:: wikimiki.org ::

דם

דם הוא נוזל הזורם בכלי דם. זרימתו, המכונה "מחזור הדם", מווסתת על ידי הלב. חלק ניכר מצרכי הגוף מתקבל באמצעות הדם אשר מספק לתאי הגוף חמצן וחומרי מזון ומסלק מהם פחמן דו-חמצני וחומרי פסולת נוספים לכיוון הריאות, הכליות ועוד, אשר מפרישים אותם אל מחוץ לגוף. צבע דם האדם הוא אדום כאשר הצבע משתנה במידה זניחה בין העורקים לורידים. בעורקים הדם עשיר יותר בחמצן ולכן צבעו יהיה אדום יותר בעוד בורידים הדם עני יותר בחמצן ולכן צבעו יהיה אדום פחות. משתמשים בהבדלי צבע אלו כדי לגלות את כמות החמצן בדם באמצעות מתקן אופטי אשר מאיר דרך האצבע, ובודק את מידת הבליעה של האור.

תפקידי הדם

# נשימה. מערכת הדם מעבירה את החמצן לתאים שם מתרחש תהליך הפקת האנרגיה (נשימה תאית), שתוצרי הלוואי העיקריים הם מים ופחמן דו חמצני אשר מסולק מהגוף באמצעות מערכת זו. # תזונה. אל מערכת הדם מגיעים חומרים אשר עברו את תהליך העיכול וחיוניים לגוף, לדוגמה - גלוקוז. # הפרשה. חומרים מזיקים ולא רצויים עוברים במערכת הדם אל מערכת ההפרשה החיצונית במטרה לסלקם מהגוף. # הגנה. במערכת הדם קיימים גופיפים רבים שהם חלק ממערכת הלימפה (מערכת החיסון) גופיפים אלו מגנים על הגוף מפני גורמים עוינים כגון וירוסים וחיידקים. # ויסות חום. באמצעות כיווץ והרחבת כלי הדם, האצת/ האטת זרימת הדם. אצל אדם רגיל יש בערך 70 מיליליטר דם לכל קילוגרם משקל גוף, ובסך הכל כחמישה עד שישה ליטרים אצל גבר ממוצע וכארבעה עד חמישה ליטרים אצל אישה ממוצעת.

הרכב הדם

הדם מורכב מ-55% פלסמה (החלק הנוזלי). 45% החלק התאי (גופיפים שונים, כדוריות דם, הורמונים ועוד). בבדיקת הדם הקרויה תמונת דם ניתן לעמוד על ריכוזו של כל אחד מן המרכיבים.

החלק התאי

החלק התאיהמטוקריט - ריכוז כדוריות הדם 40%-45%.
- 99% תאי דם אדומים, תאים אלו חסרים גרעין והם נושאים את ההמוגלובין של הדם שאחראי לקשירת החמצן בדם.
- 0.6-1% טסיות דם, בעלות תפקיד בתהליך קרישת הדם.
- 0.2% תאי דם לבנים המהווים חלק מהמערכת החיסונית.

תאי דם אדומים

- תאי דם אדומים צעירים (רטיקולוציט) 25-75 אלף בממ"ק. עליה בכמותו מרמזת על תהליך הרס של תאי דם אדומים .
- תאי דם אדומים - 6-8 מליון בממ"ק. נוצרים במח העצם. מכילים המוגלובין, חלבון, המכיל ברזל וקושר חמצן, רמתו התקינה היא כ-15%. הקשרים בין החמצן להמוגלובין הם רופפים במטרה לאפשר ניתוק מהיר ויעיל של החמצן מכדוריות הדם ומעבר החמצן לתאים. הקשר הנ"ל מעניק לדם את צבעו האדום. לכדוריות הדם האדומות קרום גמיש מאוד בכדי לאפשר מעבר בנימים שהם כלי דם קטנים אף מכדוריות הדם האדומות. כל מולקולת המוגלובין קושרת 4 מולקולות חמצן. ניתן למדוד את רווית החמצן באמצעות מכשיר הקרוי pulse oximeter אשר מצוי בנט"ן.

תאי דם לבנים

4000-10,000 ממ"ק נוצרים במח העצמות. כמה סוגים עקריים:
- גרנולוציטים (הבלענים) - המגיבים העיקריים והראשונים לזיהומים חיידקיים (מזהים גורם זר, עוטפים ובולעים אותו ולאחר מכן מתפרקים. כשהם מתפרקים הם מפרישים היסטמין - חומר שנוצר מתאי דם לבנים שהתפרקו, והגוף אמור לווסת את ההיסטמין ולנקז מהדם)
- לימפוציט (ברבים:לימפוציטים) - מייצרים את הנוגדנים. ישנם נוגדנים בפלסמה, ובמידה ואחד מהם מזהה דנ"א זר, גוף זר הוא משדר חומרים כימיים אשר נותנים ללימפוציטים לייצר יותר נוגדנים מסוימים אשר תוקפים את הגוף הזר. חלקם נדבקים לגורמים הזרים ומחברים אותם , ומבצעים הצמתה או מסמנים לתאים הבלענים/הרעלנים.
- מונוציטים - משתתפים במערכת החיסונית ובמערך התחזוקה בגוף (תאי דם מתים שמסתובבים במחזור הדם נאספים ע"י המונוציטים אל מערכת ההפרשה). עלייה ברמת הלויקוציטים מצביע על תהליך דלקתי. באיידס - ישנה פגיעה במערכת החיסונית, בלימפוציטים מסוג B ו - T , ישנה ירידה דרסטית בייצור תאי דם לבנים (פחות מ-4000)

תאים אחרים

- טסיות דם - 150-300 ממ"ק. אחראיות על מסלולי קרישת הדם בשיתוף עם פקטורי קרישה - 15 הטסיות מסייעות במקרה של חתך או פציעה לקרישת הדם. הטסיות הנקראות גם לוחיות דם, יוצרות מעין "לוחות" החוסמים את החתך ובכך גורמים לקרישת הפצע.

מחלות

המופיליה היא מחלה בה יש חוסר בפקטורי קרישה מסוימים דבר אשר מונע היווצרות של קרישי דם וכך אדם חולה המופיליה יכול למות ולו מהשריטה הקטנה ביותר שכן אין גורם פנימי שיעצור את הדימום. משפחה מפורסמת אשר סבלה מהמחלה היא משפחה הצאר הרוסי האחרון, שבה יורש העצר, אלכסיי היה חולה במחלה. תרופות מטיפוס אספירין מקטינות את מידת הקרישה של הדם. תרופה זו משמשת כאמצעי מנע, נגד יצירת קרישי דם, אצל אנשים החולים בטרשת עורקים - אנשים אלה בעלי כלי דם צרים, וקריש דם קטן יחסית עלול להרוג אותם. קרישי דם עלולים להיווצר במהלך טיסה, להסחף למוח או ללב ולגרום למוות. כדי למנוע ארועים כאלה מומלץ להפעיל את הרגליים במהלך טיסה.

ראו גם

- סוג דם
- מחזור הדם
- בדיקת דם

קישורים חיצוניים

- [http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject16.asp "דם"] מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר
- ja:血液 ko:혈액 ms:Darah simple:Blood

נוזל

נוזל הוא מצב צבירה בו נפח החומר נקבע תמידית תחת תנאי טמפרטורה ולחץ, ואשר צורתו נקבעת לרוב לפי צורת הכלי בו הוא מוכל. אם נוזל נמצא במנוחה, בשדה אחיד של כוח המשיכה, הלחץ

\ p

בכל נקודה נקבע לפי: :

\ \rho gh=p

כאשר

\rho

היא צפיפות הנוזל (בהנחה כי היא קבועה),

\ h

הוא עומק הנקודה תחת פני הנוזל ו-

\ g

היא תאוצת הנפילה החופשית. יש לשים לב כי הנוסחה יוצאת מנקודת הנחה כי הלחץ על פני הנוזל העליונים הוא אפס. לנוזלים יש תכונת מתח פנים ונימיות; לרוב הם מתרחבים כאשר הם מחוממים, ומתכוווצים בקירור. עצמים הטבולים בנוזל נתונים להשפעה של כושר ציפה (buoyancy). נוזלים הופכים לגז בנקודת הרתיחה האופיינית להם, וובנקודת הקיפאון הופכים למוצק. בתהליך זיקוק נוזלים יכולים להיפרד אחד מן השני, מאחר והם מתאדים כל אחד לפי נקודת ההרתחה שלו. קוהזיה (תאחיזה) בין מולקולות של נוזל אינה מספקת כדי למנוע מפני השטח הגלויים מלהתאדות. מחקר התכונות של נוזלים היה רווח במאות ה-17 ו ה-18 בייחוד באיטליה וצרפת. במדינות אלה התפתחו ענפי ההידרוסטטיקה וההידרודינמיקה המתארים את משוואות המצב של נוזל ואת תנועתו. ידועה במיוחד תרומתם של משפחת ברנולי לפיתוח תורת הנוזלים. למחקר זה היו גם השלכות מעשיות חשובות מאוד: הבוכנה ההידראולית, שכיום רוב המכונות הגדולות והציוד המכני ההנדסי משתמשים בהן מבוססות על עקרון שימור הלחץ בנוזל ניוטוני (נוזל אי-דחיס וחסר צמיגות). הבוכנה ההידראולית היא אחד הכלים היעילים ביותר שיש להפקת כוח גדול באמצעות הפעלת כוח קטן. כאשר החלו מחקרים תרמודינמיים על הגז התגלה הקשר שבין שני מצבי הצבירה והחלה להתפתח תורה אטומיסטית המסבירה את תכונות הגז ונוזל באמצעות ההנחה שהם מורכבים ממולקולות.

ראו גם

- מצבי צבירה אחרים של החומר: מוצק, גז ופלסמה
- התאדות
- הידרוסטטיקה
- הידרודינמיקה
- משוואת ברנולי
- צמיגות קטגוריה:כימיה ja:液体 ko:액체 ms:Cecair simple:Liquid

מחזור הדם

מחזור הדם הוא מערכת הובלת הדם בגוף.

מרכיבי מחזור הדם

במחזור הדם ישנם שלושה מרכיבים:
- הלב - השריר המרכזי שמזרים את הדם אל כלי הדם.
- כלי הדם - מערכת הצינורות שמובילים את הדם לכל חלקי הגוף.
- הרכב הדם - תאי דם אדומים, תאי דם לבנים, טסיות דם.

הלב

הלב הוא למעשה שתי משאבות המבצעות את הפעולה בכפיפה אחת. החדר הימיני של הלב הוא משאבה הדוחסת את הדם שהגיע אליה לאחר שהוא העביר לכל חלקי הגוף את החמצן שהיה לו, אל הריאות, שם הדם עובר את תהליך החימצון שוב, ומשם הוא זורם לחדר השמאלי של הלב. החדר השמאלי של הלב הוא משאבה הדוחסת את הדם שהגיע אליה מן הריאות לכל שאר חלקי הגוף, לאחר שהדם הגיע לכל חלקי הגוף הוא זורם שוב לחדר הימיני של הלב וחוזר חלילה. ניתן להבחין בין שתי סוגי מחזורי דם:
- מחזור דם פתוח - זרימת הדם מן הלב בחזרה אל איברי הגוף דרך צינורות הדם השונים, במסלול זה, מתקיימים יחסי גומלין בין הדם לרקמות, הדם מעביר חמצן לרקמות והרקמות מעבירות לו פסולת.
- מחזור דם סגור - זרימת הדם מאיברי הגוף בחזרה אל הלב דרך צינורות הדם השונים, במסלול זה, לא מתקיימים יחסי גומלין בין הדם לרקמות, הדם לא מעביר חמצן לרקמות והרקמות לט מעבירות לו פסולת.

מערכת כלי הדם

כלי הדם נחלקים לשלושה סוגים: עורקים, ורידים ונימיות. כל קבוצה של כלי דם מאותו סוג מהווה מערכת נפרדת שהיא חלק ממערכת כלי הדם.

מערכת העורקים

חמצן העורקים הם כלי הדם המובילים בתוכם את הדם היוצא מן הלב אל רקמות הגוף. כל העורקים מתפצלים מעורק ראשי שנקרא אב העורקים (Aorta) ונושאים דם עתיר חמצן, פרט לעורקי הריאות שנושאים דם דל חמצן. דפנות העורקים מורכבים משלושה שכבות:
- הגלימה הפנימית (Intime) - קרום גמיש פנימי ומעליו אנדותליון. היא חלקה מאוד, ומאפשרת זרימת דם במינימום של חיכוך.
- הגלימה האמצעית (Media) - שריר חלק.
- הגלימה החיצונית (Adventitia) - קרום גמיש חיצון ומעליו שכבת קולגן וסיבים גמישים. העורקים מתפצלים לעורקיקים, שנעשים צרים יותר ויותר עד שהם מתפצלים לנימיות. עורקים קולטרלים הם עורקים חלופיים המחליפים את העורקים הכלליים המזינים את הלב שנסתמו בגלל טרשת עורקים, או מחליפים כלי דם שנסתמו מסיבה אחרת כגון עורקים שנסתמו בגלל הצטלקות הכבד בעת מצב של שחמת הכבד. עורקים קולטרלים כאלה אף עוקפים את הכבד ומעבירים את הדם באופן ישיר לוריד נבוב תחתון (Vena Cava) - וריד ראשי המחזיר דם אל הלב ובו קיימות שלוש התפצלויות. כלי הדם הגדול והמקיף ביותר בגוף, הוא אב העורקים. תחילתו בחדר השמאלי של הלב, ומכאן הוא מתעקל מעלה בעקומה המכונה קשת אב העורקים או קשת האורטה. ממנה הוא ממשיך מטה דרך בית החזה, לשמאלו של עמוד השדרה, מאחורי הלב וסמוך לושט. לאחר מכן הוא יורד דרך הסרעפת אל חלל הבטן (אב העורקים הבטני). מעל העצה מתפצל אב העורקים לשני עורקי הכסל המשותפים, שתפקידם להוביל דם לרגליים. בהמשכו של אב העורקים מסתעפים סעיפים נוספים לחלקי גוף שונים. שלושה מהם יוצאים מקשת אב העורקים כדי לספק דם לראש ולידיים. מאב העורקים החזי (החלק שבתוך בית החזה) מסתעפים העורקים הבין צלעיים, שעוברים במקביל לצלעות ובחללים שביניהן. באב העורקים הבטני (Abdominal a) שנמצא בגובה של החוליה הרביעית של עמוד השדרה הטורסי (T4), פונים הסעיפים לאיברי מערכת העיכול, כגון הקיבה, הכבד והכליות. בחלל הבטן האאורטה תתן מספר התפצלויות לאיברים פנימיים. המחלה הכי נפוצה של אב העורקים, נקראת "יצרות אב העורקים" (Coarctation of the Aorta). מחלה זו היא בעצם מום מלידה, שבדרך כלל מתפתח מתחת לצומת הסעיפים המוליכים אל הראש ואל הידיים. ההיצרות חוסמת את זרימת הדם, ובמרוצת הזמן מתפתח מחזור דם עוקף, דרך הסעיפים של עורקי הצוואר ואל חלקי הגוף הנמוכים. עקב ליקוי זה, גובר מאוד לחץ הדם בידיים ובראש ומצטמצם מאוד לחץ הדם ברגליים. לעיתים אפילו אב העורקים עצמו נקרע. בגלל ההיצרות, הלב מתאמץ מאוד ותפקודו נפגע. סיכויי החולה להאריך ימים קלושים, אלא אם הוא ינותח. בניתוח אב העורקים, כורתים את הקטע המוצר ומאחים את שני הקצוות. מוטב ורצוי לעבור ניתוח כזה בגיל צעיר, בשנות ילדותו של החולה. מחלת עורקים נוספת היא טרשת עורקים.

מערכת הוורידים

הוורידים (Venae) הם כלי הדם המובילים בתוכם את הדם מן איברי הגוף בחזרה אל הלב. ברוב המקרים הווריד מקבל שם על פי האיבר בו הוא עובר בדומה לעורק. בראשיתה של מערכת הורידים מבנה זוגי, כלומר זוג ורידים גדולים מצד הראש, וזוג ורידים גדולים מן הצד התחתון של גוף העובר. דפנות הורידים דקים מדפנות העורקים ולחץ הדם בהם נמוך יותר. תכונה מיוחדת של הוורידים היא שהם מצויידים במסתמים מרובים, שמונעים את זרימת הדם בכיוון ההפוך, ומסייעים לתנועת הדם בכיוון הלב. לורידים יש גם הסתעפויות מרובות: הוורדידים והנימיות. הוורדידים (Venulae) מתחברים לאורך הדרך חזרה לוורידים גדולים ורחבים יותר ויותר. וריד הריאה (Pulmonary Vein) הוא וריד המוביל דם מהריאות אל הלב. הדם בו עשיר בחמצן. המחלות השכיחות ביותר של הוורידים נקראות התרחבות הוורידים, דלקת הוורידים וורידים דליתיים הנקראים גם דליות (ובלעז Varicose Veins), הם ורידים תפוחים שנפוצים יותר בוןרידי הרגליים. דליות נוצרות עקב שינויים פתלוגיים בוורידי הרגליים, שנושאים את הדם לעבר הלב. דליות עלולות להתפתח גם בוושט ובפי הטבעת. מחלה זו נפוצה יותר בקרב נשים, סביר להניח שבגלל הלחץ על כלי הדם של הרגליים בתקופת ההריון. הסימפטומים הם כאבים ברגל, הצטברות נוזלים מתחת לעור והתנפחות הרגל. האזור הנגוע נתון לעיתים קרובות לאקזמה.

מערכת הנימיות

הנימיות (Capillares) הן ההסתעפויות הדקות והעדינות ביותר של מערכת כלי הדם, והן מגשרות בין העורקיקים ובין הוורדידים, בצורת רשת צפופה של צינורות. רשת זו, היא נקודת החיבור בין עורקי הגוף לוורידי הגוף, ובה מתרחש חילוף החמצן והפחמן הדו חמצני בין הדם ובין תאי הרקמות בגוף. דפנות הנימיות הדקות בנויות משכבה אחת בלבד של תאים אנדותליים שטוחים, וחסרות שכבת שרירים. הנימיות כל כך צרות, עד שכל אחד מתאי הדם נאלץ להתקדם בהן אחד אחד. אורכה הממוצע של הנימיה הוא בדרך כלל 1-0.5 מילימטר. האורך הכללי של הצינורות ברשת הנימיות נאמד באלפי קילומטר. הנימיות הן בעלות קוטר קטן, והם נראות רק במיקרוסקופ. עיקר פעולתם של הנימיות הוא העברת חמצן וחומרי מזון אל התאים, ונטילת חומרי פסולתם באמצעות פלסמת הדם המפעפעת דרך דפנות הנימים אל הנוזל הבין תאי וממנו. בתנאים רגילים אין רשת הנימיות מנוצלת במלואה לצרכי מחזור הדם. רק בעקבות צרכים מקומיים מיוחדים, המביאים להתרחבות כלי הדם באזור מסויים, או בעקבות הגברה כללית של הזרמת הדם מן הלב, נכנס הדם אל הסתעפויות נוספות ברשת הנימיות, או נדחס לתוכן וזורם בהן. הנימיות משנות את קוטרן ואת חדירות דפנותיהן בהשפעתם של גורמים שונים, כגון טמפרטורה, חומרים כימיים, הורמונים, גירויים עצביים וכו'. מלבד הקשר הנימי בין העורקים לוורידים, יש ביניהם גם חיבורים ישירים - נקודות השקה (אנסטומוזה) עורקיות ורידיות.

הרכב הדם

הרכב הדם כולל 55% נוזל שקוף שנקרא פלסמה ו- 45% של תאים מסוגים שונים, המפורטים להלן:
- גופיפים, כדוריות דם והורמונים למיניהם.
- תא דם אדומים שהם תאים חסרי גרעין המכילים חלבון, ברזל ואת ההמוגלובין של הדם האחראי לקשירה הרופפת של החמצן עם כדוריות הדם במטרה שהניתוק מהיר ויעיל של כדי לאפשר את מעבר החמצן לתאים. קשר זה מעניק לדם את צבעו האדום. הקרום של כדוריות הדם האדומות גמיש מאוד בכדי לאפשר מעבר בנימים שהם כלי דם הקטנים יותר מכדוריות הדם האדומות.
- תאי דם לבנים נוצרים במוח העצם ומהווים חלק מהמערכת החיסונית.
- טסיות דם בעלות תפקיד חשוב בתהליך קרישת הדם מסייעות במקרה של חתך או פציעה לקרישת הדם, בשיתוף עם פקטורי קרישה.

מחזור הדם העוברי

מחזור הדם של העובר שונה במעט ממחזור הדם של אדם בוגר, משום שריאותיו עדיין אינן מתפקדות והדם נוטל את החמצן הדרוש לו מן השליה דרך חבל הטבור. הדם המחומצן עובר מן השליה אל הצד הימני של לב העובר, מקצתו דרך הכבד. הדם אינו צריך לעבור דרך הריאות, מאחר שהעובר איננו נושם, ועל כן רובו מגיע במישרין לצידו השמאלי של הלב דרך נקב הדופן שבין שני הפרוזדורים ("הנקב הסגלגל"), ומן החדר השמאלי הוא נשאב לגוף. מקצת הדם הנכנס לעורק הריאה מהחדר הימני עושה את דרכו במישרין לאב העורקים דרך מעבר מיוחד וקצר, הנקרא "צינור בוטאלו". דם נטול חמצן נאסף שוב ומועבר לשליה דרך חבל הטבור.

מחזור הדם הקטן

במחזור הדם הקטן שנקרא גם המחזור הריאתי, הדם זורם מהחדר הימיני, אל הריאות וחוזר אל החדר השמאלי. דו תחמוצת הפחמן משתחררת מהדם דרך הריאות תוך כדי קליטת החמצן דרך דפנות בועיות הריאה הקטנטנות. תפקיד מחזור הדם הקטן הוא להעשיר את הדם בחמצן ולהיפטר מדו תחמוצת הפחמן. בעורקי המחזור הקטן זורם דם ורידי המכיל כמות חמצן קטנה הקשורה להמוגלובין; בנימים של המחזור הקטן הופך הדם הורידי לעורקי.

מחזור הדם הגדול

במחזור הדם הגדול שנקרא גם מחזור הדם המערכתי, זורם דם עתיר חמצן מן החדר השמאלי של הלב אל כל חלקי הגוף ומשם הוא זורם בחזרה אל החדר הימני. הדם חוזר דרך הורידים אל צידו הימני של הלב ושם נכנס אל מחזור הדם הקטן. בעורקי המחזור הגדול זורם דם המכיל כמות חמצן גדולה הקשורה להמוגלובין. בנימים של המחזור הגדול הופך הדם העורקי לורידי. חלק ממחזור הדם הגדול עובר דרך עורקיקים ונימיות המאפשרים סינון של חומרי פסולת כמו מלחים שונים, חלבונים ועוד אל פילטרים מיוחדים המכונים נפרונים המצוים בכליות ומשם הם מופרשים החוצה כשתן. בין 150 ליטר ל- 180 ליטר דם זורמים בכל יום דרך הנפרונים ואילו החוצה מופרש בסך הכל כליטר וחצי שתן בכל יום.

המסלול של מחזור הדם הגדול

במסלול של מחזור הדם הגדול הדם זורם בעורקים הגדולים של פלג הגוף העליון והתחתון.

פלג הגוף העליון

המסלול של מחזור הדם הגדול בפלג הגוף העליון מתחיל באב העורקים העולה מהלב (אב עורקים עולה) ולאחר מכן אב העורקים מתעקם (קשת אב העורקים). הקשת נמצאת בקו אחד עם חוליה מספר 4 של עמוד השדרה הטורסי (T4). מאב העורקים יוצאים מספר התפצלויות: העורק הקרוטידי שהוא עורק לצוואר שיתפצל לאחר מכן לפנימי, חיצוני ותת קלביקולרי (a Subclavicular), אשר עובר מתחת לעצם הקולב. לאחר מכן הוא יעבור ללא פיצולים גדולים לעורק אקסילרי (a Axilaery) הועבר באזור בית השחי (הפוסה האקסילרית - Axilary Fassa) ולאחר מכן העורק יכנס לזרוע. בשליש העליון הוא נותר עם השם הזה, אך החלק שעובר בערך בשליש מאורך ההומרוס, נקרא עורק ברכיאלי (a Barachial). עורק זה ישלח הסתעפות לעומק הזרוע - העורק הברכיאלי העמוק, אשר ינוע על גבי העצם עצמה במקום הנקרא התעלה הרדיאלית. לאחר מכן בקו המפרק, העורק יתפצל לשני עורקים גדולים: הרדיאלי והאולנרי (a Radial,a Ulnar), שיתאחדו בשתי קשתות בכף היד (Palmar Archs).

החזה והבטן

כאשר אב העורקים מגיעה לקשת אב העורקים, היא מתחילה לרדת (descendind aorta). בחוליה אחת מתחת לקו הטבור אב העורקים מתפצל לשני עורקים - העורקים האיליאקיים (a Iliac) המתפצלים גם הם לעורק הפנימי והעורק החיצוני. החיצוני ימשיך למטה ויתן את עורק הירך (a Femural) אשר ימשיך בשני ראשים עיקריים - העורק הפמורלי החיצוני והפנימי. העורק שנמצא כ-10 ס"מ מעל הברך ונקרא popliteal fossa יחליף את מקומו ויתפצל לשני עורקים נוספים, אשר ירדו אל הרגל (a Tibial, a Fibular) העורקים יתאחדו בכף הרגל בעזרת קשת כף הרגל ועורק דורסליס פדיס. (a Plantar arch, a Dorsalis pedis)

היסטוריה

במאה הרביעית לפני הספירה נתגלו שסתומי הלב על ידי רופא מבית ספר היפוקרטי. בכל זאת, ההבנה הראשונית הזו לא הקנתה לחוקרים ולרופאים באותה תקופה הבנה ניכרת על התחום. מכיוון שלאחר המוות הורידים מתפוצצים ויוצרים שלולית של דם, ניתן לראות את העורקים, וכשרואים אותם הם נראים ריקים. החוקרים והאנטומים הקדומים סברו שהעורקים ממולאים באוויר, והם בעצם משמשים בשביל העברת אוויר בגוף. הרופילוס, רופא יווני שנולד כמה מאות לפני ספירת הנוצרים הבחין בין הורידים לעורקים , אבל למרות זאת הוא חשב שפעימות הלב הם תכונה של העורקים עצמם. הרסיסטרטוס (אנטומיסט יווני שחי כמה מאות לפני הספירה) הבחין בעורקים של אדם חי, שנחתכו בעודו הוא מדמם, והסיק שהתופעה של יציאת האוויר מהעורקים באותו הזמן נובעת מכך שהאוויר בא למלא את מקום הדם, והדם עצמו בא מכלי דם קטנים מאוד הנמצאים בין העורקים לבין הורידים. גלן, רופא יווני, במאה ה-2 לספירה, ידע שכלי הדם נושאים איתם דם לאורך הגוף, וידע להבחין בין העורקים (שצבעם בהיר) לבין הורידים (שצבעם אדום כהה), ובין צורות תפקודם. גלן האמין שהדם העורקי נוצר על ידי הדם הורידי, כאשר הוא עבר מהחדר השמאלי של הלב אל חדר הלב הימני דרך נקבובית שנמצאת במחיצה הבין חדרית, ואז אוויר עבר מהריאות דרך עורק הריאה, אל הצד השמאלי של הלב. איבן נאפיס היה האדם הראשון שהצליח לתאר את הפועולות ואת התפקוד של מחזור הדם בגוף האדם, הוא עשה זאת בשנת 1268. חלק מציוריו נותרו עד עתה. בשנת 1552 הצליח מיכאל סרבטוס לגלות את אותו הדבר, ורלדו קולומבו הצליח להוכיח זאת. וויליאם הארווי, חוקר אנטומיה אנגלי ביצע סדרת ניסויים, ובסופו של דבר, בשנת 1628, הוא הכריז שהוא הצליח לגלות את מחזור הדם על תפקודיו ומבנהו. הוא הוציא לאור ספר אשר השפיע רבות על המחקר של מחזור הדם. העבודה הזו, אשר מעיקרה הייתה נכונה, הצליחה לאט לאט לשכנע את כלל הרופאים בכל רחבי העולם. הארווי לא הספיק לתאר ולחקור את נימי הדם שחיברו בין העורקים והורידים, עבודה זו נעשתה יותר מאוחר על ידי מרצ'לו מלפיג'י, אנטום איטלקי שחי בשנים 1628-1694.

ראו גם

- אנטומיה - מונחים קטגוריה:אנטומיה simple:Circulatory system

חמצן

חמצן (Oxygen) הוא יסוד כימי שמספרו האטומי 8 וסמלו הכימי O.

תכונות

טמפרטורת ההתכה של חמצן היא 218.79- מעלות צלזיוס וטמפרטורת הרתיחה שלו היא 182.96- מעלות צלזיוס. מסתו האטומית 15.9994 וסידור האלקטרונים שלו הוא 2,6. הערכיות של החמצן היא 2-. החמצן הוא יסוד אל-מתכתי המופיע בצורתו הטבעית כמולקולת O₂, ובטמפרטורת החדר כגז. לחמצן נוזלי ומוצק צבע כחול בהיר ולאוזון (O₃) נוזלי ומוצק צבע כחול כהה. לצורה אלוטרופית חדשה של חמצן, O₄ יש צבע אדום כשהיא מוצקה. O₄ מופק בהפעלת לחץ של 20 גיגא-פסקל על O₂. צורה זו של חמצן היא חומר מחמצן חזק יותר מאוזון או חמצן אטמוספרי.

שימושים

חמצן הוא היסוד האלקטרושלילי ביותר אחרי פלואור ולכן הוא משמש לעיתים קרובות כחומר מחמצן. חמצן נוזלי הוא חומר מחמצן בטילים. תערובת 50% חמצן ו-50% גז צחוק (N₂O) משמשת כחומר הרדמה ברפואת שיניים. החמצן משמש גם לתהליכים תעשייתיים שונים, בהם הוא משמש דלק, כגון ריתוך, ייצור פלדה והפקת מתנול.

היסטוריה

חמצן התגלה על ידי כימאי ופילוסוף פולני (Michał Sędziwój) במאה ה-16. מאוחר יותר חמצן התגלה שוב על ידי הכימאי השוודי קרל וילהלם שלה בשנת 1772, אך עבודתו לא פורסמה עד לאחר שהאנגלי ג'וזף פריסטלי "גילה" באופן עצמאי את החמצן ב1774. פריסטלי פרסם את ממצאיו ב-1775 ושלה ב-1777.

צורה בטבע ותפקיד ביולוגי

חמצן הינו אחד היסודות הנפוצים בטבע ומהווה 21% מהאוויר על פני כדור הארץ. לחמצן חשיבות מכרעת עבור קיום החיים הארציים, מסיבות רבות שחלקן:
- החמצן הטהור משמש לנשימת עולם החי, הזקוק לו על מנת לשרוף מזון ולהפיק אנרגיה לקיום חייו.
- החמצן מהווה חלק ממולקולת הפחמן הדו-חמצני (CO₂), הדרוש לתהליך הפוטוסינטזה, המאפשר את קיומו של עולם הצומח.
- החמצן הוא מרכיב במולקולת המים (H₂O), החיוניים לכל קיום אורגני.
- אחד הביטויים של החמצן בטבע הוא גז האוזון (O₃), המסנן קרינה אולטרה סגולה. תהליך ההתרכבות של חומר אורגני עם חמצן נקרא בעירה, וכתוצר שלו משתחרר פחמן דו-חמצני (בבעירה במחסור בחמצן - פחמן חד-חמצני). תהליך זה, כאמור, הוא המאפשר המרת מזון לאנרגיה, בתהליך הנקרא נשימה אירובית (בניגוד לנשימה אנאירובית). ביצורים מורכבים המכילים מחזור דם, ישנם תאים מיוחדים שתפקידם לסייע בהעברת החמצן לכל חלקי הגוף, ונקראים תאי דם אדומים. את תהליך הבעירה גילה הכימאי הצרפתי אנטואן לבואזיה. במאה ה-18 האמינו הבריות כי כשהחומר בוער הוא פולט גז לא נראה בעל מסה שלילית המכונה פלוגיסטון. לבואזיה הוכיח בניסוייו כי הבעירה אינה אלא התרכבות של החומר הבוער עם החמצן שבאויר. תוצר תהליך התרכבות של חמצן עם חומר נקרא תחמוצת (לדוגמא: פחמן דו-חמצני, תחמוצת החנקן, תחמוצת הסידן וכד'). תהליך השיתוך של ברזל נקרא קורוזיה (corossion), ונחשב לתהליך הפוגע ביעילותן של מתכות מעובדות עבור האדם.

מבנה מולקולת החמצן

למולקולות חמצן, כאמור, מבנה דו-אטומי. במולקולה זו נוצר קשר מיוחד, שאינו הקשר הקוולנטי הכפול המתבקש. במולקולה זו קיים קשר קוולנטי יחיד, ושני אלקטרונים בודדים שאינם בזוג: . . :O - O: .. .. במולקולה זו מתקיימת פרמגנטיות החמצן: המשיכה בין האטומים גדולה בהרבה מבקשר קוולנטי יחיד, בזכות האלקטרונים הבודדים. למעשה, מדובר בקשר קוולנטי אחד ושני קשרים תלת-אלקטרניים, המתוארים בצורה הבאה: ... :O --- O: ...

אמצעי זהירות

חשיפה לריכוזי חמצן הגבוהים מריכוזו באוויר מסוכנת ויכולה לגרום לעיוורון. נגזרות מסוימות של חמצן, כמו אוזון (O₃), מי חמצן (H₂O₂), על תחמוצות שונות ועוד הם חומרים מסוכנים. נגזרות חמצן נוטות ליצור בגופנו רדיקלים חופשיים, בעיקר בתהליכים מטבוליים. מכיוון שהם יכולים לגרום נזק לתאים ולDNA, הם עלולים לגרום לסרטן ולהזדקנות (בניגוד לסרטן, זהו תהליך טבעי).

קישורים חיצוניים

- [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7302 חמצן בספריה הוירטואלית של מט"ח]
- [http://www.webelements.com/webelements/elements/text/O/index.html חמצן ב-Webelements (אנגלית)]
- [http://www.josephpriestley.info מידע על ג'וזף פריסטלי (אנגלית)] קטגוריה:יסודות כימיים קטגוריה:אל-מתכות als:Sauerstoff ja:酸素 ko:산소 ms:Oksigen simple:Oxygen th:ออกซิเจน

פחמן דו-חמצני

פחמן דו־חמצני, CO₂ בכתיב כימי, הוא גז (בטמפרטורת החדר) המהווה תרכובת של פחמן וחמצן. כל מולקולה של CO₂ מורכבת מאטום פחמן (C) אחד ושני אטומי חמצן (O), הקשורים ביניהם בקשרים כימיים. זהו גז חסר צבע. המצב המוצק של פחמן דו־חמצני קרוי קרח יבש, בזכות תכונת ההמראה המאפיינת אותו, כלומר מעבר ישיר ממצב מוצק למצב גז.

תכונות כימיות

מבנה המולקולה: O=C=O או (O::C::O). כל אחד מאטומי החמצן (שבמעטפתו החיצונית שישה אלקטרונים) קשור בקשר קוולנטי כפול לאטום הפחמן (שבמעטפתו החיצונית ארבעה אלקטרונים). פחמן דו־חמצני נפוץ בטבע בשתי צורות:
א. כגז באטמוספירה;
ב. מומס במקווי מים.

ביולוגיה

הצמחייה - היבשתית והימית - מטמיעה את הפחמן בתהליך הפוטוסינתזה והופכת אותו לתרכובות אורגניות (פחמימות, חלבונים ושומנים). אלה מהוות מקור הפחמן העיקרי במזונם של בעלי החיים והוא מועבר הלאה באמצעות שרשרת המזון. בתהליך הנשימה חוזר חלק מהפחמן הדו־חמצני לאטמוספירה, כמות נוספת משתחררת מריקבון וחלק קטן נצבר בצורה של חומר אורגני או כמחצבים של פחם, נפט וגז טבעי. במאתיים השנים האחרונות הומצאו תהליכים תעשייתיים המשחררים כמויות גדולות של פחמן דו־חמצני לאטמוספירה (בעיקר שריפה של דלקים מאובנים (פוסיליים)) – הופר המאזן הטבעי של הפחמן הדו־חמצני. תורמת לכך גם ההקטנה בכמות הצמחייה הקיימת על־פני כדור הארץ, המטמיעה פחות פחמן דו־חמצני. כתוצאה מכך, כמות הפחמן הדו־חמצני הקיימת כיום באטמוספירה גדולה ב-50 אחוזים מהכמות שהייתה בה לפני מאתיים שנה.

ראו גם

- פחמן חד חמצני
- אפקט החממה קטגוריה:חומרים כימיים ja:二酸化炭素 ko:이산화 탄소 ms:Karbon dioksida simple:Carbon dioxide th:คาร์บอนไดออกไซด์

ריאות

ריאות הינן זוג איברים בגופם של רוב בעלי החוליות, ובכללם האדם. הריאות הינן איברי הנשימה העיקריים. אליהן מגיע החמצן הנשאף מהאוויר ובהן נמסר החמצן אל תאי הדם האדומים, אשר נושאות אותו בעזרת זרם הדם אל כל תאי הגוף. בנוסף, אל הריאות מגיע הפחמן הדו-חמצני, תוצר הלוואי של תהליך הנשימה התאית, ומהן הוא נפלט החוצה אל האוויר. הריאות חיוניות לחיים. מחלות ופגיעות בריאות עלולות להיות קטלניות ומסתיימות לעתים קרובות במוות.

ריאות אדם

אצל בני האדם תופסות הריאות חלק גדול בחלל החזה, מעצם הבריח עד לסרעפת. הריאה הימנית מחולקת לשלושה חלקים, או אונות. לריאה השמאלית רק שתי אונות, אבל היא כוללת גם מרחב להכלת הלב. שני הענפים של קנה הנשימה, מכונים הסימפונות, מתחלקים בין האונות לצינוריות אוויר קטנות יותר ויותר, המוכרות כסימפונוניות. הסימפונוניות מסתיימות בנאדית, שלפוחיות אוויר קטנות המוקפות נימים. כאשר הנאדית מלאה באוויר השאיפה, חמצן מתפשט בדם שבנימים, כדי להשאב על ידי הלב אל רקמת הגוף. בו בזמן, פחמן דו-חמצני מתפשט בדם, אל הריאות כדי להפלט חזרה החוצה באמצעות נשיפה.

רקמת הריאה אצל אדם מעשן

הריאות מורכבות מקרוב ל-350 מליון שקיות קטנטנות הנקראות נאדיות, כאשר בעזרתן פחמן דו-חמצני מגוף האדם מוחלף בחמצן מהאוויר בחוץ. מחלות שונות בגוף האדם פוגעות ישירות בנאדיות, כמו שעושה אמפיזמה (נפחת), מחלה הנגרמת עקב עישון. קטגוריה:אנטומיה ja:肺 ms:Paru-paru

צבע

צבע הוא תחושה שנוצרת במוח בעת צפייה בעצמים שמוטל עליהם (או שהם פולטים) אור. המדע העוסק במדידת צבע נקרא קולורימטריה. קולורימטריה

צבעי החלק הנראה של הספקטרום

צבע	תחום אורכי גל	תחום תדירויות
אדום	740-625 נ"מ	480-405 טה"צ
כתום	625-590 נ"מ	510-480 טה"צ
צהוב	590-565 נ"מ	530-510 טה"צ
ירוק	565-500 נ"מ	600-530 טה"צ
תכלת	500-485 נ"מ	620-600 טה"צ
כחול	485-440 נ"מ	680-620 טה"צ
סגול	440-380 נ"מ	790-680 טה"צ
הספקטרום האופטי הרציף תמונה:Spectrum441pxWithnm.png תמונה זו תוצג בגוון מדויק על צגים בעלי תיקון גמא ל-1.5.
ספקטרום של צבעי מחשב תמונה:Computerspectrum.png את הצבע שבשורה העליונה ניתן לייצר על ידי חיבור שלושת צבעי יסוד בעוצמות המתוארות בשורות התחתונות<.

פיזיקה של צבע

תחושת הצבע הנתפסת איננה רק תכונה של העצם הנצפה עצמו. הצבע הנתפס על ידי המוח נקבע על ידי כמות ההארה שמגיעה אל העין בכל אורך גל בתחום הנראה. כמות הארה זו נקבעת על ידי מכפלה של שלושה גורמים: ספקטרום הפליטה של מקור האור, עקומת ההחזרה הספקטרלית של העצם. כאשר אור ממקור כלשהו פוגע בעצם, חלק מהקרינה האלקטרומגנטית נבלעת בעצם וחלקה מוחזרת ממנו. הבדלים פיזיקליים בין עצמים יכולים לגרום להם להחזרה שונה באורכי גל שונים, והבדלים אלה גורמים לנו לתחושת צבע שונה. העין מגיבה לכל אורך גל של אור באופן שונה על פי העקומה הפוטופית באור והעקומה הסקוטופית בחושך. התחושה הפסיכופיזית שנוצרת תלויה בספקטרום האור הנקלט וגם ברגישות העין לאורכי גל שונים של האור. על כן, למשל, יהיה צבעו של עצם שונה אם מסתכלים עליו תחת תאורות שונות, וכמו כן הוא יכול להתפס כשונה בעיני אנשים או בעלי חיים שונים. בדרך כלל כשמתייחסים לצבע של עצמים מתכוונים לצבע בתאורה "רגילה" (ולא, למשל, אור ירוק - שבו כל העצמים ייראו בגוונים ירקרקים) כשרואה אותם "צופה רגיל". מאחר שזוהי הגדרה רופפת למדי, ניתן במקרים רבים לשטות במוח (על ידי אשליה אופטית מסוימת) וליצור תחושת צבע מטעה. את התלות במקור האור או ברגישות הצופה ניתן לסלק רק על ידי שימוש במכשור מדויק שלא מסתפק בתחושת הצבע הסובייקטיבית אלא מודד את עקומת ההחזרה עצמה. האור הנראה הוא חלק קטן מספקטרום הקרינה האלקטרומגנטית, ומאופיין באורכי גל שבין 400x10^-9 מטרים בקירוב ועד 700x10^-9 מטרים בקירוב. זהו התחום שרשתית העין רגישה אליו. תחום זה ניתן לחלק באופן גס לפי רגישות העין של האדם הממוצע לתחומי הצבעים שמשמאל. אורכי הגל מדודים בננומטר (נ"מ), ועל מנת להמירם למטרים יש להכפילם ב-10^-9). התדירויות נמדדות בטרה הרץ (טה"צ), שהם 10¹² הרץ. עצם שאינו מחזיר אור בתדירות שהעין קולטת יראה בצבע שחור. לא קיימים בטבע עצמים שלא מחזירים כלל אור בתחום הנראה אבל העין לא יכולה להבחין בהקרנה נמוכה מתחום מסויים שתחתיו העצם נראה שחור לחלוטין. "אור לבן" מורכב ממספר אורכי גל ביחס מסויים (שמשתנה בהתאם לתדרים השונים). עצם לא חייב להחזיר אור כדי להראות. כאשר מתבוננים דרך זכוכית צבעונית או נייר צלופן, האור הנראה הינו האור המועבר דרך החומר. חומר יכול גם לפלוט אור בעצמו: חומרים זרחניים, מנורות פלואורסנטיות, לייזר ונורות להט כולם פולטים אור משל עצמם, באמצעות מנגנונים שונים. נורת הלהט פולטת בעיקר קרינת גוף שחור - היא מתחממת לטמפרטורה מסויימת, אשר הצבע המאפיין אותה הוא צבע צהבהב. בה במידה, ברזל מלובן פולט צבע אדום כאשר הוא מתחיל להתחמם, מכיוון שהוא נמצא בטמפרטורה שבה עיקר הפליטה הוא באדום. רוב הקרינה מן השמש מגיעה מקרינת הגוף השחור שלה, אשר מרכזה נמצא בצבע הירוק. הלייזר ונורת הפלואורסנט פולטים שניהם אור בתחומי תדירויות צרים, אשר אינם קשורים לטמפרטורה שלהם אלא הם נובעים ממעברים אלקטרוניים בין רמות אנרגיה אטומיות בחומר.

תחושת הצבע אצל האדם

הרשתית האנושית מורכבת מחיישנים משני סוגים של תאים רגישים לאור: קנים ומדוכים. המדוכים הנם תאים פחוסים הרגישים לנוכחות אור ולשינויים בעוצמת האור. הקנים הנם תאים ארוכים הרגישים לצבע הנקלט אבל רגישים לאור נמוכה והם זקוקים לתאורה רבה יותר כדי ליצור תמונה. קיימים 3 סוגי קנים:
- תאים הרגישים לאור אדום.
- תאים הרגישים לאור ירוק.
- תאים הרגישים לאור צהוב. תחושת הצבע הנוצרת במוח היא שילוב של עוצמות החיווי של קנים בשלושת הצבעים השונים. מסיבה זו מוגדר הצבע כגודל תלת מימדי - ניתן לקבוע במדויק את תחושת הצבע אם קובעים את שלושת הערכים שמודדים הקנים השונים. הקושי בקביעה כזו הוא להגיע לכימות נייטרלי של גדלים אלה, כך שניתן יהיה להשוות תחושה של אדם אחד לאחר, בלי תלות בשום גורם. לצורך כימות זה קיימים תקנים רבים שמתעדכנים לעיתים קרובות.

שילובי צבעים

הביטוי הידוע שחור על גבי לבן משמעו הברור ביותר, כמו בדף לבן שבו מודפסות אותיות שחורות. חרף זאת, מניסויים שנעשו מתברר שהצירוף הבולט ביותר הוא דווקא # שחור על גבי צהוב, #ירוק על גבי לבן, #אדום על גבי לבן, #כחול על גבי לבן, #לבן על גבי כחול #(ורק אז) שחור על גבי לבן.

שימוש בצבעים במחשבים

במחשבים משתמשים בצבע כמעט תמיד בעיצוב אתרי אינטרנט וממשקים של תוכנות. בשפת HTML, ובמגוון יישומים נוספים מסמנים את הצבע על ידי שלושה מספים הקסדצימליים דו ספרתיים, המייצגים את כמות האור האדום, ירוק, וכחול בצבע. לעיתים נהוג להוסיף לפני קוד הצבע את הסימון סולמית (#) כמה צבעים לדוגמה:

ראו גם

- צבעים | עיוורון צבעים
- קטגוריה:ראייה ja:色 ko:색 simple:Color

אדום (צבע)

אדום הוא צבע בעל התדירויות הנמוכות ביותר של הגל של האור שעין האדם מסוגלת לקלוט. אורך הגל של האור האדום הוא בסביבות ה700 נאנומטר. אדום הוא אחד מצבעי היסוד. דם מחומצן הוא אדום בגלל נוכחות המוגלובין. אור אדום הוא הראשון שנקלט על ידי מי ים, לכן דגים וחסרי חוליות ימיים שנראים לנו בצבע אדום, הם למעשה שחורים בסביבה הטבעית שלהם. בדפדפן אינטרנט שתומך בעיצוב בעזרת CSS, התיבה הבאה תופיע באדום:

תדירויות נמוכות יותר של גלים מתוך הספקטרום של האדום נקראות אינפרה אדום, או אדום רחוק. אדום אשר נוטה לעבר הכתום וחסר כל מרכיב כחול נקרא שני. אדום אשר חסר כל מרכיב צהוב, ונוטה לעבר הסגול נקרא ארגמן.

שימושים, סמליות וביטויים

ארגמן
- אדום הוא אחד הצבעים הבולטים בטבע. כתוצאה מכך הוא מופיע על מספר רב של מיני פרחים, המפורסמת מכולם היא הכלנית המצויה.
- מיני חיות מסוימים משתמשים בצבע האדום על מנת להזהיר שהם רעילים ולהרתיע טורפים.
- אדום הוא צבע האהבה, גם במובן הרומנטי - ציור של לבבות אדומים, וגם במובן הפיזי - "רחוב החלונות האדומים".
- אדום הוא אחד מצבעי חג המולד.
- דיו אדום מסמל חוב, כמו כן, גם הפסדים במאזן כספי.
- בשוק המניות של צפון אמריקה, אדום מסמל ירידה במחיר של מניה. לעומת זאת, בשווקי מניות במזרח אסיה, אדום מסמל דווקא עליה במחיר של מניה.
- בכדורגל, השופט מראה כרטיס אדום לשחקן שמורחק מהמגרש.
- בהיסטוריית יפן, אדום הוא צבע של דגלים צבאיים אשר שימשו את שבט ההייקה (נקרא גם טיירה), ושל שבט ג'נז'י (נקרא גם מינאמוטו), שני שבטים אשר נאבקו על השליטה בסוף התקופה ההיינית, בסוף המאה ה-12.
- בתרבות הסינית, אדום הוא צבע של מזל טוב ומשתמשים בו לקישוט ובגדי חתונות. באופן מסורתי, בחברה הסינית נהוג לתת כסף בחבילות אדומות.
- אדום תופס את תשומת הלב של אנשים, ולרוב הוא מתפרש כסימן של סכנה, לכן צבע זה מופיע הרבה בשלטים ותמרורי אזהרה.
- הצבע האדום משמש תדיר לסימול כעס כמו בביטוי רואה אדום.
- בגלל שהאדום הוא הצבע של הדם, האדום מקושר לאל המלחמה היווני, מארס, ולכוכב הלכת מאדים הבולט בצבעו האדום ושקיבל את שמו העיברי והלועזי בשל עובדה זו.
- אדום מסמל "עצור" בתמרורי תנועה ורמזורים.
- דגל אדום בים מסמל שמסוכן להתרחץ בו. ים
- החל ממהפכות "אביב העמים", אדום "סוציאליסטי" שימש כצבע של המהפכות באירופה, כמו "החולצות האדומות" של ג'וזפה גריבלדי בריסורגימנטו האיטלקי, ואומץ כצבעם של מפלגות השמאל וקבוצות רדיקליות, בזמן שלבן סימל את תומכי המשטרים המלוכניים ואת אנשי הדור הקונסרבטיבי שלפני מלחמת העולם הראשונה.
- למשל מלחמת האזרחים ברוסיה ומלחמת האזרחים בפינלנד נערכה בין קבוצה של "אדומים" לקבוצה של "לבנים".
- הזיהוי של הקומוניזם עם האדום ה"סוציאליסטי" (והיותו הצבע הראשי בדגלה של ברית המועצות) הוביל לביטויים של המלחמה הקרה כמו "האיום האדום" ו"הרפובליקה העממית של סין האדומה" (לעומת סין הלאומנית, "סין החופשית" הנקראת גם טיוואן.
- הדגל האדום.
- בעקבות הקשר שנוצר בין הצבע האדום לסוציאליזם ולמעמד הפועלים, מפלגות המזוהות עם כיוון זה השתמשו בצבע האדום, אך לא רק הן. מפלגות מוכרות אשר אדום הוא צבען המסורתי:
- קנדה: המפלגה הליברליסטית של קנדה
- גרמניה: המפלגה הסוציאלית דמוקרטית של גרמניה -Sozialdemokratische Partei Deutschlands ומפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי הנוספת - Partei des Demokratischen Sozialismus.
- הולנד: Partij van de Arbeid - מפלגה סוציאליסטית
- בריטניה: מפלגת העבודה
- ארצות הברית: המפלגה הרפובליקנית
- הצבע האדום מייצג קבוצות ספורט רבות מסיבות שונות:
- ישראל: קבוצות הפועל- הפועל ירושלים, הפועל תל אביב, הפועל חיפה ואחרות.
- בריטניה: מנצ'סטר יונייטד, ליברפול (כדורגל)
- ארצות הברית: שיקאגו בולס
- בצה"ל, חיילי חטיבת הצנחנים וסיירת מטכ"ל חובשים כומתה אדומה. כמו כן, חטיבות הצנחנים והנח"ל, כמו גם גדודי התשעים, נועלים מגפים אדומות, הנחשבות בחוגים מסויימים ליוקרתיות יותר מאלה השחורות.

הגדרת צבע אדום בגרפיקה ממוחשבת

שלשת הקסא = FF0000 # RGB (r, g, b) = 255, 0, 0 CMYK (c, m, y, k) = 0, 255, 255, 0 מרחב צבע = HSV (h, s, v) = 0, 100, 100 קטגוריה:צבעים ja:赤 simple:Red th:สีแดง

חמצן

חמצן (Oxygen) הוא יסוד כימי שמספרו האטומי 8 וסמלו הכימי O.

תכונות

שימושים

היסטוריה

צורה בטבע ותפקיד ביולוגי

מבנה מולקולת החמצן

אמצעי זהירות

קישורים חיצוניים

אצבע

אצבע היא חלק בכף היד או בכף הרגל של בני אדם ומינים שונים כמו קופי אדם. האצבע מסתיימת בחיפוי קרני הקרוי ציפורן. למינים שונים של בעלי חיים יש מספר שונה של אצבעות בגפיהם. במינים בהם לא נעשה שימוש באצבעות, הן הולכות ומתנוונות, כמו למשל אצל הסוס, או בכפות הרגליים של בני אדם. קיימות אגדות רבות הנוגעות למספר האצבעות המדוייק של הדרקון הסיני האגדי, ולסיבות למספר זה, אך מספר אצבעותיו של הדרקון נע בין 3 ל-7. קטגוריה:אנטומיה ja:指

אור

האור הוא קרינה אלקטרומגנטית בעלת אורך גל הנראה לעין, או במובן רחב יותר, כל קרינה אלקטרומגנטית בטווח שבין התת־אדום לעל־סגול. שלושת המאפיינים העיקריים של האור (ושל כל קרינה אלקטרומגנטית) הם בהירות (או אמפליטודה, משרעת), צבע (או תדירות) וקיטוב (זווית התנודות). עקב דואליות הגל-חלקיק, האור מציג תכונות של גל והן של חלקיק, באותו זמן.

צבעים ואורכי גל

אורכי הגל השונים מתפרשים על ידי המוח האנושי כצבעים, מאדום באורכי הגל הגדולים ביותר (התדירות הנמוכה ביותר) ועד סגול באורכי הגל הקצרים ביותר (התדירות הגבוהה ביותר). התדירויות בספקטרום הנמצאות מיד מחוץ לטווח הראיה של העין האנושית נקראים על סגול (UV) בתדירות הגבוהה ותת אדום (IR) בתדירות הנמוכה. על אף שבני אדם לא יכולים לראות תת אדום, אנו כן יכולים לקלוט אותו בעור, כחום. מצלמות היכולות לקלוט תת אדום ולהמיר אותו לאור נראה נקראות מצלמות לראיית לילה. בני אדם אינם מגיבים כלל לקרינה על סגולה, אלא רק לאחר זמן רב, בצורה היכולה להתבטא בסרטן עור. ישנן חיות המסוגלות לראות אורכי גל שכאלה.

אורכי גל של אור נראה

סרטן עור האור הנראה הוא תחום בספקטרום, בין אורכי הגל של 400 ננומטרים ו־800 ננומטרים (באוויר). ניתן גם לחלק את האור על-פי תדירות. התדירות (f), המהירות (v), ואורך הגל (λ) מצייתים למשוואה: :

f = v/\lambda \,\!

מהירות האור

:למידע נוסף ראו מהירות האור

נוסחת מהירות האור

v = \lambda f  \,\!

, כאשר λ מייצגת את אורך הגל, f מייצגת את התדירות ו־v מייצגת את המהירות. אם האור נע בריק, אזי v = c, כלומר :

c = \lambda f  \,\!

, כאשר c מייצגת את מהירות האור. אנחנו יכולים לייצג את v כ- :

v = \frac \,\!

כאשר n היא קבוע הקשור לחומר דרכו נע האור.

שינויים במהירות האור

האור נע במהירות סופית. אפילו צופים שונים ימדדו תמיד את אותו הערך ל־c, מהירות האור: 299,792,458 מטרים לשנייה; אולם, כאשר אור נע דרך חומר שקוף, כמו אוויר, מים או זכוכית, מהירותו מואטת, והוא נשבר. מכיוון שכך, n = 1 בריק, ו־n > 1 בחומר.

רגישות לאור

- הצמחים רגישים לאור: העלים משתמשים באנרגיית השמש ליצירת חומרים חיוניים להם בדרך הפוטוסינתזה, וביניהם גם הצבען הירוק – כלורופיל. אם נצמיד פיסת נייר שחור לעלה חי ירוק למשך שבועות מספר היא תשאיר סימן ירוק-חיוור.
- הדפסה באור השמש: חומרי צבע וצבענים מסוימים, הנחשפים לאור-שמש ישיר, נוטים לדהות, וסוגי נייר מסוימים – מצהיבים. תוכלו לראות זאת אם תניחו עצם מסוים, עלה למשל, על פיסת עיתון בשמש. הנייר יצהיב, חוץ מאשר באותו אזור שהעצם הגן עליו מפני פעולת קרני השמש.
- שיזוף: עורנו רגיש לקרני השמש. גם הקרינה הנראית לעין וגם קרינה על-סגולה ממריצות את הפקתו של צבען כהה בעור, שהוא השיזוף. אזורים בעור המוסתרים מקרני השמש, למשל על-ידי שעון יד ורצועתו, נראים כאזורים בהירים יותר.

ראו גם

- אופטיקה
- האפקט הפוטואלקטרי
- פוטון קטגוריה:אופטיקה קטגוריה:אלקטרומגנטיות קטגוריה:פיזיקה ja:光 ko:빛 ms:Cahaya simple:Light th:แสง

אנרגיה

אנרגיה היא גודל פיזיקלי סקלרי, המשמש בכל ענפי הפיזיקה. אנרגיה היא גודל שיכולה להצבר על ידי גוף או מערכת. מנקודת מבט פיזיקלית, כל מערכת מכילה כמות מסויימת של גודל סקלרי המכונה אנרגיה. גודל זה לובש צורות שונות המתוארות בדרכים שונות, בהתאם לסוג האנרגיה המתואר. אחת הפונקציות המתוארות על ידי אנרגיה היא היכולת לבצע עבודה. כמות העבודה שמערכת מסוגלת לבצע אינה עולה על כמות האנרגיה שהמערכת מכילה, בהתאם לעקרון שימור האנרגיה. האנרגיה מצוייה במספר צורות בסיסיות, על פי כוחות היסוד של הטבע:
- אנרגיה קינטית - אנרגיה המצויה במערכת עקב תנועה של המערכת (פנימית או תנועת מעתק). את האנרגיה הקינטית (

E_k

) של מערכת בעלת מסה

m

הנעה במהירות

v

ניתן לתאר באמצעות הנוסחה

E_k=\frac

. כאשר אנרגיית התנועה משוייכת לתנועה אקראית פנימית של המערכת, היא מכונה לעתים "אנרגיית חום".
- אנרגיה פוטנציאלית - אנרגיה המשוייכת למערכת המצויה במצב שאינו יציב - במצב שבו סכום הכוחות הפועל עליה אינו אפס. עבור כוחות שונים, ניתן לייחס אנרגיות פוטנציאליות שונות כמו לדוגמה "אנרגיית גובה" עבור גוף במצב מעורער בשדה כבידה, "אנרגיה קפיצית" עבור קפיץ מתוח וכו'.
- אנרגיה תרמית - הינה למעשה האנרגיה הקינטית של המולקולות בחומר.
-