:: wikimiki.org ::
| עיר מדינה |
עיר מדינהעיר מדינה כשמה כן היא, מדינה המורכבת מעיר אחת בלבד. המבנה הפוליטי הזה היה נפוץ מאוד בעת העתיקה. לעתים, ערי מדינה הצליחו להקים אימפריות גדולות דוגמת אשור, רומא וקרתגו ולעתים נשארו קטנות והתאגדו בברית המבוססת על מוצא משותף אשר כללה כמה ערים דוגמת ערי כנען או הליגה הפלופונסית ביוון העתיקה.
סוג מיוחד של עיר מדינה הוא הפוליס היווני. דוגמה מייצגת לפוליס היא אתונה, תבאי וספרטה. תושבי הפולייס (רבים של פוליס) היו בעלי מודעות פוליטית רבה ובערים רבות ניהלו את ענייניו בדמוקרטיה ישירה.
ערי המדינה המשיכו לשגשג באיטליה בימי הביניים, ובין ערי המדינה מפורסמות של איטליה אפשר למנות את פיזה, גנואה וונציה.
ערי מדינה כיום
כיום יש מספר מדינות שהן למעשי ערי מדינה:
- קרית הותיקן
- סינגפור
- מונאקו
- הונג קונג
- מקאו
-
קטגוריה:גאוגרפיה עירונית
קטגוריה:היסטוריה
ja:都市国家
ko:도시 국가
מדינה
מדינה מתוארת במדע המדינה בדרך כלל כקבוצה של אנשים הגרים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקית ופוליטית.
לפי הגדרה זו, המונח מדינה כולל בתוכו את המושג שלטון, בשימוש אחר, שני המושגים נרדפים. בין סוגי המדינות שהתפתחו עם ההסטוריה היו ערי המדינה של יוון העתיקה, הריבונות הייתה מוטלת על האזרחים החופשיים של העיר העצמאית.
במהלך ימי הביניים, אירופה הייתה מחולקת להמון נסיכויות, שריבונותיהן וגבולותיהן השתנו בתכיפות. ממצב זה של אנרכיה פוליטית, מדינת הלאום המודרנית, המורכבת מאנשים בעלי אזרחות דומה החיים בטריטוריה מוגדרת, התפתחה בתהליך הדרגתי שהשתרך לאורך מאות שנים. סוג השלטון השתנה, בהתחלה קמו שלטונות מונארכיים לחלוטין ולאחר מכן קמו מונארכיות קונסטיטוציוניות (חוקתיות) או רפובליקות, כמה מהן פדרציות או איחודים של מדינות חצי עצמאיות.
במאה ה-20, משטרים טוטאליטריים ודיקטטורים, בהן שליט אחד אוחז בידיו את כל הכוח, התקיימו בכמה מדינות.
סוגית הגבולות של מדינות היא סוגיה חשובה, שתיאורטיקנים שונים במדע המדינה נדרשו לה. ישנן מדינות, כדוגמת ישראל, אשר גבולותיהן עדיין אינם מוחלטים בעיני הקהילה הבינלאומית. למרות זאת, בהתאם לתאוריות שונות במדע המדינה, למרות שמדינות כישראל אינן בעלות גבולות סופיים, הדבר אינו גורע מהן את הגדרתן כמדינה. בעיקר כיוון שיש במדינות אלו שלטון עצמי, ריבונות, שליטה על אמצעי האלימות (צבא, משטרה), הכרה מצד הקהילה הבינ"ל וכדומה. מאידך, עקב הסיבות שהוזכרו הרשות הפלשתינאית למשל, נכון ל2005 עדיין לא תוגדר כמדינה, למרות שגם היא נדרשת לשאלת הגבולות.
מבחינת הרכב האוכלוסייה, מדינות הן משלוש קטגוריות:
- מדינת לאום: מדינה של לאום אחד מרכזי.
- מדינה דו לאומית: מדינה אחת ובה שני לאומים בעלי מעמד שווה.
- מדינה רב לאומית: מדינה שבה יושבים לאומים רבים.
השלטון במדינה פועל מתוקף שלוש הנחות:
א. הסכמת האוכלוסייה לחיות באותה מדינה ולקבל את מרותה (בעיקר בדמוקרטיות).
ב. כוחה של המדינה להשליט סמכות וחוק (ריבונות).
ג. יכולתו להפעיל כוח חמוש מאורגן הפועל בשם המדינה ושהכוח הזה הוא היחיד שראוי לפעול-ללא מתחרים.
פדרציה- פדרציה היא איחוד של מדינות במטרה לתת לשלטון המרכזי סמכויות בתחום הביטחון, מדיניות החוץ, האוצר והחוקה.
לאומיות - היא הביטוי של עם לרצונו להתקיים במסגרת חברתית ומדינית משותפת.
אנארכיה - מצב של אי סדר, היעדר שלטון, היעדר סמכות מכוונת.
גבול מדיני - זה קו המגדיר את שטחה של המדינה, בד"כ – תוך הסכמה עם שכנותיה או – תחום הים עליו היא יושבת.
ריבונות של מדינה - ריבונות היא היכולת של השלטון לשלוט על השטח המדינה ולאכוף את חוקיה.
ראו גם
- עצמאות
מדינה
עירעיר היא דפוס התיישבות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז גבוה ביחס לצורות התיישבות אחרות.
התהליך הדמוגרפי בו נעשה מעבר של אוכלוסייה לצורת התיישבות עירונית מכונה עיור.
מהי עיר
עיר זו מושג סוציולוגי המעיד על אופי המקום אולם משתנה ממקום למקום. הראשון שהגדיר את המושג היה מקס ובר בספרו "העיר", שניסה להגדיר עיר על-פי מאפיינים מוגדרים. המודל היה העיר האירופאית (נקודת מבט אתנוצנטרית), בעלת אוטונומיה משפטית ופוליטית, ישות עירונית המנהלת עצמה בפני עצמה. העיר גדולה באופן משמעותי מהכפרים שמסביבה ומהווה מרכז תרבותי ודתי לסביבתה.
מודל זה מצומצם ביותר ואינו מכיל ערים אחרות מוסלמיות, מזרח-אסייתיות ואחרות.
הערים המסלמיות שונות היו במרכיביהן ולא ענו לקטגוריות הוובריות, העיר הערבית הייתה התיישבות קבע. בסיס כלכלי לאו דווקא חקלאי (למרות שישנן ערים בהם עוסקים בחקלאות). מסחר פעיל בעיר, אך לאו דווקא. עוסק בשרותים. העיר היא מרכז כלכלי, מתרכז בהן הרבה עושר. וכמובן בעיר מתרכז הכוח הפוליטי, הדתי והתרבותי וכו'. בעיר לא חייב להיות מספר גדול של אנשים ביחס לכפרים, אך האנשים שכן חיים בעיר הם מחליטי ההחלטות והם בעלי ההשפעה. גם מבחינה פיסית העיר אינה שונה מהכפר.
העיר האיסלאמית
הפוליס, העיר הקלאסית, הפכה לעיתים ל-MADINA ואף לכפר. העובדה שהעיר יכולה להפוך לעיתים לכפר מדגישה עד כמה ההבדלים אינם גדולים ואף הפיכים. לעיתים ההבדל הוא דק מאוד. בתקופה הטרום-מודרנית העיר והכפר אינם מנוגדים. הם שני סוגים של התיישבויות קבע, המהווים המשך אחד של השני. אורח החיים של הקהילות בעיר שונה מהכפר.
הערים האסלאמיות היו כאוטיות, לא מאורגנות ולא מסודרות. לא היתה התערבות שלטונית, מותר היה לתושבים לעשות כל העולה על רוחם כל עוד הם אינם מפריעים לשכניהם. מקרי מחלוקת היו נפתרים בבוררות אצל הקאדי המקומי. עניין הכאוטיות קשור לדת, מכיוון שהחוק הדתי הוא חוק המדינה. בערים נוצריות הייתה רשות מוניציפלית בעיר והחוק כן עסק בנושאים כאלה, אך לפי השריעה, החוק המוסלמי - מותר לתושב לעשות כל מה שהוא רוצה מלבד שלא יפריע לאחר.
המעברים התכופים של מקומות מכפר לעיר ובחזרה גרמו לכאוס וחוסר סדר. אין באסלאם חקיקת עזר עירונית אך ישנם כללים ברורים להתנהלות בשטחים הציבורים הפתוחים.
כדוגמת המוחתסב, שמפקח על התנהגות, לבוש, יחסי מסחר תקינים, מפקח על מחירי הסחורות וכל מה שקשרו במרחב הציבורי.
המרחצאות, החמאם הן אחד המוסדות היותר בולטים הן במובן הפיסי והן במובן התרבותי, מקום כינוס ציבורי המשמש לשלוש מטרות: הנאה, רחצה ועסקים.
הגדרת "עיר" לפי חוקי מדינת ישראל
בישראל אחראי שר הפנים על הכרזת רשות מקומית כעיר. בדרך כלל ישובים שגודלם מעל 20,000 תושבים מוכרים כעיר, אולם ישנם יוצאים מהכלל. בנסיבות מיוחדות, יכול שר הפנים להכריז על עיר בישוב שבו רק 5,000 תושבים. העיר הקטנה ביותר בישראל היא אור עקיבא עם מעט יותר מ-15,000 תושבים. לעומתה, ברמת השרון, בעת שהייתה עדיין מועצה מקומית, התגוררו מעל 35,000 תושבים.
בחוק מצויינים קריטריונים נוספים כגון: רמת פיתוח אורבני, יציבות קואליציונית של המועצה, שירותים לתושב ברמה סבירה ומנהל כספי תקין. בכדי להכריז על יישוב כעיר, ממנה שר הפנים ועדת חקירה מיוחדת הבוחנת קריטריונים אלו.
לכל עיר יש ראש עירייה ומועצת עיר הנבחרים בבחירות המקומיות שמקיים משרד הפנים. מספר חברי המועצה נקבע בהתאם למספר התושבים:
- עד 5,000 תושבים - 9 חברים
- בין 5,000 ל-25,000 תושבים - עד 15 חברים
- בין 25,000 ל-100,000 תושבים - עד 21 חברים
- 100,000 תושבים ומעלה - 21 עד 31 חברים.
הגדרת העיר כפי שהוצגה בביתן הישראלי בביינאלה לאדריכלות בונציה בשנת 2000: "עיר היא מקום מחיה של בני אדם המאפשר להם בו זמנית לקיים מערכות יחסים עם אחרים ברמה מגוונת של אינטימיות תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת." ("אנונימיות אינטימית")
ראו גם
- רשימת ערים
- רשימת ערים בישראל
- ערי מיליונים
Category:גאוגרפיה עירונית
-
ja:都市
ja:市
nb:By
simple:city
רומא העתיקה
רומא העתיקה הייתה תרבות עתיקה שהשתרעה, בגלגוליה השונים, על שטחים נרחבים באירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון, בין השנים 753 לפנה"ס, שנת היסוד האגדתית של העיר רומא ובין נפילתה הסופית של הקיסרות הרומית המערבית בשנת 476 לספירה. במשך מספר מאות שלטו הרומיים ותרבותם על כמעט כל מערב אירופה, ארצות אגן הים התיכון, וחלקים מהארצות שמסביב לים השחור.
=היסטוריה=
המלוכה הרומית
הים התיכון
המלוכה הרומית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה שמתחילה במאה ה-8 לפנה"ס, ומסתיימת בשנת 509 לפנה"ס עם יסוד הרפובליקה הרומית. בתקופה זה נשלטו העיר רומא והשטחים הכפופים לה, על ידי שלטון מלוכני.
תחילת התקופה ביסודה של העיר רומא. התאריך המדויק לוטה בערפל ובאגדה. ההיסטוריוגרפיה הרומית העתיקה מציינת מספר תאריכים ביניהם: 814 לפנה"ס, 748 לפנה"ס ו-753 לפנה"ס. המחקר המודרני אימץ לשם נוחיות את שנת 753. ממצאים ארכיאולוגים חושפים ישוב קבע של סוכות שהיה קיים החל מאמצע המאה השמינית לפנה"ס בגבעת הפאלאטיום. ממצאים אלה תומכים בתיאורי המקורות. יש לציין שממצאים ארכיאולוגים נוספים חושפים עדויות לישוב באזור שקדם לישוב הרומי, ישוב מתקופת הברונזה ואף מתקופת האבן. לא נמצאו שום ממצאים שיוכיחו קשר רציף בין הישוב הפרהיסטורי לישוב המוכר לנו כ"רומא".
סוף תקופת המלוכה היא שנת 509 לפנה"ס, שנת יסוד הרפובליקה וגירוש מלכה האחרון של רומא, לפי המסורת הרומית.
בתקופת המלוכה הפך קובץ של כפרים מפוזרים על גבעות רומא, לעיר בחבל לאטיום. עיר זו הייתה תחומה בחומה מבוצרת, היה לה מבנה חברתי מגובש, עמד לראשותה כוח צבאי מסודר, היא הייתה בעלת שטח של כ-800 קמ"ר וזכתה למעמד החברה החשובה ביותר בליגה הלטינית.
הרפובליקה הרומית
ליגה הלטינית
הרפובליקה הרומית(בלטינית "Res Publica Romanorum"-"הדבר של העם הרומי", לפיכך נהוג להגות ולכתוב את המונח כרס-פובליקה, קרי - שלטון הכלל) היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה בה נשלטה רומא ושטחיה על ידי ממשלה רפובליקאית.
תחילת התקופה מתוארכת בשנת 509 לפנה"ס, שנת יסוד הרפובליקה לפי המסורת הרומית וגירוש מלכה האחרון של רומא. תאריך סוף הרפובליקה, ותחילת תקופת הקיסרות הרומית, נתון במחלוקת, שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת 44 לפנה"ס, שנת מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור מתמיד והתאריך המקובל יותר על החוקרים, של שנת 27 לפנה"ס, השנה בה נוסד באופן רשמי משטר הפרינקפס של אוגוסטוס.
בתקופה זו של כ-500 שנה לערך הפכה רומא מעיר הראשית של לאטיום, לבירת איטליה ולשליטה של אימפריה ענקית שכללה, במישרין או בעקיפין, חלק גדול משטחי מדינות הים התיכון.
הקיסרות הרומית
הים התיכון
הקיסרות הרומית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה בה נשלטה רומא וכול השטחים שסופחו לה, על ידי שלטון יחיד קיסרי. התקופה מכונה גם תקופת האימפריה הרומית, למרות שכמדינה רומא חלשה על שטחים נרחבים והתקיימה כאימפריה עוד בתקופת הרפובליקה, המונח אימפריה מתייחס לשינוי צורת השלטון של המדינה ולא לאופייה המדיני.
תחילת תקופת הקיסרות הרומית, נתון במחלוקת, שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת 44 לפנה"ס, שנת מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור מתמיד והתאריך המקובל יותר על החוקרים, של שנת 27 לפנה"ס, השנה בה נוסד באופן רשמי משטר הפרינקפס של אוגוסטוס.
גם תאריך קצה של הקיסרות הוא נושא לויכוח רב שנים. מספר התאוריות לתאריך המדויק של קץ הקיסרות הם רבות ושונות כמו מספר התאוריות המנסות להסביר למה הקיסרות הרומית הגיעה לקיצה. בין התאריכים המוצעים הם: שנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס, שנת 325, השנה בה התכנסה ועדת הכנסייה הנוצרית בניקיאה, שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסטולוס על ידי אודואקר וסופה של הקיסרות הרומית המערבית, שנת 800, שנת הכתרת קרל הגדול לקיסר, שנת 1453, התאריך בו נפלה ביזנטיון לידי האימפריה העות'מאנית ואפילו 1806, התאריך בו פורקה רשמית הקיסרות הרומית הקדושה.
תאוריות נוספות טוענות שאין בכלל תאריך מסוים שבו הסתיימה תקופת הקיסרות ולאורך סוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים המוקדמים, חל תהליך הדרגתי של יצירת מערכות פוליטיות ומדיניות חדשות מתוך מכלול האימפריה הישנה, שהיטשטשה לה.
לצורך נוחות, הערך הנידון ידון עד לתקופה של שנת 395, מותו של הקיסר תיאודוסיוס הראשון ופיצולה הסופי של האימפריה הרומית לשני גופים מדיניים שונים, האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית, הידועה יותר כאימפריה הביזנטית.
הקיסרות הרומית המערבית
אימפריה הביזנטית
הקיסרות הרומית המערבית הוא השם שניתן לגוף המדיני שהשתרע על חלקיה המערביים של האימפריה הרומית, לסירוגין, החל משנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה.
במובן המצומצם יותר, האימפריה המערבית הייתה קיימת כגוף מדיני מהפיצול הסופי של האימפריה הרומית לשני חלקים בשנת 395, שנת מותו של הקיסר תיאודוסיוס הראשון. ועד שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסאטולוס על ידי אודואקר , התאריך המקובל לסופה של הקיסרות הרומית המערבית.
=מורשת=
השפה
לטינית (לִינְגְּוָה לאטִינָה) היא שפה מתוך קבוצת השפות האיטליות של משפחת השפות ההודו אירופאיות. בתחילה נודעה הלטינית כשפת האזור במרכז חצי האי האיטלקי האזור בו נמצאת העיר רומא, המכונה לטיום (כיום, מחוז לאציו באיטליה), אך מאוחר יותר כשהפכה לשפתה הרשמית של האימפריה הרומית הופצה הלטינית באמצעות כיבושיה לכל רחבי האימפריה הרומאית. כיום הלטינית אינה שפה מדוברת, אם כי נעשים ניסיונות להחיות אותה.
מהלטינית המדוברת המכונה וולגארית ("עממית") אשר הפיצו המתיישבים והחיילים הרומאים בשטחי האימפריה, התפתחו כל השפות הרומאניות המודרניות. כיום לטינית הינה השפה הרשמית בקרית הותיקן והשפה הרשמית של הכנסייה הקתולית בכלל. גם כשחדלה הלטינית להיות שפה מדוברת, עדיין השתמשו בה לכתיבת ספרות משפטית, מדעית ודתית, ולצרכי תקשורת בין מדינות שונות באירופה. השפעת הלטינית עדיין ניכרת בתחום הרפואה ובתחומי מדע אחרים. כמו כן, מלים לטיניות חדרו לאוצר המלים של שפות רבות, בעיקר מונחים מדעיים וטכנולוגיים. בחלק מארצות אירופה הלטינית עדיין נלמדת בבתי הספר, אם כי נוהג זה הולך ונעלם. באוניברסיטאות ברחבי העולם (גם בישראל) מקובל להקדיש ללימודי לטינית ויוונית עתיקה חוג מיוחד במסגרת מדעי הרוח, המכונה לימודים קלאסיים.
ממשיכות הדרך
לאחר נפילתה הסופית של האימפריה הרומית המשיכו יחידות מדיניות רבות לראות בעצמן כממשיכות המורשת התרבותית והמדינית של רומא. הבולטת בהן הייתה האימפריה הביזנטית שהחלה את דרכה כחלקה המזרחי של האימפריה מאז ימי דיקוטלאנס.
הקיסרות הרומית הקדושה ראתה את עצמה גם כממשיכת דרכה של רומא. כמו כן שושלת רומנוב ששלטה ברוסיהבין 1613 עד 1917.
היסטוריוגרפיה
רוסיה
יסודה של רומא, עלייתה לכוח ושקיעתה היו המוקד לעבודת חחיים של היסטוריונים וחוקרים עוד משנותיה הראשונות של המלוכה הרומית. ברומא עצמה נחשב חקר ההיסטוריה וכתיבתו כעיסוק מכובד לבני האצולה הרומית, ועסקו בו מדינאים מפורסמים וחזקים, שכתביהם נחשבים עד היום ליסודות התרבות המערבית. בעוד כותבי ההיסטוריוגרפיה הרומית הקדומה כתבו בעיקר אנאלים וניסו לפאר את שושלתם ויחוסם השפחתי, במהלך הזמן התפתחו ברומא היסטורעונים שעד היום נחשבים לגדולים שצמחו בעולם המערבי. לא רק הרומים עצמם ניסו לתעד את ההיסטוריה של עירם אלה גם חוקרים רבים ברחבי העולם ההלניסטי יווני ומעבר לו. בני עמים אחרים ניסו לעיתם קרובות לפענח את הסוד שהיה גלום בעלייתה לכוח של האימפריה הרומית.
עם התפתחות המחקר המודרני נוספו כלים חדשים לחקר רומא, ביניהם הארכיאולוגיה, בלשנות היסטורית, מחקר השוואתי וכמותי, נומיסקיטה ועוד שאפשרו ניתוח מעמיק של המקורות העתיקים ושפכו אור חדש על ההיסטוריה הרומית. בין החוקרים הגודלים של רומא ניתן למנות את תיאודור מומזן, אדוארד גיבון ורונאלד סיאם
תיאור דמותה ההיסטורית של רומא לבש צורת מאבק אידיאולוגי במאה ה-20. עם עלייתן של משטרים טוטליטאריים למיניהם חל ניסיון לצייר את רומא לאור רוח המשטר על ידי היסטוריונים מטעם. היסטוריונים גרמנים שהאמינו בתורת הגזע ניסו לנתח את עלייתה ונפילתה של האימפריה על פי רעיונות של טוהר גזע. אידיאולוגיים קומוניסטיים ניסו לתאר את רומא כשדה מאבק קדום בין מעמד הפועלים למעמדות העליונות כשהן מייחסים את שקיעתה להיותה "חברת עבדים".
העניין ברומא לא פסח גם על החוקרים היהודים, מיוספוס פלביוס בימי קדם ועד צבי יעבץ בימינו.
=תרבות=
אמנות
חברה
מבנה, אופיה והתפתחותה של החברה הרומית הוא אחד מהנושאים הסבוכים בחקר רומא העתיקה. עם השינויים העצומים שהתרחשו ברומא מיסודה ועד לחורבנה השתנה הרכב ואופי החברה הרומית מהתאחדות רופפות של שבטי רועים עד לאוכלוסייה מגוונת וענקית ושכללה עמים מכול רחבי הים התיכון
דת
צבי יעבץ, אל השערים הגבולות וההתחלות במיתולוגיה הרומית, במוזיאון הוותיקן]]
הדת הרומית התפתחה מדתם של רועי צאן פשוטים, התבססה על פולחן פשוט לישויות אלוהיות כלליות אשר בתמורה היטיבו עם החקלאי, יבוליו ובריאותו. מבנה דתי פשוט זה השתנה כאשר גילו הרומאים צרכים נוספים לענייני חיי היום־יום: עזרה בשדה הקרב, שמירה על העיר וכדומה. האלוהויות של השבטים הקדומים מוזגו בדת המדינה הרשמית. דת המדינה הרחיבה את מסגרות הפעולה של אלי ימי הקדם. ההשפעה האטרוסקית ניכרת בדת הרומית. נראה שהרומאים לא אמצו אלים אטרוסקיים, אך השפעות אסתטיות, מסורתיות, פולחניות וארכיטקטוניות רבות בדת הרומית מקורן בתרבות זו.
עם התרחבותה של רומא היא נחשפה לתרבויות אחרות אשר השפיעו רבות על דתה. התרבות הראשונה שהשאירה את חותמה על הדת הרומית הייתה התרבות ההלניסטית. הרומים אימצו שמות וטופסים הלניסטים רבים והלבישו אותם על הדת הקיימת.
במהלך הזמן התפשטו יותר ויותר דתות,כגון פולחן איזיס, היהדות ואלים מזרחים שונים. כמו כן בתקופת הקיסרות החלה להתפשט פולחן הקיסר. בימי אוגוסטוס נשמר הפולחן באיטליה עצמה רק לגנוס של אוגוסטוס, אולם במזרח הוא נערץ כאל. במהלך הזמן התעצם פולחן זה, וקיסרים מתים עלו למדרגת אלים על ידי הסנאט.
משנת 325 דתה הרשמית של האימפריה הייתה הנצרות, הקיסרנטל את התפקיד של ראש הדת הנוצרית וקבע את הדוקטרינה הרשמית של הכנסייה בוועדת ניקיאה.
ספורט
הפעילות הגופנית הספורטיבית ברומא העתיקה היתה נחלתם של מעטים: אנשי מקצוע מזה ושבויי מלחמה מזה. את הספורט הרומאי איפיינו התכונות הבאות: נוקשות וקשיחות, שעשועיות, תועלתיות ופוליטיזציה. צמד האטרקציות הרומיות - מירוץ המרכבות ושעשועי הדם (קרבות גלדיאטורים) - נועד לרכז את ההמונים ביציעי הצופים, למוסס את האגרסיות שלהם ולהגביר את תמיכתם בבית הקיסרות על ידי עידוד היצר הפטריוטי. פה-ושם מוצאים השפעות יווניות, אך אלה נועדו לבני האריסטוקרטיה. שני דברים חסרו בספורט הרומי, שכה ייחדו את זה היווני - העדר גימנסיונים (ספורט במערכת החינוך) ותחרויות על בסיס (כמעט) חובבני.
=כלכלה=
המטבע הרומי
מטבעות רומיים
=צבא=
מטבעות רומיים
הצבא הרומי הוא השם הכולל שניתן לחיילים הרומים, כוחות העזר שלהם, והגב הלוגיסטי שלהם, ששירתו את הרפובליקה הרומית ומאוחר יותר את האימפריה הרומית. הצבא הרומי היה הכלי העיקרי בו שלטו הרומים על מרבית ארצות הים התיכון, ובשיאה של האימפריה אף בבריטניה ומעבר לאסיה הקטנה.
הצבא הרומי התפתח לאורך הזמן החל ממבנים פשוטים בתקופת השלטון האטרוסקים ( המאה ה8-6 לפנה"ס) עד שיא פריחת מכונת הלחימה הרומית בתקופת הרפובליקה והקיסרות. אופיו של הצבא השתנה גם הוא, מצבא המבוסס על גיוס חובה של אזרחי רומא, הממנים את כי הנשק שלהם, לצבא מקצועי של שכירי חרב.
=ממשל ומשפט=
ממשל
משפט
אטרוסקים
המשפט הרומי הוא המערכת המשפטית של רומא העתיקה. התפתחות המשפט הרומי נמשכה כאלף שנים, משנת 449 לפנה"ס בערך, עת נוצרו "שנים עשר הלוחות" עד לקודיפיקציה של המשפט הרומי שנערכה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון בשנת 530 לספירת הנוצרים. המשפט הרומי כפי שהשתמר בקוד של יוסטיניאנוס הפך לבסיס המערכת המשפטית באימפריה הביזנטית ומשם הפך לבסיס לרבות ממערכות המשפט הקונטיננטלי במערב אירופה.
במובנו הרחב של המושג "המשפט הרומי" ניתן לומר שאין המדובר רק במערכת המשפטית הנהוגה ברומא הקדומה אלא במערכת המשפטית שיושמה ברוב מדינות אירופה עד לסוף המאה ה-18. במדינות רבות כגרמניה יישומו של המשפט הרומי נמשך עד לתקופה מאוחרת יותר. מסיבות אלו מערכות משפטיות מודרניות באירופה ומחוצה לה מושפעות במידה רבה על ידי המשפט הרומי, במיוחד בשדה המשפט האזרחי. אפילו המשפט הבריטי, אשר בו התפתחה מערכת נפרדת של דינים הקרויה המשפט המקובל הושפע במידת מה מן המשפט הרומי, על אף שהשפעה זו פחותה בהרבה מהשפעת המשפט הרומי על המערכות המשפטיות ביבשת אירופה.
=יהודים ויהודה בתקופת רומא העתיקה=
גורלו של העם היהודי, כמרבית עמי ארצות הים התיכון בעת העתיקה, היה קשור קשר בלתי נפרד עם המדינה הרומית.
ממלכת יהודה ורומא
המשפט המקובל
הקשרים הרשמיים הראשונים בין רומא לממלכת יהודה נעשו בימי יהודה המכבי כאשר זה חתם על ברית עם רומא, שנועדה לחזק את היהודים במלחמתם נגד הממלכה הסלבקית. רומא מצידה חתמה על ברית זו כחלק מהמדינות שלה במזרח בתקופה זו ליצור קשרים רבים עם עמים וארצות שהיו תחת שלטון הממלכות ההלניסטיות. טיב היחסים בין רומא ליהודה השתנה בשנת 63 לפנה"ס עם כיבוש ירושלים על ידי פומפיוס. משנת 37 לפנה"ס ועד 4 לפנה"ס שררה ביהודה מלכות הורדוס מלכות בחסות הרומאים. מספר שנים לאחר מותו של הורדוס החלו הרומים לשלוט בארץ באופן ישיר על ידי נציבים, שלטון זה, ההבדלים המהותיים בין התרבות היהודית לתרבות הרומית, וזרמים משיחים שהיו בארץ הוביל בסופו של דבר לשלוש מרידות גדולות נגד השלטון הרומי:
- המרד הגדול בין השנים 66 ל 73, בו חרב בית המקדש השני. ולאחריו הפכה הארץ לפרובינקיה בה משל לגאט (מושל{{
כנעןשמה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, עד לכיבוש הארץ על ידי בני ישראל ותחילת התיישבותם בה.
על פי ספר בראשית כנען היה אחד מבניו של חם (בראשית י' ו').
אחד מן הפירושים למילה כנען הוא ארגמן. מקור פירוש זה הינו בעיסוק תושבי הארץ באיסוף חלזונות ימיים מהם הפיקו את צבע הארגמן. מאוחר יותר ניתן השם פניקיה לארץ כנען ע"י היוונים, פירוש המילה פניקוס ביוונית הינו ארגמן.
גבולות
ארץ כנען היא כל האזור שבין דרום סוריה של ימינו לבין חצי האי סיני.
התורה מביאה גם היא את גבולות ארץ כנען(בראשית, י', י"ט):
"יט וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידן בּאֲכָה גְרָרָה עַד-עַזָּה בּאֲכָה סְדמָה וַעֲמרָה וְאַדְמָה וּצְביִם עַד- לָשַׁע:"
שפתם
השפה הכנענית משתייכת למשפחת השפות השמיות.
עמי כנען
לעיתים נזכרים 10 עמים ולעיתים 7 עמים בתורה.
בבראשית ט"ו נזכרים הקיני, הקניזי, הקדמוני, החיתי, הפריזי, הרפאים, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי. כמו כן נזכרים לעיתים החיוי והחורים.
לקריאה נוספת
- Jonathan N. Tubb, Canaanites, Norman (Oklahoma), 19998.
ראו גם
- ניב כנעני
- קטגוריה:כנען
קישורים חיצוניים
- [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/cnaan.html "ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל"] על הכניסה לארץ המובטחת.
- [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/rosenber.htm "ארץ כנען לגבולתיה..."] על סוגיית גבולות הארץ המובטחת.
- [http://en.wikipedia.org/wiki/Canaan הערך] בוויקפדיה אנגלית.
- [http://www.museum.upenn.edu/Canaan/Links.html ארכיאולוגיה] של ארץ כנען (העתיקה) ועל הישראל (העתיקה) - באנגלית.
-
קטגוריה:אתרי המקרא
ja:カナン
simple:Canaan
הליגה הפלופונסיתהליגה הפלופונסית (ידועה גם כברית הפלופונסית) היתה ליגה בראשות ספרטה, ביוון העתיקה. הרכב הליגה השתנה עם השנים, אך מרכזה היה בחצי האי פלופונס, שם כללה את כל המדינות פרט לאכיאיה וארגוס.
שיאה של הליגה היה בין הקמתה בשנת 555 לפנה"ס למחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס, כאשר כמעט כל הפולייס היווניות, כולל אתונה ותבאי, היו חברות בליגה. לאחר הדיפת הפלישה הפרסית בשנת 479 לפנה"ס, הספרטנים רצו להתרכז בבעיות פנים יווניות והאתונאים הקימו ליגה משלהם - הליגה האטית-דלית. ובשנת 431 לפנה"ס פרצה מלחמה בין שתי הליגות, המלחמה הפלופונסית. לאחר יציאת אתונה מהברית, עדיין כללה הברית ערים ושטחים נרחבים ביוון (כל פלופונס ורוב יוון המרכזית).
לאחר הניצחון על אתונה כוח הספרטנים נחלש. הם הסתבכו במלחמה עם הפרסים, שלא הצליחו בה יותר מדי. בשנת 398 לפנה"ס היה מרד נגד הספרטנים ביוון. הם הצילחו להתגבר עליו בקושי רב ובשנת 371 לפנה"ס תבאי הכריזה עליהם מלחמה. במלחמה זו, צבא הופליטים ספטרנים הובס בפעם הראשונה מזה 300 שנה (קרב לאוקטרה, 371 לפנה"ס). כתוצאה מכך הליגה התפרקה מרוב חברותיה ונשארה בגבולות פלופונס בלבד. לאחר התבוסה הראשונית התבאיים עזרו לארקדים לפרוש מהברית עם ספרטה וכעבור כמה שנים פלשו שוב לאדמת ספרטה. הספרטנים הצליחו לנצח אותם הפעם, אך במחיר גבוה מדי. כתוצאה מהמלחמות האחרונות הספרטנים יררדו מגדולתם ולא הצילחו להשתקם עוד לעולם והפכו לפוליס משני. במשך הזמן הם שולבו בכח בליגה האכאית
על ידי האימפריה הרומית.
ראו גם
- הליגה האכאית
- הליגה האיטולית
- מלחמת פרס-יוון
- הליגה הביוטית
קטגוריה:יוון העתיקה
קטגוריה:ספרטה
קטגוריה:המלחמה הפלופונסית
ja:ペロポネソス同盟
פוליס (עיר מדינה)פוליס הן ערי מדינה שבמקורן באו מיוון העתיקה (בסביבות המאה ה-10 לפנה"ס) הפוליס נקראות ערי מדינה מאחר שכשמן - הן מדינות זעירות עם צבא, חוקים, מדיניות פנים, מדיניות חוץ ועוד.
אין להתבלבל בין פוליס יוונית ומה שעתידים לקרוא לו פוליס בסוריה וא"י בתקופה ההלינסיטית. בתקופה ההלניסטית לא היתה לפוליס עצמאות מדינית, אלא רק אוטונומיה פנימית.
נהוג לחשוב על הפוליס כעל הביטוי הראשון בהיסטוריה לדמוקרטיה, מאחר שהחוקים והכללים נחקקו באסיפות עם בהן כל הצעה הייתה מועלית לדיון והצביעו עליה כל תושבי העיר, וכול קול היה שווה למשנהו. דבר זה היה חריג בימים ההם מאחר שאז היה החזק(בממון או שרירים) לוקח את שרצה. הפוליס היו ערים מתיונות ודאגו להפיץ בסביבה את דרכי ההלניזם.
בפוליס שלושה מעמדות:
- אזרחים: בעלי הזכויות המלאות ובראשונה זכות הבחירה.
- גרים : שילמו מס תמורת המגורים בעיר ולא הייתה להם זכות בחירה.
- עבדים (הגיעו מאוחר יחסית)
הפוליס היוותה אב-טיפוס לדמוקרטיה המודרנית ונקראה דמוקרטיה ישירה (להבדיל מבחירות ישירות) מאחר וכל אדם יכול לומר את דעתו באסיפה ובחר לא רק בפקידי הממשל אלא אף בחוקים עצמם. דרך זאת אינה מעשית כאשר מספר האזרחים הוא גדול והם מפוזרים על גבי שטח גדול ולכן כיום בדמוקרטיה בוחרים נציגים. הפוליס הייתה הקרובה ביותר לאוטופיה הדמוקרטית.
-
תבאיתבאי, פוליס בחבל ביוטיה שביוון התיכונה. הגיעה לשיא כוחה במחצית הראשונה של המאה ה-4 לפני הספירה בהנהגתו של אפמינונדס היתה יושבת ראש הליגה הביוטית. גם במצרים העתיקה היתה קיימת עיר בשם תבאי.
רוב שנות קיומה היתה אויבתה של אתונה ובמלחמה הפלופונזית תמכה בספרטה.
במלחמת פרס-יוון היתה בעלת ברית של פרס. לא רק זאת, היא גם הפרה הבטחה מפורשת לפלטאה, שבשטחה נערך קרב ההכרעה נגד הפרסים. כל היוונים שהשתתפו בקרב הבטיחו שלא לפלוש אליה.
לאחר ניצחון ספרטה במלחמה הפלופונזית כרתה ברית עם אתונה נגד ספרטה. לאחר מכן תבאי כרתה איתה ברית נוספת נגד פיליפוס השני.
העיר נהרסה בשנת 335 לפנה"ס ע"י אלכסנדר הגדול, כעונש על מרד נגדו. שוקמה לאחר ההרס, אך לא חזרה עוד למעמד הרם שהיה לה.
קטגוריה:פולייס ביוון העתיקה
ja:テーバイ
ספרטה
ספרטה (ביוונית: Σπάρτη), פוליס ביוון העתיקה. ספרטה, שהוקמה מחדש בזמן המודרני, שוכנת בחלק המרכזי הדרומי של חצי האי פלופונס בחבל לאקוניה והיא בירת חבל זה.
ספרטה הייתה ידועה בזכות לוחמיה האמיצים שעשו לה שם בכל רחבי יוון העתיקה, שם שמהדהד עד ימינו שלנו. לספרטה לא היו חומות עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, כי אף אויב לא העז לדרוך על אדמתה. הפוליס שלטה על כל שטח לאקוניה, כ-3,500 קמ"ר, שטח גדול במושגי יוון הקלאסית. בנוסף הייתה לה עוד טריטוריה אחת, מסניה, בת 4,000 קמ"ר. סך שטח המדינה, שהייתה אחת הגדולות ביוון, היה כ-7,500 קמ"ר. ספרטה עמדה בראש הליגה הפלופונסית. העיר הגיעה לשיא תהילתה כאשר עמדה בראש הכוחות היוונים שהדפו את הפרסים, כשאלו ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפני הספירה.
היסטוריה
יריבתה המרה של ספרטה בעת העתיקה הייתה ארגוס, שכנתה הצפון-מזרחית בחצי האי הפלופונסי. במאה ה-8 לפנה"ס הייתה ידם של הארגיבים על העליונה. רק במאה ה-7 לפנה"ס הצליחו הספרטנים להביסם. באמצע המאה ה-6 לפנה"ס כמעט הדבירו אותם כליל, אם כי הארגיבים המשיכו להטרידם עד המאה ה-5 לפנה"ס.
בתקופת המלחמות נגד הפרסים הוכרזה ספרטה כמנהיגת ההלנים (כך כינו היוונים את עצמם) כנגד הפרסים, ומצביאים ספרטניים עמדו בראש הצי וצבא היבשה של יוון שניצח את הפרסים בשנת 480 לפנה"ס, בקרב פלטאה ובקרב סלמיס).
לאחר המלחמות הפרסיות כוננה אתונה את הליגה האטית-דלית, וספרטה החלה לראות בה איום על ההגמוניה שלה ביוון. בשנת 431 לפנה"ס פרצה המלחמה הפלופונסית, שנמשכה עם הפסקות קצרות עד שנת 404 לפנה"ס. בסיום המלחמה זכתה ספרטה בשלטון מוחלט ביוון.
מצב זה לא האריך ימים. בשנת 371 לפנה"ס הביס אפמינונדס, המצביא התבאי, את ספרטה בקרב לאוקטרה. במשך כמה שנים התחוללה מלחמה מרה בין תבאי לספרטה, שבמהלכה הייתה יד ספרטה על העליונה, אך במחיר גבוה מדי. ספרטה ירדה מגדולתה. היא לא הצטרפה לליגה הקורינתית והמשיכה במלחמה במוקדון עד המאה ה-3 לפנה"ס. לאחר מכן שקעה העיר, מיעוט קטן השתלט על הקרקעות ונטל לעצמו את זכויות האזרח. ניסיונות רפורמה עוררו מלחמות פנימיות. במאה השנייה לפנה"ס הייתה ספרטה לבעלת ברית של רומא וזכתה לפריחה מחודשת, אם כי תהילתה הייתה רחוקה מאוד מזו של ימי עבר. כעבור כמה מאות שנים הביאו פלישותיהם של השבטים הברברים לחורבנה של העיר, והיא נהרסה לגמרי במאה ה-5 לספירה.
תרבות וחיי חברה
מאה ה-5
בין אתונה לספרטה הייתה יריבות תרבותית גדולה במאה ה-5 לפנה"ס, משום שכל אחת מהן סימלה ערכים מנוגדים. בעוד שספרטה טיפחה את העוצמה ואת הכוח הגופני וחינכה להסתפקות במועט, הרי שאתונה סימלה את תרבות המחשבה וטיפוח היופי.
בתחום החינוך הייתה ספרטה יוצאת דופן בעולם של תקופתה. ספרטה הנהיגה למעשה חינוך חובה חינם מטעם המדינה, חינוך אשר הוחל גם על הנערות (בשאר הערים היווניות החינוך היה פרטי ולנערים בלבד).
החינוך בספרטה הפך לשם דבר, ועד היום מקובל להשתמש בביטוי "חינוך ספרטני". את הנערים חינכו הספרטנים חינוך צבאי שכלל "חישול" - הסתפקות במועט ודיבור קצר (ומכאן המושג "דיבור לאקוני", על שם חבל לאקוניה בו שכנה ספרטה). חינוך הנערות כלל בעיקר אימונים גופניים, שכן הספרטנים ראו בנשים בעיקר מכשיר ללידת חיילים, וככאלה ראו לנכון לחשל אותן גופנית על מנת להגדיל את הצלחתן במשימה.
הספרטנים לא עודדו עיסוק בתחומים כאמנות, כשירה וכפילוסופיה כפי שהיה מקובל ביוון של תקופתם. התחום היחיד שקיבל עידוד מלבד זה הצבאי היה הספורט, בשל זיקתו לצבא ולחימה.
ההופעה הספרטנית
הלבוש הספרטני היה דומה ללבוש היוונים האחרים עם שינויים קלים. הם היו יוזמי בגדי הארגמן שנלבשו לקרב ובניגוד ליוונים אחרים נטו להאריך את שיערם. הספרטנים גידלו זקן ואהבו לטפח את שיערם הארוך. פרט לכסות הארגמן, הספרטני עטה על גופו שני סוגי גלימות ושני סוגי טוניקות. העבודות בשדות, בדומה לשאר חלקי יוון, נעשו ברגליים יחפות. המטה היה סמל יוקרה עבור פקידי ממשל בכירים כגון האפורים וגנרלים. צורת המטה הנפוצה היתה T. המטה היה גדול למדי והגיע לחזהו של אדם מבוגר. הלבוש הספרטני ופרטי הופעה אחרים אומצו על ידי מעריציהם ובמיוחד על ידי הפילוסופים שהעריצו את משטרם.
הספורט בספרטה
מתוך שנמצאו במצב מלחמה מתמיד עם שכניהם, ובמיוחד לאור העובדה ששלטו על אוכלוסיה, משועבדת הגדולה פי 25 מהם, ייחסו בני ספרטה חשיבות עליונה לחינוך הנוער ללחימה. החינוך הספרטאי נועד בציביונו הספורטיבי והצבאי לפתח בראש ובראשונה את מיטב הכוחות הגופניים ולרתמם לטובת השמירה על ביטחון המדינה, ערכיה וחזונה. מדובר איפוא בחינוך לחיילות (מיליטריזציה) ביוזמת רשויות המדינה, באירגונה ובפיקוחה.
הספורט בהקשרו הצבאי הנוקשה ליווה את הספרטני מגיל רך ועד לקסרקטין הצבאי. זאטוטי ספרטה, מגיל 5, למדו את צעדיו הבסיסיים של ריקוד צבאי בשם "פיריק" (פ' רפה). מחול זה נערך בלבוש צבאי מלא, בו הומחזו על דרך הכוריאוגרפיה והמשחק פעילויות קרביות. תופעה זו אפשר לגלות בחברות שונות לאורך ההיסטוריה, שהרי הזיקה בין הריקוד לקרב היא מן המפורסמות - דוגמה מפורסמת היא ה"קפוארה".
קשה להגדיר את הפעילות הגופנית הספרטאית כספורט, מכיוון שנטמעו בה יסודות צבאיים בולטים. בני ספרטה, למרות כישוריהם, הסתייגו תחילה מן התחרויות הפאן-הלניות כמו המשחקים האולימפיים. הם הדירו רגליהם מהן בשל החשש להפסיד ולשאת את הבושה לעד. עם הזמן שלחה ספרטה למשחקים האולימפיים נציגים מטעמה והללו, בלשון המעטה, כלל לא אכזבו.
מבנה האוכלוסייה
- אזרחים בעלי זכויות - הספרטנים.
באזרחים בעלי הזכויות נכללו רק הגברים מעל גיל 30 (גיל ההצבעה), לנשים לא היו זכויות (אלא במסגרת המשפחה). לכל ספרטני הוקצבה חלקת אדמה שאותה עיבדו ההלוטים (ראו בהמשך). זכויותיו של ספרטני שאיבד את חלקת האדמה שלו נשללו. תהליך נישול הספרטנים מאדמותיהם במאה ה-4 לפנה"ס גרם לירידת ספרטה ממרכז הבמה הפוליטית. לאחר מכן נעשה ניסיון לבצע רפורמה בקרקעות שתכלול את חלוקתן מחדש, אך היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. כל ספרטני היה חייב לשרת בצבא הספרטני עד גיל קבוע. רק בעלי הקרקעות הורשו לקחת חלק בפעילות זו, שנחשבה לזכות, ולא לחובה.
- פריוקים (perioikoi) - ביוונית "היושבים מסביב".
לפריוקים היו זכויות תושב, אך הם לא הורשו לקחת חלק בהצבעות או בשירות הצבאי. עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה.
- הֶלוֹטִים - התושבים המקוריים של מסיניה בעת כיבושה על ידי ספרטה.
היו עבדים נטולי זכויות כלשהן. היוו בערך 85% מכל אוכלוסיית ספרטה. על מנת לשמור על מעמדם הנחות וכדי שלא יתמרדו, הוכרזה כמעט כל שנה מלחמה על ההלוטים. ההלוטים יכולים היו להשתחרר ממעמדם הנחות רק אם הצילו חיי ספרטני בקרב. בצבא ספרטה נמנו ההלוטים בדרך כלל על החיילים בעלי החימוש הקל.
צורת שלטון
בספרטה היה משטר ממוזג (המורכב ממלוכה, אוליגרכיה ודמוקרטיה), כאשר המלך מייצג את המלוכה, מועצת הזקנים את האוליגרכיה והפורום של כל האזרחים - את הדמוקרטיה. היא נשלטה על ידי מעמד עליון של בעלי אזרחות שכלל בשיאו 10,000 גברים. על גברים אלו נאסרה כל עבודה והם קיבלו בעלות על אדמות שעובדו על ידי המעמדות הנחותים יותר. גברים אלו גודלו מילדות להיות חיילים. אם לא התאימו לתפקיד זה הם איבדו את מעמדם.
בספרטה שלטו שני מלכים. הגֵרוּסִיָה, מועצת הזקנים, הייתה מעין מועצה מחוקקת. גברים קיבלו זכות הצבעה לה מגיל 30 ואילך, ומגיל 60 יכלו להבחר אליה. לנשים לא הייתה זכות הצבעה. האַפֵלה, כינוס הלוחמים, זומן מפעם לפעם כדי להביע דעה על החלטות הגרוסיה. מתוך האפלה נבחרו אֶפורים, חמישה אזרחים ששימשו כשומרי החוקה ואף היו להם סמכויות פיקוח על המלכים. עם חלוף הזמן התייצב מעמדם של האפורים כשליטים העליונים למעשה של ספרטה.
מבין הספרטנים ידועים בעיקר המחוקק ליקורגוס והמצביא ליאונידס, שהתפרסם במלחמת הגבורה שלו מול הפרסים בתרמופילאי. את המלחמות בין ספרטה לאתונה הפליאו לתאר בפרוטרוט ההסטוריונים תוקידידס וקסנופון.
החוקה הספרטנית
המסורת מייחסת את כינון החוקה הספרטנית לליקורגוס, דמות מיתית למחצה שלא ברור אם הייתה קיימת. בגלל העדר מקורות כתובים מספרטה, רוב המידע על החוקה הספרטנית מגיע ממקורות אחרים.
מעמדם של שני מלכי ספרטה, מהשושלת האגיאדית ומהשושלת האאוריפוטית, היה זהה, וכל אחד מהם היה מחויב לכבד את הווטו שהאחר היה יכול להטיל. המלוכה הכפולה הייתה תופעה ייחודית בהיסטוריה האנושית. החוקרים המודרניים נותנים מספר הסברים לתופעה. אחדים טוענים שמטרתה של צורת שלטון זו הייתה מניעת אבסולוטיזם, ולמעשה הייתה נפוצה בעולם העתיק - בקרתגו היו שני שופטים, וברומא העתיקה - שני קונסולים. אחרים חושבים שהכפילות נוצרה בעקבות מאבקים בין שתי משפחות או שתי קהילות, בין השאר הכובשים הדוריים והאוכלוסייה המקומית. מטרת כפל המלכים הייתה לתת ייצוג לכל קהילה.
תפקידי המלכים היו דתיים, משפטיים וצבאיים. המלכים היו הכוהנים הגדולים של המדינה והיו צריכים להקריב במו ידיהם כמה סוגי קורבנות. כמו כן הם היו אחראים על הקשר עם האורקל מדלפי. על תפקידיהם המשפטיים יודעים פחות. ידוע שבזמנו של הרודוטוס, בערך בשנת 430 לפנה"ס, הם עסקו בעיקר בתיקים הקשורים לירושה, לאימוץ ולכבישים ציבוריים. עניינים אזרחיים נדונו לפני האפורים. התיקים הפליליים נדונו לפני מועצת הזקנים. רק בשטח הצבאי היה שלטון המלכים אבסולוטי.
אריסטו מתאר את המלוכה הספרטנית כ"סוג של שליטת גנרלים נצחית ולא משתנה". (פוליביוס, ספר 3 שורה 285). לעומתו מתאר איסוקראטס את ספרטה כ"אוליגרכיה בבית, מלוכה במסע מלחמה". השלטון המלוכני עבר שינויים במשך הזמן. החל ממלחמת פרס-יוון איבדו המלכים את הזכות להכריז מלחמה על מי שיחפצו מבלי לתת דין וחשבון. מאז ליוו שני אפורים את תהליך הכרזת המלחמה וכן פיקחו על מדיניות החוץ בכללותה. עם חלוף הזמן איבדו המלכים סמכויות נוספות לטובת האפורים והגרוסיה. מה שנשמר להם היה בעיקר מעמדם כמפקדי הצבא. כפל המלכים גרם לקנאה ותחרות בין שני בתיהם, חולל לא אחת מבוי סתום בתהליך קבלת ההחלטות והיווה גורם בתהליך שקיעת מעמדם.
השירות והאימון הצבאי
גרוסיה
האזרח הספרטני היה בראש ובראשונה חייל וכל חייו הוקדשו לתפקיד זה. הוא אומן לציית ללא שאלות ולספוג את קשיי המלחמה. פעם אחת בחייו יכול היה להיבחר למשרת האפור במשך שנה. עם הגיעו לגיל 60 התאפשר לו להתקבל לגרוסיה לכל ימי חייו. השירות הצבאי נמשך עד הגיעו לגיל מופלג זה.
זמן קצר אחרי הלידה הובא הילד לפני הרשויות ואלו החליטו אם הילד ראוי לחיות או לא. אם הילד היה חלש פיסית, הוא הושלך מראש הצוק.
בגיל הרך קיבל הילד חינוך בסיסי בביתו, אולם כבר בגיל 7 הוא נלקח מרשות הוריו והפך לרכוש המדינה. הילד נלקח לאימון ארוך, דמוי טירונות, שנמשך עד הגיעו לגיל 20. במהלך האימונים הוא זכה גם להשכלה כלשהי במתמטיקה, בספרות
ובמוזיקה, אך עיקר זמנו הוקדש לאימוני ספורט וצבא. בין השאר התחרו ביניהם
הצעירים הספרטנים ביכולת לסבול את מכותיהם של המדריכים. המכות והאימונים הגופניים המפרכים לא היו מספיקים לדעת הספרטנים והם הוסיפו לקשיי הטירונים בכך שלא נתנו להם מספיק אוכל. היו מצפים מהם לגנוב את מזונם, אך אם נתפסו, הוכו קשות. ידוע סיפור של ספרטני צעיר שצד בבוקר שועל ולא הספיק להסתירו באוהל או להורגו עד שנקרא למסדר. הוא הסתיר את השועל מתחת לכיטון (מעין חולצה רחבה) ועמד ללא תנועה בזמן שהמפקדים סרקו את השורות. הפציעות שגרם לו השועל היו כה חמורות, שהוא נפטר לאחר זמן קצר.
בהגיעו לגיל 20 שולב הספרטני הצעיר בכוח הלוחם של הפוליס והתקבל כחבר באחד המועדונים של העיר. כל מועדון כלל 15 חברים שסעדו ביחד, נלחמו ביחד, ישנו ביחד ועוד. כל אזרח היה חייב להיות חבר באגודה שכזו. בהגיעו לגיל 30 קיבל את מלוא זכויות האזרח. על הפיקוח על חיי האזרחים, ובמיוחד על המעקב על ההלוטים הופקדה משטרה חשאית, הקריפטריה. ספרטה היא המדינה היחידה ביוון שהייתה בעלת משטרה חשאית.
ספרטה המודרנית
במהלך ימי הביניים ובתחילת העת החדשה הייתה ספרטה כפר קטן לצידו של מיסטראס, ישוב ביזנטי חשוב. בשנת 1834, לאחר מלחמת העצמאות היוונית הכריז המלך היווני אוטו שבכוונתו לבנות עיר בסמוך למקומה של ספרטה ההיסטורית, ולתת לה את שמה. העיר תוכננה על ידי ארכיטקטים זרים ונבנתה כאחת היפות שבערי יוון. כיום היא בירת חבל לקוניה.
החפירות הארכאולוגיות בספרטה התחילו באמצע המאה ה- 19 עם גילוים של כמה מבנים, והמשיכו ביתר שאת בתחילת המאה ה-20, שבה התגלו רוב הממצאים הארכאולוגיים החשובים.
קישורים חיצוניים
- [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/athens.html אתונה מול ספרטה], מגזין e-mago
קטגוריה:ספרטה
ja:スパルタ
איטליה
הרפובליקה האיטלקית, היא מדינה בדרום אירופה, שרוב שטחה הוא חצי אי בצורת מגף. כמו כן היא כוללת שני איים גדולים בים התיכון: סיציליה וסרדיניה. מצפון היא תחומה על ידי הרי האלפים, שם היא גובלת בצרפת, שוויץ, אוסטריה וסלובניה. בצפון מרכז המדינה נמצאת המדינה סאן מרינו, ובמרכז המדינה נמצאת קריית הוותיקן.
היסטוריה
ההיסטוריה של איטליה היא אולי החשובה ביותר עבור ההתפתחות התרבותית והחברתית של הים התיכון כולו.
במדינה התרחשו פעילויות אנושיות רבות חשיבות בזמנים הפרה-היסטוריים, ולכן ניתן למצוא בה אתרים ארכיאולוגיים חשובים באזורים רבים. לפני עליית האימפריה הרומית היו באזור שתי ציוויליזציות: קולוניות יווניות והציביליזציה האטרוסקית ששלטה על חלקים נרחבים מאיטליה.
הגורם המשמעותי ביותר בהיסטוריה של איטליה, אירופה ואגן הים התיכון, הוא האימפריה הרומית. אימפריה זו, כללה במשך מאות שנים את רוב העולם שהיה ידוע לאדם המערבי ועלתה בגודלה, ובהשפעתה על היוונים שקדמו לה.
בתוך האימפריה הזו צמחה הנצרות שהפכה בשלב מאוחר יותר לדת הרשמית של האימפריה ובעקבות זאת של כלל אירופה. הכנסייה הקתולית והאפיפיורים שעמדו בראשה השפיעו ושלטו על איטליה במשך מאות שנים, גם לאחר נפילת האמפריה הרומית במאה ה-5 לספירה.
במהלך ימי הביניים ותקופת הרנסנס צמחו באיטליה ערי-מדינה חזקות ששלטו בכלכלה ובמסחר באגן הים התיכון. הבולטות שבהן הן ונציה, פירנצה, פיזה ומילנו. בערים אלו, וברומא שהיתה חלק ממדינת האפיפיורים התפתחה התרבות המערבים המודרנית.
איטליה המודרנית הפכה למדינת-עם רק ב-17 במרץ, 1861, כאשר מדינות חצי-האי וממלכת שתי הסיציליות התאחדו תחת המלך ויטוריו אמנואלה השני משושלת "סאבוי", ששלטה בפידמונט ומלכה בסרדיניה. אדריכלו של האיחוד היה הרוזן קמילו בנסו די קאבור, ראש ממשלתו של ויטוריו אמנואלה. במשך עשור נותרה העיר רומא תחת שליטת האפיפיור, והצטרפה לממלכת איטליה רק ב-20 בספטמבר 1870, תאריך שנחשב לסיום תהליך האיחוד. היום מהווה הוותיקן מדינת עיר עצמאית בתחומה של איטליה (וכמו כן, גם רפובליקת סן מרינו).
הדיקטטורה הפשיסטית של בניטו מוסוליני שעלה לשלטון ב-1922 הביאה לברית הרסנית עם גרמניה הנאצית ועם יפן, ובסופו של דבר הביאה למפלת איטליה במלחמת העולם השנייה.
משאל עם על עתיד המלוכה שהתקיים ב-2 ביוני 1946 הסתיים בהכרזת הרפובליקה האיטלקית ובאימוץ חוקה חדשה ב-1 בינואר 1948. משפחת המלוכה הוגלתה עקב קירבתה למשטר הפאשיסטי.
איטליה נמנתה בין מייסדי ארגוני נאטו והאיחוד האירופי, ובכך הצטרפה לתהליך הגובר של איחוד פוליטי וכלכלי של מערב אירופה, כולל אימוץ האירו ב-1999.
פוליטיקה
איטליה היא רפובליקה דמוקרטית רב מפלגתית. ראש המדינה הוא הנשיא, שנבחר אחת לשבע שנים וממנה את ראש הממשלה. ראש הממשלה הוא לרוב מנהיג אחת המפלגות הגדולות, שהצליח ליצור לעצמו קואליציה בפרלמנט.
על פי חוקת 1948 פועל באיטליה פרלמנט (Parlamento), המחולק לשני בתים: חדר הנבחרים (Camera dei Deputati) והסנאט (Senato della Repubblica). באיטליה יש ארבע מפלגות גדולות: הנוצרים הדמוקרטיים, המפלגה הסוציאליסטית, הליגה הצפונית והמפלגה הדמוקרטית של השמאל. החל משנת 1946 שלטה המפלגה הנוצרית דמוקרטית ברוב הממשלות שהוקמו.
מערכת החוקים האיטלקית נבנתה על בסיס החוקים של האמפריה הרומית ושונתה על פי קוד נפוליון במאה ה-19. שינוי נוסף בחוקים הוחל בעקבות החוקה האיטלקית וייסוד בית משפט חוקתי אחרי מלחמת העולם השנייה.
הפוליטיקה האיטלקית מושפעת ממתח בין האזורים החקלאיים העניים בדרום ובין הצפון התעשייתי והעשיר.
כלכלה
לאיטליה כלכלה מגוונת עם תוצר לאומי ותוצר לנפש דומים בקירוב לאלו של צרפת ושל הממלכה המאוחדת.
הכלכלה הקפיטליסטית של איטליה עודנה מחולקת לצפון התעשייתי המפותח יחסית, שמאופיין על ידי חברות פרטיות לרוב, ולדרום איטליה, הפחות מפותח והחקלאי, שבו 20% אבטלה.
לאיטליה מיובאים רוב חומרי הגלם הדרושים לתעשייה ומעל ל-75 אחוז מצרכי האנרגיה שלה.
מחוזות
חקלאי
איטליה מחולקת ל-20 מחוזות שמהם חמישה הם בעלי מעמד אוטונומי מיוחד (מסומנים בכוכבית):
- אברוצו (Abruzzo)
- בזיליקטה (Basilicata)
- קלבריה (Calabria)
- קמפנייה (Campania)
- אמיליה-רומאניה (Emilia-Romagna)
- פריולי-ונציה ג'וליה (Friuli-Venezia Giulia)
-
- לאציו (Lazio, ידוע גם כ"לטיום")
- ליגוריה (Liguria)
- לומברדיה (Lombardia)
- מארקה (Marche)
- מוליזה (Molise)
- פיימונטה (Piemonte)
- פולייה (Puglia)
- סרדיניה (Sardegna)
-
- סיציליה (Sicilia)
-
- טוסקנה (Toscana)
- טרנטינו-אלטו אדיג'ה / דרום טירול (Trentino - Alto Adige / Südtirol)
-
- אומבריה (Umbria)
- וואלה ד'אאוסטה (Valle d'Aosta )
-
- ונטו (Veneto)
גאוגרפיה
המבנה המיוחד של איטליה דומה במבט במפה למגף. רובה שוכנת בחצי האי האפניני החלק הצפוני של איטליה הררי ובו רכס הרי האלפים, ולאורך כל איטליה עובר רכס הרי האפנינים. וקיימים בה הרי געש רבים.
האי סיציליה והאי סרדיניה שייכים גם כן לאיטליה.
דמוגרפיה
האוכלוסיה של איטליה מאוד הומוגנית בכל הקשור לשפה המדוברת ולדת של התושבים, אולם קיים גיוון רב בנושאים התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים.
צפיפות האוכלוסיה באיטליה היא החמישית באירופה - קרוב ל-200 איש לקילומר רבוע. קהילת ילידי המיעוטים מועטה ובכל זאת המדינה מכירה ב 16 שפות שונות של הקהילות הזרות במדינה.
למרות שהקתוליות הרומאית היא הדת השולטת (85% מהאזרחים שנולדים במדינה הם קתולים), קיימות קהילות בוגרות של פרוטסטנטים ויהודים, וכן קהילה הולכת וגדלה של מוסלמים שמקורה במהגרים.
תרבות
חגים וארועים מקומיים
ראו גם
- תיירות באיטליה
- תקשורת באיטליה
- תחבורה באיטליה
קישורים חיצוניים
- [http://www.national-anthems.net/files/820_MP3_946937384a9adb491b7f422192120de6/National_Anthem_ItalyX.mp3 ההמנון האיטלקי]
- [http://www.quirinale.it/ Presidenza della Repubblica] - האתר הראשי של נשיא איטליה (באיטלקית)
- [http://www.parlamento.it/ Parlamento] - האתר הרשמי של הפרלמנט האיטלקי
- [http://www.gov.it/ gov.it] - אתר הכניסה לאתרי ממשלת איטליה (באיטלקית)
- [http://www.esteri.it/eng/index.htm Farnesina משרד החוץ האיטלקי]
- [http://www.travelnet.co.il/italy/main72.htm פירוט תיירותי על מחוזות איטליה]
- [http://numismondo.com/pm/ita/ השטרות של איטליה]
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
-
als:Italien
fiu-vro:Itaalia
ja:イタリア
ko:이탈리아
ms:Itali
simple:Italy
th:ประเทศอิตาลี
zh-min-nan:Italia
ימי הביניים
, גרמניה)]]
ימי הביניים (מלטינית: media aetas) הוא מושג המתאר תקופה בהיסטוריה האירופית שבין העת העתיקה לתקופת הרנסנס. המונח הופיע לראשונה באיטליה במהלך המאה ה-15, לציון העידן שבין נפילתה של האימפריה הרומית במאה הרביעית-חמישית לספירה והמאה החמש–עשרה באיטליה (התקופה הנוכחית, praesens tempus, בלשונם). כוונת המלומדים שהגו את המונח הייתה להבחין בין התרבות והחשיבה שהיו מקובלים בעת העתיקה ואלו שבאו אחריהם, אותם תיארו כעידן של אפלה ושקיעה.
כיום, ישנם תיארוכים שונים של ימי הביניים, בהתאם לזווית ההתייחסות—היסטורית, כלכלית, תרבותית, גאוגרפית, וכדומה—אך מקובלת חלוקה הממקמת את נקודת הפתיחה של ימי הביניים בשקיעת התרבות העתיקה במאות הרביעית והחמישית ואת נקודת הסיום שלהם בעליית הרנסנס במדינות אירופה השונות, החל במאה החמש–עשרה באיטליה ועד תחילת המאה השבע-עשרה בצפון אירופה, ואף מאוחר יותר. התיארוך הסמלי המסורתי הוא בין מותו של קיסר האימפריה הרומית המזרחית תיאודוסיוס הראשון בשנת 395 או הדחת רומולוס אוגוסטולוס מן השלטון באימפריה המערבית על ידי אודואקר בשנת 476 לבין כיבושה של קונסטנטינופול על ידי התורכים בשנת 1453 או תחילתה של הרפורמציה הפרוטסטנטית בשנת 1517.
היסטוריוגרפיה של ימי הביניים
ימי הביניים בהיסטוריה
מקור המונח ושימושיו
המונח "ימי הביניים" נטבע במקור על ידי אנשי הרנסנס שראו את התקופה שבין נפילת האימפריה הרומית לתחייה הרוחנית שלהם כתקופת ביניים שבה לא התרחשה התפתחות משמעותית והאנושות הייתה שקועה בדכדוך מתמשך. כחלק מטרמינולוגיה זו - שבאה להאדיר את התחייה הרוחנית של הרנסנס באמצעות ביזוי ימי הביניים - נקראה האומנות של תקופה זו אומנות גותית, על שם השבטים הגותים הברבריים שהחריבו את האימפריה הרומית.
גם בימינו אנו מונחים אלה הם הרווחים בשימוש, אם כי כיום לא מתלווים אליהם הקונוטציות השליליות שהיו בהם במקור.
תיארוכי (פריודיזציה) ימי הביניים
תיארוך ימי הביניים - כלומר: הקביעה מתי התחילו ומתי נסתיימו, והחלוקה לתת-תקופות על פי שנים - מהווה עדיין מחלוקת רבה בין ההיסטוריונים ואין גישה שלטת. למרות זאת, יש הסכמה על מסגרת הזמן הכללית והויכוחים הם לגבי הגדרת תאריכים עדינה יותר.
תחילת ימי הביניים
ישנה מחלוקת בדבר התאריך המדויק בו התחילה תקופת ימי הביניים.
על פי התיעוד הממוסד ימי הביניים החלו עם נפילת האימפריה הרומית המערבית שהתרחשה רשמית בשנת 476, במאה החמישית לספירה. אך התאריך לא משמעותי, מאחר והאימפריה הרומית המערבית הייתה חלשה מאוד תקופה ארוכה לפני התפרקותה, בעוד התרבות הרומית עדיין שרדה באיטליה כמה עשורים לאחר מכן. כיום, יש היסטוריונים המתעדים את תחילת ימי הביניים במאה ה-4 לספירה עם התפשטות הנצרות באימפריה הרומית ואחרים מתעדים את תחילת התקופה במאה ה-7 לספירה) עם גבירת התפשטות האסלאם במזרח התיכון.
סיום ימי הביניים
ישנה אף מחלוקת בדבר סיומה המדויק של תקופת ימי הביניים, מאחר שהיסטוריון החוקר את איטליה במאה ה-15, לדוגמא, ימצא עצמו חוקר את הרנסאנס בעוד אחר החוקר את אנגליה בתחילת המאה ה-15 ימצא עצמו בלב ימי הביניים. היסטוריונים מסמנים שנים שונות כסוף ימי הביניים. יש הסוברים שימי בביניים הסתיימו בשנת 1492 עם נפילת מעוז המוסלמים האחרון בספרד והמסע של כריסטופר קולומבוס לאמריקה שהתרחשו באותה השנה, אחרים סוברים שהתקופה הסתיימה בשנת 1453 עם נפילת הקונסטנטינופול לידי האימפריה העות'מאנית ועם סיום מלחמת מאה השנים בין אנגליה | | |
