:: wikimiki.org ::

המאה ה-15

המאה ה-15

(המאה ה-14 - המאה ה-15 - המאה ה-16 - לוח אירועים בהיסטוריה) המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500.

ארועים

- הרנסנס משפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, במיוחד באיטליה. שאר אירופה עדיין נמצאת עמוק בתוך ימי הביניים.
- המונרכים החדשים עולים לשלטון בצרפת, אנגליה, פורטוגל וספרד.
- הקרע הגדול בכנסיה הקתולית מסתיים ב-1417
- ייסודה ועלייתה של האימפריה האצטקית במקסיקו.
- ז'אן ד'ארק מובילה את הצרפתים לניצחון בקרב במסגרת מלחמת מאה השנים (ב-1429).
- הדוכסות של בורגונדיה הופכת לכוח מרכזי באירופה.
- קונסטנטינופול נופלת לידי האימפריה העותמאנית (ב-1453), והאימפריה כובשת עוד כמה מדינות בבלקן.
- יוהאן הוס עולה על המוקד.
- נוסדת האינקוויזיציה הספרדית
- גירוש ספרד - יהודי ספרד מגורשים מהממלכה ב-1492 אחרי הרקונקוויסטה וגל ההתעוררות הנוצרי.
- כריסטופר קולומבוס מגיע לאיים הקריביים בשנת 1492 ולדרום אמריקה בשנת 1498 ומכונן את האימפריה הספרדית.
- ואשקו דה גאמה משלים את המסע הימים להודו בשנת 1498
- פדרו אלוורס קבראל מגלה את ברזיל (ב-1500), ויוצר את הממלכה המאוחדת של פורטוגל וברזיל.
- הצי של ז'נג הא, אדמירל וחוקר, מפליג מסין לדרום מזרח אסיה, הודו, מזרח אפריקה ומצרים.
- הסולטנות של מלקה נוסדת. המלאים ממירים דתם לאיסלם.
- הוולופים מיסדים את האימפריה הג'ולופית.

אנשי שם

אמנים

- ליאונרדו דה וינצ'י, ממציא וצייר.
- פיליפו ברונלסקי, אדריכל, ממציא את הפרספקטיבה מנקודת מבט אחת. מוביל את החדשנות באדריכלות האיטלקית

מגלי ארצות

- כריסטופר קולומבוס מפליג לאמריקות מטעם ספרד.
- ואשקו דה גאמה מגיע להודו מפורטוגל, ובכך יוצר דרך חלופית ימית לדרך המשי.

מדינאים

- המלכה איסאבלה מקסטיליה ופרננסו השני מאראגון הופכים שליטי ספרד המאוחדת אחרי הכיבוש מחדש ומממנים את גילוי ארצות העולם החדש.
- מהמט השני שולטן האימפריה העותמאנית וכובש קונסטנטינופול

המצאות

- שריון לוחות
- האלברד (מוט-גרזן וכידון, אבי נשקי המוט)
- נשקי מוט
- התותחים הראשונים

שנים במאה ה-15

- קטגוריה: היסטוריה כללית של ימה"ב 15 ja:15世紀 ko:15세기 th:คริสต์ศตวรรษที่ 15

המאה ה-14

(המאה ה-13 - המאה ה-14 - המאה ה-15 - לוח אירועים בהיסטוריה) המאה ה-14 היא התקופה שהחלה בשנת 1301 והסתיימה בשנת 1400. זוהי תקופת ימי הביניים הגותיים באירופה, במהלכן חלה התפתחות אדירה אך גם אובדן קשה - מגיפת המוות השחור.

ארועים

- 1346 - פורצת מגפת המוות השחור שקוטלת שליש מאוכלוסיית אירופה.

אנשי שם

- ג'ובאני בוקאצ'ו - סופר איטלקי, דקאמרון

המצאות ותגליות

קישורים חיצוניים

- צבי זהבי, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/Jacquerie.html מאפייני המאה הארבע עשרה ומרד הז'קרי] ----
- 14 קטגוריה: היסטוריה כללית של ימה"ב ja:14世紀 ko:14세기 th:คริสต์ศตวรรษที่ 14

לוח אירועים בהיסטוריה

ראו גם

- לוח התקופות בארץ ישראל
- היסטוריה של ארץ ישראל
- היסטוריה
- לוח הזמנים הגאולוגי קטגוריה:היסטוריה

רנסנס

רנסאנס (ידוע גם בשם "תחיה"). הוא תקופה היסטורית. פירוש המושג בצרפתית הוא לידה מחדש, ובהקשר זה הוא מורה על תחייה של תרבות יוון העתיקה ורומא. אנשי הרנסאנס ניסו לחדש את הרוח הקלאסית באמנות, בספרות, בפוליטיקה ובמדע - עמדה המנוגדת לרוח הכנסייה, שהעמידה את האל במרכז, ולא את אושרו של האדם בעולם הזה. ראשית הרנסאנס באיטליה במאה ה-14, שבה היו ערי מדינה קטנות ורפובליקניות, ולא מדינות מלוכניות. אף שהחברה נותרה דתית כפי שהייתה, ואף העמיקה את דתיותה, ניתן כוח רב לאנשי ציבור חילונים, ובעיקר לעשירים המופלגים שעמדו בראשי הערים.

פטרונות

אמנות הרנסנס באיטליה פרחה בכמה מרכזים חשובים, שהראשון בהם הוא העיר פירנצה. קוזימו דה מדיצ'י, שהפך את בית מדיצ'י לאחת המשפחות החזקות בעולם, הוא תמך באמנים חשובים רבים בעיר, בהם ג'יברטי, ברונלסקי, דונטלו, אלברטי ופרה-אנג'ליקו. בחצר המדיצ'ים נוצר חוג תוסס ופורה של אמנים, משוררים ופילוסופים. קוזימו אחראי למימון כמה מהמפעלים ההומניסטיים החשובים ביותר, בהם תרגום כתבי אפלטון מיוונית ללטינית בידי מרסיליו פיצ'ינו. אחד החידושים החשובים של מוסד הפטרונות הוא שהכנסייה לא היתה עוד מקור הפרנסה היחידי של אמנים. התעשרותם של חילונים איפשרה להם להפוך לכוח מרכזי לא רק בפוליטיקה ובמסחר, אלא גם בתרבות. אספני אמנות חילונים אלה לא התעניינו רק בנושאים דתיים, אלא גם בנושאים חילוניים, מיתולוגיים ואלגוריים. האמנים עיטרו למענם ארמונות, רהיטים וכלי בית. באותה עת שיגשגה בפירנצה אמנות ציורי הדיוקן, שבאמצעותה יכלו האמנים לגמול לפטרוניהם.

אמנות פלסטית

דיוקן]] עוד לפני תקופת הרנסאנס התעניינו אמנים ביצירות ריאליסטיות יותר, ופחות סימבוליות, כפי שהיה מקובל באמנות הנוצרית של ימי הביניים. באמנות הכנסייתית, עקרון הייצוגיות היה הרבה יותר חשוב מהדיוק. אמנות הרנסאנס, לעומת זאת, העניקה חשיבות לסימטריה, לפרספקטיבה (שהייתה אחד ממקורות ההשפעה הבולטים ביותר של אמנות הרנסאנס), לקומפוזיציה ולמשחקי אור וצל. אמני הרנסאנס היו מיומנים בציור, בפיסול ובארכיטקטורה. הרנסנס המוקדם מאוד הושפע מהארכיטקטורה הקלאסית, ונבנו בו מבנים בהשפעתו, המותאמים לתקופה. ברונלסקי וגיברטי, למשל, התחרו ביניהם על הכנת הדלת היפה ביותר לבפטיסטריום. נושא היצירה על הדלת היה צריך להיות עקידת יצחק. ההוד, ההדר והסימטריה של גיברטי ניצחו. הפריחה הגדולה באיטליה נקטעה בשל המגיפה השחורה שחיסלה מספר אדיר של אומנים באירופה. בעקבות זאת נוצר מצב מעניין: ישנם חוקרים הטוענים שניצולי המגיפה, שבידיהם נותר ממון רב (מהירושות של המתים הרבים), חשו צורך להשתמש בכספם ולהפריז בהנאות החיים. בעקבות זאת נוצרה באיטליה אופנה צעקנית, ספרות נהנתנית (למשל הדקאמרון של בוקאצ'ו) ועניין גדול ברכישת יצירות אמנות לבית. עושר מבוזבז זה, טוענים חלק מהחוקרים, קידם מאוד את ההשקעה באמנות. במאה ה-15 ובמאה ה-16 שוב חזרו לפרוח האומנים, בעיקר הודות לתרבות ושני המהפכות של התקופה: גילוי אמריקה בידי כריסטופר קולומבוס והמצאת הדפוס בידי גוטנברג. גדול אמני הרנסאנס היה ליאונרדו דה וינצ'י ששילב אמנות עם הנדסה ומדע. ליאונרדו היה "איש אשכולות" שהתעניין וחקר מספר רב של תחומים: מדע, אמנות, הנדסה, מכניקה, תעופה, הידרודינמיקה, ביולוגיה ואנטומיה. בדמותו הוא גילם את האידיאל ההומינסטי של איש הרנסנס. בנוסף לליאונרדו פעלו אמנים גדולים אחרים, ביניהם רפאל, מיכאלנג'לו ועוד. הרנסנס פרח בעיקר בערי-המדינה של איטליה (כגון ונציה, פירנצה, רומא וורונה, שצברו הון רב הודות למסחר שקיימו עם ארצות הים התיכון והשירותים הימיים שסיפקו לצלבנים במהלך מסעי הצלב ואחריהם.

ההומניזם של הרנסאנס

מסעי הצלב, קרקוב]] אחד הכוחות שהובילו את הרנסאנס היה תנועת ההומניזם. ההומניסטים היו אנשי ספר שהעריצו את התקופה הקלאסית, את השפה היוונית והלטינית הקלאסית (להבדיל מהלטינית של ימי הביניים, גרסה מודרנית יותר ששימשה את רוב מחברי הספרים בתקופה), את צורת השלטון היוונית-הרפובליקאית ואת תורות המוסר הקלאסיות, שהעלו על נס את המידות הטובות של האדם לפי פילוסופים כמו אפלטון ואריסטו. ההומניסטים רצו לעצב אדם אקטיבי, שישפיע על עולמו ויקבל עליו אחריות לחברה ולענייני הציבור, שיהיה אמיץ, משכיל (כלומר בקיא בעיקר בספרות קלאסית), ולחיות לפי אמרתו של הנואם הרומי קיקרו: "אני אנושי: דבר אנושי אינו זר לי" (homo sum: humani nihil a me alienum puto). אדם טוב זה ניחן ב"סגולה הטובה", ה-virtu. מובן שסגולה טובה זו מתממשת באופן הטוב ביותר במשטר רפובליקני, שבו לכל אזרח יש הזדמנות להביע את הסגולות הטובות שלו. מובן גם שמידות טובות אלו אינן בראש מעיינה של הכנסייה, שלפחות באופן עקרוני הדגישה את השאיפה לצניעות, ענווה, עוני מרצון ובעיקר - השאיפה לחיים בעולם הבא, ולא בעולם הזה. ההומניסטים חיו בעולם הזה, ופיתחו תיאוריות המיישבות עמדה זו עם העמדה הנוצרית. כדי לקדם את מטרתם הקימו הוגי הרנסאנס בתי ספר, שבהם למדו מקצועות שכונו "הומניסטיים", ובעיקר שיננו בהם שירה אפית, ספרות קלאסית ופתגמים, ושקדו על לימוד השפות היוונית והלטינית. במהלך מבריק הצליחו המורים ההומניסטים להפוך למוריהם של אצילים ובני מלכים, וכך הפיצו את המורשת ההומניסטית. התופעה המעניינת לא נותרה רק באיטליה, ועם המלחמות הרבות שניטשו על אדמתה, עבר המרכז ההומניסטי לצפון אירופה, ובעיקר להולנד - ארץ הולדתו של "נסיך ההומניסטים" ארסמוס מרוטרדם, אנגליה - ארצו של ההומניסט תומס מור, שחיבר את הספר ההומניסטי המובהק אוטופיה וצרפת.

ספרות

מלכה של הספרות היפה ההומניסטית הוא כנראה המשורר ההומניסט פרנצ'סקו פטררקה (1304 - 1374). שיריו העניקו לגיטימציה לספרות שנכתבה באיטלקית - ולא בלטינית, השפה הגבוהה שבה נכתבה ספרות עילית באותה תקופה. הוא זכה להערצה כבירה בפירנצה עוד בחייו, ואף הוכתר בעלי דפנה, כמנהג ההוקרה הקלאסי. פטררקה גדל בביתו של קרדינל בחצר האפיפיור באביניון, וכל ימיו קיבל משכורת מהכנסייה ככומר מחליף, כביכול (מובן שלא עסק בכך למחייתו). רבים משיריו הקדיש פטררקה לאהובתו הצעירה לאורה. פרט לשירה איטלקית כתב פטררקה ספרים רבים בלטינית, שזיכו אותו בכבוד רב. פטררקה, שהעריץ את התרבות הקלאסית, היה אחד הראשונים שעסקו בארכיאולוגיה, ולא התייחסו לשברים ברומא כאל פסולת. הוא אסף מטבעות עתיקים ופסלים, ולמד מהם רבות על השפה והתרבות הקלאסיים. פטרארקה היה מודע מאוד לכך שעיני העולם - בהווה, אך בעיקר בעתיד - נשואות אליו, ודאג להפנות מסרים לדורות הבאים. סופר חשוב אחר הוא ג'ובאני בוקאצ'ו, מחבר הדקאמרון. ספר זה, שנכתב אף הוא באיטלקית, זכה להצלחה עצומה באיטליה. אחד החידושים הגדולים בו הוא היותו כתוב בפרוזה ולא בשירה. עד אז, גם סיפורים נכתבו בחרוזים, ודאי בספרות היפה. הדקאמרון הוא למעשה אוסף סיפורים שסיפרו בני טובים מפירנצה זה לזה בזמן ששהו בוילה בכפר מאימת המגיפה השחורה המשתוללת בערים. הסיפורים ייראו גם לקורא בן ימינו פרועים וגסים, ורבים מהם מציגים את אנשי הכנסייה כמושחתים, טיפשים או תאבי מין (כמו רוב הדמויות בספר).

קישורים חיצוניים

- [http://www.brown.edu/Departments/Italian_Studies/dweb/ הדקאמרון] - אתר המוקדש לדקאמרון, כולל הטקסט המלא באיטקלית ובאנגלית ומחקרים.
- [http://www.medici.org/ ארכיון המדיצ'י] - ארגון ללא כוונות רווח המעניק לציבור גישה לארכיון המשפחה ומספק מידע רב על התקופה.
- [http://www.d-holliday.com/tmore/utopia.htm אוטופיה מאת תומס מור] - הטקסט המלא של הספר ומאמרים על תומס מור.
- קטגוריה:תקופות היסטוריות קטגוריה:אסכולות באמנות ja:ルネサンス ko:르네상스

מדע

מדע , הוא ידע אודות העולם שהושג באמצעות צפייה, ניסוי והסקה שיטתיים, ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי, ומכונה גם מחקר. אדם העוסק במדע נקרא מדען. בשאלות כגון "מה נכלל במדע" והגדרת השיטה המדעית עוסקת הפילוסופיה של המדע. המדע שונה מידע אחר, בכך שהוא ידע המתגבש ומצטבר תוך כדי תהליך מתמשך של ביקורת והוספה. לפיכך, המדע הוא תהליך מתחדש ומתפתח תדיר, ועל כל דור של מדענים, לאשר את הידע הנצבר עד אליהם. מסיבה זו, ידע שאין מטילים בו ספק ושאינו מתחדש עלול לאבד את תוקפו המדעי, ואף להפוך לאמונה טפלה. דוגמא טובה לכך נותנת האסטרולוגיה אשר החלה כענף מדעי רציני: רישום מסלולי הכוכבים, מה שאנו קוראים לו כיום אסטרונומיה.

הנחות יסוד אופייניות למדע

אבסולוטיות: ביסוד פילוסופיה זו קבועה ההנחה כי בכל עיסוק מדעי קיימת תפיסה חושית, שבבסיסה הינה אחידה לכל בני האדם. כלומר, החוקיות הבסיסית שעל פיה פועלת המציאות הנתפסת בחושי האדם מצביעה על 'אמת' מוחלטת, אבסולוטית. אובייקטיביות: בהתאם להנחה זו, מניח המחקר המדעי כי אמת זו מתקימת בלא תלות בהכרה אנושית. משמע, ניתן להגיע לניסוח האמת המדעית בלא שזו תהיה נגזרת ישירה של תפיסת המציאות. תכונה זו מכונה אובייקטיביות לדוגמה: חושי האדם תופשים כי עצמים נופלים כאשר אין הם נתמכים. המדע מניח, כי כל בני האדם השפויים תופסים זאת באותו אופן, וכן שלאחידות זו זיקה לכלל התקף לגבי כל העצמים במציאות (כגון כוח המשיכה). כלל זה הינו חלק מן האמת המוחלטת, ואינו ניתן לערעור על-ידי ההכרה, באם הוא אכן אמיתי. סיבתיות: האמת המדעית הינה סיבתית באופייה, כלומר היא מניחה כי לכל גורם במציאות קיימת סיבה קודמת בזמן, היוצרת אותו; וכן תוצאה - גורם אחר, מאוחר בזמן, הנוצר בזכותו. קשר סיבה-תוצאה מתבטא בכלל לפי שאחרי הסיבה תבוא תמיד התוצאה. בדוגמה הקודמת: מתוך הנחה כי כוח המשיכה אכן אמיתי, אזי עזיבת חפץ כבד באוויר, הינה סיבה לנפילתו. לפיכך, לעולם ייפול חפץ כבד אם ייעזב באוויר. אמפיריות: החקר המדעי מניח כי קיימות מספר אמיתות אפשריות, כלומר מספר רב של תיאורים שונים לחוקיות שבמציאות. מתוך אפשרויות אלו, רק אחת האפשרויות הינה נכונה בפועל. האפשרות שאינה נכונה, היא בחזקת שקר. שתי האפשרויות מאופינות בכך שהן אינן מכילות סתירה פנימית בתוך עצמן. הברור מהי האפשרות האמיתית מבוצע על-ידי מדידה של המציאות. מדידה זו, השואפת לקבוע כיצד המציאות מתפקדת בפועל בלא הנחה ראשונית (אפריורית), מכונה ניסוי. תכונה זו של החקר המדעי מכונה אמפיריות לדוגמה: ניתן להסביר את המציאות עם קיומו של ואקום או בלעדיו. כל אפשרות עשויה להתקיים, ואינה מכילה סתירה פנימית, ועל כל אפשרות ניתן לבסס מדע שלם. אולם, רק אחת משתי האפשרויות אכן אמיתית, והשנייה שקרית. ניתן לברר איזו האמיתית על-ידי בדיקת המציאות באמצעות ניסוי. ניבוי: גורם חשוב נוסף של המדע הינו יכולת הניבוי שלו - היכולת לנסח את החוקים המדעיים על-מנת לתאר כיצד יפעלו גורמים שונים במציאות, עליהם ידועים נתונים מסוימים, בעתיד. אין מדובר בעתיד במובנו המוחלט, אלא ביחס לצורך ולנתונים. לדוגמה: חוקי הקינמטיקה מסוגלים לתאר את התקדמותו של גוף, בהינתן מהירותו, משקלו, ונתונים נוספים, ברגע מסויים. הקינמטיקה תתאר את עתידו של גוף זה, ביחס לרגע המוגדר. פיצול ושלמות: השיטה המדעית מחולקת לתחומים שונים, המכוני ענפים. תחומים אלו מפצלים את החוקיות המדעית ליחידות משנה, כל תוצאות החקירה בתחום מסויים עשויות להיות הנחות התחום האחר. לדוגמה, הביולוגיה (חקר העולם החי) עשויה להיות מפוצלת למחקר התורשה, ולמחקר הגופניות. גילוי תכונות התורשה עשוי בהחלט להוות הנחות בסיס לחקר ההתאמה של הגוף לתכונות אלו. קיימים שני תהליכים היסטוריים אשר עשויים להתרחש בשיטה המדעית: פיצול ענף מדעי (לדוגמה: פיצול הפיזיקה למכניקה ולמבנה החומר), ומציאת התאמה בין שני ענפים היוצרת חפיפה ביניהם (לדוגמה: חידוד חקר הכימיה והפיזיקה עד ליצירת זהות או חפיפה ביניהם עבור חקר מבנה האטום). באופן עקרוני, מהווה המדע כולו חטיבה שלמה אשר הפיצול בה הוא למטרות שיפור המחקר, ונגזר מהיכולת לנתח את המציאות בצורה מפצלת. למרות זאת, קיימים מקרים רבים בהם תוצאות מחקר בענף מסויים עשויות לסתור, או לסתור לכאורה, תוצאות מחקר בענף אחר. סתירה זו עשויה לנבוע מהנחות מחקר סותרות, או מזווית ראייה שונה של אותן ההנחות. ראוי לציין כי שאלת האחידות של האמת מוטלת בספק כאשר עוסקים בסתירה שכזו. לדוגמה: הנחת המחקר הפסיכולוגי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בפסיכואנליזה, מניחה כי הכוחות הפועלים בנפש האנושית מולדים או נקבעים בשלב מוקדם מאוד בילדות, באופן התלוי במאורעות מקריים אשר מקורם בהתנהגות ארעית של הסביבה הקרובה. לעומת זאת, ענפי מחקר סוציולוגיים מסויימים מראים על השפעה של התרבות כולה, מבנה וערכיה, על נפש האדם ולאו דווקא של מקרים ארעיים בילדות המוקדמת, באופן המתנגש עם התיאור הפסיכואנליטי המקובל.

ערך המדע

ניתן להתייחס בשני מובנים לערך המדע - ערכו התכליתי ,כלומר התועלת שבמדע; וערכו המהותי, כלומר תיאור היחס הכללי בין המדע לאדם.

ערך תכליתי

המדע נפוץ ביותר משתי סיבות אפשריות עיקריות: הסקרנות הטבעית של האדם, למצוא את החוקיות בטבע, והתועלת שעשוי להביא המדע. מכיוון שהמדע מסוגל לנבא את המציאות, יש בו ערך רב עבור היכולת של האדם לשפר את יכולות התגובה שלו למציאות הנתונה. בהתאם לכך, המדע הינו כוח פוטנציאלי, אותו יכול האדם להפעיל על מנת לקדם את מטרותיו. לדוגמה: תחום הרפואה מתבסס לרוב על מחקר מדעי. המדע מצליח למצוא את הדרך היעילה ביותר (בהתאם למגבלותיו) על מנת לצמצם את מחלותיו ופגיעותו של האדם, ובכך מאפשר לרפואה למלא את מטרתה בצורה יעילה יותר. ערך המדע, אשר נגזר מהסקרנות האנושית, בא לידי ביטוי בהנאה אינטלקטואלית אותה מפיק האדם המתעניין במדע, הן במחקר עצמו והן בלמידת תוצאות מחקר קודם. תהליך נוסף אשר יוצר את ערכו של המדע, אשר נגזר מהמבנה של המחקר המדעי בפועל ולא מתכונותיו הטהורות, הוא אפשרות קיומה של מערכת המשרתת את החקר המדעי ואת השימוש בו בחברה. תהליך זה, בו נוצרות אקדמיות, מכוני מחקר וייעוץ, תקשורת המפרסמת מדע ועוד, מביא לשימוש במדע על-מנת לקדם אינטרסים של גורמים מסויימים בחברה.

ערך מהותי

מלבד ערכו התכליתי של המדע, כמשרת מטרה מוגדרת, המדע הינו חלק בלתי נפרד מיכולת החשיבה ועיצוב החברה האנושיות. מכיוון שהמדע מסוגל לתאר מציאות, הוא משפיע בהכרח על תפיסת האדם מציאות זו. תוצאות החקר המדעי ועצם קיומו, גם אם תהליך זה לרוב אינו מכוון, מובילים לשינוי תפיסתי-פילוסופי ניכר. לדוגמה: קיומו של הסוציולוגיה, כענף מדעי החוקר את התנהגות האדם, הביא במקרים רבים לקיום תפיסה תכליתית של האדם, כייצור שמטרתו שרידה וצבירת כוח בלבד. מסקנות אלו נבעו מעצם החקירה המדעית (המניחה כי קיימת סיבתיות שאינה נתונה לבחירה חופשית של האדם), וכן מהכיוון המסויים שאליו הובילו תוצאות המחקר הסוציולוגי. דוגמה אחרת הינה תיאורם הפיזי של גרמי השמיים. כאשר נתגלה באופן מדעי כי כדור הארץ אינו שונה משאר כוכבי הלכת בתיאור תנועתו, נשמט בסיס מוצק להנחה הפילוסופית בדבר מרכזיותה של האנושות ביחס ליקום. כמו כן, עצם קיומו של המחקר המדעי ותכונותיו, משפיע ביותר על אופן החשיבה האנושי. עקרונות המדע מאומצים על-ידי החשיבה האנושית, והופכים להיות הכללים המגדירים את תפיסתו. האמונה באמת שאינה נגזרת מההכרה האנושית ואופייה סיבתי עשוייה ליצור דפוס חשיבה תואם אשר אינו מקבל את רעיון הבחירה החופשית. כך עשוי להיות מועמד עיקרון התועלתיות מעל עקרונות אחרים, המבוססים על הכרה המבצעת בחירה ערכית. אפשרות השפעה נוספת הינה הפיכת המוסדות החברתיים למוחלטים בעיני הפרט. מוסדות כגון שימוש בכסף כאמצעי כלכלי או קיבוע של מעמד שליט, עשויים לקבל אישור חברתי כחלק מן האמת הבלתי ניתנת לערעור ולהשפעת בחירה ערכית. כמו כן, החלוקה של המדע לתחומים משפיעה ביותר על עיצוב התודעה, על ידי יצירת חלוקה תפיסתית תואמת. לדוגמה, הפרדת תחום הפסיכולוגיה (חקר הנפש) מתחום הכלכלה, עשוייה ליצור תפיסה אשר אינה מחשיבה את השפעתם ההדדית של המבנה הנפשי והשיטה הכלכלית.

השיטה המדעית

המדע התפתח בתרבויות שונות באופנים שונים, ומקורותיו מצויים בעיתות קדומות ביותר. ידוע כי נעשה שימוש בחקירה מדעית בתרבויות עתיקות כגון הסינית, ההודית וכו'. תחומי המדע השונים קשורים לרוב בפילוסופיה, שכן שני התחומים נוגעים בתפיסת המציאות. כל חקר מדעי מבוסס על תפיסה פילוסופית מסויימת, וכן תפיסות פילוסופיות רבות עשויות להיות מושפעות מתוצאות החקר המדעי. גישה פילוסופית, הרואה במדע את המקור האמיתי היחיד לכל הידע האנושי, ורואה כל ידע מסוג שונה כבלתי-תקף עבור האדם, הינה המדענות. מרכיב חשוב בשיטה המדעית בימינו הוא ביקורת עמיתים.

מדע מודרני

בעולם המודרני למדע משקל רב בחברה, והוא נחשב למפותח ביותר. תחומי המדע המודרני:
- מדעי החברה
- מדעי הטבע
- מדעי החיים
- מדעים מדויקים

ראו גם

- היסטוריה של המדע
- סוציולוגיה של המדע
- תורה ומדע
- מדענות
- התפתחות המדע בעת העתיקה
- ja:科学 ko:과학 ms:Sains simple:Science th:วิทยาศาสตร์ zh-min-nan:Kho-ha̍k

איטליה

הרפובליקה האיטלקית, היא מדינה בדרום אירופה, שרוב שטחה הוא חצי אי בצורת מגף. כמו כן היא כוללת שני איים גדולים בים התיכון: סיציליה וסרדיניה. מצפון היא תחומה על ידי הרי האלפים, שם היא גובלת בצרפת, שוויץ, אוסטריה וסלובניה. בצפון מרכז המדינה נמצאת המדינה סאן מרינו, ובמרכז המדינה נמצאת קריית הוותיקן.

היסטוריה

ההיסטוריה של איטליה היא אולי החשובה ביותר עבור ההתפתחות התרבותית והחברתית של הים התיכון כולו. במדינה התרחשו פעילויות אנושיות רבות חשיבות בזמנים הפרה-היסטוריים, ולכן ניתן למצוא בה אתרים ארכיאולוגיים חשובים באזורים רבים. לפני עליית האימפריה הרומית היו באזור שתי ציוויליזציות: קולוניות יווניות והציביליזציה האטרוסקית ששלטה על חלקים נרחבים מאיטליה. הגורם המשמעותי ביותר בהיסטוריה של איטליה, אירופה ואגן הים התיכון, הוא האימפריה הרומית. אימפריה זו, כללה במשך מאות שנים את רוב העולם שהיה ידוע לאדם המערבי ועלתה בגודלה, ובהשפעתה על היוונים שקדמו לה. בתוך האימפריה הזו צמחה הנצרות שהפכה בשלב מאוחר יותר לדת הרשמית של האימפריה ובעקבות זאת של כלל אירופה. הכנסייה הקתולית והאפיפיורים שעמדו בראשה השפיעו ושלטו על איטליה במשך מאות שנים, גם לאחר נפילת האמפריה הרומית במאה ה-5 לספירה. במהלך ימי הביניים ותקופת הרנסנס צמחו באיטליה ערי-מדינה חזקות ששלטו בכלכלה ובמסחר באגן הים התיכון. הבולטות שבהן הן ונציה, פירנצה, פיזה ומילנו. בערים אלו, וברומא שהיתה חלק ממדינת האפיפיורים התפתחה התרבות המערבים המודרנית. איטליה המודרנית הפכה למדינת-עם רק ב-17 במרץ, 1861, כאשר מדינות חצי-האי וממלכת שתי הסיציליות התאחדו תחת המלך ויטוריו אמנואלה השני משושלת "סאבוי", ששלטה בפידמונט ומלכה בסרדיניה. אדריכלו של האיחוד היה הרוזן קמילו בנסו די קאבור, ראש ממשלתו של ויטוריו אמנואלה. במשך עשור נותרה העיר רומא תחת שליטת האפיפיור, והצטרפה לממלכת איטליה רק ב-20 בספטמבר 1870, תאריך שנחשב לסיום תהליך האיחוד. היום מהווה הוותיקן מדינת עיר עצמאית בתחומה של איטליה (וכמו כן, גם רפובליקת סן מרינו). הדיקטטורה הפשיסטית של בניטו מוסוליני שעלה לשלטון ב-1922 הביאה לברית הרסנית עם גרמניה הנאצית ועם יפן, ובסופו של דבר הביאה למפלת איטליה במלחמת העולם השנייה. משאל עם על עתיד המלוכה שהתקיים ב-2 ביוני 1946 הסתיים בהכרזת הרפובליקה האיטלקית ובאימוץ חוקה חדשה ב-1 בינואר 1948. משפחת המלוכה הוגלתה עקב קירבתה למשטר הפאשיסטי. איטליה נמנתה בין מייסדי ארגוני נאטו והאיחוד האירופי, ובכך הצטרפה לתהליך הגובר של איחוד פוליטי וכלכלי של מערב אירופה, כולל אימוץ האירו ב-1999.

פוליטיקה

איטליה היא רפובליקה דמוקרטית רב מפלגתית. ראש המדינה הוא הנשיא, שנבחר אחת לשבע שנים וממנה את ראש הממשלה. ראש הממשלה הוא לרוב מנהיג אחת המפלגות הגדולות, שהצליח ליצור לעצמו קואליציה בפרלמנט. על פי חוקת 1948 פועל באיטליה פרלמנט (Parlamento), המחולק לשני בתים: חדר הנבחרים (Camera dei Deputati) והסנאט (Senato della Repubblica). באיטליה יש ארבע מפלגות גדולות: הנוצרים הדמוקרטיים, המפלגה הסוציאליסטית, הליגה הצפונית והמפלגה הדמוקרטית של השמאל. החל משנת 1946 שלטה המפלגה הנוצרית דמוקרטית ברוב הממשלות שהוקמו. מערכת החוקים האיטלקית נבנתה על בסיס החוקים של האמפריה הרומית ושונתה על פי קוד נפוליון במאה ה-19. שינוי נוסף בחוקים הוחל בעקבות החוקה האיטלקית וייסוד בית משפט חוקתי אחרי מלחמת העולם השנייה. הפוליטיקה האיטלקית מושפעת ממתח בין האזורים החקלאיים העניים בדרום ובין הצפון התעשייתי והעשיר.

כלכלה

לאיטליה כלכלה מגוונת עם תוצר לאומי ותוצר לנפש דומים בקירוב לאלו של צרפת ושל הממלכה המאוחדת. הכלכלה הקפיטליסטית של איטליה עודנה מחולקת לצפון התעשייתי המפותח יחסית, שמאופיין על ידי חברות פרטיות לרוב, ולדרום איטליה, הפחות מפותח והחקלאי, שבו 20% אבטלה. לאיטליה מיובאים רוב חומרי הגלם הדרושים לתעשייה ומעל ל-75 אחוז מצרכי האנרגיה שלה.

מחוזות

חקלאי איטליה מחולקת ל-20 מחוזות שמהם חמישה הם בעלי מעמד אוטונומי מיוחד (מסומנים בכוכבית):
- אברוצו (Abruzzo)
- בזיליקטה (Basilicata)
- קלבריה (Calabria)
- קמפנייה (Campania)
- אמיליה-רומאניה (Emilia-Romagna)
- פריולי-ונציה ג'וליה (Friuli-Venezia Giulia)
-
- לאציו (Lazio, ידוע גם כ"לטיום")
- ליגוריה (Liguria)
- לומברדיה (Lombardia)
- מארקה (Marche)
- מוליזה (Molise)
- פיימונטה (Piemonte)
- פולייה (Puglia)
- סרדיניה (Sardegna)
-
- סיציליה (Sicilia)
-
- טוסקנה (Toscana)
- טרנטינו-אלטו אדיג'ה / דרום טירול (Trentino - Alto Adige / Südtirol)
-
- אומבריה (Umbria)
- וואלה ד'אאוסטה (Valle d'Aosta )
-
- ונטו (Veneto)

גאוגרפיה

המבנה המיוחד של איטליה דומה במבט במפה למגף. רובה שוכנת בחצי האי האפניני החלק הצפוני של איטליה הררי ובו רכס הרי האלפים, ולאורך כל איטליה עובר רכס הרי האפנינים. וקיימים בה הרי געש רבים. האי סיציליה והאי סרדיניה שייכים גם כן לאיטליה.

דמוגרפיה

האוכלוסיה של איטליה מאוד הומוגנית בכל הקשור לשפה המדוברת ולדת של התושבים, אולם קיים גיוון רב בנושאים התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים. צפיפות האוכלוסיה באיטליה היא החמישית באירופה - קרוב ל-200 איש לקילומר רבוע. קהילת ילידי המיעוטים מועטה ובכל זאת המדינה מכירה ב 16 שפות שונות של הקהילות הזרות במדינה. למרות שהקתוליות הרומאית היא הדת השולטת (85% מהאזרחים שנולדים במדינה הם קתולים), קיימות קהילות בוגרות של פרוטסטנטים ויהודים, וכן קהילה הולכת וגדלה של מוסלמים שמקורה במהגרים.

תרבות

חגים וארועים מקומיים

ראו גם

- תיירות באיטליה
- תקשורת באיטליה
- תחבורה באיטליה

קישורים חיצוניים

- [http://www.national-anthems.net/files/820_MP3_946937384a9adb491b7f422192120de6/National_Anthem_ItalyX.mp3 ההמנון האיטלקי]
- [http://www.quirinale.it/ Presidenza della Repubblica] - האתר הראשי של נשיא איטליה (באיטלקית)
- [http://www.parlamento.it/ Parlamento] - האתר הרשמי של הפרלמנט האיטלקי
- [http://www.gov.it/ gov.it] - אתר הכניסה לאתרי ממשלת איטליה (באיטלקית)
- [http://www.esteri.it/eng/index.htm Farnesina משרד החוץ האיטלקי]
- [http://www.travelnet.co.il/italy/main72.htm פירוט תיירותי על מחוזות איטליה]
- [http://numismondo.com/pm/ita/ השטרות של איטליה] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
- als:Italien fiu-vro:Itaalia ja:イタリア ko:이탈리아 ms:Itali simple:Italy th:ประเทศอิตาลี zh-min-nan:Italia

אנגליה

אנגליה היא האומה הגדולה ביותר מבין האומות שמרכיבות את הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. המילה אנגליה משמשת בדרך כלל כמילה נרדפת לממלכה המאוחדת. מלכי אנגליה מהווים קו ירושה רציף כמעט מויליאם הראשון בשנת 1066 עד אליזבת השנייה בימינו. באנגליה ערים רבות, כגון: לונדון אשר היא עיר הבירה של אנגליה, ברמינגהם, מנצ'סטר, ליברפול, קיימברידג' ניוקאסל ועוד.

ראו גם

- מלחמות השושנים קטגוריה:הממלכה המאוחדת
-
- ja:イングランド ko:잉글랜드 ms:England simple:England th:แคว้นอังกฤษ zh-min-nan:England

פורטוגל

רפובליקת פורטוגל (בפורטוגזית: República Portuguesa) היא מדינה באירופה. נמצאת לאורך החוף המערבי של חצי האי האיברי, לצד ספרד, בקצה הדרום מערבי של אירופה. שייכים לה גם מספר איים באוקיינוס האטלנטי בהם האיים האזוריים ואיי מדירה. בני פורטוגל מכונים פורטוגזים, כשם המדינה בשפה המקומית. מקור השם פורטוגל הוא בהתיישבות בשם קלה (Cale) בשפך נהר הדורו. בתקופה הרומית שכן במקום נמל (Portus בלטינית) שנקרה פורטוקלה (Portucale). עם השנים הפך שם זה לפורטוגל. בעברה היתה פורטוגל מעצמה עולמית ששלטה בחלקים נכבדים מדרום אמריקה. היא הפכה להיות מעצמה בעקבות יורדי ים שיצאו בשליחותה. השפה שמדוברת בפורטוגל, פורטוגזית מדוברת גם באזורים נרחבים בדרום אמריקה כגון ברזיל.

היסטוריה

ליברליזם

רעידת האדמה והצונאמי של 1755, אשר הרגו יותר משליש מאוכלוסייתה של עיר הבירה ליסבון והחריב את רובה של העיר העתיקה, היו בעלי השפעה על הפוליטיקה הפנימית. מ1808, המדינה היתה כבושה במהלך המלחמות הנפוליוניות, בית המלוכה הפורטוגזי ברח לברזיל. זמן קצר לאחר מכן, הכריזה ברזיל על עצמאותה תחת שלטונו של המלך הפורטוגזי פדרו הרביעי אשר פרש מהכתר הפורטוגזי והכתיר את בתו, מריה הראשונה, כמלכה. המאה ה-19 אופיינה בליברליזם. החלוקה בין פדרו הרביעי הליברל לבין אחיו, המלך מיגל, השמרן אשר הדיח את מריה הראשונה מכיסאה, הוביל למלחמת אזרחים בין השנים 1832-1834 וקיבל חוקה חדשה ב1836. החיים הפולטיים והחברתיים בפורטוגל של המאה ה-19 אופיינו בחוסר יציבות.

1968-1932: דיקטטורה בראשותו של אנטוניו סלזר

בשנים 1932 עד 1968 התקיימה בפורטוגל דיקטטורה בראשותו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר. בזמן מלחמת העולם השנייה הוביל סלזר את פורטוגל בדרך האמצע בין בעלות הברית ומדינות הציר. ברית הנייטרליות האיברית נחתמה בין שני העריצים, הספרדי פרנקו והפורטוגזי סלזר, בשנת 1939. סלזר אף סיפק עזרה לבעלות הברית והרשה להן להשתמש באיים האזוריים כבסיס. סלזר הבין כי אם יצטרף למלחמה לצד גרמניה, יוביל המאבק עם בריטניה לאובדן המושבות הפורטוגזיות באפריקה ובאסיה. ב-1945 שלטה פורטוגל ב איים האזוריים, מדיירה, איי קייפ ורדה, סאו טומה ופרינסיפה, אנגולה, גיניאה ביסאו, קבינדה, מוזמביק, המושבות גואה, דמאו, דיו בהודו, מקאו בסין, ומזרח טימור בדרום מזרח אסיה. סלזר לא ראה צורך להרחיב את המושבות, אך ראה צורך להבטיח את המשך השליטה בהן. המושבות היו הבסיס לגאוותה הלאומית של פורטוגל שראתה עצמה ככוח הקולוניאלי השלישי בחשיבותו בעולם. פורטוגל הצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1949, והדגישה את מעמדה כבסיס כנגד הקומוניזם, אך נותרה מדינה מסתגרת וחשדנית, שלא איפשרה השפעה חיצונית. ב-1968 לקה סלזר במוחו, דבר שהכריח את הנשיא אמריקו טומאס לפטר אותו מתפקידו. ממשיכו בתפקיד היה מרסלו קייטנו, אשר המשיך בקו של דיקטטורה שמרנית, שבו נקט סלזר.

1974: מדיקטטורה לדמוקרטיה

בשנת 1974 הובילו קציני צבא צעירים, שקצו בשלטון השמרני, במלחמות הקולוניאליות, ובסגירותה של פורטוגל לעולם, מהפכה ללא שפיכות דמים שכונתה מהפכת הציפורנים, (שכן החיילים שביצעו את המהפכה הכניסו ציפורנים לקני רוביהם על מנת להדגיש כי המדובר במהפכה ללא שפיכות דמים). המהפכה הובילה להדחתו של קייטנו ולרפורמות דמוקרטיות נרחבות, אשר הביאו את הדיקטטורה הסלזרית לסיומה. בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 הסוציאליסטים זכו במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של מריו סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל, והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978. האוירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת זכה שוב סוארש בבחירות, וכיהן כראש ממשלה שוב עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה המשא ומתן לכניסת פורטוגל אל האיחוד האירופי.

פוליטיקה

כלכלה

גאוגרפיה

דמוגרפיה

קישורים חיצוניים

- [http://www.portugal.gov.pt פורטל ממשלת פורטוגל] - הפורטל המרכזי של הממשלה
- [http://www.presidenciarepublica.pt/ נשיא הרפובליקה] - האתר הרשמי של נשיא המדינה
- [http://www.parlamento.pt/ אסיפת הרפובליקה] - האתר הרשמי של הפרלמנט קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
- als:Portugal ja:ポルトガル ko:포르투갈 ms:Portugal simple:Portugal th:สาธารณรัฐโปรตุเกส zh-min-nan:Portugal

ספרד

ספרד שוכנת במרבית שטחו של חצי האי האיברי בדרום מערב אירופה. ספרד חולקת את חצי האי האיברי עם פורטוגל, השוכנת ללמרב לה. בצפונה, לאורך שרשרת הרי הפירינאים היא גובלת בצרפת ובנסיכות הקטנה אנדורה. בנוסף היא שולטת במספר איים בים התיכון (בתוכם מיורקה ואיביזה), האיים הקנריים באוקיאנוס האטלנטי ושתי ערים על חוף צפון אפריקה. ספרד הפכה להיות דמוקרטיה מסוג מונרכיה חוקתית רק בשנת 1978, לאחר נפילת משטרו של הגנרליסימו פרנקו. היא מחולקת ל-17 אזורים אוטונומיים ושתי ערים אוטונומיות.

מקור השם (העברי)

שמה העברי של ספרד לקוח מהתנ"ך (עובדיה א,כ.). על אף שאין כל קשר ממשי וודאי בין שם המקום המקראי לארץ זו, בחרו יהודי ספרד בימי הביניים לכנות בשם זה את תפוצתם. שתי סיבות היו לדבר: ראשית, בכך שייכו את עצמם לשבט יהודה ונהנו מיוקרתו; ושנית, מכיוון שגלות היהודים לספרד המקראית קדמה לייסוד הנצרות, היווה השיוך כתב הגנה בפני התקפות הנוצרים. זאת מכיוון שתפוצת ספרד יכלה לטעון כי היא עצמה לא הייתה עוד בארץ ישראל בזמנו של ישו ובעת צליבתו, ועל כן אין היא חולקת באשמת שאר היהודים. בנוסף לשם זה נקראה הארץ בימי הביניים בשם 'אספמיא', כשמה הלועזי.

היסטוריה

ימיה הראשונים של ספרד

במאה ה-8 לספירה, הופיעו בספרד מוסלמים ממוצא ערבי- ברברי בהנהגתו של עבד א רחמן. עבד א רחמן היה צאצא לבית אומיה, שושלת מלוכה מוסלמית, אך עקב מלחמות שלטון באימפריה המוסלמית, נאלץ עבד א- רחמן לברוח מדמשק לקורדובה שבספרד. הוא הגיע לקורדובה כאשר לצידו פמלייה גדולה ומפוארת, רובה נאמנים לשלטון אומיה. בהגיעו לספרד, נאלץ להילחם לא מעט על שלטונו.

תור הזהב של בית אומיה

בימי בית אומיה, הייתה ספרד (שנקראה אל- אנדלוס) ממלכה משגשגת ביותר. חינוך חינם לעניים, יחסי שלום עם בני דתות אחרות בתוך ספרד, ספריות, אוניברסיטה מוסלמית ראשונה מסוגה, ומסחר פורה גרמו לספרד להיות הממלכה המצליחה ביותר באירופה. התרבות המקומית הושפעה חזק מימי השלטון הרומאי ומימי השלטון הוויזיגותי.

הרקונקויסטה

הרקונקויסטה היא תקופת כיבושה מחדש של ספרד מידי המוסלמים. ראשית התקופה בשנת 718, לאחר ניצחונו של האציל הנוצרי פלאיו (PELAYO) וסיומה בשנת 1492, לאחר כיבוש גרנדה, המעוז המוסלמי האחרון שנותר בספרד. בשנת 1469 התכנסו המלכה איזבלה ה-1 מלכת קסטיליה והמלך פרננדו ה-2 מלך אורגון ושניהם החליטו על גירוש היהודים מארצותיהם. לבסוף נישאו השניים, ובשנת 1492 כבשו את גרנדה.

תור הזהב של ספרד הנוצרית

בשנת 1492, שנת השלמת הרקונקיסטה, גילה כריסטופר קולומבוס את האיים הקריביים ובעקבותיהם, לאחר מספר שנים, גם את יבשת אמריקה. בכך החל תור הזהב של ספרד הנוצרית, עת האימפריה הספרדית התפשטה על מרבית אמריקה הדרומית והמרכזית, על חלק מהאיים הקריבים ועל דרומה של אמריקה הצפונית. ספרד שיעבדה את תושביה המקוריים של אמריקה וביססה בארץ החדשה את האימפריה שלה. במשך השנים הבאות שלטה ספרד באמצעות ירושות שונות של מלכיה את ארצות השפלה, את איטליה, וכמו כן התרחבה ספרד לאיים הקנריים והחלה במעורבות נחרצת באמריקה הדרומית ובמרכזה. גם צפון אמריקה (פלורידה) הייתה בשלטון ספרדי. מלחמת הירושה הספרדית שהתרחשה בתחילת המאה ה-18 הייתה נקודת ציון חשובה בהיסטוריה הספרדית. במלחמה זו, נאבקו בריטניה ואוסטריה נגד צרפת בעניין כתרי צרפת וספרד: פיליפ מאנז'ו, נכדו של לואי ה-14, קיבל בירושה גם את ספרד. בריטניה, האויבת הגדולה של צרפת וספרד שתיהן, נאבקה בירושת הענק. אוסטריה הצטרפה אליה. בתום המלחמה, בחוזה אוטרכט (1713) נקבע כי פיליפ יהפוך לפליפה מלך ספרד בלבד וחל איסור מוחלט על איחוד המדינות. בשנות לחימה בלתי פוסקות בהולנדים, בריטים, אוסטרים ועמים נוספים, ספרד איבדה כמעט כל מה שיכלה לאבד במושבותיה, אך נהנתה משגשוג פנימי.

שקיעה מהירה

במאה ה-19 ספרד החלה לשקוע מכל עבר: בדרום אמריקה ובמרכזה הכריזו המדינות עצמאות; פלורידה נאבדה לה לטובת ארה"ב בתחילת המאה; נפוליאון ריסק אותה בעזרת שלטון אחיו בממלכה; ובסוף המאה, מלחמת ספרד- ארה"ב גזלה ממנה את מושבותיה האחרונות- קובה והפיליפינים. באפריקה, נותרה ספרד עם המושבות איפני וסהרה הספרדית. בתחילת המאה ה-20, החליטו ספרד וצרפת לכבוש את מרוקו ולחלקה, וספרד קיבלה את צפון מרוקו- מרוקו הספרדית. ספרד המשיכה בשקיעתה, ובתחילת המאה ה-20 כבר נחשבה למדינה נחשלת. בשנת 1931 הודח מלכה האחרון של ספרד ותמו 449 שנות שלטון מלוכני בספרד (1492- 1931). באותה השנה קמה הרפובליקה הדמוקרטית של ספרד. אך לאחר שהולאמו רכושם והונם של האצילים, הכנסייה, משפחת המלוכה וקציני צבא בכירים החליטו הם יחדיו (ללא משפחת המלוכה) לצאת להילחם בכוח במשטר וב"בולשביזציה".

מלחמת האזרחים

ב-1936 פרצה מלחמת אזרחים בספרד. במלחמה עמדו המיליציה החמושה של פרנקו, שנתמכה ע"י היטלר ומוסליני מול הכוחות הקומוניסטיים, בתמיכת ברית המועצות. בשנת 1939 השתלטה המיליציה החמושה של פרנקו על הבירה הספרדית מדריד. פרנקו ניצח במלחמה.

ימי פרנקו

הגנרל פרנסיסקו פרנקו היה מנהיג- עם ספרדי, ימיני קיצוני, פאשיסט, שתיעב את התנועה הקומוניסטית. הוא נתמך ע"י הכנסייה ומפלגת ה"פלאחנה". הוא הנהיג דיקטטורת ברזל שנשענה על הצבא. בימיו, נתן חסות לבני משפחות המלוכה שנאלצו לברוח ממדינות מזרח אירופה, בימי הבולשביזציה שלהן. בימי מלחמת העולם השנייה היה פרנקו נייטרלי למדי, על אף שתמך במשטר הנאצי. הוא העביר כמות מעטה של יהודים לרשות גרמניה הנאצית ואף שלח את "הדיויזיה הכחולה" לעזרת הגרמנים בחזית הרוסית. כשארה"ב הצטרפה למלחמה, הוצע לו להחזיר את כוחותיו לארצו על מנת להימנע ממלחמה בבעלות הברית. פרנקו נשמע לעצה זו, והשיב את החיילים הביתה. כך ניצל פרנקו מעונש. בשנים הראשונות אחרי המלחמה וגם בשנות החמישים סבלה ספרד של פרנקו מבדידות פוליטית וכלכלית. מאחר שהמשטר היה אנטי- דמוקרטי ואנטי- קומוניסטי, לא ברה"מ ולא מדינות המערב כוננו קשרים טובים עם ספרד. קשריו עם ארגנטינה ותמיכתו של מנהיגה, חואן דומינגו פרון בתקופה שמתום מלחמת העולם ועד לתחילת המלחמה הקרה איפשרו את השרדותו של המשטר הרודני. בשנות ה-60 הבינו ארה"ב וחברות ברית נאט"ו את חשיבותה של ספרד במלחמה הקרה ועל פי כן החלו הקשרים להתפתח. כסף זר החל לזרום בצורה שוטפת לספרד וענף התיירות החל להתרומם. בימיו האחרונים, ביקש פרנקו מחואן קרלוס, נכדו של אלפונסו ה-13, אחרון מלכי ספרד, להיות יורשו לאחר מותו ולהנהיג מלוכה חוקתית בספרד. פרנקו עצמו נפטר בשנת 1975.

ספרד הדמוקרטית

לאחר מותו של פרנקו, עלה חואן קרלוס למלוכה. בניגוד לפרנקו, חואן קרלוס תומך בדמוקרטיה ואכן הוביל את ארצו לדמוקרטיה משגשגת. תחת הנהגתו, הושגו הסדרים עם המיעוטים הבאסקי והקטאלוני ואף נחקקו שורת חוקים סוציאליסטים לטובת השכבות החלשות. למרות עלייה בשיעור האבטלה, הכלכלה הספרדית היא אחת המצליחות בעולם וגם ענף התיירות בה הוא אחד המפותחים בימינו. במרץ 2004 התמנתה ממשלה חדשה בספרד בראשות המפלגה הסוציאליסטית. היא הוציאה את צבא ספרד מעיראק והממשלה ממשיכה בתפקידה עד ימינו.

פוליטיקה

המשטר המונהג בספרד מזה 28 שנים הוא משטר דמוקרטי תחת מלוכה חוקתית. במרץ 2004 נבחרה המפלגה הסוציאליסטית, לאחר שנות שלטון ארוכות של המפלגה השמרנית- קתולית.

כלכלה

קהילות אוטונומיות

2004 ספרד מחולקת ל-17 קהילות אוטונומיות ושתי ערים אוטונומיות. שמות האזורים הם (מצפון מזרח לדרום): #קטלוניה (Catalunya / Cataluña) #אראגון (Aragón) #נברה (Nafarroa / Navarra) #לה ריוחה (La Rioja) #המדינה הבסקית (Euskadi / País Vasco) #נסיכות אסטוריאס (Principáu d'Asturies / Principado de Asturias) #קנטבריה (Cantabria) #גליסיה (Galiza / Galicia) #קסטיליה-לאון (Castilla y León) #האיים הבלאריים (Islas Baleares) #ולנסיה (Valencia) #קסטיליה-לה מנצ'ה (Castilla-La Mancha) #מדריד (Madrid) #אקסטרמדורה (Extremadura) #מורסיה (Murcia) #אנדלוסיה (Andalucía) #האיים הקנריים (Islas Canarias) הערה: כאשר מופיעים שני שמות בלועזית, הראשון הוא בשפת האזור והשני בספרדית קסטליאנית
שתי הערים העצמאיות הן: #מלייה (Melilla) #סאוטה (Ceuta) רוב האזורים מחולקים לפרובינציות (provincias) שאלו מחולקות לעיתים לאזורים היסטוריים (comarcas). סך כל הפרובינציות הוא 50.

גאוגרפיה

האקלים ברוב הארץ ים תיכוני (חורף מתון וגשום, קיץ חם ויבש). בחוף הצפוני גשום כל השנה, הדרום יבש ומועד לבצורת.

דמוגרפיה

לקריאה נוספת

- שלמה בן-עמי, ספרד בין דיקטטורה לדמוקרטיה, הוצאת עם עובד, 1990. קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
- fiu-vro:Hispaania ja:スペイン ko:에스파냐 ms:Sepanyol simple:Spain th:ประเทศสเปน zh-min-nan:Se-pan-gâ

מקסיקו

המדינות המקסיקניות המאוחדות (בספרדית: Estados Unidos Mexicanos) או בקיצור מקסיקו, היא מדינה בצפון אמריקה הגובלת בארצות הברית מצפון, גואטמלה ובליז בדרום-מזרח, האוקיינוס השקט במערב ומפרץ מקסיקו והים הקריבי במזרח. מבחינה תרבותית שייכת מקסיקו לאמריקה הלטינית.

מקור השם

שמה של המדינה, של עיר בירתה, ושל העמק בו זו שוכנת, "עמק מקסיקו", גזורים שלושתם משמו של השבט שפלש לאזור, התבסס בו והקים את האימפריה אותה כבשו הספרדים עם בואם. השם המודרני מקסיקו הוא למעשה עיוות הגייה מספרדית של המאה ה- 16 בה נהגתה האות X כ- "ש" בעברית. אזי למעשה נקראה מקסיקו (Mexico) "משיקו", על שם בני שבט ה"משיקאס", כפי שקראו לעצמם האצטקים, שהאימפריה שלהם שלטה על חבל ארץ זה עם בוא הספרדים.

היסטוריה

במשך כ-3,000 שנים התקיימו במקסיקו כמה מן התרבויות האינדיאניות המפותחות ביותר. בין התרבויות שהתקיימו בחבל ארץ זה אפשר למנות את אולמקים, הטולטקים, המאיה, והאצטקים. הספרדים, שהגיעו בתחילת המאה ה-16 ותבוסת האימפריה האטצקית בשנת 1521, סימנו את תחילת התקופה הקולוניאלית, שנמשכה כ-300 שנה. בשנת 1810, בעקבות פלישתו של נפוליון לספרד (1808) והחלשות הספרדים, הכריזה מקסיקו על עצמאות. ההכרזה הביאה למלחמה (מלחמת העצמאות של מקסיקו) שנמשכה עד 1821. לאחר הניצחון במלחמה הוכרזה מקסיקו כאימפריה. מייד אחר קבלת העצמאות, החליטו מדינות מרכז אמריקה, פרט לצ'יאפס, שלא להצטרף לאימפריה. כאשר האימפריה נפלה והוכרזה הרפובליקה המקסיקנית, החליטה טקסס להתנתק ממקסיקו (1836), מה שצימצם עוד יותר את שטח המדינה. בעקבות סכסוכי גבולות עם ארה"ב, פרצה ב-1846 מלחמת ארה"ב-מקסיקו. ארה"ב פלשה למקסיקו, והביסה אותה. בסיום המלחמה ב-1848 נחתם הסכם גואדלופ הידלגו, ומקסיקו איבדה כשליש משטחה: את הטריטוריות (לפי הגבולות של היום) של קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וחלקים מויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו. בשנות ה-60 של המאה ה-19 המדינה סבלה מפלישה צבאית נוספת, הפעם מצרפת. הסיבה לפלישה הייתה הרצון להקים אימפריה צרפתית בראשותו של הארכי-דוכס פרדיננד מקסמיליאן מאוסטריה באמריקה הצפונית. הפולשים הסתמכו על תמיכת הכנסייה והשמרנים (בעיקר מקרב הקראולים - צאצאי צרפתים וספרדים באמריקה). אימפריה שנייה זו קרסה לאחר מלחמה שניהל נגדה העם המקסיקני בראשותו של בניטו חוארז, בן שבט הזאפוטק. את התמיכה הלוגיסטית והדיפלומטית העניקה ארה"ב, בשל דוקטרינת מונרו (התנגדות לפלישה אירופאית לאמריקה). המנהיג הצבאי היה הגנרל פורפיריו דיאז, גם הוא אינדיאני במוצאו. אחרי מותו של חוארז, הייתה מקסיקו נתונה בדיקטטורה צבאית של הגנרל דיאז במשך 30 שנה. בשנת 1910 התחוללה מהפכה שהפילה את הדיקטטורה הצבאית. למרות הניצחון על הכוחות הפדרליים, הייתה המדינה נתונה במשברים במשך שני עשורים בשל מאבקים פנימיים בקרב הכוחות הדמוקרטיים. בסופו של דבר, שלטה במדינה המפלגה המהפכנית הממוסדת (Institutional Revolutionary Party) באופן לא דמוקרטי. רק בשנות ה-70 של המאה ה-20 הסתיים שלטון המפלגה ללא שפיכות דמים בבחירות דמוקרטיות.

פוליטיקה

החוקה המקסיקנית משנת 1917 מפרידה בין הרשות השופטת, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. באופן מסורתי, הרשות המבצעת היא הדומיננטית במקסיקו. סמכויותיה מופקדות אצל הנשיא, אשר מבצע את חוקי הפרלמנט, הקונגרס הפדרלי. חשיבות הקונגרס עולה בהתמדה משנת 1997, כאשר מפלגת האופוזיציה זכתה בהישגים לראשונה זה זמן רב. הנשיא נבחר בבחירות כלליות לכהונה בת 6 שנים ואיננו יכול להבחר לכהונה שניה. תפקיד סגן הנשיא איננו קיים. במקרה שהנשיא איננו יכול להמשיך בתפקידו, נשיא חדש נבחר ע"י הקונגרס. הקונגרס מורכב משני בתים - הסנאט ובית הנבחרים. הנבחרים בדומה לנשיא אינם יכולים להבחר יותר מפעם אחת. הסנאטורים נבחרים לשש שנים וחברי בית הנבחרים לשלוש. בסנאט 128 מקומות, הבחירות לסנאט הם על בסיס של בחירה ישירה ובחירה יחסית. בבית הנבחרים 500 מקומות. מתוכם 300 נבחרים מייצגים מחוזות, 200 הנותרים נבחרים בבחירות יחסיות מ-5 אזורי בחירה. הבחירה היחסית נועדה לעזור למפלגות קטנות להכנס לבית הנבחרים.

כלכלה

השיטה הכלכלית הנהוגה במקסיקו היא השוק החופשי עם ערבוב של תעשיה מודרנית ומסורתית. חלק חשוב בכלכלה המקסיקנית הוא