:: wikimiki.org ::
| מדע |
מדעמדע , הוא ידע אודות העולם שהושג באמצעות צפייה, ניסוי והסקה שיטתיים, ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי, ומכונה גם מחקר. אדם העוסק במדע נקרא מדען.
בשאלות כגון "מה נכלל במדע" והגדרת השיטה המדעית עוסקת הפילוסופיה של המדע.
המדע שונה מידע אחר, בכך שהוא ידע המתגבש ומצטבר תוך כדי תהליך מתמשך של ביקורת והוספה. לפיכך, המדע הוא תהליך מתחדש ומתפתח תדיר, ועל כל דור של מדענים, לאשר את הידע הנצבר עד אליהם.
מסיבה זו, ידע שאין מטילים בו ספק ושאינו מתחדש עלול לאבד את תוקפו המדעי, ואף להפוך לאמונה טפלה. דוגמא טובה לכך נותנת האסטרולוגיה אשר החלה כענף מדעי רציני: רישום מסלולי הכוכבים, מה שאנו קוראים לו כיום אסטרונומיה.
הנחות יסוד אופייניות למדע
אבסולוטיות: ביסוד פילוסופיה זו קבועה ההנחה כי בכל עיסוק מדעי קיימת תפיסה חושית, שבבסיסה הינה אחידה לכל בני האדם. כלומר, החוקיות הבסיסית שעל פיה פועלת המציאות הנתפסת בחושי האדם מצביעה על 'אמת' מוחלטת, אבסולוטית.
אובייקטיביות: בהתאם להנחה זו, מניח המחקר המדעי כי אמת זו מתקימת בלא תלות בהכרה אנושית. משמע, ניתן להגיע לניסוח האמת המדעית בלא שזו תהיה נגזרת ישירה של תפיסת המציאות. תכונה זו מכונה אובייקטיביות
לדוגמה: חושי האדם תופשים כי עצמים נופלים כאשר אין הם נתמכים. המדע מניח, כי כל בני האדם השפויים תופסים זאת באותו אופן, וכן שלאחידות זו זיקה לכלל התקף לגבי כל העצמים במציאות (כגון כוח המשיכה). כלל זה הינו חלק מן האמת המוחלטת, ואינו ניתן לערעור על-ידי ההכרה, באם הוא אכן אמיתי.
סיבתיות: האמת המדעית הינה סיבתית באופייה, כלומר היא מניחה כי לכל גורם במציאות קיימת סיבה קודמת בזמן, היוצרת אותו; וכן תוצאה - גורם אחר, מאוחר בזמן, הנוצר בזכותו. קשר סיבה-תוצאה מתבטא בכלל לפי שאחרי הסיבה תבוא תמיד התוצאה.
בדוגמה הקודמת: מתוך הנחה כי כוח המשיכה אכן אמיתי, אזי עזיבת חפץ כבד באוויר, הינה סיבה לנפילתו. לפיכך, לעולם ייפול חפץ כבד אם ייעזב באוויר.
אמפיריות: החקר המדעי מניח כי קיימות מספר אמיתות אפשריות, כלומר מספר רב של תיאורים שונים לחוקיות שבמציאות. מתוך אפשרויות אלו, רק אחת האפשרויות הינה נכונה בפועל. האפשרות שאינה נכונה, היא בחזקת שקר. שתי האפשרויות מאופינות בכך שהן אינן מכילות סתירה פנימית בתוך עצמן.
הברור מהי האפשרות האמיתית מבוצע על-ידי מדידה של המציאות. מדידה זו, השואפת לקבוע כיצד המציאות מתפקדת בפועל בלא הנחה ראשונית (אפריורית), מכונה ניסוי. תכונה זו של החקר המדעי מכונה אמפיריות
לדוגמה: ניתן להסביר את המציאות עם קיומו של ואקום או בלעדיו. כל אפשרות עשויה להתקיים, ואינה מכילה סתירה פנימית, ועל כל אפשרות ניתן לבסס מדע שלם. אולם, רק אחת משתי האפשרויות אכן אמיתית, והשנייה שקרית. ניתן לברר איזו האמיתית על-ידי בדיקת המציאות באמצעות ניסוי.
ניבוי: גורם חשוב נוסף של המדע הינו יכולת הניבוי שלו - היכולת לנסח את החוקים המדעיים על-מנת לתאר כיצד יפעלו גורמים שונים במציאות, עליהם ידועים נתונים מסוימים, בעתיד. אין מדובר בעתיד במובנו המוחלט, אלא ביחס לצורך ולנתונים.
לדוגמה: חוקי הקינמטיקה מסוגלים לתאר את התקדמותו של גוף, בהינתן מהירותו, משקלו, ונתונים נוספים, ברגע מסויים. הקינמטיקה תתאר את עתידו של גוף זה, ביחס לרגע המוגדר.
פיצול ושלמות: השיטה המדעית מחולקת לתחומים שונים, המכוני ענפים. תחומים אלו מפצלים את החוקיות המדעית ליחידות משנה, כל תוצאות החקירה בתחום מסויים עשויות להיות הנחות התחום האחר.
לדוגמה, הביולוגיה (חקר העולם החי) עשויה להיות מפוצלת למחקר התורשה, ולמחקר הגופניות. גילוי תכונות התורשה עשוי בהחלט להוות הנחות בסיס לחקר ההתאמה של הגוף לתכונות אלו.
קיימים שני תהליכים היסטוריים אשר עשויים להתרחש בשיטה המדעית: פיצול ענף מדעי (לדוגמה: פיצול הפיזיקה למכניקה ולמבנה החומר), ומציאת התאמה בין שני ענפים היוצרת חפיפה ביניהם (לדוגמה: חידוד חקר הכימיה והפיזיקה עד ליצירת זהות או חפיפה ביניהם עבור חקר מבנה האטום).
באופן עקרוני, מהווה המדע כולו חטיבה שלמה אשר הפיצול בה הוא למטרות שיפור המחקר, ונגזר מהיכולת לנתח את המציאות בצורה מפצלת. למרות זאת, קיימים מקרים רבים בהם תוצאות מחקר בענף מסויים עשויות לסתור, או לסתור לכאורה, תוצאות מחקר בענף אחר.
סתירה זו עשויה לנבוע מהנחות מחקר סותרות, או מזווית ראייה שונה של אותן ההנחות. ראוי לציין כי שאלת האחידות של האמת מוטלת בספק כאשר עוסקים בסתירה שכזו.
לדוגמה: הנחת המחקר הפסיכולוגי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בפסיכואנליזה, מניחה כי הכוחות הפועלים בנפש האנושית מולדים או נקבעים בשלב מוקדם מאוד בילדות, באופן התלוי במאורעות מקריים אשר מקורם בהתנהגות ארעית של הסביבה הקרובה. לעומת זאת, ענפי מחקר סוציולוגיים מסויימים מראים על השפעה של התרבות כולה, מבנה וערכיה, על נפש האדם ולאו דווקא של מקרים ארעיים בילדות המוקדמת, באופן המתנגש עם התיאור הפסיכואנליטי המקובל.
ערך המדע
ניתן להתייחס בשני מובנים לערך המדע - ערכו התכליתי ,כלומר התועלת שבמדע; וערכו המהותי, כלומר תיאור היחס הכללי בין המדע לאדם.
ערך תכליתי
המדע נפוץ ביותר משתי סיבות אפשריות עיקריות: הסקרנות הטבעית של האדם, למצוא את החוקיות בטבע, והתועלת שעשוי להביא המדע.
מכיוון שהמדע מסוגל לנבא את המציאות, יש בו ערך רב עבור היכולת של האדם לשפר את יכולות התגובה שלו למציאות הנתונה. בהתאם לכך, המדע הינו כוח פוטנציאלי, אותו יכול האדם להפעיל על מנת לקדם את מטרותיו.
לדוגמה: תחום הרפואה מתבסס לרוב על מחקר מדעי. המדע מצליח למצוא את הדרך היעילה ביותר (בהתאם למגבלותיו) על מנת לצמצם את מחלותיו ופגיעותו של האדם, ובכך מאפשר לרפואה למלא את מטרתה בצורה יעילה יותר.
ערך המדע, אשר נגזר מהסקרנות האנושית, בא לידי ביטוי בהנאה אינטלקטואלית אותה מפיק האדם המתעניין במדע, הן במחקר עצמו והן בלמידת תוצאות מחקר קודם.
תהליך נוסף אשר יוצר את ערכו של המדע, אשר נגזר מהמבנה של המחקר המדעי בפועל ולא מתכונותיו הטהורות, הוא אפשרות קיומה של מערכת המשרתת את החקר המדעי ואת השימוש בו בחברה. תהליך זה, בו נוצרות אקדמיות, מכוני מחקר וייעוץ, תקשורת המפרסמת מדע ועוד, מביא לשימוש במדע על-מנת לקדם אינטרסים של גורמים מסויימים בחברה.
ערך מהותי
מלבד ערכו התכליתי של המדע, כמשרת מטרה מוגדרת, המדע הינו חלק בלתי נפרד מיכולת החשיבה ועיצוב החברה האנושיות.
מכיוון שהמדע מסוגל לתאר מציאות, הוא משפיע בהכרח על תפיסת האדם מציאות זו. תוצאות החקר המדעי ועצם קיומו, גם אם תהליך זה לרוב אינו מכוון, מובילים לשינוי תפיסתי-פילוסופי ניכר.
לדוגמה: קיומו של הסוציולוגיה, כענף מדעי החוקר את התנהגות האדם, הביא במקרים רבים לקיום תפיסה תכליתית של האדם, כייצור שמטרתו שרידה וצבירת כוח בלבד. מסקנות אלו נבעו מעצם החקירה המדעית (המניחה כי קיימת סיבתיות שאינה נתונה לבחירה חופשית של האדם), וכן מהכיוון המסויים שאליו הובילו תוצאות המחקר הסוציולוגי.
דוגמה אחרת הינה תיאורם הפיזי של גרמי השמיים. כאשר נתגלה באופן מדעי כי כדור הארץ אינו שונה משאר כוכבי הלכת בתיאור תנועתו, נשמט בסיס מוצק להנחה הפילוסופית בדבר מרכזיותה של האנושות ביחס ליקום.
כמו כן, עצם קיומו של המחקר המדעי ותכונותיו, משפיע ביותר על אופן החשיבה האנושי. עקרונות המדע מאומצים על-ידי החשיבה האנושית, והופכים להיות הכללים המגדירים את תפיסתו.
האמונה באמת שאינה נגזרת מההכרה האנושית ואופייה סיבתי עשוייה ליצור דפוס חשיבה תואם אשר אינו מקבל את רעיון הבחירה החופשית. כך עשוי להיות מועמד עיקרון התועלתיות מעל עקרונות אחרים, המבוססים על הכרה המבצעת בחירה ערכית.
אפשרות השפעה נוספת הינה הפיכת המוסדות החברתיים למוחלטים בעיני הפרט. מוסדות כגון שימוש בכסף כאמצעי כלכלי או קיבוע של מעמד שליט, עשויים לקבל אישור חברתי כחלק מן האמת הבלתי ניתנת לערעור ולהשפעת בחירה ערכית.
כמו כן, החלוקה של המדע לתחומים משפיעה ביותר על עיצוב התודעה, על ידי יצירת חלוקה תפיסתית תואמת. לדוגמה, הפרדת תחום הפסיכולוגיה (חקר הנפש) מתחום הכלכלה, עשוייה ליצור תפיסה אשר אינה מחשיבה את השפעתם ההדדית של המבנה הנפשי והשיטה הכלכלית.
השיטה המדעית
המדע התפתח בתרבויות שונות באופנים שונים, ומקורותיו מצויים בעיתות קדומות ביותר. ידוע כי נעשה שימוש בחקירה מדעית בתרבויות עתיקות כגון הסינית, ההודית וכו'.
תחומי המדע השונים קשורים לרוב בפילוסופיה, שכן שני התחומים נוגעים בתפיסת המציאות. כל חקר מדעי מבוסס על תפיסה פילוסופית מסויימת, וכן תפיסות פילוסופיות רבות עשויות להיות מושפעות מתוצאות החקר המדעי.
גישה פילוסופית, הרואה במדע את המקור האמיתי היחיד לכל הידע האנושי, ורואה כל ידע מסוג שונה כבלתי-תקף עבור האדם, הינה המדענות. מרכיב חשוב בשיטה המדעית בימינו הוא ביקורת עמיתים.
מדע מודרני
בעולם המודרני למדע משקל רב בחברה, והוא נחשב למפותח ביותר.
תחומי המדע המודרני:
- מדעי החברה
- מדעי הטבע
- מדעי החיים
- מדעים מדויקים
ראו גם
- היסטוריה של המדע
- סוציולוגיה של המדע
- תורה ומדע
- מדענות
- התפתחות המדע בעת העתיקה
-
ja:科学
ko:과학
ms:Sains
simple:Science
th:วิทยาศาสตร์
zh-min-nan:Kho-ha̍k
ידעידע הינו מכלול של מידע המאורגן במערכת של הקשרים שבלעדיהם הוא יהיה בעל ערך פחות. במילים אחרות, ידע הוא מכלול של מידע שהועצם באמצעות ארגון. לדוגמה, זכרונו של בן אדם מכיל ידע ולא מידע גרידא, משום שהוא מאורגן בהקשרים של סיבתיות ותכלית. תהליך הרחבת היקף הידע המצוי במכלול ידע מסוים מכונה למידה.
מאז ומעולם קיימת בתרבות האנושית שאיפה לרכישת ידע רב ככל האפשר ("דע את עצמך" יעץ סוקרטס. "ידע הוא כח" אמר פרנסיס בייקון). ניתן להסביר זאת בכך שהידע של האדם מאפשר לו להתמודד באופן טוב יותר על מנת להגשים את מטרותיו.
ניתן להתייחס לידע של חברה כמערכת ההבנות של המציאות המוסכמות על רובה. הידע האנושי הינו מושג המציין את הבנותיו של המין האנושי כולו.
המדע הינו תחום הפעילות שנחשב לעיקרי, בו חוקר המין האנושי את צפונות העולם, במובן זה של הגדלת הידע.
קטגוריה:פילוסופיה
קטגוריה:מדע וטכנולוגיה
קטגוריה:היסטוריה
קטגוריה:תרבות
קטגוריה:פסיכולוגיה
מחקרהמחקר מהווה מתודה (דרך פעולה) מקובלת לזיהוי חוקים בתפיסה ובסביבה שהוגדרה על ידי החוקר.
החוקים חייבים להתקבל בצורה אובייקטיבית, על מנת שגם אחרים יוכלו לבחון את הדרך שבה התקבל החוק ואת מידת חיזויו להמשך. האובייקטיביות איננה מוחלטת ומוסכמת על כלל העולם , אלא על ידי קהילת המדענים אליה שייך החוקר. לכן יש בכל תחום מדעי מתודות שונות לביצוע המחקר .
הן יכולות להיות מגוונות ונעות על מעין רצף - ממתודות אמפיריות כמותיות, בדומה למדעי הטבע, ועד למתודות איכותיות הדומות לאנתרופולוגיה.
קטגוריה: מדע וטכנולוגיה
פילוסופיה של המדעהפילוסופיה של המדע הוא ענף בפילוסופיה העוסק ביסודות, הנחות ומשמעויות הפילוסופיות של המדע, מ"מדעי הטבע" כגון פיזיקה וביולוגיה, ועד "מדעי החברה" כגון פסיכולוגיה וכלכלה. מבחינה זו, פילוסופיה של המדע קשורה לאפיסטמולוגיה ואונטולוגיה. היא שואפת להסביר דברים כגון: טבעם של קביעות ומושגים מדעיים; האופן שבו הם נוצרים; כיצד המדע מסביר, חוזה, ודרך הטכנולוגיה, משתמש בטבע; כיצד אפשר להחליט על הדיוק של מידע; הניסוח והשימוש במתודות מדעיות; אופני החשיבה שבהם משתמשים על מנת להגיע למסקנות; והמשמעויות של המתודות והמודלים המדעיים לחברה ככלל, ולמדעים עצמם.
הבנה אחת טוענת כי לכל המדעים יש פילוסופיה מסויימת המונחת בבסיסם, גם אם הם יכחישו זאת:
"אין מדע ללא פילוסופיה; יש רק מדע שהפילוסופיה שלו לא נבחנה כראוי". (Daniel Dennett, Darwin's Dangerous Idea, 1995).
טבעם של קביעות ומושגים מדעיים
המדע מגיע למסקנות לגבי כיצד העולם פועל והאופן שבו התאוריה המדעית מתייחסת לעולם. המדע שואב ראיות מניסויים, דדוקציה לוגית, וחשיבה הגיונית, על מנת לבדוק ולבחון את העולם ואת היחידים שחיים בתוך החברה. כאשר הוא צופה באנשים ובסביבתם, המדע שואף להסביר את המושגים שקשורים בחיי היום יום שלהם.
מושג חשוב בפילוסופיה של המדע הוא האמפיריציזם, או התלות בראיות. אמפיריציזם הוא הדעה כי הידע מגיע מהחוויות שלנו בעולם. מבחינה זו, קביעות מדעיות מגיעות מנסיוננו ותצפיותינו. כאשר אנו חוזרים עליו מספיק פעמים, המידע שמגיע מהתצפיות והניסויים שלנו הוא ה"ראיות" שלפיהן הקהילה המדעית בונה את התיאוריות שמבקשות להסביר את העולם.
תצפיות מחייבות תפיסה של המציאות, ולכן הן בעצמן פעולות קוגנטיביות. כלומר, התצפיות עצמן קבועות בתוך ההבנה שלנו של האופן שבו העולם פועל; כאשר ההבנה שלנו משתנית, גם התצפיות לכשעצמן עשויות להשתנות.
כמו כן, המדענים משתמשים במטאפורות יסודיות בכדי לבנות את תצפיותיהם למבנה מושגי ברור, ע"י דדוקציה ואינדוקציה, וגם מטאפורות אלה קבועות בתוך הבנתם את העולם.
ריאליזם מדעי, או אמפריציזם נאיבי, היא הדעה שהיקום הוא באמת כפי שהוא מתואר על ידי הקביעות המדעיות. ריאליסטים חושבים, כי דברים כמו אלקטרונים או שדות כוח חשמליים באמת קיימים. דעה זו נאיבית בכך שהיא מבינה את המודלים המדעיים כפי שהם, והיא הדעה שרוב המדענים חולקים.
לעומת ריאליזם, האינסטרומנטליזם טוען כי התפיסות, התיאוריות והרעיונות המדעיים שלנו לא משקפים בהכרח את העולם במדוייק, אך הם מכשירים נוחים על מנת להסביר, לחזות ולשלוט בחוויות שלנו. לאינסטרומנטליסט, אלקטרונים ושדות חשמליים הם רעיונות נוחים שאולי אינם קיימים באמת. לאינסטרומטליסטים, משתמשים בשיטה האמפרית על מנת להראות כי התיאוריות הם עקביות עם התצפיות. אינסטרומנטליזם מבוסס בעיקר על הפילוסופיה של ג'ון דיואי, ובאופן כללי יותר, על הפרגמטיזם, שהושפע על ידי פילוסופים כמו ויליאם ג'יימס וצ'ארלס סנדרס פרס.
קונסטרוקטביזם חברתי
נושא לעניין בקרב היסטוריונים, פילוסופים וסוציולוגים של המדע הוא המידה שבה התיאוריות המדעיות מושפעות על ידי הרקע החברתי והפוליטי שלהן. גישה זו בדרך כלל ידועה כקונסטרוקטביזם חברתי. קונסטרוקטביזם חברתי הוא מבחינה אחת הרחבה של האינסטרומנליזם, הכולל בתוכו גם את הצדדים החברתיים של המדע. בגירסא החזקה שלו, הוא רואה במדע רק שיח בין מדענים, כאשר לעובדה האובייקטיבית יש רק תפקיד קטן, אם בכלל. גירסא חלשה יותר של העמדה הקונסטרוקטביזם תטען, כי גורמים חברתיים משחקים תפקיד גדול בקבלתן של תיאוריות מדעיות.
לפי הגירסא החזקה, הקיום של מאדים הוא לא רלוונטי, כיוון שכל שאנו יודעים הוא כי יש תצפיות, תאוריות ומיתוסים על מאדים, שכולם נבנו על ידי אינטראקציות חברתיות. לפיכך, קביעות מדעיות הן לא על העולם אלא אחת על השניה, ובדיקה אמפירית היא לא יותר מאשר בדיקה של העקיבות בין התיאוריות השונות. גירסא כזו דוחה את הריאליזם. לפי גישה כזו, קשה להסביר מה ההבדל בין מדע לבין על דיסצפלינה אחרת; אך גם קשה מאד להסביר את ההצלחה הכבירה של המדע בייצור טכנולוגיה מוצלחת כל כך.
לפי הגירסא החלשה יותר, כוכב הלכת מאדים אכן קיים, באופן נפרד מהתצפיות, התיאוריות ומיתוסים שלנו לגביו. למרות שהתיאוריות והתצפיות נבנות באופן חברתי, חלק מהבנייה הזו מבטיחה קשר כלשהו עם העולם האמיתי. לפיכך, אמירות מדעיות הם על העולם האמיתי. הנקודה הקריטית פה היא להסביר את הקשר הזה. מדוע התמונות האחרונות מהמאדים הן יותר אמיתיות ממיתוסים רומאיים? לפיכך, חשוב לתומכי הגישה הזו להבין כיצד קביעות מדעיות נעשות למוצדקות.
ראו גם: פוסט מודרניזם.
אנליזה וסינתזה
אנליזה היא הפירוק של תצפית או של תאוריה למושגים פשוטים יותר על מנת שנוכל להבינה. אנליזה היא הכרחית למדע, כמו לכל מעשה רציונלי אחר. בלתי אפשרי, לדוגמא, להסביר את התנועה של קליע ללא הבדלה בין כח המשיכה, זוית הירי והמהירות ההתחלתית. רק לאחר אנליזה זו ניתן לנסח תאוריה מתאימה של תנועה.
השימוש המסיבי באנליזה החל בהמאה ה-17 עם ההסברים שפיתחו גלילאו גליליי ואייזיק ניוטון לתנועה בליסטית ע"י פירוק התנועה לרכיבים. דבר זה היה מנוגד בתכלית לתפישת השלמות המדעית של אריסטו (שבה מהות הדבר לא נפרדת מהדבר עצמו, ולכן אי-אפשר להסביר דבר אחד באמצעות דבר אחר) ששלטה בכיפה המדעית באירופה (בגלל הכנסיה הקתולית) עד לתחילת הרנסנס.
ג'ורג' ברקלי ודיוויד יום תקפו קשות את האנליזה, אך היא שרדה בזכותה היותה אחד הכלים החזקים והשימושיים במדעי הטבע.
רדוקציוניזם
לרדוקציוניזם במדע עשויות להיות כמה משמעויות. סוג אחד של רדוקציוניזם הוא האמונה, כי ניתן ליישם את החקירות המדעיות בכל תחומי המחקר. מאורע היסטורי יוכל להיות מוסבר באמצעים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, אותם ניתן להסביר על ידי הפיזיולוגיה האנושית, שאותה ניתן להסביר על ידי פיזיקה וכימיה. הארוע ההיסטורי עבר רדוקציה למאורע פיזיקלי. אפשר לומר כי המאורע ההיסטורי לא היה אלא המאורע הפיזיקלי.
דניאל דנט המציא את המונח "רדוקציוניזם תאוותן" על מנת לתאר את ההנחה כי ניתן להפעיל רדוקציה שכזו. הוא טוען כי רדוקציה כזו היא "מדע גרוע", המחפש הסברים נחמדים או אלגנטיים, במקום הסברים שמועילים לחזות תופעות טבעיות.
כנגד הרדוקציוניזם התאוותן ניתן לטעון, שכמות המידע הגלומה במערכת סגורה גדולה יותר מכמות המידע שניתן להפיק מבחינה של כל אחד ממרכיביה, וזאת מכיון שבחינה של מערכות מסוימות מחייבת חוסר התייחסות לחלק מהמידע שנמצא בהן, מכיון שלא ניתן לבחון את כל המידע, וצריך להשתמש במדגם קטן, שיתכן שהוא אינו מייצג. לפיכך, אנליזה של המערכת לעולם לא תוכל לתת את המידע הגלום בה, ולכן הרדוקציה אינה אפשרית. ניתן לחשב את כמות המידע שנאבדה באנליזה על ידי תיאוריית המידע, שהיא אחד מהמרכיבים של תיאוריית הכאוס.
ההצדקות של קביעות מדעיות
הקביעות החזקות ביותר של המדע הם אלה שניתן ליישם אותם באופן הרחב ביותר. המשפט השלישי של ניוטון, "לכל פעולה יש תגובה הפוכה ושווה", היא קביעה חזקה מכיוון שהיא שייכת בכל פעולה, בכל זמן, בכל מקום.
אך ברור, שהמדענים לא בדקו כל פעולה וכל תגובה על מנת לאמת את החוק. אם כן, איך ניתן לומר כי החוק השלישי הוא אמיתי? כמובן שנבדקו פעולות רבות, ותמיד התשובה היתה זהה? אך מי יתקע לידנו, שכך גם יהיה בכל מצב?
פתרון אחד לבעייה הזו סומך על רעיון האינדוקציה. חשיבה אינדוקטיבית טוענת, כי אם מצב מסויים קיים בכל המקרים הנצפים, אז המצב הזה קיים בכל המקרים. לפיכך, לאחר שעושים כמה ניסויים התומכים בחוק השלישי, ניתן לאמת את החוק בכל המקרים.
הסבר האינדוקציה מבחינה הגיונית בעייתי. לא ניתן להשתמש בדדוקציה, האופן הרגיל שבו מתקדמים מהנחה למסקנה, מכיון שאין כל סילוגיזם שיאפשר מהלך שכזה. גם אם מדענים במאה ה-17 היו רואים המוני ברבורים לבנים, הם לא יכלו להגיע למסקנה שכל הברבורים לבנים, וטוב שכך, כי באוסטרליה נתגלו ברבורים שחורים; באותו אופן, כל תצפית אחרת לא תוכל לאמת חוק באופן כללי.
תשובה אחת היתה לחשוב על אופן אחר של טענה הגיונית, כזה שאינו נשען על דדוקציה. הטענה הזו אינה מנסה לומר משהו מוחלט, כמו הדדוקציה, אלא רק לטעון שלפי המדגם שלנו, החוק פועל.
יכולת הפרכה
צורה אחרת שבה אפשר להצדיק קביעות מדעיות, שנידונה לראשונה בידי קרל פופר, היא יכולת הפרכה. העקרון קובע כי על מנת שקביעה תהיה מועילה (או שתחשב בכלל כמדעית), היא צריכה להיות ניתנת להפרכה, כלומר שיהיה אפשרי להוכיח שהיא אינה נכונה. ללא תכונה זו, יהיה בלתי אפשרי לבדוק את הקביעה המדעית הזו. המטרה של יכולת ההפרכה היא להכניס חזרה את הדדוקציה לתוך הדיון. לא ניתן להגיע מהרבה מקרים למסקנה בטוחה אחת, אך אפשר להגיע מהפרכה אחת לכך שהחוק כולו אינו נכון. מספיק למצוא ברבור שחור אחד כדי להוכיח שהאמירה "כל הברבורים לבנים" אינה נכונה.
יכולת הפרכה עוקפת את בעיית האינדוקציה, מכיון שהיא לא משתמשת באינדוקציה כלל. אך היא מביאה בעיות אחרות. גם אם יש הפרכה, בדרך כלל אפשר לשנות את התאוריה, כך שהיא אינה פורכת דבר. כך, לדוגמא, ניתן היה לטעון כי הברבור השחור שנמצא באוסטרליה כלל אינו ברבור, כך שהקביעה ההתחלתית עדיין נכונה.
אם כן, תיאוריות מדעיות בעצם לעולם אינן ניתנות להפרכה, כי תמיד אפשר לשנות אותן. עם זאת השינוי לרוב מסבך את התאוריה כך שהשימוש בה נפסל לפי תערו של אוקאם.
עקביות
אינדוקציה ויכולת הפרכה, שניהם בסופו של דבר סוג של פאונדשנליזם, כלומר אמירה שקביעות מסויימות אינן מצריכות הצדקה, והם הבסיס למבנה כולו, שאם לא כן, נכנסים לרגרסיה אינסופית. זאת בעיקר מכיוון שהקביעות שלנו תמיד מגיעות מצפייה, שהיא פעולה קוגנטיבית ותלויה בהמון הנחות יסוד לא-מוכחות.
קוהרנטציזם, או עקביות, מציעה אלטרנטיבה בכך שהיא טוענת כי ניתן להצדיק קביעות בכל שהן חלק ממערכת קוהרנטית ועקבית. במקרה של המדע, מדובר במכלול האמונות המדעיות של הקהילה המדעית כולה. וו. ו. קווין טען לגישה קוהרנטציסטית למדע. תצפית היא נכונה מכיון שהיא עקיבה עם שאר הידיעות שלנו לגבי העולם.
התער של אוקאם היא עוד נקודה חשובה בפילוסופיה של המדע. אוקאם הציע כי יש להעדיף הסבר פשוט על פני ההסבר המסובך, גם אם לא ידוע איזה מהם נכונים; באופן כללי, חייבים להשתמש בכלל זה, שהרי ניתן לנסח את הכלל השלישי של ניוטון כך: "לכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה, חוץ מאשר ב5 בינואר 1456, שאז כל התגובות יהיו כפולות". כמובן שיש אינסוף אמירות כאלה, ולחוקים מדעיים לא תהיה כל משמעות אם צריכים לבדוק כל אחת מהן, ולכן מעדיפים את החוק הפשוט ביותר. לפירוט נוסף, ראה "תערו של אוקאם".
ביקורת על מתודה של המדע
פול פייראבנד טען, כי אין אף תיאור של המתודה המדעית שיהיה מספיק רחב על מנת לכלול את כל השיטות שבהם מדענים משתמשים. לפיכך, הוא התנגד לכל מתודה מדעית מוצהרת, כשהוא טוען שמתודה כזאת תחבל בהתקדמות המדעית. פייראבנד טען כי העיקרון היחיד שלא מפריע להתקדמות הוא "הכל הולך".
תומאס קון
תומאס קון היה פילוסוף חשוב בתחום הפילוסופיה של המדע. הוא דיבר על 'פרדיגמות מדעיות' שמתחלפות ובאות, אשר משפיעות על התפתחות המדע: כל דור של מדענים כפוף לפרדיגמה מסויימת ומתקשה להשתחרר ממנה, ולכן רק כשמתחלף אותו דור נפרצת הדרך לעלייתה של פרדיגמה חדשה, וגל של תגליות מדעיות חדשות בעקבותיה. כמו כן, עוסק קון בשאלה כיצד מתפתחת הפרדיגמה הראשונה בתחום מדעי כלשהו, ומהו אופי המחקר בתחום לפני התפתחותה.
תורמים חשובים לפילוסופיה של ההיסטוריה
- רוג'ר בייקון
- פרנסיס בייקון
- רודולף קרנפ
- אוגוסט קונט
- רנה דקארט
- אמפדוקלס
- פול פייראבנד
- גלילאו גליליי
- עמנואל קאנט
- תומאס קון
- ארנסט מאך
- אייזיק ניוטון
- צ'ארלס פרס
- מיכאל פולאניי
- קרל פופר
- ברטראנד ראסל
נושאים בפילוסופיה של המדע
- סיבתיות
- בעיית התחימה
- דואליזם
- אמונה ורציונליות
- בחירה חופשית ודטרמיניזם
- פילוסופיה של המתמטיקה
- פילוסופיה של הפיזיקה
- פילוסופיה של הזמן והחלל
- פילוסופיה של הכימיה
קישורים חיצוניים
- [http://plato.stanford.edu אנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה]
- [http://disinfopedia.org/wiki.phtml?title=Truth מאמר המנסה להגדיר מהי "אמת"]
- [http://www.pitt.edu/~hpsdept המחלקה לחקר הפילוסופיה וההיסטוריה של המדע], אוניברסיטת פיטסבורג
- [http://www.galilean-library.org/int6.html הקדמה לפילוסופיה של המדע]
- [http://lib.cet.ac.il/Pages/sub.asp?item=74 פילוסופיה של המדע] באתר מט"ח
לקריאה נוספת
- תומאס קון, המבנה של מהפכות מדעיות, 1977 (הגרסה האנגלית יצאה לאור ב-1962).
- קרל המפל, פילוסופיה של מדע הטבע, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1979 (הגרסה האנגלית יצאה לאור ב-1966).
- זאב בכלר, פילוסופיה של המדע, בסדרת "אוניברסיטה משודרת", 1979.
- ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי, שיחות על הפילוסופיה של המדע, בסדרת "אוניברסיטה משודרת", 1996
- זאב בכלר, שלוש מהפכות קופרניקניות, 2002
- אריה וורם, רציונליות וקדמה במדע, בסדרת "אוניברסיטה משודרת", 2005.
קטגוריה:מדע וטכנולוגיה
מדע, פילוסופיה של ה
-
ja:科学哲学
אסטרולוגיהאסטרולוגיה (מלשון אסטרו- כוכב ולוגיקה - תורה) היא תורה, שמקורה ככל הנראה בבבל הקדומה, המתיימרת, על פי אמונת המחזיקים בה, לעמוד על הקשר שבין תנועת הגופים השמימיים למתרחש על הארץ. תורה זו קשורה קשר הדוק לתפיסות קוסמולוגיות גאוצנטריות, המעמידות את הארץ במרכז היקום ומבחינות הבחנה מהותית בין העולם התת ירחי (הארץ) לעולם השמיימי של כוכבי הלכת והשבת. בעבר היתה האסטרולוגיה קשורה קשר הדוק לתמונת העולם המדעית. אולם עם המעבר לתפיסה ההליוצנטרית (המבוסס על התאוריה של קופרניקוס, המעמידה את השמש במרכז היקום), ולאחר מכן לתפישות מודרניות אחרות, ניתק קשר זה.
היסטוריה
בעבר, רוב העוסקים באסטרולוגיה היו אסטרונומים, שביקשו להרוויח את לחמם באופן זה. כך למשל, אחד הספרים המרכזיים באסטרולוגיה של הזמן העתיק, הטטרביבלוס ("הספר המשולש"), נכתב על ידי החכם ההלניסטי תלמי (פטולמאוס קלאודיוס), אבי השיטה הפתולומאית באסטרונומיה, ששלטה בכיפה עד למהפכה המדעית המודרנית. התפיסה האסטרולוגית של ימי הביניים הושפעה רבות מהפילוסופיה הנאופלטונית, שסברה כי העולם נובע מהאל דרך השכלים הנבדלים, אשר כל אחד מהם קשור לאחד מהספירות (כדורים) נושאות הכוכבים. באופן דומה, טענו האסטרולוגים המונותאיסטים כי באמצעות תנועות הכוכבים שולט האל בעולם התת ירחי. עם זאת, כבר בימי הביניים הקימה על עצמה האסטרולוגיה מתנגדים רבים, שיצאו בעיקר נגד התפיסה הדטרמיניסטית הנובעת ממנה, לפיה הכל קבוע מראש ומעשיו של אדם אינם יכולים לשנות את גורלו. התנגדות עזה יותר עוררה המגיה האסטרלית - זרם באסטרולוגיה, לפיו כשם שהכוכבים משפיעים על המתרחש בעולמנו, יכולים אנו, באמצעות טקסים מסויימים, להשפיע עליהם ולבקש את חסדם. גישה זו הוכרזה, כמובן, על ידי אנשי שלושת הדתות המונותיאיסטיות כעבודת אלילים. עם זאת, היתה לאסטרולוגיה השפעה מסויימת על מספר זרמים דתיים בימי הביניים, כגון הקבלה היהודית, וידוע על מספר לא מועט של אנשי דת יהודים, נוצרים ומוסלמים אשר עסקו בה.
כיום זוכה האסטרולוגיה לפופולריות רבה. בנושא מתפרסמת ספרות עממית ענפה, ונדמה כי אף עיתון יומי אינו שלם ללא הורוסקופ (מילולית, המילה "הורוסקופ" מורכבת מ"שעה" (HOUR) ו"צפייה, התבוננות" (SCOPE) והכוונה היא לחיזוי מאורעות באמצעות ניתוח של סידור הכוכבים). גם חסידיה של האסטרולוגיה יודו שאין מדובר במדע במובנה המקובל של המלה.
ביקורת
הרמב"ם
כבר הרמב"ם התנגד בחריפות לאסטרולוגיה. דוגמה לכך ניתן לראות באגרת תימן שלו, שבה כתב:
:"אבל מה שראיתך משתוקק אליו מחכמת הכוכבים והדיבוקים שהיו ושעתידים להיות - כל זה הסר אותה מלבך ונקה דעתך ממנו ורחץ שכלך, כמו שרוחצים הבגדים המטונפים מטינופם. לפי שהם דברים שאין בהם ממש, ואינם אמת אצל החכמים השלמים ואפילו שאינם מאמינים בתורה, כל שכן למקבלי התורה".
ביקורית מדעית
בחוגים מדעיים זוכה האסטרולוגיה לביקורת נוקבת, רבים סבורים שאין בה ממש, וכנראה שאין ולו מדען אחד המאמין בה מזה 400 שנה, ויש שמרחיקים לכת ומכנים אותה הבל מוחלט, לא יותר מאשר אמונה תפלה.
על פי ביקורת זו, הרעיון שסידור אקראי של הכוכבים, שחלקם קרובים אלינו וחלקם רחוקים אך בקו ראיה עם אלו הקרובים, עשויים להשפיע על גורלו של אדם על כוכב לכת קטן הוא חסר כל הוכחה אמפירית. האסטרולוגיה פרחה כאשר היקום הידוע כלל בקושי את כדור הארץ וסביבתו הקרובה, והיא משתמשת בהשלכה דו ממדית של שמיים תלת ממדיים. מכיוון שלא מדובר ביקום קרוב אלא רחוק, הרי היכולת שלו להשפיע מועטה. לעיתים מדובר בכוכבים במרחק אלפי שנות אור. כאשר האור שיצא משם מגיע לכדור הארץ, התחלפו פה דורות על דורות של בני אדם.
בינתיים גם ידוע שמיקום המזלות שאליהם מתייחסת האסטרולוגיה והתאריכים שבהם השמש עוברת בכל מזל אין ביניהם קשר לבין המציאות.
תאריכי המזלות
רשימת התאריכים האמיתיים שבהם השמש עוברת על רקע קבוצות הכוכבים שפורשו בעבר כמזלות והמדענים משתמשים בהם רק כדי להגדיר את האזור בשמים (יותר נוח מקואורדינטות) אבל כמובן שביניהם לבין המונח קבוצה אין קשר. מדובר בכוכבים הנמצאים בכיוון נראה בשמים, אך במרחקים עצומים זה מזה ובפיזור אקראי. משמעות המילה זודיאק היא "מעגל בעלי החיים" ביוונית.
- מזל דגים – 12 במרץ עד 18 באפריל – נקודת השוויון של האביב מתרחשת כאשר השמש נמצאת במזל זה (20-22 במארס). מקורו של השם מהבבלים. כוכבי הקבוצה מאוד חוורים.
- מזל טלה – 18 באפריל עד 14 במאי – במקור יווני (האייל בעל הצמר הזהוב). בקבוצה יש שורה של שלושה כוכבים. לפני 2000 שנה היה יום השוויון האביבי כאשר השמש היתה במזל זה. אצל האשורים היה זה נסיך והפך לאייל או לטלה (אייל צעיר) לאחר שהחלו להקריב בעלי חיים באותו זמן בשנה.
- מזל שור – 15 במאי עד 20 ביוני מקורו יווני או מינואי. האל זאוס בצורת שור יצא לחטוף נסיכה פיניקית. זהו מזל די בולט הכולל שני צבירי כוכבים בהירים: הפליאדות (כימה, או שבע האחיות) וההיאדות. הכוכב הבהיר ביותר הוא אלדבראן (עין השור, בערבית).
- מזל תאומים – 21 ביוני עד 20 ביולי. התאומים קאסטור ופולוקס. הם היו בניו של זאוס: אחד היה בן אלמוות והשני לא. היפוך הקיץ מתרחש כאשר השמש נמצאת בקבוצת תאומים (21-22 ליוני). ההיפוך הטרופי הצפוני צריך להיקרא ההיפוך הטרופי של תאומים. קבוצה בולטת מעל אוריון.
- מזל סרטן – 20 ביולי עד 10 באוגוסט – קבוצה קטנה ועמומה בעלת צביר כוכבים נאה, פר Praesepe (The Beehive).. הקבוצה מופיעה בסיפורו של גיבור יווני – הרקולס.
- מזל אריה – 10 באוגוסט עד 16 בספטמבר. קבוצה גדולה ומרשימה . אף היא מופיעה בסיפורו של הרקולס. הכוכב הבהיר שלה הוא רגולוס – מלטינית – מנהיג.
- מזל בתולה – 16 בספטמבר עד 31 באוקטובר - זו הקבוצה הגדולה ביותר בגלגל המזלות. זוהי דמטר – אלת החיטה היוונית. הכוכב הבהיר בקבוצה הוא ספיקה (לטינית – האוזן של החיטה). יום השוויון של הסתיו מתרחש כאשר השמש נמצאת במזל בתולה (22-23 בספטמבר).
- מזל מאזניים – 31 באוקטובר עד 23 בנובמבר - קונסטלציה קטנה וחיוורת. במקור היא היתה הטופר של העקרב אבל הרומאים הפרידו אותה כדי לאזן טוב יותר את לוחות הזמנים משום שיום שוויון הסתיו הופיעה כאשר השמש היתה באזור זה של השמים לפני 2000 שנה. זהו אחד המזלות היחידים שאיננו משויך לבעל חיים (וגם אדם לצורך העניין או בתולה – הוא בעל חיים). המזל הנוסף שאינו משויך לבעל חיים הוא מזל דלי.
- מזל עקרב – 23 בנובמבר עד 29 בנובמבר - זהו העקרב שהרג את אוריון – הצייד. בשמים, העקרב זורח בדיוק כאשר אוריון שוקע כך ששתי הקבוצות לא נראות לעולם ביחד. זוהי מערכת נהדרת, בפרט בחצי הכדור הדרומי. הכוכבים הבהירים שלה הם אנטארס, מיוונית – יריבו של מאדים בשל צבעו האדום החזק. השם, עקרב נמצא בשימושם של האסטרולוגים בלבד.
- Ophiuchus או בעברית נושא הנחש. זהו אל הרפואה היווני, אסקלפיוס, המוצג כאוחז נחש, סמל מסורתי של ריפוי. אזור זה בשמים מכיל צבירי כוכבים רבים ואת שביל החלב.
- מזל קשת – זהו קרוסוס, בנו של האל היווני פאן וממציא החץ והקשת. חלק זה של השמים מכיל את החלק הבהיר יותר של שביל החלב כפי שהוא נראה לכיוון מרכז הגלקסיה. הוא אינו נראה מחצי הכדור הצפוני. היפוך החורף מתרחש כאשר השמש נמצאת בקבוצה זו (20-22 בדצמבר). לפיכך ההיפוך הדרומי צריך להיקרא ההיפוך של קשת.
- מזל גדי – 10 בינואר עד 16 בפברואר. זוהי קבוצה קטנה ועמומה. מקורה בבבל.
- מזל דלי – 16 בפברואר עד 11 במרץ – עוד קבוצה עמומה שמקורה באסטרולוגיה הבבלית. באותם הזמנים היתה התקופה הגשומה כאשר השמש חצתה אזור זה של השמים. הקבוצה כונתה פעם אווז ובתקופות אחרות – טווס.
ברשימה ישנם 12 מזלות כאשר נושא הנחש שהיה מחוץ לגלגל המזלות נמצא כעת בתוכו בעיקר על חשבון מזלות שהשמש עוברת כעת רק בקצותיהם כמו עקרב הנמשך כשבוע בלבד.
ראו גם
- הרמב"ם והאסטרולוגיה.
- גלגל המזלות.
קישורים חיצוניים
- יואב בן-דב, [http://www.bendov.info/heb/mys/astrolog.htm האם האסטרולוגיה היא נוכלות].
קטגוריה:פסבדו-מדע
קטגוריה:אסטרולוגיה
קטגוריה:על טבעי
ja:占星術
ko:점성술
th:โหราศาสตร์
אסטרונומיה
אסטרונומיה (מיוונית: αστρονομία = άστρον + νόμος) היא מדע החוקר את התנועה, מבנה, ההתהוות וההתפתחות של גרמי השמיים, והיקום בכלל.
האסטרונומיה נחשבת למדע העתיק בעולם. כיום נחשבת האסטרונומיה לתחום התצפיתי של האסטרופיזיקה.
היסטוריה
האסטרונומיה היא המדע העתיק ביותר. איננו יודעים היכן ומתי פעל האסטרונום הראשון, אולם ישנן עדויות ארכיאולוגיות ברורות לעיסוק באסטרונומיה אצל התרבויות העתיקות ביותר. נמצאו עדויות לעיסוק באסטרונומיה מתקופת הפריחה של שומר (כ-4000 שנה לפני הספירה), וידוע גם שהמצרים הקדמונים עסקו בה. בימים ההם שימשה האסטרונומיה הן כמדע תצפיתי (שסייע למשל לקבוע את לוח השנה) והן כבסיס לאסטרולוגיה שנחשבה כחלק בלתי נפרדת ממנה. גם כתבים אסטרונומיים מימיה האחרונים של ממלכת בבל, מן המאה השלישית או השניה לפני הספירה, כוללים נתונים מספריים תצפיתיים, ללא רמז למודל שיוכל להסביר את התצפיות.
מארם-נהריים עברה גחלת האסטרונומיה לעולם ההלניסטי, שבו מוקד העיסוק בה השתנה מאירועים כגון ליקויי חמה ולבנה והפקת לוחות שנה למיפוי כיפת השמיים ויצירת קטלוגים ותאוריות. כתבים המיוחסים לאסטרונום אוודוקסוס מקנידוס (Eudoxus of Cnidus), מן המאה הרביעית לפני הספירה, כוללים מודל גיאוצנטרי, לפיו כדור הארץ היה במרכז וסביבו סבו השמיים כולם. אצל אוודוקסוס, כל כוכב לכת נע כאילו הוא משובץ בכדור גדול שמרכזו מתלכד עם מרכז כדור הארץ, בעוד שהכדור סב על צירו. כדי להסביר את הנתונים האסטרונומיים, אוודוקסוס נאלץ להניח שציר הסיבוב עצמו אינו קבוע, אלא נוקף במעגל קטן כמו ציר הסיבוב של סביבון.
בתקופה הרומאית חל קפאון באסטרונומיה, שבתקופה זו עיקר תפקידה היה ביישומה המעשי (לדעת מאמיניה באותה תקופה), האסטרולוגיה. ברבע השני של המאה השניה לפני הספירה ערך היפרקוס (Hipparchus) קטלוג שכלל כ- 1000 כוכבים, והצביע על אי-דיוקים במודלים האסטרונומיים של מערכת השמש שהיו מקובלים בתקופתו.
מעט מאוחר יותר התקין יוליוס קיסר, המנהיג הרומאי החשוב, לוח אחיד באימפריה הרומית, הוא הלוח היוליאני.
במאה השניה לספירה גיבש תלמי את המודל הגיאוצנטרי, שמשל בכיפה עד לימי גלילאו. לאחר נפילת האימפריה הרומית עבר לפיד האסטרונומיה לערבים (עם עליית האיסלאם) ולהודים ולסינים שקיבלו אותה דרך דרך המשי. בעוד ההודים והסינים, שעסקו באסטרונומיה עוד לפני זאת, לא פיתחו את האסטרונומיה במיוחד בתקופה זו, הערבים, שעד עליית האיסלאם היו עם מפגר אחרי העמים שבסביבתו, החלו בתקופה זו במחקר אסטרונומי רב כפי שלא נראה עד אותה תקופה, ועד היום רוב הכוכבים שלהם שם שאינו תחת מערכת מתן שמות מסודרת - שמם ערבי. בבוא הרנסאנס התפתחה רבות האסטרונומיה באיטליה, ומשם עברה לשאר אירופה הנוצרית. תגליותיהם של גלילאו גליליי וניקולאוס קופרניקוס, ויותר מכל - של יוהאנס קפלר פתחו את הצוהר לתיאוריה החדשה של האסטרונומיה: התיאוריה ההליוצנטרית לפיה השמש במרכז היקום וכדור הארץ ושאר גרמי השמיים סבים סביבה. באותה תקופה הומצא גם ידידו הטוב ביותר של האסטרונום: הטלסקופ. הטלסקופ עד ימינו הוא הכלי החשוב ביותר באסטרונומיה. המצאת הטלסקופ עזרה לגילוי המוני כוכבים, ועזרה לעין ערוך לקידום מדעים אחרים. במאה ה-19 התגלתה הספקטרוסקופיה שאיפשרה לגלות את הרכבם הכימי של הכוכבים. במאה ה-20 החלו המדענים לחקור גם תחומים שאינם האור הנראה בספקטרום האלקטרומגנטי, כמו גלי רדיו וקרני X. כאמור, בעבר היו מקובלים המודל הגיאוצנטרי ואחריו המודל ההליוצנטרי. נסקור בהמשך את המודלים הללו, את תולדותיהן, ואת האמונה הרווחת כיום.
המודל הגאוצנטרי
ספקטרוסקופיה
מקור השם גאוצנטרי הוא ביוונית: גאו=ארץ וצנטרון=מרכז. ניתן להבין מכך שמשמעות השם המודל הגאוצנטרי היא ההשקפה לפיה כדור הארץ במרכז, הוא מרכז היקום לפי מודל זה, כלומר: השמש, הירח, הכוכבים וכוכבי הלכת סובבים את כדור הארץ. לאחר גילוי צורתו הכמעט-כדורית של העולם על-ידי היוונים נוצר מודל זה. מודל זה היה נפוץ בעולם ההלניסטי ורעיונות דומים לו היו נפוצים בשאר העולם (הודו העתיקה, סין העתיקה).
לפי המודל הגאוצנטרי 55 ספירות (Spheres) בדולח הכילו את השמש הכוכבים וכוכבי הלכת. עם זאת כיפת השמים לא צייתה למודל זה. כוכבי הלכת התנהגו בדרכים מוזרות: נעו קדימה ואחורה בצורה שנראתה בלתי צפויה. כדי להסביר זאת אריסטו טען שכוכבי הלכת נעים לא בדיוק לפי סיבוב הספירות אלא גם לפי סיבוב של ספירות קטנות יותר על הספירות: אפיציקלים. תלמי העמיק במדידותיו את המודל עם אפיציקלים על-גבי אפיציקלים בכמויות מרובות. הוא גם שינה את המרכז שסביבו סובבים הכוכבים מכדור הארץ לנקודה קרובה לו.
המודל הגיאוצנטרי שרד עד המאה השש-עשרה והוחלף בהדרגה במודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, גלילאו וקפלר.
המודל ההליוצנטרי
קפלר
מקור השם הליוצנטרי ביוונית הוא הליוס=שמש וצנטרון, כלומר ההשקפה לפיה השמש במרכז. המודל נוגד האינטואיציה (הרי כשמסתכלים לשמי הלילה רואים את הכוכבים נעים) היה מוכר כבר ליוונים והועלה על-ידי הפיתגוריאנים, אריסטרכוס, אבל רק במאות השש-עשרה והשבע עשרה המודל הועלה מחדש במערב על-ידי קופרניקוס וגלילאו, וזכה לניצחון בעזרת קפלר. מודל הליוצנטרי הוצע גם במאה החמישית בהודו על-ידי האסטרונום נההודי אריבהאטה. המודל ההליוצנטרי התפתח בהדרגה באירופה: תחילה הופיעו המודלים של קופרניקוס וגלילאו שבהם כל מערכת השמש פרט לירח סבבה סביב השמש, לאחר חלה נסיגה קלה והופיע המודל של טיכו ברהה לפיו השמש והירח מקיפים את כדור הארץ ושאר מערכת השמש מקיפה את השמש. בשני מודלים אלו תנועת ההקפה היתה מעגלית לחלוטין, ולכן עדיין נדרשו המוני אפיציקלים כדי לתאום את המציאות. לאחר מכן הגיע המודל של קפלר, שבו התנועה היתה אליפטית ולכן התצפיות היו תואמות אפילו יותר משל המודל הגאוצנטרי והמודל אומץ, כשהכנסיה קיבלה אותו משראתה זאת.
האסטרונומיה בימינו
האסטרונומיה המודרנית עוסקת בשלושה תחומים עיקריים, השלובים זה בזה.
- מערכת השמש: הרכבה של השמש והאופן שבו היא קורנת אנרגיה, הרכבם של כוכבי הלכת, הירחים שלהם וגופים קטנים יותר כגון האסטרואידים, היווצרה של מערכת השמש.
- גופים בחלל: כוכבים מאירים, הרכבם ומחזור החיים שלהם; גופים אחרים, כגון קוואזרים, ננסים חומים ולבנים, וחורים שחורים.
- מבנה הגלקסיות והיקום: ההסטוריה של היקום המוקדם החל במפץ הגדול, הווצרות המבנים - גלקסיות, צבירים ועל צבירים, צפיפות היקום והרכבו.
האסטרונומים משתמשים במגוון שיטות, בראש וראשונה תצפיות בטלסקופים אופטיים ורדיו-טלסקופים המותקנים במצפים שונים ברחבי העולם או על לווינים המיוחדים לכך. על גופים במערכת השמש לומדים גם מצילומם מקרוב באמצעות לווינים.
אסטרונומיה על פי נושאים ובעיות
- אסטרוביולוגיה- חקר ההופעה והאבולוציה של המערכות הביולוגיות ביקום.
- אסטרומטריה- חקר המיקום של העצמים בשמיים ושינויי המיקום שלהם.
- קוסמולוגיה- חקר היקום כשלם והאבולוציה שלו.
- אסטרונומיה גלקטית- חקר נמבנה והמרכיבים של גלקסיית שביל החלב
- אסטרונומיה חוץ גלקטית- חקר העצמים (בעיקר גלקסיות) מחוץ לגלקסיה שלנו.
- אבולוצית והיווצרות הגלקסיה- חקר היווצרות הגלקסיות והאבולוציה שלהן.
- מדעים פלנטרים- חקר כוכבי הלכת של מערכת השמש
- אסטרונומיה כוכבית- חקר הכוכבים.
- אבולוציה כוכבית- חקר אבולוצית הכוכבים מהיווצרותם עד לסופם כשאריות כוכבים.
- מחזור חייו של כוכב- שלבים בחייו של כוכב מהיווצרותו ועד דעיכתו.
ישנם תחומים נוספים שיכולים להחשב כחלק מאסטרונומיה:
- ארכואסטרונומיה
- אסטרוכימיה
ראו גם
- מבנה מערכת השמש
- חלל
- פיוניר 10
- מבנה היקום
- התאוריה ההליוצנטרית
קישורים חיצוניים
- [http://www.astronomy.org.il האגודה הישראלית לאסטרונומיה]
- [http://astroclub.tau.ac.il המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל אביב]
- [http://www2.yarden.ac.il/bloss/?cat=1 אסטרונומיה] - באתר "פרחי מדע"
- [http://astroclub.tau.ac.il/Astropedia/ אסטרופדיה, האנציקלופדיה העברית לאסטרונומיה, אסטרופיזיקה וחקר החלל]
- [http://www.bareket-astro.com תצפיות בטלסקופים והסברים על גרמי השמיים] - מצפה הכוכבים ברקת
- אתר המגזין [http://skyandtelescope.com Sky & Telescope] (באנגלית)
- [http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2389-15077,00.html פורום אסטרונומיה] ב-ynet
- [http://forums.nana.co.il/Forum/?ForumID=2122 פורום אסטרונומיה] - בנענע
-
קטגוריה:מדעי החלל
קטגוריה:מדעים מדויקים
ja:天文学
ko:천문학
ms:Astronomi
simple:Astronomy
th:ดาราศาสตร์
בן אדם
אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens), תת-מין במין אדם נבון.
בן אדם (בן-אנוש) הוא יונק שהתפשט על פני כל היבשות למעט אנטארקטיקה. שרידים מן העבר מגלים לנו כי האדם קיים מיליוני שנים.
לאדם מאפיינים רבים המייחדים אותו מעולם החי, וישנן הגדרות שונות ורבות למאפיין העיקרי בו מובחן האדם משאר היצורים החיים המוכרים. כל ההגדרות לאדם מתייחסות למונח האנושיות כמבטא את ייחודו של האדם.
מוצא האדם
מוצאם של בני האדם המודרניים על פי תיאורית האבולוציה, מן ההומינידים שהחלו להתפתח לפני כ- 50 מיליון שנה. קופי האדם הראשונים התפתחו לפני כ30 מיליון שנים באפריקה שבאותה תקופה הייתה נפרדת מאירופה ואסיה. לפני 20 מיליון שנים חלו תהפוכות אקלימיות שהביאו להופעתן של הסוואנות הפתוחות. בערך באותה תקופה התפתח קוף האדם (פרוקונסול) שהיה החוליה החסרה בין שאר קופי האדם והאדם המודרני.
לפני 7 מיליון שנים חלה ירידה בטמפרטורות ברחבי הכדור הארץ – כתוצאה מכך יערות עד התכווצו, הסוואנות התרחבו והשתנו ופרימטים מסוימים באירופה ואסיה נכחדו. בשל כך חלה אבולוציה נמרצת של חיות הסוואנות הפתוחות.
יצור בשם אוסטרלופיתקוס, שהתפתח מיצורים דמויי קופים בשם סיבפיטצינים שנאלצו לשהות רוב זמנם על הקרקע ועל כן הסתגלו במידה מסויימת להליכה על שתיים - הוא הפרימט הקדום ביותר שניתן לשייכו בוודאות למשפחת האדם. הומיניד זה שחי באפריקה לפני כ4.5 מיליון שנה, היה דו רגלי, כלומר, מסוגל ללכת ולרוץ על שתי רגליים והיה מצוייד היטב לליקוט סוגי המזון השונים בסוואנה. אחד הגזעים הקדומים של האוסטרלופיתקוס, שכונה אוסטרלופיתקוס אפרנזיס (נפח מוח – כ500 סמ"ק) ~ הצמיח את שושלת ההומו שאליה שייך האדם המודרני.
הומינידים מסוג הומו היו אוכלי בשר וידעו להכין ולהשתמש כלים. הומו הביליס (נפח מוח – כ- 700 סמ"ק) שהתפתח לפני כ- 2.5 מיליון שנה, ידע ליצור כלי אבן ששימשו לפשיטת עורות בע"ח, חיתוך בשר וריסוק עצמות. הוא גם פיתח ניצנים ראשונים של תרבות ואורח חיים חברתי. השימוש בכלים ויכולת הניתוח והתכנון הדרושה לשם ציד והשגת בשר נבלות, כמו גם מחייה בחברה מלוכדת ומפותחת – הגבירו את הצורך בהגדלת נפח המוח.
ההומו ארקטוס (נפח מוח – כ900 סמ"ק) שהתפתח לפני כ1.5 מיליון שנה, היה בעל חזות כמעט מודרנית, נפח מוח דומה לשלנו ומערכת שיניים זהה לשלנו. יצר כלים משוכללים לציד, ביתור בשר, עיבוד מזון, גירוד עורות ולהגנה. זהו ההומיניד הראשון שהתפשט אל מחוץ לאפריקה למזרח אסיה, סין ואירופה. ארקטוס היה גם הראשון שביית את האש והשתמש בה לצורכי חימום, הגנה ותזונה. הייתה לו יכולת תקשורתית גבוהה, ותרבות ציידים ארגונית ומתקדמת.
במהלך השנים, התפתחו שלושה מין עיקריים מן ההומו ארקטוס:
הומו ספיינס ארכאי (נפח מוח – כ1,200 סמ"ק), התפתח באפריקה לפני כ500,000 שנה. הומו ספיינס ניאנדרתאלי (נפח המוח – כ1,250 סמ"ק), התפתח באירופה לפני כ230,000 שנה. הומו פלורסינסיס (נפח מוח - כ350 סמ"ק), התפתח באסיה לפני כ100,000 שנה. תרבות מפותחת, מורכבת וסתגלנית, טכנולוגיה מתוחכמת, חשיבה מופשטת, שימוש בשפה דומה לשלנו, חמלה וקשרי אנוש, התנהגות פולחנית וטקסים – אלה היו נקודות ההיכר הבולטות שלהם, שנוי במחלוקת לגבי ההומו פלורסינסיס.
לפני כ150,000 אלף שנה התפתח מין "משודרג" מתוך אוכלוסייה אחת או יותר של ההומו ספיינס הארכאי. ההומו ספיינס (בעל נפח מוח של כ1,350 סמ"ק), האדם המודרני – או הקרו מניון הגיח לעולם. האדם המודרני שיפר את טכניקת הציד של קודמיו, פיתח את הדיג, יצר בתי מחסה משופרים, שיפר את השליטה באש, קידם אמצעי רפואה וגם קבורה. בזכות תכונותיו והישגיו השונים, האדם המודרני השאיר חותמו בכל מקום בו דרכה רגלו – כתוצאה מכך ההומינידים האחרים שלא יכלו להתחרות מולו – נדחקו לשוליים בעקבות ה"קולוניאליזם" האנושי ותנאי הסביבה הקשים ולבסוף נכחדו.
תכונות אנושיות
- לאדם יכולת למידה מפותחת של החוקיות על פיה פועל העולם. חלק ניכר מן הלמידה, ההופך אותה לשונה מהלמידה הנפוצה בעולם החי, היא רכישת מידע תיאורטי רב, הזכור בתבניות זיכרון כלליות וניתן להשלכה על מגוון רחב של מצבים. המידע האנושי מסוגל להתייחס לעצמו כאל אובייקט ולא רק למצבים במציאות, על ידי תהליך הפשטה, תפיסת אובייקטים מופשטים. לדוגמה: אדם מסוגל להתייחס למונחים תאורטיים כלליים כמו חופש, כסף, לוגיקה וצדק, שהם בזכות עצמם אגורים כמידע תיאורטי, להשוותם זה לזה ולהתייחס אליהם כאל אובייקטים, למידע.
- לאדם יכולת חברתית מפותחת. האדם מסוגל ליצור שימוש מוסכם בסמלים, המאפשרים לו לקיים מערכת תקשורת חברתית מורכבת ביותר, החורגת ממטרותיה האופרטיביות. השימוש בסמלים יוצר לאדם תרבות, על בסיסה הוא מקיים את חשיבתו, בתהליך הנקרא חינוך.
- התרבות והיכולת להתייחס לתבניות מידע כאל אובייקטים בעולם, מייצרות את היכולת האנושית לקיים עולם רוחני. העולם הרוחני מכיל התייחסות לעולם המורכב מיסודות שאינם פיזיים, כמו, השכלה, אמונה, חוק ונורמה, זהות וכו'. חקר העולם הרוחני של האדם נקרא פסיכולוגיה.
- לאדם יכולת שימוש בשפה מילולית על מנת לתקשר עם בני אדם אחרים, כלומר, יכולת שימוש בסימנים שונים (שהעיקריים בהם קוליים, כתובים וסימני תנועות) קבועים ומוסכמים חברתית, אותם אפשר לצרף לתחביר בעל משמעות. לשפה המילולית מצטרפים סימנים שונים המרחיבים אותה (תמרורי דרכים, סימנים תעשייתים וכדומה).
- בזכות התרבות והשפה, לאדם יכולת עיצוב סובייקטיבית של אמונה בעולם ערכים, הקובע את מטרותיו, שאיפותיו, והגורמים במציאות להם הוא מייחס חשיבות, ברמתם הרוחנית. כחלק בלתי נפרד מקיומם של ערכים, מסוגל האדם למצוא את ביטויים של הערכים בו הוא מאמין בחייו החומריים. הגדרת עולם ערכי רוחני מהווה חלק ממונח האמת, כלומר- מבחינת האדם ערכיו הם יסודות מכוננים של הקיום.
- לאדם יכולת רגשית גבוהה, כלומר- יכולת לחוות את המציאות על ידי רגשות (אהבה, עצב וכו'), באופן לא תכליתי-רציונלי, אף כי לרוב שימוש ברגשות הנו, אובייקטיבית, תכליתי ורציונלי באופן עקיף, וזאת בניגוד לתחושות (כאב פיזי, רעב וכו'), שהנן תכליתיות ורציונליות. רגשות הנם סובייקטיביים, ואינם ניתנים לכימות, אך משמשים כאובייקטים במציאות האנושית.
- לאדם יכולת חברתית לשלב הסמלה ורגש באופן מסויים היוצר אובייקט התייחסות שאינו כלי אלא יישות עצמאית, המבטאת על ידי הסמלה חלק מעולם הרגש של בני האדם המעורבים בה. אובייקט שכזה נקרא יצירת אמנות.
- לאדם יכולת לארגן מידע אובייקטיבי באופן חברתי- כלומר, יכולת של החברה האנושית לנסח חוקים מוחלטים בהם מסביר האדם את חוויותיו, וחוזה את התנהלותן. חוקים אלו מהווים גם הם חלק ממונח האמת (כלומר- גם הם יסודות מכוננים של הקיום), חלק המתקרא מדע ובהגדרתו הרחבה, הכוללת מטהפיזיקה.
- לאדם יכולת חברתית לנסח חלק מהמידע האובייקטיבי על ידי תפיסת תכונות רוחניות בטבע באופן שאינו נתפס ישירות על ידי החושים (כגון, שדים, אלים, גורמי טבע בעלי תכונות אנושיות וכו'). תפיסה זו, השייכת לתחום המטהפיזיקה, יוצרת בשילוב עם עולם ערכים תואם את הדת.
- לאדם יכולת לייצר כלים, כלומר: לעבד את הטבע בצורה היוצרת עצמים מלאכותיים, שאינם תוצרי תהליכם גיאולוגיים שונים או חלקי גוף המשמשים את בעל הגוף. עצמים אלו מפתחים את היכולות הגופניות הטבעיות של האדם, ומתווכים בינו ובין השגת מטרותיו (לדוגמה: כלי חקלאות מתווכים בין הצמחים הנאכלים לבין האדם הניזון מהם) כלים אלו יכולים להיות חפצים (את, מכונית, חרב וכו') או אירגון מחדש של גורמים טבעיים (בניין, שדה וכו'). ייצורם ושימושם של כלים מתקרא טכנולוגיה.
- לאדם יכולת לנסח באופן חברתי חלק מן האמת כך שיוכל לעשות בה שימוש אופרטיבי. הניסוח, השימור, והשימוש במידע אובייקטיבי על ידי החברה על מנת לשפר את התועלת אותה מפיק האדם מן הכלים, נקראים מדע ישומי והנדסה.
התנהגות
התנהגות האדם מושפעת מגורמים תורשתיים, ומגורמים סביבתיים וחברתיים. ניתן לבחון את האדם כאורגניזם ביולוגי המורכב ממבנים מורכבים של רכיבים כימיים המאפשרים לו בין השאר לחשוב, להרגיש ועוד. כל זאת באמצעות שילובן של תגובות אלקטרו-כימיות. האדם התפתח עם הזמן בתהליך האבולוציה, בין השאר, על מנת להתגבר על מכשולים סביבתיים וחברתיים.
ניתן לבחון את האדם גם מבחינה פסיכולוגית. מרגע היוולדנו, אנו למדים מהאנשים סביבנו, ומן הסביבה הדוממת עצמה; האינטראקציה שלנו עם הסביבה בה אנו חיים, מפתחת לבסוף את האישיות המגובשת שלנו. תכונותינו הקוגניטיביות, החיצוניות והאישיות והסביבה בה גדלנו, תגבש לבסוף את הזהות העצמית שלנו.
כשאנו מתעסקים באינטראקציה חברתית, מבטאים את רגשותינו, מהרהרים במחשבות ומציגים גינונים וסגנון ייחודי, אנו למדים לשפר ולייעל את ההתנהגויות הללו. בנוסף לכך, כשאנו מתנסים בהתנהגויות הללו, אנו מעדיפים תבניות ורמות שונות של אינטראקציה חברתית, רגשות, מחשבות, גינונים ומזג אישי. העדפת תבנית אישיות מסוימת, מושפעת מצפייה, חיקוי, חיזוק חיובי ושלילי, והכללה. כשאנו מפתחים את האישיות, ולבסוף את הזהות העצמית שלנו – ההערכה העצמית והתפיסה העצמית שלנו, מתגבשים לבסוף.
תחומי מחקר רבים המתמקדים באדם, ביניהם: אנתרופולוגיה - אתנולוגיה
ראו גם
- ילד
- איש
- אישה
- גוף האדם
- איברים בגוף האדם
- פסיכולוגיה התפתחותית
קישורים חיצוניים
-
קטגוריה:הומינידים
-
ja:人間 ko:인간
חושבפיזיולוגיה, החושים הם היכולות לקלוט מידע תחושתי מהסביבה או מהגוף ולהמירו לקוד חשמלי-כימי בכדי שהמוח יוכל לעבד אותו.
חושים אצל בני אדם
בגוף האדם יש חלוקה קלאסית (שנקבעה על-ידי הפילוסוף היווני אריסטו) לחמישה חושים, אף שבימינו מקובל לזהות חושים נוספים, באופן בסיסי חמשת החושים הקלאסיים, הם אלו שנותנים לאדם מידע מהסביבה החיצונית. ההתייחסות מרובת השנים לחמישה חושים, יצרה את הכינוי החוש השישי ליכולת (השנויה במחלוקת) לקלוט מידע באופן פאראפסיכולוגי, שלא דרך חמשת החושים.
חמשת החושים המסורתיים הם:
- ראיית אור באמצעות העין
- שמיעת קול באמצעות האוזן
- הרגשת לחץ, טמפרטורה, לחות וכאב בגוף באמצעות העור (המערכת הטקטילית)
- הרחת כימיקלים נדיפים באמצעות האף
- בחינת טעם באמצעות הלשון
חוש הריח והטעם הינם חושים כימיים; הם מסוגלים לזהות חומרים באמצעות כימורצפטורים (קולטנים כימיים).
חוש המישוש והשמיעה זהים, בעצם, בעקרון פעולתם, היות ושניהם חושי לחץ, הבנויים מרצפטורים המזהים הפעלת לחץ עליהם; בשמיעה מפעילות תנודות האוויר (הנקראת "קול") על שעריות זעירות באוזן. "שמיעה" של צלילים נמוכים במיוחד, למשל, כמעט ואינה מתבצעת באמצעות האוזן, אלא באמצעות כל הגוף (דבר היכול להחשב לחוש נוסף) - צלילי הבס העמוקים מרעידים את כל הגוף (אך הקולטנים באוזן אינם רגישים דיים לשם העברת המידע אל המוח), ואנו "חשים" את הצליל יותר מאשר "שומעים" אותו.
שלשה חושים שנהוג להוסיף, שנותנים מידע על הגוף עצמו:
- חוש שיווי משקל. נותן אינדיקציה על מיקומו של הגוף ביחס לכח המשיכה. מקורו בשלושת הקשתות שבאוזן.
- חוש הגוף במרחב. שנותן אינדיקציה על מיקום איברי הגוף והפוזיציה שלהם. הקולטנים לחוש נמצאים במפרקים ובשרירים.
- חוש הגוף בתנועה. נותן אינדיקציה על תנועת איברי האדם והוקטור שלהם במרחב.
בגוף האדם קיימים שלש מערכות עצבים שונות. כאלו המעבירים טמפרטורה ולחץ, כאלו המעבירים ויברציות, וכאלו המעבירים ידע על מיקום הגוף והאוריינטציה שלו במרחב, דבר המאפשר לאדם לנגוע בעיניים עצומות, בקצה אפו או בבוהן רגלו.
בסך הכל, לפי שיטות מיון והגדרות שונות, הוגדרו בין 9 ל-21 חושים אנושיים שונים. חושים רבים הינם גבוליים, וקיימת מחלוקת באשר להיותם חושים; חוש הרעב, למשל, נחשב בעיני רבים לחוש כימי לכל דבר: כמות הגלוקוז בדם נבדקת כל העת על-ידי כימורצפטורים בלוטת ההיפותלמוס, אשר בתורה מפרישה הורמונים הגורמים לנו לחוש רעב.
יכולות מסוימות נחשבות לפוסט-חושיות; הללו משלבות לעתים מידע המתקבל מכמה חושים יחדיו, והן מתקבלות בדרך-כלל לאחר עיבוד מסוים של המוח. חוש האיזון, למשל, המאפשר לנו לעמוד ישר, משלב מידע מחוש הראיה ומחוש המישוש.
חושים אצל בעלי חיים
| | |
