:: wikimiki.org ::

סרטן (מחלה)

סרטן (מחלה)

סרטן הוא שם כללי למחלות שונות, שבהן מספר תאים בגוף מתחלקים בצורה לא נשלטת. האסופה של תאים אלו יוצרים גידול ממאיר ("נאופלסמה") או שתאים אלו מתקדמים למקומות שונים בגוף (גרורות). שדה המחקר והטיפול במחלת הסרטן ברפואה, נקרא אונקולוגיה. סרטן הוא מושא מחקר חשוב עם עליית תוחלת החיים, מפני שככל שיווצרו פחות מוטציות בגנום, כך האדם יחיה יותר. למרות התקדמות ניכרת בפיתוח תרופות עבור הסרטן, גילוי של סרטן בשלבים מאוחרים, עדיין לא ניתן לריפוי, ויכול להוביל למוות, אם כי ישנם כאלו שחיים איתו עשורים ארוכים. מוות

ביולוגיה של גידולים ממאירים

היווצרותו של הסרטן

הסרטן הוא שם אחד למחלה אשר יכולה להתפתח עד כדי השתלטות על כל חלקי הגוף ולכן מיוחסים לה שמות אחרים. גופנו שמורכב מסוגי תאים רבים איננו סטטי. בכל יום מתים תאים ותיקים ותאים חדשים נוצרים באמצעות מנגנון של התחלקות. בתהליך תקין ונורמלי התאים מתחלקים רק כאשר יש חסר בתאים, ואז הם קרואים לתפוס מקום של תאים ישנים. יכול להיווצר מצב, שבו התאים ממשיכים להתחלק גם כאשר אין צורך בהם ואז הם יוצרים גידול. ישנם שני סוגי גידולים: שפיר שאיננו מסוכן, וממאיר שהוא גידול סרטני. במקרה זה, מדובר בתאים שאינם נורמלים. הם מתחלקים ללא כל פיקוח וללא סדר, משתלטים על האיברים הסמוכים להם ומפריעים להם בתפקוד, הם חוזרים לאחר שהוסרו, והם עלולים לפלוש לרקמות מרוחקות באמצעות זרם הדם או הלימפה להתיישב שם ולגרום להם נזק. תהליך שנקרא גרורה, שאחד ממאפייניה שיש לה תכונות כמו לגידול הראשוני ממנו התפתחה. סרטן היא בעיקר מחלה של גנים. בדרך כלל סדרה של שינויים (מוטציות), דרושות, על מנת שהתא יהפוך לסרטני. אנו מבדילים בין גנים הנקראים אונקוגנים, שגורמים להתפתחות סרטן בתאים, בעקבות שינויים בגן, וגנים מעכבי סרטן, שפגיעה בהם מורידה את מערך ההגנה של התא מפני סרטן. מוטציות בגנים אלו יכולות להגרם ע"י קרינה, כימיקלים מסרטנים (קרצינוגנים), תורשה של גנים שעברו מוטציה, וירוסים וחיידקים גורמי סרטן ופגיעה ע"י רדיקלים חופשיים. רדיקלים חופשיים ברוב המקרים לא ניתן לדעת מהו האירוע הראשוני, שגרם לתא להפוך לסרטני. אולם, בביולוגיה מולקולרית ניתן לתאר את המוטציות בגידול, ולצפות את התנהגותו ברמה מסויימת. לדוגמא, כ- 50% מהגידולים מראים מחסור של גן מעכב סרטן p53 שנקרא גם "שומר הגנום". לאחר מספר מוטציות בגנום, גן זה יבקש מהתא למות, כדי לא לשמר את המוטציות. אי תפקודו של גן זה מאפשר לתאים אלו להמשיך לחיות, ולהתחלק, וכך ליצור עוד תאים שלא מתים. מחסור ב-טלומרז גורם לחלוקה אינסופית של התא. מוטציות אחרות מאפשרות לגידולים לפתח רשת כלי דם להספקת חמצן וחומרים מזינים לתא, או להפרד מהרקמה שהם נמצאים בה ולעבור לרקמה אחרת (גרורות). גידולים ממאירים כמו קרצינומה, סרקומה, לימפומה או לוקמיה, מתפתחים מתא או קבוצת תאים, המקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים:
- התחמקות ממוות.
- פוטנציאל גדילה אינסופי.
- יצור עצמי של אמצעי גדילה.
- חוסר רגישות של נוגדי גדילת התא.
- עליה בקצב חלוקת התא.
- יכולת לחדור לרקמות שכנות.
- יכולת גדילה.
- יכולת לקדם התפתחות של כלי דם להזנת התא. מוות תא שמתנוון להיות גידול, בדרך כלל איננו רוכש את כל התכונות הללו בבת אחת. אבל תאי הבת שלו נבחרים בברירה הטבעית לבנות אותם. תהליך זה מכונה אבולוציה תאית. הצעד הראשון בהתפתחות של גידול הוא בדרך כלל שינוי קטן בDNA, לעיתים תכופות מוטציה אשר מובילה בין יתר הדברים לחוסר יציבות תורשתית של התא. חוסר היציבות מתגברת לנקודה שבו התא מאבד את כל הכרומוזומים או מכפיל אותם. בנוסף לכך דפוס המתילציה של התא משתנה. הפעלה וחוסר הפעלה של גנים באופן אקראי. תאים שמתחלקים בקצב גבוה, בתור גזע תא מראים סיכון גבוה להפוך לתאים סרטניים מאשר התאים שמתחלקים פחות או יותר באופן רגיל, לדוגמא נוירון. אם תא הגידול הראשוני (או קבוצה של תאים סרטניים) אינה מוסרת באמצעות המערכת החיסונית, היא תתפתח לסרטן

גרורה

סרטן מסוגל להתפשט דרך הגוף בשני מנגנונים: התפשטות מקומית וגרורה מרוחקת. התפשטות מתייחסת להתפשטות ישירה של הסרטן לרקמה שכנה ואילו גרורה מתייחסת ליכולת של תאים סרטניים לחלחל דרך קשרי הלימפה וכלי הדם, לנוע בחופשיות דרך מחזור הדם, ולהתפשט לרקמה בריאה במקום אחר בגוף. הסרטן הינו קטלני מאוד כאשר הוא גרורה.

הגורמים לסרטן

כיום מקובלת ההנחה שישנן שלוש קבוצות של גורמים מסרטנים (קרצינוגנים):
- גורמים כימיים
- נגיפים
- גורמים פיזיקליים

גורמים כימיים

מחקרים אפידמיולוגיים בארצות שונות, וגם מחקרים הנעשים לגבי תפוצת הסרטן בקרב קבוצות מהגרים, מצביעים על כך כי מספר גדול של גדולים( שאתות) נגרמים כתוצאה מגורמים סביבתיים, הכוללים גם תרכובות כימיות טבעיות או מלאכותיות. כבר בשנת 1577 בקשר שבין סרטן עור ובין היחשפות לפיח, כשנתגלו מקרים רבים של סרטן בעור כיס האשכים אצל נערים שעבדו כמנקי ארובות ונחשפו חשיפה ממושכת לפיח ולחומר מסרטן הנמצא בו. רק בשנים 1915-1918 הוכח הקשר בין חשיפה לחומר מסרטן ובין סרטן העור, ע"י משיחה נשנית של עטרן הפחם על עור ארנבות. כעבור שנים מספר בודד החומר המסרטן הראשון - "בנזנתרצן 1" ולאחריו "בנזנתרצן 2", ומאז זוהו עוד מאות חומרים שגרמו סרטן בחיות מעבדה, בתרביות תאים ובאדם, למשל: בנזו-פירין ודימתילניטרוסאמין המצויים בעטרן הטבק וגורמים סרטן בדרכי הנשימה; קבוצה גדולה של אמינים ארומטיים (כגון נפתילאמין); צבעי אנילין ותרכובות ארסן; אדי דלוריד הויניל (משמש בתעשיית הפלסטיק ועלול לגרום לסרטן כבד); סיבי אזבסט (נמצא קשר בין חומר זה לסרטן קרום הריאה). נוסף על המסרטנים המלאכותיים, יש גם מסרטנים טבעיים, כגון אפלטוקסין -הפרשת שמרים הצומחים על אגוזים מסויימים (נמצא קשר בינו ובין סרטן כבד). איננו מכירים את כל החומרים המסרטנים המצויים בסביבה, ועדיין אין לנו מבחן כימי רחב טווח המזהה חומרים מסרטנים.

נגיפים

טרם הוכח בבני אדם קשר ישיר בין נגיפים ובין מחלות הסרטן, אך כבר בתחילת המאה ה-20 נמצא קשר ישיר בין נגיפים לסרטן בחיות מעבדה. תחילה הוכח כי סרטן הדם (לוקימיה) וסרקומה (גידול ממאירה שמקורה בעצם, בסחוס או ברקמת חיבור אחרת) עשויים להיגרם ע"י נגיף. אך רק בשנות ה-50 הצליחו לבודד נגיף אונקוגני ראשון, נגיף הפוליומה. הקושי הגדול בהוכחת הקשר בין נגיף לסרטן נעוץ בעובדה שהימצאות נגיף ברקמה סרטנית איננה הוכחה שהנגיף גרם את הסרטן, שכן נגיפים מצויים גם ברקמות תקינות שונות של בעלי חיים; קרוב לוודאי שהנגיף רק "מתאכסן" ברקמה. לאחרונה בודדו בקופים נגיפים מעוררי גדולים (שאתות).

גורמים פיזיקליים

חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית מייננת כמו קרני רנטגן עלולה לגרום לסרטן. חשיפה לחומריים רדיואקטיביים הפולטים קרינות מסוגים: אלפא, בטא וגמא עלולות לגרום לגידולים סרטניים שונים. הקשר בין חשיפה לקרינה והתפתחות סרטן מבוססים בעיקר על אוכלוסיות שנחשפו לכמויות גבוהות יחסית של קרינה מייננת כמו ניצולים מן הפצצות האטומיות שהוטלו על יפן, אנשים שנחשפו לקרינה בכורים אטומיים, ואנשים שעברו טיפולים רפואיים לצורך אבחון או ריפוי. הקרינה המייננת פוגעת במרקם של התאים, ובמידה שלא נהרסו לגמרי, בתהליך התיקון שלהם, הם עלולים לתקן את עצמם בצורה שגויה ולהפוך למוטציה. חשיפה לקרינה בלתי מייננת ברמות גבוהות כמו למשל חשיפה לקרני מיקרוגל הנפלטות מאנטנות שידור בעוצמה גבוהה עלולה לגרום לסרטן. עם זאת עדיין לא נמצאו מחקרים המעידים על קשר ישיר בין שימוש בטלפון סלולרי לסרטן מוח. חשיפה בלתי מבוקרת לקרינת השמש עלולה גם היא לגרום למלנומה שהיא סרטן העור.

סטטיסטיקה ישראלית

על פי מנהלת האתר של האגודה למלחמה בסרטן.
מדי שנה, מאובחנים בישראל כ-23,000 חולי סרטן חדשים.
חיים בישראל כיום כ-120,000 איש ואישה אשר אובחנו כחולים במחלות הסרטן. חלק ניכר מהם, הבריאו.
ניתן כיום לרפא כ-60% מכלל חולי הסרטן המאובחנים.
אחד מכל חמישה מקרי מוות בישראל נגרם על ידי מחלת הסרטן.
מחלת הסרטן שכיחה יותר באנשים מבוגרים.
בשנים האחרונות נרשמת יציבות במגמת התחלואה בסרטן בקרב נשים, בעוד אצל הגברים מסתמנת עליה קלה.

צורות של סרטן

מושג הסרטן רחב מאוד וכולל מחלות שונות, ובהן:
- מערכת העצבים
- סרטן המוח
- ראש וצוואר
- סרטן לוע הפה
- סרטן הגרון
- סרטן בלוטות המגן
- סרטן בלוטת הרוק
- סרטן חלל האף
- סרטן בלוטת התריס
- דם
- לוקמיה
- עור
- סרטן העור (מלנומה)
- מלנומה תוך-עינית
- סרטן עור
- שלד
- סרטן העצמות
- סרקומה
- דרכי השתן
- סרטן שלפוחית השתן
- סרטן הכליה
- מערכת העיכול
- סרטן הוושט
- סרטן הלבלב
- סרטן הכבד
- סרטן הקיבה
- סרטן כיס וצינורות המרה
- סרטן המעי הדק
- סרטן המעי הגס (לפעמי הסיווג כולל גם סרטן רקטלי)
- מערכת המין הנשית
- סרטן השד
- סרטן השחלה
- סרטן הרחם
- סרטן צוואר הרחם
- סרטן הפות
- מערכת המין הגברית
- סרטן בלוטת הערמונית
- סרטן האשך
- סרטן הפין
- מערכת הלימפה
- לימפומה (סרטן של בלוטות הלימפה)
- לימפומה על שם הוג'קינס
- לימפומה שאינה על שם הוג'קינס מערכת הנשימה
- סרטן הריאה

הטיפול בסרטן

דרכי הטיפול בסרטן הן:
- טיפול כירורגי
- טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
- טיפול כימי (כימותרפיה)
- טיפול חיסוני (אימונותרפיה)
- טיפול הורמונלי (הורמונתרפיה)

הטיפול הכירורגי

הטיפול הכירורגי בסרטן הוא הטיפול הראשוני היעיל ביותר ברוב מקרי גידולים ממאירים ( השאתות הממאירות). עם זאת, יש גידולים (שאתות) שהטיפול הראשוני היעיל ביותר להם הוא טיפול תרופתי (כימותרפיה) או טיפול קרינתי (רדיותרפיה). הטיפול הכירורגי הרדיקלי מוגבל לגדולים (שאתות) ממוקמים, שטרם פרצו את גבולות האיבר שבו הם צמחו, אך לפעמים יועיל ניתוח גם כשהמחלה התפשטה לבלוטות הלימפה האזוריות. ככל שהגידול (שאת) הראשוני גדול יותר, רבה יותר ההסתברות שהיא פיזרה גרורות דרך כלי הלימפה והדם. גידולים (שאתות) שגודלם עולה על גודל מסויים נחשבות משום כך כבלתי יכולות להיות מנותחות. אמנם מבחינה טכנית הם יכולות להיות מנותחות, אך כריתת האיבר במקרה זה אינה מעלה את תוחלת החיים של החולה ולעיתים אף יכולה לגרום נזק. אף על פי כן, לעיתים מבצעים ניתוח פליאטיבי (ניתוח מקל, ניתוח משכח) העשוי להקל על החולה אך לא להאריך את תוחלת חייו (לדוגמה, כריתת שאת החוסם את המעי הגס, אף על פי שגרורותיה כבר נתגלו בכבד). הטיפול הכירורגי יעיל ביותר לריפוי סרטן הממוקם באיברים כגון השדיים, המעי הגס והרחם. לפני הניתוח יש לערוך בדיקה מקיפה ויסודית ולוודא את ממדי התפשטות השאת.

הטיפול בקרינה

הטיפול בקרינה או הטיפול הרדיותרפי הוא הטיפול השני בחשיבותו לאחר הטיפול הכירורגי, ויש גדולים (שאתות) ממאירים רבים, שהטיפול בהן בקרינה שקול בערכו לכריתה בניתוח או אף יעיל יותר. הטיפול בקרינה עשוי לפטור את החולה מניתוח פולשני, מכריתת איברים או רקמות ומנכות כרונית. החוקר השבדי סטרנדקיוסט (Strandquist) עיבד ופירסם בשנת 1944 נתונים מתכניות טיפול רדיולוגיות שונות בשאתות ממאירים בעור ובשפתיים. הוא התווה בעקומות את הקשר בין מנת הקרינה ובין משך הטיפול, ומצא יחס בסיסי בין שני גורמים אלה: כאשר מנת הקרינה אחידה במשך תקופה ארוכה מדי, יעילותה פוחתת, ומאידך, אותה מנה בזמן קצר מאוד גורמת תגובת קרינה ברקמות. עוד מצא החוקר יחס זמן-מנה המאפשר ריפוי ללא נזקי קרינה. הקשר בין מנת הקרינה, הזמן ומספר ההקרנות מסוכם כיום בנוסחה מתימטית שפותחה בשנות ה-60, ולמעשה אפשר כיום לתמרן את הטיפול בקרינה לפי הנסיבות, אגב שמירת העיקרון הבסיסי של מניעת נזק לרקמות התקינות, עד כמה שאפשר. מקור הקרינה הראשון היה קרני X (רנטגן), שנתגלו בשנת 1895. ואולם הטיפול בקרינה זו היה כרוך בנזק לרקמות התקינות. עקרון פעולתה של מכונת הרנטגן הוא כזה: אלקטרונים מואצים ע"י מפל מתח חשמלי גבוה בשפופרת רִיק ופוגעים במטרה העשויה ממתכת כבדה (כגון טונגסטן); עקב הפגיעה משתחררת קרני X בטווח רחב של אנרגיה. ככל שהאנרגיה גבוהה יותר, אורך הגל קצר יותר; ככל שאנרגיית הקרן גבוהה יותר, הקרן מסוגלת להעמיק יותר ברקמות. כאשר הקרן עוברת ברקמות, היא מאבדת אנרגיה בהדרגה. במשך השנים פותחו מכונות רנטגן טובות יותר (בתחילה של 140KV [קילו וולט=KV], ואחר כך של 200KV). עם המכשירים היותר משוכללים ניתן היה להגיע לרקמות עמוקות יחסית. בד בבד עם פיתוח מכונות הרנטגן, החל פיתוח של מכשירי קרינה רדיואקטיביים: מחטים או שפופרות עשויות רדיום, שהוחדרו לתוך הגידול (שאת) או נערכו באגודות על גבי גיגולים (שאתות) שטוחים. צורת טיפול זו קרויה "טיפול מקרוב" או "ברכיתרפיה" (Brachytherapy), והיא נהוגה עד היום בגידולים (שאתות) מסויימים, כגון גדולים (שאתות) ממאירים בשני השלישים הקדמיים של הלשון ובצוואר הרחם. אך במקום הרדיום (העלול להיות מסוכן אם נוצר סדק במעטהו ונפלט גז רדון) החליפו כיום חומרים רדיואקטיביים אחרים, כגון קובלט 60 וצסיום 137 (איזוטופ הפולט קרינת Y; קרינתו:660KV). נסיונות לטיפול מרחוק בעזרת רדיום נכשלו עקב מחירו הגבוה של החומר והקושי הטכני לרכזו בכמות יעילה מטווח רחוק (Teletherapy). בשנות ה-70 שבו לשיטת הטיפול מקרוב. הדבר נתאפשר בזכות פיתוחם של איזוטופים רדיואקטיביים הפולטים קרינה קצרת טווח, טכניקות חדשות של החדרת החומר הרדיואקטיבי לרקמות בדיוק וללא סיכון הצוות המטפל, ושיטות חישוב חדישות של מנת הקרינה בעזרת מחשב. כיום משמשת טכניקה זו לריפוי גידולים ( שאתות) מסויימים; בגידןלים (שאתות) אחרים הטיפול הוא עדיין נסיוני. כיום נהוגות גם מכונות קרינה הפולטות אלומות של חלקיקים כבדים, כגון הציקלוטרון, המאיץ ניטרונים, שהם חסרי מטען ולכן ניתן להכניסם בקלות יחסית לרקמות. צוות הטיפול הרדיותרפי מקיף רופא, פיזיקאי וטכנאים. מינון הקרינה מבוסס על לוחות איזידוזות (איזידוזה=מנה שווה) - מפות המבטאות את אחוז הקרינה בעומק השדה יחסית למנה בשטח המוקרן. החישוב המורכב נעשה בדרך כלל במחשב מחלקתי המצוי בכל מחלקה רדיותרפית מודרנית. לאחר שמזינים את המחשב בנתוני החולה, שדה הקרינה, מכשיר הקרינה ומקום הגידול (שאת), המחשב מספק תכנית הקרנה מיטבית מבחינת המינון. הסימולטור מאפשר לשקף את האזור הנגוע ולסמן את שדה הטיפול בדייקנות, והטומוגרף הממוחשב מאפשר, באמצעות תצלומי מחתך של הגוף, לאסוף מידע על היחס בין אתר הגידול (שאת) ובין הרקמות הבריאות.

טיפול כימותרפי

הטיפול התרופתי או הטיפול הכימותרפי הוא בעיקר טיפול עזר ל[http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%9F_%28%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%94%29&action=submit#.D7.94.D7.98.D7.99.D7.A4.D7.95.D7.9C_.D7.91.D7.A7.D7.A8.D7.99.D7.A0.D7.94 טיפול בהקרנה]. באמצעות תכשירים ציטו-טוקסיים (רעילים לתאים) ניתן לערער את מבנה גדילי הדנ"א והרנ"א של תאים ממאירים וניתן לעשותם פגיעים יותר לקרינה. נסיון מצטבר של השנים האחרונות מלמד שאפשר לשפר את תוחלת החיים של חולים שלקו בסוגי סרטן מסויימים ע"י טיפול משולב של הקרנה ותכשירים ציטו-טוקסיים. תופעות הלוואי של מקצת התרופות היא ירידה בתפקוד מח העצם, אך אפשר למנוע חסר תאים אדומים, לבנים וטסיות, או לטפל בחסר כזה, ע"י מתן אריתרופויאטין, חומרים המגבילים את ייצור תאי הדם הלבנים ותרומבופויאטין. היום פותחו תרופות להתמודדות עם הבחילות, הצרבות וההקאות, ולכן ברוב המקרים החולה ירגיש תופעות לוואי פחות קשות מבעבר. בחילות, צרבות והקאות מטופלות ע"י תרופות כגון:
- גסטרו
- פארמין
- זנטקס
- סיטרון סוגים של תרופות כימותרפיה:
- פלטינה
- טקסול
- interlukin-2 או IL-2
- אדריאמיצין
- דקררבזין גם תה לבן וגם תה ירוק הראו שהם עוזרים בעיכוב מחלת הסרטן באופן משמעותי.

טיפול חיסוני

טיפול חיסוני או טיפול אימונותרפי הוא טיפול שעדיין בשלבי ניסוי. באמצעות הטיפול המקובל (ניתוח, הקרנות וכימותרפיה) ניתן לרפא רק את מקצת החולים בשאת ממאירה, וכנעט שאי אפשר לרפא חולים שמחלתם התפשטה. לפיכך הועלתה הסברה, שכדאי להפעיל במערכה את מנגנון החיסון של הגוף, בייחוד את תגובת הדחייה הטבעית של הגוף לגורמים זרים (כגון שתל רקמה), כדי שישמיד בכוחות עצמו את תאי השאת ששרדו לאחר המתקפה הכימית. הדבר נתאפשר משנתברר כי על תאי השאת יש אנטיגנים סגוליים (ספציפיים). ככל שיקטן איפוא מספר התאים הממאירים, תגדל האפשרות לסלם במתקפה משולבת של לימפוציטים, מקרופאג'ים ונוגדנים. כיום תולים החוקרים תקוות רבות ב"היברידומה": תא כלאיים הנוצר במעבדה ע"י מיזוג תא סרטני עם תא פלסמה. מכלוא זה עשוי ליצור נוגדנים סגוליים לסרטן.

קישורים חיצוניים

- [http://www.cancer.org.il האגודה למלחמה בסרטן בישראל]
- [http://www.iscort.org.il האיגוד לאונקולוגיה קלינית ורדיותרפיה]
-
- [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=492777 אצבע על הדופק] -מאמר על התהליך בו נוצר גידול סרטני ומניעתו (לעת עתה בבע"ח), מאתר "הארץ"
- [http://telem.openu.ac.il/courses/2005a/c20214/telomer-ends.htm הקצוות שיהרגו את הגידול] - באתר "האוניברסיטה הפתוחה" (פורסם ב"גלילאו" ב-1999)
- [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=599528 "המחלה ההיא"] - סדרת כתבות בנושא ההתמודדות עם הסרטן, מאת רחל טל שיר, מאתר "הארץ"
- ja:悪性腫瘍 ms:Penyakit Barah zh-cn:肿瘤 zh-tw:腫瘤

מחלה

) שהביאה למותם של מיליוני בני אדם בימי הביניים]] מחלה היא פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף או הנפש. מחלות יכולות להיגרם כתוצאה מגורם פנימי, כגון פגם גנטי או שינוי כרוני בגוף, או כתגובה לגורמים חיצוניים, כגון חיידקים, נגיפים, או טפילים אחרים. גורמים חיצוניים אינם בהכרח יצורים חיים; קרינה ותרכובות שונות (כגון עופרת, ציאניד ושלל רעלים אחרים) מהוות דוגמאות לכך. מחלה נבדלת מטראומה; זו מוגדרת כפגיעה פיזית בגוף המגיעה מבחוץ. טראומה הינה כמעט תמיד מהירה ורגעית: פציעה, כוויה, חנק. במחלות רבות אמנם קיימת פגיעה פיזית בגוף (למשל: הסתיידות העורקים, סיסטיק פיברוזיס), אך זאת נובעת מגורמים פנימיים. במחלות אצל בני אדם מטפל רופא או כל בעל מקצוע מתחומי הרפואה השונים, ובמחלות של בעלי חיים מטפל וטרינר. גם צמחים סובלים ממחלות רבות; אלו נחקרות בתחום הבוטניקה. גורמים שונים, בעיקר נגיפים ומוטציות, פוגעים אף בחיידקים, פטריות ופרוטיסטים, אם כי למצבים אלו לא מקובל להתייחס כאל "מחלות". מספר ענפים בביולוגיה וברפואה חוקרים את המחלות:
- פתולוגיה חוקרת באופן כללי את דרכי פעולתן של המחלות.
- פתופיזיולוגיה - ענף משנה של הפתולוגיה - חוקרת את השתלשלות הארועים המביאה להופעת תסמיני המחלה, ואת הדרכים בהן משפיעים גורמי מחלה שונים על תפקוד הגוף.
- אפידמיולוגיה חוקרת את המחלות המדבקות.

מהלך ומשך המחלה

את המחלות ניתן למיין לפי מספר שיטות. אחת האינטואיטיביות שבהן היא מיון לפי משך המחלה:
- מחלה אקוטית (חריפה): מחלה המתפרצת לפתע, המלווה בסימפטומים בולטים, ובדרך-כלל חולפת מהר. המצב שלאחר תקופת המחלה נקרא החלמה. אם המחלה החריפה נשנית היא קרויה מחלה חוזרת.
- מחלה כרונית (ממושכת): מחלה אותה נושא החולה במשך זמן רב, לעתים כל חייו. במחלה זו המצב קבוע למדי ברוב הזמן. התפרצות אקוטית עלולה להתרחש מדי כמה זמן; תקופות רגיעה נקראות הפוגות. ניתן להבחין בשני סוגים של מחלה כרונית: :
- מחלה פרוגרסיבית (מתקדמת): לאחר ההפוגה עלולים להתפתח סימפטומים חריפים. :
- מחלה מתמידה: מחלה כרונית שאינה מתקדמת. את מצבי הביניים שבין מחלה חריפה למחלה ממושכת מגדירים כמחלות תת-חריפות או תת-ממושכות.

סוגי מחלות

מחלות פוגעות בגוף בצורות שונות. במקרים רבים פועלים כמה מנגנונים יחדיו לגרימת תסמיני המחלה. סוגים שונים של מחלות אף מטופלים באופנים שונים. נביא כמה דוגמאות:

מחלות תורשתיות

סיסטיק פיברוזיס ופנילקטונוריה הן מחלות תורשתיות; בכל תאי גופו של החולה קיים גן פגום בחומר התורשתי, הגורם לייצורו של חלבון פגום. החלבון גורם לפעולה משובשת של התאים, המביאה (בשתי מחלות אלו) להצטברות הרסנית של חומרים מזיקים בגוף וכתוצאה מכך להרס רקמות (בסיסטיק פיברוזיס - בעיקר בריאות, בפנילקטונוריה - במוח). כיום עומד מספר המחלות הגנטיות הידועות על כ-4,000; אולם סביר להניח שמחלות רבות שמקורן ואופן הופעתן טרם ידוע הינן למעשה גנטיות. טיפול: רוב המחלות הגנטיות הינן חשוכות מרפא, כיוון שהפגם מצוי בכל תאי הגוף, דבר ההופך את תיקונו לכמעט בלתי-אפשרי. הקלה מסוימת ניתן להעניק באמצעות טיפול סימפטומלי (טיפול המתמקד בהקלת תסמיני המחלה, מבלי להילחם בגורם המחלה; חולי סיסטיק פיברוזיס, למשל, נוטלים תרופות הממיסות את הריר שהצטבר ומביאות להקלה בנשימה) או באמצעות הימנעות מגורמים מסוימים (מזונות, למשל) המחמירים את המחלה (חולי פנילקטונוריה, למשל, נמנעים ממאכל מזונות המכילים את חומצת האמינו פנילאלנין; זהו החומר שתאי הגוף אינם מסוגלים לפרק ואשר עקב כך מצטבר במוח).

סרטן

סרטן הוא למעשה שמן של כמאה מחלות שונות; המשותף לכולן: חלוקה מהירה ובלתי-נשלטת של תאים בגוף. התרבות זאת נגרמת עקב שיבוש במנגנון הביוכימי המפקח על חלוקת התא. הגורמים לשיבוש זה מגוונים: לעתים הוא נגרם על-ידי מוטציות (ולפיכך מהווה הסרטן לעתים מחלה תורשתית), לעתים על-ידי חומרים מזיקים החודרים לגוף (כגון אזבסט וניקוטין הקיים בסיגריות) ולעתים על-ידי טפילים, כגון נגיפים מסוימים. טיפול: עדיין לא קיים טיפול הגורם לתאים סרטניים להפסיק להתחלק. הטיפולים הקיימים מתמקדים, אם כך, בהרס מוחלט של הרקמה הסרטנית (באמצעות קרינה או תרופות) או בהסרתה (באמצעות ניתוח).

מחלות זיהומיות

קרינה]] דיזנטריה ושפעת נגרמות על-ידי טפילים: חיידק או פרוטיסט (אמבה) בדיזנטריה ונגיף בשפעת. הטפילים מתרבים בגוף ותוך כדי כך מפרישים רעלנים אשר משבשים בדרכים שונות את פעילותם התקינה של תאים סמוכים. בדיזנטריה הטפילים מתרבים בעיקר במעי; הנזק לתאים מתבטא בשיבושים בעיכול, בהפרשה מוגברת של מים מהתאים (הגורמת לשלשול) ובכאב. בשפעת מתרבים הנגיפים בריאות; שם הם גורמים גם כן להפרשה מוגברת של מים מהתאים, דבר המתבטא בשיעול ובקשיי נשימה. לאחר שהגוף מזהה את הטפילים הזרים הוא מנסה להילחם בהם באמצעות מערכת החיסון. "לחימה" זו גורמת לעייפות ולעליית חום הגוף. מסלול מחלה זה (טפילים המפיצים רעלנים) הינו מהנפוצים ביותר. האופן בו הטפיל מזיק לגוף וגורם לתסמיני המחלה נקרא פתוגניות. טיפול: רובן המוחלט של התרופות הקיימות כיום מיועדות ללחימה בטפילים. כמה מהתרופות החשובות ביותר ללחימה בחיידקים מיוצרות באופן טבעי על-ידי מיקרואורגניזמים מסוימים; תרופות אלו קרויות אנטיביוטיקה. הלחימה בנגיפים קשה יותר, כיוון שהם נוהגים לפלוש אל תאי הגוף ולגדול בתוכם; קשה, לפיכך, לגרום לפגיעה בנגיף תוך הימנעות מפגיעה בתא המאחסן אותו. למרות זאת, קיימות תרופות אנטי-נגיפיות (אנטי-ויראליות) רבות, המתמקדות ברובן בפגיעה ביכולת הנגיף לפלוש אל התא או להתרבות. חיידקים ונגיפים רבים פיתחו במשך השנים עמידות בפני תרופות, דבר המצריך הרכבה תמידית של תרופות חדשות.

מחלות מטבוליות

רככת, אנמיה וצפדינה נגרמות מחוסר בחומרים מסוימים בגוף. ברככת מדובר בויטמין D, אשר תורם לספיגת סידן בעצמות; בהיעדרו מתרככות העצמות ומתעקמות תחת משקל הגוף. בסוגים מסוימים של אנמיה החומר החסר הוא ברזל, המהווה מרכיב עיקרי בהמוגלובין, אשר נמצא בכדוריות הדם האדומות ונושא את החמצן בדם; בהיעדר ברזל לא מיוצר מספיק המוגלובין, ולפיכך - כדוריות אדומות; תאי הגוף לא מקבלים מספיק חמצן והחולה חש חולשה כללית. בצפדינה החומר החסר הוא ויטמין C, התורם לבניית החלבון המבני קולגן; חלבון זה מצוי ברוב רקמות החיבור בגוף: כלי דם, שרירים, שיניים, עצמות ועור; בהעדרו נהרסות רקמות אלו ומתחילות לדמם ולהתנוון. טיפול: מחלות של חסר בחומרים בגוף ניתן לרפא בדרך-כלל באופן מהיר על-ידי צריכה מוגברת של החומר החסר.

מחלות חיסון עצמי

כרסת וטרשת נפוצה הינן מחלות חיסון עצמי. במחלות אלו מזהה בטעות מערכת החיסון של הגוף תאים מסוימים בגוף עצמו כגורמים זרים, בהם יש להילחם. בכרסת מדובר בתאי המעי; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לבעיות חמורות בעיכול ולכאבי בטן. בטרשת נפוצה מדובר בתאי העצב - הנוירונים; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לשיבוש במערכת העצבים, וכתוצאה מכך לקשיים מוטוריים (תנועתיים) ולנכות. טיפול: מחלות אוטואימוניות הינן לרוב חשוכות מרפא, וגם הגורמים להן ברובם אינם ידועים. אסטרטגיית הטיפול דומה לזו שבמחלות הגנטיות. חולי טרשת נפוצה, למשל, עוברים טיפולים פיזיותרפיים, המאיטים את התנוונות השרירים ומשפרים את היכולת המוטורית.

הדבקה

פיזיותרפיים מאפיין נוסף לפיו ניתן למיין מחלות הוא יכולת ההדבקה שלהן - יכולתן להתפשט בין יצורים שונים. מחלות גנטיות או מחלות שנגרמות משינויים עצמיים-פנימיים בגוף כמעט לעולם אינן מדבקות; מחלות הנגרמות על-ידי אורגניזם זר (או נגיף) מדבקות במרבית המקרים; הדבר תלוי בדרך-כלל במיקומו של מוקד המחלה. לדוגמא, זיהום נגיפי בדרכי הנשימה הינו בדרך-כלל מדבק מאוד, שכן בתהליך הנשימה פולט החולה אוויר מזוהם בנגיפים, היכולים בקלות לחדור לגופם של אנשים אחרים. מחלות מדבקות יכולות לעבור מיצור ליצור במגע ישיר או דרך גורם שלישי (יצור אחר או מדיום כלשהוא). מחלת האיידס, למשל, עוברת רק במגע ישיר; מחלת המלריה מועברת דרך יתושים; מחלות רבות של מערכת העיכול עוברות דרך מזונות ומקורות מים. רמת ההדבקה תלויה גם ביכולתו של הטפיל לשרוד מחוץ לגוף; נגיף ה-HIV, למשל, הגורם למחלת האיידס, לא מסוגל לשרוד מחוץ לגוף יותר מכרבע שעה; הסיכוי להדבקה, אם כן, שלא במגע ישיר, הינו מזערי.

שמות של מחלות בעברית

בעברית משמש המשקל קַטֶלֶת להקניית שמות למחלות נפוצות או ידועות: שחפת, אדמת, צהבת, טרשת, שלבקת, וכן צרעת, שפעת וקדחת (התנועה משתנה עקב העיצור הגרוני באות השניה של השורש). לעתים השם הלועזי הוא הנפוץ, אך שם עברי קיים לצידו: לייפת כיסייתית הוא שמה העברי של סיסטיק פיברוזיס, למשל; צפדת הוא שמה העברי של טטנוס. לעתים משמש המשקל קטלת לציון סימפטומים הנגרמים על-ידי מספר מחלות, ושאינם מהווים מחלה בפני עצמה: שעלת, נזלת, קרחת. בהשאלה משמש המשקל קטלת לציון תופעות שליליות המשולות למחלות: סחבת (ביורוקרטיה), ניירת (כמות מסמכים מופרזת), זחלת (הליכה או פעולה איטית מדי), דברת ופטפטת (דיבור מופרז), תרגמת (תרגום קלוקל משפה זרה).
- als:Krankheit ja:病気 ms:Penyakit simple:Disease zh-min-nan:Pīⁿ

תא

תא (Cell) הוא יחידת החיים הבסיסית בעולם הטבע. כל היצורים מלבד נגיפים מורכבים מתא אחד או יותר. ישנם יצורים המורכבים מתאים פשוטים וחסרי גרעין, כמו החיידקים למשל, ישנם יצורים חד תאיים המורכבים מתא אחד בלבד, כמו הסנדלית או האמבה לדוגמא, וישנם יצורים המורכבים ממיליוני תאים, כמו האדם או עץ.

חקר התא בהיסטוריה

הכל החל, בעיקבות כך ש רוברט הוק בנה את המיקרוסקופ הראשון, ולאחר מכן צפה במיקרוסקופ שלו בפקקי שעם, ושם, דפנות תאי השעם הזכירו לו את תאי הנזירים, ולכן הוא טבע את המונח - תא (Cellula). גם אחריו, אנתוני ון לייבנהוק שיפשף עדשות, ומהם הוא בנה מיקרוסקופ, איתו הוא ראה יצורים חד תאיים שמצא על ידי התבוננות במי גשם, ובו הוא ראו גם בקטריות, שבאו מגופו עצמו. הוא תיאר בעזרת המיקרוסקופ ה"חדיש" שלו גם תאי דם, תאי זרע ויצורים קטנים בהרבה. אך למרות כל הגילויים והתצפיות הללו, עדיים האנשים בתקופתם לא הצליחו להבין את מבנה התא. רק לאחר מכן, בהופעתה של התאוריה התאית, החלה הבנת התא ומבנהו. במאה ה-19, בשנת 1838, הוצעה תאוריה זו על ידי שני חוקרים גרמנים - מתייס שליידן ותיאודור שוואן. התאוריה טוענת שכל היצורים החיים מורכבים מתאים ומרכיבים של תאים. למרות שהיו מיקרוסקופים עוד לפני תקופתם של שליידן ושוואן, רק הם היו הראשונים שניסחו את התאוריה התאית, למרות שאף הם האמינו שיצורים חיים נוצרים ספונטנית. התאוריה התאית הורחבה לאחר מכן על ידי חוקר גרמני נוסף, ששמו וירכאו. כעת התאוריה התאית טענה דבר נוסף, והוא, שתאים אינם נוצרים ספוטנית, אלא רק מתא אחר. מייחסים לו את המשפט בלטינית הקובע שכל התאים באים מתא אחר (Omnis cellula e cellula).

סוגי תאים

נהוג לחלק את התאים על פי מבנם לשני סוגים:
- תא אאוקריוטי- תא הבנוי מאברונים ממודרים בעזרת קרום תא (ממברנה), תא זה מכיל אברונים רבים שהמרכזי מביניהם הוא הגרעין, המכיל בתוכו את החומר התורשתי (תא דם אדום הוא מקרה מיוחד בו מאבד התא את הגרעין במהלך הווצרותו מתא אב). החיות העילאיות - משמרים המורכבים מתא בודד ועד בני אדם המורכבים ממליוני תאים אאוקריוטיים. הצמחים מורכבים גם הם מתאים אאוקריוטים השונים במקצת מתאי היצורים החיים.
- תא פרוקריוטי- תא שאינו ממודר, בעל ממברנה חיצונית בלבד. בתוך ממברנה זו נמצא כל חומר התא - מאנזימים המשמשים לפירוק המזון ועד החומר התורשתי. חיידקים הינם תאים פרוקריוטיים. מזון

מבנה התא

מבנה התא משתנה מיצור ליצור ואין תא דם של נמר זהה לתא בעלה של נרקיס או לתא דם של אדם. גם ביצורים עצמם מבנה התאים ותיפקודם שונה זה מזה, התאים המרכיבים את הלב לדוגמא שונים מתאים בכבד. לקבוצת תאים בעלי מכנה משותף של מוצא, תפקוד ומבנה המבצעים יחדיו פעולה מסויימת קוראים רקמת תאים.

אברונים

אברונים הנקראים גם אורגנלות הם מבנים קטנים ומורכבים הנמצאים בתוך התא וממלאים תפקידים שונים בחיי התא. אפשר לראותם כאיברים זעירים, ולכן הם נקראים אברונים. יש אברונים נפוצים המצויים בתוך כל תא, לעומת זאת, ישנם אברונים נדירים המיוחדים לסוגי תאים מסויימים בלבד. להלן האברונים המתפקדים בתא:
- קרום התא (ממברנה)
- ציטופלסמה
- רשתית אנדופלזמית
- ציטוסקלטון
- ER (רטיקולום אנדופלסמי)
- פרוקסיסום
- ריבוזום
- אנדוזום
- דופן התא

ראו גם

- מיטוזה
- מיוזה

קישורים חיצוניים

- [http://library.thinkquest.org/C004535/introduction.html Cellupedia] - מקור מידע ומדריך על התא (באנגלית)
- ja:細胞 ko:세포 ms:Sel simple:Cell th:เซลล์ (ชีววิทยา)

גרורה

גרורה היא שלוחה של קבוצת תאים סרטניים, שמתפשטת באזור הגידול, ויכולה לגרום לעצירת הדם, הריסת הרקמות ועוד. התהליך הגרורתי נגרם לאחר שהגידול רכש תכונות המאפשרות תנועה והשתרשות במקום אחר בגוף. רוב הסיבוכים והתמותה הקשורים בסרטן נגרמים עקב התהליך הגרורתי, כאשר המקומות הקטלנים ביותר להתפתחות גרורות הינם המוח, הכבד והריאות. קטגוריה:סרטן ja:転移 (医学)

אונקולוגיה

אונקולוגיה - ענף ברפואה אשר עוסק בחקר מחלת הסרטן והטיפול בה. category:רפואה ja:腫瘍学

אונקוגן

בביולוגיה, אונקוגנים (Oncogene) הינם גנים המצויים בכל תא, ופעילותם חשובה לגידול התאים ולתפקודם התקין. כאשר מתחולל שינוי גנטי בגנים אלו, הם עלולים לגרום לתהליך סרטני. בהתחלה זוהו האונקוגנים כגנים שהוחדרו לתא על-ידי נגיפים וגרמו ליצירת רקמה סרטנית.

פרוטו-אונקוגן

פרוטו-אונקוגן (proto-oncogenes) הוא גן דומיננטי הנמצא בכל תא ופעיל בחלוקתו התקינה, ועל-ידי מוטציה הוא יכול לעבור התמרה סרטנית. הוא מקודד לחלבונים שיש להם תפקידי מפתח בויסות ופיקוח על מחזור התא ועל ההתמיינות של הרקמות השונות בשלבי גידול מוקדמים. כיום מקובל להגדיר פרוטו-אונקוגן כגן שיכול להפוך לאונקוגן. פרוטו-אונקוגנים יכולים להפוך לאונקוגנים על-ידי נגיפים, רובם מכילי DNA; כמו כן ישנם קבוצה מצומצמת של רטרו וירוסים שמסוגלת להפוך פרוטו-אונקוגן לאונקוגן. קטגוריה:ביולוגיה קטגוריה:חלבונים ja:がん遺伝子

קרינה

קרינה היא אחת הצורות של התפשטות (העברת) אנרגיה. בדרך כלל היא מתוארת כזרם של חלקיקים אלמנטריים נושאי אנרגיה, היוצאים ממקור כלשהו, ומתפשטים ממנו בכיוון מסויים או אחד או יותר. לחלופין, ניתן לתאר קרינה כהפרעה מחזורית, או גל היוצא ממקור מסויים ומתפשט במרחב. אנרגיה מתפשטת בצורות שונות - הולכה, הסעה וקרינה. בניגוד להולכה והסעה, הקרינה איננה נזקקת לשום תווך חומרי לצורך מעבר דרכו. כך, קרינה מגיעה אלינו מהשמש ומהכוכבים כשהיא עוברת בחלל, הריק מחומר. קיימות קרינות מסוגים שונים, הנבדלות זו מזו על פי סוג החלקיקים המרכיבים את הקרינה:
- קרינה אלקטרומגנטית בתדרים שונים (כוללת בין היתר: קרינה תת אדומה, אור נראה, קרינה על סגולה, קרינת רדיו, קרינת גמא) - קרינה זו ניתנת לתיאור כזרם של פוטונים או כגל אלקטרומגנטי.
- קרינת אלפא - זוהי קרינה של גרעיני הליום 4.
- קרינת בטא - זוהי קרינה של אלקטרונים.

השפעות ושימושים

קרינת השמש

הקרינה הטבעית המוכרת לנו ביותר היא קרינת השמש. השמש פולטת קרינה אלקטרומגנטית בספקטרום רחב, אם כי חלק גדול מהקרינה הזו נבלע על ידי האטמוספירה. בליעת האטמוספירה תלויה באורך הגל, ולכן הרכב הקרינה המגיע לפני השטח של כדור הארץ שונה במעט מזה היוצא מהשמש, והוא מרוכז בעיקר סביב האור הנראה. לקרינת השמש השפעה גדולה על מזג האוויר והאקלים באזורים שונים של כדור הארץ. כאשר קרינה מגיעה מן השמש אל כדור הארץ, היא פוגעת בפני השטח שלו וגורמת לחימומו. מכיוון שהשמש מחממת בכל רגע רק חלק מכדור הארץ, נוצרים הבדלי טמפרטורות בין אזורים שונים על פני כדור הארץ. הבדלי טמפרטורות אלה גורמים לתופעות טבע שונות כגון רוחות. הקרינה הפוגעת בפני הימים והאוקיאנוסים גורמת לחימומם, ועקב כך לאידוי המים בהם. אידוי זה גורם להיווצרות עננים, שבחלק מן המקרים מורידים משקעים שונים כגון גשם ושלג.

שימושים נוספים

בעולם המודרני נעשה שימוש רב במקורות קרינה:
- ברפואה משמשים חומרים רדיואקטיביים לאבחון ולטיפול במחלות.
- בתעשייה נעשה שימוש בחומרים רדיואקטיביים בתהליכי בקרת הייצור.
- גלאי עשן רבים מכילים חומר רדיואקטיבי.
- טלפונים סלולריים, מכשירי רדיו, טלוויזיה ומכשירי מיקרוגל משתמשים בקרינה אלקטרומגנטית בעוצמה נמוכה.

קרינה מיננת

קרינה מיננת הינה קרינה הגורמת ליינון של אטומים, כלומר לפליטה של אלקטרונים. לשם כך דרושה קרינה בעוצמה גבוהה מאד ובתדר גבוה (עוצמה בלבד לא מספיקה לגרום לינון- הסבר בערך האפקט הפוטואלקטרי). קרינה רדיואקטיבית כמו קרינת אלפא, קרינת בטא וקרינה גמה בתדרים גבוהים מאד (קרינה אלקטרומגנטית) הן קרינות מיננות. פרט לקרינה רדיואקטיבית גם קרינת UV בתדרים גבוהים (UV B וUV C) נחשבת לקרינה מיננת. עם מקורות הקרינה המיננת נמנים: חומרים רדיואקטיביים, מכשירים פולטי קרינה כגון מכשיר רנטגן או מאיצי חלקיקים, גז רדון. קרינה בלתי מיננת הינה קרינה שאינה אנרגטית מספיק כדי לינן אטומים. זוהי בדרך כלל קרינה אלקטרומגנטית בתדרים נמוכים: אור נראה, קרינת אינפרה אדום, קרינת UV קרוב (UV A), קרינה בתדר הרדיו, מערך כבלי החשמל, תחנות השנאה, מיקרוגל, מוקדי שידור של מערך הטלפוניה הסלולרית, ועוד. קטגוריה:פיזיקה
- ko:방사선 ja:放射線 simple:Radiation

תורשה

תורשה היא העברה של חומר תורשתי הקרוי גנים מהורה לצאצאיו בתהליך הרביה. הגנים קובעים את התכונות המשותפות לכל הפרטים בני אותו מין ואת התכונות הייחודיות לכל פרט ופרט באוכלוסיית המין. כל יצור חי נושא מטען גנטי העובר מדור לדור. למטען הגנטי הטמון בכל יצור יש קשר למבנה גופו, ליכולתו הפיזיולוגית ולהתנהגותו, ואלה קשורים קשר הדוק לנוף שהוא חי בו. הראשון שעסק בתורשה כענף במדע היה גרגור מנדל. מנדל החל בניסויים מבוקרים בצמחים ובהם אפונה. מנדל גילה שבהכלאת זן אפונה צהוב עם זן ירוק כל הצאצאים ירוקים ובהכלאה נוספת בין הצאצאים מיעוט יהיה צהוב והשאר ירוק. על פי ממצאים אלו קרא מנדל לתכונה הירוקה באפונים 'תכונה דומיננטית' והיא מסומנת באות G גדולה, ולתכונה הצהובה באפונה קרא מנדל 'תכונה רצסיבית' המסומנת באות g קטנה. על-פי מחקריו יצר מנדל רשימת חוקים הנקראת חוקי מנדל. חוקי מנדל היו השלב הראשון לביסוס מדע התורשה שכיום מהווה חלק נרחב במדע, ונסללה דרכם הדרך בין השאר לשיבוט ולביוטכנולוגיה ענף המדע העוסק בתורשה ובהשפעתה על תכונותיהם של יצורים קרוי גנטיקה.

ראו גם

- רבייה ביולוגית - מונחים קטגוריה:גנטיקה קטגוריה:פסיכולוגיה התפתחותית

P53

p53- חלבון מדכא סרטן המקדם אפופטוזיס או מוות תאי בתגובה לנזקי DNA. החלבון פועל על ידי ויסות פעולתם של גנים רגולטורים השולטים בתהליך האפופטוזיס. באופן נורמלי p53 נמצא בציטופלזמה במצב בילתי פעיל אך העקבות עקה שנגרמת מקרינה מייננת או חומר קרצינוגני מופעל החלבון על ידי החלבון ATM, נכנס החלבון לגרעין התא ושם עושה את פעולתו האנטי סרטנית. ברוב התאים הסרטניים מנוטרלת פעילותו של החלבון P53. קטגוריה:ביולוגיה קטגוריה:ביוכימיה קטגוריה:חלבונים ja:P53遺伝子

גנום

בביולוגיה גנום הוא השם הניתן לרוב כלל המידע התורשתי באורגניזם המקודד בדנ"א. חומר זה כולל גם מידע אשר מקודד לחלבונים וגם מידע שאינו מקודד. המונח גנום הוטבע לראשונה ב1920 על ידי הנס וינקלר, פרופסור לבוטניקה באוניברסיטת המבורג.
הגנומיקה היא תחום של הביולוגיה העוסקת בתכונות של כלל הגנומים, בניגוד מסוים לגנטיקה שעוסקת לרוב בגן בודד או בקבוצה קטנה של גנים.

סוגי גנומים

הגדרה מדויקת יותר של המונח גנום, מתארת אותו ככלל המידע בסט אחד של כרומוזומים המצוי בכל תא האורגניזם. בייצורים דיפלואידים (כמו האדם) בכל תא קיימים שני סטים שלמים של כרומוזומים ויש להתיחס לכל אחד מהם כגנום נפרד. במונח רצף הגנום מתיחסים לרוב לרצף של כלל הכרומוזום האוטוזומליים של האורגניזם בצירוף שני כרומוזומי המין, אם האורגניזם מתרבה ברבייה מינית. המונח הרכב גנטי משמש לעיתים לתיאור כלל המדיע הגנטי המצוי בתא.
פרט למקרים חריגים הנמצאים לרוב בוירוסים, כלל המידע הגנטי של ייצור חי מצוי לרוב בסט הכרומוזומים שלו. יוצאים מכלל זה הם לרוב ייצורים פרזיטים אשר מכילים לעיתים פלסמידים, שגם הם מכילים חומר גנטי שעשוי להיות נורש. יוצא נוסף מן הכלל הוא הכרומוזום המצוי במיטוכונדריה ביצורים איקריוטיים. על אך חשיבותו הרבה הוא לרוב אינו נכלל תחת המונח גנום, כי אם זוכה לכינוי נפרד כגנום מיטוכונדריאלי.

ריצוף גנומים

תהליך הריצוף של גנום הוא תהליך שבו החומר הגנטי מפרט בודד (או תערובת פרטים במקרה החיידקי) ממין מסוים באוכלוסיה מפוענח (מרוצף) באמצעות שיטות של ביולוגיה מולקולרית. בגלל מגבלות טכנולוגיה והגדלים של הגנום (גנום של חיידק פשוט מכיל כ-5 מיליון בסיסים) התהליך מתבסס על פענוח מספר רב של רצפים קצרים בגודל של כמה מאות בסיסים (contigs) ולאחר מכן הרכבה (assembly) של מקטעים אלה לרצפי ם ארוכים המתארים רצפים של כרומוזומים שלמים.
הגנום הראשונה שרוצף היה גנום ויראלי קצרצר של

\phi

-X174 והגנום הראשון של אורגניזם איקריוטי היה גנום שמר האפייה שפורסם ב1996. ב26 ביוני שנת 2000, פורסמה טיוטא מלאה ראשונה של גנום האדם. מיזם גנום האדם פותח במקביל על-ידי שיתוף פעולה של מספר מרכזי ענק ברחבי העולם - הפרוייקט הציבורי וחברת סלרה. עד היום פוענחו כ-300 גנומים שלמים (לא כולל אלפי גנומים ויראליים), מתוכם כעשרים גנומים של ייצורים איקריוטיים ופרוייקטי גנום של רוב האורגניזמים החשובים לאדם נמצאים בשלב פיתוח כזה או אחר.

השוואת גדלי גנומים מייצורים שונים

אורגניזם	גודל גנום (זוגות בסיסים)
וירוס, Phi-X174 פאג'	5387 - הגנום הראשון שרוצף
וירוס, פאג' למדא	$5 \times 10^$
חיידק, E.coli	$4 \times 10^$
צמח, Fritillary assyriaca	$13 \times 10^$ - הגנום הגדול ביותר הידוע היום
פטריה,שמר האפייה	$2 \times 10^$
תולעת, Caenorhabditis elegans	$13 \times 10^$
חרק, זבוב פירות	$2 \times 10^$
יונק, אדם	$2 \times 10^$

כפי שניתן ללמוד מהטבלה גנומים של ייצורים שונים נבדלים בגודלם במספר רב של סדרי גודל. חלק מן ההבדלים הללו נובעים מסיבות ביולוגיות ברורות. הוירוסים, להם הגנומים הקצרצרים ביותר, הם יצורים פרזיטים, הנסמכים על תא האורגניזם המארח על מנת לבצע את רוב הפעילות הביוכימית הדרושה לקיומם. על כן, הרוב המוחלט של הגנים הנחוצים לחיים של כל אורגניזם נעדרים מן הגנומים שלהם. גנום קומפקטי הכרחי לייצורים אלה על-מנת שהם יוכלו לשמור על אפשרות נוחה לחדירה לתוך התאים. גם מינים של בקטריות פרזיטיות מכילים הרבה פעמים גנומים "חלקיים" שגנים רבים המקודדים לחלבונים חיוניים נעדרים מהם.
תאי הייצורים האיקריוטיים גדולים ומורכבים הרבה יותר מאלה של הפרוקריוטיים ולכן דרושה להם כמות גדולה יותר של גנים על מנת לתחזק את התא. כמו כן, גנים בייצורים איקרויטיים מכילים אינטרוניםבתוך רצף הגן, מה שמגדיל בצורה משמעותית את האורך של הכרומוזום. הסיבות הללו מסבירות מדוע הגנום של שמר האפייה, ייצור חד-תאי פשוט יחסית, גדול פי - 5 מגנום של חיידק ממוצע.
בצמחים, שלהם הגנומים הארוכים ביותר הידועים כיום, ידועים אירועים רבים במיוחד של הכפלת גנום (genome duplications) שבהם מספר הכרומוזומים של מין מסוים מכפיל את עצמו כתוצאה מפגם בחלוקה של התא. אירועים אלה גורמים לעלייה חדה בגודל הגנום, אף על פי שזו לא תמיד תורמת לאורגניזם.
מהסיבה הנ"ל לרוב אין ליחס יחס ישר בין גודל הגנום לבין מידת מורכבות האורגניזם. שנים רבות היהנהוג ליחס למספר הגנים את התרומה המשמעותית ביותר ל"שכלול" האורגניזם, אך בשנים האחרונות מתברר שגם התניה זו אינה נכונה, שכן מספר גנים מצומצם יחסית בגנום האנושי (המוערך כיום בכ-25,000) תורם לכמיליון תוצרי חלבון שונים באמצעות תהליך השחבור האלרנטיבי.

הגנום ושונות באוכלוסיה

הגנום של הייצור אינו מייצג לרוב את השונות (פולימורפיזם) המצוי באוכלוסיה. במושג רצף הגנום נהוג להתיחס לרצף של אורגניזם בודד (או תערובת של אורגניזמים במקרים של חיידקים ווירוסים), שלרוב נבחר באופן אקרעי מן האוכלוסיה ועבר ריצוף. למעשה, אחד האתגרים העומדים בפני הביולוגיה היום הוא פיתוח שיטות ל"ריצוף מחדש" (resequencing) של גנומים - ריצוף גנום של פרט ספציפי תוך שימוש בגנום מרוצף של אותו המין. התכנון הוא שתוך מספר שנים ניתן יהיה לבצע ריצוף כזה לאדם במחיר של כמה מאות דולרים.

קישורים חיצוניים

[http://www.ornl.gov/sci/techresources/Human_Genome/home.shtml מידע על פרויקט הגנום האנושי] [http://www.snunit.k12.il/seder/dna פענוח גנום האדם בעברית] קטגוריה:גנטיקה ja:ゲノム ko:게놈

קרצינומה

קרצינומה היא גידול סרטני מוצק (גושי) שמקורו תאי אפיתל המרפדים את האיברים פנימיים. הקרצינומות העיקריות הן סרטן השד, סרטן הריאות, סרטן הרחם, סרטן הערמונית, סרטן העור וסרטן השחלה. קטגוריה:סרטן ja:癌腫

לימפומה

לימפומה (Lymphoma) היא גידול (סרטני) של קשרי לימפה או של מערכת הלימפה בכללותה. המחלה נחלקת לשני סוגים עיקריים:
- לימפומה של הודג'קין.
- לימפומה שאינה מחלת הודג'קין (NHL - Non-Hodgkin's Lymphoma ).

לימפומת הודג'קין

מחלת הודג'קין מאופיינת בדרך-כלל בהגדלה של קשרי לימפה אחדים, מלווה באיבוד משקל, חום והזעה. יש מקרים בהם המחלה מוגבלת לאזור יחיד, כגון הלוע העליון. הטיפול בלימפומה הוא בד"כ באמצעות כימותרפיה, לעתים מוסיפים טיפול קרינתי. יש שנדרשת התערבות כירורגית אשר במהלכה מוצא קשר הלימפה הנגוע מגוף החולה.

לימפומה שאינה הודג'קין - NHL

בעוד לימפומת הודג'קין מופיעה בקשרי הלימפה, לימפומת NHL עלולה להופיע בכל מקום בו נמצאת מערכת הלימפה. ל-NHL סימנים דומים לאלה שבלימפומת הודג'קין. לימפומות NHL הן בד"כ קשות ואגרסיביות יותר, ממוינות לשלוש דרגות אגרסיביות המבטאות את האקוטיות וקצב התפתחות המחלה : מדרגה נמוכה (התפתחות במהלך של שנים), דרך דרגה בינונית, ועד להתפתחות קשה (התפתחות בטווח של חודשים). הלימפוציטים הנגועים מסווגים למחלה של תאי B או תאי T. הטיפול בלימפומה הוא בד"כ באמצעות כימותרפיה; לעתים נעזרים בטיפול קרינתי. גם בלימפומות NHL נדרשת לפעמים התערבות כירורגית להסרת גידולים מגוף החולה.

יעילות הטיפול ושרידה

על-פי רוב שיעור ההצלחה של הטיפולים הכימותרפיים במחלת הודג'קין הינו גבוה, ובקרב צעירים שיעורו עולה לעיתים על 90 אחוזי ריפוי. בלימפומות NHL, שהן לימפומות אגרסיביות וקשות יותר, שיעורי ההצלחה פחות טובים ושיעורם הממוצע עומד על 50 אחוז. במחלות סרטן המדד לשרידה הינו מספר האנשים שנותרו בחיים בחלוף חמש/עשר/חמש עשרה שנים למן הגילוי של המחלה בגופם, כשהמדד הרווח יותר הוא מדד "חמש שנים". שיעור ה"שרידה כעבור חמש שנים" ממחלת לימפומה של הודג'קין הינו גבוה ועומד על מעל 85 אחוז. שיעור ה"שרידה כעבור חמש שנים" ממחלת לימפומה NHL עומד על כ-50 אחוז בלבד.

קישורים חיצוניים

- [http://www.lymphomation.org/statistics.htm Lymphoma Statistics ] סטטיסטיקות הקשורות בלימפומה קטגוריה:סרטן ja:悪性リンパ腫

לוקמיה

הלוקימיה (סרטן הדם) גורמת להיווצרות לא תקינה ומוגברת של תאי דם במח העצם. תחילה התאים מתנהגים בצורה כמעט רגילה, אך עם הזמן הם דוחקים את תאי הדם הלבנים, האדומים וטסיות הדם. הסרטן מתחלק לשני סוגים:
- לוקימיה כרונית - בתחילת המחלה תאי הדם הסרטניים עדיין מבצעים את תפקידם, ולעתים קרובות אין סימפטומים לאנשים הסובלים מהלוקימיה הזו. אך, עם הזמן הסרטן מתגבר והסימפטומים מתחזקים.
- לוקימיה חריפה (אקוטית) - תאי הדם מעוותים מאוד ואינם מסוגלים לבצע את תפקידם. הם מתרבים בקצב גבוה מאוד ולכן המחלה הולכת ומחמירה בקצב מהיר.

גורמי סיכון

עבור רוב החולים סיבת המחלה אינה ידועה, מחקרים הראו שיש גורמים המגבירים את הסיכון לחלות במחלה, כגון חשיפה לרמות גבוהות של קרינה מייננת, חשיפה לכימיקלים קרצינוגנים מסויימים (בנזן, וירוסים מסוימים. בעבר, מחקרים הראו שגם חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים עלולה לעודד את המחלה, אך מחקרים אחרונים הוכיחו שהקשר בין הדברים קלוש, אם בכלל.

תסמינים

- קדחת והזעה מוגברת
- זיהומים תכופים
- עייפות או חולשה
- כאבי ראש
- דימומים מחבלות קלות
- כאבים בפרקים ובעצמות
- בלוטות לימפה נפוחות
- אובדן משקל

דרכי טיפול

- כימותרפיה
- טיפולים ביולוגיים
- רדיותרפיה
- השתלת מח עצם

קישורים חיצוניים

- http://www.leukemia.org
- http://www.leukemia-research.org/
- http://www.cancer.gov/cancerinfo/wyntk/leukemia קטגוריה:סרטן קטגוריה:מחלות של מערכת הדם קטגוריה:מחלות קטגוריה:דם קטגוריה:אימונולוגיה ja:白血病 ko:백혈병

מתילציה

left בכימיה אורגנית, מתילציה (או מיתוּל) היא הוספת קבוצת מתיל (CH₃, אטום פחמן הקשור לשלושה אטומי מימן) לתרכובת כלשהיא. מתילציה מוזכרת לעתים קרובות בהקשרים ביולוגיים; מתילציה בתאיהם של יצורים חיים משמשת רבות לסימון מולקולה, בכדי שתזוהה לאחר מכן על-ידי אנזים מסוים. לעתים משמשת המתילציה למניעת תהליך מסוים, כגון שעתוק: מתילציה של הנוקלאוטיד ציטוזין, למשל, מתפקדת כמעין "גיבנת" על ה-DNA ומונעת את ביטויו. המתילציה עצמה מבוצעת גם היא על-ידי אנזימים; הללו קרויים מתילאזות. אחד המתילאזות החשובים ביותר הוא האנזים מתיל טראנספראז (DNA Methyltransferase, בקיצור: DNMT). מתילציה בחיידקים משמשת כחלק ממערך ההגנה שלהם נגד נגיפים העלולים לתקפם (בקטריופאג'ים). החיידק מסוגל במקרים רבים לגרום להרס הנגיף, זאת באמצעות חיתוך חומצת הגרעין של הנגיף על-ידי אנזימי הגבלה; לפני כן, מבצעים אנזימים אחרים מתילציה על חומצת הגרעין של החיידק עצמו, בכדי להבדילה מזו של הנגיף ובכך למנוע הרס עצמי של החיידק. קטגוריה:כימיה אורגנית קטגוריה:ביוכימיה קטגוריה:גנטיקה

נוירון

נוירון הוא תא ביולוגי יחיד בעל גרעין, ציטופלסמה ומיטוכונדריה, שעטוף בממברנה, ומתמחה בהעברת מידע באמצעות תהליכים אלקטרו-כימיים. בעוד שהפעילות בתוך הנוירון עצמו הינה חשמלית ופועלת במתח שבין אלפיות וולט בודדות ועד עשירית וולט, הפעילות בין נוירון לנוירון היא כימית ומתבצעת באמצעות שחרור מולקולה של מוליך עצבי במרווח שביניהם. מוליך עצבי גודלו של הנוירון מאיות אחדות של מילימטרים. הנוירון נבדל מתאים אחרים שנמצאים בגוף בכמה דברים: הוא אינו מתחלק ומתרבה, וכשהוא נהרס, לא צומח במקומו נוירון אחר.

חלקיו של הנוירון

ניתן לחלק את הנוירון לשלושה חלקים עיקריים:גוף התא, אקסון ודנדריטים.

גוף התא

מכיל את הגרעין שבו המידע הגנטי של התא ואת מערכות התא שמאפשרות תפקוד תקין, הוא קולט מידע חשמלי מהדנדריטים, שיכולים לשנות את הפוטנציאל החשמלי של גוף התא, ממתח המנוחה שלו שעומד על 70 מיליוולט ל100 מיליוולט, ואז לשלוח פרץ של אות חשמלי לעבר האקסון של התא. הגוף גם משמש כמנהלתן של התא, ואחראי על גדילתו. שינוי המתח בדנטריטים נעשה באמצעות מעבר יונים (בעיקר כלור, סידן, נתרן, אשלגן) בתעליות קרומית התא.

אקסון

השם נגזר מהמילה היוונית axis (ציר) ו-cylind (גליל).

מבנה האקסון

האקסון הוא סיב עצב, במוח באורך של סנטימטרים אחדים, ומהווה שלוחה ארוכה ש