:: wikimiki.org ::

אזבסט

אזבסט

thumb אזבסט הוא שם לקבוצה של חומרים סיביים. האזבסט נחצב, בצורתו הטבעית, מן האדמה, אך בדרך כלל מערבבים אותו עם מלט, חול או טיח וכך אפשר ליצר לוחות חומר חזקים, חסיני אש ובעלי יכולת בידוד. מסיבי האסבסט מייצרים גם בידוד לחוטי חשמל. אזבסט משמש בין השאר לייצור בגדים חסיני-אש ומוצרי בניה שונים. בשנות החמישים עם העלייה הגדולה לישראל, נעשה שימוש רב באזבסט בפרוייקטים שנועדו לאכלס את מסת העולים הגדולה, בשל חוזקו, תכונותיו ומחירו הזול. שיכונים אלו אכן זכו לכינוי "אזבסטונים" בפי העם. האזבסט הוא חומר מסרטן, ואחד מסוגי סרטן הריאה, האסבסטוזיס, מיוחס על ידי הרופאים לאבק האזבסט. הסכנות הבריאותיות הגלומות בחומר זה ידועות כבר מתחילת המאה ה-20, ובמדינות רבות נאסר השימוש בו בתעשיה ולבנין. האזבסט אינו מסרטן כל עוד הוא שלם, אלא רק כאשר הוא נשבר, שאז אבקתו העדינה פוצעת את הריאות מבפנים, אם היא ננשמת. בשנים האחרונות מסולקים לוחות האזבסט מבתי ספר, מחנות צבא ומקומות נוספים בהם נעשה בו שימוש רב בעבר. קטגוריה:חומרים כימיים ja:石綿 simple:Asbestos

מלט

מלט הוא חומר המשמש בבנייה למילוי הרווחים שבין הלבנים ולהדבקת הלבנים זו לזו. המלט הוא תערובת של חול, אבקת דבק ומים; לאחר יישומו הוא מתייבש והופך לקשיח. המלט העתיק ביותר עליו ידוע לנו נוצר במצרים העתיקה והיה תערובת רכה של גבס וחול. מלט סיד, המבוסס על סיד חי,

\!\, CaO

, התגלה בשנת 4000 לפנה"ס, בערך בתקופה בה נבנו הפירמידות הגדולות. מלט סיד מתקבל על-ידי חימום אבן סיד,

\!\, CaCO_3

, כך שמשתחרר ממנו גז פחמן דו-חמצני,

\!\, CO_2

, ומתקבל

\!\, CaO

. התוצאה מעורבת עם מים לקבלת סיד כבוי המשחרר חום ומתייבש לאיטו למוצק

\!\, Ca(OH)_2

. הסיד הכבוי גמיש למדי וקל לשימוש. במשך הזמן הוא מגיב עם הפחמן הדו-חמצני שבאוויר והופך שוב ל-

\!\, CaCO_3

, תוך שחרור מים. במלט סיד השתמשו ברחבי העולם כולו, בעיקר באימפריה הרומית ובאירופה ואפריקה. מלט מודרני (צמנט) פותח לראשונה בידי הרומאים אך השימוש בו נעשה נפוץ רק במאה ה-18, והוא החליף לחלוטין את מלט הסיד רק ב-1930 לערך. מלט סיד התקשה לאט יותר, אך גמיש יותר, כך שהיה מתאים יותר לשימוש עם לבנים רכות, מהסוג בהן נעשה שימוש בעבר. הצמנט חדיר פחות למים, קשה יותר, ומתאים יותר לשימוש עם לבנים מודרניות. קטגוריה:הנדסה אזרחית קטגוריה:בנייה קטגוריה:חומרים כימיים ja:モルタル

סרטן (מחלה)

סרטן הוא שם כללי למחלות שונות, שבהן מספר תאים בגוף מתחלקים בצורה לא נשלטת. האסופה של תאים אלו יוצרים גידול ממאיר ("נאופלסמה") או שתאים אלו מתקדמים למקומות שונים בגוף (גרורות). שדה המחקר והטיפול במחלת הסרטן ברפואה, נקרא אונקולוגיה. סרטן הוא מושא מחקר חשוב עם עליית תוחלת החיים, מפני שככל שיווצרו פחות מוטציות בגנום, כך האדם יחיה יותר. למרות התקדמות ניכרת בפיתוח תרופות עבור הסרטן, גילוי של סרטן בשלבים מאוחרים, עדיין לא ניתן לריפוי, ויכול להוביל למוות, אם כי ישנם כאלו שחיים איתו עשורים ארוכים. מוות

ביולוגיה של גידולים ממאירים

היווצרותו של הסרטן

הסרטן הוא שם אחד למחלה אשר יכולה להתפתח עד כדי השתלטות על כל חלקי הגוף ולכן מיוחסים לה שמות אחרים. גופנו שמורכב מסוגי תאים רבים איננו סטטי. בכל יום מתים תאים ותיקים ותאים חדשים נוצרים באמצעות מנגנון של התחלקות. בתהליך תקין ונורמלי התאים מתחלקים רק כאשר יש חסר בתאים, ואז הם קרואים לתפוס מקום של תאים ישנים. יכול להיווצר מצב, שבו התאים ממשיכים להתחלק גם כאשר אין צורך בהם ואז הם יוצרים גידול. ישנם שני סוגי גידולים: שפיר שאיננו מסוכן, וממאיר שהוא גידול סרטני. במקרה זה, מדובר בתאים שאינם נורמלים. הם מתחלקים ללא כל פיקוח וללא סדר, משתלטים על האיברים הסמוכים להם ומפריעים להם בתפקוד, הם חוזרים לאחר שהוסרו, והם עלולים לפלוש לרקמות מרוחקות באמצעות זרם הדם או הלימפה להתיישב שם ולגרום להם נזק. תהליך שנקרא גרורה, שאחד ממאפייניה שיש לה תכונות כמו לגידול הראשוני ממנו התפתחה. סרטן היא בעיקר מחלה של גנים. בדרך כלל סדרה של שינויים (מוטציות), דרושות, על מנת שהתא יהפוך לסרטני. אנו מבדילים בין גנים הנקראים אונקוגנים, שגורמים להתפתחות סרטן בתאים, בעקבות שינויים בגן, וגנים מעכבי סרטן, שפגיעה בהם מורידה את מערך ההגנה של התא מפני סרטן. מוטציות בגנים אלו יכולות להגרם ע"י קרינה, כימיקלים מסרטנים (קרצינוגנים), תורשה של גנים שעברו מוטציה, וירוסים וחיידקים גורמי סרטן ופגיעה ע"י רדיקלים חופשיים. רדיקלים חופשיים ברוב המקרים לא ניתן לדעת מהו האירוע הראשוני, שגרם לתא להפוך לסרטני. אולם, בביולוגיה מולקולרית ניתן לתאר את המוטציות בגידול, ולצפות את התנהגותו ברמה מסויימת. לדוגמא, כ- 50% מהגידולים מראים מחסור של גן מעכב סרטן p53 שנקרא גם "שומר הגנום". לאחר מספר מוטציות בגנום, גן זה יבקש מהתא למות, כדי לא לשמר את המוטציות. אי תפקודו של גן זה מאפשר לתאים אלו להמשיך לחיות, ולהתחלק, וכך ליצור עוד תאים שלא מתים. מחסור ב-טלומרז גורם לחלוקה אינסופית של התא. מוטציות אחרות מאפשרות לגידולים לפתח רשת כלי דם להספקת חמצן וחומרים מזינים לתא, או להפרד מהרקמה שהם נמצאים בה ולעבור לרקמה אחרת (גרורות). גידולים ממאירים כמו קרצינומה, סרקומה, לימפומה או לוקמיה, מתפתחים מתא או קבוצת תאים, המקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים:
- התחמקות ממוות.
- פוטנציאל גדילה אינסופי.
- יצור עצמי של אמצעי גדילה.
- חוסר רגישות של נוגדי גדילת התא.
- עליה בקצב חלוקת התא.
- יכולת לחדור לרקמות שכנות.
- יכולת גדילה.
- יכולת לקדם התפתחות של כלי דם להזנת התא. מוות תא שמתנוון להיות גידול, בדרך כלל איננו רוכש את כל התכונות הללו בבת אחת. אבל תאי הבת שלו נבחרים בברירה הטבעית לבנות אותם. תהליך זה מכונה אבולוציה תאית. הצעד הראשון בהתפתחות של גידול הוא בדרך כלל שינוי קטן בDNA, לעיתים תכופות מוטציה אשר מובילה בין יתר הדברים לחוסר יציבות תורשתית של התא. חוסר היציבות מתגברת לנקודה שבו התא מאבד את כל הכרומוזומים או מכפיל אותם. בנוסף לכך דפוס המתילציה של התא משתנה. הפעלה וחוסר הפעלה של גנים באופן אקראי. תאים שמתחלקים בקצב גבוה, בתור גזע תא מראים סיכון גבוה להפוך לתאים סרטניים מאשר התאים שמתחלקים פחות או יותר באופן רגיל, לדוגמא נוירון. אם תא הגידול הראשוני (או קבוצה של תאים סרטניים) אינה מוסרת באמצעות המערכת החיסונית, היא תתפתח לסרטן

גרורה

סרטן מסוגל להתפשט דרך הגוף בשני מנגנונים: התפשטות מקומית וגרורה מרוחקת. התפשטות מתייחסת להתפשטות ישירה של הסרטן לרקמה שכנה ואילו גרורה מתייחסת ליכולת של תאים סרטניים לחלחל דרך קשרי הלימפה וכלי הדם, לנוע בחופשיות דרך מחזור הדם, ולהתפשט לרקמה בריאה במקום אחר בגוף. הסרטן הינו קטלני מאוד כאשר הוא גרורה.

הגורמים לסרטן

כיום מקובלת ההנחה שישנן שלוש קבוצות של גורמים מסרטנים (קרצינוגנים):
- גורמים כימיים
- נגיפים
- גורמים פיזיקליים

גורמים כימיים

מחקרים אפידמיולוגיים בארצות שונות, וגם מחקרים הנעשים לגבי תפוצת הסרטן בקרב קבוצות מהגרים, מצביעים על כך כי מספר גדול של גדולים( שאתות) נגרמים כתוצאה מגורמים סביבתיים, הכוללים גם תרכובות כימיות טבעיות או מלאכותיות. כבר בשנת 1577 בקשר שבין סרטן עור ובין היחשפות לפיח, כשנתגלו מקרים רבים של סרטן בעור כיס האשכים אצל נערים שעבדו כמנקי ארובות ונחשפו חשיפה ממושכת לפיח ולחומר מסרטן הנמצא בו. רק בשנים 1915-1918 הוכח הקשר בין חשיפה לחומר מסרטן ובין סרטן העור, ע"י משיחה נשנית של עטרן הפחם על עור ארנבות. כעבור שנים מספר בודד החומר המסרטן הראשון - "בנזנתרצן 1" ולאחריו "בנזנתרצן 2", ומאז זוהו עוד מאות חומרים שגרמו סרטן בחיות מעבדה, בתרביות תאים ובאדם, למשל: בנזו-פירין ודימתילניטרוסאמין המצויים בעטרן הטבק וגורמים סרטן בדרכי הנשימה; קבוצה גדולה של אמינים ארומטיים (כגון נפתילאמין); צבעי אנילין ותרכובות ארסן; אדי דלוריד הויניל (משמש בתעשיית הפלסטיק ועלול לגרום לסרטן כבד); סיבי אזבסט (נמצא קשר בין חומר זה לסרטן קרום הריאה). נוסף על המסרטנים המלאכותיים, יש גם מסרטנים טבעיים, כגון אפלטוקסין -הפרשת שמרים הצומחים על אגוזים מסויימים (נמצא קשר בינו ובין סרטן כבד). איננו מכירים את כל החומרים המסרטנים המצויים בסביבה, ועדיין אין לנו מבחן כימי רחב טווח המזהה חומרים מסרטנים.

נגיפים

טרם הוכח בבני אדם קשר ישיר בין נגיפים ובין מחלות הסרטן, אך כבר בתחילת המאה ה-20 נמצא קשר ישיר בין נגיפים לסרטן בחיות מעבדה. תחילה הוכח כי סרטן הדם (לוקימיה) וסרקומה (גידול ממאירה שמקורה בעצם, בסחוס או ברקמת חיבור אחרת) עשויים להיגרם ע"י נגיף. אך רק בשנות ה-50 הצליחו לבודד נגיף אונקוגני ראשון, נגיף הפוליומה. הקושי הגדול בהוכחת הקשר בין נגיף לסרטן נעוץ בעובדה שהימצאות נגיף ברקמה סרטנית איננה הוכחה שהנגיף גרם את הסרטן, שכן נגיפים מצויים גם ברקמות תקינות שונות של בעלי חיים; קרוב לוודאי שהנגיף רק "מתאכסן" ברקמה. לאחרונה בודדו בקופים נגיפים מעוררי גדולים (שאתות).

גורמים פיזיקליים

חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית מייננת כמו קרני רנטגן עלולה לגרום לסרטן. חשיפה לחומריים רדיואקטיביים הפולטים קרינות מסוגים: אלפא, בטא וגמא עלולות לגרום לגידולים סרטניים שונים. הקשר בין חשיפה לקרינה והתפתחות סרטן מבוססים בעיקר על אוכלוסיות שנחשפו לכמויות גבוהות יחסית של קרינה מייננת כמו ניצולים מן הפצצות האטומיות שהוטלו על יפן, אנשים שנחשפו לקרינה בכורים אטומיים, ואנשים שעברו טיפולים רפואיים לצורך אבחון או ריפוי. הקרינה המייננת פוגעת במרקם של התאים, ובמידה שלא נהרסו לגמרי, בתהליך התיקון שלהם, הם עלולים לתקן את עצמם בצורה שגויה ולהפוך למוטציה. חשיפה לקרינה בלתי מייננת ברמות גבוהות כמו למשל חשיפה לקרני מיקרוגל הנפלטות מאנטנות שידור בעוצמה גבוהה עלולה לגרום לסרטן. עם זאת עדיין לא נמצאו מחקרים המעידים על קשר ישיר בין שימוש בטלפון סלולרי לסרטן מוח. חשיפה בלתי מבוקרת לקרינת השמש עלולה גם היא לגרום למלנומה שהיא סרטן העור.

סטטיסטיקה ישראלית

על פי מנהלת האתר של האגודה למלחמה בסרטן.
מדי שנה, מאובחנים בישראל כ-23,000 חולי סרטן חדשים.
חיים בישראל כיום כ-120,000 איש ואישה אשר אובחנו כחולים במחלות הסרטן. חלק ניכר מהם, הבריאו.
ניתן כיום לרפא כ-60% מכלל חולי הסרטן המאובחנים.
אחד מכל חמישה מקרי מוות בישראל נגרם על ידי מחלת הסרטן.
מחלת הסרטן שכיחה יותר באנשים מבוגרים.
בשנים האחרונות נרשמת יציבות במגמת התחלואה בסרטן בקרב נשים, בעוד אצל הגברים מסתמנת עליה קלה.

צורות של סרטן

מושג הסרטן רחב מאוד וכולל מחלות שונות, ובהן:
- מערכת העצבים
- סרטן המוח
- ראש וצוואר
- סרטן לוע הפה
- סרטן הגרון
- סרטן בלוטות המגן
- סרטן בלוטת הרוק
- סרטן חלל האף
- סרטן בלוטת התריס
- דם
- לוקמיה
- עור
- סרטן העור (מלנומה)
- מלנומה תוך-עינית
- סרטן עור
- שלד
- סרטן העצמות
- סרקומה
- דרכי השתן
- סרטן שלפוחית השתן
- סרטן הכליה
- מערכת העיכול
- סרטן הוושט
- סרטן הלבלב
- סרטן הכבד
- סרטן הקיבה
- סרטן כיס וצינורות המרה
- סרטן המעי הדק
- סרטן המעי הגס (לפעמי הסיווג כולל גם סרטן רקטלי)
- מערכת המין הנשית
- סרטן השד
- סרטן השחלה
- סרטן הרחם
- סרטן צוואר הרחם
- סרטן הפות
- מערכת המין הגברית
- סרטן בלוטת הערמונית
- סרטן האשך
- סרטן הפין
- מערכת הלימפה
- לימפומה (סרטן של בלוטות הלימפה)
- לימפומה על שם הוג'קינס
- לימפומה שאינה על שם הוג'קינס מערכת הנשימה
- סרטן הריאה

הטיפול בסרטן

דרכי הטיפול בסרטן הן:
- טיפול כירורגי
- טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
- טיפול כימי (כימותרפיה)
- טיפול חיסוני (אימונותרפיה)
- טיפול הורמונלי (הורמונתרפיה)

הטיפול הכירורגי

הטיפול הכירורגי בסרטן הוא הטיפול הראשוני היעיל ביותר ברוב מקרי גידולים ממאירים ( השאתות הממאירות). עם זאת, יש גידולים (שאתות) שהטיפול הראשוני היעיל ביותר להם הוא טיפול תרופתי (כימותרפיה) או טיפול קרינתי (רדיותרפיה). הטיפול הכירורגי הרדיקלי מוגבל לגדולים (שאתות) ממוקמים, שטרם פרצו את גבולות האיבר שבו הם צמחו, אך לפעמים יועיל ניתוח גם כשהמחלה התפשטה לבלוטות הלימפה האזוריות. ככל שהגידול (שאת) הראשוני גדול יותר, רבה יותר ההסתברות שהיא פיזרה גרורות דרך כלי הלימפה והדם. גידולים (שאתות) שגודלם עולה על גודל מסויים נחשבות משום כך כבלתי יכולות להיות מנותחות. אמנם מבחינה טכנית הם יכולות להיות מנותחות, אך כריתת האיבר במקרה זה אינה מעלה את תוחלת החיים של החולה ולעיתים אף יכולה לגרום נזק. אף על פי כן, לעיתים מבצעים ניתוח פליאטיבי (ניתוח מקל, ניתוח משכח) העשוי להקל על החולה אך לא להאריך את תוחלת חייו (לדוגמה, כריתת שאת החוסם את המעי הגס, אף על פי שגרורותיה כבר נתגלו בכבד). הטיפול הכירורגי יעיל ביותר לריפוי סרטן הממוקם באיברים כגון השדיים, המעי הגס והרחם. לפני הניתוח יש לערוך בדיקה מקיפה ויסודית ולוודא את ממדי התפשטות השאת.

הטיפול בקרינה

הטיפול בקרינה או הטיפול הרדיותרפי הוא הטיפול השני בחשיבותו לאחר הטיפול הכירורגי, ויש גדולים (שאתות) ממאירים רבים, שהטיפול בהן בקרינה שקול בערכו לכריתה בניתוח או אף יעיל יותר. הטיפול בקרינה עשוי לפטור את החולה מניתוח פולשני, מכריתת איברים או רקמות ומנכות כרונית. החוקר השבדי סטרנדקיוסט (Strandquist) עיבד ופירסם בשנת 1944 נתונים מתכניות טיפול רדיולוגיות שונות בשאתות ממאירים בעור ובשפתיים. הוא התווה בעקומות את הקשר בין מנת הקרינה ובין משך הטיפול, ומצא יחס בסיסי בין שני גורמים אלה: כאשר מנת הקרינה אחידה במשך תקופה ארוכה מדי, יעילותה פוחתת, ומאידך, אותה מנה בזמן קצר מאוד גורמת תגובת קרינה ברקמות. עוד מצא החוקר יחס זמן-מנה המאפשר ריפוי ללא נזקי קרינה. הקשר בין מנת הקרינה, הזמן ומספר ההקרנות מסוכם כיום בנוסחה מתימטית שפותחה בשנות ה-60, ולמעשה אפשר כיום לתמרן את הטיפול בקרינה לפי הנסיבות, אגב שמירת העיקרון הבסיסי של מניעת נזק לרקמות התקינות, עד כמה שאפשר. מקור הקרינה הראשון היה קרני X (רנטגן), שנתגלו בשנת 1895. ואולם הטיפול בקרינה זו היה כרוך בנזק לרקמות התקינות. עקרון פעולתה של מכונת הרנטגן הוא כזה: אלקטרונים מואצים ע"י מפל מתח חשמלי גבוה בשפופרת רִיק ופוגעים במטרה העשויה ממתכת כבדה (כגון טונגסטן); עקב הפגיעה משתחררת קרני X בטווח רחב של אנרגיה. ככל שהאנרגיה גבוהה יותר, אורך הגל קצר יותר; ככל שאנרגיית הקרן גבוהה יותר, הקרן מסוגלת להעמיק יותר ברקמות. כאשר הקרן עוברת ברקמות, היא מאבדת אנרגיה בהדרגה. במשך השנים פותחו מכונות רנטגן טובות יותר (בתחילה של 140KV [קילו וולט=KV], ואחר כך של 200KV). עם המכשירים היותר משוכללים ניתן היה להגיע לרקמות עמוקות יחסית. בד בבד עם פיתוח מכונות הרנטגן, החל פיתוח של מכשירי קרינה רדיואקטיביים: מחטים או שפופרות עשויות רדיום, שהוחדרו לתוך הגידול (שאת) או נערכו באגודות על גבי גיגולים (שאתות) שטוחים. צורת טיפול זו קרויה "טיפול מקרוב" או "ברכיתרפיה" (Brachytherapy), והיא נהוגה עד היום בגידולים (שאתות) מסויימים, כגון גדולים (שאתות) ממאירים בשני השלישים הקדמיים של הלשון ובצוואר הרחם. אך במקום הרדיום (העלול להיות מסוכן אם נוצר סדק במעטהו ונפלט גז רדון) החליפו כיום חומרים רדיואקטיביים אחרים, כגון קובלט 60 וצסיום 137 (איזוטופ הפולט קרינת Y; קרינתו:660KV). נסיונות לטיפול מרחוק בעזרת רדיום נכשלו עקב מחירו הגבוה של החומר והקושי הטכני לרכזו בכמות יעילה מטווח רחוק (Teletherapy). בשנות ה-70 שבו לשיטת הטיפול מקרוב. הדבר נתאפשר בזכות פיתוחם של איזוטופים רדיואקטיביים הפולטים קרינה קצרת טווח, טכניקות חדשות של החדרת החומר הרדיואקטיבי לרקמות בדיוק וללא סיכון הצוות המטפל, ושיטות חישוב חדישות של מנת הקרינה בעזרת מחשב. כיום משמשת טכניקה זו לריפוי גידולים ( שאתות) מסויימים; בגידןלים (שאתות) אחרים הטיפול הוא עדיין נסיוני. כיום נהוגות גם מכונות קרינה הפולטות אלומות של חלקיקים כבדים, כגון הציקלוטרון, המאיץ ניטרונים, שהם חסרי מטען ולכן ניתן להכניסם בקלות יחסית לרקמות. צוות הטיפול הרדיותרפי מקיף רופא, פיזיקאי וטכנאים. מינון הקרינה מבוסס על לוחות איזידוזות (איזידוזה=מנה שווה) - מפות המבטאות את אחוז הקרינה בעומק השדה יחסית למנה בשטח המוקרן. החישוב המורכב נעשה בדרך כלל במחשב מחלקתי המצוי בכל מחלקה רדיותרפית מודרנית. לאחר שמזינים את המחשב בנתוני החולה, שדה הקרינה, מכשיר הקרינה ומקום הגידול (שאת), המחשב מספק תכנית הקרנה מיטבית מבחינת המינון. הסימולטור מאפשר לשקף את האזור הנגוע ולסמן את שדה הטיפול בדייקנות, והטומוגרף הממוחשב מאפשר, באמצעות תצלומי מחתך של הגוף, לאסוף מידע על היחס בין אתר הגידול (שאת) ובין הרקמות הבריאות.

טיפול כימותרפי

הטיפול התרופתי או הטיפול הכימותרפי הוא בעיקר טיפול עזר ל[http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%9F_%28%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%94%29&action=submit#.D7.94.D7.98.D7.99.D7.A4.D7.95.D7.9C_.D7.91.D7.A7.D7.A8.D7.99.D7.A0.D7.94 טיפול בהקרנה]. באמצעות תכשירים ציטו-טוקסיים (רעילים לתאים) ניתן לערער את מבנה גדילי הדנ"א והרנ"א של תאים ממאירים וניתן לעשותם פגיעים יותר לקרינה. נסיון מצטבר של השנים האחרונות מלמד שאפשר לשפר את תוחלת החיים של חולים שלקו בסוגי סרטן מסויימים ע"י טיפול משולב של הקרנה ותכשירים ציטו-טוקסיים. תופעות הלוואי של מקצת התרופות היא ירידה בתפקוד מח העצם, אך אפשר למנוע חסר תאים אדומים, לבנים וטסיות, או לטפל בחסר כזה, ע"י מתן אריתרופויאטין, חומרים המגבילים את ייצור תאי הדם הלבנים ותרומבופויאטין. היום פותחו תרופות להתמודדות עם הבחילות, הצרבות וההקאות, ולכן ברוב המקרים החולה ירגיש תופעות לוואי פחות קשות מבעבר. בחילות, צרבות והקאות מטופלות ע"י תרופות כגון:
- גסטרו
- פארמין
- זנטקס
- סיטרון סוגים של תרופות כימותרפיה:
- פלטינה
- טקסול
- interlukin-2 או IL-2
- אדריאמיצין
- דקררבזין גם תה לבן וגם תה ירוק הראו שהם עוזרים בעיכוב מחלת הסרטן באופן משמעותי.

טיפול חיסוני

טיפול חיסוני או טיפול אימונותרפי הוא טיפול שעדיין בשלבי ניסוי. באמצעות הטיפול המקובל (ניתוח, הקרנות וכימותרפיה) ניתן לרפא רק את מקצת החולים בשאת ממאירה, וכנעט שאי אפשר לרפא חולים שמחלתם התפשטה. לפיכך הועלתה הסברה, שכדאי להפעיל במערכה את מנגנון החיסון של הגוף, בייחוד את תגובת הדחייה הטבעית של הגוף לגורמים זרים (כגון שתל רקמה), כדי שישמיד בכוחות עצמו את תאי השאת ששרדו לאחר המתקפה הכימית. הדבר נתאפשר משנתברר כי על תאי השאת יש אנטיגנים סגוליים (ספציפיים). ככל שיקטן איפוא מספר התאים הממאירים, תגדל האפשרות לסלם במתקפה משולבת של לימפוציטים, מקרופאג'ים ונוגדנים. כיום תולים החוקרים תקוות רבות ב"היברידומה": תא כלאיים הנוצר במעבדה ע"י מיזוג תא סרטני עם תא פלסמה. מכלוא זה עשוי ליצור נוגדנים סגוליים לסרטן.

קישורים חיצוניים

- [http://www.cancer.org.il האגודה למלחמה בסרטן בישראל]
- [http://www.iscort.org.il האיגוד לאונקולוגיה קלינית ורדיותרפיה]
-
- [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=492777 אצבע על הדופק] -מאמר על התהליך בו נוצר גידול סרטני ומניעתו (לעת עתה בבע"ח), מאתר "הארץ"
- [http://telem.openu.ac.il/courses/2005a/c20214/telomer-ends.htm הקצוות שיהרגו את הגידול] - באתר "האוניברסיטה הפתוחה" (פורסם ב"גלילאו" ב-1999)
- [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=599528 "המחלה ההיא"] - סדרת כתבות בנושא ההתמודדות עם הסרטן, מאת רחל טל שיר, מאתר "הארץ"
- ja:悪性腫瘍 ms:Penyakit Barah zh-cn:肿瘤 zh-tw:腫瘤

קטגוריה:חומרים כימיים

קטגוריה של כימיקלים. רשימה של חומרים שעדין אין להם ערך בוויקיפדיה:
- אלום
- אספאלט
- גליצרין
- ג'לאטין קטגוריה:כימיה

本多忠政

本多忠政（1575年－1631年 9月6日），本多忠勝的長男，本多忠朝之兄。其妻熊姬是德川家康長男松平信康之女。其初陣為小田原之戰。1610年因為父親忠勝過世而繼承本多家家督之位，在德川家中主要參加的戰事為關原之戰與大阪之戰，多次立下戰功。為了獎賞他的功績，讓他成為姬路城主，領有十五萬石。他另外有名的事蹟是與姊夫真田信幸到上田城說服真田昌幸，他與姊夫之間的關係相當良好。 Category:日本歷史人物 Category:1575年出生 Category:1631年逝世 ja:本多忠政

rozst�py milan italy hotels snowboard austria Sklep Zoologiczny bwin

:: RELATED NEWS ::

Autochrom
Als Autochromplatte bezeichnet man ein frühes Verfahren der Farbfotografie, das 1904 von den Brüdern Lumière entwickelt wurde. Mit dem auf der Farbrasterung basierenden Autochromverfahren wurde es erstmals möglich, ein Farbbild mit einer einzigen Aufnahme zu erzeugen. Die Farben wurden sehr realistisch wiedergegeben. Allerdings war die Belichtungszeit für eine Aufnahme sehr lang. Autoc

Autochromverfahren
Als Autochromplatte bezeichnet man ein frühes Verfahren der Farbfotografie, das 1904 von den Brüdern Lumière entwickelt wurde. Mit dem auf der Farbrasterung basierenden Autochromverfahren wurde es erstmals möglich, ein Farbbild mit einer einzigen Aufnahme zu erzeugen. Die Farben wurden sehr realistisch wiedergegeben. Allerdings war die Belichtungszeit für eine Aufnahme sehr lang. Autoc

Autochromplatte
Als Autochromplatte bezeichnet man ein frühes Verfahren der Farbfotografie, das 1904 von den Brüdern Lumière entwickelt wurde. Mit dem auf der Farbrasterung basierenden Autochromverfahren wurde es erstmals möglich, ein Farbbild mit einer einzigen Aufnahme zu erzeugen. Die Farben wurden sehr realistisch wiedergegeben. Allerdings war die Belichtungszeit für eine Aufnahme sehr lang. Autoc

Negativverfahren
Als fotografische Verfahren wird die Gesamtheit aller Techniken in der Fotografie bezeichnet, die der Erzeugung eines negativen fotografischen Bildes dienen. Bei den Negativ-Verfahren verändert sich das Material umgekehrt dem Helligkeitsgrad und der Farbe des Lichtes: Dunkles wird hell, Helles wird dunkel. Um ein für den Menschen originalgetreues Bild zu erhalten, muss der Prozess dann noch einmal umgekehrt werden

Positivverfahren
Als Positiv-Verfahren wird die Gesamtheit aller Techniken in der Fotografie bezeichnet, die der Erzeugung eines positiven fotografischen Bildes dienen. Bei den Positiv-Verfahren verändert sich das Material gemäß dem Helligkeitsgrad und der Farbe des Lichtes: Dunkles wird dunkel, Helles wird hell.

Wichtige Positiv-Verfahren

Zu den wichtigsten frühen fotografischen Positiv-Verfahren gehören:
- <

Wissenschaftliche Photographie
Als wissenschaftliche Fotografie bezeichnet man das Fotografieren zum Zwecke der wissenschaftlichen Analyse oder Dokumentation; der Schwerpunkt der Bildfunktion liegt dabei im Bereich der Wissensrepräsentation. Die Übergänge zu gerechneten Bildern und Fotografie und in der Druckvorstufe die Messung der Lichtempfindlichkeit einer lichtempfindlichen Emulsion, z.B. eines Filmes oder einer Platte. Eine Variante der Sensiometrie ist die Farbsensiometrie, bei der die

Contra Costa County
Contra Costa County ist ein Bezirk in Kalifornien.Er liegt im Gebiet der Bucht von San Francisco. Im Jahre 2000 waren etwa 950.000 Einwohner hier ansässig. Die Bezirkshauptstadt ist Martinez.

Geschichte

Das Contra Costa County war einer der ersten Bezirke Kaliforniens und wurde

Das Gastmahl des Xenophon
Xenophon schildert ein fiktives Gastmahl wie es den Umständen und Reden nach jederzeit im 5.Jh.v.Chr. in Athen hätte stattfinden können. Er verlegt es ins Haus des vornehmen und reichen Kallias, der im Anschluss an ein Pferderennen dazu eingeladen hatte. Sokrates und andere Athener nehmen daran teil. Ein Spaßmacher und eine Musikgruppe treten auf. Die Gespräche bewegen sich auf der Höh

Landschafts-Photographie
Die Landschaftsfotografie setzt sich mit der Abbildung der belebten und unbelebten Umwelt des Menschen auseinander. Sie steht in einem engen Zusammenhang mit der Naturfotografie, der Architekturfotografie, aber auch der Stillebenfotografie wenn sich die Betrachtungsräume z.B. den gestalteten Parks und Gärten annähern. Ihre Pioniere, im 19. Jahrhundert Hermann Krone, im 20. Jahrhunde