:: wikimiki.org ::

צרפת

צרפת

צרפת (France בצרפתית) היא מדינה דמוקרטית הנמצאת במערב אירופה, והיא חברה באיחוד האירופי. השם הרשמי של המדינה הוא רפובליקת צרפת (בצרפתית: République française). צרפת גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון מזרח, בגרמניה, בשוויץ ובאיטליה במזרח, במונקו בדרום מזרח, באנדורה ובספרד בדרום.

היסטוריה

צרפת הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן. בעת העתיקה ישבו בה הגאלים שהם עם קלטי. יוליוס קיסר כבש את גאליה וצירף אותה לאימפריה הרומית. במאה ה-6 לספירה פלשו לגאליה פרנקים, שהם שבטים גרמאנים. בראש השבטים הללו, שמוצאם בפראנקיה, ארץ הנהר הריין, עמד קרל הגדול שהוביל את מערב גרמניה, דרום צרפת וצפון איטליה למעמד של אימפריה אדירה. במותו, התפתחה באזור תרבות פאודלית, שהגיעה לשיא במאה ה-14. לאחר מלחמת מאה השנים, במחצית השנייה של המאה ה-15, כוחה של המלוכה עלה עד אשר הגיע למעמד של שלטון אבסולוטי. המלך המפורסם ביותר הוא לואי הארבעה עשר, שמסמן את האבסולטיזם הטהור. בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית, ולאחר כמה שנות שלטון רפובליקני, תפס נפוליון בונפרטה את השלטון ונפתחה תקופת מלחמות נפוליון. לאחר התבוסה בקרב ווטרלו (1815) נאלץ נפוליון לוותר על השלטון והמונרכיה חזרה לצרפת. בשנת 1848, בעקבות התקוממות נוספת, הוכרזה רפובליקה שהחזיקה מעמד 3 שנים ולאחר מכן עריץ נוסף, נפוליון השלישי תפס את השלטון. התבוסה במלחמת צרפת פרוסיה, והתקוממות שהתרחשה במדינה בשנת 1871 גרמה לנפוליון השלישי לפרוש וכוננה רפובליקה נוספת (השלישית במספר). המלחמה בין צרפת לפרוסיה הביאה עימה לא רק את ביסוסה של האימפריה הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה, בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן. ב1903 כרתה צרפת ברית, שכונתה "ההסכמה הלבבית" (Entente Cordiale), עם בריטניה, וב-1907 הצטרפה גם האימפריה הרוסית לברית זו. במלחמת העולם הראשונה נמנתה צרפת עם "מדינות ההסכמה", שנלחמו כנגד "מעצמות המרכז". כניסתה של צרפת למלחמה נעשתה ב-3 באוגוסט 1914, עם הכרזת מלחמה של גרמניה על צרפת. פעולות גרמניות בקרב ורדן (1916) והכישלון של "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים. כוח משלוח אמריקאי, בפיקודו של גנרל ג'ון פרשינג, הגיע לקווים בחזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. בעקבות זו החלה הכף נוטה לטובת "מדינות ההסכמה", בסדרה של קרבות על אדמת צרפת. 1,240,000 מחיילי צרפת ו-40,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הניצחון במלחמה, המצב הכלכלי היה גרוע, בעיקר בגלל המשבר העולמי של שנת 1929 ומחירה הכבד של המלחמה. עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב1 בספטמבר 1939, במהלך מלחמת העולם השניה, הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה. ב10 במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת. הצבא הגרמני המודרני והממוכן, השתמש בטקטיקות של מלחמת בזק והכניע תוך שישה שבועות את הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת. ראש הממשלה התקיף פול ריינו התפטר, ובמקומו בא המרשל אנרי פיליפ פטאן, אשר נכנע לגרמנים ב-22 ביוני 1940. הכניעה חילקה את צרפת לשני חלקים - צרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, וצרפת של וישי שבה שלטה ממשלת בובות בראשות פטאן, אשר מקום מושבה היה בעיר וישי. הגנרל שארל דה גול נמלט לאנגליה והקים שם את "צרפת החופשית" שכללה צרפתים אשר נלחמו לצד בעלות הברית. עם פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמנדי ב-6 ביוני 1944 החל שחרורה של צרפת, וב-26 באוגוסט 1944 נכנס הגנרל דה גול לפריס, אשר שוחררה על ידי כוחות צרפת החופשית. בשנת 1945, עם כיבוש יתרת צרפת על ידי בעלות הברית, פוזרה ממשלת וישי וראשיה נאסרו. לאחר המלחמה הקולוניות הצרפתיות התחילו להתמרד. תחילה באלג'יריה ולאחר מכן בהודו-סין. הצרפתים הובסו, אך המשיכו במשך עשור שנים להיאחז בציפורניים בכל מושבה שלהם. עד היום, צרפת נמנית עם המדינות המעטות שמחזיקות מושבות (גיאנה הצרפתית, קלדוניה החדשה וואליס ופטונה). למרות שצרפת ממשיכה להחזיק במושבות אלה, התפרקות האימפריה הענקית גרמה לכלכלה הצרפתית לצמוח, וכיום היא אחת המדינות העשירות בעולם.

פוליטיקה

צרפת הינה מדינה מרכזית באירופה ובעלת השפעה מכרעת על תרבות העולם. בצרפת הגיעו לידי הבשלה תהליכים שלטוניים ותרבותיים, אשר השפיעו לאחר מכן על העולם כולו. שינויי המשטר בצרפת (ממלוכה אבסולוטית דרך רפובליקה לקיסרות וחוזר חלילה) השפיעו על צורת הממשל בארצות רבות, אשר נשאו את עיניהן לצרפת. רעיונות המהפכה הצרפתית פיעפעו אל העולם כולו, אם בכוחה של המילה המדוברת, או הכתובה עלי ספר, ואם בכוח חרבו של נפוליון.

כלכלה

בזכות התוצר הפנימי הגולמי של צרפת, היא נחשבת למעצמה הכלכלית הרביעית בגודלה בעולם. רבים הם יתרונותיה בתחום זה: תחבורה, טלקומוניקציה, תעשיות מזון וחקלאות, ענף הרוקחות וגם המגזר הבנקאי, הביטוחי, התיירותי, מבלי לשכוח את תחומי המותרות המוכרים יותר (תעשיית העור, הבגדים, הבשמים, המשקאות החריפים ועוד). העודף המסחרי של צרפת הגיע בשנת 2000 ל-14.03 מיליארד אירו והיא מדורגת כיצואנית הרביעית בעולם בתחום המוצרים (בעיקר נכסי ציוד) ונחשבת השניה בכל הנוגע לתחום השירותים והחקלאות (בעיקר דגנים ומוצרי מזון וחקלאות). צרפת עודנה נחשבת ליצרנית וליצואנית הראשונה באירופה של מוצרים חקלאיים. בנוסף לכך, 63% מהסחר שלה מתבצע עם מדינות אחרות באיחוד האירופי (50% עם האזור שבו האירו הוא ההילך החוקי). צרפת מדורגת בעולם במקום הרביעי מבין המדינות שבהן משקיעים השקעות זרות במישרין. המשקיעים מעריכים את איכות כוח האדם בצרפת, את רמת המחקר הגבוהה, את השליטה בטכנולוגיות המתקדמות, את יציבות המטבע ואת הוויסות הנכון של עלויות היצור.
- תוצר פנימי גולמי (2000) - 1,404.8 מיליארד אירו
- שיעור הצמיחה של התוצר הפנימי הגולמי (2000) - 3.1%
- אינפלציה (2000) - 1.6%
- עודף מסחרי (2000) - 14.03 מיליארד אירו. עד 1 בינואר 2002 המטבע בצרפת היה הפרנק. אולם, החל מ-1 בינואר 2002, המועד בו אימצו 12 מדינות באירופה ובהן צרפת מטבע משותף, המטבע בצרפת ובמדינות אלו הוא האירו. חקלאות:
- משקים חקלאיים - 680,000
- אוכלוסייה העובדת בחקלאות - 885,000
- שטח חקלאי שבשימוש - 330,000,000 דונם, היינו 60% מהשטח של צרפת. ענפי התעשייה הפעילים ביותר הם: בניין ועבודות ציבוריות, מזון וחקלאות, כימיה, ענפי האופנה והמותרות, תעשיית הרוקחות, ענף המכוניות ועיבוד חומרים.

גאוגרפיה

רוקחות רוקחות

דמוגרפיה

התפלגות אתנית (זהות תרבותית) של אוכלוסיית צרפת: 92% צרפתים, 3% צפון אפריקנים, 2% גרמנים, 1% ברטונים (חבל ארץ במערב צרפת) 2% אחרים (ממוצא פרובאנסלי, קטלאני ובאסקי). בצרפת 52 כרכים (מטרופולינים) שבהם יותר מ- 150,000 תושבים. חמשת הכרכים הגדולים הם: # פריז - 9.8 מיליון (עיר הבירה) # ליון - 1.4 מיליון # מרסיי אקס-אן-פרובנס - 1.4 מיליון # ליל - 1.1 מיליון # טולוז - 0.9 מיליון האוכלוסייה בצרפת מתחלקת מבחינה דתית בצורה הבאה: 81 אחוזים קתולים, שני אחוזים פרוטסטנטים, עשרה אחוזים מוסלמים, אחוז אחד יהודים, חמישה אחוזים אינם משתייכים לדת מסוימת. בכל הנוגע לשפות המדוברות, השפה העיקרית היא הצרפתית אולם במדינה מדברים גם בפלמית, אלזאסית, ברטונית, באסקית, קטלאנית, פרובאנסלית וקורסיקנית.

תיירות

את צרפת פוקדים יותר מ-15 מיליון תיירים זרים והיא נחשבת למדינה המתויירת ביותר בעולם. לכן בצרפת יש:
- 20,000 בתי מלון
- 8000 מגרשי קמפינג
- 890 כפרי נופש
- 181 אכסניות נוער
- 41,000 בתי אירוח כפריים וקהילתיים
- 22,000 חדרים בבתים פרטיים. האתר הכי גבוה והכי "מקובל" לפי התיירים הוא מגדל אייפל. צרפת מגיעה למקום השלישי בעולם מבחינת ההכנסות מתיירות, אחרי ארה"ב ואיטליה, עם הכנסה של 25.6 מיליארד אירו. מבחינת מספר מבקרים, צרפת היא המדינה עם מספר התיירים השנתי הגבוה בעולם. ב–2001 ביקרו בה 76.5 מיליון תיירים מרחבי העולם, שהם יותר מ– 10% מהיקף התיירות העולמית. צרפת ניחנה בנופים ובאתרים היסטוריים מגוונים ביותר, במורשת אדריכלית וגסטרונומית רחבת-היקף, בבתי מלון מסוגים שונים ובתשתיות תחבורה מפותחות היטב. כל אלה הם יתרונות המושכים קהל, לצד ארועי ספורט ותרבות בינלאומיים (גביע העולם בכדורגל ב–1998, פסטיבלי תיאטרון, מוזיקה וקולנוע ועוד).

קישורים חיצוניים

- [http://www.national-anthems.net/files/820_MP3_946937384a9adb491b7f422192120de6/up_franceX.mp3 המרסייז(ההמנון הצרפתי)] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
- als:Frankreich fiu-vro:Prantsusmaa ja:フランス ko:프랑스 ms:Perancis simple:France th:ประเทศฝรั่งเศส zh-min-nan:Hoat-kok

צרפתית

צרפתית (le français, la langue française) היא אחת השפות הרומאניות החשובות ביותר, שמתוכן מדוברות יותר רק הספרדית והפורטוגזית. הצרפתית התפתחה מין הלטינית הוולגארית שהייתה מדוברת בימי הביניים המוקדמים בשטחי העבר של האימפריה הרומית. בזמן ימי הביניים המאוחרים עם עלייה בחשיבותה הפוליטית והתרבותית של פאריס, הפך ניב פאריס לצרפתית התקנית. עם הקולוניאליזם בצרפת, התפשטה הצרפתית אל חבלי עולם נוספים וכיום משמשת הצרפתית כשפת אם בפי שבעים ושבע מיליון איש (המכונים פרנקופונים). זאת ועוד השפה הצרפתית היא אחת השפות המועדפות כשפה שנייה במדינות רבות בעולם והיא השפה הרשמית או השפה המשמשת לעניינים אדימניסטרטיביים במבחר קהילות וארגונים (כמו האיחוד האירופי, הוועד האולימפי הבינלאומי, האו"ם ואיגוד הדואר הבינלאומי).

הגיית וכתיבת השפה הצרפתית

הצרפתית נכתבת תוך שימוש בגרסא של האלפבית הלטיני המותאמת עבור השפה הצרפתית.

עיצורים

העיצורים הצרפתים הם פשוטים יחסית.
Cc - לפני תנועות הקדמיות: i, e או y נהגה כהגיית סמ"ך, בכל מקום אחר נהגה כהגיית כ"ף דגושה.
Çç - נהגה כהגיית סמ"ך בלבד.
Qq - נהגה ככ"ף דגושה בלבד.
CHch - נהגה כהגיית שי"ן ימנית.
Gg - לפני תנועות הקדמיות: i, e או y נהגה כ-ז', בכל מקום אחר נהגה כהגיית גימ"ל דגושה.
GUgu - נהגה כהגיית גימ"ל דגושה בלבד.
Jj - נהגה כ-ז' בלבד.
GNgn - נהגה כנו"ן מרוככת.
Hh - אינו נהגה.
Rr - נהגה כהגיית רי"ש גרונית.
RRrr - נהגה כהגיית רי"ש גרונית.
Ss - נהגה כהגיית זי"ן בין תנועות, בכל מקום אחר נהגה כהגיית סמ"ך.
Xx - נהגה כ-קס, גס, גז, בעיקר גז.

- האותיות Yy, Kk, Ww משמשות מלים שאולות בלבד.

תנועות

בניגוד למערך העיצורים, מערך התנועות בצרפתית הינו מורכב יחסית.

תנועות רגילות

Aa - בהברה פתוחה נהגית כפתח, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר.
Ee - בהברה פתוחה נהגית כצרה, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר, בהברה לא מוטעמת נהגית כהגיית שווא נע.
Oo - בהברה פתוחה נהגית כהגיית חולם, בהברה סגורה נהגית פתוחה יותר.
Ii - נהגית כהגיית חיריק, אך לפני תנועה אחרת מתקרבת להגיית יו"ד עיצורית.
Uu - בהברה פתוחה נהגית כצליל ביניים בין קובוץ וחיריק, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר, אך לפני תנועה אחרת מתקרבת להגיית ו"ו עיצורית.
EUeu - בהברה פתוחה נהגית כצליל ביניים בין חולם לצרה כהגיית הצירוף האנגלי IR שבמלים FIRST, BIRD, VIRGIN, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר.
Ââ - נהגית כהגיית a בהברה סגורה בלבד, גם כשמופיע בהברה פתוחה.
AIai/Èè/EIei - נהגים כהגיית e בהברה סגורה מוטעמת בלבד, גם כאשר מופיעים בהברה פתוחה.
AUau/EAUeau/Ôô - נהגים כהגיית o בהברה סגורה, גם כאשר מופיעים בהברה פתוחה.
Îî - נהגית כחיריק, גם לפני תנועה.
OUou - נהגה כהגיית קובוץ.
Éé - נהגה כהגיית e בהברה פתוחה גם כאשר מופיע בהברה סגורה, בסוף מילה מסמן שהתנועה נהגית.
OIoi - נהגה ווא.

תנועות מאונפפות

אחד מסימני ההיכר של השפה הצרפתית הוא השכיחות הגבוהה של התנועות המאונפפות. תנועות מאונפפות נוצרות כאשר התנועה כפי שהיא נהגית בהברה סגורה קודמת לצליל Nn או Mm.

קישור מלים

בצרפתית בדרך כלל העיצור האחרון במילה הרשומה אינו נהגה, אך כאשר המילה הבאה אחריו מתחילה בתנועה נהגה העיצור האחרון במילה הקודמת יחד עם המילה העוקבת כך שנשמע כאילו שתי המלים מקושרות כמילה אחת. זה קורה תמיד במקרים הבאים: # לאחר תוויות ידוע. # לפני או אחרי כינוי גוף. # לאחר שם תואר קודם. # לאחר מילות יחס בנות הברה אחת. # לאחר תארי הפועל בני הברה אחת. # לאחר est.
- זה אף פעם לא קורה לאחר המילה et.

דקדוק צרפתי

מערכת הפועל הצרפתי

בצרפתית 4 זמנים פשוטים ו-4 זמני פרפקט. בצרפתית ישנן 3 נטיות פעלים רגילים: פעלים אשר בצורת המקור מסתיימים ב-~er, ~re, ~ir
- צורת העבר הפשוט נדירה יחסית בדיבור, ובדיבור ישנה העדפה ברורה לפרפקט ההווה(passé composé) לביטוי העבר.
- צורת העבר המתמשך מתארת פעולות חוזרות ונשנות ופעולות מתמשכות המתרחשות בעבר, וכמו כן משמשת פעלים המתארים רקע ונסיבות. בפעלים המתארים מצב בעיקרון ישנה העדפה בשימוש בצורת העבר המתמשך שלהם על פני העבר הפשוט או פרפקט ההווה לציון איזושהי פעולה בעבר, פעלים כמו: aimer, avoir, croire, détester, espérer, être, penser, ו-préférer.
- צורת התנאי מכונה תנאי הווה ומציינת תנאי היפותטי, בניגוד לתנאי עבר שהיה קיים ולא התממש, או תנאי עתיד שהוא תנאי ממשי.

שלילה

ליצירת השלילה הבסיסית יש לשים ne לפני הפועל המוטה או n' כאשר הפועל המוטה מתחיל בתנועה ו-pas לאחריו. ישנן עוד צורות שלילה בהן מוחלפת המילה pas במלים אחרות. ne...plus - לא עוד
ne...jamais - מעולם לא
ne...rien - לא כלום
ne...aucun(e) - אף לא אחד
ne...que - לא רק
ne...personne - אף לא
ne...ni...ni - לא X ולא X.
ne...nulle - לא חלק

- על מנת לענות בחיוב על שאלה שלילית יש להשתמש במילה Si ולא במילה Oui.

פעלים רפלקסיביים

פעלים המשמשים לתיאור פעולה אותה מבצע גוף על עצמו. נוצרת באמצעות תוספות me, te, se, nous, vous, se לפני הפועל המוטה, או m', t', s', nous, vous, s' כאשר הפועל המוטה מתחיל בתנועה.

הבינוני

הבינוני של ההווה

צורת הבינוני של ההווה (Participe Présent) יכולה לשמש כשם תואר, אז היא מוטה לפי נטיית התארים תוך התאמה למספר ומגדר שם העצם או כפועל, אז היא משמשת כשם הפעולה לאחר מילת היחס en. נוצר תוך תוספת הסיומת ~ant על בסיס הפועל. (יוצאי דופן: להיות(être) - étant) שייכות (avoir) - ayant)

הבינוני של העבר

צורת הבינוני של העבר (Participe Passé) יכולה לשמש כשם תואר, אז היא מוטה לפי נטיית התארים תוך התאמה למספר ומגדר שם העצם וכפועל, כאשר היא משמשת כפועל היא משמש את קול הסביל ואת זמני הפרפקט. הבינוני של העבר מופק בדרך הבאה: # פעלים המסתיימים ב~er בצורת המקור, מקבלים סיומת -é על הבסיס בצורת הבינוני. # פעלים המסתיימים ב~re בצורת המקור, מקבלים -u על הבסיס בצורת הבינוני. # פעלים המסתיימים ב~ir בצורת המקור, מקבלים -i על הבסיס בצורת הבינוני.
- יוצאי דופן: להיות être) - été) שייכות (avoir) - eu

זמני הפרפקט

צורות הפרפקט מופקות תוך שימוש בצורת הבינוני ובנטיות פועל העזר avoir בזמנים השונים.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בהווה נקרא passé composé ומתייחס לעבר.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בעבר המתמשך נקרא plus-que-parfait ומתייחס לעבר רחוק, מעין סוג של פלאשבקים, מציין שמשהו קרה לפני משהו אחר בעבר.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בעתיד נקרא מתייחס לעתיד קרוב, מציין שמשהו יקרה לפני משהו אחר בעתיד.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בתנאי נקרא תנאי עבר ומתייחס לתנאי שהיה ולא התממש בניגוד לתנאי ההווה המתייחס לתנאי היפותטי, ותנאי עתיד המתייחס לתנאי ממשי.
- רוב הפעלים דורשים שימוש בפועל העזר avoir, אך ישנם 16 פעלים הנוטים תוך שימוש בנטיות פועל העזר être בזמנים השונים.

קול הסביל

צורות הסביל מופקות תוך שימוש בצורת הבינוני ובנטיות פועל העזר être בזמנים שונים.

נטיות שמות עצם

נטיות שמות תואר

שמות התואר נוטים בהתאם למינו שם העצם ולכמותו.

מגדר בשמות התואר

# מתווספת E~ # אם שם התואר בזכר מסתיים כבר ב-E~ דבר לא נוסף. # סיומת X~ הופכת לסיומת se~ # סיומות il, el ו-eil משתנות בהתאמה ל-ille, elle ו-eille # סיומת en ו-on משתנות בהתאמה ל-enne ו-onne. # כשהזכר מסתיים ב-et הנקבה מסתיימת ב-ète. # כשהזכר מסתיים ב-er הנקבה מסתיימת ב-ère. # סיומת eur בזכר משתנה ל-euse בנקבה כשמקור התואר מהפועל, ל-rice אם התואר שונה מהפועל ול-eure כשמדובר בתואר השוואתי. # סיומת c משתנה ל-che. # כשהזכר מסתיים ב-g הנקבה מסתיימת ב-gue. # כשהזכר מסתיים ב-f הנקבה מסתיימת ב-ve.

כמות בשמות התואר

# נקבה רבים מסתיימת ב-s אלא אם התואר ביחיד כבר מסתיים ב-s אז דבר לא נוסף. # זכר ברבים מסתיים גם כן ב-s עם כמה יוצאי דופן: ## סיומת al ביחיד הופכת לסיומת eux ברבים. ## לסיומת eu ביחיד מתווסף x ברבים. קטגוריה:שפות רומאניות קטגוריה:שפות קטגוריה:צרפת קטגוריה:בלגיה קטגוריה:קנדה als:Französische Sprache ja:フランス語 ko:프랑스어 simple:French language th:ภาษาฝรั่งเศส zh-min-nan:Hoat-gí

דמוקרטיה

דמוקרטיה היא שיטת ממשל שבה ניתנת לאזרחים מידה מסוימת של יכולת לקבוע את אופייה של מדינתם באמצעות הצבעה. בדמוקרטיה ישירה ההצבעה מתנהלת על ענייני הממשל עצמם. בדמוקרטיה ייצוגית, שהיא השיטה הדמוקרטית המקובלת כיום, נבחרים בהצבעה נציגי העם לחלק מהרשויות השלטוניות (בדרך כלל לרשות המחוקקת והמבצעת), ואלו מקבלים את ההחלטות בענייני השלטון בעצמם. המדינה הדמוקרטית היא לרוב רפובליקה, אך קיימות גם מונרכיות דמוקרטיות, שבהן סמכותו של המלך היא סמלית בלבד, כמו למשל בבריטניה. באופן אירוני, מדינות סוציאליסטיות וקומוניסטיות מגדירות עצמן כמעט תמיד "דמוקרטיה" או "רפובליקה", אך בפועל אין מדינה סוציאליסטית או קומוניסטית שהיא דמוקרטיה בפועל.

הדמוקרטיה המודרנית

פירוש המילה דמוקרטיה הוא שלטון העם (ביוונית עתיקה: דמוס – עם, קרטיה – שלטון, כלומר שלטון עם), אך כיום מבטאת המילה ערכים נוספים, ודמוקרטיה מודרנית פירושה למעשה דמוקרטיה ליברלית, המכבדת את זכויות האדם הבסיסיות. בכך נוספה למילה משמעות שלא הייתה לה בדמוקרטיה האתונאית הקדומה. בדמוקרטיה המודרנית יכול הציבור להחליף ממשלות מבלי לשנות את ההסדרים החוקיים העומדים בבסיס מערכת השלטון. כך מוקטנים למינימום אי הוודאות הפוליטי והעדר היציבות, ומובטח שלציבור תהיה הזכות לשוב בו מבחירתו, אם ימצא זאת לנכון. בנוסף מגנים הסדרים חוקיים אלו על המיעוט, ומבטיחים שגם אם הרוב יהיה עוין לו, יכולתו לפגוע בו תוגבל. מאידך, ישנן מדינות בהן קיים חשש מיכולתם של מיעוט או אפילו קבוצות רחבות בחברה להשתמש בכלים דמוקרטים כדי לערער את הדמוקרטיה במדינה. דוגמא לכך אפשר למצוא בעלייתו של היטלר לשלטון על ידי הכרעה דמוקרטית בגרמניה, שלמעשה ביטלה את הדמוקרטיה. מדינות רבות, וישראל בתוכן, מסדירות בחקיקה אמצעים להגן על הדמוקרטיה מפני נסיונות לערערה דווקא באמצעים דמוקרטים. שיטה זו נקראת דמוקרטיה מתגוננת. אפשר לומר שאת אופיה של הדמוקרטיה המודרנית ניתן לתמצת במילים:"השלטון לרוב, הזכויות לכול".

המאפיינים החשובים

מאפייניה החשובים של הדמוקרטיה המודרנית הם:
- חוקה המגדירה את מבנה השלטון ובעיקר מגבילה את כוחו. גם במדינות שאין להן למעשה חוקה, כמו בריטניה, קיים מה שנקרא "חוקה בלתי כתובה", כללים המקובעים בהסכמה כללית או בחוקים רגילים, שמבחינת תוכנם הם בעלי ערך קונסטיטוציוני. מדינת ישראל מצויה במצב ביניים מבחינה זו, מאחר שמעמדם של חוקי היסוד עולה על מעמד חוק רגיל, אך למעמד של חוקה אינו מגיע. גם בימים שקדמו לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ידע בית המשפט העליון להגן על זכויות האדם באמצעות מה שכונה בידי שופטיו:"החוקים שאינם כתובים עלי ספר".
- בחירות הוגנות וחשאיות, שבהן לכל אדם קול שווה. ברור שבחירות אלו הן התנאי העיקרי לקיומה של דמוקרטיה, אבל בניגוד למה שעלולים לחשוב, הן רחוקות מלהיות התנאי היחיד. בחירות נערכו במדינות טוטליטריות רבות, אך ההפחדה, הגבלת הביטוי והעדר החשאיות שהתלוו אליהן הפכו אותן לריקות מתוכן. המונח בחירות מתיחס לבחירות לפרלמנט, ובמשטר נשיאותי בו נבחר ראש הרשות המבצעת באופן ישיר ע"י האזרחים מתיחס מונח זה גם לבחירת האדם שיכהן בתפקיד זה. :הבחירות חייבות להיערך תדיר, בדרך כלל כל ארבע או חמש שנים. משרת הנשיא בצרפת היא יוצאת דופן באורכה - הנשיא שם נבחר לתקופה של שבע שנים.
- זכות הצבעה לכל האזרחים הבוגרים. בתחילת המאה ה-20 הייתה שלילת זכות הצבעה מנשים בגדר מוסכמה, ואף בישוב העברי בארץ ישראל התנהל מאבק עיקש על כך בין החרדים להנהגה החילונית. כיום, זכותה של אישה להצביע מקובלת על הכל במדינות דמוקרטיות. מיעוטים אף הם הודרו מאפשרות להצביע. בארצות-הברית, למשל, התקשו השחורים לקבל זכות הצבעה ולמרות שאחרי מלחמת האזרחים באמצע המאה התשע עשרה העניקה להם זכות כזו, היא נשללה בפועל באמצעות "חוקי ג'ים קרו" עד שנות השישים במאה העשרים. גיל ההצבעה המינימלי המקובל הוא בדרך כלל 18, אם כי טווח הגילים עשוי לנוע במדינות שונות בין 15 ל-21.
- זכות להתמודד. הזכות להתמודד אלמנטרית כמעט כמו הזכות להצביע, אך בה יש בדרך כלל יותר חריגים. לעיתים יש ערכים שגוברים על הזכות להתמודד, למשל הרצון שהצבא לא יהיה פוליטי. לכן מנועים אנשי צבא מלהתמודד בבחירות, ואף נדרשת תקופת צינון מרגע פרישתם ועד הצגת מועמדותם. :דוגמא לחשיבות הזכות להציג מועמדות נותנת אירן. שם מתקיימות מערכות בחירות שהן הוגנות למדי כשלעצמן, אך העוקץ ניטל מהן, משום שהזכות להתמודד ניתנת רק למעטים העוברים את אישורה של ההנהגה הרוחנית. :דוגמא מיוחדת למדינה הנתפסת בעיני עצמה ובעיני העולם כדמוקרטית, ועם זאת יש בה הגבלה על הזכות להיבחר לפרלמנט היא אירלנד, בה מחויבים, בין השאר, נבחרי הפרלמנט לגלות בקיאות בספרות והיסטוריה אירית.
- חופש הביטוי. בלי שיינתן חופש לשכנע ולהשפיע, אין בבחירות טעם. ניתן לראות את התגשמות החלטת הרוב כמימוש אמיתי של דמוקרטיה, רק אם למיעוט ניתנה ההזדמנות להשיג תמיכה לדעותיו. בסינגפור מתקיימות בחירות, והאופוזיציה אף זוכה בהן בדרך כלל לשליש הקולות, אך חופש הביטוי בה מוגבל כל כך, שקשה לראות אותה כדמוקרטיה אמיתית.
- החופש להתארגן. מבלי שיוכלו יחידים להתארגן למפלגות, יכולתם לפעול פוליטית תוגבל מאוד. אומנם גם בישראל יש בידי הרשויות להוציא מפלגה מחוץ לחוק במקרים קיצוניים (למשל במקרה של תנועת כ"ך), אך השימוש ביכולת זו מוגבל ביותר.
- שלטון החוק והשוויון בפני החוק. יש משמעות לבחירות לרשות המחוקקת, רק אם החוקים הם אכן הקובעים. על כן, שלטון החוק הוא התנאי ההכרחי לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. על אכיפתו ממונה הרשות השופטת.
- חופש לדת.החופש של אדם לקיים את מצוות הדת או להכריז על השתיכותו לדת הינה זכות, שבמדינות דמוקרטיות בימינו לא יעלה כמעט על הדעת לבטלן או לנסות להפריע להן. דוגמא מובהקת לכך יכולה להיות שאין להכריח יהודי לאכול חזיר בטקס לכבוד היבחרו לפרלמנט של מדינה נוצרית. לזכות זו ייתכנו גם חריגים אפשריים מסוימים רק בנסיבות קיצוניות ומיוחדות למדי: אילוץ אדם שומר שבת המשרת במערכת הביטחון, לחלל שבת בגין תפקידו, או איסור על קיום מנהגים דתיים מסוימים המלווים באכזריות בולטת. עם זאת, העיקרון של הפרדת דת ומדינה עלול לפעמים לפגוע גם כן בזכות לקיים מצוות מסוימות. דבר זה מתרחש לאחרונה (2005) בצרפת, בה נאסר בשם הפרדת הדת מהמדינה ללכת ל בתי ספר עם לבוש דתי.
- חופש מדת. כאן, הכוונה היא לזכותו של אדם שלא לקיים את מצוות דתו או לא להיות חייב להשתייך לדת מסוימת. מקובל לצרף לכך גם היעדרה של דת כלשהי הנחשבת כדת רשמית של המדינה. במדינות דמוקרטיות רבות, רבים רואים ברמה מסוימת של סטייה מעקרון זה, בייחוד בהכרזת דת מסוימת כדת רשמית, עניין לגיטימי, בו המדינה יכולה עדיין להיחשב דמוקרטית.

נקודות השקפה על הדמוקרטיה

אברהם לינקולן טען בנאום גטיסבורג כי הדמוקרטיה היא:"שלטון העם, על ידי העם, למען העם". על הערכת טיבה עמד בנימה סרקסטית וינסטון צ'רצ'יל:"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו". גישתו של אדמונד ברק הייתה אוהדת עוד פחות. בעיניו "אין לראות דמוקרטיה מוחלטת כצורת שלטון לגיטימית, לא יותר מאשר מונרכיה מוחלטת היא לגיטימית". בכך הלך בעקבות אריסטו שראה את הדמוקרטיה כאחת משיטות השלטון הרעות.

דמוקרטיה בעולם העתיק

הדמוקרטיה העתיקה המפורסמת ביותר התקיימה באתונה. במשך מאתיים השנה שאחרי שנת 500 לפנה"ס, נשלטה העיר היוונית על ידי אסיפה כללית של האזרחים הזכרים. זו הייתה רחוקה מאוד מלהיות דמוקרטיה במובנה המודרנית משום שכדי להיחשב אזרח באתונה היה צריך להיות זכר, בן 20 שנה ומעלה, בן להורים אזרחים ובן חורין, כך שזכות ההשתתפות וההצבעה הוגבלה למיעוט מתוך אוכלוסיית הפוליס. הדמוקרטיה היוונית הייתה ישירה - רוב ההחלטות היו מתקבלות באסיפה עצמה, (שכללה כ-3000 איש) ולא דרך באי כוח נבחרים. תפקידים מסוימים כן הוטלו על נציגי ציבור, אך רק מיעוטם של אלו היו נבחרים - רובם נקבעו בהטלת גורל. באתונה כובד חופש הביטוי של האזרחים (ועל כן התפתחה שם הדמגוגיה) והשוויון ביניהם. אומנם התקיים בה מגנון כמו ה"אוסטרקיסמוס", שאפשר גירושם של אזרחים מהעיר לעשר שנים, אם רוב האזרחים הצביעו על כך בהצבעה חשאית, ויש הרואים בקיומו עדות להעדר הגנה על המיעוט בדמוקרטיה האתונאית, אולם הפעלתו לא הייתה שכיחה.

רומא

ברומא התקיימה רפובליקה בין השנים 27-509 לפנה"ס, עד שבוטלה למעשה על ידי אוגוסטוס קיסר. בפועל, הייתה ההשתתפות בבחירה ועוד יותר מזה, בהבחרות, מוגבלת למיעוט קטן מתוך אוכלוסיית העיר, שנמנה עם הפטריקים והפלבאים.

דמוקרטיה ישירה

דמוקרטיה ישירה אינה מעשית כיום במדינות שבהן מספר התושבים עומד על מיליונים, וכמות ההחלטות השלטוניות שיש לקבל היא עצומה. עם זאת, קורה לעיתים שהשלטון במדינה דמוקרטית מחליט להפקיד החלטה בעניין מסוים בידיו של העם, והכלי המקובל לכך הוא משאל עם. משאל עם לא נערך מעולם בישראל, אבל הוא מוזכר בחקיקה כאחד הצעדים שיינקטו במקרה של ויתור על שטחים בריבונות ישראלית. שוויץ פיתחה אמצעי זה באופן ייחודי, ומשאלי עם נערכים בה חדשות לבקרים, גם בעניינים שאינם הרי גורל. ב-120 השנים האחרונות נערכו שם 240 משאלים. גם בארצות הברית מקובל בהרבה מדינות להצמיד משאלי עם בסוגיות חשובות למועדי בחירות כלליות. מבחינה מעשית, ייתכן מאוד שהנגישות למחשבים ולרשתות תקשורת תאפשר בעתיד קיום הצבעות כלליות על נושאים לאומיים בקלות וביעילות. השאלה אם תתפתח איזושהי "דמוקרטיה אלקטרונית" נותרת פתוחה לעת עתה.

השימוש במילה דמוקרטיה

במשך המאה ה-20 ואילך הפכו המילה דמוקרטיה ונגזרותיה הדקדוקיות נפוצות מאד בשיח הפוליטי במדינות שונות בעולם וגם במערכת היחסים הבינלאומיים, לעיתים למטרות שונות. שימוש לשוני נפוץ זה, בנוסף להתגברות התודעה הדמוקרטית אצל אזרחים, תחילה בעיקר בעולם המערבי ואחרי כן במדינות נוספות, יצרו למילה "דמוקרטיה" ונגזרותיה תוית של מכובדות, לעיתים תוך שימוש במושג זה או מושגים נגזרים (כגון "זכויות אדם") גם על–ידי משטרים דיקטטוריים למיניהם, או על ידי תנועות ומפלגות בעלות אופי אנטי-דמוקרטי. כפי שציין יעקב טלמון, לעתים קרובות מובילות תנועות הדוגלות בדמוקרטיה, אך משוכנעות כי בצדקתם המוחלטת של רעיונותיהם, להתנהגות שאינה דמוקרטית. השימוש הרב במילה דמוקרטיה והתגברות התודעה הדמוקרטית יצרו גם צורך מסוים לענות על השאלה "מיהו דמוקרטי?" או "מהו דמוקרטי?" לגבי אנשים פרטיים, תנועות, מפלגות, מדינות ואף מוסדות וארגונים בינלאומיים. גם בנושא זה חלוקים הדעות בין האנשים, אולם על מנת שמדינה תוגדר כדמוקרטית, למצער ע"י תושביה, חשוב שתשרור בקרב התושבים הרגשה כללית כי מדינתם נוטה, באופן עקרוני, להיות דמוקרטית ושואפת לכך - מה שמתבטא לפעמים במשפט הנפוץ בפי האזרחים:"זאת מדינה דמוקרטית". דומה גם, כי לפחות עבור רוב האנשים, קיומם של בחירות וזכות ההצבעה וההתמודדות הינן תנאי ראשוני, אם כי לא בהכרח מספיק להגדרת המדינה כדמוקרטית . קימים אף גופים בינלאומיים שונים, אשר עוסקים במדידת הדמוקרטיה במדינות העולם לפי מדדים שהגדרתם אוביקטיבית. לגבי אנשים ומפלגות, נראה כי ההגדרה המקובלת ביותר להיות אדם או תנועה פוליטית דמוקרטיים, היא היעדר נכונות לנקוט באמצעים הנחשבים כפסולים במדינות דמוקרטיות (שקרים והשמצות, בעיקר ברמות חומרה מסוימות, אלימות, מקורות מימון בלתי תקינים וכו') ללא קשר למטרות וכן מטרות שעומדות במסגרת מאפיני הדמוקרטיה, או שאינן נחשבות, בפני עצמן או במצטבר, כחריגה ניכרת מדי ממאפיני הדמוקרטיה.
בין מדינות שונות, כמו גם בין אנשים שונים באותה מדינה, ייתכנו סדרי עדיפויות שונים בין מאפינים דמוקרטיים שונים, ולצד זאת מקובל בקרב מדינות דמוקרטיות שונות, כי סטייה ממאפיינים מסוימים ייחשבו חריגה חמורה מהדמוקרטיה ואילו במאפינים אחרים ישנה חריגה "מותרת".

מתחים במושג הדמוקרטיה

לדמוקרטיה, כאמור, מאפיינים רבים. במדינות לא דמוקרטיות אין השליט או רשויות המדינה חשים מחויבים למאפיינים אלו, כולם או חלקם. מתחים ביניהם יתעוררו רק לעתים רחוקות. במדינות דמוקרטיות, לעומת זאת, הניגודים בין מאפייני הדמוקרטיה צפויים לעורר התחבטויות בבחירת אמצעים להשגת מטרות ובשאלות ערכיות. בין הקונפליקטים האפשריים:
- המידה שבה ניתנת לשלטון הרשות לנקוט ביד תקיפה למען ביטחון האומה, כנגד טרור או כנגד נסיונות חתירה מבפנים נגד יציבותה של המדינה או ערכים מסוימים. זוהי דילמת הדמוקרטיה המתגוננת
- השאלה באילו מקרים אין לקבל הכרעת רוב כאשר זו מתנגשת עם ערכים אחרים (בעיקר זכויות הפרט).
- תופעת הדמוקרטיה הטוטליטרית אשר בה יומרות דמוקרטיות, לפחות כלפי חוץ, מביאה ליצירת תופעות לא דמוקרטיות ואף אנטי דמוקרטיות.
- מידת הענישה הראויה למי שעברו על חוק זה או אחר - המתח בין הצורך להגן על זכויות הרבים לבין הרצון להימנע מפגיעה קשה מדי בזכויות היחיד, אף אם עבר על חוקי החברה
- המתח המסוים שקיים לעתים בין החוק עצמו לבין ערכים ליברליים, שלעיתים ניתן למצוא אותם בחוק רק במרומז, במקרה הטוב. במקרים רבים מבכרת הרשות השופטת את האחרונים. כך, למשל, החליט בית המשפט העליון של ארצות הברית להתיר הפלות, אף שאין להיתר זה בסיס של ממש בלשונה של החוקה כפי שהיא.
- המתח בין כלכלה קפיטליסטית המאופינת בחופש קנין, חופש יוזמה כלכלית, התערבות מועטה של המדינה בכלכלה ואי התערבות המדינה לטובת מעמד מסוים לבין סוציאל-דמוקרטיה המאופיינת בהתערבות מקיפה של המדינה בפעולות האזרח כדי לשרת את טובתו, במיוחד באמצעות זכאויות לקצבאות והטבות. כאן, ישנו עימות בין זכות הקניין והטענה כי קודמות לה זכויות האזרח לקבל שירותים חברתיים שונים.
- העדר הומוגניות באוכלוסיה עלול להציב אתגרים קשים בפני הדמוקרטיה. אפשר שהרצון לשמור על מאזן כוחות בין קבוצות שונות יהיה כרוך בפגיעה בעקרונות דמוקרטיים (למשל בשוויון בין קולות מצביעים מקבוצות שונות). במקרים מסוימים עלול חוסר ההומוגניות לסכן את יציבותה של המערכת הפוליטית כולה, עד כדי מלחמת אזרחים.

ראו גם

- התפתחות הדמוקרטיה כתופעה מדינית-היסטורית
- תרבות פוליטית
- פוליארכיה
- פוליטיקה
- מדע המדינה
- סוציאל-דמוקרטיה
- דמוקרטיה קונסוציונלית
- דמוקרטיה מתגוננת

לקריאה נוספת

- יונתן שפירא, הדמוקרטיה בישראל, הוצאת מסדה, 1977.
- אפרים דוד. הדמוקרטיה הקלסית, 2004. ניתוח של הדמוקרטיה ביוון הקלסית עם השוואות לדמוקרטיה בת ימינו.
- הנס קלזן, על מהותה וערכה של הדמוקרטיה, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2005.
- רוברט א' דאל, על הדמוקרטיה, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.
- נורברטו בוביו, עתיד הדמוקרטיה, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.

קישורים חיצוניים

- [http://www.archive.org/movies/details-db.php?collection=prelinger&collectionid=00178 עריצות] - סרט חינוכי (לצפיה או להורדה) מ־1946 אך הרלבנטי גם היום, העוסק בהבדלים בין דמוקרטיה לעריצות, על פי מדדים שונים, וביסודות הדמוקרטיה האמריקאית.
- [http://www.kulanu-nahlit.org/ דמוקרטיה ישירה] - אתר "כולנו-נחליט!" המציע דמוקרטיה ישירה כחלופה למשטר הנציגים.
- [http://aviv.org.il/civil/modula3/demokrati.htm| עקרונות דמוקרטיים]. אתר של בי"ס "אורט" המפרט עקרונות דמוקרטיים.
- [http://telem.openu.ac.il/cgi-bin/telem/tools/open_video/open.pl?video=/video/d00308/2-efrayim_david.asx דמוקרטיה קלאסית ודמוקרטיה מודרנית] - הרצאה מצולמת מאת פרופסור אפרים דוד מאוניברסיטת חיפה. קטגוריה:ממשל ומדיניות ja:民主主義 ko:민주주의 simple:Democracy th:ประชาธิปไตย

צרפתית

הגיית וכתיבת השפה הצרפתית

הצרפתית נכתבת תוך שימוש בגרסא של האלפבית הלטיני המותאמת עבור השפה הצרפתית.

עיצורים

תנועות

בניגוד למערך העיצורים, מערך התנועות בצרפתית הינו מורכב יחסית.

תנועות רגילות

תנועות מאונפפות

קישור מלים

דקדוק צרפתי

מערכת הפועל הצרפתי

שלילה

פעלים רפלקסיביים

הבינוני

הבינוני של ההווה

הבינוני של העבר

זמני הפרפקט

קול הסביל

צורות הסביל מופקות תוך שימוש בצורת הבינוני ובנטיות פועל העזר être בזמנים שונים.

נטיות שמות עצם

נטיות שמות תואר

שמות התואר נוטים בהתאם למינו שם העצם ולכמותו.

מגדר בשמות התואר

כמות בשמות התואר

לוקסמבורג

הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג
Grand-Duché de Luxembourg
Großherzogtum Luxemburg
Grousherzogdem Lëtzebuerg


(בפירוט)	(בפירוט)

מוטו לאומי: אנחנו שואפים להשאר מי שאנחנו

מיקום לוקסמבורג

שפות רשמיות

גרמנית, צרפתית, לוקסמבורגית ¹

עיר בירה

לוקסמבורג

שליט לוקסמוברג

הדוכס הגדול אנרי

ראש ממשלה

ז'אן-קלוד יונקר

שטח
- סה"כ
- % מים

166 בעולם
2,586 קמ"ר
זניח

אוכלוסיה
- סה"כ (2004)
- צפיפות

168 בעולם
442,972
171/קמ"ר

עצמאות
- הכרזה
- הכרה

אירו (€) ²

UTC+1

.LU

352

(1) לוקסמבורגית הוא ניב גרמני מקומי המכיל הרבה מילים צרפתיות.
(2) לפני 1999: פרנק לוקסמבורגי.

לוקסמבורג היא מדינה ללא מוצא אל הים במערב אירופה. חלקה הצפוני של המדינה הוא חלק מהרי הארדנים, וחלקה הדרומי הוא רמה פורייה נמוכה. תושבי לוקסמבורג הם תערובת של קלטים, גרמנים וצרפתים. כשליש מתושבי לוקסמבורג הם עובדים זרים, התופסים כמחצית ממקומות העבודה במדינה. לוקסמבורג נמנית עם העשירות שבמדינות העולם, וכמעט שאינה סובלת ממתחים חברתיים. רוב תושבי לוקסמבורג דוברים שלוש שפות: לוקסמבורגית בחיי היומיום, גרמנית בבתי הספר (זו גם שפתם של העיתונים והספרות) וצרפתית, שפת השלטון הרשמית (בשפה זו מתנהלים מוסדות השלטון, ובה כתובים גם השלטים).

היסטוריה

ראשיתה של לוקסמבורג כנחלה פיאודלית שנמסרה ב-963 לזיגפריד רוזן (Count) הארדנים. בשנת 1060 נטל אחד מצאצאיו של זיגפריד את התואר "רוזן לוקסמבורג". במאה ה-14 ובמאה ה-15 הוכתרו אחדים מרוזני לוקסמבורג לקיסרי גרמניה, ואחד מקיסרים אלה דאג להעלות את הרוזנות לדרגה של דוכסות. משנכרתה שושלת הדוכסים קנה את הדוכסות פיליפ הטוב דוכס בורגונדיה (1441), ולאחר מכן עברה הדוכסות באמצעות נישואים לידי בית הבסבורג. בשנת 1815 העלה קונגרס וינה את מעמדה של לוקסמבורג לדוכסות גדולה והכתיר עליה את מלך הולנד. בועידת לונדון ב-1831 נמסר חלקה המערבי של הדוכסות לבלגיה וב-1848 ניתנה ללוקסמברוג חוקה ליברלית. ב-1890 מת וילם מלך הולנד ובתו וילהלמינה ירשה אותו. מכיוון שחוקי הדוכסות הגדולה קבעו כי נשים פסולות מלעמוד בראש המדינה, נותק הקשר האישי בין הולנד ללוקסמבורג ואדולף מנסאו היה לדוכס הגדול. במלחמת העולם הראשונה ב-1914 גרמניה כבשה את לוקסמבורג, ובסיום המלחמה ב-1921 חזרה לוקסמבורג להיות מדינה חופשית, היא איחדה את כלכלתה עם זו של בלגיה וניתקה את קשריה עם גרמניה כתוצאה מהמלחמה. במלחמת העולם השנייה בשנת 1940 חזרה גרמניה וכבשה את לוקסמבורג, וכתוצאה מכך נמלטה שרלוט, הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג, ללונדון. ב-1942 סיפחה גרמניה את שטחי לוקסמבורג. ב-1944 שיחררו בעלות הברית את לוקסמבורג מעול גרמניה הנאצית. לאחר מלחמת העולם השנייה נמנתה לוקסמבורג עם מייסדות ברית נאט"ו, והקימה עם בלגיה והולנד את איחוד בנלוקס, שהיה ועודנו דגם של איחוד כלכלי ופוליטי מוצלח. וכתוצאה ממנו ב-1948 איחדה לוקסמבורג את כלכלתה עם אלה של בלגיה והולנד, וב-1960 ביטלה את גבולותיה עם הארצות המשתתפות בהסכם. ב-1964 ויתרה שרלוט הגדולה על כתרה לטובת בנה ז'אן. לוקסמבורג הייתה גם המדינה המובילה להגברת האיחוד של מדינות מערב אירופה, והפרלמנט שלה היה הראשון שאישר ב-1992 את אמנת מאסטריכט להקמת האיחוד האירופי. ב-1995 נבחר ראש הממשלה ז'אק סנטר לנשיא הנציבות האירופית, וב-1999 הצטרפה לוקסמבורג לגוש היורו. ב-2000 ויתר הדוכס ז'אן על הכתר לטובת בנו הנרי. מאז מלחמת העולם השנייה נהנית לוקסמבורג גם מיציבות פוליטית, ונשלטה רוב השנים בידי קואליציה של שלוש מפלגות, שהמפלגה הסוציאל-נוצרית היא החברה הבכירה בה.

פוליטיקה

צורת השלטון היא מלוכה חוקתית כך שראש המדינה הוא הדוכס, והדוכסות עוברת בירושה מדור לדור. אין הפרדה ברורה בין הרשות המבצעת למחוקקת ואת עינייני המדינה השוטפים מנהלת הממשלה. בית הנבחרים המורכב מ-60 צירים אשר הנבחרים על ידי האזרחים לתקופה של 5 שנים, ומושבי הפרלמנט מוקצים לפי יצוג יחסי ואחוז החסימה. מועצת המדינה המורכבת מ-21 חברים אשר נבחרים על ידי הדוכס לכל חייהם, תפקידה הוא לחוות דעה על הצעות חוק.

יחסים עם ישראל

ללוקסמבורג יש יחסים תקינים עם ישראל, שגריר ישראל בבלגיה משמש כנציג ישראל בלוקסמבורג ושגרירות הולנד ובלגיה מייצגת אותה בישראל. הדוכסות הקטנה צידדה בקשירת ישראל לשוק האירופאי המשותף.

מחוזות

לוקסמבורג מחולקת ל 3 מחוזות, וכל מחוז מורכב ממספר אזורי משנה: שוק האירופאי המשותף #דיקירך #
- דיקירך #
- קְלֶרְף / קְלֶרְווֹ #
- רֶדַנְז' / רֶדִינְגֶן #
- ויאנדן #
- וילץ #גרֶוֶנְמַכֶר #
- גרוונמכר #
- אכטרנך #
- רמיך #לוקסמבורג #
- לוקסמבורג #
- קפלן #
- אש-סור-אלזט #
- מרש האזורים המשניים נוצרו בשנות ה1840 המוקדמות. בשנת 1857 נוצר מחוז מרש משני אזורי המשנה "מרש" ו"רגנג'", אולם הוא בוטל בשנת 1967.

כלכלה

למרות שלוקסמבורג היא מדינה קטנה ומועטת משאבים, היא נמנית עם העשירות שבמדינות העולם: התוצר הלאומי לנפש של לוקסמבורג הוא הגבוה בעולם, ושיעור האבטלה בה הוא הנמוך באיחוד האירופי. עד שנות ה-70 התבססה הכלכלה על תעשיית פלדה, אך עם הירידה בביקוש והתחרות הקשה מצד מדינות המזרח הרחוק הורחב הבסיס הכלכלי והיום משגשגות גם תעשיות הכימיקלים, הפלסטיק וההיי-טק. גם התיירות חשובה, אך בעיקר חשובים השירותים הפיננסיים, במיוחד הבנקאות (בלוקסמבורג יש יותר מ-1,000 קרנות השקעה ו-200 בנקים). הכלכלה נהנית מחברותה של המדינה באיחוד האירופי ובאיחוד בנלוקס, כמו כן לוקסמבורג היא אחת משלושת המרכזים של האיחוד האירופי, ובה נמצאים בנק ההשקעות האירופי ומזכירות הפרלמנט האירופי.

גאוגרפיה

בנלוקס לוקסמבורג היא המדינה הקטנה ביותר באירופה (2,586 קמ"ר בלבד). המדינה נמצאת בחלק המערבי של אירופה בין בלגיה, צרפת וגרמניה. טבע הארץ הוא יבשתי בדרום, גבעות ועמקים נרחבים והצפון הררי. בלוקסמבורג יש מספר מקווי מים והם: נהר מוזל, ויובלי הנהר זואר.

דמוגרפיה

בלוקסמבורג יש 430,000 אנשים המתפלגים מבחינה אתנית באופן הבא: 66% הם לוקסמבורגים, 10% הם פורטוגלים, 5% איטלקים, 3.5% צרפתים, 2% גרמנים, ו-3% בלגים. מבחינה דתית רוב האוכלוסיה של המדינה (95%) הם נוצרים קתולים וקיימות קהילות קטנות של יהודים, נוצרים פרוטסטנטים, יוונים ומוסלמים.

יהדות לוקסמבורג

יש עדות על ישיבת יהודים בלוקסמבורג מהמאה ה-13. היהודים גורשו מהמקום בעקבות המגיפה השחורה אך אחרי זמן קצר חזרו אליה ושוב גורשו פעמים מספר. במאה ה-19 נוסדה במדינה קהילה יהודית מסודרת, ובפרוץ מלחמת העולם הראשונה חיו בה 4,000 יהודים שרובם נמלטו לצרפת בדרכי מחתרת ודרכים רישמיות. במהלך מלחמת העולם השניה כ-700 יהודים מלוקסמבורג נשלחו למחנות העבודה, וכיום חיים בה 1,200 יהודים מבחירה. קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
- als:Luxemburg ja:ルクセンブルク ko:룩셈부르크 ms:Luxembourg simple:Luxembourg th:ประเทศลักเซมเบิร์ก zh-min-nan:Luxembourg

גרמניה

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא מדינה במרכז אירופה, הנמנית עם המעצמות המתועשות החזקות בתבל. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשוויץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, במה שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה. גרמניה היא איחוד פדרלי הכולל שש-עשרה מדינות (Länder). היא לא התקיימה כמדינת לאום מאוחדת עד 1871, אף שהתרבות והשפה הגרמנית עתיקות הרבה יותר. במשך קרוב למילניום, ועד 1806, הייתה גרמניה בבחינת מקבץ מדינות אוטונומיות למדי, במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. בין 1815 ל-1867 התאגדו המדינות הגרמניות בקונפדרציה רופפת. תחת שרביטו של אוטו פון ביסמרק, המדינה הגרמנית המאוחדת תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי מדהים בהיקפו, ואולם נסיונותיה להשיג מעמד של מעצמה אירופית מן הדרג הראשון הגיעו לקיצם עם תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. הסנקציות והקנסות שספגה גרמניה מבעלות הברית לאחר המלחמה הובילו במידה רבה לעלייתו של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, אשר סחפו בסופו של דבר את מדינתם (ואת שאר העולם) למלחמת העולם השניה. גרמניה הובסה בשנית ונכבשה על ידי בעלות הברית, ואולם לנוכח המלחמה הקרה התפצלה המדינה למערב גרמניה הפרו-מערבית ולמזרח גרמניה הנתמכת על ידי הסובייטים. בנפול הקומוניזם והגוש המזרחי, התאחדו שתי הגרמניות תחת הרפובליקה הפדרלית בשנת 1990, אם כי השוני בין מזרח ומערב, כמו גם אבטלה כרונית וצמיחה כלכלית איטית, מוסיפים להקשות על המדינה. כלכלתה של גרמניה היא השלישית בגודלה בעולם (אחרי ארצות הברית ויפן, והיא ידועה בתעשיות הברזל, הפלדה, המיכון והרכב שלה. גרמניה היא מעמודי התווך של האיחוד האירופי, בהיותה אחת ממייסדות הארגון כמו גם החברה בעלת האוכלוסיה הגדולה ביותר. המדינה חברה גם בארגון האו"ם, ברית נאט"ו ובקבוצת השמונה.

היסטוריה

אף שהשפה הגרמנית ותחושת ה"גרמניות" קיימות כבר יותר מאלף שנים, המדינה הידועה כיום כגרמניה אוחד כמדינת-לאום מודרנית רק בשנת 1871, עם כינון האימפריה הגרמנית ביוזמתה של המדינה הדומיננטית דאז, ממלכת פרוסיה. מקרל הגדול ועד לאימפריה הגרמנית: 1871-800. הרייך הראשון - אשר התפרסם לאורך רוב שנות קיומו בתור האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית - הוקם עם חלוקת האימפריה הקרולינגית בשנת 843. לאורך התקופה עמד הרייך בסימן פיצול מתמשך של המדינות המרכיבות אותו, עד לקריסתו המוחלטת. בימי הביניים, ברית הנזה הייתה מכשיר מרכזי שבאמצעותו נפוצה ההשפעה הגרמנית בצפון אירופה. ב-1530, הרפורמציה הפרוטסטנטית יצרה פלג דתי נפרד שהיה לדת המדינה במדינות גרמניות רבות. הדבר הביא לקרע ולמאבקים דתיים בתוך גרמניה, שעמדו ביסוד מלחמת שלושים השנה (1618). לאחר המלחמה הייתה גרמניה חלשה ומפולגת מתמיד; המדינה לא יכלה להתנגד למלחמות הנפוליאוניות, שבמהלכן נכבש הרייך וקרס (1806). גם התמוטטותה של האימפריה הנפוליאונית לא השיבה את הרייך לחיים, ותחתיו הוקמה קונפדרציה גרמנית רופפת. קונפדרציה גרמנית קונפדרציה גרמנית האימפריה הגרמנית: 1918-1871. הרייך השני, או האימפריה הגרמנית, הוקם בורסאי ב-18 בינואר, 1871, לאחר התבוסה הצרפתית במלחמה הפרנקו-פרוסית. אוסטריה, בתורה, לא נכללה באיחוד זה ומעורבותה בעניינים הגרמניים פסקה לאחר תבוסתה במלחמה האוסטרו-פרוסית. באחדה את מגוון המדינות הגרמניות, הייתה האימפריה למדינת-הלאום הגרמנית הראשונה בהיסטוריה. כמעצמה, האימפריה הגרמנית החלה להקים קולוניות באפריקה. שנות התשעים של המאה ה-19 עמדו בסימן ראשיתו של מירוץ חימוש מול בריטניה. מלחמת העולם הראשונה: 1918-1914. במלחמת העולם הראשונה, לחמה האימפריה הגרמנית לצד האימפריה האוסטרו-הונגרית בעיקר נגד צרפת, בריטניה והאימפריה הרוסית. בחזית המערבית המלחמה קיבלה אופי נייח עם קרבות עקובים מדם, ואילו במזרח לא התרחשו ניצחונות מכריעים. רוסיה נכנעה לגרמנים לאחר המהפכה הרוסית (1917); ואולם לאחר שנכנסה ארצות הברית למעגל הלחימה עוד באותה שנה, השתנו יחסי הכוחות לרעתה של גרמניה, עד כי בנובמבר 1918 נכנעה האחרונה לבעלות הברית המערביות, במה שסיים את מלחמת העולם. תנאי השלום הנוקשים שהופיעו בחוזה ורסאי גרמו לזעם ולתסכול בקרב הציבור הגרמני, שלא היה מוכן לתוצאה שלילית. רפובליקת ויימאר: 1933-1918. לאחר התפטרותו של הקייזר וילהלם השני, הכריזו הסוציאליסטים הגרמנים על הקמתה של רפובליקה סוציאליסטית תחת האימפריה. באותו הערב הכריזו הסוציאל דמוקרטים על הקמתה של