:: wikimiki.org ::

האיחוד האירופי

האיחוד האירופי

האיחוד האירופי הוא התאגדות של 25 מדינות באירופה, המשלבת בתוכה סממנים רבים של מדינה אחת, כגון פרלמנט משותף, כלכלה אחודה, מטבע אחיד בחלק מן המדינות החברות באיחוד (היורו) וסממני ריבונות נוספים. מקורו של האיחוד האירופי בארגון לשיתוף פעולה בין מדינתי שנוסד לאחר מלחמת העולם השנייה במטרה לשקם את אירופה ההרוסה ולמנוע מלחמות נוספות ביבשת. אט אט צבר הארגון עוצמה מדינית וכלכלית והרחיב, בהסכמת המדינות החברות, את סמכויותיו ואת מספר המדינות המשתתפות בו. בראשיתו הוא נקרא בשם "השוק האירופי המשותף", לאחר מכן "הקהילה האירופית", ולבסוף - עם חתימת אמנת מאסטריכט ב-1992 - "האיחוד האירופי". האיחוד האירופי יצר שוק אחד גדול ללא גבולות מדיניים. אנשים, סחורות וכספים נעים בתוך גבולותיו של שוק זה בחופשיות, ללא צורך בהצגת תעודות מזהות, ללא תשלומי מכס וללא הגבלת סכומי הכסף המועברים ממדינה למדינה בעסקות הכלכליות. אילו האיחוד האירופי היה נחשב למדינה אחת, הוא היה מדורג במקום השלישי מבחינת גודל אוכלוסייתו (378,560,000 נפש), ובמקום השמיני מבחינת שטחו (3,191,100 קמ"ר). המטבע הרשמי של האיחוד האירופי הוא האירו (מלבד בבריטניה, דנמרק ושבדיה, שעדיין שומרות על מטבעותיהן הלאומיים). יש הטוענים כי תהליך ההתקרבות וההרמוניזציה בין מדינות אירופה יוביל בעתיד ליצירת "מדינת אירופה".

המדינות החברות

- שש המדינות המייסדות (1951): איטליה, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, גרמניה המערבית וצרפת.
- אירלנד, בריטניה ודנמרק הצטרפו ב-1973.
- יוון הצטרפה ב-1981.
- ספרד ופורטוגל הצטרפו ב-1986.
- גרמניה המזרחית הצטרפה ב-1990 בעקבות איחודה עם גרמניה המערבית למדינה אחת - גרמניה.
- אוסטריה, שבדיה ופינלנד הצטרפו ב-1995.
- אסטוניה, הונגריה, לטביה, ליטא, מלטה, סלובניה, סלובקיה, פולין, צ'כיה וקפריסין הצטרפו ב-1 במאי 2004. ב-2007 צפויות להצטרף בולגריה ורומניה. בשנת -2004 קיבלו קרואטיה וטורקיה מעמד של מדינות מועמדות, והן צפויות להתחיל ב-2005 את המשא-ומתן להצטרפותן לאיחוד האירופי. אולם, בעוד קרואטיה צפויה להצטרף לאיחוד ב-2007 בקירוב, טורקיה תיאלץ להמתין, כנראה, עד 2015, לאחרונה נוספו הערכות על הצטרפות אוקראינה בעקבות המהפכה הכתומה שהתרחשה ב2004 למרות ששיחות על ההצטרפות עוד לא החלו מומחים קובעים שעד שנת 2020 גם היא צפוייה להצטרף.

מבנה האיחוד

תחומי הפעולה והגדרת האיחוד

תחומי הפעולה של האיחוד האירופי כיום כוללים את כל תחומי העשייה הציבורית, מבריאות , תרבות ומדע , המשך בתחומי החקיקה והכלכלה ועד למדיניות חוץ ומדיניות הגנה משותפת, אולם , עוצמתו של האיחוד שונה באופן מובהק בין תחומי פעילותו השונים, כאשר בתחום המדיניות המונטרית , החקלאות והסחר אופיו דומה מאד למדינה אחת משותפת, בעוד שבתחום המדיני והצבאי, רבה יותר ריבונותן של המדינות החברות. עקב כך, שונה אופיו של האיחוד בהתאם לתחומי פעולתו השונים ודומה ל:
- פדרציה - בתחומי המדיניות המונטרית, חקלאות, סחר ומדינית סביבה
- קונפדרציה - בתחומי המדיניות הסוציאלית, המדיניות הכלכלית, מדיניות הגירה והגנת הצרכן.
- ארגון בינלאומי - בתחומי מדיניות חוץ והגנה. פעילות מרכזית של האיחוד היא השוק המשותף המתבטא ב מטבע אחיד ( בחלק ממדינות השוק) באיחוד מכס, בגבולות פתוחים, ובמדיניות חקלאית משותפת.

עקרונות

עם השתנות האיחוד האירופי מאיגוד כלכלי לאיחוד מדינות, השתנו גם חוקיו והמדיניות שלו. עם הזמן הוספו יותר ויותר סמכויות וכוח למוסדות האיחוד על חשבון המדינות. תהליך האיחוד נבלם על ידי מספר גורמים בינהם העובדה שאחדות ממדינות האיחוד מורכבות בתוכן מאזורים אוטונומים למחצה שלא מוותרים על הסמכויות שלהם, הבדלי אינטרסים בין המדינות ולאומנות במדינות השונות. תחת האיחוד מתקיימות מספר צורות של שיתוף פעולה:
- החלטות אוטונומיות של האיחוד: תחומים בהם המדינות העניקו לאיחוד את הסמכות העליונה בקבלת החלטות. בין תחומים אלו חוקי הגבלים עסקיים, סיוע למדינות והסרת מגבלות.
- הרמוניזציה: יצירת סט חוקים משותף באמצעות המוסדות החקיקתיים של האיחוד. חוקים אלו מאומצים על ידי המדינות המשתתפות.
- תאום ושיתוף פעולה: המדינות החברות מתכנסות לעיתים ומחליטות על שיתופי פעולה בתחומים ספציפים. לדוגמא: החלפת מידע בנושא המלחמה בטרור.

מוסדות

לאיחוד יש חמישה מוסדות עיקריים:
- הפרלמנט האירופי
- הנציבות האירופאית
- בית המשפט האירופי הגבוה לצדק
- מועצת האיחוד האירופי
- בקרה תקציבית באיחוד יש שתי ועדות מייעצות:
- מועצת האזורים: מועצה המכילה נציגים של כל האזורים שמרכיבים את מדינות האיחוד.
- הועדה הכלכלית-חברתית בנוסף יש מספר רב של גופים שנוסדו למטרות מסויימות כמו:
- הבנק האירופי המרכזי
- בנק ההשקעות האירופי
- הסוכנות האירופית לאיכות הסביבה
- מכון התקנים האירופי

היסטוריה

התוכניות לאחד את מדינות אירופה קדומות למדי. אנרי הרביעי, מלך צרפת הגה תוכנית כזו כבר במאה ה-16, גם הפילוסוף הנודע, עמנואל קאנט, העלה הצעה דומה. בעידן המודרני, המניע הראשון לייסוד מה שהפך בהמשך לאיחוד האירופי היה השאיפה לבנות את אירופה מחדש לאחר החורבן וההרס שהביאה מלחמת העולם השנייה. האיחוד נועד למנוע מלחמות בין המדינות האירופיות, מלחמות שהרסו את אירופה מאות בשנים ועזרו לארצות הברית, שבה שרר שקט בטחוני, להפוך למעצמת על. מלחמת העולם השנייה הביאה להרס כלכלי של מדינות אירופה. כל אחת מהן יצאה מן המלחמה בנזקים רבים: רוב הערים והכפרים נהרסו, מרבית מפעלי התעשייה נפגעו בהפצצות אווריות והאוכלוסיה רעבה ללחם. במצב זה של התמוטטות המערכת הכלכלית ביבשת הייתה דרושה תכנית מקיפה ונועזת שבעזרת והודות לשיתוף הפעלה ביניהן יוכלו המדינות להיחלץ מהמוצקה. לשיקום הכלכלה דרושים משאבים רבים: כסף, מכונות, ציוד, חומרי גלם, כוח אדם, ידע מקצועי, מקורות אנרגיה, וכמו כן היה צורך בתוכניות פעולה לעתיד. אחד ההוגים הראשונים של האיחוד האירופי לאחר המלחמה היה המדינאי הצרפתי ז'או מונה שטען שכדי להגיע למעמד מוביל בעלם על אירופה לדבר בקל אחד כמו ארצות הברית. כבר בשנת 1946 קרא ווינסטון צ'רצ'יל להקמת "ארצות הברית של אירופה". בעקבות הנאום הוקמה "מועצת אירופה", שהיתה ארגון חלש ולא מחייב. בשנת 1948 הוגם ארגון ארצות בנלוקס - בלגיה , הולנד ולוקסמבורג כמודל לשיתוף פעולה. בשנת 1950 הגה רוברט שומאן, שר החוץ הצרפתי, בסיוע ז'אן מונה, את רעיון הקמת איגוד התעשיות המובילות: תעשיית הפחם והפלדה. (European Coal & Steel Community - ECSC) שומאן הציע שארגון זה יהיה פתוח להצטרפותן של כל המדינות הדמוקרטיות באירופה. וכך תורחב המסגרת לאיחוד כלכלי מקיף. המדינות ראו באיחוד הכלכלי ביניהן דרך ליצירת מאגר גדול ומגוון של משאבים וכן להגדלה ניכרת של שוק הצרכנים. כתוצאה מהצעה זו הוקמה הברית הראשונה שהביאה ליצירת האיחוד האירופי ונקראה קהילת הפחם והפלדה האירופית. ארגון זה נוצר בשנת 1951 על ידי בלגיה, הולנד, גרמניה המערבית, צרפת, איטליה ולוקסמבורג. מטרתו היתה לשלוט במשאבי הפחם והפלדה כדי למנוע מלחמה עליהם. שש המדינות המייסדות הקימו ב1957 שני ארגונים חדשים : סוכנות האטום האירופית - Euratom והקהילה הכלכלית האירופית (European Economic Community - EEC) ושל הסוכנות האירופית לאנרגיה גרעינית. ה-EEC (שלאחר מכן נקרא EC) שנודע בשם "השוק המשותף". השוק המשותף התפתח להיות הארגון האירופי החשוב ביותר. מטרתו הראשית היתה להביא לביטול המכסים בין חברות האיגוד והקלה על הסחר. הארגונים הללו הוסדרו בהסכם רומא שנחתם ב-25 במרץ 1957. לכל אחד משלושת הארגונים - ארגון הפחם והפלדה, ארגון האטום והשוק המשותף היתה "נציבות" משלה, אולם סוכם שלשכל הארגונים יהיו מוסדות משותפים - מועצת שרים, בית נבחרים ובית דין גבוה לצדק. מדינות נוספות הוזמנו להצטרף לאיחוד. בריטניה, שחששה מאיבוד ריבונותה, סרבה להצטרף והקימה ארגון מתחרה - אזור הסחר החופשי האירופי , (European Free Trade Association - EFTA), שכלל את בריטניה, נורבגיה, שבדיה, דנמרק, שוויצריה ,אוסטריה ופורטוגל. EFTA היה ארגון מבוזר וחלש יותר משהוק המשותף מאחר ולא הטיל מכסים חיצוניים אחידים, לא חל על מומרי חקלאות ואפשר לחברותיו לפרוש בכל עת. ב1961 , בשל הצלחת השוק המשותף , החליטה בריטניה לשנות את מדיניותה ופתחה במשא ומתן על הצטרפותה לשוק, אולם נשיא צרפת שארל דה גול הטיל ב1962 ושוב ב1967 וטו על צירוף בריטניה לשוק, בשל קשריה ההדוקים עם ארצות הברית. ביולי 1967 התאחדו שלושת הארגונים לארגון אחד בשם הקהיליה האירופית (European Community - EC)וב1968 בוטלו כל המכסים בין המדינות. שום צעד לכיוון הרחבת השור לא נעשה עד לפרישתו של דה גול ומינוי יורשו ז'ורז' פומפידו שהיה פתוח יותר להרחבת השוק. על פי הצעת נשיא צרפת , כונסה בדצמבר 1969 ועידת פסגה בהאג שבה סוכמה שיטה לתקצוב הקהיליה על ידי החברות, הוקמה מסגרת לשיתוף פעלה בתחום מדיניות חוץ והוחל במשא ומתן לצירופן של בריטניה, אירלנד , דנמרק ונורבגיה. ב1972 סוכם בהצלחה המשא ומן על הצטרפות 4 המדינות. שלוש מהן הצטרפו לקהיליה בתחילת 1973 אולם נורבגיה דחתה במשאל עם את ההסכם ולא הצטרפה בשלב הזה. משאל עם

האיחוד האירופי בחיי היום יום

עבור האזרח הפשוט החברות באיחוד האירופי מורגשת בחיי היום יום. בניגוד לארצות הברית, שם ניתן חופש חוקתי רב למדינות המרכיבות את האיחוד לגבי חיי היום יום, כפי שנהוג במשפט המקובל, באיחוד האירופי יש נטיה הפוכה לתקנן כמה שיותר תקנים משותפים, לפי גישת המשפט הקונטיננטלי. דוגמא קיצונית לכך היא כי ברגע שהצטרפה צ'כיה לאיחוד, נאסר על חנויות המזון בה לאפשר לקונים לבחור את הסופגניות המקומיות על ידי מישוש בידיים, מנהג שהיה נהוג במקום אבל נגד את תקנות התברואה של האיחוד. מעבר לנושאים החוקיים ולמטבע המשותף אחד מהשינויים העיקריים שהנהיג האיחוד הם בפתיחת הגבולות. ניתן לנוע בחופשיות מלאה. לחופש התנועה יש גם משמעויות בתחום התעסוקה. רוב המדינות באיחוד מאפשרות לתושבי מדינות אחרות באיחוד לעבוד ולחיות ללא הגבלות למעט החובה להיות מסוגל להתפרנס ולא לעשות שימוש במערכת הרווחה ובכספי מענקי רווחה. הקלה זו גרמה לגל הגירה של תושבי המדינות הפחות מבוססות למדינות המערב. הפחד מגל הגירה יותר גדול, שיגביר את האבטלה הוא אחד הגורמים לעיכוב בכניסתה של טורקיה לאיחוד.

ראו גם

- יורופוביה
- סמלים של האיחוד האירופי
- אמנת שנגן
- חברות מיוחדות באיחוד האירופי

קישורים חיצוניים

- [http://europa.eu.int/ אתר האיחוד האירופי]
- [http://www.eu-del.org.il/ משלחת נציבות האיחוד האירופי לישראל] קטגוריה:מדע המדינה
- fiu-vro:Õuruupa Liit ja:欧州連合 ko:유럽 연합 ms:Kesatuan Eropah simple:European Union th:สหภาพยุโรป zh-min-nan:Europa Liân-bêng

אירופה

אירופה, הינה יבשת היסטורית ותרבותית, ותת-יבשת גאוגרפית, המהווה את חלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה. בצפונה גובלת אירופה באוקיינוס הקרח הצפוני, במערבה - באוקיינוס האטלנטי, במזרחה - בהרי אורל ובים הכספי, ובדרומה - בים התיכון ובים השחור. במונחי שטח, אירופה, המשתרעת על כ10,600,000 קמ"ר, היא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקייניה בלבד). יחד עם זאת, אירופה היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אפריקה ואסיה). כשמינית מאוכלוסיית העולם, 799,466,000 נפשות (אומדן: 2003), מתגוררת ביבשת זו.

מקור השם

אסיה ישנן מספר גרסאות באשר למקור השם "אירופה". במיתולוגיה היוונית מוזכרת נסיכה פיניקית בשם אירופה, הנחטפת על ידי זאוס לאי כרתים; ואולם, אין זה סביר שאירופה המיתולוגית היא שהעניקה ליבשת את שמה, כיוון שאין במיתולוגיה שום אירוע הקושר אותה באופן חד משמעי ליבשת ו\או לתרבותה. בעבר שימש השם "אירופה" כינוי ליוון גופא, ואולם אחרי שנת 500 לפנה"ס קיבל השם משמעות כוללנית יותר. יש הגוזרים את מקור השם מיוונית, שם פירושו המילולי הוא "פנים (ops) רחבות (eurys)". אפשרות אחרת היא שמקור השם בלשונות השמיות (הנפוצות ברחבי המזרח התיכון). הטענה היא, כי "אירופה" הנה שיבוש לשוני של המלה "ערב" או "מערב": אירופה שוכנת ממערב למזרח התיכון, והיא, מבחינת תושביו, ארץ שקיעת החמה. על יסוד זהה, המילה הלטינית Euros פירושה "רוח מזרחית" בלטינית רוחות מזרחיות (רוחות הנושבות אל המערב) נקראות "Eurus".

היסטוריה

לאירופה היסטוריה ארוכה ועשירה, הרצופה בהישגים תרבותיים, כלכליים ואחרים, שראשיתה כבר בעידן האבן. מקובל לתארך את ערש התרבות הדמוקרטית המערבית לעידן יוון העתיקה; האימפריה הרומית, בתורה, חילקה את היבשת לאורך נהרות הריין והדנובה למשך מאות שנים. לאחר נפילת האימפריה הרומית נפתח פרק חדש בהיסטוריה האירופית, המאופיין בחוסר יציבות ובהיעדר ביטחון. תקופה זו, "עידן החשיכה" בפיהם של הוגי הרנסאנס או "ימי הביניים" בתפיסתם של אנשי עידן הנאורות ושל חוקרים מודרניים, קהילות נזיריות מבודדות באירלנד ובמקומות אחרים באירופה העתיקו, שחזרו ושמרו על ידע שנצבר עוד בתקופה הקלאסית. צמיחת המדינה הריכוזית במהלך המאות ה-15 וה-16, ובמקביל עליית הרנסאנס, שמו קץ לתקופה זו. במקומה נפתח עידן של תגליות, המצאות וצבירת ידע מדעי. המאה ה-15 חזתה גם בראשית הקולוניאליזם האירופי, כאשר פורטוגל, ואחריה ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד והממלכה המאוחדת, כוננו אימפריות קולוניאליות גדולות, שנשענו על מושבות עשירות באפריקה, אסיה ואמריקה. המהפכה התעשייתית, שראשיתה בבריטניה בסוף המאה ה-18, חוללה שינויים משמעותיים ביבשת, שהתבטאו בשגשוג גובר ובעלייה ניכרת בגודל האוכלוסיה, אך גם בזעזוע המבנה החברתי-כלכלי המסורתי. מדינות אירופיות רבות קמו לתחיה כתוצאה מההשלכותיה העמוקות של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). בתקופה שהחלה לאחר מלחמת העולם השניה (1945) ותמה עם סוף המלחמה הקרה (1990/1991), אירופה הייתה מחולקת לשני גושים פוליטיים וכלכליים יריבים: מדינות קומוניסטיות במזרח אירופה ומדינות קפיטליסטיות במערב אירופה. הגוש המזרחי קרס בסביבות שנת 1990, מה שתרם משמעותית להקמת האיחוד האירופי ב7 בפברואר, 1992, הכולל כיום את רוב מדינות אירופה.

גאוגרפיה

1992 גאוגרפית, אירופה היא חלק מיבשת העל הידועה בשם אירואסיה. הגבול בין אירופה ואסיה מוגדר על ידי שרשרת הרי אורל ברוסיה. הגבול הדרום-מזרחי בין היבשות איננו מוגדר מבחינה אוניברסלית. אפשר שנהרות האורל והאמבה מהווים גבול, הממשיך בים הכספי, נהרות קומה ומניץ' או הרי הקווקז, ועד הים השחור; מצרי הבוספורוס, ים מרמרה ומצרי הדרדנלים מהווים סוף קו הגבול האסייתי. הים התיכון בדרום מפריד בין אירופה ואפריקה. הגבול המערבי הוא האוקיינוס האטלנטי, אולם איסלנד, השוכנת הרחק מאפריקה ומאסיה, נחשבת כחלק מאירופה. ישנו דיון מתמשך באשר לשאלה היכן נמצאת נקודת המרכז הגאוגרפי של אירופה. בפועל, גבולותיה של אירופה משורטטים לעתים על פי שיקולים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. בשל כך קיימות מספר "אירופות" שאינן תמיד זהות בגודלן, אשר כוללות או שומטות מדינות אחדות בהתאם לפירושים שונים של המונח "אירופה". כמעט כל מדינות אירופה חברות במועצת אירופה, מלבד בלארוס, הכס הקדוש (קרית הוותיקן) וקזחסטן. הרעיון של "יבשת אירופית" איננו אוניברסלי. גאוגרפים שאינם אירופיים מזכירים יבשת אירואסיאתית, או "תת-יבשת" אירופית, בהינתן העובדה ש"אירופה" איננה מוקפת ים ושבכל מקרה קל יותר להגדירה כיחידה תרבותית ולא כאזור גאוגרפי. בעבר, רעיונות כגון "אדמות הנצרות" ("Christendom") נתפסו כחשובים הרבה יותר מתיחום גאוגרפי גרידא. בשימוש אחר, המונח "אירופה" נעשה בהדרגה שם נרדף לאיחוד האירופי (EU) ול-25 המדינות הריבוניות החברות בו. מדינות אירופיות אחדות מנהלות כעת מגעים באשר להצטרפותן, ורבות אחרות צפויות לפתוח במגעים מעין אלה בעתיד.

מאפיינים פיסיים

אירופה היא אוסף של חצאי איים מחוברים. הגדולים מביניהם הנם אירופה "גופא" וסקנדינביה שמצפון לה, המופרדות זו מזו על ידי הים הבלטי. שלושה חצאי-איים אחרים - איבריה, איטליה והבלקן - "בוקעים" מחלקה הדרומי של היבשת אל הים התיכון, המפריד את אירופה מאפריקה. במזרח, שטח אירופה מתרחב עד הרי אורל. קיים שוני רב בפני הקרקע במקומות רבים ביבשת. האזורים הדרומיים הרריים יותר; צפונית להרי האלפים, הרי הפירנאים והרי הקרפטים, משתרעים המישורים הצפוניים, ההולכים ומתרחבים ככל שפונים מזרחה. סמוך לחוף הצפון-מערבי של היבשת' קיימת שרשרת רמות, החל מהאיים הבריטים המערביים ועד חופה המפורץ ורווי הפיורדים של נורווגיה. יחד עם זאת, זהו תיאור מפושט. תת-אזורים כדוגמת איבריה ואיטליה כוללים מאפיינים פיסיים מורכבים משלהם, וכך גם אירופה עצמה, הכוללת מישורים, גאיות ואגנים רבים. איסנלד והאיים הבריטיים הם מקרים ייחודיים. בעוד איסלנד מהווה מסת קרקע עצמאית בלב האוקיינוס הצפוני, האיים הבריטים הנם אזורים הרריים שהשתייכו בעבר לאירופה היבשתית, אולם נפרדו ממנה כתוצאה מעליית פני הים. הקושי לבצע הכללות אודות מאפייניה הפיסיים של אירופה מסביר במידה כלשהי מדוע אזוריה השונים של היבשת אוכלסו לאורך ההיסטוריה באומות ובתרבויות שונות זו מזו.

מערכת אקולוגית

עידן הקרח האחרון השפיע על תפוצת ממלכת החי האירופית. הצמחים והחיות באירופה, שחיו זה אלפי שנים לצד ציוויליזציות חקלאיות ותעשייתיות, הושפעו משמעותית מנוכחותו ומפעילותו של האדם. ביעור עצים באגן הים התיכון השפיע על רמת הסחופת ועל האקלים יותר מ 2,000 שנה. להוציא סקנדינביה וצפון רוסיה, מעטים הם האזורים באירופה שלא השפיע עליהם האדם. רוב החיות הגדולות באירופה, כמו גם הטורפים העליונים, נצודו ונכחדו. הממותות והביזונים האירופיים (Aurochs) נכחדו לפני העידן הנאוליתי, ואילו דובים וזאבים נמצאים היום רק בצפון. עקירת היערות הטרום חקלאיים באירופה גרמה לנזק בל יחושב למערכת האקולוגית המקורית של היבשת.

מדינות באירופה

זאב להלן רשימת המדינות הריבוניות באירופה: ¹ אזרבייג'ן וגרוזיה נמצאות על גבול אסיה ואירופה. ² ארמניה וקפריסין שוכנות באסיה, אולם נחשבות לאירופאיות מסיבות תרבותיות והיסטוריות. ³ רוסיה השטח האירופי של רוסיה נמצא ממערב להרי אורל ומצפון להרי הקווקז. ⁴ תורכיה השטח האירופי של תורכיה נמצא ממערב ומצפון למיצרי הבוספורוס והדרדנלים. . ⁵ קזחסטן השטח האירופי של קזחסטן נמצא ממערב לנהר אורל .

טריטוריות שאינן עצמאיות

הטריטוריות הרשומות להלן הנן מוגדרות מבחינה תרבותית וגאוגרפית. לרובן יש מידה כלשהי של אוטונומיה, אך הן אינן בחזקת מדינות עצמאיות. בסוגריים שם המדינה בעלת הסמכות:
- אקרוטירי (בריטניה)
- דקליה (בריטניה)
- איי פארו (דנמרק)
- איי אולנד (פינלנד)
- גיברלטר (בריטניה)
- גרנסי (בריטניה)
- יאן מאיין (נורווגיה)
- ג'רסי (בריטניה)
- האי מאן (בריטניה)
- סוואלברד (נורווגיה) זוהי איננה רשימה שלמה של כל מושבות החסות של מדינות אירופה; חלקן קיימות ביבשות אחרות.

אזורים באירופה

המפה נצבעה בהתבסס על הגדרות גאוגרפיות בלבד. פעמים רבות אזורים אחדים כוללים מדינות אחרות מאלו המופיעות במפה זו. הסיבות לכך מתוארות להלן: סוואלברד

מערב אירופה (אדום)

מערב אירופה כוללת תמיד את האיים הבריטים (בריטניה ואירלנד), צרפת ואת מדינות הבנלוקס (בלגיה, הולנד ולוקסמבורג). בדרך כלל נכללת גם גרמניה, אף על פי שגאוגרפית מדינה זו משתייכת למרכז אירופה. בנסיבות שונות עשויה ההגדרה לכלול את כל חלקה המערבי של אירופה, כולל חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק) ואת מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה) ומונאקו. במובנו ההיסטורי או הפוליטי (בהתייחס לחלוקת המלחמה הקרה), המונח עשוי לכלול גם את יוון ותורכיה.

מרכז אירופה (תכלת)

המונח 'מרכז אירופה' איננו נפוץ כמו "מערב" או "מזרח אירופה". רוב המדינות הכלולות בהגדרה זו משתייכות למערב או למזרח. הגדרה זו כוללת בדרך כלל את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ולעתים גם את מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה). לאחרונה, יש שמשתמשים במונח זה בהתייחסם למדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי ב-1 במאי, 2004: ארבעת חברות קבוצת וייסגראד" (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ,המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא; סלובניה, קפריסין ומלטה.

מזרח אירופה (כתום)

בדומה למערב אירופה, המונח "מזרח אירופה" יכול לשמש הן במובן הצר והן במובן הרחב. הוא כולל את מדינות חבר העמים (בלרוס, קזחסטן, מולדובה, רוסיה, אוקראינה), ועל פי רוב גם את המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא) ופולין. לעתים קרובות נכללות גם מדינות אזור הקווקז (ארמניה, אזרבייג'ן, גרוזיה), אף על פי שאלה נתפסות בדרך כלל כחלק מאסיה. בהקשר חברתי\כלכלי רחב יותר, המונח עשוי לכלול גם את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ואת מדינות חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). במהלך המלחמה הקרה, המדינות הקומוניסטיות של הגוש המזרחי (שהשתייכו לברית ורשה) זכו לכינוי "מזרח אירופה". המונח התייחס אז גם לאלבניה וליוגוסלביה, אף על פי שלא השתייכו לגוש הסובייטי.

צפון אירופה (סגול)

במפה מתוארת "צפון אירופה" כאזור המקיף רק את המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק). אחרים מחשיבים גם את אסטוניה כמדינה נורדית בגין קשריה התרבותיים החזקים עם פינלנד. אולם המונח "צפון אירופה" מכסה חלק נרחב ביותר מהיבשת, הנמצא מצפון להרי האלפים: האיים הבריטים, הבנלוקס צפון צרפת, גרמניה, המדינות הבלטיות, לעתים פולין ומדי פעם גם רוסיה.

דרום אירופה (ירוק)

"דרום אירופה" הנו מונח הזוכה לשימוש מקביל ל"צפון אירופה". המונח כולל את חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), מונאקו, חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). מדינות הים התיכון (קפריסין, מלטה) ואסיה הקטנה (תורכיה) אף הן כלולות. במובן תרבותי, ניתן להוסיף גם את דרום צרפת, לרבות קורסיקה.

אסיה (ורוד)

שטחן של מדינות אחדות שוכן הן באירופה והן באסיה (רוסיה, קזחסטן, תורכיה, אזרבייג'ן, גרוזיה). שטחן האסייתי צבעו ורוד בהיר. מדינות אחדות השוכנות ביבשת האסייתית נתפסות כחלק מאירופה בשל סיבות היסטוריות ותרבותיות (ארמניה, קפריסין). הן צבועות בורוד כהה. ישראלים אחדים טוענים כי מדינת ישראל משתייכת אף היא לאירופה מבחינה תרבותית, ובעיקר מפני שהוקעה על ידי סביבתה הערבית-מוסלמית. כאישוש לטענה זו, הם מביאים את השתתפותה של ישראל במפעלי ספורט ותרבות אירופיים. בפועל, עם זאת, שאלת הצטרפותה של מדינת ישראל לאיחוד האירופי איננה עומדת על הפרק, ויחסיה הפוליטיים עם מדינות אירופה עודם צוננים בחלקם הגדול.

ראו גם

- גאוגרפיה פיסית - מונחים
- האיחוד האירופי
- אירו
- הפרלמנט האירופי

קישורים חיצוניים

- [http://web.inter.nl.net/users/Paul.Treanor/which.europe.html מהי אירופה?]
- [http://europa.eu.int/ אתר האיחוד האירופי]
- תומר ריבל, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/security.html עתידן הבטחוני של מעצמות אירופה]
- [http://www.sheppardsoftware.com/country_europe_G2_drag-drop.html משחק - מדינות אירופה] קטגוריה:גאוגרפיה קטגוריה:יבשות
- als:Europa ja:ヨーロッパ ko:유럽 ms:Eropah roa-rup:Evropa simple:Europe th:ทวีปยุโรป zh-min-nan:Europa

אמנת מאסטריכט

אמנת מסטריכט (רשמית, האמנה על האיחוד האירופי) נחתמה ב-7 בפברואר 1992 במסטריכט, הולנד, בין חברי הקהילה האירופית, ונכנסה לתוקף ב-1 בנובמבר 1993, תחת מועצת דלור. האמנה הובילה ליצירת האיחוד האירופי, והיתה התוצאה של דיונים נפרדים על איחוד כלכלי ופוליטי. האמנה הובילה ליצירתו של האירו, והציגה את מבנה שלושת העמודים (עמוד הקהילה, עמוד מדיניות החוץ והבטחון (CFSP), ועמוד המשפט והפנים). עמוד מדיניות החוץ והבטחון נבנה על יסוד שיתוף הפעולה האירופאי הפוליטי (EPC), אך הוא הוכנס תחת סמכות האמנה והורחב. עמוד המשפט והפנים כלל שיתוף פעולה באכיפת החוק, משפט פלילי, עניינים משפטיים אזרחיים, מקלט והגירה. במקור, הקהילה האירופית (EC) עסקה בעיקר בעניינים כלכליים וענייני סחר. למועצה האירופית ובית הדין האירופי לצדק, שניהם עצמאיים מהממשלות של חברי הקהילה, היה הרבה כוח במערכת. לפרלמנט האירופי, שנבחר ישירות על ידי אזרחי המדינות החברות בקהילה, גם היה כוח מסויים, והממשלות השונות שלטו בשאר הכוח. שיטה זו נקרא שיטת הקהילה, או על-לאומיות, מכיון שלמוסדות הבינלאומיים שלא נשלטו ישירות על ידי היה הרבה כוח והשפעה, וניתן היה לכפות החלטות על חברים בקהילה על ידי דעת הרוב. יוזמי האמנה שאפו להרחיב את סמכויותיה בתחום מדיניות החוץ, הבטחון ועניינים פליליים בתוך הקהילה האירופית. אולם, מדינות חברות רבות חשבו כי נושאים אלה רגישים מדי בכדי שיתנהלו בידי הקהילה האירופית, וכי ההשפעה של הממשלות בנושאים אלה צריכה להיות גדולה יותר מההשפעה של הקהילה האירופית בהם. לפיכך, הציעו שיטה בין-ממשלית, ולא על-לאומית. מדינות חברות אחרות חששו כי שיטה כזו תאיים על הכוח של המוסדות הבין לאומיים העצמאיים (המועצה האירופית, בית המשפט האירופי לצדק והפרלמנט האירופי) ביחס לעניינים הכלכליים שאז נדונו על ידי הקהילה האירופית. לפיכך, פותח המבנה של שלוש העמודים על מנת להפריד בין הנושאים המסורתיים של הקהילה האירופית – הנושאים הכלכליים – לבין הנושאים הבטחוניים, המדיניים והפליליים. אמנת מסטריכט נחתמה ב-7 בפרואר 1992 במסטריכט שבהולנד, שם התקיימו דיונים סופיים בדצמבר 1991. האמנה הכנסה לתוקף ב1 בנובמבר, 1993, ותוקנה ושופרה על ידי אמנות מאוחרות יותר. אישור האמנה לא היה פשוט בכמה מהמדינות. משאל עם בצרפת תמך באמנה ברוב קטן מאד – 51.05% תמכו בו, ודנמרק דחתה את האמנה המקורית. בבריטניה, האישור נעשה על ידי הפרלמנט הבריטי, שם "מורדי מסטריכט" כמעט הפילו את ממשלתו של ג'ון מייג'ור בשל נושא זה.

קישורים חיצוניים

- [http://europa.eu.int/eur-lex/en/treaties/dat/EU_treaty.html נוסח האמנה המקורי]
- [http://europa.eu.int/eur-lex/en/treaties/dat/EU_consol.pdf האמנה בpdf]
- [http://www.historiasiglo20.org/europe/maastricht.htm ההיסטוריה של האיחוד האירופי- אמנת מסטריכט] קטגוריה:חוזים והסכמים בינלאומיים קטגוריה:האיחוד האירופי ja:マーストリヒト条約

אירו

האירו (Euro, מסומן € ולפי תקן ISO 4217 סימנו הוא EUR) הוא המטבע האחיד של מדינות האיחוד המוניטרי האירופי שבתוך האיחוד האירופי. האירו הוא המטבע היחיד של אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, ספרד, פורטוגל, פינלנד וצרפת, שכולן חברות באיחוד האירופי (נהוג לקרוא לקבוצת מדינות אלו בשם "גוש האירו" או "מרחב האירו"). בנוסף, האירו הוא המטבע העיקרי של כמה מדינות ותת-מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי: אנדורה, מונקו, סאן מרינו, קריית הוותיקן, מונטנגרו וקוסובו.
13 מדינות החברות באיחוד האירופי טרם אימצו את האירו: בריטניה, דנמרק ושוודיה בחרו שלא לאמצו בשלב זה (כל אחת מסיבותיה שלה), ואילו עשר המדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004 (אסטוניה, הונגריה, לטביה, ליטא, מלטה, סלובניה, סלובקיה, פולין, צ'כיה וקפריסין) התחייבו לאמצו לכשיתקיימו כל התנאים הדרושים לכך, אולם הדבר לא צפוי לקרות לפני 2007. כל אירו מתחלק ל-100 אירו-סנטים (או בקיצור סנטים). למטבעות האירו יש שמונה ערכים: 1 סנט, 2 סנטים, 5 סנטים, 10 סנטים, 20 סנטים, 50 סנטים, 1 אירו ו-2 אירו. לשטרות האירו יש שבעה ערכים: 5 אירו, 10 אירו, 20 אירו, 50 אירו, 100 אירו, 200 אירו ו-500 אירו. 2007 השטרות של האירו אחידים בכל המדינות החברות באיחוד, ויש עליהם תמונות של גשרים ושערים בדויים, לפי סגנונות אדריכליים שונים, כדי לא לקשר אותם למדינות מסוימות. למטבעות האירו יש צד אחד המשותף לכל המדינות החברות, ואילו הצד השני שונה ממדינה למדינה ומותאם למורשת המקומית. האירו הושק ב-1 בינואר 1999. באותו רגע המטבעות הלאומיים קובעו והוצמדו לאירו בשער חליפין קבוע ובלתי-משתנה, ולמעשה הם הפסיקו להתקיים כמטבעות עצמאיים. אולם השימוש במטבעות ובשטרות הלאומיים המשיך להתקיים עד ה-1 בינואר 2002 (המכונה גם "יום ה-€"). ביום זה המטבעות והשטרות הלאומיים הוצאו מהמחזור והוחלפו במטבעות ובשטרות האירו החדשים, ובכך האירו הפך להיות ההילך החוקי היחיד של גוש האירו. על האירו אחראיים הבנק המרכזי האירופי והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות. הבנק המרכזי האירופי (שמקום מושבו בפרנקפורט) אחראי בלעדית על המדיניות המוניטרית של האיחוד המוניטרי האירופי, בעוד שהבנקים המרכזיים הלאומיים, הכפופים לבנק המרכזי האירופי, אחראיים על הנפקת השטרות והמטבעות והפצתם ברחבי גוש האירו, ועל תפעול מערכת התשלומים של גוש האירו. השם של המטבע בשפות השונות איננו קבוע והוא בכל מקרה נגזר מהמילה אירופה בשפה המדוברת. כתוצאה מכך, הוסכם על כך שכל המדינות (פרט ליוון שאיננה משתמשת בכתב הלטיני) ישתמשו בראשי התיבות EUR. השם הרשמי של המטבע בעברית, לפי האקדמיה ללשון העברית, הוא "אירו" הנגזר מהמילה אירופה. למרות זאת אנשים רבים קוראים למטבע "יורו", כפי שהמטבע נקרא באנגלית.

מטבעות העבר

האירו מחליף את המטבעות שהיו נהוגים במדינות השונות עד להנהגתו ב1 בינואר 2002:
- אוסטריה: שילינג אוסטרי
- איטליה: לירטה
- אירלנד: לירה אירית
- בלגיה: פרנק בלגי
- גרמניה: מרק גרמני
- הולנד: גילדן
- יוון: דרכמה
- לוקסמבורג: פרנק לוקסמבורגי
- ספרד: פסטה ספרדית
- פורטוגל: אסקודו
- פינלנד: מרק פיני
- צרפת: פרנק צרפתי

קישורים חיצוניים

- [http://www.euro.ecb.int/ האתר הרשמי של האירו]
- [http://www.snunit.k12.il/seder/euro/ אירופה מטילה מטבע]
- [http://www.snunit.k12.il/seder/euro/exhibition/ האירו מגיע] - תערוכת צילומים
- [http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1476,FF.html Ynet עוברים לאירו]
- [http://www.bankisrael.gov.il/heb.shearim/index.php השער היציג של האירו (ומטבעות נוספים)], באתר בנק ישראל קטגוריה:מטבעות קטגוריה:האיחוד האירופי fiu-vro:Õuro ja:ユーロ ko:유로 ms:Euro simple:Euro th:ยูโร zh-min-nan:Euro

דנמרק

ממלכת דנמרק (דנית: Kongeriget Danmark) היא המדינה הנורדית הקטנה ביותר (ללא התייחסות לשטח גרינלנד, אלא רק לשטח בסקנדינביה), והיא ממוקמת בסקנדינביה שבצפון אירופה. דנמרק גובלת בים הבלטי הממוקם צפון מזרחית אליה, בים הצפוני הממוקם צפון מערבית כלפיה. וביבשה גרמניה גובלת בה מכיוון דרום. כמו כן, נמצאים גרינלנד ואיי פארו תחת חסות הכתר הדני אולם הם נהנים משלטון אוטונומי. יש לציין כי דנמרק היא המונרכיה העתיקה ביותר והקטנה ביותר מבחינת שטחה.

היסטוריה

דנמרק אוחדה בשנת 980 לערך על ידי הארולד בלוטות' (Harald Blåtand-Harold Bluetooth) שהיה למלך הראשון של דנמרק. במהלך המאות ה-9 וה-10 שגשגה התרבות הויקינגית בדנמרק ובאזור סקנדינביה, זאת באמצעות המסחר והכיבושים הוויקינגים לכיוון מזרח (רוסיה והים השחור). במהלך מאה ה-11 החלה משתרשת הנצרות באזור. ב-1389 אוחדו שבדיה, נורווגיה ודנמרק תחת מלך אחד, איחוד זה נודע כאיחוד קאלמאר (Kalmar). איחוד קלמר היה איחוד אישי ולא איחוד פוליטי. במהלך המאה ה-15 התנגדה שבדיה לנסיונות לרכז את השלטון תחת מלך דני, התנגדות שהגיעה אף לכדי מרד חמוש. בסופו של דבר שבדיה פרשה מהאיחוד ב-1521. 1521 ב-1658 איבדה דנמרק את מחוז סקניה (Scania) שבדרום שבדיה לשבדיה. האיחוד של דנמרק עם נורווגיה פורק בשנת 1814 כשנורווגיה נכנסה לאיחוד חדש עם שבדיה (עד 1905). התנועה הדנית הליברלית הלאומית החלה לצבור מומנטום במהלך שנות השלושים של המאה ה-19. ולאחר התקופה המהפכנית באירופה של שנת 1848 הפכה דנמרק למונרכיה חוקתית ב-5 ביוני 1849. לאחר מלחמת שלזוויג השנייה, בה נלחמה דנמרק כנגד פרוסיה, איבדה דנמרק את מחוז שלזוויג שבדרומה לפרוסיה. תבוסה זו הותירה רשמים עמוקים על הזהות הדנית הלאומית. ולאחר מלחמה זו אימצה דנמרק מדיניות של נייטרליות, בעקבותיה נשארה נייטרלית בזמן מלחמת העולם הראשונה. ב-9 באפריל 1940 פלשו לדנמרק כוחות גרמניה הנאצית (מבצע וסריבונג - Weserübung), למרות שהכריזה על עצמה נייטרלית. דנמרק נותרה תחת הכיבוש הנאצי לאורך מלחמת העולם השנייה, למעט מספר התנגדויות פנימיות. לאחר המלחמה הצטרפה דנמרק לנאט"ו וב-1973 הצטרפה לשוק האירופי המשותף (שיותר מאוחר הפך לאיחוד האירופי).

פוליטיקה

ב-1849 הפכה דנמרק למונרכיה חוקתית כשהיא מאמצת חוקה חדשה. מהמלך נלקחו כל תפקידיו הביצועיים והועברו לידי הממשלה מה שהותיר את המלך כתואר סמלי בלבד ובהגדרה על פי החוקה הדנית כ"ראשון בין שווים". סמכויות החקיקה חולקו בין הממשלה לבין הפרלמנט הדני, הפולקטינג (Folketing), אשר מונה 179 חברים. מערכת המשפט הדנית מהווה זרוע שלטונית הנפרדת מהזרוע המחוקקת והמבצעת. בחירות לפרלמנט נערכות כל 4 שנים, אולם בסמכותו של ראש הממשלה להכריז על בחירות מוקדמות. אם עוברת בפרלמנט החלטה של אי אמון כנגד ראש הממשלה, על כל הממשלה להתפטר.

כלכלה

אי אמון השוק הכלכלי בדנמרק נחשב מתקדם מאוד ומשלב חקלאות מתקדמת, תעשייה מסורתית בהיקף נמוך, מערכת רווחה ממשלתית ענפה, תנאי חיים גבוהים, מטבע יציב, תלות גבוהה בסחר חוץ וכל זאת תחת מינימום התערבות ממשלתית המאפשרת תנאי תחרות נוחים. עיקר הייצוא של דנמרק הוא מזון, מכונות, תרופות ואנרגיה והוא מתבצע עם מדינות האיחוד האירופי ובעיקר שבדיה, גרמניה ובריטניה. גם עיקר הייבוא מתבצע עם מדינות האיחוד האירופי ובעיקר שבדיה, גרמניה ובריטניה והיא מייבאת מכונות וחומרי גלם שונים לתעשייה. העובדים בדנמרק מאוד מאוגדים ו-75% מכלל העובדים במשק הדני חברים בקונפדרציית איגודי המסחר הדנית, המהווה ארגון גג לארגוני העובדים והאיגודים המקצועיים בדנמרק. איגודי העובדים בעלי השפעה יום-יומית על חיי העובדים וניהול מקום עבודתם. המסורת העסקית הדנית כוללת שיתוף מקיף של האיגודים בניהול וברוב החברות יש נציגות לעובדים במועצת המנהלים, כל זאת כמעט ללא התערבות ממשלתית (אין לדוגמא שכר מינימום בדנמרק). למרות חברותה באיחוד האירופי וחברות פעילה בפעילות הכלכלית של הארגון דנמרק בחרה לאחר משאל עם בספטמבר 2000 שלא לעבור למטבע האירו ולהישאר עם מטבע הכתר הדני. למרות כל זאת בחרה דנמרק להצמיד את מטבע הכתר הדני לאירו ברצועת ניוד צרה.

גאוגרפיה

רצועת ניוד דנמרק מורכבת מחצי האי יוטלנד (Jutland) ו-405 איים, מתוכם רק 82 מיושבים. הגדולים מביניהם הוא זילנד (Zealand) ופין (Funen). האי בורנהולם ממוקם מזרחית לדנמרק, בים הבלטי. רוב האיים מחוברים באמצעות גשרים כשהבולט מביניהם הוא גשר אורסונד המגשר בין זילנד לשבדיה. הארץ היא ברובה מישורית והנקודה הגבוהה ביותר היא בגובה 171 מטר. האקלים בדנמרק הוא ממוזג כשהחורפים מתונים והקייצים צוננים.

דמוגרפיה

רוב אוכלוסיית דנמרק המונה כיום 5.33 מיליון נפש היא ממוצא סקנדינבי וקבוצות קטנות יותר הם האסקימואים (מגרינלנד), יוצאי איי פארו ומהגרים שונים. נכון ל-2003 מהגרים היוו 6.2% מכלל האוכלוסייה. דנית היא השפה הנפוצה ביותר בדנמרק אולם קבוצות קטנות בגבול גרמניה דוברות גרמנית. נכון לינואר 2003 84.3% מהדנים חברים בכנסיית המדינה, הכנסייה האוונגלית לותרנית של דנמרק. 3% מהאוכלוסייה הם מוסלמים.

יהדות דנמרק

ראשוני היהודים הגיעו לדנמרק בראשית המאה ה-17 הם קיבלו זכויות מיוחדות כסוחרים, בנקאים וספקי צבא. הקהילה היהודית הגדולה ביותר ישבה בקופנהגן. במהלך מלחמת העולם השניה נכבשה דנמרק על ידי הגרמנים. תחילה לא פגעו הנאצים ביהודים מחשש לתגובת האוכלוסיה אולם כאשר החלו מטילים סנקציות על הקהילה היהודית כגון ענידת טלאי צהוב איים כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק דאז, שגם הוא יענוד את הטלאי מה שהוביל לכך שהגרמנים לא מימשו את הסנקציות. כשהנאצים החלו עומדים להפעיל את מדיניות ההשמדה התארגנה פעילות הצלה המונית וכ-6,000 יהודים הועברו במחתרת לשבדיה הנייטרלית בפחות משלוש שבועות דרך הים בסירות. (ראו ערך ראשי - הצלת יהודי דנמרק) היום חיה בדנמרק קהילה המונה כ-7,500 יהודים.

תרבות ושפה

השפה הדנית שייכת למשפחת השפות הגרמאניות, והיא קרובה ביותר לשאר לשונות סקנדינביה. מבין הסופרים הדניים מפורסם ביותר סופר-הילדים הנודע האנס כריסטיאן אנדרסן. קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי קטגוריה:סקנדינביה
- als:Dänemark fiu-vro:Taani ja:デンマーク ko:덴마크 ms:Denmark simple:Denmark th:ประเทศเดนมาร์ก zh-min-nan:Dan-kok

שבדיה

ממלכת שבדיה היא מדינה נורדית בסקנדינביה, בצפון אירופה. היא גובלת בנורווגיה ממערב, פינלנד מצפון-מזרח והים הבלטי והמפרץ הבוטני (Bothnia Bay) ממזרח. בשל צפיפות האוכלוסין הנמוכה במדינה, נשמרו הנופים המייחדים את שבדיה בהם היערות והשממות ההרריות.

היסטוריה

ממצאים ארכיאולוגים הוכיחו שהאזור שכעת מהווה את שבדיה יושב לראשונה עוד בתקופת האבן כשהקרח שכיסה את פנים היבשת החל לסגת בעידן הקרח האחרון. המתיישבים הראשונים היו ככל הנראה חברת ציידים מלקטים שהתקיימו בעיקר על מה שהים סיפק להם. התאוריה שבמהלך תקופת הברונזה היה האזור מיושב בצפיפות נתמכת על ידי ממצאים ארכיאולוגים המאששים את קיומן של קהילות סחר גדולות. במהלך המאות ה-9 וה-10 שגשגה התרבות הויקינגית בשבדיה, זאת באמצעות המסחר והכיבושים הוויקינגים לכיוון מזרח (רוסיה והים השחור). במאה ה-11 החלה משתרשת הנצרות באזור. ב-1389 אוחדו שבדיה, נורווגיה ודנמרק תחת מלך אחד, איחוד זה נודע כאיחוד קאלמאר (Kalmar). איחוד קלמר היה איחוד אישי ולא איחוד פוליטי. ובמהלך המאה ה-15 התנגדה שבדיה לנסיונות לרכז את השלטון תחת מלך דני, התנגדות שהגיעה אף לכדי מרד חמוש. שבדיה פרשה לבסופו של דבר מהאיחוד ב-1521 כשגוסטב אריקסון ואסה הקים מחדש את ההפרדה של בית המלוכה השבדי, דבר שהפך עובדה מוגמרת עם הכתרתו למלך ב-1523. באותו זמן אף הגיעה הרפורמציה לשבדיה. במהלך המאה ה-17 גדלה שבדיה להיות אחד מהכוחות המשמעותיים ביותר באירופה של התקופה, זאת בזכות השתתפותו של שבדיה תחת הנהגת המלך גוסטבוס אדולפוס במלחמת שלושים השנה. מעמד זה התערער והתפוגג במהלך המאה ה-18 כשהאימפריה הרוסית הרחיבה אחיזתה בצפון אירופה במלחמת הצפון הגדולה שהסתיימה בסופו של דבר ב-1809 בפיצול מזרח שבדיה משאר הממלכה, מה שיצר את פינלד שכיהנה על תקן דוכסות רוסית. את ארוע זה ליווה גם מרד אצילים שהתרחש במדינה והוביל לקיצוץ ניכר בסמכויות המלך, כינון חוקה וחלוקת הסמכות לחקיקה בין המלך לבין הפרלמנט, הריקסדג (Riksdag). שבדיה (ולא שוויץ כפי שנהוג לעיתים לחשוב) היא המדינה הנהנית מתקופת השלום הארוכה בהיסטוריה. המלחמה האחרונה בה הייתה מעורבת שבדיה הייתה המערכה נגד נורווגיה ב-1814 מה שיצר איחוד בין המדינות בהנהגת שבדיה, האיחוד מכונה לרוב שבדיה-נורווגיה. האיחוד פורק בשנת 1905 די בשלום פרט לכמה מחלוקות שוליות. שבדיה נותרה נייטרלית במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה (פרט למלחמת החורף). גם במהלך המלחמה הקרה התמידה שבדיה במדיניות זו וגם היום היא אינה שייכת לאף ברית או ארגון צבאי פרט לאימונים צבאיים בודדים במסגרת נאט"ו (למרות שהיא איננה חברה בארגון). ב-1995 הצטרפה שבדיה לאיחוד האירופי. בשנת 1996 שבדיה סיימה 'מלחמה' שנמשכה משנת 1648 נגד סאן מרינו (תחת הסכם שלום וסטפליה).

פוליטיקה

שבדיה היתה כמעט במשך מילניום מונרכיה כשתחום האוצר נמצא באופן מסורתי תחת שליטת הפרלמנט. ב-1866 שבדיה יישמה שיטה פרלמנטרית המורכבת משני בתים. הבית הראשון קרוי פורסטה קמרן (Första Kammaren) ונציגיו נבחרים על ידי חברי מועצה מקומיים. הבית השני קרוי אנדרה קמרן (Andra Kammaren) ונציגיו נבחרים באופן ישיר. סמכויות ביצועיות נחלקו בין המלך לבין מועצת היועצים שלו (Privy Council) עד לשנת 1680 בה הפך שלטון המלך לאבסולוטי. כתגובה למלחמה הצפונית הגדולה, החלה פועלת מערכת פרלמנטרית החל מ-1719 שהובלה בידי 3 סגנונות שונים של מלוכה חוקתית (1772, 1789 ו-1809. הפרלמנטריזם הופעל מחדש ב-1917 כשהמלך גוסטב החמישי, לאחר עשורים של מאבק, קיבל את זכות המפלגה בעלת המושבים הרבים ביותר בפרלמנט להקים ממשלה. רפורמה זאת לוותה על ידי חוק ההצבעה הכללית השווה. שהופעל החל מ-1918-21. הפרלמנטריזם נתמך על ידי יורשו, גוסטב השישי אדולף, עד אשר חוקה חדשה בשנת 1975 ביטלה למעשה את כוחו הפוליטי של המלך. באופן רשמי המלך נותר על כסאו, אולם תפקידו הפך סמלי וטקסי בעיקרו. המדיניות הפוליטית-כלכלית-חברתית בשבדיה היא סוציאל דמוקרטית כשהיא משחקת תפקיד פוליטי דומיננטי החל מ-1917, לאחר שהרפורמיסטים וידאו את חוזקם הפוליטי והמהפכניים עזבו את המפלגה. הסוציאל דמוקרטיה השפיעה באופן כה נרחב על החברה והשלטון בשבדיה עד כדי כך שלרוב מתוארת השפעה זאת כהגמוניה, ההסוציאל דמוקרטים בשבדיה שולטים בקבינט החל מ-1932 כמעט ללא הפסקה (רק בכמה חודשים ב-1936, בין השנים 1976-1982 ובין 1991-1994). התמיכה המסורתית בסוציאל דמוקרטים החלה מתערערת לאחר ההאטה הכלכלית במדינה בשנות השבעים שלראשונה יצרה עימות בין המדיניות החברתית למדיניות הכלכלית והחריפה עוד יותר עם רצח ראש הממשלה אולוף פלמה ב-1986. ב-1971 הפכה השיטה הפרלמנטרית בשבדיה למורכבת מפרלמנט אחד בלבד, הריקסדג (Riksdag). לפי החוקה השבדית הריקסדג, בן 349 החברים, הינו הסמכות העליונה בשבדיה. בסמכותו של הריקסדג לשנות את החוקה וחוקיו אינם כפופים לשום פיקוח חוקי. חקיקה יכולה להיות יזומה הן על ידי חברי הקבינט-הממשלה והן על ידי חברי הפרלמנט. בסמכות הפרלמנט לשנות את החוקה אולם לשם כך דרוש רוב גדול וכן הצבעה חוזרת על כך לאחר הבחירות הבאות. חברי הריקסדג נבחרים על פי שיטת בחירה של ייצוג יחסי לכהונה בת 4 שנים. מערכת המשפט השבדית מחולקת לבתי משפט בעלי סמכות משפטית בנושאים פליליים ואזרחיים ובתי משפט מיוחדים בעלי סמכות לטיפול בהדיינות המשפטית שבין הציבור לבין הממשלה, המדינה או הרשות המוניציפלית. מערכת בתי המשפט מחולקת לבתי משפט מקומיים, מחוזיים ובית משפט עליון.

כלכלה

בתי משפט כינון מדיניות כלכלית ליברלית החל משנת 1870 ועד 1930 הפך את שוודיה ממדינה חקלאית ענייה לאחת המדינות העשירות באירופה. למרות יחסי הקרבה והתלות מול גרמניה, שמרה שוודיה על נייטרליות בשתי מלחמות העולם והפגיעה שספגה במהלכן הייתה מצומצמת יותר. אחרי מלחמת העולם השנייה כוננה מדיניות סוציאל-דמוקרטית ומערכת רווחה ענפה במיוחד. שורת משברים כלכליים, החל בשנות השבעים, דרדרו את שוודיה מן המקום השלישי ברשימת המדינות העשירות בעולם, למקום ה-23. בתגובה, שונתה במידה מסוימת המדיניות הכלכלית, במיוחד במאמץ להגמיש את שוק העבודה, לצמצם את מספר ההטבות לעובדים, ולהגביר את התחרותיות בשוק השוודי. הכלכלה השבדית נשענת בעיקר על משאבי הטבע המצויים בשטחה כגון: עץ, כוח הידרואלקטרי ומחצבי ברזל, הנדסה, היי-טק ותקשורת. הכלכלה השבדית מסתמכת רבות על יצוא ושותפות המסחר המרכזיות שלה הן ארצות הברית ומדינות המרחב הכלכלי האירופי (מדינות האיחוד האירופי ואפט"א) ובעיקר פינלנד, נורווגיה, דנמרק, גרמניה ובריטניה. שבדיה חברה באיחוד האירופי החל מ-1995, וקודם לכן הייתה חברה באפט"א. על אף חברותה באיחוד האירופי בחרה שבדיה שלא להחליף את המטבע (קרונה שבדית) באירו. מגזר ההנדסה אחראי ל-50 אחוז מהתוצר והיצוא התעשיתי. מקומה של החקלאות בכלכלת המדינה קטן יחסית, ומהווה רק 2 אחוז מהתמ"ג והמועסקים במשק. כשליש מהסקטור העסקי בשבדיה הינו בבעלות הממשלה, הביטוח הלאומי השבדי או קרנות הפנסיה הממלכתיות, כשחריג במיוחד בהשוואה למדינות אחרות המונופול הממשלתי על ממכר משקאות חריפים. ציבור העובדים בשבדיה הוא בעל עוצמה מיוחדת, כאשר 80 אחוז מכוח העבודה מאוגד באיגודים מקצועיים. בכל חברה בה 25 עובדים או יותר, יש חובה למנות שני נציגי עובדים לדירקטוריון. בכל חברה בערבון מוגבל המעסיקה למעלה ממאה עובדים ישנה חובה למנות לפחות שליש מהדירקטוריון מבין נציגי האיג