichnet man im US-Bundesstaat Kentucky die Schulreform von 1990, die im allgemeinen Schulwesen den Schulen weitgehende Selbstverwaltung bei gleichzeitig verstärkter staatlicher Unterstützung einräumte.
Seitdem erzielte man in demographischen Vergleichen gegenüber anderen Bundesstaaten in den 13. Juni 1970 in Norwich) ist ein englischer Snookerspieler.
Pinches ist seit 1989 Profi und belegt derzeit Platz 18 der Snookerweltrangliste.
Der englische Amateurmeister von 1998 konnte 1999 das Read More... |
Halbleiter-Diode
Die Diode (griech.: di zwei, doppelt; hodos Weg) ist ein elektronisches Bauelement mit zwei Polen, das eine unsymmetrische und nichtlineare Kennlinie besitzt. Eine Diode ist für Strom, der in eine Richtung fließt, durchlässig und für Strom, der entgegengesetzt durch d
|
ABBA – Der Film
ABBA - Der Film (engl. Titel: ABBA - The Movie) wurde 1977 unter der Regie von Lasse Hallström während der Australien-Tournee von ABBA gedreht. Er beinhaltet viele Konzertmitschnitte gemischt mit vielen anderen Szenen. 1977 war die ABBA-Hysterie in Australien auf dem Höhepunkt.
Bei ABBA - Der Film handelt es sich nicht um eine 1958 entschlossen sich die aus Liverpool stammenden Skiffle Musiker Colin Manley (Stimme und Gitarre), Keith Stokes (Gitarre), Don Andrew (Bass) und Harry Prytcherch (Schlagze
|
|
Englische Kratzdistel
Die Englische Kratzdistel (Cirsium dissectum), ist eine Pflanzenart aus der Gattung der Kratzdisteln (Cirsium), die zur Familie der Korbblütengewächse (Asteraceae) gehört.
Merkmale
Die Pflanze wird etwa 30 bis 100 Zentimeter groß. Der Stängel ist im Gegensatz zu einigen anderen Kratzdistel-Arten nicht dornig geflügelt und im oberen Teil nur wenig und klein beblättert. Die unteren Blätter sind länglich, fiedrig gelappt bis ungeteilt, ringsum un
|
|
