:: wikimiki.org ::
| העת העתיקה |
העת העתיקה
העת העתיקה התחילה עם הופעת הכתב והיא התקופה ההיסטורית העוקבת אחרי ההתקופה הפרהיסטורית. העת העתיקה הסתיימה עם נפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5 לספירה (בשנת 476).
תרבויות עתיקות
- מדינות הסהר הפורה (עד נפילת אשור)
- מדינות אירופה העתיקה (החל מיוון המינואית ועד רומא הקיסרית)
- מדינות המזרח הרחוק
קטגוריה:תקופות היסטוריות
-
כתב
כתב הוא מערכת של סימנים. הסימנים יכולים להיות סמלים שהם מעין ציורים המייצגים עצמים פשוטים, או אותיות שהן סימנים גרפיים המייצגים הברות או הגאים. האותיות נרשמות זו לצד זו לצורך יצירת מילה בעלת משמעות שמתקבלת על ידי חיבור הצלילים של כל אות שממנה היא מורכבת. הסמלים נרשמים אחד ליד השני כדי ליצור משפט המחבר את העצמים השונים שכל סמל מייצג. לשפות שונות, יתכנו צורות כתב שונות, אך יתכנו להן גם צורות כתב זהות, (כמו האלפבית העברי המשמש גם את העברית וגם את היידיש והאלפבית הלטיני המשמש שפות אירופאיות רבות.) מצד שני ייתכנו לשפה אחת כמה כתבים שונים. כמו כן קיימים גם כתבים בינלאומיים להעברת מסרים, כמו כתב ברייל.
היסטוריה והתפתחות
המצאת הכתב קשורה כנראה קשר הדוק לתהליך התגבשות מינהל וכלכלה, עם הצורך לנהל תיעוד מסודר. הכתב הראשון הידוע לנו הוא כתב היתדות השומרי בסביבות האלף הרביעי לפני הספירה. זמן קצר לאחר מכן הופיעו כתבים עתיקים במצרים ובעמק האינדוס בהודו. בהמשך פיתחו תרבויות שונות כתבים באופן עצמאי במספר רב של מקומות.
כתבי סמלים
אחת מצורות הכתב שהיו נהוגות בעבר הקדום היא כתב הסמלים. כדי לציין עצם כלשהו בכתב זה פשוט ציירו סימן המבטא אותו. כך לדוגמא כדי לכתוב את המילה "מים" בכתבים אחדים ציירו שלושה קווים אופקיים מסולסלים שנראים כמו מים.
דוגמאות לכתב זה הם הכתבים ההירוגליפי, ההיראטי והדמוטי שבהם נכתבה המצרית הקדומה, כתב היתדות שכתבו בו בשומר, אכד עילם וממלכת החיתים וכן הכתבים של המאיה והאצטקים.
כתבים אלה אינם משמשים בימינו לכתיבה, ורק ארכיאולוגים ובלשנים חוקרים אותם, על פי טקסטים עתיקים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות.
הכתב הסיני הוא דוגמא לכתב סמלים מופשט הקיים עד לימינו ומשמש כחמישית מאוכלוסיית העולם.
כתבים פונטים
כתבים פונטים, אלו הם כתבים בהם כל סימן גרפי אינו משמש כדי להביע עצמים או מושגים, אלא כדי לציין הגה או קבוצת הגאים.
ככל הנראה כתבים פונטיים התפתחו מתוך כתבי הסמלים, כך למשל הסימן שייצג את המילה בּיִת בכתב הסמלים, הפך לסימן המייצג את ההגה הראשון במילה בית שהוא האות ב בכתב הפונטי.
סוגים של כתבים פונטים
כתב הברות
בכתב ההברות יש מספר גדול של סימנים גרפיים שהם הברות שמורכבות מהגאים שונים שנוספים לכל הגה זהה, כמו בוֹ, בִי, בָה, בוּ, וכו' וכל סימן מיצג הברה. דוגמא לכתב הברות הוא הכתב היפני.
כתב אלפביתי
בכתב האלפביתי כל סימן מייצג הגה שיכול להיות עיצור או תנועה ולכן הוא מורכב ממספר מועט יחסית של אותיות. דוגמאות לכתבים אלה הם הכתב העברי העתיק, האלפבית העברי בן זמננו, האלפבית הערבי, הכתב הברהמיני שהוא מקור הכתבים ההודיים בני זמננו, האלפבית הלטיני וכן האלפבית הקרילי.
ההבדל בין כתב לכתיב
הכתב הוא מערכת הסימנים עצמה של השפה, בה משתמשים לצורך כתיבה והבעה מילולית.
הכתיב הוא מערכת כללי כתיבת המילים של השפה, בה משתמשים לאיות מילים בדרך הנכונה.
ייתכנו כמה שיטות כתיב מקובלות שונות באותה השפה. בעברית, למשל, ישנן כמה צורות כתיב מקובלות: כתיב חסר וכתיב מלא, וכן כתיב מנוקד וכתיב חסר ניקוד.
ראו גם
- כתב יד
קישורים חיצוניים
- http://www.omniglot.com
-
ja:文字
ko:문자
zh-min-nan:Bûn-jī hē-thóng
היסטוריה
המילה היסטוריה בדרך כלל באה בכדי לציין מונח כללי למידע אודות העבר, כמו לדוגמה "ההיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ". ההיסטוריה היא חקר, מעקב, תיעוד ומיפוי ההתרחשויות והאירועים המרכזיים בתולדות האנושות. המילה היסטוריה (history) באה מהמילה היוונית historia, וחולקת את אותה אטימולוגיה כמו המילה האנגלית story, סיפור.
גיל ההיסטוריה כגיל הציויליזציה. מאז יצר האדם את הכתב שאף לתעד אירועים שונים בחייו ובחיי סביבתו. בתחילה, בעזרת אבנים ופפירוסים ובהמשך על ידי סופרים שתיעדו את המדינה, הכלכלה והחברה בכתב. ככל שהשתכללו אמצעי הדפוס, גדל היקף העבודה ההיסטוריונית. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח כיבושיהם.
ההיסטוריונים משתמשים במקורות רבים, כולל מסמכים כתובים או מודפסים, ראיונות (היסטוריה שבעל פה) וארכיאולוגיה. דעות שונות על ההיסטוריה נמצאות מקובלות יותר או פחות בתקופות מסוימות מאשר באחרות (ראו: היסטוריוגרפיה). התקופה שלפני תיעוד האדם נקראת פרה-היסטוריה.
ביקורת על ההיסטוריונים טוענת שהם מרוכזים בעיקר בנושאים פוליטיים נרחבים או באישים חשובים; כאשר השינויים היותר חשובים מגיעים מהרעיונות, הטכנולוגיה, חיי המשפחה והתרבות.
קישורים נוספים
אימפריאליזם - גנאלוגיה - היסטוריון - היסטוריונים - מהפכות ומרידות - התפתחות הדמוקרטיה כתופעה מדינית-היסטורית - הנצרות כתופעה היסטורית - אנקדוטות מפורסמות - תארי אצולה - קטגוריית היסטוריה
-
category:מדעי הרוח
fiu-vro:Aolugu
ja:歴史
ko:역사
ms:Sejarah
simple:History
th:ประวัติศาสตร์
zh-min-nan:Le̍k-sú
פרהיסטוריה
פרהיסטוריה (יש הכותבים פרה-היסטוריה) היא התקופה הקדומה ביותר בתולדות האנושות, המסמלת את העידן הקודם לתקופת ההיסטוריה המתועדת.
גבולות התקופה
את התקופה הפרה היסטורית מקובל למנות החל מהופעת ההומו ספיאנס - כ- 100,000 עד 200,000 לפנה"ס. אחרים מתחילים למנות אותה מהופעת הכלים, בערך לפני 2.5 מיליון שנה. יש המונים אותה מהופעת האדם הזקוף (הומו ארקטוס) בערך לפני 1.5 מיליון שנה.
מקובל למנות את תום תקופה זו ותחילת העת העתיקה בהופעת הכתב בשומר העתיקה, בסביבות שנת 3500 לפנה"ס, והתחלת כתיבת ההיסטוריה המתועדת.
לעומת ההיסטוריון החוקר את העבר על פי תיעודי כתב, הפרהיסטוריון חוקר את העבר על פי שרידים מוחשיים של פעילות האדם.
האנושות בתקופה הפרהיסטורית
בני האדם המודרניים בתקופה הניאוליתית החלו בכיבוש הארץ על ידי הסתגלות תרבותית. הם פיתחו כלים שבעזרתם יכלו לצוד הן את הטרף והן את הטורף, וגם שיטות יעילות של ארגון ושיתוף פעולה חברתי. כך עלו לראש פירמידת המזון והפכו לציידים, מלקטי מזון ודייגים מיומנים. כושר ההסתגלות התרבותית אפשר איכלוס איזורים חדשים במזרח אסיה (לפני כ-45,000), אירופה (לפני כ-40,000 שנה), אוסטרליה (לפני כ-50,000 שנה), ואמריקה (לפני כ-15,000 שנה).
לפני כ-20,000 שנה החלו קבוצות ציידים-לקטים בדרום מערב אסיה לפתח את החקלאות, ולפני כ-13,000 שנה היא התפשטה גם לאירופה ולשאר רחבי העולם. לפני כ-10,000 שנה החלו לפתח לראשונה כלים מנחושת. לפני כ-5,000 שנה, המציאו בני האדם את הארד (סגסוגת של נחושת ובדיל) – תקופת הברונזה החלה, ועמה החלו להיווצר התרבויות הראשונות. תקופת הברונזה הסתיימה לפני כ-3,300 שנה בדרום מערב אסיה, כאשר בני האדם למדו כצד להכין כלי ברזל. עם כלי הברזל הצליחו בני האדם לפתח חקלאות וערים מהר אף מקודם.
-
קטגוריה:תקופות היסטוריות
האימפריה הרומית המערבית.]]
הקיסרות הרומית המערבית הוא השם שניתן לגוף המדיני שהשתרע על חלקיה המערביים של האימפריה הרומית, לסירוגין, החל משנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה.
במובן המצומצם יותר, האימפריה המערבית הייתה קיימת כגוף מדיני מהפיצול הסופי של האימפריה הרומית לשני חלקים בשנת 395, שנת מותו של הקיסר תיאודוסיוס הראשון. ועד שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסאטולוס על ידי אודואקר , התאריך המקובל לסופה של הקיסרות הרומית המערבית.
קטגוריה:איטליה: היסטוריה
קטגוריה:העת העתיקה
קטגוריה:רומא העתיקה
-
קטגוריה:אימפריות
476
אירועים
- אוגוסט - הטוען לכתר בזיליקוס מודח וזנון הופך שוב לקיסר ביזנטיון.
- פטר פולו מושב לתוארו כפטריארך אנטיוכיה.
- 4 בספטמבר - רומולוס אוגוסטוס, הקיסר האחרון של האימפריה הרומית המערבית, מודח כאשר אודואקר מכריז על עצמו מלך איטליה.
נולדו
- אריאבהאטא, אסטרונום הודי.
נפטרו
- 28 באוגוסט - פלביוס אורסטס, מגיסטר מיליטום של האימפריה הרומית המערבית.
ראו גם
----
- המאה ה-4 - המאה ה-5 - המאה ה-6
- 471 472 473 474 475 - 476 - 477 478 479 480 481
קטגוריה:שנים
nb:476
אשור
אַשּׁוּר הוא שמה של ארץ קדומה באזור החידקל העליון, בעיראק של ימינו. הארץ תחומה בין הרי ארמניה בצפון לשפך נהר הזַבּ בדרום, ובין רמת החבור במערב להרי כורדיסטן במזרח. עיר הבירה של ארץ אשור שונתה במהלך הזמן. ידועות במיוחד הבירות אשור ונינווה, והעם שחי במקום נקרא אף הוא אשור, או "העם האשורי".
היסטוריה של אשור
ממלכת אשור הקדומה והתיכונה
אשור
עברם של האשורים ומולדתם משתרע על פני אלפי שנים. עריהם המלכותיות כנינוה, אשור וארבאלו יושבו החל מ־5,000 לפנה"ס, ואף מוקדם יותר. האשורים עצמם היו עם שמי, אומנם לא ניתן לקבוע בבירור את מקורם. בנושא מקורם, התנ"ך מציג מספר גרסאות סותרות ובעיתיות לפיענוח. יש הטוענים כי האשורים החלו את דרכם כפרובינציה בבלית עתיקה, אולם מנגד עומדים אלו הגורסים כי האשורים הם נצר לפלישה שמית מחצי־האי ערב.
חפירות ארכאולוגיות שנערכו מוכיחות כי עד לשנת 2,500 לפנה"ס הפכו הישובים הקדומים לערים מאורגנות היטב. בפני האשורים עמדו אתגרים דמוגרפיים ואקלימיים. פלישות נשנות של עמים זרים לתוך מסופוטמיה וחורף קשה השפיעו על אופי העם האשורי. הארץ האשורית, שנתכנתה בימי קדם סֻבָּרְטוּ, הייתה בעיקר איגוד של ערים אשוריות לגדות נהרות מסופוטמיה, עליה שלטו בימי קדם האִשְשָקוּ, הם משנים למלך או כהנים. הנוכחות השומרית שעתידה להשפיע רבות על סגנון ותרבות אשור, הורגשה כבר בימי קדם. שליטים אשוריים ואתרים נקראו בשמות שומריים מובהקים, והתרבות השומרית הייתה לנחלת האשורים.
עם נפילת ערי המדינה השומריות ועלייתה של האימפריה הראשונה בהיסטוריה האנושית, היא אכד, סופחה הארץ האשורית לנחלת סרגון האכדי. אומנם, האימפריה האכדית לא התקיימה למשך תקופה ממושכת. כוח חדש במסופוטמיה שהסתמן בעת ההיא הייתה שושלת אור השלישית, שכנראה הרחיבה את ריבונותה עד לערים האשוריות. החלשות שושלת אור השלישית וימיה של שושלת איסין היו עת החופש האשורי. אינטרגנום זה בשלטון הזר היה עד לעליית שושלת אשורית בראשות פּוּזֻר־אשור הראשון; שושלות זאת שלטה כ־200 שנים, עד לאמצע המאה ה־18 לפנה"ס. ימיה היו ימי מסחר פורח עם יושבי אנטוליה, בניה וכיבוש (שהגיע לכדי החרבת בבל בידי אִילוּשוּמָה).
תקופה חדשה נסתמנה בימי הפלישה האמורית למסופוטמיה. שַמְשִי־אַדַד הראשון, אמורי ששם עצמו למלך על אשור, הרבה לתאר את כיבושיו שנמתחו מעילם הרחוקה לים התיכון. על אף זוהר ממלכתו (אשר גודלה האמיתי מוטל בספק), לא היו אשורים מלבד לעם כבוש; יש הטוענים כי שמשי־אדד בז לאשורים ונוהגיהם, והיה שנוא על העם. עדיין, המלך סיפק לאשורים מבנה ביורוקרטי. בימי יורשו החלה האימפריה מתפוררת לידיו של חמורבי, מלכה הידוע של בבל. בשנים לבוא נפלה אשור לתוהו והוחלשה על־ידי החורים; אשור הצטמצמה לאזורי השפעה מוגבלים סביב לעריה.
השינוי לטובה בא לקראת המאה ה־15 לפנה"ס, בה חזרו לכוח האשורים והחלו בהתכבויות עם המצרים והבבלים. אשור־אֻבַּלִּיט הראשון פתח במרד גלוי ומוצלח נגד מיתני, הממלכה החורית אשר דכאה את אשור. מרידתו עלתה למיתנים באדמות רבות והקנתה למלך תוארים נכבדים. באותה התקופה שונה שם הארץ לאשור ולאחר שקט פוליטי התדרדרו היחסים בין אשור לבבל. המעבק בבבל ומיתני נמשך בימי אַדַד־נִירָרִי הראשון ושַׁלְמַנְאֶסֶר הראשון והסתכם בהכנעה ומחיצה של שתי הממלכות. כן הוכנעו עמים שונים ששכו לגבולות האמפריה.
תּוּכּוּלְתִּי-נִינוּרְתַ הראשון נאבק בחתים והגיב למרידה בבלית בהשמדת מקדשי העיר. צעדיו הביאו למלחמת אזרחים שהוציאה את המדינה מאיזונה ואחר מספר תבוסות קשות לאורך השנים חזרה בבל לכוח. רק בימיו של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר הראשון חל שינוי מהותי במצבה של אשור. המלך הצליח להפוך על פיו את המצב והביא בכוח הזרוע את אשור למעמד של כוח ועושר רב. מנגד, יורשיו של המלך הרם החלו מאבדים את אונם ונפלו קורבן לפלישות הארמים. שיא הפלישות בא בימי אַשוּר־רַבִּי. המצב הגיאופוליטי הכתיב את שרידת אשור, וכוחה הגובר של ממלכת ישראל המאוחדת בלם את הארמים. אשור השורדת החלה מתאוששת, וימיו של אַשוּר־דַן השני סמלו את תחילתה של האימפריה האשורית.
האימפריה האשורית
האימפריה האשורית הישנה
בניסון להציל את אשור אחר שנים ארוכות של שפל וכשלון אשור־דן השני ובנו ויורשו אַדַד־נִירָרִי השני הנהיגו מגמת שיקום שהסתכמה בהרחבת המשק החקלאי, גידול סוסים לצורכי מלחמה, מאבק ממוקד בממלכות ארמיות קטנות וסידור המנהל הפנימי באשור. בכך, יצבו המלכים את אשור על כלכלתה, כוחה הצבאי והטריטוריה שבידיה. תּוּכּוּלְתִּי־נִינוּרְתַ השני הצליח במסעותיו הצבאיים נגד ארץ נאירי, הרחיב את אוכלוסית אשור וזכה בסוסים רבים.
ימיו של אַשוּר־נַצִירפַּל השני ראו חזרה זמנית לגאווה האשורית, נוכח ההצלחות הצבאיות הרבות וחזרתה של אשור למעמד רם במסופוטמיה. כיבושיו הוסיפו לדחוק את הממלכות הארמיות, ומתחו את גבולות אשור לפרת ולים התיכון כבימי תגלת פלאסר הראשון. אשור־נצירפל פתח במפעל בניה גדול בנימרוד (כלח התנ"כית), בירתו החדשה. האלימות הרבה שהפגין בכיבושיו לא נראתה באף מלך אשורי אחר; בתיאורו את נצחונותיו הפגין סאדיזם מבעית.
:"שבויים רבים מביניהם שרפתי באש ... לחלק מהם כרתתי את אפיהם, את אוזניהם ואת אצבעותיהם, לרבים ניקרתי את העינים. בניתי עמוד אחד מאנשים חיים ואחר מראשים ... את צעיריהם ונערותיהם שרפתי באש"
סאדיזם
את אשור־נצירפל ירש שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי, אף הוא מלך חזק. עיקר עיסוקי היה באיחוד מחדש של מסופוטמיה הצפונית וסוריה תחת אשור. בימיו נערך קרב קרקר הגדול בין ברית מלכים מקומיים לאשורים. תוצאת הקרב לא הייתה החלטית, וכנראה שמדובר בניצחון פירוס אשורי. בין מנהיגי הברית היה אחאב, מלך ישראל. מבין החשובות שברשומות האשוריות, האובליסק השחור, תיארה את החלשות דמשק, ומעמד הואסליות של ממלכת ישראל בימי יהוא.
הצלחות אלו של שלמנאסר נהדפו בכוח מרידת בנו. במשך מספר שנים התרחשה מלחמת אזרחים מייגעת בין הבן המורד ליורש הלגיטימי, שמשי־אדד החמישי. בתקופה זאת נחלשה אשור, ורק בימי אדד־ניררי השלישי חזרה להאבק בדמשק ובבל. כמו כן, בימי הלה חלה התחזקות מצד אוררטו. התחזקות זאת הכתיבה את החלשות אשור תחת מלכיה הרפים.
האימפריה האשורית החדשה
שיקום האימפריה
שלב חדש נפתח בהיסטוריה האשורית בשנת 745 לפנה"ס, עם עלייתו של פּוּל, איש צבא שלא היה משויך לשושלת המלכותית, לכס האשורי. הוא בחר להתכנות בשם תגלת פלאסר (השלישי, למניין החוקרים המודרניים), ואכן ימיו ראו חזרה לכוח ועושר מהשפלה, כבימי תגלת פלאסר הראשון. מלך זה שם לעצמו את כיבוש בבל ורסון הכשדים שבה כמטרה ראשונית. מאוחר יותר, פנה להענשת אוררטו. בשנים 740 עד 732 לחם המלך בלבאנט. ארפד הייתה הראשונה לפול לידיו, ודמשק האחרונה.
בטווח השנים 738 - 734, פלש המלך האשורי לפלשת והכניע את יושביה ועריה החזקות, בהן עזה. תוך זמן קצר באה גם פלישת המלך לממלכת ישראל; חבלי ארץ רבים עברו לידי אשור ומס הוטל על מנחם בן גדי, מלך ישראל. בהתאם לתנ"ך, דמשק נפלה אחר בקשת אחז, מלך יהודה, שניהל מלחמה נגדה ונגד ישראל. דרישת אחז נתלוותה בהשתעבדות לאשור, וכך למעשה איבדו שתי הממלכות העבריות את עצמאותן, אשר עבורה ילחמו במשך שנים לבוא. אחר מסעו המוצלח לישראל, נטש את מנהג הקדם להמליך על בבל מלך מקומי משועבד, ותגלת פלאסר לקח לעצמו את התואר.
תגלת פלאסר עשה רבות לארגונה של האימפריה האשורית במגוון מישורים. החשוב בהם היה המישור הצבאי. הרפורמות שערך בצבא אשור היו מרחיקות לכת ועמדו על הקמת צבא־קבע משוכלל. נשקיו וכליו הותאמו ושונו פעמים רבות בהתאם לצורך הלחימה, והבסיס לשלטון האשורי בפרובינקיות הרבות הפך לזה הצבאי. שיטה חדישה לטיפול בהתקוממיות אזוריות שהוצגה בימיו הייתה ההגלייה הדו־סטרית של עמי האזור.
המלך נפטר בשנת 727, ואותו ירש שלמנאסר החמישי. מעט ידוע אודות שלטונו, אולם ידוע שהמלך ארגן את האימפריה האשורית על פרובינקיותיה והחליף מלכים מרדניים במושלים אשוריים נאמנים. עדיין, בימיו התרחשה המרידה הישראלית תחת הושע בן אלה שקשר עם מצרים נגד אשור. משום כך, פלש שלמנאסר לסוריה וישראל ושם מצור לשומרון, בירת ממלכת ישראל. אין לדעת מה עלה בגורל שלמנאסר. אפשר שהמלך נפטר בזמן המצור, או שהודח לטובת שר צבאו, התַרְתָן, סרגון השני. בנוסף לכך, לא ניתן לקבוע מי למעשה סיים את כיבוש שומרון. בעוד שהתנ"ך גורס אחת כי מדובר בשלמנאסר ובפעם אחרת לא מפרט מי החריב את העיר, הרשומות האשוריות קובעות את סרגון ככובש העיר.
השושלת הסרגונידית
סרגון השני
בשנת 721, עלו בבבל רוחות מרד כשדיות. שליט שבטי בשם מֵרְדוֹךְ־בַלְדַן עמד בראש המרד. סרגון, מפאת חוסר יכולתו לדכא את המרד, פנה לאזורים אחרים כסוריה, אוררטו ומדי. סרגון בנה מספר מבצרים, ורק בשנת 710 שבר את המרד וכבש את בבל. הוא בנה בירה נוספת סמוך לנינוה בשם דּוּר שַרוּקִן ("עיר סרגון").
סרגון נפל בקרב, ובנו סנחריב ירש לכתר האשורי. סנחריב פיאר את בירתו נינוה והעביד רבים בבנייתה. המערכה הצבאית הראשונה שלו הייתה בבל, היכן שמרודך־בלדן חזר לכוח בחסות העילמים. אחר מספר נצחונות באזור פנה לדיכוי מרד נוסף ביהודה. אחר שגרם להרס רב ביהדוה הביא לכניעת חזקיהו. התנ"ך מפרט מצור שני, בו השמיד מלאך ה' את צבא אשור, אולם אין הוכחה לתקרית. מאוחר יותר, פנה להשמדת כוחו של מרדוך־בלדן, אולם הכעיס את העילמים. צבאות עילם ואשור נפגשו בשדה הקרב, ולמרות ששני הצדדים זקפו את הקרב כנצחון, כיבוש בבל והחרבתה בידי סנחריב בחלוף מספר חודשים מרמזת על נצחון אשורי. סנחריב מצא את מותו בהתנקשות מצד בניו.
את סנחריב ירש אסרחדון, מבניו שלא היו מעורבים ברצח. אסרחדון היה מושל בבל תחת אביו. כמלך, הוא מיד פתח בשחזורה של בבל והפכה לבירתו. כן, השתלט על חלקים במדי וצפון ערב שאבדו בימי אביו, ונאבק בעלמים. גם בפניקים נאבק, ביחוד בעיר צידון אותה הביס ובזז. את צור הביא תחת להשפעתו בחוזה שלום. הגורם למאבקו בפניקים היה בריתם עם מצרים נגד אשור. ברית זאת, כנראה, עודדה אותו לצאת למלחמתו במצרים - הישגו העיקרי. פלישתו הראשונה (674 או 673) כנראה כשלה. פלישה מאוחרת יותר הצליחה, אולם לא הביאה לכיבוש מוחלט או שהביאה להתמרדות מקומית. מכל מקום, בזמן פלישתו השלישית מת המלך. בימיו נאבקה אשור גם באוררטו ודילמון. אסרחדון הביא את האימפריה לשיא גודלה.
אשורבניפל, אחרון מלכי אשור החזקים ובן אסרחדון, ירש את אביו. ראשית המשיך אשורבניפל את מסעות אביו מצרימה. כדי לבסס את שלטתו במצרים שם עליה מלך ואסל בשנת 663, אך לקראת 652 הואסל היה חזק מספיק כדי להכריז על עצמאות ללא תגובה הולמת מאשור. מצבה של אשור נתערער עקב מלחמת אחים שלובתה על־ידי שמש־שום־אוקין (אחי אשורבניפל ומושל בבל). סוף המלחמה בא בשנת 648, בה נתפסה בבל והמושל הצית את ארמונו בעודו בתוכו. עילם חורבה בשנים 646 ו־640. אשורבניפל עודד את האומנות והתרבות האשורית, ואף בנה ספריה ספריה אדירה בנינוה, אומנם עם מותו חלה התפוררות מהירה של האימפריה האשורית.
שני מלכים חלשים ישבו על הכס האשורי ובבל השתחררה מעולם. מלך בבל, נבו־פלאסר וכסרכסס הראשון ממדי החריבו את נינוה בשנת 612, ואשור נפלה. מצביא בשם אשור־אבליט השלישי, בסיוע פרעה נכֹה השני, הצליח לשמר את הכוח האשורי בחרן עד לשנת 609, אך אחריה פסקה אשור להתקיים כאומה עצמאית.
למרות מפלתם וסכנת ההתבוללות, האשורים הצליחו בשימור זהותם. כיום הקבוצה האתנית האשורית חייה בעיקר בצפון עיראק, היכן שניתן להבדילה משכניה הערבים הכורדים והטורקמנים על־פי מסורותיה, דתה הנוצרית וניבה הארמי.
קישורים חיצוניים
- [http://www.aina.org/aol/ על האשורים המודרניים], באתר אשור המקוונת.
- [http://www.newadvent.org/cathen/02007c.htm על ההיסטוריה האשורית], באתר האנציקלופדיה הקתולית.
- [http://www.allempires.com/empires/assyria/assyria1.htm אשור], באתר All Empires.
קטגוריה:אשור
ja:アッシリア
הקיסרות הרומית
הקיסרות הרומית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה בה נשלטה רומא וכול השטחים שסופחו לה, על ידי שלטון יחיד קיסרי. התקופה מכונה גם תקופת האימפריה הרומית, למרות שכמדינה, רומא חלשה על שטחים נרחבים והתקיימה כאימפריה עוד בתקופת הרפובליקה הרומית, המונח אימפריה מתייחס לשינוי צורת השלטון של המדינה ולא לאופייה המדיני.
תחילת תקופת הקיסרות הרומית, נתון במחלוקת, שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת 44 לפנה"ס, שנת מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור מתמיד והתאריך המקובל יותר על החוקרים, שנת 27 לפנה"ס, השנה בה נוסד באופן רשמי משטר הפרינקפס של אוגוסטוס.
בשיא כוחה של הקיסרות הרומית היא היוותה מעצמה שכללה בתוכה את כל אגן הים התיכון והיא הייתה אחת מהאימפריות הגדולות והמשפיעות ביותר בעת העתיקה
תאריך קצה של הקיסרות הוא נושא לויכוח רב שנים. מספר התיאוריות לתאריך המדויק של קץ הקיסרות הם רבות ושונות כמו מספר התיאוריות המנסות להסביר למה הקיסרות הרומית הגיעה לקיצה. בין התאריכים המוצעים ניתן למנות את: שנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס, שנת 325, השנה בה התכנסה ועדת הכנסייה הנוצרית בניקיאה, שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסטולוס על ידי אודואקר וסופה של הקיסרות הרומית המערבית, שנת 800, שנת הכתרת קרל הגדול לקיסר, שנת 1453, התאריך בו נפלה ביזנטיון לידי האימפריה העות'מאנית ואפילו 1806, התאריך בו פורקה רשמית הקיסרות הרומית הקדושה.
תיאוריות נוספות טוענות שאין בכלל תאריך מסוים שבו הסתיימה תקופת הקיסרות ולאורך סוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים המוקדמים, חל תהליך הדרגתי של יצירת מערכות פוליטיות ומדיניות חדשות מתוך מכלול האימפריה הישנה, שהיטשטשה לה.
הקיסרות הרומית הקדושה
לצורך נוחות, הערך מתייחס עד לשנת 395, מותו של הקיסר תיאודוסיוס הראשון ופיצולה הסופי של האימפריה הרומית לשני גופים מדיניים שונים, האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית, הידועה יותר כאימפריה הביזנטית.
ראו גם
- שלהי העת העתיקה
קטגוריה:איטליה: היסטוריה
קטגוריה:העת העתיקה
קטגוריה:רומא העתיקה
-
קטגוריה:אימפריות
ja:ローマ帝国
simple:Roman Empire
קטגוריה:תקופות היסטוריותנהוג לחלק את ההיסטוריה האנושית למספר תקופות. המשמעות של כל תקופה כזו נבדלת מקודמתה, בתחומים שונים. להלן, החלוקה לתקופות כפי שהיא מקובלת בויקיפדיה:
# העידן הפרה היסטורי - עד המצאת הכתב, לאחר שנת 4000 לפני הספירה.
# העת העתיקה - עד חורבן האימפריה הרומית במאה ה-5.
# ימי הביניים - עד גילוי אמריקה בשנת 1492.
# הרנסאנס - מהמאה ה-15 עד המאה ה-17.
# העת החדשה - מהמאה ה-17 ועד המאה ה-21.
מגבלותיה של שיטת חלוקה זו, הם:
- החלוקה מתארת בעיקר את הנעשה באירופה ובאמריקה לאחר ההתיישבות האירופאית. שיוך תרבות המאיה לאחת מתקופות אלה יהיה מנוגד להגיון.
- גם באירופה, קצב ההתפתחות של מדינות שונות אינו תואם בדיוק. בעוד שהרנסאנס החל באיטליה כמאה שנה לפני התאריך המצוין לעיל, במדינות מזרח אירופה הוא חל בתקופה מאוחרת הרבה יותר. כמו כן, כל האירועים התרחשו באירופה ואירועים רבים ישוייכו ליותר מתקופה אחת.
קטגוריה:היסטוריה Еўропа
Эўропа – частка сьвету, разам з Азіяй складае Эўразійскі кантынэнт. Эўропа амываецца на поўначы Паўночным Ледавітым акіянам, на захадзе – Атлянтычным акіянам, на поўдні – Міжземным і Чорным марамі. Ад Азіі аддзеленая Уральскімі гарамі і Каспійскім морам.
Плошча Эўропы складае каля 10 млн. км². Насельніцтва Эўропы складае каля 800 млн. чалавек (прыкладна 1/8 насельніцтва сьвету).
Гісторыя
Галоўны артыкул: Гісторыя Эўропы
Асноўныя пэрыяды гісторыі Эўропы:
- Антычнасьць (Старажытная Грэцыя і Старажытны Рым)
- Сярэднявечча
- Адраджэньне
- Індустрыяльная рэвалюцыя
- Сучаснасьць
Геаграфія
Сярэдняя вышыня Эўропы – прыблізна 300 м над узроўнем мора. Найвышэйшая кропка Эўропы – гара Манблан (4808 м).
Большую частку Эўропы займаюць раўніны (найбуйнейшыя – Усходне-Эўрапейская, Сярэднеэўрапейская, Парыскі басэйн). Горы займаюць каля 17% тэрыторыі (асноўныя – Альпы, Апэніны, Карпаты, Каўкаскія горы, Пірэнэі, Скандынаўскія горы, Уральскія горы).
Асноўныя рэкі: Вісла, Волга, Дон, Дняпро, Дунай, Одра, Рэйн, Эльба (Лаба).
Краіны Эўропы
1Часткова знаходзяцца ў Азіі.
Рэгіёны Эўропы
Эўропу падзяляюць на рэгіёны. Выява паказвае адзін з магчымых падзелаў Эўропы на рэгіёны.
Лаба
Заходняя Эўропа (чырвоны)
Асноўны артыкул: Заходняя Эўропа
Да Заходняй Эўропы звычайна адносяць Вялікабрытанію, Ірляндыю, Францыю і краіны Бэнэлюксу (Бэльгію, Нідэрлянды, Люксэмбург). Таксама да Заходняй Эўропы могуць далучаць Нямеччыну, хоць геаграфічна краіна знаходзіцца ў Цэнтральнай Эўропе.
Цэнтральная Эўропа (блакітны)
Асноўны артыкул: Цэнтральная Эўропа
Тэрмін Цэнтральная Эўропа яшчэ не настолькі ўстойлівы, як іншыя. Краіны Цэнтральнай Эўропы могуць адносіць да Заходняй і Ўсходняй Эўропы. Звычайна да Цэнтральнай Эўропы адносяць Польшчу, Чэхію, Славаччыну, Вугоршчыну, Швайцарыю, Ліхтэнштэйн, Аўстрыю, Славенію, Нямеччыну.
Усходняя Эўропа (памаранчавы)
Асноўны артыкул: Усходняя Эўропа
Звычайна да Ўсходняй Эўропы адносяць Беларусь, Расею, Малдову, Украіну, Казахстан, Эстонію, Латвію, Летуву. Бывае, да Ўсходняй Эўропы адносяць Польшчу, а таксама каўкаскія краіны (Армэнію, Азэрбайджан, Грузію).
Паўночная Эўропа (фіялетавы)
Асноўны артыкул: Паўночная Эўропа
Да Паўночнай Эўропы адносяцца скандынаўскія краіны ў шырокім сэнсе, такія, як Ісьляндыя, Данія, Нарвэгія, Швэцыя, Фінляндыя. Некаторыя далучаюць Эстонію да Паўночнай Эўропы з-за моцных гістарычных і культурных сувязяў Эстоніі з Швэцыяй і Фінляндыяй.
Паўднёвая Эўропа (зялёны)
Асноўны артыкул: Паўднёвая Эўропа
Паўднёвая Эўропа складаецца з краінаў Ібэрыйскай паўвыспы (Андора, Гішпанія, Партугалія), Апэнінскай паўвыспы (Італія, Ватыкан, Сан-Марына), Бальканскай паўвыспы (Альбанія, Босьнія і Герцагавіна, Баўгарыя, Харватыя, Грэцыя, Македонія, Румынія, Сэрбія і Чарнагорыя), Манака і Мальты. Могуць быць уключаныя Кіпр (хоць ён геаграфічна знаходзіцца ў Азіі), Турцыя і француская Корсіка.
Азія (ружовы)
Некаторыя краіны (Расея, Казахстан, Турцыя, Азэрбайджан, Армэнія, Грузія) знаходзяцца часткова ў Азіі. На мапе іхныя азіяцкія тэрыторыі пазначаныя ружовым.
Глядзі таксама
- Культура Эўропы
- Гісторыя Эўропы
- Эўрапейская палітыка
- Эўрапейскі Зьвяз
- Эканоміка Эўропы
Зьнешнія спасылкі
als:Europa
ja:ヨーロッパ
ko:유럽
ms:Eropah
roa-rup:Evropa
simple:Europe
th:ทวีปยุโรป
zh-min-nan:Europa
Malaga accommodation opisy gg hoteles en berlin hotels Berlin Baby names
|
|
|
|
