:: wikimiki.org ::

בעלי חיים

בעלי חיים

בעלי חיים (Metazoa) היא ממלכה של יצורים חיים. היצורים המפותחים ביותר על-פני כדור הארץ, ובכללם האדם, משתייכים לממלכת בעלי החיים. לבעלי החיים כמה מאפיינים משותפים, המבדילים אותם לעתים משאר הממלכות:
- כל בעלי החיים הינם רב-תאיים. כל תאיהם של בעלי החיים הינם איקריוטיים (בעלי גרעין תא), ולפיכך משתייכת ממלכת בעלי החיים לעל-ממלכת האיקריוטים. הממלכה היחידה, חוץ מבעלי החיים, שכל יצוריה הינם רב-תאיים, היא ממלכת הצומח.
- כל בעלי החיים הינם ניידים, זאת בניגוד לצמחים, פטריות, חיידקים ופרוטיסטים רבים, אשר חסרי כושר תנועה.
- כל בעלי החיים הינם אירוביים (אווירניים); הם מפיקים אנרגיה באמצעות נשימת חמצן.
- כל בעלי החיים הינם הטרוטרופים (צרכנים); הם מפיקים תרכובות אורגניות לשם בניית גופם באמצעות צריכה של תרכובות אורגניות (מזון) מהסביבה. המזון, למעשה, הינו בדרך-כלל יצורים אחרים.
- כל בעלי החיים מתרבים ברבייה זוויגית. כל בעל חיים הינו זכר או נקבה; הפריית תא רבייה של נקבה באמצעות תא רבייה של זכר מביאה להיווצרותו של יצור חדש. הענף בביולוגיה החוקר את בעלי החיים נקרא זואולוגיה. המגוון הטקסונומי והפנוטיפי בממלכת בעלי החיים הינו עצום. יצורים זעירים כדוגמת הפרעושים, וכן היצור הגדול ביותר על-פני כדור הארץ, הלוויתן, דרים בכפיפה אחת בממלכת בעלי החיים. למרות זאת, השוני והמגוון בממלכות אחרות (ובעיקר בממלכת החיידקים האמיתיים), גדול אף יותר, למרות שהוא פחות נראה לעין; עבור הממלכות האחרות קשה לחבר רשימת תכונות משותפות כמו זו שלעיל. חיידקים, למשל, מתרבים ברבייה זוויגית ואל-זוויגית, מפיקים אנרגיה בצורה אירובית ואנאירובית, וכן הלאה.

המיון המדעי של בעלי חיים

- מערכת ספוגיים (Porifera) – אינם רב תאיים אמיתיים
- מערכת Placozoa
- מערכת Myxozoa
- על מערכה Mesozoa
- מערכת Rhombozoa
- מערכת Orthonectida
- קבוצת Eumetazoa
- מערכת צורבים (Cnidaria) – בקבוצת הנבוביים
- מערכת מסרקניים (Ctenophora) – בקבוצת הנבוביים
- קבוצת Bilateria
- קבוצת Acoelomata
- מערכת תולעים שטוחות (Platyhelminthes)
- קבוצת Coelomata
- קבוצת Deuterostomia
-
- מערכת Chaetognatha
-
- מערכת מיתרניים (Chordata)
-
- מערכת קווצי עור (Echinodermata)
-
- מערכת מיתרני פה Hemichordata
-
- קבוצת Xenoturbellida כוללת סוג יחיד.
- קבוצת Protostomia
-
- קבוצת Annechphora
-
- מערכת תולעים טבעתיות (Annelida)
-
- מערכת Echiura
-
- מערכת Pogonophora
-
- מערכת זרוע רגליים (Brachiopoda)
-
- מערכת חיטחבים (Bryozoa)
-
- מערכת Entoprocta
-
- מערכת רכיכות (Mollusca)
-
- מערכת Nemertea
-
- מערכת Priapulida
-
- מערכת Sipuncula
-
- קבוצת Panarthropoda
-
- מערכת פרוקי רגליים (Arthropoda)
-
- מערכת נושאי הציפורניים Onychophora
-
- מערכת Tardigrada
-
- משפחת Myzostomida
- קבוצת Pseudocoelomata
- מערכת Acanthocephala
- מערכת Cycliophora
- מערכת Gastrotricha
- מערכת Kinorhyncha
- מערכת תולעים נימיות (Nematoda)
- מערכת Nematomorpha
- מערכת Rotifera
- מחלקת Micrognathozoa

הערות

- בשיטה המודרנית של המיון המדעי לא תמיד דרגת מיון מסוימת נכללת בדרגת המיון שמעליה. כלומר, סדרה של צמחים יכולה להיות כלולה במערכה ולא תהיה שייכת לאף מחלקה.
- קבוצה היא דרגת מיון בדיוק כמו מערכה, מחלקה, סדרה ומשפחה, אך ללא שם מאפיין.

ראו גם

- אינטליגנציה בבעלי חיים
- הסוואה אצל בעלי חיים
- התנהגות בעלי חיים (אתולוגיה) קטגוריה:ביולוגיה
- ja:動物 ko:동물 ms:Haiwan simple:Animal th:สัตว์ zh-min-nan:Tōng-bu̍t

יצור

יצור שנקרא בלעז אורגניזם הוא כל דבר חי המשתייך לעולם הטבע ומסוגל להתקיים ולהתרבות בכוחות עצמו ולבצע חילוף חומרים. בהגדרה אחרת, כל מי שיש בו תא אחד לכל הפחות. בעלי חיים, צמח, פטריה, וחיידק, מיקרואורגניזם הם יצורים. נגיף אינו יצור, משום שאין בכוחו להתרבות בכוחות עצמו אלא זקוק לעזרת אחרים וגם אין הוא תא. ייצורים חיים גדלים, מתפתחים, נושמים ומקיימים תקשורת בינם לבין סביבת החיים שלהם. קטגוריה:ביולוגיה ja:生物 ko:생물 th:สิ่งมีชีวิต zh-min-nan:Seng-bu̍t

כדור הארץ

] כדור הארץ ("כוכב הלכת הכחול") הוא כוכב הלכת השלישי מהשמש. כדור הארץ הוא הגדול מבין כוכבי הלכת הארציים של מערכת השמש, וכוכב הלכת היחיד עליו ידוע בוודאות שמתקיימים חיים. כוכב הלכת נוצר לפני כ-4.57 מיליארד שנים וזמן קצר לאחר מכן רכש את הלווין הטבעי היחיד סביבו, הירח.

מידע כללי

כדור הארץ הוא כדור אליפטי פחוס קטבים (גאואיד), עם קוטר ממוצע של 12,742 ק"מ בקירוב (כיוון שכדור הארץ פחוס בקטבים, הרדיוס שם קטן יותר מאשר הרדיוס שבקו המשווה, בקטבים-6356 ק"מ, בקו המשווה-6378). שליש מפני כדור הארץ הם יבשה והשאר ימים הירח כדור הארץ מסתובב סביב צירו במהירות משיקית של כ-0.5 ק"מ לשנייה ונע סביב השמש במהירות של כ-29 ק"מ לשנייה. כדור הארץ סובב סביב השמש במסלול אליפטי, כשהשמש מצויה באחד ממוקדי האליפסה. הנקודה הקרובה ביותר לשמש נקראת פריהליון והנקודה הרחוקה ביותר נקראת אפהליון. עונות השנה נגרמות בשל ההטיה של ציר הסיבוב של כדור הארץ בזווית של 23.5 מעלות ממישור סיבובו סביב השמש (מישור המילקה), ולכן זווית פגיעת קרני השמש משתנה במשך השנה. כלומר, כאשר כדה"א סובב סביב השמש, נטייתו גורמת לכך שבחצי המסלול של סיבוב הארץ סביב השמש חצי הכדור הצפוני מקבל יותר שעות שמש מחצי הכדור הדרומי, כשהאזורים מעבר לחוג הקוטב הדרומי מצויים בחשכה מוחלטת כל הזמן, ובחצי המסלול המשלים של סיבוב הארץ סביב השמש המצב הפוך. משום כך גם אין קיץ וחורף באותו הזמן בחצי הצפוני של כדה"א ובחצי הדרומי. תנועת השמש על פני כיפת השמים היא תנועה מדומה הנגזרת מתנועתו של כדור הארץ סביב עצמו וסביב השמש. בהעדר אפשרות לצאת אל מחוץ לכדור הארץ ולמדוד את תנועתו באופן מדויק, אנו נאלצים לקבוע את משך היממה על פי מהלך השמש בשמים. על מנת להגדיר במדויק את תחילתה וסופה של היממה, נגדיר מחזור אחד של התנועה היומית של השמש על פני כיפת השמים באופן הבא: פרק הזמן החולף מצהרי יום אחד למשנהו או במילים אחרות, פרק הזמן בין שני מעברים עוקבים של השמש על קו הצהריים. עם המצאת השעון, נקבע משך היממה ל-24 שעות.

אטמוספירה

שעון אטמוספירת כדור הארץ צפופה באופן יחסי ומורכבת בעיקר מחנקן (78%), חמצן (21%), ארגון (1%) וכמויות קטנות של גזים אחרים ובראשם פחמן דו־חמצני. ביחד עם אדי המים גורמים מולקולות דו תחמוצת הפחמן לאפקט החממה. בגובה של כ-20 קילומטרים שוכנת לה שכבת האוזון, המגנה עלינו מפני הקרינה האולטרה סגולה המגיעה מהשמש.

חיים

כדור הארץ הינו כוכב לכת המקיים חיים על פניו, ממגוון הסוגים הקיימים. כוכב לכת זה זה נחשב ליחיד לגביו ידוע בוודאות מדעית כי מצויים צורות חיים על פניו, וכוכב הלכת היחיד לגביו נטען באופן מדעי כי הוא כולל חיים רב-תאיים, ובין היתר גם חיים תבוניים (בני-אדם). מכיוון שהגזע האנושי מצוי באופן קבוע אך ורק על פני כדור הארץ, זהו כוכב הלכת הנחקר ביותר על-ידי האדם. חקר כדור הארץ מכונה מדעי כדור הארץ.

קישורים חיצוניים

-
-
- קטגוריה:אסטרונומיה קטגוריה:מערכת השמש ja:地球 ko:지구 ms:Bumi simple:Earth th:โลก zh-min-nan:Tē-kiû

אדם

אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens), תת-מין במין אדם נבון. בן אדם (בן-אנוש) הוא יונק שהתפשט על פני כל היבשות למעט אנטארקטיקה. שרידים מן העבר מגלים לנו כי האדם קיים מיליוני שנים. לאדם מאפיינים רבים המייחדים אותו מעולם החי, וישנן הגדרות שונות ורבות למאפיין העיקרי בו מובחן האדם משאר היצורים החיים המוכרים. כל ההגדרות לאדם מתייחסות למונח האנושיות כמבטא את ייחודו של האדם.

מוצא האדם

מוצאם של בני האדם המודרניים על פי תיאורית האבולוציה, מן ההומינידים שהחלו להתפתח לפני כ- 50 מיליון שנה. קופי האדם הראשונים התפתחו לפני כ30 מיליון שנים באפריקה שבאותה תקופה הייתה נפרדת מאירופה ואסיה. לפני 20 מיליון שנים חלו תהפוכות אקלימיות שהביאו להופעתן של הסוואנות הפתוחות. בערך באותה תקופה התפתח קוף האדם (פרוקונסול) שהיה החוליה החסרה בין שאר קופי האדם והאדם המודרני. לפני 7 מיליון שנים חלה ירידה בטמפרטורות ברחבי הכדור הארץ – כתוצאה מכך יערות עד התכווצו, הסוואנות התרחבו והשתנו ופרימטים מסוימים באירופה ואסיה נכחדו. בשל כך חלה אבולוציה נמרצת של חיות הסוואנות הפתוחות. יצור בשם אוסטרלופיתקוס, שהתפתח מיצורים דמויי קופים בשם סיבפיטצינים שנאלצו לשהות רוב זמנם על הקרקע ועל כן הסתגלו במידה מסויימת להליכה על שתיים - הוא הפרימט הקדום ביותר שניתן לשייכו בוודאות למשפחת האדם. הומיניד זה שחי באפריקה לפני כ4.5 מיליון שנה, היה דו רגלי, כלומר, מסוגל ללכת ולרוץ על שתי רגליים והיה מצוייד היטב לליקוט סוגי המזון השונים בסוואנה. אחד הגזעים הקדומים של האוסטרלופיתקוס, שכונה אוסטרלופיתקוס אפרנזיס (נפח מוח – כ500 סמ"ק) ~ הצמיח את שושלת ההומו שאליה שייך האדם המודרני. הומינידים מסוג הומו היו אוכלי בשר וידעו להכין ולהשתמש כלים. הומו הביליס (נפח מוח – כ- 700 סמ"ק) שהתפתח לפני כ- 2.5 מיליון שנה, ידע ליצור כלי אבן ששימשו לפשיטת עורות בע"ח, חיתוך בשר וריסוק עצמות. הוא גם פיתח ניצנים ראשונים של תרבות ואורח חיים חברתי. השימוש בכלים ויכולת הניתוח והתכנון הדרושה לשם ציד והשגת בשר נבלות, כמו גם מחייה בחברה מלוכדת ומפותחת – הגבירו את הצורך בהגדלת נפח המוח. ההומו ארקטוס (נפח מוח – כ900 סמ"ק) שהתפתח לפני כ1.5 מיליון שנה, היה בעל חזות כמעט מודרנית, נפח מוח דומה לשלנו ומערכת שיניים זהה לשלנו. יצר כלים משוכללים לציד, ביתור בשר, עיבוד מזון, גירוד עורות ולהגנה. זהו ההומיניד הראשון שהתפשט אל מחוץ לאפריקה למזרח אסיה, סין ואירופה. ארקטוס היה גם הראשון שביית את האש והשתמש בה לצורכי חימום, הגנה ותזונה. הייתה לו יכולת תקשורתית גבוהה, ותרבות ציידים ארגונית ומתקדמת. במהלך השנים, התפתחו שלושה מין עיקריים מן ההומו ארקטוס: הומו ספיינס ארכאי (נפח מוח – כ1,200 סמ"ק), התפתח באפריקה לפני כ500,000 שנה. הומו ספיינס ניאנדרתאלי (נפח המוח – כ1,250 סמ"ק), התפתח באירופה לפני כ230,000 שנה. הומו פלורסינסיס (נפח מוח - כ350 סמ"ק), התפתח באסיה לפני כ100,000 שנה. תרבות מפותחת, מורכבת וסתגלנית, טכנולוגיה מתוחכמת, חשיבה מופשטת, שימוש בשפה דומה לשלנו, חמלה וקשרי אנוש, התנהגות פולחנית וטקסים – אלה היו נקודות ההיכר הבולטות שלהם, שנוי במחלוקת לגבי ההומו פלורסינסיס. לפני כ150,000 אלף שנה התפתח מין "משודרג" מתוך אוכלוסייה אחת או יותר של ההומו ספיינס הארכאי. ההומו ספיינס (בעל נפח מוח של כ1,350 סמ"ק), האדם המודרני – או הקרו מניון הגיח לעולם. האדם המודרני שיפר את טכניקת הציד של קודמיו, פיתח את הדיג, יצר בתי מחסה משופרים, שיפר את השליטה באש, קידם אמצעי רפואה וגם קבורה. בזכות תכונותיו והישגיו השונים, האדם המודרני השאיר חותמו בכל מקום בו דרכה רגלו – כתוצאה מכך ההומינידים האחרים שלא יכלו להתחרות מולו – נדחקו לשוליים בעקבות ה"קולוניאליזם" האנושי ותנאי הסביבה הקשים ולבסוף נכחדו.

תכונות אנושיות

- לאדם יכולת למידה מפותחת של החוקיות על פיה פועל העולם. חלק ניכר מן הלמידה, ההופך אותה לשונה מהלמידה הנפוצה בעולם החי, היא רכישת מידע תיאורטי רב, הזכור בתבניות זיכרון כלליות וניתן להשלכה על מגוון רחב של מצבים. המידע האנושי מסוגל להתייחס לעצמו כאל אובייקט ולא רק למצבים במציאות, על ידי תהליך הפשטה, תפיסת אובייקטים מופשטים. לדוגמה: אדם מסוגל להתייחס למונחים תאורטיים כלליים כמו חופש, כסף, לוגיקה וצדק, שהם בזכות עצמם אגורים כמידע תיאורטי, להשוותם זה לזה ולהתייחס אליהם כאל אובייקטים, למידע.
- לאדם יכולת חברתית מפותחת. האדם מסוגל ליצור שימוש מוסכם בסמלים, המאפשרים לו לקיים מערכת תקשורת חברתית מורכבת ביותר, החורגת ממטרותיה האופרטיביות. השימוש בסמלים יוצר לאדם תרבות, על בסיסה הוא מקיים את חשיבתו, בתהליך הנקרא חינוך.
- התרבות והיכולת להתייחס לתבניות מידע כאל אובייקטים בעולם, מייצרות את היכולת האנושית לקיים עולם רוחני. העולם הרוחני מכיל התייחסות לעולם המורכב מיסודות שאינם פיזיים, כמו, השכלה, אמונה, חוק ונורמה, זהות וכו'. חקר העולם הרוחני של האדם נקרא פסיכולוגיה.
- לאדם יכולת שימוש בשפה מילולית על מנת לתקשר עם בני אדם אחרים, כלומר, יכולת שימוש בסימנים שונים (שהעיקריים בהם קוליים, כתובים וסימני תנועות) קבועים ומוסכמים חברתית, אותם אפשר לצרף לתחביר בעל משמעות. לשפה המילולית מצטרפים סימנים שונים המרחיבים אותה (תמרורי דרכים, סימנים תעשייתים וכדומה).
- בזכות התרבות והשפה, לאדם יכולת עיצוב סובייקטיבית של אמונה בעולם ערכים, הקובע את מטרותיו, שאיפותיו, והגורמים במציאות להם הוא מייחס חשיבות, ברמתם הרוחנית. כחלק בלתי נפרד מקיומם של ערכים, מסוגל האדם למצוא את ביטויים של הערכים בו הוא מאמין בחייו החומריים. הגדרת עולם ערכי רוחני מהווה חלק ממונח האמת, כלומר- מבחינת האדם ערכיו הם יסודות מכוננים של הקיום.
- לאדם יכולת רגשית גבוהה, כלומר- יכולת לחוות את המציאות על ידי רגשות (אהבה, עצב וכו'), באופן לא תכליתי-רציונלי, אף כי לרוב שימוש ברגשות הנו, אובייקטיבית, תכליתי ורציונלי באופן עקיף, וזאת בניגוד לתחושות (כאב פיזי, רעב וכו'), שהנן תכליתיות ורציונליות. רגשות הנם סובייקטיביים, ואינם ניתנים לכימות, אך משמשים כאובייקטים במציאות האנושית.
- לאדם יכולת חברתית לשלב הסמלה ורגש באופן מסויים היוצר אובייקט התייחסות שאינו כלי אלא יישות עצמאית, המבטאת על ידי הסמלה חלק מעולם הרגש של בני האדם המעורבים בה. אובייקט שכזה נקרא יצירת אמנות.
- לאדם יכולת לארגן מידע אובייקטיבי באופן חברתי- כלומר, יכולת של החברה האנושית לנסח חוקים מוחלטים בהם מסביר האדם את חוויותיו, וחוזה את התנהלותן. חוקים אלו מהווים גם הם חלק ממונח האמת (כלומר- גם הם יסודות מכוננים של הקיום), חלק המתקרא מדע ובהגדרתו הרחבה, הכוללת מטהפיזיקה.
- לאדם יכולת חברתית לנסח חלק מהמידע האובייקטיבי על ידי תפיסת תכונות רוחניות בטבע באופן שאינו נתפס ישירות על ידי החושים (כגון, שדים, אלים, גורמי טבע בעלי תכונות אנושיות וכו'). תפיסה זו, השייכת לתחום המטהפיזיקה, יוצרת בשילוב עם עולם ערכים תואם את הדת.
- לאדם יכולת לייצר כלים, כלומר: לעבד את הטבע בצורה היוצרת עצמים מלאכותיים, שאינם תוצרי תהליכם גיאולוגיים שונים או חלקי גוף המשמשים את בעל הגוף. עצמים אלו מפתחים את היכולות הגופניות הטבעיות של האדם, ומתווכים בינו ובין השגת מטרותיו (לדוגמה: כלי חקלאות מתווכים בין הצמחים הנאכלים לבין האדם הניזון מהם) כלים אלו יכולים להיות חפצים (את, מכונית, חרב וכו') או אירגון מחדש של גורמים טבעיים (בניין, שדה וכו'). ייצורם ושימושם של כלים מתקרא טכנולוגיה.
- לאדם יכולת לנסח באופן חברתי חלק מן האמת כך שיוכל לעשות בה שימוש אופרטיבי. הניסוח, השימור, והשימוש במידע אובייקטיבי על ידי החברה על מנת לשפר את התועלת אותה מפיק האדם מן הכלים, נקראים מדע ישומי והנדסה.

התנהגות

התנהגות האדם מושפעת מגורמים תורשתיים, ומגורמים סביבתיים וחברתיים. ניתן לבחון את האדם כאורגניזם ביולוגי המורכב ממבנים מורכבים של רכיבים כימיים המאפשרים לו בין השאר לחשוב, להרגיש ועוד. כל זאת באמצעות שילובן של תגובות אלקטרו-כימיות. האדם התפתח עם הזמן בתהליך האבולוציה, בין השאר, על מנת להתגבר על מכשולים סביבתיים וחברתיים. ניתן לבחון את האדם גם מבחינה פסיכולוגית. מרגע היוולדנו, אנו למדים מהאנשים סביבנו, ומן הסביבה הדוממת עצמה; האינטראקציה שלנו עם הסביבה בה אנו חיים, מפתחת לבסוף את האישיות המגובשת שלנו. תכונותינו הקוגניטיביות, החיצוניות והאישיות והסביבה בה גדלנו, תגבש לבסוף את הזהות העצמית שלנו. כשאנו מתעסקים באינטראקציה חברתית, מבטאים את רגשותינו, מהרהרים במחשבות ומציגים גינונים וסגנון ייחודי, אנו למדים לשפר ולייעל את ההתנהגויות הללו. בנוסף לכך, כשאנו מתנסים בהתנהגויות הללו, אנו מעדיפים תבניות ורמות שונות של אינטראקציה חברתית, רגשות, מחשבות, גינונים ומזג אישי. העדפת תבנית אישיות מסוימת, מושפעת מצפייה, חיקוי, חיזוק חיובי ושלילי, והכללה. כשאנו מפתחים את האישיות, ולבסוף את הזהות העצמית שלנו – ההערכה העצמית והתפיסה העצמית שלנו, מתגבשים לבסוף. תחומי מחקר רבים המתמקדים באדם, ביניהם: אנתרופולוגיה - אתנולוגיה

ראו גם

- ילד
- איש
- אישה
- גוף האדם
- איברים בגוף האדם
- פסיכולוגיה התפתחותית

קישורים חיצוניים

- קטגוריה:הומינידים
- ja:人間 ko:인간

אוקריוטיים

אוקריוטיים (Eukaryota) הם יצורים תאיים בעלי גרעין המהווים על-ממלכה במיון עולם הטבע. הם כוללים חד-תאיים כמו פרוטוזואה, ריריות, חלק מקבוצות האצות, וכן את הממלכות של הרב-תאיים: פטריות, צומח, בעלי חיים. שאר היצורים - החיידקים - הינם פרוקריוטיים. תא אוקריוטי מתאפיין בכך שגרעין התא והאברונים הפנימיים מופרדים מהציטופלסמה על-ידי קרום, שלא כמו בפרוקריוטיים, בהם הפרדה זו אינה קיימת.

מבנה התא האוקריוטי

תאים אוקריוטיים לרוב גדולים יותר מפרוקריוטיים (לעיתים אף פי 1,000). עדות לכך ניתן למצוא בהשוואה בין מספר התאים המרכיבים את גוף האדם (10 בחזקת 13) ובין מספר החיידקים השוכנים באופן תמידי בגוף האדם (10 בחזקת 14); הדבר מתאפשר בזכות ההבדל העצום בין גודלם של תאי הגוף (האוקריוטיים) וזה של החיידקים (הפרוקריוטיים). תאים אוקריוטיים מכילים מבנים שונים שניתן לכנותם באופן כללי בשם אברונים. במרכז התא נמצא גרעין המוקף ממברנה כפולה ובה מעברים מיוחדים למעבר חומרים חיוניים. בתוך הגרעין נמצא החומר התורשתי של התא (ה-DNA) המאוכסן בצמדים של כרומוזומים; משם מנוהלות פעילויות התא. כל מה שנמצא מחוץ לגרעין נקרא ציטופלסמה. הציטופלסמה היא נוזל צמיג בו נמצאים כל שאר אברוני התא ובו מתבצע חילוף החומרים של התא, יציבות הציטופלסמה נשמרת על ידי שלד התא - הציטוסקלטון.

המיון המדעי של אוקריוטיים

(המיון שלם, מלא ומעודכן לשנת 2004. נא לא לשנות את המיון)
- קבוצת Acanthamoebidae
- מחלקת Acantharea
- קבוצת Alveolata (alveolates)
- מערכת Apicomplexa – פרוטוזואה
- קבוצת Ciliophora – פרוטוזואה
- מחלקת דינופלגנטים (Dinophyceae) – אצות
- משפחת Apusomonadidae (apusomonads)
- קבוצת Centroheliozoa
- קבוצת Cercozoa
- מחלקת Cryptophyta
- קבוצת Diplomonadida
- קבוצת Entamoebidae
- קבוצת Euglenozoa
- מערכת עינניות (Euglenida) – אצות
- קבוצת Fungi/Metazoa
- סדרת Choanoflagellida
- ממלכת פטריות (iFung)
- ממלכת בעלי חיים (Metazoa)
- מחלקת Glaucocystophyceae
- מחלקת Granuloreticulosea
- סדרת חוריריות (Foraminifera) - פרוטוזואה
- מערכת Haplosporidia
- קבוצת פרימנסיות (Haptophyceae) - אצות
- מחלקת Heterolobosea
- משפחת Jakobidae
- מחלקת Lobosea
- משפחת Malawimonadidae
- קבוצת Mycetozoa
- סדרת ריריות תאיות (Dictyosteliida)
- קבוצת ריריות (Myxogastria)
- משפחת Nucleariidae
- סדרת Oxymonadida
- קבוצת Parabasalidea
- קבוצת Paramyxea
- קבוצת Pelobiontida
- קבוצת Plasmodiophorida
- מחלקת Polycystinea
- קבוצת אדומיות (Rhodophyta) – אצות אדומות
- קבוצת Stramenopiles באנגלית (heterokonts)
- מערכת צורניות (Bacillariophyta) – אצות
- מערכת חומיות (Phaeophyceae) – אצות חומות
- מחלקת סיליקופלגלטים (Dictyochophyceae) - אצות
- מערכת קסנתופיטיות (Xanthophyceae) – אצות
- מחלקת זהוביות (Chrysophyceae) – אצות זהובות
- סדרת Labyrinthulida – פרוטוזואה
- סדרת Slopalinida
- משפחת Opalinidae - פרוטוזואה
- ממלכת הצומח (Viridiplantae) הערה:
- בשיטה המודרנית של המיון המדעי לא תמיד דרגת מיון מסוימת נכללת בדרגת המיון שמעליה. כלומר, סדרה של צמחים יכולה להיות כלולה במערכה ולא תהיה שייכת לאף מחלקה.
- קבוצה היא דרגת מיון כמו מערכה, מחלקה, סדרה ומשפחה, אך ללא שם מאפיין. קטגוריה:ביולוגיה ja:真核生物

פטריות

הפטריות (Fungi) הינן אורגניזמים אוקריוטיים, שמעכלים את מזונם מחוץ לגופם, וסופגים את הרכיבים התזונתיים מהמזון המפורק, לתוך תאיהם. הפטריות עשויות להיות בנות תא אחד או תאים רבים. בעבר, הפטריות סווגו כצמחים. אולם הפטריות אינן צמחים אמיתיים מכיוון שהם יצורים הטרוטרופיים (צורכים את מזונם מבחוץ, ולא מייצרים אותו בעצמם). הפטריות גם שונות מבעלי חיים שמעכלים את מזונם באופן פנימי. מסיבות אלו, הפטריות מסווגות היום כממלכה בפני עצמה. למעלה ממאה אלף סוגי פטריות קיימים בעולם. ניתן למצאן באוויר, במים, באדמה ובמזון; אולם רק כ-50-60 מהן חיות עם האדם בסימביוזה, ממש בתוך או על גופו. קבוצה מצומצמת זו של פטריות מחולקת לשלוש תת-קבוצות: שמרים, עובשים ודרמטופיטים. פטריות אלו, החיות עם האדם בסימביוזה, הינן אוֹפּוֹרטוּניסטיות: בדרך כלל הן אינן מזיקות לבריאות, אולם כשהמערכת החיסונית של האדם נפגעת או נחלשת מסיבה כלשהיא (למשל - עקב נטילת אנטיביוטיקה ופגיעה בחיידקים ה"טובים" המאזנים את כמות הפטריות), עלולות הפטריות להתרבות יתר על המידה ולפגוע במקומות שונים בגוף. הפטריה קנדידה אלביקנס, לדוגמא, משגשגת בעיקר לאחר נטילת אנטיביוטיקה. פטריות רבות משמשות את האדם, במיוחד בתעשיית המזון. השמרים, למשל, מפיקים אנרגיה באמצעות תסיסה, בה מתקבלים שני תוצרים סופיים: אתנול, אשר נמצא בכל המשקאות האלכוהוליים, ופחמן דו-חמצני, המשמש להתפחת הבצק באפיית לחם. עובשים, אשר בדרך-כלל מעידים על התיישנות ורקבון של מזון, מצורפים למרות זאת לגבינות רבות ומקנים להן טעם ייחודי. כמובן, רבות מהפטריות המוכרות לנו, אלו הצומחות ביערות לעתים קרובות, נקטפות ונאכלות באופן ישיר על ידי האדם, ומשמשות מרכיב חיוני במזונות רבים, כגון מרקים, רטבים ומוצרי מאפה (כגון פיצות). מבחינה טקסונומית נחלקת ממלכת הפטריות למספר מערכות:
- Ascomycota
- פטריות בסיסה
- Chytridiomycota
- Glomeromycota
- Microsporidia
- זוגניות התחום בביולוגיה העוסק בפטריות נקרא מיקולוגיה. קטגוריה:ביולוגיה
- קטגוריה:מזון

פרוטיסט

ממלכת הפרוטיסטים (Protista) היא אחת משש הממלכות אליהן משתייכים כל היצורים החיים (חמש הממלכות האחרות הן בעלי החיים, הצמחים, הפטריות, החיידקים האמיתיים והחיידקים הקדומים). בעבר נקראה הממלכה פרוטוקטיסטה (Protoctista). פרוטיסט הוא כל יצור איקריוטי שאינו בעל חיים, צמח או פטריה. המדע מתקשה להגדיר תכונות משותפות לכל הפרוטיסטים, ועל כן נהוג להגדירם לפי "מה שהם לא". עד לפני זמן לא רב נכללו רוב הפרוטיסטים בממלכת בעלי החיים, מלבד האצות, שנחשבו לצמחים. רובם המוחלט של הפרוטיסטים הינם חד-תאיים, וגודלם נע בין 0.01 ו-0.5 מ"מ (כלומר, גדולים בהרבה מחיידקים). בין הפרוטיסטים הרב-תאיים ניתן לציין את האצות החומיות והאדומיות, למשל. הפרוטיסטים נפוצים מאוד בסביבות מימיות ובאדמה. חלקם חיים כטפילים, למשל בתוך גוף האדם. מבין הפרוטיסטים המוכרים יותר ניתן למנות, לצד האצות שהוזכרו, סוגים רבים של עובש ואמבות. מספר מיני הפרוטיסטים נאמד בכ-200,000. מיונים טקסונימיים מודרניים (החל מתחילת המילניום השלישי) נוטים שוב לבטל את ממלכת הפרוטיסטים ולחלקה בין בעלי החיים (אמבות) והצמחים (אצות). הפרוטיסטים דמויי בעלי החיים (האמבות, בעיקר) נקראים פרוטוזואה או פרוטוזואים; זהו מושג ותיק הנמצא בשימוש רב, ללא קשר לשיטת המיון בה משתמשים.

פתוגניות

פרוטיסטים רבים גורמות למחלות, חלקן ידועות ונפוצות:
- האמבה אנטאמבה היסטוליטיקה (Entamoeba histolytica) גורמת לדיזנטריה (ה"אנט" שבשם האמבה מעיד על הימצאותה במעי; התחום הרפואי החוקר את מחלות מערכת העיכול נקרא גסטרואנטרולוגיה).
- ג'ארדיה למבליה (Giardia lamblia) גורם לדלקות במערכת העיכול.
- הסוג לישמאניה (Leishmania) גורם למחלת העור החמורה שושנת יריחו.
- הסוג פלסמודיום (Plasmodium), הכולל ארבעה מינים, גורם למחלת המלריה.
- טריפנוזומה רודזיינסה (Trypanosoma rhodesiense) גורם למחלת השינה. כמעט כל הפרוטיסטים הללו נפוצים בעיקר במדינות העולם השלישי. הרפואה מתקשה לעתים להתמודד עם זיהומים פרוטיסטיים, שכן פירוש עובדת היותם איקריוטיים הוא שראשית, הם לא מושפעים מאנטיביוטיקה, ושנית, קשה ליצור תרופה שתפגע בהם מבלי לפגוע בתאי האדם החולה, האיקריוטיים גם כן. קטגוריה:ביולוגיה קטגוריה:מיקרוביולוגיה ja:原生生物

אארובי

אארובי (או ארובי, אירובי; בעברית: אווירני) מתייחס לאורגניזם המוכרח לחיות בנוכחות חמצן. יצורים אארובים נמצאים בכל ממלכות החיים; היצורים בממלכות הפרוטיסטים, הצמחים ובעלי החיים הינם כולם אארובים. יצורים המסוגלים, או מוכרחים, לחיות בהעדר חמצן חופשי נקראים אנארובים. יצורים רבים מסוגלים לחיות בנוכחות או בהעדר חמצן כאחד. הללו נקראים בדרך כלל אנארובים פקולטטיביים, אך המונח אארובים פקולטטיביים נפוץ גם כן (ומתאר, כאמור, את אותה קבוצת יצורים בדיוק). מספר יצורים אארובים דורשים חמצן, אך בריכוזים נמוכים בהרבה מהרגיל; ריכוזים גבוהים של חמצן (כמו הריכוז הנמצא באוויר, למשל), עלולים להרגם. יצורים אלו נקראים מיקרואארופילים (או מיקרוארופילים, מיקרואירופילים). היות והיצורים המפותחים ביותר הינם כולם אארובים, ניתן להסיק מכך שתהליך הנשימה האווירנית, בו משתמשים יצורים אלו, יעיל בהרבה מתהליכים אחרים (כגון תסיסה), בהם משתמשים היצורים האנארוביים. האנרגיה המופקת באמצעות ניצול חמצן גבוהה פי עשרות מונים מזו המופקת בניצול של חומרים אחרים. בראשית החיים על-פני כדור הארץ היו כל היצורים אנארוביים; ההתפתחות האבולוציונית של יצורים אארובים היתה מהארועים המכריעים בעיצוב המגוון הביולוגי הקיים כיום. המעבר לנשימה אווירנית אפשר היווצרותם של תאים גדולים יותר, ולאחר מכן של יצורים רב-תאיים. להסבר מפורט בנוגע למקור ההבדל בדרך בה מתייחסים יצורים שונים לחמצן, ראו ערך אנארובי. קטגוריה:מטבוליזם

נשימה

נשימה היא שם כולל למספר תהליכים ביולוגיים הקשורים לקליטת חומרים מהסביבה לשם הפקת אנרגיה מהם. המושג נשימה מתייחס לשני תהליכים עיקריים:
- נשימה פיזיולוגית: בבעלי חיים, זהו תהליך קליטת האוויר וחילוף הגזים המתרחש בריאות (מעבר החמצן מהריאות אל מחזור הדם והפחמן הדו-חמצני ממחזור הדם אל הריאות). כשמשתמשים במושג נשימה ביום-יום מתכוונים בדרך-כלל לתהליך זה; לפרטים ראו מערכת הנשימה.
- נשימה תאית: בתא, זהו תהליך הפירוק של מולקולות עתירות אנרגיה, והשימוש באנרגיה זו לייצור חומרים אחרים (חומרי הבניין של התא, למשל) ולהנעת תהליכים אחרים בתא. בעוד שנשימה פיזיולוגית מתייחסת בהכרח לקליטת חמצן מהסביבה, בתהליך הנשימה התאית לא תמיד מעורב חמצן (נשימה אל-אווירנית, כפי שמתרחש בתסיסה, למשל). למרות זאת, בבעלי חיים הקשר בין שני התהליכים הדוק: החמצן הנקלט בריאות מועבר בדיפוזיה אל מחזור הדם; הדם נושא את החמצן על-גבי מולקולות המוגלובין; בכלי הדם הקטנים ביותר, הנימים, מועבר החמצן, גם כן בדיפוזיה, אל כל תאי הגוף; התאים משתמשים בחמצן כקולט האלקטרונים הסופי בתהליך הנשימה התאית, שבמהלכו הם מפרקים מולקולות של הסוכר גלוקוז ומייצרים מולקולות של הנוקלאוטיד ATP, המשמש כ"מטבע אנרגיה" ובעזרתו מתאפשרת בניית חומרים בתא והנעת תהליכים ביולוגיים. קטגוריה:מטבוליזם

הטרוטרוף

לפרה]] הטרוטרוף (Heterotroph; בעברית: צרכן) מתייחס לייצור אשר מוכרח לצרוך תרכובות אורגניות מן הסביבה בכדי להתקיים. התרכובות האורגניות אותן צורכים יצורים אלו משמשות לבניית התאים המרכיבים את הייצור, על כל מיליוני החומרים המצויים בהם. למושג הטרוטרוף אין קשר להפקת אנרגיה בתא. רוב היצורים בעולם, ובכללם האדם, הינם הטרוטרופים; היצורים שאינם הטרוטרופים נקראים אוטוטרופים. יצורים אלו מסוגלים לנצל את הפחמן הדו-חמצני המצוי באוויר לשם ייצור התרכובות המרכיבות את התא. היצורים האוטוטרופים היחידים הינם רוב הצמחים וקבוצות מסוימות של חיידקים. הצמחים, למשל, לוקחים פחמן דו-חמצני מהאוויר ומים מהקרקע ומרכיבים מהם גלוקוז, תרכובת אורגנית פשוטה ממנה ניתן ליצור חומרים רבים אחרים המרכיבים את תאי הצמח. היות והמקור לתרכובות אורגניות בטבע הוא הייצורים האוטוטרופים, הרי שכל הייצורים ההטרוטרופים הינם למעשה טפילים, החיים על חשבון האוטוטרופים. הטרוטרופים יכולים להיות ראשוניים - כאלו הצורכים באופן ישיר יצורים אוטוטרופים, או שניוניים - כאלו הצורכים יצורים הטרוטרופים אחרים. הצרכנים הראשוניים ידועים יותר כייצורים צמחוניים, ואילו השניוניים - כטורפים. היצורים ההטרוטרופים מתחלקים לשתי קבוצות, לפי האופן בו הם מפיקים אנרגיה:
- כמוהטרוטרופים (Chemoheterotrophs) מפיקים אנרגיה מפירוק תרכובות אורגניות. רוב היצורים בעולם הינם כמוהטרוטרופים.
- פוטוהטרוטרופים (Photoheterotrophs) מפיקים אנרגיה בנצלם את האנרגיה שבאור השמש. שילוב מטבולי זה נדיר למדי, וחיידקים ארגמניים הינם הייצורים הפוטוהטרוטרופים היחידים. (אופן הפקת האנרגיה מצוין, אם כן, בעזרת הקידומת כמו- או פוטו-; המילים הטרוטרוף ואוטוטרוף כלשעצמן אינן קשורות, כאמור, להפקת אנרגיה).

קישורים חיצוניים

קטגוריה:מטבוליזם

גוף

ערך זה סוקר את חלקיו העיקריים של גוף האדם.

הגולגולת

הגולגולת מגנה על המוח ותומכת במספר מבנים חיצוניים כגון האף, העיניים והאוזניים. הגולגולת מתחברת לעמוד השדרה בעזרת שתי חוליות עליונות - האטלס והדנס. האטלס מאפשר את תנועת הגולגולת קדימה ואחורה ואילו הדנס מאפשר לגולגולת להסתובב לצדדים. רוב שטחה החיצוני של הגולגולת מכוסה בעור למעט העיניים, האקוסטיק מיאטוס והנחיריים.

הצוואר

הצוואר מחבר בין הגולגולת לגוף ונמצא בו cervical plexus שזהו צביר עצבים שתפקידם לעצבב את הצוואר והחלק האחורי של הגוגלולת. בנוסף נמצא שם גם הברכיאל פלקסוס שתפקידו לעצבב את הגפיים העליונות.

החזה

בחלל החזה נמצאים הראות, הלב, הושט ומבנים נוספים.

הבטן

בחלל הבטן נמצאים מרבית האיברים הפנימיים כגון הלבלב, המעיים וכו'.

הגפיים

הגפיים נועדו לתמוך ביציבתו של האדם ולאפשר לו לבצע מטלות שונות.

הגפיים העליונות

הגפיים העליונות מתחברות לעצם השכם של הגוף ומורכבות מכתף, אמה ויד.

הגפיים התחתונות

הגפיים התחתונות המתחברות לגוף בעזרת האגן מורכבות מהירך, השוק וכף הרגל.

ראו גם

- אנטומיה
- אמבריולוגיה
- מערכות בגוף האדם - נשימה, עיכול, עצבים ועוד.
- שלד קטגוריה:אנטומיה ja:人体解剖学 zh-min-nan:Sin-khu

רבייה

רבייה היא תהליך ביולוגי בו יצור חי מעמיד דור חדש של צאצאים.

סוגי רבייה

ישנם שני סוגי רבייה: רבייה מינית (זוויגית) ורבייה אל-מינית (אל-זוויגית).

רבייה אל-זוויגית

רבייה אל-זוויגית (או אל-מינית) היא תהליך ביולוגי שבו יצור יוצר העתק של עצמו הזהה לו מבחינה גנטית, מבלי שיהיה מעורב בתהליך חומר גנטי מייצור אחר. דוגמאות:
- מיטוזה. רוב הייצורים החיים בעולם, ובכללם תאי גוף האדם, מתרבים באמצעות מיטוזה (השתנצות, חלוקה) המתבצעת בתא בודד. תחילה המידע התורשתי המורכב ממולקולת ה-DNA מוכפל ולאחר מכן שאר התא מתחלק לשני תאי-בת זהים.
- הנצה. בשיטת ההנצה מתרבים בעלי החיים הנבוביים. בשיטה זו צומח מעין ניצן על אותו נבוב וכשמוכן לכך ניתק מ"אימו" והופך עצמאי (כבהידרה), או מתפתחת מושבה (כבאלמוגים).

רבייה זוויגית

רבייה זוויגית (או מינית) היא רבייה באמצעות התלכדות של שני תאי מין (גמטות) לתא אחד אשר תכונותיו מורכבות מתכונות שני תאי המין. ברבייה זוויגית לאורגניזם החדש שני הורים: זכר ונקבה. תא מין נוצר באמצעות רבייה אל-זוויגית יחודית בשם מיוזה ("חלוקת הפחתה"), בה מתחלק התא כמו במיטוזה אך לאחר מכן מוסיפים תאי-הבת ומתחלקים חלוקה נוספת ללא הכפלת המידע התורשתי בהם, כך שבתאים אלו ישנו רק חצי מן החומר התורשתי של אותו זן. תאי המין נפגשים ומתרחשת הפריה, שהיא תהליך בו מועבר המידע התורשתי לאחד מתאי המין כך שבאותו תא ישנו מלוא החומר התורשתי של אותו הזן. לאחר ההפריה נוצר תא מופרה (זיגוטה) המתחלק פעמים רבות (בחלוקת מיטוזה) עד שנוצר עובר (בבעלי חיים) או זרע (בצמחים) המתפתח עד לבגרות.

קישורים חיצוניים

- [http://www.amalnet.k12.il/sites/genetic/ רבייה] באתר "עמלנט"
- ja:生殖

זכר

זכר בבעלי החיים הוא זה המייצר את תאי הזרע. הזכר והנקבה יוצרים יחדיו את מנגנון הרבייה. ברבייה זוויגית, הנקבה לא יכולה להתרבות מבלי שתקיים מגע מיני עם הזכר, אך קיימים לכלל זה יוצאי דופן. התופעה שבה קיימים הבדלים חיצוניים בין זכר ונקבה מאותו מין נקראת דו צורתיות זוויגית. עם זאת, יש מינים שבהם לא קיימים הבדלים בולטים בין הזכר מהנקבה. משתמשים במושגים זכר ונקבה גם לתיאור רבייה בעולם הצומח. במין האנושי קרוי הזכר איש. קטגוריה:רבייה קטגוריה:מגדר ja:オス

הפרייה

הפרייה הינה תהליך המתרחש בייצורים המתרבים ברבייה זוויגית (מינית). בבעלי חיים מכונה ההפרייה גם התעברות (מהמילה עובר). בתהליך ההפרייה נפגשים תאי המין (הגמטות) הזכרי (תא הזרע) והנקבי (הביצית). שני התאים מתאחים (עתה הם מכונים זיגוטה), ובדרך-כלל מתרבים, מתחלקים ומתמיינים (בתהליך אשר אצל יונקים קרוי הריון) עד להיווצרותו של יצור חדש - הצאצא. היות ובדרך-כלל הנקבה היא זו שנושאת את הצאצא המתפתח (הקרוי בבעלי חיים עובר), מתרחשת ההפרייה בתוך גופה, זאת לאחר שהגמטות הזכריות חודרות לגופה בדרכים שונות (כגון הזדווגות בבעלי חיים והאבקה בצמחים בעלי פרחים). בבני אדם, שיעור המקרים בהם מתבצעת הפרייה מוצלחת ומתפתח תינוק בריא נמוך למדי. מכל 100 ביציות הנחשפות לתאי זרע, רק ב-85 מתרחשת הפרייה. מתוכן, רק 70 מצליחות להישתל ברחם בצורה מוצלחת ולהמשיך להתפתח. גם לאחר שזה מתרחש דברים רבים עלולים להשתבש, ועוברים רבים אינם שורדים את תשעת חודשי ההריון.

ראו גם

- הפרייה מלאכותית
- אי פריון קטגוריה:פיזיולוגיה קטגוריה:רבייה simple:Fertilization

תא רבייה

תא רבייה (בלועזית: גמטה, Gamete) הוא תא המיועד לרבייה והמכיל מחצית מכמות ה-DNA שנמצאת בכל תא רגיל אחר. תאי רבייה מצויים אך ורק בייצורים המתרבים ברבייה זוויגית (מינית). אצל נקבות נקרא תא הרבייה ביצית, ואילו אצל זכרים נקרא תא הרבייה תא זרע. הגמטות בבעלי חיים, ולעתים גם בייצורים אחרים, מתפתחות ונאגרות באיברים ייחודיים: השחלות אצל הנקבות והאשכים אצל הזכרים. תהליך הרבייה מתחיל לאחר מפגש בין תא רבייה זכרי ותא רבייה נקבי, מפגש הנקרא הפרייה. היות ובדרך-כלל הנקבה היא הנושאת בגופה את הייצור החדש (הצאצא), מתרחשת ההפרייה בתוך גופה, לאחר שהגמטות הזכריות חודרות לגופה בדרכים שונות (כגון הזדווגות בבעלי חיים והאבקה בצמחים בעלי פרחים). בבני אדם תאי הזרע קטנים פי מאה מהביציות. תאי הזרע מיוצרים בהמוניהם החל מגיל הבגרות המינית ועד לסוף החיים, ומאגר תאי הזרע של הזכר מתחדש באופן תמידי. הנקבה, לעומת זאת, נולדת כשבשחלותיה כחצי מיליון ביציות, אותן היא תישא כל חייה, ללא יצירה של ביציות חדשות. עם הבגרות המינית מתחילה נדידה חודשית של ביצית בודדת מהשחלה אל הרחם. במידה ואין בנמצא זרע מהזכר אשר יפרה את הביצית היא נפלטת מהגוף, יחד עם מעט רקמות ודם. יציאת הביצית מהשחלה נקראת ביוץ; תהליך נדידת הביצית אל הרחם וההמתנה להפרייה נקרא המחזור החודשי; פליטת הביצית הלא מופרית מהגוף נקראת וסת. במהלך חייה מבייצת האישה כ-400 פעמים. תהליך הביוץ נפסק לקראת גיל המעבר; כשזה קורה מפסיקה האישה להיות פוריה ולא מסוגלת יותר להעמיד צאצאים. שלל בעיות של אי-פוריות נגרמות כתוצאה מפגמים בתאי הרבייה. קטגוריה:רבייה קטגוריה:היסטולוגיה ja:配偶子

טקסונומיה

טקסונומיה (מיוונית – taxis: סידור; nomie: שיטה, חוק) היא סיווג שיטטי של דברים מאותו תחום. הסיווג הנפוץ ביותר הוא מידרגי (הירארכי), אולם ייתכן גם סיווג שמרשה יחסים יותר מורכבים או פחות מורכבים בין הדברים הממוינים. למשל, סיווג מכונית גם כרכב קרקעי וגם כרכב ממונע; או סיווג של צמחים לפי צבע פרחיהם, המקובל במגדירי צמחים עממיים.

ההיסטוריה של הטקסונומיה

הטקסונומיה בעבר

בעבר השתמשו במילה טקסונומיה רק במשמעות של מיון עולם הטבע. בתחום זה מקובל עד היום המידרג שהציע בשנת 1735 המדען השוודי קארלוס ליניאוס, למרות שהמדענים שינו במשך השנים את הגדרת חברי כל מדרג, כפי שאפשר לקרוא בערך מיון עולם הטבע. דוגמא לסיווג לפי המידרג של ליניאוס: מין צבעוני ההרים שיך לסוג צבעוני ממשפחת השושניים מסדרת הליליאליים ממחלקב החד-פסיגיים ממערכת בעלי הפרחים בממלכת הצמחים

הטקסונומיה היום

כיום הורחבה משמעות המילה טקסונומיה לציון מיון בתחום כלשהו, כולל בארגון ידע בארגונים, באינטרנט, וכד'. בתחום המודרני של ניהול ידע נחשבות טקסונומיות מעט פחות רחבות מאונטולוגיות. כדי להבחין בין טקסונומיה במובנה המורחב והכללי, לבין הטקסונומיה במובנה המקורי מתחום הביולוגיה, טבעו בשפה האנגלית את המונח [http://en.wikipedia.org/wiki/Alpha_taxonomy Alpha Taxonomy] . בויקיפדיה בעברית בחרנו להשתמש לתחום הביולוגי במונח מיון עולם הטבע. דוגמאות לטקסונומיה בתחומים שאינם קשורים למיון בעולם החי:
- באתרי אינדקס לאינטרנט תיתכן טקסונומיה שחלקה מתואר בטבלה משמאל.

- בחקיקה לגבי ביטוח רפואי בארה"ב HIPAA – The Health Insurance Portability and Accountability Act of 1996 מוגדרת טקסונומיה מדרגית של ספקי שרותים רפואיים, אשר מתעדכנת פעמיים בשנה. חלק מטקסונומיה זו מוצגת להלן (מבוסס על נתונים מהאתר של ה[http://www.wpc-edi.com/codes/taxonomy|אתר Washington Publishing Company]). ספקי כִירוֹפְּרַקְטִיקָה כירופרקטיקאי (קוד 111N00000X) ספקי רפואת שיניים סייע (קוד 126800000X) שינן (קוד 124Q00000X) טכנאי מעבדה (קוד 126900000X) רופאי שיניים רפואת שיניים כללית (קוד 1223G0001X) רפואת שיניים ילדים (קוד 1223P0221X) רפואת חניכיים (קוד 1223P0300X)

הטקסונומיה והאדם

יש הטוענים שמוח האדם התפתח במהלך האבולוציה לסיווג טבעי של הכרתו את העולם למערכות ממוינות כדוגמת אלה המצויינות לעיל. השקפה זו יונקת בין היתר מהאֶפִּיסְטֶמוֹלוֹגְיָה (תורת ההכרה) של עמנואל קנט. אנתרופולוגים הבחינו שסיווגים מוטמעים במערכות חברתיות ותרבותיות מקומיות, וממלאים תפקידים חברתיים שונים. אחד המחקרים הידועים והמשפיעים ביותר הוא צורות היסוד של חיי הדת מאת אמיל דורקהיים. התיאוריות של קנת ודורקהיים השפיעו גם על קלוד לוי-שטראוס, מייסד האנתרופולוגיה הסטרוקטורלית. לוי-שטראוס כתב שני ספרים חשובים בנושא הטקסונומיה: טוטמיזם והמוח הפראי. טקסונומיות כגון אלה שנותחו על-ידי דורקהיים ולוי-שטראוס מכונות לעיתים טקסונומיות עממיות, כדי להבחין בינן לבין הטקסונומיות המדעיות, המתיימרות להיות אובייקטיביות ואוניברסיליות.

ראו גם

סוגי טקסונומיה נוספים מתוארים בויקיפדיה האנגלית, בערכים:
- [http://en.wikipedia.org/wiki/Folk_taxonomy Folk Taxonomy] הנבדלת מ-[http://en.wikipedia.org/wiki/Folksonomy Folksonomy]
- [http://en.wikipedia.org/wiki/Corporate_taxonomy Corporate Taxonomy]
- [http://en.wikipedia.org/wiki/Numerical_taxonomy Numerical Taxonomy]

מקורות

- מאמר זה מבוסס במידה רבה על המאמר המקביל – [http://en.wikipedia.org/wiki/Taxonomy Taxonomy] – בויקפדיה באנגלית.

קישורים חיצוניים

- http://www.ncbi.nlm.nih.gov/Taxonomy simple:Taxonomy th:อนุกรมวิธาน
-

פרעושים

:	בעלי חיים
:	פרוקי רגליים
תת-מערכה:	בעלי שש רגליים
:	חרקים
:	פרעושים

שם מדעי

Siphonaptera

תתי-סדרה

- Pygiopsyllomorpha
- Pulicomorpha
- Hystrichopsyllomorpha
- Ceratophyllomorpha

פרעושים, Siphonaptera, סדרה של חרקים.

מבוא

סדרת הפרעושים היא אחת הקטנות שבמחלקת החרקים ומונה יותר מ-2,200 מינים הידועים למדע. בישראל ידועים כ-40 מינים. הפרעושים הם חרקים בעלי גלגול מלא הכולל ארבע דרגות: ביצה, רימה, גולם ובוגר. הרימות ניזונות מחומרים אורגניים שונים ורק הבוגרים הינם טפילים מוצצי דם. 95% הם טפילי יונקים, המתוודעים לאדם בעיקר בגלל החתולים שאצלם הם מוצאים בית חם, ו-5% הם טפילי עופות. התפלגות בלתי מאוזנת זו נובעת מאורח חייהן של הרימות. לצורך התפתחותן הן זקוקות ללחות אוויר גבוהה הקיימת לרוב בתוך מאורות, מחילות ובתים סגורים אך לא בקיני ציפורים. מסיבה זו פרעושים אינם נטפלים ליונקים החיים בשטח פתוח כגון אייליים, הואיל ותנאי היובש הקיימים בסביבה זו עשויים לפגוע ברימותיהם. הפרעושים קיימים לפחות 60 מיליוני שנים. הפרעוש העתיק ביותר הידוע למדע, חי בתקופת האיאוקן של עידן השלישון ונדבק במקרה לשרף אורנים שהתקשה, וכך נשמר בתוך הענבר עד אשר נמצא לפני כמה עשרות שנים בחוף הים הבלטי. מניחים כי הפרעושים קרובים לסדרת ארוכי כנף בגלל הדמיון ביניהם בפרטים מורפולוגיים רבים, ויש סבורים כי מוצאם מן הזבובאים. ברוב המקרים פרעושים מהווים מטרד בלבד לפונדקאים שלהם, מלבד במקרים מסוימים שבהם הרוק שמפרישים הפרעושים בעקיצתם גורם לתגובות אלרגיות המתבטאות בפריחה. עם זאת, פרעושים מסוגלים להעביר מחלות. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא מחלת הדבר, המועברת ממכרסמים לבני אדם באמצעות עקיצת פרעושים. מחלות נוספות שפרעושים מעבירים הם: טיפוס הבטן ובמקרים מסויימים פרעושים מעבירים את הטפילים מסוג תולעי סרט.

מבנה הגוף

גודל הפרעוש הבוגר הוא 1-50 מ"מ. גופו פחוס משני צדיו ומחודד בראשו. הגוף מעוצב באופן כזה שיוכל לפלס את דרכו ללא קושי בסבך השערות או הנוצות. גוף הפרעוש בנוי כגופו של כל חרק: ראש, חזה ובטן, אלא שאין חלקי הגוף נבדלים זה מזה על ידי שנצים וכל גופו של הפרעוש מהווה מעין חטיבה אחת. אין בגופו חריצים ובליטות לבל יפריעו בתנועתו. הראש דומה לקופסה סגורה זעירה, שהיא, בדרך כלל, מעוגלת מלפנים. המחושים הקטנים צמודים אל צדי הראש ונתונים בשקעים מיוחדים. לפני המחושים, סמוך לבסיסם מצויה במקצת מן המינים עין פשוטה, הבולטת ככתם שחור בכל צד. העין נעדרת בקבוצת המינים הקרויים פרעושי קן. שמם ניתן להם משום שאינם עוזבים את קן הפונדקאי שלהם. כושר ראייתם של הפרעושים חלש ביותר והם מבחינים בתנועותיהם של צללים בלבד. לפרעושים חשובים יותר איברי ההרחה הנמצאים על המחושים. אצל פרעושים רבים מצויה בתחתית הראש שורה של זיפים בדמות מסרק (ctenidium) המופנים לאחור ומשמשים תמיכה לתנועה בתוך הפרווה או פלומת הנוצות ומונעים את נשירתם מן הפונדקאי. מספר הקוצים במסרק הוא אמצעי עזר לזיהוי הפרעושים. גם מיקומו של המסרק משמש סימן זיהוי מובהק להכרתם. ישנם מינים שבהם מקשט מסרק את שוליו האחוריים של פרק החזה הראשון, ובמינים נדירים יותר, אף את שוליה האחוריים של הגבית הראשונה בבטן. גם דגמי פיזור הזיפים המכסים את הראש ובעיקר הזיף הסמוך לעין, מסייעים להגדרת המינים השונים. בגפי הפה העוקצים-מוצצים מנוונות הלסתות העליונות, והחלקים הבולטים ביותר הם בחניני הלסת התחתונה ובחניני השפה התחתונה. איברי העקיצה הם העל-לוע (epipharynx) והאונות הפנימיות של הלסת התחתונה (maxillary laciniae), שבחניני השפה התחתונה חופים עליהן ומחזקים אותן מן הצדדים. תעלת השאיבה של הדם נוצרת בעל-לוע, ואילו תעלת הרוק נוצרת בין שתי אונות השפה התחתונה. שרירים הקשורים לבית הבליעה בקדמת צינור העיכול מפעילים את משאבת הדם. בחזהו של הפרעוש ניכרים שלושה חלקים: קדמי, תיכוני ואחורי. לוחיות החזה נושאות זיפים ובליטות שחשיבותם רבה לצורך מיון. אין בפרעוש הבוגר כל שרידים של כנפיים, אף שבמספר מינים ניכרים ניצני כנפיים בגולם, אשר מתנוונים בהמשך הגלגול. הודות לרגליו הפרעוש כה היטיב לקפוץ עד שכנפיו הפכו למיותרות. רגלי הפרעושים גדולות ביותר, כתוצאה של התארכות פרק הירך, שהוא בעל תנועה חופשית והתארכות פיסת הרגל. לפיסה חמישה פרקים, והיא עולה באורכה על אורך השוק או הקולית. בקצות פיסת הרגל מצויים הטפרים הגדולים והחזקים המשמשים לאחיזה בשערות הפונדקאי. בבטן עשרה פרקים וכל פרק מכוסה בשתי לוחיות: גבית (tergite) למעלה וגחונית (sternite) למטה. בגביות מצויים פתחי הנשימה (spiracle) של מערכת הטרכיאות, ובדרך כלל שמונה פתחים מכל צד. במרבית המינים קיים זוג פתחי נשימה נוסף בחזה התיכון. על גבי הגביות והגחוניות פזורים זיפים או קוצים שונים. בולט במיוחד הוא איבר החוש (pygidium) שעל גבית הפרק התשיעי של הבטן. תפקידו אינו ברור והוא קיים בשני הזוויגים. על פי רוב גדולות הנקבות מן הזכרים, אך סימן זה אינו מספיק כדי להבדיל ביניהם, כיוון שגודל הפרעוש תלוי במידה רבה במועד ארוחתו האחרונה. איבר המין של הנקבה הוא הספרמתיקה (spermatheca), בית הקיבול שבו אוגרת הנקבה, אחרי ההזדווגות היחידה עם הזכר, את תאי הזרע לכל חייה. איברי המין של הזכרים מורכבים הרבה יותר וכוללים מערכת צבתות חיצוניות המיועדות להחזקת הנקבה בשעת ההזדווגות, ומערכת מוטות ארוכים וקפיציים המשמשים לכיוון איבר המין הזכרי לפתח איבר המין הנקבי.

כושר הניתור

זוג הרגליים האחוריות, המפותחות והארוכות במיוחד, הן המעניקות לפרעושים את כושר הניתור שבו הם מצטיינים. הניתור חיוני לפרעוש הבוגר, אשר בקע מן הגולם, כדי להיטפל אל הפונדקאי, באם זה אדם או חיה כלשהי, ולשבור את צימאונו בדמו. יתרון רב לניתור גם לצורכי בריחה. כשחשים הפרעושים כי הפונדקאי שלהם נמצא במצב סכנה, פותחים הם בניתורים כדי למלט את נפשם. לכן לא ניתן למצוא שרידי פרעושים בשיער פגריהם של מכרסמים הנמצא בצנפות של דורסי לילה למיניהם. פרעושים, בעיקר רעבים, מסוגלים להמשיך בניתוריהם זמן רב, לעיתים, שלושה ימים רצופים, ותדירות ניתוריהם יכולה להגיע גם עד כדי אלף בשעה. כושר ניתורם הוא המפליא את הכל. פרעוש מסוגל לנתר לגובה של עשרה ס"מ בקירוב ולמרחק של כשלושים ס"מ. מספרים אלה הם עצומים ביחס לגודל גופו של הפרעוש. באם לאדם היתה יכולת ניתור כזו, יכול היה לדלג בקלות מעל מגדל שלום בתל אביב, אולם אם פרעוש היה גדל לממדיו של אדם, יכולת ניתורו היתה קטנה מזה, בגלל היחס בין גידול הגוף לכוח שריריו של כל יצור, למרות שכושר הניתור של הפרעוש לא מבוסס רק על כוח שרירי. כושר קפיצתם של הפרעושים מתאים לגובה רגליהם של הפונדקאים. רק מינים מעטים של פרעושי עטלפים וציפורים, איבדו את כושר ניתורם באורח משני, הואיל ואם אלה ינתרו מעל פונדקאיהם, בעת שאלה נמצאים בגובה רב מעל פני הקרקע, לא יוכלו עוד למצוא את דרכם חזרה. פרעושים מגיעים בניתורם לתאוצה של 1,350 מטר לשניה בריבוע, כלומר פי 140 מ-G, התאוצה הנגרמת על ידי כוח המשיכה של כדור הארץ. רק לנתוזית (Melanotus) מסדרת החיפושיות תאוצה גדולה יותר המגיעה ל-380 של G. תאוצה גדולה כזו כפי שנאמר לעיל איננה אפשרית באמצעות כוח השרירים בלבד, שכן פעולתם איטית מדי לשם כך. כושר הקפיצה נבדק לראשונה אצל פרעוש החולדה ונמצא כי במנגנון הניתור של הפרעוש יש קשת צידית (pleural arch) שמקורה במפירוק הכנף בחרק המעופף. איבר זה המצוי בגבו של החרק המעופף הוסט אצל הפרעוש לצידי הגוף כתוצאה מפסיחותו. הקשת עשירה בחלבון בעל אלסטיות גבוהה הקרוי רזילין (rezilin). גמישותו של הרזילין היא כמעט מושלמת שכן הוא מסוגל לשחרר 97 אחוזים מן האנרגיה המושקעת במתיחתו, לעומת 85 אחוזים שיכול גומי משובח. הרזילין מסוגל להימתח משך חודשים מספר ולהגיע לאורך העולה פי שלושה על אורכו ההתחלתי שאליו ישוב בשחרורו. הרזילין מאפשר לפרעושים להתגבר על שתי מגבלות של פעולת השרירים: איטיות ההתכווצות וההרפיה וחולשת הפעילות בטמפרטורה נמוכה. המנגנון המפעיל את הרזילין הוא מנגנון של נצרה (click mechanism), המסוגל לשחרר את האנרגיה האצורה בו בבת אחת. הנצרות שמצויות בגוף הפרעוש הם: תפס במיזופלוירה (צידית החזה התיכון) מחזיק את הירך של הרגל השלישית במקומה ונוצר אותה, ואילו ירך זאת נושאת אף היא תפס המחזיק את הקולית של הרגל השלישית במקומה. הרפייתם של שרירים מסוימים משחררת את הנצרות. כתוצאה מכך, נלחץ קצה הירך אל הקרקע וגוף הפרעוש מתחיל להתרומם. ברגע שטבעת הקולית משתחררת ממגעה עם הקרקע, מגביר יישור הרגל את התאוצה והכוח עובר מהקולית אל קצה השוק. פיסת הרגל נשארת מקבילה למצע ואינה משתתפת כלל בפעולת הניתור. הודות לסינכרוניזציה בין החלקים הנעים במהירות גדולה, יעיל מנגנון הנצרה יותר מכל תיאום באמצעות מערכת העצבים.

שלבי החיים

ביצי הפרעושים הן כדוריות או סגלגלות. קוטר הביצה מגיע לכמחצית המ"מ ומשקלה לכדי החלק ה-12 ממשקל הרימה הבוגרת. בהשוואה לחרקים אחרים, משקלה של הביצה גדול למדי באופן יחסי. צבע הביצים הוא לבנבן מבריק. בדרך כלל מטילה הפרעושה 300-400 ביצים במשך ימי חייה, 3-18 ביצים בכל תטולה. לעיתים קרובות מטילות הפרעושות את ביציהן בין שערות הפונדקאי, אך מכיוון שאינן דביקות, הן נושרות אל הקרקע. על פי רוב מוטלות הביצים בתוך מאורתו או קינו של הפונדקאי. סביבה זו מתאימה ביותר להבשלת הביצה בכל תקופת האינקובציה, משעת הטלת הביצה עד לבקיעת הרימה, ומספקת גם את מיטב התנאים המיקרו-אקלימיים המבטיחים את התפתחות הרימה. כן מצויים שם די חומרי פסולת אורגניים המשמשי