:: wikimiki.org ::

ונציה

ונציה

ונציה (Venezia, באנגלית: Venice) היא עיר בצפון-מזרח איטליה, השוכנת על 118 איים בלגונה שלשפך הנהר פוֹ לחוף הים האדריאטי. ונציה מהווה אחד מיעדי התיירות החשובים בכל העולם; כשמחשבים את היחס בין מספר תושבי העיר (קצת למעלה מרבע מיליון) ובין מספר התיירים הפוקדים אותה בכל עת, אין ספק שמדובר בעיר המתויירת ביותר בעולם. תיירים פוקדים את העיר בכל עונות השנה, ובקיץ הצפיפות בעיר (בשילוב עם החום והלחות המעיקים) ידועים לשמצה. היות ו-ונציה שוכנת על איים, רוב התחבורה הפנימית בעיר מתבצעת באמצעות סירות המכונות גונדולות, אשר הפכו לאחד מסמלי העיר. הסירות שטות בלמעלה מ-160 תעלות, אשר סביב להן בנויים הבניינים. בעיר העתיקה גרים כיום כ-64,000 תושבים, כרבע מכלל תושבי ונציה. במרכזה של ונציה עוברת התעלה הגדולה (Canale Grande), העורק הראשי של העיר. מסביב לתעלה, שבנויה בצורת האות S, שוכנים ארמונות מפוארים בהם גרו בעבר המשפחות החשובות של העיר. אתר מרכזי נוסף בוונציה הוא כיכר סן-מרקו שלצידה בזיליקת סן-מרקו, ארמון הדוג'ים ומגדל הפעמונים. גם 400 הגשרים שעוברים מעל התעלות הם אתרים בפני עצמם. בין המפורסמים שבהם הוא גשר ריאלטו, המופיע במחזה של שייקספיר "הסוחר מוונציה".

היסטוריה

העיר נוסדה במאה החמישית לספירה על-ידי פליטים שברחו מצפון איטליה שנכבשה באותם ימים על-ידי אטילה ההוני ושבטים ברברים. עם השנים, היא התפתחה בתור עיר מדינה בעלת משטר רפוליקני, שבשיאה שלטה על חלק גדול מהמסחר בין מזרח הים התיכון לאירופה והחזיקה מושבות רבות. בין השאר היא שלטה על רוב חופי הים האדריאטי ועל האי כרתים. היא היתה גורם מדיני וכלכלי מאוד חשוב בשלהי ימי הביניים ולאורך הרנסנס.

תמונה:Veniarms.png סמל הרפובליקה

בתקופת הרפובליקה התקיימה בונציה שיטת שלטון מסודרת בה שלטו בעיר משפחות האצולה שלה (אוליגרכיה). מתוך משפחות הללו נבחרו עשרה ששימשו כ"מועצת העשרה", שהיתה המקבילה לממשלה. בראש הרפובליקה עמד ה"דוג'ה" (דוקס) שהיה מוגדר כ"ראשון בן שווים". סמלה של הרפובליקה היה אריה מכונף. סמל זה משמש כיום את חברת הביטוח ג'נרלי שמושבה בונציה. בין התעשיות בהם היתה ידועה ונציה: טקסטיל ואופנה, יצור זכוכית (שמתבצע באי מורנו ששייך לעיר) ויצור ספינות. האזרח המפורסם ביותר של ונציה באותה תקופה הוא מרקו פולו (1255-1324) שבשנת 1295 שב לונציה לאחר מסע במזרח שבמסגרתו, לטענתו הגיע לסין. לפי הפולקלור הביא איתו מרקו פולו מסין המצאות רבות בינהם אבק השריפה והפסטה. החל מהמאה ה-16 החל לרדת קרנה של ונציה. הטורקים החלו לכבוש את מושבותיה בים התיכון ולשלוט בסחר בו. מצפון אוימה ונציה על ידי המעצמות האירופאיות עד שבשלהי המאה ה-18 היא נכבשה על ידי נפוליון. לאחר תקופת נפוליון העיר היתה בשליטת האוסטרים עד אשר הצטרפה לאיטליה כשזו נוסדה. אוסטרים

ההשפעה התרבותית של ונציה

למרות ירידתה כמעצמה מדינית וכלכלית, היתה ונציה לאורך השנים מרכז תרבותי חשוב. בין הציירים הונציאנים ניתן למנות את ג'ובאני בליני (1430-1516), ג'וֹרג'וֹנֶה (1477-1510) וֶרוֹנֶזֶה (1528-1588), טינטוֹרֶטוֹ (1518-1594), ג'וֹבאני-בטיסטה טְיָיפוֹלוֹ ו-טיציאן (1486 לערך -1576). אומנים אחרים ביקרו ופעלו בעיר תקופות קצרות בינהם אל גרקו, ליאונרדו דה וינצ'י, רובנס ועוד. השפעותיה התרבותיות של ונציה לא היו רק באומנות. בגלל השלטון המתירני שהיה בה, לעומת שאר אירופה, התפתחה בה תרבות השעשועים. המתירנות הזו היתה בסיס למספר עימותים עם האפיפיורים. בעקבות תרבות הפנאי שלה, האצולה האירופית נהגה לנפוש בעיר ולהשתתף בנשפים, משתאות ומשחקי ההימורים. אחד מהגיבורי התרבות הידועים של ונציה הוא ג'קומו קזנובה (1725-1798) ששמו יצא בעולם כמאהב. בהקשר זה ידוע קרנבל החורף של ונציה שמתרחש בחודש פברואר מאז ימי הביניים ועד ימינו. העדות הראשונה על הקרנבל היא באיסור משנת 1268 על לבישת מסיכות. האיסור בוטל פעם בשנה, לפני צום הלנט, ואלו נהיו ימי הקרנבל. צום הלנט כיום מתקיימים בוונציה מידי שנה גם פסטיבל סרטים וביאנלה אומנותית. בשנת 1987 הכריז אונסק"ו על ונציה והלגונה בה היא נמצאת כאתר מורשת עולמית.

יהודים בונציה

יהודים התגוררו בונציה מאז ימי הביניים ברובע מיוחד במרכז העיר. מקור המלה גטו הוא בעיר ונציה. רובע היהודים היה במקום שבו שכן בית היציקה (באיטלקית: גטו) ומאז הפך השם להיות רווח לכל רובעי היהודים באירופה.

שקיעת ונציה

יסודות הבניינים של ונציה עמדו בתנאים הקשים של הים האדריאטי מזה מאות שנים. אולם, במהלך המאה ה-20 נחפרו בארות ששאבו את מי האקויפר שמצוי מתחת לעיר. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נאסרה חפירת בארות כאלו ושקיעת העיר אכן נעצרה באופן משמעותי. מלבד השקיעה, העיר מאויימת על ידי הצפות מים שמגיעות מהים האדריאטי. הצפות אלו גרמו לכך שבבתים רבים לא עושים שימוש בקומת הקרקע. במאי 2003 הכריזה הממשלה האיטלקית על פרוייקט "משה" שבמסגרתו יושמו על קרקעית הלגונה סירות מתנפחות מיוחדות בפתחי התעלות כך שבעת הצפת העיר הם יתנפחו ויחסמו את המים. הפרויקט צפוי להסתיים בשנת 2011. קטגוריה:ערים קטגוריה:איטליה: ערים קטגוריה:אתרי מורשת עולמית קטגוריה:אתרי תיירות ja:ヴェネツィア ko:베네치아 simple:Venice

עיר

עיר היא דפוס התיישבות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז גבוה ביחס לצורות התיישבות אחרות. התהליך הדמוגרפי בו נעשה מעבר של אוכלוסייה לצורת התיישבות עירונית מכונה עיור.

מהי עיר

עיר זו מושג סוציולוגי המעיד על אופי המקום אולם משתנה ממקום למקום. הראשון שהגדיר את המושג היה מקס ובר בספרו "העיר", שניסה להגדיר עיר על-פי מאפיינים מוגדרים. המודל היה העיר האירופאית (נקודת מבט אתנוצנטרית), בעלת אוטונומיה משפטית ופוליטית, ישות עירונית המנהלת עצמה בפני עצמה. העיר גדולה באופן משמעותי מהכפרים שמסביבה ומהווה מרכז תרבותי ודתי לסביבתה. מודל זה מצומצם ביותר ואינו מכיל ערים אחרות מוסלמיות, מזרח-אסייתיות ואחרות. הערים המסלמיות שונות היו במרכיביהן ולא ענו לקטגוריות הוובריות, העיר הערבית הייתה התיישבות קבע. בסיס כלכלי לאו דווקא חקלאי (למרות שישנן ערים בהם עוסקים בחקלאות). מסחר פעיל בעיר, אך לאו דווקא. עוסק בשרותים. העיר היא מרכז כלכלי, מתרכז בהן הרבה עושר. וכמובן בעיר מתרכז הכוח הפוליטי, הדתי והתרבותי וכו'. בעיר לא חייב להיות מספר גדול של אנשים ביחס לכפרים, אך האנשים שכן חיים בעיר הם מחליטי ההחלטות והם בעלי ההשפעה. גם מבחינה פיסית העיר אינה שונה מהכפר.

העיר האיסלאמית

הפוליס, העיר הקלאסית, הפכה לעיתים ל-MADINA ואף לכפר. העובדה שהעיר יכולה להפוך לעיתים לכפר מדגישה עד כמה ההבדלים אינם גדולים ואף הפיכים. לעיתים ההבדל הוא דק מאוד. בתקופה הטרום-מודרנית העיר והכפר אינם מנוגדים. הם שני סוגים של התיישבויות קבע, המהווים המשך אחד של השני. אורח החיים של הקהילות בעיר שונה מהכפר. הערים האסלאמיות היו כאוטיות, לא מאורגנות ולא מסודרות. לא היתה התערבות שלטונית, מותר היה לתושבים לעשות כל העולה על רוחם כל עוד הם אינם מפריעים לשכניהם. מקרי מחלוקת היו נפתרים בבוררות אצל הקאדי המקומי. עניין הכאוטיות קשור לדת, מכיוון שהחוק הדתי הוא חוק המדינה. בערים נוצריות הייתה רשות מוניציפלית בעיר והחוק כן עסק בנושאים כאלה, אך לפי השריעה, החוק המוסלמי - מותר לתושב לעשות כל מה שהוא רוצה מלבד שלא יפריע לאחר. המעברים התכופים של מקומות מכפר לעיר ובחזרה גרמו לכאוס וחוסר סדר. אין באסלאם חקיקת עזר עירונית אך ישנם כללים ברורים להתנהלות בשטחים הציבורים הפתוחים. כדוגמת המוחתסב, שמפקח על התנהגות, לבוש, יחסי מסחר תקינים, מפקח על מחירי הסחורות וכל מה שקשרו במרחב הציבורי. המרחצאות, החמאם הן אחד המוסדות היותר בולטים הן במובן הפיסי והן במובן התרבותי, מקום כינוס ציבורי המשמש לשלוש מטרות: הנאה, רחצה ועסקים.

הגדרת "עיר" לפי חוקי מדינת ישראל

בישראל אחראי שר הפנים על הכרזת רשות מקומית כעיר. בדרך כלל ישובים שגודלם מעל 20,000 תושבים מוכרים כעיר, אולם ישנם יוצאים מהכלל. בנסיבות מיוחדות, יכול שר הפנים להכריז על עיר בישוב שבו רק 5,000 תושבים. העיר הקטנה ביותר בישראל היא אור עקיבא עם מעט יותר מ-15,000 תושבים. לעומתה, ברמת השרון, בעת שהייתה עדיין מועצה מקומית, התגוררו מעל 35,000 תושבים. בחוק מצויינים קריטריונים נוספים כגון: רמת פיתוח אורבני, יציבות קואליציונית של המועצה, שירותים לתושב ברמה סבירה ומנהל כספי תקין. בכדי להכריז על יישוב כעיר, ממנה שר הפנים ועדת חקירה מיוחדת הבוחנת קריטריונים אלו. לכל עיר יש ראש עירייה ומועצת עיר הנבחרים בבחירות המקומיות שמקיים משרד הפנים. מספר חברי המועצה נקבע בהתאם למספר התושבים:
- עד 5,000 תושבים - 9 חברים
- בין 5,000 ל-25,000 תושבים - עד 15 חברים
- בין 25,000 ל-100,000 תושבים - עד 21 חברים
- 100,000 תושבים ומעלה - 21 עד 31 חברים. הגדרת העיר כפי שהוצגה בביתן הישראלי בביינאלה לאדריכלות בונציה בשנת 2000: "עיר היא מקום מחיה של בני אדם המאפשר להם בו זמנית לקיים מערכות יחסים עם אחרים ברמה מגוונת של אינטימיות תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת." ("אנונימיות אינטימית")

ראו גם

- רשימת ערים
- רשימת ערים בישראל
- ערי מיליונים Category:גאוגרפיה עירונית
- ja:都市 ja:市 nb:By simple:city

אי

אי הוא פיסת ארץ הקטנה מיבשת וגדולה מסלע, מוקפת מכל צדדיה במים. אי קטן שאינו מיושב ולא מיועד לשום תכלית נקרא אי בודד או אי לא מיושב. ישנם שלושה סוגים של איים: יבשתי, נהרתי (בעל השפעת נהר) וגעשי.

איים יבשתיים

איים המחוברים ליבשת על ידי מדף יבשתי. דוגמאות לכך הן גרינלנד, ברבדוס, טרינידד, סיציליה, טסמניה, יאווה.

איים נהרתיים

איים כאלה נוצרים בנהרות דלתה ובנהרות גדולים. הם נגרמים בשל שינויים ברמת המשקעים בנקודות מסוימות של הזרם, בשל כך נוצרים אזורים המוקפים מים לאורך זמן רב.

איים געשיים

אי ולקני או אי געשי הוא אי אשר נוצר בעקבות תנועה געשית מתחת לפני הקרקע בים. אי געשי נוצר בעקבות תנועה געשית מתחת לפני הקרקע הגורמת לתפיחת האדמה וליצירת תל קטן של מגמה. המגמה אינה פורצת בתחילה כיוון שהזרם שלה חלש מדי מכדי לפרוץ את מחסום הקרקע ולצאת החוצה. תנועה געשית נוספת גורמת לתפיחתו ולגדילתו של התל. לבסוף, תנועה געשית נוספת גורמת בסופו של דבר לתפיחתו של התל מעל לפני המים, ליצירת לחץ גדול בתוך התל, ולפליטת עשן ואפר. תנועות געשיות מסוג זה באזור התל הגעשי עלולות לגרום להתפרצויות ולרעשי אדמה. איים מסוג זה רחוקים לרוב מהיבשות, כגון איסלנד. קטגוריה:צורות נוף
- ja:島 ko:섬 ms:Pulau simple:Island th:เกาะ zh-min-nan:Tó-sū

נהר

נהר או נחל הם גופים הנושאים מים מתוקים ממקור יבשתי כמו מעיינות ושלגים אל אגם או ים. זרימתם של הנהרות והנחלים היא באפיק טבעי ומן המקום הגבוה אל הנמוך. נחל מציין גוף מים הקטן מנהר והוא נחלק לשניים: נחל איתן שהזרימה בו קבועה ונחל אכזב שהזרימה בו עונתית. הנהרות ממלאים תפקיד חשוב בתולדות התרבות וכבר בימי קדם התיישב האדם והקים את עריו לאורך גדותיהם. התרבויות הגדולות הראשונות צמחו בעמקי הנהרות: עמק הפרת והחידקל, עמק האינדוס, עמק הנהר הצהוב ועמק הנילוס. הנהר מספק לתושבים נוזל להשקיה, מים לשתיה, דגים להזנה, אתר לרחוץ בו, חול וחלוקי נחל לבניה, מישורי סחף פוריים, כוח להניע טחנות קמח, דרך נוחה לתחבורה ותובלה ואף אמצעי הגנה טבעי נגד אויבים. בימינו מספקים נהרות מהירי זרימה גם אנרגיה הידרואלקטרית ולמרבית הצער גם נתיב לסלק אליו מי שפכים ופסולת תעשייתית המזהמים אותם.

ראו גם

- שפך נהר
- רשימת נהרות

קישורים חיצוניים

- [http://edu.technion.ac.il/Faculty/nitsa/HomePage/Papers/Hebrew/RiversMeanders.htm על פיתולי נהרות והמודל המתמטי של תופעה זו]
- ja:川 ko:강 ms:Sungai simple:River th:แม่น้ำ zh-min-nan:Hô

חוף

חוף ים הינו פורמציה גאולוגית בו חלקיקי סלע רבים, המהווים צורה גאולוגית הקרוייה חול מכסה את פני השטח. אזור זה מהווה גם אזור גאוגרפי, וכן סביבה אקולוגית. החוף מפריד בין אזור היבשה לים. ים ים האוויר והמים בקירבת הים]] לחוף ים מספר חלקים:
- אזור הנמצא מתחת לפני הים בקירבת החוף,
- האזור החשוף לגלים ולמי הים,
- אזור המרוחק קמעה מהגלים ובו גדלה צמחיית חופים - דיונה.

אופן היווצרות החוף

חופים נוצרים מאוסף של חלקיקים המובאים על ידי הגלים. חלקיקים אלה מקורם בשחיקה של סלעים בקירבת החוף. צורת החוף תלוייה באופן תנועת הגלים. גלים

חופים ותרבות הפנאי

חופים הינם אתרי תיירות בכל רחבי העולם. החוף משמש הן למנוחה והן כאתר למשחקי ואירועי ספורט חופי. ספורט חופי כולל הן אירועי ספורט על החוף (כגון כדורעף חופים) והן אירועי ספורט בתוך הים: גלישה (גלישת גלים וגלישת רוח), שחייה (כגון מקצי השחיה כחלק מתחרויות טריאטלון), ואירועי שייט (מפרשיות, קטמרנים וכו'). קטמרנים

היסטוריה

בתקופה הויקטוריאנית, בשל האווירה הצנועה ששררה אז, שחייה בגוף חשוף נחשבה לא צנועה, ובגדי ים מלאים היו נפוצים. במהלך המאה ה-20 הפכו בגדי ים חשופים ליותר פופולריים במרבית מדינות המערב, ואף חופי נודיסטים הפכו פופולריים (במדינות מוסלמיות שחייה בלבוש מלא עדיין מקובלת).

חופים כאזורים אקולוגיים

חופי הים מהווים אזורים אקולוגיים בעלי תנאים מאד קשים לבעלי חיים וצמחים. המליחות מקשה מאד על בעלי חיים וצמחים יבשתיים, והיובש בעת נסיגת הים מקשה על בעלי חיים ימיים. החוף מהווה בית גידול לסרטנים הנוהגים למצוא את מזונם בחול, ולציפורי ים. צבי ים נוהגים להטיל את ביציהם על החוף, על אף שהם חיים בים. קטגוריה:צורות נוף ja:砂浜 simple:Beach

הים האדריאטי

הים האדריאטי (נכתב גם הים האדריאתי) הוא חלק מהים התיכון בכיוון צפון-מערב. נמצא בין איטליה ממערב ובין יוגוסלביה ואלבניה במזרח. אורכו כ-800 ק"מ ורוחבו כ-160 ק"מ. אדריאטי אדריאטי ja:アドリア海 ko:아드리아 해

תחבורה

תחבורה היא התנועה של אנשים וסחורה ממקום אחד למקום אחר. המילה תחבורה באה מהשורש ח-ב-ר, שמשמעותו לקשר בין שני דברים. לתחום יש כמה אספקטים שונים, או כמה תחומים שבהם הוא עוסק. באופן כללי, ניתן לחלק את התחבורה לשלושה נושאים:
- תשתית
- כלי תחבורה (כלי רכב)
- הכוונה
המונח תשתית תחבורתית מתייחס לכבישים, פסי רכבת, תעלות ונתיבי אוויר, כמו גם לתחנות וטרמינלים כמו שדות תעופה, נמלים, תחנות רכבת ותחנות אוטובוס. כלי הרכב משתמשים בתשתית על מנת להגיע למחוז חפצם, כאשר כלי רכב בקרקע נוסעים על פסי רכבת או כבישים, וכלי רכב בים ובאוויר נוסעים על נתיבי אוויר ומים, וחונים בנמלים. המונח הכוונה בהקשר של תחבורה מתייחס לרמזורים, שלטים, תמרורים, סמנורים (ברכבות) ועוד. באופן כללי, תכנון ועיצוב התשתית הוא חלק מהנדסה אזרחית ותכנון עירוני. תכנון ועיצוב כלי הרכב הוא תחום בהנדסה מכנית, או בתתי תחומים כמו הנדסת חלל-אוויר (תחום העוסק בבניית והנדסת כלי רכב הטסים בים או בחלל). ההכוונה היא בדרך כלל תחום פרטי לתחבורה, אולם היא יכולה להכלל בתכנון מערכות.

נושאים משניים ורלוונטיים לתחבורה

נושאים משניים

- תחבורה אווירית
- תחבורה ימית
- תחבורה באמצעות בעלי חיים
- תחבורה באמצעות בני אדם
- תחבורה היברידית
- תחבורה חללית
- תחבורה מסילתית
- תחבורה עתידנית
- תחבורה ציבורית
- יוממות
- תחבורה עירונית
- רכבת
- רכבת מהירה
- רכבת פרברית
- תחבורה בת קיימא

נושאים רלוונטיים אחרים

- הובלה
- טכנולוגיה
- תנועה
- תקשורת
- תקשורת נתונים (תחבורת נתונים)
- גאוגרפיה עירונית
- ja:交通 ko:교통 simple:Transport th:การขนส่ง

סירה

סירה (boat) היא כלי שיט קטן וללא סיפון. תקנות משרד התחבורה (רשות הספנות והנמלים) מגדירות סירה ככלי שיט שאורכו אינו עולה על 7 מטרים, אשר מונע בכוח מנוע, מפרשים או משוטים. לעתים משתמשים בשם סירה לציון כלי שיט קטן בעל סיפון, כמו למשל "סירת נתב" (pilot boat) בנמל. סירות נועדו לשיט במימי החופים, בנהרות, באגמים, בנמלים ובנתיבי מים פנימיים, אך לא בים הפתוח. הן משמשות בעיקר לספורט, לפנאי ולדיג, אך לעתים גם להובלת מטענים ואנשים למרחקים קצרים מאוד.

סוגי סירות

- קאנו
- סירת נצרים
- סירה מהירה
- סירת משוטים
- סירת מפרש
- סירת מנוע
- סירת גומי קטגוריה:כלי שיט ja:船 simple:Boat

ארמון

ארמון הינו, או היה בעבר, מקום המגורים העיקרי של המלך ושל בני משפחת המלוכה, והיווה מרכז כוח שלטוני בשילטון המונרכי. הישוב שבו נמצא הארמון נחשב בדרך כלל כבעל חשיבות בממלכה או באימפריה. עם זאת, ארמונות רבים הוסבו במהלך השנים לשימושים אחרים, לדוגמה לבתי פרלמנט ולמוזיאונים. השימוש במילה פאלאס (באנגלית "Palace") לתיאור המגורים המלכותיים מגיע מאחת משבע הגבעות ברומא, גבעת הפאלאטין (Palatine Hill), שם ישב מרכז הכוח השלטוני הראשוני של האימפריה הרומית, בתחילת ימיה. מקור המילה "ארמון" בשפה העברית אינו ברור, והיא אינה מבוססת על שורש ידוע בשפה העברית. המילה אינה מופיעה כלל בתורה, ותחילת השימוש בה בתנ"ך הוא רק בספר מלכים ובהמשך בספרי הנביאים. בממלכות ישראל ויהודה בתקופה העתיקה, היה ארמון המלך חלק מהמערך השלטוני, ואחד הארמונות שנמצאו שרידיו הוא ארמונו המשוער של דוד המלך, כפי הנראה שליט ממלכת יהודה, בעיר דוד.

קישורים חיצוניים

- [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3124852,00.html על ארמון דוד, בחפירות עיר דוד,] מאת שלי פז, אתר "ynet מדע וטבע" קטגוריה:מבנים
- ko:궁전 ja:宮殿

גשר

גשר הינו מבנה הנדסי שמטרתו לאפשר מעבר בטוח של אנשים, כלי רכב, רכבות או ספינות מעל כל מכשול העלול לחסום את הדרך כגון: דרכים, מסילות רכבת, נהר, ערוץ, עמק או כל מכשול פיזי אחר.

היסטוריה

עמק הגשרים הראשונים היו ככל הנראה בולי עץ שהונחו בשורה בתוך הנהר על מנת לאפשר חצייה בטוחה. בהמשך, ככל הנראה הוחלף השימוש בבולי עץ לגושי אבן. צורת הקשת לגשר באה לידי שימוש באיפריה הרומית (גשרים רומים אלו ואמות מים מאותה תקופה המזכירות בתכנונם את הגשרים עדיין קיימים במקומות רבים אשר היו תחת שלטון רומי). כמו כן השתמשו הרומאים במלט, שהפחית את המשתנים שבחוזק האבן הטבעית. השימוש בלבנים וטיח לצורך בניית גשרים גבר לאחר נפילת האימפריה הרומית ואובדן הטכנולוגיה לייצור מלט. במהלך המאה ה-18 בוצעו חידושים רבים בתחום העיצוב של גשרי עץ, במיוחד על ידי הנס אוליך ויוהנס גרובנמן (Hans Ulrich and Johannes Grubenmann) ואחרים. המהפכה התעשייתית הובילה להתפתחות גם בתחום בניית גשרים כשהשימוש במערכות תמיכה מבוססות ברזל הפך נפוץ והוביל לבניית גשרים גדולים הרבה יותר מהמוכר קודם. אולם לברזל לא הייתה הגמישות הדרושה לצורך בניית גשרים המסוגלים לשאת משאות כבדים. עם התפתחות הפלדה, בעלת הגמישות הרבה הרבה יותר, נבנו גשרים גדולים יותר זאת בהשראת גוסטב אייפל, המתכנן של מגדל אייפל, שהביא רעיונות הנדסיים חדשנים אלה לידי שימוש.

ראו גם

גשרים - רשימה של גשרים חשובים בעולם.

קישורים חיצוניים

- [http://www.amalnet.k12.il/sites/bridges/ טכנולוגיות בניה - גשרים], באתר "עמלנט".
- ja:橋 ko:다리 ms:Jambatan simple:Bridge

שייקספיר

ויליאם שייקספיר (הוטבל ב-26 באפריל 1564 – מת ב-23 באפריל 1616), מחזאי ומשורר אנגלי. שייקספיר נחשב לאחד מגדולי הכותבים בשפה האנגלית ובתרבות המערב, כמו גם לאחד הדרמטורגים הגדולים שפעלו אי פעם. שייקספיר כתב את מחזותיו בין 1586 ל-1616, למרות שהכרונולוגיה המדויקת של המחזות אינה ודאית. שייקספיר נמנה עם המחזאים המעטים שהצטיינו הן בכתיבת קומדיות והן בכתיבת טרגדיות. מחזותיו משלבים אפיון מעמיק של הדמויות, גדולה פואטית ועומק פילוסופי, ומעולם לא איבדו את כוח המשיכה כלפי קהל צופי התיאטרון. עבודותיו של שייקספיר תורגמו כמעט לכל שפה קיימת, ומחזותיו ממשיכים להיות מוצגים על במות בכל העולם. בנוסף לכך מצויים ציטוטים מיצירתו בשימוש יום יומי, בכל שפות העולם ובתרבויות רבות. במהלך השנים רבים העלו השערות באשר לחייו, ואף באשר לעצם זהותו ככותב המחזות המיוחסים לו, כמו גם על נטייתו המינית. נטייתו המינית

חייו

חייו המוקדמים

שייקספיר נולד בעיירה סטרטפורד אפון אייבון במחוז ווריקשייר באנגליה, באפריל 1564, בנו של ג'ון שייקספיר, סוחר מצליח, ומרי ארדן, בת לאיש האצולה הכפרית. הטבלתו לנצרות מתועדת ל-26 באפריל באותה השנה. בשל העובדה כי באותה העת נהוג היה להטביל את התינוקות בעודם בני ימים ספורים, נהוג לקבוע את ה-23 באפריל כיום הולדתו. תאריך זה הינו אף יום מותו, 52 שנים לאחר מכן. כבנו של דמות בולטת בכפר, שייקספיר הורשה ללמוד בבית הספר בעיירה, שם קיבל חינוך כנהוג באותם הימים, ולמד את עיקרי דקדוק השפה הלטינית. בגיל 18 נישא לאן האתאווי, אשר הייתה אז בת 26. תיעוד של הנישואין, שנערכו ב-28 בנובמבר 1582 מראה כי שני עדים העידו כי אין כל מניעה לנישואין אלו. נראה כי היה דוחק בארגון הנישואין, וכי אן הייתה אז בהריון זה כשלושה חודשים. לאחר נישואיו כמעט לא תועדה פעילות כלשהי של שייקספיר עד שהגיע, מספר שנים לאחר מכן, בתחילת שנות התשעים של המאה ה-16 לזירה התיאטרונית בלונדון. שנים אלו ידועות כ"שנים האבודות" של שייקספיר, משום שלא ידוע ממה התפרנס, ומדוע עזב את סטרטפורד. ב-26 במאי 1583 הוטבלה בתו הראשונה, סוזנה, בסטרטפורד. בן בשם המנט ובת בשם ג'ודית הוטבלו בסטרטפורד ב-2 בפברואר 1585.

לונדון והקריירה התיאטרלית

בשנת 1592 היה שייקספיר למחזאי בלונדון. בערך בתקופה זו צבר מוניטין שהספיקו לבן התקופה, המחזאי רוברט גרין לגנותו כ"עורב זה מקרוב בא, המתהדר בנוצות לא לו". בנוסף להיותו מחזאי, היה שייקספיר גם שחקן, ואף בעלים של חלק בקבוצת תיאטרון שכונתה "אנשי הלורד צ'מברליין", אשר קיבלה את שמה מהנדבן האריסטוקרטי שמימן את פעילותה, הלורד צ'מברליין (תואר לנושא תפקיד במשק ביתה של המלכה). לאחר מותה של אליזבת הראשונה והכתרתו של ג'יימס הראשון, בשנת 1603, אימץ המלך החדש את קבוצת התיאטרון, והיא כונתה "אנשי המלך". ב-1596 מת בנו של שייקספיר, המנט. כמה חוקרים סבורים כי אירוע זה שימש כהשראה לכתיבת אחת הטרגדיות העמוקות ביותר שיצר שייקספיר, הטרגדיה של המלט, נסיך דנמרק. אחרים סבורים כי הרקע לטרגדיה הינו מות אביו של שייקספיר, או כליאת מיטיבו, הלורד סאות'המפטון, אשר שניהם אירעו בשנת 1601 שבה כפי הנראה נכתב המחזה. רשימת שחקנים שערך המחזאי בן ג'ונסון בשנת 1598 כוללת את שמו של שייקספיר. מתקופה זו קיים עושר של מסמכים משפטיים המראים כי שייקספיר התעשר דיו על מנת לרכוש נכסי דלא ניידי ברובע בלאקפריארס המסחרי של לונדון, ולהיות לבעליו של הבית השני בגודלו בעיירת הולדתו, סטרטפורד.

שנותיו המאוחרות

נכסי דלא ניידי שני מחזותיו האחרונים של שייקספיר נכתבו בשנת 1613, ולאחריהם נראה כי פרש לעיר הולדתו. הוא מת ב-23 באפריל 1616, בגיל 52. הוא נותר נשוי לאן עד מותו, והותיר אחריו את שתי בנותיו, סוזנה וג'ודית. ידוע כי סוזנה נישאה לרופא בשם ג'ון הול, אך לא ידוע על צאצאים ישירים של שייקספיר החיים כיום. שייקספיר קבור בכנסייה בעיר הולדתו סטרטפורד. פסלו קבוע בקיר הכנסייה, ומתאר אותו כשהוא שקוע במלאכת הכתיבה. מדי שנה, ביום הולדתו, מוחלפת הנוצה שביד הפסל.

יצירתו

המחזות

כמה ממחזותיו של שייקספיר נחשבים בעיני רבים למחזות הגדולים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית ובתרבות המערב. מחזותיו כוללים טרגדיות, מחזות היסטוריים וקומדיות, והם תורגמו כמעט לכל שפה משפות העולם, ומוצגים ברציפות על במות ברחבי העולם. כנהוג בתקופתו, ביסס שייקספיר רבים ממחזותיו על יצירותיהם של מחזאים אחרים ומיחזר סיפורים היסטוריים ידועים. כך, למשל, המלט (בערך 1601) הוא קרוב לוודאי עיבוד למחזה קדום יותר, אשר אבד, והמלך ליר הינו עיבוד למחזה בשם דומה. מחזותיו ההיסטוריים נשענים על מקורות היסטוריים שהיו מוכרים לבני התקופה, ככתבי ההיסטוריון פלוטארכוס אשר תורגמו לאנגלית בידי סיר תומס נורת' בשנת 1579, וה"כרוניקה" של מלכי אנגליה שכתב היסטוריון בשם רפאל הולינשד בשנת 1587. את מחזותיו ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות על פי סגנונם. הקומדיות והמחזות ההיסטוריים המוקדמים שלו, כחלום ליל קיץ, תקופת הביניים הכוללת טרגדיות כהמלט, המלך ליר ומקבת, והרומנסות המאוחרות כאגדת חורף והסערה. המחזות המוקדמים הינם קלילים יותר, בעוד שתקופת הביניים נוטה לקדרות, והמחזות שנכתבו בתקופה זו מתייחסים לנושאים כבדים כבגידה, רצח, תשוקה, התאווה לכוח ואגוטיזם. בניגוד לכך, הרומנסות המאוחרות שלו עוסקות בגאולה, והינן בעלות סוף טוב, המגיע לעיתים תוך שימוש באמצעים קסומים ואלמנטים פנטסטיים. הגבולות בין שלוש התקופות אינם חדים וברורים. כמה מכתבי שייקספיר הופיעו במהדורות פוליו וקוורטו, אך רובם נותרו בלתי מודפסים עד לשנת 1623 כאשר יצאה מהדורת פוליו של כתביו לאחר מותו. החלוקה המסורתית של מחזותיו לטרגדיות, קומדיות, ומחזות היסטוריים החלה במהדורה זו. עם זאת, מבקרים מודרניים מכנים כמה ממחזותיו "מחזות בעייתיים" מכיוון שאינם משתייכים בבירור לאחת הקטגוריות, ופורצים את גבולות הסוגה אליה הם אמורים להשתייך. מבקרים אלו הם המתייחסים לקומדיות המאוחרות כ"רומנסות". ישנה מחלוקת בדבר התיארוך המדויק של המחזות. בנוסף לכך, העובדה כי בימי חייו לא פרסם שייקספיר מהדורה מוסמכת של כתביו, יוצרת בעיות טקסטואליות, ושוני בין גרסאות שונות. כתוצאה מכך, הקושי לוודא מהו שאכן נכתב בידי שייקספיר הפך למקור דאגתם העיקרית של המוציאים לאור של כתביו במהדורות מודרניות. שגיאות דפוס, אי הבנות, וטעויות שונות גורמות לאי-ודאות, שאליה מתווסף השוני שחל מתקופתו של שייקספיר באיות השפה האנגלית. בתקופתו של שייקספיר היו נהוגות מספר צורות של איות באשר למילים מסוימות, כאשר כיום הנטייה הינה לאיות סטנדרטי. כיום מניחים כי מחזותיו עובדו על ידו שוב ושוב בימי חייו, ומכאן נובע חלק מן השוני בין הגרסאות למחזותיו.

הסונטות

הסונטות של שייקספיר הן אוסף של 154 שירים העוסקים בנושאים כאהבה, יופי, פוליטיקה, והיות האדם בן תמותה. כולן פרט לשתיים הופיעו במהדורה משנת 1609 שנקראה "הסונטות של שייקספיר". שתיים מן הסונטות פורסמו בקובץ משנת 1599 שנקרא "הצליין רב הרגש" (The Passionate Pilgrim). התנאים שהביאו לפרסום הסונטות אינם ברורים. מהדורת 1609 מוקדשת ל"מר וו. ה." אשר מתואר כ"נמען היחיד" של הסונטות, על ידי המוציא לאור תומס ת'ורפ. לא ברור מי היה איש זה, ולמרות שקיימות תאוריות רבות בעניין זה, לא ברור אף אם שייקספיר אישר את הוצאתן לאור של הסונטות. ייתכן כי אלו נכתבו במהלך מספר שנים.

שירים נוספים

בנוסף לסונטות, כתב שייקספיר מספר שירים נוספים, ארוכים יותר, "ונוס ואדוניס", "האונס של לוקרציה", ו"תלונת האוהבים". נראה כי שירים אלו נכתבו על מנת לזכות בחסדו של פטרון עשיר, כמנהג התקופה, או שמא היו התוצאה של יחסי פטרונות. "האונס של לוקרציה" ו"ונוס ואדוניס" הוקדשו לפטרונו של שייקספיר, הלורד סאות'המפטון. בנוסף לאלו כתב שייקספיר שיר קצר בשם "הפניקס והצב".

סגנון

לא ניתן להפריז בהשפעתו של שייקספיר על התיאטרון המודרני. שייקספיר יצר כמה מן המחזות הנערצים ביותר בתרבות המערב, אך גם שינה את הדרך שבה מתייחס הקהל אל התיאטרון. שייקספיר הרחיב מאוד את הציפיות שיש לקהל מתיאטרון. לאחריו נקבעו סטנדרטים חדשים בנוגע לאפיון הדמויות, העלילה, רמתה של השפה והעומק המחשבתי במחזאות. אמנותו של שייקספיר שינתה את האפיון של התיאטרון, והביאה לכך שגם אינטלקטואלים יוכלו ליהנות ממנו, מעבר להיותו כלי לבידור עממי המוני. התיאטרון עבר שינוי כאשר הגיע שייקספיר לראשונה ללונדון, כפי הנראה בסוף שנות השמונים של המאה ה-16. לפני תקופה זו הצורות הנפוצות של בידור המוני עממי היו "מחזות המוסר". במחזות אלו השתלבה הצדקנות הדתית עם הפארסה וקומדיית הסלפסטיק. היו אלו משלים שבהם הדמויות היו האנשה של תכונות מוסריות, ושימשו כדי להביע את יתרונות החיים על פי הדת, כאשר הגיבור יבחר תמיד, באופן בלתי נמנע, בחיים דתיים ומוסריים על פני האפשרויות האחרות. הדמויות והעלילה היו סמליות ולא ריאליסטיות. יש להניח כי כנער, נחשף שייקספיר לסוג זה של מחזות (ולסוגים הקרובים אליו "מחזה המיסתורין" ו"מחזה הנס"). בידור ברמה גבוהה יותר הוצג במסגרת האוניברסיטאות אשר העלו את מחזותיהם של הקלסיקונים ומחזות בהשפעתם, לרוב בשפה הלטינית. מחזות אלו הדגישו את הדיאלוג הפואטי, אך נטו לארכנות יתר על חשבון התנועה הבימתית וזרימת העלילה. בסוף המאה ה-16 דעכה הפופולריות של מחזות המוסר והמחזות האקדמיים, כאשר הרנסנס האנגלי החל את השפעתו, שהביאה למהפכה בתיאטרון. מחזאים כתומס קיד וכריסטופר מרלו החלו לשנות את פני התיאטרון. מחזותיהם עירבו אלמנטים ממחזה המוסר, ביחד עם המחזה האקדמי ליצירת צורה חדשה וחילונית של מחזה. בדרמה החדשה היו הגדולה הפואטית והעומק הפילוסופי של המחזה האקדמי, שצורפו לעממיות של מחזה המוסר. עם זאת, הייתה הדרמה החדשה לרוב בעלת משמעות מורכבת, ועמומה מבחינה מוסרית. את המחזאים החדשים לא עניינו המשלים המוסריים של קודמיהם. שייקספיר הושפע מסגנון חדש זה, והביא את השינויים הללו לרמה חדשה. שייקספיר יצר מחזות אשר לא התבססו רק על הרמה הרגשית, ועל הקשר הרגשי עם הקהל, אלא חקרו ודנו לעומק באלמנטים האנושיים הבסיסיים, ובמשמעות השאלה מה פרוש הדבר להיות בן אנוש, במידה שאיש מלפניו (וגם לאחריו) בשדה המחזאות לא הגיע אליה.

מוניטין

המוניטין של שייקספיר אך גדל במשך הזמן, וכיום מעריכים אותו הרבה מעבר למידה שבה הוערך בזמנו. בימי חייו, וזמן קצר לאחר מותו, היה שייקספיר מחזאי מוערך, אך לא נחשב למשורר העילאי של תקופתו. הוא נכלל בכמה רשימות מזמנו של משוררים מובילים, אך לא נחשב כמי שכתב ברמתם של אדמונד ספנסר או פיליפ סידני. לאחר תקופת "הרפובליקה האנגלית" בין 1642 ל-1660 של אוליבר קרומוול, שבה נאסרה העלאת המחזות על במה (בשל הפוריטניות הדתית של המשטר), החלה תקופת הרסטורציה, שהביאה פריחה לתיאטרון. התיאטרון בתקופה זו נשען על יצירות מתקופת שייקספיר, לצדם של אחרים כבן ג'ונסון. בסוף המאה ה-17 החל שייקספיר להיחשב כמחזאי העילאי בשפה האנגלית. בתחילה התבסס מוניטין זה על כישוריו כמחזאי דרמטי, שנבחנו באמות מידה של המילה הכתובה, ולא על במת התיאטרון. בתחילת המאה ה-19 הפך שייקספיר ל"שובר קופות" והגיע לשיאים של פופולריות תיאטרלית ותהילה. בתקופה זו הפקות תיאטרליות של שייקספיר סיפקו מחזה ראווה ומלודרמה להמונים, והיו מאוד פופולריות בקרב המבקרים הרומנטים כסמואל טיילור קולרידג', אשר העלו את הערצתו של שייקספיר לרמה של עבודת אלילים כמעט, ברוח המיתוס הרומנטי של "היוצר הגאון". הלאומיות הבריטית של אמצע המאה ה-19 והתקופה הוויקטוריאנית, העלתה את שייקספיר על נס כסמל לגאווה אנגלית, עבור האימפריה הבריטית כולה. כמובן שצורות אלו של הערצה הביאו לתגובת נגד. במאה ה-21 רוב דוברי האנגלית נתקלים בשייקספיר בבית הספר בצעירותם, ולעיתים מתייחסים לכתיבתו בשעמום ובאי הבנה. בה בעת מחזותיו של שייקספיר מועלים על הבמות יותר מיצירות כל יוצר אחר, ולעיתים קרובות זוכים לעיבוד קולנועי.

שייקספיר והיהודים

שייקספיר פעל בתקופה שבה היהודים לא חיו בבריטניה זה מאות בשנים. היה זה המלך אדוארד הראשון אשר גירש את היהודים מן האי בשנת 1290, לאחר היסטוריה קצרה ועקובה מדם של הנוכחות היהודית באי בימי הביניים שכללה עלילות דם ופרעות. היה זה אוליבר קרומוול אשר השיב את היהודים אל האי, עשרות שנים לאחר מותו של שייקספיר. יש להניח כי שייקספיר לא ראה יהודי מימיו. עם זאת, בשנת 1594 נשפט והוצא להורג באופן פומבי מומר פורטוגזי בשם רודריגו לופז, אשר שימש כרופאה של המלכה אליזבת והסתבך בקשר לרציחתה. משפטו של לופז זכה לפרסום רב, ואלמנט מכריע במשפט זה הייתה עובדת יהדותו של לופז, אשר שימשה כנגדו. מעט הידע שהיה לשייקספיר על היהדות והיהודים, נבע, כפי הנראה, ממשפטו של לופז. בשנת 1589, עוד בטרם משפטו של לופז, כתב המחזאי המוביל בתקופה, כריסטופר מרלו, את המחזה האנטישמי המחריד "היהודי ממלטה" המציג את היהודי כדמון שכל מטרתו להזיק ולהרע. אין לדעת אם שייקספיר החל להתעניין בנושא בעקבות המחזה של מרלו, שבו ראה בן תחרות (ויש האומרים כי היה זה מרלו אשר כתב, למעשה את מחזותיו) או בעקבות משפטו של לופז, אך בשנת 1597 העלה שייקספיר לראשונה את המחזה "הסוחר מוונציה" המתייחס אל היהדות ואל היהודים. המחזה נגוע באנטישמיות של התקופה, ובמיוחד דמותו של שיילוק הינה דמות של אדם צמא דם, אשר לא רק שהינו שואף להתעשר על חשבון הנוצרים, אלא גם להשמידם בפועל. המחזה נסוב סביב התחייבותו של נוצרי בשם אנטוניו לערוב לחובו לשיילוק בליטרת בשר מגופו, וסביב דרישתו של שיילוק לגבות את ליטרת הבשר בפועל ממש. עם זאת, מעבר לאנטישמיות האנדמית לתקופתה, יש הרואים במחזה הצהרה הומאנית של שייקספיר, המתעלה על הדעות של בני זמנו. אלו מתייחסים למונולוג של שיילוק, "האין ליהודי עיניים", בו שם שייקספיר בפיו של שיילוק את המילים הבאות:

:”Hath not the Jew eyes? Hath not the Jew hands, organs, dimensions, senses, affections, passions; fed with the same food, hurt with the same weapons, subject to the same diseases, healed by the same means, warmed and cooled by the same winter and summer, as a Christian is? If you prick us, do we not bleed? If you tickle us, do we not laugh? If you poison us, Shall we not die?”

:: (הסוחר מוונציה, מערכה שלישית, תמונה ראשונה). במילים אלו מתבטאת גדולתו ההומאנית של שייקספיר. שלא כמרלו, אשר היהודי שלו הוא כולו פרי דמוני של אנטישמיות רצחנית, היהודי של שייקספיר הוא דמות מורכבת, בעלת צדדים אנושיים, דבר המאפשר להעלות את "הסוחר מוונציה" על הבמות אף בימינו, ואף במדינת ישראל.

שייקספיר והקורא העברי

מרבית מחזותיו של שייקספיר תורגמו לעברית. ידועים תרגומיו המוקדמים של יצחק סלקינסון מסוף המאה ה-19 בהם נקראו "רומיאו ויוליה" - "רם ויעל" ו"אותלו" נקרא "איתיאל הכושי". עם חלוף השנים נתנו גדולי המתרגמים, הסופרים והמשוררים בעברית את תרומתם לתרגום שייקספיר. בין היתר ידוע תרגומו של חיים נחמן ביאליק למחזה "יוליוס קיסר", וכן תרגומיהם של אברהם שלונסקי ("הלילה השנים עשר", "המלט", "המלך ליר"), ונתן אלתרמן ("נשי וינדזור העליזות", "יוליוס קיסר", "אותלו"). רפאל אליעז, אברהם עוז וט. כרמי תירגמו מחזות רבים של שייקספיר. כן ידועים תרגומיו של ניסים אלוני ("הנשים העליזות מוינדזור", "אותלו") ואף דוד אבידן ("המלט"). כיום נמנים עם מתרגמיו של שייקספיר המשורר מאיר ויזלטיר, הפזמונאי דן אלמגור, המשורר דורי פרנס, וכן שמעון זנדבנק אשר תרגם אף את הסונטות. תרגומים מן הזמן האחרון, ובמיוחד תרגומיהם של אלמגור ופרנס ניסו לקרב את שייקספיר ללשון הדיבור העכשווית בעברית.

שייקספיר על הבמה העברית

כל תיאטרון רפרטוארי בישראל מתגאה בהעלאת מחזותיו של שייקספיר. המחזות מועלים על ידי טובי השחקנים, ובמאים רבים התמחו בהעלאתם ובהעברתם לצופה העברי. ראשון המחזות שהועלו על הבמה היה "הלילה השנים עשר" בתרגום שאול טשרניחובסקי, אשר העלה תיאטרון הבימה בשנת 1930. משנותיו הראשונות של התיאטרון זכורה הופעתה של חנה רובינא כ"ליידי מקבת" (הועלה בשנת 1954 בתרגום אפרים ברוידא). והופעתו של אהרון מסקין בתפקיד המלך ליר בשנת 1955. עם השנים העלתה הבימה מחזות רבים מאת שייקספיר. הופעתה האחרונה של רובינא עלי במות הייתה כ"דוכסית מיורק" במחזה "ריצ'רד השלישי" בשנת 1976 בתיאטרון הבימה. כן זכור המחזה "אותלו" בגירסתו של ניסים אלוני ובבימויו של גדליה בסר משנת 1992. האוהל העלה מספר מחזות שייקספיריים. בזיכרון הקהל נחרטה הופעתו הקומית של מאיר מרגלית כ"פאלסטף" ב"נשי וינדזור העליזות" בתרגום נתן אלתרמן בשנת 1946, ובשנת 1957. הקאמרי הינו בעל מסורת עשירה בהעלאת מחזותיו של שייקספיר החל מן ההצגה "כטוב בעיניכם" שהעלה בשנת 1955 ועד ימינו אנו. כן זכורה גירסתו של החאן ל"אגדת חורף" משנת 1983, ומשחקו של דורון תבורי בהצגה "המלט" בתיאטרון חיפה".

השערות אודות שייקספיר

זהותו של שייקספיר

במהלך השנים, דמויות כוולט ויטמן, מרק טוויין, הנרי ג'יימס וזיגמונד פרויד הביעו את חוסר אמונתם בכך שהאיש הפשוט מהעיירה הכפרית סטרטפורד שעל הנהר אייבון יצר את העבודות המיוחסות לו, המראות ידע נרחב בתרבות העולם, במדינות זרות, בהיסטוריה של בריטניה ושל העולם, ובשפות כלטינית ויוונית, הרבה מעבר למה שניתן להניח שקיבל תלמיד של בית ספר כפרי בזמנו של שייקספיר. טענות אלו טיבן שהן נשענות על תאוריית קשר על מנת להסביר את היעדר הראיות הישירות לעניין זהותו של שייקספיר, על אף שיש ממקדמי תאוריות אלו המראים על פערים ראייתיים בתיעוד ההיסטורי המקובל. רוב המלומדים אינם מתייחסים לטענות אלו כמבוססות, ומייחסים את הרקע להן לנדירותם ועמימותם של הרשומות ההיסטוריות מתקופה זו. אדוארד דה וור, הרוזן מאוקספורד, אציל אנגלי וידידה של המלכה אליזבת הראשונה, היה למועמד העיקרי להיות האיש שכתב את מחזותיו של שייקספיר, החל משנות העשרים של המאה ה-17. התומכים בהשערה זו מצביעים על זהות בין אירועים בחיי הרוזן ובין אירועים המופיעים במחזות ובסונטות שכתב שייקספיר. הבעיה העיקרית בתאוריה זו היא כי רבים מן המחזות נכתבו לאחר מותו של הרוזן מאוקספורד. כריסטופר מרלו הינו מועמד נוסף, ואנשי תיאורית הקשר טוענים כי מותו של מרלו בתיגרה בבית מרזח זוייף וכי מסיבות שונות העדיף מרלו להיעלם, ולהמשיך את כתיבתו בשם "ויליאם שייקספיר". שאלה העולה בחוגים אקדמיים רציניים הינה האם אכן היה זה שייקספיר שכתב כל מילה ממחזותיו, בהינתן העובדה כי המחזאים בתקופתו עבדו לעיתים במשותף. עבודה רבה מושקעת בניסיון לוודא כי היה זה שייקספיר אשר יצר את מחזותיו ואת הסונטות שלו, כמו גם לנסות ולגלות את עקבותיו של שייקספיר בעבודתם של אחרים בתקופתו.

מיניות

שאלות רבות עולות באשר למיניותו של שייקספיר, בהתחשב בתוכן של מחזותיו ושל הסונטות שלו. יש המשערים כי היה בי-סקסואל. בתקופה האליזבתנית המונח הומוסקסואל באופן המוכר לנו כיום היה חסר משמעות. מונחים כ"הומוסקסואל" ו"בי סקסואל" התגבשו רק בתקופה מאוחרת יותר, בעוד ש"מעשה סדום" נחשב לעבירה בתקופת שייקספיר, והלקסיקון האליזבתני לא כלל ביטוי לאדם הנמשך לגברים בלבד. עם זאת רבים מן המשוררים והיוצרים בתקופה זו התבטאו כלפי גברים אחרים בנימה רגשית עזה בהרבה מן המקובל כיום. למרות שעשרים ושש מן הסונטות של שייקספיר הינם שירי אהבה המוקדשים ל"גבירה הכהה", מאה עשרים ושישה הינם שירים המוקדשים לאדם הידוע כ"אדון הבהיר". הנימה המאוהבת של קבוצת השירים האחרונה, המתמקדת ביופיו של האדם הצעיר, התפרשה כראייה לבי-סקסואליות של שייקספיר, למרות שיש המייחסים זאת לידידות שבין השניים, ולא לאהבה מינית. הסבר אחר הינו כי השירים אינם אוטוביוגרפיים, כי אם דמיוניים, כך שה"דובר" בשירים אינו ניתן לזיהוי ברור עם שייקספיר עצמו. למרות פירושים אלטרנטיביים אלו, רבים הקוראים אשר לא קיבלו אותם והעדיפו להבין את השירים כפשוטם, כמבטאים אהבה רגשית ומינית לגבר צעיר. יש המוצאים רגשות דומים במחזותיו של שייקספיר. הדוגמה המצוטטת ביותר היא מקומדיות כ"לילה השנים-עשר" ו"כטוב בעיניכם", הכוללות סיטואציות מסוימות שבהן מתחזה נערה לנער, (מכשיר עלילתי שניצל את העובדה כי בזמנו של שייקספיר שיחקו נערים צעירים את תפקידי הנשים), אמנם ניתנות לפירוש כסצינות הטרוסקסואליות, אך הסיטואציה הבימתית של גברים המתנשקים על הבמה ודאי הייתה בעלת משמעות לבעלי הנטיות ההומוסקסואליות באותה התקופה. בעוד שאחרים בתקופה זו השתמשו במכשיר עלילתי זה, נראה כי לשייקספיר הייתה אליו הערכה מיוחדת, והוא השתמש בו בחמישה ממחזותיו.

מחזותיו של שייקספיר

קישורים חיצוניים

- [http://www.pitgam.net/search.php?cata=sayer&data=%E5%E9%EC%E9%E0%ED%20%F9%E9%E9%F7%F1%F4%E9%F8 ציטוטים מפורסמים של ויליאם שייקספיר], באתר "בין המרכאות"
- [http://www.opensourceshakespeare.org כל עבודותיו של שייקספיר]
- [http://www.bl.uk/treasures/shakespeare/homepage.html הספריה הבריטית - 93 העותקים המקוריים בקוארטו]
- [http://www.shakespeare-literature.com יצירותיו של שייקספיר - כולל אינדקס וניתן לחיפוש]
- [http://digital.library.wisc.edu/1711.dl/IllusShake שייקספיר המאוייר]
- יהודה בלו, [http://www.notes.co.il/ben-hateva/13919.asp מי באמת חיבר את מחזותיו של ו'יליאם שייקספיר] מתוך "רשימות מן התיבה הלבנה". שייקספיר, ויליאם שייקספיר, ויליאם שייקספיר, ויליאם
- ja:ウィリアム・シェイクスピア ko:윌리엄 셰익스피어 ms:William Shakespeare simple:William Shakespeare th:วิลเลียม เชกสเปียร์

אטילה ההוני

אטילה ההוני (453 - 406) היה מלכם האחרון של ההונים, ששלט במשך 19 שנים על אימפריה אירופאית עצומה - גבולותיה נמתחו מנהר הריין שבמרכז אירופה עד לים כספי ומנהר הדנובה עד לים הבלטי. מרכז שלטונו של אטילה היה בפאנוניה (בשטח הונגריה כיום) והוא נחשב לאחד האויבים הגדולים של האימפריה הרומית.
על אף שלאחר מותו קרסה האימפריה ההונית ולא הותירה אחריה מורשת ראויה לשמה, נותר אטילה דמות אגדית בהיסטוריה האירופאית, והוא נזכר בסיפורי עם רבים כהתגלמות הרוע והאכזריות.

ילדות מוקדמת (406-433 לספירה)

אטילה נולד בשנת 406 לספירה לשבט ההונים אשר היה בנוי מקבוצות פנימיות אשר היו מסוכסכות אחת עם השנייה. בתקופת טרם הגעתו של אטילה לבגרות קבוצות הוניות מסוימות פלשו לעירו אך הוא עצמו הצליח לברוח. דודו,רואס מלך ההונים, הבחין בו מתהלך במדבר עם סוסו צמא למים והחליט לאמץ אותו עד לבגרותו. מאז, גדל אטילה והתחנך אצל דודו. לאחר שפגש אטילה במגיסטר מיליטום פלביוס אאטיוס, שוכנע להגיע לרומא כחלק מחליפת נסיכים בין האימפריה הרומית לאימפריה ההונית כאשר אטילה היה אמור להתחנך ברומא ואילו נסיך רומאי אמור היה ללמוד את דרך החיים ההוניים. בעת שהיתו ברומא למד אטילה מן הרומאים את שיטותיהם, ובילה יחד עם אאטיוס בחצר הקיסר ולנטיניוס השלישי.

שלטונו של אטילה ההוני (433-453 לספירה)

רומא בעוד אטילה חווה את חיי התענוגות של רומא, נמסרה לו ההודעה על מות דודו, ראוס מלך ההונים. נמסר לו גם כי אחיו, בלדה מנסה לתפוס את השלטון באימפריה ההונית. אטילה לא נשאר אדיש לשמע ההודעה, בשנת 433 לספירה הוא חזר לשבט ההונים לקחת את חלקו בירושה וחלק את שלטונו עם בלדה אחיו. 12 שנים מאוחר יותר לאחר מאבק עם אחיו, בלדה) על השלטון, מאבק במהלכו נהרג אחיו הפך אטילה לשליט הבלעדי של אימפריית ההונים בשנת 445 לספירה. ההונים היו נודעים בחיבתם לביזה ובמלחמתם אחד בשני. ההונים עד הופעתו של אטילה פלשו לאימפריה הרומית ואילצו את שליטי שני חלקי האימפריה הרומית להעלות מסים להונים, אך אטילה לא רצה עוד לעסוק בביזה, הוא לא היה מעוניין בכסף בלבד, אלא היה לו חזון ארוך טווח, הוא התעניין בהקמת אימפריה מאוחדת ופורחת, כפי שהקימו בעבר הרומאים. לאחר עליית אטילה לשלטון, נעשו על-ידו נסיונות לקדם את התרבות הרומאית אצל ההונים ולחקות אותה. אטילה נשא נשים רבות, וכן, בילה חיי תענוגות כמו אלו של הרומאים. בשנת 441 לספירה פלש אטילה לאימפריה הרומית המזרחית עקב אי עמידה בתשלום המסים הכבדים להונים וזרע הרס וחורבן באזורים שבין הים השחור לבין הים התיכון תוך שהוא מחריב עיר אחרי עיר, לא פלא שהמצביא ההוני חסר הרחמים זכה לכינוי "שוט האלוהים". תיאודוסיוס השני נכנע כמו מלכים של עמים רבים אחרים שנכנעו לשלטון ההונים, אך בירת האימפריה המזרחית, קונסטנטינופוליס, ניצלה מפני שכוחות אטילה שהתמחו בלחימת פרשים חסרו את הידע המספק להטלת מצור ממושך על עיר מבוצרת. לא במפתיע החליט תיאודוסיוס לאחר מכן לפייסו בכסף רב ולכרות עימו ברית רשמית והצבאות של הקיסר המזרחי תיאודוסיוס השני שלא הושמדו, חויבו להתגייס לצבא של אטילה. הצלחתו של אטילה במערכה במזרח עודדה אותו להתרחב מערבה. אולם היו שראו באטילה מושיע. הנסיכה הונוריה, אחותו של קיסר האימפריה הרומית המערבית, ולנטיניאן ה-3, שלחה לאטילה טבעת ובקשת עזרה ונישואין מכיוון שעמדה להשלח לגלות עקב קיום רומאן עם קצין מהחצר הקיסרית וחשד לנסיון לביצוע הפיכה ותפיסת השלטון. אטילה יידע את הרומאים כי הוא חושק לשאת את הונוריה לאישה ושהוא מצפה למחצית מהקיסרות הרומית המערבית כנדוניה. לאחר סירובם של הרומאים לדרישתו פלש אטילה, בראש כוח המורכב מהונים ואנשי שבטים גרמאניים שנכנעו לו בשנת 451 לספירה לגאליה שם התעמת בשדות הקטלאוניים שעל נהר מארן שבמרכז צרפת עם צבא ויזיגותי-רומאי מאוחד בהנהגת עמיתו משכבר פלביוס אאטיוס שהנחיל לאטילה את תבוסתו הראשונה. אך למרות תבוסתו, נקם אטילה את נקמתו שנה לאחר מכן תוך בזיזת כמה מערי איטליה, לב האימפריה הרומית המערבית. באופן מסורתי מספרים כי רומא ניצלה משום שהאפיפיור ליאו הראשון שכנע את אטילה להימנע מפלישה אליה אך סביר יותר להניח כי הוא שיחד אותו בכסף רב. אטילה תכנן מסע כיבושים נוסף לאיטליה, אך בטרם הספיק לערוך אותו נפטר באופן לא צפוי. בשנת 453 לספירה, במהלך אחת מחתונותיו שתה לשוכרה וכתוצאה מדימום באף נחנק מדמו שלו. עקב מותו של אטילה התפתחו שמועות כאילו אילדיקו, כלתו הטרייה של אטילה, הרעילה אותו בליל חתונתם אך סביר להניח שאלו הן אגדות בלבד ותו לא. ברומא נערכו תהלוכות חגיגיות לכבוד מותו של אטילה.

קישורים חיצוניים

- [http://www.snunit.k12.il/assassinations/atila.html מותו של אטילה] באתר סנונית. קטגוריה: הונים קטגוריה:שליטי ארצות ja:アッティラ ko:아틸라 ms:Atilla

ברברים

רפובליקה

רפובליקה, כל משטר שאין בו מלך או שליט עליון אחר בעל תואר אחר העובר בירושה. המילה מקורה מהביטוי הלטיני "res publica" שפירושו "ענייני הציבור" ומכאן משתמע כי רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור. אולם, רפובליקה אינה בהכרח גם דמוקרטיה (לדוגמא ברית המועצות), ודמוקרטיה יכולה להתפתח גם במסגרת של מונרכיה חוקתית (לדוגמא בריטניה הגדולה). עם זאת, רפובליקה מבוססת על ההכרה בריבונותם של אזרחיה, המוליכה לביטולן של זכויות יתר העוברות בירושה והתורמת להיווצרות משטר ייצוגי מסוג זה או אחר. בדרך כלל ברפובליקה ראש השלטון נבחר בידי הציבור והוא מכהן לתקופת זמן קצובה, שאחריה נערכות בחירות חדשות והוא יכול להיבחר מחדש או לפנות את מקומו לנבחר אחר. הרפובליקה העתיקה ביותר היא הרפובליקה הרומית ששלטה ברומא בין השנים 509 עד 44 לפני הספירה אולם יש טענות כי גם בתרבות האכדית היה קיים המושג. סן מרינו אחת המדינות הקטנות ביותר על פני כדור הארץ, רואה בעצמה את הרפובליקה העתיקה בעולם. היא נוסדה כבר בשנת 301 לספירה, והחוקה שלה - התקפה עד עצם היום הזה - נכתבה ב-1600 קטגוריה:ממשל ומדיניות ja:共和制

אירופה

אירופה, הינה יבשת היסטורית ותרבותית, ותת-יבשת גאוגרפית, המהווה את חלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה. בצפונה גובלת אירופה באוקיינוס הקרח הצפוני, במערבה - באוקיינוס האטלנטי, במזרחה - בהרי אורל ובים הכספי, ובדרומה - בים התיכון ובים השחור. במונחי שטח, אירופה, המשתרעת על כ10,600,000 קמ"ר, היא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקייניה בלבד). יחד עם זאת, אירופה היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אפריקה ואסיה). כשמינית מאוכלוסיית העולם, 799,466,000 נפשות (אומדן: 2003), מתגוררת ביבשת זו.

מקור השם

אסיה ישנן מספר גרסאות באשר למקור השם "אירופה". במיתולוגיה היוונית מוזכרת נסיכה פיניקית בשם אירופה, הנחטפת על ידי זאוס לאי כרתים; ואולם, אין זה סביר שאירופה המיתולוגית היא שהעניקה ליבשת את שמה, כיוון שאין במיתולוגיה שום אירוע הקושר אותה באופן חד משמעי ליבשת ו\או לתרבותה. בעבר שימש השם "אירופה" כינוי ליוון גופא, ואולם אחרי שנת 500 לפנה"ס קיבל השם משמעות כוללנית יותר. יש הגוזרים את מקור השם מיוונית, שם פירושו המילולי הוא "פנים (ops) רחבות (eurys)". אפשרות אחרת היא שמקור השם בלשונות השמיות (הנפוצות ברחבי המזרח התיכון). הטענה היא, כי "אירופה" הנה שיבוש לשוני של המלה "ערב" או "מערב": אירופה שוכנת ממערב למזרח התיכון, והיא, מבחינת תושביו, ארץ שקיעת החמה. על יסוד זהה, המילה הלטינית Euros פירושה "רוח מזרחית" בלטינית רוחות מזרחיות (רוחות הנושבות אל המערב) נקראות "Eurus".

היסטוריה

לאירופה היסטוריה ארוכה ועשירה, הרצופה בהישגים תרבותיים, כלכליים ואחרים, שראשיתה כבר בעידן האבן. מקובל לתארך את ערש התרבות הדמוקרטית המערבית לעידן יוון העתיקה; האימפריה הרומית, בתורה, חילקה את היבשת לאורך נהרות הריין והדנובה למשך מאות שנים. לאחר נפילת האימפריה הרומית נפתח פרק חדש בהיסטוריה האירופית, המאופיין בחוסר יציבות ובהיעדר ביטחון. תקופה זו, "עידן החשיכה" בפיהם של הוגי הרנסאנס או "ימי הביניים" בתפיסתם של אנשי עידן הנאורות ושל חוקרים מודרניים, קהילות נזיריות מבודדות באירלנד ובמקומות אחרים באירופה העתיקו, שחזרו ושמרו על ידע שנצבר עוד בתקופה הקלאסית. צמיחת המדינה הריכוזית במהלך המאות ה-15 וה-16, ובמקביל עליית הרנסאנס, שמו קץ לתקופה זו. במקומה נפתח עידן של תגליות, המצאות וצבירת ידע מדעי. המאה ה-15 חזתה גם בראשית הקולוניאליזם האירופי, כאשר פורטוגל, ואחריה ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד והממלכה המאוחדת, כוננו אימפריות קולוניאליות גדולות, שנשענו על מושבות עשירות באפריקה, אסיה ואמריקה. המהפכה התעשייתית, שראשיתה בבריטניה בסוף המאה ה-18, חוללה שינויים משמעותיים ביבשת, שהתבטאו בשגשוג גובר ובעלייה ניכרת בגודל האוכלוסיה, אך גם בזעזוע המבנה החברתי-כלכלי המסורתי. מדינות אירופיות רבות קמו לתחיה כתוצאה מההשלכותיה העמוקות של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). בתקופה שהחלה לאחר מלחמת העולם השניה (1945) ותמה עם סוף המלחמה הקרה (1990/1991), אירופה הייתה מחולקת לשני גושים פוליטיים וכלכליים יריבים: מדינות קומוניסטיות במזרח אירופה ומדינות קפיטליסטיות במערב אירופה. הגוש המזרחי קרס בסביבות שנת 1990, מה שתרם משמעותית להקמת האיחוד האירופי ב