:: wikimiki.org ::

חיל הים של ארצות הברית

חיל הים של ארצות הברית

חיל הים האמריקני (USN - United States Navy) - הזרוע הימית של צבא ארצות הברית. הצי כולל מעל 300 ספינות, ומעל 4,000 מטוסים. משרתים בו מעל חצי מיליון חיילים. הצי הוקם כצי הקונטיננטלי, במהלך מלחמת העצמאות של ארה"ב (1775 - 1783). הצי היה כפוף למשרד המלחמה האמריקני עד להקמת משרד הצי (1798), ומשנת 1947 הצי כפוף למשרד ההגנה.

תולדות הצי

הצי הקונטיננטלי הוקם ב-13 באוקטובר 1775. במהלך מלחמת העצמאות נגד בריטניה, הצי הפעיל כחמישים ספינות, מתוכן עשרים ספינות מלחמה עיקריות. בסיום המלחמה כל הספינות נמכרו, והקונגרס הקונטיננטלי הזמין שש ספינות חדשות, ב-27 במרס 1794. בשנת 1797 נכנסו לשירות שלושת הספינות הראשונות: USS United States ,USS Constellation, ו-USS Constitution. הספינות הללו לחמו בהצלחה במלחמת 1812 מול הצי המלכותי הבריטי. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית (1861 - 1865) הצי הפעיל ספינות מתקדמות, שצופו במיגון מתכתי מברזל. בסוף המאה ה-19 הצי עבר שידרוג מקיף, במטרה להפוך אותו לאחד הציים החזקים ביותר בעולם (באותה תקופה, הכוח הצבאי החשוב ביותר היה הכוח הימי). הצי השתתף במלחמת העולם הראשונה, וגדל בצורה משמעותית עד מלחמת העולם השנייה. יפן, שהייתה בת בריתה של גרמניה הנאצית, החליטה לתקוף את בסיס הצי העיקרי באוקיינוס השקט, בפרל הרבור, במטרה לפגוע בצי ולהחליש אותו. אך התקיפה הזאת (ב-7 בדצמבר 1941) הובילה לכניסתה של ארה"ב למלחמה, ולבנייתו של הצי הגדול והחזק ביותר בהיסטוריה.

מבנה הצי

הצי מנוהל ע"י מחלקת הצי (Department of the Navy), שכפופה למשרד ההגנה. בראש מחלקת הצי עומד מזכיר הצי (Secretary of the Navy - SECNAV). קצין הצי הראשי (Chief of Naval Operations - CNO), שכפוף למזכיר הצי, הוא אדמירל ארבעה כוכבים (מקביל לגנרל). מזכיר הצי וקצין הצי הראשי הם המפקדים של הצי.

יחידות עיקריות

שתי היחידות העיקריות הן הצי הפסיפי (באוקיינוס השקט), והצי האטלנטי (באוקיינוס האטלנטי). יחידות המשנה העיקריות:
- הצי השני - אטלנטי. בסיסו בנורפולק, וירג'יניה.
- הצי השלישי - מזרח וצפון האוקיינוס השקט. בסיסו בסן דייגו, קליפורניה.
- הצי החמישי - המזרח התיכון. בסיסו בבחריין.
- הצי השישי - הים התיכון. בסיסו באיטליה.
- הצי השביעי - מערב האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי. בסיסו ביפן. מפקדות קרקעיות עיקריות מוצבות בקוריאה וביפן. אגפי המטה העיקריים: אספקה, רפואה, הנדסה ופרקליטות (JAG).

כוחות מיוחדים

יחידת העילית "אריות הים" (Navy Seals) היא היחידה המיוחדת העיקרית של הצי, זוהי יחידת קומנדו ימי שמתמחה גם בלוחמה בטרור. בנוסף, הצי מפעיל יחידות מיוחדות נוספות.

בסיסים עיקריים

- נורפולק, וירג'יניה - הבסיס הימי הגדול ביותר בעולם. נמצא בדרום מדינת וירג'יניה.
- פרל הרבור, הוואיי - נמל מים עמוקים, ומפקדת הצי הפסיפי.
- סן דייגו, קליפורניה - הנמל העיקרי בחוף המערבי של ארה"ב.
- קיטסאפ, וושינגטון - נמל הבית של הצוללות נושאות הנשק הגרעיני.
- מפרץ גואנטנמו - נמצא בחוף הדרומי של קובה.
- יוקוסוקה, יפן - הבסיס הגדול ביותר מחוץ לארה"ב.
- בסיסים ראשיים נוספים נמצאים בפלורידה ובנוואדה.

אמצעי לחימה

כלי שיט עיקריים

נוואדה כמו כל צי ימי, גם הצי האמריקני מתבסס על ספינות מלחמה בגדלים שונים. בנוסף מפעיל הצי צוללות בגדלים שונים אך ללא ספק גולת הכותרת שלו הן נושאות המטוסים המאפשרות לארה"ב לתקוף אווירית בכל מקום בעולם. הצי היה חלוץ בשימוש בכורים גרעיניים להנעת כלי שיט גדולים, וכיום רוב נושאות המטוסים והצוללות שלו הן גרעיניות. נושאות מטוסים (נומ"ט) - הן הזרוע האסטרטגית של הצי, ומאפשרות גישה של מטוסי קרב לכל מקום בעולם. נושאות המטוסים האמריקניות הן נושאות המטוסים הגדולות ביותר בעולם. 12 הספינות הפעילות: "קיטי-הוק", "אנטרפרייז", "קנדי" ותשע ספינות מסדרת "נימיץ". בנוסף, הצי מפעיל 12 נושאות מסוקים. צוללות - הצי מפעיל 18 צוללות בליסטיות (שמטרתן נשיאת נשק גרעיני), וכ-55 צוללות תקיפה (שמטרתן לחימה בכלי שיט, שיגור טילי שיוט ואיסוף מודיעין). סיירות - נושאות טילי שיוט, ומיועדות להשתתף בלחימה ימית, יבשתית או אווירית. הצי מפעיל 25 סיירות. משחתות - 7 משחתות ישנות, ו-41 משחתות חדשות, שעושות שימוש בטכנולוגיה חמקנית. פריגטות - הצי מפעיל 30 פריגטות, שמטרתן לחימה בצוללות וליווי ספינות אחרות. ספינות מערכה - כל ספינות המערכה של הצי יצאו משירות פעיל, ושתיים מהן (שנושאות טילי שיוט) לא פורקו, ונשמרות לשעת חירום.

כלי שיט היסטוריים

Constitution - הספינה הקרבית הוותיקה ביותר שעדיין שטה. נכנסה לשירות בשנת 1797. Monitor - הספינה הראשונה עם מיגון מתכתי מברזל. Merrimack - ספינת עץ, שנבנתה מחדש ע"י צבא הדרום במלחמת האזרחים כספינה במיגון ברזל (Virginia). Alligator - הצוללת הראשונה שהופעלה במלחמת האזרחים. טבעה בעת שנגררה בזמן סופה. Hunley - הצוללת הראשונה שהצליחה להטביע ספינה בקרב. הייתה בשימוש צבא הדרום לקראת סוף מלחמת האזרחים, וטיבעה ספינה של צבא הצפון באמצעות טורפדו. טבעה במהלך הקרב.

כלי טיס עיקריים

בגלל שהצי מפעיל נושאות מטוסים, הוא גם מפעיל את כלי הטייס הפועלים עליהן. כתוצאה מכך, לצי יש "חיל אוויר" משלו, שבסיסיו הם הנומ"טים.
- מטוסי קרב: F-14 טומקאט ו-F\A-18 הורנט.
- מטוסי תקיפה: A-10 ו F-4 פאנטום (יצא משירות).
- מסוקים: CH-46 ו-CH-53 (יסעור), SH-60 (סי-הוק).
- מודיעין: E-2 (הוק-איי).
- לחימה בצוללות: S-3 (ויקינג).

דרגות הצי

- Ensign (סגן-משנה, מבוטא "אנסן")
- לוטננט-JG (סגן)
- לוטננט (סרן)
- לוטננט-קומנדר (רב-סרן)
- קומנדר (סגן-אלוף)
- קפטן (אלוף-משנה)
- ריר-אדמירל (כוכב אחד) (תת-אלוף)
- ריר-אדמירל (שני כוכבים) (אלוף)
- וייס-אדמירל (שלושה כוכבים) (רב-אלוף)
- אדמירל (ארבעה כוכבים) (גנרל)
- אדמירל-צי (חמישה כוכבים)

בוגרים מפורסמים של הצי

- ניל ארמסטרונג - אסטרונאוט, האיש הראשון שצעד על הירח. היה טייס קרב.
- ג'ורג' בוש האב - נשיא ארה"ב וראש ה-CIA. היה טייס הקרב הצעיר ביותר במלחמת העולם השנייה.
- ג'ימי קרטר - נשיא ארה"ב. שירת על צוללות.
- ג'רלד פורד - נשיא ארה"ב. שירת על נושאת מטוסים במלחמת העולם השנייה.
- לינדון ג'ונסון - נשיא ארה"ב. שירת במלחמת העולם השנייה.
- ג'ון קנדי - נשיא ארה"ב. היה מפקד סירת טורפדו במלחמת העולם השנייה.
- ריצ'רד ניקסון - נשיא ארה"ב. היה קצין אספקה במלחמת העולם השנייה.
- דייוויד פרגוט - הראשון שקיבל דרגת אדמירל בצי (במהלך מלחמת האזרחים).
- ג'ון פול ג'ונס - אחד המייסדים הבולטים של הצי. היה מפקד ימי בכיר במלחמת העצמאות של ארה"ב.
- ג'ון קרי - סנאטור מטעם מסצ'וסטס. היה מפקד סירה מהירה במלחמת וייטנאם.
- ריצ'רד מרסינקו - מייסד יחידת הקומנדו "כלבי הים".
- ג'ון מקיין - סנאטור מטעם אריזונה. היה טייס קרב ושבוי מלחמה במלחמת ויינטאם.
- ג'ון יאנג - אסטרונאוט. היה טייס קרב.
- דייוויד רובינסון - שחקן כדורסל ב-NBA לשעבר (בקבוצת סן-אנטוניו ספרס).
- ג'סי ונטורה - מושל מדינת מינסוטה (מתאבק לשעבר).
- ביל קוסבי - קומיקאי.

ראו גם

- חיל הים
- הכוחות המזוינים של ארצות הברית
- מלחמת העולם השנייה קטגוריה:הכוחות המזוינים של ארצות הברית ja:アメリカ海軍

ארצות הברית

ארצות הברית של אמריקה (ארה"ב) (United States of America) היא פדרציה של 50 מדינות, אשר 48 מהן יוצרות שטח יבשתי רציף המשתרע על פני 7,827,000 קמ"ר. שתי מדינות נוספות - אלסקה והוואי - אינן רציפות ליבשת. אלסקה (Alaska) היא חצי אי ענק (1,518,000 קמ"ר) בצפון-מערב קנדה, על חופי אוקיינוס הקרח הצפוני (במקום בו מפריד מצר ברינג בין אמריקה הצפונית לבין רוסיה שביבשת אסיה). הוואי (Hawaii) היא קבוצת איים (500 קמ"ר) השוכנת הרחק במרחבי האוקיינוס השקט (Pacific Ocean), מערבה מן היבשת.

היסטוריה

ייסוד המדינה

מקורה של ארצות הברית בשלוש עשרה מושבות בריטיות שהוקמו החל מ-1606 בחוף המזרחי של צפון אמריקה. באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי העמידו בראשותו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות האמריקנית. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה נשמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם נצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783. בתחילה היתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789 לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.

ההתפשטות מערבה ושאלת העבדות

ג'ורג' וושינגטון עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כייעוד אלוהי. הם התחילו בתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומס ג'פרסון עם צרפת של נפוליון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארה"ב את פלורידה מספרד. אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1835 - 1836) ומלחמת ארה"ב-מקסיקו (1846 - 1848). ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית היתה קרועה בין מדינות הצפון התעשיתיות בהן העבדות היתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השניה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, והפשרה של 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אבל בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית. כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, בה ניצח לבסוף הצפון.

ממלחמת האזרחים לשפל הגדול

עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה תקופת הרקונסטרוקציה. לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מייד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת הרקונסטרוקציה הסתימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העויין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקנים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "שווה אך נפרד". התקופה שלאחר המלחמה היתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים. כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקנית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.

פוליטיקה

ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה 1788. הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה בה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים. הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים בו נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים בו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסיתה, והסנאט בו לכל מדינה יש ייצוג של שני סנטורים. בגלל שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכל", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלבדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלית יותר ("ליברלית") והרפבובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפבוליקנית מזוהה עם העסקים הגדולים, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות בטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שיוויון כלכלי, ושיוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקנים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח, ועם פתיחות כלפי העולם והמוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב במדינה, ובאזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה, ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דוקא מעוז דמוקרטי), במדינות רבות במרכז המדינה, בפרברים המבוססים, ובעיירות הקטנות והאזורים החקלאיים. כיום הן הנשיאות והן שני בתי הקונגרס נתונים בידי רוב רפובליקני. בניגוד למקובל במדינות מרובות, שדוגלות בעיקרון הייצוג (כמו בישראל), נותנת החוקה בארה"ב סמכויות רחבות לנשיא. משטר זה מכונה בשם "משטר- נשיאות". משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אומנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו ע"י תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארה"ב מכהונתו. הנשיא ה- 17, אנדרו ג'ונסון היה הכי קרוב לכך. סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארה"ב אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, ז"א גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. ה"קבינט" של הנשיא מורכב מפקידים בלבד שהוא נמלך בהם במידה שהוא רוצה בכך, אך בסופו של דבר אין הם אלא עושי רצונו. הקבינט מורכב מהשרים\ מזכירים של יותר מ- 10 משרדי ממשלה, ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).

כלכלה

זכויות אדם ואזרח ארצות הברית היא המעצמה הכלכלית החזקה ביותר שבארצות תבל. לא זו בלבד שהיא עשירה באוצרות טבע, אלא גם רוב שטחיה פוריים, מלבד זאת – יש בשיטה של כלכלת השוק החופשית משום דחף לחתור לעשיית רווחים בקרב הרבה מנהלים בכירים ואנשי מקצוע. השוק המקומי הגדול פועל לטובת פיתוחם של תוצרים המוניים זולים, בשל דרגת ההתפתחות הגבוהה של התעשייה, מועסקים בחקלאות 2.8% בלבד של המפרנסים. חלקם של המועסקים בתעשייה הוא כיום 32% אולם גם מספר זה הולך ויורד. כנגד זה עלה שיעור המועסקים בשירותים ל 65% ויותר. גידולי חקלאות עיקריים: כותנה , ירקות שונים , פירות שונים , פרי הדר , דגנים , פולי סויה, תירס, חיטה. משאבי טבע: ניקל, עופרת , אורניום , טיטניום ,אשלגן , גופרית , פלטינה, עופרת , אבץ , זהב , כסף , כרום , מגנזיט, נפט וגז טבעי. מוצרי תעשייה עיקריים: יצור חומרי גלם, יצוא חיטה , כימיקלים, יצוא תירס , מוצרי נפט, דשנים, נייר, מלט, סוכר, מכוניות. אתרי תיירות חשובים: בארצות הברית קיימים מפלי הניאגרה אשר צונחים על פני צרורות אבן גיר, המונחים בצורה אופקית, בין ימת אירי לימת אונטוריו. עצי ענק גדלים בגן הלאומי סקוויה שבסיירה נבדה. לעצי הענק קוטר של 12 מטר, גובהם הוא כ-130 מטר, וימיהם – עד 4000 שנה.

רשימת המדינות

מכוניות עיר הבירה ושינגטון (להבדיל מהמדינה ושינגטון) אינה שייכת לשום מדינה. בוושינגטון נמצא הבית הלבן, בו יושבים הנשיא, יועציו, שרי הייעוץ השונים, ובו מתקבלות החלטות שונות. בנוסף יש כמה טריטוריות ששייכות לארצות הברית:
- פורטו ריקו
- גואם
- איי הבתולה האמריקאיים

גאוגרפיה

פני הארץ

ארצות-הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה, וקנדה). ביבשה היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מכסיקו בדרום. גבול קנדה-ארה"ב, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארה"ב), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך אין גבול זה יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מכסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים. ממזרח שוכנת ארה"ב לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט (פסיפיק). שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארה"ב (בוסטון, ניו-יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות. פני השטח של ארצות-הברית מותווים על-ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפאלאצ'ים (Appalachian Mountains) מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי רוקי (Rocky) וכן הרי קאסקייד (Cascade) והרי סיירה נבאדה (Sierra Nevada) מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארה"ב, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.

אקלים

בחוף המזרחי (Eastern Sector) - ממוצע הגשמים הוא בין 760-1270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27-32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלורידה, חם ולח כל השנה, ובקיץ אפילו הביל. במרכז (Midwest) - שחון, לא יותר מ-600-800 מ"מ גשם בממוצע שנתי, והגשמים מרוכזים בחודשים ינואר-יוני. בחלק הצפוני עשוי להיות קר מאוד בחורף, ובדרום חם מאוד בקיץ; עד מינוס 46 מעלות צלזיוס (בצפון דקוטה) ועד פלוס 46 מעלות בקיץ (בטקסס). בדרום מערב (South West) - יבש וחם. פחות מ-250 מ"מ גשם לשנה. האוויר היבש נשאר צח גם בקיץ. בערבים קריר. הערפלים והגשמים באים בדרך כלל בחודשי ינואר ופברואר. טמפרטורות של מתחת לאפס קיימות רק בהרים הגבוהים. בהרים (Mid Pacific & Rockies) - אקלים יבש, ושמש במרבית חודשי השנה. הטמפרטורות הן מ-46 מעלות בשקע קליפורניה ועד מינוס 55 בחורף ביילוסטון. בקיץ חם ביום וקר בלילה. שלגי ההרים הגבוהים יורדים בחודשים אוקטובר-מרץ, ונותרים על הקרקע עד מאי-יוני. צפון-מערב (Pacific North-West) - זהו החלק הרטוב של ארה"ב, עד יותר מ-3,800 מ"מ גשם לשנה, מרביתם בחורף. הממוצע לעונה זו הוא 4 מעלות, אך בקיץ יבש והטמפרטורות מגיעות ל-33 מעלות. בוושינגטון ובאורגון ניתכים גשמים כמעט כל השנה. בחוף המערבי (California) יש אקלים ים תיכוני. אולם בשל אורכה הניכר של המדינה יש הבדלים ניכרים בין הצפון לדרום. עונת הגשמים היא בחודשים נובמבר-מרץ. בערבים קריר בצפון, ובהרים יש שלגי חורף. בקיץ חם ויבש, עד סכנה של שריפות יער.

דמוגרפיה

הלבנים, צאצאיהם של המתיישבים והחלוצים הראשונים שהיגרו לארצות הברית, מהווים כ-85 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, אך כיום הלבנים מתערבבים עם עמים אחרים וכך נוצר ערבוב של עמים של כל מיני מדינות כמו אנגליה, צרפת, איטליה וכו'. הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת השחורים, שמונה כ-26 מיליון נפש, כמעט 12% מכלל האוכלוסייה. קבוצות נוספות הם האינדיאנים שמונים 1.3 מיליון נפש, הסינים, היפנים והפיליפינים – כ-1.4 מיליון נפש. קבוצת ההיספנו-אמריקנים מונים כ-15.6 מיליון נפש; הם רובם ככולם קתולים ודוברים בעיקר ספרדית. הדת הגדולה ביותר בארצות הברית היא הנצרות הפרוטסטנטית, אליה משתייכים כ-20 אחוזים מהלבנים בארצות הברית. בחלוקה דתית כללית: 56% פרוטסטנטים, 28% קתולים, 2% יהודים, אחרים.

חינוך

היסוד להשכלה בארצות הברית הוא חוק לימודים המחייב 12 שנות לימוד. בצד מערכת החינוך הציבורי הניתן חינם קיימים הרבה בתי ספר פרטיים, המטפחים במכוון נטיות משותפות. יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.

ראו גם

- בית המשפט העליון של ארצות הברית
- הדוד סם
- מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
- חוקת ארצות הברית
- יהדות ארצות הברית
- נשיאי ארצות הברית

קישורים חיצוניים

- [http://www.bcpl.lib.md.us/~etowner/anthem.html המנון ארה"ב] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אמריקה
- ja:アメリカ合衆国 ko:미국 ms:Amerika Syarikat simple:United States th:สหรัฐอเมริกา zh-min-nan:Bí-kok

מלחמת העצמאות של ארה"ב

מלחמת העצמאות האמריקנית נערכה בין השנים 1775 - 1783. זו הייתה המלחמה שבה השתחרר העם האמריקאי מהשלטון הבריטי הקולוניאלי. המלחמה נערכה במזרח ארצות הברית של היום, והסתיימה בכניעתו של חיל המצב הבריטי ביורקטאון, וירג'יניה. לאחר מכן נחתם כבר חוזה פאריס, בו הכירה בריטניה בעצמאותה של ארצות הברית.

הגורמים למלחמה

הסיבות המרכזיות לפרוץ המלחמה לא קשורות בהכרח בקשר ישיר לאירוע, אך היו להן השפעות ברורות זו על זו באופן שהוביל, בסופו של דבר, למלחמה. אלה הסיבות לפי סדר כרונולוגי והשפעתן ההדדית:

חוק מס הבולים

ארצות הברית בשנת 1765 הטיל הפרלמנט הבריטי את "חוק הבולים" על המושבות האמריקאיות, אשר קבע כי כל מסמך רשמי או חוקי – עיתון, רשיון, חוזה שכירות וכדומה חייב להיות מבוייל. נטען לכאורה שהחוק הוא למען "הגנתן, שמירתן וביטחונן של המושבות", אך הוא קומם מתנגדים רבים, ביניהם ג'ון אדמס, שהופיע בתקופה זו לראשונה בזירה הפוליטית. לדעת המתנגדים, החוק נגד את רעיונות עידן האורות היות שלא נידון באסיפות המחוקקות של המושבות. הטענה המרכזית של תושבי המושבות הייתה שאם הם חייבים לשלם מסים, הם זכאים לייצוג מלא בפרלמנט. בתקופה זו, אוכלוסיית ארה"ב מנתה שליש מאוכלוסיית בריטניה ומתן זכויות ייצוג למספר רב כל כך של אנשים היה משנה את המאזן הפוליטי בתוך בריטניה ולכן הבריטים סירבו לקבל את דרישתם. בעקבות החוק פרצו הפגנות נגד השלטון, סוכני הבולים הוכרחו לחזור לאנגליה, הוטל חרם על היבוא מבריטניה, הושחתו בולים ומעל הכל – הוקמו אגודות שהחלו להטיף לעצמאותן של המושבות מהאנגלים. לאחר שקונגרס חוק הבולים של המושבות החליט והודיע לאנגלים על סירוב לשלם מסים והפסקת קניית סחורות בריטיות אם לא ישותפו בהחלטות על מסים, החלו כמה מדינאים בריטים לתמוך באמריקאים (הבולטים בהם - ויליאם פיט ואדמונד ברק). בסופו של דבר בוטל החוק במרץ 1766 ע"י הפרלמנט הבריטי, אך הוא עדיין עמד על זכותו להטיל מסים כרצונו, וכך גם עשה. לאחר שבשנת 1767 שיכנע בנג'מין פרנקלין את הפרלמנט הבריטי שאיש במושבות "אינו חולם על עצמאות" וגם הסביר על ההבחנה בין מכס למס, החליט הפרלמנט לקבל את הצעת שר הכספים הלורד טאונזנד להטיל מכס במושבות על נייר, כלי זכוכית וחרסינה, צבעים, עופרת ותה. תושבי המושבות ראו מכסים אלה כמסים מוסווים, והתקוממו. מושל מסצ'וסטס ניסה לפזר את "אסיפת המחוקקים", אך היא עדיין התקיימה. גם במקרה זה, הסיסמה הבולטת של המתנגדים הייתה "אין מיסוי ללא ייצוג" ("no taxation without representation").

טבח בוסטון

טינת העבר, בתוספת החוקים החדשים, הובילו להפגנות סוערות נגד הבריטים, ששיאן היה טבח בוסטון. ב-5 במרץ 1770 התנגשו אזרחים מפגינים בבוסטון עם חיל המצב הבריטי, וכתוצאה מכך נהרגו חמישה אזרחים. ג'ון אדמס ניצל את המאורע והגן על החיילים שהשתתפו בהתנגשות כדי לזכות בגמול מהבריטים. עקב האירוע הקשה מיהרה הממשלה הבריטית לבטל את המכסים, מלבד המכס על יבוא התה - "חוק יבוא התה".

מסיבת התה של בוסטון

למרות טבח בוסטון ותוצאותיו, המשיכו ההתנגשויות בין התושבים שהתמרדו נגד "חוק התה" לבין השלטונות הבריטים. אחד המוחים היה ג'ון הנקוק - סוחר שספינתו עוקלה בטענה להברחה. תגובתו ה"מרה" הייתה ארגון חרם על התה של "חברת מזרח הודו הבריטית" שיובא מסין. חרם זה הותיר את החברה עם מלאי גדול ללא סיכוי נראה לעין למוכרו, מכיוון שהיו מבריחים שהבריחו תה ללא מכס. כדי לפתור את הבעיה ולאפשר לחברה להתחרות במבריחים, פטר אותה הפרלמנט ממכס. במחאה, סרבו רוב הנמלים במושבות לאפשר את עגינת האוניות של החברה. לבסוף נמצא פתרון בדמות עגינת האוניות בנמל בוסטון תחת ליווי ספינות משמר בריטיות. ב-16 בדצמבר 1773 עלו כ-60 תושבי בוסטון מחופשים לאינדיאנים, בהנהגתו של סמואל אדמס, על שלוש אוניות התה של החברה שהכילו תה, יום לפני פריקתן, וזרקו לים את כל תכולתן - 342 תיבות עמוסות בתה. האירוע, לשם שינוי, עבר בשקט יחסי וללא אלימות, אבל בתגובה סגרו הבריטים את הנמל עד שישולם חזרה שווי התה - 18,000 ליש"ט. בין האמריקאים אשר מחו נגד האירוע היה גם בנג'מין פרנקלין, שטען שיש להחזיר את הכסף ואף הציע להחזיר הכל לבדו (אגב, עד היום עדיין דורשת חברת התה הבריטית את החוב). האנגלים גינו את האירוע והחליטו להטיל "חוקי כפייה" נגד המתיישבים בכלל, ועל מסצ'וסטס בפרט:
- "חוק נמל בוסטון", שכאמור "נעל" את הנמל עד שיוחזר החוב.
- למלך ניתנה הזכות למנות חברים למועצת מסצ'וסטס, שעד אז היו נבחרי הציבור.
- הישיבות העירוניות יכלו להתקיים רק באישור המושל.
- למושל ניתנה הסמכות למנות ולפטר פקידים מחוזיים ושופטים.
- "חוק אכסון" שחייב את השלטונות המקומיים למצוא מעונות לחיילים הבריטים, והמושל היה רשאי לשם כך להחרים בתי מרזח, אכסניות וכדומה.
- "חוק קוויבק" אשר סיפח את התחומים שמצפון לנהר אוהיו למחוז קוויבק, כלומר לקנדה, ובכך מנע את התפשטותן של המושבות מערבה. במקביל, הוגדל מספרם של החיילים במסצ'וסטס, והמושל הצבאי נעשה גם מושל אזרחי.

התפשטות ההתנגדות

תהליכים אלה עוררו את יתר המושבות להתגייס לעזרת מסצ'וסטס. כבר בסוף 1772, עוד לפני החלת החוקים, התקיימו ביוזמתו של סמואל אדמס ועדות תיאום בין המושבות על מנת להדק את היחסים ולארגן התנגדות משותפת לאנגליה. ביוזמתן של המדינות וירג'יניה ומסצ'וסטס נפתח ב-1774 בפילדלפיה קונגרס לא חוקי של המושבות (חוץ מג'ורג'יה), שישיבותיו התקיימו בסתר. בקונגרס נתקבלו החלטות מתונות של ג'ון ג'יי, שטען שיש להסדיר את הסחר עם בריטניה, אך עם זאת תבע "חופש לנו, בדיוק כמו לכם, ואז נהיה מאוחדים עמכם". כל זאת בלוויית איום שאם הממשלה הבריטית לא תענה לדרישותיהם, הם יטילו חרם על יבוא של סחורות אנגליות למושבות. הם הקימו לצורך כך רשת ועדות פיקוח במחוזות ובערים, ובינתיים החלו בגיוס חיילים. באנגליה סברו המלך והפרלמנט שיש לפתור את הבעיות במושבות בכוח.

המלחמה

קרב לקסינגטון וקונקורד

באפריל 1775, שלח הגנרל גייג' - מפקד הצבא ומושל מסצ'וסטס - גדוד לקונקורד כדי להחרים מחסני נשק. ב-19 באפריל ניפגש אותו הגדוד עם אנשי מיליציה, ליד העיירה לקסינגטון. בקרב שהתחולל ליד העיירה, הובס הכוח הבריטי והוכרח לחזור לבוסטון, שם הכריזה אסיפת המחוקקים על הגנרל כאויב המולדת. הייתה זו "הירייה שנשמעה ברחבי העולם".

ההתארגנות ותחילת הקרבות

לאמריקאים היו בעיות רבות: צבאם היה קטן יחסית לאוכלוסייה (90,000 איש נושאי נשק ו-17,000 חיילים מסודרים), זה היה צבא מתנדבים שחלקם הגדול לא היה מיומן, חוסר משמעת שפגע בהם במהלך הקרבות וגרם לעריקה, סכסוכים רבים בין המושבות עצמן, וגם בחברה עצמה היו "לויאליסטים" - מתיישבים אשר נותרו נאמנים לכתר הבריטי ואף ערקו לצבא הבריטי. יתרונותיהם, לעומת זאת, היו מועטים, ועיקרם היה ניסיונם של חלק מהמתנדבים בלוחמת גרילה נגד האינדיאנים. נגדם עמד הצבא הבריטי המיומן והגדול בהרבה, אשר היה חמוש היטב ושלט על דרכי הים ונתיבי האספקה. חסרונותיו של הצבא הבריטי היו המרחק הרב מבריטניה למושבות וסרבולו של צבא זה שהורגל ללחימה באירופה והתקשה להתחרות עם האמריקאים בלוחמת גרילה. מבחינה אסטרטגית ניסו הבריטים ליצור אזור הפרדה בין המושבות הצפוניות לדרומיות וכך לכבוש חלקים מהן, עד לכיבוש של כולן. בתחילת המלחמה, למרות שהוכרחו לצאת מבוסטון, הייתה ידם של הבריטים על העליונה בזכות משלוח של 30 אלף שכירי חרב הסיאנים (שנקראו כך בשל מוצאם, הסה בגרמניה). לאחר שספג מפלה בברוקלין, ג'ורג' ושינגטון, שהוכרז במפקד כוחות המתיישבים, הוכרח לסגת מניו-יורק לעבר נהר הדלאוור, שם ספג עוד מפלה בפנסילבניה ע"י הגנרל קורנווליס שנחל הצלחות לאורך כל המלחמה, מה שהכריח את וושינגטון ואת הקונגרס לברוח מפילדלפיה. בהמשך היו לצבאותיו של ושינגטון עוד מפלות רבות, אך הוא הצליח להתגבר עליהן ולארגן את הצבא מחדש בחניית חורף בוואלי פורג' בעזרת קצין בשם פרידריך פון שטויבן – גרמני שדגל ברעיונות האמריקאים.

המפנה - קרב סרטוגה ותמיכת צרפת

ב-1777 נכנעו הבריטים לצבא האמריקאי, שגדל בעקבות מתנדבים חדשים שהצטרפו אליו, בקרב סרטוגה. קרב זה סימל את המפנה בחזית הצפונית, והיווה גורם מכריע לניצחון האמריקאים במלחמה. מתחילת 1778 החלו בהדרגה מדינות אירופאיות לתמוך באמריקאים בעקבות התערבות הצרפתים, שבעצמם חתמו ברית עם המושבות בניצוחו של פרנקלין. התמיכה באה לידי ביטוי באספקת כסף, תחמושת, וצבא (שעזר לכבוש מחדש את פילדלפיה). אך בחזית הדרומית עדיין ניגפו האמריקאים. הישועה באה מצרפת, אשר שלחה ב-1780 6,000 חיילים לניו אינגלנד, לסיוע לכוחות האמריקאים בכיבוש הדרום. בינתיים, עיכב הצי הצרפתי את הכוחות הבריטים בניו יורק. וכך, ב-19 באוקטובר 1781, נאלצו הבריטים להיכנע ליד חצי האי יורקטאון, וירג'יניה לאחר קרב במקום ולעזוב את הערים הדרומיות הכבושות. לאחר מכן עוד נכבשה ניו יורק חזרה ללא עזרה צרפתית, והתנהלו קרבות במערב נגד האינדיאנים תומכי הבריטים.

חוזי השלום וההסכמים

אמנה ראשונית נחתמה ב-1782 ע"י פרנקלין, אדאמס, ג'יי ואחרים עם בריטניה, ובה נקבעו גבולותיהן של המושבות, אך הצרפתים לא הסכימו לתנאים הללו. סוף המלחמה היה עם חתימת חוזה פאריס שנחתם בוורסאי, ולפיו הבריטים נכנעו לאמריקאים. הצרפתים הסכימו לתנאי החוזה הזמני, ופלורידה ולואיזיאנה – שהיו בשליטת הספרדים – נשארו במעמדן זה ולא נכללו בגבולות החדשים.

תוצאות המלחמה

למלחמה היו תוצאות רבות, לחלקן יש השפעה משמעותית שניכרת עד היום:
- ארצות הברית זכתה בעצמאות ולימים הפכה למעצמה החזקה בעולם.
- ארצות הברית הייתה הראשונה בעולם שחוקקה חוקה, ובעקבותיה הלכו מדינות רבות.
- מלחמת העצמאות של ארצות הברית נתנה השראה למהפיכה הצרפתית, שגם היא בתורה הביאה לשינויים תרבותיים משמעותיים בעולם.
- במלחמת העצמאות יושמו לראשונה הרעיונות של תקופת ההשכלה שהגו ג'ון לוק ושותפיו.