:: wikimiki.org ::
| צוללן |
צוללןצוללן הוא איש צוות בצוללת. אדם העוסק בצלילה נקרא צולל.
צלילה בצוללת
צוללת היא כלי שייט המיועד לתנועה עצמאית מתחת לפני המים.
תנאי החיים בצוללת, השוהה זמן רב מתחת למים בבידוד מוחלט מהעולם מצריכים כישורים מיוחדים מהמועמדים לשירות בה ומסלול הכשרה ארוך.
צוללות משמשות למגוון שימושים אזרחיים וצבאיים.
צוללנים בצה"ל
הראשון בצה"ל שהוסמך כצוללן הוא יוסף דרור, מפקדה הראשון של שייטת הצוללות בחיל הים הישראלי.
הכשרת צוללנים נעשית ב"קורס צוללן" שנערך במסגרת "בית ספר צוללן" בבסיס ההדרכה של חיל הים. בין השאר נעשה בקורס שימוש בסימולטורים, המדמים את הפעילות בצוללת.
קישורים חיצוניים
- [http://www1.idf.il/Navy/Site/Templates/controller.asp?lang=HE&fid=45587&did=45589&srch=2 בית ספר צוללן], באתר חיל הים
- [http://www.dolphin.org.il/submariners/ צוללנים], באתר עמותת דולפין
קטגוריה:צלילה
קטגוריה:מקצועות
צוללת
צוללת היא כלי שיט תת ימי, לרוב לשימוש צבאי. צוללות משמשות לשימושים שונים כגון שימושים מדעיים ושימושים צבאיים. היתרון הגדול של הצוללת למטרות צבאיות הוא שקשה לגלות אותה, וקשה לפגוע בה במידה והיא צוללת עמוק במים. הצוללת מנווטת בעזרת מצפן או ג'ירוסקופ, וכאשר מתאפשר לה לעלות אל פני המים, גם באמצעים אחרים, כגון מערכות ניווט לוויניות. צוללות מצויידות לרוב בפריסקופ - התקן המאפשר לצפות אל מעל פני המים בעוד גוף הצוללת שקוע מתחת למים. בדרך זו יכולים מפעילי הצוללת להבחין בספינות אויב השטות על פני המים.
צוללות מצויידות לרוב גם בסונאר - התקן הפולט גלי קול, ומאפשר לבצע הדמייה של סביבת הצוללת על ידי ניתוח גלי הקול המוחזרים. עם זאת, בצוללות צבאיות, השימוש הזה בסונאר הוא נדיר (הוא מכונה "חיפוש יאנקי" בצי האמריקאי) משום שהוא גם חושף את הצוללת לצוללות אוייב היכולות להאזין לסונאר. על פי רוב תנסה הצוללת להבחין בצוללות אוייב על ידי האזנה לרחשי המנוע שלהן.
צוללות צבאיות
היסטוריה
הניסיון הראשון הידוע לנו להשתמש בצוללת למטרות מלחמה, היה במלחמת העצמאות האמריקנית בשנת 1776, שעה שהממציא דוד בושנל נכשל כשניסה להטביע ספינת מלחמה בריטית באמצעות מתקן צלילה, אותו כינה "צב" בנמל ניו יורק.
אחד השימושים הצבאיים הראשונים לצוללת היה במלחמת האזרחים האמריקנית, בשנות ה־60 של המאה ה-19. הדרום הצליח לייצר צוללת אחת, שכללה שמונה אנשי צוות שהניעו גל ארכובה, שהיה מחובר אל מדחף באחורי הצוללת. בחרטום הצוללת הורכב מוט ובקצהו חבית ובה חומר נפץ, ושאותו נעצו בניגוח ספינת האוייב, ושהופעל בעזרת כבל שנמשך מאחוריהם לאחר שהתרחקו. בשנת 1864 הצליחה הצוללת H. L. Hunley להטביע ספינת מלחמה של הצפון בקרבת נמל צ'ארלסטון, אך לא שרדה את הדרך חזרה לנמל וטבעה על כל צוותה. הצוללת נמשתה מן המים ב־2002 (הסיפור המלא באתר [http://magma.nationalgeographic.com/ngm/0207/feature5/index.html נשיונל ג'יאוגרפיק]).
במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה נעשה שימוש נרחב בצוללות. הצי הגרמני הפעיל צוללות רבות באוקיינוס האטלנטי כדי לנסות ולשבש את שיירות האספקה ששטו מארה"ב לכוחות הלוחמים באירופה. האמריקאים והבריטים, מצידם, הפעילו את שיטת השיירות בניסיון לסכל פעילות זו. האמריקאים פעלו בשיטה הדומה לגרמנית נגד הצי הסוחר של יפן והצליחו למוטטו כליל בימי המלחמה.
הנעה
לרוב מצויידות צוללות במנועי דיזל רבי עוצמה, בדומה לספינות. הבעיה של מנוע דיזל בצוללת היא שלא כמו בספינה ששטה על פני הים, הצוללת נמצאת גם מתחת לפני הים, ובמים אין חמצן גזי הדרוש לפעולת מנוע בעירה פנימית. לכן לא ניתן להפעיל את המנוע לאורך זמן בצלילה מלאה (ומכאן העדיפות לצוללות המונעות ע"י כור גרעיני). בנוסף, מנועי הדיזל מקימים רעש לא קטן, ומכיוון שמתחת למים הדרך היחידה לאתר את האוייב היא בעזרת האזנה לקולו, נדרש למצוא פתרון שקט יותר. הפתרון שנמצא הוא מנועים חשמליים. כל צוללת דיזל קרבית מצויידת בנוסף למנועי הדיזל גם בסוללה של מצברים ובמנועים חשמליים.
מנוע הדיזל משמש בעיקר כגנראטור שטוען בשעת הצורך את המצברים של הצוללת המשמשים להפעלת המנועים החשמליים ושאר מערכות החשמל של הצוללת. מלבד זאת הצוללת מצוידת בצינור שינור (שנורקל המאפשר למנועי צוללת לנשום אויר מבלי לצאת לגמרי מהמים) המאפשר בזמן הפעלתו צלילה קרובה לפני הים והפעלה של הדיזלים לצורך טעינה או הנעה של הצוללת ללא מנועי החשמל. וכאשר יש חשש לגילוי על ידי צוללות או ספינות אוייב, עוברת ההנעה למנועי החשמל, שהם שקטים הרבה יותר. הפתרון לא מושלם: גם חתירת המדחף במים יוצרת איוושה, אך התוצאה הסופית היא תנועה הרבה יותר שקטה.
עם התפתחות הטכנולוגיה הגרעינית והיכולת לבצע ביקוע גרעיני מבוקר ליצירת אנרגיה, פותחו גם מנועים גרעיניים, המשתמשים בכור גרעיני קטן על מנת להפיק חום, המניע טורבינה. מנועים כאלה שולבו גם בצוללות אסטרטגיות, ואיפשרו להן לשהות בים תקופה ארוכה בלי תדלוק. למעשה, מנועים אלה זקוקים לתדלוק רק לאחר כ־20 שנה של פעולה רצופה, והצוללות חוזרות אל החוף בעיקר כדי להצטייד במים ובמזון.
נשק
החל מסוף מלחמת העולם הראשונה, כאשר התפתחו צוללות גדולות המכילות צוותים של 20 איש ומעלה, המונעות במנועי דיזל, צויידו הצוללות במערכות טורפדו, שהוא מעין טיל תת ימי, המונע במנוע אוויר דחוס הנמצא באחוריו, ומשוגר מצינורות שיגור המותקנים בגוף הצוללת. עם הזמן, צויידו הטורפדות במנגנוני התבייתות המסוגלים לזהות את קול מנוע צוללת האוייב ולהתביית עליו.
בנוסף, צויידו הצוללות הראשונות, עד אחרי מלחמת העולם השניה, גם במקלעים ובתותחים בינוניים, אותם ירשו מספינות הקרב, ששימשו אותן כאשר עלו אל פני המים. בסביבות שנות ה־60 נפסק לחלוטין השימוש בהם.
עם התפתחות הטילים הבין יבשתיים בשנות ה־60, החלו לצייד גם צוללות, ובעיקר צוללות גרעיניות, בטילים בין יבשתיים ובטילי שיוט, שיוכלו להכות את האוייב "מכה שניה" במקרה שיתקוף בהפתעה. טילים אלה נשאו לרוב ראשי נפץ גרעיניים, ויועדו לשימוש בעת מתקפה גרעינית כחלק מ"המשולש הגרעיני" הכולל מפציצים, טילים ביניבשתיים וצוללות. צוללות מסוג זה מוחזקות כיום בידי ארה"ב ורוסיה. הגדולה מסוגן (והצוללת הגדולה ביותר בעולם) היא הצוללת מדגם "טייפון" הרוסית שהוצגה ב 1981, המצויידת ב 200 ראשי נפץ גרעיניים בעוצמה של 100 קילוטון כ"א ו 22 טורפדו.
לקראת סוף המאה העשרים צוידו הצוללות גם בטילי ים-ים, המותאמים לשיגור תת מימי. טיל כזה נורה מצוללת בתוך מעטפת דמויית טורפדו המביאה אותו אל פני המים ומשם הוא משוגר לאוויר ומתפקד כמו טיל ים-ים שנורה מסיפון ספינה: מנווט את דרכו באמצעות מכ"ם עד לפגיעה במטרה.
לחימה נגד צוללות
ללחימה נגד צוללות באמצעות ספינות משמשות פצצות עומק, המושלכות בקרבת הצוללת ומתפוצצות בהגיען לעומק המתאים. להשלכתן של פצצות עומק שימשו גם ספינות אוויר. נשק יעיל יותר נגד צוללות היו Hedgehog - פצצת הטלה מלפנים, Fido" Mk.24"- טורפדו אקוסטי, וה-ASROC - שיכול היה לשאת רש"ק גרעיני.
גם ארצות הברית וגם ברית המועצות פיתחו מערכות נגד צוללות שעשו שימוש בנשק גרעיני.
צוללות אזרחיות
לבד משימושים צבאיים, יש לצוללות גם שימושים אזרחיים. צוללות, ובעיקר צוללות זעירות לשניים או שלושה אנשי צוות, משמשות בחקר האוקיינוסים לחקר החי, הצומח והגאולוגיה התת ימית. צוללות זעירות אלה מונעות במנועים חשמליים, ולעתים קרובות קשורות בכבלי תקשורת וחמצן אל ספינה הנמצאת מעליהן.
בנוסף, משמשות צוללות אזרחיות לצרכי תיירות: אין כמו מסע בצוללת כדי לצפות בעולם התת ימי, באזורים עשירים בדגה יחודית ובאלמוגים. דוגמה לכך היתה "הצוללת הצהובה" שהופעלה במצפה התת-ימי בשמורת האלמוגים באילת בין השנים 1992 - 2004. צוללת זו, המונעת במנוע חשמלי, יכלה לשאת כ־25 נוסעים לעומק 60 מטרים. הירידה בתיירות לאילת הפכה את אחזקת הצוללת לבלתי-כלכלית, והיא נמכרה לאיש-עסקים קוריאני אשר העביר אותה לתאילנד.
ראו גם
- התפתחות ספינות המלחמה
- בתיסקף
קטגוריה: המצאות
קטגוריה:כלי שיט
קטגוריה:צוללות
ko:잠수함
ms:Kapal selam
ja:潜水艦
צלילה
צלילה היא הכנסת הגוף כולו אל מתחת לפני המים.
הצוללים הראשונים עסקו בשליית חפצים מספינות טבועות. ידוע על לוחות תשלומים לצוללים כבר בשנת 300 לפנסה"נ. צלילה קדומה זו נעשתה ללא מכשירים (מאחר שלא פותחו עדיין כאלה) ואבנים שהקלו על הצולל לשקוע היו אמצעי העזר היחידים. מאחר שהצולל יכול היה להיעזר רק באוויר שאגר בריאותיו, צלילתו ארכה דקות מעטות בלבד. צלילה זו נקראת גם "צלילה חופשית" ועד היום היא משמשת שולי פנינים ואף מהווה ספורט ימי אתגרי.
התקדמות משמעותית בתחום הצלילה נעשתה במאה ה-19, שבה הומצאו אמצעים חדשים לצלילה: הפעמון והחליפה.
פעמון
שיטה שממנה התפתח מאוחר יותר "פוד הצלילה". כלי אטום גדול בצורת פעמון היה מושקע במים אנכית כשצולל או חבורת צוללים נמצאת בתוכו. האויר הכלוא בפנים היה מאפשר לצוללים לנשום.
הפעמון היה מורד לעומק הנחוץ - בד"כ לעבודות מחקר או בניית יסודות. כמות האוויר בפעמון הייתה תלויה בעומקו - ככל שהעומק היה גדל כך הלחץ האטמוספירי היה גדל. האויר בתוך הפעמון היה נדחס יותר ויותר, ומים היו ממלאים את החלל שנוצר.
חליפה
את החליפה פיתח המהנדס הגרמני אוגוסטוס זיבה ב-1830. מתוך חליפה זו התפתחה חליפת הצלילה המודרנית של היום. החליפה הייתה עשוייה גומי עטוף בשתי שכבות בד שכיסה את רוב גוף האמודאי (למעט כפות הידיים,כפות הרגליים והראש). שולי החליפה היו מהודקים לגוף כדי למנוע חדירת מים. סוליות הנעליים היו עשויות עופרת כדי להגביר יציבות.
על החזה והגב היו שתי משקולות שסייעו לאמודאי לשקוע. על ראשו הייתה קסדה עגולה סגורה הרמטית אשר הכילה את כל הראש ונסגרה בצוואר. הקסדה הייתה עשוייה מברזל, נחושת או פליז ומזכוכית שאפשרה לאמודאי לראות. מתוך הקסדה יצא צינור אויר אל פני השטח, בדרך כלל אל ספינה, ודרכו הוזרם אוויר בלחץ שאפשר לאמודאי לנשום. לצינור הייתה גם סגולה "טלפונית". דרכו התאפשר לאמודאי לדבר עם אנשי הספינה ועם הצוללים שלצידו.
צלילה במאה ה-20
מיכל צלילה
אבי הצלילה המודרנית והצילום התת-מימי הוא לייט' קולונל (מקביל לדרגת סגן אלוף) ז'ק קוסטו. קוסטו ערך בשנות ה-20 וה-30 ניסויים בצלילה במים רדודים עם מסיכות ושנורקל. הוא וחבריו פיתחו את מיכל הצלילה הראשון שאפשר לצולל לצלול לעומק מבלי שנאלץ להיות מחובר בצינור אל ספינה שמעל ואפשר לצולל חופש רב יותר.
במהלך מלחמת העולם השניה פותחו מערכות נשימה סגורות, שמנעו הופעת בועות על פני המים והקשו על איתור צוללים. מערכת זו סללה את הדרך להופעתן של יחידות קומנדו ימי המורכבות מצוללים לוחמים. יחידות עילית אלו מפורסמות לתהילה וקיימות בצבאותיהן של רוב מדינות העולם, לרבות שייטת 13 בצה"ל.
תא צלילה
בשנות ה-50 הוחלף הפעמון בתא צלילה סגור ומשוכלל אשר יכול להציף ולהשקיע את עצמו באמצעות מערכות הדומות למערכות הפועלות בצוללת. תא זה השתכלל עם השנים וכיום תאים אלה יכולים להגיע לעומק רב מאוד (קילומטרים) - טווח גדול בהרבה מזה שמסוגל לו צולל ללא תא. בתא נשמר לחץ נסבל. אילו היה שורר בו הלחץ שמחוץ לתא, היה גוף הצולל נמחץ. בתא ניתן לשהות אפילו שבועות.
תאי צלילה מוכרים גם בשמות כמו באתיספירה או באתיסקאפה. תאים אלו משמשים למחקר תת-ימי באזורים אשר צוללים לא יכולים להגיע אליהם בגלל עומקם.
צלילה כספורט אתגרי
ישנם כיום שני סוגי ספורט שונים המבוססים על צלילה:
- צלילה חופשית
- צלילה ספורטיבית
צלילה חופשית:
(אין לראות במאמר זה הוראות לביצוע צלילה מכול סוג שהוא)
צלילה חופשית מבוצעת ללא עזרי נשימה (כלומר אחסון האויר הוא בריאות בלבד) וציוד הצולל הוא:סנפירים, מסיכה ולעיתים משקולות ושנורקל. הצולל שואף אויר מלוא ריאותיו ויורד לעומק הרב ביותר שאליו הוא יכול להגיע ואז עולה.
ספורט זה בטוח יותר ממה שנראה להדיוט. הסיכוי שיגמר האויר לצולל הוא נמוך ביותר -בעוד הצולל יורד לעומק נפח האויר בריאותיו קטן כתוצאה מלחץ אטמוספירי שגדל. בהגיעו לעומק מסויים מרגיש הגוף צורך באוויר, והצולל חש דחף בלתי ניתן לכיבוש לאוויר. עלייתו לפני השטח הלחץ האטמוספירי קטן ונפח האויר בריאותיו גדל ושוב יש לו מספיק אויר. אין בספורט זה סכנת דקומפרסיה. הסכנה הגדולה ביותר בספורט זה היא התרחשותו של עילפון מים רדודים.
הישג השיא בצלילה חופשית עומד כיום על הגעה לעומק העולה על 171 מטר וזמן החזקת נשימה של 10:08 דקות.
צלילה ספורטיבית:
הצלילה הספורטיבית היא צלילה מסובכת הרבה יותר ודורשת ידע נרחב(מאחר שסכנותיה רבות יותר) ואף קורס. הצוללים משתמשים בציוד רב הכולל:
- בלון אויר
- חליפת צלילה
- מאזן
- משקולות
- דרגה ראשונה
- ווסת
- סנפירים
- מסיכה
- שנורקל
- נעלי צלילה(תלוי בסוג הסנפירים)
דרגות הצלילה מחולקות למספר רמות עיקריות:
#צולל כוכב אחד, או open water diver - לצולל מותר לצלול לעומק של עד 20 מטר, ורק בלווית צולל שני כוכבים ומעלה
#צולל שני כוכבים, או Advanced Open Water - לצולל מותר לצלול לעומק של עד 30 מטר
#צולל שלושה כוכבים, או Dive Master - לצולל מותר לצלול לעומק של 39-42 מטר (תלוי בארגון המסמיך) וכן להוביל צלילות ולעזור בהדרכה
#צולל שלושה כוכבים ספורטיבי - כמו צולל שלושה כוכבים אבל ללא רכיב ההדרכה.
#עוזר מדריך - דרגת ביניים במאפשרת להעביר חלק מהתכנים של קורס הצלילה וכן העברה של צלילות אינטרו (צלילה מודרכת ומפוקחת שמיועדת למי שלא הוסמך כצולל)
#מדריך צלילה - מי שמוסמך ללמד צלילה ולהסמיך צוללים.
אלה הן רק רמות כלליות. לכל ארגון יש את דרגותיו. בישראל, בניגוד למצב כמעט כל שאר העולם, הצלילה מוסדרת בחוק הצלילה. חוק זה דורש ציוד מינימלי לכל צולל ולכל זוג צוללים, מחייב צלילה רק עם רשיון צלילה וביטוח, ואוסר צלילת סולו (ללא בן זוג). כמוכן, החוק מסדיר את העומקים המותרים לצולל (20 מטר לצולל דרג א, 30 לצולל דרג ב ו42 לצולל דרג ג או ד). על חוק הצלילה אחראית הרשות לצלילה ספורטיבית.
קורסים מיוחדים:
- nitrox - שימוש בתערובת של אוויר וחמצן במקום אוויר. תערובת כזו מפחיתה את הסיכוי ללקות בדקומפרסיה, אבל מגבילה את עומק הצלילה בגלל סכנה מוגברת להרעלת חמצן
- קורסי הצלה
- קורסי ניווט
עקרונות הצלילה הספורטיבית
אחד מעקרונות הצלילה העקריים הוא השליטה בציפה. שליטה זו מוסגת ע"י שינוי כמות האוויר בתוך גוף צלולל (בראות) ועל גופו (במאזן הציפה. על ידי שינוי בכמות האוויר הצולל יכול להיות באחד משלושה מצבים:
- ציפה שלילית: מצב בו הצולל שוקע.
- ציפה חיובית: מצב בו הצולל עולה אל פני המים
- ציפה נייטראלית: מצב בו הצולל שומר על מיקומו בעומק המים.
על הצולל להיות מסוגל להשיג את שלושתם במהלך הצלילה (כדי לשקוע, לשמור על עומק ולעלות לאחר מכן).
צלילה בקולנוע
- הכחול הגדול
- גברים של כבוד. הסרט מתאר את אורח חייהם של אמודאים המשתמשים בחליפת צלילה.
- "כדור הרעם" מסדרת "ג'יימס בונד" - בסרט מופיעה סצנת קרב תת מימית בין יחידות צוללים.
ראו גם
- ציוד צלילה
- סכנות בצלילה
-
קטגוריה:ספורט אתגרי
צה"ל
צבא ההגנה לישראל (או בראשי תיבות: צה"ל) הוא צבאה של מדינת ישראל, והארגון המרכזי לשמירת בטחונה. הדרג הפיקודי העליון בצה"ל הוא המטה הכללי, ובראשו עומד ראש המטה הכללי. הרמטכ"ל הנוכחי הוא רב אלוף דן חלוץ, וסגנו הוא האלוף משה קפלינסקי.
מבנה צה"ל
צה"ל כפוף למשרד הבטחון ונמצא תחת פיקודו של הרמטכ"ל ששולט בכל זרועות ואגפי הצבא באמצעות המטה הכללי ומהווה את הפיקוד העליון של הצה"ל.
זרועות צה"ל
כיום בצה"ל יש רק שתי זרועות: זרוע האוויר והחלל וזרוע הים. כוחות היבשה עדיין אינם מאוגדים כזרוע ולמעשה כפופים ישירות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל הנוכחי דן חלוץ מתכנן לאגד את כוחות היבשה בזרוע היבשה תחת פיקוד מז"י, שתקבל סמכויות נוספות ותהפוך לזרוע בפני עצמה.
מז"י צה"ל הנוכחי]]
- מפקדת הזרוע לבניין הכוח ביבשה - מז"י
- חיל הרגלים, חיל השריון, חיל ההנדסה הקרבית, חיל התותחנים, חיל מודיעין השדה
- זרוע האוויר והחלל
- כוחות הנ"מ
- זרוע הים
אגפי צה"ל
- אגף המטה הכללי - אג"ם
- אגף המבצעים - אמ"ץ
- אגף המודיעין - אמ"ן
- אגף התכנון - אג"ת
- אגף התקשוב - את"ק
- אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה - אט"ל
- אגף כוח אדם - אכ"א
פיקודי צה"ל
צה"ל מכיל ארבעה פיקודים מרחביים:
# פיקוד הצפון - אחראי על רמת הגולן, הגליל והגבולות עם סוריה ולבנון.
# פיקוד המרכז - אחראי על ירושלים ואזור השפלה, יהודה ושומרון והגבול עם ירדן (ממשולש הגבולות עד ים המלח).
# פיקוד הדרום - אחראי על הנגב, אילת, הגבול עם ירדן (מים המלח עד לאילת), הגבול עם מצרים ורצועת עזה)
# פיקוד העורף - אחראי על הגנת העורף והאזרחים.
גופים נוספים בצה"ל
- המכללות הצבאיות
- מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש)
- הפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר)
- היועץ הכספי לרמטכ"ל (יועכ"ל)
- קצין מילואים ראשי (קמל"ר)
- יועצת הרטכ"ל לענייני נשים (יועל"ן)
הקמת צה"ל
צה"ל הוקם כשבועיים לאחר קום מדינת ישראל, תוך כדי קרבות מלחמת העצמאות. הממשלה הזמנית החליטה על הקמתו וראש הממשלה, דוד בן גוריון חתם על "פקודת צבא הגנה לישראל" ב-26 במאי 1948, וב-31 במאי פרסם "פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל".
צה"ל התבסס על המבנה הארגוני של ההגנה, כדי לשמש ככוח הלוחם העיקרי של מדינת ישראל, ומיזג לתוכו גם לוחמים מהבריגדה היהודית והמחתרות האחרות - האצ"ל והלח"י. עם הקמת צה"ל פורקו חטיבות הפלמ"ח והוכפפו לפיקוד צה"ל.
הגיוס לצה"ל
הגיוס לצה"ל הוא לפי חוק שירות הבטחון בבחינת גיוס חובה לכל אזרח יהודי שהגיע לגיל 18. השירות הסדיר אורך כיום בפועל שלוש שנים לגברים ושנתיים לנשים.
לכל חייל נקבע פרופיל צבאי, ולפיו מוחלט באיזה מערך לשבצו. מן השירות הצבאי פטורים בעלי פרופיל נמוך (פרופיל 21) או המאובחנים כחסרי התאמה לשירות צבאי. עבור בני מיעוטים, להוציא דרוזים וצ'רקסים הגיוס הוא התנדבות. בנוסף נשים זכאיות לקבלת פטור משירות בצה"ל מטעמי הכרה דתית. ראו נשים בצה"ל.
שרות חובה לתלמידי ישיבה המצהירים ש"תורתם אומנותם" נדחה כל עוד הם לומדים, ובפועל חלקם אינם מתגייסים (נושא זה מעורר מחלוקת ציבורית רחבה, והנסיונות לשנות את המצב הקיים נכשלו עד כה). למרות שרשמית הגיוס הוא חובה, בפועל אחוז משמעותי אינו מתגייס מסיבות שונות. בין היתר קיימת תופעה של סרבנות לגיוס לשירות הצבאי, הנובעת מטעמים מצפוניים ופוליטיים (להרחבה ראו סרבנות בישראל).
לאחר סיום השירות הסדיר, ממשיכים חלק מהחיילים לשרת תקופה קצובה בכל שנה ובמקרי חירום (ראו צו 8), במסגרת שירות המילואים.
כח האדם בצה"ל
(הערכה עפ"י פרסומים זרים - המספרים הרשמיים מסווגים)
- בחילות היבשה 130,000 חיילים ועוד 400,000 חיילי מילואים.
- בחיל הים 6,500 חיילים (כולל 300 קומנדו ימי) ועוד 11,500 חיילי מילואים.
- בחיל האוויר 37,000 חיילים ועוד 20,000 חיילי מילואים.
תורת הלחימה הצה"לית
תורת הלחימה (תו"ל) ובניין הכוח של צה"ל כולל כמה עקרונות מנחים שהחשובים שבהם:
- צפיה של איומים בטרם הבשלתם ופעילות התקפית מונעת. (כך למשל הותקף הכור העיראקי במבצע אופרה).
- ניסיון למנוע מלחמה והידרדרות בשיטות שונות, תוך שימוש באסטרטגיה הגנתית, שמכוונת לשמר את הקיים ולא לכבוש ולשלוט על האויב.
- במקרה של מלחמה, אסור לישראל להפסיד בשום מערכה וקל וחומר במלחמה, כי זה יהיה סופה, ולכן בניין הכוח וההצטיידות בנשק יהיה בהתאם.
- ניסיון להגיע למתקפות בזק והכרעה מהירה של האוייב. גמר לחימה בזמן קצר כמידת האפשר, תוך ניסיון למזער את יחס האבדות למינימום האפשרי; וזאת על פי הקביעה שמלחמות התשה אינן מיטיבות עם ישראל.
ההתמודדות עם לוחמת גרילה וטרור
מבצע אופרה
השהייה הממושכת בלבנון בעקבות מלחמת שלום הגליל, ואירועי שתי האינתיפאדות, הגבירו את הצורך של צה"ל להתמודד עם ארגוני טרור שאנשיהם מוטמעים באוכלוסייה האזרחית ומנצלים אותה לצרכיהם.
בעקבות זאת הועבר הדגש בצה"ל מההתמודדות עם מלחמה כוללת בשטח פתוח, כדוגמת הלחימה במלחמת יום הכיפורים, להתמודדות עם לחימה בשטח בנוי, ובניית תורת לחימה מקצועית כנגד גרילה וטרור.
במסגרת הערכות זו, הקים צה"ל יחידות מיוחדות כנגד טרור ויחידות מסתערבים, בנוסף לגדודים יעודיים לפעילות בשטחים פיתח צה"ל אמצעי לחימה ואמצעים אחרים המיועדים לזירות אלו: רובים מקוצרים, אמצעי ראיית לילה ותצפית, שליטה ובקרה, מיגון כלי רכב, ביצור המוצבים והעמדות והקמת מרכזי אימונים ללש"ב.
כחלק מהלחימה בשטחים נקט צה"ל בפעולות שמטרתן למנוע פעילות טרור כנגד חיילים ואזרחים:
- הקמת מחסומי דרכים, במטרה להקשות על תנועה של אנשי טרור, ניוד חומרי חבלה ואמצעי לוחמה, והחדרת מחבלים מתאבדים לישראל.
- חישוף שטחים והריסת בתים המשמשים לפעילות חבלנית עויינת (פח"ע).
- פעילות ענפה של מעצרי מנע של אנשי טרור בשילוב השב"כ.
- פגיעה במנהיגי הטרור, תוך מזעור הפגיעה באוכלוסייה האזרחית שבקרבה הם חיים ופועלים. מדיניות זאת זכתה לשם הסיכול הממוקד. במסגרת פעילות זו מנסה צה"ל להגיע לפגיעה נקודתית במנהיגי הטרור, עם פגיעה מינימלית באזרחים.
המאמץ הרב שמשקיע צה"ל מאז תחילת שנות התשעים, בפעולות ביטחון שוטף בשטחי יש"ע ועל קו ההפרדה, גרר לפעילות זו את רוב יחידות הצבא, בסדיר ובמילואים, אבל גם היווה "מעבדה" לפיתוח תורת לחימה כנגד גרילה וטרור, שחילות רבים בעולם לומדים ממנה כחלק מהמלחמה כנגד הטרור העולמי.
אמצעי הלחימה בצה"ל
בשנות השמונים והתשעים החל צה"ל בתהליך הצטיידות בנשק אמריקני חדיש במטרה להשיג עליונות טכנולוגית, מתוך הכרה שעליונות טכנולוגית בנשק וציוד על צבאות ערב מהווה מכפיל כוח ובאמצעות עליונות זו "צבא קטן וחכם" יוכל להמוני צבאות ערב.
מאז האמברגו של צרפת ב 1967, עבר צה"ל לבסס את הרכש שלו על ארה"ב, בה הוא יוכל לקנות נשק וציוד צבאי בזול במסגרת כספי הסיוע האמריקניים (FMS). כיום, צה"ל מצוייד בנשק רב ואיכותי, הן מייצור עצמי והן מרכש, שרובו מארה"ב.
אמל"ח זרוע היבשה
אמצעי לחימה של החי"ר
ארה"ב
ארה"ב
הנשק האישי של רוב חיילי צה"ל הם רובים ממשפחת ה-M16: בעיקר M16A2, מקוצר CAR-15 ו M4 ו M4A1 קרבין (מקוצרר). כיום הנשק האישי של החי"ר מתחיל להיות מוסב לתבור מתוצרת תע"ש, כאשר ביתר חילות השדה וכוחות המילואים ניתן עדיין למצוא את הגליל ואת העוזי. על הרובים אפשר להתקין מסילות פיקטיני שמאפשרות לחבר לרובה מגוון רב של עזרים טקטים כגון כוונות אופטיות שונות, צייני לייזר ופנסים. בנוסף, אפשר להתקין מתחת לקנה מטול רימונים 40 מ"מ מדגם M203.
בנוסף, כל חייל מצוייד במספר רימוני יד (Hand Grenade) הגורמים לפיצוץ בצירוף רסיסים. ישנם גם רימוני הלם ורימוני גז מדמיע.
נשקי המחלקה והפלוגה של כוחות היבשה הם מגוונים. המקלעים העיקריים הם הנגב הישראלי (5.56 מ"מ) והמאג הבלגי הותיק (7.62 מ"מ). הנשק הכבד כולל מקלע כבד M2 בראונינג 0.5 ו מקלע רימונים Mk19. יחידות זרוע היבשה השונות מפעילות גם קלעים וצלפים, שאמונים על פגיעות מדויקות מרחוק. הם חמושים בכוונות טלסקופיות (כגון "טריג'יקון X4" או "נמרוד"), רובי קלעים M16A2E3 ו SR-25, ורובי צלפים מאוזר SR86, רמינגטון M-24 ו M82A1 בארט.
כדי להתמודד עם מטרות משוריינות משתמשים בחי"ר במגוון רימונים, רקטות וטילים. יחידות החי"ר בצה"ל מצוידות ברקטות נגד טנקים מדגמי RPG-7, לאו M72 ו-B-300. רקטות הנ"ט הן נשק זול יחסית וקל יחסית לתפעול ולכן מהוות נשק כבד זמין ביותר בשביל לפגוע במטרות כבדות כגון כלי רכב ובניינים. מאחר שטנקי המערכה המודרניים ממוגנים בכבדות, הנשק הייעודי נגדם הוא טילי נ"ט. הללו כבדים ויקרים יותר מרקטות הנ"ט (שכן הם כוללים רש"ק כפול ומנגנון הנחייה) ותפעולם מסובך יותר ודורש הכשרה ארוכה יותר. בצה"ל משרתים כיום טילי הTOW עורב והגיל SPIKE.
כלי רכב יבשתיים
גיל
גיל.]]
גיל
בצה"ל יש מספר סוגי רכב:
- רכב לוגיסטי: משאיות, אוטובוסים, מובילי טנקים.
- רכב טקטי: ג'יפים ורכבי שטח, כגון ההאמר HMVWWW, ה"זאב", הסופה והאביר. רכבים אלה ממוגנים במידה סבירה אך לא נושאים שריון כבד מאחר והדרישה העיקרית מהם היא מהירות ועבירות שטח. על ג'יפים כדוגמת ההאמר ניתן להתקין כלי נשק כבדים דוגמת מקלעים וטילי נ"ט.
- רכב קרבי משוריין: מדובר ברכבים כבדים ומשוריינים, שמטרתם לבצע משימות קרביות תחת אש. הם כוללים נגמ"שים, רכבי הנדסה, טנקים וסוללות ארטילריה מתנייעות.
תחת אש כבדה, עיקר הובלת הלוחמים אל השדה הקרב וממנו נעשית בנגמ"שים. לעיתים קרובות, בגלל המיגון שמציע הנגמ"ש הלוחמה מתבצעת מתוך הנגמ"שים - שעקב כך נושאים כלי נשק כגון מקלעים, מרגמות ואף טילי נ"ט. הנגמ"ש העיקרי בצה"ל הוא ה M-113 האמריקני שהגיע ארצה בשנות השבעים, למרות שעבר סדרת השבחות ותוספות מיגון הוא נחשב לנגמ"ש מיושן ופגיע. בכדי לענות על הצורך בנגמ"שים כבדים החליטו בצה"ל לנצל טנקים ישנים וטנקי שלל כדי לבנות מהם נגמ"שים כבדים. מטנקי T-55 שנלקחו כשלל מארצות ערב נבנתה האכזרית, נגמ"ש חי"ר כבד המשרת בחטיבת גולני. מנגד, על תובת הצנטוריון בנה צה"ל סדרת נגמ"שים נוספת שכיום כוללת את הנגמחון (ממוגן גחון ומדוגם בתא לוחמים עילי) שמשרת בשטחים ואת הנקפדון (בעל שריון כבד ומיגון עילי) שמשרת בגבול הצפון. נגמ"שים אלו היו במקור רכבי הנדסה אך הוחלפו לטובת הפומ"ה - נגמ"ש הנדסה ייעודי ומתקדם הממוגן בכבדות ובעל יכולת לשאת כלים הנדסיים רבים.
בחיל ההנדסה הישראלי משרתים מספר כלים כבדים נוספים, חלקם מוזרים למראה: מדובר בטנקי גישור, טנקי הנדסה עם מגובים שונים, טנקי חילוץ (כגון ה M88 והנמ"ר) וכלי צמ"ה ממוגנים, כאשר המוכר שבהם הוא ה D9 - דחפור כבד ומשוריין המשמש לעבודות עפר, ביצורים, הריסת תשתיות אויב ופריצת שדות מוקשים.
כלי הרכב הכבד ביותר ביבשה הוא טנק המערכה. בצה"ל, חיל השריון הישראלי הוא החיל המפעיל את הטנקים. כיום חיל השריון בנוי על טהרת טנקי המרכבה ( סימן 2, סימן 3, ו סימן 4 ) כאשר במילואים משרתים טנקי מג"ח 6 ו 7.
מחקר מדעי רב בתחום הרק"מ הושקע בנושא המיגון על מנת לספק שרידות מקסימלית לחיילים. ב 1982 הפתיעה ישראל את העולם עם המיגון הריאקטיבי שנחל הצלחה עצומה מול רקטות הנ"ט ואיומי הטנקים בלבנון. ישראל גם פיתחה שריון מרוכב וזכוכית בליסטית, וכיום היא שם דבר בתחומים אלה. החידוש האחרון של ישראל בתחום המיגון הוא מערכת הגנה אקטיבית (APS) לרק"מ תוצרת רפא"ל וג'נרל דיינמיקס.
ארטילריה
ג'נרל דיינמיקס
ג'נרל דיינמיקס
הפעלת הארטילריה בצה"ל מרוכזת בידי חיל התותחנים הישראלי. החייל מפעיל מערכות ארטילריה קניות, כגון מרגמות כבדות והוביצרים כגון תותח מתנייע M-109 "דוהר". החייל מפעיל גם מערכות רקטיות הכוללות את ה M-270 MLRS "מנתץ" האמריקני ומשגרי רקטות תוצרת ישראל כגון משגר הרקטות LAR-160.
אמל"ח זרוע האוויר
כלי טיס
משגר הרקטות LAR-160
כיום חיל האוויר הישראלי מבוסס כמעט כולו על כלי טיס אמריקנים, שבהן חלק או רוב המערכות האלקטרוניות משודרגות למערכות תוצרת ישראל. עמוד השדרה של הטייס הוא מטוסי ה-F16 וה-F15, כאשר אליהם מצטרפים ה F16I וה F15I, בעלי טכנולוגיות ייחודיות לישראל והתאמות לטווח פעולה ארוך במיוחד.
טייסות המסוקים לוקחות חלק נכבד בפעילות חיל האוויר, הן בתובלה וחילוץ והן בתקיפת מטרות. מסוקי החייל הם הקוברה AH-1, אפאצ'י AH-64 (ולאחרונה ה"שרף" AH-64D), ה"אנפה" בל 212, הבלק-הוק ויסעור (מסוק תובלה כבד).
בנוסף מפעיל חיל האוויר כלי טייס בלתי מאוישיים ביניהם מזל"טים,מל"טים ואף טילי שיוט.
החימוש של מטוסי ומסוקי הקרב כולל טילים אמריקנים סטנדרטיים דוגמת הסיידווינדר וההלפייר אך גם טילים ופפצות ישראליות מתקדמות כגון פיתון 5, הפופאי והדרבי מתוצרת רפא"ל.
טילים
על פי מקורות זרים לצה"ל יש יכולות בתחום זה, כאשר לטענתם טילי ה"יריחו" מסוגלים לשאת ראש נפץ גרעיני. ישראל מקפידה לשמור על עמימות בנוגע ליכולותיה בתחומים אלה.
אמל"ח נגד מטוסים (נ"מ) ונגד טילים
כוחות הנ"מ של צה"ל כפופים לחיל האוויר ומורכבים היום בעיקר מטילי אוויר-קרקע כגון הסטינגר, ההוק והפטריוט המכסים את הטווחים שבין הקצר לבינוני. הM-163 מחב"ט הוא מערכת נ"מ מתנייעת המבוססת על תותח M61 וולקן ופוד הכולל 4 טילי סטינגר, מערכת זו שימושית גם ללוחמה בשטח בנוי.
צה"ל מחזיק גם בסוללות טילים כנגד טילים. מערכת ה"חץ" מיועדות ליירט טילים בליסטיים בגובה רב באטמוספירה וכיום היא המערכת המבצעית היחידה מסוג זה בעולם. כגיבוי, צה"ל פורש סוללות פטריוט שקיבל מארה"ב וגרמניה. כנגד רקטות ואיומי קצרי טווח, מפתחת ישראל ביחד עם ארה"ב מערכת יירוט מבוססת לייזר הנקראת נאוטילוס. המערכת הצליחה בניסויים אך ייקח זמן להתאימה לשטח ולהפכה למבצעית.
אמל"ח זרוע הים
נאוטילוס
חיל הים הישראלי מצוייד במערכות שייט משוכללות הכוללות ספינות טילים, סירות משמר, צוללות ואף כלי שייט בלתי מאויישים.
כדי להגן על חופי הארץ מפני מחבלים ומבריחים מפעיל צה"ל ספינות סיור ומשמר קטנות ומהירות. הספינות הותיקות מדגם "דבור" ו"דבורה" מפנות אט אט את מקומן לספינות מתקדמות יותר מדגמי "שלדג" ו"סופר-דבורה 3".
בנוסף לספינות המשמר מפעיל חיל הים ספינות טילים גדולות, המהוות את עיקר כוחו של הצי: ספינות אלה מצוידות בטכנולוגיות מתקדמות וחימושן העיקרי הוא טילים. ביניהן ניתן למצוא את סער-4, סער-4.5 ואת הסער-5 שכוללת מנחת מסוקים (שעליו משרת מסוק העטלף).
בנוסף לסירות וספינות, חיל הים פיתח בעשור האחרון את צי הצוללות שלו. תכלית פיתוח זה הוא אסטרטגי ונועד לאפשר לישראל יכולות ריגול, או כפי שמקורות זרים משערים, מכה שנייה. בשנים האחרונות קיבל חיל הים צוללות דיזל חדישות מדגם דולפין, הללו יוצרו ע"י גרמניה ונמכרו לישראל בהנחה.
פיתוח אמצעי לחימה בישראל
גרמניה
לאורך השנים פותחו ושוכללו בישראל אמצעי לחימה רבים, בהתאמה לצרכי הצבא הישראלי. בין היתר ניתן לציין את תת המקלע עוזי, רובי הסער גליל ותבור, ומקלע נגב. פיתוח טנקי המג"ח ופרוייקט המרכבה, ופיתוח טילים ורקטות הנחשבים למתקדמים בעולם. בראשם ניתן למנות את טיל החץ, הטיל הראשון בעולם שפותח כנגד טילים בליסטיים.
בשנות התשעים החל דגש רב על שילוב אלקטרוניקה מתקדמת במערכות הנשק והעברת הצבא לעידן ההיי-טק.
ראו גם
היי-טק
- מלחמות ישראל
- רוח צה"ל
- מבצעים צבאיים שביצע צה"ל
- פיתוח אמצעי לחימה בישראל
- המטה הכללי של צה"ל
- עיטורי צה"ל
- דרגות צה"ל
- ראשי תיבות בצה"ל
- נשים בצה"ל
- ביטחון ישראל – מונחים
- סרבנות בישראל
- פרופיל צבאי
- עתודה אקדמית
- אמצעי הלחימה של צה"ל
- רשימה של לוחמי צה"ל שהיו למופת
קישורים חיצוניים
- [http://www.idf.il/ אתר הבית הרשמי של צה"ל]
- [http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod11.htm חוק-יסוד: הצבא], באתר הכנסת
- [http://www.mod.gov.il/ אתר משרד הביטחון]
- [http://www.archives.mod.gov.il/ אתר ארכיון צה"ל וכוחות הביטחון]
- [http://www.hvr.co.il/ חבר, אתר משרתי הקבע והגמלאים]
- תומר ריבל, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/gerila.html צה"ל מול לוחמת גרילה פלסטינית]
- [http://www.israeli-weapons.com/ כלי הנשק של צה"ל]
- [http://www.rasabshimon.com/ רס"ב שמעון] אתר סאטירי על צה"ל.
----
קטגוריה:כוחות הביטחון
-
חיל הים הישראלי
חיל הים הישראלי, הוא הזרוע הימית של צה"ל. בראש חיל הים עומד קצין בדרגת אלוף. מפקד חיל הים היום הוא האלוף דוד בן בעש"ט.
היחידות העיקריות בחיל הים הישראלי הן: הקומנדו הימי (שייטת 13), היחידה למשימות תת מימיות (ילת"ם), שייטת ספינות הטילים, היחידה לבטחון נמלים, פלגת הדבורים ושייטת הצוללות.
מבחינה מספרית הצי הישראלי חזק יותר מכל צי אזורי אחר, פרט לצי המצרי שתמיד היה גדול יותר. במונחים גלובליים הצי הישראלי קטן מאוד - הספינות הכי גדולות בו הן בגודל קורבטה (קורבטה יכולה להיות ספינת טילים).
עם מבצעי חיל הים נמנים: פעולת פורט סעיד, האי גרין, "אסקורט", "אביב נעורים", תקיפת נמל ע'רדקה ועוד רבים אחרים, מדהימים בנועזותם, שחלקם נשארו חסויים עד היום. כמו כן עוסק חיל הים במשימות של ביטחון שוטף לאורך חופי ישראל, והיה שותף פעיל בכל מלחמות ישראל.
שני המסלולים היוקרתיים ביותר בחיל הים, המושכים מאות בני נוער בשנה למיונים ארוכים ומייגעים, הם שייטת 13, ו-קורס חובלים (קורס קצינים ייעודי למפקדי ים).
קורס חובלים
כומתת החיל היא בצבע כחול כהה עם סמל חיל הים.
היסטוריה
קורס חובלים
ב-17 במרץ 1948 הוקם השירות הימי, שהיווה שלב ביניים להקמת חיל הים הישראלי, הפועל במסגרת צה"ל. לרשות החיל לא עמדו כל כלי שייט, ולכן נאלצו להשתמש באוניות מעפילים הרעועות, שהוסבו לספינות מלחמתיות. החימוש כלל כמה תותחים ומקלעים.
ב-21 במאי 1948 עזבה אח"י "אילת" את נמל חיפה ופנתה לת"א בראשות פעילי עלייה ב' ואנשי הפלי"ם (פלוגת הים בגדוד הרביעי בפלמ"ח). זו הייתה הפלגתה הראשונה של ספינת חיל הים.
החל ממלחמת ששת הימים התחיל להתעצם הצי הישראלי, ביחד עם התעצמותו של צה"ל.
בשנות ה־60 וה־70 היו בצי הישראלי כמה משחתות ופריגטות. כניסת טילי ים-ים לזירה, שעוצמתם הומחשה בטיבוע אח"י אילת ב־1967, הביאה להחלפתן בכלי שיט קטנים יותר.
במלחמת יום הכיפורים, חיל הים היה מבין החילות הבודדים בצה"ל שהתכוננו היטב למלחמה ולא נתפסו לא מוכנים. ספינות חיל הים הצליחו להדוף את כל האיומים הימיים של מצרים וסוריה ואחרי שטיבעו מספר רב של ספינות אויב החלו גם בהפצצות מתקני דלק ונמלים בסוריה, לבנון ומצרים. ספינות הטילים של חיל הים, שהיו מצוידות באמצעים מתקדמים, הוכיחו את עצמן כעולות על המשחתות הכבדות של חילות הים הערביים. למעשה, קרבות הים במלחמת יום הכיפורים היוו בכורה מוצלחת והוכחה ליעילותו של קונספט הסטי"ל.
אחרי מלחמת יום הכיפורים עסק חיל הים בעיקר בפעילות בט"ש (בטחון שוטף) והגנה על החופים. סירות הסיור של חיל הים הטביעו עשרות סירות מחבלים וסיכלו עשרות פיגועים מן החוף לאורך השנים.
כיום הספינות העיקריות של הצי השראלי הן סטי"לים (מסדרת "סער") וספינות בט"ש קטנות ומהירות (כגון ה"דבור", ה"דבורה" וה"שלדג") וכמה צוללות.
בסיסים
בסיס חיפה
בבסיס חיפה (ב"ח), בו מרוכזים: שייטת הצוללות, שייטת הסטי"לים ופלגת הדבורים. עיקר תפקידו של הבסיס לאבטח את נתיבי השייט של מדינת ישראל, לשמור ולשפר את כושר הפעולה המבצעי של החיל, ולבצע משימות בט"ש (ביטחון שוטף). מפקד זירת חיפה מכונה "מפקד ב"ח".
בבסיס ממוקמות שייטת ספינות הטילים-ש/3, שייטת הצוללות-ש/7 ופלגה 914.
בסיס אשדוד
בסיס אשדוד ממונה על חלקה הדרומי של זירת ים תיכון ועוסק בעיקר בבט"ש.
יעודו של הבסיס: לפעול בים ומהים לשמירת שלמותה וריבונותה של מדינת ישראל ולהגן על האינטרסים החיוניים בים, בזירת אשדוד.
מפקד זירת אשדוד מכונה "המב"ס".
בבסיס ממוקמת פלגה 916.
בסיס עתלית
בסיס עתלית הוא בסיסו של "הקומנדו הימי" - "שייטת 13".
בסיס אילת
בסיס חיל הים באילת קיים משנת 1951. הבסיס משמש כמפקדת זירת ים-סוף החל משנת 1980 עם גמר פינוי כוחות חיל הים משארם במסגרת הסכמי השלום עם מצרים. מפקד הבסיס מכונה בחיל הים "המז"ר".
זירת ים-סוף (זי"ס) הינה אחת משלוש זירות הפעולה של חיל הים.
משימתה העיקרית של זרוע הים באילת הינה לשמור על השקט הביטחוני של אילת.עיקר הפעילות בעיר אילת מתבסס על נופש ותיירות אשר כוללים, בין השאר, כמאתיים כלי שייט הנעים בשטח ים קטן יחסית. מכאן ניתן להבין את חשיבות הים לאזור, את כמות המשתמשים הרבה בים ואת החיוניות שבנוכחות מחד, לצד פעילות מוצנעת יחסית מאידך, על מנת להמשיך ולשמור על צביונה התיירותי של העיר.
תחום המים הריבוניים של מדינת ישראל במפרץ אילת תחום מצפון וממערב בחוף ישראל, במזרח, באמצע המפרץ מסתמן כפתרון סוגיית הגבול הימי שבין ישראל לבין ירדן. בעבר אזור זה היה אזור מפגש בין ארבע מדינות עימות: ישראל, מצרים, ירדן וסעודיה. כיום רק סעודיה נותרה כמדינת אויב.
בבסיס נמצאת פלגה 915.
בסיס ההדרכה
בסיס ההדרכה המרכזי של החיל, ממוקם בעיר חיפה. בסיס ההדרכה מאכלס את בי"ס לקצינים, בי"ס לפיקוד ימי, בי"ס למקצועות הצוללות, בי"ס למקצועות הסט"ילים (ספינות טילים), סיו"ש (סיור ימי ושליטה), ובי"ס טכני.
מספנת חיל הים
המספנה אחראית על ביצוע התקנות, תיקונים ושיפורים בכלי השייט, באמל"ח (אמצעי לחימה), במערך הגילוי החופי, במתקני החוף.
בסיס ציוד ותובלה
בסיס ציוד ותובלה (בצ"ת) ממוקם בטירת הכרמל ומהווה למעשה את העורף הלוגיסטי של חיל הים.
בסיס זה מאכסן את כל הציוד הנחוץ לפעילות תקינה של חיל הים,דואג להצטיידות ורכש וגם אספקה של ציוד ליחידות חיל הים השונות.
מפקדת חיל הים
מפח"י (מפקדת חיל הים), ממוקמת בבסיס הקריה בתל אביב בסמוך למטה הכללי ומפקדות הזרועות השונות של צה"ל. תפקידה של מפח"י לנהל את החיל, לקבוע מדיניות ובניית הכוח הימי והפעלתו. במפח"י מצויים חדרי השליטה, מרכזי הקשר, יחידת תכנון מבצעים, מודיעין, כח אדם ולוגיסטיקה.
מבנה זרוע הים
מטה חיל הים
- מספן ים
- מספן מודיעין
- מספן ציוד
- מספן כוח אדם
שייטות
- שייטת ספינות הטילים - ש/3
- שייטת הצוללות - ש/7
- פלגות הדבורים
כוחות מיוחדים
- שייטת 13 - הקומנדו הימי
- יחידה למשימות תת ימיות
יחידות נוספות
- יחידה לבטחון נמלים
- יחידת שליטה ימית
- מספנות
כלי שייט וכלי טייס
מספנות
מספנות
כלי שייט על מימיים
- סטי"לים
- סער 2
- סער 3
- סער 4
- סער 4.5
- סער 5
- כלי בט"ש
- יתוש
- דבור
- דבורה
- נחשול
- סופר-דבורה III
- שלדג
כלי שייט תת מימיים
- צוללות גל
- צוללות דולפין
כלי טייס
- מסוק עטלף
- מסוק דולפין
- מטוס שחף
ראו גם
- כלי שיט של צה"ל
קישורים חיצוניים
- [http://www.idf.il/navy/ האתר הרשמי של חיל הים הישראלי]
- [http://www.hi-teach.com/navy/ אתר מורשת חיל הים]
- [http://www.amutayam.org.il אתר עמותת חיל הים]
- [http://www.isayeret.com/units/sea/guide.htm Israeli Navy Special Forces Guide]
ים
-
סימולטורסימולטור הוא מתקן המשמש להדמיה של פעילות במצבים מסוימים.
דוגמאות לסימולטורים
- מאמן טיסה, המשמש לסימולציה של טיסה.
- סימולטור המדמה פעילויות בצוללת, בחללית, בטנק וכדומה.
הסימולטור משמש להכשרת מפעיליהם של הכלים המקבילים, ולו יתרונות אחדים על-פני שימוש בכלי האמיתי
- האימון בסימולטור זול מאשר האימון בכלי האמיתי.
- ניתן לדמות בסימולטור מצבי חרום שונים, שביצועם בכלי האמיתי כרוך בסכנת חיים.
- ניתן לחבר לסימולטור אמצעי בקרה מגוונים, המאפשרים ניתוח מדוקדק של התנהגות החניך.
סימולטור משמש גם לבידור, בהעניקו, למשל, את חוויית הטיסה בחללית גם למי שאינו טייס חלל. כמו כן, נפוצים סימולטורים למחשב הבייתי בהם השחקן יכול להטיס שלל מטוסי קרב ומסוקים ולהפיל מטוסי אויב. בסימולטורים רבים הושם דגש על ריאליזם גבוה ומנוע המשחק פועל לפי חוקי הפיזיקה האמיתיים בנוסף לשליטה במטוס, שלעיתים דומה מאוד לשליטה במטוס האמיתי (מבחינת לוח מכוונים, תצוגת נתונים, ביצוע תרגולות כמו ירי חימוש, המראה ונחיתה ועוד).
קישורים חיצוניים
סימולטורי טיסה:
- YSFLIGHT- סימולטור פשוט וחינמי [http://homepage3.nifty.com/ysflight/aircraftsoft/aircraftsofte.html#YSFLIGHT]
- FlightGear - סימולטור מתוחכם בקוד פתוח [http://www.flightgear.org/]
קטגוריה:טכנולוגיה
- סימולטור
קטגוריה:צלילהמאמר ראשי: צלילה
קטגוריה:תחביבים
קטגוריה:ספורט אתגרי
קטגוריה:מקצועותבתחילת העמוד מובאת רשימת הערכים שעדיין לא נכתבו. בהמשך - רשימת הערכים שכבר כתובים ומשויכים לקטגוריה זו.
הקש כאן לקפיצה לרשימת הערכים.
א
- אב בית
- אדריכל נוף
- אומבודסמן
- אומנת (מטפלת בילדים. אופר)
- אופטיקאי
- אופנאי
- אורטודנט
- איש עסקים
- איש קול
- איש שיווק
- אלכימאי
- אלקטרוניקאי
- אמרגן
- אנליסט
- אפסנאי
- אוצר
ב
- בדרן
- בובנאי (יוצר בובות ומפעילן)
- בוחן תנועה
- בונה מצבות
- בורר
- ביוטכנולוג
- ביוכימאי
- בנאי
- בקר
ג
- גובה (חובות)
- גזבר
- גנן (מטפל בילדים)
- גנן (מטפל בגינות)
- גרפיקאי
ד
- דוור
- דייל
- דיקן
- דירקטור
- דמוגרף
- דפס
- דובר
ה
- הגאי
ו
ז
- זגג
- זואולוג
- זפת
ח
- חובל
- חוטב עצים
- חוקר
- חוקר פרטי
- חזאי
- חייט
- חלילן
- חלפן כספים
- חקיין
- חקלאי
- חשב
- חשמלאי
- חשפנית
ט
- טבח
- טוחן
- טוען רבני
- טכנאי
- טלפן
- טפסן (בבניין)
י
- יהלומן
- יועץ
- יועץ משפטי
- יועץ פוליטי
- יועץ תקשורת
- יועץ קריירה
- יועץ בית בפר
- יזם
- יחצן
- ירקן
כ
- כבאי
- כוורן (דבוראי)
- כוריאוגרף
- כורה
ל
- לבלר (מקצוע) - מזכיר/כתבן
- לוביסט
- לוכד נחשים
- לוליין (אקרובט)
- לולן
- לקטור (מסנן כתבי יד)
מ
- מאבטח
- מאלף (חיות)
- מאמן
- מאפר
- מגיש
- מדביר
- מדריך
- מדריך כושר
- מהנדס אלקטרוניקה
- מוביל
- מודד
- מוכר
- מוהל
- מוכס
- מוקדן
- מורה דרך
- מורה נהיגה
- מזכיר
- מזכיר רפואי
- מטאורולוג
- מילונאי
- מכוון פסנתרים
- מכונאי רכב
- מלהק (מסווג שחקנים לתפקידים)
- מלמד
- מלצר
- מנהל
- מנהל חשבונות
- מנהל רשת - ווב-מאסטר
- מנהלתן (מנהל אדמינסטרטיבי)
- מנחה
- מנעולן
- מנקה
- מנתח מערכות
- מסגר
- מסעדן
- מעצב פנים
- מפיק תיאטרון
- מפקד צבאי
- מפקח
- מעסה
- מעקל
- מעצב פנים
- משגיח
- משגיח כשרות
- מרפא אלטרנטיבי
- מרפא בעיסוק
- מרפא באומנות
- מתדלק
- מתופף
- מתקין מזגנים
נ
- נגר
- נהג
- נווט
- נפח
- נספח
- נתב
ס
- סדרן
- סוהר
- סוכן ביטוח
- סוכן שיווק
- סוכן חשאי
- סטטיסטיקאי
- סטנדאפיסט
- סייס (מטפל בסוסים)
- סייר
- סיסמולוג
- סלקטור
- סנדלר
- סניגור
- ספק (מוצרים)
- סתת
ע
- עגלון
- עוזר
- עוזר פרלמנטרי
- עורך לשוני
פ
- פועל
- פושע
- סוחר סמים
- מאפיונר
- סרסור
- נוכל (מקצועי)
- גנב/שודד
- רוצח שכיר
- פיזיותרפיסט
- פקיד
- פרסומאי
- פרשן
צ
- צורף
- צייד כשרונות
- צייר
- צמיגאי (פנצ'ר מאכר)
ק
- קברן
- קולנוען
- קוון
- קוטף
- קוסמטיקאי
- קומונר
- קופאי
- קלדן
- קלינאת תקשורת
- קצין ביטחון - קב"ט
ר
- רכז ביטחון שוטף - רבש"ץ
- רועה צאן
- רופא:
- אורתופד
- אורולוג
- גניקולוג (רופא-נשים)
- נוירולוג
- נוירוכירורג (מנתח מוח)
- קרדיולוג
- רדיולוג
- רופא אף אוזן גרון
- רופא ילדים
- רופא משפחה
- רופא עור
- רופא עיניים
- רוקח
- רוקם
- רכז
- רפד
- רפתן
- רקדן
- רתך
- רשם (במשפט)
ש
- שדרן
- שוחט ובודק
- שרברב (אינסטלטור)
- שרטט
- שופט (ספורט)
ת
- תופר
- תאורן
- תברואן
- תחקירן
- תפאורן
|
|
|
| |
