:: wikimiki.org ::

קוורץ

קוורץ

קוורץ הוא המינרל השני הנפוץ ביותר בקרום כדור הארץ.

היסטוריה

השם "קוורץ" מקורו במלה היוונית "קריסטלוס" שפרושה "קרח". קריסטלוס היא גם המקור לשמות הלועזיים לגביש (קריסטל) ולזכוכית בדולח. החוקר הרומאי פליניוס האמין כי הקוורץ הוא סוג של קרח קפוא לעד. תמיכה לדעה זו מצא בעובדה שגבישי קוורץ מצויים בהרי האלפים בקרבה לקרחונים ובמנהג לצנן ידיים בכדורים העשויים מקוורץ. פליניוס גם דיווח על היכולת של הקוורץ לשבור את האור הנראה לספקטרום. היה זה המחקר בקוורץ שערך הדני ניקולאס סטנו (נילס סטנסן) שסלל את הדרך למדע הקריסטלוגרפיה. הוא גילה שלא משנה עד כמה גביש הקוורץ מעוות, הזווית בין שני משטחים בחלק הארוך של הגביש תמיד 60°.

תכונות

הקוורץ שייך לקבוצת הסיליקטים (SiO₄) שהם הקבוצה החשובה ביותר בין המינרלים יוצרי הסלעים. בסיליקטים אטום הצורן מצוי במרכזה של פירמידה בעלת ארבעה קדקודים אותם מייצגים אטומי החמצן. מבנה הקרוי טטרהדרון (ביוונית ארבעה מישורים). הקשר הכימי בין הטטרהדרונים חייב להיות בין אטום חמצן בטטרהדרון אחד לאטום חמצן בטטרהדרון אחר. קיימות כמה אפשרויות מבנה בין הטטרהדרונים כתוצאה מכלל כזה והקוורץ מייצג את המבנה התלת־ממדי הקרוי טקטוסיליקט (טקטו ביוונית מבנה). במבנה סריג זה כל אטום חמצן משמש גשר בין שני טטרהדרונים, כלומר הוא משותף לשני אטומי צורן. מכאן נובעת הנוסחה הכימית של הקוורץ SiO₂. מבנה גביש הקוורץ הקסגונלי. צורת הגביש היא פריסמה משושה המסתיימת בפירמידה בת 6 צלעות, אם כי לרוב לא רואים צורה זו בטבע בשל עיוותים או משום שהגביש כה גדול שרק חלק מהצורה נחשף בדגימה שנחצבה. לעיתים גבישי קוורץ מסוגים מסוימים כדוגמת "אמאטיסט" גדלים מתוך הסלע ולכן רואים רק קצה אחד בצורת פירמידה. הקוורץ מופיע באחת מתופעות הטבע הקרויה "גאוד" (מיוונית, דמוי ארץ). כדור שקליפתו החיצונית אבן גיר וחלקו הפנימי החלול בדרך כלל מצופה בגבישי קוורץ.

סוגים

קוורץ הוא אחד המינרלים הנפוצים ביותר ולכן קיים מגוון מבלבל של שמות למינרל בצורותיו השונות. האבחנה החשובה ביותר בין סוגי קוורץ היא על פי גודל הגבישים: נראים בעין בלתי־מזוינת (macrocrystalline) או קטנים עד כדי כך שניתן לראותם במיקרוסקופ בלבד (microcrystalline או cryptocrystalline). חלקדון הוא השם הקיבוצי לכל סוגי הקוורץ שיש להם גבישים תת־מיקרוסקופיים. סוגי הקוורץ בעלי הגבישים הזעירים נוטים להיות שקופים למחצה עד אטומים, בעוד שסוגי הקוורץ בעלי גביש נראה לעין נוטים להיות שקופים. חלקדון אף שמקור רוב שמות סוגי הקורץ נבעו מצבעו של המינרל, שיטת השמות המדעית כיום מתייחסת למבנה המיקרוסקופי של המינרל. צבע הוא מציין משני לגבי מינרלים בעלי גבישים זעירים, אך הוא מציין עיקרי לקוורץ בעל גבישי גדולים. לא כל סוגי הקוורץ מצויים בטבע. פרסיוליט, מינרל בצבע זית, מופק באמצעות טיפול בחום. אף שניתן למצוא סיטרין בטבע, המינרל הנמכר בחנויות הוא בדרך כלל מלאכותי, תוצאה של טיפול בחום באמאטיסט. בשל העובדה שגבישי קוורץ נוצרים בטבע מחוברים אחד לשני, רוב הקוורץ בשימוש תעשייתי הוא מלאכותי. גבישי קוורץ גדולים, מושלמים ונפרדים האחד מהשני נוצרים באוטקלב בתהליך הידרותרמלי בדומה ליצירת אזמרגד מלאכותי.

סלעים המכילים קוורץ

קוורץ מצוי הן בסלעי יסוד כדוגמת הגרניט, סלעי משקע כדוגמת אבן הגיר וסלעים מותמרים כדוגמת שיסט. הקוורץ הוא המינרל האחרון בשורת בואן להתגבש (בטמפרטורה של כ-600°) כשמגמה מתמצקת ליצירת סלעי יסוד. מקובל לסווג סלע מגמתי בהתאם לכמות הקוורץ שבו. מעל 10% קוורץ הוא סלע חומצי. 0%-10% הוא סלע בינוני, הסלעים הבסיסיים והאולטרא בסיסיים אינם מכילים קוורץ. קוורץ נוצר בעורקים הידרותרמליים וכפגמטיטים (גבישי ענק). גבישים מושלמים עשויים להגיע לאורך של כמה מטרים ולמשקל של כמה מאות ק"ג. בליה של הפגמטיטים עשויה לחשוף כיסים נרחבים של גבישים הקרויים "קתדרלות".

שימושים

- זכוכית – חול קוורץ נקי הוא חומר הגלם לתעשיית הזכוכית.
- אבני חן – לחלק מצורות הקוורץ יש שימוש בתעשיית התכשיטים ובחנויות המיסטיקה המוכרות מינרלים.
- אלקטרוניקה – לחלק ממבני הגביש של הקוורץ יש תכונה פיזיואלקטרית (הפעלת לחץ גורמת ליצירת מתח חשמלי ולהפך). בתכונה זו נעשה שימוש ליצרית מתנדים במכשירים אלקטרוניים כדוגמת שעון־קוורץ ומכשירי רדיו.

קישורים חיצוניים

- [http://webmineral.com/data/Quartz.shtml קוורץ באתר webmineral] קטגוריה:מינרלים ja:石英 ko:석영

מינרל

מינרל הינו חומר אי-אורגני טבעי בעל הרכב אחיד, לרוב גבישי (שהאטומים שלו ערוכים בסדר גיאומטרי קבוע), ולעיתים אמורפי - חסר צורה מוגדרת. המינרלים מצויים בקרום כדור הארץ, שם הם עוצבו במשך מיליוני שנים בתהליכים גאולוגיים. מינרלים יכולים להיות יסודות פשוטים, כגון ברזל או אלומיניום, תרכובות קטנות כגון מלחים (סידן גופרתי (גבס) או נתרן כלורי (מלח בישול), למשל) או תרכובות גדולות, סבוכות ובעלות צורות גיבוש מגוונות, כגון מיני סיליקטים (מלחי צורן). המדע החוקר את המינרלים נקרא מינרלוגיה. המושג מינרל משמש לעתים גם לציון חומרים אורגניים אשר בהחלט חסרים מבנה גבישי, הנמצאים גם כן בבטן האדמה: גז טבעי ונפט, למשל. בנוסף, מציין מינרל קבוצה של יסודות, רובם מתכות, להם יצורים חיים נזקקים לשם פעולתם התקינה. חלק מהמינרלים מופיעים בכל היצורים החיים, ובלעדיהם החיים אינם יכולים להתקיים: זרחן, סידן ונחושת, למשל; אחרים מופיעים בחלק מהיצורים בלבד: ניקל, סלניום וצורן, למשל. המינרלים נצרכים על-ידי היצורים כחלק מהמזון, ולא בצורה הגבישית שהוזכרה לעיל, כמובן (למעט מקרים נדירים, כמו מלח בישול, למשל, הנצרך גם בצורתו הגבישית). להרחבה בנושא ראו: מינרלים תזונתיים. קטגוריה:כימיה קטגוריה:גאולוגיה קטגוריה:מינרלוגיה ja:鉱物 simple:Mineral th:แร่

כדור הארץ

] כדור הארץ ("כוכב הלכת הכחול") הוא כוכב הלכת השלישי מהשמש. כדור הארץ הוא הגדול מבין כוכבי הלכת הארציים של מערכת השמש, וכוכב הלכת היחיד עליו ידוע בוודאות שמתקיימים חיים. כוכב הלכת נוצר לפני כ-4.57 מיליארד שנים וזמן קצר לאחר מכן רכש את הלווין הטבעי היחיד סביבו, הירח.

מידע כללי

כדור הארץ הוא כדור אליפטי פחוס קטבים (גאואיד), עם קוטר ממוצע של 12,742 ק"מ בקירוב (כיוון שכדור הארץ פחוס בקטבים, הרדיוס שם קטן יותר מאשר הרדיוס שבקו המשווה, בקטבים-6356 ק"מ, בקו המשווה-6378). שליש מפני כדור הארץ הם יבשה והשאר ימים הירח כדור הארץ מסתובב סביב צירו במהירות משיקית של כ-0.5 ק"מ לשנייה ונע סביב השמש במהירות של כ-29 ק"מ לשנייה. כדור הארץ סובב סביב השמש במסלול אליפטי, כשהשמש מצויה באחד ממוקדי האליפסה. הנקודה הקרובה ביותר לשמש נקראת פריהליון והנקודה הרחוקה ביותר נקראת אפהליון. עונות השנה נגרמות בשל ההטיה של ציר הסיבוב של כדור הארץ בזווית של 23.5 מעלות ממישור סיבובו סביב השמש (מישור המילקה), ולכן זווית פגיעת קרני השמש משתנה במשך השנה. כלומר, כאשר כדה"א סובב סביב השמש, נטייתו גורמת לכך שבחצי המסלול של סיבוב הארץ סביב השמש חצי הכדור הצפוני מקבל יותר שעות שמש מחצי הכדור הדרומי, כשהאזורים מעבר לחוג הקוטב הדרומי מצויים בחשכה מוחלטת כל הזמן, ובחצי המסלול המשלים של סיבוב הארץ סביב השמש המצב הפוך. משום כך גם אין קיץ וחורף באותו הזמן בחצי הצפוני של כדה"א ובחצי הדרומי. תנועת השמש על פני כיפת השמים היא תנועה מדומה הנגזרת מתנועתו של כדור הארץ סביב עצמו וסביב השמש. בהעדר אפשרות לצאת אל מחוץ לכדור הארץ ולמדוד את תנועתו באופן מדויק, אנו נאלצים לקבוע את משך היממה על פי מהלך השמש בשמים. על מנת להגדיר במדויק את תחילתה וסופה של היממה, נגדיר מחזור אחד של התנועה היומית של השמש על פני כיפת השמים באופן הבא: פרק הזמן החולף מצהרי יום אחד למשנהו או במילים אחרות, פרק הזמן בין שני מעברים עוקבים של השמש על קו הצהריים. עם המצאת השעון, נקבע משך היממה ל-24 שעות.

אטמוספירה

שעון אטמוספירת כדור הארץ צפופה באופן יחסי ומורכבת בעיקר מחנקן (78%), חמצן (21%), ארגון (1%) וכמויות קטנות של גזים אחרים ובראשם פחמן דו־חמצני. ביחד עם אדי המים גורמים מולקולות דו תחמוצת הפחמן לאפקט החממה. בגובה של כ-20 קילומטרים שוכנת לה שכבת האוזון, המגנה עלינו מפני הקרינה האולטרה סגולה המגיעה מהשמש.

חיים

כדור הארץ הינו כוכב לכת המקיים חיים על פניו, ממגוון הסוגים הקיימים. כוכב לכת זה זה נחשב ליחיד לגביו ידוע בוודאות מדעית כי מצויים צורות חיים על פניו, וכוכב הלכת היחיד לגביו נטען באופן מדעי כי הוא כולל חיים רב-תאיים, ובין היתר גם חיים תבוניים (בני-אדם). מכיוון שהגזע האנושי מצוי באופן קבוע אך ורק על פני כדור הארץ, זהו כוכב הלכת הנחקר ביותר על-ידי האדם. חקר כדור הארץ מכונה מדעי כדור הארץ.

קישורים חיצוניים

-
-
- קטגוריה:אסטרונומיה קטגוריה:מערכת השמש ja:地球 ko:지구 ms:Bumi simple:Earth th:โลก zh-min-nan:Tē-kiû

קרח

קרח הוא צורת המוצק של מים. המעבר בין המצב הנוזלי של מים אל מצב קיפאון מתרחש בטמפרטורה של 0 מעלות צלזיוס (בסביבה אטמוספרית סטנדרטית). כמו בכל נוזל אחר, נקודת הקיפאון של המים יורדת כשנמצאים בתוכם מומסים. בארצות קרות מנצלים עובדה זו בחורף לשם מניעת הצטברות קרח על הכבישים והמדרכות, זאת באמצעות פיזור גרגירי מלח בישול על הכבישים הקפואים. המלח מתמוסס במים, מוריד את נקודת הקיפאון, ועתה נדרשת טמפרטורה נמוכה יותר בכדי שיקפאו. בניגוד לכל חומר אחר, כאשר מים הופכים למוצק, כלומר לקרח, הנפח שלהם גדל ולא קטן כמו שאר החומרים. תופעה זו מכונה בשם האנומליה של המים. ניתן להבחין בה כשמקפיאים בקבוק המלא במים עד גדותיו; אם הבקבוק לא עשוי מחומר גמיש הוא יתפוצץ, שכן נפח הקרח גדול מנפח המים. העובדה, שנפח הקרח גדול מנפח המים שמהם נוצר, פירושה שמשקלו הסגולי של קרח קטן מהמשקל הסגולי של המים, ולכן הקרח צף על פני המים. זו הסיבה לכך שקרחונים צפים בים, והיא המניע לפרויקט חבקוק, פרויקט של הצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, שמטרתו הייתה הקמתה של נושאת מטוסים עשויה קרח, כך שלא ניתן להטביעה. נושאת מטוסים קרח יבש הוא כינויו של המצב המוצק של פחמן דו-חמצני, והוא אינו קשור לקרח המימי.

ראו גם

- שלג
- ברד
- גשם קטגוריה:מים קטגוריה:מטאורולוגיה als:Eis ja:氷 simple:Ice

רומא העתיקה

רומא העתיקה הייתה תרבות עתיקה שהשתרעה, בגלגוליה השונים, על שטחים נרחבים באירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון, בין השנים 753 לפנה"ס, שנת היסוד האגדתית של העיר רומא ובין נפילתה הסופית של הקיסרות הרומית המערבית בשנת 476 לספירה. במשך מספר מאות שלטו הרומיים ותרבותם על כמעט כל מערב אירופה, ארצות אגן הים התיכון, וחלקים מהארצות שמסביב לים השחור. =היסטוריה=

המלוכה הרומית

הים התיכון המלוכה הרומית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה שמתחילה במאה ה-8 לפנה"ס, ומסתיימת בשנת 509 לפנה"ס עם יסוד הרפובליקה הרומית. בתקופה זה נשלטו העיר רומא והשטחים הכפופים לה, על ידי שלטון מלוכני. תחילת התקופה ביסודה של העיר רומא. התאריך המדויק לוטה בערפל ובאגדה. ההיסטוריוגרפיה הרומית העתיקה מציינת מספר תאריכים ביניהם: 814 לפנה"ס, 748 לפנה"ס ו-753 לפנה"ס. המחקר המודרני אימץ לשם נוחיות את שנת 753. ממצאים ארכיאולוגים חושפים ישוב קבע של סוכות שהיה קיים החל מאמצע המאה השמינית לפנה"ס בגבעת הפאלאטיום. ממצאים אלה תומכים בתיאורי המקורות. יש לציין שממצאים ארכיאולוגים נוספים חושפים עדויות לישוב באזור שקדם לישוב הרומי, ישוב מתקופת הברונזה ואף מתקופת האבן. לא נמצאו שום ממצאים שיוכיחו קשר רציף בין הישוב הפרהיסטורי לישוב המוכר לנו כ"רומא". סוף תקופת המלוכה היא שנת 509 לפנה"ס, שנת יסוד הרפובליקה וגירוש מלכה האחרון של רומא, לפי המסורת הרומית. בתקופת המלוכה הפך קובץ של כפרים מפוזרים על גבעות רומא, לעיר בחבל לאטיום. עיר זו הייתה תחומה בחומה מבוצרת, היה לה מבנה חברתי מגובש, עמד לראשותה כוח צבאי מסודר, היא הייתה בעלת שטח של כ-800 קמ"ר וזכתה למעמד החברה החשובה ביותר בליגה הלטינית.

הרפובליקה הרומית

ליגה הלטינית הרפובליקה הרומית(בלטינית "Res Publica Romanorum"-"הדבר של העם הרומי", לפיכך נהוג להגות ולכתוב את המונח כרס-פובליקה, קרי - שלטון הכלל) היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה בה נשלטה רומא ושטחיה על ידי ממשלה רפובליקאית. תחילת התקופה מתוארכת בשנת 509 לפנה"ס, שנת יסוד הרפובליקה לפי המסורת הרומית וגירוש מלכה האחרון של רומא. תאריך סוף הרפובליקה, ותחילת תקופת הקיסרות הרומית, נתון במחלוקת, שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת 44 לפנה"ס, שנת מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור מתמיד והתאריך המקובל יותר על החוקרים, של שנת 27 לפנה"ס, השנה בה נוסד באופן רשמי משטר הפרינקפס של אוגוסטוס. בתקופה זו של כ-500 שנה לערך הפכה רומא מעיר הראשית של לאטיום, לבירת איטליה ולשליטה של אימפריה ענקית שכללה, במישרין או בעקיפין, חלק גדול משטחי מדינות הים התיכון.

הקיסרות הרומית

הים התיכון הקיסרות הרומית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה בה נשלטה רומא וכול השטחים שסופחו לה, על ידי שלטון יחיד קיסרי. התקופה מכונה גם תקופת האימפריה הרומית, למרות שכמדינה רומא חלשה על שטחים נרחבים והתקיימה כאימפריה עוד בתקופת הרפובליקה, המונח אימפריה מתייחס לשינוי צורת השלטון של המדינה ולא לאופייה המדיני. תחילת תקופת הקיסרות הרומית, נתון במחלוקת, שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת 44 לפנה"ס, שנת מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור מתמיד והתאריך המקובל יותר על החוקרים, של שנת 27 לפנה"ס, השנה בה נוסד באופן רשמי משטר הפרינקפס של אוגוסטוס. גם תאריך קצה של הקיסרות הוא נושא לויכוח רב שנים. מספר התאוריות לתאריך המדויק של קץ הקיסרות הם רבות ושונות כמו מספר התאוריות המנסות להסביר למה הקיסרות הרומית הגיעה לקיצה. בין התאריכים המוצעים הם: שנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס, שנת 325, השנה בה התכנסה ועדת הכנסייה הנוצרית בניקיאה, שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסטולוס על ידי אודואקר וסופה של הקיסרות הרומית המערבית, שנת 800, שנת הכתרת קרל הגדול לקיסר, שנת 1453, התאריך בו נפלה ביזנטיון לידי האימפריה העות'מאנית ואפילו 1806, התאריך בו פורקה רשמית הקיסרות הרומית הקדושה. תאוריות נוספות טוענות שאין בכלל תאריך מסוים שבו הסתיימה תקופת הקיסרות ולאורך סוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים המוקדמים, חל תהליך הדרגתי של יצירת מערכות פוליטיות ומדיניות חדשות מתוך מכלול האימפריה הישנה, שהיטשטשה לה. לצורך נוחות, הערך הנידון ידון עד לתקופה של שנת 395, מותו של הקיסר תיאודוסיוס הראשון ופיצולה הסופי של האימפריה הרומית לשני גופים מדיניים שונים, האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית, הידועה יותר כאימפריה הביזנטית.

הקיסרות הרומית המערבית

אימפריה הביזנטית הקיסרות הרומית המערבית הוא השם שניתן לגוף המדיני שהשתרע על חלקיה המערביים של האימפריה הרומית, לסירוגין, החל משנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה. במובן המצומצם יותר, האימפריה המערבית הייתה קיימת כגוף מדיני מהפיצול הסופי של האימפריה הרומית לשני חלקים בשנת 395, שנת מותו של הקיסר תיאודוסיוס הראשון. ועד שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסאטולוס על ידי אודואקר , התאריך המקובל לסופה של הקיסרות הרומית המערבית. =מורשת=

השפה

לטינית (לִינְגְּוָה לאטִינָה) היא שפה מתוך קבוצת השפות האיטליות של משפחת השפות ההודו אירופאיות. בתחילה נודעה הלטינית כשפת האזור במרכז חצי האי האיטלקי האזור בו נמצאת העיר רומא, המכונה לטיום (כיום, מחוז לאציו באיטליה), אך מאוחר יותר כשהפכה לשפתה הרשמית של האימפריה הרומית הופצה הלטינית באמצעות כיבושיה לכל רחבי האימפריה הרומאית. כיום הלטינית אינה שפה מדוברת, אם כי נעשים ניסיונות להחיות אותה. מהלטינית המדוברת המכונה וולגארית ("עממית") אשר הפיצו המתיישבים והחיילים הרומאים בשטחי האימפריה, התפתחו כל השפות הרומאניות המודרניות. כיום לטינית הינה השפה הרשמית בקרית הותיקן והשפה הרשמית של הכנסייה הקתולית בכלל. גם כשחדלה הלטינית להיות שפה מדוברת, עדיין השתמשו בה לכתיבת ספרות משפטית, מדעית ודתית, ולצרכי תקשורת בין מדינות שונות באירופה. השפעת הלטינית עדיין ניכרת בתחום הרפואה ובתחומי מדע אחרים. כמו כן, מלים לטיניות חדרו לאוצר המלים של שפות רבות, בעיקר מונחים מדעיים וטכנולוגיים. בחלק מארצות אירופה הלטינית עדיין נלמדת בבתי הספר, אם כי נוהג זה הולך ונעלם. באוניברסיטאות ברחבי העולם (גם בישראל) מקובל להקדיש ללימודי לטינית ויוונית עתיקה חוג מיוחד במסגרת מדעי הרוח, המכונה לימודים קלאסיים.

ממשיכות הדרך

לאחר נפילתה הסופית של האימפריה הרומית המשיכו יחידות מדיניות רבות לראות בעצמן כממשיכות המורשת התרבותית והמדינית של רומא. הבולטת בהן הייתה האימפריה הביזנטית שהחלה את דרכה כחלקה המזרחי של האימפריה מאז ימי דיקוטלאנס. הקיסרות הרומית הקדושה ראתה את עצמה גם כממשיכת דרכה של רומא. כמו כן שושלת רומנוב ששלטה ברוסיהבין 1613 עד 1917.

היסטוריוגרפיה

רוסיה יסודה של רומא, עלייתה לכוח ושקיעתה היו המוקד לעבודת חחיים של היסטוריונים וחוקרים עוד משנותיה הראשונות של המלוכה הרומית. ברומא עצמה נחשב חקר ההיסטוריה וכתיבתו כעיסוק מכובד לבני האצולה הרומית, ועסקו בו מדינאים מפורסמים וחזקים, שכתביהם נחשבים עד היום ליסודות התרבות המערבית. בעוד כותבי ההיסטוריוגרפיה הרומית הקדומה כתבו בעיקר אנאלים וניסו לפאר את שושלתם ויחוסם השפחתי, במהלך הזמן התפתחו ברומא היסטורעונים שעד היום נחשבים לגדולים שצמחו בעולם המערבי. לא רק הרומים עצמם ניסו לתעד את ההיסטוריה של עירם אלה גם חוקרים רבים ברחבי העולם ההלניסטי יווני ומעבר לו. בני עמים אחרים ניסו לעיתם קרובות לפענח את הסוד שהיה גלום בעלייתה לכוח של האימפריה הרומית. עם התפתחות המחקר המודרני נוספו כלים חדשים לחקר רומא, ביניהם הארכיאולוגיה, בלשנות היסטורית, מחקר השוואתי וכמותי, נומיסקיטה ועוד שאפשרו ניתוח מעמיק של המקורות העתיקים ושפכו אור חדש על ההיסטוריה הרומית. בין החוקרים הגודלים של רומא ניתן למנות את תיאודור מומזן, אדוארד גיבון ורונאלד סיאם תיאור דמותה ההיסטורית של רומא לבש צורת מאבק אידיאולוגי במאה ה-20. עם עלייתן של משטרים טוטליטאריים למיניהם חל ניסיון לצייר את רומא לאור רוח המשטר על ידי היסטוריונים מטעם. היסטוריונים גרמנים שהאמינו בתורת הגזע ניסו לנתח את עלייתה ונפילתה של האימפריה על פי רעיונות של טוהר גזע. אידיאולוגיים קומוניסטיים ניסו לתאר את רומא כשדה מאבק קדום בין מעמד הפועלים למעמדות העליונות כשהן מייחסים את שקיעתה להיותה "חברת עבדים". העניין ברומא לא פסח גם על החוקרים היהודים, מיוספוס פלביוס בימי קדם ועד צבי יעבץ בימינו. =תרבות=

אמנות

חברה

מבנה, אופיה והתפתחותה של החברה הרומית הוא אחד מהנושאים הסבוכים בחקר רומא העתיקה. עם השינויים העצומים שהתרחשו ברומא מיסודה ועד לחורבנה השתנה הרכב ואופי החברה הרומית מהתאחדות רופפות של שבטי רועים עד לאוכלוסייה מגוונת וענקית ושכללה עמים מכול רחבי הים התיכון

דת

צבי יעבץ, אל השערים הגבולות וההתחלות במיתולוגיה הרומית, במוזיאון הוותיקן]] הדת הרומית התפתחה מדתם של רועי צאן פשוטים, התבססה על פולחן פשוט לישויות אלוהיות כלליות אשר בתמורה היטיבו עם החקלאי, יבוליו ובריאותו. מבנה דתי פשוט זה השתנה כאשר גילו הרומאים צרכים נוספים לענייני חיי היום־יום: עזרה בשדה הקרב, שמירה על העיר וכדומה. האלוהויות של השבטים הקדומים מוזגו בדת המדינה הרשמית. דת המדינה הרחיבה את מסגרות הפעולה של אלי ימי הקדם. ההשפעה האטרוסקית ניכרת בדת הרומית. נראה שהרומאים לא אמצו אלים אטרוסקיים, אך השפעות אסתטיות, מסורתיות, פולחניות וארכיטקטוניות רבות בדת הרומית מקורן בתרבות זו. עם התרחבותה של רומא היא נחשפה לתרבויות אחרות אשר השפיעו רבות על דתה. התרבות הראשונה שהשאירה את חותמה על הדת הרומית הייתה התרבות ההלניסטית. הרומים אימצו שמות וטופסים הלניסטים רבים והלבישו אותם על הדת הקיימת. במהלך הזמן התפשטו יותר ויותר דתות,כגון פולחן איזיס, היהדות ואלים מזרחים שונים. כמו כן בתקופת הקיסרות החלה להתפשט פולחן הקיסר. בימי אוגוסטוס נשמר הפולחן באיטליה עצמה רק לגנוס של אוגוסטוס, אולם במזרח הוא נערץ כאל. במהלך הזמן התעצם פולחן זה, וקיסרים מתים עלו למדרגת אלים על ידי הסנאט. משנת 325 דתה הרשמית של האימפריה הייתה הנצרות, הקיסרנטל את התפקיד של ראש הדת הנוצרית וקבע את הדוקטרינה הרשמית של הכנסייה בוועדת ניקיאה.

ספורט

הפעילות הגופנית הספורטיבית ברומא העתיקה היתה נחלתם של מעטים: אנשי מקצוע מזה ושבויי מלחמה מזה. את הספורט הרומאי איפיינו התכונות הבאות: נוקשות וקשיחות, שעשועיות, תועלתיות ופוליטיזציה. צמד האטרקציות הרומיות - מירוץ המרכבות ושעשועי הדם (קרבות גלדיאטורים) - נועד לרכז את ההמונים ביציעי הצופים, למוסס את האגרסיות שלהם ולהגביר את תמיכתם בבית הקיסרות על ידי עידוד היצר הפטריוטי. פה-ושם מוצאים השפעות יווניות, אך אלה נועדו לבני האריסטוקרטיה. שני דברים חסרו בספורט הרומי, שכה ייחדו את זה היווני - העדר גימנסיונים (ספורט במערכת החינוך) ותחרויות על בסיס (כמעט) חובבני. =כלכלה=

המטבע הרומי

מטבעות רומיים =צבא= מטבעות רומיים הצבא הרומי הוא השם הכולל שניתן לחיילים הרומים, כוחות העזר שלהם, והגב הלוגיסטי שלהם, ששירתו את הרפובליקה הרומית ומאוחר יותר את האימפריה הרומית. הצבא הרומי היה הכלי העיקרי בו שלטו הרומים על מרבית ארצות הים התיכון, ובשיאה של האימפריה אף בבריטניה ומעבר לאסיה הקטנה. הצבא הרומי התפתח לאורך הזמן החל ממבנים פשוטים בתקופת השלטון האטרוסקים ( המאה ה8-6 לפנה"ס) עד שיא פריחת מכונת הלחימה הרומית בתקופת הרפובליקה והקיסרות. אופיו של הצבא השתנה גם הוא, מצבא המבוסס על גיוס חובה של אזרחי רומא, הממנים את כי הנשק שלהם, לצבא מקצועי של שכירי חרב. =ממשל ומשפט=

ממשל

משפט

אטרוסקים המשפט הרומי הוא המערכת המשפטית של רומא העתיקה. התפתחות המשפט הרומי נמשכה כאלף שנים, משנת 449 לפנה"ס בערך, עת נוצרו "שנים עשר הלוחות" עד לקודיפיקציה של המשפט הרומי שנערכה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון בשנת 530 לספירת הנוצרים. המשפט הרומי כפי שהשתמר בקוד של יוסטיניאנוס הפך לבסיס המערכת המשפטית באימפריה הביזנטית ומשם הפך לבסיס לרבות ממערכות המשפט הקונטיננטלי במערב אירופה. במובנו הרחב של המושג "המשפט הרומי" ניתן לומר שאין המדובר רק במערכת המשפטית הנהוגה ברומא הקדומה אלא במערכת המשפטית שיושמה ברוב מדינות אירופה עד לסוף המאה ה-18. במדינות רבות כגרמניה יישומו של המשפט הרומי נמשך עד לתקופה מאוחרת יותר. מסיבות אלו מערכות משפטיות מודרניות באירופה ומחוצה לה מושפעות במידה רבה על ידי המשפט הרומי, במיוחד בשדה המשפט האזרחי. אפילו המשפט הבריטי, אשר בו התפתחה מערכת נפרדת של דינים הקרויה המשפט המקובל הושפע במידת מה מן המשפט הרומי, על אף שהשפעה זו פחותה בהרבה מהשפעת המשפט הרומי על המערכות המשפטיות ביבשת אירופה. =יהודים ויהודה בתקופת רומא העתיקה= גורלו של העם היהודי, כמרבית עמי ארצות הים התיכון בעת העתיקה, היה קשור קשר בלתי נפרד עם המדינה הרומית.

ממלכת יהודה ורומא

המשפט המקובל הקשרים הרשמיים הראשונים בין רומא לממלכת יהודה נעשו בימי יהודה המכבי כאשר זה חתם על ברית עם רומא, שנועדה לחזק את היהודים במלחמתם נגד הממלכה הסלבקית. רומא מצידה חתמה על ברית זו כחלק מהמדינות שלה במזרח בתקופה זו ליצור קשרים רבים עם עמים וארצות שהיו תחת שלטון הממלכות ההלניסטיות. טיב היחסים בין רומא ליהודה השתנה בשנת 63 לפנה"ס עם כיבוש ירושלים על ידי פומפיוס. משנת 37 לפנה"ס ועד 4 לפנה"ס שררה ביהודה מלכות הורדוס מלכות בחסות הרומאים. מספר שנים לאחר מותו של הורדוס החלו הרומים לשלוט בארץ באופן ישיר על ידי נציבים, שלטון זה, ההבדלים המהותיים בין התרבות היהודית לתרבות הרומית, וזרמים משיחים שהיו בארץ הוביל בסופו של דבר לשלוש מרידות גדולות נגד השלטון הרומי:
- המרד הגדול בין השנים 66 ל 73, בו חרב בית המקדש השני. ולאחריו הפכה הארץ לפרובינקיה בה משל לגאט (מושל{{

הרי האלפים

הרי האלפים הם רכס הרים במרכז אירופה, המתחילה באוסטריה במזרח, חוצה דרך סלובניה, איטליה, שוויץ, ליכטנשטיין וגרמניה ומגיעה עד צרפת במערב. הפסגה הגבוהה ביותר באלפים היא המון בלאן המתנשאת לגובה של 4807 מטר מעל פני הים. הפסגות הגבוהות של האלפים מכוסות בשלג כל ימות השנה, ובעמקים בינהן נוצרים קרחוני ענק המעצבים את הנוף. מוצאם רבים מהנהרות הגדולים של מרכז אירופה הוא באלפים, בינהם הפו, הריין והדנובה. בזכות מיקומם במרכז אירופה, הרי האלפים מהווים מוקד משיכה לחובבי סקי רבים והוקמו בהם אתרי סקי רבים. קטגוריה:רכסי הרים אלפים אלפים אלפים אלפים אלפים אלפים אלפים als:Alpen ja:アルプス山脈 ko:알프스 산맥

דנמרק

ממלכת דנמרק (דנית: Kongeriget Danmark) היא המדינה הנורדית הקטנה ביותר (ללא התייחסות לשטח גרינלנד, אלא רק לשטח בסקנדינביה), והיא ממוקמת בסקנדינביה שבצפון אירופה. דנמרק גובלת בים הבלטי הממוקם צפון מזרחית אליה, בים הצפוני הממוקם צפון מערבית כלפיה. וביבשה גרמניה גובלת בה מכיוון דרום. כמו כן, נמצאים גרינלנד ואיי פארו תחת חסות הכתר הדני אולם הם נהנים משלטון אוטונומי. יש לציין כי דנמרק היא המונרכיה העתיקה ביותר והקטנה ביותר מבחינת שטחה.

היסטוריה

דנמרק אוחדה בשנת 980 לערך על ידי הארולד בלוטות' (Harald Blåtand-Harold Bluetooth) שהיה למלך הראשון של דנמרק. במהלך המאות ה-9 וה-10 שגשגה התרבות הויקינגית בדנמרק ובאזור סקנדינביה, זאת באמצעות המסחר והכיבושים הוויקינגים לכיוון מזרח (רוסיה והים השחור). במהלך מאה ה-11 החלה משתרשת הנצרות באזור. ב-1389 אוחדו שבדיה, נורווגיה ודנמרק תחת מלך אחד, איחוד זה נודע כאיחוד קאלמאר (Kalmar). איחוד קלמר היה איחוד אישי ולא איחוד פוליטי. במהלך המאה ה-15 התנגדה שבדיה לנסיונות לרכז את השלטון תחת מלך דני, התנגדות שהגיעה אף לכדי מרד חמוש. בסופו של דבר שבדיה פרשה מהאיחוד ב-1521. 1521 ב-1658 איבדה דנמרק את מחוז סקניה (Scania) שבדרום שבדיה לשבדיה. האיחוד של דנמרק עם נורווגיה פורק בשנת 1814 כשנורווגיה נכנסה לאיחוד חדש עם שבדיה (עד 1905). התנועה הדנית הליברלית הלאומית החלה לצבור מומנטום במהלך שנות השלושים של המאה ה-19. ולאחר התקופה המהפכנית באירופה של שנת 1848 הפכה דנמרק למונרכיה חוקתית ב-5 ביוני 1849. לאחר מלחמת שלזוויג השנייה, בה נלחמה דנמרק כנגד פרוסיה, איבדה דנמרק את מחוז שלזוויג שבדרומה לפרוסיה. תבוסה זו הותירה רשמים עמוקים על הזהות הדנית הלאומית. ולאחר מלחמה זו אימצה דנמרק מדיניות של נייטרליות, בעקבותיה נשארה נייטרלית בזמן מלחמת העולם הראשונה. ב-9 באפריל 1940 פלשו לדנמרק כוחות גרמניה הנאצית (מבצע וסריבונג - Weserübung), למרות שהכריזה על עצמה נייטרלית. דנמרק נותרה תחת הכיבוש הנאצי לאורך מלחמת העולם השנייה, למעט מספר התנגדויות פנימיות. לאחר המלחמה הצטרפה דנמרק לנאט"ו וב-1973 הצטרפה לשוק האירופי המשותף (שיותר מאוחר הפך לאיחוד האירופי).

פוליטיקה

ב-1849 הפכה דנמרק למונרכיה חוקתית כשהיא מאמצת חוקה חדשה. מהמלך נלקחו כל תפקידיו הביצועיים והועברו לידי הממשלה מה שהותיר את המלך כתואר סמלי בלבד ובהגדרה על פי החוקה הדנית כ"ראשון בין שווים". סמכויות החקיקה חולקו בין הממשלה לבין הפרלמנט הדני, הפולקטינג (Folketing), אשר מונה 179 חברים. מערכת המשפט הדנית מהווה זרוע שלטונית הנפרדת מהזרוע המחוקקת והמבצעת. בחירות לפרלמנט נערכות כל 4 שנים, אולם בסמכותו של ראש הממשלה להכריז על בחירות מוקדמות. אם עוברת בפרלמנט החלטה של אי אמון כנגד ראש הממשלה, על כל הממשלה להתפטר.

כלכלה

אי אמון השוק הכלכלי בדנמרק נחשב מתקדם מאוד ומשלב חקלאות מתקדמת, תעשייה מסורתית בהיקף נמוך, מערכת רווחה ממשלתית ענפה, תנאי חיים גבוהים, מטבע יציב, תלות גבוהה בסחר חוץ וכל זאת תחת מינימום התערבות ממשלתית המאפשרת תנאי תחרות נוחים. עיקר הייצוא של דנמרק הוא מזון, מכונות, תרופות ואנרגיה והוא מתבצע עם מדינות האיחוד האירופי ובעיקר שבדיה, גרמניה ובריטניה. גם עיקר הייבוא מתבצע עם מדינות האיחוד האירופי ובעיקר שבדיה, גרמניה ובריטניה והיא מייבאת מכונות וחומרי גלם שונים לתעשייה. העובדים בדנמרק מאוד מאוגדים ו-75% מכלל העובדים במשק הדני חברים בקונפדרציית איגודי המסחר הדנית, המהווה ארגון גג לארגוני העובדים והאיגודים המקצועיים בדנמרק. איגודי העובדים בעלי השפעה יום-יומית על חיי העובדים וניהול מקום עבודתם. המסורת העסקית הדנית כוללת שיתוף מקיף של האיגודים בניהול וברוב החברות יש נציגות לעובדים במועצת המנהלים, כל זאת כמעט ללא התערבות ממשלתית (אין לדוגמא שכר מינימום בדנמרק). למרות חברותה באיחוד האירופי וחברות פעילה בפעילות הכלכלית של הארגון דנמרק בחרה לאחר משאל עם בספטמבר 2000 שלא לעבור למטבע האירו ולהישאר עם מטבע הכתר הדני. למרות כל זאת בחרה דנמרק להצמיד את מטבע הכתר הדני לאירו ברצועת ניוד צרה.

גאוגרפיה

רצועת ניוד דנמרק מורכבת מחצי האי יוטלנד (Jutland) ו-405 איים, מתוכם רק 82 מיושבים. הגדולים מביניהם הוא זילנד (Zealand) ופין (Funen). האי בורנהולם ממוקם מזרחית לדנמרק, בים הבלטי. רוב האיים מחוברים באמצעות גשרים כשהבולט מביניהם הוא גשר אורסונד המגשר בין זילנד לשבדיה. הארץ היא ברובה מישורית והנקודה הגבוהה ביותר היא בגובה 171 מטר. האקלים בדנמרק הוא ממוזג כשהחורפים מתונים והקייצים צוננים.

דמוגרפיה

רוב אוכלוסיית דנמרק המונה כיום 5.33 מיליון נפש היא ממוצא סקנדינבי וקבוצות קטנות יותר הם האסקימואים (מגרינלנד), יוצאי איי פארו ומהגרים שונים. נכון ל-2003 מהגרים היוו 6.2% מכלל האוכלוסייה. דנית היא השפה הנפוצה ביותר בדנמרק אולם קבוצות קטנות בגבול גרמניה דוברות גרמנית. נכון לינואר 2003 84.3% מהדנים חברים בכנסיית המדינה, הכנסייה האוונגלית לותרנית של דנמרק. 3% מהאוכלוסייה הם מוסלמים.

יהדות דנמרק

ראשוני היהודים הגיעו לדנמרק בראשית המאה ה-17 הם קיבלו זכויות מיוחדות כסוחרים, בנקאים וספקי צבא. הקהילה היהודית הגדולה ביותר ישבה בקופנהגן. במהלך מלחמת העולם השניה נכבשה דנמרק על ידי הגרמנים. תחילה לא פגעו הנאצים ביהודים מחשש לתגובת האוכלוסיה אולם כאשר החלו מטילים סנקציות על הקהילה היהודית כגון ענידת טלאי צהוב איים כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק דאז, שגם הוא יענוד את הטלאי מה שהוביל לכך שהגרמנים לא מימשו את הסנקציות. כשהנאצים החלו עומדים להפעיל את מדיניות ההשמדה התארגנה פעילות הצלה המונית וכ-6,000 יהודים הועברו במחתרת לשבדיה הנייטרלית בפחות משלוש שבועות דרך הים בסירות. (ראו ערך ראשי - הצלת יהודי דנמרק) היום חיה בדנמרק קהילה המונה כ-7,500 יהודים.

תרבות ושפה

השפה הדנית שייכת למשפחת השפות הגרמאניות, והיא קרובה ביותר לשאר לשונות סקנדינביה. מבין הסופרים הדניים מפורסם ביותר סופר-הילדים הנודע האנס כריסטיאן אנדרסן. קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי קטגוריה:סקנדינביה
- als:Dänemark fiu-vro:Taani ja:デンマーク ko:덴마크 ms:Denmark simple:Denmark th:ประเทศเดนมาร์ก zh-min-nan:Dan-kok

קריסטלוגרפיה

גביש (בלועזית: קריסטל) הינו תצורת חומר במצב צבירה מוצק. המאפיין העיקרי של גביש הוא סדר פנימי ארוך טווח, כלומר, קיים מבנה בסיסי, הנקרא תא יחידה, החוזר על עצמו למלוא המרחב. תא היחידה הוא כמו אריח שבאמצעותו מרצפים חדר גדול. הגביש פותר בעצם את בעיית הריצוף הגאומטרית, בשלושה ממדים. ישנם חומרים רבים המופיעים בטבע בצורת גביש, למשל מלח, קוורץ, קלציט ועוד. פעמים רבות הסדר הקפדני של המבנה הפנימי בא לידי ביטוי בצורה החיצונית של החומר, כלומר לפעמים יש לגבישים צורה יפה בעלת סימטריה מובהקת. בטבע, נדיר למצוא גבישים גדולים, ומרבית החומרים מופיעים במבנה רב גביש, שהוא מבנה של מספר רב של גבישונים צמודים זה לזה. מרבית אבני החן, ובראשן היהלום, הן גבישים גדולים בהם הסדר ארוך הטווח משתרע על פני נפחים גדולים. היהלום הוא אחת מארבע תצורות המוצק של היסוד פחמן. גביש זה ממחיש הן את הצורה ה"מושלמת" של הגביש והן את הנדירות של ההיווצרות הספונטנית שלו (ולכן הערך הכספי הגבוה שלו). הפחמן ממחיש שלחומר יכולות להיות יותר מתצורת התגבשות אחת. במעבדות ובקווי יצור ניתן לשחזר את התנאים הנדירים הללו באופן מלאכותי. קיימות טכניקות של יהלום מלאכותי, אך היישום הנפוץ ביותר של גביש תעשייתי הוא כנראה גביש הצורן (סיליקון) המשמש בתעשיית המיקרואלקטרוניקה. לקבלת תכונות של מוליך למחצה, נדרשת תצורת הגביש, היות ורק בגביש יש סדר ואחידות פנימיים היוצרים דיאגרמת פסים מובהקת של רמת-ערכיות ורמת-הולכה קבועות. תכונות רבות של החומר מוסברות ע"י הבנת המבנה הגבישי שלו, למשל הסדר הפנימי של הגביש יוצר "קווי שבירה" טבעיים, שלעתים מאפשרים במאמץ קטן לשבור את המבנה. תהליך זה נקרא "קליבג'". ישנן דרכים אחדות לסווג ולמיין גבישים. הראשונה היא על פי הגאומטריה והסימטריה של תא היחידה. כאמור, הגביש "פותר" את בעיית הריצוף. לכן יש רק שבעה מבנים גיאומטריים אפשריים עבור תא היחידה (מבנים אלו נחלקים לתת קבוצות נוספות), והם: קוביה, תיבה משוכללת, תיבה, תיבה משולשת, רומבוהדרון (תיבה שפאותיה הן מקביליות), מונוקליני (תיבה הבנויה משתי מקביליות וארבעה ריבועים) ומקבילון. דרך נוספת היא על פי התכונות האופטיות של הגביש. בחלוקה זו קיימות שלוש משפחות: גבישים איזוטרופיים, גבישים חד-ציריים, וגבישים דו-ציריים. בגבישים לא איזוטרופיים מתקיימית התופעה הנקראת שבירה כפולה. הענף העוסק בחקר הגבישים נקרא קריסטלוגרפיה; במיוחד מתייחס מונח זה לחקר מבנה הגבישים באמצעות קרינה (קרני רנטגן, למשל). תהליך שבו חומר הופך מעצמו לגביש נקרא התגבשות; תהליך שבו הופכים באופן פעיל חומר לגביש נקרא גיבוש. שני המושגים נקראים בלועזית קריסטליזציה.

ראו גם

צורות של גבישים קטגוריה:כימיה קטגוריה:פיזיקה

צורן (יסוד)

צורן, הידוע יותר בשמו הלועזי סיליקון, הוא יסוד כימי שסמלו Si ומספרו האטומי 14. בשפה יום יומית אנו מתייחסים אל צורן (סיליקון, או Silicon) כמו אל סיליקון (Silicone), חשוב לציין שאלו לא אותם חומרים. צורן הוא יסוד ואילו סיליקון הוא שם כולל לתרכובות אי אורגניות (בעיקר פולימרים) שמכילות את היסוד צורן.

תכונות

בצורתו הגבישית, לצורן צבע אפור כהה וברק מתכתי. צורן הוא יסוד אדיש יחסית מבחינה כימית, הוא מגיב עם הלוגנים ומתכות אלקליות, אבל אינו מושפע מחומצות (פרט לתערובת חומצה חנקתית וחומצה פלואורית). צורן טהור מעביר 95% מאורכי הגל של אינפרא אדום. בצורה זו הוא נמצא לעיתים רחוקות בטבע, ובדרך כלל הוא מופיע כצורן דו חמצני (SiO₂).

שימושים

צורן הוא המרכיב העיקרי בזכוכית, מלט, קרמיקה, רוב השבבים האלקטרוניים, בסיליקונים (Silicone) ופולימרים על בסיס צורן. הצורן הוא אחד החומרים היחידים (בתור בסיס) אשר גם מוליך, וגם לא מוליך - הדבר נתון לבחירת המשתמש: אם נשנה את מצב הצבירה של הצורן, הוא יכול להוליך חום וחשמל, ואם נשנה את מצב הצבירה בשנית, הוא יפסיק להוליך חום וחשמל. דרך נוספת משמעותית יותר לשנות את מוליכות הסיליקון הוא זיהומו ביסודות אחרים עם תכונות חשמליות שונות (ללא שינוי מצב הצבירה). תכונה זאת של הסיליקון ומספר תכונות נוספות מאפשר לו להיות אבן ביניין חיונית ליצור טרנזיסטורים - הבסיס לכל סוגי האלקטרוניקה המודרנית. שימושים נוספים:
- צורן יכול לעיתים להועיל כשהוא מוסף לסגסוגות
- ייצור ארד, שהוא סגסוגת של נחושת וצורן.
- סיליקה (צורן דו חמצני) היא חומר גלם בייצור זכוכית.
- שילוב צורן בלייזר יכול ליצור אורך גל עקבי של 456 ננומטר.
- בניתוחים פלסטיים, לסיליקונים שימושים בהגדלת חזה בזכות גמישותם.
- לצורן תכונות שמבטיחות בעתיד ייצור מסכי LCD ותאים סולריים בעלות נמוכה.

היסטוריה

צורן זוהה לראשונה ע"י אנטואן לבואזיה ב1787, וב1800 הוגדר כתרכובת ע"י האמפרי דייווי. ב1811 לואי ז'וזף גיי-ליסק וLouis Jacques Thénard הכינו צורן לא טהור באמצעות חימום אשלגן וצורן ארבע פלואורי (SiF₄). ב1824 Jöns Jakob Berzelius הפיק צורן טהור לאחר שזיקק את התוצר שקיבלו גיי-ליסק וLouis Jacques Thénard. מכיוון שצורן הוא יסוד חשוב בתעשיית המוליכים למחצה וההיי-טק, נקרא אזור ההיי-טק בקליפורניה "עמק הסיליקון".

צורה בטבע

הצורן הוא היסוד השני בשכיחותו בקרום כדור הארץ (אחרי חמצן), ומהווה 25.7% ממשקלו. הצורן מופיע בחול, קוורץ, גרניט, בעיקר בצורת צורן דו-חמצני (הידוע גם בשם סיליקה) או סיליקטים (תרכובות של צורן, חמצן ומתכות שונות).

ייצור

צורן מופק מסחרית בחימום סיליקה טהורה בכבשן חשמלי, המשתמש באלקטרודות מפחמן. בטמפרטורה העולה על 1900C°, מתרחשת התגובה הבאה:

\ SiO_ + C_ \rarr Si_ + CO_

צורן נוזלי מצטבר בתחתית הכבשן, מנוקז ומקורר. בשיטה זו מתקבל צורן 99% טהור ואחד מתוצרי הלוואי הוא SiC. על מנת להימנע מתוצר לוואי זה, ריכוז הצורן הטהור נשמר גבוה ואז מתרחשת התגובה:

\ 2SiC_ + SiO_ \rarr 3Si_ + 2CO_

טיהור

השימוש בצורן בתעשיית המוליכים למחצה דורש ייצור צורן טהור כמה שאפשר, לא כמו בשימושים אחרים שבהם אפשר להסתפק באחוזי צורן נמוכים יחסית. שתי שיטות בולטות במיוחד:

טכניקה I

טכניקות טיהור צורן ראשוניות התבססו על העובדה שכשצורן ניתך ולאחר מכן מתמצק, המצב המוצק מכיל צורן טהור יותר מהמצב הנוזלי. הטכניקה הראשונה, שתוארה ב1919 ושימשה בייצור מכ"ם במלחמת העולם השנייה, כללה ריסוק צורן גבישי לאבקה והשרייתו בחומצה. כשצורן נטחן לאבקה, חלקים מזהמים (מרכיבים שאינם צורן) מופנים כלפי הצד החיצוני של גרגרי האבקה ונשטפים עם החומצה.

טכניקה II

יותר קל לטהר צורן מתרכובות שלו מאשר מצורתו הגבישית. SiCl₄ וSiH₄ הן התרכובות השימושיות ביותר וכשהן במצב צבירה גז ונוגעות בצורן בטמפרטורה גבוהה, הן משתלבות איתו ויוצרות צורן טהור. בטכניקה הנפוצה ביותר, שנקראת תהליך סימנס, מוטות צורן טהורים נחשפים לHSiCl₃ גזי ב1150°C. הצורן שבגז מצטרף למוטות הצורן בהתאם לתגובה הבאה:

\ 2HSiCl_ \rarr Si_ + 2HCl_ + SiCl_

בשיטה נוספת, הפיקה חברת דופונט צורן טהור ברמה גבוהה כשחשפו SiCl₄ לאבץ ב950°C בהתאם לתגובה הבאה:

\ SiCl_ + 2Zn_ \rarr Si_ + 2ZnCl_

בסופו של דבר טכניקה זו נזנחה לטובת תהליך סימנס מכיוון שהייתה כרוכה בבעיות רבות.

אמצעי זהירות

מחלת ריאות בשם "צורנת" מופיע אצל כורים, סתתים ושאר אנשים שעבדו ושאפו אבק סיליקה בכמויות גדולות.

קישורים

- [http://www.webelements.com/webelements/elements/text/Si/key.html צורן בWebelements (אנגלית)]
- [http://mineral.galleries.com/minerals/elements/silicon/silicon.htm מידע ותמונות על מינרלים שמכילים צורן (אנגלית)] קטגוריה:יסודות כימיים קטגוריה:מטלואידים ja:ケイ素 ko:규소 th:ซิลิคอน

פירמידה

טטרהדרון

טטראדר (מוכר גם כטטרהדרון ביוונית או ארבעון בעברית) הוא פירמידה משולשת, שכל ארבע פאותיה הן משולשים שווי צלעות. לטטראדר 4 קודקודים, 4 פאות, ו-6 צלעות. הטטראדר הינו אחד מחמשת הגופים האפלטוניים, הידועים גם בשם הפאונים המשוכללים. גוף אפלטוני הוא פאון שכל פאותיו הן אותו מצולע משוכלל (מצולע שווה צלעות), ובכל אחד מן קודקודיו ישנן אותו מספר של פאות. השטח A והנפח V של טטראדר בעל צלע a הם: :

A=\sqrta^2

V=\begin\end\sqrta^3

הטטרהדרון הוא מה שנקרא גוף הופכי לעצמו. כלומר: אם נסמן בכל אחת מפאותיו של הטטרהדרון את הנקודה האמצעית, ונחבר את כל הנקודות הללו, נקבל טטראדר. למרות שאנו, בני האדם, תופסים את הקובייה בתור הגוף הפשוט ביותר, תואר זה שייך דווקא לטטראדר. הוא מכיל את מספר הקודקודים המינימלי בכדי שיהיה גוף תלת ממדי ולא גוף מישורי, שכן אם לגוף יש פחות מארבעה קודקודים, ניתן להכיל אותו במישור. קטגוריה:פאונים ja:三角錐 ko:사면체

יוונית

יוונית (הנקראת הֶלֵנִיקָה, Ελληνικά בפי דובריה) היא שפה הודו-אירופאית, שנוצרה ביוון ודוּבּרה בתחילה גם לאורך חופי אסיה הקטנה וחלקים מאיטליה ומצרפת. בעת העתיקה התקיימו מספר ניבים יווניים, והבולטים ביניהם היו האיוני, הדורי, האיולי, הארקדו-קפריסאי וניב צפון מערבי. הניב האטי הוא למעשה ניב איוני עם תערובת של יסודות דוריים ובניב זה נכתבה רוב הספרות הקלאסית היוונית והוא גם משמש בסיס לשפה היוונית המודרנית.

יוונית עתיקה

השפה היוונית איננה השפה העתיקה בעולם, אולם היא קיימת גם בדיבור וגם בכתב למעלה מ-3000 שנה. הדעות חלוקות בדבר מקורות הלשון היוונית, ויש תאוריות שונות בנושא. אחת מהן טוענת שהיוונית נוצרה עם הגירת דוברי פרוטו-יוונית (יוונית קדומה מאוד) אל יוון, שהתרחשה בין השנים 3200 לפני הספירה ו-1900 לפני הספירה. תאוריה אחרת טוענת שהיוונית התפתחה ביוון עצמה מתוך שפה הודו-אירופאית קדומה. יוונית אַטִית היא הניב היווני של אתונה; רוב הספרות היוונית שהגיעה לידינו כתובה ביוונית אטית. בתקופה ההלניסטית השפה היוונית התפשטה לאזורים רבים בעולם, בהם לא דיברו קודם לכן יוונית, וכך הלכה והתפשטה שפה יוונית בעלת אלמנטים משותפים, ואילו הניבים השונים של היוונית הקלאסית דעכו. השפה החדשה נקראה יוונית קוֹינֶה (κοινη), היינו יוונית "משותפת", שהיא בבסיסה יוונית אטית בתוספת מעט איונית ובה נכתבו לימים תרגום השבעים והברית החדשה. לאלכסנדר הגדול נודע תפקיד מהותי בשילוב הניבים היוונים. הניב המשותף הקל על התקשורת בתקופה ההלניסטית, ומשנלמד על-ידי בני המדינות שכבש, הפכה לשפה עולמית לזמן מה. היוונית המשותפת הזו שימשה לינגואה פרנקה של האימפריה הרומית במשך שנים רבות. לימים, עם פיצול האימפריה הרומית, הפכה היוונית לשפה הרשמית של האימפריה הרומית המזרחית, לימים האימפריה הביזנטית, ומקץ מאות שנים נוספות התגלגלה ליוונית מודרנית של ימינו. היוונית, בדומה לשפות הודו-אירופאיות אחרות, מתאפיינת בנטייתה – לדוגמה, לשמות עצם יש חמש יחסות, שלושה מינים (זכר, נקבה, סתמי), ושלושה מספרים (יחיד, זוגי, רבים), בעוד שלפעלים יש חמישה מודוסים, שלוש דיאתיזות (פעיל, סביל, בינוני), מין אחיד, שלושה גופים ושלושה מספרים.

כתיבת השפה

הכתב היווני המוקדם ביותר שידוע כיום הוא כתב קווי ב' (Linear B), שהוא כתב הברות. בכתב זה נכתב ניב מיקֵנִי קדום. לוחות חרס ועליהם כתבים בקווי ב' נחשפו בתחילת המאה העשרים, אך פוענחו רק בשנת 1953 (ע"י מייקל ונטריס). לאחר חורבן התרבות המיקנית, נעלם הכתב למשך כחמש-מאות שנים. משחר התקופה הקלאסית, היוונית נכתבה באלפבית היווני, שמקורו ככל הנראה בכתב הפניקי. כתב זה הגיע ליוון בערך בתקופת הומרוס. היוונים אימצו את האותיות הפניקיות בסדר העברי הידוע כיום, אולם שינו את ערכן של חלק מהאותיות, והוסיפו סימנים לייצוג צלילים יווניים. למידע נוסף ראה אלפבית יווני.

יוונית מודרנית

היוונית המודרנית היא שפה חיה, ומלומדים מסוימים הטעימו מאוד את הדמיון בינה לבין היוונית העתיקה בת אלפי השנים. המידה בה יכול דובר יוונית מודרנית להבין יוונית עתיקה שנויה במחלוקת. טוענים שדובר יוונית מודרנית "משכיל דיו" מסוגל לקרוא יוונית עתיקה, אך לא ברור כמה חשיפה לדקדוק ואוצר מילים שהתיישן דרושה להשגת יכולת כזו. עד למאה ה-19 יוון היתה מחולקת למדינות קטנטנות שלרובן היתה עיר אחת בלבד. אמנם יכול היה יווני מאזור אחד להבין את שפת חבירו מאזור אחר, אך הניב בין שתי ערים, אפילו סמוכות, עשוי היה להיות שונה. בשנת 1821 נוסדה המדינה היוונית והוחלט על מיסודן של שתי שפות שתהיינה רשמיות: השפה העממית (δημοτικη), שעיקרה הם ניבי הפלופונס, והשפה המיטהרת (καθαρευουσα), בה ניתנה עדיפות לצורות העתיקות. בין השנים 1834 ו-1976 ניסו לכפות "שפה טהורה" ביוון - מעין נסיון לבטל מאות שנים של התפתחות לשונית טבעית -- כצורה הרשמית היחידה של הלשון היוונית. לאחר שנת 1976, לשון העם התקבלה על ידי ממשלת יוון כצורה הרשמית והמעשית של השפה. כמות גדולה של מלים וביטויים נותרו בעינם לאורך מאות השנים, ואף חלחלו לשפות אחרות, כולל לטינית, גרמנית, צרפתית, אנגלית, ועברית.

קישורים חיצוניים

- [http://www.perseus.tufts.edu/cgi-bin/text?lookup=encyclopedia+Euripides פרסאוס], אנציקלופדיה מקוונת לכתבי הספרות הקלאסית היוונית קטגוריה:שפות קטגוריה:שפות הודו-אירופיות קטגוריה:יוון als:Griechische Sprache ja:ギリシア語 ko:그리스어 ms:Bahasa Greek simple:Greek language th:ภาษากรีก

אבן גיר

]] אבן גיר היא סלע משקע המורכבת מהמינרל קלציט (סידן פחמתי). המקור העיקרי של סידן פחמתי הוא בעלי חיים ימיים. אורגניזמים אלו מפרישים חומרים ליצירת קונכיות ששוקעים בקרקעית האוקיינוסים כרירית. סידן פחמתי נוסף מגיע מהמים הרווים במשקעי מערות תת-ימיות. אלו מייצרים נטיפים וזקיפים. צורה נוספת של סלעי גיר מורכבת מאואוליט (סלעי גיר אואוליטים) שניתן להבחין בהם לפי מראם המחוספס. סלעי גיר מרכיבים בערך עשרה אחוזים מסך כל סלעי המשקע בכדור הארץ. אין להתבלבל בין אבן גיר ובין גיר. האחרון הינו מינרל שונה - סידן גופרתי - המופיע גם בצורת גבס. גבס אבן גיר בצורתה הטהורה היא בצבע לבן או כמעט לבן. בשל מזהמים כמו טיט, חול, חומרים אורגניים, תחמוצת ברזל וחומרים אחרים, ניתן למצוא גם סלעי גיר בצבעים שונים, בעיקר על משטחים שנשחקו. אבן גיר יכולה להיות גבישית, קלסטית, גרגרית או צפופה, בהתאם לאופן בו נוצרה. גבישי קוורץ, דולומיט או בריט יכולים ליצור קווים בסלע. שכיח למצוא גושי חלמיש או צור בסלעי גיר. רצועות של סלעי גיר מבצבצות מהקרקע בתצורות הרריות או באיים. דוגמאות לכך ניתן לראות בערוץ ורדון בצרפת; מפרץ מאלהם בצפון יורקשייר שב