Home About us Products Services Contact us Bookmark
:: wikimiki.org ::
דיג

דיג

דיג הוא ציד בעלי חיים ימיים לשם מזון, ספורט או תחביב. דיג מבוצע במקומות שונים כגון נהרות, תעלות, אגמים, ימים ואוקיינוסים ומתבצע מהחוף, מסירה או מאנייה, על ידי אדם בודד או כפעילות משותפת של קבוצת אנשים. =דיג חובבים= ברוב ארצות המערב הדיג הוא אחד מענפי הפנאי הפופולריים ביותר, זאת למרות התרחבות הערים וזיהום חלק ניכר ממקורות המים שבהם נהגו לדוג בעבר. הדייג החובב ניצב בפני אותן הבעיות שהטרידו דורות רבים של דייגים לפניו: היכן מצויים הדגים, באיזה כיוון להשליך את החכה ובאיזה פיתיון להשתמש. הדייג החובב חייב להתמצא בנושאים כגון כיוון הרוח וטמפרטורת המים. חובבים נוהגים לדוג במים מתוקים (נהרות ואגמים) או במי־ים. הדיג נעשה מהחוף, מסלעים, ממזח או מסירה (שגודלה משתנה מסירת חתירה ועד יאכטה).

היסטוריה של דיג החובבים

מהעת העתיקה עד ימי הביניים

משערים כי כבר בתקופה הפלאוליתית עסק האדם בדיג באמצעים פרימיטיביים, כגון לכידה בידים של סרטנים וצדפות וציד בצלצל או באבן. צדפות מתקופת האבן התיכונה נמצאו קרסי דיג מיוחדים עשויים עצם, עץ או אבן. קרסים אלו היו באורך של כ-2.5 ס"מ, מחודדים בקצותיהם ומחוברים בחוט באמצעיתם. הקרס כנראה נעטף בפיתיון כלשהו. משיכה בחוט לאחר שהדג בלע את הפיתיון מיקמה את הקרס לרוחב הושט ואז ניתן היה להעלות את הדג. בתקופה הניאוליתית כבר למד האדם להשתמש ברשת קלע שהייתה עשויה מכותנה וחומרים אחרים כאשר אבנים שימשו כמשקולות. מציורים, תבליטים ואף מדגמים מוקטנים ידוע כי במצרים העתיקה הייתה מסורת מפותחת של דיג. חלק מציורים אלה מתוארכים לתקופה של 2000 לפנה"ס. המצרים הקדמונים השתמשו בחכה וברשתות לדיג בנילוס, בימות ובתעלות הרבות של אזור הדלתא. מהציורים המראים אצילים צדים דגים בצלצל ברור שחלק מהעיסוק בדיג היה ספורטיבי. במוזיאון המטרופוליטן שבניו יורק שמורים שני דגמים של רשתות קלע, סוג של רשת המקובלת גם כיום לדיג יחיד. דו"ח מסין מהמאה ה-4 לפנה"ס מתאר דיג בחכה עשויה מוט חזרן, חוט דיג עשוי משי, קרס העשוי ממחט ואורז מבושל כפיתיון. התייחסות לדיג מצויה גם בכתבים עתיקים מיוון העתיקה, מאשור ומרומא. במשך אלפי שנים הייתה החכה שבשימוש הדייגים קצרה יחסית (כמטר). במאה הרביעית הופיעה אצל המקדונים חכה ארוכה יותר המורכבת מכמה חלקים, כאשר לקצה החוט חובר פיתיון בדמות זבוב מלאכותי.

העת החדשה

בסוף המאה ה-15 כתבה אם המנזר של סט. אלבנס באנגליה את הספר "מחקר על דיג עם חכה" (A Treatyse of Fysshynge wyth an Angle), שהיה הספר הראשון באנגלית שתיאר בפרוטרוט את השימוש בחכת הדיג, הכנת פיתיונות, וניצול הרגלי הרבייה של הדגים על מנת ללוכדם. החכה המתוארת בספר היא באורך של כ-5 מטר וחוט הדיג היה עשוי משערות סוס קלועות. ב-1653 כתב האנגלי אייזק ולטון (Izaak Walton) את הספר "הדייג השלם" (The Compleat Angler), שנחשב כיום כספר שהשפיע יותר מכל על ספורט הדיג. התקופה שבה התפרסם הספר (המחצית השניה של המאה ה-17) התאפיינה גם בסדרה של המצאות הקשורות לדיג: צ'רלס קירבי, יצרן מחטים מלונדון המציא את הקרס המודרני; דייג אלמוני העלה את הרעיון להעביר את החוט שבקצה החכה דרך לולאה. רעיון זה גרם באופן טבעי להמצאת המתקן לאיסוף החוט (המכונה בעגה של הדייגים בישראל רולר). במאה ה-19 התפתח ציוד הדיג במהירות. החכה נבנתה מחומרים אלסטיים כדוגמת חזרן, ולאורכה הותקנו טבעות להובלת החוט שהיה עתה ממשי. מבנה הרולר הלך והתפתח, הגליל המרכזי שהיה עשוי עץ הוחלף במתכת. המצאות שונות אפשרו פיזור שווה של החוט על גבי הסליל, וסיבוב הרולר כך שבעת השלכת החוט היה הרולר בקו אחד עם הטבעות שעל החכה ובעת איסוף החוט היה הרולר מורד מתחת לחכה. החכות נעשו קצרות יותר וקלות יותר במאה ה-20. החזרן ששימש כחומר עיקרי ביצור החכה הוחלף בסיבי זכוכית ואחר כך בסיבי פחמן, החוט הוחלף לניילון, והפלסטיק הפך לחומר הנפוץ בהכנת פיתיונות מלאכותיים.

שיטות הדיג

פלסטיק
- דיג פיתיונות – השיטה העתיקה והנפוצה ביותר בשימוש במי־ים ובמים מתוקים. הדג בולע פיתיון נעוץ על קרס ונלכד. הפיתיונות הנפוצים הם תולעים או רימות של זבובים מסוימים, דגים קטנים, בצק וגבינה. הפיתיון מונח על הקרקעית הים בעזרת משקולות עופרת או בכל גובה שקובע הדייג בעזרת מצוף עשוי נוצות, שעם, עץ, פלסטיק או צירוף שלהם. לעיתים נוהגים להשליך למים עיסת לחם על מנת למשוך את הדגים. :החכות הן בדרך כלל באורך 3 - 5 מטר, סליל הגלגול המכונה רולר הוא קבוע וחוט הדיג הוא מניילון בחוזק שבין 450 גר' ל-2.7 ק"ג. :בארצות הברית, קנדה ומדינות סקנדינביה התפשט במאה ה-20 דיג דרך חורים שנחצבים בקרח של אגמים קפואים. החכה במקרה זה קצרה (כמטר), רולר פשוט וחוט שאינו קופא.
- דיג זבובים (Fly fishing) – השם מטעה במקצת, שכן נוהגים להשתמש בסוג דיג זה בסוגי חרקים שונים בנוסף לזבובים. עם זאת החרק חייב להיות סוג של טרף המוכר לדגים, אם משום שהחרק נוהג לנוח על פני המים ואם משום שהחרק נוהג להטיל את ביציו במים. דיג זה נחשב בעיני העוסקים בו לרמה הגבוהה ביותר של דיג חובבים, ודייגים בשיטה הקרויה "דיג זבובים יבש" נחשבים כ"אצולה" של הדייגים החובבים. בשיטה זו נוהג הדייג להניח בקלילות את הקרס שעליה החרק קרוב ככל האפשר לדג, בדרך כלל טרוטה או סלמון ([http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=467&msgid=8962684 ראו הסבר נרחב על השיטה]). כשהומצאה שיטת דיג זו נעשה שימוש בזבובים חיים, אך כיום נוהגים להשתמש כפיתיון בחרק מלאכותי המיוצר כך שהוא מחקה את החרק האמיתי. ככל שדרגת הדיוק בהתאמה לחרק האמיתי גבוהה יותר, כך עולה מחירו של הפיתיון. לעתים נוהגים להשתמש בפיתיון דמוי הזחל של חרק שחי במים. אורך החכה הוא 2 - 3 מטר, החוט כבד למדי והוא נעשה דק לקראת סופו, מה שמקל על השלכת החוט שכן הפיתיון שבקצה החוט הוא כמעט חסר משקל.
- ז'רז'רה (Bait casting and spin casting) – בסוג דיג זה הפיתיון הוא דמוי דג (לעיתים דמוי דג פצוע).
- Trolling - בשיטה זו נעשה שימוש בפיתיונות חיים או מלאכותיים הנגררים מאחורי סירה הנעה במהירות קבועה. יתרונה העיקרי של שיטה זו על פני השיטות האחרות הוא בכך שבשיטה זו מכסים שטחים נרחבים במקום שבו לא קל לאתר דגים. לעתים נעשה שימוש בסונאר על מנת לאתר את הדגים. החכות קצרות יחסית והחוט כבד ועשוי לעתים ממתכת. לעומק שבו מצוי הפיתיון ולמהירות הסירה יש חשיבות רבה. נוהגים להוסיף לחוט משקולות עופרת על מנת להבטיח שהפיתיון יהיה בעומק הנכון. הדגים העיקריים הנלכדים בצורה זו הם סלמון וטרוטה. סונאר
- Big-game fishing - סוג דיג שהומצא בסוף המאה ה-19. בשיטת דיג זו יושב הדייג בסירה על כסא מיוחד כשהוא רתום אליו. החכה, המוכנסת לשקע מיוחד בכסא, והחוט חזקים באופן מיוחד. שיטת הדיג היא trolling כלומר פיתיון דמוי דג הנגרר במים בעומק ובמהירות קבועים. הדגים הנלכדים בשיטה זו הם טונה , דג המפרש ודג חרב - מיני דגים המפעילים כוח ניכר בעת המאבק להעלותם לסירה. זהו סוג דיג לעשירים עד עשירים מאד, שכן שכירת ספינה למסע דיג מסוג זה עולה אלפי דולרים. למרות זאת, זהו סוג דיג פופולרי למדי והוא בפיקוחה של ההתאחדות העולמית לסוג דיג זה (International Game Fish Association) הקיימת מ-1939. ההתאחדות מקיימת תחרויות, ומבצעת רישום של השיאים.
- דיג תת־מימי – בשיטת דיג זו צוללן מצויד בצלצל או ברובה תת־מימי לוכד דגים כגון אוקונוסים.

מצב דיג החובבים כיום

דיג חובבים פרח לקראת סוף המאה ה-20. ההתקדמות שחלה בתעופה האזרחית אפשרה לדייגים החובבים להגיע למקומות רבים והפגישה אותם עם סוגי דגים חדשים כדוגמת הדוראדו בארגנטינה ודג־הנמר של מרכז אפריקה. ציוד הדיג הולך ומשתכלל כשהדגש הוא על ציוד קל יותר. כמעט שאין סוג של דג שאין לו דייג חובב. הדגים הפופולריים ביותר הם הטרוטה והסלמון למיניהם השונים, ובארצות הברית נעשה דיג האוקונוס נפוץ כל־כך שספינות צוידו במיוחד לדיג דג זה וקיימות תחרויות מקצועיות לדיג האוקונוס. הן ארגוני הדיג המקצועיים והן דייגים רבים מצדדים במדיניות "תפוס ושחרר" על פיה משחררים את הדג מהקרס למים לאחר לכידתו, למעט במקרים של דגים גדולים במיוחד. =דיג מסחרי= דיג מסחרי, שהחל כדרך נוספת להשגת מזון על מנת לשרוד, התפתח כשבני האדם שכללו את כלי השיט ואת אמצעי הדיג. החלה התפשטות איטית של תחום הדיג מהחופים ושפכי הנהרות אל לב האגמים ולדיג בים מעל המדף היבשתי (האזור הרדוד יחסית שבין היבשה לתהומות האוקיינוס). בהדרגה גם גדל מספר המינים של בעלי החיים והצמחים שהדייגים שלו מהמים. טכנולוגיית הדיג התפתחה במהלך ההיסטוריה: ספינות גדולות ומשופרות יותר, ציוד דיג משוכלל ואמצעים שונים לשימור השלל. כיום מבוצע דיג מסחרי בכל סוגי הימים ובכל מקום בעולם, למעט במים עמוקים במיוחד, במקומות בהם יש זרמים מסוכנים או באזורים בהם הדיג אסור על פי חוק. דיג מסחרי מבוצע בטווח רחב של אמצעים: החל בסירות חתירה קטנות וכלה בכלי שיט רבי עצמה שנועדו לדיג בלב ים ובהם ציוד מכני מתוחכם בדומה למפעל תעשייתי מודרני. חשיבות המחקר המדעי של הדיג גדלה ככל שגדל הצורך ב"דיג מנוהל" - דיג שנועד להבטיח רווח מרבי מסוגי דגים מסוימים. התפתחות חקר הדיג החלה במאה ה-19 במדע שעסק בעיקר בתיאור המצב הקיים. אחרי מלחמת העולם השנייה החל השימוש במודלים מתמטיים תוך יישומם במחשבים, על מנת להכין תחזיות של התנובה האופטימלית הצפויה מאוכלוסיות הדגים השונות. מהים נלקחים הן צמחים והן בעלי חיים. קיימות חמש קבוצות של סוגי דיג ימי:
- דיג דֶמֶרסאלי- דיג שמטרתו ללכוד דגים ובעלי חיים אחרים החיים על קרקעית הים או קרוב לה (בעיקר על מדף היבשת או בסמוך לה). סוגי הדגים הנלכדים בשיטה זו הם ממשפחת הבקלה (Cod, haddock, hake, Pollock) או דגים ממשפחת הסנדל. כמו כן כרישים, תריסניות וסרטנים.
- דיג פּלגאי - דיג שמטרתו ללכוד דגים ובעלי חיים אחרים החיים בשכבה העליונה של מי־הים. סוגי הדגים העיקריים הנלכדים בשיטה זו הם המליחים (טריתות או הרינג) ומשפחת דגי הטונה.
- דיג אַנאדרומי - דיג שמטרתו ללכוד דגים בנתיבים בהם נכנסים הדגים (כדוגמת הסלמון) לנהרות.
- דיג תרבותי – הכולל בתוכו את המדגה בבריכות, כלובי הדגים וגידול צדפות, רכיכות, אצות וספוגים.
- דיג מיוחד – כולל ציד לווייתנים (ציד שהוגבל כמעט לחלוטין), דולפינים, נחשים ותנינים; דליית ספוגים לרחצה, אצות למאכל אדם ובהמה ולדשן, צדפים, פנינים ואלמוגים עבור תעשיית התכשיטים. קיימות כמה שיטות לסווג הדיג המסחרי:
- בהתאם לסביבה בה הוא מתבצע:
  - דיג במים מתוקים: ימה, נחל או אגם.
  - דיג במי־ים: חופי, על מדף היבשת או בלב ים.
- בהתאם למטרת הדיג: ציד לווייתנים, דיג סלמון או דליית אצות.
- בהתאם לשיטת הדיג: שימוש בצלצל, ברשת הקפה, במכמורת או במערך חכות.

היסטוריה של דיג מסחרי

מהעת העתיקה ועד ימי הביניים

מערך חכות מציורים המצויים בקברים המצריים, למשל בתל אל עמרנה, אנו יודעים כי המצרים הכירו גם את שיטות הדיג ברשת החרם (כשגזרי עץ מנוקבים שמשו בתור מצופים והמשקולות היו עשויות מעופרת), וברשתות ההקפה. שיטות אלו דרשו צוות של עשרה דייגים בשתי סירות ותיאום מלא בין צוותי הסירות. המצרים הקדמונים אף גידלו דגים בבריכות לאורך הנילוס. למרות שפע הדגה היו הדייגים במצרים ממוקמים בתחתית הסולם החברתי והם נאלצו להפריש חלק מהשלל כמס למלך ולכוהנים. דו"ח מסין מהמאה ה-4 לפנה"ס מתאר דיג בחכה עשויה מוט חזרן, חוט דיג עשוי משי, קרס העשוי ממחט ואורז מבושל כפיתיון. ידוע גם כי הסינים גידלו קרפיונים בבריכות לפני למעלה מ-3,000 שנה. התייחסות לדיג מצויה גם בכתבים עתיקים מיוון העתיקה, מאשור ומרומא. בכתבים אלה קיימים תיאורים של דיג טונה וגידול דגי־ים בבריכות. בימי הביניים היו המנזרים מרכזים של גידול דגים בבריכות ומייחסים לנזירים את פיתוח שיטת ההפרייה המלאכותית. הדג העיקרי שגודל בבריכות אלו היה הקרפיון. בתקופות הקדומות רוב המזון נאכל מייד, מבלי שאוחסן. עם הגידול באוכלוסייה והגידול המקביל בצורך במזון פותחו טכניקות לשימור הדגים שנלכדו באמצעות ייבוש, עישון, המלחה והתססה. שיטות אלו שאפשרו אחסון מזון יצרו את הדרישה לכמויות גדולות של דגים ועקב כך השתכלל ציוד הדיג בהדרגה, והדיג הפך למאמץ שיתופי. עם השנים התפתחו ציוד ושיטות הדיג ובסוף תקופת ימי הביניים כבר היו ציי דיג גדולים באירופה. בצפון אירופה התפתח ענף הדיג מעבר לנהרות ולאגמים וידוע שעיקר מחייתם של העמים באזור זה כדוגמת הפיקטים והסקוטים באה מהדיג. אנו יודעים כי החל מהמאה ה-12 היה דיג המליחים מקובל בים הצפוני. רשת המכמורת הראשונה הופיעה באנגליה במאה ה-14 - תחילה בשימוש בשפכי הנהרות ואחר כך השימוש התרחב לים הצפוני ולים הבלטי. דיג הבקלה החל באזור הגרנד בנקס (Grand Banks) של ניופאונדלנד עוד לפני שמגלה הארצות סבסטיאן קבוט הגיע לשם ב-1497.

העת החדשה

ציד הלווייתנים התפתח מאד במאה ה-17 וספינות רבות עסקו בו, הן באוקיינוס האטלנטי והן בדרום האוקיינוס השקט. המצאת מנוע הקיטור במאה ה-19 נוצלה מיידית הן להנעה והן לשימוש בכננות, שאפשרו ציוד דיג גדול וכבד יותר. בסוף המאה ה-19 היו באנגליה מעל 1,000 ספינות מכמורת מונעות בקיטור. במאה ה-20 החליף מנוע הבערה הפנימית את מנוע הקיטור. מנועים הוספו לספינות הדיג הקטנות כבר בתחילת המאה ה-20, ומנוע דיזל המותקן בתוך הספינה הפך לנורמה, למעט סירות קטנות שבהן מותקן מנוע בנזין חיצוני. מיכון הדיג התקדם בצעדים גדולים בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, כשתהליכי איסוף הרשתות הפכו מידניים לממוכנים. היפנים השתמשו בתוף על מנת לאסוף את החוט של מערך החכות שבו דגו טונה. שיפור משמעותי נוסף היה המגלשה שהותקנה בירכתים של ספינות המכמורת, שאפשרה מיכון של העלאה והורדה של רשת המכמורת. המצאה חשובה נוספת מסוף שנות ה-40 מיוחסת לבריטים והיא - ספינת מכמורת המשמשת גם כבית-חרושת לעיבוד דגים על הסיפון. הרעיון נקלט ובאמצע שנות ה-60 כבר היו ספינות גדולות אלו (עד 100 מ' אורך) בשימוש ציי הדיג של ברית המועצות, בריטניה, יפן, פולין, מזרח גרמניה וספרד. התפתחות דומה חלה בדיג הפלאגי. במקביל חלה התקדמות רבה בדיג המסחרי של המדינות המתפתחות. באופן מסורתי היה הדיג במדינות אלו מוגבל לדיג חופים בספינות קטנות שאינן ממונעות ועם ציוד פשוט. מדינות אלו אימצו את הטכנולוגיה המודרנית במטרה להגביר את אספקת החלבון מן החי לתושביהן. המיכון והשימוש העולמי בו גרם לכך שבמשך 40 השנים מתום מלחמת העולם השנייה עלתה הכמות השנתית של דגים שנלכדו פי ארבעה. אך בתחילת שנות ה-70 כבר היה ברור שקצב זה לא יוכל להמשך. דיג יתר גרם להתמוטטות הדיג הפלאגי באזורי דיג מסוימים כדוגמת דיג ההרינג של צפון מזרח האוקיינוס האטלנטי. ירידה דרסטית בכמויות הדגים שנידוגו על ידי צי ספינות המכמורת גרם לדאגה עמוקה אצל חלק מהמדינות. ב-1972, הייתה איסלנד למדינה הראשונה שהגדילה את תחום המים שבהם מותר רק לדייגים מקומיים לדוג ל-50 מיילים ימיים (93 קילומטר) מהחוף וב-1975 אף הרחיבה את התחום ל-200 מיילים. איסלנד אף השתמשה בכוח לכפות גבולות אלה. בסדרת אירועים שכונו אחר כך "מלחמת הבקלה", נגחו ספינות משמר החופים של איסלנד ספינות דיג בריטיות וחתכו רשתות. מדינות נוספות הכריזו אף הן על הרחבת גבולות הדיג. ב-1983 התקבלה אמנה בינלאומית הקרויה "חוק הים" (Law of the Sea) שקבעה אזור כלכלי בלעדי (EEZ - Exclusive Economic Zone) של 200 מייל ימי (כ-370 ק"מ) מחופה של מדינה, שבו יש בלעדיות לאותה המדינה בניצול אוצרות הים. חקיקה זו הרחיבה מאד את ההגדרה הקודמת שבה אזור זה היה זהה עם אזור המים הטריטוריאליים (12 מייל ימי, כ-22 ק"מ) של המדינה. תוצאה ישירה של החלטה זו הייתה חיסול צי הדיג למרחקים של מדינות מסוימות כדוגמת בריטניה, משום שעתה חל עליהם איסור להיכנס לשדות הדיג העשירים שהפכו לתחומן הבלעדי של מדינות אחרות. משבר האנרגיה של שנות ה-70, שהגדיל את הוצאות הדלק עד 400%, אילץ דייגים להדמים ספינות. צי ספינות המכמורת לדיג חסילונים במפרץ מכסיקו שצריכת הדלק שלהן הייתה רבה, הושבת כליל. השיעור נלמד היטב, ובעטיו פותחו שיטות לחסוך בדלק בטכניקות הדיג, במנועים ובציוד יעילים יותר ואפילו יישום של מפרשים מודרניים.

שיטות דיג מסחרי

על פי שיטה בינלאומית מסווגות שיטות הדיג ל-16 סוגים בהתאם לציוד הדיג והצורה בה נעשה שימוש בציוד זה. #דיג ללא ציוד. #ציוד פוצע, כדוגמת צלצל. #ציוד משתק. #מערך חכות. #מלכודות. #מלכודות באוויר. #רשת סל. #מכמורת. #רשת גריפה. #רשתות הקפה. #דחיקת דגים לרשתות. #רשתות הנפה. #רשת קלע. #רשת זימים. #רשתות סבכה (שהדגים מסתבכים בהן). #איסוף מכני.

אמצעים ידניים (1-3)

אמצעי הדיג הפשוט והעתיק ביותר, איסוף בעזרת הידיים, מצוי בשימוש גם בימינו. האיסוף מבוצע לאורך החוף, במהלך השפל במים רדודים על ידי מקצוענים וחובבים או במים עמוקים על ידי צוללנים. גם איסוף דגים תוך שימוש בכלים פשוטים כגון סכינים או מעדרים מוגדר כדיג בלא עזרת ציוד. בקטגוריה זו מצויים גם צלילה לשם איסוף ספוגים, פנינים ואלמוגים ושימוש בדיג באמצעות בעלי חיים. הסינים עושים עדיין שימוש בלוטרות מאולפות, והיפנים מפעילים לעיתים קורמורנים. קורמורנים על מנת להאריך את הטווח המוגבל של הזרוע האנושית, הומצאו כלים בעלי ידית ארוכה, כגון חניתות שניתן להטיל או לנעוץ או מלחציים, מלקחים, ואמצעי גריפה לשם איסוף רכיכות. סוג מיוחד הוא הצלצל, סוג של חנית המחוברת למשליך בעזרת חבל. הצלצל ללכידת לווייתנים נורה מתותח ומכיל בראשו חומר נפץ המתפוצץ בגוף החיה. הציוד המיועד ללכידה או פציעה כולל חניתות, קנה נשיפה לירי חצים, קשתות וחצים, רובים ותותחים שבהם נהוג לירות בדגים. השיטה המכונה דיג משתק כרוכה בהרעלה בעזרת צמחים רעילים וכימיקלים מיוחדים או שיתוק מכני באמצעות פיצוץ תת־מימי. שיטות אלו הן בלתי חוקיות ברוב מדינות העולם.
המנהג המודרני ביותר לשתק את הדג הוא באמצעות הלם חשמלי.

מערך חכות (4)

מערך חכות (בערבית שרק, באנגלית Line and hook) הוא חוט מרכזי ארוך שאליו מחוברים במרחקים שווים חוטים קצרים המסתיימים בקרסים שעליהם מורכבים פיתיונות טבעיים (דיונונים או דגים קטנים) או מלאכותיים. את החוט נוהגים לפרוס בין סירה לסירה אחרת או בין סירה למצוף עם ערב ובבוקר מושים את החוט. לעתים נוהגים לפרוש את החוט המרכזי על קרקעית הים. שיטה זו לוכדת את הדגים הנחשבים למשובחים ביותר כדוגמת דקר, טונה וספרוס מצוי. שיטה אחרת לדיג בעזרת קרסים נעשית ללא פיתיון. מערך הקרסים מורד ומועלה ולוכד תוך כדי כך מינים גדולים כדוגמת הבקלה והחידקן. שיטה נוספת היא גרירה במים של חוט שעליו קרס אחד או יותר שעליהם נעוץ פיתיון חי או מלאכותי (drift line). בשיטה זו ניתן ללכוד אלתית וטונה.

מלכודות (5) – (6)

בשונה מהמלכודות המכניות בשימוש בציד על היבשה, רוב המלכודות המסחריות לדגים הן תאים המאפשרים לטרף כניסה קלה, אך הבריחה מהם נחסמת על ידי מבוך או אמצעים המאיטים אותו, כגון צורת נקיק או משפך. סוגי מלכודות:
- מחבוא מדומה – דמויי סבך שיחים או צינורות שלתוכם יכול הדג או החסילון לשחות לשם מחסה, אך לא להימלט ממנו. דוגמה: כדים ללכידת תמנונים בשימוש בחוף האיטלקי ועל ידי הדייגים בדרום ובמזרח אסיה.
- דמויי סלים או כלובים - מלכודות העשויות מעץ, רשת, תיל, או כדי פלסטיק ורשתות המכונות "פייק" (fyke) - רשת ארוכה בצורת תיק המוחזקת פתוחה בעזרת סדרת חישוקים ונועדה ללכוד בין השאר צלופחים. בישראל עיקר השימוש במלכודות מסוג זה היה באפיקי נחלים ובתעלות, ובמיוחד בירדן.
- רשתות מכלאה גדולות - סדרה של רשתות דמויות קיר המכוונות את הדגים לאזור הלכידה. בשיטה זו נעשה שימוש בים התיכון ללכידת דגי טונה, במערב הים הבלטי ללכידת צלופחים, מליחים וסוגי דגים נוספים ומול החופים של צפון האוקיינוס השקט ללכידת אלתית. באילת נעשה ניסיון להפעיל מלכודת מסוג זה המכונה "דליאן".
- מלכודות אוויריות - נועדו ללכוד דגים מעופפים. נוהגים להפחיד את הדגים המעופפים ובכך לגרום להם לעופף ולוכדים אותם באוויר בעזרת ציוד מיוחד הקרוי רשתות אכסדרה. ילידי איי דרום האוקיינוס השקט נהגו ללכוד דגים מעופפים בלילה, לאחר שמשכו אותם קודם בעזרת אור לפידים.

רשתות

מכמורת (8)

רשת המכמורת (באנגלית Trawl) נועדה ללכוד דגי קרקעית הים (דיג דֶמֶרסאלי) המצויים רחוק מהחוף כדוגמת מולית אדומה, בקלה ודגים שטוחים מסדרת הסוליתאים. ספינה המשתמשת ברשת מכמורת קרויה "מכמורתן" (Trawler). הרשת היא שק באורך של 30-40 מטר כשפתחה בגודל 2X15 מטר. השפה העליונה של הפתח קשורה למצופים וצדי הפתח קשורים ללוחות העשויים עץ מפורזל או מתכת הקרויים פּשָׂקים. הפשקים מחוברים לספינה בכבלי פלדה. בעת שהספינה גוררת את המכמורת גורם לחץ המים על הלוחות לתנועתם ימינה ושמאלה ובכך לשמירה על כך שהמלכודת תישאר פתוחה. בסיום הגרירה מועלת המכמורת לספינה באמצעות כננות המצויות בירכתי הספינה.

רשת חרם (9)

רשת החרם או רשת גריפה (בערבית "ג'רף" באנגלית Beach seine) - רשת ארוכה שבמרכזה שק. בחלקה העליון מצופים ובתחתיתה משקולות. צד אחד של הרשת נשאר בחוף וסירה פורסת את יתרת הרשת תוך שהיא שטה בנתיב קשתי וחוזרת אל החוף. דייגים שאוחזים בשני צדי הרשת מושכים אותה אל החוף תוך שהיא גורפת כל מה שבדרכה. ניתן להפעיל שיטת דיג זו בחופים חוליים שאין בהם מכשולים. חסרונה הבולט - פגיעה בבית הגידול. תוך כדי גריפה נפגעת גם הצמחייה וגם דגים צעירים המצויים קרוב לחוף ונגרפים עם הרשת. זו הסיבה שחל איסור על שימוש ברשת זו במקומות שונים בעולם.

רשת הקפה (10)

רשת ההקפה (באיטלקית למפרה או צ'ינצ'ולה, בערבית סקלבה, באנגלית Purse seine) - רשת זו נועדה ללכוד להקת דגים. בעבר נעשה שימוש בפנסים על מנת למשוך את הדגים וכיום מאתרים את הדגים באמצעות מהדהד (סונאר). לאחר שהספינה איתרה להקת דגים, מורדת ממנה סירה הפורשת את רשת ההקפה מסביב ללהקת הדגים. הרשת בנויה כך שבחלקה העליון חבל עם מצופים ובחלקה התחתון חבל עם משקולות. לחבל התחתון מחוברות טבעות שדרכן עובר כבל פלדה. לאחר השלמת ההקפה חוזרת הסירה לספינה. כבל הפלדה נמשך וחלקה התחתון של הרשת נסגר. נוצרת מעין קערה ענקית בה נלכדו הדגים. הרשת אז נמשכת לספינה על שללה.

רשת הנפה (12)

רשת הנפה (באנגלית Lift nets) - רשת שקועה במים עד שברגע המתאים היא מורמת מחוץ למים ולוכדת את הדגים או הסרטנים שמעליה, לאחר שאלה פותו להתרכז מעליה באמצעות אור, שדה חשמלי או פיתיון טבעי. קיימות רשתות קטנות המופעלות ביד ורשתות גדולות המופעלות בעזרת ציוד פנאומטי. הדוגמה החשובה ביותר לסוג דיג זה הן הרשתות האחוזות במוטות של היפנים.

רשת קלע (13)

סונאר רשת הקלע (בערבית "שבקה" באנגלית Cast net) - רשת לדייג בודד. הרשת עשויה בצורת עיגול אותו משליך הדייג על להקת דגים קטנים בסמוך לחוף. לרשת צמודות משקולות עופרת המצמידות אותה לקרקע. לאחר שהדייג לכד את הדגים ברשת הוא מכווץ את תחתיתה, קושר אותה, וגורר אותה לחוף.

רשת זימים (14)

רשת הזימים (בערבית "המלטש" באנגלית Gill net) - סוג של רשת עמידה (רשת הלוכדת דגים כשהיא מתוחה במים בצורת קיר).הרשת מצוידת בשני חבלים העוברים לכל אורכה. לחבל העליון מחוברים מצופים ולחבל התחתון משקולות עופרת המותחים את רשת הזימים (אך אינם משקיעים אותה בשל כוח הציפה של המצופים) לכעין קיר. את הרשת נוהגים לפרוש בעונת הנדידה של הסרדינים בשעות הלילה בכדי שהדגים לא יוכלו להבחין בה. גודל ה"עיניים" של הרשת נקבע כך שהוא מאפשר לדגים להעביר את ראשם אך הם מסתבכים בה במכסה הזימים (מכאן שמה). חסרונה העיקרי של הרשת שהיא לוכדת דגים בטווח גודל מצומצם. (דגים קטנים יכולים לעבור דרכה ודגים גדולים אינם מסוגלים להעביר את ראשם דרכה).

רשת סבכה (15)

רשת הסבכה או גם רשת ראי (בערבית "אומבטן" באנגלית Trammel net) - סוג של רשת עמידה. הרשת דומה במבנה לרשת הזימים, אלא שבין שני החבלים יש שלוש רשתות במקום אחת. שתי הרשתות החיצוניות הן בעלות עיניים גדולות והרשת הפנימית היא בעלת עיניים קטנות. כמו רשת הזימים נפרשת הרשת כמו קיר, כששתי השכבות החיצוניות גבוהות יותר מהשכבה הפנימית והן רפויות יותר. הדגים עוברים בקלות דרך העיניים של הרשת החיצונית הראשונה, אך מסתבכים ברשת הפנימית ויוצרים מעין שקית היוצאת דרך העיניים הגדולות של הרשת החיצונית השנייה. יתרונה של רשת הסבכה בכך שהיא לוכדת דגים בגדלים שונים.

איסוף מכני (16)

מכונות שנועדו לאיסוף דגים כוללות סוגים חדשים יחסית של ציוד המסוגלים לבצע הפרדה בין הדג או הרכיכה לבין המים, לאחר שנשאבו ב"משאבת דיג" או שנגרפו במכונה. כמו־כן מכונות צפות החופרות רכיכות באמצעות התזת סילוני מים תת־מימיים ומשנעות אותן מחוץ למים בעזרת סרט נע.

כלי שיט לדיג

סרדינים המטרה הראשית בתכנון כלי שיט לדיג היא שיפור יעילות הדיג באמצעות בניית ספינה היכולה להשיג שלל רב, שצוותה קטן והוצאות תפעולה נמוכות. התכנון חייב לקחת בחשבון את נושא הבטיחות, שכן הדיג המסחרי הוא בין המקצועות המסוכנים ביותר ולכן בחלק מהמדינות יש תקנות שנועדו לפקח על בנייה והפעלה של ספינות דיג. עד התקופה המודרנית היו צורת ומבנה כלי השיט ששימשו לדיג ייחודיים לכל אזור. שינויים במבנה נראו אפילו בין כלי שיט בנמלים סמוכים. כיום תכנון וייצור ספינות דיג הוא תעשייה בינלאומית, וצורת הספינה תלויה יותר בשיטת הדיג מאשר בנמל הבית שלה. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם הנהיג שיטה לסיווג ספינות הדיג המבוססת בעיקר על סוג ציוד הדיג. סוגי הספינות כוללים: ספינות דיג ברשת הנפה, ספינות דיג ברשת זימים, ספינות מלכודת, ספינות דיג ברשת הקפה, ספינות דיג במערך חכות, מכמורתנים מסוגים אחדים, ספינות רב־שימושיות וספינות תמיכה.

נמלי דיג

לנמלי הדיג כמה מטרות:
- לספק הגנה לספינות הדיג בפני פגעי מזג האוויר.
- לאפשר את עגינת ספינות הדיג בקלות. בנמלי הדיג המודרניים יש בדרך כלל אפשרות לחבר את הספינות לאספקת חשמל, מים, טלפון וביוב (על מנת למנוע את זיהום מי־הנמל).
- לספק אמצעי תחזוקה לספינות ולציוד, כדוגמת מספנות, מדרון לגרירת הספינות מהמים, מוסכים לטיפול במנועים, חנויות למכירת ציוד הדיג ואספקה אחרת נדרשת.
- לאפשר הפלגה מהירה של הספינות. תדלוק מהיר של הספינות מבוצע מתחנות דלק צפות או ממתקנים על החוף.
- לספק אמצעים לשינוע מהיר של הדגה שנלכדה לשווקים או לצרכנים. בנמלי הדיג קיימים מתקנים לפריקה, מיון, שקילה ואחסנה של שלל הדיג. על פי סוג הדגה יכולים להיות בנמל גם מפעלים לייצור קרח, מחסנים לאחסנה בקירור ומפעלים לעיבוד הדגים. בדרך כלל יש ליד כל נמל מבנים המכילים את שוק הדגים ומשרדי סוחרי הדגים. סוגים של נמלי דיג:
- נמל דיג לסירות - בצורתו הפשוטה ביותר נמל דיג לסירות הוא בעצם רצועה של חוף חולי או אתר עגינה בחוף סלעי שמהם מפליגות סירות הדיג הקטנות, וכשהן חוזרות הן מועלות ידנית או בעזרת כננת פשוטה אל החוף. השלל נמכר ישירות מהסירה לצרכנים או למתווך המחלק את הדגים באזור רחב יותר. המתקנים שימצאו בסוג נמל זה כוללים סככות אחסון פשוטות עבור רשתות, מנועים חיצונים, דלק ואספקה נוספת. נמל דיג אחר לסירות, יקר בהרבה, הוא מזח הנבנה מעבר לקו המים שבו נשברים הגלים. במזח זה סירות הדגים מורמות מהמים בעזרת עגורן ומאוחסנות על המזח.
- נמל דיג לספינות - לספינות דיג גדולות וכבדות יותר המונעות במנועים פנימיים נדרש מקום עגינה מאובטח שכן הן חייבות להישאר במים. במפרץ טבעי מוגן יספיקו מזח עשוי אבן או עץ שעליו מתקנים לאחסון ועבוד הדגה. אם אין מעגן טבעי יש צורך להקים שוברי גלים על מנת ליצור מעגן מלאכותי ובתוכו לבנות מזחים, מדרון לגרירת הספינות ומתקנים לעיבוד הדגה.
- נמל דיג ראשי - נמל גדול עבור מספר רב של ספינות דיג גדולות. נמל מסוג זה מתוכנן ונבנה על ידי גופים ממשלתיים המתפעלים את המתקן בעצמם או משכירים אותו ליזמים קטנים או לחברות פרטיות.
- נמל דיג פרטי - השימוש ברוב הנמלים הוא קהילתי, והם משרתים ציבור רחב נרחב של בעלי ספינות, סוחרים ובעלי מפעלי דגים. עם זאת, קורה לעתים שחברות גדולות בעלות ציי דיג ניכרים בונות נמל פרטי הכולל גם מתקנים לעיבוד, תחזוקה ושירות. מצב זה קורה בעיקר במדינות מתפתחות שבהן קיימים רק נמלי דיג קטנים.

שוקי דגים

מספנות בצמוד לרוב הנמלים ימצאו מתקנים לטיפול ועיבוד שלל הדגה. מתקנים אלה יכולים להיות דוכני מכירה של דגים טריים, אולמי מכירה פומבית היכן שסיטונאים קונים את ההספקה שלהם, או אף מפעלים לעיבוד הכוללים מתקני הקפאה המייצרים מוצרי דגים ארוזים למכירה ישירות לצרכן. עיקר פעילותם של שוקי הדגים היא בשעות הבוקר המוקדמות ואף שקיימים שווקים קטנים רבים המוכרים לצרכן הביתי או למסעדות, השווקים הגדולים מוכרים בעיקר לסיטונאים. שוקי הדגים הידועים בעולם הם:
- שוק טסוקיג'י – השוק הממוקם בטוקיו, יפן הוא שוק הדגים הגדול בעולם. אל השוק מגיעים מידי יום כ-2,000 טון של כ-450 מינים של דגים ופירות ים. חלק גדול מהשלל הנמכר בשוק מגיע בהטסה ממקומות שונים בעולם.
- שוק בילינגסגייט – שוק הדגים של לונדון הוכרז ב-1699 על ידי הפרלמנט האנגלי כ"שוק פתוח וחופשי לכל סוגי הדגים". השוק עבר כמה מקומות בעיר וממוקם כיום במתקן מודרני ב-קנרי וורף.
- שוק פולטון – שוק הדגים של ניו יורק. השוק הוקם ב-1822 בקצה הדרום־מזרחי של מנהטן ליד מזח שעל האיסט ריבר. אך משום שמאז שנת 1979 הגיעו הדגים לשוק אך ורק במשאיות קירור מנמלי דיג מרוחקים נעשה מיקומו הנוכחי למטרד והשוק עבר בתחילת 2005 למתקן מודרני ברובע ברונקס.
- שוק הדגים של סידני – השוק הממוקם בסידני, אוסטרליה צמוד לנמל דיג פעיל וכולל בנוסף לדוכני מכירה קמעונאים ואולמות מסחר גם בית ספר לבישול מאכלי ים.

דיג מסחרי כיום

[http://www.fao.org/ ארגון המזון והחקלאות] הידוע כ-FAO, ראשי התיבות של Food And Agriculture Organization, ארגון המסונף לאו"ם מפרסם מדי שנתיים דו"ח על מצב הדיג העולמי. על פי הדו"ח האחרון שיצא בשנת 2002 ומסכם את נתוני שנת 2000 היו נתוני הדיג כדלהלן:
- דיג יבשתי: סה"כ 30 מיליון טון דגים, מתוכם 21 מיליון טון דגים מבריכות.
- דיג ימי: סה"כ 100 מיליון טון דגים, מתוכם 14 מיליון טון דגים מחקלאות ימית.
- סה"כ היבול העולמי לשנת 2000 היה 130 מיליון טון דגים מתוכם 35 מיליון טון דגים שמקורם בחקלאות ימית. על פי נתונים אלה יבול הדיג בשנת 2000 היה הגדול מאז ומעולם. הדיג סיפק כ-15% מכלל צריכת החלבונים מן החי.
- מתוך היבול העולמי נצרכו כמזון 96 מיליון טון דגים שהם בממוצע כ-16 ק"ג לאדם, ו-33 מיליון טון היו לשימושים שאינם קשורים למזון. במדינות מתפתחות מספקים דגים כ-20% מתצרוכת החלבון מן החי. במקומות מסוימים כגון יפן, איסלנד ומדינות איים אחרות מתבטאת תרומת הדגים לתזונה היומית בכ-180 קלוריות בממוצע. כמות הדגים שמקורם בחקלאות ימית גדלה בהתמדה והגיעה בסין לקצב מרשים של 11% לשנה.

היצרניות העיקריות

#סין היצרנית העיקרית עם יבול של 41 מיליון טון דגים (17 מיליון טון מדיג ו-24 מיליון טון ממדגה – בריכות וחקלאות ימית) וממוצע של 25 ק"ג דגים לאדם. #פרו – קרוב ל-11 מיליון טון. פרו נהנית משדות הדיג העשירים שנוצרו בשל זרם הומבולדט. #יפן – 5 מיליון טון. #ארצות הברית – 4.7 מיליון טון. #צ'ילה – 4.3 מיליון טון. #אינדונזיה – 4.1 מיליון טון. #רוסיה – 4 מיליון טון. #ממלכה של יצורים חיים. היצורים המפותחים ביותר על-פני כדור הארץ, ובכללם האדם, משתייכים לממלכת בעלי החיים. לבעלי החיים כמה מאפיינים משותפים, המבדילים אותם לעתים משאר הממלכות:
- כל בעלי החיים הינם רב-תאיים. כל תאיהם של בעלי החיים הינם איקריוטיים (בעלי גרעין תא), ולפיכך משתייכת ממלכת בעלי החיים לעל-ממלכת האיקריוטים. הממלכה היחידה, חוץ מבעלי החיים, שכל יצוריה הינם רב-תאיים, היא ממלכת הצומח.
- כל בעלי החיים הינם ניידים, זאת בניגוד לצמחים, פטריות, חיידקים ופרוטיסטים רבים, אשר חסרי כושר תנועה.
- כל בעלי החיים הינם אירוביים (אווירניים); הם מפיקים אנרגיה באמצעות נשימת חמצן.
- כל בעלי החיים הינם הטרוטרופים (צרכנים); הם מפיקים תרכובות אורגניות לשם בניית גופם באמצעות צריכה של תרכובות אורגניות (מזון) מהסביבה. המזון, למעשה, הינו בדרך-כלל יצורים אחרים.
- כל בעלי החיים מתרבים ברבייה זוויגית. כל בעל חיים הינו זכר או נקבה; הפריית תא רבייה של נקבה באמצעות תא רבייה של זכר מביאה להיווצרותו של יצור חדש. הענף בביולוגיה החוקר את בעלי החיים נקרא זואולוגיה. המגוון הטקסונומי והפנוטיפי בממלכת בעלי החיים הינו עצום. יצורים זעירים כדוגמת הפרעושים, וכן היצור הגדול ביותר על-פני כדור הארץ, הלוויתן, דרים בכפיפה אחת בממלכת בעלי החיים. למרות זאת, השוני והמגוון בממלכות אחרות (ובעיקר בממלכת החיידקים האמיתיים), גדול אף יותר, למרות שהוא פחות נראה לעין; עבור הממלכות האחרות קשה לחבר רשימת תכונות משותפות כמו זו שלעיל. חיידקים, למשל, מתרבים ברבייה זוויגית ואל-זוויגית, מפיקים אנרגיה בצורה אירובית ואנאירובית, וכן הלאה.

המיון המדעי של בעלי חיים


- מערכת ספוגיים (Porifera) – אינם רב תאיים אמיתיים
- מערכת Placozoa
- מערכת Myxozoa
- על מערכה Mesozoa
  - מערכת Rhombozoa
  - מערכת Orthonectida
- קבוצת Eumetazoa
  - מערכת צורבים (Cnidaria) – בקבוצת הנבוביים
  - מערכת מסרקניים (Ctenophora) – בקבוצת הנבוביים
  - קבוצת Bilateria
    - קבוצת Acoelomata
      - מערכת תולעים שטוחות (Platyhelminthes)
    - קבוצת Coelomata
      - קבוצת Deuterostomia
      -
- מערכת Chaetognatha
      -
- מערכת מיתרניים (Chordata)
      -
- מערכת קווצי עור (Echinodermata)
      -
- מערכת מיתרני פה Hemichordata
      -
- קבוצת Xenoturbellida כוללת סוג יחיד.
      - קבוצת Protostomia
      -
- קבוצת Annechphora
      -
  - מערכת תולעים טבעתיות (Annelida)
      -
  - מערכת Echiura
      -
  - מערכת Pogonophora
      -
- מערכת זרוע רגליים (Brachiopoda)
      -
- מערכת חיטחבים (Bryozoa)
      -
- מערכת Entoprocta
      -
- מערכת רכיכות (Mollusca)
      -
- מערכת Nemertea
      -
- מערכת Priapulida
      -
- מערכת Sipuncula
      -
- קבוצת Panarthropoda
      -
  - מערכת פרוקי רגליים (Arthropoda)
      -
  - מערכת נושאי הציפורניים Onychophora
      -
  - מערכת Tardigrada
      -
- משפחת Myzostomida
    - קבוצת Pseudocoelomata
      - מערכת Acanthocephala
      - מערכת Cycliophora
      - מערכת Gastrotricha
      - מערכת Kinorhyncha
      - מערכת תולעים נימיות (Nematoda)
      - מערכת Nematomorpha
      - מערכת Rotifera
      - מחלקת Micrognathozoa

הערות


- בשיטה המודרנית של המיון המדעי לא תמיד דרגת מיון מסוימת נכללת בדרגת המיון שמעליה. כלומר, סדרה של צמחים יכולה להיות כלולה במערכה ולא תהיה שייכת לאף מחלקה.
- קבוצה היא דרגת מיון בדיוק כמו מערכה, מחלקה, סדרה ומשפחה, אך ללא שם מאפיין.

ראו גם


- אינטליגנציה בבעלי חיים
- הסוואה אצל בעלי חיים
- התנהגות בעלי חיים (אתולוגיה) קטגוריה:ביולוגיה
-
ja:動物 ko:동물 ms:Haiwan simple:Animal th:สัตว์ zh-min-nan:Tōng-bu̍t

מזון

מזון הוא חומר, הנצרך על ידי בעלי חיים על מנת לספק אנרגיה וחומרי צריכה אחרים (כגון חלבונים, מלחים, ויטמינים וכולי). נוזלים המשמשים למטרה זו נקראים משקה, אולם גם אלה נכנסים תחת ההגדרה של מזון.

מזון בסיסי

בני האדם צורכים סוגים רבים של מזון. בדרך כלל, מזונם של בני האדם מופק בחקלאות, בחווה כאשר מדובר באוכל מן החי או בשדה (מטע, גינה, בוסתן וכולי) כאשר מדובר באוכל מן הצומח. אנשים רבים נמנעים מלאכול בשר ומוצרי מזון מן החי מטעמים שונים (אידיאולוגיים או אחרים). אנשים אלה נקראים טבעונים או צמחונים (תלוי במידת ההקפדה שלהם בנושא ובאידיאולוגיה).
- מזון בסיסי מן החי: צמחונים
  - בשרים: בקר, עוף, חזיר
  - דגים
  - חרקים
  - מאכלי ים
  - דבש
  - ביצים
  - מוצרי חלב
- מזון בסיסי מן הצומח:
  - פירות
  - ירקות
  - זרעים
  - קטניות
  - דגנים
  - תבלינים
- תוספי מזון

סוגי מזון


- משקה
- לחם
- גבינה
- אפיפית (ופל)
- קינוח
- צ'יפס
- גלידה
- חומוס
- פיצה
- פסטה
- סלט
- מרק
- רוטב
- נקניקיה ונקניק
- חטיפים: במבה, ביסלי, בייגלה
- קבב
- עוגות

ארוחות


- ארוחת בוקר
- ארוחת בוהריים
- ארחות צהריים
- ארוחת ערב
- סעודה
- משתה

הפקת המזון


- חקלאות
- גינון
- דיג
- ציד

טיפול במזון


- בישול
- שימור
- אפיה
- טיגון

אבות המזון


- פחמימות
- חלבונים
- שומנים
- מינרלים
- ויטמינים
- מים

עזרי בישול ואכילה


- סכין
- מזלג
- כף
- כפית
- צלחת
- קערה
- כוס
- ספל
- סיר
- תנור
- מיקרוגל
- מצנם

ראו גם


- ארוחה
- מטאבוליזם
- תזונה
- טעם
- מסעדה

קישורים חיצוניים


- [http://www.foodtimeline.org/ ציר הזמן של המזון]
-
ja:食品 nb:Mat simple:Food

תחביב

פנאי הינו תוצר התקופה המודרנית, אשר נוצר בזכות הזמן הנותר לאדם מעבר לשעות העבודה (במשמעותה כעבודה תמורת תגמול כספי).

מהו הפנאי?

הפנאי הוא המרחב העיקרי בו מגדיר האדם את הנאתו, מנוחתו חיי התרבות והמשפחה שלו העיניו. העבודה והפנאי הינם מושגים מקבילים הסותרים זה את זה מבחינה כמותית (כלומר, לא ניתן לקיים זמן עבודה ופנאי במקביל), אך מחייבים זה את זה מבחינה מהותית (כלומר, לא יתקיים פנאי ללא עבודה). על-אף שהפנאי בהגדרתו הרחבה מתייחס לכל הזמן שאינו עבודה, לרוב הו משמש בהגדרתו הצרה כזמן אותו אין האדם מנצל לקיום צרכי חייו הביולוגיים הבסיסיים (בעיקר שינה ואכילה). במידה ואכילה מוגדרת כניצול הפנאי, אזי היא מכילה ערך מוסף מלבד הנאה (כגון אכילה במסעדת פאר). כלומר, שעות הפנאי ישמשו עבור האדם כזמן אותו ינצל לפעילות השונה מפעילותו היומיומית.

תרבות הפנאי

תרבות הפנאי הינו מונח המציין את הנורמות המקובלות במסגרת הפנאי. תרבות הפנאי התפתחה בצורה משמעותית במהלך המאה ה-20, עם הירידה הקיצונית בזמן העבודה הממוצע בעולם המודרני ועלייתה של תעשיית הבידור עקב העלייה בפוריות העבודה. תרבות הפנאי כיום מתאפיינת במגוון רחב של תחביבים אפשריים:

משחקים

משחקי לוח - משחקי מחשב - משחקי קופסה - משחקי קלפים

אתגרי חשיבה

חידות - תשבצים - חידונים - טריוויה

אספנות

איסוף בולים - איסוף מטבעות - איסוף פרפרים

קריאה

קומיקס - ספרות בלשית - ספרות פנטסיה - ספרות מדע בדיוני - ספר השיאים של גינס

משחקים קלאסים

טנגרם

מלאכת יד

סריגה - רקמה - תפירה

ספורט ותנועה

אומנויות לחימה - ריקודי בטן - יוגה - שחיה - ריקודי עם - ריקוד - סיירות

שעשוע

שעשועי לשון

בילוי

פארק שעשועים
-
ms:Rekreasi th:นันทนาการ

נהר

נהר או נחל הם גופים הנושאים מים מתוקים ממקור יבשתי כמו מעיינות ושלגים אל אגם או ים. זרימתם של הנהרות והנחלים היא באפיק טבעי ומן המקום הגבוה אל הנמוך. נחל מציין גוף מים הקטן מנהר והוא נחלק לשניים: נחל איתן שהזרימה בו קבועה ונחל אכזב שהזרימה בו עונתית. הנהרות ממלאים תפקיד חשוב בתולדות התרבות וכבר בימי קדם התיישב האדם והקים את עריו לאורך גדותיהם. התרבויות הגדולות הראשונות צמחו בעמקי הנהרות: עמק הפרת והחידקל, עמק האינדוס, עמק הנהר הצהוב ועמק הנילוס. הנהר מספק לתושבים נוזל להשקיה, מים לשתיה, דגים להזנה, אתר לרחוץ בו, חול וחלוקי נחל לבניה, מישורי סחף פוריים, כוח להניע טחנות קמח, דרך נוחה לתחבורה ותובלה ואף אמצעי הגנה טבעי נגד אויבים. בימינו מספקים נהרות מהירי זרימה גם אנרגיה הידרואלקטרית ולמרבית הצער גם נתיב לסלק אליו מי שפכים ופסולת תעשייתית המזהמים אותם.

ראו גם


- שפך נהר
- רשימת נהרות

קישורים חיצוניים


- [http://edu.technion.ac.il/Faculty/nitsa/HomePage/Papers/Hebrew/RiversMeanders.htm על פיתולי נהרות והמודל המתמטי של תופעה זו]
-
ja:川 ko:강 ms:Sungai simple:River th:แม่น้ำ zh-min-nan:Hô

תעלה

תעלה היא מעבר בין שני גופי מים, שלרוב נחצב באופן מלאכותי בידי האדם, ונועד למטרות תעבורה, ניקוז או מסחר. התעלות מקשרות בין נהרות, ימים, אוקיינוסים או אגמים ומשמשות למעבר סירות, אניות סחורות ואדם. תעלות משמשות גם לניקוז שטחים מוצפים.

היסטוריה

ההיסטוריה של התעלות מתחילות עוד כמה מאות לפני הספירה. בני האדם חפרו תעלות עוד בעבר הרחוק מאוד במצרים, הודו וסין, ולאחר מכן גם בבבל. אחת מן התעלות הגדולות והעתיקות ביותר בעולם היא תעלה בסין, אשר הוקמה ע"י הסינים בערך בשנת 500 לפנה"ס. אורכה של תעלה זו היא 1,500 ק"מ, והתעלה מחברת את נהר הגנצ'ו ואת נהר הטינסטין. ישנה סברה האומרת, כי תעלת סואץ של ימינו, המחברת את ים סוף עם הים התיכון, נחפרה עוד במאה השביעית לפנה"ס, בהוראתו של אחד מפרעוני מצרים. בכל מקרה, תעלת סואץ נחרבה על ידי שליט מוסלמי כלשהו בשנת 767 לספירה. נבוכדנאצר מלך בבל בנה תעלה מלכותית שחיברה את נהר החידקל עם נהר הפרת.

אורך תעלות

אורכן הכללי של התעלות בעולם עולה על סכום של כ-40,000 קילומטרים. מחצית מן הסכום הזה נמצא באירופה, רוב התעלות באירופה נבנו בין השנים 1400-1500. לאחר שהומצאו מנעלי התעלות, אשר נתנו את האפשרות לחפור תעלות במקומות של הבדלי גובה בפני האדמה או המים, החל פיתוח ובנייה נרחבת של תעלות ברחבי העולם. את זכות הראשונים של מנעלי התעלות יש כאלו שנותנים לאיטליה, ואילו יש כאלו שנותנים דווקא להולנד. רחבה ועומקה של כל תעלה נקבעים לפי האוניות והספינות שיעברו בה. התעלת נחפרות לעומק בו תעבור בו האוניה הכבדה ביותר, ועדיין ישאר בין גחון האונייה לבין קרקע התעלה מטר אחד. רוחבן של האונייה אמור להספיק לשני אוניות גדולות לעבור באותו הזמן דרך התעלה, ולא לפגוע אחד בשני. בדרך כלל, נחפרות התעלות על ידי מכונות חפירה מיוחדות. כאשר התעלה נחפרת במקום של אדמה רכה - נעשות צלעות התעלה משופעות. כאשר התעלה נחפקת במקום של אדמה קשה או אבן - נעשות צלעות התעלה תלולות.

סוגי תעלות


- תעלת השקיה היא תעלה המשמשת להעברה ופיזור של מי השקיה.
- תעלת ניקוז היא תעלה המשמשות לניקוז שטחים מוצפים או בסכנת הצפה.

ראו גם


- תעלת סואץ - תעלה המחברת בין הים התיכון לים סוף ומשמשת למעבר ספינות.
- תעלת פנמה - תעלה המחברת בין חלקה המזרחי של אמריקה לצידה המערבי. קטגוריה:הנדסה אזרחית
-
ja:運河 ko:운하 simple:Canal

ים

ים הוא גוף גדול של מים מלוחים המחובר לאוקיינוס. המונח משמש גם לאגמים גדולים ומלוחים, כמו הים הכספי או ים המלח. לעיתים מבלבלים בין ים לבין אוקיינוס, או משתמשים בביטוי ים לתיאור האוקיינוס - למשל, באוקיינוס נמצאים מי ים וחיות ים. ים המלח]]

ראו גם


- רשימה של ימים
- חוף ים
- ספינה
- מצר
- מפרץ
- מלח ים
- גלי ים
- מכונת רחצה
-
ja:海 ko:바다 ms:Laut simple:Sea zh-min-nan:Hái

סירה

סירה (boat) היא כלי שיט קטן וללא סיפון. תקנות משרד התחבורה (רשות הספנות והנמלים) מגדירות סירה ככלי שיט שאורכו אינו עולה על 7 מטרים, אשר מונע בכוח מנוע, מפרשים או משוטים. לעתים משתמשים בשם סירה לציון כלי שיט קטן בעל סיפון, כמו למשל "סירת נתב" (pilot boat) בנמל. סירות נועדו לשיט במימי החופים, בנהרות, באגמים, בנמלים ובנתיבי מים פנימיים, אך לא בים הפתוח. הן משמשות בעיקר לספורט, לפנאי ולדיג, אך לעתים גם להובלת מטענים ואנשים למרחקים קצרים מאוד.

סוגי סירות


- קאנו
- סירת נצרים
- סירה מהירה
- סירת משוטים
- סירת מפרש
- סירת מנוע
- סירת גומי קטגוריה:כלי שיט ja:船 simple:Boat

אנייה

אונייה היא כלי שיט גדול, בעל סיפון, שנועד לשיט בים הפתוח. תקנות משרד התחבורה (רשות הספנות והנמלים) מגדירות אונייה ככלי שיט המונע בכוח מנוע או מפרשים, שאורכו עולה על 24 מטרים ותפוסתו ברוטו עולה על 100 טון. החוק מגדיר 'אנייה' ככלי שיט המוביל מטענים או נוסעים בים. על שמות כלי שיט אחרים ראו בערך כלי שיט.

סוגי אניות על פי ייעודן


- אניות סוחר (merchant ships).
- אניות מלחמה (warships).
- אניות לדיג (Fishing vessels).
- אניות לשימושים מיוחדים. בכל אחת מהקטגוריות האלה, נחלקות האניות לסוגים שונים, בהתאם לייעודן.

אניות סוחר


- אניית מטען כללי (General cargo ship): מובילה מטענים יבשים, שלא ניתן לאחסנם במכולות, כגון: קורות ברזל, מכונות חקלאיות ומטענים הארוזים בתיבות או על גבי משטחים.
- אניית מכולות (Container ship): מובילה מטענים המאוחסנים במכולות.
- מכלית (Tanker): מובילה מטענים נוזליים, בדרך כלל נפט גולמי ותזקיקי נפט, גזים מעובים וכימיקלים, אך קיימות גם מכליות מים ואפילו מכליות להובלת יין.
- אניית צובר (Bulk carrier): מובילה מטענים יבשים בתפזורת, כמו גרעיני דגנים, סוכר, פחם ועפרות מתכת.
- אניית גל-נוע (Roll on / Roll off ship): מובילה מטענים 'מתגלגלים', הנישאים על גבי נגררים (טריילרים).
- אניית קירור (Reefer or Rerfrigerated cargo ship): מובילה מטען בקירור, בדרך כלל מוצרי מזון מתכלים (בשר, דגים, פירות וירקות).
- אניית נוסעים (Passenger ship): אנייה המובילה נוסעים בתנאי נוחות מיוחדים ומפליגה למרחקים ארוכים נקראת באנגלית cruiser או liner; אנייה המובילה נוסעים למרחקים קצרים נקראת מעבורת (ferry).

אניות מלחמה


- משחתת
- סיירת
- נושאת מטוסים
- ספינת טילים
- נחתת
- צוללת

אניות לשימושים מיוחדים


- אניית בית-חולים (hospital ship): אנייה המשמשת כבית-חולים צף ומותאמת במיוחד לטיפול בפצועים בעת מלחמה.
- אניית כבל, כבלרית (cable ship): אנייה המותאמת במיוחד להנחה ולתיקון כבלי תקשורת תת-ימיים.
- אניית מגדלור (lightship): אנייה העוגנת או רתוקה סמוך למכשול מסוכן לשיט ומשמשת כמגדלור צף. השימוש באניות מגדלור נעשה במקומות מרוחקים מן החוף או במקומות בהם לא ניתן להקים מגדלורים מסיבות טכניות.
- אניית מחפר (dredger): כלי שיט המשמש להעמקת נתיבי שיט בנמלים, בשפכי נהרות ובתעלות על ידי סילוק חלק מהקרקעית באמצעים מכניים.
- בוקעת-קרח או שוברת-קרח (ice-breaker): אנייה בעלת חרטום מעוצב ומחוזק במיוחד לשבירת קרח, המפלסת נתיב שיט לאניות אחרות במים המכוסים שכבת קרח.

ראו גם


- צים
- משחתת
- נושאת מטוסים
- ספינת טילים
- צוללת
- שולת מוקשים
- אוניית מעפילים
- התפתחות ספינות המלחמה

קישורים חיצוניים


- [http://cgate.co.il/ships/sugei.htm כלי שייט], באתר "שער לים".
- [http://hms.org.il/Home.asp?M=1| המוזיאון הימי הלאומי, חיפה] קטגוריה:כלי שיט קטגוריה:תחבורה
-


דייג

] דייג – אדם העוסק בפעילות דיג. חלק מהדייגים עושים זאת לפרנסתם, לעיתים כחלק מקואפרטיב, חברה או איגוד. אנשים אחרים עוסקים בדיג כתחביב או ספורט, רובם בעזרת חכה ופיתיון.

דייגים כיום

[http://www.fao.org/ ארגון המזון והחקלאות] הידוע כ-FAO, ראשי התיבות של Food And Agriculture Organization, ארגון המסונף לאו"ם מפרסם מדי שנתיים דו"ח על מצב הדיג העולמי. על פי הדו"ח האחרון שיצא בשנת 2002 ומסכם את נתוני שנת 2000 מתפרנסים מדיג בעולם כיום כ-35 מיליון איש. 65% מדיג ימי, 15% מדיג בנהרות ובאגמים ו-20% מחקלאות ימית. בארצות המפותחות יש מגמה בולטת של ירידה בכמות המועסקים בדיג. ביפן למשל ירד מספר הדייגים מכ-440,000 בשנות ה-70 ל-216,000, ובמקביל קיימת מגמה קבועה של הזדקנות האוכלוסייה העוסקת בדיג משום שמקצוע קשה זה אינו מושך צעירים. לדוגמה ביפן 32% מהדייגים הם בני למעלה מ-60. תופעה אופיינית נוספת לענף הדיג היא שרוב הדייגים הם עצמאים.

אמונה תרבות ופולקלור

דייגים בכתבי הקודש

הדיג נחשב כאחד מהמקצועות העתיקים בעולם. דייגים מוזכרים בתנ"ך "וְאָנוּ, הַדַיּגִים, וְאָבְלוּ, כָּל-מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכּה; וּפרְשֵי מִכְמֹרֶת עַל-פְּנֵי-מַיִם, אֻמְלָלוּ" (ישעיהו י"ט ח). בתלמוד ""אין אדם פורש חרמו ומעמיד ספינתו בתוך של חביריו אבל צדין בחכים ובמכמורים בכל מקום" (תלמוד בבלי תוספתא מסכת בבא קמא ח', ו). ובברית החדשה "וַיְהִי בְּהִתְהַלְכוֹ עַל־יַד יָם־הַגָלִיל וַיּרְאו ְהִנֵ שְנֵי אֲנָשִים אַחִים שִמְעוֹן הַנִקְרָא פֶטְרוֹס וְאַנְדְרַי אָחִיו מַשלִיכִים מְצוֹדָה בַּיּם כּי דַיָגִים הֵם." ((הבשורה על פי מתי ד' 18). כמוזכר בפסוק דלעיל היו כמה משנים־עשר השליחים של ישו דייגים, האחים יעקב ויוחנן בני זבדי והאחים שמעון ואנדרי. לימים קיבל שמעון את השם פטרוס והוא נחשב לאפיפיור הראשון.

דייגים בספרות

הרשימה החלקית הבאה מכילה יצירות (שחלקן הוסרטו), המתארות הן את חייהם הקשים והמסוכנים של הדייגים והן את עולמם של הדייגים החובבים.
- מובי דיק- הרמן מלוויל. תאור חייהם של ציידי הלווייתנים במאה ה-19.
- הזקן והים - ארנסט המינגווי. יצירת מופת ובה תאור מאבק של דייג ודג. הספר הוסרט ב-1958 כשבתפקיד סנטיאגו הדייג ספנסר טרייסי.
- ים המוותז'ורז' אמאדו. תאור חייהם של דייגים בבאהיה שבברזיל.
- סערה מושלמת – סבסטיאן יונגר, תאור טביעתה של ספינת דייגים. הספר הוסרט בהשתתפות ג'ורג' קלוני ומרק וולברג.
- איים בזרםארנסט המינגווי. כולל תאור של דיג חובבים הקרוי באנגלית Big game fishing.
- נהר זורם ביניהם – נורמן מקלין. חיי משפחה אחת במערב התיכון של ארצות הברית בתחילת המאה ה-20 שברקע דיג החובבים בשיטה המכונה "דיג זבובים". הוסרט בבימויו של רוברט רדפורד ובהשתתפות בראד פיט.

אמונה, מנהגים ואמונות תפלות

דייגים הם בדרך כלל אדוקים באמונתם. העובדה שביטחונו האישי של הדייג והצלחתו בדיג תלויים בים, שלעתים הוא מסוכן מביאה את העוסקים בדיג לדבקות בדת כדרך להבטחת שלומם ולהצלחת עיסוקם. אצל הנוצרים הקתולים מתבטאת אדיקות זו בעלייה לרגל לכנסיות ומנזרים. אצל הנוצרים הפרוטסטנטים בעצרות תפילה ושירה בציבור. תאור מפורט של כינוס מסוג זה ודרשה לפני ציבור של ציידי לוויתנים מופיע בתחילת הספר מובי דיק. הנוצרים מרבים להתפלל לפטרוניהם השונים בייחוד לפטרוס הקדוש שהיה דייג בעצמו.דייגים נוצרים נוהגים להצטלב לפני שהם פורשים את הרשתות, ודייגים סקוטיים אף נוהגים לומר פרקי תהילים מיוחדים. רבים מהדייגים הברזילאיים באזור באהיה שאף שהם קתולים להלכה מאמינים בדת ששורשיה אפריקנים הקנדומבלה וביאמנז'ה "אלת הים" ונוהגים להתפלל אליה להצלחתם. דייגים מוסלמים נוהגים להזכיר את מוחמד בזמן שהם פורשים רשתות. דייגי הכנרת הערבים היו נוהגים לקרוא בשמו של השיח' הקדוש עלי שלפי המסורת היה דייג. האמונות של העמים הקדומים שהים הוא משכן של אלוהות או של רוחות טובות ורעות ושלדגים יש נשמה ורגשות בהם צריך להתחשב יצרו מנהגים המתקיימים עד ימינו:
- תחילת עונת הדיג:
  - בסנגל מקריבים בתחילת עונת הדיג מנחות לאל הים.
  - בקליפורניה נהגו האינדיאנים לרקוד לסלמון.
  - בארצות הקתוליות נפתחת עונת הדיג בפולחן דתי ובברכה של כומר.
- ציד הדג הראשון:
  - במקומות שונים באירופה נהוג להשליך חלק מהדגים שנלכדו בחזרה לים כקרבן לאל הים.
  - המאורים נוהגים להשליך את הדג הראשון שלכדו בחזרה לים על מנת שיספר לחבריו על היחס הטוב שקיבל.
- חנוכת רשת חדשה: בקלדוניה החדשה שופכים על הרשת שיקוי שהוכן בידי כוהן. בצפון צרפת שופכים על הרשת יין.
- חנוכת סירה חדשה:
  - בארצות קתוליות מקדש הכומר את הסירה החדשה אחרת לא יימצא לה צוות.
  - אצל הפרוטסטנטים חונכים סירה בבקבוק יין.
  - הערבים נוהגים לשחוט כבש ולהגיר את דמו לים. האמונה כי על מנת להצליח בדיג יש לפייס את הרוחות הרעות ולזכות בתמיכתן של הרוחות הטובות יצרה מערכת שלמה של אמונות תפלות ואמונה כי כישלון בדיג נובע מעין הרע:
-