:: wikimiki.org ::
| הסתיידות העורקים |
הסתיידות העורקיםטרשת העורקים הינה מחלה המהווה את גורם התמותה העיקרי בעולם המערבי.
התהליך הטרשתי הינו תהליך כרוני וא-סימפטומטי (אינו מראה סימנים), המתחיל כבר בגיל מוקדם ונמשך עד לשלבים מתקדמים של חסימת העורקים. הסימפטומים של המחלה עשויים להתבטא בגילאים מאוחרים יותר, כאשר שיעור החסימה מגיע לכ-90%.
הנגע הטרשתי מתפתח בהסתעפויות העורקים הגדולים ובלב. מתחיל להתפתח בעקבות חדירת LDL לתוך דפנות העורקים, מתחת לתאי האנדותל (החלל הסאב אנדותיאלי), התחמצנותו והצטברותו בחלל. בנוסף, ישנה הצטברות של טסיות דם, יסודות סיביים כגון פיברינוגן, ישנה הפרשת גורמי גדילה, ישנה התערבות של מערכת החיסון בעיקר תאי דלקת ועוד. תהליכים אלו גורמים להתפתחות הנגע הטרשתי, דבר המוביל לחסימת העורקים ולירידה באספקת החמצן לשרירים ולרקמות. הנגע שנוצר, עלול להפוך לבלתי יציב וחלקים ממנו עלולים להינתק ולהיסחף אל זרם הדם, להגיע לעורקים הכליליים ולגרום לחסימתם ולאוטם שריר הלב.
גורמי סיכון
עד כה ידועים מספר גורמי סיכון העלולים להשפיע על התפתחות המחלה. גורמי סיכון אלו נקראים "גורמים אטרוגנים" (מזרזי תהליך טרשתי). הגורמים עלולים להגביר את התפתחות הנגע הטרשתי, להביא למעורבות מהירה של מקרופאגים ולהתפתחות דלקת חריפה באזור הנגע. בשלבים מאוחרים יותר, ניתן יהיה לצפות מעורבות של תאים מה-media ומה-adventitia בתהליך הטרשתי.
גורמי הסיכון:
- תזונה עתירת שומנים: תזונה זו עלולה להעלות את רמת השומנים בדם ובינם רמות כולסטרול וטריגליצרידים גבוהות.
- עישון: העישון עלול להגביר ייצור רדיקלים חופשיים בגוף ולהעלות את כמות הכימיקלים בדם. הרדיקלים החופשיים והכימיקלים הינם מולקולות ראקטיביות מאד, היכולות להשתתף בתהליכי חמצון ה-LDL בדם ולגרום להצטברותו בדפנות העורקים.
- מחלות: מחלות המאופיינות ברמות גבוהות של כולסטרול וטריגליצרידים בדם, כגון "היפר-ליפידמיה", "היפר-כולסטרולמיה" ועוד.
- תורשה: בני אדם הרגישים גנטית למחלה הינם בעלי סיכון גבוה לפתח את המחלה מהר יותר.
קטגוריה:מחלות
קטגוריה:מחלות של מערכת הדם
קטגוריה:דם
ja:動脈硬化症
ko:동맥경화
מחלה) שהביאה למותם של מיליוני בני אדם בימי הביניים]]
מחלה היא פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף או הנפש.
מחלות יכולות להיגרם כתוצאה מגורם פנימי, כגון פגם גנטי או שינוי כרוני בגוף, או כתגובה לגורמים חיצוניים, כגון חיידקים, נגיפים, או טפילים אחרים. גורמים חיצוניים אינם בהכרח יצורים חיים; קרינה ותרכובות שונות (כגון עופרת, ציאניד ושלל רעלים אחרים) מהוות דוגמאות לכך.
מחלה נבדלת מטראומה; זו מוגדרת כפגיעה פיזית בגוף המגיעה מבחוץ. טראומה הינה כמעט תמיד מהירה ורגעית: פציעה, כוויה, חנק. במחלות רבות אמנם קיימת פגיעה פיזית בגוף (למשל: הסתיידות העורקים, סיסטיק פיברוזיס), אך זאת נובעת מגורמים פנימיים.
במחלות אצל בני אדם מטפל רופא או כל בעל מקצוע מתחומי הרפואה השונים, ובמחלות של בעלי חיים מטפל וטרינר. גם צמחים סובלים ממחלות רבות; אלו נחקרות בתחום הבוטניקה. גורמים שונים, בעיקר נגיפים ומוטציות, פוגעים אף בחיידקים, פטריות ופרוטיסטים, אם כי למצבים אלו לא מקובל להתייחס כאל "מחלות".
מספר ענפים בביולוגיה וברפואה חוקרים את המחלות:
- פתולוגיה חוקרת באופן כללי את דרכי פעולתן של המחלות.
- פתופיזיולוגיה - ענף משנה של הפתולוגיה - חוקרת את השתלשלות הארועים המביאה להופעת תסמיני המחלה, ואת הדרכים בהן משפיעים גורמי מחלה שונים על תפקוד הגוף.
- אפידמיולוגיה חוקרת את המחלות המדבקות.
מהלך ומשך המחלה
את המחלות ניתן למיין לפי מספר שיטות. אחת האינטואיטיביות שבהן היא מיון לפי משך המחלה:
- מחלה אקוטית (חריפה): מחלה המתפרצת לפתע, המלווה בסימפטומים בולטים, ובדרך-כלל חולפת מהר. המצב שלאחר תקופת המחלה נקרא החלמה. אם המחלה החריפה נשנית היא קרויה מחלה חוזרת.
- מחלה כרונית (ממושכת): מחלה אותה נושא החולה במשך זמן רב, לעתים כל חייו. במחלה זו המצב קבוע למדי ברוב הזמן. התפרצות אקוטית עלולה להתרחש מדי כמה זמן; תקופות רגיעה נקראות הפוגות. ניתן להבחין בשני סוגים של מחלה כרונית:
:
- מחלה פרוגרסיבית (מתקדמת): לאחר ההפוגה עלולים להתפתח סימפטומים חריפים.
:
- מחלה מתמידה: מחלה כרונית שאינה מתקדמת.
את מצבי הביניים שבין מחלה חריפה למחלה ממושכת מגדירים כמחלות תת-חריפות או תת-ממושכות.
סוגי מחלות
מחלות פוגעות בגוף בצורות שונות. במקרים רבים פועלים כמה מנגנונים יחדיו לגרימת תסמיני המחלה. סוגים שונים של מחלות אף מטופלים באופנים שונים. נביא כמה דוגמאות:
סיסטיק פיברוזיס ופנילקטונוריה הן מחלות תורשתיות; בכל תאי גופו של החולה קיים גן פגום בחומר התורשתי, הגורם לייצורו של חלבון פגום. החלבון גורם לפעולה משובשת של התאים, המביאה (בשתי מחלות אלו) להצטברות הרסנית של חומרים מזיקים בגוף וכתוצאה מכך להרס רקמות (בסיסטיק פיברוזיס - בעיקר בריאות, בפנילקטונוריה - במוח). כיום עומד מספר המחלות הגנטיות הידועות על כ-4,000; אולם סביר להניח שמחלות רבות שמקורן ואופן הופעתן טרם ידוע הינן למעשה גנטיות.
טיפול: רוב המחלות הגנטיות הינן חשוכות מרפא, כיוון שהפגם מצוי בכל תאי הגוף, דבר ההופך את תיקונו לכמעט בלתי-אפשרי. הקלה מסוימת ניתן להעניק באמצעות טיפול סימפטומלי (טיפול המתמקד בהקלת תסמיני המחלה, מבלי להילחם בגורם המחלה; חולי סיסטיק פיברוזיס, למשל, נוטלים תרופות הממיסות את הריר שהצטבר ומביאות להקלה בנשימה) או באמצעות הימנעות מגורמים מסוימים (מזונות, למשל) המחמירים את המחלה (חולי פנילקטונוריה, למשל, נמנעים ממאכל מזונות המכילים את חומצת האמינו פנילאלנין; זהו החומר שתאי הגוף אינם מסוגלים לפרק ואשר עקב כך מצטבר במוח).
סרטן הוא למעשה שמן של כמאה מחלות שונות; המשותף לכולן: חלוקה מהירה ובלתי-נשלטת של תאים בגוף. התרבות זאת נגרמת עקב שיבוש במנגנון הביוכימי המפקח על חלוקת התא. הגורמים לשיבוש זה מגוונים: לעתים הוא נגרם על-ידי מוטציות (ולפיכך מהווה הסרטן לעתים מחלה תורשתית), לעתים על-ידי חומרים מזיקים החודרים לגוף (כגון אזבסט וניקוטין הקיים בסיגריות) ולעתים על-ידי טפילים, כגון נגיפים מסוימים.
טיפול: עדיין לא קיים טיפול הגורם לתאים סרטניים להפסיק להתחלק. הטיפולים הקיימים מתמקדים, אם כך, בהרס מוחלט של הרקמה הסרטנית (באמצעות קרינה או תרופות) או בהסרתה (באמצעות ניתוח).
מחלות זיהומיות
קרינה]]
דיזנטריה ושפעת נגרמות על-ידי טפילים: חיידק או פרוטיסט (אמבה) בדיזנטריה ונגיף בשפעת. הטפילים מתרבים בגוף ותוך כדי כך מפרישים רעלנים אשר משבשים בדרכים שונות את פעילותם התקינה של תאים סמוכים. בדיזנטריה הטפילים מתרבים בעיקר במעי; הנזק לתאים מתבטא בשיבושים בעיכול, בהפרשה מוגברת של מים מהתאים (הגורמת לשלשול) ובכאב. בשפעת מתרבים הנגיפים בריאות; שם הם גורמים גם כן להפרשה מוגברת של מים מהתאים, דבר המתבטא בשיעול ובקשיי נשימה. לאחר שהגוף מזהה את הטפילים הזרים הוא מנסה להילחם בהם באמצעות מערכת החיסון. "לחימה" זו גורמת לעייפות ולעליית חום הגוף. מסלול מחלה זה (טפילים המפיצים רעלנים) הינו מהנפוצים ביותר. האופן בו הטפיל מזיק לגוף וגורם לתסמיני המחלה נקרא פתוגניות.
טיפול: רובן המוחלט של התרופות הקיימות כיום מיועדות ללחימה בטפילים. כמה מהתרופות החשובות ביותר ללחימה בחיידקים מיוצרות באופן טבעי על-ידי מיקרואורגניזמים מסוימים; תרופות אלו קרויות אנטיביוטיקה. הלחימה בנגיפים קשה יותר, כיוון שהם נוהגים לפלוש אל תאי הגוף ולגדול בתוכם; קשה, לפיכך, לגרום לפגיעה בנגיף תוך הימנעות מפגיעה בתא המאחסן אותו. למרות זאת, קיימות תרופות אנטי-נגיפיות (אנטי-ויראליות) רבות, המתמקדות ברובן בפגיעה ביכולת הנגיף לפלוש אל התא או להתרבות. חיידקים ונגיפים רבים פיתחו במשך השנים עמידות בפני תרופות, דבר המצריך הרכבה תמידית של תרופות חדשות.
רככת, אנמיה וצפדינה נגרמות מחוסר בחומרים מסוימים בגוף. ברככת מדובר בויטמין D, אשר תורם לספיגת סידן בעצמות; בהיעדרו מתרככות העצמות ומתעקמות תחת משקל הגוף. בסוגים מסוימים של אנמיה החומר החסר הוא ברזל, המהווה מרכיב עיקרי בהמוגלובין, אשר נמצא בכדוריות הדם האדומות ונושא את החמצן בדם; בהיעדר ברזל לא מיוצר מספיק המוגלובין, ולפיכך - כדוריות אדומות; תאי הגוף לא מקבלים מספיק חמצן והחולה חש חולשה כללית. בצפדינה החומר החסר הוא ויטמין C, התורם לבניית החלבון המבני קולגן; חלבון זה מצוי ברוב רקמות החיבור בגוף: כלי דם, שרירים, שיניים, עצמות ועור; בהעדרו נהרסות רקמות אלו ומתחילות לדמם ולהתנוון.
טיפול: מחלות של חסר בחומרים בגוף ניתן לרפא בדרך-כלל באופן מהיר על-ידי צריכה מוגברת של החומר החסר.
כרסת וטרשת נפוצה הינן מחלות חיסון עצמי. במחלות אלו מזהה בטעות מערכת החיסון של הגוף תאים מסוימים בגוף עצמו כגורמים זרים, בהם יש להילחם. בכרסת מדובר בתאי המעי; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לבעיות חמורות בעיכול ולכאבי בטן. בטרשת נפוצה מדובר בתאי העצב - הנוירונים; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לשיבוש במערכת העצבים, וכתוצאה מכך לקשיים מוטוריים (תנועתיים) ולנכות.
טיפול: מחלות אוטואימוניות הינן לרוב חשוכות מרפא, וגם הגורמים להן ברובם אינם ידועים. אסטרטגיית הטיפול דומה לזו שבמחלות הגנטיות. חולי טרשת נפוצה, למשל, עוברים טיפולים פיזיותרפיים, המאיטים את התנוונות השרירים ומשפרים את היכולת המוטורית.
הדבקה
פיזיותרפיים
מאפיין נוסף לפיו ניתן למיין מחלות הוא יכולת ההדבקה שלהן - יכולתן להתפשט בין יצורים שונים. מחלות גנטיות או מחלות שנגרמות משינויים עצמיים-פנימיים בגוף כמעט לעולם אינן מדבקות; מחלות הנגרמות על-ידי אורגניזם זר (או נגיף) מדבקות במרבית המקרים; הדבר תלוי בדרך-כלל במיקומו של מוקד המחלה. לדוגמא, זיהום נגיפי בדרכי הנשימה הינו בדרך-כלל מדבק מאוד, שכן בתהליך הנשימה פולט החולה אוויר מזוהם בנגיפים, היכולים בקלות לחדור לגופם של אנשים אחרים.
מחלות מדבקות יכולות לעבור מיצור ליצור במגע ישיר או דרך גורם שלישי (יצור אחר או מדיום כלשהוא). מחלת האיידס, למשל, עוברת רק במגע ישיר; מחלת המלריה מועברת דרך יתושים; מחלות רבות של מערכת העיכול עוברות דרך מזונות ומקורות מים.
רמת ההדבקה תלויה גם ביכולתו של הטפיל לשרוד מחוץ לגוף; נגיף ה-HIV, למשל, הגורם למחלת האיידס, לא מסוגל לשרוד מחוץ לגוף יותר מכרבע שעה; הסיכוי להדבקה, אם כן, שלא במגע ישיר, הינו מזערי.
שמות של מחלות בעברית
בעברית משמש המשקל קַטֶלֶת להקניית שמות למחלות נפוצות או ידועות: שחפת, אדמת, צהבת, טרשת, שלבקת, וכן צרעת, שפעת וקדחת (התנועה משתנה עקב העיצור הגרוני באות השניה של השורש).
לעתים השם הלועזי הוא הנפוץ, אך שם עברי קיים לצידו: לייפת כיסייתית הוא שמה העברי של סיסטיק פיברוזיס, למשל; צפדת הוא שמה העברי של טטנוס. לעתים משמש המשקל קטלת לציון סימפטומים הנגרמים על-ידי מספר מחלות, ושאינם מהווים מחלה בפני עצמה: שעלת, נזלת, קרחת.
בהשאלה משמש המשקל קטלת לציון תופעות שליליות המשולות למחלות: סחבת (ביורוקרטיה), ניירת (כמות מסמכים מופרזת), זחלת (הליכה או פעולה איטית מדי), דברת ופטפטת (דיבור מופרז), תרגמת (תרגום קלוקל משפה זרה).
-
als:Krankheit
ja:病気
ms:Penyakit
simple:Disease
zh-min-nan:Pīⁿ
גיל
גיל הוא מונח המציין את פרק הזמן שחלף מאז הווצרותו של דבר-מה. השימוש הנפוץ ביותר במונח הוא לציון גילו של יצור חי - פרק הזמן שחלף מאז לידתו.
גיל האדם
חיי האדם מתחלקים רעיונית לכמה חלקים, הנקבעים על-פי גילו: ינקות, ילדות, גיל ההתבגרות, גיל המעבר והזיקנה; עם זאת, אין גילאים מדויקים המגדירים את המעבר מקבוצת גיל אחת לאחרת.
במרבית המדינות, החוק מכיר בכמה קבוצות גיל שונות, וזכויות או מגבלות שונות חלות על האזרח בהתאם לגילו. בחוק הפלילי בישראל, למשל, האבחנה היא בין קטין, מי שגילו קטן מ-17 שנה, לבין בגיר; יכול להצביע בבחירות מי שגילו 18 שנה ומעלה; וכן הלאה. חוק העוסק במפורש בגילו של אדם הוא חוק גיל פרישה. יחד עם הבחנות אלה, שסיבותיהן ענייניות, אסורה הפליה מטעמי גיל (היא נאסרה במפורש בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה).
התנא יהודה בן תימא נותן בפרקי אבות (ה', כ"א) תוכנית עבודה מפורטת לאדם בהתאם לגילו:
:בן חמש שנים למקרא;
:בן עשר למשנה;
:בן שלוש עשרה למצוות;
:בן חמש עשרה לתלמוד;
:בן שמונה עשרה לחופה;
:בן עשרים לרדוף;
:בן שלושים לכוח;
:בן ארבעים לבינה;
:בן חמישים לעצה;
:בן שישים לזקנה;
:בן שבעים לשיבה;
:בן שמונים לגבורה;
:בן תשעים לשוח;
:בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם.
גילם של בעלי חיים
ישנם בעלי-חיים המשתנים עם הגיל באופן מהותי יותר מבני-האדם; הפרפר, למשל, משתנה עם הגיל מזחל לגולם ולבסוף לצורתו הסופית כפרפר.
משך החיים (הגיל המקסימלי) של בעלי-חיים שונים משתנה בין מינים שונים. בעלי-החיים בעלי משך החיים הקצר ביותר חיים ימים ספורים, בעוד שמספר מיני בעלי חיים יכולים להגיע לגילאים של עשרות רבות של שנים. בעל החיים המבוגר ביותר שגילו ידוע בוודאות הוא צב ענק שהגיע לגיל של כמעט 180 שנה.
גילם של צמחים
מיני צמחים רבים הם חד-שנתיים, כלומר, הם מגיעים לגיל מקסימלי של שנה אחת, ולאחר מכן צומח פרט אחר במקומם. סוגים שונים של עצים, לעומת זאת, עשויים להגיע לגילאים מופלגים; ידועים עצים שגילם נמדד באלפי שנים. בין העצים הללו נמנים זנים מסוימים של עצי אורן, עצי סקויה, ועצי גינקגו. הערכת גילם של עצים נעשית באמצעות ספירת הטבעות בתוך הגזע שלהם.
ראו גם
- התבגרות
- תוחלת חיים
- גיל נישואין
- גיל הבגרות
- גיל נישואין
- גיל הצבעה
- גיל ההסכמה
- גיל אחריות פלילית
- גיל הבלות
קטגוריה:ביולוגיה
ja:年齢
LDL
כולסטרול (Cholesterol) הוא תרכובת אורגנית ממשפחת השומנים הסטרואידיים. כולסטרול מיוצר בכל תאי הגוף ובעיקר בכבד.
הכולסטרול בנוי משרשרת פחמנים ארוכה המקופלת בחלקה לטבעות. בקצה המולקולה קיימת קבוצת הידרוקסיל (OH) בודדת, המקנה לכולסטרול תכונות של כוהל.
לכולסטרול תפקידים רבים וביניהם יצירת הורמונים, חלק בממברנת התאים, חלק עיקרי במיילין העוטף את הנוירונים (תאי העצב) ועוד. יצורים שונים מסתגלים לעתים לתנאי קור וחום באמצעות ויסות שיעור הכולסטרול בממברנת התא שלהם.
הכולסטרול יכול להגיע לכל האיברים רק דרך הדם, אולם מכיוון שהכולסטרול כשומן אינו יכול להתמוסס בדם, הוא מתחבר בכבד עם חלבון וביחד נוצרת מולקולת ליפופרוטאין, המסיסה בדם.
בכבד נוצרים שני סוגים של ליפופרוטאינים, VLDL ו-LDL (ראשי תיבות באנגלית של Very Low Density Lipoprotein ו-Low Density Lipoprotein, "ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה מאוד" ו"בעל צפיפות נמוכה", בהתאמה). ליפופרוטאינים אלה מכונים "כולסטרול רע", בניגוד ל-HDL (ראשי תיבות של High Density Lipoprotein, "ליפופרוטאין בעל צפיפות גבוהה"), המכונה "כולסטרול טוב". למרות ששלושת סוגי הכולסטרול אינם אמורים להיות טובים או רעים, יהיו השניים הראשונים מזיקים והאחרון דווקא מועיל לבריאות.
קטגוריה:ביוכימיה
ja:コレステロール
th:คอเลสเตอรอล
מערכת החיסון
מערכת החיסון - הקדמה כללית
מערכת החיסון מהווה מכלול מורכב של איברים, תאים ומולקולות, אשר התפתחו במהלך האבולוציה של בעלי-החוליות במטרה להגן על גופם מפני פלישה של מיקרואורגניזמים פתוגניים, כגון
חיידקים, נגיפים, פטריות וטפילים שונים, וכן מפני
התפתחות סרטן. בין מרכיביה השונים של מערכת החיסון קיימים יחסי גומלין ענפים, המאפשרים להם לפעול באופן מסונכרן ומתואם כנגד פולשים זרים מהם נשקפת סכנה לגוף.
חומר זר או פתוגן המסוגל לעורר את מערכת החיסון, מכונה: אימונוגן. חשיפה של מערכת החיסון לאימונוגן עשוייה לגרום לסוגים שונים של תגובה חיסונית, בהתאם למאפייניו הביוכימיים של האימונוגן, אופן חדירתו לגוף וכמותו.
התגובה החיסונית נחלקת אפוא לשני שלבים עיקריים, הקשורים זה בזה קשר הדוק: שלב הכרה ושלב תגובה. ראשיתה של התגובה החיסונית בהכרה, אשר משמעותה זיהוי הפתוגן על-ידי מערכת החיסון. מערכת החיסון מסוגלת לזהות באופן ספציפי ומדוייק מגוון עצום, למעשה כמעט אינסופי, של פתגונים שונים, והיא מצטיינת בכושר הבחנה דק להבדלים מזעריים בין פתוגן אחד למשנהו.
לאחר שמערכת החיסון מזהה גורם זר כגון מיקרואורגניזם או פתוגן אחר, היא מפעילה כנגדו תגובה חיסונית תוך גיוס מגוון רחב של תאים ומולקולות, הפועלים יחד במטרה לנטרל את הפולש הזר או לסלקו. תגובה חיסונית זו שבאמצעותה מערכת החיסון מנטרלת או מסלקת את הפתוגן מכונה "תגובה אפקטורית" Effector Response. מערכת החיסון עושה שימוש במנגנונים אפקטוריים רבים ומגוונים, אשר כל אחד מהם מותאם לטיפול בסוג אחר של פתוגן.
מערכת החיסון מסוגלת להבחין בין "עצמי" ל-"זר", כלומר בין מולקולות ותאים השייכים לגוף עצמו לבין מולקולות ותאים ממקור זר, באופן אשר מבטיח כי התגובה החיסונית תופעל אך ורק כנגד גורמים שהינם זרים לגוף. הבחנה זו בין "עצמי" ל-"זר" מכונה סבילות חיסונית Immunotolerance, והיא מהווה מנגנון חיוני שתפקידו למנוע גרימת נזק עצמי לגוף. כאשר קיים פגם או ליקוי במנגנון הסבילות החיסונית עלולות להתפתח מחלות אוטואימוניות, בהן מערכת החיסון תוקפת מרכיבים עצמיים של הגוף.
אחד המאפיינים הבולטים והחשובים של מערכת החיסון, לצד יכולתה לזהות במדוייק מספר עצום של פתוגנים, הוא הזכרון החיסוני. חשיפה של מערכת החיסון לגורם זר או לפתוגן עימו היא התמודדה בעבר, מעוררת תגובת זכרון Memory Response, המתאפיינת במהירות גבוהה יותר ובעוצמה חזקה יותר. תגובת הזכרון מאפשרת למערכת החיסון לפעול ביתר נמרצות כנגד הפתוגן, לסלקו ביעילות ולמנוע התפתחות מחלה.
חיסון מולד וחיסון נרכש
מערכת החיסון נחלקת לשתי מערכות משנה: מערכת החיסון המולדת, המכונה גם: חיסון מולד או: חסינות מולדת Innate Immunity, ומערכת החיסון הנרכשת, המכונה גם: חיסון נרכש או: חסינות נרכשת Acquired Immunity ,Adaptive Immunity. שתי המערכות שונות זו מזו במהותן, אך הן שלובות זו בזו ופועלות בשיתוף פעולה ובתיאום. כל אחת משתי המערכות מפעילה מנגנונים שונים אשר מעוררים, מגבירים ומייעלים את התגובה של המערכת השנייה; יתרה מכך, שתי המערכות תלויות זו בזו: רכיבים שונים של מערכת החיסון המולדת נחוצים לצורך תפקודה היעיל של מערכת החיסון הנרכשת, ולהיפך. שילוביות זו בין שתי המערכות מאפשרת הגנה מיטבית לגוף מפני פתוגנים.
ניתן לומר כי מערכת החיסון המולדת מהווה את קו ההגנה הראשון של הגוף מפני פתוגנים, מרגע החשיפה לפתוגן ועד שמערכת החיסון הנרכשת נכנסת לפעולה. מנגנוני ההגנה הבלתי-ספציפיים של המערכת המולדת מצליחים, בדרך כלל, לסלק בכוחות עצמם את המיקרואורגניזמים והפולשים הזרים האחרים. מנגנוני החיסון הנרכש נחוצים לייעול התגובה החיסונית, בפרט כאשר מנגנוני ההגנה המולדים אינם אפקטיביים או כאשר פתוגנים מצליחים לחמוק מהם, וכן לצורך יצירת זיכרון חיסוני.
מערכת החיסון המולדת
מערכת החיסון המולדת קיימת באורגניזם החל מן הלידה, ולמעשה אף לפני הלידה, במהלך ההתפתחות העוברית. ככלל, מערכת זו מתאפיינת בכך שרכיביה השונים פועלים באופן בלתי-ספציפי, כלומר כל תא או מולקולה השייכים אליה פועלים כנגד מגוון רחב של פתוגנים, רק על בסיס ההבחנה בין "עצמי" ל-"זר". כמו כן, מערכת החיסון המולדת הינה חסרת זיכרון.
מערכת החיסון המולדת כוללת ארבעה מנגנוני הגנה עיקריים:
# מחסומים אנטומיים ופיזיולוגיים המונעים או מעכבים את כניסת הפתוגנים לגוף והתרבותם בתוכו. מחסומים אלה כוללים, בין היתר, את העור והרקמות הריריות שבדרכי הנשימה, מערכת העיכול, אברי המין והעיניים; טמפרטורת הגוף; רמת החומציות הגבוהה בקיבה ובעור (תנאי pH נמוך).
# גורמים ביוכימיים מסיסים, כגון:
#
- ליזוזים - אנזים הידרוליטי המבקע את שכבת הפפטידוגליקאן Peptidoglycan בדופן התא של חיידקים.
#
- אינטרפרונים - חלבונים ממשפחת הציטוקינים המיוצרים ומופרשים על-ידי תאים שהודבקו בנגיף, נקלטים על-ידי תאים בריאים הנמצאים בקרבתם, ומשרים בהם מצב אנטי-ויראלי המסייע להם להתגונן מפני הדבקה בנגיף.
#
- מערכת "המשלים" – קבוצה של חלבוני סרום אשר מנטרלים פתוגנים שונים ומסייעים בסילוקם וכן מעורבים בהתפתחות של תגובה דלקתית.
# תאים בולעניים (פגוציטים) ותאי הרג טבעיים. הפגוציטים, כדוגמתהמקרופאג'ים והנויטרופילים הינם תאים המתמחים בבליעה, הרג ועיכול של מיקרואורגניזמים שונים. תאי ההרג הטבעיים הינם לימפוציטים גדולים וגרגיריים (granular), הממלאים תפקיד חשוב בהגנה מפני תאים סרטניים ומפני נגיפים מסויימים.
# דלקת - תגובה חיסונית מורכבת הנגרמת עקב זיהום או נזק לרקמה, ואשר כרוכה בגיוס מגוון תאים ומולקולות של מערכת החיסון אל אתר הזיהום.
מערכת החיסון הנרכשת
מערכת החיסון הנרכשת מתפתחת במהלך חיי האורגניזם עקב חשיפתו לפתוגנים, והיא מתייחדת בכך שרכיביה פועלים באופן בררני וספציפי: כל תא או מולקולה המשתייכים אליה מסוגלים לפעול כנגד פתוגן מסויים אחד ויחיד. לכן, בניגוד לתגובה החיסונית המולדת, שהינה זהה באופן עקרוני בקרב כל הפרטים המשתייכים למין מסויים, התגובה החיסונית הנרכשת משתנה מפרט אחד באוכלוסייה למשנהו בהתאם לניסיון האישי שרכש, כלומר בהתאם לפתגונים אליהם נחשף במהלך חייו. מאפיין מרכזי נוסף המייחד את מערכת החיסון הנרכשת הוא היכולת לייצר זיכרון חיסוני.
מערכת החיסון הנרכשת כוללת את הלימפוציטים מסוג B ו-T ואת הנוגדנים (ר' להלן).
הזרועות האפקטוריות של מערכת החיסון
מקובל לחלק את מנגנוני התגובה החיסונית, כלומר המנגנונים האפקטוריים, לשתי זרועות: זרוע הוּמוׁרָאלית וזרוע תאית. כל אחת משתי הזרועות כוללת הן מרכיבים ממערכת החיסון המולדת (בלתי-ספציפיים) והן מרכיבים ממערכת החיסון הנרכשת (ספציפיים). שתי הזרועות פועלות בשיתוף פעולה ובוויסות הדדי.
הזרוע ההומוראלית The Humoral Branch, המכונה גם: תגובה הומוראלית Humoral Response או: חסינות הומוראלית Humoral Immunity (הומוראלי = של נוזלי הגוף) מקנה הגנה בעיקר מפני מיקרואורגניזמים ופתוגנים חוץ-תאיים, אשר גדלים ומתרבים מחוץ לתאי המאכסן, בנוזלי הגוף.
הזרוע ההומוראלית כוללת שני מרכיבים עיקריים:
- נוגדנים - גליקופרוטאינים המופרשים על-ידי תאי פלסמה, שמוצאם בהתמיינות לימפוציטים מסוג B. הנוגדנים מזהים אפיטופ ספציפי על גבי אנטיגן, נקשרים אליו ומסייעים בנטרולו ובסילוקו.
- מערכת "המשלים".
הזרוע התאית The Cellular Branch, המכונה גם: תגובה תאית Cell-Mediated Response או: חסינות תאית Cellular Immunity, מספקת הגנה בעיקר מפני מיקרואורגניזמים ופתוגנים תוך-תאיים, אשר פולשים לתוך תאי המאכסן ומתרבים בתוכם, כגון: נגיפים (וירוסים), חיידקים תוך-תאיים, פרוטוזואה וכיו"ב. כמו כן היא פועלת לחיסול תאים סרטניים ותאים שמקורם ברקמת שתל זרה. תפקיד מרכזי נוסף של הזרוע התאית הוא להפעיל ולווסת את התגובה ההומוראלית, ובפרט לשפעל לימפוציטים מסוג B שבאו במגע עם אנטיגן, ולגרום להם להתחלק ולהתמיין לתאי פלסמה מפרישי נוגדנים אשר מתאימים באופן ספציפי לאנטיגן זה.
הזרוע התאית כוללת מספר מרכיבים:
- לימפוציטים מסוג T, אשר נחלקים לשני סוגים עיקריים:
- # תאי T מסייעים, המסומנים בר"ת: Th.
- # תאי T רעילי-תא (או: תאי T ציטוטוקסיים), המסומנים בר"ת: Tc או CTL.
- תאי הרג טבעיים (ר' לעיל).
- תאים בולעניים (פגוציטים) מסוגים שונים, ובתוכם: מונוציטים,מקרופאג'ים, נויטרופילים ואאוזינופילים.
- באזופילים ותאי פיטום.
שתי מערכות החיסון, המולדת והנרכשת, עושות שימוש ברכיבים מן הזרוע ההומוראלית ומן הזרוע התאית. כך, המערכת המולדת כוללת את הפגוציטים השונים, תאי ההרג הטבעיים וכן את מערכת "המשלים". המערכת הנרכשת כוללת את הנוגדנים ואת הלימפוציטים מסוגים B ו-T.
יצויין כי תאי ההרג הטבעיים, מערכת "המשלים" וחלק מהפאגוציטים, אשר משתייכים באופן עקרוני למערכת המולדת, הבלתי-ספציפית, פועלים לעיתים באופן ספציפי במנגנון מיוחד אשר נקרא: "הרעלת תאים תלויית נוגדנים" Antibody-Dependent Cell-Mediated Cytotoxicity, ובר"ת ADCC. במנגנון זה נוגדנים מזהים באופן ספציפי תאי מטרה, ומסמנים אותם כיעד לחיסול בידי תאי הרג טבעיים, מערכת "המשלים" ופגוציטים מסויימים.
תיאום התגובה החיסונית
הפעלת תגובה חיסונית אפקטיבית, המשלבת תאים ומרכיבים רבים ושונים מצריכה תיאום מורכב בין מערכת החיסון המולדת למערכת הנרכשת, ובין הזרוע ההומוראלית לזרוע התאית. תיאום זה מתבצע בעיקר בידי קבוצה של חלבונים המכונים: ציטוקינים. הציטוקינים הם חלבונים או גליקופרוטאינים בעלי משקל מולקולרי נמוך, המופרשים על-ידי תאי דם לבנים (לויקוציטים) ותאים אחרים בגוף בתגובה לגירויים שונים. הם משמשים כמעין שליחים המעבירים מסרים בין תאיה השונים של מערכת החיסון וכן בין מערכת החיסון ליתר תאי הגוף, ובכך הם מסייעים לויסות התגובה החיסונית ולהסדרתה.
מערכת החיסון המולדת מעוררת ומכווינה את תגובות מערכת החיסון הנרכשת בעיקר על-ידי הפרשת ציטוקינים מתאימים והצגת אנטיגנים Antigen Presentation לתאי T מסייעים (Th) על-ידי תאים מציגי-אנטיגן. תאים מציגי-אנטיגן (תאים דנדריטיים, מקרופאג'ים ולימפוציטים מסוג B) בולעים אנטיגן בתהליך של אנדוציטוזה או פגוציטוזה, ולאחר מכן מציגים על שטח פני הממברנה שלהם מקטעים פפטידיים של האנטיגן על-גבי על מולקולות MHC מטיפוס II. תאי T-המסייעים מזהים באמצעות קולטן תא ה-T שלהם (TCR) קומפלקסים אלה של אנטיגן הנישא על-גבי מולקולת MHC מטיפוס II, ובאמצעות סיגנל מעורר נוסף הניתן על-ידי התא מציג-האנטיגן, הם עוברים שפעול ומסוגלים להתרבות ולגייס מגוון של תאים ומולקולות לתגובה חיסונית כנגד האנטיגן.
מערכת החיסון הנרכשת מייצרת אף היא מסרים אשר מעוררים ומגבירים את יעילות התגובה המולדת. כך, למשל, לאחר שתאי T מסייעים מזהים אנטיגן המוצג על-גבי מולקולת MHC מטיפוס II, הם מייצרים ומפרישים ציטוקינים אשר משפרים את יכולתם של המקרופג'ים לבלוע ולהרוג אנטיגנים, ובנוסף לכך מגבירים את ביטוי מולקולות ה-MHC מטיפוס II על פני הממברנות של המקרופג'ים, ובכך הופכים אותם לתאים מציגי-אנטיגן יעילים יותר. דוגמה נוספת היא הגיוס וההפעלה של מערכת "המשלים" על-ידי נוגדנים: נוגדנים שיוצרו והופרשו על-ידי תאי פלסמה בתגובה נגד פתוגן מסויים, נקשרים אל הפתוגן ומצפים אותו, ובכך מסמנים אותו כמטרה להתקפה מצד מערכת "המשלים".
קישורים חיצוניים
[http://sikumuna.co.il/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9F מערכת החיסון],מתוך סיכומונה.
קטגוריה:אימונולוגיה
ja:免疫
ko:면역
חמצן
חמצן (Oxygen) הוא יסוד כימי שמספרו האטומי 8 וסמלו הכימי O.
תכונות
טמפרטורת ההתכה של חמצן היא 218.79- מעלות צלזיוס וטמפרטורת הרתיחה שלו היא 182.96- מעלות צלזיוס. מסתו האטומית 15.9994 וסידור האלקטרונים שלו הוא 2,6. הערכיות של החמצן היא 2-.
החמצן הוא יסוד אל-מתכתי המופיע בצורתו הטבעית כמולקולת O2, ובטמפרטורת החדר כגז.
לחמצן נוזלי ומוצק צבע כחול בהיר ולאוזון (O3) נוזלי ומוצק צבע כחול כהה. לצורה אלוטרופית חדשה של חמצן, O4 יש צבע אדום כשהיא מוצקה. O4 מופק בהפעלת לחץ של 20 גיגא-פסקל על O2. צורה זו של חמצן היא חומר מחמצן חזק יותר מאוזון או חמצן אטמוספרי.
שימושים
חמצן הוא היסוד האלקטרושלילי ביותר אחרי פלואור ולכן הוא משמש לעיתים קרובות כחומר מחמצן. חמצן נוזלי הוא חומר מחמצן בטילים.
תערובת 50% חמצן ו-50% גז צחוק (N2O) משמשת כחומר הרדמה ברפואת שיניים.
החמצן משמש גם לתהליכים תעשייתיים שונים, בהם הוא משמש דלק, כגון ריתוך, ייצור פלדה והפקת מתנול.
היסטוריה
חמצן התגלה על ידי כימאי ופילוסוף פולני (Michał Sędziwój) במאה ה-16.
מאוחר יותר חמצן התגלה שוב על ידי הכימאי השוודי קרל וילהלם שלה בשנת 1772, אך עבודתו לא פורסמה עד לאחר שהאנגלי ג'וזף פריסטלי "גילה" באופן עצמאי את החמצן ב1774. פריסטלי פרסם את ממצאיו ב-1775 ושלה ב-1777.
צורה בטבע ותפקיד ביולוגי
חמצן הינו אחד היסודות הנפוצים בטבע ומהווה 21% מהאוויר על פני כדור הארץ. לחמצן חשיבות מכרעת עבור קיום החיים הארציים, מסיבות רבות שחלקן:
- החמצן הטהור משמש לנשימת עולם החי, הזקוק לו על מנת לשרוף מזון ולהפיק אנרגיה לקיום חייו.
- החמצן מהווה חלק ממולקולת הפחמן הדו-חמצני (CO2), הדרוש לתהליך הפוטוסינטזה, המאפשר את קיומו של עולם הצומח.
- החמצן הוא מרכיב במולקולת המים (H2O), החיוניים לכל קיום אורגני.
- אחד הביטויים של החמצן בטבע הוא גז האוזון (O3), המסנן קרינה אולטרה סגולה.
תהליך ההתרכבות של חומר אורגני עם חמצן נקרא בעירה, וכתוצר שלו משתחרר פחמן דו-חמצני (בבעירה במחסור בחמצן - פחמן חד-חמצני). תהליך זה, כאמור, הוא המאפשר המרת מזון לאנרגיה, בתהליך הנקרא נשימה אירובית (בניגוד לנשימה אנאירובית). ביצורים מורכבים המכילים מחזור דם, ישנם תאים מיוחדים שתפקידם לסייע בהעברת החמצן לכל חלקי הגוף, ונקראים תאי דם אדומים.
את תהליך הבעירה גילה הכימאי הצרפתי אנטואן לבואזיה. במאה ה-18 האמינו הבריות כי כשהחומר בוער הוא פולט גז לא נראה בעל מסה שלילית המכונה פלוגיסטון. לבואזיה הוכיח בניסוייו כי הבעירה אינה אלא התרכבות של החומר הבוער עם החמצן שבאויר.
תוצר תהליך התרכבות של חמצן עם חומר נקרא תחמוצת (לדוגמא: פחמן דו-חמצני, תחמוצת החנקן, תחמוצת הסידן וכד'). תהליך השיתוך של ברזל נקרא קורוזיה (corossion), ונחשב לתהליך הפוגע ביעילותן של מתכות מעובדות עבור האדם.
מבנה מולקולת החמצן
למולקולות חמצן, כאמור, מבנה דו-אטומי. במולקולה זו נוצר קשר מיוחד, שאינו הקשר הקוולנטי הכפול המתבקש. במולקולה זו קיים קשר קוולנטי יחיד, ושני אלקטרונים בודדים שאינם בזוג:
. .
:O - O:
.. ..
במולקולה זו מתקיימת פרמגנטיות החמצן: המשיכה בין האטומים גדולה בהרבה מבקשר קוולנטי יחיד, בזכות האלקטרונים הבודדים. למעשה, מדובר בקשר קוולנטי אחד ושני קשרים תלת-אלקטרניים, המתוארים בצורה הבאה:
...
:O --- O:
...
אמצעי זהירות
חשיפה לריכוזי חמצן הגבוהים מריכוזו באוויר מסוכנת ויכולה לגרום לעיוורון.
נגזרות מסוימות של חמצן, כמו אוזון (O3), מי חמצן (H2O2), על תחמוצות שונות ועוד הם חומרים מסוכנים.
נגזרות חמצן נוטות ליצור בגופנו רדיקלים חופשיים, בעיקר בתהליכים מטבוליים. מכיוון שהם יכולים לגרום נזק לתאים ולDNA, הם עלולים לגרום לסרטן ולהזדקנות (בניגוד לסרטן, זהו תהליך טבעי).
קישורים חיצוניים
- [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7302 חמצן בספריה הוירטואלית של מט"ח]
- [http://www.webelements.com/webelements/elements/text/O/index.html חמצן ב-Webelements (אנגלית)]
- [http://www.josephpriestley.info מידע על ג'וזף פריסטלי (אנגלית)]
קטגוריה:יסודות כימיים
קטגוריה:אל-מתכות
als:Sauerstoff
ja:酸素
ko:산소
ms:Oksigen
simple:Oxygen
th:ออกซิเจน
שרירהשריר (Muscle) הוא רקמה המורכבת ממספר רב של תאים, המצטיינים בכשרם להתכווץ ולהתקצר.
הם מבצעים את כל הפעולות החיצוניות ומייצרים חלק גדול של חום הגוף.
שרירי הגוף נחלקים לשלושה סוגים: שרירי השלד, שרירים חלקים, שריר הלב.
שרירי השלד
שרירי השלד (Skeletal) הם שרירים שמאפשרים את תנועת חלקי הגוף או הגוף כולו.
מספרם הוא 400, ומשקלם הוא בקירוב כמחצית משקל הגוף כולו.
תפקודם נתון לשליטה מודעת או רצונית, ורובם מחוברים בגידים לעצמות השלד.
ניתן לחלק את שרירי השלד לשתיים:
- שרירים סינרגיסטים - שרירים המחזקים זה את פעולתו של זה.
- שרירים אנטגוניסטים - שרירים המבטלים זה את פעולתו של זה. לדוגמה, השריר הדו ראשי והשריר התלת ראשי הם אנטגוניסטים, כיוון שהאחד מכופף את הזרוע והשני פושט אותה.
כל שריר שלד נתון במעטפת שריר. מעטפת שריר היא קרום חזק של רקמת חיבור המתמזג עם הגידים שבקצות השרירים. הגידים של שרירי השלד נמצאים בצידו החיצוני של השריר או שזורים בתוכו.
השריר נחלק לאגודות ע"י חיץ השריר (רקמת חיבור דקה). כל אגודה כזו בנויה סיבי שריר, המורכבים
מתאי השריר. קוטר סיבי השריר באדם הבוגר נע בין 100-10
מיקרון, וארכם נע בין מילימטר אחד ועד כמה סנטימטרים.
תא השריר הוא תא גדול מאוד ומרובה גרעינים. דופן תא השריר קרוי סרקולמה (Sarcolema),
והפרוטופלסמה שלו קרויה סרקופלסמה. כל תא שריר מכיל מיופיברילות (Myofibrils) - ליפי שריר - המסוגלות להימתח ולהתכווץ. המיופיברילות ערוכות בסיב השריר בסדר מחזורי של קטעים בהירים (A-Band) וכהים (I-Band) לסירוגין, המשווים לשריר מראה משורטט.
התקצרות המיופיברילות יחד, מביאה להתכווצות השריר.
שריר חלק
שריר חלק (Smooth) הוא שריר המצטיין במבנה האחיד
בציטופלסמה. תאיו קטנים ובעלי גרעין אחד בלבד.
תאי השריר החלק מתכווצים לאט יותר. קטרם 8-3 מיקרון,
וארכם 200-15 מיקרון. בתקופת ההריון עשוי אורך תאי
שריר הרחם להגיע עד 500 מיקרון.
השרירים החלקים אינם נתונים לשליטה רצונית כמו שרירי השלד, אלא מופעלים ע"י מערכת העצבים האוטונומית הבלתי מודעת.
השרירים החלקים מהווים מרכיבים עיקריים בדפנות איברים פנימיים שונים, כגון הקיבה, כיס המרה, כלי הדם , הלימפה וכו'. השרירים החלקים מפתחים במידת מה אנרגיה, אך היא מועטה מאוד יחסית לשרירי השלד.
בין סיב שריר חלק אחד לחבירו, מוצאים מבנים הנקראים
Gap Junctions. מבנים אלו מאפשרים צימוד חשמלי בין התאים.
שריר הלב
שריר הלב (Cardiac) הוא שריר מחוספס שאינו נתון לשליטה רצונית מודעת. הוא מורכב מתאים מוארכים, שמתפצלים מדי פעם. קטרם באדם בוגר ובריא כ-14 מיקרון.
סיבי שריר הלב מאורגנים עם רקמת חיבור באופן שהם יוצרים את דפנות חדרי הלב.
התכווצויותיו של שריר הלב מהירות ומתואמות, אך גם ההתכווצות היא בקצב קבוע וללא גירוי עצבי. את תדירות ההתכווצויות, מווסתת מערכת ההולכה העצבית של הלב,
שמונחית ע"י מערכת העצבים האוטונומית. כלומר, הלב פועם
מהר יותר כשהאדם שרוי בפעילות גופנית, בפחד ובנסיבות אחרות.
מחלות השרירים
- מחלות דלקתיות:
# טריכינוזה - דלקת שגורם אותה טפיל החזיר.
# מיוסיטיס - דלקת רקמת השרירים.
# פולימיוסיטיס - דלקת רב שרירית שגורמיה אינם ידועים.
- מחלות ליקוי (ליקוי מבני וכו'):
# המחלה ע"ש מקארדל - נגרמת בעקבות ליקוי שמונע את ניצול החומצה הלאקטית.
# המחלה ע"ש דושן -
מחלה נוספת היא סרטן רקמת השרירים
category:אנטומיה
ja:筋肉
ko:근육
simple:Muscle
דם
דם הוא נוזל הזורם בכלי דם. זרימתו, המכונה "מחזור הדם", מווסתת על ידי הלב. חלק ניכר מצרכי הגוף מתקבל באמצעות הדם אשר מספק לתאי הגוף חמצן וחומרי מזון ומסלק מהם פחמן דו-חמצני וחומרי פסולת נוספים לכיוון הריאות, הכליות ועוד, אשר מפרישים אותם אל מחוץ לגוף.
צבע דם האדם הוא אדום כאשר הצבע משתנה במידה זניחה בין העורקים לורידים. בעורקים הדם עשיר יותר בחמצן ולכן צבעו יהיה אדום יותר בעוד בורידים הדם עני יותר בחמצן ולכן צבעו יהיה אדום פחות. משתמשים בהבדלי צבע אלו כדי לגלות את כמות החמצן בדם באמצעות מתקן אופטי אשר מאיר דרך האצבע, ובודק את מידת הבליעה של האור.
תפקידי הדם
# נשימה. מערכת הדם מעבירה את החמצן לתאים שם מתרחש תהליך הפקת האנרגיה (נשימה תאית), שתוצרי הלוואי העיקריים הם מים ופחמן דו חמצני אשר מסולק מהגוף באמצעות מערכת זו.
# תזונה. אל מערכת הדם מגיעים חומרים אשר עברו את תהליך העיכול וחיוניים לגוף, לדוגמה - גלוקוז.
# הפרשה. חומרים מזיקים ולא רצויים עוברים במערכת הדם אל מערכת ההפרשה החיצונית במטרה לסלקם מהגוף.
# הגנה. במערכת הדם קיימים גופיפים רבים שהם חלק ממערכת הלימפה (מערכת החיסון) גופיפים אלו מגנים על הגוף מפני גורמים עוינים כגון וירוסים וחיידקים.
# ויסות חום. באמצעות כיווץ והרחבת כלי הדם, האצת/ האטת זרימת הדם.
אצל אדם רגיל יש בערך 70 מיליליטר דם לכל קילוגרם משקל גוף, ובסך הכל כחמישה עד שישה ליטרים אצל גבר ממוצע וכארבעה עד חמישה ליטרים אצל אישה ממוצעת.
הרכב הדם
הדם מורכב מ-55% פלסמה (החלק הנוזלי). 45% החלק התאי (גופיפים שונים, כדוריות דם, הורמונים ועוד). בבדיקת הדם הקרויה תמונת דם ניתן לעמוד על ריכוזו של כל אחד מן המרכיבים.
החלק התאי
החלק התאיהמטוקריט - ריכוז כדוריות הדם 40%-45%.
- 99% תאי דם אדומים, תאים אלו חסרים גרעין והם נושאים את ההמוגלובין של הדם שאחראי לקשירת החמצן בדם.
- 0.6-1% טסיות דם, בעלות תפקיד בתהליך קרישת הדם.
- 0.2% תאי דם לבנים המהווים חלק מהמערכת החיסונית.
תאי דם אדומים
- תאי דם אדומים צעירים (רטיקולוציט) 25-75 אלף בממ"ק. עליה בכמותו מרמזת על תהליך הרס של תאי דם אדומים .
- תאי דם אדומים - 6-8 מליון בממ"ק. נוצרים במח העצם. מכילים המוגלובין, חלבון, המכיל ברזל וקושר חמצן, רמתו התקינה היא כ-15%. הקשרים בין החמצן להמוגלובין הם רופפים במטרה לאפשר ניתוק מהיר ויעיל של החמצן מכדוריות הדם ומעבר החמצן לתאים. הקשר הנ"ל מעניק לדם את צבעו האדום. לכדוריות הדם האדומות קרום גמיש מאוד בכדי לאפשר מעבר בנימים שהם כלי דם קטנים אף מכדוריות הדם האדומות. כל מולקולת המוגלובין קושרת 4 מולקולות חמצן. ניתן למדוד את רווית החמצן באמצעות מכשיר הקרוי pulse oximeter אשר מצוי בנט"ן.
תאי דם לבנים
4000-10,000 ממ"ק נוצרים במח העצמות.
כמה סוגים עקריים:
- גרנולוציטים (הבלענים) - המגיבים העיקריים והראשונים לזיהומים חיידקיים (מזהים גורם זר, עוטפים ובולעים אותו ולאחר מכן מתפרקים. כשהם מתפרקים הם מפרישים היסטמין - חומר שנוצר מתאי דם לבנים שהתפרקו, והגוף אמור לווסת את ההיסטמין ולנקז מהדם)
- לימפוציט (ברבים:לימפוציטים) - מייצרים את הנוגדנים. ישנם נוגדנים בפלסמה, ובמידה ואחד מהם מזהה דנ"א זר, גוף זר הוא משדר חומרים כימיים אשר נותנים ללימפוציטים לייצר יותר נוגדנים מסוימים אשר תוקפים את הגוף הזר. חלקם נדבקים לגורמים הזרים ומחברים אותם , ומבצעים הצמתה או מסמנים לתאים הבלענים/הרעלנים.
- מונוציטים - משתתפים במערכת החיסונית ובמערך התחזוקה בגוף (תאי דם מתים שמסתובבים במחזור הדם נאספים ע"י המונוציטים אל מערכת ההפרשה).
עלייה ברמת הלויקוציטים מצביע על תהליך דלקתי. באיידס - ישנה פגיעה במערכת החיסונית, בלימפוציטים מסוג B ו - T , ישנה ירידה דרסטית בייצור תאי דם לבנים (פחות מ-4000)
תאים אחרים
- טסיות דם - 150-300 ממ"ק. אחראיות על מסלולי קרישת הדם בשיתוף עם פקטורי קרישה - 15
הטסיות מסייעות במקרה של חתך או פציעה לקרישת הדם.
הטסיות הנקראות גם לוחיות דם, יוצרות מעין "לוחות" החוסמים את החתך ובכך גורמים לקרישת הפצע.
מחלות
המופיליה היא מחלה בה יש חוסר בפקטורי קרישה מסוימים דבר אשר מונע היווצרות של קרישי דם וכך אדם חולה המופיליה יכול למות ולו מהשריטה הקטנה ביותר שכן אין גורם פנימי שיעצור את הדימום. משפחה מפורסמת אשר סבלה מהמחלה היא משפחה הצאר הרוסי האחרון, שבה יורש העצר, אלכסיי היה חולה במחלה.
תרופות מטיפוס אספירין מקטינות את מידת הקרישה של הדם. תרופה זו משמשת כאמצעי מנע, נגד יצירת קרישי דם, אצל אנשים החולים בטרשת עורקים - אנשים אלה בעלי כלי דם צרים, וקריש דם קטן יחסית עלול להרוג אותם.
קרישי דם עלולים להיווצר במהלך טיסה, להסחף למוח או ללב ולגרום למוות. כדי למנוע ארועים כאלה מומלץ להפעיל את הרגליים במהלך טיסה.
ראו גם
- סוג דם
- מחזור הדם
- בדיקת דם
קישורים חיצוניים
- [http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject16.asp "דם"] מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר
-
ja:血液
ko:혈액
ms:Darah
simple:Blood
לבהלב הוא איבר חלול ושרירי שמטרתו היא להזרים את הדם דרך כלי הדם אצל בעל חיים, זאת תוך התכווצויות חוזרות ונשנות. ערך זה עוסק בלבבות אנושיים.
מיקום ותפקוד
בעל חיים
הלב הינו איבר שרירי חלול, חרוטי מעט בצורתו וממוקם בצורה אלכסונית במרכז בית החזה. בסיס החרוט פונה לכיוון העליון של בית החזה ומעט אחורה, קודקודו החרוט (Apex) פונה קדימה למטה ושמאלה וממוקם בגובה המרווח הבין צלעי החמישי.
הלב הממוצע של מבוגר קטן מעט משני אגרופים של אותו אדם. משקלו 300 - 350 גרם. גבולו העליון עובר בקו אופקי מאחורי הסטרנום ברמת צלע מספר 2 וגבולו התחתון בין צלעות 5 ל-6.
הלב מתכווץ כאשר הדם שבתוכו יוצא ממנו, הוא מתרפה לאחר שכל הדם יצא ממנו ובזמן שהלב רפוי הדם נכנס לתוכו. הפעולה של התכווצות הלב מכונה סיסטולה (systole) והרפיית הלב מכונה דיאסטולה (diastole). פעולות התכווצות הלב והרפייתו נקראות פעימה. בכל פעימה מזרים הלב 60-100 סמ"ק דם שהוא 7000-9000 ליטר דם ביממה בזמן מנוחה. הלב מצוי בחלל בבית החזה הקרוי גם מדיאסטינום (mediastinum) ומאחורי עצם בית החזה.
מבנה הלב
עצם
עצם
עצם
עצם
עצם
הלב מחולק לצד ימין וצד שמאל. הלב מורכב משני חדרים ושני פרוזדורים שנקראים גם עליות. הפרוזדורים קרויים atriums והחדרים קרויים ventricles. דופן הלב בנוי משריר ייחודי לו הקרוי שריר הלב (Myocardium).
חוד הלב (Apex) מצוי בצד שמאל ובו סיבים עיצביים החשובים לפעילות החשמלית של הלב. חדר שמאל הוא הגדול ביותר מפני שהוא מכיל את כמות הדם הגדולה ביותר בלב ובשל העובדה שממנו מוזרם דם לעבר כל חלקי הגוף, דבר המצריך התכווצות מכנית חזקה מאוד התלויה בדחף חשמלי.
בין צד ימין לצד שמאל של הלב קיימת מחיצה המכונה ספטום (septum). תפקידה של המחיצה הוא להפריד בין צד שמאל אשר עשיר בחמצן לבין צד ימין אשר עשיר בפחמן דו חמצני וזאת כדי למנוע התערבבות של דם עשיר בחמצן עם דם עשיר בפחמן דו חמצני.
בין הפרוזדורים לחדרים ובין החדרים לעורקים היוצאים מהלב (עורק הריאה ואבי העורקים) מצויים שסתומים. השסתומים שבין הפרוזדורים לחדרים קרוים שסתומים צניפיים מכיוון שהם בנויים מצניפים אשר עשויים מרקמה סיבית ונראים כמו עלים של מצנח. הצניפים מחוברים בעזרת רשת סיבית לשרירים הפפילרים (פטמתיים). השסתום שנמצא בין הפרוזדור הימני לחדר הימני נקרא השסתום התלת צניפי (tricuspid) כיוון שהוא בנוי משלושה צניפים. השסתום שנמצא בין הפרוזדור השמאלי לחדר השמאלי נקרא השסתום הדו צניפי כיוון שהוא בנוי משני צניפים, שסתום זה נקרא גם השסתום המיטרלי (Mitrus) שמשמעות שמו היא כומר מכיוון שהוא מזכיר את צווארון החולצה של כמרים. השסתומים שנמצאים בין החדרים לעורקים נקראים שסתומים ירחיים מכיוון שלשלושת הצניפים המרכיבים אותם יש צורה של ירח. כל שסתום בנוי משלושה צניפים הנקראים צניפים ירחיים (לונריים), הם מצויים בבסיס העורק היוצא מהלב ויוצרים שם שקע שנקרא סינוס. השסתום שנמצא בין חדר ימין לעורק הריאה נקרא שסתום עורק הריאה (pulmonary valve). השסתום שנמצא בין חדר שמאל לאבי העורקים נקרא שסתום אבי העורקים (aortic valve). שסתומים אלו נמצאים רק בחלק העליון של החדרים ולא בחלקם התחתון. שרירים הנקראים השרירים הפפילריים (papillary muscle) מונעים מהציניפים להשאב לתוך חלל הפרוזדור בזמן כיווץ הלב ובכך מונעים פתיחה של השסתומים וחזרה של דם. אין שסתומים בין הורידים לפרוזדורים מכיוון שלאורך כל וריד קיימים שסתומים שמונעים חזרה של דם אחורה וכך גם מונעים חזרה של דם מהפרוזדורים לורידים. איוושה היא בעיה בסגירת השסתומים שניתנת לאבחנה על ידי האזנה ללב.
אספקת הדם אל הלב
דופן הלב עבה מדי בכדי לאגור את חומרי המזון והחמצן המועברים דרך הלב ולכן הוא זקוק לעורקים וורידים שיעברו דרך דופן זו. העורקים הקורונריים מספקים דם אל הלב. מקור העורקים הקורונריים הוא בסינוסים של הצניפים הירחיים (לונריים) שבבסיס אבי העורקים ובשסתום אבי העורקים. מקור השם קורונריים הוא מהמילה קורונה שמשמעותה כתר, העורקים הקורונריים קרוים כך מכיוון שהם מקיפים את הלב. קיימים שני עורקים קורונריים:
- העורק הקורונרי הימני מתחיל בסינוס שנמצא מאחורי הצניף הירחי הימני של שסתום אבי העורקים, הוא מתפצל לעורק הקורונרי הימני (right coronary artery) ולעורק הקורונרי השולי הימיני (right marginal artery - RMA).
- העורק הקורונרי השמאלי מתחיל בסינוס שנמצא מאחורי הצניף הלונרי השמאלי של שסתום אבי העורקים ומתפצל לעורק העקיף (circumflex) ולעורק השולי השמאלי (left marginal artery - LMA).
הורידים המנקזים את הלב נקראים ורידי הלב. קיימים שלושה ורידי לב המתנקזים לוריד אחד גדול יותר שנקרא הסינוס הקורונרי ונמצא בחלק האחורי של דופן הפרוזדור הימני של הלב. וריד זה מזרים את הדם הורידי ישר לתוך חלל הפרוזדור וכך הדם הורידי שמגיע משריר הלב מתערבב עם הדם הורידי שמגיע מכל הגוף אל חלל פרוזדור ימין. שלושת ורידי הלב הקיימים: קטן, בינוני וגדול.
העיצבוב של הלב
בלב מתבצעות שתי פעילויות שונות:
- פעילות מכנית שכוללת את התכווצות והרפיית הלב.
- פעילות חשמלית שכוללת את הפיקוח על כיווץ מכאני מסודר ומסונכרן של שריר הלב על ידי אותות חשמליים.
שתי הפעילויות הנ"ל תלויות אחת בשניה ולכן אם הלב לא יקבל אנרגיה ומזון, הפעילות המכנית תחלש או תפסיק ובעקבותיה הפעילות החשמלית תהיה לא תקינה. כמו כן, במידה ויש הפרעה בפעילות החשמלית תהיה הפרעה בפעילות המכנית.
שריר הלב כמו כל שריר בגוף האדם מתכווץ ברגע שמגיע אליו אות חשמלי ונרפה ברגע שאות זה מופסק. שריר הלב בדומה לתאי שריר אחרים בגוף מסוגל להוליך חשמל לתאים שכנים ולעורר גם בהם התכווצות. בניגוד לשאר תאי השריר בגוף, שריר הלב מסוגל ליצור אות חשמלי ללא גירוי מבחוץ, יכולת זו נקראת פוטנציאל פעולה. בשל היכולת החשמלית של תאי שריר הלב, כל תא כזה מסוגל ליצור אות חשמלי הנע בין כל שאר התאים, תוך כדי העברת ההזרם החשמלי תאי הלב מתכווצים.
בלב קיים קוצב ראשי הקרוי Sinus Atrial Node. קוצב זה ממוקם בחלק העליון של פרוזדור ימין והוא זה שנותן את קצב הלב התקין, כ 60-100 פעימות בדקה, והוא למעשה מתחיל את שרשרת ההולכה החשמלית בפקודה להתכווצות הפרוזדורים.
האות החשמלי שניתן מהסינוס עוטף את כל הפרוזדורים אך אינו מגיע לחדרים. הוא נעצר עקב הצורך להמתין בין כיווץ הפרוזדורים לכיווץ חדרים ולשם כך ישנו קוצב נוסף הקרוי Atrio Ventricular Node אשר ממוקם בין הפרוזדורים לחדרים ומכאן גם שמו. קוצב זה מחזיק את הדחף החשמלי 0.2-0.12 שניות בטרם הוא משגר דחף חשמלי נוסף להתכווצות החדרים. במידה והקוצב הראשי אינו מתפקד קוצב זה יכול להפיק קצב של כ40-60 בדקה כפעולת גיבוי.
מכיוון שהשסתומים המובילים דם מהלב אל הגוף נמצאים בחלק העליון של כל חדר, קיימים סיבים הקרוים סיבי היס (Bundle of His) שתפקידם הוא לכווץ את החדרים מלמטה למעלה ומעבירים את הזרם החשמלי ללא כיווץ החדרים.
קיימים סיבים הקרוים סיבי פורקנייה (Purkinje Fibers) שתפקידם הוא להעביר את הזרם החשמלי לאורך שריר הלב על מנת שהזרם יגיע בצורה מסודרת לכל דפנות הלב כאשר האות החשמלי שמגיע מהם מתפזר לתוך עובי שריר הלב.
במידה ויש כשל לבבי גם סיבי פורקנייה מסוגלים לייצר קצב משלהם שהוא בין 20-40 בדקה וזאת רק כאשר הקוצבים לא פועלים.
מחזור הדם
מחזור הדם מחולק לשניים:
מחזור הדם הקטן
- מסלול זרימת הדם: הדם נכנס לפרוזדור ימין וממשיך אל חדר ימין, משם הוא זורם החוצה דרך עורק הריאה שמוביל אותו לנאדיות הריאה מהם הוא עובר לוריד הריאה, דרכו הוא זורם אל פרוזדור שמאל.
- הרכב הדם: הדם עני בחמצן ועשיר בפחמן דו חמצני זורם בריאות על מנת להעשיר את הדם בחמצן.
מחזור הדם הגדול
- מסלול זרימת הדם: הדם נכנס לפרוזדור שמאל וממשיך אל חדר שמאל, משם הוא זורם אל אבי העורקים שממנו הוא מתפצל אל עורקים, עורקיקים, נימים, ורידונים, ורידים, ולבסוף הוא זורם דרך וריד נבוב עליון ותחתון אל פרוזדור ימין.
- הרכב הדם: הדם עשיר בחמצן זורם בכל חלקי הגוף, מעביר להם את החמצן שהוא מכיל ומתרוקן.
עורקי הלב
עורקי הלב הנם העורקים המספקים דם לשריר הלב עצמו.והם נקראים קורונארים . ישנה המערכת השמאלית והמערכת הימנית .
המערכת השמאלית אשר מתחילה ב LM העורק הראשי השמאלי שמתפצל ל LAD וCX . ה LAD הוא העורק השמאלי הקדמי היורד וה CX הנו העורק העוקף . ה LAD מתפצל ל עורקים יותר קטנים שנקראים דיאגונאלים וסיפטאלים . LAD בעיקר מזין את החלק הקדמי והלטראלי של חדר שמאל . וה CX מתפצל ל מארגינאלים שהוא בעצם מזין את החלק הלטראלי והאחורי ואם הוא עורק דומיננטי גם מזין חלק מהדופן התחתונה של חדר שמאל.
המערכת הימנית הנה מורכבת מעורק אחד RCA שהוא העורק הקורונארי הימני שמתפצל גם למרגינאלים שהוא בעצם מזין את חדר ימין ומערכת ההולכה החשמלית של הלב SAN+AVN והדופן התחתונה של חדר שמאל וגם את העליה הימנית .
את העליה השמאלית מוזנת ע"י ענפים של המערכת השמאלית.
התקפי לב/תעוקת חזה הנם בדרך כלל תוצאה של הצירות/חסימה של אחד או יותר מהעורקים הקורונארים. את מיקום או גודל ההתקף מושפע ממקום ההצירות/חסימה של העורק . הטיפולים המקובלים היום לחסימות /הציריות אלו הן צינתור עורקי לב ופתיחה ע"י בלון והנחת סטנד"קפיץ" PTCA או לאחר צינטור אבחנתי אשר הדגים בעיה שלא ניתן לעשות התערבות טיפולית צינטורית אז הטיפול המקובל הנו ניתוח לב פתוח "מעקפים" CABG .
יש כל מיני גורמי סיכון אשר מזרזים התקדמותה של מחלת לב כללית כגון עישון,גיל,מין,תורשה,השמנה,תזונה ורמות שומנים גבוה בדם,סכרת,יתר לחץ דם,טיפולים כימוטרפיים והקרנות באזור החזה ועוד .
וויסות פעימות הלב
במהלך פעילותו מתכווץ הלב אין ספור פעמים, קצב פעימות הלב נקבע על ידי רקמה הנמצאת במעטפת הלב המשחררת זרמים חשמליים הגורמים לו להתכווץ. למעשה מדובר בשני מוקדים המשחררים זרמי חשמל: אחד חלש יותר בסמוך לפרוזדורי הלב ואחד חזק יותר בחדרים התחתונים. הסיבה לכך היא שבמהלך התכווצות הלב מתכווצים קודם הפרוזדורים הדוחפים את הדם לחדרים ומספר אלפיות שנייה מאוחר יותר מתכווצים החדרים ומזרימים את הדם לגוף כולו. לכן כאשר אדם עוסק בפעילות גופנית ניתן להרגיש את הלב פועם בחוזקה ובמהירות. על ידי אימון גופני ניתן להגדיל את תפוקת הלב (כלומר את כמות הדם שהוא מזרים בפעימה) וכך עם הזמן מאמץ הלב יופחת. ככל שתפוקת הלב גדולה יותר כך מתאפשרת ללב מנוחה רבה יותר ומכאן ניתן ללמוד על חשיבות האימון הגופני לבריאות הלב.
הקצב של האותות החשמליים נקבע על ידי הורמונים שאותם משחרר הגוף אל זרם דם. בזמן פעילות גופנית למשל משחרר הלב הורומונים הגורמים לו להתכווץ מספר פעמים רב יותר, זאת כדי לספק לשרירים את החמצן לו הם זקוקים בזמן מאמץ. לעיתים הלב פועם בעוצמה גם כאשר אנו מתרגשים או מפחדים תופעה זו נגרמת בשל שחרור של הורמון בשם אדרנלין שחלק מהשפעותיו הם הגברת קצב פעימות הלב. ישנם אנשים שהקוצב הטבעי בגופם אינו מתפקד כראוי והם נדרשים להשתיל קוצב לב מלאכותי שמתזמן את התכווצויות ליבם.
הלב אצל בעלי חיים אחרים
ליבם של רוב היונקים דומה מאד במבנהו ותפקודו ללב האנושי. גם ליבם של העופות מורכב מארבע מחיצות, אך ככל הנראה התפתח באופן בלתי תלוי. לדגים, לעומת זאת, יש לב בעל שתי מחיצות.
באופן כללי ככל שבעל החיים קטן יותר כך ליבו פועם בתדירות רבה יותר (גם בין צאצא ובוגר מאותו המין). ליבו של לוויתן פועם 9 פעמים בדקה, של פיל 25 פעמים בדקה, של אדם 70 פעמים בדקה וכדומה.
ביטויים הקשורים בלב
- לב הים - אמצע הים.
- לב אחד - אחווה.
- לב זהב - תכונות טובות.
- לב רחב - נדיבות.
- לב חם - רגיש.
- לב כבד - מועקה רבה.
- לב שבור - צער או כאב נפשי כתוצאה מפרידה מאהוב/אהובה
- לב של אבן - אכזריות.
- הלב שותת דם - סובל מאוד.
- טוב לב - תכונות טובות.
- כאב לב - עצב רב.
- אומץ לב - אומץ רב.
- תשומת לב - התייחסות.
- מחמם את הלב- משמח.
- גילוי לב - כנות.
- לב הענין - עיקר הענין.
ראו גם
- מחזור הדם
- מחלות לב
- אלקטרוקרדיוגרם
קישורים חיצוניים
- [http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject42.asp "לב"] מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר
קטגוריה:אנטומיה
ja:心臓
ko:심장
ms:Jantung
simple:Heart
תזונה
מזון הוא חומר, הנצרך על ידי בעלי חיים על מנת לספק אנרגיה וחומרי צריכה אחרים (כגון חלבונים, מלחים, ויטמינים וכולי). נוזלים המשמשים למטרה זו נקראים משקה, אולם גם אלה נכנסים תחת ההגדרה של מזון.
מזון בסיסי
בני האדם צורכים סוגים רבים של מזון. בדרך כלל, מזונם של בני האדם מופק בחקלאות, בחווה כאשר מדובר באוכל מן החי או בשדה (מטע, גינה, בוסתן וכולי) כאשר מדובר באוכל מן הצומח. אנשים רבים נמנעים מלאכול בשר ומוצרי מזון מן החי מטעמים שונים (אידיאולוגיים או אחרים). אנשים אלה נקראים טבעונים או צמחונים (תלוי במידת ההקפדה שלהם בנושא ובאידיאולוגיה).
- מזון בסיסי מן החי:
צמחונים
- בשרים: בקר, עוף, חזיר
- דגים
- חרקים
- מאכלי ים
- דבש
- ביצים
- מוצרי חלב
- מזון בסיסי מן הצומח:
- פירות
- ירקות
- זרעים
- קטניות
- דגנים
- תבלינים
- תוספי מזון
סוגי מזון
- משקה
- לחם
- גבינה
- אפיפית (ופל)
- קינוח
- צ'יפס
- גלידה
- חומוס
- פיצה
- פסטה
- סלט
- מרק
- רוטב
- נקניקיה ונקניק
- חטיפים: במבה, ביסלי, בייגלה
- קבב
- עוגות
ארוחות
- ארוחת בוקר
- ארוחת בוהריים
- ארחות צהריים
- ארוחת ערב
- סעודה
- משתה
הפקת המזון
- חקלאות
- גינון
- דיג
- ציד
טיפול במזון
- בישול
- שימור
- אפיה
- טיגון
אבות המזון
- פחמימות
- חלבונים
- | | |
