:: wikimiki.org ::
| קלטים |
קלטים
קלטים הוא שם קיבוצי למספר עמים שישבו באירופה המערבית לפני כיבושה על-ידי האימפריה הרומית. עמים אלה חלקו שפות, תרבויות ודתות דומות. אחד העמים הקלטיים הידועים הם הגאלים.
הקלטים היו בעלי תרבות מפותחת, בניגוד לסטיגמה המוטעה של "ברברים". הקלטים לא בנו ערים גדולות וישבו בד"כ בכפרים. גם המסגרת המדינית היתה רופפת למדי, והעמים השונים התפצלו לשבטים רבים שלא אחת נלחמו האחד בשני, מה שהקל את מלאכת הכיבוש על הרומאים.
החברה הקלטית הייתה בנויה ממעמדות חברתיים: עבדים, חקלאים, בעלי מלאכה, לוחמים, אנשי רוח ודת והמעמד השליט. מוביליות חברתית איפשרה מעבר בין כל המעמדות פרט למעמד העבדים. כתוצאה, אנשי הרוח והדת יכלו לבוא מכל מעמד שהוא חוץ ממעמד העבדים.
כיום הקלטים הם מעטים ורובם מתרכזים באזור האיים הבריטיים. על צאצאי הקלטים העתיקים נמנים הוולשים, האירים, הסקוטים, הברטונים, הקורנים והמאנים.
הדרואידים
מעמד הכהונה ברוב החברות הקלטיות היה מאוייש ע"י הדרואידים, מאחר שהדרואידיזם היתה האמונה השלטת ברוב החברות הקלטיות. הדרואידים קישרו בין הקלטים לאליהם הרבים. תפקידם לא היה רק טקסי: הם פעלו בתחומים נוספים בקהילה כמו משפט, יעוץ למלך, הוראה, פילוסופיה ומדע.
מקור השם דרואיד הוא מהמילה הקלטית derwos שמשמעותה "אמת" (שנשמע כמו dru שפירושו עץ) או מצירוף המילים הקלטיות "dru-" שפירושו עץ(ונשמע כמו derwos - אמת) , בעיקר עץ אלון, ו"wid-" שמשמעותו לדעת, כך באופן מילולי "אלו אשר ידעו את עץ האלון" באירית המודרנית המושג druadh קיבל משמעות של מכשף.
נסיונות מודרניים לשחזר את האמונה הדרואידית נקראים "נאו דרואידיזם".
קטגוריה:עמים קדומים
als:Kelten
ja:ケルト人
ms:Celt
האימפריה הרומית
הקיסרות הרומית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה בה נשלטה רומא וכול השטחים שסופחו לה, על ידי שלטון יחיד קיסרי. התקופה מכונה גם תקופת האימפריה הרומית, למרות שכמדינה, רומא חלשה על שטחים נרחבים והתקיימה כאימפריה עוד בתקופת הרפובליקה הרומית, המונח אימפריה מתייחס לשינוי צורת השלטון של המדינה ולא לאופייה המדיני.
תחילת תקופת הקיסרות הרומית, נתון במחלוקת, שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת 44 לפנה"ס, שנת מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור מתמיד והתאריך המקובל יותר על החוקרים, שנת 27 לפנה"ס, השנה בה נוסד באופן רשמי משטר הפרינקפס של אוגוסטוס.
בשיא כוחה של הקיסרות הרומית היא היוותה מעצמה שכללה בתוכה את כל אגן הים התיכון והיא הייתה אחת מהאימפריות הגדולות והמשפיעות ביותר בעת העתיקה
תאריך קצה של הקיסרות הוא נושא לויכוח רב שנים. מספר התיאוריות לתאריך המדויק של קץ הקיסרות הם רבות ושונות כמו מספר התיאוריות המנסות להסביר למה הקיסרות הרומית הגיעה לקיצה. בין התאריכים המוצעים ניתן למנות את: שנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס, שנת 325, השנה בה התכנסה ועדת הכנסייה הנוצרית בניקיאה, שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסטולוס על ידי אודואקר וסופה של הקיסרות הרומית המערבית, שנת 800, שנת הכתרת קרל הגדול לקיסר, שנת 1453, התאריך בו נפלה ביזנטיון לידי האימפריה העות'מאנית ואפילו 1806, התאריך בו פורקה רשמית הקיסרות הרומית הקדושה.
תיאוריות נוספות טוענות שאין בכלל תאריך מסוים שבו הסתיימה תקופת הקיסרות ולאורך סוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים המוקדמים, חל תהליך הדרגתי של יצירת מערכות פוליטיות ומדיניות חדשות מתוך מכלול האימפריה הישנה, שהיטשטשה לה.
הקיסרות הרומית הקדושה
לצורך נוחות, הערך מתייחס עד לשנת 395, מותו של הקיסר תיאודוסיוס הראשון ופיצולה הסופי של האימפריה הרומית לשני גופים מדיניים שונים, האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית, הידועה יותר כאימפריה הביזנטית.
ראו גם
- שלהי העת העתיקה
קטגוריה:איטליה: היסטוריה
קטגוריה:העת העתיקה
קטגוריה:רומא העתיקה
-
קטגוריה:אימפריות
ja:ローマ帝国
simple:Roman Empire
שפות קלטיותשפות קלטיות היא תת-משפחה של משפחת השפות ההודו-אירופיות. השפות היו מדוברות בפי הקלטים ברחבי מערב אירופה עד סוף האלף הראשון לספירה, אך כיום השימוש בהן מוגבל לאיים הבריטיים ולמחוז בריטני בצרפת.
בתקופת הזוהר של העמים הקלטיים דוברו השפות הקלטיות בפי רוב אוכלוסיית אירופה. כיום נלחמות השפות הקלטיות על הישרדותן, כשהן סובלות מתחרות קשה מצד האנגלית והצרפתית.
תת-המשפחה כוללת 7 שפות, מתוכן אחת נכחדה. מספרם הכולל של דוברי השפות הקלטיות בעולם אינו עולה על 3 מיליון.
בלשנים רבים מצביעים על קשר הדוק בין השפות הקלטיות והשפות האיטליות, ואף משייכים אותן לעיתים לקבוצה רחבה יותר של שפות קלטו-איטליות, זאת בשל הדמיון הרב בין אוצר המילים של שתי הקבוצות.
השפות הקלטיות מתחלקות לשני פלגים. להלן רשימת השפות:
- הפלג הדרומי או הברטוני:
- ברטונית: השפה הקלטית הנפוצה ביותר. מדוברת בבריטני שבצרפת.
- ולשית: שפה רשמית בבריטניה, מדוברת כיום בפי כחצי מיליון מתושבי ויילס.
- קורנית: מדוברת באופן מצומצם במחוז קורנוול שבאנגליה.
- הפלג הצפוני או הגוידלי:
- גאלית: מרבית דובריה מתגוררים בסקוטלנד.
- אירית: שפה רשמית באירלנד, מדוברת כיום בפי כרבע מיליון מתושבי אירלנד.
- מאנית: נכחדה. דוברה בעבר באי מאן.
- שלטה: מדוברת בפי כמה אלפי נוודים איריים באירלנד ובארה"ב.
קישורים חיצוניים
[http://chocnvodka.blogware.com/blog סו צ'רמן] כותבת בלוג בשפות אנגלית וולשית.
-
קלטיות
category:שפות הודו-אירופיות
תרבותתרבות (ציביליזציה) היא אורח החיים של החברה והיא מוגדרת כ"דפוסי ההתנהגות שחברה או אינדיבידואל כלשהם מסגלים לעצמם, מעצבים, ונוהגים על פיהם". בין דפוסי התנהגות אלה ניתן לכלול שפה, מנהגים, טקסים, סמלים ועוד.
לאורך זמן, מסגלת לעצמה כל חברה דפוסי תרבות משל עצמה. חברה פתוחה מושפעת מתרבויות זרות יותר מחברה סגורה, ואף משפיעה עליהן.
לאורך תקופות ארוכות, מתפתחות תרבויות ויוצרות מסורות שונות. המסורת היא תחום תרבותי, המייצג המשכיות תרבותית. חלק ניכר מן ההתייחסות להיסטוריה התרבותית מצוי בפולקלור (אומנות עממית), הייחודי לכל תרבות.
תחומי עשייה רבים ומגוונים נחשבים כעשייה תרבותית. למשל: אמנות, ריקוד,מוזיקה, תיאטרון, ציור, ספורט. אבל גם תחומים פחות "רשמיים" עשויים להחשב כחלק מהתרבות: נראטיב לאומי, הווי ואווירה וכיו"ב.
- תרבות הפנאי היא מכלול תבניות המאפשרות (או המאלצות) את הפרט לגבש לעצמו דרכים לנהל את זמנו הפנוי.
- תרבות ארגונית היא כינוי לדפוסי ההתנהגות הנהוגים בארגון: קפדנות, יצירתיות, מקצוענות וכולי.
- תרבות נהיגה היא דפוסי ההתנהגות של הנהגים בעת נהיגתם: פראית, זהירה, אדיבה, וכו'.
- תרבות הצריכה היא התנהגות בני האדם המודרניים בקניות, בעיקר ללא טעם ובהגזמה.
- תרבות ההמתנה בתור שהוא הסדר חברתי שבא לקבוע סדר צודק והוגן לקבלת שירות או מוצר שאספקתם מוגבלת (כלומר לא ניתן לספק אותו לכל הצרכנים מיד עם קבלת דרישתם). תרבות ההמתנה בתור מתייחסת לכל אדם כשווה בזכויותיו לכל האחרים, והמדד הקובע את הסדר בגישה לקופאי, הוא הקדימות בהגעה לתור.
ראו גם
- תרבות המערב
- תרבות המזרח
- תרבות מצרים העתיקה
- תרבות ישראלית אלטרנטיבית
- התנ"ך בחיי יום יום
-
קטגוריה:סוציולוגיה
קטגוריה:אנתרופולוגיה
ja:文化
simple:Culture
zh-min-nan:Bûn-hoà
גאליהגאליה הוא שמו ההיסטורי של אזור במערב אירופה החופף בגבולותיו לצרפת המודרנית ולאזורים נוספים ממערב לנהר הריין (בלגיה, וחלקים מערביים של שוויץ הולנד וגרמניה). באזור זה, בתקופת אימפריה הרומית, ישבו הגאלים שהם עם מגזע קלטי. בנוסף, הגאלים התפשטו אל מחוץ לגאליה. בין היתר, הם יישבו את המישורים בצפון איטליה, באזור שנודע ע"י הרומאים בשם גאליה ציס אלפינה (מהצד הקרוב של האלפים).
גאליה נכבשה ע"י יוליוס קיסר בשנים 51-58 לפנה"ס וסופחה לאימפריה הרומית. מלחמתו של יוליוס קיסר עלתה בחייהם של גאלים רבים, רבים נוספים נמכרו לעבדות נלקחו כעבדים. הבירה של גאליה בימי הרומאים היתה לוגדונום (ליון המודרנית).
הגאלים הפכו לחלק מהאימפריה הרומית. במאה השלישית לספירה, פלשו שבטים גרמאנים לאימפריה הרומית ובפרט הפראנקים לגאליה, והביאו לנפילת האימפריה הרומית. התושבים הגאלים המקוריים נטמעו באותם השבטים.
קטגוריה:צרפת: היסטוריה
קטגוריה:העת העתיקה
ja:ガリア
ko:갈리아
עירעיר היא דפוס התיישבות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז גבוה ביחס לצורות התיישבות אחרות.
התהליך הדמוגרפי בו נעשה מעבר של אוכלוסייה לצורת התיישבות עירונית מכונה עיור.
מהי עיר
עיר זו מושג סוציולוגי המעיד על אופי המקום אולם משתנה ממקום למקום. הראשון שהגדיר את המושג היה מקס ובר בספרו "העיר", שניסה להגדיר עיר על-פי מאפיינים מוגדרים. המודל היה העיר האירופאית (נקודת מבט אתנוצנטרית), בעלת אוטונומיה משפטית ופוליטית, ישות עירונית המנהלת עצמה בפני עצמה. העיר גדולה באופן משמעותי מהכפרים שמסביבה ומהווה מרכז תרבותי ודתי לסביבתה.
מודל זה מצומצם ביותר ואינו מכיל ערים אחרות מוסלמיות, מזרח-אסייתיות ואחרות.
הערים המסלמיות שונות היו במרכיביהן ולא ענו לקטגוריות הוובריות, העיר הערבית הייתה התיישבות קבע. בסיס כלכלי לאו דווקא חקלאי (למרות שישנן ערים בהם עוסקים בחקלאות). מסחר פעיל בעיר, אך לאו דווקא. עוסק בשרותים. העיר היא מרכז כלכלי, מתרכז בהן הרבה עושר. וכמובן בעיר מתרכז הכוח הפוליטי, הדתי והתרבותי וכו'. בעיר לא חייב להיות מספר גדול של אנשים ביחס לכפרים, אך האנשים שכן חיים בעיר הם מחליטי ההחלטות והם בעלי ההשפעה. גם מבחינה פיסית העיר אינה שונה מהכפר.
העיר האיסלאמית
הפוליס, העיר הקלאסית, הפכה לעיתים ל-MADINA ואף לכפר. העובדה שהעיר יכולה להפוך לעיתים לכפר מדגישה עד כמה ההבדלים אינם גדולים ואף הפיכים. לעיתים ההבדל הוא דק מאוד. בתקופה הטרום-מודרנית העיר והכפר אינם מנוגדים. הם שני סוגים של התיישבויות קבע, המהווים המשך אחד של השני. אורח החיים של הקהילות בעיר שונה מהכפר.
הערים האסלאמיות היו כאוטיות, לא מאורגנות ולא מסודרות. לא היתה התערבות שלטונית, מותר היה לתושבים לעשות כל העולה על רוחם כל עוד הם אינם מפריעים לשכניהם. מקרי מחלוקת היו נפתרים בבוררות אצל הקאדי המקומי. עניין הכאוטיות קשור לדת, מכיוון שהחוק הדתי הוא חוק המדינה. בערים נוצריות הייתה רשות מוניציפלית בעיר והחוק כן עסק בנושאים כאלה, אך לפי השריעה, החוק המוסלמי - מותר לתושב לעשות כל מה שהוא רוצה מלבד שלא יפריע לאחר.
המעברים התכופים של מקומות מכפר לעיר ובחזרה גרמו לכאוס וחוסר סדר. אין באסלאם חקיקת עזר עירונית אך ישנם כללים ברורים להתנהלות בשטחים הציבורים הפתוחים.
כדוגמת המוחתסב, שמפקח על התנהגות, לבוש, יחסי מסחר תקינים, מפקח על מחירי הסחורות וכל מה שקשרו במרחב הציבורי.
המרחצאות, החמאם הן אחד המוסדות היותר בולטים הן במובן הפיסי והן במובן התרבותי, מקום כינוס ציבורי המשמש לשלוש מטרות: הנאה, רחצה ועסקים.
הגדרת "עיר" לפי חוקי מדינת ישראל
בישראל אחראי שר הפנים על הכרזת רשות מקומית כעיר. בדרך כלל ישובים שגודלם מעל 20,000 תושבים מוכרים כעיר, אולם ישנם יוצאים מהכלל. בנסיבות מיוחדות, יכול שר הפנים להכריז על עיר בישוב שבו רק 5,000 תושבים. העיר הקטנה ביותר בישראל היא אור עקיבא עם מעט יותר מ-15,000 תושבים. לעומתה, ברמת השרון, בעת שהייתה עדיין מועצה מקומית, התגוררו מעל 35,000 תושבים.
בחוק מצויינים קריטריונים נוספים כגון: רמת פיתוח אורבני, יציבות קואליציונית של המועצה, שירותים לתושב ברמה סבירה ומנהל כספי תקין. בכדי להכריז על יישוב כעיר, ממנה שר הפנים ועדת חקירה מיוחדת הבוחנת קריטריונים אלו.
לכל עיר יש ראש עירייה ומועצת עיר הנבחרים בבחירות המקומיות שמקיים משרד הפנים. מספר חברי המועצה נקבע בהתאם למספר התושבים:
- עד 5,000 תושבים - 9 חברים
- בין 5,000 ל-25,000 תושבים - עד 15 חברים
- בין 25,000 ל-100,000 תושבים - עד 21 חברים
- 100,000 תושבים ומעלה - 21 עד 31 חברים.
הגדרת העיר כפי שהוצגה בביתן הישראלי בביינאלה לאדריכלות בונציה בשנת 2000: "עיר היא מקום מחיה של בני אדם המאפשר להם בו זמנית לקיים מערכות יחסים עם אחרים ברמה מגוונת של אינטימיות תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת." ("אנונימיות אינטימית")
ראו גם
- רשימת ערים
- רשימת ערים בישראל
- ערי מיליונים
Category:גאוגרפיה עירונית
-
ja:都市
ja:市
nb:By
simple:city
חקלאות
חקלאות היא פעולה לייצור מזון, סיבים, עורות ומוצרים אחרים, על ידי גידול צמחים ובעלי חיים או יצירה מכוונת של תנאים לגידולם, לרבות חקלאות ימית. החקלאות היא אחד מתחומי העיסוק הקדומים של האדם, ומהווה שיכלול של פעולות איסוף מזון, ציד בעלי חיים ודייג פרימיטיבי. התפתחות החקלאות, מראשיתה ועד עתה, איפשרה להגדיל במידה רבה ביותר את כמות המזון העומד לרשות החברה האנושית, ובכך גם את גידול האוכלוסיה בעולם לממדיה הנוכחיים.
יחידה חקלאית
הפעילות החקלאית מבוצעת ב"יחידות חקלאיות" שבתחומי אזור המיועד לחקלאות ושמור עבורה. ניצול של אזור חקלאי למטרות אחרות (תחבורה, מגורים וכו'), ובמיוחד ניצול מוגזם, עלול לשבש במידה רבה את הפעילות החקלאית.
יחידות חקלאיות ידועות:
- שדה
- מטע
- חורשה
- פרדס
- חממה
- גינה
- ערוגה
- בריכת דגים
פעולות חקלאיות
על-מנת לקיים את החקלאות, דרושות פעולות חקלאיות מסוימות המשנות את מהלכו הטבעי של הצומח.
פעולות חקלאיות ידועות:
- זריעה
- נטיעה
- חריש
- השקיה
- דישון
- קציר
- דייש
- חיטוי קרקע, קטילת מזיקים
כלים חקלאיים
על מנת לבצע את הפעולות החקלאיות, לרוב דרושים כלים חקלאיים שונים. כלים אלו הולכים ומתפתחים עם התקדמות הטכנולוגיה האנושית.
את
טוריה
קלשון
מגל
חרמש
מזמרה
מקצרה
מחרשה
קלטרת
משדדה
טרקטור
משפך
ממטרה
צינור
טפטפה
ענפי חקלאות
במהלך ההיסטוריה התפתחו ענפי חקלאות רבים. הענפים נבדלים בסוגי הגידולים החקלאיים ובעלי החיים אותם הם מגדלים, בטכנולוגיה, באקלים וכו'. דוגמאות לענפים חקלאיים שונים: פרדסנות, כוורנות, רפתנות, לולנות, גידול דגים בבריכות וחקלאות ימית.
סוגי חקלאות
- אקסטנסיבית (Extensive), יבול קטן ליחידת שטח, על פני שטחים נרחבים (בדרך כלל ללא השקיה או עם השקיית עזר בלבד);
- אינטנסיבית (Intensive), יבול גדול ליחידת שטח (בדרך כלל בעזרת השקיה), בניגוד לחקלאות אקסטנסיבית;
- אורגנית (Organic), ללא שימוש בחומרים אי-אורגניים, (במיוחד חומרי הדברה וכן חומרי דישון כימיים);
- בת-קיימא(PermaCulture), שעשויה להמשיך ולהתקיים באותו מקום לאורך זמן;
- ביו-דינמית (Biodynamic, אנטרופוסופית), משלבת למעשה חקלאות אקולוגית-אורגנית עם חקלאות בת קיימא.
ראו גם:
- חקלאות ימית
- גידולי חממה
- הנדסה גנטית
- הדברת מזיקים
- משקים מתועשים
-
ko:농업
ja:農業
nb:Landbruk
simple:Agriculture
ויילס
ויילס (באנגלית: Wales, בוולשית: Cymru) היא אחת מארבע האומות המרכיבות את הממלכה המאוחדת, סופחה לממלכה בימי מלכותו של הנרי השביעי. בירתה: קרדיף. שטחה: 20,762 קמ"ר.
תושביה המקוריים של ויילס היו הקלטים; גם כיום רוב תושבי המדינה הינם ממוצא קלטי. הוולשית, השגורה בפיהם של כחצי מיליון מתושבי ויילס, זכתה למעמד של שפה רשמית בבריטניה, וזוהי השפה הקלטית המדוברת ביותר אחרי ברטונית. שלטי הדרכים והרחובות בוויילס כתובים באנגלית ובוולשית.
בעת שפלשו במאות החמישית והשישית לאי הבריטי השבטים הגרמאנים הידועים בשם אנגלו-סקסונים לא הצליחו לכבוש את ויילס וכך היא נשארה טריטוריה קלטית בעוד התושבים הקלטים של שאר האי הבריטי דוכאו או נטמעו בקרב האנגלו סקסים. הקלטים הצליחו להגן על איזור זה הודות לאופיו ההררי.
רק בשנת 1282 כבש המלך האנגלי אדוארד הראשון את ויילס לאחר שניצח בקרב את הנסיך ליווילין (Llywelyn). אדוארד הקים בויילס שורה של מצודות. הסיפוח החוקי הסופי של ויילס שיצר את הממלכה המאוחדת הגיע רק בשנת 1536 על ידי המלך הנרי השמיני.
ויילס היא האומה הראשונה שאוחדה עם אנגליה ליצירת הממלכה המאוחדת. הקשר בין ויילס ואנגליה הדוק הרבה יותר מהקשר בין שתי האומות האחרות, סקוטלנד וצפון אירלנד, לאנגליה; בנוסף לגורם ההיסטורי קיימת גם הקרבה הגאוגרפית: ויילס נמצאת פחות משעתיים נסיעה מלונדון. בויילס כמעט ואין תנועות בדלניות, הקוראות לעצמאות המדינה, זאת בניגוד לצפון אירלנד וסקוטלנד.
ויילס מיושבת בדלילות ועריה קטנות. המדינה ההררית עשירה בטבע, נופים ופארקים לאומיים, והתיירות מהווה חלק ניכר מהכנסותיה.
קטגוריה:הממלכה המאוחדת
-
-
als:Wales
ja:ウェールズ
ko:웨일스
simple:Wales
th:เวลส์
zh-min-nan:Cymru
אירלנד
הרפובליקה של אירלנד (באירית: Poblacht na hÉireann), הקרויה אף אייר (Éire) הינו שמה הרשמי של מדינה הנמצאת ב"אי אירלנד" ושולטת על 26 מתוך 32 המחוזות באי, המהווים כחמש שישיות משטחו. האי שוכן צפונית מערבית ליבשת אירופה, ממערב לאי בריטניה.
שאר שטחו של האי, הידוע בתור "צפון אירלנד" הוא חלק מהממלכה המאוחדת של בריטניה וצפון אירלנד (שידועה בקיצור כ"בריטניה").
היסטוריה
בני האדם הגיעו לראשונה לאירלנד בתקופת הקרח האחרונה, בסביבות השנים 6,000 עד 7,000 לפני הספירה כשהיה קיים חיבור יבשתי מאירופה, דרך בריטניה. באי התפתחה תרבות פגאנית מקומית שהושפעה מפלישה של שבטים קלטים וגאלים במאה הרביעית לפני הספירה. אירלנד לא נשלטה מעולם על ידי האימפריה הרומית.
האימפריה הרומית
לפי המסורת, הגיע לאירלנד בשנת 432 לספירה סנט פטריק, כנראה ממוצא קלטי, שהחל להמיר לנצרות את תושבי האי. פטריק לא פגע באורח החיים השבטי ובמסורת החיים של האירים, אך כינס לספר חוקים את החוקים שלפיהם חיו התושבים, ושינה רק את החוקים שסתרו את הנצרות.
הוא שהנחיל את השימוש באלפבית הרומי ואיפשר לנזירים האיריים לשמר חלקים נרחבים של הספרות הקלטית, שנשמרה עד אז רק בעל פה.
ההגמוניה הנוצרית הופרה, ובמשך 200 שנה של לחימה לא רצופה כשהויקינגים שטפו את האי ושדדו כנסיות וערים. הם הקימו ערי חוף רבות, ביניהן דבלין (מהמילה הגאלית: Án Dubh Linn, "בריכה שחורה"). הם הובסו ע"י המלך האירי בריאן בורו (Brian Boru), והאירים היו משוחררים כ-150 שנה. למרות זאת בתקופה זו, הם כילו את מרצם ומשאביהם על מלחמות פנימיות בין השושלות.
בתחילת האלף השני עלו באירלנד מספר שליטים מקומיים שיסדו שושלות מלוכה. בשנת 1169 פלשו הבריטים והנורמנים לאירלנד, לאחר שהוזמנו על ידי מלך מקומי בשם דרמוט מק'מורו להתערב בסכסוך פנימי. הכתר האירי אוחד עם הכתר האנגלי והם נשלטו על ידי מלך אחד. למרות זאת כונן באירלנד פרלמנט עצמאי.
תקופת שלטונו של הנרי השמיני, מלך אנגליה היתה מלאה תהפוכות באירלנד. בשנת 1541 היא הופרדה, בצעד סמלי מבריטניה והוכרזה כממלכה נפרדת, למרות שבאופן אוטומטי שליטה היה מלך בריטניה. הנרי השמיני היה גם המלך שגירש את הכנסייה הקתולית מבריטניה בעקבות סירובו של האפיפיור לבטל את נישואיו. הנרי ובנו, אדוארד השישי, הצליחו להכחיד את הנצרות הקתולית מבריטניה אך לא הצליחו כך באירלנד שנשארה קתולית.
במהלך המאה ה-17 שלחו פרוטסטנטים אנגלים וסקוטים שרצו למגר את הקתולים מאירלנד, מתישבים שהקימו מושבות פרוטסטנטיות בצפון אירלנד.
ב-1801 העביר הפרלמנט האירי החלטה כי אירלנד תאוחד עם "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה", שנוצרה מאיחוד של אנגליה וסקוטלנד ב-1707. כתוצאה מהאיחוד נוצרה "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד". דגל הממלכה המאוחדת של היום נוצר משילוב של דגל סקוטלנד (רקע כחול עם צלב לבן אלכסוני), דגל אנגליה (צלב אדום על רקע לבן) ו"הצלב של סנט פטריק" האירי (צלב אדום נטוי באלכסון).
בשנת 1846 החל "רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד" אחד מהאירועים הטראומתיים ביותר בהיסטוריה האירית. באותה תקופה, ממגוון סיבות חקלאיות, כלכליות וחברתיות נוצרו תנאי רעב אשר המיתו מאות אלפים מתושבי האי. הגורם המיידי להיווצרות היתה פטרית הכימשון שהתפשטה בכל האי וכילתה את רוב היבולים של פריט המזון הבסיסי של רוב תושבי האי, תפוח האדמה. כתוצאה מהרעב שנמשך שלוש שנים מתו כחצי מיליון איש ומיליונים אחרים היגרו לארצות הברית, בריטניה, קנדה ואוסטרליה.
האיחוד החזיק מעמד עד תחילת המאה ה-20. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו לאומנים אירים למרוד בשלטון הבריטי. לאחר מלחמת עצמאות שנמשכה שנתיים הוכרזה עצמאות אירלנד ב6 בדצמבר 1921.
בהסכם העצמאות נקבע כי המחוזות של צפון אירלנד, בהם היתה גם אוכלוסיה פרוטסטנטית, יוכלו לבחור אם להצטרף לאירלנד או להשאר חלק מהמלכה המאוחדת. ששת המחוזות הללו (מתוך 32) אכן בחרו להשאר ב"ממלכה המאוחדת" וכך פוצל האי בינה לבין מדינת אירלנד החופשית.
אירלנד עברה מספר גילגולים חוקתיים עד שב-1947 הוכרזה הרפובליקה. אז היא גם התנתקה סופית מהממלכה המאוחדת ואף חדלה להיות חברה בחבר העמים הבריטי. אירלנד היתה מהראשונות להצטרף לאיחוד האירופי עוד בשנת 1955.
במהלך החצי השני של המאה ה-20 היתה ממשלת אירלנד מעורבת עמוקות במציאת פיתרון לסכסוך בין הקתולים והפרוטסטנטים בצפון אירלנד. היא אף נתנה את חסותה להסכם השלום של שנת 1998.
פוליטיקה
אירלנד הינה רפובליקה, בה מערכת פרלמנטרית וממשלה. נשיאה של אירלנד, המשמש כראש המדינה, נבחר לתקופה בת שבע שנים, ויכול להבחר אך פעם אחת. תפקידו של הנשיא הוא סמלי ברובו, אך עדיין יש לו מספר תפקידים וסמכויות על פי החוקה, בביצועם הוא נעזר בגוף מייעץ בשם "מועצת המדינה".
ראש הממשלה, או בגאלית Taoiseach ממונה על ידי הנשיא לפי המלצת הפרלמנט. ראש הממשלה הוא בדרך כלל מנהיגה של המפלגה הפוליטית, או קואליציה בין המפלגות אשר מייצגת את מירב המנדטים שקיבלו המפלגות בבחירות הכלליות.
הפרלמנט ובו שני בתים, מורכב מן הבית העליון, הסנאט, ומן הבית התחתון, הדאיל. בסנאט שישים חברים. אחד עשר המתמנים על ידי ראש ממשלה, 6 נבחרים על ידי האוניברסיטאות, ו 43 נבחרים מתוך פאנלים של מועמדים. בדאיל 166 חברים, המכונים TD - Teachtaí Dála (מקביל לראשי התיבות ח"כ). הTD נבחרים בבחירות אזוריות לפי שיטה של ייצוג יחסי. על פי החוקה האירית יש לערוך בחירות לפחות אחת לשבע שנים. על פי החוק הבחירות נערכות אחת לחמש שנים.
הממשלה הינה מוגבלת חוקתית לחמישה עשר חברים. שניים לכל היותר הינם חברי הסנאט. ראש הממשלה וסגנו, וכן שר האוצר חייבים להיות חברי הדאיל. הממשלה הנוכחית מורכבת מקואליציה של שתי מפלגות פיאנה פאיל, בהנהגת ראש הממשלה ברטי אהרן והדמוקרטים הפרוגרסיבים בהנהגת סגן רוה"מ מרי הרני. האופוזיציה העיקרית הינה כיום מצד מפלגות פיין גייל והלייבור.
המפלגות העיקריות באירלנד הינן פיאנה פאיל (המפלגה הרפובליקנית), שהינה מפלגת השלטון העיקרית בהיסטוריה של אירלנד. מאז ייסודה בשנת 1926 היתה המפלגה בשלטון במשך 55 שנים (שלא ברציפות) ורוב נשיאי אירלנד וראשי ממשלתה יצאו משורות מפלגה זו. המפלגה השניה בגודלה, המשמשת כיום באופוזיציה, הינה פיין גייל, אשר הוקמה בשנת 1933 מאיחודן של כמה מפלגות. מבחינה היסטורית היו פיין גייל וקודמותיה תומכות בחוזה האנגלו אירי, אשר הקים את מדינת אירלנד החופשית שקדמה לאירלנד, על חלק משטח האי אירלנד, ופיאנה פאיל היתה מפלגתם של המתנגדים לחוזה. המפלגה השלישית בגודלה הינה הלייבור, מפלגת העבודה, מפלגה סוציאל דמוקרטית. מפלגה נוספת היא המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית, מפלגה ליברלית ימנית אשר נוסדה בשנת 1987 על ידי TD מפיאנה פאיל ומפיין גייל, והינה כיום בקואליציה ומשורותיה מונתה סגן ראש הממשלה.
מפלגות אחרות הן שין פיין שהינה למעשה הזרוע הפוליטית של הIRA, הצבא האירי הרפובליקני, הלוחם לאיחודו של האי. המפלגה טוענת כי היא המשכה של מפלגת שין פיין ההיסטורית שהוקמה בשנת 1905, אך מאז עברו על מפלגה זו גלגולים רבים, וטענה זו מוטלת בספק. עד לאחרונה דישדשה המפלגה בשולי הפוליטיקה באירלנד, אך לאחר הפסקת האש בצפון בשנות ה-90, גדל באופן משמעותי מספר תומכיה, אך עדיין הינה שולית ביחס לשלוש המפלגות הגדולות. כן פעילה באירלנד מפלגה ירוקה קטנה.
רבים סבורים כי הדמות הידועה ביותר בפוליטיקה האירית ברחבי העולם הינה מרי רובינסון, נשיאת אירלנד לשעבר, אשר בין 1997 ו 2002 שימשה כנציגת האו"ם לזכויות האדם.
כלכלה
המשק האירי הוא משק מודרני וקטן יחסית הנשען על מסחר. המשק האירי צמח בממוצע בכ-10% בין השנים 1995-2000. חקלאות, פעם הסקטור החשוב בכלכלה האירית, הוחלפה בתעשייה שהיום אחראית לכ-46% מן התמ"ג, 80% מן היצוא ולכ-29% מכוח העבודה. למרות שייצוא הוא המנוע העיקרי שמניע את הכלכלה האירית גם העלייה בצריכה הפרטית וההתאוששות בענף הבנייה ובהשקעות העסקים תורמות לצמיחה הכלכלית. האינפלציה עומדת על כ2.3% נכון ל-2005, זוהי התאוששות מרמות של 4%-5% שהיו נהוגות לפני כמה שנים. דבלין עיר הבירה נכנכסה למקום ה-22 בסקר עולמי שבחן את יוקר המחיה בערים שונות ברחבי העולם.
מחוזות
גאוגרפיה
או"ם
שטחו של האי האירי הוא 84,421 קמ"ר. אורך האי (מצפון לדרום) 485 ק"מ, רוחבו (ממזרח למערב) 275 ק"מ ואורך קו החוף שלו 1,448 ק"מ. ממערב לאי משתרע האוקיאנוס האטלנטי , מצפונו התעלה הצפונית, ממזרח הים האירי המפריד בין אירלנד לבריטניה ומתחבר לאוקיאנוס דרך תעלת סנט ג'ורג והים הקלטי, בדרום מזרח האי. למעשה, זהו אי באוקיאנוס האטלנטי.
החלק המרכזי של האי הוא שפלה. המוקפת בשטחים הרריים. החוף המערבי של אירלנד בין Cork ל- Donegal מורכב ברובו מצוקים תלולים שמסתיימים בים. ההר הגבוה ביותר הוא Carrauntoohil וגובהו 1,041 מטר.
דרום מערב אירלנד, כולל את אזור נהר שנון (River Shannon), שהוא הנהר הארוך באי, חוצה את האי מצפון-מזרח לדרום-מערב ונשפך אל הים ממערב לעיר לימריק.
האזור הדרום מערבי מקום יפהפה המכיל מספר רב של אגמים, שניתן לדוג בהם. בנוסף על האגמים יש בדרום מערב האי הרים קשוחים, ומישורים פוריים . באזור זה נמצא גם מישור בורן, שהוא מישור ענק של אבן גיר.
מזג האוויר באי, מושפע מאד מהזרם הצפון אטלנטי, שהוא ההמשך הצפון מערבי של זרם הגולף הבא מהקריביים. חום המים בזרם, גורם למזג אוויר מתון יחסית באי. הקיץ איננו חם אם כי הטמפרטורה יכולה להגיע ל-30 מעלות צלסיוס, בחורף הטמפרטורות מגיעות לעיתים לקיפאון. גשם יורד כמעט כל השנה, בממוצע ב-275 ימים.
כמויות הגשם הגדולות גורמות לכך שבאי יש שטחי דשא וצמחיה ירוקים כל השנה ולכן מכנים את האי: אי הברקת (Emerald)
דמוגרפיה
מבחינה אתנית, מרבית האירים הם קלטים, למרות שיש מיעוט מכובד של אנגלים. השפות הרשמיות במדינה הן אירית ואנגלית, האחרונה מוגדרת מבחינה חוקתית כשפה השניה במדינה.
מצבו של העם האירי ייחודי, ומזכיר את זה של העם היהודי, בכך שרוב רובו חי מחוץ לגבולות מדינת המוצא שלו. בהשוואה לפחות מ-4 מיליון אירים החיים באירלנד, חיים בארצות הברית למעלה מ-30 מיליון תושבים שמוצאם אירי. קהילות גדולות נוספות קיימות בבריטניה ובקנדה.
דת
הרפובליקה האירית היא ב-92% נוצרית קתולית, אולם קיימת ירידה הדרגתית באדיקות האמונה הקתולית באוכלוסיה האירית. הכנסייה הוכתה בשנות ה-1990 במספר סקנדלים מיניים והאשמות על מסורת של טיוח, בין היתר בשל בתי-המחסה מגדלנה.
הדת השניה בגודלה במדינה היא הכנסייה האירית (אנגליקנית). כנסייה זו הייתה בירידה במספר המאמינים במאה ה-20, אך בזמן האחרון היא חווה עליה קטנה במספרם.
לפי נתונים משנת 2002 במדינה קיימות קהילות קטנות נוספות של כתות נוצריות וקהילות איסלאמיות.
היהודים באירלנד
היהודים התיישבו באירלנד עוד בימי הביניים אך למרות זאת הקהילה היהודית שם אף פעם לא היתה גדולה. ב1971 היו באירלנד הצפונית 968 יהודים ובאירלנד הדרומית 2633. רוב יהודי אירלנד הדרומית יושבים בדבלין ובאירלנד הצפונית יושבים היהודים בבלפאסט.
היהודים באירלנד היוו תמיד מיעוט קטן, ומעולם לא עלו במספרם על כמה אלפים. ההיסטוריה של יהודי אירלנד הינה קצרה, מכיוון שהגירה משמעותית לאירלנד החלה רק בשנות השמונים של המאה ה-19. האירים מעולם לא הראו אנטישמיות יוצאת דופן בהשוואה ליחס ליהודים במקומות אחרים, אך גם לא היוו חברה מסבירת פנים ליהודים, ולא קלטו את היהודים בהמוניהם.
היהודי המפורסם ביותר שמוצאו מאירלנד הוא נשיאה השישי של מדינת ישראל, חיים הרצוג.
תרבות
אירלנד היא יצואנית תרבות לעולם. המהגרים האירים שימרו את תרבותם וכך הפיצו אותה בכל המקומות שהגיעו אליהם. המוזיקה האירית המסורתית מנוגנת על ידי להקות מכל רחבי העולם ואף על ידי להקות ישראליות. גם תרבות הפאבים והבירה האירית נפוצים ביותר.
מקרב העם האירי יצאו כותבים רבים:
- אוסקר ווילד
- וויליאם בטלר ייטס
- סמואל בקט
- ג'ורג' ברקלי
- ג'יימס ג'ויס
- ג'ורג' ברנרד שו
- ריצ'רד ברינסלי שרידן
- אוליבר גולדסמית
גם בתחום המוזיקה הפופולרית הגיעו יוצרים אירים לשורה הראשונה. הידועים ביותר מבינהם: U2, שינייד אוקונור, בוב גלדוף, הקורס, הקרנבריס, אניה.
קישורים חיצוניים
[http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2797,00.html מדריך התיירות של Ynet לאירלנד]
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
-
ms:Ireland
סקוטלנד
סקוטלנד (Scotland), או בגאלית אולבה (Alba), היא מדינה (בעבר ממלכה עצמאית) בצפון אירופה, הנמצאת בשליש הצפוני של האי של בריטניה.
היסטוריה
סקוטלנד אוחדה עם אנגליה לראשונה בשנת 1603, כשהמלך הסקוטי ג'יימס השישי הפך למלך ג'יימס הראשון של אנגליה וסקוטלנד. ב-26 במרץ 1707, הפרלמנטים הסקוטי והאנגלי התאחדו ויצרו את ממלכת בריטניה הגדולה, שמאוחר יותר הפכה לממלכת בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, למרות שאספקטים מסוימים, בעיקר מערכת המשפט הסקוטית, נשארו נפרדים. בשנת 1999 זכתה סקוטלנד לקבל גרסה מנוונת של שלטון עצמי - פרלמנט לשלוט על המדינה בעניינים פנימיים בלבד. סקוטלנד היא האומה השנייה בגודלה בממלכה המאוחדת (אחרי אנגליה), ועיר הבירה שלה מאז 1999 היא אדינבורו. העיר הגדולה בסקוטלנד, והשניה בגודלה בבריטניה, היא גלאזגו.
פוליטיקה
כלכלה
גאוגרפיה
דמוגרפיה
קטגוריה:הממלכה המאוחדת
-
-
als:Schottland
ja:スコットランド
ko:스코틀랜드
ms:Scotland
simple:Scotland
האי מאן]
האי מאן (אנגלית: Isle of Man, מאנית: Ellan Vannin) הוא אי הממוקם בים האירי, במרחק שווה בין בריטניה ואירלנד.
האי מהווה נסיכות כתר בריטית, והוא אינו שייך לממלכה המאוחדת. אין לו ייצוג בפרלמנט הבריטי, אך ענייני החוץ והבטחון שלו מנוהלים על-ידי בריטניה. האי אינו שייך לאיחוד האירופי. הפרלמנט המאני, טינוואלד (Tynwald), נחשב לפרלמנט העתיק בעולם, אשר עדיין קיים (למרות שפרלמנטים נוספים בעולם טוענים לכתר זה).
שטחו של האי 572 קמ"ר, ואוכלוסייתו מנתה בשנת 2000 73 אלף תושבים. תושבי האי דוברי אנגלית. כ-300 תושבים דוברים מאנית, שפה קלטית הקרובה לאירית. השפה נכחדה כשפת אם במהלך המאה ה-20, וכעת ישנם מאמצים להחיותה.
חלק נכבד מהכנסות האי נובעות מהיותו מקלט מס.
קטגוריה:איים באוקיינוס האטלנטי
קטגוריה:איים
קטגוריה:בריטניה
ja:マン島
ko:맨 섬
zh-min-nan:Mannin
דרואידיזם
דרואידיות או דרואידיזם הוא השם הכולל למנהגיהם של הדרואידים הקדמונים, מעמד כהני בחברות קלטיות קדומות, שהיו קיימות ברוב אירופה המערבית שמצפון להרי האלפים, ובאיים הבריטיים. מנהגים דרואידים היו חלק מתרבותם של כל השבטים שנקראו "קלטוי" ו"גלאטאי" בידי היוונים ו"קלטאי" ו"גלאי" בידי הרומאים, מכאן הגיעו השמות המודרניים "קלטים" ו"גאלים".
מהמעט שאנו יודעים על המנהגים הדרואידים המאוחרים, נראה כי הם היו מסורתיים ושמרניים ביותר מהבחינה שהדרואידים היו נושאיהם של תרבות ותורה עתיקה. לא ניתן לשפוט היום האם להמשכיות זו יש שורשים היסטוריים עמוקים, והיא החלה כבר בשינויים החברתיים בתקופת "לה טן", או שהיתה הפסקה בהמשכיות וחידושים בדת הדרואידית.
ההשפעה שלהם היתה חברתית לא פחות מדתית. הדרואידים לא עסקו רק בתפקידיהם של כהני דת מודרניים, אלא הם היו לעיתים קרובות גם פילוסופים, מדענים, אנשי חכמה ואגדות, מורים, שופטים ומייעצים למלכים. הדרואידים חיברו בין העם הקלטי לאלים הרבים שלו, ללוח הירחי ולסדר הטבעי. עם הגעתה של הנצרות לאיזור, כל התפקידים האלה עברו לבישוף ולאב המנזר, שבניגוד לדרואיד לא היו אותו אדם ולכן מצאו עצמם לעיתים בתחרות.
הידע ההיסטורי שלנו על הדרואידים מצומצם ביותר. החכמה הדרואידית היתה מורכבת ממספר גדול של פסוקים שנלמדו בעל פה, ונמסר כי לימוד כל הפסוקים ארך עשרים שנה. ייתכן כי היה מרכז לימוד דרואידי באנגלסי, שמרכזו באגמים פלאיים, אך מה נלמד שם – שירה, אסטרונומיה או אולי אפילו השפה היוונית – הוא ניחוש בלבד. מהספרות בעל פה שלהם של שירה, תפילות ולחשים, וחוקי תפילה וקסם, לא שרדה ולא שורה אחת, אפילו בתרגום, ואין אף אגדה שניתן לכנותה דרואידית טהורה, ללא שכבה או פירוש נוצריים.
עם זאת, עדיין ניתן למצוא מנהגים כפריים דתיים רבים מתחת לפירושים הנוצריים שממשיכים להתקיים, כמו לדוגמא "ליל כל הקדושים", פולחני קצירה, מיתוסים של פוק, רוחות יער, צמחים וחיות בעלי מזל טוב או רע, וכדומה. אף על פי כן, יש לזכור כי חומר המועבר בעל פה יכול להיות מושפע מאד מהתרבות הסובבת, ויתכן כי מקורותיו עתיקים פחות משחושבים.
נסיונות מודרניים לתחייה של דרואידיזם פעיל נקראים נאו-דרואידיזם.
אנו מוצאים ב"מלחמות הגאליות" של יוליוס קיסר את התיאור הראשון והמלא ביותר של הדרואידים. קיסר אומר, כי כל הגברים בעלי הרמה והכבוד בגאול היו או מהדרואידים או מהאצילים, שהיוו שני מעמדות נפרדים. הדרואידים היוו את המעמד הכהני המלומד, והיו אחראים על החוק המנהגי העתיק, ולהם היה כוח השפיטה, כשהעונש הגרוע ביותר היה הגליה והחרמה על ידי החברה. הדרואידיות לא עברה בירושה, אבל הם קיבלו פטור משירות בצבא וכן מתשלום מסים. הלימודים שתלמיד היה מוחייב בהם היו ארוכים. כל הלימוד היה בעל פה, אך קיסר אומר כי למטרות אחרות היתה להם שפה כתובה בעלת אותיות יווניות. מסמכים דרואידים לא שרדו. קיסר אומר כי "הנקודה העיקרית של הדוקטרינה שלהם היא כי הנפש לא מתה, וכי לאחר המוות היא עוברת מגוף אחד לשני (גלגול נשמות)". דבר זה הביא כמה מחברים בזמן העתיק למסקנה הלא-הגיונית, כי הדרואידים הושפעו בידי הפילוסוף היווני פיתגוראס. קיסר גם ציין כי הדרואידים נקראים מה שהוא תירגם כ"דיספאטר", או "אב עולם המוות". מחברים שהמידע הגיע אליהם ביד שניה, כמו דיאודורוס וסרטאבו, כתבו כי כינוי זה נסוב גם על משוררים ואומרי לחש.
פומפוניוס מלה הוא המחבר הראשון שאומר כי ההוראה שלהם היתה סודית, והתבצעה במערות וביערות. אנו יודעים כי חלקים מסויימים מיערות נחשבו לקדושים, בגלל שגם הרומאים וגם הנוצרים שרפו אותם בכוונה. לפעמים מייחסים לדרואידים קרבן אדם, ומנהג זה היה מנהג עתיק באירופה, אך יתכן כי דבר זה הוא פרופוגנדה רומאית. הגאלים היו רגילים להקריב קרבנות אדם, בדרך כלל פושעים.
בריטניה היתה המרכז של הדרואידים, אך פעם בשנה היתה אסיפה כללית של המסדר בטריטוריה של הקרנוטים בגאול.
קיקרו אומר כי אצל הגאלים קיימים אומרי לחשים שידועים בשם דרואידים, וכי הוא הכיר אחד בשם אאדואן. דיאודורוס מוסר, כי על מנת שקרבן יחשב לפני האלים, עליו להיות מוקרב על ידי הדרואידים, כי הם אנשי הביניים בין האדם לאל, וכי לפני מלחמה הם משליכים את עצמם בין שתי הצבאות על מנת להביא לשלום.
דרואידים נחשבו כלא-רומאים מטבעם: חוק של אוגוסטוס אסר על רומאים להשתתף בטקסים דרואידים. אצל סטראבו, אנו מוצאים את הדרואידים כשהם עדיין עוסקים כמפשרים בענייני ציבור ובעניינים פרטיים, אך הם כבר לא יכלו לפסוק במשפטי רצח. תחת טיבריוס, הדרואידים הוגבלו על ידי חוק של הסנאט, אך קלאודיוס היה צריך לחדש את החוק הזה בשנת 54. אצל פליניוס, פועלם היה מוגבל לרפואה ולקוסמות. הוא כותב כי הדרואידים החשיבו מאד את צמח הדובקון הלבן (mistletoe). חורשות של אלון היו מקום המסתור האהוב על צמח זה. כשמצאו אותו, הוא נחתך בסכין מוזהבת בידי כהן לבוש בגלימה לבנה, ושני פרים הוקרבו במקום.
טקיטוס, כשהוא מתאר התקפה על האי מונה (אנגלסי או "איניס מון" בוולשית) על ידי הרומאים תחת סואטניוס פאולינוס, הוא אומר כי הצבא הרומאי הודהם כשהופיעה קבוצת דרואידים שבידיים פרושות לשמים קיללו את הצבא הרומי בקללות נוראיות. אך הרומאים היו אמיצים והמשיכו להלחם, הבריטונים ברחו, והיערות הקדושים במונה נכרתו.
לאחר המאה ה-1 לספירה, הדרואידים באירופה הקונטיננטלית נעלמו לגמרי, והתייחסו אליהם לעתים רחוקות בלבד. אאוסיניוס, לדוגמא, אומר כי הרטוריקן אטיוס פטרה הוא צאצא של דרואידים.
דרואידים מוקדמים בבריטניה
הסיפור של וורטיגן כפי שהועבר אלינו על ידי נניוס הוא אחד מההצצות היחידות שיש לנו בדרואידים הבריטיים לאחר הכיבוש הרומאי. לאחר שהוא הוחרם בידי גרמנוס הרומאי, המנהיג הבריטי מזמין שניים עשר דרואידים לעזור לו. אך בספרות האירית הדרואידים מוזכרים פעמים רבות, ונראה כי פועלם באי היה דומה למדי לאלה שפעלו בגאול. אנו מוצאים את תפקידיהם של הדרואידים מחולקים בין דרואידים ומשוררים, אך כבר בתקופה הקדומה תהליך זה החל, והמשורר מחליף את הדרואיד עם התפשטות הנצרות.
המסמכים האיריים החשובים ביותר כלולים בכתבי יד מהמאה ה-12, אך הטקסטים עצמם הם ברובם מבערך 700. במחזורים ההירואיים הדרואידים לא מופיעים כמעמד נפרדת, וגם לא נראה שהם היו פטורים משירות צבאי. קת'בו, הדרואיד שהיה מקושר למלך קונצ'ובר, מלך אולסטר, במחזור הישן מלווה בידי מספר נערים (100 לפני הגירסא הישנה ביותר) שרוצים ללמוד ממנו את אומנתו. הדרואידים מוצגים בבעלי יכולת חיזוי העתיד: לפני שהם יוצאים למסע הגדול נגד אולסטר, מדב, מלכתו של קונוט, הולכת להתייעץ עם הדרואיד שלה, ולפני שהגיבורה דיידרה נולדה, קת'בו מתנבא לגבי אופיה העתידי. לדרואידים יש גם כשרונות סודיים: הגיבור קוצ'ולאיין חזר מאי הפיות לאחר שפותה ללכת לשם בידי פיה ששמה פנד, שעכשיו הוא אינו מסוגל לשכוח. ניתן לו שיקוי בידי כמה מהדרואידים, שמשכיחה ממנו את הארועים האחרונים וגם פוטרת את אשתו, אמר, מקנאתה. יותר מדהים הוא סיפורה של אטיין. גברת זו, עכשיו אשתו של איאוכד ארם, המלך הראשי של אירלנד, היתה בגלגול קודם אהובתו של המלך מידר, ששוב מחפש אחריה ונושא אותה משם. המלך הולך לדרואיד שלו, ולאחר שנה שלמה הוא מצליח למצוא את מחבואה של המלכה. זאת הוא עושה על ידי ארבעה שביטים של עץ טקסוס, עליהם חרוטים אותיות. בסיפור אחר, הדרואיד נושא את עיניו השמיימה ומסתכל על העננים, וקורא לדרואידים שסביבו. הם מרימים את עיניהם גם כן, ומקללים את איתני הטבע, כך שהם נלחמים אחד בשני, וענני אש מופנים לכיוון אנשי אירלנד. כמו כן, נאמר לנו כי בחצרו של קונצ'ובר לא היה לאיש הזכות לדבר לפני הדרואידים. בטקסטים אחרים הם היו בעלי יכולת לגרום לשיגעון.
מקור השם
השורשים האטימולוגיים של המילה "דרואיד" מגוונים ומסופקים דיים, כך שיתכן שהמילה קדומה אף לאינדו אירופאית (שקלטית היא ענף שלה). הדעה הרווחת ביותר היא כי "דרואיד" מקורו במילה הקלטית לעץ אלון, ("דוור" באירית-גאלית), מילה שפירוש שורשה היה גם "חכמה".
אתרים דרואידים
אתרים המקושרים לדרואידיזם כוללים את:
- האי אינס מון
- יער וויסטמן בדרטמור
בספרות הנוצרית
בחיי הקדושים והמיסיונרים, הדרואידים מוצגים כקוסמים שמתנגדים למיסיונרים הנוצריים, ואנו מוצאים שניים מהם כשהם פועלים כמורים לבנותיו של לוגר מק'ניל, המלך הגבוה של אירלנד, כאשר פטריק הקדוש מגיע לאירלנד. הם מוצגים כמנסים למנוע את התקדמותם של פטריק וקולומבה על ידי העלת עננים וערפילים. לפני קרב קולדרמן (561), דרואיד יצר "איירב דרטיאד" (אולי גדר הגנה) סביב אחד מהצבאות, אבל לא ברור בדיוק במה מדובר. נראה כי לדרואידים היתה גם תספורת מיוחדת. בפסקה אחת, סיינט קולומבה מתייחס לישו כדרואיד שלו.
תחייה
במאה ה-18 היתה תחייה דרואידית באנגליה ובוולס. יש ראיות חזקות לכך כי ויליאם בלייק היה מעורב בתחייה הדרואידית ויתכן כי היה ארכדרואיד. ג'ון אוברי היה הסופר המודרני הראשון שקישר בין סטונהנג' ומונומנטים מגליתיים אחרים עם הדרואידיזם, טעות שהשפיעה רבות על הבנת הדרואידיזם במאה ה-19. לקבוצות דרואידיות מודרניות יש שורשים בתחייה זו, ויש מהם שטוענים כי אוברי היה ארכדרואיד בעל מסורת לא מופסקת של ידע דרואידי, אף כי אוברי מעולם לא רמז לרעיון כזה. מסדר הדרואידים העתיק נוסד ב1781, כשהוא מובל בידי הנרי הורל וכנראה השתמשו ברעיונות מייסוניים.
דרואידיזם מודרני הוא המשך של התחייה במאה ה-18, ויש לה קשר מסויים לדת העתיקה. לדרואידיזם מודרני יש שני זרמים, התרבותי והדתי. הדרואידים התרבותיים עורכים תחרות שירה, ספרות ומוזיקה הידועה כאייסטפוד בין העמים הקלטים (וולשים, אירים, ברטונים וכו'). דרואידיזם דתי מודרני הוא סוג של נאו-פאגאניזם שבנוי בעיקר סביב כתבים שנכתבו במאה ה-18 והלאה, וכן סביב המקורות הרומאיים והימי ביניימים המעטים.
פרגמנטים של הלוח הדרואידי הירחי, חרוט על לוח נחושת, נמצאו בקוליני בצרפת ב-1897, דבר אשר גרם להתעניינות רבה.
בתרבות ובספרות המודרנית
- בספר הקומיקס הצרפתי, הרפתקאות אסטריקס ואובליקס, דרואיד הוא כהן השבט הגאלי, המכין שיקויי קסמים.
ראו גם
- מיתולוגיה אירית
קישורים חיצוניים
- [http://celt.net/Celtic/celtopedia/d.html האנציקלופדיה הקלטית: "דרואידים"]
- [http://realmagick.com/articles/05/1305.html "סיפורם של הקלטים", הקדמה נוחה]
- [http://www.druidorder.demon.co.uk/druid_history.htm היסטוריה קצרה של הדרואידיזם]
- [http://www.sacred-texts.com/neu/celt/rac/index.htm דתם של הקלטים הקדמונים, מאת ג'יי. א. מקקולוך]
- [http://www.eisteddfod.org.uk/ האייסטפוד הוולשי]
- [http://www.druidry.org/ המסדר הדרואידי הגדול והישן ביותר, המבוסס באנגליה]
קטגוריה:דתות
ja:ドルイド
משפט
הוראה
לחינוך שתי הגדרות מקובלות, שונות זו מזו:
# הוראה עם מטה-קוגניציה: עיצוב של תודעת האדם, המשנה את אופני חשיבתו. תודעת האדם מושפעת מכל המתרחש בעולמו, ולכן מעוצבת ללא הרף. הגורם המחנך משתמש בכלל זה על מנת לשנות באופן מכוון או סטיכי (לא מכוון) את המציאות, על מנת לשנות את תודעתו של האדם המחונך.
# סוציאליזציה: עבודת מבוגר עם ילד/ים, על מנת להכניסו באופן מכוון לעולם המבוגרים ולקבל את ערכיו.
חינוך יכול להיעשות ע"י אדם (חבר מפלגה, מורה וכו'), קבוצת אנשים (משרד פרסום, בית ספר, בית משפט וכו') או מערכת (כלומר מערכת בה אין אדם התופס עצמו כאחראי על החינוך, כדוגמת קבוצת חברים, תרבות עממית, האינטרנט וכו').
רמות חינוך
החינוך הפשוט ביותר הינו החינוך הישיר: הגורם המחנך מעביר מסר בתקשורת ישירה, שאותו הוא רוצה להעביר, לאדם המחונך. לדוגמה: הורה המסביר לילדו על דרכו של העולם.
חינוך אחר הינו חינוך באמצעות יצירת מצב, שבו האינטרס של האדם המחונך הוא להתנהג כפי שהגורם המחנך מעוניין, והגעה של המחונך להבנה לגבי זאת. לדוגמה: מערכת אכיפת החוק ההופכת את הפשע ללא משתלם, ודואגת להסביר זאת לכלל האזרחים.
חינוך מורכב יותר הינו חינוך המייצר תודעה מסויימת באדם המחונך, ע"י השפעה על השפה, קוד החשיבה ותרבותו של האדם. שיטת חינוך זו הינה מורכבת יחסית, ולרוב אינה נעשית באופן מודע אלא הינה סטיכיה. לדוגמה: בית-ספר המחנך את ילדיו להשגיות בכך שהוא יוצר תודעת ציון אינדיבידואלי, חברה המחנכת לפטריוטיות ע"י שימוש בהסמלה לאומית, הורה הנותן מודל חיקוי לילדיו וכו'
חינוך הוא דרכה של תרבות לשמר את עצמה, שכן תרבות הינה מאפיין חיצוני של תודעת האדם, והחינוך עוסק בעיצוב תודעה זו. החינוך והתרבות יוצרים זה את זה, ומהווים מקשה אחת בה מתקיים העולם הרוחני של האדם והחברה. מובן כי לכל תרבות דרך חינוך משלה, הנוצרת מתרבות זו ויוצרת אותה. הדבר נכון גם כאשר אין מודעות לתהליך זה.
דילמות בחינוך
היות והחינוך הינו מאפיין קבוע של האנושות הקיים בכל חברותיה, קיימים סוגי חינוך רבים, השונים זה מזה במאפיינים רבים. ישנם מספר צירי מתח עליהם ניתן לאפיין צורת חינוך מסויימת.
חינוך וסמכות
מידת הפעלת סמכות כחלק מן המעשה החינוכי הינה אחת מהסוגיות הבולטות בעולם החינוך. השימוש בסמכות במסגרת החינוך (או העדרה המוביל לשבירת החינוך), קיים ברוב מוחלט אם לא בכל צורות החינוך המוכרות. עם זאת, גישות חינוכיות מודרניות רבות שואפות לצמצם או לבטל את השימוש בסמכות בחינוך, מתוך התנגדות להפעלת כוח ביחסי אנוש. בכל גישה חינוכית ישנה התייחסות לנושא זה, המייחדת אותה מגישות אחרות.
כל שימוש בסמכות, גם אם לא מכוון למטרות חינוכיות, מחנך בפועל. כל הפעלת סמכות משפיעה על הרגליו ומבנהו הנפשי של המפעיל והמופעל, ובכך בעלת משמעות חינוכית.
הצורה הבסיסית ביותר להפעלת סמכות בחינוך הינה בשימוש ב"שכר ועונש", כלומר - המחנך מסוגל, מחד, לזכות את המחונך בדבר מה אותו המחונך רוצה (ציון משופר, גילוי אהדה, כסף וכו') כאשר הוא מגלה התנהגות אותה מעוניין המחנך לעודד, ומאידך, המחנך יכול להפעיל סנקציה (הורדת ציון, גילוי כעס, הפעלת אלימות פיזית וכו') כאשר המחונך מתנהג בניגוד לרצונו של המחנך.
שיטת "שכר ועונש" מרגילה את המחונך להתנהגות אותה מכוון המחנך, ולכן מהווה שימוש מובהק בסמכות על מנת לאפשר חינוך. מלבד שיטה זו, הסמכות עשויה להתבטא ביצירת דמות מחנך אשר אותה המחונך מקבל כעליונה עליו מבחינה מוסרית. דמות זו מפעילה סמכות בעצם נכוחותה, בלא הפעלה ממשית של שכר ועונש, והמחונך משנה את התנהגותו כך שתתאים לדרישות המחנך בזכות המשמעות הסמלית של המחנך הסמכותי.
לשימוש בסמכות בחינוך השפעה עמוקה על המחונך. סמכות מאלצת את המחונך לגלות התנהגות המגיבה לסמכות - ציות או התנגדות. ידוע כי הסמכות שבחינוך מותירה בתוך נפש האדם תבנית הכרתית המבטא את "צו המוסר" (או החברה), אף אם האדם נוטה בהתנהגותו לפעול במנוגד לצו זה. צו זה הינו במידה רבה הפנמה של הסמכות עקב החינוך, ופרושו "סמכות פנימית" התואמת את החינוך.
פן אחר של השימוש בסמכות בחינוך הוא העמדת רצון המחנך במרכז העשייה החינוכית. מבחינת המחונך אין חשיבות להתנהגותו, מלבד התאמתה לרצון המחנך. לדוגמה: מורה המזכה את תלמידיו הטובים בציון טוב ואת הגרועים בציון רע, הופך את הציון (השכר/עונש) לגורם המניע את התלמיד, ומרחיק את החומר הנלמד כמטרה עצמית.
סוג הסמכות המופעל אף הוא מבחין בין כל צורות החינוך. לכל צורות הסמכות מלווה בהכרח גילוי תואם של הבעה רגשית (כעס מלווה לעונש, גאווה מלווה לשכר וכו'), וחסרונה נחשב להפרעה קשה למהלך החינוך. למרות שצורות חינוך מסויימות עושית שימוש במנגנון זה בלבד, ניתן לזהות צורות רבות של מנגונים אחרים עליהם מתבססת הסמכות, והעיקרים:
- כוח פיזי: שימוש בהכאה כענישה מקובל בחברות רבות, ולרוב מבוצע כלפי ילדים. נהוג כי השימוש באלימות מצומצם למספר מצומצם של דמויות, לרוב הורה או מורה. לעיתים נדירות בלבד כוח פיזי הינו הכוח העיקרי בחינוך. בחברות מודרניות, במגמה ההולכת ומתחזקת עם הזמן, השימוש באלימות פיזית ה | | |
