:: wikimiki.org ::
| חינוך |
חינוך
לחינוך שתי הגדרות מקובלות, שונות זו מזו:
# הוראה עם מטה-קוגניציה: עיצוב של תודעת האדם, המשנה את אופני חשיבתו. תודעת האדם מושפעת מכל המתרחש בעולמו, ולכן מעוצבת ללא הרף. הגורם המחנך משתמש בכלל זה על מנת לשנות באופן מכוון או סטיכי (לא מכוון) את המציאות, על מנת לשנות את תודעתו של האדם המחונך.
# סוציאליזציה: עבודת מבוגר עם ילד/ים, על מנת להכניסו באופן מכוון לעולם המבוגרים ולקבל את ערכיו.
חינוך יכול להיעשות ע"י אדם (חבר מפלגה, מורה וכו'), קבוצת אנשים (משרד פרסום, בית ספר, בית משפט וכו') או מערכת (כלומר מערכת בה אין אדם התופס עצמו כאחראי על החינוך, כדוגמת קבוצת חברים, תרבות עממית, האינטרנט וכו').
רמות חינוך
החינוך הפשוט ביותר הינו החינוך הישיר: הגורם המחנך מעביר מסר בתקשורת ישירה, שאותו הוא רוצה להעביר, לאדם המחונך. לדוגמה: הורה המסביר לילדו על דרכו של העולם.
חינוך אחר הינו חינוך באמצעות יצירת מצב, שבו האינטרס של האדם המחונך הוא להתנהג כפי שהגורם המחנך מעוניין, והגעה של המחונך להבנה לגבי זאת. לדוגמה: מערכת אכיפת החוק ההופכת את הפשע ללא משתלם, ודואגת להסביר זאת לכלל האזרחים.
חינוך מורכב יותר הינו חינוך המייצר תודעה מסויימת באדם המחונך, ע"י השפעה על השפה, קוד החשיבה ותרבותו של האדם. שיטת חינוך זו הינה מורכבת יחסית, ולרוב אינה נעשית באופן מודע אלא הינה סטיכיה. לדוגמה: בית-ספר המחנך את ילדיו להשגיות בכך שהוא יוצר תודעת ציון אינדיבידואלי, חברה המחנכת לפטריוטיות ע"י שימוש בהסמלה לאומית, הורה הנותן מודל חיקוי לילדיו וכו'
חינוך הוא דרכה של תרבות לשמר את עצמה, שכן תרבות הינה מאפיין חיצוני של תודעת האדם, והחינוך עוסק בעיצוב תודעה זו. החינוך והתרבות יוצרים זה את זה, ומהווים מקשה אחת בה מתקיים העולם הרוחני של האדם והחברה. מובן כי לכל תרבות דרך חינוך משלה, הנוצרת מתרבות זו ויוצרת אותה. הדבר נכון גם כאשר אין מודעות לתהליך זה.
דילמות בחינוך
היות והחינוך הינו מאפיין קבוע של האנושות הקיים בכל חברותיה, קיימים סוגי חינוך רבים, השונים זה מזה במאפיינים רבים. ישנם מספר צירי מתח עליהם ניתן לאפיין צורת חינוך מסויימת.
חינוך וסמכות
מידת הפעלת סמכות כחלק מן המעשה החינוכי הינה אחת מהסוגיות הבולטות בעולם החינוך. השימוש בסמכות במסגרת החינוך (או העדרה המוביל לשבירת החינוך), קיים ברוב מוחלט אם לא בכל צורות החינוך המוכרות. עם זאת, גישות חינוכיות מודרניות רבות שואפות לצמצם או לבטל את השימוש בסמכות בחינוך, מתוך התנגדות להפעלת כוח ביחסי אנוש. בכל גישה חינוכית ישנה התייחסות לנושא זה, המייחדת אותה מגישות אחרות.
כל שימוש בסמכות, גם אם לא מכוון למטרות חינוכיות, מחנך בפועל. כל הפעלת סמכות משפיעה על הרגליו ומבנהו הנפשי של המפעיל והמופעל, ובכך בעלת משמעות חינוכית.
הצורה הבסיסית ביותר להפעלת סמכות בחינוך הינה בשימוש ב"שכר ועונש", כלומר - המחנך מסוגל, מחד, לזכות את המחונך בדבר מה אותו המחונך רוצה (ציון משופר, גילוי אהדה, כסף וכו') כאשר הוא מגלה התנהגות אותה מעוניין המחנך לעודד, ומאידך, המחנך יכול להפעיל סנקציה (הורדת ציון, גילוי כעס, הפעלת אלימות פיזית וכו') כאשר המחונך מתנהג בניגוד לרצונו של המחנך.
שיטת "שכר ועונש" מרגילה את המחונך להתנהגות אותה מכוון המחנך, ולכן מהווה שימוש מובהק בסמכות על מנת לאפשר חינוך. מלבד שיטה זו, הסמכות עשויה להתבטא ביצירת דמות מחנך אשר אותה המחונך מקבל כעליונה עליו מבחינה מוסרית. דמות זו מפעילה סמכות בעצם נכוחותה, בלא הפעלה ממשית של שכר ועונש, והמחונך משנה את התנהגותו כך שתתאים לדרישות המחנך בזכות המשמעות הסמלית של המחנך הסמכותי.
לשימוש בסמכות בחינוך השפעה עמוקה על המחונך. סמכות מאלצת את המחונך לגלות התנהגות המגיבה לסמכות - ציות או התנגדות. ידוע כי הסמכות שבחינוך מותירה בתוך נפש האדם תבנית הכרתית המבטא את "צו המוסר" (או החברה), אף אם האדם נוטה בהתנהגותו לפעול במנוגד לצו זה. צו זה הינו במידה רבה הפנמה של הסמכות עקב החינוך, ופרושו "סמכות פנימית" התואמת את החינוך.
פן אחר של השימוש בסמכות בחינוך הוא העמדת רצון המחנך במרכז העשייה החינוכית. מבחינת המחונך אין חשיבות להתנהגותו, מלבד התאמתה לרצון המחנך. לדוגמה: מורה המזכה את תלמידיו הטובים בציון טוב ואת הגרועים בציון רע, הופך את הציון (השכר/עונש) לגורם המניע את התלמיד, ומרחיק את החומר הנלמד כמטרה עצמית.
סוג הסמכות המופעל אף הוא מבחין בין כל צורות החינוך. לכל צורות הסמכות מלווה בהכרח גילוי תואם של הבעה רגשית (כעס מלווה לעונש, גאווה מלווה לשכר וכו'), וחסרונה נחשב להפרעה קשה למהלך החינוך. למרות שצורות חינוך מסויימות עושית שימוש במנגנון זה בלבד, ניתן לזהות צורות רבות של מנגונים אחרים עליהם מתבססת הסמכות, והעיקרים:
- כוח פיזי: שימוש בהכאה כענישה מקובל בחברות רבות, ולרוב מבוצע כלפי ילדים. נהוג כי השימוש באלימות מצומצם למספר מצומצם של דמויות, לרוב הורה או מורה. לעיתים נדירות בלבד כוח פיזי הינו הכוח העיקרי בחינוך. בחברות מודרניות, במגמה ההולכת ומתחזקת עם הזמן, השימוש באלימות פיזית הולך ופוחת, ונחשב לפסול יותר ויותר ומזוהה עם שמרנות קיצונית או עירעור נפשי.
ממשלות עשויות גם כן להשתמש בכוח פיזי למטרות חינוכיות. לעיתים קרבות עונשים פיזיים (כליאה, הלקאה וכו') אינם משמשים אך ורק כגורם מרתיע אלא כנסיונות חינוכיים.
- תגמול חומרי: שימוש בפרס (צעצוע, כסף, וכו') ובקנס (מניעת מזון, קיצוץ תקציבי) מקובל ביותר בתחום החינוך. היות והמחנך מצוי בעמדה אחראית לנושאים חומריים רבים, או בעל יכולת כלכלית גבוהה יותר, הוא מסוגל לשנות את התנהגות המחונך.
- הערכה פורמלית: שימוש זה, נפוץ במיוחד בחברות מודרניות, יוצר מדדים על פיהם מוערכים בני אדם, ועושה בה שימוש על מנת לבנות סמכות חינוכית. ציון בבית הספר הינו הדוגמה הבולטת ביותר, וניתן להבחין גם בדוגמאות כגון פרס ל"עובד מצטיין" כמנגנון יצירת מדדים פורמליים על-ידי המחנך.
ריחוק המחנך והמחונך
סוגיה נפוצה אחרת הינה הפער התודעתי הנוצר בין המחנך למחונך. בקצה אחד של המתח ניתן לצייר דמות מרוחקת, שאינה ידועה למחונך, ושהשפעתה קבועה ומוחלטת (מפקד טירונות, מנהל בית ספר וכו'), ובקצהו האחר דמות המחנך הינה אדם קרוב, מבין ומעוניין, שהשפעתו דינאמית ומותאמת למצב היחסים (אח, מדריך וכו').
נהוג כי ככל שחולף הזמן הפער הולך ומצטמצם, אם כי נדיר ביטולו. לרוב מזוהה פער גדול עם חינוך שמרני, ופער קטן עם חינוך ליברלי.
חינוך ואוטונומיה
מידת האחיזה של המחנך בחיי המחונך אף היא מגדיר מרכזי של העשייה החינוכית. בסוגייה זו ניתן להבחין בכמה תהליכים תאורטיים:
- אחיזה חזקה של המחנך בחיי המחונך, וזאת על ידי כך שהמחנך קובע ישירות את התנהגות המחונך בלא שלאחרון תהיה השפעה אקטיבית על חייו. בתהליך זה המחנך שולט בפועל במעשיו של המחונך, ואינו מותיר למחונך ביטוי להכרעה עצמית. מקובל כי בגילאים צעירים ביותר זקוק כל אדם לאחיזה מסוג זה על-ידי דמות הורית או מחליפה.
- נסיגה אחיזת המחנך בחיי המחונך, וצמצום החינוך המכוון בחיי המחונך. בתהליך זה המחנך מסיר מעצמו את האחריות לחיי המחונך, ומותיר את המחונך לקיים את החלטותיו בכוחות עצמו. לרוב, מלווה תהליך זה בהתנהגות קוטבית של המחונך להתנהגות אותה ניסה המחנך להשריש. בעיני רבים תהליך זה של נסיגת הנוכחות החינוכית הינו מאפיין תרבותי של העולם המודרני, המועצם מדור לדור.
- האצלת האחריות של המחנך למחונך, בדרך בה מקבל המחונך את דרכי המחנך ומיישמן בעצמו. בתהליך זה המחנך מקרב את המחונך אליו (בניגוד לקודם, המאופיין בהתרחקות), ובכך מאפשר למחונך לקיים את חייו מתוך העמדה המחנכת, שהתקיימה לפני כן במחנך בלבד.
חינוך הדור הצעיר
מכיוון שהגיל שבו נעשה עיקר העיצוב של האדם הוא בתהליך הסוציאליזציה המתרחש בגיל המוקדם, נחשב החינוך לקשור בילדים ונוער (על אף כי במשמעותו העמוקה איננו כזה).
ההתייחסות הראשונית לחינוך זה הינה החינוך שמקבל הילד במשפחה, ובעיקר מהוריו. נהוג להניח כי חינוך זה הינו מכריע ביותר, והוא מתרחש במישורים רבים בו-זמנית, המשתקפים במכלול חוויותיו של הילד. הנחה נוספת היא שרוב החינוך המשפחתי הינו בלתי-מודע, ומתרחש בעיצוב עקיף של אופן החשיבה.
ברוב החברות אדם העוסק אך ורק בחינוך מלבד ההורה, בלא לערב גורמים נוספים (הפרסומאי, לדוגמה, הוא סוג של מחנך הקשור בסחר וייצור, והמחוקק הינו סוג של מחנך הקשור בשלטון ומוסדותיו), הינו מחנך הילדים והנוער.
ניתן להבחין בתהליך היסטורי זו משך השנים בהן הילד לחינוך הולך ועולה עם ההתפתחות הטכנולוגית.
הגישה הקונסטרוקטיביסטית בחינוך
הטענה הכללית של הגישה הקונסטרוקטיביסטית בחינוך היא כי כל פעילות מנטלית היא קונסטרוקטיביסטית או בעברית "הבנייתית". התלמידים לא מקבלים את הידע מהמורה או מספר הלימוד באופן פסיבי, אלא הם בונים את הידע שלהם בעצמם. בשנים האחרונות נידונה הגישה הקונסטרוקטיביסטית בהרחבה כבסיס לרפורמה בדרכי ההוראה.
ארבע תפיסות יסוד מאפיינות את הגישה הקונסטרוקטיביסטית ללמידה:
# אין קיום לידע במנותק מהיודע.
# למידה היא פעילות הבנייתית.
# למידה היא פעילות ממוקמת בהקשר.
# למידה היא פעילות חברתית.
מאפייני פעילות מורים ותלמידים בכיתת הלימוד הקונסטרוקטיביסטית
- התלמידים עוסקים בפעילויות מבוססות פתרון בעיות.
- המורים מספקים לתלמידים מגוון מקורות מידע.
- התלמידים עובדים על משימות השיעור תוך שיתוף פעולה ודיאלוג אחד עם השני.
- התלמידים נדרשים ליישם את הידע שרכשו בצורות שונות ובמשימות אותנטיות.
- המורים משתמשים במגוון של אסטרטגיות הערכה כדי להבין כיצד מתפתחים רעיונותיהם של התלמידים, ולתת משוב על תהליך הלמידה, ולא רק על תוצריו הסופיים.
- הלמידה מוכוונת יישום (application oriented).
- תהליך הלימוד הוא זה הנמצא במרכז ולא התוצר.
שורשים היסטוריים
מבחינות רבות מהווה הגישה הקונסטרוקטיביסטית המשך לגישות הפדגוגיות הפרוגרסיביות מהמאה ה-18 ואילך, כמו למשל גישותיהן של רוסו ושל דיואי. גישות אלו דגלו בהצבת "הילד במרכז", והדגישו את הצורך ב"למידה בהקשר" – למשל לימוד גאוגרפיה בדרך של טיולים בשטח ולא שינון שמות מדינות וערי בירה.
למרות שניתן למצוא שורשים לגישה הקונסטרוקטיביסטית בגישות פרוגרסיביות שונות בעבר, קיים בכל זאת ייחוד לגישת ההוראה ולנסיבות הקיימות בבתי הספר של היום. הגישה הקונסטרוקטיביסטית, יותר מהגישות הפרוגרסיביות המוקדמות, מעוגנת במחקר בפסיכולוגיה ובמדעי החברה. המחקר הקוגניטיבי התרחב בשנים האחרונות וסיפק הבנות חדשות ביחס לאופיו של תהליך הלמידה. מאז שנות ה-60, מחקרים רבים בתחום תיארו והסבירו תפיסות חליפיות של תלמידים, אופני חשיבה ופתרון בעיות בתחומי דעת רבים ושונים, שימוש בייצוגים בלמידה והוראה, ומטה-קוגניציה. נוסף לכך, מחקרים בגישה פרשנית סיפקו תובנות לגבי ההשפעות החברתיות והתרבותיות על תהליך הבניית הידע. בהשפעת מחקרים אלו, הוצעו דרכים חדשות להגדרת מעשה ההוראה, למשל כיצירת ידע משותפת עם התלמידים. המורה במחקרים אלו נתפס כסוכן לשינוי מושגי, כמנחה וכתומך בקהילת לומדים.
הבדלים נוספים בין הגישה הקונסטרוקטיביסטית והגישות הפרוגרסיביות בחינוך בעבר קשורים בתנאי הסביבה החברתית ובפרט התנאים בבתי הספר. עד לא מזמן רוב כיתות הלימוד היו דלות במקורות מידע. אלו היו מוגבלים בעיקר למורה ולספר הלימוד. כיום, באמצעות האינטרנט, התלמידים נהנים מגישה קלה לכמויות בלתי מוגבלות של מידע. סביבת המחשב מאפשרת גם ארגון והצגה של הידע בדרכים חדשות לגמרי. למרות שהשימוש במחשבים בבתי הספר הוא עדיין יחסית מועט ושמרני בגישתו הפדגוגית, תלמידים רבים יכולים כיום לחקור עולם של רעיונות בדרכים שהיו בלתי אפשריות לפני שנים מעטות בלבד.
בנוסף להשפעות הטכנולוגיה, כיתת הלימוד היום נמצאת בסביבה שונה מבחינת התנאים החבריים והכלכליים. השימוש הנרחב במבחנים אחידים (כמו מבחני "מיצב") בשלבי הלימוד השונים בבית הספר פועלים לחיזוק גישות שמרניות ביחס ללמידה והוראה. לעומת זאת, שוק העבודה מעריך כיום דווקא עובדים המסוגלים לחשוב באופן יצירתי, להשתלב בגמישות בסביבות עבודה חדשות, לזהות בעצמם בעיות, וליצור מוצרים מורכבים בשיתוף פעולה עם אחרים – כל אלו נושאים העומדים במרכזה של גישת הלימוד הקונסטרוקטיביסטית.
עיסוקה של הגישה הקונסטרוקטיביסטית בחינוך הוא בשוני בין סביבות למידה המיועדות להעברת ידע לסביבות המיועדות להבניית ידע. מטרת הלמידה העיקרית על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית היא "ללמוד ללמוד". המורה אינו נתפס כספק הידע, אלא כמדריך תהליך הלמידה. התלמידים נתפסים כפעילים ועצמאיים, המקיימים מידה רבה של שיתוף פעולה בינהם - תפקיד חדש לתלמידים אחד ביחס לשני. ניסיון לבסס את הלמידה בבית הספר על למידה אותנטית, חשיבה ביקורתית, יצירת ידע ותפקידים חדשים לתלמיד, למורה ולבית הספר. משמעות הנושאים הנלמדים אינה ניתנת ללומד, היא ניתנת על ידי הלומד. הקונסטרוקטיביזם הוא פדגוגיה חדשה המדגישה מה עושים התלמידים, לעומת הדגש המסורתי בנושא מה עושים המורים.
אחד ממקורות העניין העיקריים במעבר לצורת למידה קונסטרוקטיביסטית הוא כתגובת נגד ללמידה באמצעות שינון. בכיתת הלימוד הממוצעת, מודל ההוראה המקובל הוא הוראה ישירה. תפקידו המרכזי של המורה בכיתה הוא להעביר ידע. התלמידים צריכים לקלוט את הידע המגיע ישירות מהמורה. תפקיד התלמיד הוא קליטה וציות. במודל זה, תפקוד המורה בפני הכיתה הוא קריטי. תפקיד המורה הוא לארגן את הידע למנות קטנות אותן יכול התלמיד לקלוט ולעכל. הכיתה הקונסטרוקטיביסטית אמורה להיות מאורגנת במודל אחר. התלמידים ולא המורים הם אלו האחראיים על ארגון המידע, חקר סביבת הלימוד, בניית משמעות, ביצוע פעילויות למידה שונות ומעקב אחר תהליך הלמידה של עצמם.
למרות זאת, ניסיונות להפעיל את הגישה הקונסטרוקטיביסטית בפועל הראו שאין לוותר על חובת השינון של התלמידים והוראה פרונטלית של כלים ומושגים בסיסיים, וזאת על מנת להקנות לתלמידים יסודות איתנים וכלים בסיסיים שיוכלו לשמש בסיס לחשיבה יוצרת.
מיקומה של הגישה הקונסטרוקטיביסטית ביחס לתאוריות למידה חליפיות
על פי תיאוריית הלמידה הביהויוריסטית, למידה וחינוך נתפסים כמיועדים לשינוי התנהגותם של יחידים בתהליך של ניסוי וטעיה. בתהליך זה ניתן חיזוק חיובי להתנהגויות הרצויות וחיזוק שלילי לאלו שאינן רצויות (למשל טעות בנושא הנלמד). נאמר כי התרחשה למידה במקרה בו ניתן לצפות בבירור בשינוי בהתנהגות. השתתפות הלומד היא פסיבית, ועיקרה תגובה לגירויים חיצוניים. הידע נתפס כאובייקטיבי, נתון ומוחלט. ניתן תפקיד חשוב למשוב מיידי של המורה לפעולותיו של התלמיד. תיאוריות למידה ביהויורליות ניסו להסביר את תהליך הלמידה במושגי התנהגות ניצפית, מבלי לקחת בחשבון תהליכים מנטליים. על פי תיאוריות קוגניטיביסטיות, חשיבה היא הנושא המרכזי. הדגש הוא על "כלים" קוגניטיביים המסייעים בתהליכי חשיבה. על פי תיאוריות למידה קונסטרוקטיביסטית הלמידה נתפסת כתהליך פעיל מצידו של הלומד. היחס ל"טעויות" של הלומד אינו שלילי, הן נתפסות כהזדמנויות ללמידה. הידע נבנה דרך חוויה של הלומד. הידע נמצא בראשו של הלומד. הוא אינו חיצוני. למידה היא תהליך פעיל של פרשנות אישית של העולם ויצירת משמעות. אמונותיו וערכיו של הלומד משמשים בתהליך פרשנות זה. הלמידה מתרחשת בהקשרים רלוונטיים עבור הלומד.
הלמידה כפעילות הבנייתית (קונסטרוקטיביסטית)
לקונסטרוקטיביזם שורשים רבים בפסיכולוגיה ובפילוסופיה של המאה ה-20 (בתחום הפסיכולוגיה, שתי דמויות משפיעות במיוחד היו ז'אן פיאז'ה השויצי ולב ויגוצקי הרוסי). הגישה הקונסטרוקטיביסטית רואה בלמידה יותר מקבלת מידע. הלמידה נתפסת כתהליך פעיל של בניה עצמית של ידע ומיומנויות. למשל, למידה מתרחשת כל יום בעבודה ובפתרון בעיות, בלא כל העברה של מידע מאדם אחד לאחר. המיומנויות החשובות ביותר הן פתרון בעיות, הנמקה וחשיבה ביקורתית - שימוש פעיל בידע. התנאים המתאימים ללמידה כזו הם סביבות מורכבות, מציאותיות ורלוונטיות, המאפשרות עבודה משותפת, ריבוי נקודות מבט ומודעות עצמית לתהליך בניית הידע.
על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית, תהליך הלמידה כולל שלושה חלקים עיקריים: קוגניטיבי, רגשי ומטה-קוגניטיבי.
- הרכיב הקוגניטיבי בלמידה כולל למשל: מציאת ויצירת קשרים בין ידע קודם וידע חדש, ישום הידע וסיכום הידע החדש. נעשית לעיתים אבחנה בין סוגים שונים של ידע: עובדות, מבנים, פרוצדורות, מושגים, עקרונות, שיטות, ויחסים. אבחנה חשובה נוספת היא בין בין ידע דקלרטיבי (לדעת מה) וידע פרוצדוראלי (לדעת איך).
- הרכיב הרגשי בלמידה כולל למשל: מציאת אתגרים, שמירת מוטיבציה וביטחון עצמי, גאווה בתוצאות. פיתוח מערכת יעילה של גישות וערכים. הפקת הנאה מתהליך הלמידה. לדעת ליצוק מוטיבציה עצמית ללמידת נושא חדש קשה.
- הרכיב המטה-קוגניטיבי בלמידה כולל למשל: תכנון תהליך הלמידה, למשל לוח זמנים. ניתוח הקשיים והכישלונות. הערכת התוצאות.
הלמידה כפעילות תלוית הקשר
המחשבות והמעשים של בני אדם מתפתחים בהקשר חברתי קונקרטי. מטרת תהליך הלמידה היא יצירת משמעות, הבנת מושגים באמצעות שימוש בהם, בהקשר דומה זה בו ידרשו להשתמש מחוץ לבית הספר. התייחסות ללמידה כפעילות תלוית הקשר היא בעלת השפעה על חלוקת התפקידים בין המורה לתלמידים. בתהליך הלמידה המסורתי, התלמיד מבצע את הוראות המורה. התלמידים תלויים בהוראות המורה ולא מתמודדים בעצמם עם הידע בהקשר מציאותי. הגישה הקונסטרוקטיביסטית שואפת להעביר בהדרגה את האחריות על תהליך הלמידה מהמורה לתלמיד. החלפת שליטה חיצונית בתהליך הלמידה בשליטה פנימית.
נושאים בחינוך
- חינוך הדור הצעיר:
- חינוך פורמלי
- חינוך בלתי פורמאלי
- חינוך בישראל
- חינוך ביתי
- חינוך מיוחד
- חינוך דמוקרטי
- תנועת נוער
- לימודים יסודיים
- לימודים על יסודיים
- מוסדות חינוך:
- בית ספר
- אוניברסיטה
- מכללה
- גן ילדים
- פעוטון
- צהרון
- אחרים:
- מורה
- הוראה
- לימוד
- הערכה ומדידה
- מחשבים וחינוך
- חניכה
- רשימת אנשי חינוך
-
ja:教育
ms:Pendidikan
simple:Education
תודעהתודעה היא אחת מתכונות הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו סובייקטיביות, הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה, והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה. לפעמים משתמשים גם במילה הכרה לאותן משמעויות, אף שלמילה זו יש גם משמעויות נוספות – מצב של ערנות בניגוד למצב של שינה או של תרדמת.
קשה מאד להגדיר או להצביע על התודעה. תרבויות ודתות רבות חושבות כי התודעה נמצאת בנשמה, שנפרדת מהגוף. לחילופין, מדענים ופילוסופים רבים רואים את התודעה כקשורה באופן הדוק לתפקוד הניורוני של המוח.
הבנה של התנאים הנחוצים לתודעה במוח האנושי תאפשר לנו לענות על שאלות אתיות חשובות. לדוגמא, עד מה היא מידת התודעה של בעלי חיים לא אנושיים? באיזה שלב בהתפתחות העובר מתחילה להופיע תודעה? האם מכונות יכולות להגיע למצב של תודעה? נושאים אלה הינם בעלי עניין רב לאלה שמתעניינים ביחס האתי כלפי יצורים אחרים: בעלי חיים, עוברים, או, בעתיד – מכונות.
תודעה מוגדרת במרבית ספרי הלימוד בפסיכולוגיה, כמונח המציין מודעות לאני ולסביבה. זהו מאפיין קוגניטיבי המאפשר לנו להיות מודעים לגירויים מן הסביבה ולגירויים פנימיים כמו מחשבות, רגשות ותחושות פיסיות. אולם, הגדרה זו מזהה אספקט אחד בלבד של התודעה ומתעלמת מהעובדה שאנו מודעים גם כאשר אנו מנסים לפתור בעיה או בוחרים בכוונה צורת התמודדות מסוימת עם בעיה במקום צורה אחרת, כתגובה לנסיבות סביבתיות ומטרות אישיות. אנו מודעים לא רק כאשר אנו צופים על סביבתנו (הפנימית והחיצונית), אלא גם כאשר אנו מנסים לשלוט בעצמנו ובסביבתנו.
שינוי במצב התודעה קיים כאשר ישנו שינוי מתבנית רגילה של תפקוד מנטלי, למצב אשר נראה שונה לאדם אשר חווה את השינוי.
תודעה ושפה
מכיוון שבני אדם מבטאים את מצבי התודעה שלהם בעזרת שפה, מפתה להקביל בין יכולות שפה לבין תודעה. אולם ישנם בני אדם חסרי-שפה (תינוקות, ילדי פרא, או אנשים מוגבלים שכלית), שאנו מחשיבים אותם כבעלי תודעה למרות שאין להם יכולות שפה.
יצורים אינטליגנטים רבים מתקשרים ע"י שפות מורכבות שאינן נהירות לבני אדם כמו שהצביע מחקר המוח של פרימטים לא-אנושיים, ובמיוחד קופי מקק ,ממורכבות השפה ניתן להסיק על מורכבות המסר ,אך לא בהכרח על מודעות המוסר.
גישות קוגנטיביות ניורולוגיות
מספר מחקרים מצביעים על מנגנונים דומים במצבים קליניים שונים שמובילים לאיבוד תודעה. מצב של "צמח", הוא מצב שבו אדם מאבד את היכולות הגבוהות של המוח, אך הוא עדיין מחזיק במחזורי שינה וערנות, עם פעילות אוטומטית מלאה או חלקית. מחקרים שמשווים בין אנשים במצב צמח לבין אנשים בריאים וערים, מראים כי אצל הצמחים יש בעיה בקישורים בין המוח העמוק או התחתון יותר (גזע המוח והמוח התלמי) והחלק העליון (הקורטקס) של המוח. בנוסף, מוסכם כי פעילות המוח הכללית בקורטקס היא נמוכה יותר במצב צמח. יש אסכולות בנוירואלקטרוניקה שרואות את איבוד התודעה הזה כאיבוד היכולת למדוד זמן כראוי (בדומה לאפקט של תקליט המנגן לאט מאד או מהר מאד), דבר שמוביל בתחילה לחוסר קשב, ממשיך לשינה ומגיע לתרדמת ומוות.
איבוד הכרה מתרחש גם במקרים אחרים, כגון התקפים אפילפטיים כלליים, בהרדמה כללית, ואולי אף בשינה עמוקה. ההיפותזות העיקריות כיום לגבי מקרים כאלה של איבוד ההכרה (או איבוד תחושת זמן), מתמקדות על הצורך של ההכרה ב־1. רשת נרחבת בקליפת המוח, הכוללת בעיקר את החלקים הקדמיים, הפריטאליים והטמפורליים, ו־2. שיתוף פעולה בין החלקים העמוקים של המוח, בעיקר התלמוס, והחלקים העליונים – הקורטקס. היפותיזות אלה מכונות "תיאוריות גלובליות" של התודעה, שכן הן טוענות כי יש צורך ברשת רחבה וגלובלית על מנת לקיים את המצב התודעתי.
הכימיה של המוח גם היא משפיעה על התודעה. סמי הרדמה (כגון מידזולם=דורמיקום) יכולים להביא את המוח ממצב של ערנות (הכרה) למצב של שינה (חוסר הכרה). תרופות מעוררות כמו אנקסייט או אף קפאין המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית יכולות לצור מצבים של ערנות ותודעה מוגברת.
לסמים רבים אחרים (כמו הרואין, קוקאין, LSD, MDMA) יש השפעה על מצב התודעה של האדם.
הסרתו של הגרעין הצנטרומדי (חלק מהגרעין האינטרה-למינרי של התלמוס) כנראה מפסיקה את התודעה, וגורמת לתרדמת, מצב "צמח", חוסר אפשרות לדבר ומאפיינים אחרים של "מוות מוחי". הגרעין הצנטרומדי הוא גם אחד מהאתרים העיקריים שעליהם פועלים הרדמות כלליות ותרופות אנטי-פסיכוטיות.
גישות פילוסופיות
פילוסופים מבחינים בין "תודעה פנומנלית" לבין "תודעה פסיכולוגית". יש שטוענים, כי לא ניתן להגדיר את התודעה. ישנן עמדות פילוסופיות רבות לגבי התודעה, הכוללות: ביהביוריזם, קוגנטיביזם, דואליזם, אידיאליזם, פונקציונליזם, פנומנליזם, פיזיקליזם, פסודו-נומנליזם, אמרגנטיזם ומיסטיקה.
הכרה פנומנלית
לדעת פילוסופים רבים, יש פונקציה מנטלית אחת שמלווה את רוב, ואולי כל האירועים המנטליים, והיא ההכרה. בקונטקסט פילוסופי, משמעות המילה "תודעה" היא מודעות, או "שהמוח מופנה כלפי משהו" (בדומה למונח הפילוסופי "כוונתיות" (intentionality)). כך, שכאשר אנו חשים, אנו מודעים לכך שאנו חשים. כאשר אנו חושבים, אנו מודעים לכך שאנו חושבים, כאשר אנו זוכרים אנו מודעים למשהו שקרה בעבר, או לפיסת מידע כלשהי, וכן הלאה.
במובן פילוסופי זה של המילה "תודעה", אנו מודעים גם כאשר אנו חולמים; אנו מודעים למה שקורה בחלום. אולם, למרות שכיום רוב הדעות הן כי בכל מצב של שינה יש גם אירועים מוחיים, יש חוקרי שינה הטוענים כי יש שלב בשינה, הנקרא "שינה עמוקה", שבו אנו לא מודעים לשום דבר בשום מובן. אין כל אירועים מוחיים שמערבים תודעה במושגים הפילוסופיים או הרגילים שמתרחשים. לפיכך, שינה ללא חלום לפעמים מוצגת כמקרה שבו האדם חי ומוחו פועל, אך אין אירועים מוחיים שיש בהם אלמנט של תודעה.
מחקרים מודרניים וגילויים לגבי התודעה מבוססים על מחקרים סטטיסטיים פסיכולוגיים, ועל מחקרים של מצבי תודעה והגרעונות שנוצרו על ידי פגעים פיזיים שונים במוח, כגון שבץ או ניתוח, שהפריעו לפעולתן הרגילה של הקוגניציה והחישה. גילויים אלה מציעים כי המוח הוא מבנה מורכב של פונקציות מקומיות שמוחזקות יחד על ידי תודעה אחדותית.
יש מחלוקת מסויימת לגבי השאלה הבאה: האם חייבים להיות בהכרה, במובן הפילוסופי, כאשר מתרחש אירוע מוחי? לדוגמא, האם אפשרי שיהיה לך כאב שאתה לא מרגיש? יש שחושבים שלא; הם טוענים, כי בכדי שיהיה כאב, צריך להרגישו ולכן להיות בהכרה. פילוסופים קוראים לזה "אי השתנות" (incorrigibility) של מצבים מנטליים מסויימים. כמו כן, על מנת שמשהו יהיה מחשבה, יש צורך להיות מודע לכך שאתה חושב; אם אין הכרה, אין חשיבה (למעשה, זו כמעט טאוטולוגיה). דבר זה מעלה שאלות אלה: האם אירועים מנטליים מחייבים תודעה? מה לגבי הפעילות של המוח שאנו לא מודעים לה?
אם אנו עונים לא, אנו אומרים כי יש אירועים שמתרחשים ללא אלמנט של תודעה. במלים אחרות, חלק מהמוח הוא "ללא הכרה". מדענים קוגנטיביים אומרים, כי תהליכים קוגנטיביים רבים הם ללא הכרה במובן זה; אנו מודעים רק ל"חלק" מהאירועים שמתרחשים במוחנו.
יש שרואים את התודעה כתופעה "צומחת" (emergent behaviour), שעולה מהיררכיה של תהליכים לא-מודעים. אלה הם דעות חדשות למדי, שנעשו פופלריות רק לאחר פרויד.
התיאור והמיקום של ההכרה
למרות שידוע כי קשה מאד להגדיר את ההכרה, פילוסופים ניסו לעשות זאת במשך מאות שנים. רנה דקארט כתב את "הגיונות" במאה ה-17, ספר זה מכיל תיאורים נרחבים של משמעות התודעה. דקארט תיאר את התודעה כדברים שנמצאים בזמן ובמרחב, ושמביטים בהם מנקודת ראות מסויימת. לכל אחד מהדברים האלה יש איכות מסויימת כמו צבע, ריח וכו'. פילוסופים אחרים כמו ניקולאס מלברנך, ג'ון לוק, דיוויד יום ועמנואל קאנט הסכימו גם הם על התיאור הזה באופן כללי. ההמצאות של הדברים בזמן נידונה בהרחבה רבה יותר בידי ויליאם ג'יימס ועמנואל קאנט. קאנט כתב כי "רק אם אנו מניחים את הזמן, אנו יכולים להציג לעצמנו כי דברים קיימים יחד באותו הזמן, או בזמנים שונים". ויליאם ג'יימס הדגיש את ההמצאות של החוייה בזמן, ואמר כי זמן הוא "המשך הקצר שאנו חשים באופן מיידי". פילוסופים אלה גם מתארים את החלומות, המחשבות, הרגשות וכו'.
פילוסופים אלו תיארו את התודעה כפי שאנו חווים אותה. כאשר אנו מסתכלים על חדר או שאנו חולמים, הדברים נמצאים בזמן ובמרחב, ונראים כאילו הם נחזים מנקודה מסויימת. אולם, כשפילוסופים ומדענים עוסקים בשאלת התוכן של ההכרה, ישנן מחלוקות קשות. יש שטוענים כי לא לכל אירוע מנטלי יש גם אירוע פיזי מקביל. לדוגמא, דקרט טען כי התוכן של ההכרה הוא תמונות במוח, וכי נקודת הראיה היא נקודה מיוחדת, שאינה פיזית ואינה בעלת ממדים (הRes Cognitans). רעיון זה ידוע כ"דואליזם קרטיזיאני". דוגמא אחרת מצויה בחיבוריו של תומאס רייד, שחשב כי תוכנה של התודעה הוא העולם עצמו שנעשה לחוייה מודעת בשרשרת כלשהי של גורם ונגרם. רעיון זה של שרשרת סיבתית מהעולם הממשי לחוויה, מצוי גם בפוסט-מודרניזם ובסוגים מסויימים של ביהביוריזם. יש מספר מדענים ופילוסופים שאומרים כי אירועים מנטליים הם כולם אירועים פיזיים במוח. אלה התומכים בהיפותזה זו, אומרים לרוב כי אנו רק חושבים שהמאפיינים של התודעה מתרחשים (לדוגמא: דניאל דנט) אם כי כמה מהתומכים של תיאוריית המוח הקוונטי, תיאוריות זמן-מרחב של התודעה, ותיאוריות אלקטרומגנטיות של התודעה, מציעים כי יש התאמה ישירה בין פעילות המוח לחוייה המורגשת.
בודהיזם
בבודהיזם, תודעה-בלבד היא תאוריה שלפיה הקיום הוא רק תודעה, ולכן אין כל דבר שקיים מחוץ לשכל. פירושו של דבר זה הוא שכל החוויה המודעת היא רק דמיון שקרי; לפיכך, הרעיון של תודעה-בלבד הוא בעצם התנגדות לכל התופעות הארציות והחוויות שלנו.
יוגים שהשיגו הארה דרך מדיטציה טרנסדנטלית (אלו נקראים כקולקטיב בודהה), מספרים על ניתוק "האני המודע" מהמתרחש והקניית יכולות חדשות לחווית החיים שנובעות מהעצמת אותה המודעות, כמו היכולת להפעיל את האני המודע לפי בחירה לסינון הקלט החושי של המציאות "החיצונית".
תודעה כתכונה של עיבוד מידע
תוצאות מעניינות שעלו מפיתוחן של דיספלינות חדשות יחסית כמו תורת הכאוס ושפות טבעיות בהקשר לבינה מלאכותית שפכו אור חדש על הנסיון המתמשך להגדרה מדעית מדוייקת יותר של מודעות עצמית, לכל מערכת שמורידה את כמות האנטרופיה בסביבתה (מערכת חושבת).
כל מערכת מורכבת המסננת קלט חושי ופועלת על פיו (כמו מערכות חישה ומעקב אוטומטיות, מחרקים ועד בני אדם) נוטה לייצר מעגלים לוגיים מקומיים המתמחים בפונקציות מסויימות (כמו מנגנוני עיבוד הראייה במח האנושי).
במערכות עיבוד אורגניות מדובר בחיווט מחדש של הקשרים הבין-סינפאסיים של רשתות הנוירונים המרכיבות את המח, ובמערכות אלקטרוניות בסידור מחדש של טבלאות ההפנייה לכתובות של תאי זכרון.
מנגנונים אלו משתכללים אוטונומית בעיבוד הקלט ומתקשרים עם החלקים האוטונומיים האחרים במח דרך אפיקי זרימת מידע בעלי קצב שינוי עצמי נמוך, בעת עיבוד קלט סטנדרטי.
לדוגמא:
פעולת המערכת הפאראסימפטטית של המח אצל יונקים, אשר מכווצת את אישון העין או מקפיצה את הברך באופן בלתי רצוני, ללא העברת ההחלטה או התוצאה למח עצמו; או סנכרון התנועה של כל רגל בנפרד אצל חרקים המאפשרת להם ללכת בקו קבוע, גם לאחר הסרת הראש.
תחת קלט חושי חדש או קיצוני (כמו בעת למידה של נושא מסובך ולא מוכר) עולה צורך לייצר סדר (הורדת האנטרופיה) של המידע הנכנס, שלא עובד כהלכה ע"י אפיקי הזרימה הקיימים.
אינטגרציה זו של מספר רב של חלקים אורגניים, כל אחד מומחה בתחומו, מייצרת אפיק מידע נוסף - מודעות עצמית של המערכת לתהליך הסידור מחדש.
תכונה זו, שצומחת מתוך הקישוריות המסועפת שנוצרה, למרות שלא הייתה קיימת בכל חלק בנפרד (Emergent behaviour) נצפתה במגוון של מערכות, החל מקיני נמלים הבונים מבנים מורכבים ועד מערכות מחשב מרובות סוכנים הפותרות בעיות, ללא הכלת הפתרון בשום פרט (נמלה, סוכן או נוירון).
יש הטוענים שמודעות זו של הרשת הנוירונית לעצמה היא תכונה שנובעת מרף-תקורה מסויים של יכולת העיבוד של הרשת, בעת שהרשת נאלצת תחת מצבים של בחירה קשה או לימוד מסובך לארגן עצמה בקנה מידה גדול מספיק, עד שהיא נאצלת לנתח גם את צורת הארגון העצמית של עצמה.
משוער, שמטא-ניתוח זה הוא שיוצר תודעה עצמית אצל מערכות עיבוד מידע גדולות דיין.
מגישה זו עולה שאין סיבה מהותית, בעתיד הרחוק, שמערכות בינה מלאכותית "מתוחכמות דיין" יגיעו לסף התקורה הנחוץ ויפתחו סוג כלשהו של מודעות עצמית.
גישות קוונטיות
הפיזיקאי רוג'ר פנרוז, בספרו "צללים של המוח", מחזיק בגישה קוונטית, ומציע כי ההשפעות של מכניקת הקוונטים בתוך המבנים התת-נוירוניים מביאים למצבים תודעתיים. הוא טוען כי יש צורך בפיזיקה שונה באופן מהותי על מנת להסביר את התודעה, אותה הוא מגדיר כברת חליפין: כל חלק מהתודעה יכול להחליף את החלקים האחרים. ("צללים" הוא בעצם הוצאה מחודשת של ספרו הישן, "מוחו החדש של הקיסר" (The Emperor's New Mind). פנרוז מדגיש כי החיבור החדש מחליף את הקודם).
מאפיין מרכזי של הגישה הקוונטית הינו בעל חשיבות רבה: גישה זו בנתיים אינה מתאימה כל כך לחוויית התודעה כפי שאנו חשים אותה, בעיקר בכך שגישה זו מתארת את התודעה כדבר "בר החלפה", ואילו החוייה היא של מצב קבוע ומיוחד.
פנרוז לא היה הראשון להציע קשר בין התודעה לבין מכניקת הקוונטים; מיכאל לוקווד והנרי סטאפ עשו זאת קודם, וכן בריאן פלנגאן. לפניהם היה בוהר, אביה של מכניקת הקוונטים, שדוד בוהם מספר כי הוא אמר כי "מחשבה כוללת כמויות כל כך קטנות של אנרגיה, שבוודאי יש למכניקת הקוונטים תפקיד חשוב בהסברה".
למעשה, לא נמצאה כל הוכחה לקיום של קשר בין מכניקת הקוונטים לבין חוויית התודעה.
פונקציות של התודעה
אנו מסכימים באופן כללי, כי בני אדם מודעים ואילו צורות חיים פחותות כמו חיידקים אינן מודעות. רבים מאיתנו מחשיבים את בעלי החיים הגבוהים, כמו דולפינים וקופים, לבעלי מודעות מסויימת. עובדות אלה מביאות להיפותזה כי התודעה התפתחה יחד עם צורות החיים, ופירושו של הדבר כי יש לה ערך אבולוציוני כלשהו. לפיכך, היו שחיפשו את התועלת שעולה מהתודעה. ברנרד באארס, לדוגמא, אומר כי התודעה היא דבר מועיל מאד מבחינה אבולוציונית, ומציע פונקציות שונות: החלטה לגבי אלטרנטיבות עתידיות, פתרון בעיות בצורה לא אמפירית, החלטות, שליטה על פעולות, גילוי טעויות, תכנון, למידה, התאמה לסביבה, יצירת קונטקסט וגישה למידע.
אנטוניו דאמאסיו (1999) רואה את התודעה כאחד מכלי השרידה של האורגניזם, שכן היא מאפשרת תגובות מתוכננות ולא אינסטינקטואליות. הוא גם מצביע על כך שתודעה עצמית מובילה לדאגה לעצמך, שמגדיל את הרצון לשרוד. אולם המקום של התודעה בהתנהגות הוא שאלה לא פשוטה. פסיכולוגים רבים, כמו ביהביוריסטים רדיקליים, ופילוסופים רבים, חושבים כי אפשר להסביר את ההתנהגות באופן לא תודעתי, בדומה לבינה מלאכותית, וגישות אלה יחשבו על התודעה כדבר שאינו קשור לפונקציה וליעילות.
מבדקים של תודעה
מכיוון שאין הגדרה ברורה של תודעה, גם אין מבחנים אמפיריים על מנת לבדוק אותה. יש אף שטענו כי מבחנים כאלה הם בלתי אפשריים. אולם, יש חוקרים שהרכיבו מבחנים על מנת לחקור היבטים מסויימים של התודעה. ברומן "האם אנדרואידים חולמים על כבשים אלקטרוניות" נעשה מבחן הדומה לאלה, על מנת לבדוק אם ישות כלשהי היא רובוט או אדם. בסרט "בלייד ראנר", שקיבל השראה מהספר הזה, המבחן הזה ידוע כמבחן "ווויט-קמפף" ובודק את היכולת לאמפתיה.
אחד מהמבחנים הקונצנזואליים יורת לאבחון מודעות עצמית כולל פתרון בעיות בצורה לא אמפירית ,ע"י חשיבה מופשטת גרידא שכוללת בתוכה את הפותר.
לדוגמא: עורב צעיר אשר יצפה בציפור נאבקת באגוז קשיח ופותרת את הבעייה דרך נסיון וטעייה ע"י שמיטת האגוז מגובה רב ,יבין את חוסר היכולת העתידית שלו ואת הליך הפיצוח ע"י דמיון של עצמו העומד בפני בעייה דומה. כשהעורב עומד לראשונה בפני בעיות מסוג זה הוא פותרן ללא טעויות על הנסיון הראשון.
יש הרואים יכולת זו של עורבים כסוג מוגבל של תודעה.
המתמטיקאי אלן טיורינג הציע את מה שהיום ידוע כמבחן טיורינג, שבו בודקים האם מחשב יכול להטעות בוחן אנושי לחשוב שהוא משוחח עם אדם אמיתי,באמצעות שיחת טקסט דרך מסך.
מבחן זה מצוטט רבות בדיונים על בינה מלאכותית. הקשר לתודעה הוא מתבקש, אך אינו ברור לחלוטין. הדבר מזכיר את אמרתו של אדסחר דייקסטרה, ש"השאלה האם מחשב יכול לחשוב היא לא יותר מעניינת מהשאלה האם צוללת יכולה לשחות".
מבחן המראה
במבחן המראה, שהומצא בידי גורדון גאלופ בשנות השבעים, השאלה היא האם בעלי חיים יכולים לזהות את עצמם במראה. זיהוי עצמי כזה נחשב לסמן של תודעה. בני אדם המבוגרים משמונה עשרה חודשים, הקופים הגדולים (חוץ מגורילות) ודולפינים מסויימים כולם עברו את המבחן בהצלחה.
קישורים חיצוניים
כתבי עת
- [http://www.elsevier.com/wps/find/journaldescription.cws_home/622810/description#description כתב העת Consciousness and Cognition’’]
- [http://www.imprint.co.uk/jcs.html כתב העת Journal of Consciousness Studies]
- [http://psyche.cs.monash.edu.au/ כתב העת הפתוח המקוון ‘’Psyche’’]
- [http://www.sci-con.org המגזין הפתוח המקוון Science & Consciousness Review]
אגודות
- [http://assc.caltech.edu/ האגודה לחקר המדעי של התודעה]
פילוסופיה
- [http://www.u.arizona.edu/~chalmers/online.html אוסף של מאמרים מקוונים על תודעה]
אתרים אחרים
- [http://klab.caltech.edu/cns120/videos.html הקלטות של הרצאות מקורס בקאל-טק על הבסיס הנוירולוגי של התודעה]
- [http://www.tamilnation.org/sathyam/unfolding.htm הכרה: חומר, חיים ונפש]
- [http://www.imprint.co.uk/Wilber.htm תאוריה אינטגרלית של התודעה של קן ווילבר]
- [http://www.level-of-consciousness.org מושג ה"רמה של התודעה" של ד"ר הוקינס]
קטגוריה:בינה מלאכותית
קטגוריה:פילוסופיה
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:פסיכולוגיה
נושאים בפסיכולוגיה הקשורים קשר הדוק עם תודעה:
- אוטומטיות ודיסוציאציה
- שינה וחלומות
- שנת REM
- הפרעות שינה: אינסומניה, נרקופלקסיה ו APNEA (חוסר יכולת זמנית לנשום בזמן השינה)
- מדיטציה
- היפנוזה ו אמנזיה פסיכואקטיבית
- סמים פסיכואקטיביים
- תופעות PSI ו פאראפסיכולוגיה
ja:意識
קטגוריה: מדעי החברה
קטגוריה: פסיכולוגיה קוגניטיבית
סוציאליזציהחיברות או סוציאליזציה הוא תהליך של שיבוץ והתאמת יחידים חדשים לדרך חיים מאורגנת ולמסורת תרבותית ממוסדת המרכיבים את החברה.
תהליך החיברות מתחיל כבר מהגיל הרך ונמשך כל החיים. בשעה שהיחידים נוטלים חלק במבנים חברתיים ובמוסדות חברתיים, הם לומדים כללי התנהגות ומשמעת וכן סופגים ערכים. ההורים עצמם המשמשים כסוכני חיברות, עוברים תהליך של חיברות בזמן שהם לומדים איך להיות הורים.
דרך פעילות גומלין עם הזולת מגבש לו היחיד זהות יחידנית ואם תהליך זה לא יצליח, תיפגע התפתחותו האישית. לכן תהליך החברות מייצג שני תהליכים משלימים: הנחלה של מורשת חברתית ותרבותית ופיתוח האישיות.
לתהליך החברות יש מספר מטרות:
- הקניית כללי נוהג ומשמעת בסיסיים והחדרתם ,החל מהרגלי ניקיון וכלה בהקניית ידע מדעי.
- השרשת שאיפות לצד כללים ומשמעת. כל חברה נוטעת בכל אחד מחבריה מגוון עשיר של שאיפות, המקבילות למצבים שבהם יימצא עקב מינו, גילו, השתייכותו הקבוצתית או המשפחתית.
- תהליך החיברות מצייד יחידים בזהות, במידה רבה דרך השאיפות שהוא מעודד או מדכא.
תהליך החיברות פועל בדרכים רבות ושונות בידי אנשים רבים ובמיגוון של הקשרים חברתיים: חברים למשחק, מורים, שכנים לספסל הלימודים, עמיתים לעבודה, בני זוג, צאצאים, כולם תורמים את תרומתם בכל המסגרות האפשריות. החיברות עשוי להיות מכוון או בלתי מכוון, פורמלי או לא פורמלי, בפגישות פנים אל פנים או ממרחק – באמצעות מכתבים, ספרים ואמצעי תקשורת המונים.
דרכי הלמידה שונות וסוכנים שונים מפעילים השפעות שונות בשעה שהיחיד עובר משלב לשלב במעגל חייו.
ראו גם
- סוציולוגיה - מונחים
- פסיכולוגיה התפתחותית - מונחים
- חינוך
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:חינוך
פרסוםפרסום הוא אמצעי ליצירת דיאלוג עם קהלי היעד באמצעות תקשורת המונים. הפרסום כתהליך הוא פעולת תקשורת מתוכננת, המיועדת להעביר מסר אחד או מספר מסרים מצומצמים לקהלי מטרה רחבים באמצעות ערוצי התקשורת המסחריים.
מטרותיו העיקריות של הפרסום הן: יידוע, שכנוע, איזכור, חיזוק עמדות והנעה לפעולה.
הפרסום נכלל בתמהיל התקשורת השיווקית של הפירמה (הכולל גם יחסי ציבור, קידום מכירות, שיווק ישיר ומכירה אישית).
הפרסום, בניגוד לתוכן תקשורתי אחר, מניח את קידום נושא הפרסום בתכליתו, ומכפיף את שאר הגורמים (השפעה על הקהל, השפעה סביבתית, השפעה על התקשורת וכו') כמשניים לו.
הפצת רעיונות פוליטיים מוגדרת כתעמולה.
מאפייני הפרסום
המאפיינים העיקריים של הפרסום הינם:
#תשלום עבור נוכחות במדיה.
#יכולת שליטה ובקרה גבוהה של המפרסם.
#אמינות נתפשת נמוכה יחסית לאמצעי שיווק אחרים כמו יחסי ציבור.
#לא אישי - הפרסום עושה שימוש במדיה המוניים ולכן אינו אישי.
#יקר בדרך כלל - בהשוואה לכלי שיווק אחרים, פרסום הינו יקר למדי
קיימים שני סוגי פרסום עיקריים:
- פרסום המבוסס על ניסיון רציונלי להביא לידיעת קהל היעד מידע רלוונטי בנוגע לנושא הפרסום
- פרסום המבוסס על מניפולציה המבוצעת על קהל הפרסום, באמצעים שונים שהעיקריים שבהם משיכת תשומת לב וחזרות.
אמצעי הפרסום
האמצעים המשמשים לפרסום, נבחרים בהתאם לנושא המפורסם ולאופיו של קהל היעד, תוך התחשבות במגבלות התקציב.
רציונלי]
האמצעים הנפוצים:
אמצעי הפרסום המסורתיים ההמוניים
- עיתונות
- רדיו - ארצי ומקומי
- טלוויזיה
- קולנוע
- תחבורה ציבורית
- שילוט חוצות
- אינטרנט
אמצעי פרסום אלטרנטיביים
משמשים בעיקר לצורכי קידום מכירות המכונים בשפרת הברנג'ה מתחת לקו/BTL - Below The Line
- עלוני פרסום - פליירים
- קטלוגים
- פרסום בבתי שימוש
- גלויות
- אספות
- הפצת שמועות או שיווק ויראלי
- שלטים
ראו גם
- מסרים תת-סיפיים
פרסום מקוון
שימוש בטכנולוגית האינטרנט לטובת העברת מסרים שיווקיים ופרסומיים.
השיווק והפרסום המקוון מתאפיינים באינטראקטיביות, תקשורת סימטרית, פרסונליזציה ושיווק 1:1.
כלי הפרסום הפופולאריים ביותר כוללים מנועי חיפוש,
באנרים, חסויות, דוא"ל, פופ אפ ומדיה עשירה.
פרסום מקוון, בפועל, יכל שיעשה ע"י מספר דרכים. לדוגמא:
1. בניית אתר אינטרנט עצמאי למייזם,לעסק,לאירוע (יום הולדת לקרוב משפחה, אירוע השקה למוצר מסויים...) וכו' כך שיהיה נגיש ללקוחות ולמשתמשים בכל העולם כדי לקבל מידע מורחב אודותיו.
2. רכישת שטח פרסום באתר אינטרנט קיים כדי להעביר את המסר הפרסומי.
לרוב, נוהגים המפרסמים לשלב בין שני הדרכים להעיל. קרי, בונים אתר אינטרנט עצמאי ומפרסמים אותו ואת כתובתו באתרי אינטרנט קיימים גדולים ומוכרים! חשוב לזכור כי כאשר חושבים להקים אתר אינטרנט מסחרי יש לקחת בחשבון את עלויות הפרסום שלו במדיות השונות (אינטרנט, עיתונות וכו'). אנשים רבים טועים לחשוב כי בניית אתר אינטרנט בלבד, ללא פרסום נוסף, יביא לזרימה גדולה מאוד של לקוחות!
קישורים חיצוניים
- [http://www.archive.org/movies/movieslisting-browse.php?collection=prelinger&cat=Advertising:%20Television%20commercials פרסומות טלויזיה קלאסיות] מארה"ב, לצפייה או להורדה חינם.
- [http://scriptorium.lib.duke.edu/eaa/ פרסום בארה"ב, 1850־1920] - תערוכה מקוונת.
- ClickZ - אחד מהאתרים המובילים בנושאי שיווק באינטרנט www.clickz.com
- [http://www.internet-marketing.co.il מידע חשוב המסייע בפרסום עסק ע"ג רשת האינטרנט]
- [http://www.shapam.co.il/Index.asp?CategoryID=57 פרסומות רדיו ישנות בישראל מאתר שפמ של קול ישראל]
-
קטגוריה:שיווק
ja:広告
simple:Advertising
בית משפטבית משפט הוא חלק מהרשות השופטת - ערכאה שלה נותנת המדינה סמכות שפיטה כללית.
"בית משפט" הינו חלק ממערכת בתי המשפט הכללית של המדינה, בעוד ש"בית דין" דן בעניין מסויים, ובדרך כלל לפי מערכת דינים מיוחדת ושונה ממערכת החוקים הרגילה.
לפעולתו של בית המשפט מקובלות שתי חלופות:
- השיטה האדברסרית, שיטת משפט, המקובלת במיוחד בארצות שבהן נהוג המשפט המקובל (לרוב ארצות חבר העמים הבריטי ומדינות שקיבלו את שיטת המשפט הבריטית, וביניהן, במידה מסויימת מדינת ישראל), שבה משמש שופט (או חבר מושבעים) כמכריע פאסיבי על פי עובדות וטיעונים המובאים בפניו על ידי בעלי הדין, ואינו לוקח חלק אקטיבי בחיפוש העובדות והכללים המשפטיים שיש להחיל במקרה הבא לדיון.
- השיטה האינקוויזיטורית, המקובלת בארצות שבהן נהוג המשפט הקונטיננטלי המכונה גם "המשפט האזרחי", ובמיוחד בצרפת ובארצות מערב אירופיות. המילה אינקוויזיטורי באה מהשורש בשפות האירופיות שמשמעותו לחקור. ואכן, בשיטה האינקוויזיטורית השופט נוטל חלק פעיל בחקירה, ויכול למצוא עובדות וראיות שבעלי הדין בחרו שלא להביא בפניו.
ראו גם
- בתי המשפט בישראל
קטגוריה:חוק ומשפט
ja:裁判所
אינטרנטרשת האינטרנט (המכונה בעברית "מרשתת") הינה רשת מחשבים גלובלית, המחברת רשתות מחשבים שונות, ומקשרת בין מיליוני מחשבים בכל העולם. ההיקף, כמות המידע העצומה האגורה בה והמסחר הרב שמתרחש תודות לה הפכו את האינטרנט בסוף שנות ה־90 של מאה ה־20 לגורם רב משמעות ולזירת ההתפתחות הכלכלית והתרבותית. בצורתו הנוכחית מגשים האינטרנט את חזון הכפר הגלובלי.
המחשבים המחוברים לאינטרנט מתקשרים באמצעות חבילה של פרוטוקולי תקשורת, הנקראים פרוטוקולי TCP/IP.
TCP/IP
מי מנהל את האינטרנט?
בתחילתו היה האינטרנט פרוייקט של משרד ההגנה האמריקאי. אולם, בעקבות לחץ בין־לאומי בתחילת שנות ה־90 נאלצה ארצות הברית להודיע על ויתור על שליטתה באינטרנט. למרות זאת נסוגה ארה"ב מהכרזה זאת ביולי 2005 תוך הודעה שנסיגה זו קשורה למלחמה בטרור הבינלאומי (טענה שנדחתה בבוז על ידי מרבית הממשלות וע"י ארגונים בעולם האינטרנט). נסיגה זו הביאה ליוזמה להפקיע את האינטרנט מרשותה של ארה"ב ע"י הקמת שרתי שורש נוספים (כיום 13 מ־15 שרתי העל באינטרנט נמצאים בארה"ב).
כיום האינטרנט מנוהל בעיקר על ידי שורה של גופים בין־לאומיים שמורכבים מנציגים מכל העולם בהם אנשי אקדמיה, ממשל, מסחר ואזרחים פרטיים. הבולטים שבהם הם [http://www.icann.org ICANN], שאחראי על הקצאת השמות והכתובות, [http://www.isoc.org ISOC], שמרכז את התיאום הבין־לאומי ו־IETF, שהוא הגוף הטכני שקובע את התקנים באינטרנט. בין גופים אלו יש מערכת כפיפויות מורכבת.
במרץ 2004 הועלתה יוזמה להפקיע את השליטה מגופים אלו בשל חוסר יעילות שגילו, במיוחד ICANN, ולהעביר את השליטה לאו"ם.
הרשת מנוהלת על פי עקרונות אנרכיסטיים לפיהם הגוף המנהל רק מסדיר את הנושאים הטכניים ואילו כל אחד יכול להתחבר לרשת ולפרסם בה תכנים כפי העולה על רוחו. למרות זאת, יכולה כל מדינה לנטר ולהגביל את תעבורת האינטרנט בשיטחה כפי רצונה. כמו כן, כל מדינה יכולה להחיל את חוקיה על גופים ובודדים הפועלים באינטרנט מתוך שטחה. יש מדינות כגון סין, סוריה ואיראן המנצלות יכולות אלו כדי להגביל את הגישה של אזרחיהם לרשת. למרות זאת, הן אינן יכולות להגביל שרתים או משתמשים במדינות אחרות. מבנה זה מאפשר גם ניצול לרעה כדוגמת השימוש שעושים שולחי דואר הזבל באינטרנט (Spam mail).
בישראל מוסדרת הפעילות באינטרנט על ידי [http://www.isoc.org.il/ איגוד האינטרנט הישראלי].
רשימת שימושים באינטרנט
- World Wide Web (ראשי תיבות: WWW) - מאפשר למשתמש "לגלוש" בין אתרים (כדוגמת ויקיפדיה) שמציגים טקסט ותמונות. לצורך שירות זה נבנה דפדפן שמאפשר לגשת לשרתים שמאכסנים את האתרים הללו.
- דואר אלקטרוני - שירות המאפשר למשתמש לשלוח הודעות לתיבת דואר של משתמש אחר. הודעות אלו יכולות להכיל מלל או קבצים מצורפים.
- קבוצות דיון - קבוצות דיון - רשת, המכונה גם רשת UseNet, של שרתים המפעילים מעין פורומים המאפשרים למשתמשים בהם לדון בכל נושא העולה על הדעת, בעזרת תוכנה ייעודית. קיימים אלפי נושאי קבוצות דיון. הקטגוריות שלהן מאורגנות לפי מבנה היררכי לוגי. ההיררכיה נעה מכללי לספציפי. שם של קבוצת הדיון מורכב מנושאים היררכיים ותת־נושאים המופרדים באמצעות נקודות. בנוסף, חברות וארגונים אחרים מפעילים שרתי קבוצות דיון בהם מתנהלים דיונים בנושאים הקשורים לארגון. שרתים אחרים (למשל, של ספק אינטרנט) יכולים להחזיק עותקים של קבוצות דיון אלה, ולשלוח אליהן תגובות שהתקבלו ממשתמשים מקומיים.
- IRC - ראשי תיבות של Internet Relay Chat. שרתי IRC מאפשרים למשתמשים בהם, בעזרת תוכנה יעודית, "לשוחח" זה עם זה בכתיבה בזמן אמיתי - המשתמשים האחרים יכולים לראות את מה שנכתב מיד עם סיום הכתיבה, ולהיפך. רוב שרתי ה־IRC מקושרים במספר רשתות המסונכרנות ביניהן.
- מסרים מידיים - שירות המאפשר למשתמש לשלוח הודעות ישירות למחשב של משתמש אחר. ישנן כמה רשתות של מסרים מידיים, כדוגמת ICQ, MSN Messager.
- Skype - זוהי תוכנה המאפשרת לכל משתמש שיחות חינם בעזרת אינטרנט לכל אחד שיש לו את התוכנה במחשב. בנוסף אפשר להתשמש בו גם כתוכנת מסרים מידיים כגון ICQ ו-Messanger. בעזרת SkypeOut ניתן לבצע שיחות יוצאות למספרים רגילים (בתשלום).
- שיתוף קבצים - שירות בו משתמש משתף את הקבצים שנמצאים על מחשבו כך שמשתמשים אחרים יוכלו לגשת אליהם. תוכנות שיתוף קבצים לדוגמא: Kazaa, iMesh, eMule.
- רדיו ו־טלויזיה - באמצעות פרוטוקולים סטנדרטיים יכול משתמש לצפות בתחנות טלויזיה או רדיו המשדרות על גבי הרשת. (ראו: שידורי רדיו דרך האינטרנט)
היסטוריה
האינטרנט נוצר כרשת בצבא האמריקאני ואח"כ להעברת מידע מדעי בין אוניברסיטאות. הוא פרץ לתודעה הציבורית בשנות ה־90 של המאה ה־20, במידה רבה תודות להמצאת הדפדפן ופתיחתו של ה־World Wide Web לשימוש מסחרי. בתוך זמן קצר נוצרה מהפכה חברתית של ממש ופריחה של מאות מיליוני משתמשים.
רשתות הליבה, שיצרו את הבסיס לרשת האינטרנט חוברו בשנת 1969 על־ידי הסוכנות לפרוייקטי מחקר מתקדמים במשרד ההגנה של ארצות הברית (ARPA - Department of Defense Advanced Research Projects Agency), במיזם שנקרא ARPANet. הסוכנות בחנה אפשרויות שונות לניהול הרשת, בדגש מיוחד על שרידות, ויצרה טכנולוגיות שונות להעברת הנתונים בין הרשתות. ב־1 בינואר 1983, הוחלפה התשתית של ARPANet, שהייתה מבוססת עד אז על NCP, לחבילת הפרוטוקולים TCP/IP שנולדה בעקבות מאמצי המחקר. זוהי למעשה הנקודה שבה הפך האינטרנט להיות דומה לרשת המוכרת לנו כיום - מבחינת התשתית הלוגית.
ההתפתחות הבאה באה מכיוון הקרן הלאומית למדע של ארצות הברית (NSF - National Science Foundation), שהקימה בשנת 1986 שדרת מידע (backbone) בין אוניברסיטאית, לשיתוף מחקר אקדמי - הNSFNet.
בסוף שנות ה־80 המציא טים ברנרס-לי את שפת ה־HTML ואת שיטת הכתובות לאתרים (URL). שתי אלו היוו את הבסיס ל־WWW ובשנת 1991 הופיעה גם רשת זו.
שירותים שהיו נפוצים בעבר
- FTP - פרוטוקול העברת קבצים. שרתי FTP הכילו אלפי קבצי תוכנה, ומשתמשים שחיפשו תוכנה מסויימת היו יכולים לרוב למצוא אותה על אחד ממאות שרתי ה־FTP שפעלו. כיום משמש פרוטוקול זה בעיקר להעברת קבצים ספציפית בין שני מחשבים, למשל כדי להעלות קבצים אל אתר אינטרנט, ונותרו מעט מאוד שרתי FTP ציבוריים. אלה שנותרו משמשים בד"כ מוסדות אקדמיים או חברות תוכנה להפצת חומרים שהם מייצרים (מידע ותוכנה).
- Archie - שרתי Archie הכילו בסיסי נתונים אודות כל הקבצים שהכילו כל שרתי ה־FTP. כדי למצוא קובץ, המשתמש היה מפעיל תוכנת לקוח, שהיתה שולחת שאילתה אל שרת ה־Archie הנבחר, וזה היה משיב על איזה שרת FTP ניתן למצוא את הקובץ.
- Gopher - רשת Gopher היתה רשת מידע טקסטואלי שהיתה מסודרת בצורה היררכית. כדי למצוא בה מידע, היה צורך להגיע אל ענף כללי, וממנו לרדת על ענפים ספציפיים יותר ויותר.
- Veronica - שירות שפעל על רשת Gopher, על השרת, ואיפשר למצוא מידע באותה רשת.
:קרנם של שירותים אלה ירדה עם עליית ה־WWW, הנוחה יותר לשימוש, וכיום, למעט מספר שרתי FTP כאמור, ואולי מספר קטן של שרתי Gopher, הם אינם פעילים עוד.
חיבור לאינטרנט
ישנם חיבורים מסוגים שונים לאינטרנט. יש חיבור לאינטרנט שנחשב כאינטרנט מהיר שהוא xDSL (למשל ADSL), או כבלים וישנם חיבורים איטיים יותר למשל ISDN וחיבור באמצעות חיוג דרך מודם אנלוגי, חיבור בדרך זו זול יותר מאחר ואין צורך בתשתיות רבות כמו בשאר הטכנולוגיות.
חיוג לרשת, הוא התחברות לאינטרנט בשיטה הישנה והאנלוגית. חיוג כזה מתבצע על גבי קווי הטלפון הרגילים, בעזרת מודם אנלוגי. כדי להתחבר, המודם מחייג לקו טלפון רגיל (של ספק האינטרנט) והוא מאפשר חיבור במהירויות נמוכות של עד 56000 סל"ש.
בעבר, היה החיבור הזה איטי יותר, מקצב של 14000 סל"ש עד 56000 סל"ש, וההתפתחות נעצרה עם המצאת הADSL המאפשר חיבור במהירויות גבוהות על גבי קו טלפון רגיל.
תרבות האינטרנט
עם הגידול במספר המשתמשים באינטרנט הופיעו תופעות תרבותיות המיוחדות לאינטרנט. תרבות האינטרנט כוללת תחומים רבים ובהם:
- סלנג באינטרנט
- האקינג
- שיתוף קבצים
- דואר זבל
- בלוגים
- חברויות באינטרנט
- מחשוב מבוזר קהילתי: יצירת עוצמת מחשוב עצומה, באמצעות ניצול הזמן הפנוי של עשרות אלפי מחשבים אישיים שבעליהם מצטרפים לפרויקט באמצעות האינטרנט.
האינטרנט תרם מאוד להתפתחות רעיון הקוד הפתוח ואיפשר עבור אנשים וחברות מפורסמים פחות לפרסם תוכניות שפותחו על ידם.
עסקים באינטרנט
לאור גודלו של הקהל הנחשף לרשת האינטרנט ולתכניה, בחרו יזמים רבים להשתמש ברשת כפלטפורמה עסקית, וכמותם גם גורמים עסקיים וותיקים שבחרו לפעול גם בזירה זו, בהמשך לפעילותם המסורתית, ו/או בנפרד ממנה. אחת הפעילויות המסחריות הוותיקות והמרכזיות ברשת היא פרסום מקוון באינטרנט.
ענפי הפעילות העסקית המרכזיים ברשת האינטרנט:
- פרסום מקוון - פרסומות באתרי אינטרנט (banners), קידום אתרים במנועי חיפוש, אתרים פרסומיים ועוד.
- דואר זבל (Spam) - דואר פרסומי הנשלח למשתמשים רבים. כך ניתן לפרסם בקלות רבה וללא הוצאות רבות מוצר מסוים.
- מסחר אלקטרוני (e-commerce) - חנויות מקוונות המציגות לגולשים מבחר מוצרים, ומציעות להם לרכוש אותם, בדרך כלל על ידי תשלום בכרטיס אשראי. את המוצר מקבלים הקונים בדרך כלל בדואר.
- מסחר אלקטרוני בין חברות B2B ראשי התיבות של Business to Business. הכוונה היא שפעילות רכישה ומכירה בין חברות תתבצע כולה באינטרנט. יוזמה זו זכתה להד רציני בשלהי תקופת הדוט קום. בגלל קשיים טכנולוגיים והקושי במיסוד הקשר, יצירת קטלוגים משותפים וכד' לא הצליחה להתרומם. כרגע במצב של בניית תשתיות והתחלות במקרים שבהם יש הצדקה כלכלית.
- דיון. ברשת נפוצות מאד קבוצות דיון מסוגים שונים: צ'אטים, פורומים, תוכנות מסרים מידיים. סקרים מראים שחלק גדול ממשתמשי האינטרנט מנצלים אותה לצרכי תקשורת.
ספקיות האינטרנט והתשתית העיקריות בישראל
ספקיות תשתית :
- HOT אינטרנט בכבלים
- בזק בינ"ל
ספקיות אינטרנט
- נטוויז'ן
- בזק בינ"ל
- ברק
- אינטרנט זהב- בחודש יולי שינתה החברה את שמה לSmile
אתרי האינטרנט הגדולים בישראל
- ynet - אתר חדשות ותכנים בבעלות ידיעות אחרונות. האתר נחשב לגדול בישראל במספר גולשיו ובהיקף תכניו. מכסה, באמצעות מערכת כותבים ועורכים עצמאית, את כל תחומי הכיסוי האופיניים לכלי התקשורת הארציים (כגון חדשות, כלכלה, ספורט ותרבות), ועשיר גם בתכנים נלווים (מאגרי מידע, מדריכים וכתבות) וכן קהילות של פורומים.
- walla - פורטל ותיק וגדול בבעלות בזק בינלאומי ורשת שוקן. האתר מבוסס על אינדקס אתרים נרחב, וכולל גם שירותי אינטרנט מגוונים (כגון web mail), קהילות ותכנים במיגוון נרחב (המתבססים בעיקר על מקורות משותפי תוכן).
- msn - "הזרוע הישראלית" של msn העולמית. האתר בבעלות חברת מיקרוסופט ואינטרנט זהב. פורטל המתבסס על אפליקציות האינטרנט של מיקרוסופט (כגון hotmail ומסנג'ר), וכולל תכנים ששמקורם באתרים אחרים ("שותפי תוכן") המופיעים בו במתכונתם המקורית עם מיסגור של msn.
- נענע - פורטל ותיק בבעלות נטוויז'ן. בדומה לוואלה אף הוא מספק אינדקס, תכנים ממקורות שונים, שרותי אינטרנט (כולל web maail)ואפליקציות שונות.
- one - פורטל ספורט מאוד נפוץ וידוע.
ראו גם
- עברית באינטרנט
- סיומת אינטרנט
- תצוגה תלת ממדית באינטרנט
- מונחים ברשת מחשבים
- אבטחת מחשב אישי ברשת
- טרול (אינטרנט)
- אתרי ושירותי אינטרנט
קטגוריה:תקשורת מחשבים
קטגוריה:תקשורת
-
קטגוריה: המצאות
fiu-vro:Internet
ja:インターネット
ko:인터넷
ms:Internet
simple:Internet
th:อินเทอร์เน็ต
תקשורתתקשורת היא תחום בחברה ובמדע שמהותו העברת מידע בין שני משתתפים או יותר. המשתתפים יכולים להיות שני בני אדם, או בעלי חיים, וגם שני מחשבים.
תקשורת טבעית
את התקשורת אפשר לחלק למספר מחלקות על פי החושים שבהם היא נקלטת. תקשורת שמיעתית היא תקשורת באמצעות דיבור או מוזיקה, תקשורת ויזואלית היא תקשורת באמצעות צילום, ציור, פיסול, כתיבה, ספרות או תיאטרון, תקשורת כימית היא תקשורת באמצעות חוש הריח, היא מתבצעת באמצעות בשמים למשל אצל בני אדם ופרומונים אצל בעלי חיים פרמיטיביים יותר.
טכנולוגיית התקשורת
עם התפתחות הטכנולוגיה התפתחו גם אמצעי התקשורת בין בני אדם. בעבר, נעשה שימוש רב בתקשורת שבעל פה, בדואר ובצורות אחרות של התכתבות איטית. במהלך המאה ה-18, המאה ה-19, המאה ה-20 והמאה ה-21 השתנו אמצעי התקשורת באופן דרמתי. אנשים החלו לדבר באמצעות טלגרף, בקוד מורס, ומאוחר יותר באמצעות הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, והטלפון הסלולרי.
מערכות תקשורת הן נדבך נוסף של התחום. קיימות מערכות לתקשורת נתונים, תקשורת דיבור, ותקשורת מולטימדיה - הכוללות שילוב של תמונה, תנועה ושמע.
את המערכות לתקשורת נתונים ניתן לחלק לרשתות מקומיות (LAN) ורחבות (WAN). חלוקה נוספת היא בין רשתות פרטיות לבין רשתות ציבוריות. דוגמא לרשת פרטית היא רשת של ארגון או חברה מסחרית. דוגמה לרשת ציבורית היא האינטרנט. במקביל צצו גם ישומים המופעלים באמצעות מערכות התקשורת, כגון הפקס על גבי רשתות טלפון, והדואר אלקטרוני על גבי רשת האינטרנט.
תקשורת המונים
אספקט נוסף של התקשורת הוא אמצעי התקשורת, ביניהם העיתונות הכתובה, האלקטרונית והמצולמת, זוהי תקשורת ההמונים. כיום ענף זה של התקשורת הוא מפותח מאוד ובזכותו אנו יודעים על חדשות ואקטואליה, רכילות ועוד. כמו כן הוא מספק לנו בידור לשעות הפנאי.
תחום מודרני יחסית של ענף התקשורת, הוא תחום הפירסום והתעמולה - כלים חברתיים בידי גורם קטן יחסית (חברה מסחרית, מפלגה וכו') אשר נועדו לקדם תהליך מסויים בקרב ציבור גדול יחסית בעלי מאפייני המון, בעזרת פנייה ישירה של גורם זה אל כלל הציבור.
תקשורת המונים היא תופעה מודרנית, שתחילתה במאה ה-20. היא מאופיינת בפנייה לקהל רחב, אנונימי ומגוון, על ידי שימוש באמצעי תקשורת המונים, כגון: טלוויזיה, רדיו, עיתונות, קולנוע, ספרות ואינטרנט. בתהליך התקשורת מועבר מסר בו זמנית לציבור רחב של נמענים, ולרוב מדובר בתהליך מורכב טכנולוגית ויקר יחסית מבחינה כלכלית. כך למשל, תוכנית טלוויזיה מועברת לציבור הרחב, האנונימי והמגוון של צופי הטלוויזיה, בו זמנית, על ידי שימוש בטכנולוגיה והשקעה כלכלית. חשוב להבחין בין תקשורת ההמונים כתהליך לבין אמצעי תקשורת ההמונים, שהם כלי טכנולגיים המאפשרים את העברת המסר מהמוען לנמענים.
כאשר בוחנים את תקשורת ההמונים כתחום מחקר אקדמי, החוקרים מתבוננים בכל הגורמים השותפים לתהליך התקשורת: המוען, הנמען, המסר, האמצעי, המשמעות, הקוד, הרעשים בתקשורת וכדומה. בניגוד לתקשורת בין אישית, תקשורת ההמונים מאופיינת רובה ככולה ממוען ממוסד ומבוסס כלכלית; מנמענים רבים ומבודדים זה מזה; ממסר שרובו חד כיווני ומאמצעי תקשורת שמקורו בטכנולוגיה מודרנית. בנוסף, מחקר התקשורת מבקש לבחון האם הנמענים מבינים את המסר התקשורתי ומשמעותו כפי שביקש המוען להעבירו.
עד כניסת האינטרנט בסוף המאה ה-20, נחשב המסר המועבר בתהליך תקשורת ההמונים לחד כיווני. זאת אומרת, לנמענים לא הייתה יכולת להגיב על תוכן דברי המוען, למעט מכתבים למערכות עיתונים. האינטרנט יצר שינוי בעניין זה, באפשרו לנמענים להגיב על המסר כמעט במיידיות שבה הוא שוגר. הנמען אינו נחשב לפסיבי אלא הוא אקטיבי, צרכן תקשורת אשר מחליט בעצמו לאינפורמציה אליה הוא ייחשף.
קישורים חיצוניים
- [http://cgate.co.il/comunicat/code_Flags.htm דגלי הקוד הבין לאומי]
- [http://cgate.co.il/comunicat/l_tikshoret_1.htm תקשורת אלחוט] - אתר שער לים
- [http://stwww.weizmann.ac.il/communication/Default.htm מערכות מתקשרות] - מידע ותקשורת
קטגוריה:תקשורת
| | |
