:: wikimiki.org ::
| היסטוריה |
היסטוריה
המילה היסטוריה בדרך כלל באה בכדי לציין מונח כללי למידע אודות העבר, כמו לדוגמה "ההיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ". ההיסטוריה היא חקר, מעקב, תיעוד ומיפוי ההתרחשויות והאירועים המרכזיים בתולדות האנושות. המילה היסטוריה (history) באה מהמילה היוונית historia, וחולקת את אותה אטימולוגיה כמו המילה האנגלית story, סיפור.
גיל ההיסטוריה כגיל הציויליזציה. מאז יצר האדם את הכתב שאף לתעד אירועים שונים בחייו ובחיי סביבתו. בתחילה, בעזרת אבנים ופפירוסים ובהמשך על ידי סופרים שתיעדו את המדינה, הכלכלה והחברה בכתב. ככל שהשתכללו אמצעי הדפוס, גדל היקף העבודה ההיסטוריונית. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח כיבושיהם.
ההיסטוריונים משתמשים במקורות רבים, כולל מסמכים כתובים או מודפסים, ראיונות (היסטוריה שבעל פה) וארכיאולוגיה. דעות שונות על ההיסטוריה נמצאות מקובלות יותר או פחות בתקופות מסוימות מאשר באחרות (ראו: היסטוריוגרפיה). התקופה שלפני תיעוד האדם נקראת פרה-היסטוריה.
ביקורת על ההיסטוריונים טוענת שהם מרוכזים בעיקר בנושאים פוליטיים נרחבים או באישים חשובים; כאשר השינויים היותר חשובים מגיעים מהרעיונות, הטכנולוגיה, חיי המשפחה והתרבות.
קישורים נוספים
אימפריאליזם - גנאלוגיה - היסטוריון - היסטוריונים - מהפכות ומרידות - התפתחות הדמוקרטיה כתופעה מדינית-היסטורית - הנצרות כתופעה היסטורית - אנקדוטות מפורסמות - תארי אצולה - קטגוריית היסטוריה
-
category:מדעי הרוח
fiu-vro:Aolugu
ja:歴史
ko:역사
ms:Sejarah
simple:History
th:ประวัติศาสตร์
zh-min-nan:Le̍k-sú
מחקרהמחקר מהווה מתודה (דרך פעולה) מקובלת לזיהוי חוקים בתפיסה ובסביבה שהוגדרה על ידי החוקר.
החוקים חייבים להתקבל בצורה אובייקטיבית, על מנת שגם אחרים יוכלו לבחון את הדרך שבה התקבל החוק ואת מידת חיזויו להמשך. האובייקטיביות איננה מוחלטת ומוסכמת על כלל העולם , אלא על ידי קהילת המדענים אליה שייך החוקר. לכן יש בכל תחום מדעי מתודות שונות לביצוע המחקר .
הן יכולות להיות מגוונות ונעות על מעין רצף - ממתודות אמפיריות כמותיות, בדומה למדעי הטבע, ועד למתודות איכותיות הדומות לאנתרופולוגיה.
קטגוריה: מדע וטכנולוגיה
אטימולוגיהאֵטִימוֹלוֹגְיָה (גִּזְרוֹן או גִּזָּרוֹן) היא חקר מקורותיהן של מילים. מילים מסוימות מגיעות משפות אחרות, לעיתים לאחר שינוי (במקרה כזה, המלה המקורית נקראת "אטימון"). בעזרת שימוש בטקסטים עתיקים ובהשוואות לשפות אחרות, אטימולוגים מנסים לשחזר את ההיסטוריה של מילים -- מתי הן הופיעו בשפה, מאיזה מקור, וכיצד השתנתה צורתן ומשמעותן.
אטימולוגים מנסים גם לשחזר מידע אודות שפות עתיקות מכדי שיהיה עליהן כל מידע ישיר (כגון כתובים). על-ידי השוואת מילים בשפות קרובות, ניתן ללמוד אודות שפת-האם המשותפת שלהן. באופן זה נמצאו שורשים של מילים שניתן לעקוב אחר גלגוליהן מאז שחר ימי משפחת השפות שלהן.
המלה "אטימולוגיה" עצמה מגיעה מהמילים היווניות ήτυμος (אטימוס, שפירושה "מלה") ו-λόγος (לוגוס, "מדע").
רעיונות בסיסיים באטימולוגיה
- בדרך כלל, מילים מתחילות עם איות מורכב שהופך פשוט יותר עם השנים (למשל, עקב שימוש בקיצורים). למשל, שם החודש "מרחשוון" התקצר ל"חשוון". התבניות לפיהן הופכות מילים לקצרות יותר משתנות ללא הרף.
- מילים שנחשבות לעגה (סלנג) עשויות להפוך לחלק מלב השפה; ולעיתים מילים שהן חלק מהשפה הופכות לעגה.
- מילים גסות עשויות להפוך ליופימיזם (לשון נקייה) עבור מילים אחרות, ומילים תקינות הופכות לעיתים למילים גסות (למשל המילה "זין", שבעבר הייתה קיצור למילה "זרג").
- מילים עשויות להתחבר זו לזו (הלחמים).
- מילים מתחילות לעיתים כראשי-תיבות (נוטריקון) והופכות למילים בזכות עצמן (לדוגמה: תפו"ז - תפוח-זהב; דו"ח - דין וחשבון).
- מילים עשויות להגיע מתחומי התמחות מסוימים, תרבויות שונות, ואף יצירות ספרות. מילים עשויות להגזר משם של מקום (למשל, "ציונות", "שמפניה", "בוהמייה", "ביקיני", "סוס טרויאני") ואף משם של אדם מסוים, אמיתי או בדוי (למשל, "צלזיוס", "ג'קוזי", "גאוסיאן", "התנייה פבלובית", "סאדיזם").
אטימולוגיה בשפה העברית
השפה העברית המודרנית כוללת מילים רבות שנטבעו בשלב מאוחר יחסית (מאז ימי אליעזר בן יהודה), ועבורן האטימולוגיה היא בדרך כלל ברורה ומתועדת היטב. חקר האטימולוגיה בעברית מתמקד בעיקר במילים קדומות יותר, מתקופת התלמוד והמשנה ואף מתקופת התנ"ך, על-ידי השוואתן למילים בערבית, ארמית ושפות שמיות אחרות.
ראו גם
- פרוטו שמית
- בלשנות
category:בלשנות
ja:語源
zh-min-nan:Gí-goân-ha̍k
כתב
כתב הוא מערכת של סימנים. הסימנים יכולים להיות סמלים שהם מעין ציורים המייצגים עצמים פשוטים, או אותיות שהן סימנים גרפיים המייצגים הברות או הגאים. האותיות נרשמות זו לצד זו לצורך יצירת מילה בעלת משמעות שמתקבלת על ידי חיבור הצלילים של כל אות שממנה היא מורכבת. הסמלים נרשמים אחד ליד השני כדי ליצור משפט המחבר את העצמים השונים שכל סמל מייצג. לשפות שונות, יתכנו צורות כתב שונות, אך יתכנו להן גם צורות כתב זהות, (כמו האלפבית העברי המשמש גם את העברית וגם את היידיש והאלפבית הלטיני המשמש שפות אירופאיות רבות.) מצד שני ייתכנו לשפה אחת כמה כתבים שונים. כמו כן קיימים גם כתבים בינלאומיים להעברת מסרים, כמו כתב ברייל.
היסטוריה והתפתחות
המצאת הכתב קשורה כנראה קשר הדוק לתהליך התגבשות מינהל וכלכלה, עם הצורך לנהל תיעוד מסודר. הכתב הראשון הידוע לנו הוא כתב היתדות השומרי בסביבות האלף הרביעי לפני הספירה. זמן קצר לאחר מכן הופיעו כתבים עתיקים במצרים ובעמק האינדוס בהודו. בהמשך פיתחו תרבויות שונות כתבים באופן עצמאי במספר רב של מקומות.
כתבי סמלים
אחת מצורות הכתב שהיו נהוגות בעבר הקדום היא כתב הסמלים. כדי לציין עצם כלשהו בכתב זה פשוט ציירו סימן המבטא אותו. כך לדוגמא כדי לכתוב את המילה "מים" בכתבים אחדים ציירו שלושה קווים אופקיים מסולסלים שנראים כמו מים.
דוגמאות לכתב זה הם הכתבים ההירוגליפי, ההיראטי והדמוטי שבהם נכתבה המצרית הקדומה, כתב היתדות שכתבו בו בשומר, אכד עילם וממלכת החיתים וכן הכתבים של המאיה והאצטקים.
כתבים אלה אינם משמשים בימינו לכתיבה, ורק ארכיאולוגים ובלשנים חוקרים אותם, על פי טקסטים עתיקים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות.
הכתב הסיני הוא דוגמא לכתב סמלים מופשט הקיים עד לימינו ומשמש כחמישית מאוכלוסיית העולם.
כתבים פונטים
כתבים פונטים, אלו הם כתבים בהם כל סימן גרפי אינו משמש כדי להביע עצמים או מושגים, אלא כדי לציין הגה או קבוצת הגאים.
ככל הנראה כתבים פונטיים התפתחו מתוך כתבי הסמלים, כך למשל הסימן שייצג את המילה בּיִת בכתב הסמלים, הפך לסימן המייצג את ההגה הראשון במילה בית שהוא האות ב בכתב הפונטי.
סוגים של כתבים פונטים
כתב הברות
בכתב ההברות יש מספר גדול של סימנים גרפיים שהם הברות שמורכבות מהגאים שונים שנוספים לכל הגה זהה, כמו בוֹ, בִי, בָה, בוּ, וכו' וכל סימן מיצג הברה. דוגמא לכתב הברות הוא הכתב היפני.
כתב אלפביתי
בכתב האלפביתי כל סימן מייצג הגה שיכול להיות עיצור או תנועה ולכן הוא מורכב ממספר מועט יחסית של אותיות. דוגמאות לכתבים אלה הם הכתב העברי העתיק, האלפבית העברי בן זמננו, האלפבית הערבי, הכתב הברהמיני שהוא מקור הכתבים ההודיים בני זמננו, האלפבית הלטיני וכן האלפבית הקרילי.
ההבדל בין כתב לכתיב
הכתב הוא מערכת הסימנים עצמה של השפה, בה משתמשים לצורך כתיבה והבעה מילולית.
הכתיב הוא מערכת כללי כתיבת המילים של השפה, בה משתמשים לאיות מילים בדרך הנכונה.
ייתכנו כמה שיטות כתיב מקובלות שונות באותה השפה. בעברית, למשל, ישנן כמה צורות כתיב מקובלות: כתיב חסר וכתיב מלא, וכן כתיב מנוקד וכתיב חסר ניקוד.
ראו גם
- כתב יד
קישורים חיצוניים
- http://www.omniglot.com
-
ja:文字
ko:문자
zh-min-nan:Bûn-jī hē-thóng
אבןהמונח אבן מתייחס לחומר ממנו מורכבים סלעים, או לשבר קטן יחסית של סלע.
ראו גם
- כלי אבן
- אבני חן
- גאולוגיה
- מאובן
קטגוריה:גאולוגיה
ja:石
מדינה
מדינה מתוארת במדע המדינה בדרך כלל כקבוצה של אנשים הגרים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקית ופוליטית.
לפי הגדרה זו, המונח מדינה כולל בתוכו את המושג שלטון, בשימוש אחר, שני המושגים נרדפים. בין סוגי המדינות שהתפתחו עם ההסטוריה היו ערי המדינה של יוון העתיקה, הריבונות הייתה מוטלת על האזרחים החופשיים של העיר העצמאית.
במהלך ימי הביניים, אירופה הייתה מחולקת להמון נסיכויות, שריבונותיהן וגבולותיהן השתנו בתכיפות. ממצב זה של אנרכיה פוליטית, מדינת הלאום המודרנית, המורכבת מאנשים בעלי אזרחות דומה החיים בטריטוריה מוגדרת, התפתחה בתהליך הדרגתי שהשתרך לאורך מאות שנים. סוג השלטון השתנה, בהתחלה קמו שלטונות מונארכיים לחלוטין ולאחר מכן קמו מונארכיות קונסטיטוציוניות (חוקתיות) או רפובליקות, כמה מהן פדרציות או איחודים של מדינות חצי עצמאיות.
במאה ה-20, משטרים טוטאליטריים ודיקטטורים, בהן שליט אחד אוחז בידיו את כל הכוח, התקיימו בכמה מדינות.
סוגית הגבולות של מדינות היא סוגיה חשובה, שתיאורטיקנים שונים במדע המדינה נדרשו לה. ישנן מדינות, כדוגמת ישראל, אשר גבולותיהן עדיין אינם מוחלטים בעיני הקהילה הבינלאומית. למרות זאת, בהתאם לתאוריות שונות במדע המדינה, למרות שמדינות כישראל אינן בעלות גבולות סופיים, הדבר אינו גורע מהן את הגדרתן כמדינה. בעיקר כיוון שיש במדינות אלו שלטון עצמי, ריבונות, שליטה על אמצעי האלימות (צבא, משטרה), הכרה מצד הקהילה הבינ"ל וכדומה. מאידך, עקב הסיבות שהוזכרו הרשות הפלשתינאית למשל, נכון ל2005 עדיין לא תוגדר כמדינה, למרות שגם היא נדרשת לשאלת הגבולות.
מבחינת הרכב האוכלוסייה, מדינות הן משלוש קטגוריות:
- מדינת לאום: מדינה של לאום אחד מרכזי.
- מדינה דו לאומית: מדינה אחת ובה שני לאומים בעלי מעמד שווה.
- מדינה רב לאומית: מדינה שבה יושבים לאומים רבים.
השלטון במדינה פועל מתוקף שלוש הנחות:
א. הסכמת האוכלוסייה לחיות באותה מדינה ולקבל את מרותה (בעיקר בדמוקרטיות).
ב. כוחה של המדינה להשליט סמכות וחוק (ריבונות).
ג. יכולתו להפעיל כוח חמוש מאורגן הפועל בשם המדינה ושהכוח הזה הוא היחיד שראוי לפעול-ללא מתחרים.
פדרציה- פדרציה היא איחוד של מדינות במטרה לתת לשלטון המרכזי סמכויות בתחום הביטחון, מדיניות החוץ, האוצר והחוקה.
לאומיות - היא הביטוי של עם לרצונו להתקיים במסגרת חברתית ומדינית משותפת.
אנארכיה - מצב של אי סדר, היעדר שלטון, היעדר סמכות מכוונת.
גבול מדיני - זה קו המגדיר את שטחה של המדינה, בד"כ – תוך הסכמה עם שכנותיה או – תחום הים עליו היא יושבת.
ריבונות של מדינה - ריבונות היא היכולת של השלטון לשלוט על השטח המדינה ולאכוף את חוקיה.
ראו גם
- עצמאות
מדינה
כלכלה
כלכלה הוא תחום הפעולה האנושית המכוון להשגת האמצעים החומריים הדרושים לאדם לצורך קיומו ורווחתו. כלכלה היא גם תחום חקר העוסק ביחסים האנושיים והחברתיים הקשורים בהשגת אמצעים חומריים, והחוקים והיחסים החברתיים הנוגעים לייצורו וחלוקתו של קניין המשמש לצורכי אדם. המחקר בתחום הכלכלה עוסק באופן בו משאבים נגישים במחסור משמשים, מעובדים, מיוצרים, מוקצים, מופצים ונצרכים כמוצרים. כמו כן עוסקת הכלכלה במגוון הקשרים ויחסי החליפין בין בני אדם במהלך ייצור מוצרים וצריכתם. בין השאר נוגעים תחומי חקר זה בהליכים של ייצור, הפצה, מסחר וצריכה של מוצרים ושירותים.
המונח "אקונומיה" או "אקונומיקה", שפירושו "כלכלה" ברוב שפות לועז, הוא מונח שטבע הפילוסוף היווני אריסטו לתיאור מדע העוסק בחקר חוקי משקי הבית. המילה אקונומיה מורכבת מהמילה היוונית οίκω (אוֹיקוֹ, בית או משק–בית) עם המילה νέμω (נֶמוֹ או נומוס, חוק). מונחים כמו "כלכלה מדינית", "כלכלה פוליטית", "כלכלה חברתית" או "כלכלה לאומית" שימשו החל מהמאה השבע–עשרה, אך במאה העשרים השתגר השימוש ב"כלכלה" (economics) לבדה, בהשראת הספר "עקרונות הכלכלה" של אלפרד מרשל משנת 1890.
הגדרות שונות לכלכלה
קיימות מספר הגדרות חליפיות לכלכלה. את הפשוטה מביניהן סיפק אדם סמית', מי שנחשב לאבי הכלכלה, לפיו כלכלה היא "המדע החוקר את העושר". ביתר פירוט, הכלכלה על פי סמית' היא "חקר הייצור,ההפצה וההחלפה" של עושר. ג'ון סטיוארט מיל סיפק הגדרה דומה: "המדע המעשי של ייצור והפצת עושר", כאשר את העושר לעניין זה תיאר כ-"מלאי הדברים השימושיים".
אלפרד מרשל הסיט את ההגדרה של המדע מעושר לרווחה, כדי לתת ביטוי לפעילות כלכלית שאינה בהכרח קשורה לכסף או מתכות יקרות. לפיכך כלכלה עוסקת במכלול ההיבטים החומריים של החיים והפעילות החברתית המשפיעים על רווחתו ותועלתו של האדם.
הגדרה מודרנית שסיפק ליונל רובינס, גורסת כי הכלכלה עוסקת בחקר המחסור, כלומר חקר השימוש האנושי באמצעים הנתונים במחסור שיכולים לשמש למטרות שונות.
יסודות הכלכלה
מוצרים ושירותים
כל שיטה כלכלית מתמקדת בראש ובראשונה במוצרים (או תוצרים): חומרים שעובדו באופן כלשהו ביד אדם. המכנה המשותף לכל המוצרים הכלכליים הוא, שכולם נוצרו בעקבות מאמץ אנושי מכוון ליצירתם, ויש להם ערך כלשהו עבור היוצר או עבור בני אדם אחרים הצורכים את המוצר. המאמץ האנושי המכוון מודרך על ידי השאיפה להקנות ערך למוצר. כאשר קיים מאמץ כזה ולמוצר יש ערך בעיני יוצרו או בעיני אחרים, ניתן לומר שהוא עבר "כִּילְכּוּל" או "אקונומיזציה"—הוא הפך מעצם למוצר כלכלי. פרי שנקטף הוא מוצר כלכלי וכמוהו גם מטוס, אף שכמותו ומורכבותו של המאמץ הדרוש כדי לייצר אותם משתנה.
בדומה לכך, שירות הוא מוצר שאינו חומרי, אלא פעולה שמבצע אדם המסיבה תועלת, כלומר מייצרת ערך עבורו או עבור אחרים. ייעוץ פסיכולוגי הוא דוגמא לשירות משום שעל אף שאינו מוצר חומרי, יש בו ערך עבור המטופל ונדרש מאמץ אנושי מכוון כדי לספק אותו.
סך כל המוצרים והשירותים שאנו צורכים מהווה את הרווחה שלנו, מההיבט הכלכלי.
ייצור באמצעות הון,עבודה ומשאבים נגישים
הגורמים הראשוניים המעצבים את כלכלתה של חברה מסויימת הם תנאי הסביבה: האקלים, הסביבה הטבעית, תנאי השטח, והמשאבים הטבעיים הנגישים. אוצרות הטבע משמשים לייצור מוצרים שונים.
גורם נוסף בייצור הוא ההון - סך כל הנכסים,גם הם כשלעצמם מוצרים, המשמשים לייצור מוצרים אחרים.
הגורם השלישי הוא העבודה, כלומר הזמן והמאמץ שמשקיע אדם בתהליך הייצור.
לדוגמא: כדי ליצר תכשיט מוגמר, דרושים כחומר גלם יהלומים גולמיים (אוצר טבע), דרושה מכונה לחיתוך,עיבוד וליטוש שלהם (הון) ודרוש עובד שישתמש במכונה כדי לעבד את היהלום (עבודה).
עקומת התמורה ,עלות אלטרנטיבית ומחיר
יהלומים
בידי אדם כמו גם בידי החברה בכללותה יש כמות מוגבלת של הון,עבודה וחומרי גלם. הם יכולים להשתמש בהם כדי לייצר מוצרים שונים. עקומת התמורה מייצגת את אפשרויות הייצור השונות, בעולם פשוט שבו יש שני מוצרים בלבד. השיפוע של העקומה בכל נקודה מבטא את עלותה האלטרנטיבית של יחידה מהמוצר האחד במונחי המוצר האחר. עלות זו היא המחיר של המוצר: על מה נצטרך לוותר בכדי שתהיה לנו יחידה נוספת.
מסחר
מאחר ואנו זקוקים למוצרים שאיננו מייצרים בעצמנו, מתקיים מסחר, כלומר קשרים בין אנשים למטרת חליפין. קשרי המסחר יכולים להתקיים בחליפין ישירים או סחר חליפין, בהם אנשים מעבירים זה לזה מוצר תמורת מוצר אחר. לעתים קרובות, מבוצע הסחר תוך שימוש במטבע—מוצר ביניים בעל ערך מוסכם. מחיר הנקוב בכסף מייצג את מחיר המוצר במונחי מצרף של כל המוצרים האחרים.
בכלכלות מורכבות יותר, ישנם אנשים שהתמחותם בתיווך בין יצרנים לבין צרכנים באמצעות השוק. אנשים אלו מכונים "סוחרים".
מקובל להבחין בין סחר פנים, מסחר בין פרטים המשתייכים לאותו משק או לאותה מדינה, לסחר חוץ המתבצע בין המשק לבין משקים אחרים. תוצאה חשובה, פרי ניתוחו הכלכלי של דייוויד ריקרדו היא שסחר חוץ מיטיב עם כל המשתתפים בו, בכך שהוא מאפשר להם להרחיב את עקומת התמורה שלהם ולהשיג רווחה גבוהה יותר משהיו יכולים בכוחות עצמם.
משק
מושג מרכזי נוסף בכלכלה הוא המשק: מערכת כלכלית שבה פרטים רבים, הקשורה או מיוחסת לאותם פרטים כקבוצה ונמצאת בבעלותם. ישנם סוגים רבים של משקים, שונים בגודלם ובאופיים, המאופיינים בהתייחסות שונה לתחרות, מידת התחרותיות בהם, חלוקת התפקידים, עושרו או עוניו של המשק, מידת פתיחותו של המשק למשקים אחרים, וכן הלאה.
המשקים הכלכליים הפשוטים ביותר הם משקים שכל חבריהם עוסקים בייצור מוצרים אותם יצרכו בעצמם באופן בלבדי. רובינזון קרוזו על האי הבודד הוא דוגמה מובהקת למשק כזה. משקים פשוטים הם אוטרקיים, כלומר, הם חיים על אמצעיהם הם וסגורים בפני שווקים אחרים. במשקים פשוטים, לרוב, כל יצרן הוא גם צרכן, כל היצרנים-צרכנים עוסקים גם בניהול וגם בחישובים בעין הנוגעים לעלות (מבחינת מאמץ) בייצור מוצר.
במשקים מורכבים יותר נוצרת חלוקת עבודה: חלק מן האנשים מתמחים בעשיית דברים מסויימים, ואילו חלק אחר של האנשים מתמחה בעשיית דברים אחרים. פעולתם של האנשים השונים, לבד או במשולב, מביאה לייצור מוצרים. לדוגמה, כדי ליצור בגד צמר שישמש כסות בחורף, יכולה העבודה להתפצל בין רועה הדואג לכבשים ולתזונתן, גוזז צמר הגוזז את צמרן של הכבשים, אנשים הכובשים את הצמר לסיבים וכאלו האורגים מן הצמר את הבגד. קיום חלוקת עבודה הוא המבחין העיקרי בין משקים פשוטים למשקים מורכבים.
משקים בהם ישנה חלוקת עבודה אינם אוטרקיים לחלוטין, בדרך כלל. חלוקת העבודה דורשת התמחות, ולכן יש רווח ניכר ביצירת קשר עם אנשים המתמחים בעבודות מסוימות, כדי לבצע החלפה של מוצרים מסוג אחד במוצרים מסוג אחר.
היצע וביקוש ומנגנון השוק
השוק הוא המקום בו נפגשים הקונים והמוכרים של סחורות כדי לסחור בהן, בין אם מדובר במקום במובן המילולי או לא. מחירן של הסחורות נקבע בשוק בהתאם להיצע וביקוש: בכל רמת מחיר מעונינים היצרנים למכור כמות מסוימת הנגזרת ממבנה העלויות של תהליך היצור, דהיינו מחירם של גורמי היצור (זוהי "פונקציית ההיצע"), ואילו הצרכנים מעוניינים בכמות אחרת הנגזרת מהתועלת שהם מפיקים מהמוצר וממוצרים אחרים ("פונקציית הביקוש"). באופן גס ניתן לומר כי פונקציית ההיצע תהיה בדרך כלל פונקציה עולה - כלומר, היצרנים ייצרו ויציעו כמות גדולה יותר מן המוצר ככל שהמחיר גבוה יותר. פונקציית הביקוש, לעומת זאת, היא בדרך כלל פונקציה יורדת - כלומר, הצרכנים ידרשו כמות קטנה יותר מן המוצר ככל שעולה מחירו.
הכלכלה הנאו-קלאסית גורסת שהשוק יגיע לשיווי משקל ומחיר הסחורה בשוק יהיה המחיר בו הכמות המבוקשת תהיה זהה לזו המיוצרת. ההגיון העומד מאחורי שיווי משקל זה, הוא שברמת מחיר גבוהה ממנו ישרור מצב של "עודף היצע" - הכמות המוצעת גדולה מהכמות המבוקשת, דבר שיגרור הורדת מחיר מצד היצרנים שנותרו עם עודפי סחורה. באופן דומה, במחיר הנמוך ממחיר שיווי משקל ישרור מצב של "עודף ביקוש" - הכמות המבוקשת עולה על זו המוצעת, מצב שיוביל צרכנים לעוט על הסחורה המועטה המוצעת ולהציע עליה מחיר גבוה יותר. תהליכים אלה ייפסקו רק לכשיגיע השוק למצב של שיווי משקל, והשוק יתייצב ברמת מחיר מסויימת בה הכמות המבוקשת שווה לכמות המוצעת.
במערכת כלכלית מציאותית קיימים שווקים רבים המקיימים ביניהם יחסי גומלין. הצרכן בשוק העבודה הוא המפעל המבקש עובדים ומתפקד כיצרן בשוק המוצר. הצרכן בשוק המוצר האחד הוא גם צרכן בשוקי מוצר אחרים וגם "יצרן" המציע את זמנו בשוק העבודה.
ישנם חילוקי דיעות בין כלכלנים אם הליכי הדגם של היצע וביקוש אכן חותרים להגעה לנקודת "שיווי משקל" שבה הביקוש וההיצע מאוזנים, או שהשוק נמצא בתהליך של הפרה מתמדת של שיווי משקל או אפילו של אי שיווי משקל כחלק ממבנה השוק.
מיקרוכלכלה ומקרוכלכלה
המחקר הכלכלי מתחלק באופן גס לשניים:
- מיקרוכלכלה עוסקת בבעיות של יצרנים בודדים,שווקים בודדים וצרכנים בודדים.
- מקרוכלכלה עוסקת באופן מצרפי במשק כולו. לדוגמא: במקום לבחון את ההיצע והביקוש בשוק מסויים היא מתמקדת בסך התוצר של המשק כולו. במקום לבחון את מחירו של מוצר מסויים היא תבחן את רמת המחירים הכללית במשק.
החלוקה הדואלית הזו אינה חד משמעית: מחקר כלכלי בתחומים רבים אינו נופל כולו תחת הענף המיקרוכלכלי או המקרוכלכלי. יתרה מזאת, כל תאוריה מקרוכלכלית טובה זקוקה ליסודות מיקרוכלכליים איתנים, שכן תוצרתם של השווקים המצטרפים לכדי התוצר המצרפי המקרוכלכלי היא מטבעה מיקרוכלכלית.
צריכה, חיסכון והשקעה
לפרטים השונים בחברה יש הכנסה ממספר מקורות: שכר עבודה,רנטה, שהיא התשלום שהם מקבלים עבור שימוש בהון שבבעלותם ועוד. החלק מהכנסתם אשר בו הם משתמשים במשך תקופה מסוימת כדי לקנות מוצרים ושירותים נקרא הצריכה שלהם בתקופה זו. יתרת הכנסתם שלא הוציאו בתקופה היא החיסכון.
השקעה היא מושג נפרד, הנוגע לחברות היצרניות. חברה משקיעה כאשר היא קונה הון אשר בעזרתו תייצר בעתיד מוצרים. השימוש היומיומי המוכר לנו במילה השקעה כדי לתאר את פעולתו של פרט שקנה נייר ערך או הפקיד כסף בבנק הוא טעות נפוצה. במובן הכלכלי, חברות הן המשקיעות. עם זאת, ידוע מחקר המקרוכלכלה שסך כל החיסכון במשק בתקופה מסוימת שווה לסך כל ההשקעות במשק (בניכוי השקעות זרות נטו).
מודל כלכלי
כדי לייצג את המשתנים הרבים המרכיבים את העולם הכלכלי או היבט מסוים שלו, בונה החוקר מודל כלכלי המתאר הפשטה או קירוב של המציאות בצורה של כללים או משוואות השולטות על התנהגותם של שחקנים בשוק. ככל תאורייה מדעית המודל נבחן במידה שבה הוא מסביר תופעות הנצפות במציאות ובתחזיות הניתנות לאימות שהוא מספק.
מודל כלכלי יתייחס למשתנים אקסוגניים או חיצוניים למודל, שכל שינוי בהם משנה את תוצאותיו אך אינו מתואר על ידו ולמשתנים אנדוגניים שאת טיב השינויים בהם המודל מסביר בעצמו ע"י תלות במשתנים אחרים הכלולים במודל.
התחום של אמידה כמותית של מודלים כלכליים ומשתנים כלכליים נקרא אקונומטריקה.
דוגמא למודל מרכזי בכלכלה הוא מודל IS/LM המקשר בין ריבית,היצע הכסף, תעסוקה, הכנסה לאומית ומשתנים מקרוכלכליים נוספים ברוח הכלכלה הקיינסיאנית.
גודל שולי
ביסוד ההחלטות הכלכליות שאנו מקבלים עומד הגודל השולי או ההשפעה השולית של שינוי בן יחידה אחת במשתנה אחד על משתנה אחר. המונח המתמטי המקביל הוא הנגזרת הנקודתית.
המושגים השוליים המשמעותיים ביותר הם התועלת השולית שמפיק הצרכן מיחידה נוספת של מוצר וההעלות השולית ליצרן של ייצור היחידה הנוספת. הכלל בכלכלה הוא שהתועלת השולית מהמצרך יורדת כפונקציה של הכמות הנצרכת ואילו העלות השולית לייצורו עולה.
לדוגמא, נניח שבשוק מציע רוכל מים עשרה ליטרים של מים למכירה. צרכן כלשהו בשוק מעוניין לרכוש מים. בליטר הראשון הוא מתכוון להרוות את צמאונו, בליטר השני, להרוות את צמאונו של סוסו, בשלישי, לשטוף את פניו ולהתרענן, ברביעי לנקות את עגלתו ובחמישי להשקות את הפרחים בביתו. התועלת השולית שלו ממים יורדת. מצד שני ליצרן יש באר אחת קרובה שמספקת לו ליטר אחד של מים למכירה ובאר נוספת רחוקה שממנה יוכל להפיק כמות נוספת. העלות השולית של ייצור המים עולה עבורו.
הכמות של המוצר בשוק תהיה זו שבה העלות השולית של האחד שווה לתועלת השולית של האחר. מעבר לנקודה זו לא כדאי לצרכן לשלם ליצרן את עלות היחידה הנוספת משום שהוא מפיק ממנה פחות תועלת. המחיר בשוק יהיה שווה לאותה עלות שולית גם כן.
ריבית
כלכלות מתקדמות משתמשות בכסף כאמור כדי ליצג את ערכם של כלל הסחורות והשירותים במשק. לכסף יש ערך-זמן והוא נקרא ריבית. עובדה היא שלאורך ההיסטוריה אנשים משלמים לבעלי ממון ריבית תמורת הזכות לקבלו במועד נתון ולהחזירו במועד מאוחר יותר. ההסברים הכלכליים לכך שהם משלמים אותה הם:
- העדפת זמן - הלווה מפיק רווחה גבוהה יותר משקל היום מאשר משקל מחר.
- הכסף יכול לשמש לרכישת הון לפעילות יצרנית ולרכישת נכסים מניבים אחרים.
בגלל ההשפעה המקרוכלכלית הרבה שיש לשער הריבית על השקעות וצריכה במשק היא נשלטת ברוב המדינות על–ידי הממשלה או על ידי בנק מרכזי הפועל מטעמה. השליטה בגובה הריבית על ידי הממשלה משמעותה גובה הריבית שהממשלה מוכנה לשלם כדי לקבל כסף. לדוגמה, אם ממשלה מנפיקה איגרת חוב לעשר שנים עם ריבית של 5 אחוז, משמעות הדבר היא שקונה שירכוש אגרות כאלו באלף שקל, ייהנה מריבית של 5 אחוז לשנה על האיגרות שרכש, עם הגיע מועד הפדיון של האיגרת (כלומר, המועד בו הממשלה משלמת למלווה את סכום ההלוואה בתוספת ריבית).
בימים רגילים, חותרת הממשלה וחותר הבנק המרכזי לקבוע את הריבית בערך בגובה "הטבעי" שלה—כלומר, בגובה שאליו הייתה מגיעה לולא נקבעה על ידי הממשלה. במקרים בהם יש שינוי במצב הכלכלי, מנסה הממשלה להשפיע על הריבית באמצעות העלאתה או הורדתה כדי לתמרץ משק שהתפתחותו אטית, או להאט התפתחותו של משק הצומח במהירות "גבוהה מדי".
תפקיד הממשלה בכלכלה
בני אדם מתאגדים כחברה ומדינה ונותנים בידי ממשלה סמכויות. הממשלה מספקת להם שירותים כגון ביטחון ואכיפת חוקים (ובכלל זה זכויות קניין). שאלה חשובה בכלכלה ציבורית היא איזה מוצר צריך להיות מסופק על ידי ממשלה ואיזה לא.
הממשלה, כמו כל אזרח, מנהלת תקציב שבו רשומים מצד אחד ההכנסות שלה ומן הצד השני הוצאותיה. את הכנסותיה שואבת הממשלה ממסים—תשלומים הנגבים מאזרחי המדינה על פי הכנסתם (כמו "מס הכנסה"), על פי צריכתם (כמו "מס ערך מוסף"),על פי ערך נכסיהם (כמו "מס רכוש"), או על פי סכום קבוע שאינו תלוי באף אחד מאלה ("מס גולגולת"). כמו כן לווה הממשלה כספים בשוק המקומי או בחו"ל.
כאשר גובה הכנסותיה של הממשלה מתשלומי המסים של אזרחיה אינו מגיע לגובה ההוצאות שלה, נוצר מצב המכונה גרעון תקציבי או גרעון בתקציב השוטף. הממשלה צריכה לממן את הגרעון הזה. לעתים, היא מבצעת זאת באמצעות הגברת נטל המס או נטילת הלוואות. סך כל ההלוואות שהממשלה נוטלת מכונה חוב לאומי והוא מחולק ל"חוב פנימי" (כלומר, הלוואות שנוטלת הממשלה מאזרחיה) ו"חוב חיצוני" (כלומר, הלוואות שנוטלת הממשלה מגורמים מחוץ לארץ).
מידת ההתערבות הרצויה של הממשלה בשווקים ובפעילות הכלכלית היא נושא הנתון במחלוקת תמידית בין הימין הכלכלי התומך בממשלה מינימלית,נטל מס נמוך ובשווקים חופשיים ככל האפשר לשמאל הכלכלי התומך בממשלה גדולה הגובה מאזרחיה מסים גבוהים ומספקת להם שירותים רבים כגון חינוך ובריאות.
כמו כן נתונה במחלוקת הדרך שבה יכולה ממשלה להתערב בשוק במידה והיא בוחרת לעשות כן. הכלכלה הקיינסיאנית דוגלת במדיניות פיסקלית כלומר הגדלת הוצאות הממשלה וגרעונה כדי לעורר את המשק לצמיחה או הקטנתם כדי למתן אותו. מאידך, המוניטריזם הוא גישה כלכלית הגורסת כי פעולות אלה אינן יכולות להשיג את התוצאות המקוות אלא רק לגרום לאינפלציה ומה שבאמת יכול להיות אפקטיבי הם שער הריבית וכמות הכסף במשק.
הנחות יסוד של הניתוח הכלכלי
חוקר העוסק בכלכלה מניח בדרך כלל כמה הנחות יסוד בעבודתו. אין פירוש הדבר שההנחות מתקיימות תמיד: לעתים הן מתקיימות באופן מקורב בלבד או לא מתקיימות כלל. כלכלנים רבים בוחנים את ההנחות ורואים כיצד משתנה מודל כלכלי כשמסירים הנחה מסוימת. עם זאת, בדרך כלל ההנחות מפשטות את הניתוח הכלכלי המורכב מטבעו ומאפשרות להגיע למסקנות משמעותיות ממודל בסיסי. מודל זה מהווה מכאן ואילך נקודת מוצא וקנה מידה להשוואה עם תוצאותיהם של מודלים מורכבים ומציאותיים יותר.
בעלות על הקניין
הנחת יסוד של כל דיון כלכלי היא זכות הקניין משום שאיש לא יטרח לייצר מוצר בלא ערובה שיוכל להנות ממנו. האופן שבו משטר מגדיר זכויות קניין ומגן עליהן משפיע על הכלכלה תחת משטר זה במידה רבה. שינוי בזכות הקניין, כגון שלילת העבדות כזכות לקניין על אדם אחר, הוא תמיד בעל השלכות כלכליות מרחיקות לכת.
חברה המעניקה לכהני דת זכויות על משאבים מסוימים משנה את חלוקת הרווחה הכלכלית בין הפרטים. בחברות מודרניות, הבעלות מעוגנת בחוקים העוסקים בזכות הקניין ובנורמות חברתיות ואתיות, כשנקבעות לה מגבלות שונות. החוקים מגדירים את מגבלות השימוש באמצעי ייצור, כמו באיסור על שימוש בקניין כדי לפגוע בקניינו של אדם אחר (גניבה), אופן הורשת נכסים, חוקים המבטיחים זכויות יוצרים, ועוד.
רציונליות
בכלכלה אנו מניחים בדרך כלל שאנשים מתנהגים באופן רציונלי: שהם מקבלים את ההחלטות שמביאות למקסימום את רווחתם ושאינם מתרשלים או מתעצלים לקבל את החלטותיהם הכלכליות.
שוק משוכלל
- אטומיות - ישנו מספר רב של יצרנים וצרכנים וכל אחד מהם אינו גדול מספיק כדי להשפיע על מחיר השוק.
- הומוגניות - מוצריהם של כל היצרנים בשוק זהים ותחליפיים לחלוטין.
- מידע מושלם - לכל השחקנים בשוק יש את כל המידע על פעולות האחרים, לרבות המחיר השורר בשוק.
- גישה חופשית - אין חסמי כניסה לשוק המונעים מיצרנים להכנס ולצאת ממנו בחופשיות. בכלל זה ניידות מושלמת של אמצעי היצור והצרכנים.
פוזיטיביות לעומת נורמטיביות
תאורייה כלכלית נקראת פוזיטיבית אם היא מגבילה את עצמה לתיאור המציאות כפי שהיא. לעומתה, תאורייה נורמטיבית שופטת מה טוב ורע במציאות כלכלית וכיצד יש לשנות אותה. מחקר שמגלה מה הגורמים לאי שוויון כלכלי ולעוני הוא בגדד פוזיטיבי אבל הקביעה כי ממשלות צריכות לנקוט צעדים כדי לצמצמם (כגון מיסוי פרוגרסיבי או סובסידיות) היא נורמטיבית.
סיווג הכלכלה כמדע מדויק
ישנן הגדרות שונות וסותרות ביחס לתחום החקר שאליו שייכת הכלכלה ואמצעי החקר הצריכים לשמש בה. לפי הגדרה מקובלת אחת, הכלכלה היא מדע מדויק המעלה היפותזות, בודק אותן באמצעות מודלים ונוסחאות מתמטיות וסטטיסטיות המכילים מספר מוגבל של משתנים מדידים, מקיים תצפיות ומדידות, ומגיע למסקנות פוזיטיביות ביחס לקשרים שעל בסיס חומרי בין בני אדם.
הכלים המשמשים את החוקרים על–פי גישה זו הם בעיקר מודלים מתמטיים שונים, המנסים לגלות ולקבוע חוקיות מסויימת בפעולתה של מערכת כלכלית, כשלצורך הגעה למסקנות נעשה שימוש במדידות מדויקות של הצטברות של פעולות, המנותחות באמצעים סטטיסטיים, על פי יחסן למודלים המתמטיים.
מגישה זו נגזר באופן הכרחי צמצום שדה החקר בתחום הכלכלה רק למשתנים שניתן לכמת ולמדוד, ומאידך, יש טענה חזקה מצד החוקרים בגישה זו לרמה גבוהה של דיוק מדעי במסקנות החקר, עד כדי כך שניתן להעלות המלצות לקובעי מדיניות בנוגע לפעולות כלכליות רבות. מאידך, צמצום שדה החקר גוזר גם ניטרליות, לפחות לכאורה, בנוגע לערכיות ההכרעות. הכלכלה המדעית אינה יכולה לומר אם צעד מסוים מועיל או מזיק לחברה, נכון או לא נכון מבחינה פוליטית: היא יכולה רק לטעון כי צעד מסוים מועיל לצמיחה כלכלית או מזיק לה, מעודד או מדכא אינפלציה, וכדומה. במלים אחרות: הכלכלה כמדע מדויק היא פוזיטיבית בהכרח, כמו מתמטיקה או פיזיקה. תפישות עולם פוליטיות-כלכליות ככלכלת שוק או סוציאליזם הן נורמטיביות ואינן נכנסות תחת 'ההגדרה המדעית' של הכלכלה.
גישה אחרת לתחום חקר הכלכלה גורסת כי מספר המשתנים הכרוכים בפעולות כלכליות רב מדי ופעולתם צפויה פחות מדי מכדי שאפשר יהיה לבנות מודלים מתמטיים שייצגו בצורה נאמנה דיה את ההתרחשות הכלכלית בפועל. כדי לבנות מודלים מתמטיים או סטטיסטיים שניתן להשתמש בהם, גורסת גישה זו, יש צורך בפישוט המציאות והסרת משתנים רבים ממנה, עד כדי כך שהמודל המתמטי חדל מלייצג התרחשות כלכלית ממשית ולכן ערכו המעשי מועט. עבור הדוגלים בגישה זו, כלכלה היא בעיקרה תחום של הגות ולמידה, בו מנסה החוקר להשים כללי-אב בסיסיים ביחס להתנהגות אנושית להתרחשויות כלכליות, תוך שימוש בכלים של לוגיקה, הגיון, היסקים והיקשים. מטרת החוקר כאן היא לצאת מהנחות בסיס פשוטות יחסית ועל דרך ההגיון להגיע להבנת הכללים הרחבים יותר של התנהגות אנושית בתחום הכלכלי.
הגישה הרואה בכלכלה תחום חקר עיוני רווחה בעבר, בעיקר בימי התגבשותה של הכלכלה כתחום מובחן מתחומים כמו פוליטיקה או מדיניות. זו הגישה המאפיינת את רוב הוגי הכלכלה הקלאסית, אסכולת הערך השולי ובימינו, האסכולה האוסטרית. לעומתה, הגישה הרואה בכלכלה מדע מדויק התפתחה בשלהי המאה התשע עשרה והתפשטה בעולם החקר הכלכלי החל משנות העשרים של המאה העשרים. לקראת סוף שנות החמישים הפכה לגישה המובילה וכיום היא הגישה הדומיננטית ומהווה ציר מרכזי בלימודי כלכלה. רוב האסכולות המודרניות בכלכלה תואמות גישה זו לפחות במידה מסוימת. חלק מענפי הידע הכלכלי, כמו אקונומטריקה או תורת המשחקים מבוססים על הנחה זו.
תפישה שלישית,האופיינית למרקסיזם היא סינתזה של מחשבה עיונית-פילוסופית ונסיון להראות כי גם מחקר אמפירי מאשש את מסקנותיה. כלכלה כזו עוסקת בעיקר בהתפתחות ההיסטורית, החברתית והפוליטית של היחסים הכלכליים.
התפתחות המשטרים הכלכליים
משטרים כלכליים בסיסיים
משך רוב תולדותיה של האנושות התקיימו בני האדם תחת משטר כלכלי חד שלבי או דו שלבי פשוט. במשטרים מעין אלו, חיו בני אדם בחבורות לא הירארכיות או בעלות הירארכיה ראשונית בלבד כשהם מספקים את צורכי קיומם מליקוט מזון צמחי זמין, או מציד חיות (ציידים-לקטים). מאמץ הכילכול שהושקע בהפיכת המשאבים הזמינים למזון או לבוש היה חד-שלבי או דו-שלבי, ולרוב התמצה באיסוף ישיר של מזון זמין או כסות, או יצירת כלים פשוטים להשגת שתי מטרות אלו.
חברה מפותחת מעט יותר נוצרה כאשר הצליחו בני האדם לביית מספר סוגים של בעלי חיים, ולעשות שימוש בהם למטרות שונות לאורך זמן. בעלי חיים כמו סוסים, חמורים וגמלים שמשו לתעבורה, בעלי חיים כמו פרות, כבשים, עזים, למות, חזירים או תרנגולות שימשו מקור לחלב, לביצים, לבשר, ליצירת בגדים ושמיכות, וכדומה. גידול בעלי החיים אפשר לחבורות האנושיות להנות מאספקה שוטפת יחסית של צורכי הקיום הבסיסיים, אך תבעה מהם לרוב לנדוד ממקום למקום בהתאם לעונות השנה כדי לספק את צורכי המרעה לבעלי החיים.
השלב הבא בהתפתחות החברה האנושית בא עם היווצרות חברה חקלאית, ככל הנראה בתחילת האלף השלישי לפני הספירה. כאן, לא הסתפקו בני האדם בליקוט מזון שנקרה על דרכם, או בנדודים בעקבות מזון עבור בעלי חיים המספקים את צורכי מזונם, אלא התיישבו במקום אחד ובו זרעו זנים מסוימים של צמחים, גידלו אותם והשתמשו בהם כמזון עבורם ועבור חיות משק בית שסיפקו צרכים נוספים.
המשטר הכלכלי החקלאי יצר מהפכה בתולדות האנושות. גידול תוצרת חקלאית אפשר ודרש מבני אדם להשאר לאורך זמן במקום אחד, לתכנן באופן מדוקדק את מעשיהם ואת שלבי העשייה, להמתין לאורך זמן רב עד שההשקעה בעיבוד האדמה תניב פרי, ולהתחשב במספר רחב יחסית של גורמים העשויים להועיל או להזיק לגידולי האדמה כמו סוג האדמה, מיקומה, טורפים, מזיקים, מזג האוויר, שינויי העונות, וכן הלאה. גידול התוצרת החקלאית גם העמיד את בני האדם בפעם הראשונה מול מצב בו הם מסוגלים לייצר מזון ומוצרים נלווים נוספים בכמות שעלתה על זו שהייתה דרושה להם לצורך קיומם הם. לדוגמה, איכר שגידל חיטה, יכול היה ללוש מן הקמח יותר כיכרות לחם משהוא ומשפחתו היו יכולים לאכול.
שינוי דרמטי זה במצב האנושי הוביל לשינויים מרחיקי לכת במשטרים הכלכליים שכוננו בני אדם. הצורך לשהות במקום אחד הוביל בהדרגה ליצירת יישובי קבע; עודף התוצרת על הצריכה המיידית אפשר מידה מסוימת של חלוקת עבודה, בה אנשים מסוימים חדלו מייצור מזון בעצמם והחלו עוסקים בעיבוד חומרי הגלם החקלאיים למוצרים סופיים. לדוגמה, האיכר קצר את התבואה, אך אדם אחר, הטוחן, טחן את הגרגירים לקמח, ואחריו בא אופה שהשתמש בקמח ללוש בצק ולאפות לחם.
בעלי מקצוע, כהנים ולוחמים
בהדרגה, נוצרה שורה חדשה של התמחויות, ועל בסיס התוצרת החקלאית החלה להבנות חלוקת עבודה: הטוחן טחן תבואה, האורג ארג בגדים מצמר הכבשים, הבורסקאי עיבד עורות בעלי–חיים, הנפח יצר ותיקן כלים חקלאיים, וכן הלאה.
האדם החל להתמודד אז גם עם גורמים נוספים כמו טורפים, מזיקים, מזג האוויר, ושינויי העונות, דבר שנתן תמריץ להגדלת הידע והתמחות בגידולים מסוימים, שחקלאים יכלו ללמוד על בוריים, וכן לכוהנים ומכשפים, שהציעו לחקלאים, בתמורה לפרנסתם ותזונתם, דרך להתמודד, להבין או לפחות אשליית התמודדות או הבנה, מול הכוחות שמעבר לשליטתם.
הכפרים החקלאיים הזעירים שנוצרו היו כמעט חסרי הגנה, והיוו פיתוי עבור הרועים והציידים הלקטים. חלק גדול מהם המשיך לעסוק ברעיית צאן ובציד, אך חבורות שונות החלו מוצאות את מזונן בשוד מזדמן של הכפרים ובמקרים אחרים, בהשתלטות קבועה יותר על האיכרים ושיעבוד חלקי או מלא שלהם לצורך הזנת בעלי כוח הזרוע. חבורות שודדים וגובי דמי חסות אלו התפתחו בהדרגה לחבורות לוחמים.
יצירת מסחר
שינוי אחר שחוללה המהפכה החקלאית הייתה צמיחתו של מסחר. בשלב הראשון, ניתן לשער, התבטא המסחר במעבר של בעלי מקצועות מסוימים כמו אורגים או נפחים מכפר לכפר, פשוט משום שלא יכלו למצוא פרנסה מלאה וקבועה בכפר מסוים. ייתכן מאוד כי גם חלק מהרועים או מן הציידים הלקטים החלו משלבים בין הנדודים שהיו אורח חייהם לעיסוק במקצועות שהיו דרושים במידה זו או אחרת לאיכרים, או שבעלי מקצועות מסוימים נספחו אליהם במסעותיהם.
עם הזמן, החלו בעלי המקצוע הנודדים להציע, נוסף על שירותיהם, גם מוצרים שיצרו בעצמם ושהיו עשויים להיות לתועלת או להנות את האיכרים. מאוחר יותר, הצטרפו גם מוצרים או חומרי גלם, שנוצרו על–ידי איכרים ובעלי מקצוע אחרים, ובעלי המקצוע הנודדים פשוט העבירו בשמם ומכרו אותם במקום אחר, כשהם משיבים את התמורה בניכוי טרחתם, אל יוצרי המוצרים—כך נוסף לאיכרים, לרועים, לבעלי המקצוע, לכוהנים וללוחמים בעל מקצוע מובחן נוסף: הסוחר.
משטרי סוחרים ולוחמים
בהדרגה, ובמיוחד במהלך האלף השני לפני הספירה, התעצבו שני משטרים כלכליים בולטים: משטר סוחרים, ומשטר לוחמים.
משטרי מסחר
משטרי הסוחרים הושתתו בדרך כלל על מסחר בתוצרת חקלאית, מוצרים לשימוש חקלאי וביתי, וכן מוצרים מתוחכמים יותר כמו תכשיטים וכלי נוי. היסוד המוסד לכל משטרי המסחר היה בעלות על הקניין וודאות יחסית ביכולת לשמור אותה. סוחרים, כמו איכרים, נשאו את סחורתם למרחק רב, וגם מי שמסר את הסחורה לידם, גם הסוחר וגם מי שקיבל את הסחורה, כולם דרשו מידה של בטחון בבעלותם על הקניין ובקבלת תמורה הולמת עבורו.
מאפיין בולט נוסף על משטרי הסחר היה השימוש בכסף. ככל שהתרחב הסחר והסתעף, כך היה קשה יותר לקיימו בשיטת סחר חליפין (ברטר) ובהדרגה החלו בני האדם לעשות שימוש בחלופה שערכה מוסכם: מתכת יקרת-מציאות שכל הצדדים במסחר הסכימו כי ערכה רב.
משטרי המסחר, בגלל הדרישה לבטחון יחסי בבעלות על הקניין, דחפו לכינון חוק ומשטר מוכרים ויציבים, דחפו לפיתוח נתיבי סחר קבועים ובטוחים, שיפור אמצעי התעבורה ביבשה ובים, והרחבה מתמדת של הידע האנושי על מקומות ותרבויות שונים וצורכיהם, ועל האופן בו ניתן לנהל מסעות ארוכים בבטחה יחסית באמצעות כלים וניווט משופרים. בנקודות מוצא והגעה נוחות, או בנקודות מפתח על נתיב הסחר, החלו נוצרים בהדרגה יישובים לא חקלאיים, שכל פרנסתם על יצירת מוצרים למסחר ואספקת שירותים לסוחרים. יישובים אלו היו הערים הראשונות.
הדוגמה המובהקת ביותר למשטר מסחר בעולם העתיק הייתה ככל הנראה יוון העתיקה, ובמידה מסוימת גם יורשתה, רומא העתיקה. משטרים אלו אופיינו תמיד בפתיחות יחסית לתרבויות אחרות, קיום חוק, סדר ובעלות על הקניין, מסחר בהיקף גבוה, ושוויון גדול יותר בין האזרחים בערים.
לצד אלו, מאחר ואוכלוסיית האיכרים לא הייתה מסוגלת להזין, גם עם סחר מפותח ושיפורים מסוימים בחקלאות, יותר מעשרה עד עשרים אחוז מהאוכלוסיה שאינה עובדי אדמה, הוגבלו החוק, הבעלות על הקניין, החירות והזכויות למעמדות העירוניים. רוב האיכרים היו איכרים משועבדים או עבדים. מצב זה הביא לכך שלחימה, פשיטות ומאבקים לצורך שימור או הגדלת מאגר העבדים, או להתמודדות עם מצבי מצוקה חקלאיים היו נפוצים למדי בחברות אלו.
משטרי לוחמים
משטרי הלוחמים הושתתו על חבורה מצומצמת יחסית של לוחמים, ששיעבדה את האיכרים לצורכי תזונתה ופרנסתה. הארגון הראשוני יותר של החברה הכתיב שגודלה של חבורת הלוחמים לא עלה בדרך כלל על חמישה או עשרה אחוז מהאוכלוסיה, כיוון שאוכלוסיית האיכרים המשועבדת לא יכלה להזין מספר רב יותר של לוחמים. משטרי הלוחמים, מתוך רצון להגן ולשמר את מעמדם המיוחס, פיתחו עקרונות שהדגישו אומץ, עוז רוח, ונאמנות בין הלוחמים ולצידם סגירות, קשיחות, ותביעה לציות ביחס לכל השאר.
לעתים קרובות, כאשר אוכלוסיית הלוחמים גדלה והאיכרים כבר לא יכלו להזינם, או כאשר התוצרת החקלאית הצטמצמה מסיבות שונות כמו מגיפות, בצורת או סערות, נהגו משטרי הלוחמים לצאת למסעות פשיטה קצרים וארוכים, כדי לחדש את מלאי האיכרים המשועבדים, או כדי להשיג לעצמם מזון. פעמים רבות נשאו מסעות אלו אופי של חלחול הדרגתי של אוכלוסיית רועים וציידים לקטים, אך עם חלוף הזמן, ובמיוחד באלף הראשון לפני הספירה, הם לבשו יותר ויותר אופי של פשיטות של קבוצות לוחמים מאורגנות.
סוג כזה של משטר של פשיטות ופלישות או כיבושים אפיין את רוב הממלכות החשובות של העולם העתיק. בגלל המרווח המועט שהותיר המלאי החקלאי העודף, נשאו רוב הממלכות הללו אופי דומה: התפשטות הדרגתית, או לעתים מהירה מאוד, עד לנקודת שיא, שאחריה באה התמוטטות, כיבוש הממלכה על-ידי כובש חדש, או שקיעה הדרגתית והשתלבות של הכובשים החדשים בתוך המרקם המקומי. בהיעדר סחר או פתיחות לידע שאפיינו רק משטרים מסחריים, לא הותירו אחריהם הפולשים, ברוב המקרים, השפעה מתמשכת על תרבות האיזור שנכבש.
משטרי סחר ולוחמים
אחרי נפילת האימפריה הרומית התמוטט משטר הסחר העיקרי של העולם העתיק ואת מקומו תפסו משטרי לוחמים שונים. משטרי סחר, או שילוב של משטרי סחר ולוחמים שררו במקומות אחרים בעולם, כשבולטים בהם אלו של האימפריה הערבית והאימפריה הסינית.
משטר הלוחמים במערב אופיין בהיעדר חוק וסדר, היעלמות הסחר והתפוררות הערים, כשהממלכות השונות שיצרו חברות לוחמים כמו הפרנקים, המרובינגים והקרולינגים נוטות להתפורר במהירות יחסית, אם בגלל היעדר יכולת לתמוך בחבורות הלוחמים ואם בגלל רצף של פשיטות של חבורות לוחמים מבחוץ (ובמיוחד הויקינגים). החברה אורגנה בשיטה הפיאודלית בקבוצות קטנות יחסית של איכרים, שהיו נתונים תחת שליטת אדון אחוזה.
משטרי לוחמים או לוחמים למחצה שררו באירופה בערך משנת 450 עד 1100, כאשר לקראת שלהי תקופה זו החלו להתפתח שוב מסלולי סחר והמשטר הפך מעורב יותר. בערך במאה הארבע עשרה החל המשטר הפיאודלי להתפורר, כשהוא מפנה את מקומו בהדרגה למשטר סחר מובהק יותר. התרבות האירופית אימצה שכלולים ורעיונות שונים שנוצרו או טופחו בתרבויות אחרות (במיוחד הערבית והסינית) ובזכות כמה שכלולים זוטרים יחסית בחקלאות החל להתפתח בה, לצד מעמד הלוחמים, גם מעמד הולך ומתרחב של בעלי מלאכה וסוחרים עירוניים, הבורגנות.
המהפכה הבורגנית
המשטרים המסחריים-בורגניים החדשים של אירופה התפתחו לצד ולרוב בעימות עם משטרי הלוחמים המשוכללים יותר. משטרי הסחר הבורגניים תבעו סחר חופשי יותר, הבטחה ואבטחה של זכויות הקניין, שיפור דרכי התעבורה, הידע והניווט, התפתחות תעשייה זעירה ביתית, ושוויון רב יותר בין תושבי המדינה. משטרי הלוחמים המשוכללים, לעומתם, תבעו לשמר את זכויות היתר של השליטים ולכונן משטר ריכוזי יותר, שישמר את ההון של המשטר (ה"בוליון") בידיהם של השליטים. ברובם, היו נסיונות לשמר חלקים מהשיטה הפיאודלית, להגביל את הניעות (מוביליות) החברתית ולמנוע השגת זכויות אזרח עבור חלקים נוספים באוכלוסייה.
בהדרגה, ניתן היה להבחין בהיווצרותם של שני סוגי משטרים כלכליים שונים: משטרי-סחר מפותחים שנוצרו במדינות קטנות, ערי נמל ונהר או ערים על נתיב הסחר כמו גנואה וונציה באיטליה, אנטוורפן ואמסטרדם בארצות השפלה, ומעט מאוחר יותר אנגליה. מולם, ניצבה שורה של ממלכות גדולות וריכוזיות, שאופיינו כמו משטרי לוחמים קודמים בנטייה לעלייה מהירה יחסית עד לנקודת שיא, ואחר כך שקיעה בגלל היעדר יכולת של השיטה הכלכלית להזין את המשטרים לאורך זמן. עם אלו נמנו ממלכות ספרד וצרפת ובמזרח - רוסיה.
במדינות הקטנות בהן הגיע המשטר המסחרי-בורגני להתפתחות מלאה יותר, ובמיוחד בהולנד ובאנגליה, נוצרה שכבה הולכת ומתרחבת של בורגנות, שקנתה לה עוצמה שלטונית הולכת וגוברת אל מול האצולה השלטת.
בשלהי התקופה המסחרית-בורגנית החלה להתפתח בקנה מידה רחב יותר תופעה של השקעת הון. בניגוד למשטרים הריכוזיים, שנקטו מדיניות של צבירת הון רב ככל האפשר ושימוש בו כדי להבטיח את מעמדו ושליטתו של המעמד השליט, נוצרה בחלק מהמדינות המסחריות-בורגניות יותר, ובמיוחד באנגליה, תופעה של השקעה חוזרת של ההון שנצבר מגידול חקלאי, מסחר או תעשייה זעירה לא רק ברכישת בתים ובגדים מפוארים, או סממני עושר אחרים, אלא בשיפור המקורות שמהם נבע ההון: חקלאות, מסחר ותעשייה. משטר זה, שביסודו ההשקעה החוזרת של ההון, זכה לשם "קפיטליזם".
במהלך המאה השמונה עשרה במיוחד, החל תהליך זה של השקעת הון חוזרת להניב שיפורים בייצור החקלאי והתעשייתי, שהגדילו עוד יותר את נתח ההכנסות אותו יכול היה הבורגני המשקיע לשוב ולהשקיע בשיפור נוסף של הייצור. במקביל, התחזקה והלכה התביעה של הבורגני המשקיע לסחר חופשי יותר ללא מכסים ומחסומי סחר, תחת הסיסמה "תנו לנו לעשות, תנו לנו לעבור" (בצרפתית: "לסה פר, לסה פסה"), למשטר דמוקר
חברה
חברה היא מונח המציין קבוצת אנשים המאוגדת על ידי פעילות משותפת אחת לכל הפחות. בעולם (ובהיסטוריה האנושית) קיימות חברות רבות, הממויינות באופנים שונים. למעשה, כל צורת ארגון אנושית (לאום, יישוב, מקום בילוי וכו') יוצרת מפגש על בסיס כלשהו בין בני אדם, ולכן יוצרת חברה מסוימת.
סוגים של חברה
קיימים שני סוגים של חברה הנבדלים אחד מהשני בצורה ניכרת:
- חברה משנית - חברה המקיימת מפגשים שעוסקים בתחום חלקי מתוך הקיום האנושי (כמו - קבוצת ספורט, מפעל וכדומה).
- חברה כללית - חברה המקיימת מפגשים שעוסקים בכל תחומי החיים השונים (כמו - מדינה, יישוב וכו').
יסודות החברה
בחברה רלוונטית, שבה הרוב המוחלט של בני האדם מקיים יחסים חברתיים כלשהם עם בני אדם אחרים, מלבד אנשים בודדים החיים בפרישות מוחלטת כל חייהם. היחסים החברתיים מבוססים על הגורמים הבאים:
- לאדם צרכים שונים שעליו לספק, לצורך סיפוקם הוא זקוק לשיתוף פעולה של בני אדם אחרים. צרכים אלו יכולים להיות צרכים ראשוניים (כמו - מזון, מים, מחסה, מין וכדומה) או צרכים מורכבים יותר (כמו - הצורך בחברת האדם, הצורך בחיבור רגשי, הצורך בהכרה חברתית, הצורך בפיתוח האינטליגנציה, הצורך באשליה ודימיון, הצורך בהגשמה עצמית וכו').
- לאדם מערכת של יכולות המסוגלת לספק את צורכיהם של אנשים אחרים. היכולת להפיק מזון מן הטבע, היכולת ליצור כלים, היכולת להעביר מידע, היכולת לספק חברה אנושית והיכולת לחיבור רגשי לזולת הם דוגמאות ליכולות מסוג זה.
- בני אדם מסוגלים לתקשר ביניהם בצורות שונות, על מנת להגיב באופן יעיל יותר שמתבטא בהתנהגותם ובמחשבותיהם למצבם של שאר בני האדם.
- רוחניותו, תודעתו, הבנתו וערכיו של האדם מושפעים באופן משמעותי מהחברה בה הוא חי במשך חייו.
- לאדם יש יכולת מלאה להשפיע על פני החברה במובנים רבים.
- על פי תורת האבולוציה, לאדם צורך אבולוציוני בהמשך קיום הגנים שלו ובקידום השרדותה של החברה שסביבו מפני שהיא מכילה באופן חלקי את המטען הגנטי שלו עצמו, זאת בנוסף לצורך בהשרדותו האישית שממשיכה להתקיים הודות לשיתוף הפעולה החברתי.
על פי יסודות אלו קיימת תלות הדדית חזקה ביותר בין האדם והחברה בה הוא חי. תלות זו באה לידי ביטוי בתחומים רבים ושונים שיש להם חלק בחייו של האדם. התחומים העיקריים הם: כלכלה, תעשייה, אמנות, ממשל, משפט, שפה, השכלה, דת, מיניות, רפואה ומידע.
האדם והחברה
מלבד ההשפעה ההדדית של האדם והחברה, בכל חברה מתקיימת סינרגיה שמתבטאת על ידי:
קיום ישות חברתית, הניתנת להתייחסות מובחנת מלבד ההתייחסות לכל אחד מהפרטים. החברה במובנה זה היא התלכדות של המגמות הקיימות בה עם הגורמים השונים המרכיבים אותה. לכל חברה יש היסטוריה, מבנה, החלטות משותפות וכדומה.
חלק מהגדרות החברה הם גבולותיה:
- החברים שבתוכה - אלו חברים נמצאים בא ואלו לא.
- המאפיינים שלה - קרקע, שפה, רכוש החברה וכו'.
גבולות אלו לעיתים רבות אינם מוחלטים ומכילים תחום אפור.
התהליך המשלים את הסינרגיה החברתית הינו התפלגות חברתית:
שהיא אופיה של חברה המתפתחת על ידי תהליכים, מתחים, וחברות-משנה רבים ומגוונים שמתרחשים בה.
במקרים רבים, תהליכים אלו מרובדים:
הם פועלים במישורי התייחסות שונים המשולבים זה בזה - תהליכים כלכליים, תרבותיים ולשוניים שעשויים להתקיים במישורי התייחסות שונים אך שזורים אלו באלו במכלול של השפעות הדדיות.
ההתפלגות החברתית יוצרת בכל חברה חלוקת כוח מסוימת בין חלקיה השונים (פרטים ותת-חברות) ומביאה לעיצוב פוטנציאלי של פני החברה. כוח זה נקרא הכוח החברתי והוא לעולם אינו מחולק באופן שווה בין כל הפרטים בחברה, אופן חלוקתו נקבע על פי שני הקריטריונים הבאים:
- חלוקה של הכוח בין מנהיגים למונהגים. חלוקה זו קיימת בכל תחומי החיים (לדוגמה, גם האמן וגם קהלו אחראים על קיום האמנות, אך האמן מנהיג את הקהל המונהג, והינו בעל הכוח בתחום זה). חלוקה זו לרוב אינה מוחלטת, ומתקיימת ברמות שונות בחברה. לרוב המנהיגים השונים בחברה אינם שווים זה לזה במידת הכוח החברתי שלהם, וכן רוב הפרטים מכילים מידות מסוימות של הנהגה וגם כפיפות להנהגה.
- חלוקה של הכוח החברתי לתחומי חיים שונים, וחלוקה מסוימת של בעלי הכוח בין תחומי החיים השונים (לדוגמה: יצירת הבדלה בין כוהנים, המנהיגים את הכוח הדתי; פועלים, המנהיגים את הכוח היצרני; מורים, המנהיגים את ההשפעה על הדור הצעיר וכו').
חוקיות
- תחום הממשל:
הממשל הוא ציר עיקרי של הנהגה שקיים כמעט בכל חברה אנושית, הוא נחשב לתחום חיים בעל כוח רב שמתקיים בזכות עצמו ועליון על שאר תחומי החיים. יש לציין כי תחום זה אינו מנהיג באופן מוחלט את החברה, אלא אחראי על תחומים חלקיים בה.
- חברה טוטאליטארית:
חברה טוטאליטארית היא חברה בה הכוח החברתי כולו מרוכז בידי הממשל וכל תחומי החיים כפופים לו באופן מוחלט.
- חברה אנארכית:
חברה אנארכית היא חברה בה אין כלל ממשל, והכוח החברתי מפוזר בין תחומי החיים השונים. בניגוד לחברה טוטאליטארית.
לכל חברה יש חוקיות מסוימת על-פיה היא מתקיימת. חוקיות זו, מושפעת מהטבע הסובב אותה, הכלים החומריים והרוחניים הנמצאים ברשותה, הערכים וההתנהגות של בני האדם הפרטים המרכיבים אותה וההיסטוריה שלה. חוקיות זו, המתארת את מכלול ההתרחשויות הקבועות בחברה, מחולקת לשני גורמים:
- מבנה החברה - מבנה החברה מתאר את המוסדות וצורות הארגון הקיימות בחברה, וחלוקת הכוח החברתי ביניהם.
- תרבות - התרבות מתארת את מכלול המסורות, האמונות, אופני החשיבה, צורת התקשורת והמדע.
ההפרדה בין גורמים אלו אינה מוחלטת, והם שזורים זה בזה ומשפיעים זה על זה. התרבות והמבנה החברתי הם גורמים הייחודיים לכל חברה אנושית בפני עצמה ומגדירים את התנהלות החיים בה, כמו כן, הם עשויים להשתנות ובכך הם חופפים להשתנות החברה.
יציבות חברתית
אחד הביטויים הבולטים ביותר של חברה הוא קיומם של כללים המקבעים את החוקיות החברתית. כללים אלו מתקיימים לאורך זמן, ומספקים לחברה את היכולת לשמר דפוסי התנהלות קבועים יחסית ולהיות חברה יציבה. הכללים בכל חברה תלויים בשימורם על ידי רוב הפרטים בחברה. חלק גדול מכללים אלו נוצר בעקבות חריגה מהם, המתקיימת באופן חלקי בכל חברה. אך למנהיגים בחברה יש את האפשרות לשנות או לשמר את הכללים על פי רצונם האישי. הכללים מחולקים לשני סוגים:
- חוקים - החוקים מהווים את הפן הרשמי והמוחלט של כללי החברה. החוקים יכולים להיות מסוגים שונים ונוגעים בתחומי חיים שונים (חוקי ממשל, חוקי דת, חוקים אקדמאיים, חוקי מסחר וכו'). בד"כ רוב החוקים (ובייחוד הכללים שבהם הנוגעים לכלל החברה) נקבעים ומוחזקים ע"י הממשל, אך ישנם חוקים רבים הנקבעים ע"י ארגונים אחרים (כלכליים, דתיים וכו'), והם לעיתים משמעותיים יותר מחוקי הממשל.
- נורמות - הנורמות מהוות את הפן הלא רשמי של כללי החברה. הנורמות מורכבות מתהליכים רבים (בהם אופנה, מסורת, אינטרסים וכו'). הנורמות מושפעות באופן ישיר מגורמים רבים ביותר (בניגוד לחוקים המושפעים באופן עקיף), קשות להגדרה מדוייקת, יחסיות (כלומר- נתפסות באופן שונה בכל תת-חברה) ונוגעות בכל תחומי החיים.כמו כן זה לא עובד ככה.
בניגוד ליציבות החברתית, קיימים בכל חברה תהליכי שינוי במידות שונות. שינויים אלו מובחנים על פי מדדים שונים כגון חשיבותם, מהירותם וסיבת התרחשותם, ומושפעים לרוב מאופן הפילוג ומהמורכבות הרבה של בחברה. שינויים אלו עשויים לקרות בהשפעה של בני האדם מתוך החברה או לא בהשפעתם. כמו כן הם עשויים להעשות בהתאם למאמץ חברתי משותף שנועד להביאם, שינויים אלה הם מכוונים, או שהם עשויים להיגרם עקב פעולות של בני אדם שמטרתן אינה לבצע את השינויים שהתרחשו, שינויים אלה הם לא מכוונים.
השתייכות חברתית
- תהליך החיברות:
חיברות היא התהליך שבו אדם יחיד מסתגל למבנה ולתרבות של החברה אליה הוא משתייך. תהליך זה המתרחש בתקופת המעבר לחברה חדשה או בהתאמה הממושכת לחברה הנוכחית אליה משתייך האדם.
- השתייכות חברתית:
השתייכות חברתית היא הפן החברתי בחייו של אדם שהוא חלק בלתי נפרד מהגדרתו. ההשתייכות החברתית מורכבת מחלקים מודעים ובלתי מודעים.
חקר בנושא החברה
סוציולוגיה הינה תחום המחקר העוסק בחברה.
ראו גם
:מונחים בסוציולוגיה
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:מדעי החברה
דפוסדפוס הוא טכנולוגיה עתיקת יומין המשמשת ליצירת מספר עותקים זהים מאותו מקור.
רבים סבורים שהראשונים שעסקו בהדפסה היו הסינים שהשתמשו בצבעים על בסיס שמן שנמרחו על אבן חלקה שעליה חרטו את המקור בדמות ראי.
ישנו מספר רב של טכניקות הדפסה:
- דפוס בלט - שיטת הדפוס הראשונה שהומצאה ע"י גוטנברג (ראה הסבר בהמשך הדף). היתה בשימוש שנים רבות עד שהוחלפה ע"י טכנולוגיות מתקדמות ומודרניות יותר. הספר הראשון שהודפס בשיטה זו הוא ספר התנ"ך.
:בדפוס נעשה בסידור יד ובהדפסה בשיטה ישנה על-ידי הנחת הנייר אחד אחד ולאחר מכן אחרי הדפסה היה צורך לפזר את האותיות והחומר ולבנות סידור חדש העבודה היתה קשה כי נוסף לזה גם לא היתה נקיה.
:משנות ה-70 משתדלים להיפטר מכל ענף הבלט ולעבור לצורת הדפסה על-ידי הדפסה באופסט ובדפוס שקע.
- דפוס משי - שבו הדמות הרצוייה מועברת מבעד רשת משי צפופה, שאטומה באזורים בהם לא רוצים שיעבור צבע. שיטה זו משמשת להדפסה על משטחים ישרים אשר לא ניתנים להצמדה לגליל כמו חולצות, ולוחות פלסטיק. כמו כן על חומרים שדורשים ייבוש אינטנסיבי כמו מדבקות (סטיקרים) ועוד.
- דפוס אופסט (Offset) - שיטה שבה הדמות מועברת פעמיים מלוח המקור העשוי מאלומיניום ליריעת ביניים וממנה לנייר. כל אחד משלושת השלבים מוצמד לצילינדר (גליל) מתכת והדמות מועברת ע"י לחץ מגליל המתכת לגליל הנייר. שיטה זו נמצאת בשימוש של הדפסות בכמויות גדולות, בסדר גודל של 1000-1,000,000 עותקים. זו השיטה הנפוצה ביותר כיום ומדפיסים בה עיתונים, ספרים, שבועונים, עלונים וכו'. לרוב ע"י שימוש בארבעה צבעים: ציאן (מעין כחול בהיר), מג'נטה (מעין אדום-בורדו בהיר), צהוב ושחור. שילוב של ארבעתם מאפשר לדמות קשת צבעים רחבה.
- דפוס צילינדר - שיטה אשר בה לוח המקור הינו הצילינדר עצמו שהדמות חרוטה בו בנקבים קטנים מאוד. להדפסות במיליוני עותקים (למשל: National Geographic Magazine). שיטה זו נחשבת לאיכותית מכולם
- הדפסה דיגיטלית - יותר ויותר חברות מייצרות שיטות הדפסה דיגיטליות אשר בעתיד הרחוק מיועדות להחליף את שיטת האופסט. בשיטה זו האינפורמציה של הדמות מועברת ישירות מהמחשב, כאינפורמציה דיגיטלית, לצילינדר הממגנט אליו את הצבע בהתאם לדמות. שיטה זו מיועדת להדפסת כמויות בודדות עד קטנות (500) של עותקים, מעל 500 כרטיסי ביקור לדוגמה כבר עדיף מבחינה כלכלית להדפיס בדפוס אופסט. (זול ומהיר יותר להכנת 1000 עותקים ראשונים מאשר דפוס אופסט). בשימוש להדפסת מוצרים בכמויות קטנות, שילוט רחוב, פוסטרים, שלטי חוצות ועוד. ייתרון נוסף של הדפסה דיגיטאלית הינו הזמינות, ניתן להדפיס מיד בגמר העיצוב, לחיצה על המחשב וזה מודפס, חיסרון - איכות, איכות הדפסה דיגיטאלית נופלת מאיכות אופסט.
- "הדפסת טמפון" - שיטה נפוצה להדפסה על מוצרים עגולים כמו עטים, צנצנות, שפופרות, כדורים וכו'.
- פלקסוגרפיה - שיטה הדומה מאוד באופן הטכני, לדפוס אופסט, אך משתמשת בבסיס גומי במקום בלוח אלומיניום כלוח המקור. בשימוש להדפסה על אריזות פלסטיק וניילון בתעשיית המזון, פחיות שתיה, על אריזות קרטון ושאר סוגי אריזות.
אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בעולם הדפוס היתה מהפכת הדפוס של יוהאן גוטנברג בגרמניה בערך במאה ה-15. גוטנברג לא המציא את הדפוס אלא את הרעיון להפריד כל אות לגוף בודד, ולצרפן לבניית שורות של טקסט ולעמד כך את העמוד השלם. בסיום ההדפסה, ניתן היה לפרק ולארגן שוב את האותיות בסדר אחר, על מנת לעמד עמוד אחר. עד להמצאה זו הכינו את המקור של העמוד השלם כולו מיחידה אחת (מעץ או מאבן) ובגמר ההדפסה לא ניתן היה לעשות בלוח זה שום שימוש אחר. הספר הראשון שהודפס בשיטה זו של גוטנברג היה כמובן התנ"ך.
מאוחר יותר, בזמן המהפכה התעשייתית, שוכללה השיטה ואיפשרה לצקת מכל שורת אותיות תבנית עופרת שתצטרף לתבניות אחרות אשר יחד הרכיבו את העמוד השלם. עמוד שורות הטקסט שימש להדפסת המוצר הנוכחי, ובסיום ניתן היה להתיך את תבניות העופרת ולהשתמש בחומר שוב ליציקת תבניות של שורות טקסט אחרות.
ראו גם
- גופן
- מדפסת
-
קטגוריה:טכנולוגיה
קטגוריה:ספר
מטבע
למושג מטבע יש שני פירושים ושימושים נפוצים. האחד הוא המטבע המוחשי, בד"כ עגול ועשוי ממתכת כלשהי. במשמעות המופשטת יותר, מטבע הוא כל אמצעי התשלום (הכסף) הרשמיים במדינה מסוימת, הכוללים שטרות ומטבעות המוגדרים כהילך חוקי באותה מדינה.
בישראל המטבע נקרא שקל חדש והוא כולל את השטרות מנייר והמטבעות.
מהמושג מטבע נגזרים מושגים נוספים:
- מטבע חוץ: מטבע של מדינה אחרת, שמשמש תיירים ועוסקים במסחר בינלאומי.
- מטבע קשה: כסף המוכר בעולם ככסף השומר היטב על ערכו יחסית למטבעות אחרים. דוגמאות למטבעות קשים: האירו האירופי, הין היפני, הפרנק השוויצרי ועוד. בישראל נחשב גם הדולר אמריקאי למטבע קשה, אף ששערו נשחק בהתמדה יחסית למטבעות חזקים ממנו.
- מטבע זכרון: מטבע ממתכת, אשר הוטבע במיוחד לצורך הנצחת מאורע מסויים או אישיות מסויימת.
מטבעות עתיקים
בעת העתיקה התחילו בפעם הראשונה בתולדות האנושות להשתמש במטבעות, בהתחלה בלידיה ומשם זה נפוץ בכל העולם המערבי. לא נעשה שימוש בשטרות כהילך חוקי במערב, אלא רק בסין. לכן שימשו המטבעות כהילך החוקי היחיד בזמנם.
ערכם של המטבעות העתיקים לא נגזר מהתחייבות בנקאית הניתנת נגדם כמו הכסף המודרני ("כסף סינטטי"), אלא משוויו האמיתי ("כסף טבעי"). לכן נטבעו המטבעות העתיקים בעיקר ממתכות אצילות שערכן היה גבוה במידה שאיפשרה לטבוע מטבעות קלים יחסית (גם כיום נהוג לטבוע את המטבעות מחומרים מתכתיים, אולם רק בשל עמידותם וחוזקם).
בזמננו יש למטבעות העתיקים, לעיתים, חשיבות היסטורית.
דוגמא למטבעות עתיקים:
דרכמה, דינר, אס
ראו גם
- מדליה
- קרן המטבע הבינלאומית
- ISO 4217
- עץ או פלי
-
ארכיאולוגיהארכאולוגיה (מהיוונית – ארכי: עתיק, לוגיה: מילה/דיבור/לימוד) היא המחקר של התרבות האנושית על ידי מציאה, תיעוד וניתוח של מידע תרבותי וסביבתי, הכולל אדריכלות, חפצים, שרידי אנשים, חיות או צמחים. המטרה של הארכאולוגיה היא לתעד ולהסביר את המקורות וההתפתחות של התרבות האנושית, היסטוריית התרבות, ההתנהגות האנושית והאקולוגיה.
הארכאולוגיה היא שדה המחקר היחיד שיש לו שיטה ותאוריה עבור איסוף ופירוש של מידע על העבר הפרהיסטורי, ויכולה גם להרים תרומה משמעותית להבנה של החברות בזמן ההיסטורי. תתי-תחומים של האנתרופולוגיה משלימות את ממצאי הארכאולוגיה, בעיקר | | |
