:: wikimiki.org ::
| מקסיקו |
מקסיקו
המדינות המקסיקניות המאוחדות (בספרדית: Estados Unidos Mexicanos) או בקיצור מקסיקו, היא מדינה בצפון אמריקה הגובלת בארצות הברית מצפון, גואטמלה ובליז בדרום-מזרח, האוקיינוס השקט במערב ומפרץ מקסיקו והים הקריבי במזרח. מבחינה תרבותית שייכת מקסיקו לאמריקה הלטינית.
מקור השם
שמה של המדינה, של עיר בירתה, ושל העמק בו זו שוכנת, "עמק מקסיקו", גזורים שלושתם משמו של השבט שפלש לאזור, התבסס בו והקים את האימפריה אותה כבשו הספרדים עם בואם. השם המודרני מקסיקו הוא למעשה עיוות הגייה מספרדית של המאה ה- 16 בה נהגתה האות X כ- "ש" בעברית. אזי למעשה נקראה מקסיקו (Mexico) "משיקו", על שם בני שבט ה"משיקאס", כפי שקראו לעצמם האצטקים, שהאימפריה שלהם שלטה על חבל ארץ זה עם בוא הספרדים.
היסטוריה
במשך כ-3,000 שנים התקיימו במקסיקו כמה מן התרבויות האינדיאניות המפותחות ביותר. בין התרבויות שהתקיימו בחבל ארץ זה אפשר למנות את אולמקים, הטולטקים, המאיה, והאצטקים. הספרדים, שהגיעו בתחילת המאה ה-16 ותבוסת האימפריה האטצקית בשנת 1521, סימנו את תחילת התקופה הקולוניאלית, שנמשכה כ-300 שנה.
בשנת 1810, בעקבות פלישתו של נפוליון לספרד (1808) והחלשות הספרדים, הכריזה מקסיקו על עצמאות. ההכרזה הביאה למלחמה (מלחמת העצמאות של מקסיקו) שנמשכה עד 1821. לאחר הניצחון במלחמה הוכרזה מקסיקו כאימפריה. מייד אחר קבלת העצמאות, החליטו מדינות מרכז אמריקה, פרט לצ'יאפס, שלא להצטרף לאימפריה. כאשר האימפריה נפלה והוכרזה הרפובליקה המקסיקנית, החליטה טקסס להתנתק ממקסיקו (1836), מה שצימצם עוד יותר את שטח המדינה.
בעקבות סכסוכי גבולות עם ארה"ב, פרצה ב-1846 מלחמת ארה"ב-מקסיקו. ארה"ב פלשה למקסיקו, והביסה אותה. בסיום המלחמה ב-1848 נחתם הסכם גואדלופ הידלגו, ומקסיקו איבדה כשליש משטחה: את הטריטוריות (לפי הגבולות של היום) של קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וחלקים מויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו.
בשנות ה-60 של המאה ה-19 המדינה סבלה מפלישה צבאית נוספת, הפעם מצרפת. הסיבה לפלישה הייתה הרצון להקים אימפריה צרפתית בראשותו של הארכי-דוכס פרדיננד מקסמיליאן מאוסטריה באמריקה הצפונית. הפולשים הסתמכו על תמיכת הכנסייה והשמרנים (בעיקר מקרב הקראולים - צאצאי צרפתים וספרדים באמריקה). אימפריה שנייה זו קרסה לאחר מלחמה שניהל נגדה העם המקסיקני בראשותו של בניטו חוארז, בן שבט הזאפוטק. את התמיכה הלוגיסטית והדיפלומטית העניקה ארה"ב, בשל דוקטרינת מונרו (התנגדות לפלישה אירופאית לאמריקה). המנהיג הצבאי היה הגנרל פורפיריו דיאז, גם הוא אינדיאני במוצאו.
אחרי מותו של חוארז, הייתה מקסיקו נתונה בדיקטטורה צבאית של הגנרל דיאז במשך 30 שנה. בשנת 1910 התחוללה מהפכה שהפילה את הדיקטטורה הצבאית. למרות הניצחון על הכוחות הפדרליים, הייתה המדינה נתונה במשברים במשך שני עשורים בשל מאבקים פנימיים בקרב הכוחות הדמוקרטיים.
בסופו של דבר, שלטה במדינה המפלגה המהפכנית הממוסדת (Institutional Revolutionary Party) באופן לא דמוקרטי. רק בשנות ה-70 של המאה ה-20 הסתיים שלטון המפלגה ללא שפיכות דמים בבחירות דמוקרטיות.
פוליטיקה
החוקה המקסיקנית משנת 1917 מפרידה בין הרשות השופטת, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. באופן מסורתי, הרשות המבצעת היא הדומיננטית במקסיקו. סמכויותיה מופקדות אצל הנשיא, אשר מבצע את חוקי הפרלמנט, הקונגרס הפדרלי.
חשיבות הקונגרס עולה בהתמדה משנת 1997, כאשר מפלגת האופוזיציה זכתה בהישגים לראשונה זה זמן רב. הנשיא נבחר בבחירות כלליות לכהונה בת 6 שנים ואיננו יכול להבחר לכהונה שניה. תפקיד סגן הנשיא איננו קיים. במקרה שהנשיא איננו יכול להמשיך בתפקידו, נשיא חדש נבחר ע"י הקונגרס.
הקונגרס מורכב משני בתים - הסנאט ובית הנבחרים. הנבחרים בדומה לנשיא אינם יכולים להבחר יותר מפעם אחת. הסנאטורים נבחרים לשש שנים וחברי בית הנבחרים לשלוש. בסנאט 128 מקומות, הבחירות לסנאט הם על בסיס של בחירה ישירה ובחירה יחסית. בבית הנבחרים 500 מקומות. מתוכם 300 נבחרים מייצגים מחוזות, 200 הנותרים נבחרים בבחירות יחסיות מ-5 אזורי בחירה. הבחירה היחסית נועדה לעזור למפלגות קטנות להכנס לבית הנבחרים.
כלכלה
השיטה הכלכלית הנהוגה במקסיקו היא השוק החופשי עם ערבוב של תעשיה מודרנית ומסורתית. חלק חשוב בכלכלה המקסיקנית הוא חקלאות, הנמצאת ברובה בידיים פרטיות. מספר העסקים השייכים למדינה צנח מ-1000 ב-1982 ל-200 ב-1999.תהליך ההפרטה החל בימיהם של מיגואל דה לה מדריד ו[[קארלוס סאלינס דה גורטארי]]. בתקופת כהונתו של [[ארנסטו זדילו פונצ'ה דה לאון המשיכה מגמת ההפרטה והגדלת התחרות בנמלי ים רכבות, תקשורת, חשמל, הפת גז טבעי ושדות התעופה.
היצוא הרחב של מקסיקו סייע לה לבלום את המיתון הכלכלי ב-1995. הצריכה הפרטית היתה הקטר המניע את המשק עם הגדלת הדרישה לשירותים ומתן מקומות עבודה. למרות ההתקדמות הרבה, מקסיקו עדיין סובלת מכמה בעיות בתחום הביורוקטריה ורמת החיים. חלוקת העושר מאד לא שוויונית, כאשר שני העשירונים העליונים מקבלים כ-55% מההכנסה.
לאחר צמיחה בשיעור של 6.9% בשנת 2000, המשק נכנס למיתון בשנת 2001 בעקבות המיתון העולמי.
מדינות
מקסיקו מחולקת ל-31 מדינות (estados) ומחוז פדרלי אחד.
2001
גאוגרפיה
2001
מקסיקו נמצאת בצד הדרום מערבי של צפון אמריקה. אורך המדינה מצפון מערב עד דרום מזרח הוא יותר מ-3,000 ק"מ. רוחבה משתנה מיותר מ-2000 ק"מ בצפון עד לפחות מ-220 ק"מ באיסתמוס של טהואנטפק בדרום. מקסיקו גובלת במזרח באוקיינוס השקט (הכולל את ים קורטז בין היבשת למפרץ קליפורניה. במערב היא גובלת במפרץ מקסיקו והים הקריבי, שהם חלקים מהאוקיינוס האטלנטי. החופים מישוריים, כאשר החלקים המרכזיים של מקסיקו הן רמות והרים הכוללים הרי געש. הנקודה הגבוהה ביותר היא פיקו דה אריזאבה (5610 מ')
האקלים משתנה ממדברי בצפון ליערות גשם טרופיים בדרום. הנהרות הגדולים של מקסיקו הם: ריו גרנדה, ריו גריחאלבה, ריו באלסאס, איו פאנוצ'ו וריו יאקי.
דמוגרפיה
מקסיקו היא מדינה דוברת ספרדית המאוכלסת ביותר בעולם ושנייה במספר תושביה בדרום אמריקה (אחרי ברזיל דוברת הפורטוגזית) כ-60% מהאוכלוסיה הם תוצאה של ערבוב לבנים, צאצאי המתישבים הספרדים, והאינדיאנים המקומיים. 30% הם אינדיאנים ורק 9% הם לבנים. הדת הרשמית היא הנצרות הקתולית (89%)
קישורים חיצוניים
- [http://www.gob.mx Gob.mx] - פורטל הממשלה (בספרדית)
- [http://www.presidencia.gob.mx/?NLang=en&x=4&y=18 Presidencia] - אתר הנשיא
- [http://www.cddhcu.gob.mx Cámara de Diputados] - בית הנבחרים המקסיקני (בספרדית)
- [http://www.senado.gob.mx/index.php?lng=en Cámara de Senadores] - הסנאט המקסיקני
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אמריקה
-
ja:メキシコ
ko:멕시코
ms:Mexico
nb:Mexico
simple:Mexico
zh-min-nan:México
ספרדית
ספרדית (או קסטליאנו) הינה שפה רומאנו איברית מתוך קבוצת השפות הרומאניות(השפות שהתפתחו מהלטינית) במשפחת השפות ההודו אירופיות וקרובה במיוחד לפורטוגזית וקטלאנית, בנוסף לזאת הספרדית היא גם השפה הרומאנית המדוברת ביותר.
עם 417,000,000 איש דוברי ספרדית ברחבי העולם, ספרדית היא שפת הדיבור השניה בתפוצתה בעולם לאחר המנדרינית. הספרדית משמשת כשפת אם בפי 332,000,000 דוברים ובפי השאר כשפה שנייה. הספרדית מדוברת בפי 40 מליון איש בספרד ומלבדה היא מדוברת ב-43 מדינות נוספות בחמש יבשות והיא גם אחת השפות הרשמיות של האומות המאוחדות.
המסמכים המוקדמים ביותר בהם הספרדית הופיעה בכתב מתוארכים למאה האחת עשרה לספירה. אוצר המלים הספרדי מכיל בעיקר אוצר מלים לטיני אך גם אוצר מלים ערבי רב. הספרדית התפתחה מהלטינית הוולגארית שדוברה במושבות העבר של האימפריה הרומית בימי הביניים המוקדמים בהשפעת הבסקית והערבית והתפשטה בכל רחבי חצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה ובכל רחבי אמריקה הלטינית בתקופת האימפריה הספרדית. מאוחר יותר התפתחו הבדלים בהגייה בין הספרדית האירופאית לספרדית הדרום-אמריקאית.
שמות השפה
שני השמות העיקריים של השפה הספרדית הם español ו-castellano.
השם español (אספניול) הוא בעל מקורות שמיים, חצי האי האיברי נקרא בפי הפיניקים "אי שפנים", וממנו נובע השם היספניה שניתן לחצי האי האיברי ע"י הרומאים. המונח הספציפי español בצורתו הסופית לקוח כנראה מאוקסיטנית.
השם castellano (קסטֶיָאנוֹ) נגזר משמה של ממלכת קסטיליה ממנה התפתחה ספרד. פירוש שמה של ממלכת קסטיליה הוא ארץ הטירות שכן בזמן הכיבוש המוסלמי של רוב חצי האי האיברי הייתה הממלכה מוקפת טירות, ועם הרקונקיסטה (הכיבוש הנוצרי) התפשטה לשאר חלקי חצי האי האיברי.
לרוב השימוש במונח español הוא בהשוואה לאנגלית, ערבית, רוסית, גרמנית, צרפתית וכדומה בעוד שהשימוש במונח castellano הוא בהשוואה ל:קטלנית, גליסיאנית, בסקית ועוד שפות אזוריות בספרד. הבחנה זאת נעשית בעיקר בספרד בעוד שבשאר העולם דובר הספרדית ישנה העדפה לאחד השמות.
בארגנטינה, אורוגוואי, פרגוואי, בוליביה, אקוואדור וונצואלה יש עדיפות לשם castellano; בקולומביה, מקסיקו, גואטמלה ופרו ישנה עדיפות לשם español, ובצ'ילה שני המונחים בשימוש באותה המשמעות כאשר המונח español נפוץ בתקשורת והמונח castellano הוא שם המקצוע בביה"ס.
- שם השפה בעברית, ספרדית, נגזר מהשם המסורתי לחצי האי האיברי, ספרד. כפי הנראה רצו היהודי בימי הביניים להשתמש בשם עברי לספרד, ושאלו שם זה מספר עובדיה (א, כ), שם הוא מוזכר כיעד ההגליה מירושלים.
הגיית וכתיבת השפה הספרדית
- אותיות המייצגות תנועות עשויות להופיע בליווי סימנים דיאקריטיים: Áá, Éé, Íí, Óó, Úú על מנת להצביע על הטעם במילה במקרים שמיקום הטעם חורג מהחוקים הרגילים של השפה.
- בספרדית נעשה שימוש בסימן שאלה הפוך, ¿, בראש משפטי שאלה, וסימן קריאה הפוך, ¡, בראש משפטי קריאה.
הדקדוק הספרדי
מערכת הפועל הספרדי
הפעלים הרגילים בספרדית נוטים לפי 3 נטיות בסיסיות: פעלים אשר בצורת המקור מסתיימים ב-ar, ב-er וב-ir.
- העבר הפרטוריטי מציין פעולה שהתרחשה והסתיימה בעבר, בעוד שהעבר הפשוט מציין פעולה בעבר שלא ידוע מתי החלה או מתי נגמרה, ואילו העבר הנוצר באמצעות פרפקט ההווה מציין פעולה שהתרחשה בעבר ויש לה השפעה על ההווה.
- התנאי מציין את תנאי ההווה שהוא תנאי היפותטי, בניגוד לתנאי העבר הנוצר באמצעות פרפקט התנאי המציין תנאי שלא התממש והוא בטל או תנאי העתיד הממשי.
הבינוני
בינוני ההווה
צורת בינוני ההווה הינה סוג של שם תואר הנגזר מפועל וכתואר הוא נוטה לפי נטיות התארים והוא עשוי לשמש את הזמנים המתמשכים בעזרת נטיות פועל העזר Estar.
בינוני ההווה נוצר בדרך הבאה:
# עבור פעלים רגילים המסתיימים ב~ar בצורת המקור, סיומת ה~ar מתחלפת ב~ando.
# עבור פעלים רגילים המסתיימים ב~er בצורת המקור, סיומת ה~er מתחלפת ב~iendo.
# עבור פעלים רגילים המסתיימים ב~ir בצורת המקור, סיומת ה~ir מתחלפת ב~iendo.
בינוני העבר
צורת בינוני העבר הינה סוג של שם תואר הנגזר מפועל והוא נוטה לפי נטיית התארים, אך הוא עשוי לשמש גם את הקול הסביל יחד עם נטיות הפועל Ser או את זמני הפרפקט יחד עם נטיות הפועל Haber
בינוני העבר נוצר בדרך הבאה:
# עבור פעלים המסתיימים ב~ar בצורת המקור, סיומת ה~ar מתחלפת ב~ado.
# עבור פעלים המסתיימים ב~er בצורת המקור, סיומת ה~er מתחלפת ב~ido.
# עבור פעלים המסתיימים ב~ir בצורת המקור, סיומת ה~ir מתחלפת ב~ido.
# עבור פעלים אשר בסיסם מסתיים בתנועה, סיומת ה-er או ir מתחלפות ב-ído.
זמני הפרפקט
זמני הפרפקט מופקים באמצעות פועל השייכות וצורת הבינוני.
- פרפקט ההווה, נוצר באמצעות נטיות הפועל Haber בעבר וצורת הבינוני ומציין פעולה שהתרחשה בעבר ויש לה השפעה על ההווה.
- פרפקט העבר, נוצר באמצעות נטיות הפועל Haber בעבר וצורת הבינוני ומציין פעולה שהתרחשה לפני פעולה אחרת בעבר ויש בין שתיהן קשר, כמין פלאשבק.
- פרפקט העבר הפרטוריטרי נוצר באמצעות נטיות הפועל Haber בעבר הפרטוריטרי וצורת הבינוני ומציין את אותה המשמעות של פרפקט העבר רק שכאן ידוע זמן תחילת הפעולה וסיומה.
- פרפקט העתיד, נוצר באמצעות נטיות הפועל Haber בעתיד וצורת הבינוני ומציין פעולה שתתרחש לפני פעולה אחרת בעתיד ויש בין שתיהן קשר.
- פרפקט התנאי נוצר באמצעות נטיות הפועל Haber בזמן תנאי וצורת הבינוני ומציין תנאי שלא התרחש והוא בטל.
הזמנים המתמשכים
הזמנים המתמשכים נוצרים באמצעות שימוש בנטיות פועל העזר Estar בזמנים השונים ושם הפעולה והם מוסיפים לזמנים מימד מתמשך.
- הפועל Estar מבטא גם מקום ומצב, אם הם זמניים או אם הם קבועים, לתאר מצב רגעי של אדם ולהפיק את הזמנים המתמשכים.
הקול הסביל
הקול הסביל נוצר באמצעות שימוש בנטיות הפועל ser בזמנים השונים וצורת הבינוני.
- הפועל Ser משמש גם להביע שייכות של הנושא אל דבר כלשהו, להביע מקור הנושא מעצם כלשהו, להביע את הרכבו של חומר מסויים ממשהו אחר, להביע זמן, תאריך או יום בשבוע.
נטיות שמות העצם
שמות העצם בספרדית הם בעלי מגדר, או נקבה או זכר, בדרך כלל שם עצם המסתיים בצליל O הוא זכר ושם עצם המסתיים בצליל A הוא נקבה, גם הסיומות ión ו-tad אופייניות לשמות עצם בנקבה.
בצורת הרבים בשמות העצם בספרדית אין הבחנה בין זכר לנקבה והיא נוצרת בדרכים הבאות:
# שם עצם המסתיים בתנועה, מתווספת לו סיומת s ברבים.
# שם עצם המסתיים בעיצור, מתווספת לו סיומת es ברבים.
- שם עצם המסתיים בעיצור z, בצורת הרבים ה-z מתחלף ב-ces.
שמות העצם עשויים להיות מיודעים באופן מסויים או באופן בלתי מסויים.
- לאחר מילת היחס a מתלכד יידוע הזכר הבלתי מסויים עם מילת היחס לכדי al.
- לאחר מילת היחס de מתלכד יידוע הזכר הבלתי מסויים עם מילת היחס לכדי del.
- קיימת מילת יידוע נייטרלי, לא מסויים ולא בלתי מסויים, Lo המיידעת שם מופשט או איכות, ואשר לא נוטה לפי כמות ומגדר.
נטיות התארים
שמות התואר בספרדית מתאימים לשמות עצם במגדר ובכמות, והם מופיעים לאחר שם העצם אותו הם מתארים, להוציא את התארים הלא מיודעים (לדוגמא:הרבה, כמה, כל... וכדומה) המופיעים לפני שם העצם.
מגדר התארים
# תארים שבזכר מסתיימים ב-o בנקבה ה-o הופכת ל-a.
# תארים שבזכר מסתיימים ב-e או ב-a צורתם בנקבה היא זהה.
# תארים שבזכר מסתיימים בעיצור צורתם בנקבה היא זהה.
# תארים שבזכר מסתיימים ב-n או r מקבלים בנקבה סיומת a.
כמות התארים
# שם תואר ביחיד (זכר או נקבה) המסתיים בתנועה, מתווספת לו סיומת s ברבים.
# שם תואר ביחיד (זכר או נקבה) המסתיים בעיצור, מתווספת לו סיומת es ברבים.
- שם תואר ביחיד (זכר או נקבה) המסתיים בעיצור z, בצורת הרבים ה-z מתחלף ב-ces.
קטגוריה:שפות רומאניות
קטגוריה:שפות
קטגוריה:שפות איברו-רומאניות
קטגוריה:שפות ספרד
קטגוריה:ספרד
ja:スペイン語
simple:Spanish
th:ภาษาสเปน
ארצות הברית
ארצות הברית של אמריקה (ארה"ב) (United States of America) היא פדרציה של 50 מדינות, אשר 48 מהן יוצרות שטח יבשתי רציף המשתרע על פני 7,827,000 קמ"ר.
שתי מדינות נוספות - אלסקה והוואי - אינן רציפות ליבשת. אלסקה (Alaska) היא חצי אי ענק (1,518,000 קמ"ר) בצפון-מערב קנדה, על חופי אוקיינוס הקרח הצפוני (במקום בו מפריד מצר ברינג בין אמריקה הצפונית לבין רוסיה שביבשת אסיה). הוואי (Hawaii) היא קבוצת איים (500 קמ"ר) השוכנת הרחק במרחבי האוקיינוס השקט (Pacific Ocean), מערבה מן היבשת.
היסטוריה
ייסוד המדינה
מקורה של ארצות הברית בשלוש עשרה מושבות בריטיות שהוקמו החל מ-1606 בחוף המזרחי של צפון אמריקה. באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי העמידו בראשותו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות האמריקנית. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה נשמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם נצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783.
בתחילה היתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789 לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.
ההתפשטות מערבה ושאלת העבדות
ג'ורג' וושינגטון
עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כייעוד אלוהי. הם התחילו בתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומס ג'פרסון עם צרפת של נפוליון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארה"ב את פלורידה מספרד.
אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1835 - 1836) ומלחמת ארה"ב-מקסיקו (1846 - 1848).
ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית היתה קרועה בין מדינות הצפון התעשיתיות בהן העבדות היתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השניה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, והפשרה של 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אבל בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית.
כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, בה ניצח לבסוף הצפון.
ממלחמת האזרחים לשפל הגדול
עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה תקופת הרקונסטרוקציה. לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מייד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת הרקונסטרוקציה הסתימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העויין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקנים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "שווה אך נפרד".
התקופה שלאחר המלחמה היתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים.
אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים.
כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקנית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.
פוליטיקה
ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה 1788.
הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה בה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים.
הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים בו נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים בו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסיתה, והסנאט בו לכל מדינה יש ייצוג של שני סנטורים.
בגלל שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכל", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלבדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלית יותר ("ליברלית") והרפבובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפבוליקנית מזוהה עם העסקים הגדולים, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות בטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שיוויון כלכלי, ושיוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקנים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח, ועם פתיחות כלפי העולם והמוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב במדינה, ובאזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה, ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דוקא מעוז דמוקרטי), במדינות רבות במרכז המדינה, בפרברים המבוססים, ובעיירות הקטנות והאזורים החקלאיים.
כיום הן הנשיאות והן שני בתי הקונגרס נתונים בידי רוב רפובליקני.
בניגוד למקובל במדינות מרובות, שדוגלות בעיקרון הייצוג (כמו בישראל), נותנת החוקה בארה"ב סמכויות רחבות לנשיא. משטר זה מכונה בשם "משטר- נשיאות".
משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אומנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו ע"י תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארה"ב מכהונתו. הנשיא ה- 17, אנדרו ג'ונסון היה הכי קרוב לכך.
סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארה"ב אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, ז"א גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. ה"קבינט" של הנשיא מורכב מפקידים בלבד שהוא נמלך בהם במידה שהוא רוצה בכך, אך בסופו של דבר אין הם אלא עושי רצונו. הקבינט מורכב מהשרים\ מזכירים של יותר מ- 10 משרדי ממשלה, ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).
כלכלה
זכויות אדם ואזרח
ארצות הברית היא המעצמה הכלכלית החזקה ביותר שבארצות תבל. לא זו בלבד שהיא עשירה באוצרות טבע, אלא גם רוב שטחיה פוריים, מלבד זאת – יש בשיטה של כלכלת השוק החופשית משום דחף לחתור לעשיית רווחים בקרב הרבה מנהלים בכירים ואנשי מקצוע.
השוק המקומי הגדול פועל לטובת פיתוחם של תוצרים המוניים זולים, בשל דרגת ההתפתחות הגבוהה של התעשייה, מועסקים בחקלאות 2.8% בלבד של המפרנסים. חלקם של המועסקים בתעשייה הוא כיום 32% אולם גם מספר זה הולך ויורד. כנגד זה עלה שיעור המועסקים בשירותים ל 65% ויותר.
גידולי חקלאות עיקריים: כותנה , ירקות שונים , פירות שונים , פרי הדר , דגנים , פולי סויה, תירס, חיטה.
משאבי טבע: ניקל, עופרת , אורניום , טיטניום ,אשלגן , גופרית , פלטינה, עופרת , אבץ , זהב , כסף , כרום , מגנזיט, נפט וגז טבעי.
מוצרי תעשייה עיקריים: יצור חומרי גלם, יצוא חיטה , כימיקלים, יצוא תירס , מוצרי נפט, דשנים, נייר, מלט, סוכר, מכוניות.
אתרי תיירות חשובים: בארצות הברית קיימים מפלי הניאגרה אשר צונחים על פני צרורות אבן גיר, המונחים בצורה אופקית, בין ימת אירי לימת אונטוריו.
עצי ענק גדלים בגן הלאומי סקוויה שבסיירה נבדה. לעצי הענק קוטר של 12 מטר, גובהם הוא כ-130 מטר, וימיהם – עד 4000 שנה.
רשימת המדינות
מכוניות
עיר הבירה ושינגטון (להבדיל מהמדינה ושינגטון) אינה שייכת לשום מדינה. בוושינגטון נמצא הבית הלבן, בו יושבים הנשיא, יועציו, שרי הייעוץ השונים, ובו מתקבלות החלטות שונות.
בנוסף יש כמה טריטוריות ששייכות לארצות הברית:
- פורטו ריקו
- גואם
- איי הבתולה האמריקאיים
גאוגרפיה
פני הארץ
ארצות-הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה, וקנדה). ביבשה היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מכסיקו בדרום. גבול קנדה-ארה"ב, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארה"ב), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך אין גבול זה יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מכסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים.
ממזרח שוכנת ארה"ב לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט (פסיפיק). שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארה"ב (בוסטון, ניו-יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות.
פני השטח של ארצות-הברית מותווים על-ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפאלאצ'ים (Appalachian Mountains) מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי רוקי (Rocky) וכן הרי קאסקייד (Cascade) והרי סיירה נבאדה (Sierra Nevada) מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארה"ב, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.
אקלים
בחוף המזרחי (Eastern Sector) - ממוצע הגשמים הוא בין 760-1270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27-32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלורידה, חם ולח כל השנה, ובקיץ אפילו הביל.
במרכז (Midwest) - שחון, לא יותר מ-600-800 מ"מ גשם בממוצע שנתי, והגשמים מרוכזים בחודשים ינואר-יוני. בחלק הצפוני עשוי להיות קר מאוד בחורף, ובדרום חם מאוד בקיץ; עד מינוס 46 מעלות צלזיוס (בצפון דקוטה) ועד פלוס 46 מעלות בקיץ (בטקסס).
בדרום מערב (South West) - יבש וחם. פחות מ-250 מ"מ גשם לשנה. האוויר היבש נשאר צח גם בקיץ. בערבים קריר. הערפלים והגשמים באים בדרך כלל בחודשי ינואר ופברואר. טמפרטורות של מתחת לאפס קיימות רק בהרים הגבוהים.
בהרים (Mid Pacific & Rockies) - אקלים יבש, ושמש במרבית חודשי השנה. הטמפרטורות הן מ-46 מעלות בשקע קליפורניה ועד מינוס 55 בחורף ביילוסטון. בקיץ חם ביום וקר בלילה. שלגי ההרים הגבוהים יורדים בחודשים אוקטובר-מרץ, ונותרים על הקרקע עד מאי-יוני.
צפון-מערב (Pacific North-West) - זהו החלק הרטוב של ארה"ב, עד יותר מ-3,800 מ"מ גשם לשנה, מרביתם בחורף. הממוצע לעונה זו הוא 4 מעלות, אך בקיץ יבש והטמפרטורות מגיעות ל-33 מעלות. בוושינגטון ובאורגון ניתכים גשמים כמעט כל השנה.
בחוף המערבי (California) יש אקלים ים תיכוני. אולם בשל אורכה הניכר של המדינה יש הבדלים ניכרים בין הצפון לדרום. עונת הגשמים היא בחודשים נובמבר-מרץ. בערבים קריר בצפון, ובהרים יש שלגי חורף. בקיץ חם ויבש, עד סכנה של שריפות יער.
דמוגרפיה
הלבנים, צאצאיהם של המתיישבים והחלוצים הראשונים שהיגרו לארצות הברית, מהווים כ-85 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, אך כיום הלבנים מתערבבים עם עמים אחרים וכך נוצר ערבוב של עמים של כל מיני מדינות כמו אנגליה, צרפת, איטליה וכו'.
הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת השחורים, שמונה כ-26 מיליון נפש, כמעט 12% מכלל האוכלוסייה. קבוצות נוספות הם האינדיאנים שמונים 1.3 מיליון נפש, הסינים, היפנים והפיליפינים – כ-1.4 מיליון נפש. קבוצת ההיספנו-אמריקנים מונים כ-15.6 מיליון נפש; הם רובם ככולם קתולים ודוברים בעיקר ספרדית.
הדת הגדולה ביותר בארצות הברית היא הנצרות הפרוטסטנטית, אליה משתייכים כ-20 אחוזים מהלבנים בארצות הברית. בחלוקה דתית כללית: 56% פרוטסטנטים, 28% קתולים, 2% יהודים, אחרים.
חינוך
היסוד להשכלה בארצות הברית הוא חוק לימודים המחייב 12 שנות לימוד. בצד מערכת החינוך הציבורי הניתן חינם קיימים הרבה בתי ספר פרטיים, המטפחים במכוון נטיות משותפות.
יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.
ראו גם
- בית המשפט העליון של ארצות הברית
- הדוד סם
- מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
- חוקת ארצות הברית
- יהדות ארצות הברית
- נשיאי ארצות הברית
קישורים חיצוניים
- [http://www.bcpl.lib.md.us/~etowner/anthem.html המנון ארה"ב]
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אמריקה
-
ja:アメリカ合衆国
ko:미국
ms:Amerika Syarikat
simple:United States
th:สหรัฐอเมริกา
zh-min-nan:Bí-kok
בליז
בליז היא מדינה קטנה באמריקה המרכזית, על חוף הים הקריבי. היא גובלת במקסיקו מצפון-מערב ובגואטמלה במערב ובדרום. בנקודה הקרובה ביותר ביניהן, הונדורס שוכנת במרחק 75 ק"מ מבליז, מעבר למפרץ הונדורס שבמזרח. בליז נודעה בעבר כהונדורס הבריטית ושמה הנוכחי מגיע מבליז סיטי ומנהר הבליז. בליז סיטי היא העיר הגדולה במדינה, כמו גם עיר הנמל הראשית ועיר הבירה לשעבר. בליז חברה ב-CARICOM ורואה בעצמה מדינה קריבית ולא מרכז אמריקאית.
היסטוריה
תרבות המאיה התפשטה בבליז בין 1500 לפנה"ס ל-300 לספירה, ופרחה עד שנת 900 לספירה לערך. האירופאים הראשונים הגיעו לאזור בתחילת המאה ה-16, וההתיישבות במקום החלה עם מלחים אנגליים, ניצולי ספינה טרופה, בשנת 1638. תקופה זו מאופיינת בשודדי ים, חטיבת עצים ללא הבחנה, ועימותים מזדמנים עם השבטים האינדיאנים ילידי המקום ועם השכנים הספרדים.
בליז הפכה למושבה רשמית יותר של הממלכה המאוחדת בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, תחת השם "הונדורס הבריטית". הונדורס הבריטית הפכה באופן רשמי לקולוניה בשנת 1862. היא הפכה לקולוניה בשלטון עצמי בינואר 1964, ושינתה את שמה ל"בליז" ביוני 1973. ג'ורג' פרייס הוביל את בליז לעצמאות מלאה בספטמבר 1981, לאחר עיכובים שנגרמו בשל סכסוכי גבול עם גואטמלה השכנה. גואטמלה הכירה בעצמאותה של בליז רק ב-1992.
ב-1961 נפגעה המדינה קשות מההוריקן "האטי". הממשלה החליטה שקיום עיר הבירה על חוף השוכן מתחת לגובה פני הים הוא סיכון גבוה מדי, ובמהלך כמה שנים תכננה הממשלה הקולוניאלית הבריטית עיר חדשה בדיוק בליבה של המדינה. ב-1970 החלה ההעברה האיטית של משרדי הממשלה לבירה החדשה, בלמופן.
במהלך כל שנות קיומה של בליז טענה גואטמלה לבעלות על השטח. לאחרונה הטענה היא לבעלות על חלק גדול משטחה הדרומי של המדינה.
פוליטיקה
בליז היא דמוקרטיה פרלמנטארית וחברה בחבר העמים הבריטי. מלך בריטניה הוא ראש המדינה, ומיוצג במדינה בידי מושל כללי שחייב להיות בליזי. הרשות המבצעת העיקרית בשלטון היא הקבינט, שבראשו עומד ראש הממשלה. שרי הקבינט הם חברי המפלגה שמחזיקה את רוב המושבים בפרלמנט, ובדרך-כלל הם מחזיקים במשרת שר במקביל לחברותם בפרלמנט.
לפרלמנט של בליז, "האסיפה הלאומית", שני בתים: בית הנבחרים והסנאט. 29 חברי בית הנבחרים נבחרים בבחירות לכהונה של 5 שנים לכל היותר. בסנאט שמונה חברים, 5 מתוכם נבחרים בידי ראש הממשלה, 2 בידי ראש האופוזיציה, ואחד בידי המושל הכללי בתאום עם המועצה המייעצת של בליז. בראש הסנאט עומד נשיא, שהוא חבר ללא זכות הצבעה הממונה בידי מפלגת השלטון.
מחוזות
סנאט
בבליז 6 מחוזות:
#מחוז בליז
#מחוז קאיו
#מחוז קורוזאל
#מחוז אוראנג' ווק
#מחוז סטאן קריק
#מחוז טולדו
כלכלה
התעשייה המקומית בבליז מתבססת בעיקר על עסקים פרטיים בתחום החקלאות, תעשייה מבוססת-חקלאות, ומסחר. תיירות ובנייה צוברים לאחרונה חשיבות גוברת.
הגידול העיקרי הוא סוכר, והוא מהווה כמעט מחצית מהייצוא; תחום ההעסקה הגדול ביותר הוא תעשיית הבננות. לאחרונה הפך גם גידול עצי הדר לתעשייה גדולה לאורך כביש האמינגברד (אחד מארבעת הכבישים הראשיים במדינה).
החל מספטמבר 1998 נוקטת הממשלה במדיניות כלכלית לעידוד ההתפתחות, והתוצאה היתה גידול של התוצר הלאומי הגולמי ב-6.4% בשנת 1999, ו-10.5% בשנת 2000. בשנת 2001 ירד הגידול ל-3% בשל ההאטה בכלכלה העולמית ובשל פגיעה קשה של הוריקנים בחקלאות, בדיג ובתיירות. הבעיות העיקריות עודן מאזן סחר שלילי גדל, וחוב חיצוני. יעד מרכזי לטווח הקרוב הוא צמצום העוני בעזרת תורמים בין-לאומיים.
כיום חיים יותר בליזים מחוץ למדינה (בעיקר בארצות הברית) מאשר בבליז עצמה. בשל כך חלק גדול מהתוצר הלאומי הגולמי נובע למעשה מכספים שנשלחים לבליז מקרובי משפחה החיים בחו"ל.
גאוגרפיה
ארצות הברית
צפון בליז מכיל בעיקר מישורי חוף ביצתיים, בחלקם מיוערים בכבדות. בדרום שוכנת שרשרת הרי המאיה, ובהם הפסגה הגבוהה ביותר בבליז, פסגת ויקטוריה (1,160 מטר מעל פני הים). בליז שוכנת בין הנהרות הוֹנדוֹ וסרסטוּן, ונהר הבליז זורם במורד מרכז המדינה. לאורך כל החוף הקאריבי ישנן שוניות אלמוגים.
האקלים המקומי הוא טרופי, בדרך-כלל חם ולח מאוד. העונה הגשומה היא ממאי עד נובמבר, ואסונות טבע תדירים הם הוריקנים ושטפונות.
דמוגרפיה
מרבית הבליזים הם ממוצא מעורב. בערך חצי מהאוכלוסיה הם תערובת של מוצא מבני המאיה ומוצא אירופאי; כרבע מהתושבים הם ממוצא אפריקאי או אפרו-אירופאי ("קראול"); כ-10% הם בני מאיה; כ-6% הם "גריפונה" (תערובת של מוצא אידיאני ואפריקאי). השאר ממוצא אירופאי, הודי, סיני, מזרח תיכוני וצפון אמריקאי.
השפה הרשמית היא אנגלית. מרבית הבליזים (למעט מהגרים חדשים ממדינות שכנות) דוברים אנגלית (או אנגלית קראולית) במידה סבירה. בצפון ובמערב המדינה נפוץ השימוש בספרדית; ספרדית היא שפת-האם של כמחצית מהאזרחים, ושפה שניה עבור עוד כ-20%. קבוצות מאיה שונות עדיין דוברות בשפת המאיה, ובניב קראולי של אנגלית. כמה מהקהילות בדרום המדינה דוברות בעיקר בשפת הגריפונה.
כמחצית מהאוכלוסיה הם נוצרים קאתוליים. מרבית האחרים שייכים לכנסייה האנגליקנית או לקבוצות פרוטסטנטיות אחרות. כ-5% מהאוכלוסיה שייכים לקהילה מנוניטית דוברת גרמנית או גרמנית מנוניטית ("פלאודייטש", שפה בה דוברים המנונטים שהגרו לרוסיה בסוף המאה ה-18).
תרבות
בנוסף לחגים הנוצריים כגון חג המולד, ימי החופשה בבליז כוללים את:
- 9 במרץ, "יום הברון בליס" (על-שם הנרי אדוארד ארנסט ויקטור בליס, בריטי שהוריש סכום של כשני מיליון דולר לקרן נאמנות לטובת תושבי בליז).
- יום שני השני של חודש מאי, "יום חבר העמים הבריטי".
- 10 בספטמבר, "יום הקרב על אי ג'ורג' הקדוש" (לזכר הקרב בשנת 1798, בו ניצחו המתיישבים הבריטיים צי ספרדי קטן שנשלח כדי לגרשם מהאי, שהוא כיום חלק מבליז).
- 21 בספטמבר, "יום העצמאות".
- 13 באוקטובר, "יום פאן-אמריקה".
- 19 בנובמבר, "יום התיישבות הגריפונה".
קישורים חיצוניים
- [http://www.belize.gov.bz/ ממשלת בליז] (אתר רשמי)
- [http://www.travelbelize.org/ משרד התיירות של בליז] (אתר רשמי)
- [http://www.belizeanjourneys.com/ Belizean Journeys], מגזין
- [http://www.belizenet.com/ Belize by Naturelight], פורטל
- [http://www.world-gazetteer.com/s/p_bz.htm מפה]
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אמריקה
-
קטגוריה:חבר העמים הבריטי
ja:ベリーズ
ko:벨리즈
ms:Belize
simple:Belize
zh-min-nan:Belize
האוקיינוס השקט
האוקיינוס השקט הוא האוקיינוס הגדול ביותר בכדור הארץ, הוא מכסה שליש משטח כוכב הלכת (179.7 מיליון קמ"ר) ומכיל מחצית מכמות המים החופשיים. גבולותיו הם: יבשת אמריקה במזרח, אסיה ואוסטרליה במערב. בצפון מפריד מיצר ברינג בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס הקרח הצפוני ובדרום פתוח האוקיינוס השקט עד אנטרקטיקה.
האוקיינוס משתרע לאורך 15,500 ק"מ מים ברינג באזור הארקטי שבצפון עד לשוליים הקפואים של ים רוס באנטארקטיקה שבדרום. רוחבו המקסימלי של האוקיינוס השקט הוא 19,800 ק"מ מאינדונזיה ועד חופה של קולומביה בערך בקו הרוחב 5º צפון. מקובל למקם את גבולו המערבי של האוקיינוס במיצר מלקה. באוקיינוס השקט נמצא המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ שקע מאריאנה שעומקו 11,033 מ' מתחת לפני המים.
25,000 איים מצויים באוקיינוס השקט, יותר מאשר בכל שאר האוקיינוסים ביחד, ורובם מצויים דרומית לקו המשווה (ראה רשימת איים באוקיינוס השקט).
left
לאורך השוליים של האוקיינוס השקט קיימים מספר ימים. הגדולים בהם: ים סלבס, ים האלמוגים, ים מזרח סין, ים יפן, ים סולו, ים טסמן והים הצהוב.
מיצר מלקה מחבר את האוקיינוס השקט לאוקיינוס ההודי במערב, ומיצר מגלן מחבר את האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי במזרח.
מגלה הארצות הפורטוגזי פרדיננד מגלן הוא שכינה אוקיינוס זה Pacific כלומר שקט. ואכן עבור מגלן האוקיינוס היה שקט ברוב הדרך ממיצרי מגלן ועד לפיליפינים. כינוי זה איננו מדויק - האוקיינוס השקט אינו שקט תמיד. סופות טייפון וסופות הוריקן רבות הולמות באיים שבאוקיינוס. בארצות שבשולי האוקיינוס יש הרי געש רבים ולעתים קרובות פוקדות אותם רעידות אדמה. צונמי, גלים בגובה רב, שהם תוצאה של רעידות אדמה מתחת לפני הים, גורמים לנזקים כבדים ואף למחיקתן של ערים שלמות לאורך החופים.
קרקעית האוקיינוס
באגן המרכזי של האוקיינוס השקט הקרקעית אחידה יחסית, בעומק ממוצע של 4,270 מ'. יוצאי דופן הם הרים תת ימיים תלולים שפסגותיהן שטוחות.
האזור המערבי של קרקעית האוקיינוס בנוי משרשרות הרים ומשקעים עמוקים. שרשרות ההרים מתנשאות מעל לפני הים כקבוצות איים, כדוגמת איי שלמה וניו זילנד. רובם של השקעים העמוקים משתרעים בסמוך לשוליים החיצוניים של מדף היבשת המערבי של האוקיינוס, כדוגמת שקע מריאנה (11,033 מ'), שקע הפיליפינים (10,539 מ') ושקע טונגה (10,822 מ').
לאורך השוליים המזרחיים של האגן הפסיפי מתרוממת שרשרת ההרים הפסיפית המזרחית, חלק מהרכס הכלל עולמי של מרכז האוקיינוס. רוחבה כ-3,000 ק"מ והיא מתנשאת לגובה של 3 ק"מ מקרקעית האוקיינוס.
רוב סלעי המשקע שבקרקעית האוקיינוס נוצרים במים עצמם, בין השאר משלדים של בעלי חיים ימיים. סלעי המשקע שמקורם ביבשה מוגבלים לרצועות צרות קרוב ליבשה, משום שרק נהרות מעטים יחסית נשפכים לאוקיינוס השקט ומביאים איתם סחף בכמות מעטה יחסית לגודלו העצום של האוקיינוס.
מאפייני המים
טמפרטורת המים באוקיינוס השקט משתנה מנקודת הקיפאון סמוך לקטבים ועד 29º סמוך לקו המשווה. המליחות גם היא משתנה בהתאם לקווי הרוחב. מי האוקיינוס סמוך לקו המשווה פחות מלוחים מאלו המצויים בקווי הרוחב האמצעיים, בשל כמות המשקעים המרובה כל השנה באזור קו המשווה. גם בסמוך לקטבים המליחות נמוכה יותר משום שבאזורים אלו קיימת התאיידות מעטה של מי הים.
כיוון מחזור הזרימה של מי האוקיינוס השקט הוא בדרך כלל עם כיוון השעון בחצי הכדור הצפוני, ונגד כיוון השעון בחצי הכדור הדרומי.
"הזרם המשווני הצפוני", הנוצר כתוצאה מרוחות הסחר, זורם בכיוון מערב בקו הרוחב 15º צפון, פונה צפונה סמוך לפיליפינים והופך ל"זרם קורושיו" (או "זרם יפן") החמים. הזרם פונה מזרחה בקו הרוחב 45º צפון. צפונה משם מתפצל זרם קורושיו. חלק מהזרם ממשיך צפונה כ"זרם האלואטי", ושאר המים פונים דרומה להצטרף ל"זרם המשווני הצפוני". "הזרם האלואטי" מתפצל בהגיעו ליבשת אמריקה הצפונית. חלקו הצפוני מייצר את הבסיס לזרם כנגד כיוון השעון בים ברינג. חלקו הדרומי הופך ל"זרם קליפורניה" האיטי וזורם לכיוון דרום.
"הזרם המשווני הדרומי", זורם מערבה בקרבת קו המשווה, ופונה דרומה, מזרחית לגיניאה החדשה. הזרם פונה מזרחה בערך בקו הרוחב 50º דרום ומצטרף למחזור הזרימה בכיוון מערב של דרום האוקיינוס השקט, הכולל את הזרם המקיף את אנטארקטיקה. בהגיעו לחופי צ'ילה, מתפצל הזרם המשווני הדרומי. זרוע אחת מקיפה את כף הורן והזרוע השניה פונה צפונה בכדי ליצור את זרם הומבולדט (או "זרם פרו").
אקלים
פנים אזורי היבשת הגדולים של אוסטרליה, גיניאה החדשה וניו זילנד הינם היחידים שאינם חשופים להשפעה האקלימית של האוקיינוס השקט. בשטח האוקיינוס השקט קיימים חמשה אזורי אקלים שונים. רוחות מערביות של קווי הרוחב האמצעיים; רוחות הסחר; אזור המונסון; אזור הטייפון; ואזור השקט המשווני.
זרמי אוויר מערביים של קווי הרוחב האמצעיים מתרחשים הן בחצי הכדור הצפוני והן בחצי הכדור הדרומי ומביאים שינויים עונתיים משמעותיים בטמפרטורה. קרוב לקו המשווה, היכן שנמצאים רוב האיים, רוחות הסחר הקבועות מאפשרות טמפרטורה קבועה כל השנה של 21º-27º.
אזור המונסון משתרע בחלק המערבי של האוקיינוס השקט בין יפן לאוסטרליה. המאפיינים של אזור אקלים זה הן רוחות הנושבות בחורף מפנים אזורי היבשת לאוקיינוס ובכיוון ההפוך בקיץ. עקב כך, מתרחשים שינויים עונתיים בולטים ברמת העננות ובכמות הגשם. סופות טייפון גורמות לעיתים לנזקים נרחבים במערב ובדרום מערב האוקיינוס השקט. התדירות הגדולה ביותר של טייפונים קיימת בתוך משולש שקדקודיו: דרום יפן, מרכז הפיליפינים ומזרח מיקרונזיה. שני אזורי השקט המשווני ממוקמים, האחד מול החוף המערבי של מרכז אמריקה והשני סביב קו המשווה של מערב האוקיינוס. שניהם מאופיינים בלחות גבוהה, עננות ניכרת, רוחות קלות מכיוונים משתנים ועונות שקט ארוכות.
גיאולוגיה
אגן האוקיינוס השקט הוא בן 200 מיליון שנה. "קו אנדסיט" מפריד בין הסלע הגעשי הבסיסי של האגן של מרכז האוקיינוס השקט ובין האזורים היבשתיים השקועים למחצה (אנדסיט הוא סוג של סלע ממוצא געשי). קו אנדסיט עוקב אחר הקצה המערבי של האיים מול קליפורניה ועובר דרומית לאיים האלואטיים, לאורך הקצה המזרחי של חצי האי קמצ'טקה, האיים הקורליים, יפן, איי מארינה, איי שלמה וניו זילנד. הוא נמשך צפונה מזרחה לאורך אמריקה הדרומית עד האיים שמול קליפורניה. לעומת זאת, מהווים אינדונזיה, הפיליפינים, יפן, גיניאה החדשה וניו זילנד שלוחה של הגושים היבשתיים של אוסטרליה ואסיה והם מצויים מחוץ ל"קו אנדסיט".
בתוך הלולואה הסגורה של "קו אנדסיט" מצויים השקעים העמוקים ביותר, הרי געש תת ימיים ואיים ממוצא געשי המאפיינים את האגן המרכזי של האוקיינוס השקט. כאן לבה זורמת לאיטה מתוך סדקים כדי ליצור הרים ממוצא געשי בצורת כיפה ענקית, שפסגותיהם שעברו בלייה יוצרות את שרשרות וקבוצות האיים. מחוץ ל"קו אנדסיט" הפעילות הגעשית אינטנסיבית ביותר. שולי האוקיינוס מהווים טבעת של הרי געש מהפעילים בעולם, ולפיכך מכונה אזור זה "טבעת האש".
אזורים יבשתיים
האזור היבשתי הגדול ביותר הוא יבשת אוסטרליה. כ-3,200 ק"מ דרומית מזרחית לאוסטרליה מצוייה קבוצת האיים הגדולה של ניו זילנד. כמעט כל האיים הקטנים יותר של האוקיינוס השקט מצויים בין קווי הרוחב 30º צפון ו-30º דרום, החל בדרום-מזרח אסיה וכלה באי הפסחא. יתרת אגן האוקיינוס השקט נטולה כמעט לחלוטין אזורים יבשתיים. המשולש הגדול של פולינזיה המחבר את הוואי, אי הפסחא וניו זילנד כולל את שרשרות וקבוצות האיים קוק, איי מרקיז, סמואה, סוסייאיטי, טוקאלו, טונגה ואיי טואמוטו.
צפונית לקו המשווה ומערבית לקו התאריך הבינלאומי מצויים איי מלנזיה שהגדול שבהם גיניאה החדשה. קבוצות איים חשובות אחרות במלנזיה כוללת את ארכיפלג ביסמארק, פיג'י, קלדוניה החדשה, איי שלמה וונואטו.
איים באוקיינוס השקט הם מארבעה סוגים: איים יבשתיים, איים גבוהים, שוניות אלמוגים ומשטחי אלמוגים מורמים. איים יבשתיים מצויים מחוץ לקו אנדסיט וכוללים את גיניאה החדשה, איי ניו זילנד והפיליפינים. האיים הללו הם חלק מהיבשת הקרובה. איים גבוהים מקורם געשי וברבים קיימים עדיין הרי געש פעילים. ביניהם הוואי, בוגינוויל ואיי שלמה. הסוג השלישי והרביעי של האיים הם תוצאה של בניית האי מאלמוגים . שוניות אלמוגים הם מבנים נמוכים על גבי בזלת שנוצרה מזרימת לבה מתחת לפני הים. אחת המרשימות שבהם מצוייה לאורך החוף הצפון מזרחי של אוסטרליה: "שונית המחסום הגדולה". רוב שוניות האלמוגים הם בתצורה האופיינית המכונה אטול. כל אי דומה לסוללה אלמוגית נמוכה בעלת צורה של טבעת מקוטעת, שרוחבה לעתים כמה עשרות מטרים ולפעמים כמה קילומטרים. לפרקים מתרחבת הסוללה ותופחת לאי בתוך הטבעת. בתוך הסוללה נמצאת הלגונה, בריכה פנימית של מי ים שעומקה כ-70-50 מטר בממוצע. לעתים קיימים איים נוספים בתוך הלגונה. איי טואמוטו שב"פולינזיה הצרפתית" מהווים את הריכוז הגדול ביותר של איים מסוג זה. סוג הנוסף של שונית אלמוגים נוצר כאשר משטחי אלמוגים מורמים. דוגמה: האי מקטה בקבוצת איי טואמוטו.
היסטוריה וכלכלה
גלי הגירה אנושית חשובים ארעו באוקיינוס השקט בתקופות קדומות, הבולט שבהם הגירת הפולינזים מטהיטי להוואי וניו זילנד. האירופאים הראשונים שראו את האוקיינוס השקט היו הספרדי ואסקו נוניאז דה באלבואה ב-1513 ואחר כך ע"י פרדיננד מגלן שחצה את האוקיינוס השקט בעת שהקיף לראשונה את כדור הארץ (1519-1522). ההשפעה הספרדית הייתה בולטת ביתרת המאה ה-16, כשספינות הפליגו מספרד לפיליפינים, גיניאה החדשה ואיי שלמה. במחצית המאה ה-16 השתלטו הספרדים על הפיליפינים (שנתכנו כך על שם פיליפ השני מלך ספרד). במהלך המאה ה-17 היו אלה ההולנדים ששלטו במסחר ובתגליות. אבל ינזון טסמן גילה את טסמניה ואת ניו זילנד. המאה ה-18 סימנה פרץ של מחקר ע"י הרוסים באלסקה והאיים האלאוטים, הצרפתים בפולינזיה, והבריטים בשלושת המסעות של ג'יימס קוק לדרום האוקיינוס השקט ולאוסטרליה, הוואי ולאזור הצפון מערבי של צפון אמריקה.
התפשטות האימפריאליזם במהלך המאה ה-19 הביאה להשתלטות על רוב האיים שבאוקיינוס השקט על ידי המעצמות האירופיות (בעיקר צרפת ובריטניה). תרומות משמעותיות לידע האוקיינוגרפי התקבלו כתוצאה ממסעות המחקר של ה"ביגל" שעל סיפונה צ'ארלס דארווין בשנת 1830, האונייה הבריטית "צ'לנג'ר" בשנות ה-1870, והאוניות "טסקרורה" האמריקנית ו"גזל" הגרמנית. ב-1898 איבדה ספרד את הפיליפינים לארצות הברית בעת מלחמת ארצות הברית-ספרד.
לתקופה קצרה במהלך מלחמת העולם השניה השתלטה יפן על רוב האיים.
שבע עשרה מדינות עצמאיות קיימות באוקיינוס השקט: אוסטרליה, פיג'י, יפן, קיריבאטי, איי מרשל, מיקרונזיה, נאורו, ניו זילנד, | | |
