:: wikimiki.org ::
| איור |
איוראיור, מהשורש להאיר, כלומר, לשפוך אור על משהו מעבר לעצמו, בנוסף למה שהאמן מבטא ביצירתו. איור מתייחס ליצירה מוגמרת, ומתיימר להאירה באופן כלשהו שיוסיף ויעשיר אותה במימד כלשהו, במדיה כלשהי.
האיור יכול להתבצע במדיות שונות, באמצעים שונים: מוזיקה, שיר, סיפור, צילום, קולאז', רישום, מגזרות נייר וכו', כפי שהמאייר בוחר. במשמעות המצומצמת יותר, האיור מתייחס לתוספת חזותית (ציור, רישום וכו') ליצירה טקסטואלית.
באיור מן הראוי להיענות ליצירה המקורית באותה שפה או באותו תחום בהם היא נוצרת, כדי שיהיה בסיס לתקשורת בין היצירה והאיור שלה.
בספרים רבים כלל לא מופיעים איורים - הספר מכיל טקסט בלבד. על כך העירה כבר אליס, קודם רדתה לארץ הפלאות: What is the use of a book without pictures or conversations?
איור בספרות יפה
איור בספרי ילדים
איור הוא מרכיב מקובל מאוד בספרי ילדים, ולעתים אף מרכיב דומיננטי.
האיורים לספרי ילדים אחדים נחשבים לחלק בלתי נפרד מהיצירה, ומלווים אותה בכל תרגומיה. בקטגוריה זו נכללים:
- הרפתקאות אליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול, מאייר ג'ון טניאל.
- פו הדוב מאת א.א. מילן, מאייר ארנסט שפארד.
איור בספרי עיון
הצגה של רעיון בצורה גרפית טובה מעבירה אותו לקורא בבהירות ובקלות העולים על אלה של הצגה מילולית, ומסייעת לזכור רעיון זה, ולכן איורים נאותים תורמים רבות לאיכות הספר. האיורים בספרי עיון נחלקים לקבוצות אחדות:
- איורים חיוניים להבנת הנקרא,
- איורים המשלימים את הכתוב אך אינם חיוניים,
- איורים המשמשים לקישוט, ומגבירים את הנאתנו מהכתוב
איורים בספרי עיון נעשים בטכניקות שונות: תרשימים, תצלומים, ציורים, מסמכי מקור, גרפים ועוד.
תרשימים
תרשימים מאפשרים להציג רעיונות מופשטים בצורה ויזואלית, ובכך להקל על קליטת רעיונות אלה. פעמים רבות יהיה התרשים שילוב של גרפיקה ומלל. קטגוריות עיקריות של תרשימים:
- מבנה ארגוני של מוסדות. המבנה יוצג בצורת עץ היירארכי, שבו משבצת לכל יחידה ארגונית.
- אילן יוחסין.
- הצגת מושג מורכב באמצעות פירוקו למרכיביו.
- תרשים זרימה, המשמש להצגת תהליך. רכיבי התרשים הם ריבועים שבכל אחד מהם מתואר שלב בתהליך. נקודת החלטה, שבה התהליך מתפצל לשניים, תתואר בתוך מעוין. כאשר התהליך כולל רכיבים מוחשיים, כגון מכונות או מבנים, עדיף לתת ציור של רכיבים אלה ובצדו לתאר את התהליך.
- דיאגרמת ון (venn diagram), המשמשת להצגת אוכלוסיות שונות והיחסים ביניהן. התרשים מציג את הגודל היחסי של האוכלוסיות השונות, אך למתן ערך מדויק יש לרשום אותו במפורש בשטח המתאים.
- מפה, של העולם כולו או של אזור קטן יותר, להצגת מידע סטטיסטי אודות האזור. למשל: מפה המציגה את שיעור האנאלפביתיות בעולם.
- המחשת מבנה של מכונות ואופן פעולתן.
- תרשימים ייחודיים בהתאם לאופיו של הספר, כגון שרטוטים של מעגלים אלקטרוניים, או שרטוטים של בעיות בגיאומטריה.
מפה
הדוגמה שמשמאל מצדיקה את האימרה "תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים", משום שבה התרשים אינו משמש לקישוט, אלא תורם רבות להבנת הנושא. בכתבה העוסקת בעשירים שהונם עולה על מיליארד דולר, התלבטו עורכי כתב העת Fortune כיצד להמחיש לקורא את משמעותו של סכום אדיר זה. לפתרון הבעיה ציירו בשולי הכתבה קוביה שאורך צלעה 10 יחידות, את הקוביה הקטנה שבפינה (שגודל צלעה יחידה אחת) צבעו באדום, והוסיפו הערה שאם קוביה קטנה זו שקולה למיליון דולר, הקוביה הגדולה שקולה למיליארד דולר.
תרשים המפורסם במידע הרב הנכלל בו הוא המפה ששרטט המהנדס הצרפתי Charles Joseph Minard, שבה מתוארת פלישתו של נפוליון לרוסיה בשנת 1812. במפה מוצגים מסלול המסע, הירידה ההדרגתית בגודל הצבא לאורך המסע, הטמפרטורה בדרך חזרה (טמפרטורה שהשפיעה רבות על האבדות בתקופה זו) ונתונים נוספים.
דחיסת מידע רב בתרשים יחיד מעבירה לקורא מידע רב בבת-אחת, אולם יש להיזהר שלא להגיע לעומס יתר. שימוש נבון בצבע מאפשר הכללת מידע נוסף בתרשים בלי ליגע את הקורא. דוגמה לכך מופיעה באטלסים, שבהם צבוע הים בגוונים שונים של כחול, כך שהצבע מעיד לא רק על גבולות הים אלא גם על עומק המים בו.
לקריאה נוספת
- ספר המאיירים הגדול, בהוצאת מוזיאון ישראל ועם עובד.
קטגוריה:אמנות חזותית
ja:イラストレーション
מוזיקה
מוזיקה היא אמנות סידור הצליל והשקט במרחב הזמן. ההגדרה המדוייקת למוזיקה אינה פשוטה, ונתונה לויכוח, שהרי רשימת הצלילים המוגדרים כמוזיקה משתנה עם הזמן (בתקופת המוזיקה הקלאסית, מוזיקה אלקטרונית של היום לא הייתה נחשבת למוזיקה).
רוב המוזיקה נכתבת ומומצאת בעזרת תווים בעלי גובה מוגדר. תוים שונים המנוגנים אחד אחרי השני יוצרים לחן, בעוד שתוים המנוגנים יחד באותו זמן יוצרים אקורד, ואקורדים המנוגנים אחד אחרי השני יוצרים הרמוניה. תוים שלהם אין גובה מוגדר נוצרים באמצעות כלי הקשה (ישנם כלי הקשה אשר מפיקים תוים בעלי גובה, אבל מרבית כלי ההקשה אינם כאלה), כלי הקשה שלא יוצרים מלודיה מספקים מקצב.
מוזיקה יכולה להיכתב ע"י מלחין, ולהתבצע ע"י אחרים. במקרים כאלה, המוזיקאי או המוזיקאים המנגנים את היצירה עוקבים אחרי ההוראות שהמלחין כתב באמצעות תוים. בסוגי מוזיקה מסויימים, המוזיקאים ממציאים את המוזיקה תוך כדי ביצועה (אילתור).
אספקטים של המוזיקה
האספקטים המוסכמים והמוגדרים אשר מרכיבים כל צליל וצליל אותו אנחנו שומעים, כותבים או מנגנים במוזיקה הם גובה (תדר), משך, צבע או גוון ועוצמה. בנוסף לאלה, אנו שומעים גם צלילים עיליים והרמוניות. תדר, כאמור הוא פשוט גובה הצליל - האם הצליל נמוך יותר או גבוה יותר (ילדים נוהגים להשתמש במונחים "דק" ו"עבה"). ישנם צלילים שלהם אין גובה מוגדר. משך הוא, פשוטו כמשמעו, הזמן שאורך הצליל. צבע וגוון הם תכונות המיוחסות להבדל בין צלילים המפיקים כלי נגינה ובני אדם שונים, כלומר, גוון הצליל של קונטרה-בס שונה מגוון הצליל של חצוצרה. בנוסף, יש האומרים כי גם השקט הוא אספקט של מוזיקה.
סולו ואנסמבל
תרבויות רבות כוללות מסורת חזקה של הופעת סולו, הופעת יחיד. במוזיקה הקלאסית ההודית למשל ישנו דגש חזק מאוד על סולואים. לעומתה, בתרבויות אחרות, כמו למשל במוזיקה הקלאסית המערבית ישנו דגש על הרכבים (אנסמבלים) גדולים יותר, כמו מקהלה, תזמורת סימפונית וכו'. למרות זאת, גם במוזיקה קלאסית מערבית, ישנן הופעות סולו לא מעטות. עם התפתחות המוזיקה לכיוון מודרני יותר, נוצרו הרכבים חדשים אשר כוללים עד 5 מוזיקאים, בעיקר בתחום הג'אז והמוזיקה הקלה - להקת רוק, להקת בנים, להקת בנות וכו'.
תיווי
הדרך שבה מועברת מוזיקה ממוזיקאי למוזיקאי היא בד"כ בתווים (אף על פי שלעיתים קרובות מועברת מוזיקה בעל פה (במלל), או באמצעות האוזן, כלומר, מוזיקאי משמיע מוזיקה לחברו וזה לומד אותה ללא צורך בהסברים או תווים). התווים המוכרים לכולנו הם תווים שהחלו להתפתח באירופה במאה ה-14 בערך, ואלה כוללים רישום של כל האספקטים המוזיקליים שהוזכרו קודם - גובה, משך, עוצמה, צבע וגוון. לעיתים מצויינים בתיווי גם דברים נוספים, כמו אווירה, או מהלך הרמוני.
הלחנה, אילתור ואינטרפרטציה אישית
ברוב התרבויות המוזיקליות ישנה אחידות כלשהי בדרך יצירת המוזיקה, יצירה מראש. יצירה של מוזיקה מראש נקראת הלחנה, ואילו יצירה של מוזיקה "תוך כדי" נקראת אילתור. ישנן טכניקות רבות של הלחנה, השונות מתרבות לתרבות. אילתור נפוץ בעיקר בג'אז ובמוזיקה ערבית. ברוב התרבויות נעשית גם אינטרפרטציה אישית למוזיקה הכתובה, כלומר, הנגן המבצע מנסה להוסיף את "דעתו" או הרגשות שלו על המוזיקה, ומשנה את אחד או יותר מהאספקטים המרכיבים את היצירה המוזיקלית. מעניין זה אפשר להסיק כי אין שני ביצועים זהים לחלוטין של קטע מוזיקלי אחד.
ראו גם
: ז'אנר מוזיקלי: בי-בופ - ג'אז - טראנס - מוזיקה מזרחית - מוזיקה אלקטרונית - מוזיקת עולם - מוזיקה קלאסית - מוזיקה קלה - פופ - סווינג - קלאסיקה - רוק - בלוז - היפ הופ - מוזיקה קאמרית - פאנק - מוזיקה מזרחית
: כלי נגינה: גיטרה - חליל - חצוצרה - כינור - כלי הקשה - כלי מיתר - כלי נשיפה - כלי קשת - מקלדות - סקסופון - פסנתר - צ'לו - קונטרה-בס - תופים - קלרינט - כלי פריטה - לאוטה
: הרכב מוזיקלי: ביג-בנד - להקת בנים - להקת בנות - להקת רוק - הרכב ג'אז - קומבו - תזמורת סימפונית - תזמורת קאמרית - תזמורת צועדת - הרכב קאמרי - תזמורת
: מוזיקולוגיה: אורגנולוגיה - היסטוריה של המוזיקה - הרמוניה - מלודיה - קצב - תאוריית המוזיקה
: אישים: מלחינים - מנצחים - נגנים במוזיקה הקלאסית - נגנים בג'אז - מורים למוזיקה - זמרים - זמרים עבריים - זמרי אופרה
לקריאה נוספת
- נפתלי נורמן לברכט, אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים, בתרגום שלומית קדם, הוצאת לדורי, 1996.
- ג'ון סטנלי, מוזיקה קלאסית, הוצאת שבא, 1995.
- מילטון קרוס ודוד אבן, אנציקלופדיה של גדולי המוזיקה ויצירותיהם, בתרגום שלומית קדם, הוצאת לדורי.
- סטנלי סיידי וג'ון טיירל, Grove dictionary of Music and Musicians, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
- בארי קרנפלד, Grove dictionary of Jazz, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
קישורים חיצוניים
- [http://www.allmusic.com AllMusic] - מקור מידע לגבי אומנים, תקליטים ותקליטורים, סגנונות וזרמים במוזיקה.
- [http://www.mooma.com מומה] - מקור מידע עברי לגבי מוזיקאים בעיקר.
- [http://directory.google.com/Top/Arts/Music/ מוזיקה ב-Google] - עשרות אלפי קישורים לאתרים הנוגעים למוזיקה.
- [http://www.activelyrics.com Lyrics]
- [http://info.levinsky.ac.il/musicsite/ אוסף של מאמרים על מוסיקאים ויצירותיהם של] התזמורת הפילהרמונית הישראלית
-
fiu-vro:Muusiga
ja:音楽
ko:음악
ms:Muzik
simple:Music
th:ดนตรี
צילום
צילום הוא ענף באמנות ובתקשורת הגדרתו היא רישום באמצעות אור, "פוטוגרפיה" ביוונית (פוטו - אור, גרפיה - רישום).
מבוא
אור שעובר דרך התקן אופטי (עדשה) נרשם על גבי התקן רגיש אור. על-פי-רוב נעשה הצילום באמצעות מצלמה המנציחה את הדימוי על-גבי סרט צילום רגיש לאור ויוצרת תשליל "נגטיב" (בצילום הדיגיטלי, הוא נקלט על-ידי תא פוטואלקטרי רגיש לאור, המתרגם את איכויות האור והצבע לאותות חשמליים המומרים במצלמה לאותות דיגיטליים). המצלמות פועלות בדומה לעין האדם, על פי העיקרון האופטי של "הלשכה האפלה" - "קמרה אובסקורה" בלועזית. עם פיתוח סרט הצילום, נוצר תשליל ממנו ניתן להדפיס ולהגדיל תמונות.
הצלם מעביר את המסר שלו ואת תפיסתו החזותית, באמצעות תמונות אלו, כאשר הוא עושה שימוש במצלמה, בחומרי הצילום ובתהליך הצילום כמדיום. בצילום, בשונה מאומנויות פלסטיות אחרות כמו ציור או פיסול, נגיעת האמן הממשית בחומר ובתהליך מוגבלת. התהליך בבסיסו הוא אוטומטי ו"נעשה מעצמו" מפאת הישענותו על תופעות פיזיקליות אופטיות, כימיות וחשמליות.
ברם, השליטה במדיום ומגוון הבחירות שהצלם יכול לעשות מותירה כר נרחב לפעולה, ליצירה ולהטבעת רשמיו בדימוי הנוצר. דבר זה נעשה על-ידי אוסף נרחב של בחירות הנותרות בידיו והמנחות אותו בנוגע למה וכיצד לצלם, בחירות כגון: נושא הצילום, מאפייני החשיפה, המסגור או הקומפוזיציה, בחירת מועד התצלום, שליטה באיכויות האור והתאורה, שליטה במשתני התהליך הכימי, וכיום גם בעיבוד הדיגיטלי. השפעה נוספת אפשרית גם על-ידי הצבה ובימוי של סצינות הכוללות סידור מתוכנן של אובייקטים, אנשים ובעלי חיים.
ג'ורג' איסטמן מייסד חברת קודאק, באמצעות המצאותיו הרבות הפך את הצילום לתחום שניתן לעסוק בו תוך הוצאות כספיות סבירות וכך רבים הפכו לצלמים חובבים.
אחד התחומים הנרחבים של הצילום הוא בתחום האופנה.
מושגים בצילום
עומק שדה
עומק שדה הוא המרחק לפנים ומאחורי הנושא המצולם שבו התמונה תהיה בעלת חדות סבירה (ממוקדת). עומק שדה רדוד ואו צר כוונתו שחדותה של התמונה תהיה בטווח צר מסביב לנושא המצולם, ובטווחים קרובים או רחוקים יותר התמונה תהיה מטושטשת. עומק שדה זה מתאים למשל לצילום אומנותי שבו רוצים להבליט אובייקט אחד ולטשטש את היתר כמו גם לצילום פורטרט. עומק שדה רחב כוונתו שחדותה של התמונה תתפרס על טווח רחב של מרחק. עומק שדה כזה מתאים לצילום של נופים למשל.
חשיפה
חשיפה היא השליטה על כמות האור המגיעה לסרט הצילום ואו לחיישן האור הדיגיטלי. הסוד בצילום טוב הוא מידה מאוזנת של חשיפה לאור. יתר אור (חשיפת יתר) יגרום לסינוור של התמונה ו"השטחתה" ואילו חוסר אור (חשיפת חסר) יתן תמונה כהה שבה פרטים יאבדו.
שני מנגנונים שולטים על כמות האור הנכנסת. הצמצם (שפועל כמו האישון) וזמן החשיפה שקרויה מהירות התריס. מיפתח הצמצם נמדד באורך המוקד במ"מ חלקי מספר. (בין f/1.4 ל f/32) ואילו מהירות התריס נמדדת בעיקר בחלקי השניה (בין מספר שניות עד ל1/8000 שניה). ושניהם צריכים להיות ביחס הפוך אחד לשני. מיפתח צמצם גדול עם זמן חשיפה קטן (למשל מיפתח צמצם של 1.4 וזמן חשיפה של 1/1000 שניות), או מיפתח צמצם קטן עם זמן חשיפה גדול (למשל מיפתח צמצם של 18 וזמן חשיפה של 1/8 שניה).
צמצם סגור ומהירות תריס נמוכה, יתנו עומק שדה גבוה, המיועד לתמונות נוף. לעומת זאת צמצם פתוח ומהירות תריס גבוהה יתנו עומק שדה רדוד. מהירות תריס גבוהה מאוד (1/4000 שניה ומעלה), תקפיא את התמונה. צילום בלילה מחייב מהירות תריס נמוכה מאוד (של כמה שניות). בצילום במהירות תריס נמוכה מאוד יש להיעזר בחצובה, אחרת התמונה תהיה מטושטשת כתוצאה מתזוזות ורעידות של הצלם.
בצילום אנלוגי סרט הצילום קיים במגוון של רגישויות שונות הנמדדות ב ISO (בעבר השתמשו במונח ASA). לצילום באור חלש ילקח סרט צילום עם רגישות גבוהה. אבל זה איננו פתרון פלא, כי רגישות גבוהה גורמת לגרעיניות של התמונה.
דרך נוספת לצלם בתנאי ראות גרועים או בלילה היא באמצעות מבזק. הצילום עם מבזק אינו פשוט. והוא עלול לגרום לחשיפת יתר או חסר. לעיתים משתמשים במבזק צידי, שמדגיש צללים ונותן מימד של עומק לתמונה.
ברוב המצלמות כיום יש מנגנונים ממוחשבים של תוכניות צילום (סצנות). בכדי למנוע מהצלם החובב ואף המקצועי לחשב לבד את מיפתח הצמצם ומהירות התריס.
מיקוד
מיקוד של הצילום הוא כיוונון החדות של התמונה ביחס לאובייקט מסוים. תמונה לא ממוקדת תראה מטושטשת. לעיתים המיקוד יהיה על אובייקט מסויים במטרה להבליט אותו ולהתעלם משאר הפרטים שבתמונה. למצלמות יש מנגנון של מיקוד אוטומטי בחצי לחיצה על כפתור הצילום. עם זאת ניתן גם לכוון למיקוד ידני, כאשר רוצים לכוון את המיקוד של המצלמה, לעבר אובייקט מסויים שהמצלמה לא מצליחה למקד אוטומטית, או מסיבות אומנותיות.
זום
המונח זום מתיחס ליכולת העדשה לשנות את אורך המיקוד וכך לאפשר להתקרב ולהתרחק מהנושא המצולם מבלי להזיז את המצלמה. כך אפשר לצלם ממרחק אובייקטים ברורים ומפורטים, כאשר אין אפשרות להתקרב אליהם כמו למשל צילומי ציפורים וחיות. הצילום באמצעות זום פותח אפשרויות חדשות בצילום.
לגודל הזום יש חסרונות:
- יציבות - מעבר לגודל זום מסויים, התמונה תהיה מטושטשת אם המצלמה לא תונח על חצובה. (במצלמות אנלוגיות מעבר לגודל זום של 300מ"מ).
- גודל - עדשות זום גדולות ומסורבלות יותר מעדשות רגילות.
- מחיר - עדשות זום יקרות משמעותית מעדשות רגילות באורך מוקד נתון.
- מהירות - עדשות זום לרוב איטיות (מפתח צמצם מרבי קטן יותר) מעדשות בעלות אורך מוקד קבוע, וזאת עקב כמות רכיבים אופטיים גדול יותר שמצמצם את כמות האור המגיעה למצלמה.
במצלמות דיגיטליות, יש להתמקד רק בזום האופטי ולהתעלם מהזום הדיגיטלי, מכיוון שזהו זום מלאכותי שלא נותן מידע ויזואלי מפורט יותר, אלא עושה מניפולציה על התמונה, דבר שאפשר לעשותו בכל מחשב ביתי.
טיפים לצילום טוב
- כדאי להשתמש בתוכניות האוטומטיות של המצלמות, רק במקרה של חוסר ידע בצילום. צילום כזה גורם לצילום שטחי, ומאבד את האפשרויות של הבלטת הנושא, על ידי הקטנת עומק השדה וכדומה.
- כדאי לשלוט בטכניקות הצילום הבסיסיות:
- להימנע מרעידה על ידי החזקת המצלמה בצורה יציבה,
- שימוש במהירות תריס המתאימה למהירות התנועה של הנושא,
- שמירה על עומק השדה הרצוי על ידי שליטה במיפתח הצמצם,
- וחשיפה בכמות הנכונה על ידי מעקב אחרי מד האור.
- כדאי לשלב גם את הטכניקות הבאות:
- לדאוג שיהיה מקור אור (אמיתי או מלאכותי) מגבו של הצלם. כלל זה אינו כלל ברזל, ולפעמים יכול הצלם לרצות לצלם צלליות או ליצור אפקטים שונים אחרים.
- באור יום לצלם עם הגב לשמש, כך שהאובייקט יהיה מואר, אלא אם כן מצלמים בזריחה או בשקיעה. במקרה שמצלמים מול השמש, יש להפעיל את המבזק כדי להשוות את כמות האור הנופלת על הנושא עם כמות האור של הרקע.
- בחשיכה, כאשר נדרשת מהירות סגר נמוכה, יש לצלם על חצובה ושלט, כבל מאריך או טיימר.
- בצילום במהירות תריס הנמוכה מ1/60 שניה, יש צורך להשתמש בחצובה, בכדי לייצב את המצלמה.
- בצילום מעל אורך מוקד של 300 מ"מ, יש לבצע גם מעל חצובה ושלט, כי במרחק כזה התמונה רגישה לכל תזוזה. אפשרות אחרת היא להגדיל את מהירות התריס כך שמכפלת המהירות באורך המוקד תהיה שווה ל-1. במקרה של עדשת 300 מ"מ רצוי שמהירות התריס תהיה לפחות 1/300 של שניה.
- בצילום נוף מקובל לחלק, שליש שמים, שני שלישים ארץ. כלל השלישים נכון ברוב הצילומים, כאשר יש למקם את תחומי העניין של התמונה בקווים בדימיוניים שמחלקים את התמונה לשלישים.
- במצלמה ללא אפשרות כיוונון, רצוי לצלם ממרחק של לפחות 2.5 מטרים. כאשר רוצים צילום מקרוב יש להשתמש בעדשת מאקרו.
- התמונה צריכה לספר סיפור, ולא לשקף את המציאות השרירותית כפי שהיא קיימת
- חשוב להתמקד באובייקט אחד בלבד, ולא להכניס לתמונה מספר רב של עצמים באמצעות שימוש בכיוון נכון של המצלמה או בעומק שדה נמוך.
- כדאי להתמקד בזויות צילום לא שגרתיות, אך יש לבדוק כל מקרה לגופו.
- לצלם מראש תמונות רבות לכל עניין, באופן כזה שיהיה ניתן לברור את התמונות המוצלחות ולהשליך את השאר. (דבר שתקף במיוחד בצילום דיגיטלי).
ראו גם
- צילום דיגיטלי
- רזולוציה של צילום
- צילום פנורמי
- מעבדת צילום
- צילום קירליאני
- דיגיסקופיה
קישורים חיצוניים
- [http://cliki.site.co.il קליקי, ויקי לנושא צילום]
- [http://www.trekker.co.il/photography.htm צילום בזמן טיול]- טיפים בנושא צילום למטיילים
- [http://www.wildlife-photo.org צילום טבע ]
- [http://d-spot.co.il/ פורטל צילום דיגיטלי ישראלי]
- [http://www.anan.co.il/ אתר ישראלי לאיחסון תמונות]
קטגוריה:אמנות חזותית
-
ja:写真
th:การถ่ายภาพ
קולאז'
מדיה אמנותית שבה נעשה שימוש בפיסות עיתון, נייר או אריג לכדי יצירת תמונה דו-מימדית. טכניקת הקולאז' דומה לטכניקה אחרת - אסמבלאז', שבה מצורפים אובייקטים לכדי יצירה תלת-מימדית.
פרשנות אמנותית מודרניסטית מעניקה למדיום זה אופי ביקורתי כלפי המציאות, כיוון והוא מאלץ את הצופה להתמודד עם חלקים שהם אשליתיים ומצאיאותים בו בעת. כך לדוגמה בקולאז'ים של האמן פאבלו פיקאסו ניתן למצוא תאור של טבע דומם עם עיתון, כאשר חלק מן העבודה עשוי בטכניקה של רישום וחלקו הוא פיסות עיתון מודבקות.
אצל הצייר הגרמני קורט שוויטרס, חבר תנועת ה'דאדא', לדוגמה, מאפשר השימוש בקולאז' ליצור תמונה המבטאת חוסר היררכיה כיוון שהיא מורכבת מפיסות שונות ממקורות שונים - פרסומות, עיתונים, מגאזינים ועוד.
קטגוריה:אמנות חזותית
ja:コラージュ
רישום
רישום באמנות זוהי שיטת ציור ובה האמן יוצר תמונה או דימוי על ידי שרטוט שלהם על משטח. מדית הרישום שונה מן הציור בכך שהוא שם דגש על הקו ועל רישום הנפחיות והצורות בעזרת אור-וצל ולא באמצעות צבע. בכך קרוב הרישום לטכניקות גראפיות כגון הדפס או תחריט.
הרישום שימש בעבר בעיקר כטכניקה מקדימה (סקיצה) לציור או פיסול, אולם כיום, יש לרישום מעמד הדומה למעמדו של הציור, וניתן למצוא רישומים בתערוכות, ואף תערוכות המוקדשות לרישום בלבד.
למרות שלרוב מבוצעים הרישומים בצבע שחור על גבי נייר לבןלבן, ישנם גם רישומי צבע שצוירו באמצעות עפרונות צבעוניים (בדרך כלל שימוש בגוונים של צבע אחד), ורישומים בגווני אפור שצויירו בעפרונות פחם. אמצעי רישום קלאסיים כוללים שימוש בעיפרון, פחם, עט, דיו, גירי פסטל, מכחולים או חרט.
לעתים הרישום נעשה על גליונות נייר קטנים בעלי אופי אינטימי (כמו רישומים בפנקס רישומים), אולם יש רישומים המבוצעים בפורמטים גדולים מאוד. באמנות המודרנית נעשים לעתים רישומים על מצע השונה מנייר ובטכניקות שונות ואקלקטיות.
בין האמנים הידועים בעבודות הרישום שלהם ניתן למצוא את מיכלאנג'לו, את אלברט דירר, את רמברנט. בין הציירים המודרנים ידועים הצייר סי טומבלי, הפסל יוזף בויס.
בין האמנים הישראלים ידועים ברישומים שלהם האמנים אנה טיכו, ליאופולד קרקאור ואביבה אורי.
קישורים
[http://www.museumeinharod.org.il/now/now001.html על הרישום של אביבה אורי מתערוכה במשכן לאמנות עין חרוד]
Category:אמנות חזותית
הרפתקאות אליס בארץ הפלאותהרפתקאות אליס בארץ הפלאות, מאת לואיס קרול, הוא מספרי הילדים הפופולריים של כל הזמנים. מבוגרים עוסקים בו, ובספר שבא אחריו, "מבעד למראה", לא פחות מאשר ילדים.
לואיס קרול
לואיס קרול הוא שם העט של צ'ארלס לוטוויג דודג'סון, שהיה מרצה למתמטיקה בקולג' קרייסט צ'רץ' שבאוניברסיטת אוקספורד. הספר נולד כסיפור שסיפר לואיס קרול לאליס לידל, בתו בת העשר של הדיקן, ולשתי אחיותיה, במהלך שיט בנהר התמזה. שלוש שנים לאחר מכן, ב-4 ביולי 1865, הספר יצא לאור, מלווה באיוריו של ג'ון טניאל שהפכו לחלק בלתי נפרד מהספר. ממהדורה זו נותרו עד ימינו 22 עותקים. מהדורה מתוקנת יצאה לאור בסוף 1865.
הספר מצטיין במשחקי מילים ובשעשועי איגיון (נונסנס) ומלא בשירים מחורזים שמהווים פארודיה על שירי הילדים של התקופה.
דמויות בסיפור
הספר עשיר בדמויות שהפכו למפורסמות מאוד.
"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות"
- השפן הלבן עם שעון הכיס.
- חתול צ'שייר, שנעלם ומשאיר רק את חיוכו.
- הזחל שמעשן על הפטריה.
- הכובען המטורף: כובענים מטורפים היו תופעה שכיחה במאה ה-19, והסיבה לכך התגלתה אחר כך, כאשר התברר שהכספית, שבה השתמשו הכובענים לצורך ייצור הכובעים, גרמה להם להרעלה איטית ולפגיעה מוחית.
- הנמנמן והארנביב (בשולחן התה של הכובען).
- הדוכסית ובנה התינוק שהופך לחזרזיר.
- הצב לא-צב (Mock Turtle).
- מלכת הלבבות שמצווה לערוף את ראשו של כל מי שאינו נושא חן בעיניה.
"מבעד למראה ומה אליס מצאה שם":
- הג'ברווקי.
- המלכה האדומה.
- איש העיתון והסוס (ברכבת).
- טווידלדי וטווידלדם.
- סוס הים והנגר.
- המפטי דמפטי.
- האריה וחד הקרן.
- המלכה הלבנה.
- הפרש הלבן.
תרגומים לעברית
בעברית יצאו לאור תרגומים אחדים לשני ספרים אלה:
- "עליזה בארץ הפלאות" ו"עליזה בארץ המראה", בתרגומו של ל. סימן-סמיאטיצקי. הוצאת אמנות, פרנקפורט (ואחר כך תל אביב) 1927.
- "עליזה בארץ הפלאות" ו"עליזה בארץ המראה", בתרגומו של אהרון אמיר. הוצאת מחברות לספרות, 1951.
- "עליסה בארץ הפלאות" ו"עליסה בארץ המראה", בתרגומו של אוריאל אופק. הוצאת מחברות לספרות, 1989.
- "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" ו"מבעד למראה - ומה אליס מצאה שם", בתרגומה של רנה ליטוין. תרגום זה כולל גם את הערותיו של מרטין גארדנר. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998.
עוד יצאו לאור עיבודים אחדים לספר. הספר עובד פעמים אחדות לקולנוע ולטלוויזיה, כסרט אנימציה וכסרט רגיל.
תמונה:Hookah.png|הזחל עם הנרגילה, איור של ג'ון טניאל
תמונה:alice.png|אליס מוצאת את הבקבוק עם הפתק "שתי אותי"
תמונה:Cheshire Cat Tenniel.jpg|חתול צ'שייר
תמונה:Jabberwocky.jpg|ג'ברווקי
קישורים חיצוניים
- [http://www.sabian.org/alice.htm Alice's Adventures in Wonderland and Through the Looking Glass], הטקסט המלא (באנגלית) של הספרים, כולל איוריו של ג'ון טניאל ופרשנות נרחבת של מארק אדמונד ג'ונס.
- אריאנה מלמד, [http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2095-2809779,00.html רק לשמוח], על הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, באתר ynet.
- [http://www.aliceinoxford.net Alice in Oxford], על מקומות ודמויות מאוקספורד שהעניקו השראה ללואיס קרול.
קטגוריה:ספרי ילדים ונוער
קטגוריה:ספרי פנטזיה
קטגוריה:לואיס קרול
ja:不思議の国のアリス
ko:이상한 나라의 앨리스
ג'ון טניאל
סר ג'ון טניאל (28 בפברואר 1820 - 25 בפברואר, 1914) היה מאייר אנגלי.
איבד עין אחת בנעוריו, כתוצאה מתחרות סיוף.
הוא צייר הרבה קריקטורות עבור המגזין פאנץ' בסוף המאה ה-19, אבל כיום הוא זכור בעיקר בזכות איוריו להרפתקאות אליס בארץ הפלאות ומבעד למראה ומה אליס מצאה שם של לואיס קרול.
את השפעתו של טניאל על איור מודרני ניתן לראות בעבודותיהם של אמנים גותיים כמו אדוארד גורי, מארק ריידן ודיים דארסי. המקביל האמריקאי המובהק שלו הוא ג'ון ר. ניל שאייר את סדרת ספרי הקוסם מארץ עוץ מאת פרנק באום.
פרנק באום]
טניאל נולד בלונדון ולמד את המקצוע בעצמו. למרות שהיה מתמחה על-תנאי, ואח"כ סטודנט באקדמיה המלכותית. ב-1836 שלח את הציור הראשון שלו לתערוכה של אגודת האמנים הבריטים, וב-1845 תרם קריקטורה בגודל מטר וחצי - אלגוריה של הצדק - לתחרות תכנון ציורי קיר עבור ארמון וסטמינסטר החדש. הוא קיבל עבורה מקדמה של 200 פאונד והזמנה לצייר פרסקו באולם ההמתנה העליון (אולם המשוררים) בבית הלורדים.
למרות נטייתו לאמנות גבוהה, הוא כבר היה מוכר ומוערך כהומוריסט וכשרונו לקריקטורות מלומדות טופח ופותח בזכות ידידותו המוקדמת עם צ'ארלס קין. בחג המולד 1850 הוזמן ע"י מארק למון למלא משרה של מאייר בצוותא (עם ג'ון ליץ') בפאנץ', לאחר שריצ'ארד דויל התפטר ממנו פתאום כי נעלב מגישת העיתון כלפי הכס הקדוש, שכונתה התוקפנות.
טניאל נבחר למלא את החלל הזה, ביוזמת דאגלס ג'רולד, בזכות איוריו המצויינים למשלי איזופוס שבהם בלטו עוצמה אמנותית, הבחנה הומוריסטית והכרת בעלי-חיים. תרומתו הראשונה היתה ציור במכתב הפתיחה המופיע בעמ' 224 של כרך 19 של פאנץ'. הקריקטורה הראשונה שלו היתה לורד ג'ק קוטל הענק: היא הראתה את לורד ג'ון ראסל, שמכתבו על התוקפנות פורסם אז, תוקף בגבורה עם חרב האמת והחופש את הקרדינל וייזמן החמוש בשרביט.
ב-1852 מוצאים את האריה הראשון של טניאל, וגם איור הזכרון (לאדם שמת) הראשון שלו. הוא השתלט בהדרגה על הקריקטורה הפוליטית השבועית, שג'ון ליץ' שמח להשאיר בידיו כדי שיוכל להתרכז בתמונות של חיים ואופי. עבודתו של ליץ' היתה בעיקרה פארסה, לעומתה זו של טניאל היתה קומדיה איכותית, ולעתים תכופות טרגדיה.
פארסה
כאשר ליץ' מת המשיך ידידו את העבודה לבדו ולא החסיר אף שבוע, מלבד תקופות קצרות של מחלות או חופשות ב-1864, 1868 ו-1875-1878. עבודתו של סר ג'ון טניאל בכתב העת בו עבד רוב חייו כוללת כ-2300 איורים, המוני ציורים מינוריים, איורים כפולי-עמודים ללוח השנה של פאנץ' וציורים מיוחדים אחרים, וכן 250 ציורים לספרי כיס של פאנץ'. כשטניאל פרש מפאנץ' בינואר 1901 נערך לכבודו משתה פרידה ב-12 ביוני בראשות ארתור ג'יימס בלפור, אז מנהיג בית הנבחרים, ובנוכחות נציגים מכובדים של האליטה של בריטניה. באותו אירוע תיאר מר בלפור את טניאל כאמן כביר וג'נטלמן מצוין וזכה לתשואות.
אליטה]
התכונה העיקרית של עבודתו של של טניאל היא נאמנות הציור, דיוק המגע, החן וההדר ובמידת האפשר ידידותיות הסאטירה. טניאל רומם את הקריקטורה הפוליטית למעלת קומפוזיציה קלאסית שלרוב מכילה איכות אצילית. עבודותיו של טניאל מזכירות פסלים; הן מקוריות ולא מאולצות, וקשה לדעת לפיהן שהאמן צייר אותן מזכרון ולא ממודל.
הוא קיבל תואר אבירות ב-1893 בהמלצת ויליאם יוארט גלאדסטון, לא רק בזכות ציוריו בשחור ולבן אלא גם תודות לחוש ההומור והטעם הטוב שעירה לחיים הפוליטיים. מבלי לבטא דעות פוליטיות משלו, קיבל עליו טניאל בעבודתו את דעות העיתון הליברליות, לאחר שעפרונו ריכך אותן קמעה. איוריו השבועיים של סר ג'ון טניאל במשך חצי מאה משקפים את ההיסטוריה הפוליטית לא רק של אנגליה אלא במידת מה של העולם כולו. את האיורים מעטרות כמה דמויות שהמציא האמן, שאת יופיין הקלאסי אי אפשר למצוא בעבודותיהם של מאיירים קודמים (לדוגמה, ראו את איורו הקלאסי של טניאל "מפילים את הטייס" שהופיע בפאנץ' ב־20 במרץ, 1890).
ב-1895 וב-1900 הוצגו עבודותיו של טניאל בתערוכות פומביות. סר ג'ון טניאל הוא גם מתכנן הפסיפס לאונרדו דה וינצ'י בחצר הדרומית במוזיאון ויקטוריה ואלברט. ציוריו בצבעי מים הופיעו מפעם לפעם בתערוכות במוסד המלכותי לציירים בצבעי מים (הוא נבחר לחבר בו ב-1874). הוא היה מוכשר גם בעבודה על גלופות עץ: ציורו Lalla Rookh הוא אולי הטובה בעבודותיו מבחינת תכנון, עידון, עוצמה והצטיינות טכנית.
ספרים שאייר
#Juvenile Verse and Picture Book, 1846
#Undine 1846
# משלי איזופוס, 100 איורים (1848)
#Robert Blair's Grave 1858
#Shirley Brooks's The Gordian Knot 1860
#Shirley Brooks's The Silver Cord 1861
#Thomas Moore's Lalla Rookh, 69 drawings 1861
# הרפתקאות אליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול (1866)
#The Mirage of Life, 1867
# מבעד למראה ומה אליס מצאה שם מאת לואיס קרול (1870)
שיתופי פעולה עם אחרים
#Pollok's Course of Time 1857
#Poets of the Nineteenth Century 1857
#מיצירותיו של אדגר אלן פו (1857)
#Home Affections 1858
#Cholmondeley Pennell's Puck on Pegasus 1863
#סיפורי אלף לילה ולילה (1863)
#English Sacred Poetry 1864
#Legends and Lyrics 1865
#Topper's Proverbial Philosophy
# Poems של בארי קורנוול, וספרים נוספים
הוא גם תרם ל"פעם בשבוע", פרסומי איגוד האמנות, וכו'.
קישורים חיצוניים
- [http://www.gutenberg.org/etext/114 האיורים של טניאל ל"עליסה בארץ הפלאות"]
טניאל, ג'ון
טניאל, ג'ון
א.א. מילן
אלן אלכסנדר מילן (18 בינואר 1882 - 31 בינואר 1956), הידוע יותר בשם א. א. מילן, סופר, מחזאי ומשורר בריטי, מחבר ספר הילדים הנודע "פו הדוב" ( Winnie the Pooh) והמשכו "הבית בקרן פו" (The House at Pooh Corner), וכן שני ספרי שירה לילדים, "פעוטים היינו" (When We Were Very Young) ו"אנחנו שנינו" (Now We Are Six), שגם באחדים מהשירים שבהם מופיעים פו וחבריו.
מילן נולד בסקוטלנד וגדל בלונדון. כבר בגיל שמונה כתב בעיתון בית הספר, על חוויות הטיול ביער אשדון, שם יתרחשו בהמשך עלילות פו וחבריו.
אביו היה מנהל בית ספר פרטי לבנים, אשר רצה כי בנו ימשיך את דרכו. מילן למד בבית הספר שניהל אביו, ובין מוריו שם היה סופר המדע הבדיוני ה.ג'. וולס. מילן למד מתמטיקה באוניברסיטת קיימברידג', לאחר שזכה במילגה לכך, אך לאחר לימודיו בחר בכתיבה.
בשנת 1905, יצא לאור ספרו הראשון, "נאהבים בלונדון", שזכה לביקורות שליליות. מילן המשיך לכתוב, ולאחר זמן מה שיריו התפרסמו בשבועון הסאטירי "פאנץ'". בגיל 28 לערך, הוא נמנה עם חברי המערכת של השבועון והוזמן לארוחות הערב, שם התיידד עם סופרים חשובים של אותה תקופה. המשיך לכתוב בשבועון, וכמו כן לערוך כתבי יד של אחרים.
בשנת 1912 נשא לאישה את דורותי דפנה דה סילינקור, שאותה הכיר במסיבה של "פאנץ'" וראה בה "המלאך השומר שלי". התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, אך לאחר ארבעה חודשים בחזית חלה ועבר לתפקיד עורפי. בשנת 1917 כתב את "מעשה במעשה" (Once on a Time), מעשייה אנטי-מלחמתית. ב-1918 החל לכתוב מחזות וזכה להצלחה.
בשנת 1920 נולד כריסטופר רובין, אשר נשאר בן יחיד להוריו. אמו, דפנה, שרצתה בבת, נהגה להלבישו בבגדי בנות. בדרך כלל נקרא כריסטופר רובין בכינוי החיבה – בילי מון.
בשנת 1924 קנה מילן את חוות קוצ'פורד במחוז ססקס, סמוך ליער אשדון. עד שנת 1940, בילתה המשפחה בבית הכפר בפגרת חג הפסחא ובקיץ. כריסטופר רובין הרבה לטייל ברחבי היער עם האומנת שלו. הוא היה ילד יצירתי ומתבודד, אשר המציא לעצמו סיפורים, שהתרחשו סביב צעצועיו והיער.
בשובו מן היער, היה מספר את הסיפורים שהמציא לאביו. מאוחר יותר, היוו סיפורים אלו את הבסיס לעלילות כריסטופר רובין ופו הדוב, אליהם מזג האב את זיכרונות ילדותו ודמיונו.
בבגרותו חש כריסטופר רובין מרירות רבה על הופעתו בספרים שכתב אביו, וראה בכך סוג של ניצול.
מילן והמאייר ארנסט שפארד, נפגשו בשבועון הסאטירי "פאנץ'", ותחילה לא אהבו זה את זה. לאחר זמן מה, החלו השניים לעבוד על שירי ספרו של מילן "פעוטים היינו", והקהל אהב את התוצאה. שפארד אייר את שני ספרי השירה של מילן ושני ספרי פו. איוריו התבססו על מקומות אותנטיים ביער אשדון והחווה, כפי שדרש ממנו מילן.
מילן כתב גם רומאנים אחדים, קובצי סיפורים, מחזות, וספרים בעקבות קורותיו במלחמת העולם הראשונה.
כמו כן מילן המחיז את הרוח בערבי הנחל. מילן אמר כי כה התאהב בספר עד כי הצטער כי לא כתבו בעצמו וכי לעיתים שגה לחשוב כי כך היה.
בשנת 1952 הפך מילן לנכה, בעקבות ניתוח מוח שעבר, ופרש לבית הכפר בחוות קוצ'פורד. הוא נפטר ב-31 בינואר 1956.
מילן, אלן אלכסנדר
מילן, אלן אלכסנדר
מילן, אלן אלכסנדר
מילן, אלן אלכסנדר
ja:A・A・ミルン
תרשים זרימה
תרשים זרימה הינו סכימה ויזואלית, שנועדה לפרוס רצף של פעולות והחלטות, באופן בהיר והגיוני ככל האפשר. משתמשים בו במדע, בתעשייה ובמסחר, ובעיקר בכתיבת תוכניות למחשב.
בתכנות מחשבים מלמדים, שכשלב ראשון, מתארים בתרשים הזרימה את זרימת הפעולות לפי הסתעפויות של צמתי החלטות והוראות ביצוע. כל פעולה מיוצגת בתבנית שמיוחדת לה. לאחר הכנת התרשים, בשלב הבא כותבים את האלגוריתם בשפה פסאודו תכנותית, ורק בשלב השלישי עוברים לכתוב בשפה העילית הספציפית.
רבות מהפעולות שאנו עושים בחיי היום יום, שיש בהן הסתעפויות של החלטות, אפשר לתאר בתרשימי זרימה.
סמלים נפוצים בתרשים זרימה
- מלבן - תהליך
- מלבן עם קוים אנכיים - תהליך המוגדר מראש
- מעויין - צומת החלטה
- טרפז הפוך - פעולה ידנית
- משושה רחב בסיס - הכנה
- אליפסה - סיום
ישנם סמלים נוספים המבטאים, קלט נתונים, פלט נתונים, נתונים סדרתיים ועוד.
ישנן תוכנות מיוחדות התומכות בכתיבת תרשימי זרימה, אחת הפופולריות שבהן היא תוכנת "ויזיו" של חברת מיקרוסופט.
קטגוריה:מדעי המחשב
ja:フローチャート
מפה]
מפה היא הצגה מפושטת של המרחב, עזר ניווטי שמראה את היחסים בין דברים בתוך המרחב. המפה היא מודל מוקטן של מציאות מרחבית כלשהי: גשמית או תפיסתית; טבעית או אנושית.
בדרך כלל, מפה היא ייצוג דו-ממדי מדויק של המרחב התלת ממדי. המדע והאמנות של יצירת מפות קרויה קרטוגרפיה.
הקדמה
עשיית מפות מתחילה כבר מתקופת האבן, ונראה כי היא הקדימה את השפה הכתובה בכמה אלפי שנים. אחד מהמפות הקדומות ביותר ששרדו מצויירת על קיר באתר קטאל הויוק בדרם מרכז אנטוליה (היום טורקיה); היא מתוארכת ל6200 לפנה"ס.
בעוד שאנו חושבים על מפות כתוצר של ראיית עולם רציונליסטית ומדעית, למפות יש גם איכות מיתית. מפות פרה-מודרניות, ומסורות מיפוי שאינן מערביות, פעמים רבות ממזגות בין הגאוגרפיה לקוסמוגרפיה לא מדעית, כשהיא מראה את היחס בין האדם לבין היקום. מפות או וטי (O,T ) ימי ביניימיות, לדוגמא, מראות את ירושלים במרכז העולם, ובמקרים מסויימים משייכת את "גוף" העולם ל"גופו" של ישו. לעומת זאת, מפות ניווט מהים התיכון מאותה התקופה מדוייקות להפליא. גם היום, מפות עשויות להיות כלים רטוריים בעלי עוצמה, ודבר זה הביא לביקורת מפות רבה בעשרים שנה האחרונות, במיוחד בכתיבתם של ג'יי. בי. הארלי, מארק מונמונייר ודניס ווד, ומישל פוקו
בגלל שמפות הן ייצוגים אבסטרקטיים של העולם, הם אינם מסמכים נייטראליים, ולכן יש לפרשם בזהירות. כמובן, שאבסטרקציה זו היא שעושה אותן למועילות. לואיס קרול ציין את הנקודה הזו בהומור ב"סילבי וברונו" כשדיבר על מפה בדיונית שקנה המידה שלה הוא "מיל למיל". ואחת מהדמויות מציינת את קשיי השימוש במפה כזו, ואומר כי "אנו משתמשים בארץ עצמה כמפה, ואני מבטיח לך שזה עובד לא רע בכלל". גם סיפור בן פיסקה אחת, "על דיוק המדע", של חורחה לואיס בורחס וביו קסרס עוסק בנושא זה.
מפות כבישים הם כנראה המפות בשימוש הרחב ביותר היום, והן מהוות תת-סוג של מפות ניווט, שכוללות גם מפות אוירונטיות וימיות, מפות של רשת הרכבות, ומפות טיולים. מבחינת כמות, המספר הגדול ביותר של מפות מיוצר, כנראה, בסקרים מקומיים, שמבוצעים על ידי רשויות עירוניות, רשויות שירותים, בוחני מס, ספקי שירותי חירום, וגופים מקומיים אחרים. מבצעי סיקור לאומיים רבים מבוצעים על ידי הצבא.
אוריינטציה של מפות
בדרך כלל, ברוב המפות הגאוגרפיות, הצפון הוא בצד העליון של המפה כאשר היא ישרה, ולכן הצפון מקושר לצד העליון של הדף.
מפות שבהן הצפון אינו בצד העליון:
#מפות של הקוטב.
#מפות דימקסיון.
#ישנן מפות המיוצרות באוסטרליה שמראות את הקוטב הדרומי בצד העליון. אלה משמשים בעיקר כמפות לתיירים וכמזכרות.
#מפות ישנות של אדו (טוקיו העתיקה), מראות את הארמון היפני האימפריאלי ב"צד העליון", אך יחד עם זאת גם באמצע המפה. התוויות על המפה מסודרות כך שאי אפשר לקרוא אותם אלא אם כן הארמון נמצא מעל לראשך.
#מפות O ו־T ימי ביניימיות, כמו ה"הרפורד מפה מונדי" מורכזו על ירושלים, כאשר המזרח הוא בצד העליון.
#מפות מהעת העתיקה כמו מפת מידבא שבהן המזרח הוא למעלה.
אם אדם נמצא בנקודה ידועה במפה כזו, אז אפשר למקם את המפה כך שכל נקודה במפה נמצאת באותו הכיוון כמו הנקודה המקבילה במציאות.
קנה מידה ודיוק
רוב אך לא כל המפות משורטטות לפי קנה מידה, כך שהקורא יכול להבין את הגודל האמיתי של דברים ואת המרחקים ביניהם. קנה מידה גדול יותר מראה פרטים רבים יותר, ולכן מצריך מפה גדולה יותר עבור אותו השטח. לדוגמא, מפות טיולים בארץ הם בקנה מידה של 1:50,000, כלומר שכל יחידה במפה מקבילה ל 50,000 יחידות במציאות, בעוד שמפות כבישים הם בדרך כלל 1:100,000 או יותר. מפות שמשתמשים בהם בקריטריון אחר חוץ מהשטח הממשי על מנת להחליט על הגודל היחסי, קרויות קרטוגרמות.
דוגמא מפורסמת של מפה ללא קנה מידה היא מפת רכבות, שלרוב אינה מדויקת מבחינת השטח האמיתי, אך היא נותנת מידע באופן מהיר יותר למסתכל. מפה כזו אינה נחשבת לקרטוגרמה (כיון שאין כל אמת מידה עקיבה של המרחק), אלא היא מפה טיפולוגית שנותנת את הכיוונים הכלליים. גם מפות פשוטות שמצוירות על שלטי רחוב וכביש הם מפות כאלה.
למעשה, רוב מפות הניווט הרגילות, כגון מפות כבישים וערים, מקריבות כמות מסויימת של דיוק על מנת להיות יעילות ושמישות יותר, לדוגמא בכך שמגזימים ברוחב הכבישים. לכן גם לא תמיד יתנו כל פרט מהשטח, כדי לא לבלבל את הקורא.
לדוגמא, מפת כבישים עשויה שלא להראות על פסי רכבת, ואם כן, היא תדגיש אותם פחות מאת הכבישים.
מפות עולמיות והיטלים
מפות של העולם או של אזורים גדולים אחרים הם בדרך כלל "פוליטיות" או "פיזיות". השימוש החשוב ביותר של מפה פוליטית היא להראות את הגבולות הטריטוריאליים; המטרה של המפות הפיזיות היא להראות פרטים גאוגרפיים כמו הרים, סוג קרקע או סוג השימוש בקרקע. מפות גאולוגיות מראות לא רק את פני השטח הפיזיות, אלא גם את התכונות של הסלע, קוי שבר גאולוגיים, ומבנים תת-קרקעיים אחרים.
מפות שמראות את פני השטח של הארץ משתמשות בהיטלים שונות, כלומר צורות שונות לתרגום את פני השטח התלת-ממדי לתמונה דו-ממדית. היטלים מתוכננים כך שניתן יהיה למדוד במפה מרחקים, זוויות, או שטחים - לפי הצורך. ההיטל המוכר ביותר הוא היטל מרקטור, שבמקורו תוכנן כסוג של מפה ימית.
מפות אלקטרוניות
מהרבע האחרון של המאה ה-20, המכשיר החשוב ביותר של הקרטוגרף הוא המחשב. רוב העבודה של הקרטוגרפיה, במיוחד ברמת איסוף הנתונים, מרוכזת עכשיו ב"מערכת המידע הגאוגרפית" (GIS). גם כאשר הGIS לא מעורב, רוב הקרטוגרפים משתמשים במגוון של תכניות מחשב גרפיות על מנת לייצר מפות חדשות. מפות אלקטרוניות ממוחשבות נמצאות באינטרנט, שמאפשרות , שמשגיחות על מקומו של המשתמש על ידי לווין.
ראו גם
- מפת העולם
- מפות ז'אקוטן
קישורים חיצוניים
- [http://www.atlasct.com/israel/site/main.asp מפות ישראל]
- [http://maps.msn.com אטלס עולמי] של מיקרוסופט
- [http://www.ab-map.com/מפה עולמית אינטראקטיבית]
- [http://fax.libs.uga.edu/hmaps אוסף מפות עתיקות]
- [http://www.populationdata.net/cartes/cartes.html אטלס עולמי – PopulationData]
- [http://www.cia.gov/cia/publications/factbook/ The World Factbook של ה-CIA]
- [http://www.multimap.com/ Multimap world atlas]
- [http://plasma.nationalgeographic.com/mapmachine/מפות בNational Geographic]
- [http://oddens.geog.uu.nl עולם המפות והמיפוי]
- [http://www.uidaho.edu/special-collections/Other.Repositories.html קישורים לחקר מפות]
- [http://www.lib.utexas.edu/maps מפות של מקומות שונים בעולם (עדכניות והיסטוריות)]
- [http://www.cybergeography.org/atlas/conceptual.html מפות של האינטרנט]
- [http://www.multimap.com/ מפות של מקומות שונים בעולם]
- [http://www.abmap.com/ מפות של העולם וארצות הברית]
- [http://www.atlasct.co.il מפות ומידע נוסף לגבי מיפוי]
- [http://www.amudanan.com עמוד ענן - מפות טופוגרפיות ותצלומי לוין של ישראל]
- [http://www.christusrex.org/www1/ofm/mad/index.html אתר] על מפת מידבא
קטגוריה:גאוגרפיה
קטגוריה:ניווט
ja:地図
נפוליון
נפוליון בונפרטה (15 באוגוסט 1769 - 5 במאי 1821) (צרפתית: Napoléon Bonaparte). בעברית נכתב גם "נפוליאון" (ידוע גם כנפוליון הראשון). כיהן כשליט צרפת בשנים 1799 עד 1814 ובשנת 1815 למשך מספר חודשים. בשיאו, הוביל את צרפת לכיבוש רוב אירופה המערבית והמרכזית. היה מהדמויות החשובות ביותר שעיצבו את תחילת המאה ה-19.
נפוליון עלה לשלטון בהפיכת ה-18 בברימר לאחר קריירה מזהירה כאיש צבא. לאחר שביסס את מערכות השלטון הפנימיות בצרפת וייצב את המדינה לאחר התקופה הסוערת של המהפכה הצרפתית. הוא יצא למסע כיבושים בכל אירופה וכונן את "הקיסרות הראשונה" בראשותו. מעצמות אירופה הוותיקות התנגדו לו וגרמו להפלת משטרו ולהגלייתו לאי אלבה. הוא הצליח לברוח מהאי, לשלוט בחזרה בצרפת תקופה קצרה שמכונה "מאה ימים" עד שהובס בקרב ווטרלו ונשלח לגלות באי סנט הלנה שם נפטר והוא עוד לא בן 52.
נפוליון הוא גם המייסד של שושלת בונפרטה. אחיו כיהנו כמלכים בארצות שכבש באירופה. בנו, נפוליון השני הוכרז על ידו כמלך רומא ואחיינו, שידוע גם בתוארו "נפוליון השלישי", כיהן כשליט צרפת (נשיא ואחר כך קיסר) בין 1848 ל-1870.
נפוליון מכונה "מונרך נאור" משום ששלטונו התאפיין בסובלנות ובפיתוח המערכות האזרחיות. אחת מתרומותיו הלא צבאיות החשובות של נפוליון היא "קוד נפוליון" (1804). קוד זה היה רפורמה בחוק הצרפתי שבוססה על ההכרה בכך שכל בני האדם נולדו שווים ובעלי זכות לרכוש. הכרזה זו כללה גם את היהודים.
ילדותו ועלייתו כחייל
1804]
נפוליון נולד ב-15 באוגוסט 1769 למשפחת אצולה מקומית בעיר אז'קסיו (Ajaccio), בירת קורסיקה, שנים מועטות לאחר שהאי עבר לשליטה צרפתית. אביו, קרלו בונפרטה, דאג לחינוך בנו בצרפת כבר מגיל תשע.
בזמן המהפכה הצרפתית, היה בן 20 ונעשה קצין בצבא הצרפתי. נלחם בצבאות בריטניה וספרד, בתומכי המלוכה ובלאומנים שונים כולל במולדתו קורסיקה. התבלט כאסטרטג צבאי מחונן, וניהל כמה קרבות שבהם זכו כוחותיו לניצחון מוחלט. ב-1793, בהיותו בן 24 בלבד, הועלה לדרגת גנרל - בריגדיר.
באותן שנים שלאחר המהפכה הצרפתית, סבלה צרפת מחוסר יציבות פוליטית הן מבית והן מבחוץ. מדינות שונות ניסו לפלוש לצרפת כדי לדכא את המהפכה ואילו בצרפת עצמה היו קרבות בין תומכי המלוכה למהפכנים. גם בקורסיקה הייתה מלחמת אזרחים, ומשפחתו של נפוליון גורשה משם על ידי הלאומנים הקורסיקאים בראשותו של פאולי.
בהמשך הוא פיקד על גייסות צרפתיים שנלחמו בצבא האוסטרי על אדמת איטליה. הצלחתו הייתה כבירה עד כדי כך שהצליח להגיע לפרברי וינה.
בשנת 1796, בעת שהיה קצין בכיר, נשא נפוליון לאשה את ז'וזפין דה בוהרנה, שהיתה אלמנה ואם לשני ילדים.
מסעו למצרים וארץ ישראל
ב-1798 הטילה עליו הממשלה הצרפתית הנבחרת לכבוש את מצרים מידי הבריטים. יש הטוענים כי משימה זו הוטלה עליו כדי להרחיקו מפאריס לאחר התגברות הפופולריות שלו בציבור. המטרה העיקרית של המסע היתה לנתק את בריטניה, אויבתה המושבעת של המהפיכה הצרפתית, מהודו, תוך פגיעה בממלוכים, בני בריתם.
נפוליון כבש עד מהרה את קהיר וסביבותיה אך נותק מצרפת בעקבות השמדת הצי הצרפתי על ידי האדמירל הבריטי הורציו נלסון בקרב אבוקיר. נפוליון ביסס את שלטונו במצרים והחל לנוע לאורך חוף הים התיכון לכיוון ארץ ישראל. הוא כבש את כל ערי החוף של אותה תקופה: אל-עריש, עזה ויפו, שם טבחו חייליו אלפיים שבויים תורכיים. לאחר מכן התקדם צבאו צפונה, כבש את חיפה ועמק יזרעאל וצר על עכו.
נפוליון צר על עכו כחודשיים, אולם העיר, בשליטתו של אחמד אל ג'זאר, הייתה מבוצרת מדי והתגוננה היטב בעזרת צבא תורכי שהגיע מסוריה ובסיוע כוחות בריטים בפיקודו של האדמירל סידני סמית. יש האומרים כי הודעתו של נפוליון במהלך המלחמה, כי אם תצלח דרכו, והארץ תכבש על ידו, תוחזר הארץ לידי היהודים, נועדה לכבוש את לבו של חיים פרחי, יועצו ואיש סודו של אל ג'זאר. צבא נפוליון נאלץ לסגת בחזרה למצרים. בעיתון ישן גילה נפוליון על הפסד איטליה לכוחות אוסטריים ורוסיים ועל התוהו ובוהו הכולל השורר במדינה. הוא אסף סביבו כ-500 אנשים והפליג בספינה מהירה לצרפת. עיקר הצבא נשאר במצרים תחת הנהגתו של קלובר.
התקופה בה שהה במצרים היתה בעלת חשיבות לא רק צבאית אלא גם תרבותית. נפוליון עצמו, וחוקרים שהביא עמו, תרו את מצרים בחיפוש אחר עתיקות. בתקופה זו החל המחקר על התרבות המצרית העתיקה, נתגלו קברים ומומיות של מלכיה, ונתגלתה אבן הרוזטה שבעזרתה פוענח מאוחר יותר הכתב המצרי העתיק ("כתב חרטומים") ע"י ז'אן פרנסואה שמפוליון.
עלייתו כדיקטטור וכיבוש אירופה
למרות כישלונותיו האחרונים במזרח התיכון, לא נתפס המסע ככישלון ולאחר שחזר לפאריס ב-1799 מונה נפוליון כמפקד הצבא. זמן קצר אחר כך יזם הפיכה שהעלתה אותו לשלטון כדיקטטור. זה היה סיום התקופה הקצרה שבה היתה צרפת דמוקרטיה לאחר המהפיכה.
מלבד כיבוש צפון איטליה מידי האוסטרים (בשנית) בשנת 1800 ניצל נפוליון את שנות שלטונו הראשונות לביסוס מעמדו בצרפת והחזרת היציבות למדינה. הוא ביצע מספר רפורמות במערכת החינוך, המשפט, הפיננסים ומערכות השלטון. רפורמות אלו היווו את הבסיס למערכות האזרחיות בצרפת לשנים רבות. בשנים אלו נוצר גם "קוד נפוליון" שריכז את הזכויות של אזרחי המדינה.
1800]
בשנת 1804 הגיע נפוליון להסדר עם הכנסיה הקתולית והאפיפיור שעומד בראשה. כחלק מהסדר זה הוכרה הקתוליות כדת המדינה אולם מינוי אנשי הכמורה הושאר בידי נפוליון. בשני בדצמבר אותה שנה הכתיר נפוליון את עצמו כקיסר צרפת בברכת האפיפיור. במהלך הטקס הניח נפוליון את הכתר בעצמו על ראשו כדי לא ליצור מראית עין של כפיפות לאפיפיור. גם ג'זפין הוכתרה כאשת הקיסר. חצי שנה מאוחר יותר, הוכתר נפוליון במילנו גם כמלך איטליה.
בשנת 1803 הכריזה בריטניה בשנית מלחמה על שלטונו של נפוליון. ב-21 באוקטובר 1805 הובס הצי של נפוליון ביחד עם הצי הספרדי על ידי הצי הבריטי בקרב טרפלגר. כישלון זה הנציח את שליטתה הימית המוחלטת של בריטניה שנמשכה עד מלחמת העולם הראשונה.
לאחר קרב זה החל נפוליון במסע כיבושים נרחב ברחבי יבשת אירופה כנגד כל המעצמות שהתנגדו לשלטונו. בדצמבר 1805 ניצח נפוליון את צבאות אוסטריה ורוסיה בקרב אוסטרליץ. באוקטובר 1806 הוא ניצח את צבאות פרוסיה בקרבות יינה ואאוארשטט (Jena, Auerstedt). בהמשך הוא כבש את פולין וכונן שם נסיכות בובה תחת השפעתו. באותה עת נפוליון נמנע מלפלוש לרוסיה ובמקום זאת הוא חתם על חוזה טילזיט שביסס את הברית עם הצאר אלכסנדר הראשון שחילקה את אירופה בינהם.
לאחר מכן פנה נפוליון מערבה, פלש לספרד ומינה את אחיו למלך. אחת המטרות החשובות של צעד זה היתה ניסיון לכפות מצור כלכלי על בריטניה, האויבת שנפוליון לא הצליח להכריע. אולם, צעד זה לא נחל הצלחה. לאומנים ספרדים התקוממו כנגד השלטון הזר ונעזרו בצבאות בריטים שפלשו ב-1808 לספרד ופורטוגל.
ב-1810 גירש נפוליון את ז'וזפין, שלא ילדה לו ילדים, ונשא לאישה את מרי-לואיז, בתו של קיסר אוסטריה. היא הוכרזה מיד כקיסרית. נולד לו בן אחד ממרי-לואיז שנקרא נפוליון-פרנסיס-ז'וסף-צ'ארלס בונפרטה (1812-1833). לימים הוא יקרא נפוליון השני ויוכתר על ידי אביו כמלך רומא למרות שלא שלט בה מעולם. מלבדו היו לנפוליון כמה ילדים לא חוקיים.
לאחר תקופת רגיעה מסויימת החלו בעיות גם בחזית המזרחית כאשר הברית עם רוסיה נכשלה. הצאר אלכסנדר הראשון סירב לשתף פעולה עם נפוליון כנגד הבריטים. ב-22 ביוני 1812 פלש צבא נפוליון לרוסיה. בתחילה הוא כבש את פולין, שבה כונן שלטון בחסות צרפתית. במקום להתנגד, הכוחות הרוסים נסוגו כשהם מושכים את צבא נפוליון לתוך שטח רוסיה. ב-12 בספטמבר 1812 התרחש קרב עקוב מדם בבורודינו שבפאתי מוסקבה בין כוחות נפוליון לצבא הרוסי, שהסתיים ללא נצחון לצד מסוים. הצבא הרוסי המשיך בנסיגתו, כשהוא מאפשר לנפוליון להכנס למוסקבה. אולם, לפני שנסוגו הציתו הרוסים את העיר כדי שלא תוכל לשמש כבסיס לצבא נפוליון.
נפוליון חיכה לשוא לכניעת הצאר הרוסי. משכניעה זו לא הגיעה, נסוג נפוליון חודש לאחר מכן בחזרה. בשלב זה החל כבר צבא נפוליון להדלדל. מחצי מיליון החיילים שהחל עימם את הפלישה נותרו רק 100,000. נפוליון נטש את צבאו וחזר לפאריס.
נסיגה זו היוותה שינוי בגישה האירופית כלפי נפוליון. הוא לא נראה יותר בלתי מנוצח ועמים רבים ניצלו גילוי חולשה זה כדי להשתחרר משליטת הצרפתים. בין ה-16 עד ה-19 באוקטובר 1813 התקבצו צבאות רוסיה, פרוסיה ואוסטריה להלחם בחיילי נפוליון בקרב לייפציג. קרב זה כונה "קרב האומות". בקרב זה נחלו הצרפתים כישלון מוחלט. במקביל, נחלו חיילי נפוליון תבוסות גם באיטליה ובספרד.
ב-1814 התאחדו בעלות הברית (בריטניה, רוסיה, פרוסיה ואוסטריה) נגד נפוליון ופלשו לצרפת. ב-31 במרץ הם הצליחו לכבוש את פאריס. הסנאט החליט להדיח את נפוליון מתפקידו כקיסר. הוא נמלט לפונטנבלו, ושם התפטר ב-6 באפריל והעביר את השלטון לבנו. אבל בנות הברית לא הסתפקו בכך, הכריחו אותו ב-11 באפריל להתפטר ללא תנאי, ולצאת לגלות באי אלבה, אי בים התיכון המרוחק כ-20 ק"מ מחופי איטליה. נפוליון הורשה לשמור את התואר קיסר אבל נקבע כי האימפריה שלו היא רק האי הקטן הזה. הוא קיבל קצבה שנתית של 2 מיליון פרנק ממשלת צרפת, והורשה לקחת איתו מספר קטן מקציניו וחייליו. ב-20 באפריל הוא נפרד מרוב צבאו ונאמניו בפונטנבלו והחל את המסע לאי גלותו. השלטון בצרפת עבר ללואי השמונה עשר, כמלך צרפת.
תקופת שלטונו השנייה (שלטון 100 הימים)
גלותו של נפוליון באי אלבה היתה קצרת ימים. בסוף פברואר 1815 הוא נמלט מהאי ונחת בחופי פרובאנס. כוחות הצבא שנשלחו כדי לעצור אותו קיבלו אותו כמנהיגם. הוא החל לצעוד לעבר פאריס כאשר לאורך המסע מצטרפים לשורותיו חיילים ומתנדבים רבים מקרב העם. הוא הגיע לפאריס ב-20 במרץ 1815 עם צבא סדיר של 140,000 חיילים וכ-200,000 מתנדבים. לואי ה-18 נמלט מפאריס עם הגיע כוחות נפוליון שחזר להיות השליט בפועל. תקופת שלטונו זו מכונה "מאה הימים".
מאה הימים
המעצמות הזרות לא קיבלו את חזרתו לשלטון. הקרב הסופי התחולל ב-18 ביוני בווטרלו שבדרום בלגיה המודרנית בין הצבא הצרפתי לבין הצבא הבריטי והצבא הפרוסי בראשותם של, הדוכס מוולינגטון וגרהארד לברכט פון בליכר. הצבא הצרפתי הובס בקרב זה, ונפוליון חזר לפאריס. בתחילה קיווה לתמיכה עממית, אך בשזו לא באה, התפטר ב-22 ביוני לטובת בנו ששהה באוסטריה. הוא ניסה להמלט מצרפת דרך נמל רושפור, אך הוא היה מכותר על ידי ספינות בריטיות, וב15 ביולי נפוליון נתפס על ידי הכוחות הבריטים. בסך הכל שלט נפוליון בצרפת מאה ימים לפני שהובס. לאחר כניעתו, הוחזר לואי ה-18 לשלטון.
גלות אחרונה - ומות נפוליאון
הפעם הבריטים לא הסתכנו בבריחה נוספת של נפוליון והגלו אותו לאי סנט הלנה בדרום האוקיינוס האטלנטי, אי מבודד ביותר, 2,800 ק"מ מחופי אפריקה. באי זה בילה נפוליון את שארית חייו, מ-17 באוקטובר 1815 ועד למותו ב-5 במאי 1821. יש הטוענים כי הורעל על ידי הבריטים. בשנים האחרונות חקרו מספר חוקרים את שרידיו וטענו כי מצאו בשערו עדויות לרעל.
הרעל שנמצא בשערו הוא ארסן, שנחשב באותה תקופה לתרופה כנגד מחלות מסוימות. כיום הדעה המקובלת היא כי נפוליון מת מהרעלה, וסביר שכך היה, הרי שלא היה זה בכוונה תחילה להרוג אותו, אלא לרפא אותו ממחלות אחרות ובכך לתת לו למות מוות טבעי.
הוא נקבר בסנט הלנה. ב-1840 הובאה גופתו לפאריס ונקברה בבניין האינוואליד.
גובהו
בניגוד לדעה הרווחת, נפוליון לא היה נמוך במיוחד. יש שתי סיבות עיקריות לבלבול זה. הראשונה היא העדר השיוויון בין הרגל הצרפתית לאנגלית. במותו, גובהו היה 5 רגלים ו־2 אינצ'ים צרפתיים השווים ל-5 רגלים ו-6.5 אינצ'ים אנגלים, או 1,69 מטרים. כלומר, נפוליון היה גבוה במעט מהצרפתי הממוצע של תחילת המאה ה-19. הסיבה השנייה היא כינוי החיבה של נפוליון בפי חיילי המשמר שלו: הם קראו לו "הרב"ט הקטן" - le petit caporal כאשר הכוונה ב"קטן" היא לא גובהו הנמוך, אלא היחסים החמים שהיו בינו לבין חיילי המשמר.
ראו גם
- המלחמות הנפוליוניות
קישורים חיצוניים
- [http://wikiquote.org/wiki/Napoleon_Bonaparte ציטטות של נפוליון] מאתר WikiQuote (באנגלית). ביניהם המשפט: "היסטוריה היא גרסה של ארועי העבר שאנשים הסכימו להסכים עליה"
- [http://www.pitgam.net/search.php?data=%F0%F4%E5%EC%E9%E0%E5%EF&cata=sayer ציטטות של נפוליאון] בעברית.
- אורי קציר, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/roads.html נאפוליון מנסה לכבוש את העיר עכו נגד ידידו הותיק]
- [http://51.1911encyclopedia.org/N/NA/NAPOLEON.htm נפוליון בונפרטה, באנציקלופדיה בריטניקה 1911]
- [http://www.napoleon.org/en/home.asp האתר של La Fondation Napoléon] (באנגלית או צרפתית)
- [http://www.napoleonseries.org/index.cfm סידרת נפוליון] (באנגלית)
קטגוריה:העת החדשה
קטגוריה:שליטי צרפת
קטגוריה:מצביאים
-
קטגוריה:אסירים מפורסמים
ja:ナポレオン・ボナパルト
ko:나폴레옹 보나파르트
simple:Napoleon
th:นโปเลียน โบนาปาร์ต
כחול
צבע כחול הוא אחד משלושת צבעי היסוד. לאור הכחול יש את אורך הגל הקצר ביותר מבין שלושת צבעי היסוד (כ-470 ננומטר) .
שמיים בהירים ביום שמשי יהיו כחולים בשל פיזור ריילי של האור מהשמש. כמות גדולה של מים נראית בצבע כחול, | | |
