:: wikimiki.org ::

המאה ה-18

המאה ה-18

(המאה ה-17 - המאה ה-18 - המאה ה-19 - לוח אירועים בהיסטוריה) לצורך המחשת חלוף הזמן, המאה ה-18 מתייחסת לתקופה שראשיתה בשנת 1701 וסופה בשנת 1800. במונחים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים, היסטוריונים נוטים לתחום את המאה ה-18 בין השנים 1715 ו-1789, החל ממותו של לואי הארבעה עשר מלך צרפת וכלה במהפכה הצרפתית. המעצמות האירופיות העיקריות (במונחי יכולת תעשייתית) באותה תקופה היו: אוסטריה, בריטניה, פרוסיה, צרפת והאימפריה הרוסית. המאה ה-18 עמדה בסימן "האבסולוטיזם הנאור", ובמהלכה התרחשו שינויים ותהליכים שהולידו את מדינת הלאום המודרנית. האבסולוטיזם הצרפתי הביא למרידות איכרים מרובות, אשר זעזעו - באופן חסר תקדים - את יסודותיה של המערכת הפיאודלית אשר שלטה בחברה ובכלכלה האירופית יותר מאלף שנים. עידן האורות ("הנאורות") הגיע בתקופה זו לשיאו, ואיים על ההגמוניה המסורתית של התאולוגיה. עלייתן של אומות כאוסטריה, פרוסיה ורוסיה ערערה את מאזן הכוחות המסורתי במערב אירופה, ויצרה תחרות חדשה מול צרפת, אנגליה וספרד. ניצני המהפכה התעשייתית, אשר נשאה עימה שינוי מהותי בסדרי החיים החברתיים, הכלכליים וההגותיים באירופה, מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שינוי זה עתיד להתפשט לשאר העולם ולעצב את פניו עד לימינו אנו. התפתחות חשובה נוספת הייתה עלייתם של מרכזים חילוניים-תרבותיים חדשים בפריז ובווינה, שהקרינו על היבשת כולה. במקביל, מושבות קולוניאליסטיות חדשות הוקמו ברחבי כדור הארץ, או - כמו בצפון אמריקה - דווקא השתחררו מכבלי מעצמות האם האירופיות. מבחינה אסטתית-אמנותית, המאה ה-18 מסמלת את ראשית ההשפעתן של התרבות, האמנות, והמוזיקה האירופית על שאר העולם. עידן המוזיקה הקלאסית שולט בכיפה, ואילו זרמי האמנות המקובלים הם הרוקוקו והנאו-קלאסיציזם. לקראת סוף המאה עלה הרומנטיציזם כתנועה תרבותית מגובשת.

אירועים

- 1701-1714: מלחמת הירושה הספרדית
- 1703: הצאר הרוסי פטר הגדול מייסד את סנקט פטרסבורג וקובע אותה כבירת הקיסרות.
- 1707: צו האיחוד ממזג את בתי הפרלמנט של אנגליה וסקוטלנד ויוצר אגב כך את ממלכת בריטניה הגדולה.
- 1715: מת לואי הארבעה עשר מלך צרפת.
- 1718: מתיישבים צרפתים מייסדים את העיר ניו אורלינס בצפון אמריקה.
- 1721: רוברט וולפול מתמנה לראש ממשלתה הראשון של בריטניה (דה פקטו).
- 1721: נחתם הסכם ניסטאד המסיים את המלחמה הצפונית הגדולה.
- 1733-1738: מלחמת הירושה הפולנית.
- 1738 נדיר שאה מביס את האימפריה המוגולית וכובש את דלהי.
- 1740: פרידריך הגדול מוכתר כמלך פרוסיה.
- 1740-1748: מלחמת הירושה האוסטרית
- 1747: אחמד שאה מייסד את האימפריה הדוראנית באפגניסטן של ימינו.
- 1750: שיאו של עידן הקרח הקטן.
- 1755: רעידת האדמה בליסבון.
- 1756-1763: מלחמת שבע השנים פורצת בין מעצמות אירופה במספר חזיתות ברחבי העולם.
- 1757: קרב פלאסי, המסמל את ראשית השלטון הבריטי בהודו.
- 1760: ג'ורג' השלישי מוכתר למלך בריטניה.
- 1763-1766: מרד פונטיאק - האינדיאנים בצפון אמריקה.
- 1768-1774: מלחמת רוסיה-תורכיה.
- 1772: חלוקת פולין הראשונה.
- 1775-1782: המלחמה האנגלו-מרתה הראשונה בהודו.
- 1775-1783: המהפכה האמריקנית.
- 1779-1879: מלחמות קייפ פרונטיר בין הבריטים למתיישבים הבורים בדרום אפריקה.
- 1781: עמנואל קאנט מפרסם את ספרו "ביקורת התבונה הטהורה", מעמודי התווך של הפילוסופיה המודרנית.
- 1785-1795: המלחמה האינדיאנית בצפון מערב בין הילידים האמריקנים לארצות הברית.
- 1788: ההתיישבות האירופית הראשונה באוסטרליה מוקמת בסידני.
- 1789: ג'ורג' וושינגטון נבחר לנשיא ארצות הברית.
- 1789-1799: המהפכה הצרפתית.
- 1791-1804: המהפכה ההאיטית.
- 1792-1802: מלחמות המהפכה הצרפתיות.
- 1793: חלוקת פולין השניה.
- 1793: העבדות נאסרת בקנדה העלית.
- 1795: הסכם פינקני בין ארצות הברית וספרד מעניק לאמריקנים את השליטה על אדמות מיסיסיפי.
- 1795: חלוקת פולין השלישית.
- 1796: מתה יקטרינה הגדולה, קיסרית האימפריה הרוסית.
- 1798-1800: מלחמת-דמה בין ארצות הברית וצרפת.
- 1799: נפוליאון מבצע הפיכה צבאית ונעשה דיקטטור צרפת.

אנשי שם

- לאונרד אוילר (מתמטיקאי שוויצרי)
- בנדיקט ארנולד - מי שנתפס הן על ידי בריטניה והן על ידי ארצות הברית כבוגד במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית.
- יוהן סבסטיאן באך (מלחין גרמני)
- יוהן וולפגנג פון גתה (הוגה וסופר גרמני)
- סמואל ג'ונסון (סופר אנגלי)
- תומאס גיינסבורו (צייר אנגלי)
- תומאס ג'פרסון (מדינאי אמריקני)
- דני דידרו (הוגה וסופר צרפתי)
- אלכסנדר המילטון (מדינאי אמריקני)
- וולטר (הוגה וסופר צרפתי)
- ג'ורג' וושינגטון (מצביא ומדינאי אמריקני)
- דיוויד יום (פילוסוף סקוטי)
- וולפגנג אמדאוס מוצארט (מלחין אוסטרי)
- ג'ונתן סוויפט (סופר אנגלי)
- אדם סמית' (כלכלן סקוטי)
- בנג'מין פרנקלין (דיפלומט ומדינאי אמריקני)
- עמנואל קאנט (פילוסוף גרמני)
- ג'יימס קוק (מגלה ארצות אנגלי)
- ז'אן-ז'אק רוסו (פילוסוף צרפתי)
- ג'ושוע ריינולדס (צייר אנגלי)
- פרידריך שילר (סופר גרמני)

דמויות יהודיות

- הבעש"ט
- הגאון מוילנה
- משה מנדלסון
- הרמח"ל
- יעקב פרנק
- שלמה מיימון

המצאות ותגליות

---- לוח אירועים בהיסטוריה
- 18 ja:18世紀 ko:18세기

המאה ה-17

(המאה ה-16 - המאה ה-17 - המאה ה-18 - לוח אירועים בהיסטוריה) המאה ה-17 היא התקופה שהחלה בשנת 1601 והסתיימה בשנת 1700. נוח יותר לראות אותה כמאה הנכתבת בצורה 16xx, כלומר משנת 1600 ועד שנת 1699, וכך רואים אותה רבים. בתקופה זו עלה כוחה של אנגליה והפרובינציות המאוחדות (מה שהיום מכונה הולנד) וירד כוחן של ספרד ופורטוגל.

ארועים

- שינויים גדולים במדע ובפילוסופיה, המקובצים תחת השם המהפכה המדעית.
- מלחמת שלושים השנים באירופה (1618-1648).
- הרפובליקה ההולנדית שנודעה בשם הפרובינציות המאוחדות הפכה לכוח המוביל בכלכלה ובפוליטיקה של אירופה, לאחר שקיבלה עצמאות מספרד בשנת 1648. היא גם עברה משברים, כמו משבר הצבעונים (Windhandel) שהוביל לפשיטות רגל בשנת 1637.
- חברת מזרח הודו ההולנדית הוקמה בשנת 1602, ויצאה למסע התרחבות קולוניאלי שהתבסס על החזקת מניות ולא על שליטה מלכותית. ספינות סוחר הולנדיות שטו ברחבי העולם, מובילות את "עידן הזהב של הרפובליקה ההולנדית".
- המבול (1648 - 1667): סדרה של מלחמות ומלחמות אזרחים בפולין ועם שוודיה, רוסיה, ברנדנבורג וטרנסילבניה שגרמה לירידת כוחה של פולין והתחילה את עליית כוחה של רוסיה.
- מלחמת האזרחים האנגלית (1642-1651).

אנשי שם

אמנים

- וויליאם שייקספיר, מחזאי ומשורר אנגלי (1564 - 1616).
- ארטמיסיה ג'נטילסקי, ציירת איטלקייה (1593 - 1653).

מדענים

- רנה דקארט, פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי (1596 - 1650).
- גלילאו גליליי, מדען איטלקי (1564 - 1642).
- גוטפריד וילהלם לייבניץ, פילוסוף ומתמטיקאי גרמני (1646 - 1716).
- אייזיק ניוטון, פיזיקאי ומתמטיקאי אנגלי (1642 - 1727).
- בלז פסקל, תאולוג, מתמטיקאי ופיזיקאי צרפתי (1623 - 1662).
- תומס הובס, פילוסוף אנגלי (1588 - 1679).
- ג'ון לוק, פילוסוף אנגלי (1632 - 1704).
- ברוך שפינוזה, פילוסוף הולנדי (1632 - 1677).

מדינאים

- אוליבר קרומוול, לורד פרוטקטור של אנגליה (1599 - 1658).
- המלכה כריסטינה משוודיה (1626 - 1689).

המצאות ותגליות

- החשבון האינפיניטסימלי מומצא כדי לנסח את המכניקה הקלאסית.
- שיפור בטכנולוגיית אבק השריפה והתותח.
- מדידה ראשונה של מהירות האור, 1676. ----
- 17 ja:17世紀 ko:17세기 th:คริสต์ศตวรรษที่ 17

לוח אירועים בהיסטוריה

ראו גם

- לוח התקופות בארץ ישראל
- היסטוריה של ארץ ישראל
- היסטוריה
- לוח הזמנים הגאולוגי קטגוריה:היסטוריה

זמן

זמן]] זמן הינו ביטוי פילוסופי-לשוני, המתאר מידת המשך או הפער בין שני מצבים או ארועים. לדוגמא, אם עצם מסוים נמצא במצב A, ואותו עצם נמצא במצב B (אח"כ), אז ניתן לומר כי ההבדל בין שני המצבים הנ"ל מוגדר ביחס לציר הזמן.

הגדרה

זמן מוגדר על-ידי שינוי, ותלוי בו. משמעות הזמן הינה היכולת התיאורטית של מיקום גורמים שונים במציאות ותכונותיהם להיות אחרים ממה שהינם, באופן שאינו פרדוקסלי. במילים אחרות, כאשר ידוע כי חפץ מסויים נמצא גם במצב A וגם במצב B, אך ידוע גם כי מצבים אלו מנוגדים זה לזה, אזי ניתן להסיק כי בין A ל-B קיים פער זמן מסויים. המעבר בין A ל-B הינו תהליך.

הגדרות מנקודות ראות שונות

זמן מצויין בנקודות זמן, שהן מושג פילוסופי המתאר חוסר שינוי. קיומן של נקודות הזמן שנוי במחלוקת, ויש הטוענים כי מושג תיאורטי זה אינו קיים בפועל והוא בחזקת אשלייה תודעתית. ציון נוסף של זמן הינו פרק זמן. פרק זמן הינו כימות הזמן ביחס למדד כלשהו, לרוב ביחס לנקודות זמן מוגדרות. פרקי הזמן מאפשרים הגדרה של יחידות זמן. יחידות זמן הינן פרקי זמן ידועים, אשר התודעה מקבלת אותן כמקור להשוואה לפרקי זמן אחרים. יחידת זמן הינה פרק הזמן הדרוש להתרחשות ידועה מראש.
דוגמה: המונח "יממה" מתאר מחזור שלם של סיבוב כדור הארץ על צירו. מכיוון שמחזור כזה ידוע באופן כללי לכל אדם, יכולה הייתה יחידת זמן זו להיקבע כמרכזית ומקובלת עבור האדם. מלבד יחידות זמן, אדם מסוגל לקבוע ציוני זמן, שהם מאורעות מסויימים בהשוואה אליהם נמדדים מאורעות אחרים. דוגמה: בוקר (מאורע זריחת השמש ותחילת היום) הינו ציון זמן עבור פעולות שונות, המתרחשות לפני, אחרי או במהלך הבוקר. חץ הזמן האנטרופי הינו מושג פיזיקלי, הנגזר מתורת האנטרופיה. על פי תורה זו, קיים תהליך מתמיד בו מידת האנטרופיה הינה מידה משתנה, ובמערכת סגורה האנטרופיה גדולה יותר בנקודת זמן מאוחרת יותר (כלומר - האנטרופיה גדלה עם הזמן).
חץ הזמן האנטרופי מתאר את כל התהליכים המתרחשים במציאות כנמדדים כך שקיים עבורם עבר (מידת אנטרופיה נמוכה) ועתיד (מידת אנטרופיה גבוהה) מוחלטים.

סיבתיות

סיבתיות הינה קביעת עמדה עבור הזמן, לפיה כל שינוי גורר שינוי מאוחר עוקב, המתחייב ממנו ומאוחר לו בזמן. סיבתיות היא המגדירה הבדל בין עתיד, שהוא השינוי המאוחר, לבין עבר, שהוא השינוי המוקדם. למעשה, סיבתיות, עתיד ועבר, הינן מקשה פילוסופית אחת בלתי ניתנת להפרדה.

חוקיות מול היסטוריה

ההבדלה העיקרית בין מידע אודות הזמן נעשית בין חוקיות לבין היסטוריה. חוקיות הינה קביעת מידע אודות הזמן, המתארת את המנגנון הפנימי של התהליכים השונים ביחס לציר הזמן. במובן זה, הזמן משמש לקביעת האופן התיאורטי בו יתאימו פרקי הזמן לתהליכים שונים, בלא קשר לשאלה האם הם התרחשו בפועל. דוגמה למובן זה של הזמן, הינה הקביעה "פלוני מסוגל לרוץ 1000 מטר ב-5 דקות". קביעה זו הינה קביעה המתארת חוקיות פוטנציאלית של ריצת פלוני, ולא את התרחשותה בפועל. למעשה, ייתכן כי אותו פלוני מעולם לא מימש את האמירה הנ"ל. היסטוריה הינה קביעת התרחשות המציאות בפועל, ביחס לזמן המאפיין אותה. היסטוריה הינה רצף האירועים, כפי שהם באו לידי ביטוי על ציר הזמן. ההיסטוריה אינה מחייבת קביעת חוקיות כלשהי, אך ניתן להצביע על קיומה של חוקיות מתוך ניתוח ההיסטוריה. דוגמה לקביעה היסטורית הינה הקביעה "פלוני רץ 1000 מטר ב-5 דקות בתאריך ה-8 בינואר". קביעה זו, באם היא נכונה, מחייבת את התרחשות הריצה בפועל, וניתן לגזור ממנה את האמירה שבדוגמה הקודמת.

זמן ותודעה

זמן מושג על-ידי תודעה באמצעות שלושה גורמים: # הווה, שהוא היכולת של התודעה לציין את מצבה-עצמה, בלא שיעבור שינוי בין הידיעה לבין ההתרחשות בפועל. # עבר, שהוא יכולת התודעה להשיג את התהליכים באופן מוחלט, כלומר - להגיע לוודאות בדבר קיומם של תהליכים מסויימים בפועל # עתיד, שהוא היכולת של התודעה להשיג על-ידי דימוי תהליכים שאין ודאות לגבי קיומם בפועל, ושוודאות שכזו אינה קיימת גם עבור תודעה תיאורתית אחרת. במובן אחר, עבר הינו סך מה שלא ניתן להשפיע עליו, עתיד הינו סך הדברים הנתונים להשפעה אך אינם קיימים, והווה הינו קיום ההתרחשות בפועל עבור התודעה המשיגה. קיימות גישות רבות להסבר משמעותו של הזמן, ביחס לתודעה. שתי הגישות העיקריות הינן האובייקטיבית והסובייקטיבית.

הגישה האובייקטיבית

הגישה האובייקטיבית רואה בזמן מימד מציאותי מוחלט, המוגדר בצירוף עם מימד המרחק. על פי גישה זו, לכל גורם במציאות קיימים שני מאפיינים עיקריים: נקודת הזמן בו הוא מוגדר, והמיקום בו הוא נמצא, ואלו מגדיריהם היסודיים של כל הגורמים במציאות. על פי גישה זו, עצם מסויים מוגדר בכך שהוא שומר על תכונה מסויימת לאורך זמן מסויים. דוגמה: כדור משחק מסויים הינו סך כל האטומים היוצרים צורת כדור, במשך כל הרגעים בהם הם אכן עונים לדרישה זו. גישה זו מתארת מציאות קיימת, המהווה את אוסף כל הנתונים הקיימים בפועל. הזמן הינו תכונה של נתונים, המוגדרת בהתאם למדד מוחלט הקיים מעצם קיומה של המציאות. קיימת גישה אובייקטיבית טהורה, אשר לפיה הזמן הינו מוחלט, במובן זה, שהוא אינו תלוי בקיומם של גורמים המכילים אותו. על פי גישה זו, הזמן קיים באופן תיאורתי גם בלא שיהיה קיים כל גוף הנמדד ביחס אליו. לעומת גישה זו, ניתן להעמיד את הגישה על-פיה הזמן הינו תכונה של גופים, כלומר- מוגדר על-ידי התנועה. בהגדרה זו, באם לא תהיה תנועה במציאות, אזי לא תהיה משמעות לזמן. תודעה, על-פי הגישה האובייקטיבית, הינה נגזרת של יכולת הזכרון האנושית. הזכרון האנושי פרוס, על פי תפיסה זו, על פני הזמן כך שהוא תקף בכל רגע רק עבור ערכי זמן קודמים ממנו (כלומר - האדם זוכר רק את העבר). התודעה האנושית הינה, אם כן, פונקצייה התלוייה בזרימת זמן אובייקטיבית, וכל תחושת זמן אנושית הינה נסיון למדוד זרימה זו. עבור גישה זו, הווה הינו מונח יחסי ארעי, אשר מתקיים רק מהנחת נקודת מוצא שרירותית. למעשה, קיימים אינסוף "הווים" שקולים, לאורך כל הזמן. בהתאם לכך, עתיד ועבר הינם יחסיים, ומתארים רק את פריסת המאורעות על פני ציר הזמן.

הגישה הסובייקטיבית

על פי הגישה הסובייקטיבית, הזמן הינו נגזרת של תודעה (ולא להיפך), כלומר - הזמן הינו ביטוי של יכולת התודעה להבחין בשינויים ולחוות אותם, ואין לו משמעות בזכות עצמו. גישה זו מבטלת את מושג הזמן כמושג מוחלט, ורואה בזמן עיקרון יחסי ליכולת התפיסה האנושית. יחידות הזמן, על-פי גישה זו, אינן קבועות בפועל (למרות שהגדרתן קבועה).
דוגמה: פרק הזמן הכלול ביממה הינו תחושת הזמן הסובייקטיבית של כל אדם, בה הוא חש כי כדור הארץ השלים מחזור שלם. אם האדם חש כי עבר זמן רב (דוגמה: בעקבות יום מלא בהתרחשויות נפשיות), אזי היממה הייתה ארוכה יותר מאשר אילו חלף זמן מועט יותר.

תפיסת זמן

תפיסת זמן הינה תכונה ביולוגית המאפשרת ליצור חי לחוות את השינויים שסביבו באופן השוואתי. דוגמה, היכולת של אדם לבחון כמה חלקי-יממה אורכת פעולה מסויימת, הינה תפיסת הזמן שלו לגבי אותה פעולה. תפיסת הזמן היא ביטוי ליכולת הפנימית של אדם להיות מזוהה עם מעבר הזמן. קיימות זוויות בחינה שונות לשאלה, האם תפיסה ביולוגית הינה נרכשת, כלומר - נגזרת מקיום חוקיות של פרקי הזמן במציאות הממשית, או בלתי נרכשת, כלומר - מבטאת יכולת ביולוגית טבעית לחוש מעבר זמן ביחס למהירות תהליך החשיבה עצמו. על פי התפיסה הראשונה (תפיסת זמן כמיומנות נרכשת), אזי יחידות הזמן השונות: שנייה, שעה, יממה וכו', נלמדות עקב הפנמה של תהליכים שיטתיים שונים: יום-ולילה, מהלך השעון וכו'. על-פי התפיסה השנייה (תפיסת זמן בלתי-נרכשת), יחידות הזמן השונות הינן כלי לכימות תפיסת הזמן, אשר קיימת בלא קשר לקיומן. ידוע כי קיימות מספר תפיסות זמן מקבילות, הנבדלות בקנה מידה. הקשר בין תפיסות הזמן השונות הינו ככל הנראה מורכב.
דוגמה: אורך יממה עשוי להיקבע באופן שונה, בהתאם לקנה המידה. לעיתים, במהלך היום אדם חש כי הוא ארוך ביותר, אך לעומת זאת, בסיכום שבועי נראה כל יום כקצר. תפיסת הזמן של האדם מחולקת לתפיסת העבר, ההווה והעתיד. באופן תיאורתי, קיומה של תודעה המתייחסת לזמן מחייבת את עצם קיומם של עתיד, עבר והווה כמושגים הנגזרים מתפיסת האדם. ההווה, אם כן, הינו המצב האפשרי היחיד המתקיים עבור התודעה, בעוד העתיד והעבר הינם הפשטות שאינן קיימות בפועל. עם זאת, ככל שהתודעה מתקדמת בזמן, העבר מכיל מאורעות רבים יותר, ואילו העתיד מכיל מאורעות מעטים יותר.

תפיסת העבר והעתיד

אדם עשוי לתפוס את העבר אך ורק דרך זיכרון. זיכרון הינו תכונה המתארת את ההיסטוריה אותה מכיר האדם, והחוקיות המסוימת אותה גיבש מתוך התנסות ההיסטוריה. במובן הפשוט, הזיכרון משמש את האדם הן ככלי, המאפשר לו להתמודד עם מציאות נתונה. דוגמה: הזיכרון כי כלב מסויים נושך, משמשת את האדם כדי להחליט האם יש להתרחק מכלב זה. במובן אחר, הזיכרון הינו מושא לדמיון. כמובן האחרון, האדם מעורר לעצמו תחושות, על פי זיכרון מצב זכור. דוגמה: היזכרות בסרט, וחווית תחושות עקב היזכרות זו. תפיסת העתיד נובעת מיכולתו של האדם לדמות מציאות שאינה קיימת, על ידי חיזוי. בדומה לתפיסת העבר, גם תפיסת העתיד עשוייה להיות במובן של כלי, המשמש לתכנון מעשי האדם, או במובן של מושא לדמיון. המובן השני (הזיכרון וחיזוי העתיד כמושאים לדמיון) נתפס לעיתים כחווית זמן ממשית. על-פי תפיסה פילוסופית זו, האדם חי את הזמן אותו הוא מדמה (או, לחילופין, תחליף זכור של אותו הזמן). תפיסה מחייבת גישה סובייקטיבית כלפי הזמן. תפיסות העבר והעתיד נעשות על ידי תחושות ישירות, הנובעות מהזכירה ומהחיזוי, כדוגמת פחד, תקווה וכו' (כלפי העתיד), או כדוגמת אבל, התרפקות וכו' (כלפי העבר). מלבד היכולת לחוות תחושות ישירות כלפי העבר והעתיד, קיימת היכולת לבצע הפשטות של העבר והעתיד. משמעות הפשטות אלו הינה קביעת אמירה כללית, אשר יכולה לשמש את האדם גם בלא לעורר באופן ישיר את התחושות הישירות, או את הדימוי הממשי של הדברים בפועל. הפשטות אלו הינן מכלול הידע (בזיקה לעבר) והדעה (בזיקה לעתיד) של האדם. העתיד, בשונה מהעבר, מובדל בכך שקיימת עבורו אפשרות בחירה. למשמעות העתיד משמעות עמוקה עבור תפיסת המושג "רצון חופשי" ודטרמיניזם.

תפיסת ההווה

תפיסת ההווה נעשית על-ידי חוייה ישירה של מאורעות, כלומר - שינוי מצב נפשי עקב שינוי במציאות. תפיסת הווה הינה המאפשרת קיום של רגש, ולמעשה כל תפיסה של עבר או עתיד נגזרת משינויים נפשיים בהווה. על-פי התפיסה האקזיטנציאליסטית, ההווה אינו קיים באופן ממשי, מהנימוק הבא: התודעה משיגה גורמים שונים במציאות על-ידי חישה שלהם. חישה זו הינה לעולם כלפי העבר, שכן קיים פרק זמן בין התרחשות הדברים בפועל לבין מועד תפיסתם על-ידי החשיבה. פרק זמן זה, המציין את הזמן הדרוש לתהליך החשיבה והתפיסה, גורם לכך שלא ניתן באופן עקרוני לתפוס את ההווה הממשי, אלא רק את העבר הקרוב. תפיסה זו מתארת את העתיד במנותק מהעבר ומהסיבתיות. על פי תפיסה זו, האדם בוחר את העתיד שלו, במובן זה שהוא בוחר האם לאשר את העבר, וכיצד להשפיע על תפיסת העבר שלו עצמו. תפיסה זו מניחה כי סיבתיות אינה קיימת באופן אובייקטיבי אלא נתונה לבחירה סובייקטיבית.

זמן ומרחב

סוגיית הזמן והמרחב מרכזית בהבנת הזמן, שכן הזמן מתייחס לשינוי, ומרבית השינויים (אם לא כולם), הינם שינויים במרחב. על פי גישה מסויימת, ניתן לתפוס את המרחב כרקע, עליו פועל הזמן, או להיפך. בניסוח אחר, המרחב והזמן הינם שונים באופן מהותי. גישה אחרת מציגה את המרחב והזמן כשקולים, כך שההבדל ביניהם הינו אשלייה נוצרת על-ידי קיום תודעה בעלת זיכרון. בניסוח האובייקטיביסטי של גישה זו, שזמן והמרחב הינם צירים כמותיים, מאונכים בייצוגם המתמטי, המגדירים את המציאות. על פי הגישה המתמטית הטהורה, המניחה כי הזמן והמרחב שקולים, עשויים להתקיים יותר מציר זמן כללי אחד, כפי שקיימים שלושה צירי מרחב לכל הפחות. יתרה מזאת, קיימים פיתוחים פיזיקליים-תיאורתיים מודרנים מאוחרים, המנבאים את קיומם של כמה צירי זמן כאלו (בצירוף עם מספר גדול יותר של צירי מרחב).

חריגה מסיבתיות

מלבד הגישות הפילוסופיות אשר אינן מכירות בסיבתיות (כדוגמת האקזיסטנציאליזם) בזכות תפיסה סובייקטיבית שלה, קיימות תאוריות שונות המתארות חריגה מהסיבתיות, על בסיס תפיסתה האובייקטיבית. נבואה מטאפיזית, במשמעותה הקלאסית, הינה מנגנון נפשי המאפשר לאדם לחזות את העתיד שלא על-סמך מעקב אחר הסיבתיות שלו. נבואה עשויה לעשות שימוש בכוחות נפשיים אוטונומיים (דוגמה: נביא המדבר בלשון האל במהלך טרנס), או בסימנים מטאפיזיים ממשיים (אסטרולוגיה, נומרולוגיה, נביא המקבל את נבואותיו בחלום או בהתגלות אלוהית ממשית וכו') , על מנת לחזות באופן נכון את העתיד. נבואה מטאפיזית חסרת ביסוס מדעי כיום, וכמעט שאין חולק בעולם המדע על כך שלא קיימת סיבתיות המאפשרת אותה. עם זאת, במשך מרבית ההסטוריה האמינו רוב בני האדם כי יכולת כזו אפשרית ואף ממשית. מעבר בזמן, במשמעות זאת הינו יצירת שני רצפי זמן: האחד כללי, והאחר ספציפי לעצם מסויים. כאשר שני רצפים אלו אינם זהים, אזי מתבצע מעבר בזמן (יש לציין כי "מעבר בזמן" אינו מציין, לרוב, את מעבר הזמן הרגיל, בו גדל העבר וקטן העתיד). מעבר בזמן בפועל, מאופיין בכך שהעצם העובר, בנקודת הזמן בה מתבצע המעבר, אינו משפיע על המציאות באופן סיבתי ישיר. בנקודה אחרת, היא נקודת היעד, מושפעת המציאות על-ידי אותו העצם, אך לקיומו אין סיבה.
דוגמה: כאשר טייס זמן עובר מזמן אחד לזמן אחר, גופו מפסיק להשפיע ולהתקיים בזמן ממנו יצא, ומופיע ללא כל סיבה בזמן אחר, ומשפיע על המציאות בזמן זה. טענות כי נעשה מעבר בזמן בפועל אינן נפוצות, וברובן שייכות לעידן המודרני, שכן הרעיון בדבר המעבר בזמן הינו חדש יחסית להיסטוריה האנושית. עם זאת, תחומי מדע חדשים, ובעיקר תורת היחסות, הפכו את המעבר בזמן לאפשרות מדעית תאורתית.

זמן ומדע

הזמן הינו אחד הגורמים המשמעותיים ביותר במדע באופן כללי, ובפיזיקה בפרט. כל מדע מניח גישה אובייקטיבית של הזמן. אין הכוונה כי המדען בהכרח תופס זמן בצורה זו, אולם החוקיות הפנימית של המדע הטהור הינה אובייקטיבית מיסודה. בצורה לוגית-מתמטית, כדי להגדיר את הזמן יש להשתמש בשני מושגים בסיסים אחרים. במקרה זה, הזמן הינו משתנה תלוי, בעוד שקיים משתנה בלתי תלוי, ומשתנה המביע את השינוי עצמו.
דוגמה: כאשר מודדים מרחק ביחס לזמן, אזי הזמן הינו המשנה התלוי, המרחק הינו המשתנה הבלתי-תלוי, ואילו המהירות היא יחס השינוי במרחק עם הזמן. במשוואה, זמן הינו המנה של מרחק במהירות - T = X / V. תחומים שונים של המדע מתארים השתנות תכונות שונות (תכונות גוף, צורות חברתיות, מסה וכו') ביחס לזמן. הפיזיקה אשר עושה את השימוש הבסיסי ביותר בזמן היא הקינמטיקה, המתארת תנועה, שהיא שינוי במרחק ביחס לזמן. הקינמטיקה מתארת את המציאות כרקע של יחס מרחק-זמן קבוע ומוחלט, עליו באים לידי ביטוי תהליכים ממשיים שונים. יחס זה ניתן לתיאור על-ידי רשת צירים קרטזית, בה המרחק והזמן מאונכים זה לזה, וכל גוף מתואר כבעל נפח מסויים על-פני רשת צירים זו. בתפיסת המדע את הזמן חל מהפך משמעותי ביותר עם פיתוח תורת היחסות על-ידי אלברט איינשטיין. על פי תפיסת הזמן שלאחר המהפך, הזמן הוא יחסי, ומדידתו תלויה בצופה, באופן המעוגן בחוקי הפיזיקה. משמעות תפיסה זו היא שמצבו של הצופה, כשהוא בא לידי ביטוי במהירותו, משפיעה על המדידות שיבצע בגופים שמצבם (מהירותם) שונה, כך ששעבור תהליך זהה, יתקבלו שתי מדידות שונות. למעשה, תורת היחסות מתארת מספר רצפי זמן שונים, כך שכל תנועה של גוף יוצרת עבורו רצף זמן עצמאי. תורת היחסות הכללית מרחיבה תפיסה זו, ותארת כי קיים רצף "מרחב-זמן" ניתן לעיקום, על-ידי קיומם של גופים בתוכו. תפיסה זו מאפשרת קיומן של תופעות שונות, הכוללות בין היתר מעבר בזמן. שלא כמו הגישה הסובייקטיבית הפילוסופית, תורת היחסות מתארת את יחסיות הזמן כמתקבלת ממדידה אובייקטיבית, גם בלא חיוב תודעה התופסת מדידה זו. תפיסה זו מאפשרת קיומן של תופעות שונות, הכוללות על פי תאוריות מסויימות אף מעבר בזמן, מבחינה פיזיקלית-אובייקטיבית. סטיבן הוקינג, תיאורטיקן שהתייחס להיווצרות היקום ועתידו, ניסח תאוריה המעמידה את מושג אינסופיות הזמן בצורה שונה לחלוטין. על-פי תאוריה זו, צורת המרחב-זמן הינה סגורה, כך שליקום, הפרוס על פני המרחב-זמן, צורה המתארת כדור (בעל יותר משלושה מימדים, שכן הזמן הינו מימד נוסף בתיאור זה). על פי תאוריה זו, יחס הזמן לצורת ה"כדור", הינו כיחס הציר "צפון-דרום" לכדור הארץ. במובן זה, קיימת נקודה מסויימת המתארת את ראשית הזמן, בה אין רלוונטיות לשאלה, מה היה לפניה (ובהתאמה: נקודת סיום לזמן), שכן שאלה זו מקבילה לשאלה, איזו נקודה צפונית לקוטב הצפוני. גישות חדשות יותר עבור הזמן ניתן למצוא במכניקת הקוונטים, על מובניה השונים. גישה מסוימת, דוגמה, מניחה כי תהליך מושפע ממהעבר וגם מהעתיד, בניגוד לתפיסת הסיבתיות הרגילה. גישה מדעית מודרנית אחרת מתארת "חלקיק זמן": יחידת הזמן הקטנה ביותר, אותה לא ניתן לחלק ליחידות קטנות יותר. חלקיק זמן, כפי שחושב על-ידי תיאורתיקנים, מכונה זמן פלנק.

זמן ואלוהות

אחת הסוגיות החשובות בנושא הזמן, הינה סוגיית היחס בין אלוהות (באם קיימת כזו) לזמן. סוגייה זו קשורה הן בתפיסת הזמן, והן בתפיסת האלוהות. גישה מסויימת מתארת את הזמן באופן אובייקטיבי, ואת האל כנפרד מהסיבתיות. גישה זו מניחה כי קיימת סיבתיות אובייקטיבית, ולעומתה מתקיים רצון אלוהי כלפי סיבתיות זו. הרצון האלוהי משפיע על הסיבתיות, אך אינו יוצר אותה. כחלק מתפיסה זו, ניתן לתאר את בריאת העולם כמעשה אלוהי, אך התרחשות האירועים מרגע בריאת העולם, אינה נגזרת מקיומו של האל. גישה זו מתארת ניסים וצירופי מקרים כביטוי לרצון אלוהי, המשנה את הסיבתיות על-פי פעולותיו. באופן כללי, ניתן לנסח גישה זו בכך שהאל הינו תודעה שקולה מבחינה מהותית לתודעה האנושית, אך עולה עליה בכוחה. גישה פנתאיסטית לאלוהות מתארת את ביטוי האלוהות במציאות, כסיבתיות עצמה. במובן זה האל הינו הזמן, ומבטא את כוליות הטבע. גישה זו מבטלת את ההבדל בין גישה אובייקטיבית לזמן, לבין גישה סובייקטיבית, שכן האל מקשר בין הזמן כביטוי להתרחשות הטבע, לתודעה כביטוי לרוחניות הטבע. גישה סובייקטיבית לזמן, המניחה כי הוא קיים רק עבור התודעות, מתייחסות אל האלוהות כביטוי לתודעה עליונה, המאפשרת את קיום הזמן באופן עקרוני, ובכך מאפשרת את קיום התודעה האנושית בתוכו. שאלה נוספת היא, האם הזמן עצמו כפוף לאל, או שהאל כפוף לזמן. הגישה המתארת את האל כמצוי מעל הזמן, מניחה כי זמן הינו עבור האדם הלבד, וכי קיום האל אינו נתפס בהתאם לתקופת זמן בה האל קיים. התפיסה השנייה, על-פיה האל כפוף לזמן, מציגה את האל כקיים על-פני תקופת זמן מסויימת, ומוגדר על-פי הזמן, במדדים אנושיים. גישה קיצונית כזו אף מתארת אל משתנה, אשר אופיו אינו זהה. גישה זו תואמת, דוגמה, את הקביעה כי אל עשוי להתחרט על מעשיו. שאלה זו מתחדדת בסוגיית בריאת העולם. באם האל ברא את העולם בנקודת זמן מסויימת, ניתן להסיק אחת מן השניים: האל לא היה קיים לפני נקודה זו (אל הכפוף לזמן), או שהיה קיים (אל שמעל הזמן). שאלת אינסופיות הזמן מתוך הנחה כי קיימת בריאת עולם על-ידי אלוהות, הופכת למורכבת. ניתן להציג את אינסופיות הזמן כנגזרת מקיום אלוהות אינסופית, אך ניתן גם לראות זמן סופי, מתוך הנחה כי קיימת בריאה שלו.

ראו גם

- גבולות הזמן
- מדידה וציון של זמן
- אזור זמן

קישורים חיצוניים

- אבשלום אליצור, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/time.html הרהורים על טבע הזמן בפיזיקה של המאה העשרים ואחת]
- נפלאות התבונה והידיעה, [http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?folderName=ALEX555&EntryId=229158 לאלוהים אין זמן, לא כאן ולא שם.]

לקריאה נוספת

- אמיליה פרוני (עורכת), זמן - מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
- אבשלום אליצור, זמן ותודעה - תהיות חדשות על חידות עתיקות, הוצאת משרד הביטחון, 1997.
- סמואל א. גודסמיט ורוברט קלייבורן, זמן, ספרית מעריב, 1980. קטגוריה:פיזיקה קטגוריה:תורת היחסות
- ja:時間 ko:시간 simple:Time

1701

אירועים

- 18 בינואר - פרדריק הראשון נהיה למלך פרוסיה.
- 24 ביולי - דטרויט,מישיגן נוסדת.

נולדו

- 9 ביולי - הרוזן ממורפה, ראש שרי צרפת בתקופת לואי השישה עשר מלך צרפת
- 7 בספטמבר - ז'ורז' לואי לה קלרק, הרוזן בופון, חוקר טבע צרפתי (נפטר 1788)
- 27 בנובמבר - אנדרס צלזיוס, אסטרונום וממציא שבדי (נפטר 1744)

נפטרו

- 16 בספטמבר - ג'יימס השני מלך אנגליה (נולד 1633)

ראו גם

- 1701 בספרות
- 1701 במוזיקה
- 1701 בפוליטיקה
- 1701 במדע ----
- המאה ה-17 - המאה ה-18 - המאה ה-19
- 1696 1697 1698 1699 1700 - 1701 - 1702 1703 1704 1705 1706 קטגוריה:שנים ko:1701년 simple:1701

1715

אירועים

נולדו

נפטרו

- 1 בספטמבר - לואי ה-14 מלך צרפת (נולד 1638)

ראו גם

- 1715 בספרות
- 1715 במוזיקה
- 1715 בפוליטיקה
- 1715 במדע ----
- המאה ה-17 - המאה ה-18 - המאה ה-19
- 1710 1711 1712 1713 1714 - 1715 - 1716 1717 1718 1719 1720 קטגוריה:שנים nb:1715

1789

משתמש:Costello/בוט שנים

אירועים

- 4 בפברואר - ג'ורג' ושינגטון נבחר לנשיאה הראשון של ארצות הברית.
- 12 במרץ - נוסד הדואר של ארה"ב.
- 28 באפריל - המרד על הבאונטי.
- 30 באפריל - ג'ורג' וושינגטון מושבע בניו יורק לנשיא הראשון של ארצות הברית
- 5 במאי - אסיפת המעמדות הצרפתית מתכנסת לראשנה מאז 1614
- 9 ביולי - הקמת האספה המכוננת הלאומית בצרפת
- 14 ביולי - המהפכה הצרפתית: פריזאים מסתערים על כלא הבסטיליה בפריז ומשחררים שבעה אסירים פוליטיים.
- 15 ביולי - המרקיז דה לה פאייט על ידי תרועות הקהל, מתמנה לראש המשמר הלאומי של פריז.
- 26 באוגוסט - האסיפה הלאומית של צרפת מפרסמת את הצהרת זכויות האדם והאזרח.
- 25 בספטמבר - הקונגרס האמריקאי בוחר להעביר את מגילת הזכויות.
- 3 באוקטובר - ג'ורג' וושינגטון מכריז על חג ההודיה הראשון
- 20 בנובמבר - ניו ג'רזי נהיית המדינה הראשונה בארצות הברית המאשררת את מגילת הזכויות האמריקאית.
- 21 בנובמבר - צפון קרוליינה מאשררת את החוקה ומצטרפת כמדינה ה-12 של ארצות הברית.
- 26 בדצמבר - האספה המכוננת הלאומית הצרפתית מפרסמת את הצהרת הזכויות של האדם והאזרח

נולדו

- 20 בספטמבר - מנחם מנדל (הצמח צדק), אדמו"ר חב"ד השלישי.

נפטרו

ראו גם

- 1789 בספרות
- 1789 במוזיקה
- 1789 בפוליטיקה
- 1789 במדע ----
- המאה ה-17 - המאה ה-18 - המאה ה-19
- 1784 1785 1786 1787 1788 - 1789 - 1790 1791 1792 1793 1794 קטגוריה:שנים ko:1789년 simple:1789

צרפת

צרפת (France בצרפתית) היא מדינה דמוקרטית הנמצאת במערב אירופה, והיא חברה באיחוד האירופי. השם הרשמי של המדינה הוא רפובליקת צרפת (בצרפתית: République française). צרפת גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון מזרח, בגרמניה, בשוויץ ובאיטליה במזרח, במונקו בדרום מזרח, באנדורה ובספרד בדרום.

היסטוריה

צרפת הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן. בעת העתיקה ישבו בה הגאלים שהם עם קלטי. יוליוס קיסר כבש את גאליה וצירף אותה לאימפריה הרומית. במאה ה-6 לספירה פלשו לגאליה פרנקים, שהם שבטים גרמאנים. בראש השבטים הללו, שמוצאם בפראנקיה, ארץ הנהר הריין, עמד קרל הגדול שהוביל את מערב גרמניה, דרום צרפת וצפון איטליה למעמד של אימפריה אדירה. במותו, התפתחה באזור תרבות פאודלית, שהגיעה לשיא במאה ה-14. לאחר מלחמת מאה השנים, במחצית השנייה של המאה ה-15, כוחה של המלוכה עלה עד אשר הגיע למעמד של שלטון אבסולוטי. המלך המפורסם ביותר הוא לואי הארבעה עשר, שמסמן את האבסולטיזם הטהור. בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית, ולאחר כמה שנות שלטון רפובליקני, תפס נפוליון בונפרטה את השלטון ונפתחה תקופת מלחמות נפוליון. לאחר התבוסה בקרב ווטרלו (1815) נאלץ נפוליון לוותר על השלטון והמונרכיה חזרה לצרפת. בשנת 1848, בעקבות התקוממות נוספת, הוכרזה רפובליקה שהחזיקה מעמד 3 שנים ולאחר מכן עריץ נוסף, נפוליון השלישי תפס את השלטון. התבוסה במלחמת צרפת פרוסיה, והתקוממות שהתרחשה במדינה בשנת 1871 גרמה לנפוליון השלישי לפרוש וכוננה רפובליקה נוספת (השלישית במספר). המלחמה בין צרפת לפרוסיה הביאה עימה לא רק את ביסוסה של האימפריה הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה, בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן. ב1903 כרתה צרפת ברית, שכונתה "ההסכמה הלבבית" (Entente Cordiale), עם בריטניה, וב-1907 הצטרפה גם האימפריה הרוסית לברית זו. במלחמת העולם הראשונה נמנתה צרפת עם "מדינות ההסכמה", שנלחמו כנגד "מעצמות המרכז". כניסתה של צרפת למלחמה נעשתה ב-3 באוגוסט 1914, עם הכרזת מלחמה של גרמניה על צרפת. פעולות גרמניות בקרב ורדן (1916) והכישלון של "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים. כוח משלוח אמריקאי, בפיקודו של גנרל ג'ון פרשינג, הגיע לקווים בחזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. בעקבות זו החלה הכף נוטה לטובת "מדינות ההסכמה", בסדרה של קרבות על אדמת צרפת. 1,240,000 מחיילי צרפת ו-40,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הניצחון במלחמה, המצב הכלכלי היה גרוע, בעיקר בגלל המשבר העולמי של שנת 1929 ומחירה הכבד של המלחמה. עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב1 בספטמבר 1939, במהלך מלחמת העולם השניה, הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה. ב10 במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת. הצבא הגרמני המודרני והממוכן, השתמש בטקטיקות של מלחמת בזק והכניע תוך שישה שבועות את הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת. ראש הממשלה התקיף פול ריינו התפטר, ובמקומו בא המרשל אנרי פיליפ פטאן, אשר נכנע לגרמנים ב-22 ביוני 1940. הכניעה חילקה את צרפת לשני חלקים - צרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, וצרפת של וישי שבה שלטה ממשלת בובות בראשות פטאן, אשר מקום מושבה היה בעיר וישי. הגנרל שארל דה גול נמלט לאנגליה והקים שם את "צרפת החופשית" שכללה צרפתים אשר נלחמו לצד בעלות הברית. עם פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמנדי ב-6 ביוני 1944 החל שחרורה של צרפת, וב-26 באוגוסט 1944 נכנס הגנרל דה גול לפריס, אשר שוחררה על ידי כוחות צרפת החופשית. בשנת 1945, עם כיבוש יתרת צרפת על ידי בעלות הברית, פוזרה ממשלת וישי וראשיה נאסרו. לאחר המלחמה הקולוניות הצרפתיות התחילו להתמרד. תחילה באלג'יריה ולאחר מכן בהודו-סין. הצרפתים הובסו, אך המשיכו במשך עשור שנים להיאחז בציפורניים בכל מושבה שלהם. עד היום, צרפת נמנית עם המדינות המעטות שמחזיקות מושבות (גיאנה הצרפתית, קלדוניה החדשה וואליס ופטונה). למרות שצרפת ממשיכה להחזיק במושבות אלה, התפרקות האימפריה הענקית גרמה לכלכלה הצרפתית לצמוח, וכיום היא אחת המדינות העשירות בעולם.

פוליטיקה

צרפת הינה מדינה מרכזית באירופה ובעלת השפעה מכרעת על תרבות העולם. בצרפת הגיעו לידי הבשלה תהליכים שלטוניים ותרבותיים, אשר השפיעו לאחר מכן על העולם כולו. שינויי המשטר בצרפת (ממלוכה אבסולוטית דרך רפובליקה לקיסרות וחוזר חלילה) השפיעו על צורת הממשל בארצות רבות, אשר נשאו את עיניהן לצרפת. רעיונות המהפכה הצרפתית פיעפעו אל העולם כולו, אם בכוחה של המילה המדוברת, או הכתובה עלי ספר, ואם בכוח חרבו של נפוליון.

כלכלה

בזכות התוצר הפנימי הגולמי של צרפת, היא נחשבת למעצמה הכלכלית הרביעית בגודלה בעולם. רבים הם יתרונותיה בתחום זה: תחבורה, טלקומוניקציה, תעשיות מזון וחקלאות, ענף הרוקחות וגם המגזר הבנקאי, הביטוחי, התיירותי, מבלי לשכוח את תחומי המותרות המוכרים יותר (תעשיית העור, הבגדים, הבשמים, המשקאות החריפים ועוד). העודף המסחרי של צרפת הגיע בשנת 2000 ל-14.03 מיליארד אירו והיא מדורגת כיצואנית הרביעית בעולם בתחום המוצרים (בעיקר נכסי ציוד) ונחשבת השניה בכל הנוגע לתחום השירותים והחקלאות (בעיקר דגנים ומוצרי מזון וחקלאות). צרפת עודנה נחשבת ליצרנית וליצואנית הראשונה באירופה של מוצרים חקלאיים. בנוסף לכך, 63% מהסחר שלה מתבצע עם מדינות אחרות באיחוד האירופי (50% עם האזור שבו האירו הוא ההילך החוקי). צרפת מדורגת בעולם במקום הרביעי מבין המדינות שבהן משקיעים השקעות זרות במישרין. המשקיעים מעריכים את איכות כוח האדם בצרפת, את רמת המחקר הגבוהה, את השליטה בטכנולוגיות המתקדמות, את יציבות המטבע ואת הוויסות הנכון של עלויות היצור.
- תוצר פנימי גולמי (2000) - 1,404.8 מיליארד אירו
- שיעור הצמיחה של התוצר הפנימי הגולמי (2000) - 3.1%
- אינפלציה (2000) - 1.6%
- עודף מסחרי (2000) - 14.03 מיליארד אירו. עד 1 בינואר 2002 המטבע בצרפת היה הפרנק. אולם, החל מ-1 בינואר 2002, המועד בו אימצו 12 מדינות באירופה ובהן צרפת מטבע משותף, המטבע בצרפת ובמדינות אלו הוא האירו. חקלאות:
- משקים חקלאיים - 680,000
- אוכלוסייה העובדת בחקלאות - 885,000
- שטח חקלאי שבשימוש - 330,000,000 דונם, היינו 60% מהשטח של צרפת. ענפי התעשייה הפעילים ביותר הם: בניין ועבודות ציבוריות, מזון וחקלאות, כימיה, ענפי האופנה והמותרות, תעשיית הרוקחות, ענף המכוניות ועיבוד חומרים.

גאוגרפיה

רוקחות רוקחות

דמוגרפיה

התפלגות אתנית (זהות תרבותית) של אוכלוסיית צרפת: 92% צרפתים, 3% צפון אפריקנים, 2% גרמנים, 1% ברטונים (חבל ארץ במערב צרפת) 2% אחרים (ממוצא פרובאנסלי, קטלאני ובאסקי). בצרפת 52 כרכים (מטרופולינים) שבהם יותר מ- 150,000 תושבים. חמשת הכרכים הגדולים הם: # פריז - 9.8 מיליון (עיר הבירה) # ליון - 1.4 מיליון # מרסיי אקס-אן-פרובנס - 1.4 מיליון # ליל - 1.1 מיליון # טולוז - 0.9 מיליון האוכלוסייה בצרפת מתחלקת מבחינה דתית בצורה הבאה: 81 אחוזים קתולים, שני אחוזים פרוטסטנטים, עשרה אחוזים מוסלמים, אחוז אחד יהודים, חמישה אחוזים אינם משתייכים לדת מסוימת. בכל הנוגע לשפות המדוברות, השפה העיקרית היא הצרפתית אולם במדינה מדברים גם בפלמית, אלזאסית, ברטונית, באסקית, קטלאנית, פרובאנסלית וקורסיקנית.

תיירות

את צרפת פוקדים יותר מ-15 מיליון תיירים זרים והיא נחשבת למדינה המתויירת ביותר בעולם. לכן בצרפת יש:
- 20,000 בתי מלון
- 8000 מגרשי קמפינג
- 890 כפרי נופש
- 181 אכסניות נוער
- 41,000 בתי אירוח כפריים וקהילתיים
- 22,000 חדרים בבתים פרטיים. האתר הכי גבוה והכי "מקובל" לפי התיירים הוא מגדל אייפל. צרפת מגיעה למקום השלישי בעולם מבחינת ההכנסות מתיירות, אחרי ארה"ב ואיטליה, עם הכנסה של 25.6 מיליארד אירו. מבחינת מספר מבקרים, צרפת היא המדינה עם מספר התיירים השנתי הגבוה בעולם. ב–2001 ביקרו בה 76.5 מיליון תיירים מרחבי העולם, שהם יותר מ– 10% מהיקף התיירות העולמית. צרפת ניחנה בנופים ובאתרים היסטוריים מגוונים ביותר, במורשת אדריכלית וגסטרונומית רחבת-היקף, בבתי מלון מסוגים שונים ובתשתיות תחבורה מפותחות היטב. כל אלה הם יתרונות המושכים קהל, לצד ארועי ספורט ותרבות בינלאומיים (גביע העולם בכדורגל ב–1998, פסטיבלי תיאטרון, מוזיקה וקולנוע ועוד).

קישורים חיצוניים

- [http://www.national-anthems.net/files/820_MP3_946937384a9adb491b7f422192120de6/up_franceX.mp3 המרסייז(ההמנון הצרפתי)] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
- als:Frankreich fiu-vro:Prantsusmaa ja:フランス ko:프랑스 ms:Perancis simple:France th:ประเทศฝรั่งเศส zh-min-nan:Hoat-kok

אירופה

אירופה, הינה יבשת היסטורית ותרבותית, ותת-יבשת גאוגרפית, המהווה את חלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה. בצפונה גובלת אירופה באוקיינוס הקרח הצפוני, במערבה - באוקיינוס האטלנטי, במזרחה - בהרי אורל ובים הכספי, ובדרומה - בים התיכון ובים השחור. במונחי שטח, אירופה, המשתרעת על כ10,600,000 קמ"ר, היא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקייניה בלבד). יחד עם זאת, אירופה היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אפריקה ואסיה). כשמינית מאוכלוסיית העולם, 799,466,000 נפשות (אומדן: 2003), מתגוררת ביבשת זו.

מקור השם

אסיה ישנן מספר גרסאות באשר למקור השם "אירופה". במיתולוגיה היוונית מוזכרת נסיכה פיניקית בשם אירופה, הנחטפת על ידי זאוס לאי כרתים; ואולם, אין זה סביר שאירופה המיתולוגית היא שהעניקה ליבשת את שמה, כיוון שאין במיתולוגיה שום אירוע הקושר אותה באופן חד משמעי ליבשת ו\או לתרבותה. בעבר שימש השם "אירופה" כינוי ליוון גופא, ואולם אחרי שנת 500 לפנה"ס קיבל השם משמעות כוללנית יותר. יש הגוזרים את מקור השם מיוונית, שם פירושו המילולי הוא "פנים (ops) רחבות (eurys)". אפשרות אחרת היא שמקור השם בלשונות השמיות (הנפוצות ברחבי המזרח התיכון). הטענה היא, כי "אירופה" הנה שיבוש לשוני של המלה "ערב" או "מערב": אירופה שוכנת ממערב למזרח התיכון, והיא, מבחינת תושביו, ארץ שקיעת החמה. על יסוד זהה, המילה הלטינית Euros פירושה "רוח מזרחית" בלטינית רוחות מזרחיות (רוחות הנושבות אל המערב) נקראות "Eurus".

היסטוריה

לאירופה היסטוריה ארוכה ועשירה, הרצופה בהישגים תרבותיים, כלכליים ואחרים, שראשיתה כבר בעידן האבן. מקובל לתארך את ערש התרבות הדמוקרטית המערבית לעידן יוון העתיקה; האימפריה הרומית, בתורה, חילקה את היבשת לאורך נהרות הריין והדנובה למשך מאות שנים. לאחר נפילת האימפריה הרומית נפתח פרק חדש בהיסטוריה האירופית, המאופיין בחוסר יציבות ובהיעדר ביטחון. תקופה זו, "עידן החשיכה" בפיהם של הוגי הרנסאנס או "ימי הביניים" בתפיסתם של אנשי עידן הנאורות ושל חוקרים מודרניים, קהילות נזיריות מבודדות באירלנד ובמקומות אחרים באירופה העתיקו, שחזרו ושמרו על ידע שנצבר עוד בתקופה הקלאסית. צמיחת המדינה הריכוזית במהלך המאות ה-15 וה-16, ובמקביל עליית הרנסאנס, שמו קץ לתקופה זו. במק