:: wikimiki.org ::
| קליפורניה |
קליפורניה
קליפורניה היא מדינה בדרום מערב ארצות הברית, השוכנת לחופו של האוקיינוס השקט. זוהי המדינה המאוכלסת ביותר בארה"ב. אם היתה קליפורניה מדינה עצמאית, היתה החמישית בגודלה בעולם מבחינת כלכלתה.
שמה נלקח מרומאן ספרדי שנכתב במאה ה-16. ככל הנראה מתייחס השם לאקלימה של המדינה: Calo בספרדית פרושו "חם", Forno פרושו "כבשן".
הכינוי הרשמי של המדינה: "המדינה המוזהבת" ("The Golden State") - כינוי המזכיר את הבהלה לזהב של שנת 1849
היסטוריה
מגלה הארצות האירופי הראשון שחקר את איזור החוף של קליפורניה היה הפורטוגזי חואן רודריגז קאברילו בשנת 1542. פרנסיס דרייק חקר את כל חוף המדינה ומיפה אותו בשנת 1579.
החל מראשית המאה ה-18 החלו הספרדים להתיישב לאורך החוף. לאחר עצמאותה של מקסיקו מספרד היו המיסיונים בקליפורניה בשליטת ממשלת מקסיקו.
בשנת 1846, ערב מלחמת ארה"ב מקסיקו, נוסדה רפובליקת קליפורניה. רפובליקה זו נכבשה על ידי ארצות הברית, כאשר ג'ון סלואוט הפליג לתוך מפרץ סן פרנסיסקו והכריז על קליפורניה כעל שטח השייך לארצות הברית. בעקבות המלחמה חולקה קליפורניה בין מקסיקו (שקיבלה את באחה קליפורניה) לבין ארצות הברית.
בשנת 1848 מרבית האוכלוסיה, כ-4,000 תושבים, הייתה ספרדית - מקסיקנית. עם גילוי הזהב במדינה ותחילת הבהלה לזהב, החלה ההתיישבות הגדולה במדינה, ובשנת 1850 הפכה קליפורניה למדינה של האיחוד.
במהלך מלחמת האזרחים של ארצות הברית, אף שבאופן רשמי תמכה קליפורניה בצפון ונשארה באיחוד, 70% מתושביה תמכו במדינות הדרום ואף לחמו בצבא הקונפדרציה.
בשנת 1869 נבנתה הרכבת הטרנסקונטיננטלית הראשונה אשר קישרה את החוף המערבי עם החוף המזרחי והקלה על המעבר וההתיישבות בקליפורניה.
המתיישבים גילו כי אקלים המדינה טוב במיוחד לחקלאות, והחלו גידולים נרחבים של פירות הדר (בעיקר תפוזים) וכן גידול יין.
ממשל
קליפורניה הינה רפובליקה ובה שלוש רשויות שלטון: מבצעת - מושל מדינת קליפורניה, מחוקקת - המורכבת משני בתים: האסיפה הלאומית של קליפורניה וסנאט קליפורניה, ושופטת, בראשה עומד בית המשפט העליון של קליפורניה.
מושל קליפורניה נבחר לתקופה של ארבע שנים, ויכול להיבחר לשתי קדנציות בלבד. בבית המחוקקים 40 חברי סנאט הנבחרים לתקופה של ארבע שנים ו-80 חברי אסיפה מחוקקת הנבחרים לתקופה של שנתיים. בחירות נעשות מידי שנתיים, ומחצית מחברי הסנאט מועמדים לבחירה בכל מערכת בחירות.
מושל המדינה הנוכחי ארנולד שוורצנגר יכהן עד ינואר 2007.
בירת המדינה הנוכחית היא סקרמנטו. בעבר היתה הבירה מונטרי (1775-1849), סאן חוזה (1849-1851), ואלחו (1852-1853), בניסיה (1853-1854), וסאן פרנסיסקו בשנת 1862. הבירה העוברה זמנית בשנת 1852 לסקרמנטו מאחר ולא הספיקו לבנות את בית המחוקקים בואליחו. הבירה עברה רישמית לסקרמנטו ב-25 בפברואר, 1854, פרט לארבעה חודשים בשנת 1862בהם היתה בסאן פרנסיסקו בשל הצפה של סקרמנטו.
בבית המשפט העליון של קליפורניה שבעה שופטים, הממונים על ידי המושל ומאושרים על ידי בית המחוקקים. שיטת המשפט הינה שיטת המשפט המקובל האנגלי, אך ישנה השפעה של המשפט האזרחי הספרדי.
לקליפורניה 55 קולות אלקטורליים - 2 סנטורים ו-53 חברי בית הנבחרים, בבחירות לנשיאות ארצות הברית.
מאחר ולקליפורניה מספר התושבים הגדול ביותר בארה"ב, יש לה את מספר האלקטורים הגדול ביותר ומספר הנציגים הגדול ביותר. כיום, מתוך 53 הנציגים, 33 הינם חברי המפלגה הדמוקרטית של ארצות הברית ו-20 חברי המפלגה הרפובליקנית של ארצות הברית. שני הסנטורים הינם חברי המפלגה הדמוקרטית.
קליפורניה הינה מדינה ליברלית באופייה, ובבחירות של שנת 2004 נתנה את קולות האלקטורים שלה למועמד הדמוקרטי ג'ון קארי. מאידך, המושל שוורצנגר הוא רפובליקני, וגם שני בני קליפורניה שהגיעו לנשיאות - ריצ'רד ניקסון ורונלד רייגן - היו רפובליקנים. בסך-הכל המדינה אינה נוטה במובהק למפלגה זו או אחרת.
גאוגרפיה
ג'ון קארי
קליפורניה גובלת במערב באוקיינוס השקט, בצפון במדינת אורגון, במזרח בנוודה ואריזונה, ובדרום במדינת באחה קליפורניה במקסיקו.
המדינה היא השלישית בגודלה מבין מדינות ארה"ב, ושטחה 410,000 קמ"ר.
במרכז המדינה נמצא עמק מרכזי גדול, פורה מאד, המוקף במערב בהרי החוף הפאסיפי ובמזרח בהרי סיירה נוואדה, בהם הנקודה הגבוהה בארה"ב - הר ויטני שגובהו 4,421 מ'.
בהרים נמצא הפארק הלאומי יוסמיטי וכן אגם טאהו - אגם מים מתוקים.
דרומית לעמק, בהרי טרנסוורס נמצא האגם המלוח ים סאלטון ודרומית לו מדבר מוג'ווה ובו עמק המוות. בעמק המוות נמצאת הנקודה הנמוכה ביותר והחמה ביותר בצפון אמריקה.
קליפורניה ידועה ברעידות האדמה התכופות הפוקדות אותה בשל שבר סאן אנדראס. בקליפורניה מספר הרי געש פעילים ובהם הר מאמות' ופסגת לאסן אשר התפרץ בשנים 1914 - 1921.
אקלים
בקליפורניה ישנם אזורי אקלים שונים ביותר. ברוב שטחי המדינה ישנו אקלים ים תיכוני עם חורפים גשומים וקיצים יבשים, בשל השפעתו של האוקיאנוס.
ככל שמתרחקים מן החוף הופך האקלים לאקלים יבשתי, עם חורפים קרים וקיצים יבשים מאד. בצפונה של המדינה יורדים יותר גשמים מאשר בדרומה.
בצפון מערב המדינה יש אקלים ממוזג (380 - 1020 מ"מ גשם לשנה).
בעמק המרכזי של קליפורניה יש אקלים ים תיכוני, ובהרי סיירה נבאדה אקלים הררי עם חורפים מושלגים וקיצים ממוזגים.
בשל גובהם של ההרים, ממזרח להם נמצא אקלים מדברי.
ממזרח להרים נמצאים מדבר סונוראן ומדבר מוג'ווה. חלקו הצפוני של מדבר מוג'ווה הוא עמק המוות - המקום החם ביותר בחצי הכדור המערבי, בו נמדדו טמפרטורות של (56.6°C) (ב-10 ביולי, 2005).
אקולוגיה
העושר האקולוגי בקליפורניה הינו רב ביותר, וכך גם מספר המינים המצויים בסכנת הכחדה.
בקליפורניה מספר רב של מינים אנדמיים, המצויים בסכנת הכחדה בשל הכרייה, כריתת העצים והבנייה.
כלכלה
קליפורניה מייצרת 14% מהתל"ג של ארצות הברית.
התוצר של קליפורניה הינו 1.5 טריליון דולר אמריקאי (2004).
ענפי הייצור העיקריים כוללים חקלאות (גידולי פירות, ירקות, מוצרי חלב ויין); תעשייה אווירית ותעשיית חלל, ענפי בידור (טלוויזיה ותעשיית הסרטים), וכן ייצור תוכנה וחומרה למחשבים.
בקליפורניה יש מכרות בוראקס.
ההכנסה הממוצעת לנפש (2003) היתה $33,403 (מקום 12 בארצות הברית).
פערי השכר במדינה גבוהים במיוחד, כאשר מהגרים העובדים בחקלאות מקבלים פחות משכר מינימום.
דמוגרפיה
אוכלוסין
נכון לשנת 2004 התגוררו בקליפורניה 35,893,799 תושבים, מתוכם 9,400,000 (26.5%) אינם ילידי המדינה (תושבי מדינות אחרות או אזרחים זרים), וכ- 2,209,000 ( 6.2%) הם מהגרים בלתי חוקיים.
מספר התושבים בקליפורניה הינו הגדול מבין מדינות ארצות הברית, ואם היתה קליפורניה מדינה עצמאית, היתה ה-33 בעולם מבחינת מספר תושביה. 12% מתושבי ארצות הברית חיים בקליפורניה.
גזע ומוצא
|
|
| |
2000 מדגם [http://www.census.gov/popest/states/asrh/tables/SC-EST2003-03/SC-EST2003-03-28.pdf] |
2003 הערכה[http://www.census.gov/popest/states/asrh/tables/SC-EST2003-03/SC-EST2003-03-28.pdf] |
| לבנים |
47.4% |
45.2% |
| היספנים |
32.4% |
34.3% |
| אסייתים |
11.0% |
11.4% |
| שחורים |
6.5% |
6.3% |
| בני תערובת |
1.9% |
1.9% |
| אינדיאנים |
0.5% |
0.5% |
| תושבי הוואי ופולינזים |
0.3% |
0.3% |
בקליפורניה אין אף קבוצה אתנית אחת המהווה רוב.
קבוצת הלבנים שאינם היספנים היא הקבוצה הגדולה ביותר. היספנים מהווים כשליש מתושבי המדינה, אולם הם צפויים להפוך לרוב (בשנת 2040) בשל ההגירה מאמריקה הלטינית וקצב גידול האוכלוסיה בקרב האוכולסיה ההיספנית.
קליפורניה היא המדינה השנייה בגודלה באחוז התושבים ממוצא אסייתי (הראשונה - הוואי).
מוצאם של 25% מהתושבים הינו מקסיקנים. לאחריהם המוצא הינו: אסייתי, בריטי, גרמני ואירי.
שפה
נכון לשנת 2000, שפת האם של 60.5% מתושבי קליפורניה היא אנגלית ושל 25.8% היא ספרדית. שפת האם של 2.6% מהתושבים היא סינית, של 2.0% היא טאגאלוגית ושל 1.3% וייטנאמית.
דת
חלוקת תושבי קליפורניה לפי דת:
- נוצרים – 75%
- פרוטסטנטים – 38%
- בפטיסטים – 8%
- פרסבטרים – 3%
- מתודיסטים – 2%
- לותרנים – 2%
- כתות פרוטסטנטיות אחרות – 23%
- קתולים – 34%
- כתות נוצריות אחרות – 3%
- יהודים – 2%
- דתות אחרות – 3%
- חסרי דת – 20%
אחוז האנשים המגדירים את עצמם כחסרי דת הוא הגבוה בארה"ב.
ערים במדינה
Image:Sacramento from Riverwalk.jpg|סקרמנטו
Image:DowntownLosAngeles.jpg|לוס אנג'לס
Image:Sandiego.arp.750pix.jpg|סאן דייגו
Image:Lightmatter sanfrancisco.jpg|סאן פרנסיסקו
Image:SanJoseDowntownIMG016elf wb.jpg|סאן חוזה
Image:La2-oakland.jpg|אוקלנד
הגדול במוטרופוליני המדינה הוא מטרופולין לוס אנג'לס הכולל את לוס אנג'לס, לונג ביץ', ובו מתגוררים כ-10,000,000 תושבים.
השכלה
תמונה:Berkeley glade afternoon.jpg|ברקלי
תמונה:Stanford campus aerial photo.jpg|סטנפורד
תמונה:USC Bovard Auditorium enh.jpg|USC
על פי חוקת המדינה, שהיא ייחודית מבין מדינות ארצות הברית לעניין זה, 40% מהכנסות המדינות צריכות להיות מושקעות בחינוך.
הטובה באוניברסיטאות המדינה היא אוניברסיטת קליפורניה, בה מועסקים יותר זוכי פרס נובל מכל מוסד אקדמי אחר בעולם.
לאוניברסיטה שמונה קמפוסים: ברקלי, לוס אנג'לס, סנטה קרוז, דיוויס, סנטה ברברה, אירווין וסאן דייגו.
קמפוס חמישי במרסד, צפוי להיפתח מהלך 2005.
באוניברסת קליפורניה מעל 400,000 תלמידים.
במדינה מערכת מכללות נרחבת, בה לומדים כ- 2.9 מיליון תלמידים ב- 109 מכללות.
אוניברסיטאות פרטיות כוללות את אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת דרום קליפורניה, והמוסד לטכנולוגיה של קליפורניה (Caltech).
במדינה כמה מאות של מכללות ואוניברסיטאות פרטיות.
תחבורה
המוסד לטכנולוגיה של קליפורניה
שטחה הגדול של קליפורניה מרושת בכבישים מהירים רבים, בכמעט כולם הנסיעה חינם, ואינםכבישי אגרה.
שדות התעופה העיקריים של קליפורניה הם שדה התעופה הבינלאומי לוס אנג'לס ושדה התעופה הבינלאומי סאן פרנסיסקו. ישנם עוד תירסר שדות תעופה מסחריים קטנים במדינה.
למדינה שני נמלים גדולים - נמל לוס אנג'לס, דרכו עוברת רבע מתנועת המכולות של ארצות הברית, וכן נמל אוקלנד בצפון המדינה.
נמל אוקלנד.]]
הערים מקושרות באצעות רכבות אמטרק.
הן ללוס אנג'לס והן לסאן פרנסיסקו מערכת רכבת תחתית או רכבת מהירה בעיר, וכן מערך של חשמליות ורכבות קלות.
סמלי המדינה
- כינוי המדינה - "המדינה המוזהבת".
- חיית המדינה - דב גריזלי קליפורני.
- החיה הימית המסמלת את המדינה - לוייתן אפור
- ציפור המדינה - שלו קליפורני.
- פרפר המדינה - פרפר פני כלב קליפורני
- הדג המסמל את המדינה - דג שמך
- פרח המדינה - פרג קליפורני
- הזוחל המסמל את המדינה - צב מדבר
- עץ המדינה - סקויה
- צבעי המדינה - כחול וזהב.
- מאובן המדינה - סמילודון
- אבן החן של המדינה - בניטויט
- מחצב המדינה - זהב
- מוטו - "יוריקה" (מצאתי)
- אבן המדינה - סרפנטין
ראו גם
- מטבח קליפורניה
קישורים חיצוניים
- [http://www.state.ca.us/ אתר רשמי]
- [http://quickfacts.census.gov/qfd/states/06000.html אתר מנהל האוכלוסין של ארה"ב]
קטגוריה:מדינות ארצות הברית
-
ja:カリフォルニア州
ko:캘리포니아 주
simple:California
th:มลรัฐแคลิฟอร์เนีย
ארצות הברית
ארצות הברית של אמריקה (ארה"ב) (United States of America) היא פדרציה של 50 מדינות, אשר 48 מהן יוצרות שטח יבשתי רציף המשתרע על פני 7,827,000 קמ"ר.
שתי מדינות נוספות - אלסקה והוואי - אינן רציפות ליבשת. אלסקה (Alaska) היא חצי אי ענק (1,518,000 קמ"ר) בצפון-מערב קנדה, על חופי אוקיינוס הקרח הצפוני (במקום בו מפריד מצר ברינג בין אמריקה הצפונית לבין רוסיה שביבשת אסיה). הוואי (Hawaii) היא קבוצת איים (500 קמ"ר) השוכנת הרחק במרחבי האוקיינוס השקט (Pacific Ocean), מערבה מן היבשת.
היסטוריה
ייסוד המדינה
מקורה של ארצות הברית בשלוש עשרה מושבות בריטיות שהוקמו החל מ-1606 בחוף המזרחי של צפון אמריקה. באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי העמידו בראשותו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות האמריקנית. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה נשמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם נצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783.
בתחילה היתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789 לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.
ההתפשטות מערבה ושאלת העבדות
ג'ורג' וושינגטון
עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כייעוד אלוהי. הם התחילו בתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומס ג'פרסון עם צרפת של נפוליון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארה"ב את פלורידה מספרד.
אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1835 - 1836) ומלחמת ארה"ב-מקסיקו (1846 - 1848).
ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית היתה קרועה בין מדינות הצפון התעשיתיות בהן העבדות היתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השניה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, והפשרה של 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אבל בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית.
כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, בה ניצח לבסוף הצפון.
ממלחמת האזרחים לשפל הגדול
עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה תקופת הרקונסטרוקציה. לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מייד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת הרקונסטרוקציה הסתימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העויין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקנים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "שווה אך נפרד".
התקופה שלאחר המלחמה היתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים.
אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים.
כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקנית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.
פוליטיקה
ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה 1788.
הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה בה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים.
הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים בו נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים בו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסיתה, והסנאט בו לכל מדינה יש ייצוג של שני סנטורים.
בגלל שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכל", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלבדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלית יותר ("ליברלית") והרפבובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפבוליקנית מזוהה עם העסקים הגדולים, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות בטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שיוויון כלכלי, ושיוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקנים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח, ועם פתיחות כלפי העולם והמוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב במדינה, ובאזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה, ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דוקא מעוז דמוקרטי), במדינות רבות במרכז המדינה, בפרברים המבוססים, ובעיירות הקטנות והאזורים החקלאיים.
כיום הן הנשיאות והן שני בתי הקונגרס נתונים בידי רוב רפובליקני.
בניגוד למקובל במדינות מרובות, שדוגלות בעיקרון הייצוג (כמו בישראל), נותנת החוקה בארה"ב סמכויות רחבות לנשיא. משטר זה מכונה בשם "משטר- נשיאות".
משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אומנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו ע"י תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארה"ב מכהונתו. הנשיא ה- 17, אנדרו ג'ונסון היה הכי קרוב לכך.
סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארה"ב אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, ז"א גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. ה"קבינט" של הנשיא מורכב מפקידים בלבד שהוא נמלך בהם במידה שהוא רוצה בכך, אך בסופו של דבר אין הם אלא עושי רצונו. הקבינט מורכב מהשרים\ מזכירים של יותר מ- 10 משרדי ממשלה, ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).
כלכלה
זכויות אדם ואזרח
ארצות הברית היא המעצמה הכלכלית החזקה ביותר שבארצות תבל. לא זו בלבד שהיא עשירה באוצרות טבע, אלא גם רוב שטחיה פוריים, מלבד זאת – יש בשיטה של כלכלת השוק החופשית משום דחף לחתור לעשיית רווחים בקרב הרבה מנהלים בכירים ואנשי מקצוע.
השוק המקומי הגדול פועל לטובת פיתוחם של תוצרים המוניים זולים, בשל דרגת ההתפתחות הגבוהה של התעשייה, מועסקים בחקלאות 2.8% בלבד של המפרנסים. חלקם של המועסקים בתעשייה הוא כיום 32% אולם גם מספר זה הולך ויורד. כנגד זה עלה שיעור המועסקים בשירותים ל 65% ויותר.
גידולי חקלאות עיקריים: כותנה , ירקות שונים , פירות שונים , פרי הדר , דגנים , פולי סויה, תירס, חיטה.
משאבי טבע: ניקל, עופרת , אורניום , טיטניום ,אשלגן , גופרית , פלטינה, עופרת , אבץ , זהב , כסף , כרום , מגנזיט, נפט וגז טבעי.
מוצרי תעשייה עיקריים: יצור חומרי גלם, יצוא חיטה , כימיקלים, יצוא תירס , מוצרי נפט, דשנים, נייר, מלט, סוכר, מכוניות.
אתרי תיירות חשובים: בארצות הברית קיימים מפלי הניאגרה אשר צונחים על פני צרורות אבן גיר, המונחים בצורה אופקית, בין ימת אירי לימת אונטוריו.
עצי ענק גדלים בגן הלאומי סקוויה שבסיירה נבדה. לעצי הענק קוטר של 12 מטר, גובהם הוא כ-130 מטר, וימיהם – עד 4000 שנה.
רשימת המדינות
מכוניות
עיר הבירה ושינגטון (להבדיל מהמדינה ושינגטון) אינה שייכת לשום מדינה. בוושינגטון נמצא הבית הלבן, בו יושבים הנשיא, יועציו, שרי הייעוץ השונים, ובו מתקבלות החלטות שונות.
בנוסף יש כמה טריטוריות ששייכות לארצות הברית:
- פורטו ריקו
- גואם
- איי הבתולה האמריקאיים
גאוגרפיה
פני הארץ
ארצות-הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה, וקנדה). ביבשה היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מכסיקו בדרום. גבול קנדה-ארה"ב, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארה"ב), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך אין גבול זה יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מכסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים.
ממזרח שוכנת ארה"ב לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט (פסיפיק). שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארה"ב (בוסטון, ניו-יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות.
פני השטח של ארצות-הברית מותווים על-ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפאלאצ'ים (Appalachian Mountains) מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי רוקי (Rocky) וכן הרי קאסקייד (Cascade) והרי סיירה נבאדה (Sierra Nevada) מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארה"ב, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.
אקלים
בחוף המזרחי (Eastern Sector) - ממוצע הגשמים הוא בין 760-1270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27-32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלורידה, חם ולח כל השנה, ובקיץ אפילו הביל.
במרכז (Midwest) - שחון, לא יותר מ-600-800 מ"מ גשם בממוצע שנתי, והגשמים מרוכזים בחודשים ינואר-יוני. בחלק הצפוני עשוי להיות קר מאוד בחורף, ובדרום חם מאוד בקיץ; עד מינוס 46 מעלות צלזיוס (בצפון דקוטה) ועד פלוס 46 מעלות בקיץ (בטקסס).
בדרום מערב (South West) - יבש וחם. פחות מ-250 מ"מ גשם לשנה. האוויר היבש נשאר צח גם בקיץ. בערבים קריר. הערפלים והגשמים באים בדרך כלל בחודשי ינואר ופברואר. טמפרטורות של מתחת לאפס קיימות רק בהרים הגבוהים.
בהרים (Mid Pacific & Rockies) - אקלים יבש, ושמש במרבית חודשי השנה. הטמפרטורות הן מ-46 מעלות בשקע קליפורניה ועד מינוס 55 בחורף ביילוסטון. בקיץ חם ביום וקר בלילה. שלגי ההרים הגבוהים יורדים בחודשים אוקטובר-מרץ, ונותרים על הקרקע עד מאי-יוני.
צפון-מערב (Pacific North-West) - זהו החלק הרטוב של ארה"ב, עד יותר מ-3,800 מ"מ גשם לשנה, מרביתם בחורף. הממוצע לעונה זו הוא 4 מעלות, אך בקיץ יבש והטמפרטורות מגיעות ל-33 מעלות. בוושינגטון ובאורגון ניתכים גשמים כמעט כל השנה.
בחוף המערבי (California) יש אקלים ים תיכוני. אולם בשל אורכה הניכר של המדינה יש הבדלים ניכרים בין הצפון לדרום. עונת הגשמים היא בחודשים נובמבר-מרץ. בערבים קריר בצפון, ובהרים יש שלגי חורף. בקיץ חם ויבש, עד סכנה של שריפות יער.
דמוגרפיה
הלבנים, צאצאיהם של המתיישבים והחלוצים הראשונים שהיגרו לארצות הברית, מהווים כ-85 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, אך כיום הלבנים מתערבבים עם עמים אחרים וכך נוצר ערבוב של עמים של כל מיני מדינות כמו אנגליה, צרפת, איטליה וכו'.
הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת השחורים, שמונה כ-26 מיליון נפש, כמעט 12% מכלל האוכלוסייה. קבוצות נוספות הם האינדיאנים שמונים 1.3 מיליון נפש, הסינים, היפנים והפיליפינים – כ-1.4 מיליון נפש. קבוצת ההיספנו-אמריקנים מונים כ-15.6 מיליון נפש; הם רובם ככולם קתולים ודוברים בעיקר ספרדית.
הדת הגדולה ביותר בארצות הברית היא הנצרות הפרוטסטנטית, אליה משתייכים כ-20 אחוזים מהלבנים בארצות הברית. בחלוקה דתית כללית: 56% פרוטסטנטים, 28% קתולים, 2% יהודים, אחרים.
חינוך
היסוד להשכלה בארצות הברית הוא חוק לימודים המחייב 12 שנות לימוד. בצד מערכת החינוך הציבורי הניתן חינם קיימים הרבה בתי ספר פרטיים, המטפחים במכוון נטיות משותפות.
יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.
ראו גם
- בית המשפט העליון של ארצות הברית
- הדוד סם
- מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
- חוקת ארצות הברית
- יהדות ארצות הברית
- נשיאי ארצות הברית
קישורים חיצוניים
- [http://www.bcpl.lib.md.us/~etowner/anthem.html המנון ארה"ב]
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אמריקה
-
ja:アメリカ合衆国
ko:미국
ms:Amerika Syarikat
simple:United States
th:สหรัฐอเมริกา
zh-min-nan:Bí-kok
האוקיינוס השקט
האוקיינוס השקט הוא האוקיינוס הגדול ביותר בכדור הארץ, הוא מכסה שליש משטח כוכב הלכת (179.7 מיליון קמ"ר) ומכיל מחצית מכמות המים החופשיים. גבולותיו הם: יבשת אמריקה במזרח, אסיה ואוסטרליה במערב. בצפון מפריד מיצר ברינג בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס הקרח הצפוני ובדרום פתוח האוקיינוס השקט עד אנטרקטיקה.
האוקיינוס משתרע לאורך 15,500 ק"מ מים ברינג באזור הארקטי שבצפון עד לשוליים הקפואים של ים רוס באנטארקטיקה שבדרום. רוחבו המקסימלי של האוקיינוס השקט הוא 19,800 ק"מ מאינדונזיה ועד חופה של קולומביה בערך בקו הרוחב 5º צפון. מקובל למקם את גבולו המערבי של האוקיינוס במיצר מלקה. באוקיינוס השקט נמצא המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ שקע מאריאנה שעומקו 11,033 מ' מתחת לפני המים.
25,000 איים מצויים באוקיינוס השקט, יותר מאשר בכל שאר האוקיינוסים ביחד, ורובם מצויים דרומית לקו המשווה (ראה רשימת איים באוקיינוס השקט).
left
לאורך השוליים של האוקיינוס השקט קיימים מספר ימים. הגדולים בהם: ים סלבס, ים האלמוגים, ים מזרח סין, ים יפן, ים סולו, ים טסמן והים הצהוב.
מיצר מלקה מחבר את האוקיינוס השקט לאוקיינוס ההודי במערב, ומיצר מגלן מחבר את האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי במזרח.
מגלה הארצות הפורטוגזי פרדיננד מגלן הוא שכינה אוקיינוס זה Pacific כלומר שקט. ואכן עבור מגלן האוקיינוס היה שקט ברוב הדרך ממיצרי מגלן ועד לפיליפינים. כינוי זה איננו מדויק - האוקיינוס השקט אינו שקט תמיד. סופות טייפון וסופות הוריקן רבות הולמות באיים שבאוקיינוס. בארצות שבשולי האוקיינוס יש הרי געש רבים ולעתים קרובות פוקדות אותם רעידות אדמה. צונמי, גלים בגובה רב, שהם תוצאה של רעידות אדמה מתחת לפני הים, גורמים לנזקים כבדים ואף למחיקתן של ערים שלמות לאורך החופים.
קרקעית האוקיינוס
באגן המרכזי של האוקיינוס השקט הקרקעית אחידה יחסית, בעומק ממוצע של 4,270 מ'. יוצאי דופן הם הרים תת ימיים תלולים שפסגותיהן שטוחות.
האזור המערבי של קרקעית האוקיינוס בנוי משרשרות הרים ומשקעים עמוקים. שרשרות ההרים מתנשאות מעל לפני הים כקבוצות איים, כדוגמת איי שלמה וניו זילנד. רובם של השקעים העמוקים משתרעים בסמוך לשוליים החיצוניים של מדף היבשת המערבי של האוקיינוס, כדוגמת שקע מריאנה (11,033 מ'), שקע הפיליפינים (10,539 מ') ושקע טונגה (10,822 מ').
לאורך השוליים המזרחיים של האגן הפסיפי מתרוממת שרשרת ההרים הפסיפית המזרחית, חלק מהרכס הכלל עולמי של מרכז האוקיינוס. רוחבה כ-3,000 ק"מ והיא מתנשאת לגובה של 3 ק"מ מקרקעית האוקיינוס.
רוב סלעי המשקע שבקרקעית האוקיינוס נוצרים במים עצמם, בין השאר משלדים של בעלי חיים ימיים. סלעי המשקע שמקורם ביבשה מוגבלים לרצועות צרות קרוב ליבשה, משום שרק נהרות מעטים יחסית נשפכים לאוקיינוס השקט ומביאים איתם סחף בכמות מעטה יחסית לגודלו העצום של האוקיינוס.
מאפייני המים
טמפרטורת המים באוקיינוס השקט משתנה מנקודת הקיפאון סמוך לקטבים ועד 29º סמוך לקו המשווה. המליחות גם היא משתנה בהתאם לקווי הרוחב. מי האוקיינוס סמוך לקו המשווה פחות מלוחים מאלו המצויים בקווי הרוחב האמצעיים, בשל כמות המשקעים המרובה כל השנה באזור קו המשווה. גם בסמוך לקטבים המליחות נמוכה יותר משום שבאזורים אלו קיימת התאיידות מעטה של מי הים.
כיוון מחזור הזרימה של מי האוקיינוס השקט הוא בדרך כלל עם כיוון השעון בחצי הכדור הצפוני, ונגד כיוון השעון בחצי הכדור הדרומי.
"הזרם המשווני הצפוני", הנוצר כתוצאה מרוחות הסחר, זורם בכיוון מערב בקו הרוחב 15º צפון, פונה צפונה סמוך לפיליפינים והופך ל"זרם קורושיו" (או "זרם יפן") החמים. הזרם פונה מזרחה בקו הרוחב 45º צפון. צפונה משם מתפצל זרם קורושיו. חלק מהזרם ממשיך צפונה כ"זרם האלואטי", ושאר המים פונים דרומה להצטרף ל"זרם המשווני הצפוני". "הזרם האלואטי" מתפצל בהגיעו ליבשת אמריקה הצפונית. חלקו הצפוני מייצר את הבסיס לזרם כנגד כיוון השעון בים ברינג. חלקו הדרומי הופך ל"זרם קליפורניה" האיטי וזורם לכיוון דרום.
"הזרם המשווני הדרומי", זורם מערבה בקרבת קו המשווה, ופונה דרומה, מזרחית לגיניאה החדשה. הזרם פונה מזרחה בערך בקו הרוחב 50º דרום ומצטרף למחזור הזרימה בכיוון מערב של דרום האוקיינוס השקט, הכולל את הזרם המקיף את אנטארקטיקה. בהגיעו לחופי צ'ילה, מתפצל הזרם המשווני הדרומי. זרוע אחת מקיפה את כף הורן והזרוע השניה פונה צפונה בכדי ליצור את זרם הומבולדט (או "זרם פרו").
אקלים
פנים אזורי היבשת הגדולים של אוסטרליה, גיניאה החדשה וניו זילנד הינם היחידים שאינם חשופים להשפעה האקלימית של האוקיינוס השקט. בשטח האוקיינוס השקט קיימים חמשה אזורי אקלים שונים. רוחות מערביות של קווי הרוחב האמצעיים; רוחות הסחר; אזור המונסון; אזור הטייפון; ואזור השקט המשווני.
זרמי אוויר מערביים של קווי הרוחב האמצעיים מתרחשים הן בחצי הכדור הצפוני והן בחצי הכדור הדרומי ומביאים שינויים עונתיים משמעותיים בטמפרטורה. קרוב לקו המשווה, היכן שנמצאים רוב האיים, רוחות הסחר הקבועות מאפשרות טמפרטורה קבועה כל השנה של 21º-27º.
אזור המונסון משתרע בחלק המערבי של האוקיינוס השקט בין יפן לאוסטרליה. המאפיינים של אזור אקלים זה הן רוחות הנושבות בחורף מפנים אזורי היבשת לאוקיינוס ובכיוון ההפוך בקיץ. עקב כך, מתרחשים שינויים עונתיים בולטים ברמת העננות ובכמות הגשם. סופות טייפון גורמות לעיתים לנזקים נרחבים במערב ובדרום מערב האוקיינוס השקט. התדירות הגדולה ביותר של טייפונים קיימת בתוך משולש שקדקודיו: דרום יפן, מרכז הפיליפינים ומזרח מיקרונזיה. שני אזורי השקט המשווני ממוקמים, האחד מול החוף המערבי של מרכז אמריקה והשני סביב קו המשווה של מערב האוקיינוס. שניהם מאופיינים בלחות גבוהה, עננות ניכרת, רוחות קלות מכיוונים משתנים ועונות שקט ארוכות.
גיאולוגיה
אגן האוקיינוס השקט הוא בן 200 מיליון שנה. "קו אנדסיט" מפריד בין הסלע הגעשי הבסיסי של האגן של מרכז האוקיינוס השקט ובין האזורים היבשתיים השקועים למחצה (אנדסיט הוא סוג של סלע ממוצא געשי). קו אנדסיט עוקב אחר הקצה המערבי של האיים מול קליפורניה ועובר דרומית לאיים האלואטיים, לאורך הקצה המזרחי של חצי האי קמצ'טקה, האיים הקורליים, יפן, איי מארינה, איי שלמה וניו זילנד. הוא נמשך צפונה מזרחה לאורך אמריקה הדרומית עד האיים שמול קליפורניה. לעומת זאת, מהווים אינדונזיה, הפיליפינים, יפן, גיניאה החדשה וניו זילנד שלוחה של הגושים היבשתיים של אוסטרליה ואסיה והם מצויים מחוץ ל"קו אנדסיט".
בתוך הלולואה הסגורה של "קו אנדסיט" מצויים השקעים העמוקים ביותר, הרי געש תת ימיים ואיים ממוצא געשי המאפיינים את האגן המרכזי של האוקיינוס השקט. כאן לבה זורמת לאיטה מתוך סדקים כדי ליצור הרים ממוצא געשי בצורת כיפה ענקית, שפסגותיהם שעברו בלייה יוצרות את שרשרות וקבוצות האיים. מחוץ ל"קו אנדסיט" הפעילות הגעשית אינטנסיבית ביותר. שולי האוקיינוס מהווים טבעת של הרי געש מהפעילים בעולם, ולפיכך מכונה אזור זה "טבעת האש".
אזורים יבשתיים
האזור היבשתי הגדול ביותר הוא יבשת אוסטרליה. כ-3,200 ק"מ דרומית מזרחית לאוסטרליה מצוייה קבוצת האיים הגדולה של ניו זילנד. כמעט כל האיים הקטנים יותר של האוקיינוס השקט מצויים בין קווי הרוחב 30º צפון ו-30º דרום, החל בדרום-מזרח אסיה וכלה באי הפסחא. יתרת אגן האוקיינוס השקט נטולה כמעט לחלוטין אזורים יבשתיים. המשולש הגדול של פולינזיה המחבר את הוואי, אי הפסחא וניו זילנד כולל את שרשרות וקבוצות האיים קוק, איי מרקיז, סמואה, סוסייאיטי, טוקאלו, טונגה ואיי טואמוטו.
צפונית לקו המשווה ומערבית לקו התאריך הבינלאומי מצויים איי מלנזיה שהגדול שבהם גיניאה החדשה. קבוצות איים חשובות אחרות במלנזיה כוללת את ארכיפלג ביסמארק, פיג'י, קלדוניה החדשה, איי שלמה וונואטו.
איים באוקיינוס השקט הם מארבעה סוגים: איים יבשתיים, איים גבוהים, שוניות אלמוגים ומשטחי אלמוגים מורמים. איים יבשתיים מצויים מחוץ לקו אנדסיט וכוללים את גיניאה החדשה, איי ניו זילנד והפיליפינים. האיים הללו הם חלק מהיבשת הקרובה. איים גבוהים מקורם געשי וברבים קיימים עדיין הרי געש פעילים. ביניהם הוואי, בוגינוויל ואיי שלמה. הסוג השלישי והרביעי של האיים הם תוצאה של בניית האי מאלמוגים . שוניות אלמוגים הם מבנים נמוכים על גבי בזלת שנוצרה מזרימת לבה מתחת לפני הים. אחת המרשימות שבהם מצוייה לאורך החוף הצפון מזרחי של אוסטרליה: "שונית המחסום הגדולה". רוב שוניות האלמוגים הם בתצורה האופיינית המכונה אטול. כל אי דומה לסוללה אלמוגית נמוכה בעלת צורה של טבעת מקוטעת, שרוחבה לעתים כמה עשרות מטרים ולפעמים כמה קילומטרים. לפרקים מתרחבת הסוללה ותופחת לאי בתוך הטבעת. בתוך הסוללה נמצאת הלגונה, בריכה פנימית של מי ים שעומקה כ-70-50 מטר בממוצע. לעתים קיימים איים נוספים בתוך הלגונה. איי טואמוטו שב"פולינזיה הצרפתית" מהווים את הריכוז הגדול ביותר של איים מסוג זה. סוג הנוסף של שונית אלמוגים נוצר כאשר משטחי אלמוגים מורמים. דוגמה: האי מקטה בקבוצת איי טואמוטו.
היסטוריה וכלכלה
גלי הגירה אנושית חשובים ארעו באוקיינוס השקט בתקופות קדומות, הבולט שבהם הגירת הפולינזים מטהיטי להוואי וניו זילנד. האירופאים הראשונים שראו את האוקיינוס השקט היו הספרדי ואסקו נוניאז דה באלבואה ב-1513 ואחר כך ע"י פרדיננד מגלן שחצה את האוקיינוס השקט בעת שהקיף לראשונה את כדור הארץ (1519-1522). ההשפעה הספרדית הייתה בולטת ביתרת המאה ה-16, כשספינות הפליגו מספרד לפיליפינים, גיניאה החדשה ואיי שלמה. במחצית המאה ה-16 השתלטו הספרדים על הפיליפינים (שנתכנו כך על שם פיליפ השני מלך ספרד). במהלך המאה ה-17 היו אלה ההולנדים ששלטו במסחר ובתגליות. אבל ינזון טסמן גילה את טסמניה ואת ניו זילנד. המאה ה-18 סימנה פרץ של מחקר ע"י הרוסים באלסקה והאיים האלאוטים, הצרפתים בפולינזיה, והבריטים בשלושת המסעות של ג'יימס קוק לדרום האוקיינוס השקט ולאוסטרליה, הוואי ולאזור הצפון מערבי של צפון אמריקה.
התפשטות האימפריאליזם במהלך המאה ה-19 הביאה להשתלטות על רוב האיים שבאוקיינוס השקט על ידי המעצמות האירופיות (בעיקר צרפת ובריטניה). תרומות משמעותיות לידע האוקיינוגרפי התקבלו כתוצאה ממסעות המחקר של ה"ביגל" שעל סיפונה צ'ארלס דארווין בשנת 1830, האונייה הבריטית "צ'לנג'ר" בשנות ה-1870, והאוניות "טסקרורה" האמריקנית ו"גזל" הגרמנית. ב-1898 איבדה ספרד את הפיליפינים לארצות הברית בעת מלחמת ארצות הברית-ספרד.
לתקופה קצרה במהלך מלחמת העולם השניה השתלטה יפן על רוב האיים.
שבע עשרה מדינות עצמאיות קיימות באוקיינוס השקט: אוסטרליה, פיג'י, יפן, קיריבאטי, איי מרשל, מיקרונזיה, נאורו, ניו זילנד, פלאו, פפואה גינאה החדשה, הפיליפינים, סמואה, איי שלמה, טייוואן, טונגה, טובאלו וונואטו. אחת עשרה מתוכן קיבלו עצמאות מאז 1960. באיי מאריאנה הצפוניים קיימים שלטון עצמי כשיחסי החוץ מנוהלים ע"י ארה"ב. איי קוק ונאו מנוהלים בצורה דומה ע"י ניו זילנד. איים אחרים הם בשלטון צרפתי, בריטי, יפני, אוסטרלי ואמריקני. אחת ממדינות ארצות הברית שוכנת באוקיינוס השקט (הוואי).
ניצול אוצרות הטבע של האוקיינוס השקט ניתקל בקשיים עקב עומק האוקיינוס. נפט וגז טבעי מופקים במים הרדודים יחסית שמול חופי אוסטרליה וניו זילנד. פנינים נשלות לאורך החופים של אוסטרליה, יפן, גיניאה החדשה, ניקארגואה, פנמה והפיליפינים אף על פי שהכמות בירידה מתמדת. הנכס הגדול של האוקיינוס הוא הדגה. מי החופים של היבשות והאיים עשירים במליחים, סלמון, סרדינים, דגי חרב וטונה.
ב-1986 הכריזו קבוצות מדינות שבאזור האוקיינוס השקט הדרומי על האזור כאזור חופשי מאנרגיה גרעינית, כדי לעצור את הניסיונות שעשתה צרפת בפיצוץ פצצות אטום ולמנוע השלכת פסולת גרעינית לים.
ראו גם
- גאוגרפיה פיסית - מונחים
קישורים חיצוניים
- [http://library.thinkquest.org/15931/current.html אתר המוקדש לאוקיינוס השקט]
קטגוריה:אוקיינוסים
-
ja:太平洋
ko:태평양
simple:Pacific Ocean
th:มหาสมุทรแปซิฟิก
zh-min-nan:Thài-pêng-iûⁿ
הבהלה לזהבבהלה לזהב היא אירוע, בתולדותיהן של מדינות אחדות, של מעבר המוני ומהיר של עובדים לאזור שבו התגלה זהב בכמויות מסחריות.
בשנת 1896, צייד אינדיאני "סקוקום ג'ים" מצא בנהר בוננזה רצועת מים של כמה מטרים אשר הכילה זהב. ג'ים הביא את משפחתו לנהר ובתוך ימים ספורים אספו כ-80 אונקיות זהב (אונקיה - 28 גרם) מהבוץ שזרם אל נהר קלונדייק באיזור יוקון שבצפון מערב קנדה.
גם במקומות אחרים כמו במחוז יקון נמצאו כמויות קטנות של זהב ומחפשי הזהב החלו לחפש בסביבה ומצאו כמויות גדולות בערוץ הזורם לתוך הבוננזה.
תחילה, מספר המחפשים היה כמה מאות אשר התעשרו, אך השמועה לגבי הזהב החלה להתפשט דרומה ובשנת 1897 קמה עיירה דאוסון אשר מנתה כ-4000 תושבים ואחר שנה, תושבי דאוסון גדלה באלפים ומחפשי אוצרות הגיעו אליה ולסביבתה ואלה אשר לא הצליחו להגיע לדאוסון נשארו בעיירות אחרות שבצידי הדרך.
דאוסון
בשנת 1898 לא נמצאו יותר שטחי זהב חדשים והחלו לחפש זהב מתוך האדמה. לפני כן, היו אוספים את הזהב בכלים דמויי מחבת שהוכנס למים והעלו ביחד עם המים אבנים ובוץ ומתוכם קיוו לברור פירורי זהב.
בשיא החיפושים היו כ-30.000 איש באיזור ולאחר שנה מספרם החל לרדת והאזור נשאר בידי חברות בעלי אמצעים אשר יכלו להפעיל שיטות חיפוש זהב בעזרת מכונות. עד סוף שנת 1910 רוב המחפשים כבר עזבו את האזור.
בסוף המאה ה-17 שנים רבות לפני החיפושים בקלונדייק היתה בהלה לזהב בברזיל ורבים חיפשו והוסיפו לחפש גם במרכז ברזיל עד המאה ה-19. המחפשים נכנסו לשטחים לא נודעים ברחבי ברזיל ופעילותם תרמה רבות לשיגשוגה ופיתוחה של ברזיל המודרנית.
גם בסיביר היו כמה בהלות לזהב במאה ה-19. בשנת 1799 טייל בחור אמריקאי באיזור הרי האפלצ'ים ומצא מטיל זהב גולמי, בעקבות זאת במשך 25 שנים פרח מכרה זהב בהרי האפלצ'ים שבמדינת דרום קרוליינה שבארצות הברית.
בשנת 1848 התגלה זהב בקליפורניה. הגילוי התפתח לבהלת זהב מרעישה ביותר ותושבי סן פרנסיסקו והמון אנשים מכל העולם נהרו אל קליפורניה אשר נקראה אז מדינת הזהב. רבים מתו מקור, מרעב וממגפה כתוצאה מהצפיפות האיומה. שנת 1849 היתה השנה הגרועה ביותר שבשנים בחיפושי הזהב בקליפורניה.
באוסטרליה בשנת 1851 נתגלה זהב בניו סאות' ויילס אשר משכה מחפשים רבים מכל יבשת אוסטרליה למשך 40 שנים.
בדרום אפריקה נתגלה זהב בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 ומכרות הזהב שמסביב ליוהנסבורג שבחבל טרנסוואל עדין העשירה בעולם.
עד לסוף המאה ה-19 פחתו המחפשים ובמקומן באו מכרות בבעלות חברות גדולות.
קטגוריה:קליפורניה
קטגוריה:ארצות הברית: היסטוריה
קטגוריה:קנדה: היסטוריה
קטגוריה:כלכלה
קטגוריה:סוציולוגיה
1849
אירועים
- 29 במרץ - פונג'אב מסופחת לשלטון הבריטי בהודו
- 5 ביוני - דנמרק הופכת למלוכה חוקתית לאחר חתימה על חוקה חדשה.
- 28 באוגוסט - לאחר חודש של מצור נכנעת ונציה לאוסטריה, לאחר שהכריזה על עצמאות ממנה.
- 16 בנובמבר - הוצאתו להורג של דוסטויבסקי מבוטלת ברגע האחרון.
נולדו
- 6 באפריל - ג'ון ויליאם וטרהאוס, צייר.
- 29 ביולי - מקס נורדאו, סופר, פילוסוף ומנהיג ציוני (נפטר 1923).
- 14 בספטמבר - איוואן פבלוב, פיזיולוג רוסי (נפטר 1936)
נפטרו
- 15 ביוני - ג'יימס נוקס פולק, הנשיא ה-11 של ארצות הברית.
- 7 באוקטובר - אדגאר אלן פו, סופר אמריקאי (נולד 1809)
ראו גם
- 1849 בספרות
- 1849 במוזיקה
- 1849 בפוליטיקה
- 1849 במדע
----
- המאה ה-18 - המאה ה-19 - המאה ה-20
- 1844 1845 1846 1847 1848 - 1849 - 1850 1851 1852 1853 1854
קטגוריה:שנים
nb:1849
פורטוגל
רפובליקת פורטוגל (בפורטוגזית: República Portuguesa) היא מדינה באירופה. נמצאת לאורך החוף המערבי של חצי האי האיברי, לצד ספרד, בקצה הדרום מערבי של אירופה. שייכים לה גם מספר איים באוקיינוס האטלנטי בהם האיים האזוריים ואיי מדירה. בני פורטוגל מכונים פורטוגזים, כשם המדינה בשפה המקומית.
מקור השם פורטוגל הוא בהתיישבות בשם קלה (Cale) בשפך נהר הדורו. בתקופה הרומית שכן במקום נמל (Portus בלטינית) שנקרה פורטוקלה (Portucale). עם השנים הפך שם זה לפורטוגל.
בעברה היתה פורטוגל מעצמה עולמית ששלטה בחלקים נכבדים מדרום אמריקה. היא הפכה להיות מעצמה בעקבות יורדי ים שיצאו בשליחותה. השפה שמדוברת בפורטוגל, פורטוגזית מדוברת גם באזורים נרחבים בדרום אמריקה כגון ברזיל.
היסטוריה
ליברליזם
רעידת האדמה והצונאמי של 1755, אשר הרגו יותר משליש מאוכלוסייתה של עיר הבירה ליסבון והחריב את רובה של העיר העתיקה, היו בעלי השפעה על הפוליטיקה הפנימית.
מ1808, המדינה היתה כבושה במהלך המלחמות הנפוליוניות, בית המלוכה הפורטוגזי ברח לברזיל. זמן קצר לאחר מכן, הכריזה ברזיל על עצמאותה תחת שלטונו של המלך הפורטוגזי פדרו הרביעי אשר פרש מהכתר הפורטוגזי והכתיר את בתו, מריה הראשונה, כמלכה.
המאה ה-19 אופיינה בליברליזם. החלוקה בין פדרו הרביעי הליברל לבין אחיו, המלך מיגל, השמרן אשר הדיח את מריה הראשונה מכיסאה, הוביל למלחמת אזרחים בין השנים 1832-1834 וקיבל חוקה חדשה ב1836.
החיים הפולטיים והחברתיים בפורטוגל של המאה ה-19 אופיינו בחוסר יציבות.
1968-1932: דיקטטורה בראשותו של אנטוניו סלזר
בשנים 1932 עד 1968 התקיימה בפורטוגל דיקטטורה בראשותו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר.
בזמן מלחמת העולם השנייה הוביל סלזר את פורטוגל בדרך האמצע בין בעלות הברית ומדינות הציר. ברית הנייטרליות האיברית נחתמה בין שני העריצים, הספרדי פרנקו והפורטוגזי סלזר, בשנת 1939. סלזר אף סיפק עזרה לבעלות הברית והרשה להן להשתמש באיים האזוריים כבסיס. סלזר הבין כי אם יצטרף למלחמה לצד גרמניה, יוביל המאבק עם בריטניה לאובדן המושבות הפורטוגזיות באפריקה ובאסיה.
ב-1945 שלטה פורטוגל ב איים האזוריים, מדיירה, איי קייפ ורדה, סאו טומה ופרינסיפה, אנגולה, גיניאה ביסאו, קבינדה, מוזמביק, המושבות גואה, דמאו, דיו בהודו, מקאו בסין, ומזרח טימור בדרום מזרח אסיה. סלזר לא ראה צורך להרחיב את המושבות, אך ראה צורך להבטיח את המשך השליטה בהן. המושבות היו הבסיס לגאוותה הלאומית של פורטוגל שראתה עצמה ככוח הקולוניאלי השלישי בחשיבותו בעולם.
פורטוגל הצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1949, והדגישה את מעמדה כבסיס כנגד הקומוניזם, אך נותרה מדינה מסתגרת וחשדנית, שלא איפשרה השפעה חיצונית.
ב-1968 לקה סלזר במוחו, דבר שהכריח את הנשיא אמריקו טומאס לפטר אותו מתפקידו. ממשיכו בתפקיד היה מרסלו קייטנו, אשר המשיך בקו של דיקטטורה שמרנית, שבו נקט סלזר.
1974: מדיקטטורה לדמוקרטיה
בשנת 1974 הובילו קציני צבא צעירים, שקצו בשלטון השמרני, במלחמות הקולוניאליות, ובסגירותה של פורטוגל לעולם, מהפכה ללא שפיכות דמים שכונתה | | |
