:: wikimiki.org ::

המאה ה-5

המאה ה-5

(המאה ה-4 - המאה ה-5 - המאה ה-6 - לוח אירועים בהיסטוריה) המאה ה-5 היא התקופה שהחלה בשנת 401 והסתיימה בשנת 500. היא המאה החמישית של המילניום הראשון.

אירועים

- רומא נבזזת ונשדדת על–ידי הויזיגותים בשנת 410
- אטילה ההוני כובש חלקים גדולים של אירופה, ומאיים להתקיף את רומא בשנת 452
- הונדלים כובשים את קרתגו בשנת 439, ושודדים את רומא בשנת 455
- רומולוס אוגוסטולוס, הקיסר האחרון של האימפריה הרומית
- הבודהיזם מגיע לאינדונזיה ולמיאנמר
- אינדונזים ואפריקנים מתיישבים במדגסקר

אנשים משמעותיים במאה ה-5

- אוגוסטינוס, בישוף, תאולוג
- הירונימוס, נזיר, כומר, מתרגם התנ"ך (הוולגטה).

המצאות ותגליות

- ה-משוורת (משענת לרגלי הרוכב על הסוס) מומצאת בסין
- מחרשה משמשת לראשונה באדמות סלאביות.
- פרסת מתכת נכנסת לשימוש בגאליה

שנים במאה ה-5

- 05 קטגוריה: היסטוריה כללית של ימה"ב ja:5世紀 ko:5세기 th:คริสต์ศตวรรษที่ 5

המאה ה-4

(המאה ה-3 - המאה ה-4 - המאה ה-5 - לוח אירועים בהיסטוריה) המאה ה-4 היא התקופה שהחלה בשנת 301 והסתיימה בשנת 400. היא המאה הרביעית של המילניום הראשון.

אירועים

- הכתב הדמוטי ממלא את מקומו של האלף בית היווני
- קונסטנטינוס שם קץ לרדיפת הנוצריות; הנצרות הופכת לדת הרשמית של האימפריה הרומית; משכן הממשלה עובר מקום לקונסטנטינופוליס
- ממלכת אקסום ממירה את דתה לנצרות על–ידי הקדוש פרומנטיוס מצור
- מסחר בין אירופה לסהרה המערבית
- חורבן של הצבא הרומי בקרב אדריאנפול שהיה בשנת 378

אנשים חשובים במאה ה-4

- אמברוסיוס, ארכיבישוף קתולי במילאנו
- מרקילינוס אמינאוס, היסטוריון רומי
- קונסטנטינוס, קיסר האימפריה הרומית
- אוגוסטינוס, תאולוג

תגליות והמצאות

שנים במאה ה-4

- 04 קטגוריה: היסטוריה כללית של ימה"ב ja:4世紀 ko:4세기 th:คริสต์ศตวรรษที่ 4

לוח אירועים בהיסטוריה

ראו גם

- לוח התקופות בארץ ישראל
- היסטוריה של ארץ ישראל
- היסטוריה
- לוח הזמנים הגאולוגי קטגוריה:היסטוריה

רומא

רומא היא בירת איטליה, היא משתרעת על פני שתי גדותיו של נהר הטיבר באזור לאצְיוֹ. בעברה היתה הבירה של האימפריה הרומית ששלטה על שטחים נרחבים באירופה ומסביב לים התיכון. לאחר התמוטטות האימפריה המשיכה רומא לשמש כמרכז של הדת הנוצרית הקתולית. ברומא עצמה מתגוררים 2.5 מיליון תושבים. בערים שמקיפות אותה מתגוררים עוד כמיליון תושבים. מרכז העיר פרוס בין שבע גבעות ממזרח לטיבר. מצדו השני של הנהר מצויה גבעת הוותיקן שכיום שייכת גם היא לרומא (מלבד קריית הותיקן). מסביב למרכז הצפוף פרוסים פרוורים ברדיוס עצום מהעיר. בין הפרוורים פזורים שדות חקלאיים ושטחים פתוחים רבים, חלקם בטווח של קילומטרים ספורים מהמרכז. סמלה של העיר רומא מכיל את ראשי התיבות SPQR. ראשי תיבות אלו, שהיו גם סמל הלגיונות של האימפריה הרומית, מסמלים את האמרה הלטינית: Senatus Populusque Romanus - "הסנאט והעם של רומא". ראשי תיבות אלו מופיעים במקומות רבים בעיר כולל עמודים ומכסי ביוב. לטינית

תרבות, אמנות ותיירות

רומא היא אחת הערים העשירות בעולם באמנות, היסטוריה ודת. רומא היא גם מרכז גדול של מסחר, בתי דפוס, הוצאה לאור וייצור. רומא המודרנית עדיין מכילה מונומנטים רבים מעברה, כולל כנסיית פטר הקדוש, סנטה מריה מג'ור והלטרן. יותר מכל עיר אחרת בעולם, רומא משלבת את ההיסטוריה שלה באופן אינטגרלי בחיי היום יום. רוח העבר-בתוך-הווה חיה ומשגשגת במטרופולין איטלקי מסוגנן זה, ולכן מגיעים אליה תיירים רבים. בשנת 1980 הכריז אונסקו על המרכז ההיסטורי של רומא כאתר מורשת עולמית. בתוך רומא נמצאת מדינת הותיקן - המדינה של האפיפיור, שקטנה בשטח ואוכלוסיה אך עשירה ביצירות אמנות נדירות ויקרות. אפיפיור

היסטוריה

רומא העתיקה

העיר רומא הוקמה באמצע המאה ה-8 לפני הספירה על-ידי שבט הלטינים. בני שבט זה התיישבו באזור הפורה ליד נהר הטיבּר בתחילת האלף הראשון לפני הספירה. פרנסתם העיקרית היתה חקלאות. התושבים נקראו רומאים על שם עירם, ושפתם הייתה לטינית - על שם השבט. בחפירות בעיר רומא, נתגלו התיישבויות שקדמו לרומאים, שהחלו בתקופת האבן. לפי המסורת הרומאית, נוסדה העיר ב-21 באפריל בשנת 753 לפנה"ס על ידי רוֹמוּלוּס שרצח תוך כדי כך את אחיו התאום, רֶמוּס. רומולוס הקים את העיר בגבעת הפאלאטיום, במקום בו ניצלו שניהם על ידי זאבה שהניקה אותם לאחר שהונחו בסל על נהר הטיבר. זאבה המיניקה שני תינוקות היא הסמל של העיר רומא עד היום. לפי מסורת אחרת, העיר נוסדה על ידי איניאס בן אחת ממשפחות המלוכה בעיר טרויה שנדד באיטליה אחרי נפילתה של עירו.
לפרטים ראו רומא העתיקה ברבות הימים התפתחה העיר רומא והשתלטה על כל שטח איטליה. בהמשך, תחת השלטון של קיסרי רומא, כבשו גייסותיה של העיר את רוב אגן הים התיכון ואירופה תוך שהם מייצאים את התרבות והשפה הלטינית של בני רומא. לטינית בשנת 313 קיבל קיסר רומא קונסטנטינוס את הנצרות כדת האימפריה וייסד את הכנסייה הקתולית שמרכזה ברומא. בכך הפכה העיר להיות מרכז הדת הנוצרית שתמשיך להשפיע עליה ולקבע אותה כמרכז עולמי עד העת החדשה. במהלך המאה הרביעית פוצלה האימפריה הרומית בין האימפריה הרומית המזרחית שנודעה גם כאימפריה הביזנטית והאימפריה הרומית המערבית שרומא המשיכה לשמש כמרכזה. אימפריה זו התפרקה במהלך המאה החמישית ורומא נשלטה על ידי מלכים אוסטרוגותים שישבו צפונית לה. מלכים אלו היו בני שבטים גרמנים גותים שהתישבו בצפון איטליה. המאה השישית היתה הרסנית לעיר רומא. היא עברה כמה פעמים מידי המלכים האוסטרוגותים לידי האימפריה הביזנטית. תוך כדי הכיבושים היא נבזזה ומעמדה הכלכלי והצבאי דעך. בהמשך אותה מאה גם פגעה בעיר מגיפה.

מנפילת האימפריה לעיר האפיפיורים

בשנת 598 נחתם הסכם שלום שהכיר באפיפיור כ"פטריאך של רומא" ובכך הקנה לעיר מעמד מוגן ועצמאי. בשנים שלאחר מכן, עם העברת שטחים לשליטה ישירה של האפיפיורים, הפכה רומא לבירת "מדינות האפיפיורים". במשך כל ימי הביניים היתה רומא נתונה באופן רשמי לשליטת האפיפיור למרות שבפועל היו מאבקי כוח בין האפיפיורים לאצולה המקומית ולקיסר של האימפריה הרומית הקדושה ששטחיה היו חופפים במידה רבה לגרמניה של היום אך ראתה בנצרות הקתולית וברומא את מקור סמכותה והיתה מחוייבת להגן על הכנסיה. שני אירועים בולטים חרגו מהסדר הזה במהלך ימי הביניים. הראשון מבינהם היה העברת מקום מושבם של האפיפיורים לאביניון שבצרפת ביוזמת האפיפיור בנדיקטוס למשך חמישים שנה והשני היה מרד שפרץ בניסיון לא מוצלח לכונן ברומא רפובליקה בשנת 1434. שלטון האפיפיורים קיבע את מעמדה של רומא כמרכז הנצרות וכמוקד כח פוליטי. כתוצאה מכך היתה העיר גם מרכז כלכלי ותרבותי. בעוד פירנצה היתה מרכז הרנסאנס רומא היתה מרכז תקופת הבארוק שטבעה את חותמה על הארכיטקטורה של העיר לאורך המאה ה-17.

איחוד איטליה

שלטון האפיפיורים ברומא הופרע בראשונה מאז ימי הביניים כאשר כוננה בעיר רפובליקה קיצרת יומין בשנת 1798 בעקבות המהפיכה הצרפתית. בשנת 1848, שנת "אביב העמים" החלו ברחבי חצי האי האיטלקי מרידות מקומיות כנגד אוסטריה ששלטה בצפון איטליה וכנגד נסיכויות מקומיות. בהשראת מרידות אלו הוקמה ברומא, פעם נוספת "הרפובליקה של רומא". גם רפובליקה זו לא האריכה ימים והיא הסתיימה בחזרתו של האפיפיור מלווה בצבא הצרפתי שהתגייס למשימה מכיוון שנשיא צרפת, לואי נפוליאון (לימים שינה שמו לנפוליאון השלישי) היה זקוק לתמיכת הקתולים. זרעי המרידות השפיעו על איחוד איטליה במהלך שנות ה-60 של המאה ה-19. בגלל ההגנה הצרפתית על מדינות האפיפיור, נמנעו מובילי האיחוד לכלול בו את רומא וכך כללה הממלכה החדשה את כל חצי האי מלבד ליבו, רומא. מלחמת צרפת פרוסיה שפרצה בשנת 1870 החלישה את צרפת ואפשרה לצבא האיטלקי לכבוש את רומא ולספח אותה לממלכת איטליה. רק שנה לאחר כיבושה הוכתרה רומא באופן רשמי כבירת איטליה המאוחדת לאחר שפירנצה נשאה בתואר זה במשך מספר שנים. המעמד של האפיפיור, ו"מדינות האפיפיור" שלו נשאר לא מוגדר במשך כ-60 שנים. האפיפיור הכריז על עצמו כ"אסיר בואתיקן" בעוד המדינה האיטלקית לא מתנכלת לו אבל גם לא מכירה בקיומו או בריבונות שלו. בסופו של דבר, רק תחת משטרו של בניטו מוסוליני הכירה איטליה בואתיקן בברית הלטרנית משנת 1929. מכל "מדינות האפיפיור" ששלטו ברוב איטליה במשך אלף שנים נותרה רק עיר קטנה בשטח של 440 דונם.

תחבורה

בעברה נודעה רומא כמרכז של רשת הדרכים המסועפת של האימפריה הרומית ונודע מטבע הלשון: "כל הדרכים מובילות לרומא". אמרה זו נכונה במידה מסויימת גם כיום אך הדרכים מובילות לכביש הטבעת הענקי שמקיף את רומא. קוטרו של הכביש המכונה Grande Raccordo Anulare הוא 80 קילומטר ולצידיו נמצאות ערי הלווין של רומא ומרכזים עיסקיים רבים. רומא עצמה מקושרת לרשת הרכבות האיטלקית עם מספר תחנות רכבת שהמרכזית בינהם היא Rome Termini שלצידה מסוף אוטובוסים נרחב. במרכז העיר מצויים גם שני קוי רכבת תחתית. בסוף שנת 2004 הוחל בבניית קו הרכבת התחתית השלישי. 2004 בגלל הצפיפות הנמוכה של הפרברים של רומא ומעבר עסקים רבים לפארקים ליד כביש הטבעת, תושבים רבים משתמשים בכלי רכב פרטיים לצרכי הגעה לעבודה. מסיבה זו נאסר בימים ושעות מסויימים על רכבים פרטיים להיכנס למרכז העיר. כביש הטבעת שמקיף את העיר פקוק גם הוא רוב שעות היום. שדה התעופה של רומא הוא על שם לאונרדו דה וינצ'י (למרות שהוא התגורר ברומא רק שש שנים ורוב פעילותו היתה בצפון איטליה). שדה התעופה ידוע גם כ-"פיוּמיצ'ינוֹ" על שם עיירת החוף שלידה הוא שוכן. סמלו הוא FCO. השדה מרוחק יחסית מהעיר ומקושר אליה בכביש מהיר ובקו רכבות.

יהודים

אתרים בעלי עניין

רומא העתיקה

- ארה פסיס
- ביתן הזהב
- הפורום של רומא העתיקה
- הפנתאון
- הקולוסיאום
- ויא אפיה
- מרחצאות קרקלה
- סירקוס מסימוס
- עמוד טריאנוס
- שער הניצחון של טיטוס
- שער הניצחון של ספטימוס סוורוס
- שער הניצחון של קונסטנטין

רומא של ימי הביניים והרנסנס

ראו גם

- רומא העתיקה
- האימפריה הרומית
- הרפובליקה הרומית
- ותיקן

קישורים חיצוניים

- [http://www.comune.roma.it/eng/index.asp אתר עיריית רומא (באנגלית)] - כולל עזרה לתיירים ורשימת ארועים.
- [http://images.maariv.co.il/channels/6/ART/473/707.html לאן לטייל - רומא] ותיקן קטגוריה:ערים קטגוריה:ערי בירה קטגוריה:איטליה: ערים קטגוריה:רומא קטגוריה:אתרי מורשת עולמית als:Rom ja:ローマ ko:로마 simple:Rome

ויזיגותים

גותים#ויזיגותים|ויזיגותים

410

אירועים

- 24 באוגוסט - הויזיגותים בוזזים את רומא במשך שלושה ימים.

נולדו

נפטרו

ראו גם

----
- המאה ה-4 - המאה ה-5 - המאה ה-6
- 405 406 407 408 409 - 410 - 411 412 413 414 415 קטגוריה:שנים nb:410

אירופה

אירופה, הינה יבשת היסטורית ותרבותית, ותת-יבשת גאוגרפית, המהווה את חלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה. בצפונה גובלת אירופה באוקיינוס הקרח הצפוני, במערבה - באוקיינוס האטלנטי, במזרחה - בהרי אורל ובים הכספי, ובדרומה - בים התיכון ובים השחור. במונחי שטח, אירופה, המשתרעת על כ10,600,000 קמ"ר, היא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקייניה בלבד). יחד עם זאת, אירופה היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אפריקה ואסיה). כשמינית מאוכלוסיית העולם, 799,466,000 נפשות (אומדן: 2003), מתגוררת ביבשת זו.

מקור השם

אסיה ישנן מספר גרסאות באשר למקור השם "אירופה". במיתולוגיה היוונית מוזכרת נסיכה פיניקית בשם אירופה, הנחטפת על ידי זאוס לאי כרתים; ואולם, אין זה סביר שאירופה המיתולוגית היא שהעניקה ליבשת את שמה, כיוון שאין במיתולוגיה שום אירוע הקושר אותה באופן חד משמעי ליבשת ו\או לתרבותה. בעבר שימש השם "אירופה" כינוי ליוון גופא, ואולם אחרי שנת 500 לפנה"ס קיבל השם משמעות כוללנית יותר. יש הגוזרים את מקור השם מיוונית, שם פירושו המילולי הוא "פנים (ops) רחבות (eurys)". אפשרות אחרת היא שמקור השם בלשונות השמיות (הנפוצות ברחבי המזרח התיכון). הטענה היא, כי "אירופה" הנה שיבוש לשוני של המלה "ערב" או "מערב": אירופה שוכנת ממערב למזרח התיכון, והיא, מבחינת תושביו, ארץ שקיעת החמה. על יסוד זהה, המילה הלטינית Euros פירושה "רוח מזרחית" בלטינית רוחות מזרחיות (רוחות הנושבות אל המערב) נקראות "Eurus".

היסטוריה

לאירופה היסטוריה ארוכה ועשירה, הרצופה בהישגים תרבותיים, כלכליים ואחרים, שראשיתה כבר בעידן האבן. מקובל לתארך את ערש התרבות הדמוקרטית המערבית לעידן יוון העתיקה; האימפריה הרומית, בתורה, חילקה את היבשת לאורך נהרות הריין והדנובה למשך מאות שנים. לאחר נפילת האימפריה הרומית נפתח פרק חדש בהיסטוריה האירופית, המאופיין בחוסר יציבות ובהיעדר ביטחון. תקופה זו, "עידן החשיכה" בפיהם של הוגי הרנסאנס או "ימי הביניים" בתפיסתם של אנשי עידן הנאורות ושל חוקרים מודרניים, קהילות נזיריות מבודדות באירלנד ובמקומות אחרים באירופה העתיקו, שחזרו ושמרו על ידע שנצבר עוד בתקופה הקלאסית. צמיחת המדינה הריכוזית במהלך המאות ה-15 וה-16, ובמקביל עליית הרנסאנס, שמו קץ לתקופה זו. במקומה נפתח עידן של תגליות, המצאות וצבירת ידע מדעי. המאה ה-15 חזתה גם בראשית הקולוניאליזם האירופי, כאשר פורטוגל, ואחריה ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד והממלכה המאוחדת, כוננו אימפריות קולוניאליות גדולות, שנשענו על מושבות עשירות באפריקה, אסיה ואמריקה. המהפכה התעשייתית, שראשיתה בבריטניה בסוף המאה ה-18, חוללה שינויים משמעותיים ביבשת, שהתבטאו בשגשוג גובר ובעלייה ניכרת בגודל האוכלוסיה, אך גם בזעזוע המבנה החברתי-כלכלי המסורתי. מדינות אירופיות רבות קמו לתחיה כתוצאה מההשלכותיה העמוקות של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). בתקופה שהחלה לאחר מלחמת העולם השניה (1945) ותמה עם סוף המלחמה הקרה (1990/1991), אירופה הייתה מחולקת לשני גושים פוליטיים וכלכליים יריבים: מדינות קומוניסטיות במזרח אירופה ומדינות קפיטליסטיות במערב אירופה. הגוש המזרחי קרס בסביבות שנת 1990, מה שתרם משמעותית להקמת האיחוד האירופי ב7 בפברואר, 1992, הכולל כיום את רוב מדינות אירופה.

גאוגרפיה

1992 גאוגרפית, אירופה היא חלק מיבשת העל הידועה בשם אירואסיה. הגבול בין אירופה ואסיה מוגדר על ידי שרשרת הרי אורל ברוסיה. הגבול הדרום-מזרחי בין היבשות איננו מוגדר מבחינה אוניברסלית. אפשר שנהרות האורל והאמבה מהווים גבול, הממשיך בים הכספי, נהרות קומה ומניץ' או הרי הקווקז, ועד הים השחור; מצרי הבוספורוס, ים מרמרה ומצרי הדרדנלים מהווים סוף קו הגבול האסייתי. הים התיכון בדרום מפריד בין אירופה ואפריקה. הגבול המערבי הוא האוקיינוס האטלנטי, אולם איסלנד, השוכנת הרחק מאפריקה ומאסיה, נחשבת כחלק מאירופה. ישנו דיון מתמשך באשר לשאלה היכן נמצאת נקודת המרכז הגאוגרפי של אירופה. בפועל, גבולותיה של אירופה משורטטים לעתים על פי שיקולים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. בשל כך קיימות מספר "אירופות" שאינן תמיד זהות בגודלן, אשר כוללות או שומטות מדינות אחדות בהתאם לפירושים שונים של המונח "אירופה". כמעט כל מדינות אירופה חברות במועצת אירופה, מלבד בלארוס, הכס הקדוש (קרית הוותיקן) וקזחסטן. הרעיון של "יבשת אירופית" איננו אוניברסלי. גאוגרפים שאינם אירופיים מזכירים יבשת אירואסיאתית, או "תת-יבשת" אירופית, בהינתן העובדה ש"אירופה" איננה מוקפת ים ושבכל מקרה קל יותר להגדירה כיחידה תרבותית ולא כאזור גאוגרפי. בעבר, רעיונות כגון "אדמות הנצרות" ("Christendom") נתפסו כחשובים הרבה יותר מתיחום גאוגרפי גרידא. בשימוש אחר, המונח "אירופה" נעשה בהדרגה שם נרדף לאיחוד האירופי (EU) ול-25 המדינות הריבוניות החברות בו. מדינות אירופיות אחדות מנהלות כעת מגעים באשר להצטרפותן, ורבות אחרות צפויות לפתוח במגעים מעין אלה בעתיד.

מאפיינים פיסיים

אירופה היא אוסף של חצאי איים מחוברים. הגדולים מביניהם הנם אירופה "גופא" וסקנדינביה שמצפון לה, המופרדות זו מזו על ידי הים הבלטי. שלושה חצאי-איים אחרים - איבריה, איטליה והבלקן - "בוקעים" מחלקה הדרומי של היבשת אל הים התיכון, המפריד את אירופה מאפריקה. במזרח, שטח אירופה מתרחב עד הרי אורל. קיים שוני רב בפני הקרקע במקומות רבים ביבשת. האזורים הדרומיים הרריים יותר; צפונית להרי האלפים, הרי הפירנאים והרי הקרפטים, משתרעים המישורים הצפוניים, ההולכים ומתרחבים ככל שפונים מזרחה. סמוך לחוף הצפון-מערבי של היבשת' קיימת שרשרת רמות, החל מהאיים הבריטים המערביים ועד חופה המפורץ ורווי הפיורדים של נורווגיה. יחד עם זאת, זהו תיאור מפושט. תת-אזורים כדוגמת איבריה ואיטליה כוללים מאפיינים פיסיים מורכבים משלהם, וכך גם אירופה עצמה, הכוללת מישורים, גאיות ואגנים רבים. איסנלד והאיים הבריטיים הם מקרים ייחודיים. בעוד איסלנד מהווה מסת קרקע עצמאית בלב האוקיינוס הצפוני, האיים הבריטים הנם אזורים הרריים שהשתייכו בעבר לאירופה היבשתית, אולם נפרדו ממנה כתוצאה מעליית פני הים. הקושי לבצע הכללות אודות מאפייניה הפיסיים של אירופה מסביר במידה כלשהי מדוע אזוריה השונים של היבשת אוכלסו לאורך ההיסטוריה באומות ובתרבויות שונות זו מזו.

מערכת אקולוגית

עידן הקרח האחרון השפיע על תפוצת ממלכת החי האירופית. הצמחים והחיות באירופה, שחיו זה אלפי שנים לצד ציוויליזציות חקלאיות ותעשייתיות, הושפעו משמעותית מנוכחותו ומפעילותו של האדם. ביעור עצים באגן הים התיכון השפיע על רמת הסחופת ועל האקלים יותר מ 2,000 שנה. להוציא סקנדינביה וצפון רוסיה, מעטים הם האזורים באירופה שלא השפיע עליהם האדם. רוב החיות הגדולות באירופה, כמו גם הטורפים העליונים, נצודו ונכחדו. הממותות והביזונים האירופיים (Aurochs) נכחדו לפני העידן הנאוליתי, ואילו דובים וזאבים נמצאים היום רק בצפון. עקירת היערות הטרום חקלאיים באירופה גרמה לנזק בל יחושב למערכת האקולוגית המקורית של היבשת.

מדינות באירופה

זאב להלן רשימת המדינות הריבוניות באירופה: ¹ אזרבייג'ן וגרוזיה נמצאות על גבול אסיה ואירופה. ² ארמניה וקפריסין שוכנות באסיה, אולם נחשבות לאירופאיות מסיבות תרבותיות והיסטוריות. ³ רוסיה השטח האירופי של רוסיה נמצא ממערב להרי אורל ומצפון להרי הקווקז. ⁴ תורכיה השטח האירופי של תורכיה נמצא ממערב ומצפון למיצרי הבוספורוס והדרדנלים. . ⁵ קזחסטן השטח האירופי של קזחסטן נמצא ממערב לנהר אורל .

טריטוריות שאינן עצמאיות

הטריטוריות הרשומות להלן הנן מוגדרות מבחינה תרבותית וגאוגרפית. לרובן יש מידה כלשהי של אוטונומיה, אך הן אינן בחזקת מדינות עצמאיות. בסוגריים שם המדינה בעלת הסמכות:
- אקרוטירי (בריטניה)
- דקליה (בריטניה)
- איי פארו (דנמרק)
- איי אולנד (פינלנד)
- גיברלטר (בריטניה)
- גרנסי (בריטניה)
- יאן מאיין (נורווגיה)
- ג'רסי (בריטניה)
- האי מאן (בריטניה)
- סוואלברד (נורווגיה) זוהי איננה רשימה שלמה של כל מושבות החסות של מדינות אירופה; חלקן קיימות ביבשות אחרות.

אזורים באירופה

המפה נצבעה בהתבסס על הגדרות גאוגרפיות בלבד. פעמים רבות אזורים אחדים כוללים מדינות אחרות מאלו המופיעות במפה זו. הסיבות לכך מתוארות להלן: סוואלברד

מערב אירופה (אדום)

מערב אירופה כוללת תמיד את האיים הבריטים (בריטניה ואירלנד), צרפת ואת מדינות הבנלוקס (בלגיה, הולנד ולוקסמבורג). בדרך כלל נכללת גם גרמניה, אף על פי שגאוגרפית מדינה זו משתייכת למרכז אירופה. בנסיבות שונות עשויה ההגדרה לכלול את כל חלקה המערבי של אירופה, כולל חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק) ואת מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה) ומונאקו. במובנו ההיסטורי או הפוליטי (בהתייחס לחלוקת המלחמה הקרה), המונח עשוי לכלול גם את יוון ותורכיה.

מרכז אירופה (תכלת)

המונח 'מרכז אירופה' איננו נפוץ כמו "מערב" או "מזרח אירופה". רוב המדינות הכלולות בהגדרה זו משתייכות למערב או למזרח. הגדרה זו כוללת בדרך כלל את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ולעתים גם את מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה). לאחרונה, יש שמשתמשים במונח זה בהתייחסם למדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי ב-1 במאי, 2004: ארבעת חברות קבוצת וייסגראד" (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ,המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא; סלובניה, קפריסין ומלטה.

מזרח אירופה (כתום)

בדומה למערב אירופה, המונח "מזרח אירופה" יכול לשמש הן במובן הצר והן במובן הרחב. הוא כולל את מדינות חבר העמים (בלרוס, קזחסטן, מולדובה, רוסיה, אוקראינה), ועל פי רוב גם את המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא) ופולין. לעתים קרובות נכללות גם מדינות אזור הקווקז (ארמניה, אזרבייג'ן, גרוזיה), אף על פי שאלה נתפסות בדרך כלל כחלק מאסיה. בהקשר חברתי\כלכלי רחב יותר, המונח עשוי לכלול גם את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ואת מדינות חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). במהלך המלחמה הקרה, המדינות הקומוניסטיות של הגוש המזרחי (שהשתייכו לברית ורשה) זכו לכינוי "מזרח אירופה". המונח התייחס אז גם לאלבניה וליוגוסלביה, אף על פי שלא השתייכו לגוש הסובייטי.

צפון אירופה (סגול)

במפה מתוארת "צפון אירופה" כאזור המקיף רק את המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק). אחרים מחשיבים גם את אסטוניה כמדינה נורדית בגין קשריה התרבותיים החזקים עם פינלנד. אולם המונח "צפון אירופה" מכסה חלק נרחב ביותר מהיבשת, הנמצא מצפון להרי האלפים: האיים הבריטים, הבנלוקס צפון צרפת, גרמניה, המדינות הבלטיות, לעתים פולין ומדי פעם גם רוסיה.

דרום אירופה (ירוק)

"דרום אירופה" הנו מונח הזוכה לשימוש מקביל ל"צפון אירופה". המונח כולל את חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), מונאקו, חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). מדינות הים התיכון (קפריסין, מלטה) ואסיה הקטנה (תורכיה) אף הן כלולות. במובן תרבותי, ניתן להוסיף גם את דרום צרפת, לרבות קורסיקה.

אסיה (ורוד)

שטחן של מדינות אחדות שוכן הן באירופה והן באסיה (רוסיה, קזחסטן, תורכיה, אזרבייג'ן, גרוזיה). שטחן האסייתי צבעו ורוד בהיר. מדינות אחדות השוכנות ביבשת האסייתית נתפסות כחלק מאירופה בשל סיבות היסטוריות ותרבותיות (ארמניה, קפריסין). הן צבועות בורוד כהה. ישראלים אחדים טוענים כי מדינת ישראל משתייכת אף היא לאירופה מבחינה תרבותית, ובעיקר מפני שהוקעה על ידי סביבתה הערבית-מוסלמית. כאישוש לטענה זו, הם מביאים את השתתפותה של ישראל במפעלי ספורט ותרבות אירופיים. בפועל, עם זאת, שאלת הצטרפותה של מדינת ישראל לאיחוד האירופי איננה עומדת על הפרק, ויחסיה הפוליטיים עם מדינות אירופה עודם צוננים בחלקם הגדול.

ראו גם

- גאוגרפיה פיסית - מונחים
- האיחוד האירופי
- אירו
- הפרלמנט האירופי

קישורים חיצוניים

- [http://web.inter.nl.net/users/Paul.Treanor/which.europe.html מהי אירופה?]
- [http://europa.eu.int/ אתר האיחוד האירופי]
- תומר ריבל, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/security.html עתידן הבטחוני של מעצמות אירופה]
- [http://www.sheppardsoftware.com/country_europe_G2_drag-drop.html משחק - מדינות אירופה] קטגוריה:גאוגרפיה קטגוריה:יבשות
- als:Europa ja:ヨーロッパ ko:유럽 ms:Eropah roa-rup:Evropa simple:Europe th:ทวีปยุโรป zh-min-nan:Europa

452

אירועים

- 8 ביוני - אטילה ההוני פולש לאיטליה.

נולדו

נפטרו

ראו גם

- 452 בספרות
- 452 במוזיקה
- 452 בפוליטיקה
- 452 במדע ----
- המאה ה-4 - המאה ה-5 - המאה ה-6
- 447 448 449 450 451 - 452 - 453 454 455 456 457 קטגוריה:שנים ko:452년

קרתגו

קרתגו (קרת-חדשת) עיר באוטיקה (טוניס של היום) נוסדה במאה ה-9 לפנה"ס ע"י מתיישבים פיניקים מהעיר צור. נהרסה לחלוטין בשנת 146 לפנה"ס במהלך המלחמה הפונית השלישית, והרומאים הכריזו על השטח כמקולל ואסרו על התישבות בו. כמאה שנה לאחר מכן הרומאים חזרו למקום והקימו עיר חדשה תחת אותו שם, שאת הריסותיה ניתן לראות היום. עיר זו, היתה בירת הפרובינקיה אפריקה, ובמהלך השנים צמחה להיות אחת הגדולות באימפריה הרומית. קרתגו נהרסה שוב ולא שוקמה כתוצאה מפלישות ברברים, ביזנטים ומוסלמים. האתר הארכיאולוגי של קרתגו הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו בשנת 1979.

אויבים עיקרים

- הרפובליקה הרומית (המאה ה-2 - המאה ה-3)
- יוונים בסיציליה (המאה ה-3 - המאה ה-5)
- נומידיה

בעלות ברית עיקריות

- ערים פיניקיות נוספות באוטיקה כמו לפטיס מגנה וספרד כמו גדס ( Gades )
- מיסוד העיר עד חורבן צור בידי אלכסנדר הגדול בשנת 332 פנה"ס - צור.
- במאה ה-5 יש עדויות לקשר עם ממלכת פרס.

פולחן

זהה לפולחן בפיניקיה אלים ראשיים: תנית, בעל. קורבן האדם (בעיקר ילדים) היה נפוץ למדי עד ההשמדה הטוטלית ע"י הרומאים.

צורת שלטון

רפובליקה אוליגרכית בראש המדינה עומדים שני שופטים הכפופים למועצת הזקנים.

כלכלה

עיקר הפעילות הכלכלית היתה בענפים הבאים:
- חקלאות מפותחת
- סחר ימי

הצי והצבא

עיקר הצבא היה שכיר וכל הקצינים היו ממוצא קרתגני. היו בו פילים רבים (עד 100). חיל הפרשים חזק, שחלקו היה קרתגי וחלק הארי היה שכיר מקרב הנומידים, ומאוחר יותר (בזמנו של חניבעל) שולבו בו גם יסודות גאליים וספרדיים. חיל הפרשים הקרתגני היה חזק מאד ועלה על רב חילות הפרשים של שכניהם. הצי היה חזק מאד ובד"כ נוהל בצורה טובה. כעקרון היה זה החיל העיקרי של קרתגו, והופקד על שמירת המדינה מפני פלישה, בד"כ בהצלחה מרובה. הצי כלל את כל סוגי האוניות של התקופה. החל מדו-טוריות (בירמות) ועד חמש-חתריות (קווינקוורמות) ענקיות. מספר ספינות המלחמה היה עצום (בערך 500-1000). לשם השוואה, לאתונה, הנחשבת מעצמה ימית היו "רק" 300 ספינות. על ציי התקופה ראו בערך התפתחות ספינות המלחמה.

מדיניות החוץ

כעקרון הקרתגנים הסתפקו בשליטה באוטיקה, נומידיה וחלק מסיציליה (בערך 20% ), ולא הרבו במסעי מלחמה גדולים עד המלחמה הפונית הראשונה. עיקר דאגתם היתה להבטיח את מערב הים התיכון מפני שודדי הים על מנת לשמור על סחרם המפותח. הם שמרו על מונופול יבוא הבדיל מהאיים הבריטיים ולכן סמוך לעמודי הרקלס (כיום גיברלטר) תמיד פיטרלו ספינות משמר.

אישים בולטים

חניבעל

ראו גם

המלחמות הפוניות קטגוריה:אתרים ארכיאולוגיים קטגוריה:אתרי מורשת עולמית
- ja:カルタゴ ko:카르타고

רומא

תרבות, אמנות ותיירות

היסטוריה

רומא העתיקה

מנפילת האימפריה לעיר האפיפיורים

איחוד איטליה

תחבורה

יהודים

אתרים בעלי עניין

רומא העתיקה

רומא של ימי הביניים והרנסנס

כיכרות ברומא

ארמונות ברומא

- ארמון פרנזה

כנסיות ברומא

רבעי רומא

- אי הטיבר
- טרנסטברה

מוסדות יהודיים ברומא

- הרובע היהודי של רומא
- בית הכנסת הגדול של רומא

מוזיאונים ברומא

- גלריה בורגזה
- המוזיאון הקפיטוליני

הותיקן

- קריית הותיקן:
- בזיליקת פטרוס הקדוש
- הקפלה הסיסטינית
- מוזיאון הוותיקן
- טירת סנטאנג'לו

ראו גם

- רומא העתיקה
- האימפריה הרומית
- הרפובליקה הרומית
- ותיקן

קישורים חיצוניים

רומולוס אוגוסטולוס

פלביוס רומולוס אוגוסטוס (Flavius Romulus Augustus) (נולד בערך 460+ או 470+, מת אחרי 511) המכונה גם רומולוס אוגוסטולוס היה הקיסר האחרון של האימפריה הרומית המערבית. רומולוס היה בנו של פלביוס אורסטס, פוליטיקאי רומאי שהיה ככל הנראה ממוצא גרמאני בחלקו. אורסטס מונה לתפקיד ראש הצבא (מגיסטר מיליטום) על ידי הקיסר הרומי יוליוס נפוס בשנת 475. ב-28 באוגוסט 475 הוא חולל הפיכה והשתלט על הממשלה ברוונה, בירת האימפריה הרומית המערבית מאז שנת 402. יוליוס נפוס נמלט לדלמטיה ושם שלט עד מותו בשנת 480. אורסטס הפך לשליט בפועל של הפרובינקיות שממערב לדלמטיה, �