:: wikimiki.org ::
| בידור |
בידורבידור הוא תחום בתרבות הכולל את ענפי אמנות הבמה והרחוב. בנוסף, גם טלוויזיה, קולנוע, רדיו ועיתונות עשויים לשמש כבידור. למרות שמו המטעה, ענף הבידור לא כולל רק תכנים בעלי תוכן הומוריסטי או מצחיק, אלא גם דרמה, מתח, אימה וכו'.
- זמרים
- בדרנים ישראלים
סוגי בידור:
- אומנות הקרקס
- אמנות הבמה
- סטנד אפ
- קולנוע
- טלוויזיה
category:תרבות
-
תרבותתרבות (ציביליזציה) היא אורח החיים של החברה והיא מוגדרת כ"דפוסי ההתנהגות שחברה או אינדיבידואל כלשהם מסגלים לעצמם, מעצבים, ונוהגים על פיהם". בין דפוסי התנהגות אלה ניתן לכלול שפה, מנהגים, טקסים, סמלים ועוד.
לאורך זמן, מסגלת לעצמה כל חברה דפוסי תרבות משל עצמה. חברה פתוחה מושפעת מתרבויות זרות יותר מחברה סגורה, ואף משפיעה עליהן.
לאורך תקופות ארוכות, מתפתחות תרבויות ויוצרות מסורות שונות. המסורת היא תחום תרבותי, המייצג המשכיות תרבותית. חלק ניכר מן ההתייחסות להיסטוריה התרבותית מצוי בפולקלור (אומנות עממית), הייחודי לכל תרבות.
תחומי עשייה רבים ומגוונים נחשבים כעשייה תרבותית. למשל: אמנות, ריקוד,מוזיקה, תיאטרון, ציור, ספורט. אבל גם תחומים פחות "רשמיים" עשויים להחשב כחלק מהתרבות: נראטיב לאומי, הווי ואווירה וכיו"ב.
- תרבות הפנאי היא מכלול תבניות המאפשרות (או המאלצות) את הפרט לגבש לעצמו דרכים לנהל את זמנו הפנוי.
- תרבות ארגונית היא כינוי לדפוסי ההתנהגות הנהוגים בארגון: קפדנות, יצירתיות, מקצוענות וכולי.
- תרבות נהיגה היא דפוסי ההתנהגות של הנהגים בעת נהיגתם: פראית, זהירה, אדיבה, וכו'.
- תרבות הצריכה היא התנהגות בני האדם המודרניים בקניות, בעיקר ללא טעם ובהגזמה.
- תרבות ההמתנה בתור שהוא הסדר חברתי שבא לקבוע סדר צודק והוגן לקבלת שירות או מוצר שאספקתם מוגבלת (כלומר לא ניתן לספק אותו לכל הצרכנים מיד עם קבלת דרישתם). תרבות ההמתנה בתור מתייחסת לכל אדם כשווה בזכויותיו לכל האחרים, והמדד הקובע את הסדר בגישה לקופאי, הוא הקדימות בהגעה לתור.
ראו גם
- תרבות המערב
- תרבות המזרח
- תרבות מצרים העתיקה
- תרבות ישראלית אלטרנטיבית
- התנ"ך בחיי יום יום
-
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:אנתרופולוגיה
ja:文化
simple:Culture
zh-min-nan:Bûn-hoà
אמנות רחובמאמר זה עוסק באמנות רחוב עצמאית שלא כחוק. (בניגוד לפסלים, מזרקות, מיצגים וכד' המאושרים ע"י הרשויות.)
פוסט גרפיטי או אמנות רחוב (Street Art), היא אמנות המוצגת במקומות ציבוריים, בעיקר ברחובות העיר.
היא מופצת תוך כדי שימוש בשבלונות (סטנסילים), מדבקות (סטיקרים), כרזות (פוסטרים) ושאר אמצעים שאינם נחשבים מסורתיים בתרבות הגרפיטי. דוגמה לחדשניות שכזו ניתן לראות אצל אמן הרחוב הבריטי בנקסי (Banksy), אשר הבריח כמה מעבודותיו לתערוכות גדולות בניו-יורק. [http://www.woostercollective.com/2005/03/wooster-exclusive-banksy-hits-new.html]
לרוב נובעת אמנות הרחוב מרצונותיהם של האמנים לחשיפת יצירותיהם, דעותיהם הפוליטיות והחברתיות וכו', אך גם הפגיעה עצמה ברכוש מאפשרת מחאה. אי החוקיות שבעניין נחשבת לעיתים כ"חלק מהמשחק".
היסטוריה
הפוסט גרפיטי החל במהלך שנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה ה-20 ע"י אמני הרחוב Cost ו-Revs אשר היו הראשונים להפיץ את שמם בעזרת טכניקות שונות מהמקובל. את המושג "פוסט גרפיטי" טבע האמן הצרפתי stak.
עם השנים, ובמיוחד הודות לצמיחת רשת האינטרנט, הפכה אמנות הרחוב לתנועה כלל עולמית, ופעילותה ניכרת גם בישראל. אמנים מכל העולם (ובעיקר מאירופה) מחליפים ביניהם סטיקרים בדואר, וזוכים להכרה, הוקרה, והפצה של יצירותיהם.
אמנות רחוב בישראל
אירופה
כאמור, אמנות הרחוב פעילה גם בישראל. להלן מס' דוגמאות לייצוגה:
[http://www.harov.com "הרוב"]
פרויקט שהחל בתחילת חודש מרץ 2005, במהלכו הופיעו ברחובות העיר תל אביב צבעי תכול-שחור-ירוק בהיקף נרחב - החל בקירות העיר וכלה בספסלים ותאי טלפון. לאחר שבוע ימים נתגלה כי מדובר בחלק מקמפיין הממומן ע"י תורם יהודי אמריקני שהגה את הרעיון ליצירת סמל חדש, כשהצבע התכול מסמל את העם היהודי, הצבע הירוק את העם הפלסטינאי, והצבע השחור את גדר ההפרדה שביניהם. [http://www.nrg.co.il/online/5/ART/880/833.html]
פרויקט לזכר דודו גבע
במותו של האמן דודו גבע, יצאו ילדיו אהרון ותמי ביחד עם עפרה רודנר בפרויקט לזכרו. הם ביקשו ואספו שלל של מחוות שיצרו למענו אמנים שונים (ביניהם- אנגלמאיר, גלנדון ואיזבלה, כלום בפיתה, דוד ריב, עופרה רודנר ואהרון ותמי גבע עצמם) והדביקו אותם ברחבי תל אביב. הצלם צבי טלית צילם את ה[http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=9310&catcode=29527 עבודות], וגם שי כרמלי פולק צילם [http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?lang=HEB&id=401 אותן] וכעת הן ניתנות לצפיה גם באינטרנט.
קישורים חיצוניים
- [http://www.tapuz.co.il/forums/main/anashim.asp?forum=910 קהילת גרפיטי ואמנות רחוב בתפוז]
- [http://www.woostercollective.com Wooster Collective] אתר העוסק באמנות רחוב.
- [http://www.stencilrevolution.com Stencil Revolution] אתר המתמקד בשבלונות.
קטגוריה:אמנות חזותית
קולנוע
עיתונות ja:新聞
sv:Tidning
עיתון הינו כתב עת היוצא לאור בתדירות קבועה ומתמחה בידיעות מתחום מסויים, על-פי הגדרתו. התפתחות הדפוס הביאה לצמיחת ענף העיתונות.
"החדשות דרושות לחברה כעיניים לאדם" נאמר, העיתון איפשר לציבור הרחב לרכוש מידע באופן הומוגני ושיטתי, חדשותי, תרבותי וחברתי. חשיבות העיתון צמחה ועלתה וזכתה לכינוי "המעצמה הרביעית" (אחרי הכמורה, האצולה והמון העם).
הפיכתו של העיתון לגורם מעצב בחברה ובתרבות האנושית. בעיתונים המודרנים ישנם פירסומות רבות אשר מפרסמות חברות וכך העיתון הופל לרווחי יותר.
עקרון "זכותו של הציבור לדעת" הנו אחד מיסודות הדמוקרטיה אשר לא קל להגשימו תמיד. במדינות טוטליטריות המידע עובר סינון ופיקוח על מנת שיתאים לאינטרסים של השילטון. במדינות דמוקרטיות העיתון חייב לעמוד בלחצים שונים מצד השילטונות שבהרבה מקרים הם המקור הבלעדי של החדשות ויש ביכולתם למנוע מידע מהעיתונים אשר אינם "משתפים פעולה" - מצד ארגונים דתיים ומפלגתיים ומצד הדיעות המקובלות על רוב הקוראים וגם הצד הכלכלי.
תפוצתה של העיתונות הולכת ומתעצמת בימינו ונראה שהיא עשוייה לשמש כמדד לרמת התרבות.
ראשית העיתונות
ניצניה הראשונים של העיתונות החל ב-59 לפסה"נ במערב ב"אקטה דיורנה" (ארועי היום) שיצא ברומא מדי יום, מי שיזם להוצאתו היה יוליוס קיסר. העיתון יצא כגיליונות ובהם חדשות, מינויים למשרות חשובות, החלטות אסיפות העם ותוצאות תחרויות הגלדיאטורים. הגיליונות הועתקו ופורסמו במקומות בולטים באיטליה ובפרובינציות. בראשית העת החדשה ומאז התפתחות הדפוס. העיתון "איגרות חדשות" שכלל מידע על מסחר וכספים והופץ בערי מסחר שונות באירופה. בשנת 1563 בזמן המלחמה עם הטורקים שלטונות ונציה הוציאו דפי חדשות שאותם קראו בקול לציבור, הכניסה לאולם שבו הוקראו בקול החדשות היה בתשלום של "גזטה" (מטבע מקומי קטן) ובעצם מכאן השם גזטה לעיתון.
ב-1513 באנגליה יצא דף חדשות שתיאר את הקרבות ביבשת ואת רשימת החיילים המצטיינים. בסוף המאה ה-16 התפרסמו כ-450 דפי חדשות. בימי הרפורמציה יצאו לאור המון עלוני פולמוס שרבים מהיסודות משמשים את העיתונות בימינו.
בראשית המאה ה-17 פורסמו פירסומים קבועים שיצאו לעיתים מזומנות. בשנת 1605 באנטוורפן, גרמניה והולנד יצא שבועון "עלון המסחר" שהיה בו מידע מגוון. ב-1620 יצאו פירסומים שתורגמו מגרמנית, הולנדית, אנגלית וצרפתית. באותה שנה יצאו פירסומים קבועים ב-אוסטריה, שוויץ, איטליה, דנמרק, פולין ושבדיה. רוב המדפיסים היו מולים עצמאיים. באנגליה בסוף המאה ה-18 הופצו 200 עותקים. תפוצת העיתונים היתה קטנה, אך הוצאות הפירסום וההובלה היו רבות. השילטונות ניצלו דבר זה על מנת להשתלט על העיתונים באמצעות שוחד ותמיכה. כאשר הלכה וגברה עצמאותה הכלכלית והשתחררה מכבלי השילטון על מנת להביע דיעות עצמאיות ונועזות ולהלחם בשליטים.
בשנת 1815 4 ימים לאחר קרב ווטרלו הגיעו ידיעות על הקרב ללונדון שבתקופה ההיא היה זה נחשב למהירות שיא. בסוף המאה ה-18 הגיעו ידיעות מכל מקום. באמצע המאה ה-19 בימי מלחמת האזרחים העיתונות לא הסתפקה באיסוף ידיעות אלא שלחה רפורטים (כתבים) לסקור את מקום ההתרחשות. סוכנויות הסיקור התרחבו על פני העולם.
העיתונות היהודית
העיתונות היהודית החלה בשנת 1675 בשם "גזטה דה-אמסטרדם" שהיה בשפה הלדינו. לאחר שמנשה בן ישראל הקים את הדפוס העברי הראשון באמסטרדם. בשנת 1686 הודפס העיתון ביידיש ויצא לאור פעמיים בשבוע. מ-1728 ועד-1761 יצא לאור באמסטרדם אחת לחודש ירחון בשם "פרי עץ חיים" ובו פסקי הרבנות הספרדית.
בשנת 1848 נוסד בלונדון "ג'ואיש כרוניקל" (Jewish Chronicle) שזהו העיתון היהודי הותיק בעולם.
ב-1907 נוסדה "סוכנות הידיעות היהודית הראשונה" וב-1916 נוסדה בהאג "יט"א".
העיתונות העברית
ראשיתה של העיתונות העברית החלה בגרמניה באמצע המאה ה-18 ומשם התפשטה להונגריה ואוסטריה ולאחר 100 שנים הגיעה לאימפריה הרוסית. בסוף אותה העת התנוונה העיתונות העברית כאשר עבר קהל הקוראים לשפת ארצו. באותו הזמן החלה העיתונות העברית לצאת בארץ ישראל ובארצות הברית.
בסוף שנות ה-30 נעלמה בפולין העיתונות העברית בגלל התחרות בשפה הפולנית ליידיש. זמן קצר לאחר מכן נעלמה ברוסיה בגלל התבוללות לשונית ורדיפת השילטונות.
כתבי העת הראשונים העבריים היו אלה "קוהלת מוסר" (ילדי תנועת ההשכלה) שיצא בזמנים מזדמנים ובעריכת משה מנדלסון.
מאמצע המאה ה-19 החלו להעתיק מהעיתונים הלועזים חדשות כלליות, תרבותיות וחברתיות. בשנת 1880 לאחר ההפרעות ברוסיה החלה תנועת ההשכלה לתמוך ב"חיבת ציון".
העיתונות בארץ ישראל
בשנת 1863 הופיעו בירושלים העיתונים הלבנון וחבצלת. אשר שימשו לביטוי בחיי הקהילה היהודית. בשנת 1881 העיתונות קיבלה תפנית עם עלייתו ארצה של אליעזר בן יהודה אשר עיתונו הצבי שיצא לאור בשנת 1884 הכניס נימה חילונית חדשה ובייחוד בתחום הלשון והתאמתה לצורכי היום יום. ב-1908 עיתון הצבי אימץ לעצמו את סיגנון "הבול-בארית'" הצרפתית ויצא בכותרות רועשות אשר עוררו התנגדות וסלידה בחוגי הספרות העברית בחו"ל.
בימי העלייה השנייה יצא עיתון הפועלים האחדות שזהו הניגוד לעיתונו של אליעזר בן יהודה.
הדחיפה הממשית לעיתונות העברית בארץ ניתנה רק לאחר הכיבוש הבריטי בזמן העלייה השלישית. ב-1919 יצא עיתון הארץ שקיים עד היום בהוצאת "היומון". בתחילה הופץ עיתון הארץ בירושלים תחת השם "חדשות הארץ" ולאחר מכן שינה את שמו ל"הארץ" והועבר לתל אביב. כמו כן "היומון" הפיץ את העיתון "דואר היום" שהפצתו הופסקה בשנת 1936.
בשנת 1925 נוסד העיתון דבר, עיתון ההסתדרות. ניסו להוציא עיתון יומי בירושלים ובחיפה אך הדבר לא עלה יפה. בשנת 1939 נוסד העיתון ידיעות אחרונות ורכש לעצמו תפוצה עצומה בזמן מלחמת העולם השניה ובשנת 1948 פרשו כמה עובדים מידיעות אחרונות והקימו את עיתון מעריב. נסיונות נוספים לייסד עיתון ערב לא עלו יפה, האחרון שבניסיונות בשנת 1976 היה היום הזה.
ניסיונות אחדים להוציא לאור עיתון יומי נוסף בישראל תוך גרימת הפסד כספי ניכר למו"ל. בין הכשלונות הללו ניתן גם למנות את העיתונים "היום" (בעריכת משה דיין), חדשות (מקבוצת שוקן) ו"טלגרף". אל מול הכשלונות הללו בולטת הצלחתו של העיתון הכלכלי גלובס.
החל משנות ה-80 משגשגים גם המקומונים, עיתונים שמתמחים בחדשות מקומיות על בסיס אזורי. בין המקומונים יש הפועלים באופן עצמאי. המקומון הראשון והותיק בישראל הוא המקומון של אילת "ערב ערב באילת" היוצא לאור מאז שנת 1962.
שלושת העיתונים העיקריים והפעילים עד היום במדינת ישראל הם "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". לצד עיתונות זו פועלת בישראל עיתונות סקטוריאלית, בעיקרה דתית, כמו המודיע והצופה הותיקים, יתד נאמן ועוד. מקור ראשון הוא שבועון חדשות על אוריינטציה דתית וימנית שיוצא לאור משנת 1997.
העיתונות לאן?
ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות כגון מהפכת האינטרנט מטילות צל על עתידו של הענף. זרימת המידע החופשית, הפורומים, הטלוויזיה הזמינה, מעלה את השאלה בדבר נחיצותו ויעילותו של עיתון מודפס המופיע בשעה קבועה ביום, בזמן שהחדשות הופכות לעתים קרובות את הידיעות בעיתון לאנכרוניסטיות.
כדרך להתמודדות עם בעיה זו, עיתונים רבים בארץ ובעולם פתחו אתרי אינטרנט, המציגים את מלוא תכולתו של העיתון (למשל אתר "הארץ"), או חלק ממנה (למשל אתר ynet הקשור ב"ידיעות אחרונות"). תכולה זו מוצעת לעתים חינם, תוך התבססות על הכנסות מפרסום, ולעתים תמורת תשלום. כל אתרי האינטרנט בישראל נותנים את המידע השוטף חינם, אך במרביתם עיון בארכיון הוא תמורת תשלום. אתר הפתוח אך ורק למנויים הוא זה של העיתון [http://www.wsj.com Wall Street Journal]
פרסום
ראו גם
- ניו-ג'ורנליזם
- לשכת העיתונות הממשלתית
- תרמית הירח הגדולה
קישורים חיצוניים
- [http://www.nrg.co.il מעריב (NRG)]
- [http://www.ynet.co.il ידיעות אחרונות (ynet)]
- [http://www.haaretz.co.il הארץ]
- [http://www.globes.co.il גלובס]
- [http://www.hazofe.co.il הצפה]
- [http://www.makorrishon.co.il מקור ראשון]
- [http://www.bizportal.co.il ביזפורטל]
- [http://jnul.huji.ac.il/dl/newspapers/index1024.html עיתונות עברית היסטורית], באתר בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. באתר סריקה דיגיטלית של מרבית גליונות העיתונים העבריים "חבצלת", "הלבנון", "המגיד", "הצפירה", "הצבי" ו"המליץ".
- [http://www.newspaperindex.com Newspaper Index] - רשימת עיתונים ברחבי העולם (אנגלית)
-
דרמה
דרמה הינה מונח ספרותי המציין צורה ספרותית שנועדה לביצוע באמצעות שחקנים. דרמה ניתנת לביצוע באמצעות המחזה, סרטים, או טלוויזיה.
מקור המילה "דרמה" במילה היוונית שמשמעה "מעשה", מהפועל "לעשות".
היוונים השתמשו במילה זו לתאר את הטרגדיות היווניות.
דרמה יוונית
בתיאטרון היווני באתונה היו שלושה סוגי דרמה: טרגדיה, קומדיה ומחזה סטירי. מקור הטרגדיה והקומדיה האתונאיים לוט בערפל; סביר מאוד להניח כי במקור היתה הדרמה היוונית חלק מטקס דתי.
ראשית היתה המקהלה, ובה זמר מוביל ששר על גיבור אגדי כלשהו; בתקופות מאוחרות יותר החל המוביל לגלם את הדמות במקום לשיר עליה. בהמשך נוסף דיאלוג בין כמה שחקנים, והתוצאה היתה הטרגדיה היוונית. צורות הדרמה האחרות הופיעו בהמשך.
ראו גם
- קומדיה
- טרגדיה
- פארסה
- רומן
- מלודרמה
- אופרה
קישורים חיצוניים
- [http://www.arlymasks.com/timeline.htm מסכות דרמה יווניות ורומאיות]
-
ja:ドラマ
ko:드라마
אומנות הקרקסאומנות הקרקס זהו תחום הכולל בתוכו מגוון של אומנויות שונות שעשויות להופיע בקרקס.
אומנויות הקרקס
- אקרובטיקה
- אילוף חיות
- להטוטנות
- דיאבולו
- דוויל סטיק
- חד אופן
- ליצנות
- סטאף
- פוי
- קסם
- אומנות בלונים
קטגוריה:קרקס
סטנד אפמופע סטנד-אפ, הוא מונולוג של קומיקאי המופיע על הבמה או דיאלוג שהוא מקיים עם הקהל, ובו הוא מציג מבט שונה ומבדר על סיטואציות שונות משגרת החיים היומית. מקור השם סטנד-אפ מגיע מאנגלית; Stand Up פירושו לעמוד, כיוון שהקומיקאי לרוב עומד במהלך המופע.
מבנה המופע
האמן מתחיל את המופע עם נושא מסוים שמוכר לקהל כדי להכניס את הקהל לאווירה מסוימת. הבמה בדרך כלל ריקה מאביזרים ומתפאורה למעט מקרים מיוחדים שבהם הטקסט דורש אביזרים נלווים (בדרך כלל אלו יהיו אביזרים פשוטים ובודדים כגון כיסא או שרפרף). לרוב חלק מהטקסט במופע מאולתר באמצעות הדינמיקה שבין הקהל לאמן. הקומיקאי עומד במהלך כל המופע, אלא אם נדרשת ישיבה או שכיבה על הריצפה במהלך מערכון מסוים, ולעיתים אף יורד מהבמה אל הקהל ומקיים עימו דיאלוג שחורג מהטקסט שנכתב מראש.
המופע מורכב ממספר מערכונים. כל מערכון הוא קטע קומי שעוסק בנושאים מתחלפים ממופע למופע.
היסטוריה
אמנות הסטנד-אפ החלה את דרכה בארצות הברית בסוף המאה ה-19 במופעי וודוויל ע"י הצגת מונולוגים הומוריסטיים (אחד המופיעים הבולטים היה מארק טווין) וכלה בתיאטרון היידיש ומופעי קרקס וליצנות שונים. רוב הקומיקאים לא נחשבו אמנים אלא "מספרי בדיחות" סתמיים ש"חיממו" את הקהל כמופע פתיחה או בידרו את הקהל במהלך ההפסקות במופעים.
להיות קומיקאי נחשב לשלב בדרך לקריירה בעסקי הבידור ולא כמקצוע כשלעצמו והבדיחות סופרו במגוון רחב של נושאים כאשר לכל מופע היה נושא ספציפי שבו עסקו הבדיחות כגון בדיחות על הורי החתן והכלה או הומור אתני שכלל בדיחות על גזעים שונים כגון שחורים, לבנים, היספאנים ויהודים. הועלו גם מופעי "הומור כחול" שבהם סופרו בדיחות גסות והנושא העיקרי של המופעים היה יחסי מין. השפה הייתה גסה ומופעים אלה נערכו בעיקר במועדוני לילה והגבילו את האמנים ביכולתם להתקדם בתחום משום שמופעים בסגנון זה נחשבו לא לגיטימיים.
בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, דור חדש של קומיקאים החל לחקור נושאים פוליטיים, נושאים אתניים ותרבותיים, הומור שחור (בדיחות על אסונות, כגון בדיחות על השואה) והומור גס שעסק במין. מופעי הסטנד-אפ התגלגלו מבדיחות בודדות ונפרדות לדיאלוגים ומונולוגים מורכבים עם "פאנץ' ליין" (שורת מחץ), שהיא "הפואנטה" או המרכז של הבדיחה והיא זו שלמעשה מעוררת את הקהל לצחוק. מופעים מתקדמים יותר עסקו בהומור שחור ובסאטירות שהפכו במרוצת השנים ליותר ויותר גסות.
הסטנד-אפ פרץ את גבולות ארצות הברית ובמהלך שנות ה-70 החלו להעתיק במקומות רבים בעולם את פורמט הופעת הסטנד-אפ והוקמו מועדונים רבים.
סטנד-אפ בישראל
בשנות השישים והשבעים התקיימו בישראל מופעי סטנד-אפ בודדים. אמן הסטנד-אפ הבולט באותה תקופה היה אורי זוהר. גם השחקן והבדרן שייקה אופיר הופיע בקטעי סטנד-אפ. אולם, כמעט כל מופעי הבידור של התקופה היו כתובים מראש, כמו אלו של שלישיית הגשש החיוור או קברטים של חנוך לוין. בשנות השבעים בלט יהונתן גפן בהופעות סטנד-אפ המשלבות סאטירה נוקבת על החברה והמדינה בהשראת הסטנדאפיסט האמריקאי הפרוע לני ברוס.
מאמצע שנות השמונים תפס פורמט זה תאוצה ואמני סטנד-אפ רבים צפו אל תודעת הקהל.
מי שנודע כאחראי על פריחת הסטנד-אפ בישראל באותה התקופה היה השחקן שמואל וילוז'ני. יש המספרים כי הוא טס ללונדון ושם צפה באדם עומד באחת הכיכרות ומציג בפני העוברים והשבים באופן קומי. וילוז'ני הוקסם ממופע הרחוב ועם חזרתו לישראל הקים מועדון בתל אביב שבו התקיימו מופעים שונים בפורמט זה. במקביל התקיימו מופעי סטנד-אפ אחרים, בעיקר באולם "בית ציוני אמריקה". במופעים אלו ניתנה בין היתר הזדמנות לאנשים אנונימיים לנסות להצחיק במשך מספר דקות, כשהקהל קבע האם הם יוכלו להמשיך או יאלצו לרדת מהבמה.
במהלך שנות ה-90 הוקמו מועדוני סטנד-אפ ברחבי הארץ. הבולט שבהם הוא הקאמל קומדי קלאב, שבו התגלו כשרונות רבים ורוב האמנים שמופיעים כיום בטלוויזיה הגיעו ממנו. בין תוכניות הסטנד-אפ הבולטות הייתה "האקדמיה לצחוק" בערוץ 2 שהייתה תחרות קומיקאים שהגיעו מרחבי הארץ ו"עובר כל גבול" שהיא תוכנית סאטירה בערוץ הסרטים הישראלי בלווין. קטעי סטנד-אפ גם הופיעו במסגרת תוכניות אחרות כגון "הראשון בבידור" בהנחיית דודו טופז ופינת הסטנד-אפ של עדי אשכנזי בתוכניתו של יאיר לפיד.
סטנדאפיסטים ידועים
ישראל
- רועי לוי
- שלום אסייג
- עדי אשכנזי
- שחר חסון
- שגיב פרידמן
- גיל קופטש
- אבי קושניר
- נאור ציון
חו"ל
- לני ברוס
- ג'רי סיינפלד
- כריס רוק
- קולין מוקרי
- לי אוונס
- דניס לירי
- אדי מרפי
- ג'יימי פוקס
- ג'יי לנו
- אלן דג'נרס
ראו גם
- בדיחה
- הומור
- סאטירה
- קומדיה
- סיטקום
קטגוריה:הומור
קטגוריה:אמנות הבמה
קולנוע
קטגוריה:בידורבידור הוא תחום בתרבות הכולל את ענפי אמנות הבמה והרחוב. בנוסף, גם טלוויזיה, קולנוע, רדיו ועיתונות עשויים לשמש כבידור. למרות שמו המטעה, ענף הבידור לא כולל רק תכנים בעלי תוכן הומוריסטי או מצחיק, אלא גם דרמה, מתח, אימה וכו'.
מטרתו של הבידור היא להסב הנאה לצופים בו.
קטגוריה:תרבות
קטגוריה:תקשורת המונים StalgasinUna "Ciudad" de una especie extraterrestre del universo de Star Wars.
Stalgasin era la colmena capital del planeta Geonosis. Aquí vivía el Archiduque Geonosian Poggle The Lesser, quien controlaba otras 20 colmenas principales a lo largo del planeta. Stalgasin estaba contruída con polvo de roca mezclada con los desechos de un parásito llamado Phidna, igual que todas las edificaciones del planeta.
En esta colmena, la cual era exorbitantemente grande se hallaban varias fábricas de androides de Batalla (Battle Droids) y la Arena de Geonosis principal. Desde Stalgasin, fue que se empezó a negociar con la Federación de Comercio y finalmente donde se firmó el tratado de la Confederación y se estableció el primer cuarto de operaciones de los Separatistas (Confederacy).
Categoría: Planetas y ciudades de Star Wars
statystyki online casinos dieta sylwester prag hotel
|
|
|
| :: RELATED NEWS :: |
Nicolas Claude Fabri de Peiresc
Nicolas-Claude Fabri de Peiresc (December 1, 1580 – June 24, 1637) was a French astronomer and savant who maintained a wide correspondence with scientists and was a successful organizer of scientific inquiry, whose own researches were not co
|
Lyon Playfair, Baron Playfair
Lyon Playfair, 1st Baron Playfair, GCB, PC, FRS (May 1, 1818 – May 29, 1898) was a Scottish
|
Claude Antoine Prieur-Duvernois
Claude Antoine, comte Prieur-Duvernois (December 2, 1763 - August 11, 1832), was a French engineer and a politician during the French Revolution and afterwards.
He was born at
|
Moulton (crater)
Moulton is a lunar crater on the Moon's far side, just beyond the south-southwestern limb as seen from the Earth. The crater is attached to the southern edge of Chamberlin crater, and it lies at the northern terminus of the Vallis Schrödin
|
Tower Mustard
See text
Arabis (rockcress) is a genus of flowering plants, within the family Brassicaceae, subfamily Brassicoideae.
Brassicoideae
Though traditionally recognized as a large genus with many Old World and New World member
|
Gaspard-François-Clair-Marie Riche, Baron de Prony
Gaspard Clair François Marie Riche de Prony (July 22, 1755 - July 29, 1839) was a French mathematician and engineer, who worked on hydraulics.
He was Engineer-in-Chief
|
Victor Regnault
Henri Victor Regnault (July 21, 1810 – January 19, 1878) was a French chemist and physicist best known for his careful measurements of the thermal properties of gases.
Born in Aix-la-Chapelle in 1810, he moved to Read More... |
Jean-Guy Paquet
Jean-Guy Paquet (born January 5, 1938) is a Canadian scientist, businessman, and former rector of Laval University.
Born in Montmagny, Quebec, he received a Doctor of Electrical Engineering from Laval University in 1963. From 1967 to
|
Amakudari
The Japanese practice of Amakudari means, "descent from heaven." When a high ranking official from the government wishes to retire there is often a well paying job waiting for them in some large corporation. In exchange for this position, the new employee will use their connections to push for favorable legislation to help the corporation. In the US, this practice is known as the revolving door.
See Government-business relation
|
Graham Duff
Graham Duff is a British writer and producer.
He produced and appeared in the BBC Two television series Dr. Terrible's House of Horrible (2001). He also wrote and appeared in the BBC Radio 4 science fiction comedy
|
|
