:: wikimiki.org ::
| עיר |
עירעיר היא דפוס התיישבות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז גבוה ביחס לצורות התיישבות אחרות.
התהליך הדמוגרפי בו נעשה מעבר של אוכלוסייה לצורת התיישבות עירונית מכונה עיור.
מהי עיר
עיר זו מושג סוציולוגי המעיד על אופי המקום אולם משתנה ממקום למקום. הראשון שהגדיר את המושג היה מקס ובר בספרו "העיר", שניסה להגדיר עיר על-פי מאפיינים מוגדרים. המודל היה העיר האירופאית (נקודת מבט אתנוצנטרית), בעלת אוטונומיה משפטית ופוליטית, ישות עירונית המנהלת עצמה בפני עצמה. העיר גדולה באופן משמעותי מהכפרים שמסביבה ומהווה מרכז תרבותי ודתי לסביבתה.
מודל זה מצומצם ביותר ואינו מכיל ערים אחרות מוסלמיות, מזרח-אסייתיות ואחרות.
הערים המסלמיות שונות היו במרכיביהן ולא ענו לקטגוריות הוובריות, העיר הערבית הייתה התיישבות קבע. בסיס כלכלי לאו דווקא חקלאי (למרות שישנן ערים בהם עוסקים בחקלאות). מסחר פעיל בעיר, אך לאו דווקא. עוסק בשרותים. העיר היא מרכז כלכלי, מתרכז בהן הרבה עושר. וכמובן בעיר מתרכז הכוח הפוליטי, הדתי והתרבותי וכו'. בעיר לא חייב להיות מספר גדול של אנשים ביחס לכפרים, אך האנשים שכן חיים בעיר הם מחליטי ההחלטות והם בעלי ההשפעה. גם מבחינה פיסית העיר אינה שונה מהכפר.
העיר האיסלאמית
הפוליס, העיר הקלאסית, הפכה לעיתים ל-MADINA ואף לכפר. העובדה שהעיר יכולה להפוך לעיתים לכפר מדגישה עד כמה ההבדלים אינם גדולים ואף הפיכים. לעיתים ההבדל הוא דק מאוד. בתקופה הטרום-מודרנית העיר והכפר אינם מנוגדים. הם שני סוגים של התיישבויות קבע, המהווים המשך אחד של השני. אורח החיים של הקהילות בעיר שונה מהכפר.
הערים האסלאמיות היו כאוטיות, לא מאורגנות ולא מסודרות. לא היתה התערבות שלטונית, מותר היה לתושבים לעשות כל העולה על רוחם כל עוד הם אינם מפריעים לשכניהם. מקרי מחלוקת היו נפתרים בבוררות אצל הקאדי המקומי. עניין הכאוטיות קשור לדת, מכיוון שהחוק הדתי הוא חוק המדינה. בערים נוצריות הייתה רשות מוניציפלית בעיר והחוק כן עסק בנושאים כאלה, אך לפי השריעה, החוק המוסלמי - מותר לתושב לעשות כל מה שהוא רוצה מלבד שלא יפריע לאחר.
המעברים התכופים של מקומות מכפר לעיר ובחזרה גרמו לכאוס וחוסר סדר. אין באסלאם חקיקת עזר עירונית אך ישנם כללים ברורים להתנהלות בשטחים הציבורים הפתוחים.
כדוגמת המוחתסב, שמפקח על התנהגות, לבוש, יחסי מסחר תקינים, מפקח על מחירי הסחורות וכל מה שקשרו במרחב הציבורי.
המרחצאות, החמאם הן אחד המוסדות היותר בולטים הן במובן הפיסי והן במובן התרבותי, מקום כינוס ציבורי המשמש לשלוש מטרות: הנאה, רחצה ועסקים.
הגדרת "עיר" לפי חוקי מדינת ישראל
בישראל אחראי שר הפנים על הכרזת רשות מקומית כעיר. בדרך כלל ישובים שגודלם מעל 20,000 תושבים מוכרים כעיר, אולם ישנם יוצאים מהכלל. בנסיבות מיוחדות, יכול שר הפנים להכריז על עיר בישוב שבו רק 5,000 תושבים. העיר הקטנה ביותר בישראל היא אור עקיבא עם מעט יותר מ-15,000 תושבים. לעומתה, ברמת השרון, בעת שהייתה עדיין מועצה מקומית, התגוררו מעל 35,000 תושבים.
בחוק מצויינים קריטריונים נוספים כגון: רמת פיתוח אורבני, יציבות קואליציונית של המועצה, שירותים לתושב ברמה סבירה ומנהל כספי תקין. בכדי להכריז על יישוב כעיר, ממנה שר הפנים ועדת חקירה מיוחדת הבוחנת קריטריונים אלו.
לכל עיר יש ראש עירייה ומועצת עיר הנבחרים בבחירות המקומיות שמקיים משרד הפנים. מספר חברי המועצה נקבע בהתאם למספר התושבים:
- עד 5,000 תושבים - 9 חברים
- בין 5,000 ל-25,000 תושבים - עד 15 חברים
- בין 25,000 ל-100,000 תושבים - עד 21 חברים
- 100,000 תושבים ומעלה - 21 עד 31 חברים.
הגדרת העיר כפי שהוצגה בביתן הישראלי בביינאלה לאדריכלות בונציה בשנת 2000: "עיר היא מקום מחיה של בני אדם המאפשר להם בו זמנית לקיים מערכות יחסים עם אחרים ברמה מגוונת של אינטימיות תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת." ("אנונימיות אינטימית")
ראו גם
- רשימת ערים
- רשימת ערים בישראל
- ערי מיליונים
Category:גאוגרפיה עירונית
-
ja:都市
ja:市
nb:By
simple:city
בן אדם
אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens), תת-מין במין אדם נבון.
בן אדם (בן-אנוש) הוא יונק שהתפשט על פני כל היבשות למעט אנטארקטיקה. שרידים מן העבר מגלים לנו כי האדם קיים מיליוני שנים.
לאדם מאפיינים רבים המייחדים אותו מעולם החי, וישנן הגדרות שונות ורבות למאפיין העיקרי בו מובחן האדם משאר היצורים החיים המוכרים. כל ההגדרות לאדם מתייחסות למונח האנושיות כמבטא את ייחודו של האדם.
מוצא האדם
מוצאם של בני האדם המודרניים על פי תיאורית האבולוציה, מן ההומינידים שהחלו להתפתח לפני כ- 50 מיליון שנה. קופי האדם הראשונים התפתחו לפני כ30 מיליון שנים באפריקה שבאותה תקופה הייתה נפרדת מאירופה ואסיה. לפני 20 מיליון שנים חלו תהפוכות אקלימיות שהביאו להופעתן של הסוואנות הפתוחות. בערך באותה תקופה התפתח קוף האדם (פרוקונסול) שהיה החוליה החסרה בין שאר קופי האדם והאדם המודרני.
לפני 7 מיליון שנים חלה ירידה בטמפרטורות ברחבי הכדור הארץ – כתוצאה מכך יערות עד התכווצו, הסוואנות התרחבו והשתנו ופרימטים מסוימים באירופה ואסיה נכחדו. בשל כך חלה אבולוציה נמרצת של חיות הסוואנות הפתוחות.
יצור בשם אוסטרלופיתקוס, שהתפתח מיצורים דמויי קופים בשם סיבפיטצינים שנאלצו לשהות רוב זמנם על הקרקע ועל כן הסתגלו במידה מסויימת להליכה על שתיים - הוא הפרימט הקדום ביותר שניתן לשייכו בוודאות למשפחת האדם. הומיניד זה שחי באפריקה לפני כ4.5 מיליון שנה, היה דו רגלי, כלומר, מסוגל ללכת ולרוץ על שתי רגליים והיה מצוייד היטב לליקוט סוגי המזון השונים בסוואנה. אחד הגזעים הקדומים של האוסטרלופיתקוס, שכונה אוסטרלופיתקוס אפרנזיס (נפח מוח – כ500 סמ"ק) ~ הצמיח את שושלת ההומו שאליה שייך האדם המודרני.
הומינידים מסוג הומו היו אוכלי בשר וידעו להכין ולהשתמש כלים. הומו הביליס (נפח מוח – כ- 700 סמ"ק) שהתפתח לפני כ- 2.5 מיליון שנה, ידע ליצור כלי אבן ששימשו לפשיטת עורות בע"ח, חיתוך בשר וריסוק עצמות. הוא גם פיתח ניצנים ראשונים של תרבות ואורח חיים חברתי. השימוש בכלים ויכולת הניתוח והתכנון הדרושה לשם ציד והשגת בשר נבלות, כמו גם מחייה בחברה מלוכדת ומפותחת – הגבירו את הצורך בהגדלת נפח המוח.
ההומו ארקטוס (נפח מוח – כ900 סמ"ק) שהתפתח לפני כ1.5 מיליון שנה, היה בעל חזות כמעט מודרנית, נפח מוח דומה לשלנו ומערכת שיניים זהה לשלנו. יצר כלים משוכללים לציד, ביתור בשר, עיבוד מזון, גירוד עורות ולהגנה. זהו ההומיניד הראשון שהתפשט אל מחוץ לאפריקה למזרח אסיה, סין ואירופה. ארקטוס היה גם הראשון שביית את האש והשתמש בה לצורכי חימום, הגנה ותזונה. הייתה לו יכולת תקשורתית גבוהה, ותרבות ציידים ארגונית ומתקדמת.
במהלך השנים, התפתחו שלושה מין עיקריים מן ההומו ארקטוס:
הומו ספיינס ארכאי (נפח מוח – כ1,200 סמ"ק), התפתח באפריקה לפני כ500,000 שנה. הומו ספיינס ניאנדרתאלי (נפח המוח – כ1,250 סמ"ק), התפתח באירופה לפני כ230,000 שנה. הומו פלורסינסיס (נפח מוח - כ350 סמ"ק), התפתח באסיה לפני כ100,000 שנה. תרבות מפותחת, מורכבת וסתגלנית, טכנולוגיה מתוחכמת, חשיבה מופשטת, שימוש בשפה דומה לשלנו, חמלה וקשרי אנוש, התנהגות פולחנית וטקסים – אלה היו נקודות ההיכר הבולטות שלהם, שנוי במחלוקת לגבי ההומו פלורסינסיס.
לפני כ150,000 אלף שנה התפתח מין "משודרג" מתוך אוכלוסייה אחת או יותר של ההומו ספיינס הארכאי. ההומו ספיינס (בעל נפח מוח של כ1,350 סמ"ק), האדם המודרני – או הקרו מניון הגיח לעולם. האדם המודרני שיפר את טכניקת הציד של קודמיו, פיתח את הדיג, יצר בתי מחסה משופרים, שיפר את השליטה באש, קידם אמצעי רפואה וגם קבורה. בזכות תכונותיו והישגיו השונים, האדם המודרני השאיר חותמו בכל מקום בו דרכה רגלו – כתוצאה מכך ההומינידים האחרים שלא יכלו להתחרות מולו – נדחקו לשוליים בעקבות ה"קולוניאליזם" האנושי ותנאי הסביבה הקשים ולבסוף נכחדו.
תכונות אנושיות
- לאדם יכולת למידה מפותחת של החוקיות על פיה פועל העולם. חלק ניכר מן הלמידה, ההופך אותה לשונה מהלמידה הנפוצה בעולם החי, היא רכישת מידע תיאורטי רב, הזכור בתבניות זיכרון כלליות וניתן להשלכה על מגוון רחב של מצבים. המידע האנושי מסוגל להתייחס לעצמו כאל אובייקט ולא רק למצבים במציאות, על ידי תהליך הפשטה, תפיסת אובייקטים מופשטים. לדוגמה: אדם מסוגל להתייחס למונחים תאורטיים כלליים כמו חופש, כסף, לוגיקה וצדק, שהם בזכות עצמם אגורים כמידע תיאורטי, להשוותם זה לזה ולהתייחס אליהם כאל אובייקטים, למידע.
- לאדם יכולת חברתית מפותחת. האדם מסוגל ליצור שימוש מוסכם בסמלים, המאפשרים לו לקיים מערכת תקשורת חברתית מורכבת ביותר, החורגת ממטרותיה האופרטיביות. השימוש בסמלים יוצר לאדם תרבות, על בסיסה הוא מקיים את חשיבתו, בתהליך הנקרא חינוך.
- התרבות והיכולת להתייחס לתבניות מידע כאל אובייקטים בעולם, מייצרות את היכולת האנושית לקיים עולם רוחני. העולם הרוחני מכיל התייחסות לעולם המורכב מיסודות שאינם פיזיים, כמו, השכלה, אמונה, חוק ונורמה, זהות וכו'. חקר העולם הרוחני של האדם נקרא פסיכולוגיה.
- לאדם יכולת שימוש בשפה מילולית על מנת לתקשר עם בני אדם אחרים, כלומר, יכולת שימוש בסימנים שונים (שהעיקריים בהם קוליים, כתובים וסימני תנועות) קבועים ומוסכמים חברתית, אותם אפשר לצרף לתחביר בעל משמעות. לשפה המילולית מצטרפים סימנים שונים המרחיבים אותה (תמרורי דרכים, סימנים תעשייתים וכדומה).
- בזכות התרבות והשפה, לאדם יכולת עיצוב סובייקטיבית של אמונה בעולם ערכים, הקובע את מטרותיו, שאיפותיו, והגורמים במציאות להם הוא מייחס חשיבות, ברמתם הרוחנית. כחלק בלתי נפרד מקיומם של ערכים, מסוגל האדם למצוא את ביטויים של הערכים בו הוא מאמין בחייו החומריים. הגדרת עולם ערכי רוחני מהווה חלק ממונח האמת, כלומר- מבחינת האדם ערכיו הם יסודות מכוננים של הקיום.
- לאדם יכולת רגשית גבוהה, כלומר- יכולת לחוות את המציאות על ידי רגשות (אהבה, עצב וכו'), באופן לא תכליתי-רציונלי, אף כי לרוב שימוש ברגשות הנו, אובייקטיבית, תכליתי ורציונלי באופן עקיף, וזאת בניגוד לתחושות (כאב פיזי, רעב וכו'), שהנן תכליתיות ורציונליות. רגשות הנם סובייקטיביים, ואינם ניתנים לכימות, אך משמשים כאובייקטים במציאות האנושית.
- לאדם יכולת חברתית לשלב הסמלה ורגש באופן מסויים היוצר אובייקט התייחסות שאינו כלי אלא יישות עצמאית, המבטאת על ידי הסמלה חלק מעולם הרגש של בני האדם המעורבים בה. אובייקט שכזה נקרא יצירת אמנות.
- לאדם יכולת לארגן מידע אובייקטיבי באופן חברתי- כלומר, יכולת של החברה האנושית לנסח חוקים מוחלטים בהם מסביר האדם את חוויותיו, וחוזה את התנהלותן. חוקים אלו מהווים גם הם חלק ממונח האמת (כלומר- גם הם יסודות מכוננים של הקיום), חלק המתקרא מדע ובהגדרתו הרחבה, הכוללת מטהפיזיקה.
- לאדם יכולת חברתית לנסח חלק מהמידע האובייקטיבי על ידי תפיסת תכונות רוחניות בטבע באופן שאינו נתפס ישירות על ידי החושים (כגון, שדים, אלים, גורמי טבע בעלי תכונות אנושיות וכו'). תפיסה זו, השייכת לתחום המטהפיזיקה, יוצרת בשילוב עם עולם ערכים תואם את הדת.
- לאדם יכולת לייצר כלים, כלומר: לעבד את הטבע בצורה היוצרת עצמים מלאכותיים, שאינם תוצרי תהליכם גיאולוגיים שונים או חלקי גוף המשמשים את בעל הגוף. עצמים אלו מפתחים את היכולות הגופניות הטבעיות של האדם, ומתווכים בינו ובין השגת מטרותיו (לדוגמה: כלי חקלאות מתווכים בין הצמחים הנאכלים לבין האדם הניזון מהם) כלים אלו יכולים להיות חפצים (את, מכונית, חרב וכו') או אירגון מחדש של גורמים טבעיים (בניין, שדה וכו'). ייצורם ושימושם של כלים מתקרא טכנולוגיה.
- לאדם יכולת לנסח באופן חברתי חלק מן האמת כך שיוכל לעשות בה שימוש אופרטיבי. הניסוח, השימור, והשימוש במידע אובייקטיבי על ידי החברה על מנת לשפר את התועלת אותה מפיק האדם מן הכלים, נקראים מדע ישומי והנדסה.
התנהגות
התנהגות האדם מושפעת מגורמים תורשתיים, ומגורמים סביבתיים וחברתיים. ניתן לבחון את האדם כאורגניזם ביולוגי המורכב ממבנים מורכבים של רכיבים כימיים המאפשרים לו בין השאר לחשוב, להרגיש ועוד. כל זאת באמצעות שילובן של תגובות אלקטרו-כימיות. האדם התפתח עם הזמן בתהליך האבולוציה, בין השאר, על מנת להתגבר על מכשולים סביבתיים וחברתיים.
ניתן לבחון את האדם גם מבחינה פסיכולוגית. מרגע היוולדנו, אנו למדים מהאנשים סביבנו, ומן הסביבה הדוממת עצמה; האינטראקציה שלנו עם הסביבה בה אנו חיים, מפתחת לבסוף את האישיות המגובשת שלנו. תכונותינו הקוגניטיביות, החיצוניות והאישיות והסביבה בה גדלנו, תגבש לבסוף את הזהות העצמית שלנו.
כשאנו מתעסקים באינטראקציה חברתית, מבטאים את רגשותינו, מהרהרים במחשבות ומציגים גינונים וסגנון ייחודי, אנו למדים לשפר ולייעל את ההתנהגויות הללו. בנוסף לכך, כשאנו מתנסים בהתנהגויות הללו, אנו מעדיפים תבניות ורמות שונות של אינטראקציה חברתית, רגשות, מחשבות, גינונים ומזג אישי. העדפת תבנית אישיות מסוימת, מושפעת מצפייה, חיקוי, חיזוק חיובי ושלילי, והכללה. כשאנו מפתחים את האישיות, ולבסוף את הזהות העצמית שלנו – ההערכה העצמית והתפיסה העצמית שלנו, מתגבשים לבסוף.
תחומי מחקר רבים המתמקדים באדם, ביניהם: אנתרופולוגיה - אתנולוגיה
ראו גם
- ילד
- איש
- אישה
- גוף האדם
- איברים בגוף האדם
- פסיכולוגיה התפתחותית
קישורים חיצוניים
-
קטגוריה:הומינידים
-
ja:人間 ko:인간
דמוגרפיהדמוגרפיה (מלשון דמוס = עם ; גרפיה = רישום) הינו חלק ממדעי החברה ומהגאוגרפיה, העוסק בתיעוד האוכלוסיה, בהרכבה, ובתמורות החלות בה עם הזמן.
ראו גם
- דמוגרפיה - מונחים
קישורים חיצוניים
- ד"ר אברהם בן עזרא, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/demo.html על דמוגרפיה ומתמטיקה]
- [http://www.demographyproblem.com/ הבעיה הדמוגרפית בארץ ישראל]
- [http://news.walla.co.il/?w=/2908/709872 כמה פלסטינים יש בכלל?], על ההשפעה של הדמוגרפיה על המדיניות
- [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=585345&contrassID=1&subContrassID=1&sbSubContrassID=0 האומדנים השונים אודות הדמוגרפיה בארץ ישראל]
קטגוריה:גאוגרפיה
קטגוריה:מדעי החברה
-
סוציולוגיה
סוציולוגיה היא תחום המחקר העוסק בחברה ובהתנהגות החברתית של האדם.
היסטוריה של הסוציולוגיה
מאז שחר האנושות, האדם תהה על מאפייניה של החברה. כבר ביוון העתיקה, הפילוסוף סוקרטס תהה על אופיה של החברה האנושית וניסח מספר אבחנות לגביה.
שורשיה של הסוציולוגיה נטועים בעידן האורות. פילוסופים רבים - ביניהם תומס הובס, ג'ון לוק וז'אן-ז'אק רוסו - החלו לעסוק במבנה החברה, בסיבות צמיחתה ובאפשרות קיומה של חברה אחרת.
בעקבות המהפכה המדעית, הרעיון של מדע העוסק בחברה, כדיסציפלינה נפרדת מהפילוסופיה, היה נפוץ המאה ה-19. אך הראשון שיישם רעיון זה בצורה מקיפה היה אוגוסט קונט, והוא אף טבע את השם סוציולוגיה. במקביל פעל באירופה קרל מרקס, שלא הגדיר עצמו כסוציולוג אך אבחנותיו לגבי החברה האנושית השפיעו על רבים מהסוציולוגים שבאו בעקבותיו.
ההתפתחות המשמעותית של הסוציולוגיה הייתה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בעקבות פעולתם של שני סוציולוגים שחותמם נראה בסוציולוגיה עד ימינו - אמיל דורקהיים בצרפת ומקס וובר בגרמניה, שאף הקים, בעשור הראשון של המאה ה-20, את המכון הראשון למחקר סוציולוגי.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה לארה"ב, בזכות הסוציולוג טלקוט פארסונס, שתירגם את כתביהם של וובר ושל דורקהיים לאנגלית, ואימץ חלק ניכר מהשקפותיהם תוך יצירת גישה סוציולוגית חדשה - הפונקציונליזם. גישה זו השתלטה תוך מספר שנים על העולם הסוציולוגי האמריקאי, ובמידה רבה גם על זה העולמי, והייתה מקובלת במשך עשרות שנים - יש הטוענים שאחת הסיבות היא היותה תאוריה ממסדית, התומכת בדרך-כלל בצעדי השלטון והקבוצות החברתיות החזקות.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלה להתעורר התנגדות להגמוניה הפונקציונליסטית, במידה רבה עקב התסיסה שחלה באותן השנים בארצות הברית, תסיסה שהתאוריה הפונקציונליסטית התקשתה להסביר. גישות חליפיות החלו להופיע - תחילה גישות של הבניה חברתית, ולאחר מכן גישות קונפליקט, ובעיקר נאו וובריאניזם - גישה השואבת ממשנתו של וובר בעיקר את הצדדים המדגישים את הקונפליקט, ומשלבת אותם עם אלמנטים מרקסיסטיים, ונאו-מרקסיסטיים.
שנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים ראו התפתחות נוספת בסוציולוגיה - הופעתו של הזרם הפוסט-מודרניסטי. זרם זה שבר את האבחנות שהיו קיימות בעבר, בין גישות קונפליקט לגישות הסכמיות, בין סוציולוגיה ממסדית לביקורתית וכדומה, וכיום קיימת אבחנה עיקרית אחת - האבחנה בין גישות מודרניסטיות לגישות פוסט מודרניסטיות.
עקרונות מכוננים
למחקר הסוציולוגי מספר עקרונות מכוננים:
- הסוציולוגיה שואפת לחקור את ההתנהגות האנושית דרך בחינת ההקשר החברתי בו הם נמצאים (בניגוד לפסיכולוגיה הטהורה השואפת להבין את הקיום האנושי כשהוא עומד בזכות עצמו) - הקשר חברתי שכזה עשוי להיות משפחה, לאום, חוק וכדומה. או על דרך הניגוד, אם הפסיכולוגיה עוסקת באינדיבידואל, אזי הסוציולוגיה חוקרת את המערכת החברתית בה הפרט פועל.
- אוניברסליות: בניגוד לחוויה החברתית היומיומית (שגם בה שואף האדם להבין את קיומו דרך ההקשר החברתי), הסוציולוגיה חותרת להבנת החוקיות הטהורה הנחבאת מאחורי ההתנהגות האנושית, וזאת על-ידי ניסוח של חוקים כללים ומוחלטים. חרף תכונה זו, מושאי המחקר של הסוציולוגיה עשויים להיות פרטניים ביותר (משפחה מסויימת, קבוצת עבודה קטנה וכו') עד כלליים ביותר ("החברה המודרנית", "מדינת ישראל" וכו')
:לדוגמה: מהתנסות יומיומית עשוי אדם מסוים לקבוע כי הוא נקשר ומתיידד עם בני אדם בעלי מוצא קרוב לשלו ונמנע מקשר עם בני אדם הרחוקים ממנו במוצאם. נקודת המבט הסוציולוגית תשאף לנסח נטייה זו בחוקים כלליים של חלוקת החברה לתת-קבוצות על בסיס קשרים בין-אישיים.
- העמקה: המחקר הסוציולוגי שואף לחקור תכונות חברתיות שאינן מובעות לעיתים רבות בתקשורת הרגילה. מכיוון שלכל פעילות חברתית קיימים רבדים רבים, מהם מכוונים ומהם לא-מכוונים, הסוציולוגיה חושפת לפעמים גורמים בלתי צפויים המרכיבים את ההתנסות האנושית.
:לדוגמה: התקשורת הרגילה עשוייה לתאר את תפקידו של רופא כאחראי על ריפוי חולים. המחקר הסוציולוגי אינו מסתפק בקביעה כללית זו ומברר את מכלול התנהגויותיו של הרופא בתהליך הריפוי, כולל דפוסי ההתנהגות שאינם קשורים ישירות לריפוי עצמו. תוך תהליך בדיקה זה עשויות להתקבל תוצאות לא צפויות או לא מתוכננות, כגון קשר בין חיי המשפחה של הרופא לטיפול בחולים.
- רלוונטיות: ברוב המקרים עוסקת הסוציולוגיה בתחומים המוגדרים על-ידי ההתרחשות הנוכחית בחברה האנושית והנושאים המעסיקים אותה (לדוגמה: חקר הגזענות נעשה לרוב בחברות בהם קיימת הפרדת גזעים המהווה מקור להתרחשות חברתית, ועקב התרחשות זו)
בזכות העיסוק של הסוציולוגיה בחברה האנושית, עצם קיום המחקר זה תלוי ושזור במתרחש בחברה האנושית, התרחשות המהווה גם את מושא המחקר. ייחוד זה של הסוציולוגיה הופך תחום זה למעורב יחסית לתחומי מחקר אחרים בחברה. מצב זה יוצר מתח בין נטיית הסוציולוגיה להיות בלתי תלויה בחברה אותה היא חוקרת, לבין הנטייה לקבל את כלליה היסודיים של חברה זו ולהיות כפופים להם.
לדוגמה, בתחום חקר הכלכלה החופשית קיים המתח בין חקירה והטלת ספק בעצם עקרונות הסחר החופשי שבבסיס השיטה, לבין חקר השיטה מתוך הנחת מחקר כי עקרונות אלו קיימים באופן טבעי.
תכונות החברה בראי הסוציולוגיה
התכונה הראשונית אותה מניחה הסוציולוגיה בחקר החברה היא קיום חוויה חברתית שלמה, הניתנת לתאור מכליל. חוויה חברתית זו מהווה אסופה של מאורעות וגורמים המקשרים בין בני אדם ומרכיבים את תודעתם, אסופה אותה ניתן לבטא כתהליך חברתי אחד, ממנו נגזרים דפוסי התנהגות שונים המאפיינים את ההתנהגות האנושית.
לדוגמה: ניתן להתייחס בנפרד לכל מקרה בו אדם משתמש בתבניות קוליות על מנת לשנות את התנהגותו של אדם אחר, אך הסוציולוגיה מתייחסת לתהליך השימוש בשפה כאל תהליך שלם המבטא מקרים פרטניים רבים, תהליך המאפיין חברה אנושית מסויימת.
תכונה נוספת היא היותה של החוויה החברתית מורכבת, עשירה ומגוונת, כלומר - לכל חברה אנושית מרכיבים, תהליכים, כוחות ומתחים רבים המתרחשים בה בו-זמנית ולאורך תקופה, המתייחסים זה לזה במגוון צורות (השלמה, ניגוד, הקבלה וכו'). כמו כן, תהליכים אלו מצויים ברבדים שונים של החברה (לדוגמה: התנהלות רגשית עשויה להיות רקע להתנהלות כלכלית).
עוד תכונה חשובה בחקר החברה היא השינוי המתמיד המתרחש בתוכה. בכל חברה קיימת דינאמיות, המאפשרת לה להשתנות ולהתפתח הן כתגובה לשינויים חיצוניים והן מתוך ההתרחשות הפנימית הנובעת מהיותה חברה מורכבת. במקרים רבים עוסקת הסוציולוגיה בגורמי שינויים אלו, גורמים העשויים להיות נסתרים בלא מחקר סוציולוגי (כגון הקשר בין מצב מדיני מלחמתי לאווירה השוררת בין דיירי רחוב ממוצע).
כל מחקר סוציולוגי נע על מתח בין שתי תכונות מקבילות של הקיום החברתי: קיום גורמים מלכדים ומשמרים בחברה, המכונים קונצנזוס, וקיום גורמים המחלקים את החברה למרכיביה ויוצרים ניגוד בתוכה, המכונים קונפליקט. אף על פי שתכונות אלו אינן סותרות במהותן, הן מאפשרות בחינת החברה משתי זוויות שונות (בפועל, כל מחקר סוציולוגי מכיל מידות שונות של שתי הזוויות):
- מזווית הקונצנזוס ניתן לבסס הנחת מחקר כי החברה הינה שמרנית מטבעה וכל שינוי בה יהיה איטי, מקיף, יסודי ועמוק. זווית זו נוטה להיות הזווית הרווחת במחקר הסוציולוגי ומבחינה היסטורית נהוג לציין את אמיל דורקהיים כסוציולוג מרכזי הנשען על הסתכלות זו.
- מזווית הקונפליקט ניתן לבסס הנחת מחקר לפיה החברה מקוטבת מטבעה ובנויה על התנגשות מתמידה של גורמים בתוכה. על פי גישה זו השינוי הינו המצב הטבעי של החברה והוא עשוי להיות מושג במהלכים ארעיים, חלקיים ומהירים (כדוגמת הפיכה בממשל של מדינה), בעוד השימור החברתי הוא תוצר של יתרון יחסי של כוח מרכזי בחברה, השואף לקבע את המצב הקיים באמצעות דיכוי נמשך של כוחות הנגד. זווית זו מיוחסת לרוב לסוציולוג מקס וובר או לגישת המרקסיזם, כגישה מרכזית הנשענת על הסתכלות זו.
מתח אחר המתקיים בניתוח בסוציולוגי הוא המתח בין דגש על מבנה החברה (ארגונים, מעמדות, כלכלה, תרבות וכו'), לבין דגש על התהליך - הפירוש הסובייקטיבי אשר מעניק הפרט לחברה שסביבו ולמעשיו - גישה המכונה אינטראקציוניזם סימבולי. כמובן שהפרדה זו הינה מלאכותית ועוסקת רק בדגש, שכן שני היסודות, מבנה ותהליך אינם ניתנים להפרדה במציאות.
לדוגמה: חקר הכלכלה עשוי להסביר את ייצור וחלוקת המוצרים בחברה (כלומר - המבנה הכלכלי שלה), או את ההשלכה של מבנה זה על תפיסת האדם את עצמו, חבריו ועולם הטבע (כלומר - התהליך המתרחש)
נושאים הקשורים לסוציולוגיה
תחום נרחב בסוציולוגיה הוא חקר מערכות ארגוניות, הכולל בתוכו את חקר הביורוקרטיה, משאבי אנוש ועוד.
תחום אחר הוא חקר הזהות החברתית והשפעתה על התנהגות האדם, תחום הכולל את חקר הלאום, הציבור, ההמון ועוד.
: תרבות - גזענות - העצמה - פמיניזם - סוציאליזציה - יורופוביה - מוסדות - פסיכולוגיה חברתית - ריבוד - פיקוח חברתי וסטייה
: - רשימה של סוציולוגים
:סוציולוגיה - מונחים
:גישות קונפליקט
:פסיכולוגיה חברתית - מונחים
לקריאה נוספת
- פיטר ל. ברגר, הזמנה לפגישה עם הסוציולוגיה, עם עובד, 1970.
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:מדעי החברה
ja:社会学
ko:사회학
ms:Sosiologi
nb:Sosiologi
simple:Sociology
th:สังคมวิทยา
מקס ובר
מקס ובר (21 באפריל 1864 - 14 ביוני 1920) (Max Weber), סוציולוג ופילוסוף גרמני, ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית, ממנסחי חוקת ויימאר, שעסק בעיקר בתחום הממשל, מתנועת הרציונליזם.
ובר שאף להסביר את ההתפתחויות המטריאליות-כלכליות המתרחשות בעולם ע"י השינויים בתרבות ובתפיסה האנושיות.
ביוגרפיה
ובר נולד בארפורט שבגרמניה ב21 באפריל 1864. היה הבכור משבעת ילדיהם של מקס ובלנה ובר. אחיו הצעיר היה אלפרד ובר.
בשנת 1882 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת היידלברג, ובשנת 1889 הגיש את הדוקטורט שלו, שעסק בהיסטוריה של ארגונים עסקיים בימי הביניים. בשנת 1893 התחתן ובשנת 1894 התמנה לפרופסור באוניברסיטת פרייבורג ושנתיים אחר-כך עבר לאוניברסיטת היידלברג.
בשנת 1897 נאלץ להפחית ואחר כך להפסיק לחלוטין את פעילותו האקדמית, כתוצאה ממחלה שכנראה נבעה ממשבר נפשי בעקבות מות אביו. ממשבר זה לא התאושש עד שנת 1901, אז שב לפעילות אקדמית, אך לא חזר ללמד, דבר שהתאפשר לו בעקבות ירושה שקיבל.
במלחמת העולם הראשונה שירת בתפקיד מינהלי בבית חולים בהיידלברג, ולאחריה, בשנת 1918, מונה כיועץ לוועדת שביתת הנשק הגרמנית, שמונתה במסגרת חוזה ורסאי, ולוועדה לניסוח חוקת ויימאר.
בשנה זו אף שב ללמד, תחילה באוניברסיטת וינה ולאחר מכן במינכן, שם הקים את המכון הגרמני הראשון לסוציולוגיה.
נפטר מדלקת ראות ב-14 ביוני 1920.
תרומות אקדמיות
האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם
בשנת 1905 לערך פירסם ובר את חיבורו המפורסם "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", העוסק בשיטה הקפיטליסטית. בספר זה מתאר ובר את הקפיטליזם כגישה חברתית שלמה, ולא רק במובנה הכלכלי, מנסה למצוא את רוח הקפיטליזם, ולחקור את התפתחותה.
לפי ובר, הקפיטליזם שונה מצורות אחרות של עשיית רווח בשיטתיות שלו ובהשקעה חוזרת של ההון במגמת צמיחה מתמדת, והוא מנסה להסביר הבדל זה דרך חקירת הרפורמציה.
ובר התמקד בחקירתו בתהליך הרפורמציה, שיצר את הנצרות הפרוטסטנטית. הוא טען כי החידוש העיקרי שבתפיסה הפרוטסטנטית נובע מוויתור על הקשר הישיר בין האדם לאל הקיים בתפיסה הנצרות הקתולית. במקום תפישה זו העמידה הרפורמציה, לפי ובר, את התפיסה הטרנסצנדנטלית של האל, לפיה נחתך הגשר בין הארצי לאלוהי, לא ניתן ליצור קשר עם האל או להבין את רצונו. בכך מתוארת הגישה הפרוטסטנטית (ובמיוחד בגרסתה הקלוויניסטית) כפסימית או כעשויה להוביל לפסימיות, שכן אין בה ערך לווידוי, לכפרה ולמחילה הקיימות בנצרות הקתולית. גורלו של אדם נגזר מראש, בלא יכולת השפעה עליו, ונכפה עליו פאטליזם.
ובר מציב את הפתרון הפרוטסטנטי לבעיית הקיום האנושי בכך שגם בלא יכולת השפעה על הגורל, יכול האדם למצוא אישור לכך שהוא נבחר ע"י האל. אישור זה, הסימן לבחירתו של האדם, הוא הצלחתו בחיים. לפי עיקרון זה על האדם להתאמץ ללא הרף על מנת לשפר את הישגיו (כדי להוכיח את הבחירה בו), ובזרמים קיצוניים של הנצרות הפרוטסטנטית אף נוצרה גישה בה כל זמן שלא מנוצל לקידום הצלחתו של האדם הוא זמן מבוטל. צורת חשיבה זו מכנה ובר האתיקה הפרוטסטנטית.
ובר מתאר את האתיקה הפרוטסטנטית כתובעת קיום של צבירה, חסכון, קמצנות ועבודה מאומצת, כמטרות הקיום ולא ככלים להשגת דבר מה אחר. ובר משווה גישה זו לגישה הקפיטליסטית הבסיסית, בה בבסיס ניהול ההון (שהוא יסוד הכלכלה הקפיטליסטית) עומד רווח. לטענתו בקפיטליזם, צבירה שיטתית של הון, הוא חלק מתהליך זה לשם עצמו ולא על מנת לממשו בקנייה (הספר נפתח בנתונים המעידים כי הפרוטסטנטים עשירים יותר מהקתולים).
תיאור זה מדגיש אלמנט חשוב בתפיסה התיאורטית של ובר - חשיבותם של גורמים תרבותיים ואידיאולוגיים בניתוח תופעות חברתיות, וזאת בניגוד ברור לקרל מארכס, השם את הדגש על גורמים חומריים.
הרציונליזם על-פי ובר
ובר הבחין בין שלושה סוגי פעולות חברתיות:
- פעולות אמוציונליות, הנובעות מספונטניות ואימפולסיביות ומושפעת רבות מכריזמה.
- פעולות מסורתיות, הנובעות מהרגלים, יסודות נלמדים ומ'טבע שני'.
- פעולות רציונליות, פעולות מודעות המכוונות אפריורית (באופן שאינו נובע מההתנסות) להשגת מטרות שונות.
בחקירתו מעלה ובר כי האתיקה הפרוטסטנטית הסירה את אשליית 'הקסם' שהייתה בימי הביניים, והעמידה במקומה את הרציונליזם - גישה שיטתית למציאת מטרות ופתרונן באופן האופטימלי. גישה זו דחקה את מקום האמוציונליות והמסורת, ויצרה את המבנים החברתיים המתאימים לחתירה התכליתית להגשמת המטרות האישיות של כל אדם.
לרציונליזם ביטויים רבים. ביטוייה העיקריים הם:
- השיטה הקפיטליסטית
- המדינה הביורוקרטית
- המשפט הפורמאלי-רציונלי
ובר, כהמשך לחקירותיו, מעביר ביקורת על הרציונליזם, וטוען כי חלק מן האנושיות אבד. לטענתו, התקופה המודרנית הרציונליסטית הפכה את האמצעים למטרות, ובכך נושלה ממטרותיה ומערכיה המהותיים והלא אינסטרומנטליים. גישה זו הוא מסכם במשפט שטבע: אנו חיים בתוך כלוב הברזל של הרציונליות
הביורוקרטיה על-פי ובר
ביטוי בולט במיוחד לצמיחת הרציונליזם מוצא ובר בהתפתחות הביורוקרטיה והמדינה הביורוקרטית.
מושג חשוב במחקריו של ובר הוא הסמכות: שינוי התנהגותו של אדם בהתאם לרצונותיו של אדם אחר בלא הפעלה ישירה של כוח. בהתאם לחלוקה הקודמת (לפעולות אמוציונליות, מסורתיות ורציונליות), מחלק ובר את הסמכויות ע"פ הבסיס עליהן הן נשענות. ובר טוען כי סמכות על בסיס אמוציונלי (שעיקרה דמות מנהיג כריזמטי) היא ארעית, וכי עשוי להתקיים תהליך רוטיניזציה של הכריזמה – מיסוד של הסמכות האמוציונלית לבסיס קבוע. בסיס זה יכול להיות מסורת (בדומה לסמכותה של אצולה), או סמכות חוקית-רציונלית.
על-פי ובר, הסוג האחרון של סמכות, המכונה ביורוקרטיה הוא המקובל ביותר בעולם המודרני, שכן הוא נבחר כחוק באירגונים ומשטרים שונים, ומכיוון שהוא משרת מטרות מוסכמות באופן יעיל. בהתאם לכך העמיד את הסמכות הרציונלית כעליונה עבור ניהול החברה, ועל סמך קביעה זו פיתח את המודל הטהור של הביורוקרטיה: ניסוח אוניברסלי להתנהגות רציונלית יעילה בחברה. כדוגמה למודל זה מתייחס ובר לביורוקרטיה הפרוסית.
לטענתו, עליונות זו של הביורוקרטיה נובעת משני גורמים: הפרדה בין אינטרס האירגון לבין האינטרס האישי של עובדיו, ושימוש בשיטות עבודה אפקטיביות להשגת מטרות ברורות, המייצגות את כוונתה הרציונלית המודעת של החברה. מסיבות אלו יתרחב תהליך הביורוקרטיזציה עד שיקיף את כל תחומי הכלכלה.
לביורוקרטיה הטהורה מספר מאפיינים עיקריים המגדירים אותה, אותם ניסח ובר לראשונה במודל המכונה המודל הטהור של הביורוקרטיה.
המשפט על-פי ובר
ובר מחלק את תחום החוק והמשפט לארבע שיטות, וקובע את המשפט המודרני כשיטה הראשונה:
#פורמלי רציונלי
#פורמלי אי-רציונלי
#מהותי רציונלי
#מהותי אי-רציונלי
המונח פורמאלי, מציין כי המשפט מתעניין בצורה ולא בתוכן. מערכת המשפט הפורמלית אינה עוסקת במשמעויות של הנושאים השונים (בניגוד למשפט המהותי), אלא רק בתבניות המסמנות אותן.
עקרונות המשפט הפורמאלי, לפי ובר, הם:
- מערכת סגורה: למערכת המשפט כללי דקדוק יסודיים משלה, שאינה מאפשרת עירוב של פוליטיקה או של חשיבה ערכית ומהותית, ולכל תחום בתוך המשפט כללים משלו.
- מערכת עצמאית: כל הכלים הנחוצים למציאת פתרונות לבעיות משפטיות מצויות בגבולות בית-המשפט, ואין צורך במעורבות חיצונית.
- שימור החוק: על השופט למצוא תמיד את הפתרון הקרוב ביותר לחוק הקיים, ואין מוטל עליו לפתחו מעבר לנדרש.
- לקוניות: על השופט להיצמד ללשון החוק, ולא לחשיבה המהותית העומדת מאחוריו.
- התרחקות מחשיבה ערכית: השיפוט הערכי נדחק בפני הפרוצדורות הפורמאליות.
ממשיכי דרכו
לאחר מותו של מקס ובר, עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה העולמית לארצות הברית, שם לא הכירו את עבודתו. מצב זה נמשך עד שנת 1937, אז תירגם הסוציולוג טלקוט פארסונס את כתביו לאנגלית, הביא לפירסומם באקדמיה האמריקאית וחשוב מכל - השתמש ביסודות מהם, בשילוב עם יסודות ממשנתו של אמיל דורקהיים, כדי לבנות גישה סוציולוגית חדשה - הפונקציונליזם. פארסונס הדגיש אצל ובר את האלמנטים ההסכמיים ואת חשיבותה של התרבות, והתייחס פחות אל האלמנטים של הקונפליקט בתורתו של ובר.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 הפך הפונקציונליזם לגישה המובילה בסוציולוגיה האמריקאית בפרט והעולמית בכלל, ובעקבותיו גם פרשנות זו של ובר. עם זאת, בשנות ה-70 החלה התנגדות לגישה זו. מתנגדים אלו קראו לעצמם נאו ובריאנים, והשתמשו באלמנטים אחרים בתורתו של ובר, במיוחד באלמנטים של הקונפליקט, תוך שילוב של משנתו עם זו של קרל מארכס.
ובר, מקס
ובר, מאקס
ובר, מקס
ja:マックス・ヴェーバー
ko:막스 베버
th:มักซ์ เวเบอร์
אירופה
אירופה, הינה יבשת היסטורית ותרבותית, ותת-יבשת גאוגרפית, המהווה את חלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה. בצפונה גובלת אירופה באוקיינוס הקרח הצפוני, במערבה - באוקיינוס האטלנטי, במזרחה - בהרי אורל ובים הכספי, ובדרומה - בים התיכון ובים השחור.
במונחי שטח, אירופה, המשתרעת על כ10,600,000 קמ"ר, היא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקייניה בלבד). יחד עם זאת, אירופה היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אפריקה ואסיה). כשמינית מאוכלוסיית העולם, 799,466,000 נפשות (אומדן: 2003), מתגוררת ביבשת זו.
מקור השם
אסיה
ישנן מספר גרסאות באשר למקור השם "אירופה". במיתולוגיה היוונית מוזכרת נסיכה פיניקית בשם אירופה, הנחטפת על ידי זאוס לאי כרתים; ואולם, אין זה סביר שאירופה המיתולוגית היא שהעניקה ליבשת את שמה, כיוון שאין במיתולוגיה שום אירוע הקושר אותה באופן חד משמעי ליבשת ו\או לתרבותה. בעבר שימש השם "אירופה" כינוי ליוון גופא, ואולם אחרי שנת 500 לפנה"ס קיבל השם משמעות כוללנית יותר.
יש הגוזרים את מקור השם מיוונית, שם פירושו המילולי הוא "פנים (ops) רחבות (eurys)". אפשרות אחרת היא שמקור השם בלשונות השמיות (הנפוצות ברחבי המזרח התיכון). הטענה היא, כי "אירופה" הנה שיבוש לשוני של המלה "ערב" או "מערב": אירופה שוכנת ממערב למזרח התיכון, והיא, מבחינת תושביו, ארץ שקיעת החמה. על יסוד זהה, המילה הלטינית Euros פירושה "רוח מזרחית" בלטינית רוחות מזרחיות (רוחות הנושבות אל המערב) נקראות "Eurus".
היסטוריה
לאירופה היסטוריה ארוכה ועשירה, הרצופה בהישגים תרבותיים, כלכליים ואחרים, שראשיתה כבר בעידן האבן. מקובל לתארך את ערש התרבות הדמוקרטית המערבית לעידן יוון העתיקה; האימפריה הרומית, בתורה, חילקה את היבשת לאורך נהרות הריין והדנובה למשך מאות שנים. לאחר נפילת האימפריה הרומית נפתח פרק חדש בהיסטוריה האירופית, המאופיין בחוסר יציבות ובהיעדר ביטחון. תקופה זו, "עידן החשיכה" בפיהם של הוגי הרנסאנס או "ימי הביניים" בתפיסתם של אנשי עידן הנאורות ושל חוקרים מודרניים, קהילות נזיריות מבודדות באירלנד ובמקומות אחרים באירופה העתיקו, שחזרו ושמרו על ידע שנצבר עוד בתקופה הקלאסית. צמיחת המדינה הריכוזית במהלך המאות ה-15 וה-16, ובמקביל עליית הרנסאנס, שמו קץ לתקופה זו. במקומה נפתח עידן של תגליות, המצאות וצבירת ידע מדעי. המאה ה-15 חזתה גם בראשית הקולוניאליזם האירופי, כאשר פורטוגל, ואחריה ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד והממלכה המאוחדת, כוננו אימפריות קולוניאליות גדולות, שנשענו על מושבות עשירות באפריקה, אסיה ואמריקה.
המהפכה התעשייתית, שראשיתה בבריטניה בסוף המאה ה-18, חוללה שינויים משמעותיים ביבשת, שהתבטאו בשגשוג גובר ובעלייה ניכרת בגודל האוכלוסיה, אך גם בזעזוע המבנה החברתי-כלכלי המסורתי. מדינות אירופיות רבות קמו לתחיה כתוצאה מההשלכותיה העמוקות של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). בתקופה שהחלה לאחר מלחמת העולם השניה (1945) ותמה עם סוף המלחמה הקרה (1990/1991), אירופה הייתה מחולקת לשני גושים פוליטיים וכלכליים יריבים: מדינות קומוניסטיות במזרח אירופה ומדינות קפיטליסטיות במערב אירופה. הגוש המזרחי קרס בסביבות שנת 1990, מה שתרם משמעותית להקמת האיחוד האירופי ב7 בפברואר, 1992, הכולל כיום את רוב מדינות אירופה.
גאוגרפיה
1992
גאוגרפית, אירופה היא חלק מיבשת העל הידועה בשם אירואסיה. הגבול בין אירופה ואסיה מוגדר על ידי שרשרת הרי אורל ברוסיה. הגבול הדרום-מזרחי בין היבשות איננו מוגדר מבחינה אוניברסלית. אפשר שנהרות האורל והאמבה מהווים גבול, הממשיך בים הכספי, נהרות קומה ומניץ' או הרי הקווקז, ועד הים השחור; מצרי הבוספורוס, ים מרמרה ומצרי הדרדנלים מהווים סוף קו הגבול האסייתי. הים התיכון בדרום מפריד בין אירופה ואפריקה. הגבול המערבי הוא האוקיינוס האטלנטי, אולם איסלנד, השוכנת הרחק מאפריקה ומאסיה, נחשבת כחלק מאירופה. ישנו דיון מתמשך באשר לשאלה היכן נמצאת נקודת המרכז הגאוגרפי של אירופה.
בפועל, גבולותיה של אירופה משורטטים לעתים על פי שיקולים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. בשל כך קיימות מספר "אירופות" שאינן תמיד זהות בגודלן, אשר כוללות או שומטות מדינות אחדות בהתאם לפירושים שונים של המונח "אירופה".
כמעט כל מדינות אירופה חברות במועצת אירופה, מלבד בלארוס, הכס הקדוש (קרית הוותיקן) וקזחסטן.
הרעיון של "יבשת אירופית" איננו אוניברסלי. גאוגרפים שאינם אירופיים מזכירים יבשת אירואסיאתית, או "תת-יבשת" אירופית, בהינתן העובדה ש"אירופה" איננה מוקפת ים ושבכל מקרה קל יותר להגדירה כיחידה תרבותית ולא כאזור גאוגרפי. בעבר, רעיונות כגון "אדמות הנצרות" ("Christendom") נתפסו כחשובים הרבה יותר מתיחום גאוגרפי גרידא.
בשימוש אחר, המונח "אירופה" נעשה בהדרגה שם נרדף לאיחוד האירופי (EU) ול-25 המדינות הריבוניות החברות בו. מדינות אירופיות אחדות מנהלות כעת מגעים באשר להצטרפותן, ורבות אחרות צפויות לפתוח במגעים מעין אלה בעתיד.
מאפיינים פיסיים
אירופה היא אוסף של חצאי איים מחוברים. הגדולים מביניהם הנם אירופה "גופא" וסקנדינביה שמצפון לה, המופרדות זו מזו על ידי הים הבלטי. שלושה חצאי-איים אחרים - איבריה, איטליה והבלקן - "בוקעים" מחלקה הדרומי של היבשת אל הים התיכון, המפריד את אירופה מאפריקה. במזרח, שטח אירופה מתרחב עד הרי אורל.
קיים שוני רב בפני הקרקע במקומות רבים ביבשת. האזורים הדרומיים הרריים יותר; צפונית להרי האלפים, הרי הפירנאים והרי הקרפטים, משתרעים המישורים הצפוניים, ההולכים ומתרחבים ככל שפונים מזרחה. סמוך לחוף הצפון-מערבי של היבשת' קיימת שרשרת רמות, החל מהאיים הבריטים המערביים ועד חופה המפורץ ורווי הפיורדים של נורווגיה.
יחד עם זאת, זהו תיאור מפושט. תת-אזורים כדוגמת איבריה ואיטליה כוללים מאפיינים פיסיים מורכבים משלהם, וכך גם אירופה עצמה, הכוללת מישורים, גאיות ואגנים רבים. איסנלד והאיים הבריטיים הם מקרים ייחודיים. בעוד איסלנד מהווה מסת קרקע עצמאית בלב האוקיינוס הצפוני, האיים הבריטים הנם אזורים הרריים שהשתייכו בעבר לאירופה היבשתית, אולם נפרדו ממנה כתוצאה מעליית פני הים.
הקושי לבצע הכללות אודות מאפייניה הפיסיים של אירופה מסביר במידה כלשהי מדוע אזוריה השונים של היבשת אוכלסו לאורך ההיסטוריה באומות ובתרבויות שונות זו מזו.
מערכת אקולוגית
עידן הקרח האחרון השפיע על תפוצת ממלכת החי האירופית. הצמחים והחיות באירופה, שחיו זה אלפי שנים לצד ציוויליזציות חקלאיות ותעשייתיות, הושפעו משמעותית מנוכחותו ומפעילותו של האדם. ביעור עצים באגן הים התיכון השפיע על רמת הסחופת ועל האקלים יותר מ 2,000 שנה. להוציא סקנדינביה וצפון רוסיה, מעטים הם האזורים באירופה שלא השפיע עליהם האדם.
רוב החיות הגדולות באירופה, כמו גם הטורפים העליונים, נצודו ונכחדו. הממותות והביזונים האירופיים (Aurochs) נכחדו לפני העידן הנאוליתי, ואילו דובים וזאבים נמצאים היום רק בצפון. עקירת היערות הטרום חקלאיים באירופה גרמה לנזק בל יחושב למערכת האקולוגית המקורית של היבשת.
מדינות באירופה
זאב
להלן רשימת המדינות הריבוניות באירופה:
1 אזרבייג'ן וגרוזיה נמצאות על גבול אסיה ואירופה.
2 ארמניה וקפריסין שוכנות באסיה, אולם נחשבות לאירופאיות מסיבות תרבותיות והיסטוריות.
3 רוסיה השטח האירופי של רוסיה נמצא ממערב להרי אורל ומצפון להרי הקווקז.
4 תורכיה השטח האירופי של תורכיה נמצא ממערב ומצפון למיצרי הבוספורוס והדרדנלים. .
5 קזחסטן השטח האירופי של קזחסטן נמצא ממערב לנהר אורל .
טריטוריות שאינן עצמאיות
הטריטוריות הרשומות להלן הנן מוגדרות מבחינה תרבותית וגאוגרפית. לרובן יש מידה כלשהי של אוטונומיה, אך הן אינן בחזקת מדינות עצמאיות. בסוגריים שם המדינה בעלת הסמכות:
- אקרוטירי (בריטניה)
- דקליה (בריטניה)
- איי פארו (דנמרק)
- איי אולנד (פינלנד)
- גיברלטר (בריטניה)
- גרנסי (בריטניה)
- יאן מאיין (נורווגיה)
- ג'רסי (בריטניה)
- האי מאן (בריטניה)
- סוואלברד (נורווגיה)
זוהי איננה רשימה שלמה של כל מושבות החסות של מדינות אירופה; חלקן קיימות ביבשות אחרות.
אזורים באירופה
המפה נצבעה בהתבסס על הגדרות גאוגרפיות בלבד. פעמים רבות אזורים אחדים כוללים מדינות אחרות מאלו המופיעות במפה זו. הסיבות לכך מתוארות להלן:
סוואלברד
מערב אירופה (אדום)
מערב אירופה כוללת תמיד את האיים הבריטים (בריטניה ואירלנד), צרפת ואת מדינות הבנלוקס (בלגיה, הולנד ולוקסמבורג). בדרך כלל נכללת גם גרמניה, אף על פי שגאוגרפית מדינה זו משתייכת למרכז אירופה. בנסיבות שונות עשויה ההגדרה לכלול את כל חלקה המערבי של אירופה, כולל חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק) ואת מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה) ומונאקו. במובנו ההיסטורי או הפוליטי (בהתייחס לחלוקת המלחמה הקרה), המונח עשוי לכלול גם את יוון ותורכיה.
מרכז אירופה (תכלת)
המונח 'מרכז אירופה' איננו נפוץ כמו "מערב" או "מזרח אירופה". רוב המדינות הכלולות בהגדרה זו משתייכות למערב או למזרח. הגדרה זו כוללת בדרך כלל את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ולעתים גם את מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה). לאחרונה, יש שמשתמשים במונח זה בהתייחסם למדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי ב-1 במאי, 2004: ארבעת חברות קבוצת וייסגראד" (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ,המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא; סלובניה, קפריסין ומלטה.
מזרח אירופה (כתום)
בדומה למערב אירופה, המונח "מזרח אירופה" יכול לשמש הן במובן הצר והן במובן הרחב. הוא כולל את מדינות חבר העמים (בלרוס, קזחסטן, מולדובה, רוסיה, אוקראינה), ועל פי רוב גם את המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא) ופולין. לעתים קרובות נכללות גם מדינות אזור הקווקז (ארמניה, אזרבייג'ן, גרוזיה), אף על פי שאלה נתפסות בדרך כלל כחלק מאסיה. בהקשר חברתי\כלכלי רחב יותר, המונח עשוי לכלול גם את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ואת מדינות חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). במהלך המלחמה הקרה, המדינות הקומוניסטיות של הגוש המזרחי (שהשתייכו לברית ורשה) זכו לכינוי "מזרח אירופה". המונח התייחס אז גם לאלבניה וליוגוסלביה, אף על פי שלא השתייכו לגוש הסובייטי.
צפון אירופה (סגול)
במפה מתוארת "צפון אירופה" כאזור המקיף רק את המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק). אחרים מחשיבים גם את אסטוניה כמדינה נורדית בגין קשריה התרבותיים החזקים עם פינלנד. אולם המונח "צפון אירופה" מכסה חלק נרחב ביותר מהיבשת, הנמצא מצפון להרי האלפים: האיים הבריטים, הבנלוקס צפון צרפת, גרמניה, המדינות הבלטיות, לעתים פולין ומדי פעם גם רוסיה.
דרום אירופה (ירוק)
"דרום אירופה" הנו מונח הזוכה לשימוש מקביל ל"צפון אירופה". המונח כולל את חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), מונאקו, חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). מדינות הים התיכון (קפריסין, מלטה) ואסיה הקטנה (תורכיה) אף הן כלולות. במובן תרבותי, ניתן להוסיף גם את דרום צרפת, לרבות קורסיקה.
אסיה (ורוד)
שטחן של מדינות אחדות שוכן הן באירופה והן באסיה (רוסיה, קזחסטן, תורכיה, אזרבייג'ן, גרוזיה). שטחן האסייתי צבעו ורוד בהיר. מדינות אחדות השוכנות ביבשת האסייתית נתפסות כחלק מאירופה בשל סיבות היסטוריות ותרבותיות (ארמניה, קפריסין). הן צבועות בורוד כהה.
ישראלים אחדים טוענים כי מדינת ישראל משתייכת אף היא לאירופה מבחינה תרבותית, ובעיקר מפני שהוקעה על ידי סביבתה הערבית-מוסלמית. כאישוש לטענה זו, הם מביאים את השתתפותה של ישראל במפעלי ספורט ותרבות אירופיים. בפועל, עם זאת, שאלת הצטרפותה של מדינת ישראל לאיחוד האירופי איננה עומדת על הפרק, ויחסיה הפוליטיים עם מדינות אירופה עודם צוננים בחלקם הגדול.
ראו גם
- גאוגרפיה פיסית - מונחים
- האיחוד האירופי
- אירו
- הפרלמנט האירופי
קישורים חיצוניים
- [http://web.inter.nl.net/users/Paul.Treanor/which.europe.html מהי אירופה?]
- [http://europa.eu.int/ אתר האיחוד האירופי]
- תומר ריבל, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/security.html עתידן הבטחוני של מעצמות אירופה]
- [http://www.sheppardsoftware.com/country_europe_G2_drag-drop.html משחק - מדינות אירופה]
קטגוריה:גאוגרפיה
קטגוריה:יבשות
-
als:Europa
ja:ヨーロッパ
ko:유럽
ms:Eropah
roa-rup:Evropa
simple:Europe
th:ทวีปยุโรป
zh-min-nan:Europa
אוטונומיהאוטונומיה ("שלטון עצמי"), בפוליטיקה, הוא מצב בו לאזור מסוים במדינה, או לקבוצה מסוימת בתוך מדינה, יש מידת חופש המאפשרת ניהול עצמי, ללא תלות במוסדות המדינה (או בתלות חלקית בלבד). כורדיסטן, קוסובו והונג קונג, למשל, הן אוטונומיות. אוטונומיה מלאה היא בדרך-כלל דרישת קדם לעצמאות מדינית, אולם אוטונומיה לא תמיד מובילה לעצמאות. באוטונומיה קשרי הפנים מנוהלים ע"י התושבים של המתחם האוטומנמי אך אין להם רשות לנהל קשרי חוץ.בישראל הרשות הפלסטינית נהנת מאוטונומיה בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה.
בדרך כלל באזורים המוגדרים כאוטונומיה מועלית דרישה לעצמאות, כמו במקרים של קטלוניה וחבל הבאסקים וספרד, וכן בצ'צ'ניה שברוסיה.
קטגוריה:ממשל ומדיניות
משפט
כפרכפר הינו דפוס התיישבות אנושי המאופיין בהיותו באזור חקלאי או באזור ספר. בדרך כלל יישוב זה קטן מעיירה או עיר.
עד המהפכה התעשייתית ועדין האורבניזציה שהיה בעיקבותיה היה הכפר מקום היישוב של מרבית האוכלוסיה האנושית במהלך ההיסטוריה.
כפר מסורתי
הכפר המסורתי היה יישוב קטן בו בדרך כלל בין 5 ל- 30 משפחות, כאשר סביב בתי הכפר היו האדמות החקלאיות שלו.
אנגליה
באנגליה, ההבדל המסורתי בין כפר ליישוב הקטן ממנו (hamlet) היה קיומה של כנסיה בכפר. ההבדל בין כפר לעיירה או עיר היא העדרו של שוק בכפר וקיומו של שוק (בדרך כלל יום אחד בשבוע) בעיירה או בעיר.
ארצות הברית
בחלק ממדינות ארצות הברית המונח "כפר" (village) מהווה צורת התאגדות מוניציפלית בה ניתנת סמכויות פחותות ליישוב על ידי השלטון המקומי האזורי, מאשר הסמכויות הניתנות לעיר. אין משמעות למספר התושבים באבחנה בין עיר לכפר.
קטגוריה:גאוגרפיה עירונית
ja:村
nb:Tettsted
דת
דת - מערכת של אמונות רוחניות שעיקרן: אמונה בכוח עליון או כוחות עליונים אשר אחראים ליקום, ואשר שוכן בעולם רוחני נסתר (עולם הנשמות) או עולם גשמי במקום גאוגרפי ידוע כמו אלים יוונים. בנוסף, על המאמין באותה דת האדם לנהוג לפי ציוויו של אותם כוחות עליונים, ולעסוק בפולחן הדת.
בדתות רבות קיימים מושגים של שכר ועונש, הכוללים את מושגי תיקון הנשמה, השארות הנפש, הגעה לאחר המוות הגופני לאותו עולם שבו נמצאים האל או האלים, מלאכים או נשמות אחרות של בני מעלה שזכו לכך, גאולה, משיח כלשהו ותחיה פיסית של הגוף.
חלק מן הדתות מבטיחות אף הצלחה פיזית, בעולם הזה, דבר שהוא עיקר ביהדות (שכר ועונש) ומובלט בפרשת "והיה אם שמ | | |
