:: wikimiki.org ::
| בית משפט |
בית משפטבית משפט הוא חלק מהרשות השופטת - ערכאה שלה נותנת המדינה סמכות שפיטה כללית.
"בית משפט" הינו חלק ממערכת בתי המשפט הכללית של המדינה, בעוד ש"בית דין" דן בעניין מסויים, ובדרך כלל לפי מערכת דינים מיוחדת ושונה ממערכת החוקים הרגילה.
לפעולתו של בית המשפט מקובלות שתי חלופות:
- השיטה האדברסרית, שיטת משפט, המקובלת במיוחד בארצות שבהן נהוג המשפט המקובל (לרוב ארצות חבר העמים הבריטי ומדינות שקיבלו את שיטת המשפט הבריטית, וביניהן, במידה מסויימת מדינת ישראל), שבה משמש שופט (או חבר מושבעים) כמכריע פאסיבי על פי עובדות וטיעונים המובאים בפניו על ידי בעלי הדין, ואינו לוקח חלק אקטיבי בחיפוש העובדות והכללים המשפטיים שיש להחיל במקרה הבא לדיון.
- השיטה האינקוויזיטורית, המקובלת בארצות שבהן נהוג המשפט הקונטיננטלי המכונה גם "המשפט האזרחי", ובמיוחד בצרפת ובארצות מערב אירופיות. המילה אינקוויזיטורי באה מהשורש בשפות האירופיות שמשמעותו לחקור. ואכן, בשיטה האינקוויזיטורית השופט נוטל חלק פעיל בחקירה, ויכול למצוא עובדות וראיות שבעלי הדין בחרו שלא להביא בפניו.
ראו גם
- בתי המשפט בישראל
קטגוריה:חוק ומשפט
ja:裁判所
מדינה
מדינה מתוארת במדע המדינה בדרך כלל כקבוצה של אנשים הגרים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקית ופוליטית.
לפי הגדרה זו, המונח מדינה כולל בתוכו את המושג שלטון, בשימוש אחר, שני המושגים נרדפים. בין סוגי המדינות שהתפתחו עם ההסטוריה היו ערי המדינה של יוון העתיקה, הריבונות הייתה מוטלת על האזרחים החופשיים של העיר העצמאית.
במהלך ימי הביניים, אירופה הייתה מחולקת להמון נסיכויות, שריבונותיהן וגבולותיהן השתנו בתכיפות. ממצב זה של אנרכיה פוליטית, מדינת הלאום המודרנית, המורכבת מאנשים בעלי אזרחות דומה החיים בטריטוריה מוגדרת, התפתחה בתהליך הדרגתי שהשתרך לאורך מאות שנים. סוג השלטון השתנה, בהתחלה קמו שלטונות מונארכיים לחלוטין ולאחר מכן קמו מונארכיות קונסטיטוציוניות (חוקתיות) או רפובליקות, כמה מהן פדרציות או איחודים של מדינות חצי עצמאיות.
במאה ה-20, משטרים טוטאליטריים ודיקטטורים, בהן שליט אחד אוחז בידיו את כל הכוח, התקיימו בכמה מדינות.
סוגית הגבולות של מדינות היא סוגיה חשובה, שתיאורטיקנים שונים במדע המדינה נדרשו לה. ישנן מדינות, כדוגמת ישראל, אשר גבולותיהן עדיין אינם מוחלטים בעיני הקהילה הבינלאומית. למרות זאת, בהתאם לתאוריות שונות במדע המדינה, למרות שמדינות כישראל אינן בעלות גבולות סופיים, הדבר אינו גורע מהן את הגדרתן כמדינה. בעיקר כיוון שיש במדינות אלו שלטון עצמי, ריבונות, שליטה על אמצעי האלימות (צבא, משטרה), הכרה מצד הקהילה הבינ"ל וכדומה. מאידך, עקב הסיבות שהוזכרו הרשות הפלשתינאית למשל, נכון ל2005 עדיין לא תוגדר כמדינה, למרות שגם היא נדרשת לשאלת הגבולות.
מבחינת הרכב האוכלוסייה, מדינות הן משלוש קטגוריות:
- מדינת לאום: מדינה של לאום אחד מרכזי.
- מדינה דו לאומית: מדינה אחת ובה שני לאומים בעלי מעמד שווה.
- מדינה רב לאומית: מדינה שבה יושבים לאומים רבים.
השלטון במדינה פועל מתוקף שלוש הנחות:
א. הסכמת האוכלוסייה לחיות באותה מדינה ולקבל את מרותה (בעיקר בדמוקרטיות).
ב. כוחה של המדינה להשליט סמכות וחוק (ריבונות).
ג. יכולתו להפעיל כוח חמוש מאורגן הפועל בשם המדינה ושהכוח הזה הוא היחיד שראוי לפעול-ללא מתחרים.
פדרציה- פדרציה היא איחוד של מדינות במטרה לתת לשלטון המרכזי סמכויות בתחום הביטחון, מדיניות החוץ, האוצר והחוקה.
לאומיות - היא הביטוי של עם לרצונו להתקיים במסגרת חברתית ומדינית משותפת.
אנארכיה - מצב של אי סדר, היעדר שלטון, היעדר סמכות מכוונת.
גבול מדיני - זה קו המגדיר את שטחה של המדינה, בד"כ – תוך הסכמה עם שכנותיה או – תחום הים עליו היא יושבת.
ריבונות של מדינה - ריבונות היא היכולת של השלטון לשלוט על השטח המדינה ולאכוף את חוקיה.
ראו גם
- עצמאות
מדינה
חוק
חוק הוא נורמה שנקבעה באופן רשמי, ונוסחה באופן אחיד וברור. כלומר, החוק הינו דפוס התנהגות מצופה בחברה מסויימת, המנוסח באופן שאינו תלוי באישור של פרט מסויים. מקורו של החוק הינו בהסכמה החברתית, אך צורת ניסוחו המחייבת הופכת אותו לחיצונית לאותה חברה, ומצוייה מעל להתנהגויות הפרטים בפועל.
לדוגמה, חוק האוסר על גניבה נובע מכך שמרבית הפרטים בחברה מאשרים אותו ומסכימים כי הוא קיים. במצב כזה, גם אם פרט מסוים אינו מכיר בקיומו של החוק, ינהגו שאר הפרטים כלפיו כאילו הכיר בו. מלבד זאת, עומד החוק כתוצר בלתי-תלוי של החברה, והפרטים רואים בו גורם שאינו תלוי ישירות בהתנהגותם.
חוק קשור באופן הדוק לשלטון, שכן הוא מהווה את בסיסו האופרטיבי של כל שלטון שכזה. למעשה, שלטון הופך לקבוע בזכות קביעת סמכותו בחוק. כמעט ולא התקיימו מצבים היסטוריים, בהם שלטון חדל מלהיות בלא שינוי בחוקים הרלוונטיים.
לדוגמה, בריון שכונתי עשוי להיות השליט הבלתי-מעורער של אותו הרחוב, אך שלטונו הוא ארעי. שרגע בו יחוקק חוק המאפשר לו לשלוט באופן רשמי, יהפוך שלטונו לקבוע. אומנם, באם ימות הבריון לפתע ישאר החוק מיותר וסתמי, אך לרוב יסתיים שלטונו של הבריון רק במסגרת שינוי בחוק עצמו.
ברוב מכריע של החוקים, קיימת סנקציה המוטלת, באופן תיאורטי, על החורגים מהחוק, בידי השלטון. השימוש בסנקציה זו מכונה אכיפת החוק, והיא חוקית בזכות עצמה.
קיומם של החוקים, כיישויות אשר מקורן בחברה אך הופכות להיות בלתי-תלויות בה לפי תפיסת הפרטים, יוצר לכל חברה מרחב קיום המבוסס על מערכת החוקים שבה. מרחב זה הינו פורמלי בלבד, ואינו תלוי בהתנהגות הפרטים בפועל.
לדוגמה, ברוב המדינות ישנם חוקים האוסרים גניבה, רצח ושוד. איסורים אלו והסנקציות הנלוות אליהם מרכיבים את המרחב התחוקתי של המדינות, כלומר- את ההתנהגות האידאלית מבחינת השלטונות. עם זאת, בפועל ההתנהגות עשויה להיות שונה לחלוטין. שתי מדינות בעלות מרחב תחוקתי זהה, עשויות להיות מדינות שונות לחלוטין בפועל, מבחינת ההתנהגות הממשית.
המרחב התחוקתי מתייחס אל עצמו, והינו עצמאי. נקודות המפגש של המרחב התחוקתי עם החברה הממשים, מצוי בשני אופנים:
- התנהגות של פרטים מסויימים, המאשרים את המרחב התחוקתי באופן מלא או חלקי, בהתנהגותם. בלא כמות מספקת פרטים השומרים על חלק ניכר של החוקים, ישארו החוקים קיימים, אך יהיו חסרי טעם.
- השפעה של החוקים על התודעה של בני האדם, שכן אלו נוטים לרוב לייחס להתנהגות חוקית משמעות שונה מההתנהגות הבלתי-חוקית בתודעתם, בלא התייחסות קונקרטית בהכרח למעשים עצמם.
מבחינה משפטית טכנית "חוק" הינו חלק מן הדין. ה"דין" הוא מערכת כלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסויימת, וכולל לדוגמה גם את התקדים הנקבע על ידי בית המשפט, או את המנהג, ושניהם שונים באופן מהותי מן החוק.
תהילך יצירתו של החוק קרוי חקיקה.
התחום העוסק במרחב התחוקתי מכונה משפטים.
החוק, על-פי מהותו, בא ליצור נורמה כללית, אך לעתים נחקק חוק, או נחקק שינוי בחוק, לפתרון בעיה אישית. אף שהחקיקה מנוסחת גם במקרים אלה בשפה כללית, ידוע לכל שהיא באה לתת מענה לאדם מסוים. על תופעה זו עמד פרופ' מרדכי קרמניצר, בעת דיון שנערך בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בשינוי בעל אופי כזה:
:"אחד המאפיינים של חקיקה גרועה היא חקיקה שנועדה להסדיר עניין מסוים. זו גם לא דוגמא טובה מבחינה חינוכית כשהכנסת מחוקקת חוקים שנועדו לפתור בעיות פרסונליות כמו 'חוק דרעי', 'חוק נתניהו' או 'חוק פרס'. הנורמה צריכה להיות נורמה כללית".
החוק בישראל
הביטוי "חוק" במשמעותו הטכנית הצרה משמעו נורמה שנקבעה על ידי הכנסת לאחר הליך מסויים. (קריאה טרומית אם המדובר בהצעת חוק פרטית, ולאחר מכן קריאה ראשונה, שניה ושלישית), ולאחר מכן נחתמה בידי יושב ראש הכנסת, השר האחראי על הנושא ונשיא המדינה, ופורסמה ברשומות. החוק נקרא בשם, ובשם השנה בה חוקק, ולדוגמה: חוק התכנון והבניה, תשכ"ט - 1969.
בכך שונה ה"חוק" מן הדינים הבאים:
- החוקה, שעדיין לא נכתבה בארץ.
- חוק יסוד, שהוא פרק מפרקי החוקה אותו מחוקקת הכנסת בתפקידה כאספה מכוננת מעת לעת.
- הפקודה, שהיא נורמה שנקבעה על ידי גוף שאינו נבחר כגון הנציב העליון בזמן המנדט הבריטי או מועצת המדינה הזמנית מיד לאחר קום המדינה.
- הצו, הכללים או התקנות, שהם חקיקת משנה הנחקקת על ידי זרוע מזרועות הרשות המבצעת,אם המדובר במשרד ממשלתי, רשות עירונית, או כל גוף אחר המוסמך לחוקק חקיקת משנה.
לכל אחד מדינים אלו תוקף שונה, במידה והם סותרים זה את זה. מבחינה עקרונית המדובר בפירמידה שבראשותה ה"חוקה" ומתחתיה ה"חוק" כשמתחתיו חקיקת המשנה, (כאשר מבחינת הכמות החוקה היא מסמך קצר לרוב, ומספר התקנות והצוים בחקיקת המשנה הוא גדול בהרבה ממספר החוקים) ובמקרה של סתירה יחול הדין העליון בפירמידה (כך שהחוקה תחול במקרה של סתירה עם החוק, והחוק יחול במקרה של התנגשות עם חקיקת משנה).
ראו גם
החקיקה בישראל - חוק ההסדרים
קטגוריה:מדע המדינה
קטגוריה:חוק ומשפט
קטגוריה:ישראל: חוק ומשפט
משפטים
משפטים הינו תחום העוסק בחקר הפרדיגמה של החוק ודרכי אכיפתו. מחד, יש המסווגים את המשפטים כתחום אינטרדיסיפלנארי בגלל אופיו של התחום - תחום המתקשר הן למדעי החברה הן למדעי הרוח והן למדעי המדינה, ומאידך, הגישה הנפוצה רואה בו תחום העומד בפני עצמו.
כרקע לתחום המשפטים, החברה האנושית לדורותיה גיבשה לעצמה במהלך ההיסטוריה 'קודי התנהגות', אשר כל החברים בה אמורים לנהוג לפיהם. אלה הם החוקים, אשר נועדו להסדיר באופן פורמלי את האינטראקציה החברתית על פי עקרונות שונים, המיוחסים לרוב על ידי הקבוצות השולטות בחברה כמייצגי המוסר.
לדוגמה, חוק הרווח בכל התרבויות בהן קיים קניין פרטי, למשל, הינו ציווי כגון 'לא תגנוב', המוכר לנו מאז שחר ההיסטוריה, מחוקי חמורבי והתנ"ך, ועד לחוקי כל מדינה ומדינה בעולם המודרני.
על אף שהחוקים מיוחסים כמעט בכל התרבויות (ולרוב בדיעבד) לעקרונות מוסריים, ההתנסות ההיסטורית מראה כי בטבע האנושי יש מגמה מתמדת, לפיה לא כל הפרטים עליהם חלים החוקים מקפידים לקיים אותם כל הזמן. לשם צמצום מגמה זו הוקמו על ידי הקבוצות המחוקקות מערכות משפט, המקיימות סנקציות הניתנות לחלק ממפרי החוקים, על פי מדיניות מוגדרת מראש.
למערכת המשפט מטרות רבות, אשר הראשית שביניהן היא יצירת מערך הרתעה לפרטים בחברה, אשר משנה את שיקולי הרווח-תועלת שלהם בעת שהם שוקלים האם להפר את החוק, מתוך הנחה כי שיקולי רווח-תועלת רציונליים תקפים במקרים אלו. מערכת המשפט גם משקפת את ערכיה ותפישותיה של החברה, וגם מעצבת אותם על פי אמות המידה הראויות בעיני מפתחיה.
בתקופות קדומות היו נהוגים עונשים גופניים, החל מ"שן תחת שן" וכלה בהריגה, ואילו כיום נהוגים יותר, ברוב המדינות המתקדמות, עונשים כספיים או המגבילים את חרותו של העבריין.
עידן הגלובליזציה לא פוסח על תחום המשפט: נעשים נסיונות להקים 'בית משפט בינלאומי' בר חשיבות ולגיטימציה בינלאומית, אשר יאכוף חוקים בינלאומיים וידון בעבירות בעלות משמעות בינלאומית (פשעי מלחמה, למשל), באופן חוצה גבולות ומדינות. מוסדות שכאלו כבר קיימים בתחומים מוגדרים, ובעיקר בכלכלה.
ראו גם
- מונחים במשפטים
תחומי משפט עיקריים
- משפט חוקתי
- משפט מנהלי
- משפט בינלאומי
- המשפט הפלילי
- דיני חוזים
- הדין האזרחי
- דיני הנזיקין
- דיני עבודה
- דיני קניין
- דיני קניין רוחני
- עוולות מסחריות
- משפט צבאי
המשפט הפרוצדורלי ודיני הראיות
- דיני הראיות
- דיון אזרחי
- דיון פלילי
תחומי משפט נוספים
- דיני מחשבים
- דיני ביטוח
- דיני משפחה
- הגבלים עסקיים
- דיני לשון הרע
- דיני הירושה
שיטות משפט
- המשפט המקובל
- המשפט הקונטיננטלי
- השיטה האדברסרית
- השיטה האינקוויזיטורית
- חוק קאזואיסטי
- הרמוניזציה
תורת המשפט
- פוזיטיביזם משפטי
- ריאליזם משפטי
- משפט הטבע
- הגישה הביקורתית למשפט
- שיטות אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים.
חקיקה ופסיקה בישראל
- הכנסת
- בתי המשפט בישראל
- פסקי דין חשובים בישראל
- החקיקה בישראל
- רשומות
- חוקי היסוד
- חוקי מדינת ישראל
- המהפכה החוקתית
שופטים בישראל
- ראו בערך בית המשפט העליון
חקיקה ופסיקה בארה"ב
- חוקת ארצות הברית
- בית המשפט העליון של ארצות הברית
- מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
שופטים בארה"ב
- ויליאם רנקוויסט
- קלרנס תומס
קישורים חיצוניים
- [http://www.law-info.co.il הפורטל המשפטי לאזרח] מידע מקיף על מירב תחומי המשפט, מאמרים טיפים, פורומים, עורכי דין ועוד.
לקריאה נוספת
- חיים ה' כהן, המשפט, הוצאת מוסד ביאליק, 1991.
- יורם דינשטיין, יסודות המשפט, הוצאת משרד הביטחון, 1986.
- אוריאל פרוקצ'יה, בועות משפט - הרצאה לפתיחת שנת הלמודים (1990), משפטים כ(1) (תש"ן) 17-4).
קטגוריה:חוק ומשפט
קטגוריה:ישראל: חוק ומשפט
ja:法律
simple:Law
zh-tw:%E6%B3%95%E5%AD%B8
zh-cn:法学
המשפט המקובלהמשפט המקובל (The Common Law) הינו ענף משפטי המהווה חלק ניכר ממשפטה של אנגליה ובעקבותיה של ארצות רבות, במיוחד אלו השייכות לחבר העמים הבריטי או שהיו בעבר תחת שלטונה של בריטניה, וביניהן, בימיה הראשונים, מדינת ישראל. המשפט המקובל כולל בתוכו עקרונות רבים המהווים חוק לא סטטוטורי, דהיינו חוק שלא נתקבל על ידי פרלמנט.
יש לשים לב, שהמונח "המשפט המקובל" משמש בשפה העברית גם במשמעות רחבה יותר, ככינוי למשפט האנגלי בכללותו (לרבות דיני היושר וחוקי הפרלמנט, שכמובן אינם חלק מהמשפט המקובל במובנו המצומצם). כך למשל הביטוי "ארצות המשפט המקובל" פירושו "הארצות הנוהגות בשיטת המשפט האנגלי" - ולא דווקא הענף הספיציפי שבו דן ערך זה.
היסטוריה של המשפט המקובל
המשפט המקובל התפתח באנגליה, באמצעות השיטה האדברסרית (שיטה משפטית שבה השופט משמש כמכריע באופן פאסיבי בין שני צדדים יריבים שעליהם הנטל להציג בפניו את הראיות, בניגוד ל"שיטה האינקוויזיטורית" שבה לשופט תפקיד פעיל באיתור הראיות ובהבאתן לבית הדין). באותם ימים לא היו חוקים כתובים - לא של המלך ולא של הפרלמנט - והשופט נדרש להכריע בהסתמך על מנהג, מסורת ותקדים. המדובר בהסקה קזואיסטית, כלומר הסקה על בסיס העקרון שנקבע במקרה קודם (השוואה בין המקרה העומד לדיון לבין מקרים קודמים על סמך העובדות המשותפות ביניהם). מכיוון שהדרישה הבסיסית הייתה שהמשפט יהיה שוויוני, התוצאה הייתה, שעיקרון שנקבע בעניין מסויים יצר תקדים מחייב למקרים דומים (שאחרת, אין המשפט שוויוני). כך למשל, אם במשפט מסוים נקבע שאדם אחראי לנזקים שסוסו גרם, לא יכול השופט לקבוע, במקרה אחר, שאדם אינו אחראי לנזקים כאלו (שהרי קביעות סותרות הן פגיעה בשוויון). עם זאת יכל השופט השני "לאבחן" בין המקרים, כלומר לקבוע, למשל, שאדם אחראי לנזקי סוסו אם הסוס ידוע כמועד לפורענות, אבל לא במקרה של סוס שאינו ידוע כמועד להזיק. וכך, נוצרו בעצם שני עקרונות משפטיים, מבלי שהייתה פגיעה בשוויון.
יש להדגיש, שתקדים שקבע שופט חייב כמובן גם אותו עצמו, ורק חוק פרלמנטרי יכל לאפשר סטייה מתקדים. עיקרון זה "נשבר" לראשונה רק במחצית המאה העשרים, שאז נקבע שבית-הלורדים (שהיה אז הערכאה השיפוטית הגבוהה באנגליה) - רק הוא יכול לסטות מתקדימים של עצמו (וזכות זו אינה נתונה לבתי-המשפט הנמוכים ממנו).
המשפט המקובל יכול להיות כתוב, או בלתי כתוב. הוא יכול גם להסתמך על חוק שנתקבל על ידי הפרלמנט. מאופיו של המשפט המקובל, אין לו טקסט רשמי ומחייב (כמו שיש, למשל, לחוק של הכנסת). למעשה, הקבצים שבהם רוכזו, נערכו והופצו עקרונות המשפט המקובל (כמו הקבצים הנודעים של הלסבורי והיילשאם) הם (להלכה) קבצים פרטיים ואין לטקסט שלהם תוקף רשמי . עם זאת, מבחינה מעשית היחס ל"קבצים פרטיים" אלו הוא כיחס לחוק מחייב לכל דבר, שהרי אינם אלא ריכוז של תקדימי המשפט המקובל (שהם בוודאי מחייבים).
בארצות שאינן נוהגות לפי המשפט המקובל, ערוכים החוקים בקבצים הקרויים "קודים" (לדוגמה "קודקס נפוליון"), והליך של חקיקה שנועד להסדיר ענף מסוים של הדין נקרא "קודיפיקציה".
בתחום המשפט האזרחי (להבדיל מן המשפט הפלילי), המשפט המקובל התפתח כאמצעי לפסיקת פיצויים לנפגעים מעוולות, בתחום המוסדר על ידי דיני הנזיקין, וכאמצעי להכרה בחוזים והסדרת דיני חוזים.
אמנם שיטת המשפט המקובל נהגה במשפטים אזרחיים ופליליים כאחד, אבל כיום הביטוי "המשפט המקובל" התייחד אך ורק לתחום האזרחי, כאשר בתחום הפלילי עברו החוקים ברוב המדינות - אם כי, לא באנגליה - תהליך של קודיפיקציה כבר במאה ה-19.
לפני היציבות המוסדית שהביא עמו לאנגליה הכיבוש הנורמני על ידי ויליאם הראשון, בשנת 1066, האזרחים האנגלים נשלטו על ידי מנהגים מקומיים לא כתובים שהיו שונים מאזור לאזור, ונאכפו באופן שרירותי. למשל, בתי המשפט היו לרוב אסיפה עממית שדנה בתביעות ובאישומים, ואם לא יכלה להגיע להחלטה מוסכמת, היתה מורה לנאשם (או לנתבע) להחזיק ברזל מלובן, לקחת אבן מלוהטת מתוך סיר ברזל, או לקפוץ לתוך מים גועשים. שרידת הנתבע את ההליך (שנקרא "אורדליה") היא שקבעה את חפותו, או את צדקת טיעוניו.
בשנת 1154, הנרי השני לבית פלנטג'נט, איחד את החוק האנגלי וקבע משפט "מקובל" על כל הארץ, באמצעות איחוד המנהגים המקובלים במחוזות השונים, והפסקת השרירות בפסיקה והסעדים השרירותיים שהיו מקובלים עד אז. הוא הקים לראשונה חבר מושבעים של אזרחים שנשבעו לחקור בהגינות מקרים פליליים ותביעות אזרחיות. חבר המושבעים הגיע לפסק דינו דרך הערכת הידע המקומי המקובל, ולא באמצעות בחינת ראיות, וזהו הבדל משמעותי מדרך פעולת בתי המשפט כיום.
יצירת מערכת אחידה ורבת כוח של בתי המשפט על ידי הנרי השני, הביאה לסכסוך עם הכנסייה, אשר במקומות שהיו נתונים למרותה ניסתה לאכוף את החוק הכנסייתי (או "הקנוני") שהיה שונה מן החוקים המקומיים שהפכו למשפט המקובל. הדבר הביא לאירוע ההיסטורי החשוב של רצח הארכיבישוף מקנטרברי, תומס בקט. לבסוף הוסדרו העניינים לטובתו של הנרי השני, והמשפט המקובל נותר על כנו. בקט, לעומתו, הוכרז כקדוש של הכנסיה הקתולית.
עוד במאה ה-15 נראה כי מערכת המשפט המקובל אינה מספיקה עוד לאופי הדינמי של חיי המסחר. המערכת היתה בנויה על מספר קבוע ומוגדר של עילות תביעה, שלהן ניתן מספר מצומצם של סעדים, ובמיוחד פיצויים. תובעים אשר לא מצאו עילת תביעה המתאימה למקרה שלהם (לדוגמה, במקרה הנפוץ שמסיג גבול השתלט על אדמתם, והיה צורך לצוות על פינויו, דבר שאינו אפשרי על פי הסעדים שמעניק המשפט המקובל), אך חשו כי הצדק והיושר מחייבים מתן סעד, פנו באופן אישי למלך. כך התפתחה מערכת שלמה ונפרדת של דינים, הקרויים דיני היושר (Equity), ובה דנה מערכת שלמה ונפרדת של בתי משפט. דיני היושר והמשפט המקובל היו לעתים קרובות בהתנגשות, וההתדיינות היתה עלולה להמשך שנים, בעיקר בשאלות של סמכות בית המשפט לדון במקרה מסוים, כאשר צד אחד פנה לבית משפט של יושר, והשני לבית משפט הדן על פי המשפט המקובל. דוגמה ספרותית לעניין מסוג זה מצויה בספרו של צ'ארלס דיקנס, "בית קדרות".
כדי לפתור מצב זה נחקק בשנים 1873 ו-1875 חוק בתי הדין, אשר קבע מערכת אחידה של בתי משפט, וקבע כי במקרה של התנגשות דינים ידון בית המשפט על פי דיני היושר. גם היום, במדינות מסויימות בארצות הברית (כגון דלאוור), קיימות מערכות שונות של בתי משפט לפי המשפט המקובל ולפי היושר.
מערכות משפטיות על בסיס המשפט המקובל
המשפט המקובל משמש כיום כבסיס למערכת המשפטית במדינות הבאות: בריטניה (מלבד סקוטלנד, שלה מערכת משפטית המבוססת על אלמנטים שנלקחו מ "Corpus Juris Civiliis" שקבע הקיסר הרומי יוסטיניאנוס, ואומץ בסקוטלנד לפני האיחוד עם אנגליה ב1707), ארצות הברית (פרט ללואיזיאנה) קנדה (פרט לקוויבק) (לואיזיאנה וקוויבק שתיהן מושבות צרפתיות לשעבר), אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, הודו, מלזיה, סינגפור, הונג קונג, ומדינות רבות אחרות השייכות לחבר העמים הבריטי. באופן עקרוני, כל מדינה שהיתה מושבה בריטית בעבר, קיבלה את המשפט המקובל, פרט למדינות (כגון ישראל, נושא שיידון בהרחבה בהמשך) שבהן היתה נהוגה שיטת משפט אחידה ושונה, שהבריטים מצאו לנכון להשאיר, תוך כדי מתן פתח לתיקונים ברוח המשפט הבריטי.
האלטרנטיבה הראשית למשפט המקובל היא "המשפט הקונטיננטלי", המבוסס על קודיפיקציה נרחבת של כל תחומי המשפט, ובו השפעת התקדים פחותה במידה ניכרת. ברבות מארצות המשפט הקונטיננטלי נהוגה שיטת המשפט האינקוויזיטורי, בניגוד למדינות המשפט המקובל שבהן נהוג המשפט האדברסרי. המשפט הקונטיננטלי או "המשפט האזרחי" (Civil Law) (בשל הקודיפיקציה של הדינים האזרחיים הנהוגה במשפט זה) נהוג במדינות יבשת אירופה, בדרום אמריקה, ובמדינות שהיו שייכות לגוש הסובייטי.
העקרונות הבסיסיים של המשפט המקובל
חוקים (דברי חקיקה שנתקבלו על ידי הפרלמנט) שנתקבלו בארצות שבהן נהוג המשפט המקובל יתפרשו על ידי בתי המשפט בהתאם למסורת המשפט המקובל, ולכן בחקיקה בארצות המשפט המקובל, נהוג לנסח את החוקים באופן מצומצם, מכיוון שישנם דברים רבים הברורים מהתקדים ומהמנהג. קודיפיקציה בארצות המשפט המקובל (כגון הקודיפיקציה של החוק הפלילי בארצות הברית ובאנגליה במאה התשע עשרה) הינה הליך של איסוף ההלכות הנהוגות על פי המשפט המקובל, וניסוחן מחדש (restatement) על ידי הפרלמנט, לדבר חקיקה אחד. המשפט המקובל ממשיך להשפיע על החוקים שעברו קודיפיקציה בדרך של פרשנות החוק על ידי בתי המשפט.
בניגוד לחוקים המהווים ניסוח מחדש של הלכות המשפט המקובל, או הלכות המשפט המקובל שמעולם לא עלו על הכתב כחקיקה, ישנם חוקים שהם מעשה יצירה חדשני של הפרלמנט. לדוגמא עוולת "גרם מוות ברשלנות", שנתקבלה על ידי הפרלמנט האנגלי, ולא היתה ידועה במשפט המקובל. הסעדים הניתנים במקרה של גרם מוות ברשלנות אינם סעדים מן המשפט המקובל, כי אם הסעדים שנקבעו בחוק החדש. חוקים כאלו מפורשים על ידי בתי המשפט באופן מצמצם, ובפרשנות דווקנית (כזו הדבקה בניסוחן המדויק של מילות החוק).
בניגוד לכך, במקרה של עוולה בנזיקין שמקורה בהלכות המשפט המקובל, קיים לכל עילה כזו מגוון של ראשי נזק המצויים במשפט המקובל, בין אם יש להם איזכור בחקיקה הנזיקית החדשה ובין אם לאו. לדוגמא, אדם שנפגע בגופו מרשלנות, יוכל לתבוע פיצויים בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות, אובדן הכנסה, ועוד. רשימה זו של סעדים אינה צריכה להיות מפורטת בחוק, מכיוון שהיא קיימת במסורת המשפט המקובל, ומזה מאות בשנים פוסקים בתי המשפט סעדים אלו.
ספרות משפטית הנוגעת למשפט המקובל
העבודה החשובה ביותר על המשפט המקובל היא ספרו של סיר ויליאם בלקסטון "הערות על חוקי אנגליה" אשר נכתב בשנים 1765 - 1769. כיום החליף את הספר הזה, כמקור לעיון על ידי משפטנים מודרניים, הספר "חוקי אנגליה לפי הלסבורי" המתייחס הן למשפט המקובל והן למשפט הסטטוטורי.
המשפט המקובל ודיני מדינת ישראל
עם כניסת המנדט הבריטי לתוקף, בשנת 1917, היה המשפט בארץ ישראל מבוסס על המג'לה, קובץ חקיקה עותומנית, קזואיסטית. הקוד היה עירוב של המשפט האזרחי הקונטיננטלי והמשפט המוסלמי, והיה מעין ניסיון לקדם את דיני הממונות באימפריה העותומנית לכלל קודיפיקציה אירופית. עם כל אלו המג'לה היתה רחוקה מלהסדיר דיני ממונות בארץ מתפתחת ומודרנית (בתורכיה עצמה הוחלפה המג'לה ב1926 בקוד האזרחי השוויצרי). סימן 46 ל"דבר המלך במועצתו" משנת 1922 קבע כי המשפט שהיה בארץ עד תחילת המנדט יישאר בתוקף, וכך נותרו הוראות המג'לה על כנן, עד לתקופה מאוד מאוחרת, שנים לאחר קום המדינה (גם כיום ישנן הוראות חוק עותומניות החלות עדיין, ובמיוחד סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני הקובע כי אין לקבל ראיה בעל פה כנגד מסמך בכתב). עם זאת קבע סימן 17 לדבר המלך כי הנציב העליון יכול לחוקק חוקים, וכן קבע זאת החוק הבריטי באשר ל"שיפוט במדינות חוץ". סימן 46 קבע גם כי במקרה שלא ניתן למצוא תשובה במג'לה לבעיה המתעוררת (מקרה המכונה "לאקונה" או "חסר") יש לפנות למשפט המקובל ולדיני היושר האנגליים.
מכיוון ששפתה של המג'לה היתה השפה התורכית, שלא היתה מדוברת עוד בארץ לאחר הכיבוש הבריטי, ומכיוון שהדינים בה היו קזואיסטים ומיושנים, וחלק ניכר מן השופטים ועורכי הדין בארץ גדלו על ברכי המשפט הבריטי, השתמשה הקהיליה המשפטית שימוש נרחב בסימן 46 לדבר המלך על מנת להביא את עקרונות המשפט המקובל האנגלי שנראו אז מתקדמים וראויים יותר מעקרונות המג'לה.
בנוסף, השלטון הבריטי חוקק שורה ארוכה של חוקים, אשר ניתקו לחלוטין את הקשר של המשפט בישראל לעקרונות המג'לה. יצויין, כי במרבית מהתחומים בהם עסק המחוקק המנדטורי, היו תחומים שבאותו זמן כלל לא היו מוסדרים בחקיקה בבריטניה עצמה. מבין אלו יצויינו:
"פקודת סדר הדין הפלילי" משנת 1936, שחלקים ניכרים ממנה עודם בתוקף ומהווים את הבסיס לדיני העונשין בישראל.
"חוק זכויות יוצרים" משנת 1912, שתוקן רק באופן מינורי ומהווה, גם כיום, את הבסיס לדיני זכויות היוצרים בישראל.
"פקודת הנזיקין", משנת 1944, שכמעט ולא שונתה ומהווה כיום את הבסיס לכל דיני הנזיקים בישראל.
"פקודת הראיות", אשר עודנה בתוקף ומאמצת למשפט הישראלי עקרונות רבים של המשפט המקובל בנושא ראיות (תופעה אבסורדית במידה מסויימת שכן דיני הראיות במשפט המקובל נועדו במפורש להתמודד עם משפט מול חבר מושבעים - דבר שלא קיים בארץ).
עם הקמת מדינת ישראל, היה אחד מדברי החקיקה הראשונים שחוקקה מועצת המדינה הזמנית "פקודת סדרי השלטון והמשפט". דבר חקיקה זה נקרא "פקודה" כשם שנקראה החקיקה הבריטית, זאת על מנת לייחד את המונח "חוק" לדברי החקיקה שתקבע הכנסת, ולא המועצה שהיתה זמנית ולא נבחרה בבחירות. פקודת סדרי השלטון והמשפט קבעה, בסעיף 11:
:"המשפט שהיה קיים בארץ ישראל ביום ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948) יעמוד בתקפו, עד כמה שאין בו משום סתירה לפקודה זו או לחוקים האחרים שינתנו על ידי מועצת המדינה הזמנית או על פיה, ובשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה".
כך נותר המשפט המקובל, והפסיקה הבריטית המפרשת אותו (עד שנת הקמת המדינה), כמקור משפטי מחייב, כפי שהיה במשך שנות המנדט (בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה).
לאחר הקמת המדינה חלו כמה שינויים אשר הפחיתו מאד את השפעת המשפט המקובל על המשפט הישראלי. ראשית, פורש המשפט על ידי בתי המשפט הישראליים, באופן עצמאי מפירושו על ידי בתי המשפט בבריטניה. שנית, החלה חקיקה ישראלית עצמאית, אשר פיתחה עקרונות ישראליים שלא היו קיימים במשפט המקובל, וזאת במיוחד בדיני הממונות, אשר החל מסוף שנות השישים של המאה ה-20 עברו הליך מקיף של חקיקה, אשר הביא לפיתוח משפט חוזי ישראלי מקורי ועצמאי, שהיה מבוסס יותר על הקודקס הגרמני מאשר על הכללים האנגלים. לפיכך, חלק ניכר מעקרונות החקיקה הישראלית החדשה סותר במפורש עקרונות של המשפט המקובל (כגון עקרון "התמורה" בדיני החוזים, השימוש בנחשב בסטנדרט תום הלב וכו'), למרות שבמידה מסויימת זה עודנו משמש השראה לפרוש חקיקה זאת.
חוקים רבים שנחקקו על ידי הכנסת כללו במפורש סעיפים ששללו את תחולת המשפט המקובל, באמצעות ניתוק ה"צינור" של סימן 46 וקביעה כי הוראות הסימן לא יחולו בעניינים הנדונים בחוקים אלו. כך למשל סעיף 160 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, סעיף 150 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, ועוד.
לשיא הגיעה מגמה זו בחקיקת "חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980", שבו נקבע כי:
:"ראה בית המשפט שאלה משפטית ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה הפסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".
כן ביטל החוק במפורש את סימן 46 לדבר המלך במועצתו. יש האומרים כי חקיקת חוק זה ניתקה את הקשר האחרון שהיה למשפט הישראלי ולמשפט המקובל.
כיום (2005) עומדת בשלבי חקיקה יוזמה לקודיפיקציה מקיפה של המשפט האזרחי, אשר תביא לידי מיצוי את הליך ההתנתקות מן המשפט המקובל, ולהאחדת חוק ישראלי, המסדיר באופן ישראלי מקורי את כלל הדינים האזרחיים. כך יסתיים, למשל, תפקידה ההסטורי של "פקודת הנזיקין" שהיא אחד מדברי החקיקה המנדטוריים הראשיים שעודם בתוקף. עם זאת, הצעת החוק עדיין מצויה בשלבי חקיקה ראשוניים, ויחלוף זמן רב עד קבלתה, אם בכלל.
כיום ניתן לומר כי השפעת המשפט המקובל על החוק הישראלי היא השפעה היסטורית, הנוגעת לדרכי עיצובו של המשפט ולרוחו, וכי כיום מועטה מאד ההשפעה הישירה של המשפט המקובל על המשפט הישראלי, המורכב ברובו מחקיקה ישראלית המפורשת בבתי משפט ישראליים על פי פסיקה ישראלית מקורית. למרות כל אלו, עדיין קיימים מונחי יסוד המשוייכים באופן היסטורי למשפט המקובל, המשמשים ויוסיפו לשמש במערכת המשפטית הישראלית, כגון "ההליך האדברסרי" (תפקידו של השופט כמכריע באופן פאסיבי במחלוקת על פי הראיות שמביאים בפני הצדדים, ולא כבעל תפקיד אקטיבי של איסוף ראיות, וחיפוש אחר טיעונים משפטיים), ו"התקדים המחייב", שיטה המחייבת פרשנות של החקיקה על פי תקדימים שקבעו בתי המשפט בעבר, בניגוד לשיטות משפט המבוססות על קודיפיקציה המתיימרת למצוא תשובה בחוק לכל מקרה.
קטגוריה:חוק ומשפט
קטגוריה:המשפט המקובל
ja:コモン・ロー
חבר העמים הבריטי
חבר העמים הבריטי הוא ארגון ולונטרי של מדינות עצמאיות, שמורכב ברובו מהממלכה המאוחדת והמושבות שלה לשעבר. היום שמו של הארגון הוא The Commonwealth of Nations אולם רבים עדיין קוראים לו בשמו הקודם - חבר העמים הבריטי - אם מסיבות היסטוריות ואם כדי להבדיל בינו לבין חברי-עמים אחרים. יום שני השני של חודש מרץ הוא יום חגו של הארגון.
לא כל המדינות החברות מכירות במלך בריטניה כראש המדינה. אלו שמכירות בו מכונות Commonwealth Realms, אולם רוב החברות הן רפובליקות, וקומץ מהשאר הן מונארכיות מקומיות. כל המדינות החברות מכירות במלכה אליזבת השנייה כראש חבר העמים.
מדינות החברות בארגון
אליזבת השנייה
חלוקה של מדינות לפי יבשת (בסוגריים: שנת ההצטרפות):
- אירופה
- הממלכה המאוחדת (1931)
- קפריסין (1961)
- מלטה (1964)
- אמריקה הצפונית ואמריקה המרכזית
- קנדה (1931)
- ג'מייקה (1962)
- טרינידד וטובגו (1962)
- ברבודה (1966)
- בהאמה (1973)
- גרנדה (1974)
- דומיניקה (1978)
- סנט לוסיה (1979)
- סנט וינסנט והגרנדינים (1979)
- אנטיגואה וברבודה (1981)
- בליז (1981)
- סנט קיטס ונוויס (1983)
- אמריקה הדרומית
- גיאנה (1966)
- אפריקה
- דרום אפריקה (1931, עזבה ב 1961 וחזרה ב 1994)
- גאנה (1957)
- ניגריה (1960, הושעתה ב 1995 והוחזרה ב 1999)
- סיירה לאונה (1961)
- טנזניה (1961)
- אוגנדה (1962)
- קניה (1963)
- מלאווי (1964)
- זמביה (1964)
- גמביה (1965)
- בוטסואנה (1966)
- לסוטו (1966)
- מאוריציוס (1968)
- סווזילנד (1968)
- סיישל (1976)
- נמיביה (1990)
- מוזמביק (1995)
- קמרון (1995)
- אסיה
- הודו (1947)
- פקיסטן (1947, עזבה ב 1972 וחזרה ב 1989)
- סרי לנקה (1948)
- מלזיה (1957)
- סינגפור (1965)
- בנגלדש (1972)
- המלדיביים (1982)
- ברוניי (1984)
- אוסטרליה ואוקייניה
- אוסטרליה (1931)
- ניו זילנד (1931)
- סמואה (1970)
- טונגה (1970)
- פיג'י (1970, עזבה ב 1987 וחזרה ב 1997)
- פפואה גינאה החדשה (1975)
- איי שלמה (1978)
- ונואטו (1980)
- טובלו (1978)
- קיריבטי (1979)
- נאורו (1999)
מדינות שמושעות מהארגון:
- אף אחת.
חברות לשעבר בארגון:
- אייר (רפובליקת אירלנד) עזבה ב-1949
- ניופאונדלנד הפכה למחוז של קנדה ב-1949
- זימבבואה עזבה ב-2003
קישורים חיצוניים
- [http://www.thecommonwealth.org/HomePage.asp?NodeID=20593 האתר הרשמי של חבר העמים הבריטי]
-
ja:イギリス連邦
ko:영국 연방
ms:Negara-negara Komanwel
בריטניה
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד (מכונה בטעות גם בריטניה - המונחים חפפו בעבר) היא מונרכיה חוקתית השוכנת באיים הבריטיים, לא הרחק מחופיה המערביים של יבשת אירופה, מול צרפת. כמו ברוב המונרכיות האחרות באירופה בימינו, סמכותו של המלך (כיום עומדת בראש בריטניה המלכה אליזבת השנייה) מצומצמת ביותר, ותפקידו בעיקרו טקסי, אם כי (בניגוד ליתר המונרכיות החוקתיות) בבריטניה כל מוסדות השלטון עדיין כפופים להלכה למלך.
הממלכה המאוחדת מורכבת מארבע אומות, שבעבר הרחוק היו נפרדות: אנגליה, ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד.
עד אמצע המאה העשרים היתה בריטניה מדינה קולוניאליסטית, ששלטה על מושבות רבות בכל רחבי העולם. בשיאה, שלטה האימפריה הבריטית על כרבע משטח היבשה בעולם, וכונתה "האימפריה שבה השמש אינה שוקעת לעולם". לאחר מלחמת העולם השנייה החלה בריטניה לאבד את מושבותיה, בעקבות מרידות מקומיות וסכסוכים עם מדינות מקומיות, וכיום היא שולטת במספר מצומצם ביותר של מושבות, וביניהן גיברלטר, איי פוקלנד שליד אמריקה הדרומית ומספר איים (ראו שטחי חסות). עד היום מוכנה בריטניה לצאת לקרב לשם הגנה על זכויותיה במושבותיה הרחוקות, כפי שהוכיחה במלחמת פוקלנד. גם הבעלות על גיברלטר שנויה במחלוקת עם ספרד כאשר כיום הנה חלק מבריטניה מתוקף משאל אזרחים שנערך זה מכבר.
היסטוריה
ישנן עדויות לישובים באי הבריטי כבר לפני 400,000 שנה. בהאלף הראשון לפנה"ס פלשו לאי שבטים לטיים והפכו לבעליו עד הכיבוש הרומי בהמאה הראשונה לספירה. לאחר נטישת האימפריה הרומית בשנת 410 לפשו לאי שבטים גרמאנים, שהידועיים בהם הם האנגלים והסקסים.
בימי הביניים האי סבל מפלישות ויקינגיות רבות שאף השתלטו על חלקים רבים מהאי ודחקו את רגלי הסקסים לחופו הדרום מערבי של האי. במאה ה-11 הסקסים הצליחו לגרש את אחרוני הפולשים הוויקינגים רק על מנת ליפול לרגלי הפלישה הנורמנית בראשותו של ויליאם הכובש בשנת 1066. הנורמנים נשארו בעלי האי עד עצם היום הזה, אם כי תרבותם השתנתה והם קיבלו יסודות סקסים רבים. בסוף ימי הבניים המלכים האנגליים הצליחו לשלב את וולס וסקוטלנד בממלכתם. בראשית המאה ה-14 הסקוטים התמרדו בראשותו של ויליאם וולאס והשיגו את עצמאותם עד המאה ה-18 בה שולבו באופן סופי באימפריה הבריטית.
האימפריה הבריטית הגיעה לשיאה במאה ה-19 ושלטה על כ-40% משטח כדור הארץ. למרות הניצחון במלחמת העולם הראשונה והשנייה האימפריה לא יכלה להתמודד עם הקשיים הכלכלים שהציבו שתי מלחמות העולם והתפרקה ממרבית נכסיה במחצית השנייה של המאה ה-20.
פוליטיקה
שטחי חסות
כשריד לאימפריה הבריטית, נשארו שטחים רבים תחת שליטת הממלכה המאוחדת. חלקם במעמד עצמאי למחצה, חלקם מדינות חסות ולחלקם אין כל מעמד עצמאי. ברוב השטחים הללו יש אוכלוסיה מעטה (אם בכלל).
- אירופה
- גיברלטר - מושבה בריטית ששולטת על הכניסה לים התיכון
- האי מאן - אי בין בריטניה לאירלנד
- איי התעלה - האיים ג'רזי וגרנסי
- האוקיינוס האטלנטי
- סנט הלנה - האיים אסנשן וטריסטן דה קוניה
- איי דרום ג'ורג'יה ואיי דרום סנדוויץ - איים מדרום לדרום אפריקה
- איי פוקלנד - איים בדרום האוקיינוס השקט מול חופי ארגנטינה
- רוקול - אי קטן בלב האוקיינוס האטלנטי בין אירופה לאמריקה.
- האיים הקריביים
- ברמודה
- איי הבתולה הבריטים
- איי טורקס וקאיקוס
- מונטסראט
- איי קיימן
- אנגווילה
- האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי
- האי פיטקרן - אי מבודד בדרום האוקיינוס השקט המאוכלס בכ-50 מצאצאי המורדים מהספינה הבאונטי
- הטריטוריות הבריטיות באוקיינוס ההודי
- אחר
- הטריטוריות הבריטיות באנטרטיקה
- בסיסים צבאיים אוטונומים בקפריסין ובאירלנד
כלכלה
גאוגרפיה
דמוגרפיה
קישורים חיצוניים
- תומר ריבל, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/british.html בריטניה לאחר המלחמה]
- [http://www.number10.gov.uk 10 Downing Street - אתר משרד ראש הממשלה הבריטי]
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
קטגוריה:בריטניה
-
קטגוריה:חבר העמים הבריטי
- [http://www.national-anthems.net/files/820_MP3_946937384a9adb491b7f422192120de6/ukX.mp3 המנון הממלכה המאוחדת(בריטניה)]
ja:イギリス
ko:영국
ms:United Kingdom
simple:United Kingdom
th:สหราชอาณาจักร
zh-min-nan:Liân-ha̍p Ông-kok
שופט (בית משפט)
שופט הוא אדם המכריע, בבית המשפט, בסכסוך בין מספר צדדים, או מכריע בתביעה פלילית שהגישה המדינה נגד נאשם.
השופטים הם העומדים בראש הרשות השופטת, והם אמורים למלא את תפקידם על-פי החוק, ללא משוא פנים וללא שיופעלו עליהם לחצים להטיית הדין.
לאופן פעולתו של השופט נהוגות שתי שיטות:
- השיטה האדברסרית: מקובלת במיוחד בארצות בהן נהוג המשפט המקובל (לרוב ארצות חבר העמים הבריטי ומדינות שקיבלו את שיטת המשפט הבריטית, וביניהן, במידה מסויימת מדינת ישראל), שבה משמש השופט כמכריע פאסיבי על פי עובדות וטיעונים המובאים בפניו על ידי בעלי הדין, ואינו לוקח חלק אקטיבי בחיפוש העובדות והכללים המשפטיים שיש להחיל במקרה הבא לדיון.
- השיטה האינקוויזיטורית: מקובלת בארצות שבהן נהוג המשפט הקונטיננטלי המכונה גם "המשפט האזרחי". בשיטה האינקוויזיטורית השופט נוטל חלק פעיל בחקירה, ויכול למצוא עובדות שבעלי הדין בחרו שלא להביא בפניו.
שופט בישראל
פעולתם של שופטים בישראל מוסדרת בחוק-יסוד: השפיטה ובחוק בתי המשפט. כהונתם של שופטים בבתי דין מוסדרת בחוקים המתאימים, כגון חוק
השיפוט הצבאי.
פרק ב' בחוק-יסוד: השפיטה עוסק במינוים של שופטים ובתנאי כהונתם. בהתאם לחוק זה, שופט נבחר על-ידי הוועדה לבחירת שופטים, שבה תשעה חברים: נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שבוחר חבר שופטיו, שר המשפטים (שהוא יושב ראש הוועדה) ושר אחר שקובעת הממשלה, שני חברי כנסת שבוחרת הכנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שבוחרת המועצה הארצית של הלשכה.
שופט בבית משפט הוא כמעט תמיד בעל השכלה משפטית, הנרכשת בבתי הספר למשפטים. בבתי דין מכהנים גם שופטים חסרי השכלה משפטית. בבית הדין לעבודה, למשל, מכהנים בחבר השופטים גם נציגי ציבור חסרי השכלה משפטית, אך בעלי היכרות עם תחום יחסי העבודה.
פסילת שופט לדיון מסוים
בתיקון שנעשה בשנת 2004 בחוק בתי המשפט נקבע:
:שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:
::(1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;
::(2) יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו;
::(3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת.
ראו גם
- אקטיביזם שיפוטי
- בית המשפט העליון
- בתי המשפט בישראל
- רשימה של שופטים
קישורים חיצוניים
- [http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod8.htm חוק-יסוד: השפיטה], באתר הכנסת.
- שבתאי עזריאל, [http://www.nfc.co.il/archive/003-D-5459-00.html?tag=11-26-55 שופטים ללא אתיקה]
Category:מקצועות
-
השיטה האינקוויזיטוריתהשיטה האינקווזיטורית היא שיטת משפט המונהגת בארצות ההולכות לפי המשפט הקונטיננטלי, ובמיוחד צרפת וארצות מערב אירופיות, בה יש לשופט תפקיד פעיל באיתור הראיות. (לשיטה האינקוויזיטורית אין כל קשר לאינקוויזיציה שהיתה מערכת בתי דין שהפעילה הכנסייה הקתולית על מנת להעניש כופרים, אם כי ההליך בפני האינקוויזיציה התנהל על פי השיטה האינקוויזיטורית).
מהי השיטה האינקוויזיטורית?
השיטה האינקוויזיטורית הינה שיטת משפט אשר בה לבית המשפט, או לבעלי תפקידים שיפוטיים בבית המשפט, חלק פעיל בקביעת העובדות במקרה המובא לדיון, בניגוד לשיטה האדברסרית בה תפקיד השופט הינו תפקיד פאסיבי (פרט לקביעת שאלות שבדין), והתובע והנתבע (או הנאשם במשפט פלילי) טוענים את טענותיהם בפני חבר המושבעים המורכב מאנשים חסרי השכלה משפטית.
בחלק משיטות המשפט האדברסריות (כגון בשיטה הנהוגה במדינת ישראל) ממלא השופט אף את תפקיד חבר המושבעים, אך לעולם לא יהיה לו תפקיד אקטיבי באיתור העובדות, ובאופן עקרוני (ולעקרון זה חריגים מסויימים) לא יחפש מיזמתו מהן העובדות הרלבנטיות למקרה, ולא ינסה לאתרן, אלא יקבל את העובדות והראיות כפי שיציגו בפניו הצדדים. כן יש להוסיף כי אף בשיטה האדברסרית יש לשופט לעיתים את הזכות לשאול את העדים שאלות.
המונח "השיטה האינקוויזיטורית" מתייחס יותר לשאלות הנוגעות לסדרי דין ולא לענייני המשפט המהותי,אך לרוב נהוגה השיטה בארצות בהן הדין המהותי הוא לפי המשפט הקונטיננטלי או "המשפט האזרחי" (Civil Law), ואילו השיטה האדברסרית תהיה נהוגה בארצות בהן הדין המהותי הוא לפי המשפט המקובל, שהן לרוב ארצות הנתונות להשפעת בריטניה, מושבות לשעבר, וארצות חבר העמים הבריטי. יש מלומדים הסבורים כי אין המדובר בשני עניינים שונים, וכי שיטת ניהול ההליך יורדת למהות הדברים, והמדובר בשתי פנים של אותה הדיכוטומיה בין החשיבה המשפטית הבריטית והחשיבה המשפטית הקונטיננטלית.
שימוש מודרני בצרפת ובארצות המשפט הקונטיננטלי
במשפט הפלילי
המאפיין העיקרי של השיטה האינקוויזיטורית בצרפת, ובמדינות אחרות הפועלות לפי השיטה, הוא תפקידו של הjuge d'instruction מונח המתורגם לרוב כ"השופט החוקר". השופט החוקר מוכשר במיוחד לערוך חקירות, במקרים של פשעים חמורים או חקירות מורכבות. הוא שומע עדים וחשודים, מורה על חיפושים ושולח צווים. מטרתו אינה להביא לדין אדם מסויים, אלא למצוא את האמת, וככזה, עליו לאתר הן ראיות מפלילות והן ראיות מזכות. גם התביעה וגם ההגנה יכולים לבקש ממנו לפעול באופן מסויים, או לערער על מעשיו בפני בית המשפט לערעורים.
השופט החוקר מחליט אם יש ראיות מספיקות כנגד חשוד מסויים, ואז הוא מפנה את החשוד לטריבונל (המונח הצרפתי לערכאה המשפטית), היכן שההליכים הינם הליכים לפי השיטה האדברסרית, ובהם שומע שופט פאסיבי את הראיות המובאות על ידי הצדדים. השופט החוקר אינו חלק מן המותב שישמע את התיק לגופו ויחליט בדבר אשמת הנאשם או זכאותו.
במשפט המינהלי
בבתי משפט מנהליים כגון ה Conseil d'etat, ההליכים נושאים אופי אינקוויזיטורי בולט. חלק גדול מן ההליך מתנהל בכתב, והצדדים אינם מתבקשים אף להופיע בעצמם. זה משקף את העובדה שהליכים אלו עוסקים ברובם בשאלות של הליכים פורמליים וטכניים.
היסטוריה
שיטות המשפט המקובל בהן נהוג ההליך האדברסרי התפתחו מהליכים שמטרתם היתה לגלות את הפלוגתאות שבין צדדים יריבים ולהכריע בהן. שיטות המשפט האינקוויזיטורי, לעומתן (ודוגמה טובה לכך היא האינקוויזיציה) התפתחו משיטות שבהן רצה השופט לקחת חלק אקטיבי בחיפוש הראיות, על מנת להצדיק את החלטתו. החוק הכנסייתי (הקנוני) שלט באירופה במהלך ימי הביניים והשיטה האינקוויזיטורית שהיתה נהוגה במשפט הכנסייה, המשיכה להיות השיטה הפופולרית ביותר ליישוב סכסוכים. ורוב האדונים הפאודלים היו פונים אל הכנסיה שתיישב את הסכסוכים ביניהם, שכן במשפט הכנסייתי ישבו מומחים לחוק הרומי, וניתן היה להתייעץ עמם. ההתפתחות ההסטורית במשפט הבריטי היתה שונה. שם התפתחה מערכת של בתי משפט שונים לעניינים שונים, כאשר הגישה אליהם היתה פתוחה לכל, ולא רק לאלו שהיו בעלי מעמד מסויים או שהיו בעלי גישה לאנשי הכנסייה.
בהתפתחות שיטות המשפט המודרניות במהלך המאה ה-19, רוב שיטות המשפט עסקו בקודיפיקציה (עריכת כרכים המאגדים ומאחדים תחום מסויים של החוק) של החוק הפלילי והחוק האזרחי. במקרים רבים מאד נערכה גם קודיפיקציה של סדרי הדין. דרך התפתחות הסטורית זו של קודיפיקציה של החוק, אימצו רוב ארצות אירופה הקונטיננטלית את השיטה האינקוויזיטורית. תהיה זו הכללה לומר כי שיטות משפט מקובל נוטות לשיטה האדברסרית ואילו שיטות משפט קונטיננטלי נוטות לשיטה האינקוויזיטורית, ואכן המנהג הרומי העתיק של הבוררות היתה הדוגמה העתיקה ביותר לשיטת משפט אדברסרית. ישנם כמה מקומות בהן נהוגה שיטה מעורבת, ולדוגמה סקוטלנד, קוויבק ו לואיזיאנה שהמשפט המהותי בהן נוטה לשיטה הקונטיננטלית, אך המשפט הפרוצדורלי הינו אדברסרי, עקב השפעת הארצות דוברות האנגלית.
בתי דין אינקוויזיטוריים במשפט הבינלאומי
בתי דין בין לאומיים המיועדים לשפוט פושעי מלחמה כגון משפטי נירנברג ובית הדין הבינלאומי, מעדיפים את השיטה האינקוויזיטורית על פני השיטה האדברסרית.
הפרכת מיתוסים
מיתוס נפוץ הוא ששיטות אינקוויזיטוריות אינן מכירות בחזקת החפות. מיתוס זה מקורו בעובדה שהשופט החוקר מפקח על עבודת המשטרה. עם זאת השופט החוקר אינו קובע את חפותו או אשמתו של החשוד, ומלאכה זו נעשית בפני שופט נפרד הפועל לפי השיטה האדברסרית. בלבול נוסף חל מן העובדה שהשיטה האינקוויזיטורית אינה מאפשרת עיסקאות טיעון, שכן על פי שיטה זו הודאת הנאשם באשמתו הינה אך ראייה אחת מבין ראיות רבות הנלקחות בחשבון, ועדיין, למרות ההודאה, על השופט החוקר להמשיך ולחקור את המקרה, ועל התובע להציג בפני בית המשפט מסכת ראיות מושלמת ממנה ניתן להסיק את אשמת הנאשם.
מיתוס נוסף שאינו נכון הוא כי בשיטות האינקוויזיטוריות השופט הינו גם התובע. דבר זה אינו נכון, ובארצות הנוהגות בשיטה זו ישנה הפרדה בין תפקיד השופט החוקר (שמתפקידו אף לחשוף ראיות מזכות בנוסף לראיות מפלילות), לבין תפקיד התובע.
שיטה אינקוויזיטורית, ה
צרפת
צרפת (France בצרפתית) היא מדינה דמוקרטית הנמצאת במערב אירופה, והיא חברה באיחוד האירופי. השם הרשמי של המדינה הוא רפובליקת צרפת (בצרפתית: République française).
צרפת גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון מזרח, בגרמניה, בשוויץ ובאיטליה במזרח, במונקו בדרום מזרח, באנדורה ובספרד בדרום.
היסטוריה
צרפת הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן. בעת העתיקה ישבו בה הגאלים שהם עם קלטי. יוליוס קיסר כבש את גאליה וצירף אותה לאימפריה הרומית. במאה ה-6 לספירה פלשו לגאליה פרנקים, שהם שבטים גרמאנים. בראש השבטים הללו, שמוצאם בפראנקיה, ארץ הנהר הריין, עמד קרל הגדול שהוביל את מערב גרמניה, דרום צרפת וצפון איטליה למעמד של אימפריה אדירה. במותו, התפתחה באזור תרבות פאודלית, שהגיעה לשיא במאה ה-14. לאחר מלחמת מאה השנים, במחצית השנייה של המאה ה-15, כוחה של המלוכה עלה עד אשר הגיע למעמד של שלטון אבסולוטי. המלך המפורסם ביותר הוא לואי הארבעה עשר, שמסמן את האבסולטיזם הטהור.
בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית, ולאחר כמה שנות שלטון רפובליקני, תפס נפוליון בונפרטה את השלטון ונפתחה תקופת מלחמות נפוליון. לאחר התבוסה בקרב ווטרלו (1815) נאלץ נפוליון לוותר על השלטון והמונרכיה חזרה לצרפת. בשנת 1848, בעקבות התקוממות נוספת, הוכרזה רפובליקה שהחזיקה מעמד 3 שנים ולאחר מכן עריץ נוסף, נפוליון השלישי תפס את השלטון.
התבוסה במלחמת צרפת פרוסיה, והתקוממות שהתרחשה במדינה בשנת 1871 גרמה לנפוליון השלישי לפרוש וכוננה רפובליקה נוספת (השלישית במספר). המלחמה בין צרפת לפרוסיה הביאה עימה לא רק את ביסוסה של האימפריה הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה, בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן.
ב1903 כרתה צרפת ברית, שכונתה "ההסכמה הלבבית" (Entente Cordiale), עם בריטניה, וב-1907 הצטרפה גם האימפריה הרוסית לברית זו.
במלחמת העולם הראשונה נמנתה צרפת עם "מדינות ההסכמה", שנלחמו כנגד "מעצמות המרכז". כניסתה של צרפת למלחמה נעשתה ב-3 באוגוסט 1914, עם הכרזת מלחמה של גרמניה על צרפת.
פעולות גרמניות בקרב ורדן (1916) והכישלון של "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים.
כוח משלוח אמריקאי, בפיקודו של גנרל ג'ון פרשינג, הגיע לקווים בחזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. בעקבות זו החלה הכף נוטה לטובת "מדינות ההסכמה", בסדרה של קרבות על אדמת צרפת.
1,240,000 מחיילי צרפת ו-40,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הניצחון במלחמה, המצב הכלכלי היה גרוע, בעיקר בגלל המשבר העולמי של שנת 1929 ומחירה הכבד של המלחמה.
עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב1 בספטמבר 1939, במהלך | | |
