:: wikimiki.org ::

גרמניה

גרמניה

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא מדינה במרכז אירופה, הנמנית עם המעצמות המתועשות החזקות בתבל. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשוויץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, במה שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה. גרמניה היא איחוד פדרלי הכולל שש-עשרה מדינות (Länder). היא לא התקיימה כמדינת לאום מאוחדת עד 1871, אף שהתרבות והשפה הגרמנית עתיקות הרבה יותר. במשך קרוב למילניום, ועד 1806, הייתה גרמניה בבחינת מקבץ מדינות אוטונומיות למדי, במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. בין 1815 ל-1867 התאגדו המדינות הגרמניות בקונפדרציה רופפת. תחת שרביטו של אוטו פון ביסמרק, המדינה הגרמנית המאוחדת תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי מדהים בהיקפו, ואולם נסיונותיה להשיג מעמד של מעצמה אירופית מן הדרג הראשון הגיעו לקיצם עם תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. הסנקציות והקנסות שספגה גרמניה מבעלות הברית לאחר המלחמה הובילו במידה רבה לעלייתו של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, אשר סחפו בסופו של דבר את מדינתם (ואת שאר העולם) למלחמת העולם השניה. גרמניה הובסה בשנית ונכבשה על ידי בעלות הברית, ואולם לנוכח המלחמה הקרה התפצלה המדינה למערב גרמניה הפרו-מערבית ולמזרח גרמניה הנתמכת על ידי הסובייטים. בנפול הקומוניזם והגוש המזרחי, התאחדו שתי הגרמניות תחת הרפובליקה הפדרלית בשנת 1990, אם כי השוני בין מזרח ומערב, כמו גם אבטלה כרונית וצמיחה כלכלית איטית, מוסיפים להקשות על המדינה. כלכלתה של גרמניה היא השלישית בגודלה בעולם (אחרי ארצות הברית ויפן, והיא ידועה בתעשיות הברזל, הפלדה, המיכון והרכב שלה. גרמניה היא מעמודי התווך של האיחוד האירופי, בהיותה אחת ממייסדות הארגון כמו גם החברה בעלת האוכלוסיה הגדולה ביותר. המדינה חברה גם בארגון האו"ם, ברית נאט"ו ובקבוצת השמונה.

היסטוריה

אף שהשפה הגרמנית ותחושת ה"גרמניות" קיימות כבר יותר מאלף שנים, המדינה הידועה כיום כגרמניה אוחד כמדינת-לאום מודרנית רק בשנת 1871, עם כינון האימפריה הגרמנית ביוזמתה של המדינה הדומיננטית דאז, ממלכת פרוסיה. מקרל הגדול ועד לאימפריה הגרמנית: 1871-800. הרייך הראשון - אשר התפרסם לאורך רוב שנות קיומו בתור האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית - הוקם עם חלוקת האימפריה הקרולינגית בשנת 843. לאורך התקופה עמד הרייך בסימן פיצול מתמשך של המדינות המרכיבות אותו, עד לקריסתו המוחלטת. בימי הביניים, ברית הנזה הייתה מכשיר מרכזי שבאמצעותו נפוצה ההשפעה הגרמנית בצפון אירופה. ב-1530, הרפורמציה הפרוטסטנטית יצרה פלג דתי נפרד שהיה לדת המדינה במדינות גרמניות רבות. הדבר הביא לקרע ולמאבקים דתיים בתוך גרמניה, שעמדו ביסוד מלחמת שלושים השנה (1618). לאחר המלחמה הייתה גרמניה חלשה ומפולגת מתמיד; המדינה לא יכלה להתנגד למלחמות הנפוליאוניות, שבמהלכן נכבש הרייך וקרס (1806). גם התמוטטותה של האימפריה הנפוליאונית לא השיבה את הרייך לחיים, ותחתיו הוקמה קונפדרציה גרמנית רופפת. קונפדרציה גרמנית קונפדרציה גרמנית האימפריה הגרמנית: 1918-1871. הרייך השני, או האימפריה הגרמנית, הוקם בורסאי ב-18 בינואר, 1871, לאחר התבוסה הצרפתית במלחמה הפרנקו-פרוסית. אוסטריה, בתורה, לא נכללה באיחוד זה ומעורבותה בעניינים הגרמניים פסקה לאחר תבוסתה במלחמה האוסטרו-פרוסית. באחדה את מגוון המדינות הגרמניות, הייתה האימפריה למדינת-הלאום הגרמנית הראשונה בהיסטוריה. כמעצמה, האימפריה הגרמנית החלה להקים קולוניות באפריקה. שנות התשעים של המאה ה-19 עמדו בסימן ראשיתו של מירוץ חימוש מול בריטניה. מלחמת העולם הראשונה: 1918-1914. במלחמת העולם הראשונה, לחמה האימפריה הגרמנית לצד האימפריה האוסטרו-הונגרית בעיקר נגד צרפת, בריטניה והאימפריה הרוסית. בחזית המערבית המלחמה קיבלה אופי נייח עם קרבות עקובים מדם, ואילו במזרח לא התרחשו ניצחונות מכריעים. רוסיה נכנעה לגרמנים לאחר המהפכה הרוסית (1917); ואולם לאחר שנכנסה ארצות הברית למעגל הלחימה עוד באותה שנה, השתנו יחסי הכוחות לרעתה של גרמניה, עד כי בנובמבר 1918 נכנעה האחרונה לבעלות הברית המערביות, במה שסיים את מלחמת העולם. תנאי השלום הנוקשים שהופיעו בחוזה ורסאי גרמו לזעם ולתסכול בקרב הציבור הגרמני, שלא היה מוכן לתוצאה שלילית. רפובליקת ויימאר: 1933-1918. לאחר התפטרותו של הקייזר וילהלם השני, הכריזו הסוציאליסטים הגרמנים על הקמתה של רפובליקה סוציאליסטית תחת האימפריה. באותו הערב הכריזו הסוציאל דמוקרטים על הקמתה של רפובליקת ויימאר. בחודשים שלאחר מכן לחמה המפלגה הקומוניסטית הגרמנית נגד תומכי הרפובליקה. ואולם ב-11 באוגוסט 1919, חוקת ויימאר נכנסה לתוקף. בתקופה זו נוסדה גם המפלגה הנאצית. קשיים כלכליים חמורים לאחר המלחמה, כמו גם חוסר מוכנות כללי לקבל את הדמוקרטיה, הביאו לחוסר שקט ציבורי במהלך שנות העשרים, אם כי הרפובליקה נהנתה באותה תקופה מפריחה תרבותית ומדעית. הבוחרים הגרמנים החלו תומכים באופן הולך וגובר במפלגות בלתי דמוקרטיות, שמאליות וימניות. התנגדות למודרניזציה וריאקציה פוליטית קנו את לבבות הבוחרים. המצב הידרדר עוד יותר לאחר השפל הגדול אשר פקד את העולם בראשית שנות השלושים, ובשתי מערכות הבחירות של 1932 זכו המפלגות האגרסיביות והאנטי-דמוקרטיות ביותר ביותר ממחצית מהמושבים: 37% (ואחר כך 33%) מהקולות הוענקו למפלגה הנאצית, וכ-16% לקומוניסטים. סופה של רפובליקת ויימאר הגיע ב-30 בינואר, 1933, כאשר נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג מינה את אדולף היטלר לקאנצלר גרמניה בתמיכת הימין המתון. בניין הרייכסטאג הוצת, במה שהוצג כהצדקה לביטול זכויות אזרחיות ופוליטיות, ועם פרסום "צו החירום להגנה על העם והמדינה" ב-23 במרץ קיבלה ממשלת היטלר סמכות חקיקה מלאה. הוקמה מדינה ריכוזית וטוטליטרית אשר לא התבססה עוד על שלטון החוק. שלטון החוק הרייך השלישי: 1945-1933. המשטר החדש פירק את כל איגודי המסחר, הפך את גרמניה למדינה חד מפלגתית ודיכא כל התנגדות. מ-1933 ואילך, הוקמו 412 מחנות ריכוז עבור קבוצות ופרטים שנתפסו כאיומים. במקביל, החלה רדיפה פומבית של יהודים. בשנת 1934 נפטרה המפלגה הנאצית מהתנגדות שמאלית פנימית שגילם האס.איי בליל הסכינים הארוכות. ב-1935, חוקי נירנברג הגזענים נכנסו לתוקף: אזרחותם הגרמנית של יהודים נשללה, נאסר עליהם להינשא לגרמנים, והם סולקו ככלל מהחברה הגרמנית. המדע והתרבות הגרמנית נפגשו קשות מכך. רבים ניצלו את ההזדמנות לברוח; אחרים נרצחו עוד בטרם קרס המשטר הנאצי. בשנת 1936 פלשו כוחות גרמנים לריינלנד המפורז, במה שהיה להפרה בוטה של חוזה ורסאי, אך גם זריקת עידוד לאומית. מ-1938 ואילך, גרמניה הנאצית החלה נוקטת במדיניות של התפשטות טריטוריאלית, שראשיתה בסיפוח אוסטריה, והמשכה בחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. ב-1939 סופחה רוב צ'כוסלובקיה, וממשלת בובות פאשיסטית הוקמה בשטח הסלובקי הנותר. כדי להימנע ממלחמה בשתי חזיתות, נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עם ברית המועצות. בספטמבר 1939 נפתח הבליצקריג הגרמני נגד פולין, במה שהיווה אות הפתיחה של מלחמת העולם השניה. מלחמת העולם השניה מלחמת העולם השניה: 1939-1945. עד 1940 כבשה גרמניה את רובה של מערב אירופה, אם כי הלופטוופה כשל במשימתו להביס את בריטניה. בשנת 1941, יוגוסלביה ויוון נכבשו אף הן. באותה שנה הכריז היטלר מלחמה על ברית המועצות ועל ארצות הברית. כך, היטלר הקים עליו אויבים חזקים מדי, עובדה שהלכה והתבהרה עם התבוסה הגרמנית בקרב סטלינגרד (1943) שסימלה את כישלון הפלישה הגרמנית לברית המועצות. הערים הגרמניות הופצצו דרך קבע על ידי מטוסי בעלות הברית, וב-1945 נכבשה גרמניה כולה על ידן. היטלר שם קץ לחייו, המלחמה הסתיימה, וערי אירופה נחרבו ברובן. כיבוש גרמניה חשף את מימדי הרג האזרחים - סלאבים מהמזרח וכל היהודים שישבו בשטחי אירופה הכבושה. כשישה מיליון יהודים איבדו את חייהם במסגרת רצח העם שביצעו הנאצים, הידוע בתור שואת יהדות אירופה. חלוקת גרמניה: 1990-1945. המלחמה הסתיימה באובדן שטחים רבים ובגירוש מיליוני גרמנים מאזורי סילסיה ומזרח פרוסיה. הטריטוריה הגרמנית הנותרת נכבשה על ידי המנצחים. העיר ברלין, אף ששכנה בלב האזור הסובייטי, חולקה אף היא בין ארבע בעלות הברית, כשהמערביות שולטות במערב העיר. ב-1949, במהלך המצור על ברלין, העבירו כוחות מערביים מזון ותרופות למערב ברלין באמצעות רכבת אווירית. מערב גרמניה השתקמה במהירות הודות לתכנית מרשל האמריקנית, אשר נועדה לשקם את אירופה לאחר המלחמה. כלכלתה שבה והייתה לאחת הגדולות בעולם, מעמדה המדיני התחזק, שלטון החוק ודמוקרטיה הושבו במתכונת יציבה על מנת למנוע רפובליקת ויימאר נוספת. בשנות השישים, תחת הנהגתו של וילי בראנדט, התגברה מערב גרמניה על האנטיקומוניזם שבתחומה וכוננה מגעים עם ברית המועצות. אנטיקומוניזם-1989.]] מזרח גרמניה, לעומת זאת, הייתה לאחת מגרורותיה הסוציאליסטיות של ברית ורשה, ובדומה ליתר מדינות הגוש המזרחי סבלה מקשיים כלכליים. מנוסתם של מספר גובר והולך של מזרח-גרמנים למערב ברלין הביא להקמתה של חומת ברלין ב-13 באוגוסט, 1961, וליצירת גבול מבוצר בין מערב למזרח גרמניה. איחוד מחדש: 1990-1989. בקיץ 1989, כביטוי לאי-שקט הולך וגובר, החלו רבים מאזרחי מזרח גרמניה לבקש מקלט בשגרירויות מערב גרמניות במרכז ובמזרח אירופה, בתקווה שיתאפשר להם להגר למערב. הבלבול שחשו מנהיגי מזרח גרמניה גבר בסתיו 1989 לנוכח הדיווחים על הצלחותיהם של גורמים פרו-דמוקרטיים במדינות ברית ורשה. ב-9 בנובמבר אפשרו הרשויות המזרח-גרמניות כניסת אזרחים למערב ברלין ולמערב גרמניה. מאות אלפי בני אדם ניצלו את ההזדמנות; נקודות מעבר חדשות נפתחו לאורך חומת ברלין ולאורך הגבול עם מערב גרמניה. היה זה קיצה דה פקטו של מזרח גרמניה. ב-1 ביולי, 1990, סלל איחוד כלכלי וחברתי את הדרך לקראת איחוד פוליטי מלא. איחודן של שתי הגרמניות קיבל את תוקפו ב-3 באוקטובר, אשר הוכרז כיום חג לאומי (יום האחדות הגרמנית). גרמניה המאוחדת: 1990 ואילך. משאבים רבים הופנו למטרת שיקום מדינות המזרח הנחשלות והשוואת התנאים בין מדינות המזרח והמערב. למרות ההתקדמות הרבה הפערים נותרו גדולים, והמרמור בקרב העם גבר. רבים טענו שהקנצלר הלמוט קוהל נבחר פעמיים נוספות רק הודות לאיחוד, שהוא היה מאדריכליו. לקראת סוף המילניום השני שקעה גרמניה במשבר הכלכלי החמור בתולדותיה מאז 1945, והאבטלה נסקה לשיאים חדשים. שמונה שנים לאחר איחוד גרמניה הביאו הבוחרים את סופה של תקופת הכהונה הארוכה ביותר של קנצלר גרמני כלשהו, ובחרו בגרהרד שרדר ממפלגת ה-SPD. למרות נסיון לרפורמות מקיפות לא צלח בידיו של שרדר לשפר את המצב הכלכלי, ונכון להיום, סוף שנת 2005, שיעור האבטלה ממשיך לשבור שיא חדש בכל חודש. בחירות חדשות: 2005. בבחירות שנערכו בשנים האחרונות במדינות גרמניה השונות (בכל מדינה נערכות הבחירות בזמן שונה) הפסידה מפלגת השלטון, ה-SPD, את השלטון ברוב המדינות. הקש ששבר את גב הגמל היה הבחירות במדינה הגדולה ביותר, נורדריין-וסטפאליה, מעוז של ה-SPD מזה 39 שנים. בבחירות אלו, שנערכו במאי 2005, ניצחה מפלגת ה-CDU; הדבר הביא להכרזה של שרדר על הקדמת הבחירות ל-18 בספטמבר 2005. למרות כל הסקרים, שחזו ניצחון מוחץ לימין, הצליח שרדר לחזור למעמדו כפוליטיקאי הפופולרי בגרמניה, ומערכת הבחירות הסתיימה בכמעט-תיקו בין שתי המפלגות הגדולות, עם יתרון קל ל-CDU. כתוצאה מכך הורכבה ממשלת אחדות בראשותה של אנגלה מרקל, הקאנצלרית הראשונה של גרמניה והראשונה מאז ה"איחוד-מחדש" שמוצאה ממזרח גרמניה לשעבר.

פוליטיקה

מזרח גרמניה ההיסטורי]] גרמניה היא רפובליקה פדרלית חוקתית, המבססת את המערכת הפוליטית שלה על חוקה, ה-Grundgesetz ("המשפט הבסיסי"). בגרמניה קיימת מערכת פרלמנטרית, כאשר ראש הממשלה, הבונדסקנצלר, נבחר על ידי הפרלמנט. פרלמנט. בית הנבחרים הגרמני כולל את הבונדסטאג, בית הנבחרים הפדרלי, ואת הבונדסראט, המועצה הפדרלית. סמכות החקיקה העליונה היא בידי הבונדסטאג, ואילו הבונדסראט משתתף בתהליך החקיקה וניהול הפדרציה. בונדסראט ראש המדינה. נשיא הפדרציה הגרמנית (בונדספרזידנט) משמש כראש המדינה. הוא נבחר אחת לחמש שנים על ידי הבונדסטאג, וסמכויותיו מוגבלות בעיקר למטרות טכסיות וייצוגיות. בית המשפט העליון. תפקידו של בית המשפט הפדרלי החוקתי (Bundesverfassungsgericht) הוא להבטיח כי נהלי החקיקה והמשפט עולים בקנה אחד עם החוקה הגרמנית. רווחה חברתית. למערכת הרווחה החברתית בגרמניה שורשים היסטוריים עמוקים; החל בקשר ההדוק בין הפרט לחברה שנוצר לאחר הרפורמציה, דרך תחייתה של הממלכה הפרוסית לאחר מלחמת שלושים השנה, כמו גם ראשית המהפכה התעשייתית. מערכת הרווחה העתיקה נתפסת כהיבט חיובי של החברה הגרמנית, וגרמנים רבים מתגאים בו. המערכת מספקת ביטוח רפואי אוניברסלי (אם כי לא ממשלתי), דמי אבטלה, קיצבאות ילדים ושאר צרכים חברתיים. יחסי חוץ. יחד עם צרפת, גרמניה משמשת שחקן מוביל באיחוד האירופי. בנוסף, גרמניה עומדת בראש מחנה מדינות האיחוד הקוראות להמשך האינטגרציה באופן שיחזק את הארגון ויקנה לו, לצד עוצמתו הכלכלית האדירה, גם סמכות פוליטית ואף בטחונית. ב-1999 נשלחו כוחות גרמניים לקרב לראשונה מאז מלחמת העולם השניה (ובכך הופרה מסורת גרמנית כבת יובל שנים שלא לעורר תשומת בזירה הבינלאומית) כאשר הקאנצלר שרדר בחר להצטרף למלחמת נאט"ו נגד יוגוסלביה. נכון להיום, כוחות גרמנים מוצבים גם באפגניסטן. אחד מיעדי מדיניות החוץ של שרדר היה השגת מושב קבע במועצת הביטחון של האו"ם. גרמניה וצרפת עמדו בראש המדינות אשר התנגדו לפלישה הצבאית לעיראק (2003) שהונהגה על ידי ארה"ב, יחד עם מדינות הקואליציה, לרבות פולין, ספרד, איטליה, הממלכה המאוחדת, יפן, דרום קוריאה ואומות נוספות. מפלגות. בגרמניה באופן מסורתי שתי מפלגות גדולות, ביניהן השלטון מתחלף לסירוגין מאז תום מלחמת העולם השנייה, ועוד כמה מפלגות קטנות, אשר לעתים משתתפות בקואליציה עם אחת המפלגות הגדולות. לאחר בחירות ה-18 לספטמבר שנערכו בגרמניה מסר שר החוץ היוצא של גרמניה ויו"ר מפלגת הירוקים , יושקה פישר, במסיבת עיתונאים בברלין כי הוא מתפטר מתפקידו כיו"ר המפלגה ומסר כי מפלגתו לא תיכנס לקואליציה עם ה-CDU בנוסף מסרו ה-FDP מנגד כי לעולם לא ייכנסו לקואליציה "אדומה" בראשות שרדר וה-SPD ומאחר וכך ה-Linke (מפלגת השמאל הקיצונית) מסרה כי לא תתמוך באף אחד ותלך לשבת באופוזיציה ומטרתה לעמוד בראש האופוזיציה. לאחר מו"מ קואליציוני ארוך הוכרזה אנגלה מרקל לקנצלרית בראש ממשלת אחדות המורכבת מן ה-SPD וה-CDU.

מדינות גרמניה

CDU גרמניה היא פדרציה המורכבת מ-16 מדינות ו-439 מחוזות (קרייזה). לכל אחת מהמדינות עיר בירה, ממשלה ומוסדות משלה. פיזור האוכלוסין במדינות השונות איננו אחיד: כמחצית מאוכלוסיית גרמניה חיה בשלוש המדינות המאוכלסות ביותר; המחצית השניה פזורה על-פני 13 המדינות האחרות. להלן רשימת מדינות גרמניה, מסודרות לפי גודל אוכלוסייתן: :1. נורדריין-וסטפאליה :2. בוואריה :3. באדן-וירטמברג :4. סקסוניה התחתונה :5. הסה :6. סקסוניה :7. ריינלנד-פאלץ :8. ברלין :9. שלזוויג-הולשטיין :10. ברנדנבורג :11. סקסוניה-אנהלט :12. תורינגיה :13. מקלנבורג-מערב פומרניה :14. המבורג :15. חבל הסאר :16. ברמן

כלכלה

ברמן כלכלת גרמניה היא הראשונה בגודלה באירופה והחמישית בגודלה בעולם (לשנת 2005) במונחי תוצר לאומי גולמי אחרי ארצות הברית, סין העממית, יפן והודו. נכון ל-2004, גרמניה היא היצואנית הגדולה ביותר בעולם, חרף חוזקו של מטבע האירו. שותפות הסחר העיקריות שלה כוללות את צרפת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, איטליה והולנד. סוגיה המעוררת דאגה בגרמניה היא שיעור האבטלה, הנותר גבוה זה שנים (במיוחד במדינות המזרחיות), וגורם לירידה בביקוש המקומי, במה שמאט את קצב הצמיחה הכלכלית. יחד עם זאת, יש לזכור כי כלכלת גרמניה נאלצה לספוג את עלויות איחודן מחדש של חלקי המדינה, גורם שיש התולים בו את האשמה העיקרית לקצב הצמיחה האיטי של גרמניה לעומת מדינות אחרות באיחוד האירופי. עד היום, באזורים שהשתייכו למזרח גרמניה אין עוד תשתית כלכלית ראויה להקמת עסקים קטנים ובינוניים, אשר עמדו ביסוד הצלחתה הכלכלית של מערב גרמניה.

גאוגרפיה

איחוד האירופי הארץ: מאז איחודה מחדש של גרמניה השיבה לעצמה המדינה את מעמדה המסורתי כמרכז המקשר בין סקנדינביה בצפון לאזור הים התיכון בדרום, כמו גם בין האוקיינוס האטלנטי ממערב למדינות מרכז ומזרח אירופה. שטח גרמניה משתרע מרכס הרי האלפים (הנקודה הגבוה ביותר: הזוגספיץ, 2,962 מ') שבדרום ועד לחופי הים הצפוני בצפון-מערב והים הבלטי בצפון מזרחי. בתווך ישנן הגבעות המיוערות של גרמניה התיכונה, ובצפון הקרקע שטוחה למדי (הנקודה הנמוכה ביותר: נאונדורפר\וילסטרמארש, -3.54 מ' מתחת לפני הים). בגרמניה עוברים כמה מנהרותיה הראשיים של אירופה, לרבות הריין, האלבה והדנובה. הודות למיקומה המרכזי, גרמניה היא המדינה האירופית בעלת מספר הגבולות הרב ביותר: הפדרציה גובלת עם דנמרק בצפון, פולין וצ'כיה במזרח, אוסטריה ושוויץ בדרום, צרפת ולוקסמבורג בצפון-מערב, ובלגיה והולנד בדרום-מערב. אקלים: רוב רובה של גרמניה ממוקם באזור אקלימי קריר עד ממוזג, המאופיין בעיקר בלחות וברוחות מערביות. בצפון ובצפון-מערב האקלים הוא אוקייני במיוחד: משקעים יורדים במשך כל עונות השנה, החורפים מתונים למדי והקיצים קרירים באופן יחסי. במזרח האקלים יבשתי הרבה יותר ואופייני לזה הקיים במזרח אירופה: החורפים עשויים להיות קרים מאוד ולהימשך זמן רב, ואילו הקיצים עשויים להיות חמים מאוד. תקופות יובש ארוכות מאפיינות אזור זה. בדרום ובמרכז האקלים משתנה בין מאפיינים אוקייניים ליבשתיים.

דמוגרפיה

לפי מפקד שנערך ברבע האחרון של 2004, בגרמניה חיים מעל 82 מיליון בני אדם, בצפיפות אוכלוסין של 242 נפש\קמ"ר. כ-87% מהאוכלוסיה חיה בערים. יחד עם זאת, קיימות רק שלוש ערים גרמניות עם אוכלוסיה העולה על מיליון נפש: (ברלין: 3 מיליון, המבורג: 1.8 מיליון, מינכן: 1.2 מיליון). ערים מרכזיות נוספות הנן קלן, פרנקפורט אם מיין, שטוטגרט, דיסלדורף, ברמן והנובר. בגרמניה נמצא האזור העירוני הרביעי בגודלו באירופה (אחרי מוסקבה, לונדון ופריז) - חבל הרוהר; אוכלוסיית החבל עולה על 5.5 מיליון איש, ומתוך 50 עריה הגדולות של גרמניה, 10 שוכנות בחבל. עריו הגדולות הן דוֹרְטְמוּנד, אֶסֶן, דוּאיסבּוּרג ובּוֹכוּם. כ-91% מאוכלוסיית גרמניה היא ממוצא אתני גרמני. כשבעה מיליון תושבים זרים חיים בגרמניה, רובם ממוצא תורכי, אך ישנם גם סרבים, איטלקים, יוונים, בוסנים, פולנים, קרואטים, אוסטרים, אמריקנים, מקדונים וסלובנים. גרמניה היא יעדף מועדף עבור פליטים ממדינות מתפתחות. גרמנית היא השפה הרשמית בגרמניה. שפות מיעוטים רשמיות הנן: דנית (50,000 דוברים), סורבית (40,000) ופריזית (12,000). באזורים הכפריים של צפון גרמניה דוברים גם סקסונית תחתונה.

דת

הנצרות היא הדת הראשית בגרמניה, כאשר 33% מהאוכלוסיה (במיוחד בצפון ובמזרח) מגדירים עצמם פרוטסטנטים, ו-33% נוספים מגדירים עצמם קתולים (במיוחד בדרום ובמערב). בסך הכל, 55 מיליון גרמנים מגדירים עצמם נוצרים, אף על פי שבמזרח גרמניה הרגש הדתי חלש הרבה יותר, ככל הנראה תולדה של ארבעים שנות קומוניזם. עוד יצוין, כי האמונה הקתולית רווחה בגרמניה עד המאה ה-15, ואולם פני הדברים השתנו לאחר הרפורמציה של מרטין לותר, שהתנגד למסחור האמונה אל. קרוב ל 3.7 מיליון מוסלמים (רובם ממוצא תורכי) חיים בגרמניה. מלבד זה ישנם מאות אלפי נוצרים אורתודוכסים בגרמניה, כמו גם 160,000 יהודים, מתוכם כמאה אלף מגדירים עצמם "מאמינים". קצב הריבוי של הקהילה היהודית בגרמניה הוא מהמהירים בעולם. אלפי יהודים ממדינות חבר העמים התיישבו בגרמניה מאז קריסת חומת ברלין. לפני עליית הנאציזם, בגרמניה חיו כ-600,000 יהודים, רובם במשך מאות שנים.

תרבות

תרומתה של גרמניה למורשת התרבותית העולמית היא רבה. המדינה מוזכרת לעתים קרובות בתור das Land der Dichter und Denker (ארץ המשוררים וההוגים). גרמניה היא מולדתם של מלחינים כבטהובן, באך, ברהמס, וואגנר; משוררים כשילר והיינה, פילוסופים כליבניץ, קאנט, הגל, מרקס, אנגלס, שופנהאואר, ניטשה והיידגר, תאולוגים כמו לותר, סופרים כמו הסה, מאן, בל וגראס; מדענים כמו קפלר, הקל, איינשטיין, בורן, פלנק, הייזנברג, הרץ ובונזן; וממציאים ומהנדסים כמו גוטנברג, אוטו, סימנס, בראון, דיימלר, בנץ, דיזל ולינד. אמנים מפורסמים כוללים את אמן הרנסאנס דירר, הסוריאליסט ארנסט, האקספרסיוניסט מרק ועוד. אישים היסטוריים רבים, אף שלא היו אזרחי גרמניה במובן המודרני, נתפסו בכל זאת כ"גרמנים" כיוון שהיו לחלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית של גרמניה. דוגמאות לאישים מעין אלה הן אירופה, הינה יבשת היסטורית ותרבותית, ותת-יבשת גאוגרפית, המהווה את חלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה. בצפונה גובלת אירופה באוקיינוס הקרח הצפוני, במערבה - באוקיינוס האטלנטי, במזרחה - בהרי אורל ובים הכספי, ובדרומה - בים התיכון ובים השחור. במונחי שטח, אירופה, המשתרעת על כ10,600,000 קמ"ר, היא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקייניה בלבד). יחד עם זאת, אירופה היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אפריקה ואסיה). כשמינית מאוכלוסיית העולם, 799,466,000 נפשות (אומדן: 2003), מתגוררת ביבשת זו.

מקור השם

אסיה ישנן מספר גרסאות באשר למקור השם "אירופה". במיתולוגיה היוונית מוזכרת נסיכה פיניקית בשם אירופה, הנחטפת על ידי זאוס לאי כרתים; ואולם, אין זה סביר שאירופה המיתולוגית היא שהעניקה ליבשת את שמה, כיוון שאין במיתולוגיה שום אירוע הקושר אותה באופן חד משמעי ליבשת ו\או לתרבותה. בעבר שימש השם "אירופה" כינוי ליוון גופא, ואולם אחרי שנת 500 לפנה"ס קיבל השם משמעות כוללנית יותר. יש הגוזרים את מקור השם מיוונית, שם פירושו המילולי הוא "פנים (ops) רחבות (eurys)". אפשרות אחרת היא שמקור השם בלשונות השמיות (הנפוצות ברחבי המזרח התיכון). הטענה היא, כי "אירופה" הנה שיבוש לשוני של המלה "ערב" או "מערב": אירופה שוכנת ממערב למזרח התיכון, והיא, מבחינת תושביו, ארץ שקיעת החמה. על יסוד זהה, המילה הלטינית Euros פירושה "רוח מזרחית" בלטינית רוחות מזרחיות (רוחות הנושבות אל המערב) נקראות "Eurus".

היסטוריה

לאירופה היסטוריה ארוכה ועשירה, הרצופה בהישגים תרבותיים, כלכליים ואחרים, שראשיתה כבר בעידן האבן. מקובל לתארך את ערש התרבות הדמוקרטית המערבית לעידן יוון העתיקה; האימפריה הרומית, בתורה, חילקה את היבשת לאורך נהרות הריין והדנובה למשך מאות שנים. לאחר נפילת האימפריה הרומית נפתח פרק חדש בהיסטוריה האירופית, המאופיין בחוסר יציבות ובהיעדר ביטחון. תקופה זו, "עידן החשיכה" בפיהם של הוגי הרנסאנס או "ימי הביניים" בתפיסתם של אנשי עידן הנאורות ושל חוקרים מודרניים, קהילות נזיריות מבודדות באירלנד ובמקומות אחרים באירופה העתיקו, שחזרו ושמרו על ידע שנצבר עוד בתקופה הקלאסית. צמיחת המדינה הריכוזית במהלך המאות ה-15 וה-16, ובמקביל עליית הרנסאנס, שמו קץ לתקופה זו. במקומה נפתח עידן של תגליות, המצאות וצבירת ידע מדעי. המאה ה-15 חזתה גם בראשית הקולוניאליזם האירופי, כאשר פורטוגל, ואחריה ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד והממלכה המאוחדת, כוננו אימפריות קולוניאליות גדולות, שנשענו על מושבות עשירות באפריקה, אסיה ואמריקה. המהפכה התעשייתית, שראשיתה בבריטניה בסוף המאה ה-18, חוללה שינויים משמעותיים ביבשת, שהתבטאו בשגשוג גובר ובעלייה ניכרת בגודל האוכלוסיה, אך גם בזעזוע המבנה החברתי-כלכלי המסורתי. מדינות אירופיות רבות קמו לתחיה כתוצאה מההשלכותיה העמוקות של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). בתקופה שהחלה לאחר מלחמת העולם השניה (1945) ותמה עם סוף המלחמה הקרה (1990/1991), אירופה הייתה מחולקת לשני גושים פוליטיים וכלכליים יריבים: מדינות קומוניסטיות במזרח אירופה ומדינות קפיטליסטיות במערב אירופה. הגוש המזרחי קרס בסביבות שנת 1990, מה שתרם משמעותית להקמת האיחוד האירופי ב7 בפברואר, 1992, הכולל כיום את רוב מדינות אירופה.

גאוגרפיה

1992 גאוגרפית, אירופה היא חלק מיבשת העל הידועה בשם אירואסיה. הגבול בין אירופה ואסיה מוגדר על ידי שרשרת הרי אורל ברוסיה. הגבול הדרום-מזרחי בין היבשות איננו מוגדר מבחינה אוניברסלית. אפשר שנהרות האורל והאמבה מהווים גבול, הממשיך בים הכספי, נהרות קומה ומניץ' או הרי הקווקז, ועד הים השחור; מצרי הבוספורוס, ים מרמרה ומצרי הדרדנלים מהווים סוף קו הגבול האסייתי. הים התיכון בדרום מפריד בין אירופה ואפריקה. הגבול המערבי הוא האוקיינוס האטלנטי, אולם איסלנד, השוכנת הרחק מאפריקה ומאסיה, נחשבת כחלק מאירופה. ישנו דיון מתמשך באשר לשאלה היכן נמצאת נקודת המרכז הגאוגרפי של אירופה. בפועל, גבולותיה של אירופה משורטטים לעתים על פי שיקולים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. בשל כך קיימות מספר "אירופות" שאינן תמיד זהות בגודלן, אשר כוללות או שומטות מדינות אחדות בהתאם לפירושים שונים של המונח "אירופה". כמעט כל מדינות אירופה חברות במועצת אירופה, מלבד בלארוס, הכס הקדוש (קרית הוותיקן) וקזחסטן. הרעיון של "יבשת אירופית" איננו אוניברסלי. גאוגרפים שאינם אירופיים מזכירים יבשת אירואסיאתית, או "תת-יבשת" אירופית, בהינתן העובדה ש"אירופה" איננה מוקפת ים ושבכל מקרה קל יותר להגדירה כיחידה תרבותית ולא כאזור גאוגרפי. בעבר, רעיונות כגון "אדמות הנצרות" ("Christendom") נתפסו כחשובים הרבה יותר מתיחום גאוגרפי גרידא. בשימוש אחר, המונח "אירופה" נעשה בהדרגה שם נרדף לאיחוד האירופי (EU) ול-25 המדינות הריבוניות החברות בו. מדינות אירופיות אחדות מנהלות כעת מגעים באשר להצטרפותן, ורבות אחרות צפויות לפתוח במגעים מעין אלה בעתיד.

מאפיינים פיסיים

אירופה היא אוסף של חצאי איים מחוברים. הגדולים מביניהם הנם אירופה "גופא" וסקנדינביה שמצפון לה, המופרדות זו מזו על ידי הים הבלטי. שלושה חצאי-איים אחרים - איבריה, איטליה והבלקן - "בוקעים" מחלקה הדרומי של היבשת אל הים התיכון, המפריד את אירופה מאפריקה. במזרח, שטח אירופה מתרחב עד הרי אורל. קיים שוני רב בפני הקרקע במקומות רבים ביבשת. האזורים הדרומיים הרריים יותר; צפונית להרי האלפים, הרי הפירנאים והרי הקרפטים, משתרעים המישורים הצפוניים, ההולכים ומתרחבים ככל שפונים מזרחה. סמוך לחוף הצפון-מערבי של היבשת' קיימת שרשרת רמות, החל מהאיים הבריטים המערביים ועד חופה המפורץ ורווי הפיורדים של נורווגיה. יחד עם זאת, זהו תיאור מפושט. תת-אזורים כדוגמת איבריה ואיטליה כוללים מאפיינים פיסיים מורכבים משלהם, וכך גם אירופה עצמה, הכוללת מישורים, גאיות ואגנים רבים. איסנלד והאיים הבריטיים הם מקרים ייחודיים. בעוד איסלנד מהווה מסת קרקע עצמאית בלב האוקיינוס הצפוני, האיים הבריטים הנם אזורים הרריים שהשתייכו בעבר לאירופה היבשתית, אולם נפרדו ממנה כתוצאה מעליית פני הים. הקושי לבצע הכללות אודות מאפייניה הפיסיים של אירופה מסביר במידה כלשהי מדוע אזוריה השונים של היבשת אוכלסו לאורך ההיסטוריה באומות ובתרבויות שונות זו מזו.

מערכת אקולוגית

עידן הקרח האחרון השפיע על תפוצת ממלכת החי האירופית. הצמחים והחיות באירופה, שחיו זה אלפי שנים לצד ציוויליזציות חקלאיות ותעשייתיות, הושפעו משמעותית מנוכחותו ומפעילותו של האדם. ביעור עצים באגן הים התיכון השפיע על רמת הסחופת ועל האקלים יותר מ 2,000 שנה. להוציא סקנדינביה וצפון רוסיה, מעטים הם האזורים באירופה שלא השפיע עליהם האדם. רוב החיות הגדולות באירופה, כמו גם הטורפים העליונים, נצודו ונכחדו. הממותות והביזונים האירופיים (Aurochs) נכחדו לפני העידן הנאוליתי, ואילו דובים וזאבים נמצאים היום רק בצפון. עקירת היערות הטרום חקלאיים באירופה גרמה לנזק בל יחושב למערכת האקולוגית המקורית של היבשת.

מדינות באירופה

זאב להלן רשימת המדינות הריבוניות באירופה: ¹ אזרבייג'ן וגרוזיה נמצאות על גבול אסיה ואירופה. ² ארמניה וקפריסין שוכנות באסיה, אולם נחשבות לאירופאיות מסיבות תרבותיות והיסטוריות. ³ רוסיה השטח האירופי של רוסיה נמצא ממערב להרי אורל ומצפון להרי הקווקז. ⁴ תורכיה השטח האירופי של תורכיה נמצא ממערב ומצפון למיצרי הבוספורוס והדרדנלים. . ⁵ קזחסטן השטח האירופי של קזחסטן נמצא ממערב לנהר אורל .

טריטוריות שאינן עצמאיות

הטריטוריות הרשומות להלן הנן מוגדרות מבחינה תרבותית וגאוגרפית. לרובן יש מידה כלשהי של אוטונומיה, אך הן אינן בחזקת מדינות עצמאיות. בסוגריים שם המדינה בעלת הסמכות:
- אקרוטירי (בריטניה)
- דקליה (בריטניה)
- איי פארו (דנמרק)
- איי אולנד (פינלנד)
- גיברלטר (בריטניה)
- גרנסי (בריטניה)
- יאן מאיין (נורווגיה)
- ג'רסי (בריטניה)
- האי מאן (בריטניה)
- סוואלברד (נורווגיה) זוהי איננה רשימה שלמה של כל מושבות החסות של מדינות אירופה; חלקן קיימות ביבשות אחרות.

אזורים באירופה

המפה נצבעה בהתבסס על הגדרות גאוגרפיות בלבד. פעמים רבות אזורים אחדים כוללים מדינות אחרות מאלו המופיעות במפה זו. הסיבות לכך מתוארות להלן: סוואלברד

מערב אירופה (אדום)

מערב אירופה כוללת תמיד את האיים הבריטים (בריטניה ואירלנד), צרפת ואת מדינות הבנלוקס (בלגיה, הולנד ולוקסמבורג). בדרך כלל נכללת גם גרמניה, אף על פי שגאוגרפית מדינה זו משתייכת למרכז אירופה. בנסיבות שונות עשויה ההגדרה לכלול את כל חלקה המערבי של אירופה, כולל חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק) ואת מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה) ומונאקו. במובנו ההיסטורי או הפוליטי (בהתייחס לחלוקת המלחמה הקרה), המונח עשוי לכלול גם את יוון ותורכיה.

מרכז אירופה (תכלת)

המונח 'מרכז אירופה' איננו נפוץ כמו "מערב" או "מזרח אירופה". רוב המדינות הכלולות בהגדרה זו משתייכות למערב או למזרח. הגדרה זו כוללת בדרך כלל את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ולעתים גם את מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה). לאחרונה, יש שמשתמשים במונח זה בהתייחסם למדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי ב-1 במאי, 2004: ארבעת חברות קבוצת וייסגראד" (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ,המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא; סלובניה, קפריסין ומלטה.

מזרח אירופה (כתום)

בדומה למערב אירופה, המונח "מזרח אירופה" יכול לשמש הן במובן הצר והן במובן הרחב. הוא כולל את מדינות חבר העמים (בלרוס, קזחסטן, מולדובה, רוסיה, אוקראינה), ועל פי רוב גם את המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא) ופולין. לעתים קרובות נכללות גם מדינות אזור הקווקז (ארמניה, אזרבייג'ן, גרוזיה), אף על פי שאלה נתפסות בדרך כלל כחלק מאסיה. בהקשר חברתי\כלכלי רחב יותר, המונח עשוי לכלול גם את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ואת מדינות חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). במהלך המלחמה הקרה, המדינות הקומוניסטיות של הגוש המזרחי (שהשתייכו לברית ורשה) זכו לכינוי "מזרח אירופה". המונח התייחס אז גם לאלבניה וליוגוסלביה, אף על פי שלא השתייכו לגוש הסובייטי.

צפון אירופה (סגול)

במפה מתוארת "צפון אירופה" כאזור המקיף רק את המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק). אחרים מחשיבים גם את אסטוניה כמדינה נורדית בגין קשריה התרבותיים החזקים עם פינלנד. אולם המונח "צפון אירופה" מכסה חלק נרחב ביותר מהיבשת, הנמצא מצפון להרי האלפים: האיים הבריטים, הבנלוקס צפון צרפת, גרמניה, המדינות הבלטיות, לעתים פולין ומדי פעם גם רוסיה.

דרום אירופה (ירוק)

"דרום אירופה" הנו מונח הזוכה לשימוש מקביל ל"צפון אירופה". המונח כולל את חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), מונאקו, חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). מדינות הים התיכון (קפריסין, מלטה) ואסיה הקטנה (תורכיה) אף הן כלולות. במובן תרבותי, ניתן להוסיף גם את דרום צרפת, לרבות קורסיקה.

אסיה (ורוד)

שטחן של מדינות אחדות שוכן הן באירופה והן באסיה (רוסיה, קזחסטן, תורכיה, אזרבייג'ן, גרוזיה). שטחן האסייתי צבעו ורוד בהיר. מדינות אחדות השוכנות ביבשת האסייתית נתפסות כחלק מאירופה בשל סיבות היסטוריות ותרבותיות (ארמניה, קפריסין). הן צבועות בורוד כהה. ישראלים אחדים טוענים כי מדינת ישראל משתייכת אף היא לאירופה מבחינה תרבותית, ובעיקר מפני שהוקעה על ידי סביבתה הערבית-מוסלמית. כאישוש לטענה זו, הם מביאים את השתתפותה של ישראל במפעלי ספורט ותרבות אירופיים. בפועל, עם זאת, שאלת הצטרפותה של מדינת ישראל לאיחוד האירופי איננה עומדת על הפרק, ויחסיה הפוליטיים עם מדינות אירופה עודם צוננים בחלקם הגדול.

ראו גם

- גאוגרפיה פיסית - מונחים
- האיחוד האירופי
- אירו
- הפרלמנט האירופי

קישורים חיצוניים

- [http://web.inter.nl.net/users/Paul.Treanor/which.europe.html מהי אירופה?]
- [http://europa.eu.int/ אתר האיחוד האירופי]
- תומר ריבל, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/security.html עתידן הבטחוני של מעצמות אירופה]
- [http://www.sheppardsoftware.com/country_europe_G2_drag-drop.html משחק - מדינות אירופה] קטגוריה:גאוגרפיה קטגוריה:יבשות
- als:Europa ja:ヨーロッパ ko:유럽 ms:Eropah roa-rup:Evropa simple:Europe th:ทวีปยุโรป zh-min-nan:Europa

קבוצת השמונה

ארגון המדינות המתועשות הוקם לראשונה בשנות ה-70 לאחר משבר האנרגיה והמשבר הכלכלי שנלווה לו. הארגון מנה אז 6 מדינות (ונקרא G6) והתכנס לראשונה בצרפת. בין 6 המייסדות היו: ארה"ב, יפן, גרמניה המערבית, צרפת איטליה ובריטניה. קנדה היתה למצטרפת השביעית בשנת 1976 בכינוס שנערך בפורטו ריקו. הארגון דן באמצעות הכינוסים השונים במגוון נושאים רחב בתחומי הכלכלה, מדיניות וחברה. בשנת 1997 הצטרפה רוסיה כחברה מלאה בעת הכינוס שנערך בדנבר, קולורדו והארגון הפך להיקרא G8.

קבוצת השש (ג'י 6)

ב-1975 נערכה ועידת הפסגה הראשונה בין מנהיגיהן של שש דמוקרטיות תעשייתיות חשובות: הממלכה המאוחדת, צרפת, מערב גרמניה, איטליה, יפן וארצות הברית.

קבוצת השבע (ג'י 7)

לאחר הצטרפותה של קנדה בשנת 1976, נפגשו מנהיגי הג'י-7 בכל שנה עד 1998, או אז הצטרפה רוסיה והקבוצה התרחבה לכדי שמונה מדינות.

ההשתתפות הרוסית

כהכרת תודה לנשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין, על נכונותו לבצע רפורמות כלכליות בארצו ולשמור על נייטרליות בדבר התפשטותה מזרחה של ברית נאט"ו, נאות הנשיא האמריקני ביל קלינטון להזמינו לדיוני הפסגה. יחד עם זאת, כיוון שחברות הג'י 7 הן הדמוקרטיות התעשייתיות המובילות בעולם, ואילו הכלכלה (והדמוקרטיה) הרוסית עודה מתאוששת, ישנם דיונים כלכליים שבהם רוסיה אינה משתתפת. ב-18 בפברואר 2005, הסנאטורים האמריקנים ג'ו ליברמן וג'ון מקיין קראו להשעות את רוסיה מקבוצת השמונה עד להבטחת החירויות הכלכליות והדמוקרטיות במדינה. [http://news.yahoo.com/news?tmpl=story&u=/afp/20050218/pl_afp/usrussiag8politics_050218184710]

G8

ג'ון מקיין קבוצת השמונה (G8) היא קואליציה שבה חברות שמונה המדינות המתועשות המובילות בעולם: איטליה, ארצות הברית, גרמניה (מערב גרמניה עד 1991), הממלכה המאוחדת, יפן, צרפת, קנדה (ה-ג'י 7, 1976) ורוסיה (שאיננה משתתפת בכל האירועים), וכמו כן האיחוד האירופי. אחת לשנה נערכת ועידת פסגה כלכלית ומדינית במעמד מנהיגי המדינות הללו לצד חוקרים ודיפלומטים בכירים. נכון ל 27 בנובמבר 2005, מנהיגי מדינות הג'י 8 היו:
- איטליה - סילביו ברלוסקוני
- ארצות הברית - ג'ורג' ווקר בוש
- גרמניה - אנג'לה מרקל
- הממלכה המאוחדת - טוני בלייר
- יפן - ג'וניצ'ירו קויזומי
- צרפת - ז'אק שיראק
- קנדה - פול מרטין
- רוסיה - ולדימיר פוטין
- האיחוד האירופי - נשיא המועצה האירופית, נשיא הנציבות האירופית ונשיא הפרלמנט האירופי. הפסגות השנתיות ניצבות בדרך כלל במוקד הפגנות מטעם גורמים המתנגדים לגלובליזציה.

ראו גם

- גלובליזציה

קישורים חיצוניים

- [http://www.g8.gov.uk האתר הרשמי של ממשלת בריטניה המארחת של הכינוס ביולי 2005] קטגוריה:ארגונים בינלאומיים ja:主要国首脳会議 ko:G8 ms:G8

הים הצפוני

הים הצפוני הוא ים הגובל בבריטניה, נורווגיה, דנמרק, גרמניה, הולנד, בלגיה. אין להתבלבל בינו לבין אוקיינוס הקרח הצפוני. בים זה היה בסיס הצי הבריטי במלחמת העולם הראשונה - הסקאפה פלאו. צפוני צפוני als:Nordsee ja:北海 ko:북해 zh-min-nan:Pak-hái

דנמרק

ממלכת דנמרק (דנית: Kongeriget Danmark) היא המדינה הנורדית הקטנה ביותר (ללא התייחסות לשטח גרינלנד, אלא רק לשטח בסקנדינביה), והיא ממוקמת בסקנדינביה שבצפון אירופה. דנמרק גובלת בים הבלטי הממוקם צפון מזרחית אליה, בים הצפוני הממוקם צפון מערבית כלפיה. וביבשה גרמניה גובלת בה מכיוון דרום. כמו כן, נמצאים גרינלנד ואיי פארו תחת חסות הכתר הדני אולם הם נהנים משלטון אוטונומי. יש לציין כי דנמרק היא המונרכיה העתיקה ביותר והקטנה ביותר מבחינת שטחה.

היסטוריה

דנמרק אוחדה בשנת 980 לערך על ידי הארולד בלוטות' (Harald Blåtand-Harold Bluetooth) שהיה למלך הראשון של דנמרק. במהלך המאות ה-9 וה-10 שגשגה התרבות הויקינגית בדנמרק ובאזור סקנדינביה, זאת באמצעות המסחר והכיבושים הוויקינגים לכיוון מזרח (רוסיה והים השחור). במהלך מאה ה-11 החלה משתרשת הנצרות באזור. ב-1389 אוחדו שבדיה, נורווגיה ודנמרק תחת מלך אחד, איחוד זה נודע כאיחוד קאלמאר (Kalmar). איחוד קלמר היה איחוד אישי ולא איחוד פוליטי. במהלך המאה ה-15 התנגדה שבדיה לנסיונות לרכז את השלטון תחת מלך דני, התנגדות שהגיעה אף לכדי מרד חמוש. בסופו של דבר שבדיה פרשה מהאיחוד ב-1521. 1521 ב-1658 איבדה דנמרק את מחוז סקניה (Scania) שבדרום שבדיה לשבדיה. האיחוד של דנמרק עם נורווגיה פורק בשנת 1814 כשנורווגיה נכנסה לאיחוד חדש עם שבדיה (עד 1905). התנועה הדנית הליברלית הלאומית החלה לצבור מומנטום במהלך שנות השלושים של המאה ה-19. ולאחר התקופה המהפכנית באירופה של שנת 1848 הפכה דנמרק למונרכיה חוקתית ב-5 ביוני 1849. לאחר מלחמת שלזוויג השנייה, בה נלחמה דנמרק כנגד פרוסיה, איבדה דנמרק את מחוז שלזוויג שבדרומה לפרוסיה. תבוסה זו הותירה רשמים עמוקים על הזהות הדנית הלאומית. ולאחר מלחמה זו אימצה דנמרק מדיניות של נייטרליות, בעקבותיה נשארה נייטרלית בזמן מלחמת העולם הראשונה. ב-9 באפריל 1940 פלשו לדנמרק כוחות גרמניה הנאצית (מבצע וסריבונג - Weserübung), למרות שהכריזה על עצמה נייטרלית. דנמרק נותרה תחת הכיבוש הנאצי לאורך