:: wikimiki.org ::

גוף

גוף

ערך זה סוקר את חלקיו העיקריים של גוף האדם.

הגולגולת

הגולגולת מגנה על המוח ותומכת במספר מבנים חיצוניים כגון האף, העיניים והאוזניים. הגולגולת מתחברת לעמוד השדרה בעזרת שתי חוליות עליונות - האטלס והדנס. האטלס מאפשר את תנועת הגולגולת קדימה ואחורה ואילו הדנס מאפשר לגולגולת להסתובב לצדדים. רוב שטחה החיצוני של הגולגולת מכוסה בעור למעט העיניים, האקוסטיק מיאטוס והנחיריים.

הצוואר

הצוואר מחבר בין הגולגולת לגוף ונמצא בו cervical plexus שזהו צביר עצבים שתפקידם לעצבב את הצוואר והחלק האחורי של הגוגלולת. בנוסף נמצא שם גם הברכיאל פלקסוס שתפקידו לעצבב את הגפיים העליונות.

החזה

בחלל החזה נמצאים הראות, הלב, הושט ומבנים נוספים.

הבטן

בחלל הבטן נמצאים מרבית האיברים הפנימיים כגון הלבלב, המעיים וכו'.

הגפיים

הגפיים נועדו לתמוך ביציבתו של האדם ולאפשר לו לבצע מטלות שונות.

הגפיים העליונות

הגפיים העליונות מתחברות לעצם השכם של הגוף ומורכבות מכתף, אמה ויד.

הגפיים התחתונות

הגפיים התחתונות המתחברות לגוף בעזרת האגן מורכבות מהירך, השוק וכף הרגל.

ראו גם

- אנטומיה
- אמבריולוגיה
- מערכות בגוף האדם - נשימה, עיכול, עצבים ועוד.
- שלד קטגוריה:אנטומיה ja:人体解剖学 zh-min-nan:Sin-khu

מוח

המוח הוא איבר בגוף המהווה את מרכז הבקרה של מערכת העצבים. המוח מורכב מתאים מיוחדים הנקראים נוירונים ומתאי גליה התומכים בנוירונים. המוח מבקר ומתאם את ההתנהגות, את פעילות החושים, את פעולת איברי הגוף, וכן פונקציות מנטליות, כגון למידה וזיכרון. חוט השדרה מהווה את המשכו התחתון של המוח ויוצר יחד איתו את מערכת העצבים המרכזית. דרך חוט השדרה מקושר המוח לכל איברי הגוף (הפנימיים והחיצוניים כאחד).

המוח בתפיסה ההיסטורית

במשך שנים רבות מתחילת ההיסטוריה האנושית לא היה ידוע על חשיבותו של המוח כאיבר האחראי לתודעה ולחשיבה ולמרכזה הביולוגי של החוויה האנושית. על ידי הוצאת המוח מהגוף בניתוח שאחרי המוות מתגלה ג'ל בגוון ורוד-אפרפר, ולכן אין זה מפתיע שהקדמונים לא הכירו בחשיבותו. לכך תרמה גם העובדה שהמוח אינו רגיש במיוחד לכאב, ועל כן פגיעה קלה בו אינה טראומטית. בחניטה המצרית הוצא המוח דרך הנחיריים, הורחק מהמת ונזרק כלאחר יד. שלא כאיברים כמו הלב, הקיבה, הכבד והריאות, אותם שמרו הפרעונים לצד המת כדי שיוכל לשוב ולהשתמש בהם לאחר תחיית המתים, מכך ניתן להסיק שהמוח היה איבר מיותר לדעתם. עם זאת, פפירוס משנת 1,700 לפני הספירה מראה כי כבר אז תועדו מקרים שבהם פגיעה בראש שינתה התנהגות. בכתבי הקודש לא מוזכר המוח ולו במילה אחת. הדגש הוא על פעילותו של הלב. גם חכמי ישראל התחבטו בשאלה היכן מצויה החוכמה ("והחכמה מאין תמצא"), ובניגוד לדעתו של רבי אליעזר שסבר שמקומה בראש, התקבלה ברבים דעתו של רבי יהושע, שסבר כי משכנה בלב. גם הפילוסופים היוונים לא ייחסו למוח תפקיד חשוב. אריסטו סבר שהמוח אינו אלא אזור קירור המצנן את אדי החום הנפלטים מהלב. הוא טען שבמהלך השינה, עולים האדים מן הלב אל המוח, מתקררים, ויורדים חזרה אל הלב. את חוסר חשיבותו של המוח הוא הוכיח בהתבסס על ניסויים בעריפת ראשי תרנגולות אשר המשיכו לפרפר ולא מתו לאלתר. השינוי בתפיסות אלה הגיע מצפייה במלחמות הגלדיאטורים רומא העתיקה. מספר חוקרים ורופאים החלו לראות קשר בין פגיעות המוח של הגלדיאטורים לבין שינויים שונים בהתנהגותם. כמו כן נמצא קשר בין פגיעה בחוט השדרה לבין איבוד תחושה או שיתוק. הרעיון שהלב אינו "מקום מושבה" של הנפש האנושית הלך ונעשה נפוץ יותר ויותר. בימי הביניים נאסרו ניתוחי מוח בידי הכנסיה. ההתערבות הכירוגית המקובלת באותה עת נעשתה בידי ספרים נודדים שערכו חתך בגולגולת במקרים של מחלת נפש והוציאו ממנה את "אבן השיגעון". רנה דקארט (1600) היה הראשון שדיבר על חשיבותו של המוח. צפייה בפסלים הידראוליים הביאה אותו למסקנה לפיה גוף האדם פועל על ידי "מערכת הידראולית פנימית" בה עוברים נוזלים המשפיעים על התחושות וההתנהגויות של הגוף החי. המוח, לפי דקארט, הוא המווסת של מערכת זו. בנוסף, יצר דקארט דיכוטומיה בין הנפש הלא פיזית לבין המוח הפיזי. מה שחיבר ביניהם, לדעתו, היא בלוטת האיצטרובל. בשנת 1808 פותחה תורת הפרנולוגיה. על פי התורה הזו, מרכיבי אישיות הם בעלי השפעה פיזית על מבנה המוח, ולכן הם יוצרים בלוטות בגולגולת שעוטפת אותו. לכל תכונת אישיות הבליטה שלה. על ידי מיפוי בליטות הגולגולת האמינו שניתן יהיה לגלות את מאפייני האישיות של האדם. תאוריה זו לא שקעה אלא כעבור מאה שנה, אך הרעיון הגלום בה, שיש קשר בין אזורים ספציפיים במוח לבין פעילויות כאלו ואחרות, מקובל עד היום.

פעולת המוח

המוח מורכב משני סוגים של תאים - תאי עצב (נוירונים) ותאי גליה. משקל המוח של אדם בוגר נע לרוב בין 1400 ל-1650 גרם ונפחו הממוצע הוא כ-1,600 סמ"ק. המוח מהווה רק 2 אחוזים ממשקל הגוף, אך צורך כחמישית מזרם הדם, ומאספקת החמצן (בזמן מנוחה). המוח של הגברים שוקל כ-100 גרם יותר מזה של הנשים וכמות התאים בו גדולה בכ-4 אחוז מהכמות המקבילה אצל הנשים. אין ראיות לכך שהבדלים במשקל המוח משפיעים על מידת האינטליגנציה ועל היכולת המנטליות. ישנן טענות, שאדם ממוצע משתמש רק ב-3 עד 10 אחוז מיכולת המוח שלו. טענות אלה שישמשו בין היתר בסיס להסבר תופעות פאראפסיכולוגיות שונות, אך לא ניתן להן בסיס מדעי. נכון אמנם שברגע נתון אדם לא משתמש בכל חלקי המוח שלו, אך כמכלול כל המוח פעיל במהלך החיים. תינוק נולד עם כ-200 מיליארד (10¹⁴) תאי עצב, הקרויים נוירונים, ומחצית מהם יהרסו במהלך השנה הראשונה לחייו.לתינוק יש לפחות פי עשרה תאי גליה במח. מקובל היה להניח שאצל בוגרים הנוירונים אינם מתחדשים כמו התאים האחרים בגוף, אך לאחרונה התגלו ממצאים הסותרים טענה זו. אצל אדם בוגר נהרסים 85,000 נוירונים מדי יום, כחלק מתהליך ההזדקנות, דבר המביא לעיתים לכשל של מערכות מסויימות. כל אחד מהנוירונים שבמוח יוצר קשרים הניקראים בלעז סינפסות ובעברית מיסנפים ל 1,000 עד 10,000 תאי עצב אחרים. הקשרים הם ברמות שונות ומתהווים באמצעות אותות אלקטרו-כימיים. בזמן הלידה ישנם כבר כ-50 טריליון קשרים. בחודשים הראשונים של החיים מספר הקשרים מוכפל. תהליך הלמידה של האדם מושפע מיצירת קשרים חדשים ואיבוד קשרים ישנים. וככל שהאדם לומד יותר כמות הקשרים גדלה. תהליך יצירת זיכרון ארוך טווח, בניגוד לזכרון קצר טווח, מלווה ביצירת סינפסות חדשות בין קבוצות תאי עצב. הנוירון עצמו מורכב משלושה חלקים:
- גוף התא - חלק זה מכיל את המידע הגנטי, אחראי על התפתחותו של הנוירון, והוא יחידת העיבוד של התא שמקבל מידע מהדנדריטים ומחליט בהתאם האם ליצור אות חשמלי באקסון לעבר נוירונים אחרים.
- הדנדריטים - חלקים אלו מקבלים אותות עצביים כימיים מנוירונים אחרים וממירים אותם לאותות חשמליים, והם יחידת הקלט של הנוירון.
- האקסון -חלק זה הוא יחידת הפלט של הנוירון. מהוה שלוחה ארוכה של התא שבקצה התפצלויות הקרויות טרמינלים, לאחר שהמיר את האות החשמלי שקיבל מגוף הנוירון, הוא שולח דרכן לתוך הסינפסות שבין הנוירונים, אותות עצביים בצורת מולקולות מהנוירון לנוירונים אחרים. האותות נקלטים לרוב בדנדריטים של הנוירונים האחרים, אך פעמים רבות ישנם רצפטורים הקולטים את המסר העצבי בממברנת גוף התא עצמו, ללא צורך בדנדריטים. האימפולסים העצביים בתוך התא עצמו הם חשמליים, אך העברתם הבינתאית אינה חשמלית (אלא במקרים חריגים). היא מבוצעת על ידי מולקולות הקרויות מוליכים עצביים. בעוד שאור מסך המחשב זורם אל המשתמש בו בקצב של 297,600 ק"מ בשנייה אחת, האימפולסים העצביים המעבירים את התמונות מהעיניים אל המוח, למשל, נעים בקצב של 400 ק"מ לשעה בלבד.

התפתחותו העוברית של המוח

שעה בשלושת השבועות הראשונים נוצר בעובר צינור עיצבי המכיל שלושה חללים. משלושת החללים הללו יתפתחו בסופו של דבר ארבעת חדרי המוח, וכן תעלת המוח המחברת ביניהם. מן החלל הראשון יווצרו החדרים הצידיים והחדר השלישי, מן החלל השני תתפתח תעלת המוח ומן החלל השלישי יווצר החדר הרביעי. הרקמה שעוטפת את החלל הראשון נקראת המוח הקדמי (frontal brain), הרקמה שעוטפת את החלל השני נקראת ההמוח האמצעי (mid brain) והרקמה שעוטפת את החלל השלישי נקראת המוח האחורי (hind brain). בשלב השני של התפתחות המוח הרקמות שעוטפות את הצינור העיצבי משתנות מעט. מן החלל הראשון יוצאות שתי בליטות (מהם יתפתחו החדרים הצידיים). הרקמה העוטפת את הבליטות נקראת טלאנספלון. הרקמה שעוטפת את שארית החלל הראשון נקראת דיאנספלון. החלל השני מתחיל להצר, ולרקמתו קוראים כעת מזנספלון. הרקמה השלישית מתפצלת לשתי רקמות. האחת היא הטאנספלון, והשנייה היא המיינספלון. מכל הרקמות הללו יתפתח בסופו של דבר המוח השלם.

אזורים שיתפתחו מהטאלנספלון

- הגנגיליונים הבסיסיים - קומפלקס זה מורכב מגרעיני הסטריאטום. תפקידם הוא לבקר תנועות מוטוריות אוטומטיות נלמדות (כגון נהיגה). בשלבים הראשונים של הלמידה, מבוקרות תנועות אלה על ידי קליפת המוח, אך בעקבות הלמידה מעבירה הקליפה את הבקרה לגנגיליונים, והפעילות הופכת לאוטומטית ומהירה.
- המערכת הלימבית - מערכת זו התגלתה על ידי פפז. היא ממלאת פונקציות רגשיות ומוטיבציוניות. בתוך המערכת הזו נמצאים אזורים רבים כגון האמיגדלה, שאחראית בעיקר על למידת רגשות שליליים והתניית פחד, וההיפוקמפוס, שאחראי על זכרון ולמידה לטווח קצר.
- המוח הגדול שנקרא גם קליפת המוח - אזור המורכב מארבע אונות שכל אחת מהן אחראית על תפקודים שונים.

האונות

המוח הגדול באונות קיימים אזורים ראשוניים הממונים על קליטת האינפורמציה, ואזורים משניים האחראים לעיבודה. פגיעה באזורים משניים יכולה להתבטא באגנוזיה. קיימות ארבע אונות מהן מורכבת קליפת המוח והן ממויינות על-פי התפקוד של האזורים השונים:
- האונה המצחית - אונה זו אחראית לחשיבה ברמה גבוהה. חלקה האחורי קשור למוטוריקה וקשור לגרעיני הבסיס.
- האונה העורפית - אונה זו קולטת מידע חזותי. ניתן לראות בהדמיות מוח כיצד אינפורמציה ויזואלית מעוררת אותה.
- האונה הקודקודית - אונה זו מעבדת קלט חושי. אין פרופורציה בין גודל האיבר ליכולתו לייצר תחושה. הפה למשל הרבה יותר רגיש מהגב.
- האונה הרקתית נקראת גם האונה הטמפורלית - אונה זו מטפלת בשמיעה וקשורה גם לזיכרון.

אזורים שיתפתחו מהדיאנספלון

- התלמוס - זהו גרעין שנמצא במרכז המוח, בסמוך לחדר השלישי. התלמוס הוא מעיין תחנת ממסר חושית. כל המידע התחושתי עובר דרכו לפני שמגיע לקליפת המוח (למעט המידע מחוש הריח). התלמוס מבצע עיבוד ראשוני ביותר למידע התחושתי וממיין אותו אל האונות השונות.
- ההיפותלמוס - אזור זה נמצא מתחת לתלמוס ומכאן בא שמו. הוא אחראי על ההפעלה של המערכת האוטונומית (הסימפטטית והפרה-סימפטטית), וכן על בקרת ההורמונים בגוף. ההיפותלמוס שולט על ההורומונים בעזרת בלוטת ההיפופיזה שנמצאת תחתיו.

אזורים שיתפתחו מהמזנספלון

- הטקטום - אזור זה מכיל שתי בליטות עליונות הנקראות תלילים עליונים ושתי בליטות תחתונות הנקראות תלילים תחתונים. התליתים העליונים דואגים לקשר שבין תנועות הראש לבין שדה הראייה, ואילו התלילים התחתונים מבקרים את הקשר שבין תנועות הראש לבין המידע השמיעתי.
- הטגמנטום - נמצא לפני הטקטום, וביניהם נמצאת תעלת המוח. בטגמנטום נמצאת התצורה הרשתית (בעלת תפקיד חשוב במחזור השינה והעירות), החומר האפור (שאחראי על בקרת כאב ועל שחרור של אופייטים אנדוגניים), הגרעין האדום (דרכו עוברים מרבית המסלולים המוטוריים מהמח לפריפריה), החומר השחור (אזור המבקר את הגנגיליונים הבסיסיים דרך המסילה הניגרו-סטריאטלית), והטגמנטום הגחוני (אזור זה מייצר דופמין שמבקר את המערכת הלימבית).

אזורים שיתפתחו מהמאטנספלון

- הצרבלום שנקרא גם המוחון או המוח האמצעי (mid brain) - מבחינה אנטומית, אזור זה דומה מאוד למוח הקדמי. הוא ממוקם בין הגשרון לבין המוח המוארך ומורכב משתי המיספרות המחוברות זו לזו על ידי ההורמיס. במוחון נמצא חלק מהתצורה הרשתית וגם החומר השחור האחראי על כל המערכת המוטורית, ובעיקר על קורדינציה, פגיעה בו מאפיינת מחלת פרקינסון. תפקידו של הצרבלום הוא להתאים את תנועות הגפיים והגוף לסביבה המרחבית. חלק זה הוא מעיין תחנת מעבר חשובה בתהליכי עיבוד הראייה והשמיעה. בצידו הקדמי שתי גבשושיות וכן בצידו האחורי קשור לתנועות עין ולשמיעה.
- הפונס שנקרא גם הגשרון או הגשר (pons) - אזור זה מקשר בין המוחון ובין האזורים המוטוריים השונים בקליפת המוח. כמו כן, בשל מיקומו בחלקה התחתון של התצורה הרשתית שפעילותה אחראית לתפקוד מערכת השינה, הוא אחראי על שלבים מסוימים במחזור השינה והעירות ובעיקר על שינת רע"מ, REM שמתרחשת במהלך השינה כאשר חולמים וגם האזור שאחראי על שיתוק השרירים במהלך החלומות. בחלום, מידע הדומה למידע מבחוץ, משודר מהגשרון שבגזע המוח לקליפת המוח.

אזורים שיתפתחו מהמיינספלון

- המוח המוארך שנקרא גם המדולה או מדולה אובלונגטה (medulla oblongata) - הוא החלק המחבר את גזע המוח לחוט השדרה. המדולה אחראית בעיקר על פעילות מערכת העצבים האוטונומית. חלק זה כולל את מרכזי הוויסות והבקרה של מחזור הדם ומערכת הנשימה, הוא מפקח על פעילותה הסדירה והתקינה של כל מערכת ושומר על קצב לב, נשימה ולחץ דם יציב. כמו כן, במדולה נעשת ההצלבה המוטורית- מידע מן ההמיספרה הימנית מגיע אל האזור השמאלי ואילו מידע מן ההמיספרה השמאלית מגיע אל האזור הימני בגוף.

המוח הגדול

המוח הגדול (cerebrum) תופס את מירב נפח הגולגולת ואת חלקה העליון. המוח הגדול מהווה 80% ממשקל כלל המוח ומכיל 70% מתאי העצב בגוף, המוח הגדול חצוי לשתי המיספרות ומכוסה בפיתולים להגדלת שטח פניו. מחולק לארבע אונות: מצחית (frontal lobe), עורפית (occipital lobe), קודקודית (parietal lobe) ורקתית (temporal lobe). המערכת הלימבית נמצאת במרכז המוח הגדול. הנוירואנטומאי פפז שיער שקבוצת המבנים המוחיים שם אחראים על מוטיבציה ורגש. מקלין שיער שלמערכת זו קשורים כמה חלקי מוח נוספים, כגון ההיפוקמפוס (מהמילה hippocampus שפירושה המילולי הוא סוס ים מכיון שמבנהו מזכיר סוס ים שכוב), האמיגדלה (מהמילה amygdala שפירושה המילולי הוא שקד), הפורניקס (קשת fornix) והגופים הדדיים (lateral geniculat bodies). מקלין סבר שהאבולוציה של המערכת הזו חלה במקביל להתפתחות תגובות רגשיות, ולכן הוא טען שמערכת זו אחראית עליהן. כיום אנו יודעים שרק האמיגדלה עוסקת בריגושים, ואילו שאר החלקים המערכת הלימבית קשורים בזכרון ובלמידה. המוח הגדול בנוי משתי המיספרות - חצאי כדור - הממוקמות מעל חלקי המוח האחרים ומופרדות זו מזו באמצעות חריץ אורך. מבחוץ צבען של ההמיספרות הוא אפור אך אם נחצה את המוח בחריץ האורך נבחין כי בחלקן הפנימי צבעו לבן. החומר האפור של ההמיספרות מורכב מגופי התאים של תאי העצב והחומר הלבן מורכב מהאקסון של תאי העצב. החלק החיצוני של ההמיספרות נקרא קליפת המוח או קורטקס (Cerebral Cortex). הוא בעל שקיעות ובליטות המגדילות את שטח הפנים שלו. לקליפת המוח תפקיד חשוב בבקרת תהליכים הכרתיים כמו חשיבה, זיכרון ושפה. כמו כן בקליפת המוח נעשה עיבוד מידע המגיע מהחושים וכן בקרת תנועה של שרירים רצוניים. נהוג לחלק את קליפת המוח של כל המיספרה לאזורים תפקודיים בהתאם לסוג המידע המעובד באזור. רוב החומר של ההמיספרות מתחת לקורטקס האפור צבעו לבן והוא מורכב מאקסונים של תאי העצב המקשרים בין האזורים השונים. אתר קישור חשוב הוא זה המקשר בין שתי המיספרות ונקרא כפיס המוח (Corpus Callosum). זהו הצרור הגדול ביותר של אקסונים המחבר את ההמיספרות יחד. הוא מאפשר העברת מידע ביניהן וכן מאפשר למוח האדם לפעול כיחידה הרמונית מתואמת. פגיעה בכפיס המוח יכולה לגרום לחוסר תיאום בין ההמיספרות ולהתנהגות לא מתואמת של האדם, אך אינה פוגעת בתפקוד היומיומי שלו. ישנו ניתוח מיוחד לחולי אפילפסיה בו חותכים את כפיס המוח ומפרידים את שתי ההמיספרות זו מזו. חולים שעברו את הניתוח הזה לא הראו ליקוי חמור ומשמעותי בתפקוד. ההמיספרה השמאלית של קליפת המוח העוטפת את המוח הגדול מטפלת באינפורמציה סימבולית - מילים ומידע. בה נתגלו שני אזורים חשובים האחראיים על השפה: אזור ברוקה שהתגלה בשנת 1868, וקרוי על שם מגלהו - אחראי לתנועות הדיבור, בניית משפטים ודקדוק. ואילו אזור ורניקה, שהתגלה בשנת 1874 - אחראי על הבנת השפה, והיכולת לומר משפטים באופן הגיוני. ההמיספרה הימנית קשורה למוזיקה, לדמיון, לתפיסה מרחבית ולחשיבה פחות סדורה. בין שני חלקי קליפת המוח יש חריץ מרכזי. בנוסף, לכך בהמספרות נמצאים אזורי השרירים (4 ו6), תחשושות הכאב, המגע, האוריינטציה וכו' (1,2,3), הראיה (17,18,19) ועוד.

גזע המוח

גזע המוח מורכב משלושה חלקים האחראים לתפקודים פיזיולוגיים בסיסיים ומרכזיים של הגוף: המוח האמצעי (mid brain), הפונס שנקרא גם הגשרון או הגשר (pons) והמוח המוארך שנקרא גם המדולה או מדולה אובלונגטה (medulla oblongata). המוח האחורי (hind brain) הוא השם המשותף של הפונס והמוח המוארך. גזע המוח (brain stem) נמצא בין חוט השדרה לבין המוח והוא שולט על תפקודים יסודיים כמו הנשימה וקצב הלב. נכון להיום הפסקה בלתי הפיכה של פעולות גזע המוח נחשבת תנאי הכרחי ומספיק לקביעת מוות מבחינה רפואית ומשפטית.

נוזל המוח ושכבותיו

אחרי העור והעצמות מגנות עוד שלוש שכבות של קרומי מוח (מנינגס) על תכולתו הרגישה. השכבה הראשונה מכונה דורה מטר, והיא קשיחה וחזקה. השניה היא הארכנויד, הקרויה כך על שם דמיונה לקורי עכביש, והשלישית היא הפיה מטר, דקה מאוד ומכילה כלי דם רבים. בין הפיה מטר לבין הארכנויד מצוי הנוזל התוך גולגולתי השדרתי (CSF). בדלקת קרום המוח השכיחה אצל ילדים וזקנים חודר מזהם לנוזל. בנוזל אין כדוריות דם לבנות, והוא מתגונן בעזרת המונוציטים שהם תאי בליעה, בדומה למקרופאג'ים, ועל כן הוא פגיע ביותר. ההתנפחות הדלקתית בתוך המוח גורמת ללחץ על איבריו ולקושי באספקת מזון וחמצן. בשל כך היא עלולה לחולל נזק בלתי הפיך. שטף דם מתחת לשכבת הדורה יכול להיגרם כתוצאה מחבטה במוח, אפילו שבועות אחריה. חלקו של הנוזל במוח נע בין עשרה לעשרים אחוז. הוא ממלא את חללי המוח, ארבעה במספר. תפקידיו הם בלימת זעזועים, הגמשת נפח המוח, איסוף פסולת ועוד. ההימצאות בתוך נוזל מקלה על משקל המוח. על עמוד השדרה, על הולכה עצבית ועל מחסום דם מוח ראה בערכים המתאימים.

הבעיה הפסיכופיזית

המוח הוא המקום שבו שזורים הפיזי והנפשי זה בזה. על טבעו החידתי של שילוב זה יכולות להעיד, בין השאר, העובדות הבאות:
- התהליכים הנפשיים הם פרטיים לחלוטין. איש אינו יכול לחוש בהם, מלבד האדם החווה אותם.
- הצורה הפיזית של המוח אינה זהה במובן כלשהו למהות שהיא יוצרת. לעת עתה גם לא נמצא קשר של אחת לאחת בין כמות ההורמונים והנוזלים הכימיים המעורבים בפעילות מוחית לבין עוצמת החוויה הפנימית הנגרמת על ידיהם.
- ההנחה שיש קשר דטרמינסטי בין הפיזי לבין הנפשי מעוררת שאלות קשות על משמעות המוסריות ועל בחירה חופשית.

מחלות מוח

- בשבץ מוחי נהרסים תאי מוח, עקב אי אספקת דם אליהם בעקבות חסימה (קריש) או קרע בכלי דם. השבץ המוחי הוא גורם המוות השלישי בעולם המערבי, לאחר התקף לב וסרטן. וגורמי הסיכון שלו הם יתר לחץ דם, רמת שומנים גבוהה בדם, עישון וסוכרת.
- מחלת אלצהיימר היא מחלה שפוגעת בתפקוד המוח. במחלה זו נהרסים מספר רב של תאים, שגורמים להרס של המוח באופן שהאדם איננו יכול להשתקם ממנו. סימנים של המחלה הם אובדן זכרון, ירידה ביכולת השיפוט, אי יכולת לזהות אנשים מוכרים, בלבול, שיטוט ללא כל מטרה, הזיות ונדודי שינה. הסיבה למחלה איננה ידועה והיא כיום חשוכת מרפא והלוקים בה מסיימים את חייהם בתקופה שבין 5 ל15 שנה. חמישית מאוכלוסיית הקשישים בארץ לוקה בה. מספר חולי האלצהיימר בעולם גדל מידי שנה, בשל העלייה הקבועה בתוחלת החיים.
- אפילפסיה או מחלת כיפיון, היא בפשטות מצב של סערה חשמלית במוח ללא בקרה. היא מוגדרת כאשר יש לפחות שני התקפים חוזרים של פרכוסים, ללא כל סיבה הנראית לעין. מקורה בפעילות פתאומית, ובלתי רצונית של קבוצה גדולה של תאי מוח. והיא יכולה לבא לידי ביטוי באופנים שונים.
- מחלת פרקינסון היא מחלה ניוונית הגורמת להפרעות נוירולוגיות רבות. הבולט שבהם הוא רעד גופני שאינו בר שליטה. המחלה קשורה לחוסר במוליך העצבי דופמין.
- מחלת הנטינגטון היא מחלה תורשתית שבה תאים באזורים שונים במוח מתנוונים. התסמינים הם בליקוי תנועתי לא רצוני המזכיר ריקוד, מדמנציה ואבדן זיכרון.
- מחלות נפש שונות כמו פיצול אישיות וסכיזופרניה קשורות בפעילות מוחית לקויה.
- שימוש בסמים - בשנת 1994 פרסם המדען האמריקני סטיבן היימן מאמר על מנגנון ההתמכרויות, שבו כתב כי אחד המוקדים במוח להתמכרות הוא צֶבֶר של תאי-עצב nucleus accumbens, הממוּקם מתחת לשתי ההֶמיספירות באזור גרעיני הבסיס. כאשר אדם או בעל-חיים מבצעים פעולה שמגשימה צורך או שאיפה, משתחרר המוליך העצבי דופמין אל תוך ה-nucleus accumbens ויוצר תחושת עונג וסיפוק. הסמים הממכרים מציפים את אזור "העונג" בדופאמין רק בשל נטילתם, והרצון לשחזר את התחושה שהם יוצרים ללא כל מאמץ של הגשמה מוביל להתמכרות.

קישורים חיצוניים

- [http://gifted.cet.ac.il/gifted/activities/brain/.index.html מרכז מידע בעברית על המוח האנושי]
- [http://www.pbs.org/wnet/brain/index.html חייו הסודיים של המוח] מהאתר של PBS
- [http://www.gen.co.il/br/fbr.html תקצירי מאמרים מדעיים על המוח], אתר גן
- [http://www.tevalife.com/article.asp?id=2352 מה במוחנו גורם לנו להתמכר?], אתר טבע-לייף
- [http://www.snunit.k12.il/heb_journals/galileo/2009.html עצבים מחשבים ולומדים - על עיבוד מידע בתאי העצב במוח] מאמר מגלילאו מאת פרופ' עידן שגב, אתר סנונית
- [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9532&kwd=1772 מוחו מוחה - ההבדלים בין מוח האישה למוח האיש], ד"ר ענת ברנע, אתר מט"ח קטגוריה:אנטומיה קטגוריה:מערכת העצבים ja:脳 ko:뇌 simple:Brain th:สมอง

אף

האף הוא איבר ההרחה בגוף האדם. האף נמצא במרכז הפנים. איבר הרחה/טעימה נוסף נמצא בתקרת הפה של יונקים רבים, והוא קרוי איבר יעקובסון.

קישורים חיצוניים

- [http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject3.asp "אף"] מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר category:אנטומיה ja:鼻 ko:코

עין

העין היא איבר המזהה גלי אור. כמעט לכל בעלי החיים יש עיניים. גם לאלה החיים דרך קבע בסביבות נטולות אור, כמו מעמקי הים או מחילות באדמה, יש עיניים, אולם לרוב הן פשוטות ומנוונות. לפי תיאורית האבולוציה, עיניים פרימיטיביות הופיעו עוד לפני התפתחות אורגניזמים רב־תאיים. בקדמת מושבות תאים מסוג כדורונים קיימים תאים בעלי פיגמנט רגיש לאור במיוחד, שכנראה שימש בתור סוג של עין. עיניים פשוטות ביותר מעבירות למוח מידע על מידת התאורה של הסביבה. עיניים מפותחות יותר מאפשרות לבעל החיים יכולת ראייה. לחרקים ולבעלי חיים אחרים יש עיניים המורכבות ממספר מבנים והתמונה שאותה הם רואים מורכבת חלקים חלקים (לא מספר תמונות כמו שנהוג לחשוב).

חלקי העין

ראייה
- הקרנית: זוהי שכבה שקופה ודקה. הבנויה מחמש שכבות. תפקידה לשבור ולאסוף את קרני האור הנכנסים לעין כדי שימוקדו על ידי העדשה ויפלו על הרשתית בצורה מושלמת. טיפולי לייזר לתיקון הראייה מבוצעים על הקרנית על־ידי שיופה. תפקוד הקרנית יכול להפגע ממחלת הקרטוקונוס.
- הקשתית: נמצאת מאחורי הקרנית. הקשתית הינה טבעת של שרירים, ובמרכזה נמצא חור האישון (הדומה לצמצם המצלמה). תפקיד הקשתית הוא לשלוט בכמות האור שנכנס לעין. היא עושה זאת על ידי התכווצות והתרפות - כשהקשתית מתכווצת האישון קטן, ולעין מגיעה כמות קטנה יותר של אור. הקשתית מקנה לעין את צבעה.
- האישון: כאמור, אישון העין הוא למעשה חור במרכז הקשתית המאפשר מעבר אור לכיוון הרשתית דרך העדשה. האישון מתכווץ ומתרחב בעזרת שרירים הנמצאים בקשתית כדי להתאים את כמות האור העוברת דרכו אל הרשתית. כאשר כמות האור קטנה - האישון מתרחב בניסיון לקלוט כמות גדולה יותר של קרני אור, וכאשר כמות האור גדולה - הוא מתכווץ. במצב נורמלי, האישונים בשתי העיניים מתרחבים ומתכווצים באותה מידה ובאותו זמן, וכאשר אינם עושים זאת הדבר מעיד בדרך כלל על בעיה. כאשר האישונים אינם נעים במקביל בו זמנית, נוצר מצב הנקרא פזילה.
- העדשה: נמצאת מאחורי הקשתית והאישון. העדשה בנויה שכבות שכבות בצורת בצל. היא יכולה לשנות את עובייה על ידי השרירים הריסניים, ובכך היא משנה את רמת השבירה של הקרניים (ככל שהיא פחוסה יותר ועבה יותר, השבירה גדולה יותר). כשאנו מסתכלים על אובייקט רחוק, מיקוד הקרניים בדרכן לרשתית נעשה בקרנית, ולכן העדשה יכולה להיות שטוחה. אך כאשר אנו מסתכלים על אובייקט קרוב, יש צורך בשבירה נוספת ומיקוד על ידי העדשה. מחלת עדשה שכיחה הינה הקטאראקט או עכירות העדשה.
- הרשתית: הרשתית נמצאת בחלק העמוק ביותר של העין. עליה מתרחשת ההמרה של גלי האור לזרמים חשמליים שמועברים למוח. ברשתית ישנם שני סוגים של פוטורצפטורים:
- קנים: ישנם כ־120 מיליון קנים ברשתית. אלו תאים ארוכים ודקים הפועלים בעיקר בלילה. הם נמצאים בעיקר בהיקף הרשתית, ופחות במרכזה. בתאים אלה אין המרה שלצבע ושל פרטים קטנים בשדה הראייה. והם פעילים יותר לזיהוי אור שחור/לבן. כמו כן, לוקח להם זמן להתרגל לשינויי אור.
- מדוכים: ישנם כ־6 מיליון מדוכים ברשתית. אלו תאים קצרים ושמנים הפעילים ביום, ונמצאים רק במרכז הרשתית (הנקרא גם Fovea). לתאים אלה תפיסה טובה של צבעים. הם רגישים ביותר לפרטים, ואינם רגישים לשינויי תאורה. נקודה מעניינת על הרשתית היא דיסקית הראייה. זוהי נקודה בה אין פוטורצפטורים כלל (לא קנים ולא מדוכים). הדבר יוצר כתם עיוור בשדה הראייה. המוח משלים את השדה בעזרת המידע שהוא מקבל משתי העיניים, וכך אנו רואים את שדה הראייה כרצף, ולא מבחינים בכתם העיוור. הדבר נובע מכך שמאזור זה יוצא עצב הראיה למוח.
- פוטורצפטורים - תאים רגישים לפוטונים. פגיעת פוטון בתא יוצרת שינוי כימי דינמי המשחרר אנרגיה ומתחיל תהליך של המרת אנרגיית הפוטון לפולס כימי/חשמלי עצבי.

פוביאה

הפוביאה, (שקע בלטינית) הינו המקום בו מתבצעת בפועל הראיה - האזור בו נופלת התמונה המתקבלת לאחר מיקודה על ידי הקרנית והעדשה. שטחו כמילימטר וחצי מרובע ובו מרוכזים התאים הרואים בצפיפות גבוהה. הפוטורצפטורים, הממירים את הפוטון האלקטרומגנטי לפולס חשמלי שהופך לאחר מכן למרכיב בתמונה הנראת. הפוביאה מכילה מעל רבע מיליון פוטורצפטורים וללא שכבות נוספות. לכן מקום זה דק ועדין מאוד ולפיכך נתון להפרעות ומחלות רשתית שונות.

מחלות רשתית שכיחות

- ARMD ניוון מרכזי בפוביאה.
- רטיניטיס פיגמנטוזה,
- קריעה וניתוק הרשתית: ישנם גורמים אחדים לכך: אסטיגמציה, סכרת, חבלה, הצטברות נוזלים מאחורי הרשתית, או כאשר בגיל הגבורה מצטמק נוזל הג'ל בעין ומושך איתו חלק מהרשתית. בחלק גדול של המקרים, למעט סכרת, ניתן לתקן כירורגית.
- לחץ תוך עיני גלאוקומה יוצר בעיות ראיה בלתי הפיכות.
- סכרת עלולה להביא לכדי עיוורון. במספר מחלות ניתן טיפול מניעתי חלקי בגלל רגישות המקום בלייזר מקריש, ולא בלייזר צורב כפי שהיה נהוג בעבר. ואשר יצר נזקי ראיה קשים על מנת לעצור דימומים.
- Lebers - ניוון חלקי של הפוטורצפטורים במקולה הגורם לאחוזי ראיה נמוכים ורגישות גבוהה לאור. מקורה במוטציה גנטית מולדת.

אופן פעולתה של העין

עקרון הפעולה של העין מכונה העיקרון הפוטוכימי. בתחתחית הפוטורצפטורים נמצאת הלמלה, ובה מספר רב של מולקולות רגישות לאור, מרביתן משתייכות לקבוצת החומרים הקרויים צבענים (או פוטו־פיגמנטים בלעז). פגיעה של פוטונים (חלקיקי אור) במולקולות אלו גורמת להן לשינויים כימיים הכרוכים בשחרור אנרגיה, ואלה אמורים לגרום לגירויים עצביים. בכל עין ישנם פוטורצפטורים המכונים "תאי אור" (On Cells), ופוטורצפטורים המכונים "תאי סגור" (Off Cells). תאים אלה הם בעצם תאי עצב (נוירונים), השונים משאר תאי העצב בגוף בעובדה שיש בהם גוף מיוחד ובו מספר שכבות של צבען הלוכד פוטונים. כשתאי האור קולטים פוטונים, הם פולטים אנרגיה המועברת בצורת דופק עצבי אל מרכז הראייה במערכת העצבים המרכזית. תאי הסגור, לעומת זאת, פולטים אנרגיה כל עוד ישנו חושך. אך כאשר פוגעת בהן קרן אור, הם מפסיקים לפלוט אנרגיה. בעזרת שני סוגי התאים, יכול המוח לייצר תמונה מאורגנת של אור וחושך על שדה הראייה. העין האנושית מעבירה למוח את התמונה במהופך דרך עצב הראייה והמוח הופך את התמונה למצב בו היא אמורה להיות.

ראו גם

- גוף האדם
- משקפיים
- ראייה
- דמעות בעיות ראייה:
- עיוורון
- עיוורון צבעים
- קוצר ראייה
- רוחק ראייה
- עין עצלה
- קטרקט
- ניסטיגמוס
- אסטיגמציה
- פזילה
- עוורון לילה
- קרטוקונוס קטגוריה:אנטומיה קטגוריה:ראייה ja:目 ms:Mata

עמוד שדרה

עמוד השדרה מהווה חלק משמעותי בשלד. קיומו בשלד מהווה סיווג לתת קבוצה של בעלי חיים - בעלי חוליות. תפקידו של עמוד השדרה לשאת את משא הגוף ולהגן על חוט השדרה. עמוד השדרה מורכב מחוליות המחולקות לשלוש קבוצות :
- עמוד שדרה צווארי (cervical), המכיל שבע חוליות, בין אם מדובר באדם ובין אם מדובר בג'ירפה ארוכת צוואר.
- עמוד שדרה חזי (thoracic), המכיל 12 חוליות אשר כל אחת מהן מחוברת לשתי צלעות, ימנית ושמאלית.
- עמוד שידרה מותני (lumbar), המורכב מחמש חוליות הנושאות את משקל כל המחצית העליונה של הגוף. בקצהו התחתון של עמוד השדרה נמצא הסקרום (עצם הזנב). לעיתים נולדים ילדים עם המשך קצר לעמוד השדרה, אשר מוסר בניתוח עם לידתם.

ראו גם

- חוט שדרה

קישורים חיצוניים

[http://www.isc.co.il/article/?id=fb263863db2a6fe2d9bafe1add3d69ff| עמוד שדרה] אתר "המרכז הישראלי לנתוח עמוד שדרה". קטגוריה:אנטומיה ja:脊椎

עור

העור הוא מעטפת גופם של בעלי חיים. העור, אשר מכסה כמעט את כל שטחו של הגוף ותופס 15% ממשקלו, הינו האיבר הגדול ביותר בגוף. העור משתייך למערכת הכסות (באנגלית: Integument), אשר כוללת גם את השיער, בלוטות הזיעה ואיברי החישה השונים שמצויים בעור. בנוסף מהווה העור לפי הגדרות רבות חלק ממערכת החיסון, שכן רבים מתאי הדם הלבנים אינם שוכנים כלל בדם אלא ברקמות השונות של העור. העור משתייך למערכת החיסון המולדת; פירוש הדבר הוא שהגנתו בפני זיהומים וכימיקלים מזיקים אינה ספציפית, אלא כללית, ונעשית ללא הבחנה. עוביו של העור משתנה בחלקי הגוף השונים. בכפות הרגליים, למשל, יכול עוביו להגיע לסנטימטר אחד, ואילו באזור המצח קטן עוביו ממילימטר.

תפקידי העור

מצח
- העור מווסת את טמפרטורת הגוף. פליטת חום נעשית על ידי בלוטות הזיעה וכלי הדם. בלוטות הזיעה גורמת לפליטת חום והתרחבות נימי הדם גורמת לאיבוד החום. כמו כן, השומן וכלי הדם הנמצאים בשכבות התחתונות של העור משמשים כמבודדי חום, ועוזרים לשמירת חום הגוף בסביבות קרות. אמצעי נוסף להתמודדות עם קור הוא השערות הצומחות מהעור. בסביבות קרות מזדקרות השערות, לוכדות בתוכן אוויר וגורמות להעלאת טמפרטורת העור והגוף. עורם של בעלי חיים רבים מכוסה בפרווה או בנוצות, אשר שומרות על טמפרטורת הגוף ביעילות רבה מאוד.
- העור משמש כאיבר תחושה חשוב. הוא מאבחן תחושת חום, קור, מגע, לחץ וכאב.
- העור משמש מאגר לחומרי מזון, כגון שומן, מים, סוכרים ומלחים.
- העור מגן על הרקמות שמתחתיו מפני פגיעה מכנית או התייבשות.
- כפי שצויין לעיל, מהווה העור חלק ממערכת החיסון. העור מהווה את המחסום הראשוני בפני פתוגנים וכימיקלים. האזורים בגוף אשר אינם מכוסים בעור, או שבהם קיימים פתחים אל תוך הגוף (מערכת הנשימה, העיניים, מערכת השתן), הינם מועדים לזיהומים הרבה יותר מאזורים בגוף המוגנים על-ידי העור.

מבנה העור

מבנה העור והרכבו שונים בחלקי הגוף שונים. העור נחלק באופן כללי לשלוש שכבות:

עילית העור (אפידרמיס)

מערכת השתן עילית העור (אפידרמיס, 1 ו-2 באיור משמאל) מורכבת מרבדים צפופים של תאי אפיתל פעילים, שכל הזמן מתרבים ומתלכדים לרקמת קרטין. עובייה כמעט ואינו עולה על 0.2 מילימטר. בין תאי עילית העור פזורים מלנוציטים, המשווים לעור את גוונו. בעילית העור אין כלי דם ועצבים. עילית העור מורכבת משתי שכבות, השכבה הקרנית והשכבת הנביטה:
- השכבה הקרנית (1 באיור משמאל) שונה בעוביה במקומות שונים בגוף והיא עבה ביותר בכפות הידיים והרגליים.
- שכבת הנביטה (2 באיור משמאל) נחלקת לשלושה אזורים משניים:
- השכבה הגרגרית: שכבה בה יש תאים שטוחים ועשירים בקרטו-היאלין (חומר קרני שקוף).
- השכבה הקוצית: שכבה בה יש תאים שקשורים זה לזה הנראים כמכוסי קוצים.
- השכבה הבסיסית: שכבה בה יש תאים בצורת גליל, בעלי גרעין מוארך. בתוך שכבה זו מצויים מלנוציטים.

העור (דרמיס)

קרטו-היאלין משנה את המבנה הכימי של המלנוציטים ומביא לשינוי בגוון העור. חשיפה ממושכת גורמת להזדקנות מוקדמת של העור ועלולה לעורר מספר מחלות, ובראשן סרטן העור]] העור (דרמיס, 3 באיור משמאל) קשה וגמיש. הוא עשוי רקמת חיבור מוצקה שבה יש סיבים גמישים, ובהם שפע של עצבים וכלי דם, המעבירים גירויי חום, קור, כאב, מגע ולחץ. הצרורות של סיבי קולגן שברקמת החיבור של הדרמיס ערוכים בתלמים אופייניים הנראים על פני העור, במיוחד בכפות הידיים וטביעת האצבע שבקצות האצבעות המיוחדת לכל אדם והנשמרת ללא שינוי למשך כל חייו. הדרמיס מורכב משתי שכבות, השכבה העליונה של הדרמיס היא השכבה הפטמתית והשכבה התחתונה היא השכבה הרשתית:
- השכבה הפטמתית: שכבה זו חודרת לתוך האפידרמיס, ומכך נוצרים רכסים שניתן לראותם על העור. הפטמות עשירות בנימי דם ומזינות את האפידרמיס.
- השכבה הרשתית: שכבה זו בנויה מרקמת חיבור ובה כל מיני תאים, בהם פיברוציטים ותאי פיטום. בשכבה זו מצויים שורשי השיער, בלוטות החלב, שרירי העור ורשת כלי דם מסועפת.

תת-העור (היפודרמיס)

השכבה התת-עורית (היפודרמיס, 4 באיור משמאל) עשויה רקמת חיבור רופפת ורקמת שומן. היא מחברת את העור עם הרקמות שמתחתיו. ההיפודרמיס הוא העבה ביותר מבין שלושת שכבות העור האחרות. הוא מצויד בכלי דם רבים ושרוי במגע ישיר עם השרירים ועם רקמות אחרות שמתחתיו.

ראו גם

- מחלת עור קטגוריה:אנטומיה קטגוריה:היסטולוגיה ja:皮膚 simple:Skin

ראה

פרשת ראה היא פרשת השבוע הרביעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק י"א פסוק כו ומסתיימת בפרק ט"ז פסוק יז.

נושאים בפרשה

הפרשה עוסקת בפירוט המצוות שיחייבו את עם ישראל אחרי הכניסה לארץ. אחרי פתיחה קצרה על האפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין ברכה (קיום המצוות) וקללה (אי קיומן), מתחילה התורה בסקירת המצוות, סקירה שתימשך גם בפרשות הבאות:
- השמדת העבודה הזרה מארץ ישראל
- ריכוז עבודת ה' במקום אחד שייבחר בעתיד, והעלאת הקרבנות והמעשרות לשם
- היתר אכילת "בשר תאווה" - בשר שנאכל לשם הנאה ולא למטרות דתיות - בכל מקום, ואיסור על אכילת הדם
- אזהרות מפני נביא שקר, מסית ומדיח; דיני עיר הנידחת
- פירוט החיות המותרות והאסורות באכילה
- מצוות מעשר; מצוות שמיטת כספים; דיני עבד עברי
- שלושת הרגלים ומצוות עלייה לרגל

הפטרה

ההפטרה של פרשת ראה היא השלישית בסדרת הפטרות שבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, מפרק נ"ד פסוק יא ("עֲנִיָּה סֹעֲרָה") עד פרק נ"ה פסוק ה.

לב

הלב הוא איבר חלול ושרירי שמטרתו היא להזרים את הדם דרך כלי הדם אצל בעל חיים, זאת תוך התכווצויות חוזרות ונשנות. ערך זה עוסק בלבבות אנושיים.

מיקום ותפקוד

בעל חיים הלב הינו איבר שרירי חלול, חרוטי מעט בצורתו וממוקם בצורה אלכסונית במרכז בית החזה. בסיס החרוט פונה לכיוון העליון של בית החזה ומעט אחורה, קודקודו החרוט (Apex) פונה קדימה למטה ושמאלה וממוקם בגובה המרווח הבין צלעי החמישי. הלב הממוצע של מבוגר קטן מעט משני אגרופים של אותו אדם. משקלו 300 - 350 גרם. גבולו העליון עובר בקו אופקי מאחורי הסטרנום ברמת צלע מספר 2 וגבולו התחתון בין צלעות 5 ל-6. הלב מתכווץ כאשר הדם שבתוכו יוצא ממנו, הוא מתרפה לאחר שכל הדם יצא ממנו ובזמן שהלב רפוי הדם נכנס לתוכו. הפעולה של התכווצות הלב מכונה סיסטולה (systole) והרפיית הלב מכונה דיאסטולה (diastole). פעולות התכווצות הלב והרפייתו נקראות פעימה. בכל פעימה מזרים הלב 60-100 סמ"ק דם שהוא 7000-9000 ליטר דם ביממה בזמן מנוחה. הלב מצוי בחלל בבית החזה הקרוי גם מדיאסטינום (mediastinum) ומאחורי עצם בית החזה.

מבנה הלב

עצם עצם עצם עצם עצם הלב מחולק לצד ימין וצד שמאל. הלב מורכב משני חדרים ושני פרוזדורים שנקראים גם עליות. הפרוזדורים קרויים atriums והחדרים קרויים ventricles. דופן הלב בנוי משריר ייחודי לו הקרוי שריר הלב (Myocardium). חוד הלב (Apex) מצוי בצד שמאל ובו סיבים עיצביים החשובים לפעילות החשמלית של הלב. חדר שמאל הוא הגדול ביותר מפני שהוא מכיל את כמות הדם הגדולה ביותר בלב ובשל העובדה שממנו מוזרם דם לעבר כל חלקי הגוף, דבר המצריך התכווצות מכנית חזקה מאוד התלויה בדחף חשמלי. בין צד ימין לצד שמאל של הלב קיימת מחיצה המכונה ספטום (septum). תפקידה של המחיצה הוא להפריד בין צד שמאל אשר עשיר בחמצן לבין צד ימין אשר עשיר בפחמן דו חמצני וזאת כדי למנוע התערבבות של דם עשיר בחמצן עם דם עשיר בפחמן דו חמצני. בין הפרוזדורים לחדרים ובין החדרים לעורקים היוצאים מהלב (עורק הריאה ואבי העורקים) מצויים שסתומים. השסתומים שבין הפרוזדורים לחדרים קרוים שסתומים צניפיים מכיוון שהם בנויים מצניפים אשר עשויים מרקמה סיבית ונראים כמו עלים של מצנח. הצניפים מחוברים בעזרת רשת סיבית לשרירים הפפילרים (פטמתיים). השסתום שנמצא בין הפרוזדור הימני לחדר הימני נקרא השסתום התלת צניפי (tricuspid) כיוון שהוא בנוי משלושה צניפים. השסתום שנמצא בין הפרוזדור השמאלי לחדר השמאלי נקרא השסתום הדו צניפי כיוון שהוא בנוי משני צניפים, שסתום זה נקרא גם השסתום המיטרלי (Mitrus) שמשמעות שמו היא כומר מכיוון שהוא מזכיר את צווארון החולצה של כמרים. השסתומים שנמצאים בין החדרים לעורקים נקראים שסתומים ירחיים מכיוון שלשלושת הצניפים המרכיבים אותם יש צורה של ירח. כל שסתום בנוי משלושה צניפים הנקראים צניפים ירחיים (לונריים), הם מצויים בבסיס העורק היוצא מהלב ויוצרים שם שקע שנקרא סינוס. השסתום שנמצא בין חדר ימין לעורק הריאה נקרא שסתום עורק הריאה (pulmonary valve). השסתום שנמצא בין חדר שמאל לאבי העורקים נקרא שסתום אבי העורקים (aortic valve). שסתומים אלו נמצאים רק בחלק העליון של החדרים ולא בחלקם התחתון. שרירים הנקראים השרירים הפפילריים (papillary muscle) מונעים מהציניפים להשאב לתוך חלל הפרוזדור בזמן כיווץ הלב ובכך מונעים פתיחה של השסתומים וחזרה של דם. אין שסתומים בין הורידים לפרוזדורים מכיוון שלאורך כל וריד קיימים שסתומים שמונעים חזרה של דם אחורה וכך גם מונעים חזרה של דם מהפרוזדורים לורידים. איוושה היא בעיה בסגירת השסתומים שניתנת לאבחנה על ידי האזנה ללב.

אספקת הדם אל הלב

דופן הלב עבה מדי בכדי לאגור את חומרי המזון והחמצן המועברים דרך הלב ולכן הוא זקוק לעורקים וורידים שיעברו דרך דופן זו. העורקים הקורונריים מספקים דם אל הלב. מקור העורקים הקורונריים הוא בסינוסים של הצניפים הירחיים (לונריים) שבבסיס אבי העורקים ובשסתום אבי העורקים. מקור השם קורונריים הוא מהמילה קורונה שמשמעותה כתר, העורקים הקורונריים קרוים כך מכיוון שהם מקיפים את הלב. קיימים שני עורקים קורונריים:
- העורק הקורונרי הימני מתחיל בסינוס שנמצא מאחורי הצניף הירחי הימני של שסתום אבי העורקים, הוא מתפצל לעורק הקורונרי הימני (right coronary artery) ולעורק הקורונרי השולי הימיני (right marginal artery - RMA).
- העורק הקורונרי השמאלי מתחיל בסינוס שנמצא מאחורי הצניף הלונרי השמאלי של שסתום אבי העורקים ומתפצל לעורק העקיף (circumflex) ולעורק השולי השמאלי (left marginal artery - LMA). הורידים המנקזים את הלב נקראים ורידי הלב. קיימים שלושה ורידי לב המתנקזים לוריד אחד גדול יותר שנקרא הסינוס הקורונרי ונמצא בחלק האחורי של דופן הפרוזדור הימני של הלב. וריד זה מזרים את הדם הורידי ישר לתוך חלל הפרוזדור וכך הדם הורידי שמגיע משריר הלב מתערבב עם הדם הורידי שמגיע מכל הגוף אל חלל פרוזדור ימין. שלושת ורידי הלב הקיימים: קטן, בינוני וגדול.

העיצבוב של הלב

בלב מתבצעות שתי פעילויות שונות:
- פעילות מכנית שכוללת את התכווצות והרפיית הלב.
- פעילות חשמלית שכוללת את הפיקוח על כיווץ מכאני מסודר ומסונכרן של שריר הלב על ידי אותות חשמליים. שתי הפעילויות הנ"ל תלויות אחת בשניה ולכן אם הלב לא יקבל אנרגיה ומזון, הפעילות המכנית תחלש או תפסיק ובעקבותיה הפעילות החשמלית תהיה לא תקינה. כמו כן, במידה ויש הפרעה בפעילות החשמלית תהיה הפרעה בפעילות המכנית. שריר הלב כמו כל שריר בגוף האדם מתכווץ ברגע שמגיע אליו אות חשמלי ונרפה ברגע שאות זה מופסק. שריר הלב בדומה לתאי שריר אחרים בגוף מסוגל להוליך חשמל לתאים שכנים ולעורר גם בהם התכווצות. בניגוד לשאר תאי השריר בגוף, שריר הלב מסוגל ליצור אות חשמלי ללא גירוי מבחוץ, יכולת זו נקראת פוטנציאל פעולה. בשל היכולת החשמלית של תאי שריר הלב, כל תא כזה מסוגל ליצור אות חשמלי הנע בין כל שאר התאים, תוך כדי העברת ההזרם החשמלי תאי הלב מתכווצים. בלב קיים קוצב ראשי הקרוי Sinus Atrial Node. קוצב זה ממוקם בחלק העליון של פרוזדור ימין והוא זה שנותן את קצב הלב התקין, כ 60-100 פעימות בדקה, והוא למעשה מתחיל את שרשרת ההולכה החשמלית בפקודה להתכווצות הפרוזדורים. האות החשמלי שניתן מהסינוס עוטף את כל הפרוזדורים אך אינו מגיע לחדרים. הוא נעצר עקב הצורך להמתין בין כיווץ הפרוזדורים לכיווץ חדרים ולשם כך ישנו קוצב נוסף הקרוי Atrio Ventricular Node אשר ממוקם בין הפרוזדורים לחדרים ומכאן גם שמו. קוצב זה מחזיק את הדחף החשמלי 0.2-0.12 שניות בטרם הוא משגר דחף חשמלי נוסף להתכווצות החדרים. במידה והקוצב הראשי אינו מתפקד קוצב זה יכול להפיק קצב של כ40-60 בדקה כפעולת גיבוי. מכיוון שהשסתומים המובילים דם מהלב אל הגוף נמצאים בחלק העליון של כל חדר, קיימים סיבים הקרוים סיבי היס (Bundle of His) שתפקידם הוא לכווץ את החדרים מלמטה למעלה ומעבירים את הזרם החשמלי ללא כיווץ החדרים. קיימים סיבים הקרוים סיבי פורקנייה (Purkinje Fibers) שתפקידם הוא להעביר את הזרם החשמלי לאורך שריר הלב על מנת שהזרם יגיע בצורה מסודרת לכל דפנות הלב כאשר האות החשמלי שמגיע מהם מתפזר לתוך עובי שריר הלב. במידה ויש כשל לבבי גם סיבי פורקנייה מסוגלים לייצר קצב משלהם שהוא בין 20-40 בדקה וזאת רק כאשר הקוצבים לא פועלים.

מחזור הדם

מחזור הדם מחולק לשניים: מחזור הדם הקטן
- מסלול זרימת הדם: הדם נכנס לפרוזדור ימין וממשיך אל חדר ימין, משם הוא זורם החוצה דרך עורק הריאה שמוביל אותו לנאדיות הריאה מהם הוא עובר לוריד הריאה, דרכו הוא זורם אל פרוזדור שמאל.
- הרכב הדם: הדם עני בחמצן ועשיר בפחמן דו חמצני זורם בריאות על מנת להעשיר את הדם בחמצן. מחזור הדם הגדול
- מסלול זרימת הדם: הדם נכנס לפרוזדור שמאל וממשיך אל חדר שמאל, משם הוא זורם אל אבי העורקים שממנו הוא מתפצל אל עורקים, עורקיקים, נימים, ורידונים, ורידים, ולבסוף הוא זורם דרך וריד נבוב עליון ותחתון אל פרוזדור ימין.
- הרכב הדם: הדם עשיר בחמצן זורם בכל חלקי הגוף, מעביר להם את החמצן שהוא מכיל ומתרוקן.

עורקי הלב

עורקי הלב הנם העורקים המספקים דם לשריר הלב עצמו.והם נקראים קורונארים . ישנה המערכת השמאלית והמערכת הימנית . המערכת השמאלית אשר מתחילה ב LM העורק הראשי השמאלי שמתפצל ל LAD וCX . ה LAD הוא העורק השמאלי הקדמי היורד וה CX הנו העורק העוקף . ה LAD מתפצל ל עורקים יותר קטנים שנקראים דיאגונאלים וסיפטאלים . LAD בעיקר מזין את החלק הקדמי והלטראלי של חדר שמאל . וה CX מתפצל ל מארגינאלים שהוא בעצם מזין את החלק הלטראלי והאחורי ואם הוא עורק דומיננטי גם מזין חלק מהדופן התחתונה של חדר שמאל. המערכת הימנית הנה מורכבת מעורק אחד RCA שהוא העורק הקורונארי הימני שמתפצל גם למרגינאלים שהוא בעצם מזין את חדר ימין ומערכת ההולכה החשמלית של הלב SAN+AVN והדופן התחתונה של חדר שמאל וגם את העליה הימנית . את העליה השמאלית מוזנת ע"י ענפים של המערכת השמאלית. התקפי לב/תעוקת חזה הנם בדרך כלל תוצאה של הצירות/חסימה של אחד או יותר מהעורקים הקורונארים. את מיקום או גודל ההתקף מושפע ממקום ההצירות/חסימה של העורק . הטיפולים המקובלים היום לחסימות /הציריות אלו הן צינתור עורקי לב ופתיחה ע"י בלון והנחת סטנד"קפיץ" PTCA או לאחר צינטור אבחנתי אשר הדגים בעיה שלא ניתן לעשות התערבות טיפולית צינטורית אז הטיפול המקובל הנו ניתוח לב פתוח "מעקפים" CABG . יש כל מיני גורמי סיכון אשר מזרזים התקדמותה של מחלת לב כללית כגון עישון,גיל,מין,תורשה,השמנה,תזונה ורמות שומנים גבוה בדם,סכרת,יתר לחץ דם,טיפולים כימוטרפיים והקרנות באזור החזה ועוד .

וויסות פעימות הלב

במהלך פעילותו מתכווץ הלב אין ספור פעמים, קצב פעימות הלב נקבע על ידי רקמה הנמצאת במעטפת הלב המשחררת זרמים חשמליים הגורמים לו להתכווץ. למעשה מדובר בשני מוקדים המשחררים זרמי חשמל: אחד חלש יותר בסמוך לפרוזדורי הלב ואחד חזק יותר בחדרים התחתונים. הסיבה לכך היא שבמהלך התכווצות הלב מתכווצים קודם הפרוזדורים הדוחפים את הדם לחדרים ומספר אלפיות שנייה מאוחר יותר מתכווצים החדרים ומזרימים את הדם לגוף כולו. לכן כאשר אדם עוסק בפעילות גופנית ניתן להרגיש את הלב פועם בחוזקה ובמהירות. על ידי אימון גופני ניתן להגדיל את תפוקת הלב (כלומר את כמות הדם שהוא מזרים בפעימה) וכך עם הזמן מאמץ הלב יופחת. ככל שתפוקת הלב גדולה יותר כך מתאפשרת ללב מנוחה רבה יותר ומכאן ניתן ללמוד על חשיבות האימון הגופני לבריאות הלב. הקצב של האותות החשמליים נקבע על ידי הורמונים שאותם משחרר הגוף אל זרם דם. בזמן פעילות גופנית למשל משחרר הלב הורומונים הגורמים לו להתכווץ מספר פעמים רב יותר, זאת כדי לספק לשרירים את החמצן לו הם זקוקים בזמן מאמץ. לעיתים הלב פועם בעוצמה גם כאשר אנו מתרגשים או מפחדים תופעה זו נגרמת בשל שחרור של הורמון בשם אדרנלין שחלק מהשפעותיו הם הגברת קצב פעימות הלב. ישנם אנשים שהקוצב הטבעי בגופם אינו מתפקד כראוי והם נדרשים להשתיל קוצב לב מלאכותי שמתזמן את התכווצויות ליבם.

הלב אצל בעלי חיים אחרים

ליבם של רוב היונקים דומה מאד במבנהו ותפקודו ללב האנושי. גם ליבם של העופות מורכב מארבע מחיצות, אך ככל הנראה התפתח באופן בלתי תלוי. לדגים, לעומת זאת, יש לב בעל שתי מחיצות. באופן כללי ככל שבעל החיים קטן יותר כך ליבו פועם בתדירות רבה יותר (גם בין צאצא ובוגר מאותו המין). ליבו של לוויתן פועם 9 פעמים בדקה, של פיל 25 פעמים בדקה, של אדם 70 פעמים בדקה וכדומה.

ביטויים הקשורים בלב

- לב הים - אמצע הים.
- לב אחד - אחווה.
- לב זהב - תכונות טובות.
- לב רחב - נדיבות.
- לב חם - רגיש.
- לב כבד - מועקה רבה.
- לב שבור - צער או כאב נפשי כתוצאה מפרידה מאהוב/אהובה
- לב של אבן - אכזריות.
- הלב שותת דם - סובל מאוד.
- טוב לב - תכונות טובות.
- כאב לב - עצב רב.
- אומץ לב - אומץ רב.
- תשומת לב - התייחסות.
- מחמם את הלב- משמח.
- גילוי לב - כנות.
- לב הענין - עיקר הענין.

ראו גם

- מחזור הדם
- מחלות לב
- אלקטרוקרדיוגרם

קישורים חיצוניים

- [http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject42.asp "לב"] מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר קטגוריה:אנטומיה ja:心臓 ko:심장 ms:Jantung simple:Heart

מעיים

המעיים הם איבר המשתייך למערכת העיכול. המעיים בנויים כצינור המתמשך משוער הקיבה ועד פי הטבעת. דופן המעי מורכבת משריר עטוף מבחוץ בקרום נסיובי (סרוזה) ובפנים - בקרום רירי (מוקוזה ותת-מוקוזה). המעיים נחלקים לכמה חלקים עיקריים:
- המעי הדק (התריסריון)
- המעי הריק (ג'גונום)
- המעי העקום (אילאום)
- המעי הגס (המשכו של המעי הדק)
- המעי האטום (הצקום)
- המעי הגס העולה
- המעי הגס הרוחבי
- המעי הגס היורד
- הכרכשת
- החלחולת (רקטום)
- פי הטבעת המעי הדק משתתף בעיכול המזון וספיגתו, ועיקר תפקידו של המעי הגס בספיגת המים והמלחים ויצירת הצואה. בשל תפקידם, שטח הפנים של המעיים גדול ביותר, והם מורכבים מרקמה דמויית ספוג המאפשרת קליטה של חומרים מתוך המעי אל פנים הגוף ומחזור הדם - ומשם אל איברי הגוף והרקמות השונים באמצעות זרם הדם. במעיים שוכנים יותר חיידקים מאשר בכל מקום אחר בגוף האדם. רבים מהם חיים בסימביוזה עם האדם, וב"תמורה" למקום גידול נוח הם מסייעים רבות בתהליך העיכול. ויטמין K, למשל, מסוגל להתעכל רק בזכות החיידקים, שכן לאדם אין אנזימים משלו שיפרקו ויטמין זה. חיידקים רבים נפלטים מהמעיים דרך הצואה - כשליש ממשקלה היבש של הצואה הינו חיידקים. החיידקים, ברובם אנארוביים, פולטים בתהליך המטבוליזם שלהם גזים בעלי ריח רע (ראו: נפיחה).

המעי הישר

המעי הישר, הקרוי גם חלחולת, הוא קטע מעי בין סוף המעי הגס לפי הטבעת. בקטע זה מצטברת הצואה עד שהיא לוחצת על דפנות המעי והוא מתרחב, דבר הגורם לתגובה רפלקסית של התכווצות להוצאת הצואה. שרירי סוגר רצוניים בפי הטבעת מונעים הוצאת צואה לא רצונית.

מחלות

חלק מחיידקי המעיים הינם אופורטוניסטיים: הם אינם מעוררים מחלות בשגרה, אך כשהגוף ומערכת החיסון חלשים (עקב זיהום במקום אחר, למשל), הם עלולים לתקוף ולעורר מחלות. צינור העיכול מהווה את אחד האזורים בגוף אשר פתוחים וחשופים לסביבה החיצונית (דרך הפה ופי הטבעת); לפיכך חשופה מערכת העיכול, ובראשה המעיים (המהווים את רוב אורכו של צינור העיכול), להתקפות של פתוגנים, זאת בשיעור רב יותר מאזורים אחרים בגוף. מחלות אין ספור קשורות לתפקוד המעיים. התסמין השכיח ביותר של מחלות מעיים הוא כאבי בטן. קטגוריה:אנטומיה קטגוריה:מערכת העיכול

אמה

אַמָּה יחידת מידה קדומה לאורך, שמוזכרת במקרא ומקורה במצרים העתיקה. היא שאולה מאורכה של היד משורש כף היד ועד המרפק. במצרים היו שתי מידות אורך של אמה. אמה קצרה ואמה ארוכה. לפי פרשנות חז"ל האמה מידתה 6 טפחים או 24 אגודלים. בהלכה בת זמננו, יש מחלוקת באורך האמה בין הגר"ח נאה (48 סנטימטר) לבין החזון אי"ש (57.6 סנטימטר). על פי המידות הנהוגות כיום בחוק הישראלי, יש חלוקה באמה, בין מידת אריג שאורכה 67.76 סנטימטרים, לבין מידת קרקע שאורכה 75.80 סנטימטרים.

קישורים חיצוניים

- [http://www.moit.gov.il/NR/exeres/1A090E57-4D30-47DE-AD60-51868CB84DC2.htm על פקודת המשקולות והמידות, 1947] אתר משרד התעשיה והמסחר
- [http://www.daat.ac.il/daat/toshba/halacha/midot-2.htm מידות ושיעורי תורה], אתר דעת Category:יחידות מידה

יד

כף היד היא איבר זוגי הנמצא משני צידי הגוף. הגוף בכף היד יש חמש אצבעות:
- אגודל - מיקומו של האגודל כאצבע נגדית לשאר האצבעות הוא המאפשר לאדם לתפוס חפצים ולהשתמש בכלים עדינים.
- אצבע - האצבע המשמשת להצבעה על כיוון או להצבעה בכיתה ולכן היא נקראת גם אצבע מורה.
- אמה - זקירתה משמשת להעברת מסר של זלזול כלפי אדם או נושא מסויים. בעיתונות העברית נהוג לכנות אחת מצורות זקירה זו בשם "תנועה מזרחית מגונה".
- קמיצה - נהוג לענוד טבעת נישואין על אצבע זו, ביד שמאל.
- זרת - מכונה גם קוטן. על אצבע זו נכתב "קטני עבה ממתני אבי" בדברי הימים, ספר ב', פרק י', פסוק י'. בראש כל האצבעות גדלות ציפורניים בחלק החיצוני של כף היד. בפנים כף היד נראים מעין קווים החרוטים על העור, קווים אלו מסמנים את אופן התנועה של כף היד ועליהם מתבססת אמונה עתיקה שלפיה בקווים אלו טמון מידע על האדם וגורלו. פענוח הגורל לפי אמונה זו נקרא קריאה בכף היד.

ראו גם

- מישוש
- רגל

קישורים חיצוניים

- [http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject11.asp "יד"] מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר קטגוריה:אנטומיה ja:手 simple:Hand

אמבריולוגיה

ביולוגיה התפתחותית או אמבריולוגיה הינה תת-תחום במחקר הביולוגי המודרני העוסק בחקר ההתפתחות העוברית. השאלות בהן עוסק התחום עוסקות בתהליכי התמיינות של תאים (differentiation) ובתהליכי עיצוב של ריקמה paterning. המחקר המודני עונה על השאלה הרחבה - כיצד תוכניות גנטיות מכתיבות התמיינות ויצירת דגם. הרזולוציה של המחקר הביולוגי בתחום ההתפתחותי הינה ב'רמת הרקמה' וכלי עבודה חשובים קשורים בעיבוד היסטולוגי של רקמות. קטגוריה:תחומים בביולוגיה ja:発生生物学 simple:Developmental biology

מערכות בגוף האדם

- המערכת הלימבית
- מערכת הדם
- מערכת ההפרשה
- מערכת החיסון
- מערכת הלימפה
- מערכת הנשימה
- מערכת העיכול
- מערכת העצבים
- מערכת העצמות
- מערכת הראייה
- מערכת הרבייה
- מערכת השמיעה
- מערכת השרירים קטגוריה:אנטומיה

שלד

שלד הוא אוסף של עצמות שנמצאות בבעלי חיים השייכים למערכ