:: wikimiki.org ::
| Perämeri |
PerämeriPerämeri (aik. Kainuunmeri) on Pohjanlahden pohjoisin osa. Se rajoittuu etelässä Merenkurkkuun, ja sen pohjoisin kohta on Tornionjoen suistossa, Tornion-Haaparannan alueella.
Perämereen laskee useita jokia sekä Ruotsin että Suomen puolelta.
Perämeren suurin saari on Hailuoto. Tärkeimmät satamat ovat Kokkolan Ykspihlaja (13 metrin väylä), Oulun Oritkari, Kemin Ajos ja Tornion Röyttä. Kemi-Oulu -välillä kulkee myös 10 metrin syväväylä.
Perämeren keskisyvyys on n. 30 m. Suomen rannikolla yksi syvimpiä kohtia on Haukiputaan edustallä Lönkytin-luodon lounaispuolella oleva 54 m syvänne.
Laajat hiekkasärkät ja -matalikot ovat Perämerelle ominaisia. Haukiputaan edustalla sijaitseva Santapankki -niminen saari sijaitsee laajan 1-2 metrin matalikon pohjoisreunalla.
Katso myös
- Krunnien suojelualue
- Hailuoto
Luokka:Pohjanlahti
PohjanlahtiPohjanlahti on merialue Suomen ja Ruotsin välissä, Ahvenanmaasta pohjoiseen. Se muodostaa Itämeren pohjoisimman osan.
Pohjanlahti jaetaan usein seuraaviin osa-alueisiin:
- Merenkurkku on Pohjanlahden kapein osa suunnilleen Vaasan ja Uumajan kaupunkien kohdalla.
- Selkämeri (Raumanmeri) on Ahvenanmaan ja Merenkurkun välinen osa.
- Perämeri on Pohjanlahden pohjoisin perukka Merenkurkun takana.
Luokka:Pohjanlahti
MerenkurkkuMerenkurkku (ruots. Norra Kvarken) on Pohjanlahden kapein osa, joka jää Selkämeren ja Perämeren väliin, suunnilleen Vaasan ja Uumajan kaupunkien kohdalla. Leveydeltään se on noin 70 - 80 km.
Merenkurkun alueella maa kohoaa 8-9 mm vuodessa.
Merenkurkun saaristo
- Pinta-ala: 326 300 ha
- Kunnat: Korsnäs, Maalahti, Vaasa, Mustasaari, Maksamaa, Vöyri
- Asukkaita: 2500
- Saaria: 6550
- Saarista Raippaluoto on Suomen kahdeksanneksi suurin saari
Luokka:Merenkurkku
Tornio
Tornio (pohjoissaameksi Duortnus, ruotsiksi Torneå) on pieni teollisuuskaupunki Lapin maakunnassa, Lapin läänissä Ruotsin rajalla. Tornio on Tornionjokilaakson keskus ja tärkein Suomen ja Ruotsin välinen rajanylityspaikka.
Suomen nykyinen alue- ja kuntaministeri Hannes Manninen on Tornion entinen kaupunginjohtaja. Tornion nykyinen kaupunginjohtaja on Raimo Ronkainen.
Historia
Tornionjoen suisto on ollut asutettu viimeisestä jääkaudesta lähtien. Vuoteen 1995 mennessä alueelta on löydetty 16 muinaista asumusta. Ne ovat samankaltaisia kuin Voullerimista noin 6000–5000 eaa löydetyt. Ruotsin puoleisen seudun uskotaan olevan vanhin pysyvä asutuspaikka Skandinavian alueella (tieto vuodelta 2004). Teoria, että alue on ollut asumaton ennen viikinkien aikaa, on hylätty.
1800-luvulle saakka keminsaamea puhuvat ihmiset asuttivat aluetta. Keminsaame kuuluu itäsaamelaisiin kieliin.
Tornio on nimetty Suomen länsirajaa pitkin laskevan Tornionjoen mukaan. Nimensä joki on oletettavasti saanut pohjoissaamelaisesta sanasta Duortnosjávri.
Tornio sai kaupunkioikeutensa Ruotsin kuninkaan Kustaa II Aadolfin määräyksestä vuonna 1621 ja on virallisesti perustettu Suensaareen (sudensaari). Nimi on mahdollisesti tullut erään alueen maanomistajan mukaan, tai sitten sanasta Swensarö, ruotsalaisten saari. Kaupunki perustettiin tunnustukseksi Tornion saavuttamasta asemasta kaupankäynnin keskuspaikkana 1500-luvun kuluessa. Tornio kasvoi pohjoisen suurimmaksi kauppakaupungiksi ja oli muutamia vuosia Ruotsin kuningaskunnan varakkain kaupunki. Huolimatta vilkkaasta kaupankäynnistään Lapin ja merentakaisten alueiden kanssa kaupungin väkiluku pysytteli reilun 500 ihmisen tasossa satojen vuosien ajan.
1800-luvulla Torniossa vieraili muutamia tutkimusmatkailijoita Keski-Euroopasta jotka tulivat tutkimaan arktisia alueita. Merkittävin tutkimusmatka tapahtui vuosina 1736–1737, kun Pierre Louis Moreau de Maupertuis tutkimusryhmineen Ranskan akatemiasta (Academie Française) saapui tekemään mittauksia Tornionjoen varrelle. Muun muassa Aavasaksan laelta tehtyjen kolmiomittauksien avulla onnistuttiin todistamaan, että Maa on navoiltaan litistynyt pallo, geoidi.
Lapin kaupankäynti, josta Tornio oli riippuvainen, alkoi hiipua 1800-luvun aikana. Maannousun vuoksi joki oli tullut liian kapeaksi vesiliikennöintiin ja Tornion satama jouduttiin siirtämään alajuoksua kohti. Merkittävin isku varakkaalle kaupungille tapahtui kuitenkin Suomen sodassa vuonna 1808, jonka päätteeksi Suomi liitettiin osaksi Venäjän keisarikuntaa. Raja vedettiin pitkin Muonionjoen syvintä väylää pitkin jatkuen Tornionjoen suistoon asti. Linjaus jakoi Lapin kahteen osaan, joka oli kohtalokasta kaupankäynnille. Muusta rajalinjauksesta poiketen Venäjän tsaari vaati Tornionjoen väylän länsipuolella sijaitsevaa Suensaarta ja sen mukana Tornion keskustaa liitettäväksi Venäjään. Ruotsalaiset perustivat Haaparannan kylän (nykyään kaupunki) rajan länsipuolelle tasapainottamaan Tornion menetystä.
Venäjän vallan aikana Tornio oli pieni varuskuntakaupunki. Kaupankäynti vilkastui vain Krimin sodan ja ensimmäisen maailmansodan aikoihin. Tällöin Torniosta muodostui tärkeä rajanylityspaikka. Ensimmäisen maailmansodan aikana Torniolla ja Haaparannalla oli ainoa rautatieyhteys Venäjän ja heidän läntisien liittolaistensa välillä.
Suomen itsenäistyttyä vuonna 1917 Tornio menetti varuskuntansa. Kaupungin väkiluku alkoi kuitenkin kasvaa tasaisesti. Lapin sodassa, toisen maailmansodan loppupuolella, Suomen piti rauhansopimuksen ehtona poistaa Saksan sotilaat maasta. Tornion kaupungin keskustan tuntumassa käytiin Lapin sodan merkittävin taistelu, kun Oulusta meriteitse saapuneet tuhannet suomalaissotilaat rantautuivat saksalaisten valtaaman kaupunkiin. Nopeasti onnistunut takaisinvaltaus ilmeisesti pelasti kaupungin polttamiselta. Siten esimerkiksi Tornion merkittävimpiin vanhoihin rakennuksiin kuuluva puukirkko vuodelta 1686 säilyi.
Toisen maailmansodan jälkeen kaupungissa on työllistänyt etenkin Hartwallin omistuksessa oleva panimo, joka tunnetaan Lapin Kulta -oluestaan. Outokumpu Oyj rakensi Röyttän kaupunginosaan 1960-luvulla ruostumattoman teräksen raaka-ainetta valmistavan ferrokromitehtaan ja vuonna 1976 siellä käynnistyi yhtiön ruostumatonta terästä tuottava tehdas. Myös Tornionjokilaakson matkailu on kasvanut viime vuosina.
Talous
Tornion merkittävin työnantaja on Outokumpu, jonka ruostumatonta terästä valmistava tehdas työllistää yli 2 000 henkeä.
Torniossa toimii myös Hartwallin (aiemmin Lapin Kulta) olut- ja virvoitusjuomatehdas.
Rajalla
Tornion sijainnin hyödyntäminen on piristänyt alueen kehitystä ja rajakaupungit Tornio ja Haaparanta ajavat kovaa vauhtia yhteistä På Gränsen – Rajalla -hanketta. Raja-alueelle on tulossa muun muassa IKEAn tavaratalo ja muuta yhteistä eurooppalaisen kaupungin keskustaa.
Aiheesta muualla
- [http://www.tornio.fi/ Tornion kaupungin kotisivut]
- [http://www.tornio24.net/ Tornion ajankohtaissivusto]
- [http://www.pagransen.com/ På Gränsen -projektin kotisivut]
- [http://www.kemi.fi/kk021498/tornedialekt.html Murresanaluettelo]
Luokka:Suomen kaupungit
-
HaaparantaHaaparanta (ruots. Haparanda) on kaupunki Norrbottenin läänissä Pohjois-Ruotsissa. Kunnan pinta-ala on 918 km². Asukkaita on 10 400, joista suurin osa suomenkielisiä. Haaparanta perustettiin vuonna 1821, kun Ruotsi oli menettänyt Tornion. Haaparanta ja Tornio muodostavat kaksoiskaupungin Eurocity. Haaparannassa on myös puutavaran vientisatama, joka sijaitsee Salmen ulkosatamassa.
Historia
Ruotsin menetettyä Tornion Haminan rauhassa 1809, perustettiin korvaamaan vuonna 1812 Nikkalaan 14 km Tornionjoen suulta lounaaseen Karl Johans -niminen kauppala. Se oli kuitenkin liian kaukana Tornion vanhalta kauppa-alueelta ja siirrettiin takaisin etelään Haaparannan kylään vuonna 1827. Haaparanta sai kaupunginoikeudet 1842. Se yhdistettiin Ruotsin rautatieverkkoon 1915, ja rata Tornionjoen yli Tornioon avattiin 1919.
Ruotsin Norrbottenissa (nyk. Pajala, Haaparanta, Ruotsin Ylitornio, Kiiruna, Jällivaara) oli vuosina 1855-1920 suomenkielinen kansakouluverkosto ja Haaparannan opettajaseminaari, maailman toisiksi vanhin suomenkielinen seminaarilaitos Jyväskylän jälkeen. Haaparannan sanomat oli koko Euroopan ainoa suomenkielinen lehti, jota Venäjän virkamiehet eivät sensuroineet. Suomen suurruhtinaskunnassa lehdet olivat sensuurin alaisia. Jumalanpalvelukset olivat myös suomeksi. Suomen kieli tosin ei ollut virkamieskäytössä.
Haaparannan asukkaat
Haaparanta Ruotsin suomenkielisin kaupunki. Sen asukkaista 35% on syntynyt Suomessa ja suurinosa muistakin asukkaista osaa suomea tai meänkieltä, vaikkei suomenkielistä kouluopetusta kaupungissa järjestetä. Tornionjokilaaksossa joen länsirannalla puhuttu paikallinen suomen kielen murre on suomen ja ruotsin sekoitus. Murteen nimi on meänkieli.
Kyliä
Haaparanta, Karunki, Kukkola, Marielund, Mattila, Nikkala, Purra, Salmi (Salmis), Seittenkaari (Seskarö), Säivi (Säivis), Vojakkala, Vuono
Aiheesta muualla
- [http://www.haparanda.se/Fakta%20finskt/fakta_finskt.shtml Haaparannan kotisivut suomeksi]
- [http://www.haaparanta.se Haaparanta.se-domaini yksityisessä omistuksessa]
-
Luokka:Ruotsin kunnat
Luokka:Ruotsin kaupungit
Luokka:Ruotsinsuomalaiset
Kokkola
Kokkola (ruots. Karleby) on Suomen kaupunki, joka sijaitsee Keski-Pohjanmaan maakunnassa, Länsi-Suomen läänissä. Pohjanlahden rannalla sijaitseva Kokkola on kutakuinkin puolessa välissä Vaasan ja Oulun välillä. Rajanaapureina Kokkolalla ovat Luodon, Kruunupyyn ja Kälviän kunnat. Kokkolaa lähinnä olevat kaupungit ovat Pietarsaari ja Kannus.
Kokkolan seutukunta (yhteensä n. 52 500 as.):
- Kokkola (35 760 as.)
- Himanka (3 200 as.)
- Kannus (6 000 as.)
- Kälviä (4 470 as.)
- Lohtaja (3 000 as.)
Kaupungissa asuu noin 35 888 (+128) ihmistä, joista miehiä 48,7% ja naisia 51,3%. Kunta on kaksikielinen: 81,2 prosenttia (+0,2 %) asukkaista puhuu äidinkielenään suomea ja 17,7 (-0,2 %) prosenttia puhuu ruotsia.
Kokkola on Keski-Pohjanmaan maakuntakeskus. Kaupungin on perustanut Kustaa II Aadolf vuonna 1620. Vuonna 1977 Kaarlelan kunta liitettiin Kokkolaan.
Kokkolassa on monipuolista teollisuutta, mm. OMG Oy:n koboltti- ja Boliden Oy:n sinkkitehdas ja Kemira Oy:n tehtaat. Lisäksi kaupungista löytyy metallituote-, valimo-, vaatetus-, muovi-, elintarvike- ja puusepänteollisuutta.
Kaupungin ulkosatama sijaitsee Ykspihlajan kaupunginosassa ja se on Suomen vilkkaimpia satamia. Kokkolasta on hyvät rautatieyhteydet sekä pohjoiseen, Ouluun, että etelään, Seinäjoelle. Kokkolan lentoasema sijaitsee Kruunupyyn kunnassa.
Historia
Kokkolan kaupungin kohdalla lainehti vielä ajanlaskun alun paikkeilla meri. Nykyinen Kirkonmäki nousi merestä 800-luvulla ja vähäinen selänne, jolle myöhemmin muodostui Ristirannan kylä ja Kokkolan kaupunki, erottui Pohjanlahdesta vasta 1100-luvulla. Maannousu alueella jatkuu yhä ja se on noin 88 cm vuosisadassa.
Vanhimmissa ruotsinkielisissä lähteissä Kokkola mainitaan nimellä Karlaby, minkä on päätelty tarkoittavan miesten, talonpoikien kylää. Suomenkielisen nimensä Kokkola lienee saanut kaupungin kohdalla olleesta kapeasta merenlahdesta, Kokkolahdesta, jonka rantakivillä kokkojen eli merikotkien kerrotaan istuskelleen.
Jo 1300-luvulla nykyisen Kirkonmäen (Kaarlela) alueella oli satama, kauppapaikka ja puukirkko. Kaarlelan kappeliseurakunta sai alkunsa todennäköisesti vuonna 1467. Itsenäiseksi kirkkopitäjäksi Kaarlela erosi Pedersören emäseurakunnasta viimeistään 1489. Kaarlelan komea kivikirkko rakennettiin 1400-luvun lopulla - todennäköisesti samoihin aikoihin Kaarlelan seurakunnan perustamisen kanssa.
Kaupungin perustaminen
Kokkolan kaupunki kuitenkin perustettiin 7. syyskuuta 1620 Kaarlelan kirkonmäen länsipuolella sijainneen Ristirannan kylän paikalle. Ennen kaikkea siksi, että maannoususta johtuen vesiyhteys Kirkonmäeltä merelle oli jo huonontunut ja vaikutti edelleen huonontuvan. Kaupunki sai tuolloin nimekseen Gamlakarleby ja sen vaakunassa paloi kolmiliekkinen, kumollaan oleva tervatynnyri. Samana vuonna perustettiin myös Uusikaarlepyy (Nykarleby), jonka vaakunassa esiintyy samoin kolmiliekkinen, pystyssä oleva tervatynnyri.
Suureen Pohjan sotaan liittynyt isonvihan aika 1700-luvun alkupuoliskolla aiheutti Kokkolassa - niin kuin myös muualla Pohjanmaalla - tuntuvia tappioita ja menetyksiä. Vaikkakin osa väestöstä pääsi pakenemaan Ruotsiin, venäläiset sotajoukot surmasivat ja veivät vangeiksi suuren osan kaupungin väestöstä. Ison vihan päättyessä sodan ja ruton runtelemassa Kokkolassa oli vaivaiset 78 asukasta. Mutta kaupunki elpyi nopeasti. 1750-luvulle tultaessa väkiluku oli jo miltei tuhat asukasta.
Tapulioikeudet Kokkola sai 1765, mikä takasi kaupungille mahdollisuuden tehdä kauppaa ulkomaisten kauppahuoneiden kanssa suoraan. Käytännössä tämä merkitsi sitä, että kokkolalaiset laivat purjehtivat yhä kauemmas maailman merillä ja laivojen koot kasvoivat samassa tahdissa.
1700-luvun loppu ja 1800-luvun alku olivat Kokkolassa vaurastumisen aikaa. Kaupungin vientiartikkeleihin kuuluivat ennen kaikkea terva ja laivanrakennus. Kokkolalaisia laivoja myytiin mm. Tukholmaan, Kööpenhaminaan ja Lontooseen sekä muihin eurooppalaisiin satamakaupunkeihin. Terva puolestaan oli Suomen ensimmäinen todellinen maailmankauppatavara ja purjelaivojen aikakaudella Suomi oli tervan tuottajana maailman tärkeimpiä. Koko Suomen tervantuotannosta Kokkolan seutu tuotti peräti kolmanneksen.
Venäjän vallan aika
Venäjän vallan alle siirtyminen tiesi Kokkolassa taloudellista kasvua. Ulkomaille vietiin puutavaraa, tervaa, voita ja juustoa sekä potaskaa. Kaupunki vaurastui vauhdilla ja Yläkaupunkiin, Oppistaniin, alkoi kohota komeita kaksikerroksisia valtaporvarien asuntoja. Vuonna 1842 kauppatorin, nykyisen Mannerheimin aukion, laitaan valmistui Johan Carl Ludvig Engelin suunnittelema Raatihuone. Työväki asui Alakaupungissa, Neristanissa, joka tätä nykyä tunnetaan Kokkolan Vanhana kaupunkina.
Laivanrakennuksen loistokausi ajoittuu Kokkolassa 1820- ja 1830-lukujen tienoille. Tuolloin koko maan kahdeksasta privilegioidusta laivaveistämöstä peräti kolme sijaitsi Kokkolassa, Kaustarinlahden rannalla.
1800-luvun puolessa välissä syttyi Krimin sota, joka myös "kauhiana" Oolannin sotana tunnetaan. Kokkolan osuus kyseisessä sodassa ei jäänyt aivan vaatimattomaksi, sillä vuonna 1854 Kokkolassa käytiin Halkokarin kahakkana tunnettu taistelu. Kahakassa kokkolalaiset torjuivat englantilaiset hyökkääjät, mikä herätti laajaa huomiota koko maassa aina keisari Nikolai I myöten.
1800-luvun puolen välin jälkeen Kokkolan taloudellinen kasvu pysähtyi. Tähän olivat syynä mm. uudentyyppiset laivat, joiden suojaamiseen ei enää tarvittu tervaa. Höyrykoneitten yleistyessä myös rautarunkoiset laivat alkoivat yleistyä. Rautarunkoisten laivojen valmistukseen ei Kokkolassa ollut kuitenkaan mahdollisuutta ja niin myös laivanrakennus tyrehtyi. Samoihin aikoihin valmistunut Saimaan kanava heikensi myös osaltaan Kokkolan asemaa kauppasatamana, kun Sisä-Suomen ja Savon pitäjät alkoivatkin lähettää tuotteitaan uutta laivareittiä pitkin Suomenlahden keskuksiin.
Taloudellisen taantuman seurauksena yhä useammat kokkolalaiset hakeutuivat Amerikkaan. Siirtolaisuuden huippu sijoittui vuosisadan vaihteen tienoille.
Rautatie saatiin Kokkolaan vuonna 1885. Kartasta katsottuna on helppo huomata, että Pohjanmaan rata tekee aikamoisen mutkan Kokkolan kohdalla. Kokkolassa tiedetäänkin kertoa, että rautatieverkkoa suunniteltaessa Venäjän keisari Aleksanteri II muisti Halkokarin kahakan ja urhoolliset kokkolalaiset ja heidät palkitakseen määräsi junaradan vedettäväksi Kokkolan kautta.
Kokkola 1900-luvulla
Suomen sisällissodan aikaisista tapahtumista Kokkolassa merkittävin oli venäläisen varuskunnan aseistariisuminen, johon osallistui valkoisten joukkoja paitsi Kokkolasta myös lähikunnista. Punakaartiin liittyneet kokkolalaiset vangittiin jo aikaisessa vaiheessa ilman, että varsinaisia taisteluja olisi ehditty käydä. Sodan päätyttyä elinkeinoelämä alkoi Kokkolassa elpyä.
1900-luvun alkupuolen oleellisimpia muutoksia Kokkolassa oli väestön suomalaistuminen. Kokkolan pohjois- ja länsipuolen maaseutukuntien suomenkielinen väestö hakeutui Kokkolaan, joka tarjosi tulokkaille työtä tehtailta, satamasta ja palvelusaloilta. Kieliriidoiltakaan ei vältytty.
Kaarlelan kunta (ruots. Karleby), joka tunnettiin vuoteen 1927 nimellä Kokkolan maalaiskunta, liitettiin vuoden 1977 alussa Kokkolaan. Kaarlelaan oli jo aikaisemmin liitetty Öjan kunta, joka kuului osana Kruunupyyhyn aina vuoteen 1932, jolloin siitä tuli itsenäinen kunta. Kokkolan ja Kaarlelan kuntaliitoksen yhteydessä Kokkolan ruotsinkieliseksi nimeksi tuli Karleby. Kuntaliitoksen yhteydessä Kokkolan väkiluku kasvoi noin 50% ja pinta-ala noin 1100%. Kuntaliitoksen myötä sulkeutui eräänlainen ympyrä: Kaarlelan Ristirannan kylästä sai alkunsa Kokkolan kaupunki, johon yli 300 vuotta myöhemmin Kaarlela liitettiin.
Lähteet:
- [http://www.kokkola.fi Kokkolan kotisivut])
- Luho V. & Luukko A. 1957. Suur-Lohtajan historia 1. Kokkola.
Kaupunginosat
- Hakalahti
- Halkokari
- Jokilaakso
- Junnila
- Kaustari
- Kirkonmäki
- Kiviniitty
- Koivuhaka
- Matalamaa
- Mesilä
- Mäntykangas
- Neristan (Vanha kaupunki)
- Rytimäki
- Torkinmäki
- Tullimäki
- Villahti
- Ykspihlaja
Kylät
- Hassinen (Hassis)
- Isokylä (Storby)
- Kallinen (Kallis)
- Kirilahti (Kirilax)
- Korpilahti (Korplax)
- Kaustari (Kaustar)
- Kvikant
- Linnusperä
- Närvilä
- Palo
- Piispanmäki
- Rödsö
- Sokoja (Såka)
- Vitsari (Vittsar)
- Oivu (Åivo)
- Knivsund [Öja]
- Långö [Öja]
Nähtävyydet
- Neristan, Kokkolan vanha kaupunki, yksi maamme laajimpia historiallisia puukaupunkikokonaisuuksia
- Pedagogio, Suomen ainoa nykyaikaan säilynyt 1600-luvun koulurakennus
- Kaarlelan kivikirkko 1400-luvulta
- Englantilainen barkassi, tiettävästi ainoa kuninkaalliselta laivastolta kaapattu alus maailmassa
- Venetsialais-festivaali
Hallinto
Vuoden 2004 kunnallisvaaleissa kaupunginvaltuuston paikat jakaantuivat eri puolueiden kesken:
- Kesk 12
- SDP 12
- RKP 9
- KD 7
- Kok 5
- Vas 4
- Vihreät 2
Kaupunginjohtaja on Antti Isotalus.
Ystävyyskaupungit
- Härnösand (Ruotsi)
- Mörbylånga (Ruotsi)
- Ullånger (Ruotsi)
- Kristiansund (Norja)
- Fredericia (Tanska)
- Marijampole (Liettua)
- Fitchburg (MA, Yhdysvallat)
- Sudbury (Kanada)
- Hatvan (Unkari)
- Ratingen (Saksa)
- Fushun (Kiina)
Kuuluisia kokkolalaisia
- Anders Chydenius - pappi ja poliitikko
- Eero Heinäluoma - poliitikko (SDP)
- Bjarne Kallis - poliitikko (KD)
- Jonna Kauppila - miss Suomi 1998
- Leea Klemola - näyttelijä, ohjaaja
- Maarit Tastula - tv-toimittaja
- Jusa Peltoniemi - dramaturgi, kirjailija
- Olli "Kokkolan leipuri" Mäki - nyrkkeilijä
- Ari-Pekka Lahti - dramaturgi, kirjailija
Linkkejä
- [http://www.kokkola.fi Kokkolan kaupungin verkkosivut]
- [http://www.kokkolanet.com Kokkola24.Net paikallisportaali]
- [http://www.keskipohjanmaa.net Keskipohjanmaa-lehden verkkosivut]
- [http://www.kokemus.org Kokemus Ry. Kokkolan elävän musiikin yhdistys ]
Luokka:Suomen kaupungit
Luokka:Kokkola
Kemi:Kemi on myös kaupunki Karjalassa.
----
Kemi (pohjoissaameksi Giepma) on Suomen kaupunki, joka sijaitsee Lapin maakunnassa, Lapin läänissä.
Sana Kemi tarkoittaa tallattua niittyä.
Historia
Kemin kaupunki perustettiin Keisarillisen Majesteetin asetuksella 5. maaliskuuta 1869. Kemin satama perustettiin samanaikaisesti, ja kaupunki sai myös tapulikaupunkioikeudet eli käytännössä oikeuden ulkomaankauppaan. Jo ennen kaupunkioikeuksia oli Kemiin perustettu puunjalostusteollisuutta (Laitakarin höyrysaha 1863).
Kaupungin perustamisen jälkeen Kemin seutu kasvoi nopeasti yhdeksi merkittävimmistä puunjalostusteollisuuden keskittymistä Suomessa. Kemi Oy aloitti toimintansa 1893, Kemi Oy:n sulfiittiselluloosatehdas käynnistettiin 1919, Veitsiluoto Oy aloitti toiminnan perustamalla sahan Veitsiluodon kaupunginosaan 1922 ja selluloosatehtaan 1930. Teollisuuden kasvun myötä myös liikenneyhteydet paranivat: rautatie 1902 ja lentokenttä 1939.
Vuoteen 1931 teollisuuslaitokset ja työväestön asuinalueet sijaitsivat maalaiskunnissa kaupungin ulkopuolella. Vuoden 1931 alussa esikaupungit tehtaineen liitettiin kaupunkiin ja kaupunki muuttui teollisuus- ja työläiskaupungiksi. Kaupungin maapinta-ala nousi 5,8 neliökilometristä 83,5 neliökilometriin. Väkiluku kasvoi 3543:sta 16 795:een.
Talvi- ja jatkosotien aikana Kemin kaupunki säästyi pommituksilta, mutta Lapin sodassa saksalaiset räjäyttivät Kemin kaupungintalon ja Kemijoen sillat.
Sodan jälkeinen aika oli Suomessa epävarmaa aikaa, jolloin kommunistien vallankaappausta pelättiin. Kemin tapahtumat vuonna 1949 saivat alkunsa lakosta Kemi Oy:n Pajusaaren tehtailla. Lakot päättyivät kahden ihmisen kuolemaan mielenosoitusmarssin aikana Kemin veritorstaina 18. elokuuta.
Puunjalostusteollisuuden edelleen laajentuessa paperi- ja kartonkiteollisuuteen Kemistä kasvoi 1960-luvulle tultaessa lähes 30 000 asukkaan kaupunki. Kemi oli tuolloin toiseksi tärkein ja suurin Pohjois-Suomen kaupungeista heti Oulun jälkeen. 1970-luvulla automaation vähentäessä teollisuuden työvoiman tarvetta, ja valtion keskittäessä virastojaan läänin pääkaupunkiin Rovaniemelle, Kemin väkiluku kääntyi selvään laskuun.
Elinkeinoelämä
Suurimpia yksityisiä työllistäjiä kaupungissa ovat Stora Enson Veitsiluodon paperitehtaat sekä Karihaarassa toimiva Metsä-Botnian ja Finnforestin puunjalostusteollisuus. Merkittävä teollinen työnantaja on myös Outokummun omistama Kemin kromikaivos, joka sijaitsee Keminmaassa. Ajoksessa sijaitsevat kauppamerenkulun kannalta merkittävä syväsatama sekä tuulivoimapuisto.
Kemi on kohottanut viime vuosina profiiliaan matkailuelinkeinon piirissä. Kaupungin tunnetuimpia matkailunähtävyyksiä ovat muun muassa Lumilinna ja jäänmurtaja Sampo.
Poliittinen rakenne
Voimakkaan teollisen historian vuoksi Kemissä on vahva poliittisesti vasemmistolainen perinne. Kaupunginvaltuuston nykyinen rakenne on seuraava:
- Vasemmistoliitto (14)
- SDP (12)
- Keskusta (8)
- Kokoomus (5)
- Suomen Kommunistinen Puolue (1)
- Kristillisdemokraatit (1)
- Liberaalit (1)
- Kommunistinen työväenpuolue (1)
Nähtävyydet
- Jalokivigalleriassa on Euroopan monipuolisin ja laajin kokoelma jalokiviä.
- Maailmankuulu Lumilinna rakennettiin ensimmäisen kerran 1996.
- Arkkitehti Josef Stenbäckin suunnittelema Kemin kirkko on valmistunut 1902. Kirkko on yksi kauneimmista uusgoottilaisista kirkkorakennuksista Suomessa.
- Kaupungintalon näköalatasanteelta voi nähdä koko Kemin kaupungin.
Ystävyyskaupungit
- Luulaja, Ruotsi
- Tromssa, Norja
- Wismar, Saksa
- Newtownards, Pohjois-Irlanti
- Ringköbing, Tanska
- Liptovsky Mikulas, Slovakia
- Volgograd, Venäjä
- Nacala, Mosambik
- Szèkesfèhervàr, Unkari
Kaupunginosat
Aiheesta muualla
- [http://www.kemi.fi/ Kemin kaupungin kotisivut]
- [http://www.snowcastle.net/ Kemin lumilinnan sivut]
Luokka:Suomen kaupungit
Luokka:Kemi
Tornio
Tornio (pohjoissaameksi Duortnus, ruotsiksi Torneå) on pieni teollisuuskaupunki Lapin maakunnassa, Lapin läänissä Ruotsin rajalla. Tornio on Tornionjokilaakson keskus ja tärkein Suomen ja Ruotsin välinen rajanylityspaikka.
Suomen nykyinen alue- ja kuntaministeri Hannes Manninen on Tornion entinen kaupunginjohtaja. Tornion nykyinen kaupunginjohtaja on Raimo Ronkainen.
Historia
Tornionjoen suisto on ollut asutettu viimeisestä jääkaudesta lähtien. Vuoteen 1995 mennessä alueelta on löydetty 16 muinaista asumusta. Ne ovat samankaltaisia kuin Voullerimista noin 6000–5000 eaa löydetyt. Ruotsin puoleisen seudun uskotaan olevan vanhin pysyvä asutuspaikka Skandinavian alueella (tieto vuodelta 2004). Teoria, että alue on ollut asumaton ennen viikinkien aikaa, on hylätty.
1800-luvulle saakka keminsaamea puhuvat ihmiset asuttivat aluetta. Keminsaame kuuluu itäsaamelaisiin kieliin.
Tornio on nimetty Suomen länsirajaa pitkin laskevan Tornionjoen mukaan. Nimensä joki on oletettavasti saanut pohjoissaamelaisesta sanasta Duortnosjávri.
Tornio sai kaupunkioikeutensa Ruotsin kuninkaan Kustaa II Aadolfin määräyksestä vuonna 1621 ja on virallisesti perustettu Suensaareen (sudensaari). Nimi on mahdollisesti tullut erään alueen maanomistajan mukaan, tai sitten sanasta Swensarö, ruotsalaisten saari. Kaupunki perustettiin tunnustukseksi Tornion saavuttamasta asemasta kaupankäynnin keskuspaikkana 1500-luvun kuluessa. Tornio kasvoi pohjoisen suurimmaksi kauppakaupungiksi ja oli muutamia vuosia Ruotsin kuningaskunnan varakkain kaupunki. Huolimatta vilkkaasta kaupankäynnistään Lapin ja merentakaisten alueiden kanssa kaupungin väkiluku pysytteli reilun 500 ihmisen tasossa satojen vuosien ajan.
1800-luvulla Torniossa vieraili muutamia tutkimusmatkailijoita Keski-Euroopasta jotka tulivat tutkimaan arktisia alueita. Merkittävin tutkimusmatka tapahtui vuosina 1736–1737, kun Pierre Louis Moreau de Maupertuis tutkimusryhmineen Ranskan akatemiasta (Academie Française) saapui tekemään mittauksia Tornionjoen varrelle. Muun muassa Aavasaksan laelta tehtyjen kolmiomittauksien avulla onnistuttiin todistamaan, että Maa on navoiltaan litistynyt pallo, geoidi.
Lapin kaupankäynti, josta Tornio oli riippuvainen, alkoi hiipua 1800-luvun aikana. Maannousun vuoksi joki oli tullut liian kapeaksi vesiliikennöintiin ja Tornion satama jouduttiin siirtämään alajuoksua kohti. Merkittävin isku varakkaalle kaupungille tapahtui kuitenkin Suomen sodassa vuonna 1808, jonka päätteeksi Suomi liitettiin osaksi Venäjän keisarikuntaa. Raja vedettiin pitkin Muonionjoen syvintä väylää pitkin jatkuen Tornionjoen suistoon asti. Linjaus jakoi Lapin kahteen osaan, joka oli kohtalokasta kaupankäynnille. Muusta rajalinjauksesta poiketen Venäjän tsaari vaati Tornionjoen väylän länsipuolella sijaitsevaa Suensaarta ja sen mukana Tornion keskustaa liitettäväksi Venäjään. Ruotsalaiset perustivat Haaparannan kylän (nykyään kaupunki) rajan länsipuolelle tasapainottamaan Tornion menetystä.
Venäjän vallan aikana Tornio oli pieni varuskuntakaupunki. Kaupankäynti vilkastui vain Krimin sodan ja ensimmäisen maailmansodan aikoihin. Tällöin Torniosta muodostui tärkeä rajanylityspaikka. Ensimmäisen maailmansodan aikana Torniolla ja Haaparannalla oli ainoa rautatieyhteys Venäjän ja heidän läntisien liittolaistensa välillä.
Suomen itsenäistyttyä vuonna 1917 Tornio menetti varuskuntansa. Kaupungin väkiluku alkoi kuitenkin kasvaa tasaisesti. Lapin sodassa, toisen maailmansodan loppupuolella, Suomen piti rauhansopimuksen ehtona poistaa Saksan sotilaat maasta. Tornion kaupungin keskustan tuntumassa käytiin Lapin sodan merkittävin taistelu, kun Oulusta meriteitse saapuneet tuhannet suomalaissotilaat rantautuivat saksalaisten valtaaman kaupunkiin. Nopeasti onnistunut takaisinvaltaus ilmeisesti pelasti kaupungin polttamiselta. Siten esimerkiksi Tornion merkittävimpiin vanhoihin rakennuksiin kuuluva puukirkko vuodelta 1686 säilyi.
Toisen maailmansodan jälkeen kaupungissa on työllistänyt etenkin Hartwallin omistuksessa oleva panimo, joka tunnetaan Lapin Kulta -oluestaan. Outokumpu Oyj rakensi Röyttän kaupunginosaan 1960-luvulla ruostumattoman teräksen raaka-ainetta valmistavan ferrokromitehtaan ja vuonna 1976 siellä käynnistyi yhtiön ruostumatonta terästä tuottava tehdas. Myös Tornionjokilaakson matkailu on kasvanut viime vuosina.
Talous
Tornion merkittävin työnantaja on Outokumpu, jonka ruostumatonta terästä valmistava tehdas työllistää yli 2 000 henkeä.
Torniossa toimii myös Hartwallin (aiemmin Lapin Kulta) olut- ja virvoitusjuomatehdas.
Rajalla
Tornion sijainnin hyödyntäminen on piristänyt alueen kehitystä ja rajakaupungit Tornio ja Haaparanta ajavat kovaa vauhtia yhteistä På Gränsen – Rajalla -hanketta. Raja-alueelle on tulossa muun muassa IKEAn tavaratalo ja muuta yhteistä eurooppalaisen kaupungin keskustaa.
Aiheesta muualla
- [http://www.tornio.fi/ Tornion kaupungin kotisivut]
- [http://www.tornio24.net/ Tornion ajankohtaissivusto]
- [http://www.pagransen.com/ På Gränsen -projektin kotisivut]
- [http://www.kemi.fi/kk021498/tornedialekt.html Murresanaluettelo]
Luokka:Suomen kaupungit
-
Haukipudas
Haukipudas on Suomen kunta. Se sijaitsee Pohjois-Pohjanmaan maakunnassa, Oulun läänissä. Kunnassa asuu 17 090 ihmistä (31.12.2004) ja sen pinta-ala on 446,22 km² josta 9,63 km² on vesistöjä. Väestötiheys on 39,14 asukasta/km².
Nähtävyyksiä
Haukiputaan kirkko
Haukiputaan kirkon suunnitteli Matti Honka ja rakensi Jaakko Suonperä vuonna 1762. Kirkko vihittiin käyttöön loppiaisena 1764. Oululainen kirkkomaalari Mikael Toppelius on tehnyt kirkkoon noin 40 maalausta. Kirkkoa pidetään Toppeliuksen tuotannon yhtenä parhaana edustajana.
Kylät ja osa-alueet
- Kirkonkylä
- Asemakylä
- Halosenniemi
- Holstinmäki
- Häyrysenniemi
- Jokikylä
- Kalimeenkylä
- Kello
- Kiviniemi
- Martimo
- Martinniemi
- Onkamo
- Parkumäki
- Santaholma
- Takkuranta
- Virpiniemi
Perämeren saaria Haukiputaan edustalla
Hietakari, Hoikka-Hiue, Iso-Hiue, Kattilankalla, Kotakari, Kraaseli, Kriisi, Kropsu, Lönkytin, Nimetön, Santapankki.
Tunnettuja haukiputaalaisia
- Joni Skiftesvik
- Eero Tapio
- Lea Laven (Lea Forssell, os. Luukinen), muusikko
- Aknestik-bändin jäsenet
- Riitta-Liisa Lassila, hiihtäjä
Katso myös
- Martinniemen rata
Aiheesta muualla
- [http://www.haukipudas.fi/ Haukiputaan kunnan kotisivut]
-
Krunnien suojelualue
Krunnien suojelualue sijaitsee Pohjanlahden pohjoisosassa Perämerellä Iin edustalla. Se on muodostettu Maakrunnin ja Ulkokrunnin saarista sekä niitä ympäröivistä pienemmistä saarista. Saariston lähimmät saaret ovat 11 kilometrin päässä rannikolta, kaukaisimpien ollessa 21 kilometrin päässä rannikolta. Krunnien luonnonsuojelualue on yksityinen suojelualue, jota hallinnoi Maakrunni-säätiö. Saaret rauhoitettiin virallisesti vuonna 1956, mutta ne ovat olleet epävirallisesti rauhoitusalueena vuodesta 1937 saakka.
Krunnien suojelualueeseen kuuluvat saaret ovat pääosan vuodesta maihinnousukiellossa.
Saaret
Krunnien saaristo jakaantuu neljään eri osaan. Niistä pohjoisin on Pohjanletto-niminen kolmen pienen saaren ryhmä. Idässä sijaitsevat Maakrunni ja Rytikari. Etelässä ovat Kraasukka ja Paska-Kraasukka -saaret sekä Tasasenletto. Pääsaari Ulkokrunni ja sitä ympäröivät pikkusaaret sijaitsevat lännessä.
Saariston läntisin saari, pääsaari Ulkokrunni on toiminut pitkään luotsiasemapaikkana. Saaren itäisimmässä kärjessä sijaitsee Ulkokrunnin pooki. Saaren vanha luotsiasema toimii nykysin Oulun yliopiston Perämeren tutkimusaseman tiloina.
Maakrunni on saariston toiseksi suurin saari. Saariston pohjoisin saari on Pohjanletto, noin 3 km Ulkokrunnin pohjoispuolella.
Luokka:Ii
Luokka:Suomen luonnonpuistot
Luokka:Suomen saaret
Hailuoto__NOTOC__
Hailuoto (ruotsinkielinen nimi: Karlö) on Suomen kunta. Se sijaitsee samannimisessä saaressa Pohjois-Pohjanmaan maakunnassa, Oulun läänissä. Kunnassa asuu 979 ihmistä (31.12.2003) ja sen pinta-ala ilman merialueita on 197,82 km², josta 2,64 km² on sisävesiä (01.01.2004). Väestötiheys on 5,0 asukasta/km² (01.01.2004).
Yleistä
2004]
Hailuotoon ei ole kiinteää tieyhteyttä, vaan saarelle liikennöi säännöllisesti lautta Oulunsalon Riutunkarista. Talviaikaan saaren ja mantereen välillä kulkee myös jäätie. Vuodesta 1920 aina vuoteen 1968 yhteysaluksena toimi paikallisten hyvin tuntema "Hailuotolaiva". Nykyinen lauttayhteys on suhteellisen sujuva tilavilla Merisilta- ja Meriluoto-autolutoilla, mutta pengertietä mantereelle suunnitellaan.
Hailuodon läntisimmässä kohdassa, Marjaniemessä, sijaitsevat Luotsausliikelaitoksen luotsiasema sekä Oulun yliopiston perämeren tutkimusasema.
Lampaiden kasvatus ja kalastus ovat perinteisiä elinkeinoja. Kalastajat ovat käyttäneet myös eräitä Tornion ja Kemin seudun saaria kaukokalastustukikohtina, ja niille on rakennettu omia kappeleitakin.
Hailuoto on, paitsi kunnan (hallinnollinen alue), myös saaren (maantieteellinen alue) nimi. Hailuodon saari sijaitsee Perämerellä Oulun edustalla. Hailuodon saaren ensimmäisten osien arvellaan nousseen merestä noin 1 700 vuotta sitten. Nykyinen Hailuoto on muodostunut useista erillisistä saarista. Maankohoamisen seurauksena saaren pinta-ala kasvaa jatkuvasti ja aikanaan saari tulee kasvamaan kiinni mantereeseen. Parisataa vuotta sitten olivat mantereenpuoleinen särkkämäinen Santonen ja eteläinen suomainen Hanhinen itse Luodosta erillisiä saaria. Hanhisen ja Luodon välinen Kirkkosalmi on erittäin merkittävä kosteikko, jossa tavataan runsaasti harvinaisia lintulajeja.
Kylät
Havana, Kirkonkylä, Koivukylä, Marjaniemi, Ojakylä, Vaski.
Hailuodon kunnan saaria
Hailuoto, Hoikanriisi, Isomatala, Kengänkari, Santosenkari (Santos-Hoikka), Pikku-Hoikka, Ulkokriisi, Ulkolaidanmatala, Väliteonkarit.
Aiheesta muualla
- [http://www.hailuoto.fi/ Hailuodon kunnan kotisivut]
- [http://www.tieliikelaitos.fi/lautat/hailuoto.htm Tieliikelaitos – Hailuodon lauttapaikka] (muun muassa aikataulut)
- [http://www.oulu.fi/perameri/ Oulun yliopiston perämeren tutkimusasema]
Luokka:Suomen saaret
Luokka:Hailuoto
תרגומי התנ"ךהתנ"ך זכה לתרגום למאות שפות, ובשפות רבות תורגם במספר גרסאות. בשפות אחדות היה תרגום התנ"ך היצירה הכתובה הראשונה, ולכן היה צורך לעתים להמציא אלפבית לשם כך.
תרגומים לארמית
השפה הארמית החלה להתפשט בעולם העתיק כשפה רשמית (כתיבת מסמכים ממשלתיים ובינלאומיים) כבר בזמן גלות בבל. ניתן לראות חדירה מסיבית שלה לעברית בעיקר בימי בית שני, כאשר עזרא ונחמיה כתבו את רוב חיבורם בשפה זו.
תרגומים של המקרא לארמית קיימים על-פי המסורת (בבלי, מגילה ג, ע"א; ירושלמי מגילה ד,א [עד,ד]; נדרים לז, ע"ב) סמוך לימי שיבת ציון מגלות בבל.
במגילה ג,א ובנדרים מצוטט הפסוק מנחמיה ח,ח: "ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש", ומסבירה הגמרא ש"מפורש" זה תרגום. מכאן שכבר בימי שיבת ציון היה צורך בתרגום הכתוב וישנן הלכות הנוגעות לתרגום במסכת מגילה. בקידושין מט,א כתוב: "המתרגם פסוק כצורתו – בדאי, והמוסיף – מחרף ומגדף". שם מובא גם הפסוק משמות כד,י: "ויראו את אלהי ישראל", והגמרא אומרת שהמתרגם 'וחזו ית אלהא דישראל' – מחרף; והמתרגם 'וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל' – בדאי. ואם כן איך צריך לתרגם? 'וחזו ית יקרא דאלהא דישראל'. כאן הגמרא רומזת שיש צורך לקבוע כללים לתרגום.
בתקופת התנאים נקבע מטבע של תרגום והועלה על הכתב. במגילה (שם) נאמר שאונקלוס הַגֵּר חיבר את התרגום הארמי לתורה, אולם התרגום שבידינו הוא תוצרת של העריכה הבבלית של התרגום שנכתב בארץ ישראל.
תרגום אונקלוס
התרגום העיקרי של התנ"ך לארמית קרוי "תרגום אונקלוס", והוא מיוחס בתלמוד הבבלי לגר אונקלוס (מגילה ג, ע"א) (עבודה זרה דף יא/א ) שעל פי הבבלי,(מסכת גיטין דף נו/ב ), היה אחיינו של הקיסר הרומאי טיטוס. אולם במקבילה הירושלמית (ירושלמי א,יא [עג,א]) מוזכר שמו של עקילס הגר, ככל הנראה אונקלוס ועקילס הם שמות שונים לאדם אחד (אונקלוס היא הצורה הארמית של עקילס) שתרגם את התורה ליוונית, ומחברו של התרגום הארמי לא היה ידוע ויוחס בטעות לאונקלוס. התרגום נעשה, כנראה, בארץ ישראל בתחילת המאה ה-2, והוא נערך סופית בבבל. כתרגומים של התנ"ך שבאו אחריו, הוא נועד להביא את התנ"ך לשפתם המדוברת של היהודים בתפוצות הגולה (מניע אחר לתרגום התנ"ך, שהניב את מרבית התרגומים, הוא הפצת הנצרות). במהדורות מסורתיות של המקרא מופיע תרגום זה בצדו של הטקסט העברי.
אונקלוס בדרך-כלל נאמן לנוסח המקראי, והתרגום לרוב הוא מילולי בצורת פרוזה. נדיר למצוא אצל אונקלוס מדרשים, אך בשירה מקראית אונקלוס מתרגם באמצעות מדרש ואגדה. לעתים רחוקות ניתן להבחין בהשפעה של ההלכה על אונקלוס. מאפיין נוסף שלו הוא הרחקת ההגשמה (מיסאנתרומורפיזם), כגון 'ירד' - 'אתגלי' (=התגלה).
התרגום הארמי היה נפוץ מאוד וקיימת מהדורה מדעית לאונקלוס, שהוציא שפרבר.
אונקלוס לא תמיד מובן, וניתן להיעזר בסופרקומנטרים: "אוהב גר" שנכתב ע"י שד"ל (שמואל דוד לוצאטו); "נתינה לגר" שכתב ר' נתן אדלר; "נפש הגר" לר' מרדכי לווענשטיין, באורי אונקלוס לר' שמשון ברוך שעפטעל, מילון ארמי-עברי שהוציא ע"צ מלמד; מילון ארמי-אנגלי שהוציא יסטרוב (Jastrow).
תרגום אונקלוס קיים רק לחמישה חומשי התורה.
ראו קישורים חיצוניים להלן.
תרגום ירושלמי
עד המאה ה-14 נקרא תרגום זה 'תרגום ארץ ישראל' או 'תרגום ירושלמי'; מן המאה ה-14 השתבש קיצור שמו - ת"י - והפך 'תרגום יונתן'. בת"י משולבים תרגומים עתיקים מימי החשמונאים, כגון בדברים לג,יא: "ולא יהא לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל במקום" (=ולא יהיה לשונאי יוחנן כהן גדול [דריסת] רגל במקום). כשהכוונה, ככל הנראה ליוחנן הורקנוס החשמונאי (104-135 לפנה"ס).
ת"י לא נערך לפני תחילת המאה ה-8 לספירה, שכן בבראשית כא,כא הוא מזכיר את עישא אשתו של מוחמד, ואת פטימא בתו. יתרה מזו - בתרגומו לבמדבר כד,יט מזכיר את "קוסטנטיני קרתא חייבתא" (=קונסטנטין העיר החייבת [בדין]), ברומזו לציפיה לנפילת קונסטנטין בידי החליף סולימן בן עבד אלמלך בשנים 718-716 לספירה.
תרגום ניאופיטי
זהו תרגום ירושלמי לחומש, שנמצא במנזר למומרים (ומכאן שמו) בספרד. הוא חובר, ככל הנראה, במאות 2-1 לספירה וב-1956 יצא לאור בידי דיאז מאצו.
תרגום יונתן בן עוזיאל
זהו תרגום לנביאים בלבד; מוצאו מארץ ישראל, אך הוא נערך בבבל. התרגום מיוחס על פי המסורת ליונתן בן עוזיאל, תלמידו של הלל הזקן ששמעו מפי הנביאים חגי, זכריה ומלאכי (בבלי, מגילה ג, ע"ב). התרגום נוצר, כנראה, לאחר תרגום אונקלוס.
בשונה מאונקלוס, יונתן מרחיב את התרגום והסגנון ומרבה לשלב אגדה, אך גם הוא כאונקלוס מרחיק את ביטויי ההגשמה; משתקפים בו מסורות קריאה שונות מאלו הקיימות בנוסח המסורה, כגון "ותצפנו" (יהושע ב,ד) הוא גורס "ותצפנם".
התרגום לנביאים ראשונים הוא מילולי, ואילו על נביאים אחרונים הוא מדרשי.
תרגום כתובים
התרגום נכתב במקור לפני החורבן, אך מה שיש בידינו הוא עיבוד מאוחר. המאפיין את התרגום לספרי איוב, משלי ותהילים (ספרי אמ"ת) הוא התרגום המילולי כמעט לגמרי, והוא אמנם מכיל גם דברי אגדה.
התרגום ל-5 מגילות הוא, למעשה, אוסף מדרשים הכתובים ארמית. התרגום השני למגילת אסתר (למגילה יש 3 תרגומים) חובר, על-פי המחקר, בימי הביניים.
תרגום שומרוני
זהו תרגום ארמי בניב שומרוני שכתב היד הקדום ביותר שלו הוא מהמאה ה-13, אולם הוא חובר בין המאות 3-2 לספירה.
התרגום נאמן למקור השומרוני. הוא אינו חושש בדרך כלל לתרגם תיאורי הגשמה והוא מערב מעט מאוד פירושים מדרשיים.
תרגומים ליוונית
תרגום השבעים
הידוע ביותר מכל התרגומים ליוונית הוא תרגום השבעים שנקרא בלטינית Septuaginta או LXX.
בנוסף קיים מספר רב של תרגומים יווניים, שחלקם נעשו במטרה לתרגם ישירות מהמקור העברי וחלקם הוא עיבוד של התרגומים הקיימים. הוצאה ביקורתית של תה"ש יצאה ע"י מספר חוקרים בגטינגן Göttingen, 1931: Septuaginta: Vetus Testamentum Greacum Auctoritate Societis Litterarum Gottingensis Editum
תרגום השבעים הוא תרגום יהודי שהוכן ליהודי אלכסנדריה שדיברו יוונית באותם הימים. הסיפור על התהוות תרגום השבעים נמצא בצורה מפורטת באיגרת אריסטיאס ושמו קשור למסורת על תולדות כתיבתו בידי שבעים (ושניים) זקנים (ויש מסורות בהן מונים רק חמישה זקנים).
בתלמוד הבבלי (מגילה ט,א), מסופר כי המלך תלמי השני (מלך: 285-247 לפנה"ס) הטיל את משימת התרגום על שבעים ושניים חכמים, שעבדו בנפרד, ובסוף התהליך נמצאו כל תרגומיהם זהים זה לזה. מלבד אגרת אריסטיאס, מופיע הסיפור גם בחיבור של אפיפאניוס (403-320 לספירה) - 'על מידות ומשקלות'.
התרגום מצביע על מצע שונה מזה הקיים בידינו. תרגום השבעים עוּבד פעמים רבות וכבר במאות הראשונות לספירה קיימים מספר נוסחים שלו שהעיקרים בהם אלו של אוריגינס (הֶכְּספלה) בארץ ישראל, של לוקיאנוס בסוריה ושל הֶסיכיוס במצרים.
כתבי היד השלמים החשובים הם: B - כת"י ותיקאנוס, המאה ה-4; זהו כתב היד השלם הטוב ביותר של תרגום השבעים ונקי, יחסית, משיבושים מלבד מספר מועט של ספרים. S - סינאיטיקוס, אף הוא מהמאה ה-4 והוא נמצא במנזר סנטה קתרינה בסיני, אך יש בו יותר עיבודים. A - אלכסנדרינוס, המאה ה-5; יש בו השפעות של ההכספלה ועיבודים אחרים.
תרגום השבעים מכיל את תרגום 24 ספרי המקרא, תרגום ספרים שנכתבו עברית ואבדו, וספרים שנכתבו במקור בשפה היוונית. סדר הספרים ושמותם שונה מאלו שבנוסח המסורה, כך למשל ספר דברים שנקרא כך בנוסח המסורה, על שם המילה השניה המופיעה בו ("אלה הדברים...") – נקרא בתרגום השבעים Δευτονομεριον - Deutonomerium, בדיוק כפי שהוא מופיע בתלמוד: 'משנה תורה' (כגון במסכת עבודה זרה כה,א), על שם תוכנו החוזר בקצרה על קורות ישראל מיציאת מצרים. שמות הספרים על-פי תרגום השבעים עברו לתרגומים הלטיניים ומשם ללשונות המערב.
אופיו של התרגום
מחמת המעבר משפה שמית לשפה הודו-אירופית, נאלץ תרגום השבעים להתמודד עם העברת מושגים מתרבות אחת לאחרת ועם אוצר מילים שונה. תרגום השבעים מורכב ממספר מתרגמים, שהידועים בהם אלו עקילס (לספר קהלת) ותיאודוטיון (לספר דניאל); שאר הספרים מכילים עיבודים שונים של תרגום. ריבוי המתרגמים הוביל בהכרח לרבגוניות בשיטת התרגום ובאוצר המילים. כך יתכן למצוא מילה המתורגמת באופנים שונים בכמה ספרים.
התרגום בספר אסתר מוסיף במספר מקומות את שם ה' למרות שבנוסח המסורה אינו מופיע כלל; מטרתו להוסיף למגילה אופי דתי.
בדרך כלל המתרגמים לא חששו מתרגום מילולי של האנשת האל (אנתרומורפיזם), אולם במקרים קיצוניים גם הם הרחיקו הגשמה. כך בבמדבר יב,ח "ותמונת יי' יביט", מתורגם 'כבוד יי' יביט'; בשמות כד,י "ויראו את אלהי ישראל", מתורגם 'ויראו את המקום שם עמד אלהי ישראל'.
בתרגום השבעים משולבים מדרשי חז"ל ויש אף מדרשים המשולבים בו ואינם מצויים אצל חז"ל. גם התרגום לספר משלי כולו נושא אופי מדרשי.
במקומות אחדים מחליף המתרגם את שמות המקומות העתיקים בשמות בני זמנו, כך בתרגום על הפס' "ארם מקדם ופלשתים מאחור" (ישעיהו ט,יא), "ארם" מתורגם 'סוריה' ו"פלישתים" 'יוונים'.
כאשר החלו לחקור את תרגום השבעים, היו בין החוקרים שהביעו הערכה יתרה מדי למקור הטקסט (המצע) של תרגום השבעים, ששונה במידה ניכרת מזה של נוסח המסורה, עד כדי כך שחלק מהחוקרים ביטלו את חשיבותו של נוסח המסורה. אולם כאשר התגלו מגילות מדבר יהודה, הסתבר כי ישנם נוסחים נוספים על נוסח המסורה ואין אף נוסח שמתאים בדיוק לתרגום השבעים, ומכאן שהגם שהמצע של תרגום השבעים היה שונה מזה של המסורה, אין זה מכריע לטובתו ולעתים שחזור הטקסט אינו אפשרי, או שקשה לעמוד על מקור השנוי.
לעומת זאת ישנם מקרים בהם כדאי להעדיף את נוסח תרגום השבעים על המסורה, כגון בתרגום לבראשית מט,יט-כ לפסוקים "גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך". האות מ"ם במילה "מאשר" אינה במקומה, מלבד העובדה שלשאר השבטים הפניה אינה כוללת אותיות השימוש. בתרגום השבעים לעומת זאת נכתב "גד... עקבים. אשר שמנה..." כלומר, האות מ"ם שייכת למילה עקבם (כתיב חסר) ובנוסח המסורה היא עברה אל המילה הבאה.
תרגום השבעים מסייע במידה רבה לשחזר את מבנה ספר ירמיהו, משום שסדר הפרקים בו שונה וקצר בכשביעית מזה של נוסח המסורה. מגילת ירמיהו ממערה מס' 4 בקומראן דומה למדי למצע העברי של תרגום השבעים ולכן הניחו החוקרים כי זו הגרסה המקורית של ספר ירמיהו, שבשלב מאוחר יותר הורחבה לכדי הספר הקיים בנוסח המסורה.
ההבדלים הרבים בין נוסח המסורה לתרגום השבעים הביאו לכך שמתרגמים עיבדו אותו כדי שיתאים לנוסח המסורה; המעבדים היהודים הידועים הם: καιγε -תיאודוטיון ועקילס ששמו להם למטרה את האחדת הנוסח והתאמת התרגום לנוסח המסורה שכבר התפשט אז, וברוח זו יש להבין את הנאמר במסכת קידושין מט,א: "המתרגם פסוק בצורתו - הרי זה בדאי, והמוסיף עליו - הרי זה מחרף ומגדף". המעבדים הנוצריים, לעומתם, הכניסו בתרגום שינויים שנועדו להתאים את הטקסט להשקפותיהם; המעבדים הנוצריים הידועים הם: אוריגינס, סומכוס ולוקיאנוס. נמצאו גם עיבודים של תרגום השבעים במערות מדבר יהודה.
סקירת העיבודים
עקילס והמגילות מקומראן לא תרגמו את שם ה', אלא כתבוהו בעברית משום קדושתו. התרגום הקרוי קייגה-תיאודוטיון, שמחברו אנונימי וחי כנראה בסביבות 50 לספירה, נקרא כך משום שכל מילת 'גם' מתורגמת על ידו - καιγε, כלומר - 'לפחות' ע"פ הכלל הפרשני (שרבי עקיבא השתמש בו בתדירות גבוהה) שכל מילת 'גם' בתורה באה לרבות. תיאודוטיון, שחי בסוף המאה ה-2 לספירה, התבסס על התרגום הקרוי קייגה תיאודוטיון והעתיק ממנו הרבה מילים שלא ידע לתרגמן, בצורת תעתיק יווני ללא תרגום.
עקילס הכין את העיבוד שלו לתה"ש בסביבות שנת 125 לספירה, והחוקרים מזהים אותו עם אונקלוס שנזכר במסכת מגילה ג,א. אולם התרגום היווני של עקילס מדוייק יותר מהתרגום הארמי של אונקלוס. עקילס היה, ככל הנראה, תלמידו של רבי עקיבא וע"פ תורת רבו שדרש כל אות וכל תג בתורה, דאג עקילס לתרגם במדוייק כל מילה וכל מרכיב במילה. ראוי לציון מיוחד תרגומו למילה 'משיח', שבשונה מהתרגומים האחרים שתירגמו 'כריסטוס', הוא מצא אקוויולנט אחר לתרגום בכדי להימנע מההקשר הנוצרי.
סומכוס חי בסוף המאה ה-2, ולא ברורה השתייכותו הדתית, ויש הטוענים שהיה נוצרי; עיבודו פחות מדוייק מזה של עקילס. אוריגינס, מאבות הכנסייה שחי באמצע המאה ה-3, חיבר את ההכספלה - חיבור בעל 6 טורים מקבילים ובהם נוסח המקרא בעברית, התעתיק היווני שלו ו-4 תרגומים יווניים, מתוכם אחד שמקורו לא ברור, עקילס, סומכוס וקייגה-תיאודוטיון. עיבוד נוסף הוא זה של הֶסכיוס, שמוצאו ממצרים בשנת 300 לספירה. מעבד אחר הוא לוקיאנוס מאנטיוכיה, מת ב-312, והוא מסתמך בד"כ על העיבוד של אוריגינס.
תרגומים ללטינית
התרגום הלטיני המפורסם והמקובל הוא "ווּלגאטה" (vulgata; פרטים בהמשך), אך תרגומים לטיניים היו נפוצים עוד לפני הוולגטה, החל מהמאה ה-2 לספירה. תרגומים אלו נקראים Vetus Latina (בקיצור: VT), כלומר: התרגום הלטיני הקדום. רוב התרגומים לא היו מקצועיים ונמצאו בהם שגיאות שמקורן באי הבנת הטקסט העברי; זאת ועוד, שפתם הייתה לטינית מדוברת.
הוולגטה
אב הכנסייה הירונימוס (420-325 בערך), שידע עברית מלבד הלטינית והיוונית, והתמחה בתיאולוגיה, יצר מכל התרגומים הלטיניים תרגום הומוגני משופר. העבודה נעשתה בין השנים 405-390; תרגום הספרים הראשונים שטיפל בהם (נביאים ראשונים, שמואל ומלכים) נעשה בצמוד לטקסט העברי, אולם הספרים האחרונים (יהושע, שופטים, רות ואסתר) תורגמו על ידו בצורה יותר חופשית. על כל פנים הירונימוס הסתמך על הנוסח העברי, משום שהבחין בסטיות שיש לתרגומים היווניים מהמקור העברי.
הוולגטה הוכרה על ידי הכנסייה בשנת 1546 כנוסח המוסמך של כתבי הקודש. היא כוללת, מלבד ספרי המקרא והברית החדשה, גם תרגום הספרים החיצוניים. השם 'וולגטה' (=הנפוצה) ניתן לתרגום ע"י רוג'ר בייקון, וכאשר נעשתה החלוקה הפנימית לפרקים בוולגטה, היא עברה גם לתנ"ך העברי. חלק מפרשני המקרא היהודים בימה"ב הכירו את הוולגטה, כך רשב"ם בפירושו לבראשית מט,י דוחה את גרסת הירונימוס לשילה - שילוח (כלומר, המשיח ישו המשולח).
מהדורה מדעית של הוולגטה יצאה בשני חלקים בשנת 1969 בשטוטגארט: R. Weber et All (eds.), Biblia Sacra Iuxta Vulgatam Versionem.
תרגומים קופטיים
הקופטית היא השלב האחרון של השפה המצרית והיא שמשה את תושבי מצרים הנוצריים, זו הסיבה שהיא הפכה אחת משפות הקודש. המקרא והברית החדשה תורגמו לקופטית, כנראה החל מהמאות 2-3 לספירה פעמים רבות, גם בימי הביניים. ע"פ חקירת הנוסח, נראה כי התרגום הסתמך גם בספרי המקרא על התרגום היווני.
התרגום החבשי
שפת הגֶעז, היא השפה הקדושה באתיופיה, ובה נכתבו ספרי המקרא והברית החדשה. התרגום לגעז הסתמך על תרגום השבעים, אך נשען גם על התרגומים הארמיים; הוא נוצר לאחר 300 לספירה. פרסומו של התרגום החבשי בא לו בעיקר בשל הספרים החיצוניים שנוספו אליו ושלא קיימים בשפות אחרות, כך ניתן למצוא בו את ספר היובלים כולו, ספר חנוך, ספר ברוך ועוד; לא מופיעים בו ספרי המקבים.
התרגום הסורי
הסורית העתיקה היא ניב של הארמית ואליה תורגם התנ"ך מספר פעמים; התרגום המקובל הוא זה הקרוי 'הפשיטתא', אך נעשו גם תרגומים הנשענים על ההכספלה של אוריגינס (רא לעיל, תרגומים ליוונית). הפשיטתא, כמו הוולגטה, היא התרגום שהתפשט בעם. על פי המסורת הסורית המרכזית, התרגום נעשה בימי המלך אֶבגר בתקופת השליחים של ישו, אך כתבי היד מצביעים על המאות 4-5. התרגום משקף מסורת פרשנית-יהודית של חז"ל והתרגומים הארמיים, אולם בדרך כלל הוא מתרגם באופן עצמאי.
תרגומים לערבית
תרגומי מקרא לערבית קיימים לרוב והם מאוד מגוונים, הן מבחינת מקורם והן מבחינת תפוצתם.
רב סעדיה גאון (882-942; להלן - רס"ג) תרגם את כל המקרא לערבית; תרגומו נקרא 'התפסיר' (=הפירוש). למרות הידיעות ההיסטוריות על תרגום ערבי שנעשה ע"י חכם מוסלמי בתחילת המאה ה-9, הרי תרגומו של רס"ג נעשה על כל ספרי המקרא, ובשל תפוצתו הרבה נבחר כתרגום הערבי החשוב ביותר. מטרתו של רס"ג הייתה לקרב את התנ"ך ע"י תרגומו, הן ליהודים דוברי ערבית והן לבני הדתות האחרות.
הגם שכיום התפסיר קיים בתעתיק עברי (שפה ערבית באותיות עבריות), ע"פ עדותו של ר' אברהם אבן עזרא בבראשית ב,יא רס"ג כתב את התרגום באותיות ערביות ("בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם"). לשונו של התפסיר ספרותית והוא, כאונקלוס, מרחיק הגשמה ומזהה מקומות גיאוגרפיים עם אתרים בני זמנו. תרגומו של רס"ג התפשט בין כל הדתות - יהודים, שומרונים, קראים ונוצרים.
תרגומים לאנגלית
אברהם אבן עזרא של התנ"ך של המלך ג'יימס ובו מוצגים 12 השליחים למעלה. משה ואהרון מאגפים את הטקסט מצדדיו. בארבע הפינות יושבים מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן, מחברי ארבעת ספרי הבשורה, ויחד עם כל אחד מהם מופיע בעל החיים המסמל אותו]]
תרגום של חלקים מהתנ"ך לאנגלית נעשה החל מהמאה ה-7. תרגום מלא של התנ"ך לאנגלית (Middle English), שנעשה בניהולו של ג'ון ויקליף, פורסם בשנת 1380בערך. הכנסייה גינתה תרגום זה, משום שראתה בפרשנות שנילוותה לו דברי כפירה. תרגומים נוספים לאנגלית נדחו אף הם על-ידי הכנסייה והמלך.
ב-1530 תרגם ויליאם טינדייל רק את החומש לאנגלית, ו-5 שנים לאחר מכן פרסם מיילס קאורדייל את כל התנ"ך באנגלית. המלך ג'יימס הראשון (בסקוטלנד הוא נחשב לג'יימס השישי) יזם יצירת תרגום רשמי של התנ"ך לאנגלית. תרגום זה, שנעשה מעברית ומיוונית, יצא לאור בשנת 1611, והוא קרוי "התנ"ך של המלך ג'יימס" (King James Bible). תרגום זה נחשב עד היום לתרגום המוסמך של התנ"ך באנגלית (Authorized Version); עבדו עליו חוקרים מאוניברסיטאות בלונדון, אוקספורד וקיימברידג'. הם השתמשו גם בפרשנות יהודית לשם התרגום. במהדורה זו דרש המלך ג'יימס לנקות את המלכים מכל רשע שיכול להידבק אליהם, כדי לטהר את מוסד המלוכה.
מאז יצאו לאור יותר מחמישים תרגומים נוספים של התנ"ך בשלמותו לאנגלית, ותרגומים חלקיים רבים מספור. במאה ה-20 נוצרו תרגומים אחדים לאנגלית מנקודת מבט יהודית (להבדיל מנקודת המבט הנוצרית של התרגומים הקודמים. התרגום הראשון מסוג זה הושלם בשנת 1917. בשנת 1962 הושלם תרגום נוסף של התורה, הקרוי (New Jewish Version (NJV.
תרגומים לשפות נוספות
מרטין לותר (1483-1546), מייסד הנצרות הפרוטסטנטית, תרגם את התנ"ך בין השנים 1523-1534 לגרמנית מן המקור העברי.
בעקבות מרטין לותר תרגמו את התנ"ך לשפות רבות: צרפתית - 1535; דנית - 1550; הולנדית - 1562; פולנית - 1563; ספרדית - 1569; סלובקית - 1584; וולשית - 1588; הונגרית - 1590; צ'כית - 1593; איטלקית - 1607; פינית - 1642; יידיש - 1679; אירית - 1685; רומנית - 1688; לטבית - 1689; סינית - 1822; סנסקריט - 1825; טורקית - 1827.
אביה של שפת אספרנטו, אליעזר לודביג זמנהוף, תירגם את התנ"ך לאספרנטו.
| גרסה |
תחילתו של ספר בראשית |
| עברית |
בראשׁית ברא אלהים את השׁמים ואת הארץ.
והארץ היתה תהו ובהו וחשׁך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים.
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור.
|
| ארמית (תרגום אונקלוס) |
בְּקַדְמִין בּרָא יְיָ יַת שׁמַיָא וְיַת אַרְעָא.
וְאַרְעָא הֲוָת צַדְיָא וְרֵקַנְיָא וַחֲשׁוֹכָא פּרִיּש עַל אַפֵּי תְהוֹמָא וְרוּחָא מִן קְָדָם יְיָ מְנַשְׁבָא עַל אַפֵּי מַיָא
.
וַאֲמַר יְיָ יְהֵי נְהוֹרָא וַהֲוָה נְהוֹרא
|
| ערבית |
فِي الْبَدْءِ خَلَقَ اللهُ السَّمَاوَاتِ وَالأَرْضَ،
وَإِذْ كَانَتِ الأَرْضُ مُشَوَّشَةً وَمُقْفِرَةً وَتَكْتَنِفُ الظُّلْمَةُ وَجْهَ الْمِيَاهِ، وَإِذْ كَانَ رُوحُ اللهِ يُرَفْرِفُ عَلَى سَطْحِ الْمِيَاهِ،
أَمَرَ اللهُ : «لِيَكُنْ نُورٌ». فَصَارَ نُورٌ،
|
| התנ"ך של המלך ג'יימס |
In the beginning God created the heaven and the earth.
And the earth was without form, and void; and darkness was upon the face of the deep. And the Spirit of God moved upon the face of the waters.
And God said, Let there be light: and there was light. |
| גרסה אמריקאית סטנדרטית |
In the beginning God created the heavens and the earth.
And the earth was waste and void; and darkness was upon the face of the deep: and the Spirit of God moved upon the face of the waters.
And God said, Let there be light: and there was light. |
| אנגלית מודרנית |
In the beginning God created the heavens and the earth.
The earth was barren, with no form of life; it was under a roaring ocean covered with darkness. But the Spirit of God was moving over the water.
God said, "I command light to shine!" And light started shining. |
| גרמנית |
Im Anfang schuf Gott die Himmel und die Erde.
Und die Erde war wst und leer, und Finsternis war ber der Tiefe; und der Geist Gottes schwebte ber den Wassern.
Und Gott sprach: Es werde Licht! Und es wurde Licht. |
| הולנדית |
In den beginne schiep God den hemel en de aarde.
De aarde nu was woest en ledig, en duisternis was op den afgrond; en de Geest Gods zweefde op de wateren.
En God zeide: Daar zij licht! en daar werd licht.
|
| ייִדיש (תּרגום פֿון יהואש) |
אין אָנהײב האָט גאָט באַשאַפֿן דעם הימל און די ערד.
און די ערד איז געװען װיסט און לײדיק¸ און פֿינצטערניש איז געװען אױפֿן געזיכט פֿון תּהום¸ און דער גײַסט פֿון גאָט האָט געשװעבט אױפֿן געזיכט פֿון די װאַסערן.
האָט גאָט געזאָגט: זאָל װערן ליכט. און עס איז געװאָרן ליכט.
|
| נורבגית |
I begynnelsen skapte Gud himmelen og jorden.
Og jorden var øde og tom, og det var mørke over det store dyp, og Guds Ånd svevde over vannene.
Da sa Gud: Det bli lys! Og det blev lys. |
| שבדית |
Allt började när Gud skapade himlen och jorden.
Först var jorden ett formlöst och tomt kaos, och Guds Ande svävade över de mörka dimmorna.
Då sa Gud: "Ljus, bli till." Då blev det ljust. |
| לטינית (וולגאטה) |
in principio creavit Deus caelum et terram.
terra autem erat inanis et vacua et tenebrae super faciem abyssi et spiritus Dei ferebatur super aquas.
dixitque Deus fiat lux et facta est lux. |
| איטלקית |
In principio Dio creò il cielo e la terra.
Ora la terra era informe e deserta e le tenebre ricoprivano l'abisso e lo spirito di Dio aleggiava sulle acque.
Dio disse: «Sia la luce!». E la luce fu. |
| אספרנטו |
En la komenco kreis Dio la ĉielon kaj la teron.
Kaj la tero estis senforma kaj dezerta, kaj mallumo estis super la abismo; kaj la spirito de Dio ŝvebis super la akvo.
Kaj Dio diris: Estu lumo; kaj fariĝis lumo. |
| צרפתית |
Au commencement, Dieu créa les cieux et la terre.
La terre était informe et vide: il y avait des ténèbres à la surface de l'abîme, et l'esprit de Dieu se mouvait au-dessus des eaux.
Dieu dit: Que la lumière soit! Et la lumière fut. |
| ספרדית |
En el principio creף Dios los cielos y la tierra.
Y la tierra estaba desordenada y vacםa, y las tinieblas estaban sobre la faz del abismo, y el Espםritu de Dios se movםa sobre la faz de las aguas.
Y dijo Dios: Sea la luz; y fue la luz. |
| פולנית |
Na początku Bóg stworzył niebo i ziemię.
Ziemia zaś była bezładem i pustkowiem: ciemność była nad powierzchnią bezmiaru wód, a Duch Boży unosił się nad wodami.
Wtedy Bóg rzekł: "Niechaj się stanie światłość!" I stała się światłość. |
| רוסית |
В начале сотворил Бог небо и землю.
Земля же была безвидна и пуста, и тьма над бездною, и Дух Божий носился над водою.
И сказал Бог: да будет свет. И стал свет. |
| אוקראינית |
На початку Бог створив Небо та землю.
А земля була пуста та порожня, і темрява була над безоднею, і Дух Божий ширяв над поверхнею води
І сказав Бог: Хай станеться світло! І сталося світло |
קישורים חיצוניים
- [http://www.biblegateway.com/versions/ תרגומי התנ"ך לשפות רבות]
- [http://www.mechon-mamre.org/i/t/k/q/q0.htm תרגום אונקלוס באתר מכון ממרא]
- [http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/a7-2.htm#5 הסבר על תרגום אונקלוס, מתוך "מורה נבוכים" של הרמב"ם]
- [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=8005&kwd=2993 על תרגום אונקלוס באתר מט"ח]
- [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=8911&kwd=2993 על התרגומים הארמיים באתר מט"ח]
קטגוריה:תנ"ך
קטגוריה:תרגום
dieta realplayer Zapraszamy ruletka cheap london hotels
|
|
|
| :: RELATED NEWS :: |
Merchant Taylors' Hall, York
The Merchant Taylors' Hall in York, England, is a medieval guildhall near the city wall in the Aldwark area of the city. Constructed by the Fraternity of St John the Baptist (an organisation connected to the Taylors' Guild) in the 14th century, it received a new cladding in th
|
Moon Writing
A writing system invented by Dr. William Moon (1818 - 1894). After a bout of scarlet fever, Moon lost his sight at age 21. Like many who lost their sight after childhood, he found Braille to be unsatisfactory. So in 1845 he invented his own embossed reading system which today is called Moon Writing. Rather than the dots of Braille, Moon Writing is made up of raised curves. Its entire alphabet is made up of only 9 curves in various orientations. In more advanced forms of Moon writing, the characters can represent individual sounds, pa
|
Rollings middle school
R.H. Rollings Middle School of the Arts (RMSA) teaches grades six to eight in Summerville, South Carolina. It has been ranked the top five creative schools in the United States and has been rated "excellent" every year by the South Carolina Department of Education.
The mission of R. H. Rollings Middle School of the Arts is to provide its students, future members of a global community, with an integrated curriculum that develo
|
|
Sung Tongs
Sung Tongs is the sixth album by New York based band Animal Collective, released on May 3 2004.
Track listing
#"Leaf House"
#"Who Could Win A Rabbit"
#"The Softest Voice"
#"Winters Love"
#"Kids On Holiday"
#"Sweet Road"
#"Visiting Friends"
#"College"
#"We Tigers"
#"Mouth Wooed Her"
#"Good Lovin' Outside"
#"Whaddit I Done"
<
|
Hugo Brandt Corstius
Hugo Brandt Corstius (born in Eindhoven, 29 august 1935) is a Dutch author known both from literary science and exact science.
In 1970, he promoted on the subject of computer translations. He used to work at the Mathematical Institute in Amsterdam. However, to the gene
|
Le pere Goriot
Le Père Goriot (English title: Old Goriot) is a 1835 novel written by the French novelist Honoré de Balzac. It is one of the series of novels to which Balzac gave the title of "La Comédie humaine" ("The Human Comedy"). Balzac’s own final draft of the novel divided it into six sections.
|
Autonomous Municipal States in Puerto Rico
In 1991, the law of Autonomous Municipalities of the Free Associated State of Puerto Rico was created as a strategy for the decentralization and the improvement of services to the people. In recent years, groups of mayors have demanded a revision of the law. The questioning that has risen around the reach and effects of the law have raised serious doubts about its contribution to the decentralization and about the support that it enjoys from municipal executives. This piece will investigate the support that the autonimus municipality has betw
|
Vrij Nederland
Vrij Nederland (Free Netherlands) is a Dutch magazine which was established during the German occupation of the country in the Second World War as an underground newspaper but has since grown into a magazine. The magazine is generally considered to be intellectually left-wing.
The first issue
|
|
