:: wikimiki.org ::

סופר

סופר

סופר הוא אדם שעוסק בכתיבת ספרים, בדרך כלל ספרות בדיונית, אך לעתים נכלל בקטגוריה זו מי שעוסק בכתיבת ספרי עיון. מקור השם הוא, לפי התלמוד, בחכמים הראשונים שנקראו סופרים, כי היו סופרים את כל האותיות שבתורה. הכשרה לכתיבה של ספרות יפה ניתנת בסדנאות המיועדות למטרה זו, וכן במסגרת החוג לספרות באוניברסיטאות. הכשרה זו אינה חיונית, ורבים מהסופרים עוסקים בכתיבה ללא הכשרה מסוג זה. בתמורה לעמלו מקבל הסופר שכר סופרים, שהוא אחוז מסוים ממכירות הספר. בישראל רק סופרים מעטים מוצאים את כל פרנסתם (או את עיקרה) בשכר הסופרים המשולם להם, ומרביתם עוסקים בעבודה נוספת, המספקת את פרנסתם העיקרית. יוצא דופן היה ש"י עגנון, שכבר בשלב מוקדם למדי קיבל תשלום חודשי קבוע מהמו"ל שלו, הוצאת שוקן, כך שיכול היה להקדיש את כל זמנו לכתיבה. סופרים מצליחים הכותבים באנגלית ובשפות נפוצות אחרות זוכים לשכר סופרים נאה מאוד. אגודת הסופרים העבריים מקבלת לשורותיה כל סופר שפרסם לפחות שני ספרים. ראו גם: רשימת סופרים

לקריאה נוספת

- רנה ליטווין, הייתי כאן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005: מסעות בעקבות סופרים שתרגמה המחברת.
- מאיה קגנסקיה, דמדומי אלים - על דוסטויבסקי, בולגקוב, סולז'ניצין צווטאייבה, נבוקוב ועוד, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004. Category:מקצועות

ספר

ספר הוא טקסט מודפס בנושא מסוים, שדפיו כרוכים יחדיו. עוד מימי בראשית אסף האדם את יצירותיו הספרותיות תחת ספרים. בתחילה היו אלה מגילת קלף, וספרים מצומצמים בהיקפם. עם התפתחות הדפוס עלה היקפם של הספרים.
בעידן הפוסט מודרני הספרות יורדת מגדולתה, ואנשים ממעטים לקרוא ספרים ומעדיפים להשתמש במקורות ידע אחרים, למשל האינטרנט והטלויזיה. ספרי-עלילה רבים מוצאים את דרכם אל מסך הקולנוע, כאשר ספרים רבי מכר עוברים עיבוד-קולנועי. הספרים שייכים לקטגוריות אחדות:
- סיפורת: מתחלקים ל ז'אנרים שונים כגון רומנים, הרפתקאות, מדע בדיוני, ילדים
- יומן ואוטוביוגרפיה: תיעוד מאורעות, זיכרונות וכו'.
- ספרי עיון: אטלס, אנציקלופדיה, מילון.
- ספרי דת: תנ"ך, חומש, תלמוד, ספרי צדיקים, ספרי מוסר.
- ספרי לימוד: ל תלמידים, ל סטודנטים וכדומה.
- ספרי הדרכה: מדריך טיולים, ספר בישול וכדומה. בתהליך יצירתו של ספר שני שלבים עיקריים:
- תהליך כתיבת הספר על-ידי מחברו (או מחבריו). סופו של שלב זה הוא ביצירת כתב יד (במשמעות הרחבה של מושג זה, שבה נכללים עותק בכתב יד, במכונת כתיבה או במעבד תמלילים)
- תהליך ההוצאה לאור של הספר: הפיכת העותק היחיד של המחבר לספר מרובה עותקים הזוכה לתפוצה רחבה.

ראו גם

- שריפת ספרים
- עטיפה (ספר)
- ביבליוגרפיה
- רשימת ספרים
- רשימת דמויות ספרותיות
- רשימת סופרים (ביצירה העולמית)
- רשימת משוררים (ביצירה העולמית)
- רשימת סופרים עבריים
- רשימת משוררים עבריים
- רשימת מחזאים Category:ספר

תלמוד

התלמוד הוא חיבור קולקטיבי אשר מסוכמת בו הגותם ההלכתית והאגדית המרכזית של חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה (המאה ה-2) ועד תחילת ימי הביניים. הגות זו נכתבה בעיקרה כפרשנות על דברי דורות קודמים של חכמים, דהיינו על המשנה ועל הברייתות (במהדורת וילנה של תלמוד הבבלי יש 2711 דפים). את התלמוד ערכו האמוראים והוא קרוי גם "גמרא" מילה שפירושה בארמית הוא תלמוד (למגמר-ללמוד), יש חוקרים האומרים שמילה זו החליפה בכתוב את המילה "תלמוד" כדי להטעות את הצנזורה הנוצרית. השם "תלמוד" עתיק ומקורו מזמן הגאונים ומשמעו: לימוד, עיון ופירוש. שני מרכזי התורה שבזמן חיבור התלמוד, ארץ ישראל ובבל (עיראק של ימינו), הצמיחו שני תלמודים - תלמוד בבלי, שנוצר בישיבות בבל, ותלמוד ירושלמי, שהוא פרי לימודם של חכמי ארץ ישראל. על אף ששני תלמודים אלה מבוססים על אותה משנה, הם שונים בשפתם, בהיקפם, בתוכנם ובמקרים רבים גם במסקנותיהם ההלכתיות. בין שני מרכזים אלה היו קשרים רבים. לאחר שנחתמו שני חיבורים אלה התלמוד הבבלי הפך לספר הלימוד העיקרי בישיבות, ומעטים בלבד למדו את התלמוד הירושלמי, שהשפעתו הייתה קטנה הרבה יותר. חוקרים מנמקים זאת בעריכתו היסודית של התלמוד הבבלי ובשכלולו בידי הסבוראים ובהשפעתם הרבה של גאוני בבל שפעלו להפיכת התלמוד הבבלי לסמכות הלכה בלעדית בעם ישראל.

זמנו וכותביו

הלכה התלמוד הבבלי נבנה כביאור והרחבה לששת סדרי המשנה, ושפתו היא שילוב של עברית (לשון חז"ל) וארמית. לא על כל המסכתות מהמשנה יש תלמוד בבלי (בסדר זרעים, למשל, יש תלמוד בבלי רק למסכת ברכות). התלמוד הבבלי כולל בתוכו דברי חכמי בבל וחכמי ארץ ישראל מהתקופה שאחרי חתימת המשנה דהיינו מתחילת המאה ה-3 ועד לסוף המאה ה-5. חכמים אלו מכונים "אמוראים". בנוסף מצויים בו קטעי עריכה וקישור ("סתמא דגמרא") שנכתבו בתקופה מעט מאוחרת יותר בידי עורכים בבליים עלומי שם הקרואים סבוראים, שחלק מדבריהם משוקעים בתלמוד עצמו. מלבד המשנה מביא התלמוד גם מובאות תנאיות חיצוניות אחרות, שלא נכנסו לסדרי המשנה המכונות "ברייתות" (חלקן מוזכרות גם במדרשי התנאים: מכילתא, ספרא וספרי, בתוספתא ובמקומות אחרים). את התלמוד הבבלי ערכו בסוף המאה ה-5 רב אשי ורבינא.

הדיאלקטיקה התלמודית

בתלמוד מקובל לפתוח דיון בסוגיה בציטוט ממשנה או מברייתא. אמרות אלו מהוות סמכות, וחכמי התלמוד אינם רואים עצמם רשאים לחלוק עליהן בגלוי, אלא לפרשן בלבד.
אחרי הבאת הציטטה, עולות בדרך כלל כמה שאלות: מהיכן נשאב הדין האמור במובאה, האם אין הוא סותר דין המפורש במקור אחר, האם אין הוא כולל סתירה פנימית בתוכו, האם ניתן ללמוד ממנו דברים נוספים ועוד שאלות דומות לאלו. לעתים מהווה דווקא שאלה מחיי המעשה או מהתאוריה פתיח לדיון, אך גם אז נעשה ניסיון לפתור אותו באמצעות שימוש במקורות הקדומים וליבונם. הדיון התלמודי מנוהל בצורה דיאלקטית ואסוציאטיבית, כאשר כל שאלה נענית בתשובה, שמצידה גוררת שאלה אחרת. לעיתים מצוין שמם של השואלים והעונים ולעיתים לא. לא תמיד הוכרע הדיון בתלמוד להלכה, דבר שגרר מחלוקות בדורות שאחר כך. לפעמים אין מובא תירוץ לכל הקושיות והן נותרות בחזקת "קשיא" (קשה). התלמוד עושה שימוש רב בליבון הלכות במתודות לימודיות שפותחו בידי הלל הזקן ורבי ישמעאל וקרויות מידות שהתורה נדרשת בהן.

סמכות התלמוד

אחרי חתימתו של התלמוד התקבל התלמוד כמחייב את כל תפוצות ישראל מבחינה הלכתית, ועל סמכותו לא הייתה עוררין. כלשון הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה: "כל הדברים שבתלמוד בבלי חייבים כל ישראל ללכת בהם, וכופים כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי התלמוד... הואיל וכל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל". עיקר היצירה הספרותית בעם ישראל מאז חתימת התלמוד ועד תקופת ההשכלה הייתה בפרשנות התלמוד. התלמוד כשלעצמו מכיל תשובות מפולפלות ברמה גבוהה של תחכום ולוגיקה, וההכרח הדתי להבינו היטב וליישב סתירות שעולות מההעמקה בו הביא לשכלול דרכי הלימוד ולשיטת הפלפול. זו הפכה לאחד מתווי ההיכר הבולטים של היהודי העוסק בתלמוד.

אגדה בתלמוד

בנוסף על דברי הלכה, מכיל התלמוד דברי אגדה רבים. חלקם נתפרסמו והפכו לנכסי צאן ברזל של עם ישראל. יש באגדות אלו גם חומר היסטורי רב, אם כי אמינותו ההיסטוריוגרפית נתונה לויכוח. כמה מקטעי האגדה, בעיקר אלו מהם העוסקים בישו הנוצרי, הושמטו בידי מצנזרים נוצריים, ושבו לתלמוד רק במהדורותיו החדשות. חלוקות הדעות בין הפרשנים האורתודקסיים איזו מידת סמכות יש לאגדות, כאשר הרציונליים והפחות שמרניים שבהם מטעימים שאין להן את האוטוריטה של החלקים ההלכתיים בתלמוד.
על כולם מוסכם, על כל פנים, שכעיקרון אין ללמוד מהן הלכה. אומנם, לעיתים באים דברי אגדה להטעים עיקרון הלכתי. דוגמא מובהקת לכך נותנת סוגיית תנורו של עכנאי.

עיון או בקיאות?

ישנן שתי צורות ללימוד סוגיות תלמודיות. האחת, לימוד בקיאותי ("בקיאות"), להקפה של הידע בצורה מהירה, והשנייה, לימוד מעמיק של סוגיה, כולל הרחבות לראשונים ואחרונים ("עיון"). ישנה מחלוקת עד כמה צריכה הבקיאות להיות "שטחית" ומקיפה פחות. כך, רוב הישיבות שלומדות גמרא בבקיאות, לומדות אותה גם עם התוספות. אמנם, כבר המהר"ל מפראג יצא נגד לימוד סדיר של התוספות, וישנן ישיבות (כדוגמת ישיבת תורת החיים) שמיישמות זאת הלכה למעשה, ואינן לומדות תוספות בלימוד הבקיאותי. דוגמה קלאסית של לימוד בקיאותי מחוץ לעולם הישיבות הוא מפעל הדף היומי, שבו לומדים כל יום דף אחד, במטרה להקיף את הש"ס בתוך שבע שנים ומחצה. ישנה גם מחלוקת מה צריך להיות המשקל של לימוד הבקיאות לעומת העיון. ברוב הישיבות (בפרט הליטאיות), משקל העיון הוא נכבד יותר, וכתומכים בכך ניתן לציין את הרב שך, הרב אויערבאך ואת חסידות צאנז (ובעקבות זה במפעל הש"ס) ובחסידות גור. אמנם, האדמו"ר האחרון של גור, הרב יעקב אריה אלתר, החליט לשנות את השיטה, וביטל לגמרי את כל שיעורי העיון בישיבות גור, ומתקופה זו לומדים בהן רק בבקיאות. כאמור, זוהי דוגמה קיצונית, ובדרך כלל יש עירוב בין השיטות.

מסכתות התלמוד הבבלי

ראו גם

- פרשנות התלמוד
- תלמוד ירושלמי
- מושגי יסוד בתלמוד
- הדף היומי
- משנה
- גפ"ת קטגוריה:ארון הספרים היהודי
- ja:タルムード

תורה

התורה היא השם שניתן לחמשת הספרים הראשונים של התנ"ך, וקרויים גם "חמישה חומשי תורה": # בראשית - בריאת העולם והתרקמותו של עם ישראל. # שמות - יציאת מצרים, מתן תורה ובנין המשכן - עיצוב תרבותי של עם ישראל # ויקרא - מוקדש בעיקר לדיני הכהנים והמקדש # במדבר - סיפור מסעות ישראל במדבר לעבר ארץ ישראל. # דברים - חזרה כללית של נאומי משה על הספרים הקודמים. לפי המסורת היהודית התורה ניתנה למשה מפי אלוהים "כסופר המעתיק מספר קדמון" פרט לשמונת הפסוקים אחרונים, אודותם חלוקות הדעות של חז"ל מי כתבם, משה בעצמו או יהושע בן נון. הפסוקים הלל מספרים אודות מותו של משה, ולכן יתכן כי יהושע כתבם אודות משה לאחר מותו, או שמשה כתבם לפני מותו, בדמע, על העתיד להתרחש. התורה היא הבסיס של דרך החיים של קיום מצוות הנכללות בתרי"ג מצוות, כפי שעוצבו על ידי חז"ל.

כינוי הספרים

בספרות חז"ל, המדרשים ובמסורת היהודית לכל הספרים יש כינויים. ספר בראשית מכונה בחז"ל "ספר הישר", על שם האבות שהיו ישרים. ספר שמות מכונה בשם "ספר השני", על ידי בעל הלכות גדולות והמשנה ברורה, ומוסבר על פי הנצי"ב, מכיוון שהוא שני והמשך לספר בראשית. ספר ויקרא מכונה בחז"ל "תורת כהנים" מכיוון שהעיסוק בכהנים ומקדש תופס בו חלק מרכזי. ספר במדבר מכונה "חומש הפקודים" בשל המפקדים שנערכו במדבר. וספר דברים מכונה בחז"ל "משנה תורה" מכיוון שיש בו חזרה כללית על הספרים הקודמים.

חלוקת התורה

התורה היתה במקורה ספר אחד (אם כי יש הטוענים כי קובץ ממקורות שונים, ראה מקורות התורה, בהמשך) וכזו היא מתוארת במקרא שאין בו חלוקה לחומשים. ברור כי חלוקת התורה לחמישה ספרים, שכל אחד מהם היה נקרא "חומש", מופיעה בפירוש לראשונה בתלמוד הירושלמי, במאמר אגדה, (סנהדרין פרק י הלכה א). אולם, יש הטוענים כי חלוקת התורה לחומשים, היתה עוד ידועה מתקופת המשנה, אולם אין לכך במשנה ראיות חד משמעיות. חוקרים אחרים טוענים לעומת זאת כי חלוקת התורה לחמישה היתה ידועה עוד בתקופת נחמיה, ואילו אחרים מייחסים זאת לתרגום השבעים. היו מחז"ל שחילקו את התורה לשבעה חלקים, בכך שהעמידו את הפסוקים בבמדבר י, לה-לו ("ויהי בנסוע") כ"ספר בפני עצמו". עם זאת, אין זו חלוקה עיקרית, גם לדעה זו. מקור החלוקה לפרקים בתוך ספרי התורה הינו בתרגום התורה ללטינית - הוולגטה, בעוד ביהדות מקובלות חלוקות אחרות. החלוקה לפרקים לא היתה ידועה לבעלי המסורה, אולם שולבה לבסוף בנוסחים האחרונים של המסורה. על פי המסורת היהודית התורה מחולקת לסעיפים הנקראים "פרשיות". לפי התורה שבעל פה, פרשיות אלה נובעות מהכתבת התורה מפי הגבורה למשה. הן מתחלקות ל"פרשיות פתוחות" ול"פרשיות סתומות". הזיהוי תלוי בהתחלת הפרשה הבאה: אם מתחילה הפרשיה (במגילת ספר התורה) באותה שורה בה הסתיימה הפרשה הקודמת היא נקראת "פרשיה סתומה" ואם בשורה הבאה היא נקראת "פרשיה פתוחה". פרשיות פתוחות מסמנות חלוקה ראשית של הטקסט, ופרשיות סתומות לחלוקת משנה. לימוד פסוקים בהקשרם מחייב זיהוי הפרשה לה שייכים הפסוקים. קיימות 290 פרשיות פתוחות , ו379 סתומות, ובסך הכל, 669. הפרשיות מופרדות ביניהן בספר התורה על ידי רווחים. חלוקה נוספת והידועה יותר היא החלוקה לסדרים או בשמם הידוע יותר, פרשות. התורה מחולקת ל54 פרשות הנקראות בבתי הכנסת במחזור שנתי. גם הפרשות מובדלות זו מזו בספר התורה על ידי רווחים. מקור החלוקה לפרשות הוא בבבל. בארץ ישראל היתה מקובלת חלוקה אחרת ל155 פרשות שקריאתן מתמשכת על פני שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. חלוקה זו מסומנת בכמה ממהדורות התנ"ך, והיא משמשת לפעמים בסיס לקריאת התורה בבתי כנסת רפורמיים. להרחבה בנושאים אלה, ראה: חלוקת הפרקים בתנ"ך.

קריאה בתורה

בבתי כנסת קוראים כיום בתורה, בימי שני, חמישי ובשבת את פרשת השבוע, בספר תורה שנכתב על גבי קלף על ידי סופר סת"ם. המקור למנהג הקריאה בתורה הוא קדום, ונזכר בתנ"ך. בנוסף לפרשת השבוע ישנם קטעי קריאה מיוחדים לחגים, ואם חל החג בשבת, קוראים בו את הקטע המיועד לחג. טקס הקריאה בתורה הינו מן הטקסים המרכזיים ביהדות. (ראו גם עליה לתורה). בתלמוד הירושלמי (מגילה ד' א') מובאת מסורת לפיה "משה התקין את ישראל שיהיו קוראים בשבתות ובימים טובים ובראשי חודשים ובחולו של מועד. בא עזרא והתקין לישראל שיהיו קוראים בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה". בתלמוד הבבלי (בבא קמא פ"ב ע"א) מובאת מסורת אחרת המייחסת את התקנה הזו לנביאים של דור המדבר: "עמדו נביאים שביניהם (בימי משה) ותקנו להם שיהיו קוראים בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקוראים בשני ומפסיקים שלישי ורביעי וקוראים בחמישי ומפסיקין ערב שבת". התלמוד הבבלי מנסה להסביר את הסתירה שבין שתי המסורות בזה שהתקנה לקרוא בתורה במנחה של שבת ובשני וחמישי הוא אמנם מן התקנות של הנביאים במדבר אלא שתקנתם היתה שיקרא רק אדם אחד שלשה פסוקים או שלושה אנשים שלושה פסוקים (כלומר כל אדם פסוק!) ואילו עזרא בא ותיקן שיקראו שלושה עולים ועשרה פסוקים. ההתפתחות ההיסטורית של מוסד הקריאה בתורה היתה כנראה כדלקמן:
- בימי מלכי יהודה, גלות בבל בתקופת שיבת ציון, השלטון הפרסי ובתקופת החשמונאים היתה כנראה קריאה של קריאה של קטעים מוגדרים בחגים ובמועדים וכן בשבתות ובארועים מיוחדים - "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - מצוותן יהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו" (מגילה ל"ב ע"א).
- קריאה של קטעים מהתורה על פי הסדר אך לא במסגרת מוגבלת של זמן - כך נהגו כפי הנראה בתקופת המשנה.
- סיום קריאת התורה בפרק זמן מוגדר. בבבל סיימו את הקריאה של חמישה חומשי התורה בפרק זמן מוגבל של שנה, כלומר במחזור שנתי, ואילו בארץ ישראל סיימו את הקריאה בפרק זמן של שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. בשלב זה החלוקה לסדרים ופרשיות לא היתה אחידה בכל המקומות - כך נראו פני הדברים בתקופת האמוראים. יש המשערים שהחלוקה הבבלית היא המקורית, והחלוקה הארצישראלית נוצרה עקב התארכות התפילה (על ידי דרשות ופיוטים), שהצריכו לקצר את קריאת התורה.
- חלוקת התורה לחמישים ושלוש פרשיות. לצורך הקריאה במחזור השנתי נוצרה חלוקה עיקרית של 53 פרשות. חלוקה זו נוצרה כפי הנראה בימי הסבוראים לאחר חתימת התלמוד ואולי בראשית תקופת הגאונים. בתקופה זו רווחו מנהגים שונים בחיבור פרשיות וחלוקתן.
- חלוקת התורה ל- 54 פרשות מתוכן 14 פרשות נקראות לפי הצורך שתים שתים בכל שבת. חלוקה זו התפשטה עם התפשטות קובץ הפסיקה ההלכתי ארבעת הטורים של רבנו יעקב בן אשר "בעל הטורים", ויצרה מנהג אחיד לפיה קוראים בכל קהילות ישראל באותה פרשה.

ראו גם

- רשימת פרשיות התורה

הערות שוליים

- בבלי, עבודה זרה כ"ה/א.
- מדרש רבה שיר השירים פרשה ה פסקה כ
- בבלי, יומא ע/א קטגוריה:תנ"ך ja:モーセ五書 ms:Taurat

אוניברסיטה

אוניברסיטה היא מוסד להשכלה גבוהה ולמחקר המעניק תארים אקדמאים. האוניברסיטה מספקת שני סוגי חינוך: חינוך מדרגה שלישית וחינוך מדרגה רביעית.

היסטוריה

באופן שניתן לויכוח, האוניברסיטה הראשונה הייתה האקדמיה היוונית, שנוסדה ב-387 לפני הספירה. את האוניברסיטה יסד הפילוסוף היווני אפלטון ליד אתונה. באוניברסיטה זו למדו בעיקר פילוסופיה, מתמטיקה וספורט. האוניברסיטאות האירופיות הראשונות נוסדו בימי הביניים בפריז, ששם התפתחו לימודי החוק הרומי והכנסייתי, ובבולוניה, ששם התפתחו לימודי הפילוסופיה והתאולוגיה. הכנסייה זיהתה את האוניברסיטאות כמאגר של אנשים מוכשרים האמונים על פרשנות טקסטים, ואלו היו תחת חסות הכנסייה ונתונים למרותה, ונלמדו בהן משפטים, רפואה ותאולוגיה. לפני אוניברסיטאות אלה, היו קיימים מוסדות דומים בעולם המוסלמי, בעיקר בקהיר. האוניברסיטה האסיאתית החשובה ביותר הייתה נלנדה בהודו. באוניברסיטה זו למד הפילוסוף הבודהיסט נאגארג'ונה. באירופה המשיכו גברים צעירים ללמוד באוניברסיטה כאשר הם סיימו ללמוד את הטריוויום: האמנויות המכינות של הדקדוק, הלוגיקה והרטוריקה, כמו גם את הקואדריוויום: אריתמטיקה, גיאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה. בבריטניה, אוניברסיטה נוסדת על ידי המוסד המלכותי באמצעות צ'רטר מלכותי. רק מוסדות בעלי צ'רטר כזה יכולים להעניק תארים מכל סוג שהוא. בעשורים האחרונים של המאה ה-20 נוצר מספר מצומצם יחסית של מגה אוניברסיטאות. באוניברסיטאות אלו מלמדים באמצעות שיטות ללמידה מרחוק (אוניברסיטה כזו קרויה אוניברסיטה פתוחה).

אוניברסיטאות בישראל

בישראל שבע אוניברסיטאות המעניקות תארי בוגר, מוסמך ודוקטור. הגדולה שבהן היא אוניברסיטת תל אביב. שאר האוניברסיטאות הן האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בר אילן ברמת גן, אוניברסיטת בן גוריון בנגב בבאר שבע ובאילת, אוניברסיטת חיפה והטכניון בחיפה, ומכון ויצמן למדע, המתמקד במחקר ומעניק תארים מתקדמים בלבד. הצטרפה אליהן האוניברסיטה הפתוחה, שפועלת בשיטת הלמידה מרחוק ואינה מעניקה תארי דוקטור. הכרה בפעילות והרשאה להענקת תארים על ידי מוסד אקדמי ניתנת על-ידי המועצה להשכלה גבוהה. כיום החוק בארץ עדיין אוסר את פעילותן של אוניברסיטאות פרטיות, אולם יש הפועלים לשנותו. ראו פירוט נוסף בערך אוניברסיטאות בישראל.

ראו גם

- אקדמיה
- דיפלומה
- דיסיפלינה
- דיקן
- מלגה
- פקולטה
- פרופסור
- סטודנט
- קמפוס
- מכללה
- מרצה קטגוריה:חינוך קטגוריה:מוסדות לימוד ומחקר
- ja:大学 ko:대학교 ms:Universiti simple:University th:มหาวิทยาลัย

שכר סופרים

שכר סופרים הוא הגמול הכספי שמשלם המו"ל לסופר בתמורה לזכות להדפיס ולמכור את יצירתו. שכר סופרים משולם בגין שירה, סיפורת, כתיבה עיונית, ולמעשה בגין כל יצירה כתובה. לקביעת גובהו של שכר סופרים שתי וריאציות עיקריות:
- אחוז מסוים מהמכירות של הספר.
- סכום חד-פעמי. הכללים לקביעת גובהו של שכר הסופרים נקבעים בהסכם ההתקשרות שבין המחבר למו"ל. מובן שסופר מבוקש יזכה לתנאי התקשרות טובים יותר מאלה של סופר שאין ביקוש ליצירתו. במקרים קיצוניים לא רק שהמחבר לא יקבל שכר סופרים בגין יצירתו, אלא אף יתבקש לממן חלק מהוצאות הפקת הספר בעצמו או באמצעות מוסד תומך.

מיסוי שכר סופרים בישראל

בהתם לצו מס הכנסה (קביעת שכר סופרים כהכנסה), התשכ"ד-1963, המשלם שכר סופרים חייב לנכות ממנו מס הכנסה במקור. בהתאם לתקנות מס הכנסה (ניכוי משכר סופרים), התשכ"ד-1964, שיעור המס המנוכה במקור משכר סופרים שווה לשיעור המס המרבי (49% בשנת 2005). כאשר שיעור זה מופרז, ניתן להקטינו באמצעות פנייה לפקיד השומה. להקטנת מס זה ניתן לקזז מההכנסה הוצאות שהיו ביצורה, כגון הוצאות על צילומים, מכשירי כתיבה, ספרי עזר וכדומה. תנאי יסודי להכרת פקיד השומה בהוצאות אלה הוא רישומו של המחבר כעצמאי במשרדי פקיד השומה, ורישומו המקביל כעוסק במשרדי מע"מ. רישום זה מאפשר גם קיזוז תשלומי מע"מ המלווים הוצאות אלה מהמע"מ שגובה המחבר מהמו"ל.

קישורים חיצוניים

- צפי שועלי, [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=630736&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 שלך בידידות, זמורה], הארץ, 30.9.2005. חליפת מכתבים סוערת בין המשוררת דליה רביקוביץ למו"ל שלה, ישראל זמורה, שעניינה שכר סופרים קטגוריה:ספר

שוקן

רשת שוקן היא גוף תקשורתי הנמצא בבעלות עמוס שוקן. גולת הכותרת של הרשת היא העיתון היומי הארץ. בנוסף נמצאים בבעלות הרשת המקומון התל-אביבי 'העיר', המקומון הירושלמי 'כל העיר' ומקומונים נוספים, האתר הכלכלי 'TheMarker' והירחון הנלווה לו. כיום המנהל הכללי של הרשת הוא יוסי ורשבסקי. קטגוריה:הארץ

אנגלית

אנגלית (English) היא אחת השפות המדוברות ביותר בתבל, ולדעת רבים היא השפה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר בימינו. מאות מיליוני בני אדם מוגדרים כדוברי אנגלית, בין כשפת אם ובין כשפה שנייה (מספר דוברי מנדרינית וספרדית גדול יותר, כנראה). התפשטותה של השפה והשפעתה גברו בימי הזוהר של האימפריה הבריטית וכשזו דעכה, גדלה חשיבותה עקב התעצמותה של ארצות הברית, מבחינה צבאית, מדעית, כלכלית ותרבותית. אנגלית היא שפתן הרשמית של אנגליה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. בארצות הברית, לעומת זאת, אין כל שפה רשמית, הגם שהשפה האנגלית משמשת את מרבית תושביה ואף את הממשל האמריקני, יותר מכל שפה אחרת. בניתוח התפתחות השפה לאורך השנים, נוהגים להבחין בין ארבעה שלבי התפתחות עיקריים, גם אם ה"גבולות" ביניהם אינם חדים:
- אנגלית עתיקה (Old English). מבחינות מסויימות, זו דומה יותר לשאר שפות הגרמאניות העתיקות (דוגמת גוטית ואיסלנדית עתיקה) מאשר לאנגלית מודרנית; דוברי אנגלית מודרנית כמעט ולא יכולים להבין אנגלית עתיקה.
- אנגלית תיכונה (Middle English). זו הייתה שפתו של המשורר ג'פרי צ'וסר, מחבר "מעשיות קנטרברי" (The Canterbury Tales) ומי שנחשב למייסד השירה האנגלית. בשלב זה כבר ניכרת ההשפעה של הכיבוש הנורמני.
- אנגלית מודרנית מוקדמת (Early Modern English). זו הייתה שפתו של שייקספיר. השוני בין אנגלית זו ובין האנגלית המודרנית יכול להזכיר לכמה את השוני בין העברית בה כתוב התנ"ך ובין העברית המדוברת כיום.
- אנגלית מודרנית (Modern English).

שינויים בדקדוק

במהלך התפתחות האנגלית עברה השפה תהליך מסיבי של סינקרטיזם מורפולוגי. הבחנות שהיו קיימות בשפות הגרמאניות, ובפרט באנגלית עתיקה, אבדו. בין ההבחנות שאבדו ניתן למנות את חלוקת שמות העצם למינים (בגרמנית, לדוגמה, עדיין נותרו אותם השלושה: זכר, נקבה ונאוטרום) והבחנה ביחסות (בגרמנית קיימות עדיין אותן ארבעת היחסות: נומינטיב, גנטיב, אקוזטיב ודטיב). באופן מוגבל, נותר הבדל בין סימון שייכות (מסומן ב־s באנגלית מודרנית, ומקורו בגנטיב הקדום) לצורה שאינה מסמנת שייכות. גם נטיית הפועל הופשטה. באנגלית עתיקה הפועל נטה בכמה וכמה צורות, לפי הזמן, המין, המודוס, הגוף, וכו'. חשוב לציין שגם אם המורפולוגיה הפעלית עברה פישוט, הרי שהבחנות חדשות נוספו בצורה פריפרסטית; כך לדוגמה הניגוד עבר:לא-עבר (הלא-עבר כיסה, מבחינת המשמעות, גם את ה"עתיד", באופן שמזכיר את המצב בגרמנית) השתנה לעבר:הווה:עתיד, כשהמסמן של ה"עתיד" הוא פריפרסטי: בעזרת will/shall. המעבר מצורות סינתטיות, שבהן ההבחנות הדקדוקיות מסומנות בגבול ה"מילה", לצורות פריפרסטיות, בהן ההבחנות מסומנות בעזרת "מילים" נפרדות, הוא מאפיין כללי חשוב של חלק גדול מהשינויים שהתרחשו בשפה האנגלית. באנגלית עתיקה עוד נשארה ההבחנה יחיד:זוגי:רבים (בדומה ל"דקה:דקותיים:דקות" בעברית), שהפכה ליחיד:רבים ברוב השפות ההודו-אירופיות, במקומות מעטים (כך בכינויי־הגוף). ההבחנה הזו, המורפולוגית, אבדה לגמרי באנגלית מודרנית. עדיין אפשר להביע דבר דומה, בחלק מהמקרים, בעזרת צורה פריפרסטית, you two לדוגמה. אנלוגיה התרחשה בהבחנה בין צורת היחיד וצורת הרבים (משאבדה ההבחנה ביחסות וצמצום הבחנת המספר ליחיד:רבים, זו ההבחנה המורפולוגית העיקרית שבשם העצם). הצורה הנפוצה ביותר באנגלית מודרנית היא בניגוד אפס:s, כך שצורת היחיד מסומנת בהעדר סיומת, וצורת הרבים מסומנת בסיומת s (כאשר יש יחסי אלומורפיה בין המסמנים בכתיבה ובדיבור, לפי הצליל שבסוף המילה. כך boys נהגה boyz, וצורת הרבים של box היא boxes ולא boxs). צורות אחרות, שאינן ב־s, קיימות במספר מילים; חלקן משמרות צורה אנגלית עתיקה יותר (כך ב־man:men (באנגלית עתיקה: man/mon:men) וב־ox:oxen (באנגלית עתיקה: oxa:oxan)) וחלקן מקורן זר (כך criterion:criteria, מיוונית). לכינויי הרומז / התווית המיידעת se באנגלית עתיקה היתה נטיה ענפה: לפי מין, מספר ויחסה. מאוחר יותר כבר התקבע תפקידו כתווית מיידעת ונטייתו צומצמה ל־the בלבד. בגרמנית, לשם השוואה, עדיין קיימות למקבילה שלו צורות רבות: der, die, das, den, des, dem. למעשה, הבחנות של הביטוי השמני כולו מסומנות בגרמנית בתווית בלבד לפעמים. הפונולוגיה האנגלית עשירה יחסית, ומספר התנועות בה רב. האורתוגרפיה של האנגלית המודרנית לא משקפת את צורת ההיגוי בפועל: היא מתאימה לשלבים קדומים יותר בשפה, כך ששינויים פונולוגיים שהתרחשו לא משתקפים בכתב.

מקורו של אוצר המילים

בשל הכיבוש הנורמאני, שהשפעתו על השפה האנגלית היתה רבה מאוד, מילים רבות ממקור לטיני/צרפתי נכנסו לשימוש בשפה. זהו תהליך מאוד נפוץ כשיש שפה בעלת־השפעה, שנחשבת לבעלת פרסטיז' "גבוה" יותר (במקרה דנן: לטינית וצרפתית), וכשיש שפה מקומית שנחשבת לבעלת פרסטיז' "נמוך" יותר (אנגלית עתיקה), שחלק גדול מאוצר המילים יגיע מהשפה בעלת הפרסטיז' הגבוה, ועיקר הדקדוק יגיע מזו בעלת הפרסטיז' הנמוך. כך עיקרו של הדקדוק האנגלי הוא גרמאני, וחלק גדול מאוצר המילים בו הוא ממקור רומאני. בדיקה ממוחשבת שעשו Finkenstaedt ו־Wolff בשנת 1973 על־פי 80,000 מילים מהמהדורה השלישית של מילון אוקספורד המקוצר הניבה את התוצאות הבאות בנוגע למקורן של המילים באנגלית:
- 28.3%: צרפתית, כולל צרפתית עתיקה ואנגלו-צרפתית.
- 28.24%: לטינית, כולל מינוח מדעי וטכני.
- 25%: שפות גרמאנית; אנגלית עתיקה ותיכונה, איסלנדית עתיקה, הולנדית
- 5.32%: יוונית.
- 4.03%: לא צויין מקור.
- 3.28%: מילים שנגזרו משמות פרטיים.
- 1%: שפות אחרות. חשוב לציין שבדיקה כזו היא בעייתית מבחינה מדעית, מעצם הבעיה שבהגדרת "מילה" כיחידה (לדוגמה: האם ה"מילים" הבאות מהוות את אותה המילה? divide, dividable, undividable). עם זאת, אפשר לראות כאן את החלוקה בקווים כלליים: בכל מקרה אי־אפשר להטפל למספרים מדוייקים. למושגים רבים מאוד באנגלית קיימת מילה שמקורה גרמאני ומילה שמקורה רומאני. באופן כוללני, המילים הגרמאניות קצרות יותר, ונחשבות לפחות פורמאליות, בעוד שאלו הרומאניות ארוכות יותר, מורכבות יותר (פריקות, מתחלקות לחלקים ברורים יחסית), ונחשבות כ"גבוהות" יותר (בדומה לתפקידן של מילים לועזיות בעברית בת־ימינו). נבחן לדוגמה את האטימולוגיה של כמה מילים אנגליות, ומקבילות זרות:
- heart, לב. מ־heorte באנגלית עתיקה, מ־khertan
- בפרוטו גרמאנית (כך hairto בגוטית ו־Herz בגרמנית, לדוגמה), מהשורש ההודו־אירופי המשוחזר kerd
- "לב". במקביל למילה heart, שמקורה גרמאני, קיימות מילים נוספות מאותו מקור הודו־אירופי, דוגמת courage (מ־corage בצרפתית עתיקה) ו־cardiac (מ־kardiakos ביוונית, דרך cardiacus בלטנית).
- foot, כף רגל. מ־fot באנגלית עתיקה, מ־fot
- בפרוטו גרמאנית (כך fotus בגוטית ו־Fuß בגרמנית), מהשורש ההודו־אירופי המשוחזר ped
- "כף רגל". במקביל ל־foot, קיימות לדוגמה tripedal (מלטינית) ו־octopus (מיוונית, דרך הלטינית).
- book, ספר. מ־boc באנגלית עתיקה, מ־bokiz
- בפרוטו גרמאנית (כך Buch בגרמנית), במקור ממשמעות של "עץ אשור" (עליו נכתבו אותיות, ומכאן: ספר), כמו במילה האנגלית beech, מאותו מקור קדום. מהמילה הלטינית liber "ספר" ומילים קרובות אליה הגיעו מילים כמו library.
- water, מים. מ־wæter באנגלית עתיקה, מ־watar
- בפרוטו גרמאנית (כך wato בגוטית ו־Wasser בגרמנית), מהשורש ההודו־אירופי המשוחזר wed
- "מים, רטוב". במקביל קיימות מילים זרות, כמו אלו המתחילות ב־-hydr מיוונית (מאותו מקור הודו־אירופי wed
- ), ואלו שקשורות ל־aqua בלטינית.

דיאלקטים

בראיה כוללנית, בין הדיאלקטים של האנגלית קיימים:
- אנגלית אמריקנית
- אנגלית בריטית
- אנגלית אוסטרלית
- אנגלית קנדית
- קטגוריה:שפות גרמאניות קטגוריה:שפות קטגוריה:אנגליה קטגוריה:קנדה קטגוריה:ארצות הברית קטגוריה:אוסטרליה als:Englische Sprache ja:英語 ko:영어 ms:Bahasa Inggeris simple:English language th:ภาษาอังกฤษ zh-min-nan:Eng-gí

Isao Tomita

Isao Tomita (冨田勲; Tomita Isao, born April 22, 1932), is a renowned electronic music composer. Tomita was born in Tokyo and spent early childhood with his father in China. After returning to Japan, he took private lessons in orchestration and composition while an art history student at Keio University, Tokyo. He graduated in 1955 and became a full-time composer for television, film and theatre. He composed the theme music for the Japanese Olympic gymnastics team for the 1956 Summer Olympics in Australia. In the late 1960s, he turned his attention to electronic music after hearing albums by Wendy Carlos in which Wendy performed classical music with the Moog synthesizer. Isao acquired a Moog III synthesizer and began building his home studio. He started arranging Claude Debussy's pieces for synthesizer and in 1974 the album Snowflakes are Dancing was released; it became a worldwide success. In that year, he also composed music for the Japanese film Last Days of Planet Earth. He often employs Klangfarbenmelodie, using synthesizer voices. He continued to release albums, of which the best known are his interesting arrangements of classics, such as Igor Stravinsky's The Firebird, Modest Mussorgsky's Pictures at an Exhibition, and Gustav Holst's The Planets. Tomita has performed a number of outdoor "Sound Cloud" concerts, with speakers surrounding the audience in a "cloud of sound". He gave a big concert in 1984 at the annual contemporary music Ars Electronica festival in Linz, Austria called "Mind of the Universe", playing instruments in a glass pyramid suspended over an audience of 80,000 people. He performed a similar concert in New York two years later to celebrate the Statue of Liberty centennial ("Back to the Earth"). Tomita's latest studio album was an orchestral rendering of the old Japanese story "The Tale of Genji", released in 1999.

Discography

- Snowflakes are Dancing (1974)
- Pictures at an Exhibition (1975)
- Firebird Suite (1975)
- The Planets (1976)
- Sound Creature (1977)
- Kosmos (1978)
- Bermuda Triangle (1978)
- Greatest Hits (1979)
- Daphnis et Chloé - Bolero (1979)
- Greatest Hits Volume 2 (1981)
- Grand Canyon (1982)
- Dawn Chorus - Canon of the Three Stars (1984)
- Best of Tomita (1984)
- Space Walk (1984)
- Mind of the Universe - Live at Linz (1985)
- Back to the Earth - Live in New York (1988)
- Misty Kid of Wind (1989)
- Storm from the East (1992)
- School (1993)
- First Emperor (1994)
- Shin Nihon Kikou (1994)
- Nasca Fantasy (1994)
- Bach Fantasy (1996)
- Tale of Genji (1999)

External links

- [http://www.isaotomita.com Official website]
- [http://www.isaotomita.org Fans' "Sound Creature" website]
- [http://www.isaotomita.org/biography_one.html Fans' biography]
- [http://www.geocities.jp/nasu_fantasia/tomita.html Japanese fan's website] Tomita Isao Tomita Isao ja:冨田勲

low cost car hire anemia Casino cheap holidays lanzarote NLP

:: RELATED NEWS ::

Te Whanganui-a-Tara
Te Whanganui a Tara is a Maori name for Wellington, the capital city of New Zealand. Originally it described the actual harbour (today officially known as Wellington Harbour), but the term has come to be accepted as the name of the city as well. It translates as the great harbour of Tara, which refers to chief Tara who Maori tradition says visited the area in the