:: wikimiki.org ::
| הודו |
הודו
הודו היא רפובליקה בדרום אסיה. הודו תופסת את רוב תת היבשת ההודית, ואוכלוסייתה היא השנייה בגודלה בעולם. בהודו למעלה ממיליארד אנשים, הדוברים למעלה ממאה שפות שונות. המדינה נחשבת כדמוקרטיה הגדולה בעולם. כלכלת הודו, מבחינת כוח הקניה, היא הרביעית בגודלה בעולם, וצומחת בקצב מהיר.
ההיסטוריה
תושביה הקדומים של הודו נזכרים כחברי התרבות ההינדית. הם התרכזו סביב נהר ההינדו והיו שונים מתרבויות מצרים ומסופוטמיה, בכך שהם התפשטו הרחק מן הנהר ואכלסו אזורים שונים. מכל התרבויות העתיקות, ההינדית אכלסה מקום גדול ביותר. למרות שמכירים בה כאחת התרבויות הקדומות הגדולות ביותר, ידוע עליה אך מעט מפני שהכתבים שנותרו לא תורגמו. היא נשכחה במשך 3,000 שנה, עד שארכאולוגים מצאו שרידים מן התרבות ההינדית ב-1920 והתחילו להבין את המורשת ההודית.
דת האסלאם נכנסה להודו בתחילת המאה ה-11 עם פלישת המוסלמים להודו, אשר מיד אחרי פלישתם כבשו את עמקי האינדוס והגאנגס. רוב ההודים לא הסכימו לקבל על עצמם את דת האסלאם משום שרעיונותיה ומנהגיה היו שונים לגמרי ממנהגי דת ההינדו, ש"שלטה" בהודו באותה תקופה.
עד למאה ה-16, פלישות המוסלמים להודו הפכו לשכיחות כפי שקרו במשך 100 שנה. כמה מן הפולשים נשארו וחלקם חזרו מערבה עם כל השלל שיכלו לשאת. אך ברבר (שפירושו נמר), שליט המונגולים, נשאר ב-1526. הוא ייסד את האימפריה המוגולית, אחת האימפריות המפוארות ביותר בעולם. חצר מלכותו הייתה מרוצפת בעושר. אנשים ונשים ענדו תכשיטים יקרים ובגדי משי עדינים.
בשנת 1674 נוסדה בדרום הודו האימפריה המרתית, והיא התקיימה עד 1818, עת נכנעה לכובש הבריטי.
מאבקה הארוך של הודו לעצמאות החל רשמית ב-1885, כשנוסד הקונגרס ההודי הלאומי. הקבוצה מצאה מנהיג גדול בדמותו של מוהנדס קרמצ'נד גאנדי. גאנדי היה עורך דין שחונך בשיטה הבריטית, הוא השתמש בהפגנות לא אלימות שלהן קרא "סטיאגרה" כדי למחות נגד השלטון הבריטי בהודו. מאמיניו נהגו לשבת ברחובות ללא תנועה, אפילו אם המשטרה הכתה אותם. גאנדי אמר למאמיניו לא לקנות מוצרים בריטיים ולא לעבוד עבורם. הוא בילה שנים אחדות בכלא ושבת רעב לעתים קרובות.
הצבא הבריטי פתח באש נגד קבוצת הודים שהפגינו ב"סטיאגרה" בעיר אמריצר ב-1919. כתוצאה מכך נהרגו 400 איש לא חמושים, והאירו את היהירות העיוורת של שלטון הבריטים בהודו. אירוע זה נחשב לנקודת המפנה במאבק לעצמאות הודו.
בניגוד לגאנדי, באגט סינג ראה צורך באלימות כדרך להיפטר מן הבריטים. סינג, שפירושו אריה, הטמין פצצה במרכז ישיבת המחוקקים. הוא נתפס ע"י הבריטים ונתלה על מעשיו. כיום רחובות רבים ברחבי הודו נקראים על שמו, ויש מוזיאון המוקדש לו במדינת פונג'ב. למרות שהבקשה לעצמאות לא לוותה תמיד בשלום אותו ביקש גאנדי, היא ניצחה לבסוף, והמשנה למלך הלורד לואי מאונטבטן הכריז כי השלטון הבריטי יסתיים ב-14 באוגוסט 1947, אולם הודו תחולק בין מדינה הינדית - הודו, למדינה מוסלמית - פקיסטן, בניגוד לחזונו של גאנדי לחיים משותפים של מוסלמים והינדים בהודו אחת. בשל אזהרות של אסטרולוגים מפני ביש מזל ביום העצמאות המיועד הוכרזה עצמאות הודו רק עם כניסת יום ה15 באוגוסט 1947, וכך הכריז ג'והרלל נהרו: "בשעת חצות, כשהעולם נם את שנתו, מתעוררת הודו לחיים ולחרות."
בחודש שאחרי החלוקה ועצמאות שתי המדינות, 4 מיליון הינדים ומוסלמים העבירו את ביתם לצד הנכון של הגבול. היה זה אסון גדול, וכחצי מיליון אנשים נהרגו במהומות שבין ההינדים למוסלמים. גאנדי הפסיק את המהומות בכלכותה ובדלהי ע"י שביתות רעב, אך ב-1948 הוא נרצח ע"י קיצוני הינדי שחשב שגאנדי רך מדי כלפי המוסלמים.
אזור קשמיר נתון במחלוקת בין הודו לפקיסטן מאז הכרזת העצמאות של שתי המדינות. כמעט מיד לאחר הכרזת העצמאות פקיסטן והודו פתחו במלחמה על קשמיר, ולאחר מכן נלחמו עליו שוב ב1965 ו1971. למרות שפסיקטן הפסידה ברוב הקרבות, גורל האזור טרם הוכרע. המצב הזה גורם לאי יציבות מתמדת בין הודו לפקיסטן שגבל באיומים גרעיניים, אולם לאחרונה (2004) שתי השכנות ניסו ליישב את הסכסוך בדרכי שלום.
פוליטיקה
כלכלה
המטבע ההודי הוא הרופי. שער החליפין (פברואר 2004) הוא כ-45 רופי לדולר אמריקאי.
גאוגרפיה
דולר אמריקאי
הודו היא מדינה גדולה מאוד (7 בעולם) משתרעת על פני 3,000,000 ק"מ מהרי ההימליה ועד האוקיינוס ההודי. המדינה נמצאת בדרום אסיה ותופסת את רוב תת היבשת ההודית. היא גובלת עם פקיסטן, סין, בנגלדש, מיאנמר, נפאל, ובהוטן, כאשר בהאוקיינוס ההודי נמצאות בסמוך להודו סרי לנקה והאיים המלדיביים.
מבחינה טופוגרפית היא גובלת עם הים הערבי בדרום מערב, האוקיינוס ההודי בדרום-מזרח ובדרום, עם הרי ההימלאיה בצפון ועם נהר הגאנגס במזרח.
המדינה מחולקת לארבעה חלקים: הרי ההימלאיה, שפלות הנהרות הגדולים, מדבר תר, ורמת דקאן. בצפון מזרח נמצאות בתחום הרפובליקה של הודו רק המורדות הנמוכים של הרי ההימלאיה, לא כך בצפון מערב הודו, שם נמצאים הרים מהגבוהים בעולם, כהר הקאנצ'נג'ונגה בגבול נפאל (שלישי בגובהו בעולם). דרומה משם שוכנים עמקי הנהרות הגדולים היורדים מהרים אלה, ובראשם: הגנגס, האינדוס ובראהאמאפוטרה. נהרות אלה יוצרים גאיות ענק אשר נמשכים גם מעבר לגבולות הודו- במערב לפקיסטן ובמזרח לבנגלדש. נהרות אלו מהווים יחידה גאוגרפית רצופה מהאוקיינוס ההודי אל הים הערבי. באזורים אלו נמצאת צפיפות האוכלוסין הגדולה ביותר בהודו. דרומה לנהרות משתרע מדבר תר. שיטחו כ-100,000 קמ"ר. החלק הדרומי של הודו הוא חצי אי דמוי משולש. זוהי רמת דקאן שגובהה הממוצע הוא 800 - 1,000 מ' והיא סגורה בין הרים: בצפון- הרי וינהייה, במערב-הגהאטים המערביים, ובמזרח הרי הגהאטים המזרחיים.
אקלים
בראהאמאפוטרה
האקלים ברוב שטחה של הודו הוא מונסוני. יש שלוש עונות עקריות בהודו: עונה שחונה וקרה יחסית (נובמבר פברואר) , עונה שחונה וחמה, ועונה גשומה וחמה בה יורדים גשמי המונסון. לעומת זאת יש הבדל רב בכמות המשקעים: בגבול בנגלדש נמדדה כמות של 10,600 מ"מ לשנה (שיא עולמי) ובמדבר נמדדה כמות של 500 מ"מ לשנה.
ערים חשובות
בירת הודו היא ניו דלהי. ערים חשובות נוספות: כלכותה, מומביי, מדראס, בנגלור, אחמדבד, היידראבד, קנפור, נאגפור, פונה, לוקנו, אגרה, ואראנאסי.
מדינות וטריטוריות
ואראנאסי
הודו מחולקת ל 28 מדינות (ובכל מדינה יש חלוקה נוספת למחוזות), 6 טריטוריות-איחוד, וטריטוריה אחת של בירת המדינה - דלהי. בכל מדינה השלטון נבחר בבחירות מקומיות בעוד שבטריטוריות-האיחוד השלטון ממונה על ידי המדינה.
מדינות:
טריטוריות איחוד:
# איי אנדמן וניקובר
# צ'נדיגאר
# דאדרה ונאגר הבלי
# דאמן ודיאו
# לקשאדוויפ
# פונדיצ'רי
טריטוריה של בירת המדינה:
- דלהי
בניגוד למעצמות ומדינות שונות, להודו אין טענה לבעלות על אנטארקטיקה, אולם יש לה שם שני בסיסים מדעיים - מאיטרי ודקשין גנגוטרי.
דמוגרפיה
דת
הינדואיזם (83% מהאוכלוסיה הם הינדואים), אסלאם (11% מהאוכלוסייה), נצרות (2.6%), ג'ייניזם (כ-5 מיליון) ובודהיזם (כ-4 מיליון)
דת ההינדואיזם מכתיבה את אורח חיים בהודו, בעיקר בשיטת הכיתות (הקסטות): יש כ-3000 כיתות שונות בחברה ההינדואית. בראש הקסטות עומדת כת הברהמינים, שהם המנהיגים הרוחניים ופרשני כתבי הקודש, הנקראים "ודות". אחריה: כת הקשטריה - כת המלכים והלוחמים. הכת השלישית - כת הואישיה, שהיא כת הסוחרים, ואחרונה - כת הסודרה, כת האיכרים ובעלי המלאכה. יש בחברה ההינדואית גם "טמאים", שהם אסורים במגע ועובדים בעבודות הבזויות, וסובלים השפלות מצד ההודים האחרים.
ההינדים מאמינים באמונת גלגול הנשמות, הטוענת שנשמתו של אדם עוברת גלגולים שנים ולא מוצאת מנוח, עד אשר היא מתמזגת עם האל, ואין היא צריכה לעבור גלגולים נוספים.
האלים הראשיים בדת ההינדואיזם הם: ברהמה, שהוא בורא העולם, לפי האמונה ההינדית, וישנו - משמר היקום, שיווה - כח ההרס שבעולם.
לפי האמונה ההינדית פרות הן קדושות, ואין לאכול מבשרן.
תרבות
קולנוע
הקולנוע ההודי הוא האמנות הנפוצה ביותר כיום. היקף תעשיית הקולנוע ההודי הוא עצום. הודו מייצרת כ-700 סרטים בשנה, יותר מכל ארץ אחרת בעולם. מרכז עשיית הסרטים הוא בעיר מומביי, שזכתה לכינוי בוליווד.
רוב הסרטים ההודיים מרצים את העדפות הקהל בשילוב של פעולה, רומנטיקה, מוזיקה ומאבק אלוהי כנגד הרוע, וכל זה בסרט אחד. סרט מסוג זה נקרא מסלה, כפי שמסלה היא שילוב של תבלינים הודיים.
המוזיקה היא החלק החשוב ברוב הסרטים, רוב השחקנים מפסיקים כדי לשיר, ומאוחר יותר שירים אלו הופכים לשירי פופ פופולריים. יש לציין שהסרטים מוקלטים ב 2 או 3 שפות כדי להבטיח לעצמם קהל רב.
סטיאג'יט ריי (1921-1992) היה אחד מבמאי הסרטים הידועים והנערצים ביותר. הוא עבד בכלכותה, עיר הרחוקה אלפי קילומטרים מבומביי, ויצר סרטים שלא היו חזקים ביותר בתחום השירה והריקוד, אך חזקים בעוצמתם הריגושית , בדרמות שהראו את החיים וההיסטוריה של העם ההודי. סרטיו הידועים הם "עולמו של אפו" ו"רעם מרוחק".
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אסיה
-
קטגוריה:חבר העמים הבריטי
als:Indien
[[got:
רפובליקה
רפובליקה, כל משטר שאין בו מלך או שליט עליון אחר בעל תואר אחר העובר בירושה. המילה מקורה מהביטוי הלטיני "res publica" שפירושו "ענייני הציבור" ומכאן משתמע כי רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור. אולם, רפובליקה אינה בהכרח גם דמוקרטיה (לדוגמא ברית המועצות), ודמוקרטיה יכולה להתפתח גם במסגרת של מונרכיה חוקתית (לדוגמא בריטניה הגדולה).
עם זאת, רפובליקה מבוססת על ההכרה בריבונותם של אזרחיה, המוליכה לביטולן של זכויות יתר העוברות בירושה והתורמת להיווצרות משטר ייצוגי מסוג זה או אחר. בדרך כלל ברפובליקה ראש השלטון נבחר בידי הציבור והוא מכהן לתקופת זמן קצובה, שאחריה נערכות בחירות חדשות והוא יכול להיבחר מחדש או לפנות את מקומו לנבחר אחר.
הרפובליקה העתיקה ביותר היא הרפובליקה הרומית ששלטה ברומא בין השנים 509 עד 44 לפני הספירה אולם יש טענות כי גם בתרבות האכדית היה קיים המושג.
סן מרינו אחת המדינות הקטנות ביותר על פני כדור הארץ, רואה בעצמה את הרפובליקה העתיקה בעולם. היא נוסדה כבר בשנת 301 לספירה, והחוקה שלה - התקפה עד עצם היום הזה - נכתבה ב-1600
קטגוריה:ממשל ומדיניות
ja:共和制
תת היבשת ההודיתתת היבשת ההודית הוא אזור בדרום מזרח אסיה הכולל את הודו ואת הארצות המקיפות אותה (בנגלדש, בהוטאן, נפאל, פקיסטן וסרי לנקה). אזור זה תחום מצפון ע"י הרי ההימלאיה והוא למעשה מהווה לוח יבשתי נפרד מאסיה. השטח של תת היבשת הוא אחד המאוכלוסים ביותר בעולם והוא כמיליארד ורבע תושבים (רובם בהודו).
קטגוריה:אסיה
מצרים
מצרים (جمهورية مصر العربية "גומהוריית מסר אל-ערבייה") היא החשובה והמאוכלסת ביותר בין המדינות הגובלות בישראל ובין מדינות ערב בכלל. מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון ולחוף הים האדום (ים סוף) במזרח. בצפון מזרח גובלת בישראל, במערב בלוב ובדרום בסודן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במרכזה. זאת משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס שעובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתא בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתא זו מרוכזים השטחים החקלאיים.
מצרים נמצאת ביחסי שלום עם ישראל. לאחר חתימת הסכם השלום בשנת 1979.
מקור השם
השם מצרים נזכר בספר בראשית כשמו של אחד מבניו של חם (בנו של נח). בהמשך ספר בראשית נזכר השם מצרים כשם של ארץ. יש להניח שהשם מצרים היה ידוע כשם של מקום עוד לפני שיוחס לאחד האבות הקדמונים. מקור השם אינו ברור, במיוחד לאור העובדה שהמצרים הקדמונים עצמם לא השתמשו בו. מצרים הייתה ידועה כ"שתי הארצות", כיוון שנוצרה מאיחוד של שתי ממלכות פרה־היסטוריות (בתקופת נער-מר, הידוע גם כמלך נמס). ייתכן שזו הסיבה לסיומת הזוגי בשם "מצרים", אם כי סיומת זו הייתה מקובלת ממילא בשמות מקומות. השם הערבי המודרני של מצרים דומה מאוד לשם העברי. ייתכן שמדובר בשם שהתגלגל בשפות שמיות רבות, או שהערבית שאלה את השם מארמית או מעברית.
התושבים הקדומים במצרים, אשר ישבו בה בתקופת הממלכה הפרעונית, קראו לה קרמיט, כלומר "אדמה שחורה". זאת בשל צבעה השחור של האדמה הפוריה בעמק הנילוס, וכדי להבדילה מ"דוהראט", "אדמה אדומה", שהיה הכינוי לאדמת המדבר שמסביב למצרים.
בתקופה הפרעונית נעשה שימוש גם בשם הות-קה-פתאח שפירושו הוא "מקדש האל פתאח בעיר קה" (שמה המוקדם של העיר מוף, היא ממפיס). השם השתבש בפי היוונים והפך לאגיפטוס, ממנו נגזר שמה של מצרים בשפות המערב, וכן שמם של הקופטים - המצרים הנוצרים.
היסטוריה
אחרי פלישת ההיקסוסים וגירושם לאחר 150 שנה, בשנת 1570 לפני הספירה לערך, המצרים יצאו למסע כיבושים, אך האימפריה המצרית לא החזיקה מעמד זמן רב. האימפריות הגדולות של העת העתיקה - פרס ובבל כבשו אותה והפכו אותה לחלק מנחלתם. למרות הכיבושים, המצרים שמרו על תרבות יחודית, וכאשר אלכסנדר הגדול כבש אותה בשנת 332 לפני הספירה הוא מצא תרבות שונה ומרתקת. לאחר התפרקות האימפריה של אלכסנדר, אחד מהגנרלים שלו, תלמי בן לאגוס, ניכס לעצמו את מצרים והיא היתה תחת שלטון בית תלמי עד המאה הראשונה לפנה"ס.
אלכסנדר הגדול
לאחר שלטון בית תלמי נכבשה מצרים על ידי צבאות רומא. כאשר האימפריה הרומית חולקה לשניים, מצרים עברה לאימפריה הרומית המזרחית - ההאימפריה הביזנטית. במאה ה־8 נכבשה ע"י המוסלמים. חשוב לציין, שהמצרים של היום הם צאצאי המצרים הקדומים ולא צאצאי ערבים. במאה ה־12 לספירה, עלתה במצרים שושלת הממלוכים ששלטה בה עד המאה ה־16 ואז היא נכבשה שוב, הפעם ע"י האימפריה העותומנית.
היו ניסיונות שונים של הנוצרים לכבוש את מצרים, אחד המפורסמים הוא מסע הצלב ה־7 וניסיונו של נפוליון, אך רק האנגלים הצליחו בכך בסוף המאה ה־19. בשנים הללו עלתה חשיבות מצרים בגלל פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 שחיברה בין אירופה לאסיה והחוף המזרחי של אפריקה. במיוחד היתה חשובה התעלה לבריטים ששלטו בהודו.
במלחמת העולם הראשונה שימשה כבסיס אנגלי, שממנו תקפו הבריטים את הטורקים בארץ ישראל. במלחמת העולם השנייה שימשה כמחסום אחרון לפני גייסותיו של רומל מלכבוש את ארץ ישראל ולהשתלט על תעלת סואץ.
עוד קודם למלחמת העולם השנייה, בשנת 1922 קיבלה מצרים עצמאות חלקית. לאחר המלחמה הפכה מצרים למדינה ריבונית תחת שלטון מלוכני של המלך פארוק. בשנת 1952 התבצעה הפיכה של קצינים בצבא המצרי שהעלו לשלטון את הגנרל מוחמד נאגיב. שנתיים מאוחר יותר הדיח אותו גמאל עבד אל נאצר ששימש כנשיא מצרים עד מותו בשנת 1970.
בשנת 1958 התאחדה מצרים עם סוריה ליצירת "הרפובליקה הערבית המאוחדת". במסגרת ניסיונה לצרף גם את תימן לאיחוד, היא התערבה במלחמה שם. האיחוד התפרק בשנת 1961 אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971.
את נאצר ירש אנואר סאדאת ששלט עד הרצחו בשנת 1981. מאז שולט במצרים חוסני מובארק.
מצרים ומדינת ישראל
חוסני מובארק
עם הקמת מדינת ישראל פלש הצבא המצרי לדרום הארץ, כחלק ממתקפה מתואמת של צבאות מדינות ערב השכנות. המלחמה הסתיימה בהסכם שביתת נשק שנחתם באי רודוס, ואשר קבע את הגבול בין מצרים למנדט הבריטי כקו שביתת הנשק, למעט רצועת עזה שהועברה לידי מצרים.
בשנת 1956 פלשה ישראל לסיני בהתקפה מתואמת עם בריטניה וצרפת. בריטניה וצרפת שאפו להחזיר לידיהן את תעלת סואץ שהולאמה על־ידי מצרים זמן קצר קודם לכן. ישראל הייתה מעוניינת בחיסול בסיסי הפדאיון שתקפו מטרות בישראל לעתים קרובות. ישראל כבשה את רצועת עזה וחצי האי סיני, אולם בלחץ ארצות הברית וברית המועצות נסוגה והסכימה להפרדת כוחות על בסיס קו שביתת הנשק.
ב־1967 גברה שוב המתיחות בין ישראל למצרים, כיוון שמצרים הפרה את הסכם הפרדת הכוחות, סילקה את משקיפי האו"ם מסיני ומרצועת עזה וסגרה את מיצרי תירן. במקביל החלה מצרים בתיאומים צבאיים עם מדינות ערב אחרות לקראת מתקפה על ישראל. ישראל פתחה במתקפת מנע נגד מצרים, ירדן וסוריה במה שנודע מאוחר יותר כמלחמת ששת הימים. במלחמה זו כבשה ישראל שוב את רצועת עזה וחצי האי סיני.
ב־1973 התקיפה מצרים את ישראל במפתיע במה שנודע בישראל כמלחמת יום הכיפורים ובמצרים כמלחמת אוקטובר או מלחמת רמדאן. המצרים הצליחו לכבוש חלקים מחצי האי סיני, אולם לקראת סוף המלחמה הצליחו כוחות ישראלים לכבוש שטחים ממערב לתעלת סואץ ולכתר את הכוחות המצריים בסיני. ב־1974 נחתם הסכם הפסקת אש שבו הוחזר אזור התעלה למצרים, ואשר סיים למעשה את מצב המלחמה בין מצרים לישראל.
מפנה דרמטי ביחסים בין המדינות אירע בנובמבר 1977 עם ביקורו של נשיא מצרים דאז, אנואר סאדאת בישראל ונאומו בכנסת. שנתיים לאחר הביקור נחתם הסכם השלום.
כיום הגבול בין ישראל למצרים שקט. ישראלים רבים מטיילים בחצי האי סיני, השייך למצרים. עם זאת השלום נחשב ל"שלום קר", ובמצרים קיימת עוינות רבה כלפי ישראל, ואלו מהחוגים התרבותיים והמשכילים היוצרים עמה קשרים מנודים ומוחרמים.
פוליטיקה
סיני ובמזרח התיכון.]]
מצרים היא רפובליקה. חוסני מובארק הוא נשיאה של מצרים מאז 14 באוקטובר 1981. הוא מנהיג המפלגה הלאומית דמוקרטית שמנהיגה את מצרים מאז הקרע עם סוריה ב־1978. מצרים הייתה המדינה הערבית הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל. משרדיה הקבועים של הליגה הערבית נמצאים בקהיר. במצרים יש בחירות רב מפלגתיות, אך משקיפי זכויות אדם בינלאומיים מעלים דאגה באשר לחופש הביטוי, הממשלה מתערבת בבחירות מקומיות וכו'.
כלכלה
כלכלת מצרים מתבססת במידה רבה על מאגרי הנפט והגז הטבעי הגדולים הנמצאים בתחומה. בנוסף לכך יש בה מרבצים של פוספטים, מנגן, אורניום, אבן גיר וגבס. החקלאות תורמת 16 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה 40 אחוזים בקירוב מכוח העבודה במשק. רק כשני אחוזים משטחה של מצרים ניתנים לעיבוד חקלאי, רובם בהשקיה. הגידולים העיקריים הם כותנה, אורז, תירס, חיטה, קטניות, פירות, ירקות, בקר, תאואים, כבשים ועזים. ענף חקלאי חשוב נוסף הוא ענף הדיג. בתעשייה מועסקים כ־22 אחוזים מכוח העבודה במצרים והיא תורמת כ־34 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי. המוצרים העיקריים הם טקסטיל, מוצרי מזון, כימיקלים, נפט ומוצריו, מלט וחומרי בנייה. בנוסף לחקלאות ולתעשייה, תופסת התיירות מקום חשוב בכלכלת מצרים.
גורמים נוספים ואקוטיים, המשפיעים על הכלכלה המצרית, הם מיסי המעבר בתעלת סואץ ומט"ח נכנס מעובדים מצריים-זרים במדינות ערביות שכנות ובאיזור המפרץ הפרסי.
חלוקה אדמניסטרטיבית
מצרים מחולקת ל־26 מחוזות (רבים:מוחפזט ; יחיד:מוחפזח):
במרבית המחוזות צפיפות האוכלוסיה היא 1,000 איש לקמ"ר אולם במחוזות הגדולים צפיפות האוכלוסיה היא 2 איש לקמ"ר.
גאוגרפיה
צפיפות האוכלוסיה
מצרים גובלת בצפון מזרח עם ישראל ועם רצועת עזה, במערב עם לוב ובדרום עם סודן, גבולותיה עוברים בלב המדבר, והם נמשכים ברוב אורכם בקו ישר כסרגל. מקור המים העיקרי ומרכז המדינה הוא נהר הנילוס שעובר לאורכה. מצרים שולטת על תעלת סואץ המחברת את הים התיכון והים האדום.
חלק ממדבר סהרה והמדבר הלובי מצויים במצרים.
תפקידה הגיאופוליטי החשוב נובע ממקומה האסטרטגי: כגשר בין אפריקה לאסיה, וכמעבר בין הים התיכון והאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ.
דמוגרפיה
מצרים היא המדינה הערבית המאוכלסת ביותר, עם כ־70 מיליון אנשים והמדינה השנייה באפריקה מבחינת מספר תושביה, אחרי ניגריה. כמעט כל האוכלוסיה מתרכזת לאורך הנילוס, במיוחד באלכסנדריה ובקהיר ולאורך הדלתא בקרבת תעלת סואץ. למעשה, כמעט כל האוכלוסייה מרוכזת ב-2% משטח המדינה (כ-20 אלף קמ"ר מתוך כמיליון קמ"ר), ולפיכך עמק הנילוס הוא אחד האזורים הצפופים בעולם. כיוון שהסיכוי לפתח את שטחי המדבריות ממערב וממזרח לעמק הנילוס קטנים בשל האקלים הקשה השורר בהם, משקיעה ממשלת מצרים מאמצים רבים בפיתוח סיני, ובהמרצת תושבים מצרים לעבור לשם. ההיענות לכך אינה גדולה כיוון שסיני מרוחקת מהמרכזים העירוניים החשובים של מצרים. בשל האבטלה הגבוהה, מצרים רבים משמשים כפועלים במדינות ערב אחרות, בעיקר בערב הסעודית ובמדינות המפרץ הפרסי, ולפיכך מתגוררים מחוץ למצרים במשך שנים רבות.
קישורים חיצוניים
- [http://www.glyphdoctors.com Glyphdoctors.com] - קורסים מקוונים ב-hieroglyphics וב-Egyptology
- [http://www.cairo.org Cairo.org] - היסטוריה, תמונות ומידע על העיר
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אפריקה
קטגוריה:מדינות ערב
-
als:Ägypten
ja:エジプト
ko:이집트
ms:Mesir
simple:Egypt
th:ประเทศอียิปต์
zh-min-nan:Ai-ki̍p
1920
אירועים
- 2 בפברואר - אסטוניה מכריזה על עצמאותה מהאימפריה הרוסית.
- 1 במרץ - נפילת תל חי.
- 31 במרץ - בסעיף 160 של חוזה ורסאי הוחלט על הגבלת הצבא הגרמני באופן משמעותי. 100 אלף חיילים גרמנים יכלל הצבא הגמני סך הכול.
- 23 באפריל - מועצת העם בתורכיה מוקיעה את השלטון של הסולטן מוחמד השישי, ומכריזה על חוקה זמנית.
- 28 באפריל - אזרביג'אן מצורפת לברית המועצות.
- 4 ביוני - חוזה טריאנון לחלוקת שטחי אוסטרו-הונגריה נחתם בצרפת.
- 24 ביולי - קרב מרג' עיון בלבנון בין כוחות סוריים בראשות פייסל הראשון לצבא הצרפתי. הסורים מפסידים ופייסל מגורש מאוחר יותר.
- 18 באוגוסט - מוכנס התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, המקנה זכות בחירה לנשים.
- 25 באוגוסט - הצבא האדום מפסיד לפולנים בקרב על ורשה במלחמת פולין-רוסיה.
- 31 באוגוסט - תוכנית הרדיו הראשונה בעולם משודרת בדטרויט שבמישיגן, ארצות הברית.
- 11 בנובמבר - גופת החייל האלמוני נטמנת מתחת לשער הניצחון.
- 21 בנובמבר - טבח "יום א' שטוף הדמים" בדבלין. 12 צופים ושחקנים במשחק כדורגל נרצחים, כ-60 נפצעים.
נולדו
- 2 בינואר - אייזיק אסימוב, סופר מדע בדיוני (נפטר ב-1992)
- 10 במרץ - בוריס ויאן, סופר ומשורר צרפתי (נפטר 1959)
- 16 במרץ - לאו מקקרן, שחקן ("רמפול") (נפטר 2002)
- 7 באפריל - ראווי שנקר, מוזיקאי הודי
- 18 במאי - האפיפיור יוחנן פאולוס השני (נפטר 2005)
- 26 במאי - פגי לי, זמרת (נפטרה 2002)
- 10 ביולי - דיוויד ברינקלי, מגיש טלוויזיה (נפטר 2003).
- 10 ביולי - אוון צ'מברליין, פיזיקאי אמריקאי, חתן פרס נובל לפיזיקה 1959.
- 17 ביולי - חואן אנטוניו סמרנש, יושב ראש הוועד האולימפי הבינלאומי.
- 21 ביולי - אייזיק שטרן, כנר (נפטר 2001).
- 16 באוגוסט - צ'ארלס בוקובסקי, משורר (נפטר 1994).
- 21 באוגוסט - כריסטופר רובין מילן, בנו של א.א. מילן וההשראה לדמותו של כריסטופר רובין בספרי פו הדב (נפטר 1996)
- 29 באוגוסט - צ'ארלי פארקר, סקסופוניסט ומלחין ג'אז (נפטר 1955)
- 1 באוקטובר - ולטר מתאו, שחקן אמריקאי (נפטר 2000)
- 8 באוקטובר - פרנק הרברט, סופר מד"ב (נפטר 1986).
- 6 בדצמבר - דייב ברובק
- 20 בדצמבר - ואינו לינה, סופר פיני
נפטרו
- 24 בינואר - אמדאו מודליאני צייר יהודי ממוצא איטלקי (נולד 1884)
- 1 במרץ - יוסף טרומפלדור (נולד 1880).
- 21 במרץ - שלום דובער שניאורסון האמדו"ר החמישי בקרב אמדו"רי חב"ד (נולד 1860)
- 14 ביוני - מקס וובר, סוציולוג.
ראו גם
- 1920 בקולנוע
- 1920 בספרות
- 1920 במוזיקה
- 1920 בפוליטיקה
- 1920 במדע
- 1920 בספורט
----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1915 1916 1917 1918 1919 - 1920 - 1921 1922 1923 1924 1925
קטגוריה:שנים
nb:1920
המאה ה-11(המאה ה-10 - המאה ה-11 - המאה ה-12 - לוח אירועים בהיסטוריה)
המאה ה-11 היא התקופה שהחלה בשנת 1001 והסתיימה בשנת 1100. בתקופה זו החלו ימי הביניים הנורמניים.
ארועים
- 1066 - ויליאם הכובש מנורמנדי כובש את בריטניה, אחרי ניצחון בקרב הייסטינגס.
- 1096 - האפיפיור אורבן השני מכריז על מסע צלב לשחרור המקומות הקדושים בארץ ישראל מידי המוסלמים.
- 1099 - מסע הצלב הראשון מסתיים בכיבוש ירושלים.
אנשי שם
- ויליאם הכובש
אישים ביהדות
- רבי משה בן מימון (1138 -1204)
המצאות ותגליות
----
-
11
קטגוריה: היסטוריה כללית של ימה"ב
ja:11世紀
ko:11세기
th:คริสต์ศตวรรษที่ 11
המאה ה-16(המאה ה-15 - המאה ה-16 - המאה ה-17 - לוח אירועים בהיסטוריה)
המאה ה-16 היא התקופה שהחלה בשנת 1501 והסתיימה בשנת 1600.
ארועים
- בניית חומות ירושלים בשנים 1535 - 1538 על ידי סולימאן הראשון.
- ייסוד התנועות הנוצריות הנצרות הפרוטסטנטית והפוריטניות.
- הספרדים) משתלטים על רוב יבשת דרום אמריקה.
- האירופאים מגלים ומשתלטים על אינדונזיה ואיי מרקיזה.
- האימפריה העותומנית.
- תחילתו של סגנון הבארוק באירופה.
אנשי שם
- נוסטרדמוס, רופא ואסטרולוג צרפתי ממוצא יהודי (1503 - 1566). התפרסם לראשונה בזכות טיפול רפואי חדשני שלו למגיפה שפרצה בשנת 1546, אך הוא ידוע בעיקר ככותב חרוזים של מאות בתים שהתיימרו לנבא את העתיד.
אישים ביהדות
- רבי יוסף קארו, מחבר שולחן ערוך (1488 - 1575).
- רבי משה איסרליש, מחבר "המפה" על שולחן ערוך (1520 - 1572).
- רבי יעקב בן יצחק אשכנזי - פוסק ודרשן, שפרסם את הספר צאינה וראינה (1550-1624).
- ישעיה הלוי הורוביץ (המכונה השל"ה הקדוש) - מגדולי רבני אשכנז, מחבר היצירה בתחום המוסר היהודי "שני לוחות הברית" (1565 - 1630).
- רבי יצחק לוריא או האר"י, גדול מקובלי צפת - (? - ?).
פילוסופים
- מישל דה מונטיין, פילוסוף צרפתי ממוצא יהודי (1533- 1592). מחבר ספר 'המסות'.
אמנים
- מיכלאנג'לו בואונרוטי, פסל וצייר איטלקי (1475 - 1564).
- מיגואל דה סרוואנטס, סופר ספרדי, מחבר הספר דון קישוט (1547 - 1616).
- ויליאם שייקספיר, מחזאי ומשורר אנגלי (1564 - 1616).
מדענים
- גלילאו גליליי, מדען איטלקי (1564 - 1642).
- קלוד באשה, מתמטיקאי וחידונאי צרפתי (1581 - 1638).
מדינאים
- מרטין לותר, מייסד הנצרות הפרוטסטנטית (1483 - 1546).
- הרנאן קורטס, כובש את מקסיקו בשמה של ספרד (1485 - 1547).
- תומס מור, פוליטיקאי וסופר אנגלי (1478 - 1535).
- המלך הנרי השמיני מאנגליה (1491 - 1547).
- המלך פרנסואה הראשון, מלך צרפת, נחשב לשליט הרנסאנסי הראשון של ארצו (1494 - 1547).
- סולימאן הראשון "הגדול", שליט האימפריה העותומנית (1494 - 1566).
- קרל החמישי, הראשון שהוכרז כמלך ספרד (1500 - 1558).
- פיליפ השני מספרד, שהכריז על עצמו מנהיג הזרם הנוצרי שהתנגד לרפורמציה.
- אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה (1533 - 1603).
- המלך אנרי הרביעי מצרפת, מסיים את מלחמות הדת בצרפת, ואיחד את הממלכה תחת שלטונו (1553 - 1610).
המצאות ותגליות
- גלגל הטוויה יוצר מהפך בייצור הטקסטיל.
- תירס, תפוחי אדמה, שוקולד ועגבניות הגיעו לאירופה.
- גלילאו גליליי מגלה את שוויון הזמן של תנודות המטוטלת וממציא את המאזניים ההידרוסטטיים (1587-1583). ומבצע ניסויים בנפילת הגופים מעל המגדל הנטוי בפיזה (ב1591-1590).
- התפתחות כלי נשק: התותח, האקדח, הארקבוז, המוסקט.
----
-
קטגוריה:היסטוריה כללית של ימה"ב
16
ja:16世紀
ko:16세기
th:คริสต์ศตวรรษที่ 16
האימפריה המוגוליתהאימפריה המוגולית היתה אימפריה ששלטה בתת היבשת ההודית מתחילת המאה ה-16 עד לקריסתה הסופית באמצע המאה ה-19. היא נוסדה על ידי באבור (Babur) כשהביס את איברהים לודי (Ibrahim Lodi), האחרון בסולטני דלהי בקרב הראשון של פניפט. האימפריה איבדה שטחים רבים לכיבושי שר שאה (Sher Shah) בזמן שלטונו של חומאיון (Humayun), אך תחת שלטון אכבר (Akbar) התרחבה האימפריה באופן משמעותי, והמשיכה לגדול עד תום תקופת שלטונו של אאורנגזב (Aurangzeb). לאחר מותו בשנת 1707 החלה האימפריה בשקיעה מדודה ואיטית בכוחה, למרות שהיא שמרה על כל סממני השלטון למשך כ-150 שנים נוספות. בשנת 1739 היא הובסה על ידי צבא פרסי בראשות נדיר שאה (Nadir Shah). בשנת 1756 צבאו של אחמד שאה (Ahmed Shah) בזז את דלהי שוב. התבוסה הסופית הייתה מידי האימפריה הבריטית בשנת 1857, למרות שאז הייתה האמפריה מושג סמלי למעשה, ללא כוח ממשי.
דת
האימפריה המוגולית היתה מוסלמית, למרות שרבים מנתיניה, מפשוטי העם ועד פקידים בכירים, היו הינדים. כשבאבור הראשון יסד את האימפריה, הוא לא הדגיש את השתייכותו הדתית, אלא יותר את מורשתו התורכית. (השם "מוגול" הופיע ככל הנראה במאה ה-19. הוא נגזר ככל הנראה מ"מונגול" - ענף אחר בעץ המשפחה של באבור). תחת שלטונו של אכבר, בית המשפט ביטל את ה"ג'יזיה", המס על לא-מוסלמים, ואת לוח השנה המוסלמי הירחי לטובת לוח שנה שמשי, שהתאים יותר לחקלאות. שינויים אלו בוטלו מאוחר על ידי אאוראנגזב, שנודע כמאמין אדוק, אך גם תחת אאוראנגזב, רבע מנסיכי חצר המלכות היו הינדים.
כלכלה ופוליטיקה
המוגולים השתמשו בשיטה של מאנסאבדארים לקביעת מיסי מקרקעין. הקיסר (שתוארו היה "באדשאה" או "סגן שאה" ביחס לשאה של פרס, הקיסר של כל הקיסרים) העניק זכויות לגבות מסי מקרקעין ל"מאנסאבדר" בתמורה להבטחת חיילים בעת מלחמה. ככל ששטח האדמה שהוענק היה גדול יותר, כך נדרש ה"מאנסאבדר" להבטיח יותר חיילים. ה"מאנסאב" לא עבר בירושה, ובידי הקיסר היתה הסמכות לבטלו, מה שנתן כוח שליטה רב בידי השלטון המרכזי על המאנסאבדארים.
המוגולים הגדולים (ה"בהאדשים של הינדוסטן")
- באבור (1526-1530)
- חומאיון (1530-1556)
- אכבר (1556-1605)
- ג'אהאנג'יר (1605-1627)
- שאה ג'הן (1627-1658)
- אאוראנגזב (1658-1707)
היווצרות האימפריה ותקופת באבור
בתחילת המאה ה-16, צאצאי הפולשים המונגולים, תורכים, פרסים והאפגנים לדרום-מערב אסיה – המוגולים – פלשו להודו תחת הנהגתו של זהיר-אוד-דין באבור. באבור היה נינו של טימור לנק, שפלש להודו ובזז את דלהי ב-1398 והנהיג אימפריה קצרת-ימים שמרכזה היה בסמרקנד (באוזבקיסטן של היום) שאחדה את המונגולים בפרס (אבותיו של באבור) ועמים מערב-אסייתים אחרים. באבור גורש מסמרקנד ובתחילה קבע את מרכז שלטונו בקאבול בשנת 1504; מאוחר יותר הפך לשליט המוגולי הראשון (1526-1530). תוכניתו היתה להרחיב את שליטתו מזרחה לתוך פונג'ב, לשם ביצע מספר פשיטות. ואז, הזמנה מראש שבט אפגני אופרטוניסטי בפונג'ב הביאה את באבור ממש ללב סולטנות דלהי, שם שלט איברהים לודי (1517-1526).
באבור, מפקד צבאי למוד קרבות, נכנס להודו בשנת 1526 עם צבאו המאומן שמנה 12,000 לוחמים כדי להתעמת עם צבאו המסורבל והמפוצל של הסולטן, שמנה מעל 100,000 איש. באבור הביס את צבא הסולטן באופן נחרץ בפניפט (בערך תשעים ק"מ צפונית לדלהי). הוא השתמש בארטילריה ניידת וטכניקות פרשים מתקדמות, והשיג ניצחון מוחץ. בשנה שלאחר מכן, הוא הביס גם את קונפדרציית רג'פוט בהנהגת ראנה סנג'ה. בשנת 1529 הביס באבור את הכוח המשותף של הצבאות האפגנים וצבא סולטן בנגל, אך נפטר בשנת 1530, בטרם הספיק לממש את השגיו הצבאיים. הוא השאיר אחריו את זכרונותיו ("באבור נאמאה"), מספר גנים מרהיבים בקבול, להור ואגרא, וצאצאים שיגשימו את חלומו להקמת אימפריה בהינדוסטאן.
תקופת חומאיון
כשמת באבור, ירש בנו חומאיון (1530-56), חייל גם הוא, משימה קשה. הוא הותקף מכל עבר בטענה האפגנית לכס המלכות ההודי, טענות נגד היותו יורש העצר, והמסע האפגני-רג'פוטי לתוך דלהי בשנת 1540. הוא ברח לפרס, שם בילה כמעט עשר שנים כאורחה המושפל של חצר סאפאוויד. בשנת 1545 הצליח לבסס נקודת אחיזה בקבול, העלה מחדש את טענתו לכתר ההודי, הביס את שיר קאן סור, השליט האפגני החזק ביותר, ותפס מחדש את דלהי בשנת 1555.
תקופת אכבר
מותו בטרם עת של חומאיון בשנת 1556 השאיר את המשימה של הרחבת האימפריה לבנו בן ה-13 ג'לאל אוד-דין אכבר (שלט 1556-1605). לאחר ניצחון צבאי בקרב פניפט השני בשנת 1556, העוצר באירם קאן התחיל במדיניות של התרחבות בשמו של אכבר. כשהגיע אכבר לגיל השלטון, הוא החל לשחרר את עצמו מהשפעותיהם של שרים, פלגי החצר, ואינטריגות ההרמון, והוכיח את יכולתו כמנהיג ואת כוח שיפוטו. כ"מכור לעבודה" שכמעט לעולם לא ישן יותר משלוש שעות בלילה, הוא השגיח בעצמו על מימוש המדיניות הציבורית שלו, שיצרה את העמוד השדרה של האימפריה המוגולית למשך יותר מ-200 שנה. הוא המשיך לכבוש, ולספח שטח עצום שנפרש מקבול בצפון-מערב, קשמיר מצפון, בנגל ממזרח, ומעבר לנהר נרמדה במרכז הודו--שטח מקביל בגודלו לטריטוריות המאוריות 1,800 שנה לפניכן.
אכבר בנה עיר בירה מוקפת חומה בשם פאטפור סיקרי (פאטפור - "מבצר הניצחון") ליד אגרא, החל בשנת 1571. הוא בנה שם ארמונות לכל אחת מנשותיו הבכירות, אגם מלאכותי ענק, וחצרות מלוכה מרהיבות. העיר, עם זאת, התבררה כקצרת-מועד, אולי בשל העובדה שאספקת המים לא הספיקה או שאיכותה היתה ירודה, או כמו שכמה היסטוריונים מאמנים, אכבר נאלץ לרכז את עיסוקיו בצפון-מערב והעביר את בירתו בשל סיבות פוליטיות. תהא הסיבה אשר תהא, בשנת 1585 הועברה הבירה ללאהור וב-1599 לאגרא.
אכבר אימץ שתי גישות שונות אך אפקטיביות לשליטה על שטח נרחב והכללת קבוצות אתניות מגוונות בשירות הממלכה. בשנת 1580 הוא קיבל סטטיסטיקות על גביית המיסים בעשור הקודם כדי להבין את מידת היעילות ואת תנודות המחיר של יבולים שונים. בעזרת תודר צאל, מלך מרג'פוט, אכבר הגדיר לוח זמנין לאיסוף המס בו יכולו האיכרים לעמוד, תוך כדי מיקסום הרווח למדינה. המס שנקבע בהתאם למקובל בכל אזור ומידת הבירוא ואיכות האדמה, נע בין שליש למחצית היבול ושולם במזומן. אכבר היה תלוי במידה רבה בזמינדרים בעלי אדמות. הם השתמשו בידע שלהם על המקום ובהשפעתם, כדי לאסוף את המס ולהעביר אותו למשרד האוצר, כאשר הם שומרים לעצמם חלק מההכנסה. כחלק מהשיטה האדמיניסטרטיבית של אכבר, לאריסטוקרטיית הלוחמים (המנסבדרים) היו דרגות (מנסבים) שהתבטאו במספר החיילים הכפופים להם. אריסטוקרטיית הלוחמים קיבלה את שכרה מהמס, שהגיע מג'אגירים (כפרים ששילמו מס) שלא עברו בירושה והיו ניתנים להעברה כמטבע עובר לסוחר.
אכבר היה שליט פיקח, שנהנה מהאתגר של שליטה על אימפריה כה גדולה, והוביל מדיניות של פיוס והטמעה של ההינדים (כולל מריאם אל-זאמאני, האם הראג'פוטית ההינדית של בנו ויורשו, ג'אהאנג'יר), שהיוו את רוב האוכלוסיה. הוא גייס ותגמל ראשי שבטים הינדים ונתן להם עמדות בכירות בממשלו; עודד נישואי תערובת בין האריסטוקטיות המוגולית והראג'פוטית; הרשה לבנות מקדשים חדשים; השתתף בעצמו בחגיגות הינדיות כמו הדיוואלי - פסטיבל האורות; וביטל את הג'יזיה (מס הגולגולת) שהוטלה על הלא-מוסלמים. אכבר המציא תאוריה של "שלטון כהארה אלוהית", ושילב אותה בדת החדשה שיצר - דין-אי-אילאהי (אמונה אלוהית), שכללה את עקרון קבלת בני כל הדתות והכתות. הוא עודד נישואים מחדש של אלמנות, פעל נגד נישואי ילדים, הוציא את מנהג הסאטי מחוץ לחוק, ושכנע את סוחרי דלהי לערוך ימי שוק מיוחדים לנשים, שאחרת היו מוגבלות לבתיהן. בסוף תקופת שלטונו של אכבר, התפרסה האימפריה המוגולית על רוב הודו מצפון לנהר הגודאבארי, חוץ מגונדוואנה במרכז הודו, ששילמה דמי חסות למוגולים, אסאם בצפון-מזרח, וחלקים גדולים של דקאן.
האימפריה של אכבר היתה מוקד אינטלקטואלי ותרבותי. הספריה הקיסרית הענקית כללה ספרים בהינדית, פרסית, יוונית, קשימירית, אנגלית וערבית, כמ השאנאמאה, בגווהטה פוראנב והתנ"ך והברית החדשה. אכבר היא צמע לידע ולאמת בכל מקום בו יכול היה למצוא אותם ובמגוון דרכים. הוא תמך בוויכוחים פומביים ודיאלוגים בין אנשי דת ואינטלקטואלים אחרים שהציגו דעות שונות, וקיבל בברכה את המסיונרים הישועים מהעיר גואה בחצרו. אכבר גם פיקח על הקמת ה"המזאנאמה" - יצירת אומנות שכללה 1,400 ציורים.
תקופת ג'הנגיר ושאה ג'הן
תקופת שלטונם של ג'הנגיר (1605-1627) ושאה ג'הן (1628-1658) התאפיינה ביציבות פוליטית, פעילות כלכלית ערה, יצירות אומנות מרהיבות ובניינים מונומנטלים. ג'הנגיר נישא לנסיכה פרסית, שאת שמה שינה לנור ג'הן (אור העולם), שהפכה לאישה החזקה ביותר בחצר, פרט לקיסר. כתוצאה מכך מצאו מקלט בהודו משוררים, מלומדים ופקידים פרסיים, כולל בני משפחתה, שנמשכו לעושר והזוהר. עם זאת, במקביל, פשה חוסר יעילות ושחיתות, והעליה במספר הפרסים בראשות השלטון איימה לערער את האיזון העדין וחוסר הפניות של החצר. ג'הנגיר אהב את החגים ההינדים, אך תמך גם בהמרות דת המוניות לאסלאם; הוא רדף את מאמיני הג'ייניזם ואף הוציא להורג את הגורו ארג'ון דאס, הקדוש-מורה החמישי של הסיקים. שחרור 52 נסיכים הינדים משביים בשנת 1620 הוא הבסיס לחשיבות של הדיוואלי אצל הסיקים. מזימתה של נור ג'הן להבטיח את הכתר לנסיך שהיא בחרה הביאה את שאה ג'הן למרוד בשנת 1622. באותה שנה, הפרסים השתלטו על קנדהאר בדרום אפגניסטן - מהלך שהנחית מכה קשה ליוקרה המוגולית.
בין 1636 ו-1646 שלח שאה ג'הן צבאות מוגולים לכבוש את דקאן ואת הצפון-מערב מעבר למעבר חייבר. למרות שהצבא המוגולי הראה את כוחו, מערכות אלו דלדלו את אוצר האימפריה. המדינה שהפכה למכונת מלחמה משומנת כפילה פי ארבע את מספר האצילים, וכך גם גדלו הדרישות למיסים מהאיכרים. האיחוד הפוליטי והשמירה על החוק והסדר הציבורי בשטחים נרחבים עודדו את היווצרותם של מרכזי מסחר ואומנות כמו לאהור, דלהי, אגרא ואחמדאבד, המקושרות על ידי דרכים ביבשה ובמים למקומות מרוחקים ולנמלים שונים. הטאג' מאהל נבנה באגרא בתקופת שלטונו של שאה ג'הן כקבר לאשתו האהובה מומטז מח'ל. המבנה מסמל את ההשגים האומנותיים של המוגולים כמו גם את בזבזנותם גם בעת שהמשאבים הלכו והצטמקו.מעמדם הכלכלי של האיכרים והאומנים לא השתפר בשל כישלונו של המנגנון השלטוני ליצור שינוי בר קיימא במבנה החברתי. לא היה תמריץ לגובי המיסים, שדאגתם העיקרית היתה הרווח האישי והמשפחתי שלהם, ליצור מקורות הכנסה המנותקים מ זמינדרים הינדים דומיננטיים ומנהיגי כפרים, שהאינטרס האישי שלהם כמו גם הדומיננטיות המקומית שלהם מנעה מהם מלהעביר את מלוא החוב שלהם לאוצר האימפריה. בתלות המתמשכת והגדולה מאי-פעם שלהם במיסים על האדמה, טיפחו המוגולים, עקב חוסר ראיה למרחוק, את אותם כוחות שבדיעבר הביאו לפירוק האימפריה.
תקופת אאורנגזב ושקיעת האמפריה
טאג' מאהל
אחרון המוגולים הגדולים היה אאורנגזב (שלט מ-1658 עד 1707), שתפס את כס המלוכה על ידי כך שהרג את כל אחיו וכלא את אביו. במהלך חמישים שנות שלטונו התרחבה האימפריה לגבולותיה הפיזיים המקסימליים אך גם חוותה את הסימפטומים הברורים של דעיכתה. הבירוקרטיה גדלה לאין שיעור ופשתה בה השחיתות, וגם הצבא הענק השתרך בטקטיקות ובכלי נשק ישנים. אאורנגזב לא היה זה שיחזיר את האימפריה לגדולתה. הוא אומנם הטיל מורא, אך לא היתה לו הכריזמה הדרושה כדי למשוך קצינים מעולים, והוא נדחף להרחיב את שלטון המוגולים על דרום אסיה ולהעלות את כוחה של האורתודוקסיה האסלאמית על ידי גישה ראקציונרית לאותם מוסלמים שנחשדו בכך שהם מתפשרים על אמונתם.
אאורנגזב היה מעורב במספר מלחמות חסות — נגד הפת'אנים באפגניסטן, הסולטנים של ביג'פור וגולקונדה בדקאן, המרתים במהרשתרה והאהומים באסאם. מרידות איכרים ומרידות של שליטים מקומיים הפכו לדבר שבשגרה, כמו גם נטייתם של שליטים מקומיים לחזק את שליטתם על חשבון האימפריה הנחלשת. הקשר המתהדק של ממשלתו עם האסלאם תקע טריז בין השליט ונתיניו ההינדים. אאורנגזב אסר בניית מקדשים חדשים, הרס כמה מהקיימים, והטיל מחדש את הג'יזיה. פוריטני באופיו, הוא אסר השמעת מוזיקה בארמון, אסר על קיום טקסים, ורדף אחר הסיקים בפונג'ב. צעדים אלו גרמו לניכור כה רב עד שכבר לפני מותו החלו מאבקי כוח ברורים. המתחרים על הכתר המוגולי לחמו זה בזה, ושלטונם קצר המועד של יורשיו של אאורנגזב היו רצופי סכסוכים. האימפריה המוגולית עברה תהפוכות כאשר שליטים מקומיים פרשו ממנה והקימו ממלכות עצמאיות. המוגולים נאלצו לכרות ברית שלום עם המורדים המרתים, והצבאות הפרסים והאפגנים פלשו לדלהי, כשהם בוזזים ממנה אוצרות רבים, בינייהם כס המלוכה דמוי הטווס, בשנת 1739.
מוגולים כהודים מוסלמים
המונח מוגול משמש לעתים כדי להתייחס למוסלמים בהודו על ידי אנשים מחוץ להודו. שימוש זה אינו מקובל בהודו עצמה.
משמעויות אחרות
בז'רגון העיתונאי, המלה מוגול משמשת כדי לציין איש עסקים מצליח שבנה לעצמו במו ידיו אמפריה עסקית (לרוב מונופוליסטית) בתעשיה אחת או יותר. השימוש במלה הוא איזכור ברור לעושר ולרוחב של האמפריה שנבנתה על ידי המלכים המוגולים של הודו. רופרט מרדוק, למשל, הוא מוגול-חדשות.
ראו גם
- ארכיטקטורה איסלמית
קישורים חיצוניים
- [http://lcweb2.loc.gov/frd/cs/intoc.html מחקר בספריית הקונגרס האמריקאי]: המוגולים
קטגוריה:מדינות לשעבר
קטגוריה:הודו: היסטוריה
מוגולית
ja:ムガル帝国
ms:Kerajaan Mughal
1674
אירועים
נולדו
נפטרו
- 8 בנובמבר - ג'ון מילטון, משורר אנגלי (נולד 1608)
ראו גם
- 1674 בספרות
- 1674 במוזיקה
- 1674 בפוליטיקה
- 1674 במדע
----
- המאה ה-16 - המאה ה-17 - המאה ה-18
- 1669 1670 1671 1672 1673 - 1674 - 1675 1676 1677 1678 1679
קטגוריה:שנים
nb:1674
האימפריה המרתית
האימפריה המרתית הייתה ממלכה בדרום הודו שנוסדה בשנת 1674 והתקיימה עד 1818.
המרתים חיו באזור שמסביב לפונה שנים רבות ונלחמו בשליטים המוגולים של צפון הודו. תחת שלטון שיבג'י (Shivaji) הפכו המרתים לאגרסיביים יותר והחלו לערוך פשיטות תכופות בשטחם של המוגולים. בסופו של דבר פתח אאורנגזב (Aurangzeb), מנהיג המוגולים, במתקפה על הדרום המרתי. לאחר שצבאם ניגף במהירות, המרתים פנו ללוחמת גרילה, שבה נחלו הצלחה רבה יותר. המלחמה הארוכה בדרום דילדלה את המקורות הפיננסיים של המוגולים. דתם של המרתים הייתה הינדית, ולפיכך העימות איתם עורר חשש למרי הינדי ולפגיעה בשיתוף הפעולה הבין-דתי שהיה מסימני התקופה המוגולית.
בשנת 1674 חש שיבג'י, אז מנהיג המרתים, ביטחון מספיק כדי להכריז על עצמו כקיסר. האימפריה המוגולית התפוררה, והמרתים התפשטו וכבשו חלקים ניכרים של מרכז הודו עד שנת 1680. אולם גורל האימפריה המרתית לא היה טוב מזה של קודמתה. עד סוף המאה ה-18 היא הפכה לקונפדרציה, והקשר בין מרכיביה היה רופף. לשליטה ניתן התואר "פשווה" (Peshwa). קרב פניפט (Panipat) היה המסמר האחרון בארונה של האימפריה, והשפעתו על המרתים היתה כזו של קרב ווטרלו על נפוליון. למעשה, עד היום לביטוי "לפגוש את הפניפט שלך" במרתית יש אותה משמעות כמו לביטוי "לפגוש את הווטרלו שלך" באנגלית.
התנגדות המרתים לכיבוש הבריטי של הודו הייתה עזה ביותר, אולם עד 1818 כבר מיגרו אותה האנגלים כליל. שם האימפריה נשמר עד היום בשמה של המדינה ההודית מהרשתרה (Maharashtra).
ראו גם
- ההיסטוריה של הודו
קטגוריה:הודו: היסטוריה
קטגוריה:מדינות לשעבר
מרתית
בריטניה
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד (מכונה בטעות גם בריטניה - המונחים חפפו בעבר) היא מונרכיה חוקתית השוכנת באיים הבריטיים, לא הרחק מחופיה המערביים של יבשת אירופה, מול צרפת. כמו ברוב המונרכיות האחרות באירופה בימינו, סמכותו של המלך (כיום עומדת בראש בריטניה המלכה אליזבת השנייה) מצומצמת ביותר | | |
