:: wikimiki.org ::

שוויץ

שוויץ

שווייץ (או שוויצריה) היא מדינה הממוקמת במרכז אירופה (בגרמנית Die Schweiz; בצרפתית La Suisse; באיטלקית Svizzera; ברומאנש Svizra; באנגלית Switzerland). היא גובלת בגרמניה, בצרפת, באיטליה, באוסטריה ובליכטנשטיין. למדינה יש מסורת ארוכת שנים של ניטראליות פוליטית וצבאית יחד עם שיתוף פעולה בינלאומי חזק ולכן היא הבית הטבעי של ארגונים בינלאומים רבים. שווייץ היא איחוד של קנטונים (מחוזות אוטונומיים) דוברי שפות שונות. לפיכך, יש לה ארבע שפות רשמיות, אחת מהן, רומאנש (שפה הקרובה לאיטלקית), משמשת שפה רשמית רק בשווייץ. מטבעות, בולים ומסמכים רשמיים אחרים, נושאים את שם המדינה בלטינית: "הקונפדרציה ההלווטית" (Confœderatio Helvetica).

היסטוריה

תחילתה של שווייץ ב"ברית הנצחית", מסמך חוזי שנחתם ב1 באוגוסט 1291 שקבע את יחסי הגומלין בין שלוש הקנטונים הראשונים (אורי, שוויץ ואונטרוולדן), גרעין הקונפדרציה. התאחדות זאת באה להגן על הקנטונים מפני השליטה הזרה של בית הבסבורג. בשנת 1315 נאלצו הקנטונים הללו להגן על ברית זו מול הצבא ההבסבורגי בקרב מורגרטן. עד 1798 היתה שווייץ קונפדרציה של מדיניות עצמאיות כמעט לגמרי. באותה שנה, כבשו כוחות צרפתים של המהפיכה הצרפתית את המדינה. בשנת 1815 נחתם בציריך "הסכם פדראלי" שהחזיר לשווייץ את צורתה המדינית הקודמת - קונפדרציה עצמאית ונטראלית של מדינות קטנות בעלות ממשל עצמאי ריבוני. ב-1848 קבעה שווייץ לעצמה חוקה חדשה, שלפיה הפכה הארץ מקונפדרציה של מדיניות למדינה פדראלית (מורכבת מקנטונים בעלי ממשל עצמי פנימי, אבל לא ריבוני), שבירתה היא ברן. חוקת 1848 ולאחריה חוקת 1874 ו1891 הקנו זכויות מורחבות לממשל המרכזי, זכויות הקיימות עד היום, אף שהוכנסו בהן תיקונים רבים, כעת דנים בנוסח החוקה החדשה. בתקופת שתי מלחמות העולם נשארה שווייץ נאמנה לעיקרון הניטרליות שלה ולא אחזה בנשק. באותן שנים נוראות הגישה שווייץ סעד לאלפי נרדפים ודגלה הפך לסמל של חירות וכיבוד זכויות האדם. ב-1974 הוסכם להקים עוד קנטון - ברן. רק ב-2002 הפכה שווייץ להיות חברה מלאה באו"ם

פוליטיקה

שווייץ היא רפובליקה קונפדרטיבית ובה 26 קנטונים בעלי אוטונומיה נרחבת. הרשות המחוקקת העליונה היא "אסיפת הברית" (פרלמנט) המורכבת משני גופים -
- מועצת המדינות הקנטונים, ובה 46 חברים, 2 חברים לכל קנטון, ואחד לכל חצי קנטון, הנבחרים לארבע שנים.
- "מועצה לאומית", ובה 200 צירים נבחרים מהקטנים במספר יחסי לגודל האוכלוסיה בכל אחד מהקנטונים. לכל קנטון וחצי קנטון ציר אחד לפחות. הרשות המבצעת, הממשלה, נקראת "מועצת הברית" והיא מונה 7 חברים. בראש הממשלה עומד נשיא הברית הנבחר אחת לשנה, לתקופת כהונה אחת ב"אסיפת הברית" (2 בתי הפרלמנט), והוא למעשה ראש המדינה.

הקנטונים

שוויץ היא מדינה פדרלית המחולקת ל-26 קנטונים המשמשים כמדינות בדומה למדינות ארה"ב. מבחינה היסטורית עד אמצע המאה ה-19 כל קנטון בעשר הקונפדרציות היה מדינה עצמאית בפני עצמה בעלת גבולות, צבא עצמאי ומטבע יחודי. המבנה הפדרלי הנוכחי נוצר בעקבות חוקת 1848. כל קנטון שווייצי מחולק למספר רשויות מוניציפליות. בסך הכל, 26 הקנטונים של שווייץ מוחלקים ל-2,889 רשויות מוניציפליות שונות.

גאוגרפיה

המאה ה-19 שווייץ היא מן הקטנות שבמדינות אירופה. שכנותיה הן גרמניה בצפון, איטליה בדרום, צרפת במערב, ובמזרח - אוסטריה ונסיכות ליכטנשטיין. היא משתרעת במרכז הרי האלפים וחולשת על המעברים העיקריים החוצים אותם ומקשרים בין מרכז אירופה לדרומה, ובין צרפת לדרום מזרח אירופה. שווייץ היא ארץ הבנויה הרים וגבעות. יותר ממחצית שטחה גבוה מ-1,000 מ'. אפשר להבחין בשלושה אזורים הררים הנמשכים מדרום-מערב לצפון-מזרח: הרי היורה, ארץ הביניים והרי האלפים. כמו כן היא גם אחת ממדינות אירופה העשירות ביותר במים, יש בה כ1550 ימות קטנות וגדולות ונחלים רבים. בין אפיקי המים הרבים הזורמים בשווייץ רק שלושה יכולים להיחשב כנהרות גדולים - האר, הריין והרון. המים הרבים והטופוגרפיה המגוונת הפכו את שווייץ לבית גידול עשיר ומגוון לצמחים שונים, בעיקר ביערות מסוגים שונים כמו - יערות אלונים, אשורים, אשוחים ועוד.

כלכלה

מכיוון שאין לה מוצא לים, חייבת שווייץ לייבא את כל חמרי הגלם שלה ולפיכך היא תלויה במידה רבה במדיניות הכלכלית ובהגבלות הסחר של שותפות הסחר שלה. מסיבה זו הקימה שווייץ תעשיה מפותחת ביותר. למרות היותה מדינה דלה באוצרות טבע, הצליחה שווייץ להשתלב בצורה טובה מאוד בתחום התעשיה והכלכלה. במקום מפעלים מזהמים התמחו השווייצים במוצרי מותרות וטכנולוגיה וכך הצליחו להפיק את המיטב מן המהפכה התעשייתית מבלי לחוות את פגעי זיהום האוויר שהיא הביאה לשאר העולם. המוצרים השווייציים ידועים בעולם כבעלי איכות מעולה, בין המפורסמים שבינהם השעונים, האולרים ואף השוקולד השווייצי. שני ענפים מרכזיים נוספים בכלכלה השוויצרית הם הבנקאות והביטוח. תודות לניטרליות התמידית שלה, ולאמינות והדייקנות שקנתה לעצמה המערכות הפיננסיות השווייציות זוכות לאמון בעולם כולו והמערכת הבנקאית השוויצרית מגלגלת סכומי עתק - בלי כל פרופורציה לגודלה של הארץ.

דמוגרפיה

חלוקתה של שווייץ לנופים משתקפת גם בהתפרסות האוכלוסייה. מאוכלסים ביותר הם קנטוניי הערים, ובמיוחד אלה שמסביב לבזל, לז'נבה ולציריך. אפשר לראות, שככל שהגובה עולה, הולכת ופוחתתת צפיפות האוכלוסייה. בהרי היורה הצפיפות בינונית, ואילו קנטוני האלפים מאוכלסים בדלילות רבה. הצפיפות גוברת במקומות שבהם משתרעים העמקים הגדולים אל תוך הרי האלפים. ההגירה של התושבים ממרחב האלפים והרי יורה אל ארץ הביניים היא שמגדילה את תהליך ההתיישבות. דבר זה כרוך גם בשינוי מבנה התעסוקה: כוחות העבודה, שעיקר עיסוקם היה בחקלאות, הופכים לעיסוקים בתעשיה מודרנית. מכיוון שמערכת החינוך כפופה להשגחת הקנטונים ישנם הבדלים בהיצע של בתי ספר המקצועיים והגבוהים. אי האפשרות להשתלם באורח מספק גורם אף הוא כיום לכך שחבלי ארץ מסוימים התרוקנו כמעט לחלוטין ולהתרכזות האוכלוסייה בחבלים אחרים. העקירות התכופות בתוך הארץ מגבירות את התבוללות אוכלוסיית שוויץ מבחינת מוצא, הלשון והדת. כ-75% מאכלוסיית שווייץ הם דוברי גרמנית. את ניבי הגרמנית השווייצית מדברים בשווייץ התיכונה, וכן בצפון הארץ ובצפון מזרחה. חלקה של הצרפתית, המדוברת במערב שווייץ ובדרום מערב, מסתכם ב-19%, וחלקה של האיטלקית - בכ-4%. באחדים מעמקי גרובידן מדברים כ-50,000 תושבים בשפה הרֶטו-רומנית (רומאנש), והיא אף הוכרה ב-1938 כשפה לאומית הרביעית של שווייץ. כמעט כל תושבי שווייץ דוברים לפחות שתיים משפות המדינה. בכדי למנוע סרבול או העדפת אחת השפות, השם המצוין על כל בוליה של שוויץ הוא הלווטיה (Helvetia), שמה הקדום של המדינה בלטינית. גם זוג האותיות המהווה את קוד המדינה - CH (בסיומות של כתובות אינטרנט או על-גבי לוחיות רישוי של כלי רכב, למשל) הוא גירסה נוספת של השם הלטיני של המדינה, Confoederatio Helvetica, "הקונפדרציה ההלווטית". הזרים מהווים כרבע מכלל המועסקים בתעסוקה מלאה וכ-%15 של כלל אוכלוסית המגורים. המחסור בכוחות העבודה מקומיים הוא הסיבה העיקרית לזרימת הזרים לשוויץ. כדי למנוע עלייה נוספת במספר הזרים שוקדת המועצה הפדרלית להפחית ממספר העובדים הזרים או לפחות לייצב אותו.

היהודים

ראשית התיישבות היהודים בשווייץ היא ככל הנראה מראשיתה של המאה ה13. במאה ה15 גורשו היהודים משווייץ וישיבתם הותרה שנית רק בראשית המאה ה17. ב-1850 גברה ההגירה בעיקר מגרמניה, וממזרח אירופה. ב-1897 התקיים בבאזל שבשווייץ הקונגרס הציוני הראשון ורבים מן הקונגרסים הציוניים שבאו בעקבותיו נערכו גם הם בעריה השונות של שווייץ. כיום חיים בשווייץ כ21,000 יהודים, רובם בציריך, באזל וז'נבה.

שונות

# נוף טבעי בשפע. # אוצרות מים רבים היכולים לשמש לייצור אנרגיה חשמלית. # הניטראליות העקיבה של שווייץ, שאיפשרה לה עד כה לשמור, תוך כדי הימנעות מנזקי מלחמה ומהריסותיה, על שלמות מערך הייצור שלה. כתוצאה מהבטחון הכספי והכלכלי, משקיעים אנשי עסקים, חברות ומפעלים זרים לרוב את הונם במפעלים שווייצים ומפקידים את כספם בבנקים השווייצים. באופן זה הופכת הארץ ל"אוצרה" של אירופה, אשר אליו זורמים שנה בשנה סכומים גדולים. השטח החקלאי המצומצם מעובד בשיטה אינטנסיבית ע"י מיכון מקסימלי, במקום שאין העיבוד החקלאי כדאי או אפשרי, מפרישים את השטח למרעה ומנצלים אותו לגידול בקר מגזע מובחר (הפרות השווייציות מפורסמות למדי). בשווייץ בתי ספר רבים, אולפנים ומוסדות חינוך בתחום הטכניקה, המסחר והמלונאות, המוציאים שנה-שנה אלפי בוגרים בעלי מומחיות גבוהה. התעשייה השווייצית אינה שואפת לייצור בכמות רבה, אלא מרכזת את מאמציה בייצור הדורש מומחיות ודיוק. קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה
- als:Schweiz ja:スイス ko:스위스 ms:Switzerland simple:Switzerland th:ประเทศสวิตเซอร์แลนด์ zh-min-nan:Sūi-se

אירופה

אירופה, הינה יבשת היסטורית ותרבותית, ותת-יבשת גאוגרפית, המהווה את חלקה המערבי ביותר של יבשת העל אירואסיה. בצפונה גובלת אירופה באוקיינוס הקרח הצפוני, במערבה - באוקיינוס האטלנטי, במזרחה - בהרי אורל ובים הכספי, ובדרומה - בים התיכון ובים השחור. במונחי שטח, אירופה, המשתרעת על כ10,600,000 קמ"ר, היא היבשת השישית בגודלה בעולם (מקדימה את אוקייניה בלבד). יחד עם זאת, אירופה היא אחת היבשות המאוכלסות בעולם (שלישית, אחרי אפריקה ואסיה). כשמינית מאוכלוסיית העולם, 799,466,000 נפשות (אומדן: 2003), מתגוררת ביבשת זו.

מקור השם

אסיה ישנן מספר גרסאות באשר למקור השם "אירופה". במיתולוגיה היוונית מוזכרת נסיכה פיניקית בשם אירופה, הנחטפת על ידי זאוס לאי כרתים; ואולם, אין זה סביר שאירופה המיתולוגית היא שהעניקה ליבשת את שמה, כיוון שאין במיתולוגיה שום אירוע הקושר אותה באופן חד משמעי ליבשת ו\או לתרבותה. בעבר שימש השם "אירופה" כינוי ליוון גופא, ואולם אחרי שנת 500 לפנה"ס קיבל השם משמעות כוללנית יותר. יש הגוזרים את מקור השם מיוונית, שם פירושו המילולי הוא "פנים (ops) רחבות (eurys)". אפשרות אחרת היא שמקור השם בלשונות השמיות (הנפוצות ברחבי המזרח התיכון). הטענה היא, כי "אירופה" הנה שיבוש לשוני של המלה "ערב" או "מערב": אירופה שוכנת ממערב למזרח התיכון, והיא, מבחינת תושביו, ארץ שקיעת החמה. על יסוד זהה, המילה הלטינית Euros פירושה "רוח מזרחית" בלטינית רוחות מזרחיות (רוחות הנושבות אל המערב) נקראות "Eurus".

היסטוריה

לאירופה היסטוריה ארוכה ועשירה, הרצופה בהישגים תרבותיים, כלכליים ואחרים, שראשיתה כבר בעידן האבן. מקובל לתארך את ערש התרבות הדמוקרטית המערבית לעידן יוון העתיקה; האימפריה הרומית, בתורה, חילקה את היבשת לאורך נהרות הריין והדנובה למשך מאות שנים. לאחר נפילת האימפריה הרומית נפתח פרק חדש בהיסטוריה האירופית, המאופיין בחוסר יציבות ובהיעדר ביטחון. תקופה זו, "עידן החשיכה" בפיהם של הוגי הרנסאנס או "ימי הביניים" בתפיסתם של אנשי עידן הנאורות ושל חוקרים מודרניים, קהילות נזיריות מבודדות באירלנד ובמקומות אחרים באירופה העתיקו, שחזרו ושמרו על ידע שנצבר עוד בתקופה הקלאסית. צמיחת המדינה הריכוזית במהלך המאות ה-15 וה-16, ובמקביל עליית הרנסאנס, שמו קץ לתקופה זו. במקומה נפתח עידן של תגליות, המצאות וצבירת ידע מדעי. המאה ה-15 חזתה גם בראשית הקולוניאליזם האירופי, כאשר פורטוגל, ואחריה ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד והממלכה המאוחדת, כוננו אימפריות קולוניאליות גדולות, שנשענו על מושבות עשירות באפריקה, אסיה ואמריקה. המהפכה התעשייתית, שראשיתה בבריטניה בסוף המאה ה-18, חוללה שינויים משמעותיים ביבשת, שהתבטאו בשגשוג גובר ובעלייה ניכרת בגודל האוכלוסיה, אך גם בזעזוע המבנה החברתי-כלכלי המסורתי. מדינות אירופיות רבות קמו לתחיה כתוצאה מההשלכותיה העמוקות של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). בתקופה שהחלה לאחר מלחמת העולם השניה (1945) ותמה עם סוף המלחמה הקרה (1990/1991), אירופה הייתה מחולקת לשני גושים פוליטיים וכלכליים יריבים: מדינות קומוניסטיות במזרח אירופה ומדינות קפיטליסטיות במערב אירופה. הגוש המזרחי קרס בסביבות שנת 1990, מה שתרם משמעותית להקמת האיחוד האירופי ב7 בפברואר, 1992, הכולל כיום את רוב מדינות אירופה.

גאוגרפיה

1992 גאוגרפית, אירופה היא חלק מיבשת העל הידועה בשם אירואסיה. הגבול בין אירופה ואסיה מוגדר על ידי שרשרת הרי אורל ברוסיה. הגבול הדרום-מזרחי בין היבשות איננו מוגדר מבחינה אוניברסלית. אפשר שנהרות האורל והאמבה מהווים גבול, הממשיך בים הכספי, נהרות קומה ומניץ' או הרי הקווקז, ועד הים השחור; מצרי הבוספורוס, ים מרמרה ומצרי הדרדנלים מהווים סוף קו הגבול האסייתי. הים התיכון בדרום מפריד בין אירופה ואפריקה. הגבול המערבי הוא האוקיינוס האטלנטי, אולם איסלנד, השוכנת הרחק מאפריקה ומאסיה, נחשבת כחלק מאירופה. ישנו דיון מתמשך באשר לשאלה היכן נמצאת נקודת המרכז הגאוגרפי של אירופה. בפועל, גבולותיה של אירופה משורטטים לעתים על פי שיקולים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. בשל כך קיימות מספר "אירופות" שאינן תמיד זהות בגודלן, אשר כוללות או שומטות מדינות אחדות בהתאם לפירושים שונים של המונח "אירופה". כמעט כל מדינות אירופה חברות במועצת אירופה, מלבד בלארוס, הכס הקדוש (קרית הוותיקן) וקזחסטן. הרעיון של "יבשת אירופית" איננו אוניברסלי. גאוגרפים שאינם אירופיים מזכירים יבשת אירואסיאתית, או "תת-יבשת" אירופית, בהינתן העובדה ש"אירופה" איננה מוקפת ים ושבכל מקרה קל יותר להגדירה כיחידה תרבותית ולא כאזור גאוגרפי. בעבר, רעיונות כגון "אדמות הנצרות" ("Christendom") נתפסו כחשובים הרבה יותר מתיחום גאוגרפי גרידא. בשימוש אחר, המונח "אירופה" נעשה בהדרגה שם נרדף לאיחוד האירופי (EU) ול-25 המדינות הריבוניות החברות בו. מדינות אירופיות אחדות מנהלות כעת מגעים באשר להצטרפותן, ורבות אחרות צפויות לפתוח במגעים מעין אלה בעתיד.

מאפיינים פיסיים

אירופה היא אוסף של חצאי איים מחוברים. הגדולים מביניהם הנם אירופה "גופא" וסקנדינביה שמצפון לה, המופרדות זו מזו על ידי הים הבלטי. שלושה חצאי-איים אחרים - איבריה, איטליה והבלקן - "בוקעים" מחלקה הדרומי של היבשת אל הים התיכון, המפריד את אירופה מאפריקה. במזרח, שטח אירופה מתרחב עד הרי אורל. קיים שוני רב בפני הקרקע במקומות רבים ביבשת. האזורים הדרומיים הרריים יותר; צפונית להרי האלפים, הרי הפירנאים והרי הקרפטים, משתרעים המישורים הצפוניים, ההולכים ומתרחבים ככל שפונים מזרחה. סמוך לחוף הצפון-מערבי של היבשת' קיימת שרשרת רמות, החל מהאיים הבריטים המערביים ועד חופה המפורץ ורווי הפיורדים של נורווגיה. יחד עם זאת, זהו תיאור מפושט. תת-אזורים כדוגמת איבריה ואיטליה כוללים מאפיינים פיסיים מורכבים משלהם, וכך גם אירופה עצמה, הכוללת מישורים, גאיות ואגנים רבים. איסנלד והאיים הבריטיים הם מקרים ייחודיים. בעוד איסלנד מהווה מסת קרקע עצמאית בלב האוקיינוס הצפוני, האיים הבריטים הנם אזורים הרריים שהשתייכו בעבר לאירופה היבשתית, אולם נפרדו ממנה כתוצאה מעליית פני הים. הקושי לבצע הכללות אודות מאפייניה הפיסיים של אירופה מסביר במידה כלשהי מדוע אזוריה השונים של היבשת אוכלסו לאורך ההיסטוריה באומות ובתרבויות שונות זו מזו.

מערכת אקולוגית

עידן הקרח האחרון השפיע על תפוצת ממלכת החי האירופית. הצמחים והחיות באירופה, שחיו זה אלפי שנים לצד ציוויליזציות חקלאיות ותעשייתיות, הושפעו משמעותית מנוכחותו ומפעילותו של האדם. ביעור עצים באגן הים התיכון השפיע על רמת הסחופת ועל האקלים יותר מ 2,000 שנה. להוציא סקנדינביה וצפון רוסיה, מעטים הם האזורים באירופה שלא השפיע עליהם האדם. רוב החיות הגדולות באירופה, כמו גם הטורפים העליונים, נצודו ונכחדו. הממותות והביזונים האירופיים (Aurochs) נכחדו לפני העידן הנאוליתי, ואילו דובים וזאבים נמצאים היום רק בצפון. עקירת היערות הטרום חקלאיים באירופה גרמה לנזק בל יחושב למערכת האקולוגית המקורית של היבשת.

מדינות באירופה

זאב להלן רשימת המדינות הריבוניות באירופה: ¹ אזרבייג'ן וגרוזיה נמצאות על גבול אסיה ואירופה. ² ארמניה וקפריסין שוכנות באסיה, אולם נחשבות לאירופאיות מסיבות תרבותיות והיסטוריות. ³ רוסיה השטח האירופי של רוסיה נמצא ממערב להרי אורל ומצפון להרי הקווקז. ⁴ תורכיה השטח האירופי של תורכיה נמצא ממערב ומצפון למיצרי הבוספורוס והדרדנלים. . ⁵ קזחסטן השטח האירופי של קזחסטן נמצא ממערב לנהר אורל .

טריטוריות שאינן עצמאיות

הטריטוריות הרשומות להלן הנן מוגדרות מבחינה תרבותית וגאוגרפית. לרובן יש מידה כלשהי של אוטונומיה, אך הן אינן בחזקת מדינות עצמאיות. בסוגריים שם המדינה בעלת הסמכות:
- אקרוטירי (בריטניה)
- דקליה (בריטניה)
- איי פארו (דנמרק)
- איי אולנד (פינלנד)
- גיברלטר (בריטניה)
- גרנסי (בריטניה)
- יאן מאיין (נורווגיה)
- ג'רסי (בריטניה)
- האי מאן (בריטניה)
- סוואלברד (נורווגיה) זוהי איננה רשימה שלמה של כל מושבות החסות של מדינות אירופה; חלקן קיימות ביבשות אחרות.

אזורים באירופה

המפה נצבעה בהתבסס על הגדרות גאוגרפיות בלבד. פעמים רבות אזורים אחדים כוללים מדינות אחרות מאלו המופיעות במפה זו. הסיבות לכך מתוארות להלן: סוואלברד

מערב אירופה (אדום)

מערב אירופה כוללת תמיד את האיים הבריטים (בריטניה ואירלנד), צרפת ואת מדינות הבנלוקס (בלגיה, הולנד ולוקסמבורג). בדרך כלל נכללת גם גרמניה, אף על פי שגאוגרפית מדינה זו משתייכת למרכז אירופה. בנסיבות שונות עשויה ההגדרה לכלול את כל חלקה המערבי של אירופה, כולל חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק) ואת מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה) ומונאקו. במובנו ההיסטורי או הפוליטי (בהתייחס לחלוקת המלחמה הקרה), המונח עשוי לכלול גם את יוון ותורכיה.

מרכז אירופה (תכלת)

המונח 'מרכז אירופה' איננו נפוץ כמו "מערב" או "מזרח אירופה". רוב המדינות הכלולות בהגדרה זו משתייכות למערב או למזרח. הגדרה זו כוללת בדרך כלל את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ולעתים גם את מדינות האלפים (גרמניה, שוויץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, סלובניה). לאחרונה, יש שמשתמשים במונח זה בהתייחסם למדינות שהצטרפו לאיחוד האירופי ב-1 במאי, 2004: ארבעת חברות קבוצת וייסגראד" (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ,המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא; סלובניה, קפריסין ומלטה.

מזרח אירופה (כתום)

בדומה למערב אירופה, המונח "מזרח אירופה" יכול לשמש הן במובן הצר והן במובן הרחב. הוא כולל את מדינות חבר העמים (בלרוס, קזחסטן, מולדובה, רוסיה, אוקראינה), ועל פי רוב גם את המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה, ליטא) ופולין. לעתים קרובות נכללות גם מדינות אזור הקווקז (ארמניה, אזרבייג'ן, גרוזיה), אף על פי שאלה נתפסות בדרך כלל כחלק מאסיה. בהקשר חברתי\כלכלי רחב יותר, המונח עשוי לכלול גם את קבוצת וייסגראד (פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה) ואת מדינות חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). במהלך המלחמה הקרה, המדינות הקומוניסטיות של הגוש המזרחי (שהשתייכו לברית ורשה) זכו לכינוי "מזרח אירופה". המונח התייחס אז גם לאלבניה וליוגוסלביה, אף על פי שלא השתייכו לגוש הסובייטי.

צפון אירופה (סגול)

במפה מתוארת "צפון אירופה" כאזור המקיף רק את המדינות הנורדיות (נורבגיה, שוודיה, איסלנד, פינלנד, דנמרק). אחרים מחשיבים גם את אסטוניה כמדינה נורדית בגין קשריה התרבותיים החזקים עם פינלנד. אולם המונח "צפון אירופה" מכסה חלק נרחב ביותר מהיבשת, הנמצא מצפון להרי האלפים: האיים הבריטים, הבנלוקס צפון צרפת, גרמניה, המדינות הבלטיות, לעתים פולין ומדי פעם גם רוסיה.

דרום אירופה (ירוק)

"דרום אירופה" הנו מונח הזוכה לשימוש מקביל ל"צפון אירופה". המונח כולל את חצי האי האיברי (ספרד, פורטוגל, אנדורה), חצי האי האיטלקי (איטליה, סן מרינו, קרית הוותיקן), מונאקו, חבל הבלקן (אלבניה, בוסניה הרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, מקדוניה, רומניה, סרביה ומונטנגרו). מדינות הים התיכון (קפריסין, מלטה) ואסיה הקטנה (תורכיה) אף הן כלולות. במובן תרבותי, ניתן להוסיף גם את דרום צרפת, לרבות קורסיקה.

אסיה (ורוד)

שטחן של מדינות אחדות שוכן הן באירופה והן באסיה (רוסיה, קזחסטן, תורכיה, אזרבייג'ן, גרוזיה). שטחן האסייתי צבעו ורוד בהיר. מדינות אחדות השוכנות ביבשת האסייתית נתפסות כחלק מאירופה בשל סיבות היסטוריות ותרבותיות (ארמניה, קפריסין). הן צבועות בורוד כהה. ישראלים אחדים טוענים כי מדינת ישראל משתייכת אף היא לאירופה מבחינה תרבותית, ובעיקר מפני שהוקעה על ידי סביבתה הערבית-מוסלמית. כאישוש לטענה זו, הם מביאים את השתתפותה של ישראל במפעלי ספורט ותרבות אירופיים. בפועל, עם זאת, שאלת הצטרפותה של מדינת ישראל לאיחוד האירופי איננה עומדת על הפרק, ויחסיה הפוליטיים עם מדינות אירופה עודם צוננים בחלקם הגדול.

ראו גם

- גאוגרפיה פיסית - מונחים
- האיחוד האירופי
- אירו
- הפרלמנט האירופי

קישורים חיצוניים

- [http://web.inter.nl.net/users/Paul.Treanor/which.europe.html מהי אירופה?]
- [http://europa.eu.int/ אתר האיחוד האירופי]
- תומר ריבל, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/security.html עתידן הבטחוני של מעצמות אירופה]
- [http://www.sheppardsoftware.com/country_europe_G2_drag-drop.html משחק - מדינות אירופה] קטגוריה:גאוגרפיה קטגוריה:יבשות
- als:Europa ja:ヨーロッパ ko:유럽 ms:Eropah roa-rup:Evropa simple:Europe th:ทวีปยุโรป zh-min-nan:Europa

צרפתית

צרפתית (le français, la langue française) היא אחת השפות הרומאניות החשובות ביותר, שמתוכן מדוברות יותר רק הספרדית והפורטוגזית. הצרפתית התפתחה מין הלטינית הוולגארית שהייתה מדוברת בימי הביניים המוקדמים בשטחי העבר של האימפריה הרומית. בזמן ימי הביניים המאוחרים עם עלייה בחשיבותה הפוליטית והתרבותית של פאריס, הפך ניב פאריס לצרפתית התקנית. עם הקולוניאליזם בצרפת, התפשטה הצרפתית אל חבלי עולם נוספים וכיום משמשת הצרפתית כשפת אם בפי שבעים ושבע מיליון איש (המכונים פרנקופונים). זאת ועוד השפה הצרפתית היא אחת השפות המועדפות כשפה שנייה במדינות רבות בעולם והיא השפה הרשמית או השפה המשמשת לעניינים אדימניסטרטיביים במבחר קהילות וארגונים (כמו האיחוד האירופי, הוועד האולימפי הבינלאומי, האו"ם ואיגוד הדואר הבינלאומי).

הגיית וכתיבת השפה הצרפתית

הצרפתית נכתבת תוך שימוש בגרסא של האלפבית הלטיני המותאמת עבור השפה הצרפתית.

עיצורים

העיצורים הצרפתים הם פשוטים יחסית.
Cc - לפני תנועות הקדמיות: i, e או y נהגה כהגיית סמ"ך, בכל מקום אחר נהגה כהגיית כ"ף דגושה.
Çç - נהגה כהגיית סמ"ך בלבד.
Qq - נהגה ככ"ף דגושה בלבד.
CHch - נהגה כהגיית שי"ן ימנית.
Gg - לפני תנועות הקדמיות: i, e או y נהגה כ-ז', בכל מקום אחר נהגה כהגיית גימ"ל דגושה.
GUgu - נהגה כהגיית גימ"ל דגושה בלבד.
Jj - נהגה כ-ז' בלבד.
GNgn - נהגה כנו"ן מרוככת.
Hh - אינו נהגה.
Rr - נהגה כהגיית רי"ש גרונית.
RRrr - נהגה כהגיית רי"ש גרונית.
Ss - נהגה כהגיית זי"ן בין תנועות, בכל מקום אחר נהגה כהגיית סמ"ך.
Xx - נהגה כ-קס, גס, גז, בעיקר גז.

- האותיות Yy, Kk, Ww משמשות מלים שאולות בלבד.

תנועות

בניגוד למערך העיצורים, מערך התנועות בצרפתית הינו מורכב יחסית.

תנועות רגילות

Aa - בהברה פתוחה נהגית כפתח, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר.
Ee - בהברה פתוחה נהגית כצרה, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר, בהברה לא מוטעמת נהגית כהגיית שווא נע.
Oo - בהברה פתוחה נהגית כהגיית חולם, בהברה סגורה נהגית פתוחה יותר.
Ii - נהגית כהגיית חיריק, אך לפני תנועה אחרת מתקרבת להגיית יו"ד עיצורית.
Uu - בהברה פתוחה נהגית כצליל ביניים בין קובוץ וחיריק, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר, אך לפני תנועה אחרת מתקרבת להגיית ו"ו עיצורית.
EUeu - בהברה פתוחה נהגית כצליל ביניים בין חולם לצרה כהגיית הצירוף האנגלי IR שבמלים FIRST, BIRD, VIRGIN, בהברה סגורה נהגית מעט פתוחה יותר.
Ââ - נהגית כהגיית a בהברה סגורה בלבד, גם כשמופיע בהברה פתוחה.
AIai/Èè/EIei - נהגים כהגיית e בהברה סגורה מוטעמת בלבד, גם כאשר מופיעים בהברה פתוחה.
AUau/EAUeau/Ôô - נהגים כהגיית o בהברה סגורה, גם כאשר מופיעים בהברה פתוחה.
Îî - נהגית כחיריק, גם לפני תנועה.
OUou - נהגה כהגיית קובוץ.
Éé - נהגה כהגיית e בהברה פתוחה גם כאשר מופיע בהברה סגורה, בסוף מילה מסמן שהתנועה נהגית.
OIoi - נהגה ווא.

תנועות מאונפפות

אחד מסימני ההיכר של השפה הצרפתית הוא השכיחות הגבוהה של התנועות המאונפפות. תנועות מאונפפות נוצרות כאשר התנועה כפי שהיא נהגית בהברה סגורה קודמת לצליל Nn או Mm.

קישור מלים

בצרפתית בדרך כלל העיצור האחרון במילה הרשומה אינו נהגה, אך כאשר המילה הבאה אחריו מתחילה בתנועה נהגה העיצור האחרון במילה הקודמת יחד עם המילה העוקבת כך שנשמע כאילו שתי המלים מקושרות כמילה אחת. זה קורה תמיד במקרים הבאים: # לאחר תוויות ידוע. # לפני או אחרי כינוי גוף. # לאחר שם תואר קודם. # לאחר מילות יחס בנות הברה אחת. # לאחר תארי הפועל בני הברה אחת. # לאחר est.
- זה אף פעם לא קורה לאחר המילה et.

דקדוק צרפתי

מערכת הפועל הצרפתי

בצרפתית 4 זמנים פשוטים ו-4 זמני פרפקט. בצרפתית ישנן 3 נטיות פעלים רגילים: פעלים אשר בצורת המקור מסתיימים ב-~er, ~re, ~ir
- צורת העבר הפשוט נדירה יחסית בדיבור, ובדיבור ישנה העדפה ברורה לפרפקט ההווה(passé composé) לביטוי העבר.
- צורת העבר המתמשך מתארת פעולות חוזרות ונשנות ופעולות מתמשכות המתרחשות בעבר, וכמו כן משמשת פעלים המתארים רקע ונסיבות. בפעלים המתארים מצב בעיקרון ישנה העדפה בשימוש בצורת העבר המתמשך שלהם על פני העבר הפשוט או פרפקט ההווה לציון איזושהי פעולה בעבר, פעלים כמו: aimer, avoir, croire, détester, espérer, être, penser, ו-préférer.
- צורת התנאי מכונה תנאי הווה ומציינת תנאי היפותטי, בניגוד לתנאי עבר שהיה קיים ולא התממש, או תנאי עתיד שהוא תנאי ממשי.

שלילה

ליצירת השלילה הבסיסית יש לשים ne לפני הפועל המוטה או n' כאשר הפועל המוטה מתחיל בתנועה ו-pas לאחריו. ישנן עוד צורות שלילה בהן מוחלפת המילה pas במלים אחרות. ne...plus - לא עוד
ne...jamais - מעולם לא
ne...rien - לא כלום
ne...aucun(e) - אף לא אחד
ne...que - לא רק
ne...personne - אף לא
ne...ni...ni - לא X ולא X.
ne...nulle - לא חלק

- על מנת לענות בחיוב על שאלה שלילית יש להשתמש במילה Si ולא במילה Oui.

פעלים רפלקסיביים

פעלים המשמשים לתיאור פעולה אותה מבצע גוף על עצמו. נוצרת באמצעות תוספות me, te, se, nous, vous, se לפני הפועל המוטה, או m', t', s', nous, vous, s' כאשר הפועל המוטה מתחיל בתנועה.

הבינוני

הבינוני של ההווה

צורת הבינוני של ההווה (Participe Présent) יכולה לשמש כשם תואר, אז היא מוטה לפי נטיית התארים תוך התאמה למספר ומגדר שם העצם או כפועל, אז היא משמשת כשם הפעולה לאחר מילת היחס en. נוצר תוך תוספת הסיומת ~ant על בסיס הפועל. (יוצאי דופן: להיות(être) - étant) שייכות (avoir) - ayant)

הבינוני של העבר

צורת הבינוני של העבר (Participe Passé) יכולה לשמש כשם תואר, אז היא מוטה לפי נטיית התארים תוך התאמה למספר ומגדר שם העצם וכפועל, כאשר היא משמשת כפועל היא משמש את קול הסביל ואת זמני הפרפקט. הבינוני של העבר מופק בדרך הבאה: # פעלים המסתיימים ב~er בצורת המקור, מקבלים סיומת -é על הבסיס בצורת הבינוני. # פעלים המסתיימים ב~re בצורת המקור, מקבלים -u על הבסיס בצורת הבינוני. # פעלים המסתיימים ב~ir בצורת המקור, מקבלים -i על הבסיס בצורת הבינוני.
- יוצאי דופן: להיות être) - été) שייכות (avoir) - eu

זמני הפרפקט

צורות הפרפקט מופקות תוך שימוש בצורת הבינוני ובנטיות פועל העזר avoir בזמנים השונים.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בהווה נקרא passé composé ומתייחס לעבר.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בעבר המתמשך נקרא plus-que-parfait ומתייחס לעבר רחוק, מעין סוג של פלאשבקים, מציין שמשהו קרה לפני משהו אחר בעבר.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בעתיד נקרא מתייחס לעתיד קרוב, מציין שמשהו יקרה לפני משהו אחר בעתיד.
- הפרפקט הנוצר מנטיות פעלי העזר בתנאי נקרא תנאי עבר ומתייחס לתנאי שהיה ולא התממש בניגוד לתנאי ההווה המתייחס לתנאי היפותטי, ותנאי עתיד המתייחס לתנאי ממשי.
- רוב הפעלים דורשים שימוש בפועל העזר avoir, אך ישנם 16 פעלים הנוטים תוך שימוש בנטיות פועל העזר être בזמנים השונים.

קול הסביל

צורות הסביל מופקות תוך שימוש בצורת הבינוני ובנטיות פועל העזר être בזמנים שונים.

נטיות שמות עצם

נטיות שמות תואר

שמות התואר נוטים בהתאם למינו שם העצם ולכמותו.

מגדר בשמות התואר

# מתווספת E~ # אם שם התואר בזכר מסתיים כבר ב-E~ דבר לא נוסף. # סיומת X~ הופכת לסיומת se~ # סיומות il, el ו-eil משתנות בהתאמה ל-ille, elle ו-eille # סיומת en ו-on משתנות בהתאמה ל-enne ו-onne. # כשהזכר מסתיים ב-et הנקבה מסתיימת ב-ète. # כשהזכר מסתיים ב-er הנקבה מסתיימת ב-ère. # סיומת eur בזכר משתנה ל-euse בנקבה כשמקור התואר מהפועל, ל-rice אם התואר שונה מהפועל ול-eure כשמדובר בתואר השוואתי. # סיומת c משתנה ל-che. # כשהזכר מסתיים ב-g הנקבה מסתיימת ב-gue. # כשהזכר מסתיים ב-f הנקבה מסתיימת ב-ve.

כמות בשמות התואר

# נקבה רבים מסתיימת ב-s אלא אם התואר ביחיד כבר מסתיים ב-s אז דבר לא נוסף. # זכר ברבים מסתיים גם כן ב-s עם כמה יוצאי דופן: ## סיומת al ביחיד הופכת לסיומת eux ברבים. ## לסיומת eu ביחיד מתווסף x ברבים. קטגוריה:שפות רומאניות קטגוריה:שפות קטגוריה:צרפת קטגוריה:בלגיה קטגוריה:קנדה als:Französische Sprache ja:フランス語 ko:프랑스어 simple:French language th:ภาษาฝรั่งเศส zh-min-nan:Hoat-gí

רומאנש

רומאנש היא שפה גאלו-רומאנית - תת קבוצה בקבוצת השפות הרומאניות, שמקורן לטינית, ושאף היא תת-קבוצה בקבוצת השפות ההודו-אירופיות. באחדים מעמקי גרובידן מדברים כ-50,000 תושבים בשפה הרֶטו-רומנית (רומאנש), והיא אף הוכרה ב־1938 כשפה הלאומית הרביעית של שוויץ. קטגוריה:שפות רומאניות קטגוריה:שוויץ קטגוריה:שפות ja:ロマンシュ語

גרמניה

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא מדינה במרכז אירופה, הנמנית עם המעצמות המתועשות החזקות בתבל. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשוויץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, במה שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה. גרמניה היא איחוד פדרלי הכולל שש-עשרה מדינות (Länder). היא לא התקיימה כמדינת לאום מאוחדת עד 1871, אף שהתרבות והשפה הגרמנית עתיקות הרבה יותר. במשך קרוב למילניום, ועד 1806, הייתה גרמניה בבחינת מקבץ מדינות אוטונומיות למדי, במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. בין 1815 ל-1867 התאגדו המדינות הגרמניות בקונפדרציה רופפת. תחת שרביטו של אוטו פון ביסמרק, המדינה הגרמנית המאוחדת תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי מדהים בהיקפו, ואולם נסיונותיה להשיג מעמד של מעצמה אירופית מן הדרג הראשון הגיעו לקיצם עם תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. הסנקציות והקנסות שספגה גרמניה מבעלות הברית לאחר המלחמה הובילו במידה רבה לעלייתו של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, אשר סחפו בסופו של דבר את מדינתם (ואת שאר העולם) למלחמת העולם השניה. גרמניה הובסה בשנית ונכבשה על ידי בעלות הברית, ואולם לנוכח המלחמה הקרה התפצלה המדינה למערב גרמניה הפרו-מערבית ולמזרח גרמניה הנתמכת על ידי הסובייטים. בנפול הקומוניזם והגוש המזרחי, התאחדו שתי הגרמניות תחת הרפובליקה הפדרלית בשנת 1990, אם כי השוני בין מזרח ומערב, כמו גם אבטלה כרונית וצמיחה כלכלית איטית, מוסיפים להקשות על המדינה. כלכלתה של גרמניה היא השלישית בגודלה בעולם (אחרי ארצות הברית ויפן, והיא ידועה בתעשיות הברזל, הפלדה, המיכון והרכב שלה. גרמניה היא מעמודי התווך של האיחוד האירופי, בהיותה אחת ממייסדות הארגון כמו גם החברה בעלת האוכלוסיה הגדולה ביותר. המדינה חברה גם בארגון האו"ם, ברית נאט"ו ובקבוצת השמונה.

היסטוריה

אף שהשפה הגרמנית ותחושת ה"גרמניות" קיימות כבר יותר מאלף שנים, המדינה הידועה כיום כגרמניה אוחד כמדינת-לאום מודרנית רק בשנת 1871, עם כינון האימפריה הגרמנית ביוזמתה של המדינה הדומיננטית דאז, ממלכת פרוסיה. מקרל הגדול ועד לאימפריה הגרמנית: 1871-800. הרייך הראשון - אשר התפרסם לאורך רוב שנות קיומו בתור האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית - הוקם עם חלוקת האימפריה הקרולינגית בשנת 843. לאורך התקופה עמד הרייך בסימן פיצול מתמשך של המדינות המרכיבות אותו, עד לקריסתו המוחלטת. בימי הביניים, ברית הנזה הייתה מכשיר מרכזי שבאמצעותו נפוצה ההשפעה הגרמנית בצפון אירופה. ב-1530, הרפורמציה הפרוטסטנטית יצרה פלג דתי נפרד שהיה לדת המדינה במדינות גרמניות רבות. הדבר הביא לקרע ולמאבקים דתיים בתוך גרמניה, שעמדו ביסוד מלחמת שלושים השנה (1618). לאחר המלחמה הייתה גרמניה חלשה ומפולגת מתמיד; המדינה לא יכלה להתנגד למלחמות הנפוליאוניות, שבמהלכן נכבש הרייך וקרס (1806). גם התמוטטותה של האימפריה הנפוליאונית לא השיבה את הרייך לחיים, ותחתיו הוקמה קונפדרציה גרמנית רופפת. קונפדרציה גרמנית קונפדרציה גרמנית האימפריה הגרמנית: 1918-1871. הרייך השני, או האימפריה הגרמנית, הוקם בורסאי ב-18 בינואר, 1871, לאחר התבוסה הצרפתית במלחמה הפרנקו-פרוסית. אוסטריה, בתורה, לא נכללה באיחוד זה ומעורבותה בעניינים הגרמניים פסקה לאחר תבוסתה במלחמה האוסטרו-פרוסית. באחדה את מגוון המדינות הגרמניות, הייתה האימפריה למדינת-הלאום הגרמנית הראשונה בהיסטוריה. כמעצמה, האימפריה הגרמנית החלה להקים קולוניות באפריקה. שנות התשעים של המאה ה-19 עמדו בסימן ראשיתו של מירוץ חימוש מול בריטניה. מלחמת העולם הראשונה: 1918-1914. במלחמת העולם הראשונה, לחמה האימפריה הגרמנית לצד האימפריה האוסטרו-הונגרית בעיקר נגד צרפת, בריטניה והאימפריה הרוסית. בחזית המערבית המלחמה קיבלה אופי נייח עם קרבות עקובים מדם, ואילו במזרח לא התרחשו ניצחונות מכריעים. רוסיה נכנעה לגרמנים לאחר המהפכה הרוסית (1917); ואולם לאחר שנכנסה ארצות הברית למעגל הלחימה עוד באותה שנה, השתנו יחסי הכוחות לרעתה של גרמניה, עד כי בנובמבר 1918 נכנעה האחרונה לבעלות הברית המערביות, במה שסיים את מלחמת העולם. תנאי השלום הנוקשים שהופיעו בחוזה ורסאי גרמו לזעם ולתסכול בקרב הציבור הגרמני, שלא היה מוכן לתוצאה שלילית. רפובליקת ויימאר: 1933-1918. לאחר התפטרותו של הקייזר וילהלם השני, הכריזו הסוציאליסטים הגרמנים על הקמתה של רפובליקה סוציאליסטית תחת האימפריה. באותו הערב הכריזו הסוציאל דמוקרטים על הקמתה של רפובליקת ויימאר. בחודשים שלאחר מכן לחמה המפלגה הקומוניסטית הגרמנית נגד תומכי הרפובליקה. ואולם ב-11 באוגוסט 1919, חוקת ויימאר נכנסה לתוקף. בתקופה זו נוסדה גם המפלגה הנאצית. קשיים כלכליים חמורים לאחר המלחמה, כמו גם חוסר מוכנות כללי לקבל את הדמוקרטיה, הביאו לחוסר שקט ציבורי במהלך שנות העשרים, אם כי הרפובליקה נהנתה באותה תקופה מפריחה תרבותית ומדעית. הבוחרים הגרמנים החלו תומכים באופן הולך וגובר במפלגות בלתי דמוקרטיות, שמאליות וימניות. התנגדות למודרניזציה וריאקציה פוליטית קנו את לבבות הבוחרים. המצב הידרדר עוד יותר לאחר השפל הגדול אשר פקד את העולם בראשית שנות השלושים, ובשתי מערכות הבחירות של 1932 זכו המפלגות האגרסיביות והאנטי-דמוקרטיות ביותר ביותר ממחצית מהמושבים: 37% (ואחר כך 33%) מהקולות הוענקו למפלגה הנאצית, וכ-16% לקומוניסטים. סופה של רפובליקת ויימאר הגיע ב-30 בינואר, 1933, כאשר נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג מינה את אדולף היטלר לקאנצלר גרמניה בתמיכת הימין המתון. בניין הרייכסטאג הוצת, במה שהוצג כהצדקה לביטול זכויות אזרחיות ופוליטיות, ועם פרסום "צו החירום להגנה על העם והמדינה" ב-23 במרץ קיבלה ממשלת היטלר סמכות חקיקה מלאה. הוקמה מדינה ריכוזית וטוטליטרית אשר לא התבססה עוד על שלטון החוק. שלטון החוק הרייך השלישי: 1945-1933. המשטר החדש פירק את כל איגודי המסחר, הפך את גרמניה למדינה חד מפלגתית ודיכא כל התנגדות. מ-1933 ואילך, הוקמו 412 מחנות ריכוז עבור קבוצות ופרטים שנתפסו כאיומים. במקביל, החלה רדיפה פומבית של יהודים. בשנת 1934 נפטרה המפלגה הנאצית מהתנגדות שמאלית פנימית שגילם האס.איי בליל הסכינים הארוכות. ב-1935, חוקי נירנברג הגזענים נכנסו לתוקף: אזרחותם הגרמנית של יהודים נשללה, נאסר עליהם להינשא לגרמנים, והם סולקו ככלל מהחברה הגרמנית. המדע והתרבות הגרמנית נפגשו קשות מכך. רבים ניצלו את ההזדמנות לברוח; אחרים נרצחו עוד בטרם קרס המשטר הנאצי. בשנת 1936 פלשו כוחות גרמנים לריינלנד המפורז, במה שהיה להפרה בוטה של חוזה ורסאי, אך גם זריקת עידוד לאומית. מ-1938 ואילך, גרמניה הנאצית החלה נוקטת במדיניות של התפשטות טריטוריאלית, שראשיתה בסיפוח אוסטריה, והמשכה בחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. ב-1939 סופחה רוב צ'כוסלובקיה, וממשלת בובות פאשיסטית הוקמה בשטח הסלובקי הנותר. כדי להימנע ממלחמה בשתי חזיתות, נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עם ברית המועצות. בספטמבר 1939 נפתח הבליצקריג הגרמני נגד פולין, במה שהיווה אות הפתיחה של מלחמת העולם השניה. מלחמת העולם השניה מלחמת העולם השניה: 1939-1945. עד 1940 כבשה גרמניה את רובה של מערב אירופה, אם כי הלופטוופה כשל במשימתו להביס את בריטניה. בשנת 1941, יוגוסלביה ויוון נכבשו אף הן. באותה שנה הכריז היטלר מלחמה על ברית המועצות ועל ארצות הברית. כך, היטלר הקים עליו אויבים חזקים מדי, עובדה שהלכה והתבהרה עם התבוסה הגרמנית בקרב סטלינגרד (1943) שסימלה את כישלון הפלישה הגרמנית לברית המועצות. הערים הגרמניות הופצצו דרך קבע על ידי מטוסי בעלות הברית, וב-1945 נכבשה גרמניה כולה על ידן. היטלר שם קץ לחייו, המלחמה הסתיימה, וערי אירופה נחרבו ברובן. כיבוש גרמניה חשף את מימדי הרג האזרחים - סלאבים מהמזרח וכל היהודים שישבו בשטחי אירופה הכבושה. כשישה מיליון יהודים איבדו את חייהם במסגרת רצח העם שביצעו הנאצים, הידוע בתור שואת יהדות אירופה. חלוקת גרמניה: 1990-1945. המלחמה הסתיימה באובדן שטחים רבים ובגירוש מיליוני גרמנים מאזורי סילסיה ומזרח פרוסיה. הטריטוריה הגרמנית הנותרת נכבשה על ידי המנצחים. העיר ברלין, אף ששכנה בלב האזור הסובייטי, חולקה אף היא בין ארבע בעלות הברית, כשהמערביות שולטות במערב העיר. ב-1949, במהלך המצור על ברלין, העבירו כוחות מערביים מזון ותרופות למערב ברלין באמצעות רכבת אווירית. מערב גרמניה השתקמה במהירות הודות לתכנית מרשל האמריקנית, אשר נועדה לשקם את אירופה לאחר המלחמה. כלכלתה שבה והייתה לאחת הגדולות בעולם, מעמדה המדיני התחזק, שלטון החוק ודמוקרטיה הושבו במתכונת יציבה על מנת למנוע רפובליקת ויימאר נוספת. בשנות השישים, תחת הנהגתו של וילי בראנדט, התגברה מערב גרמניה על האנטיקומוניזם שבתחומה וכוננה מגעים עם ברית המועצות. אנטיקומוניזם-1989.]] מזרח גרמניה, לעומת זאת, הייתה לאחת מגרורותיה הסוציאליסטיות של ברית ורשה, ובדומה ליתר מדינות הגוש המזרחי סבלה מקשיים כלכליים. מנוסתם של מספר גובר והולך של מזרח-גרמנים למערב ברלין הביא להקמתה של חומת ברלין ב-13 באוגוסט, 1961, וליצירת גבול מבוצר בין מערב למזרח גרמניה. איחוד מחדש: 1990-1989. בקיץ 1989, כביטוי לאי-שקט הולך וגובר, החלו רבים מאזרחי מזרח גרמניה לבקש מקלט בשגרירויות מערב גרמניות במרכז ובמזרח אירופה, בתקווה שיתאפשר להם להגר למערב. הבלבול שחשו מנהיגי מזרח גרמניה גבר בסתיו 1989 לנוכח הדיווחים על הצלחותיהם של גורמים פרו-דמוקרטיים במדינות ברית ורשה. ב-9 בנובמבר אפשרו הרשויות המזרח-גרמניות כניסת אזרחים למערב ברלין ולמערב גרמניה. מאות אלפי בני אדם ניצלו את ההזדמנות; נקודות מעבר חדשות נפתחו לאורך חומת ברלין ולאורך הגבול עם מערב גרמניה. היה זה קיצה דה פקטו של מזרח גרמניה. ב-1 ביולי, 1990, סלל איחוד כלכלי וחברתי את הדרך לקראת איחוד פוליטי מלא. איחודן של שתי הגרמניות קיבל את תוקפו ב-3 באוקטובר, אשר הוכרז כיום חג לאומי (יום האחדות הגרמנית). גרמניה המאוחדת: 1990 ואילך. משאבים רבים הופנו למטרת שיקום מדינות המזרח הנחשלות והשוואת התנאים בין מדינות המזרח והמערב. למרות ההתקדמות הרבה הפערים נותרו גדולים, והמרמור בקרב העם גבר. רבים טענו שהקנצלר הלמוט קוהל נבחר פעמיים נוספות רק הודות לאיחוד, שהוא היה מאדריכליו. לקראת סוף המילניום השני שקעה גרמניה במשבר הכלכלי החמור בתולדותיה מאז 1945, והאבטלה נסקה לשיאים חדשים. שמונה שנים לאחר איחוד גרמניה הביאו הבוחרים את סופה של תקופת הכהונה הארוכה ביותר של קנצלר גרמני כלשהו, ובחרו בגרהרד שרדר ממפלגת ה-SPD. למרות נסיון לרפורמות מקיפות לא צלח בידיו של שרדר לשפר את המצב הכלכלי, ונכון להיום, סוף שנת 2005, שיעור האבטלה ממשיך לשבור שיא חדש בכל חודש. בחירות חדשות: 2005. בבחירות שנערכו בשנים האחרונות במדינות גרמניה השונות (בכל מדינה נערכות הבחירות בזמן שונה) הפסידה מפלגת השלטון, ה-SPD, את השלטון ברוב המדינות. הקש ששבר את גב הגמל היה הבחירות במדינה הגדולה ביותר, נורדריין-וסטפאליה, מעוז של ה-SPD מזה 39 שנים. בבחירות אלו, שנערכו במאי 2005, ניצחה מפלגת ה-CDU; הדבר הביא להכרזה של שרדר על הקדמת הבחירות ל-18 בספטמבר 2005. למרות כל הסקרים, שחזו ניצחון מוחץ לימין, הצליח שרדר לחזור למעמדו כפוליטיקאי הפופולרי בגרמניה, ומערכת הבחירות הסתיימה בכמעט-תיקו בין שתי המפלגות הגדולות, עם יתרון קל ל-CDU. כתוצאה מכך הורכבה ממשלת אחדות בראשותה של אנגלה מרקל, הקאנצלרית הראשונה של גרמניה והראשונה מאז ה"איחוד-מחדש" שמוצאה ממזרח גרמניה לשעבר.

פוליטיקה

מזרח גרמניה ההיסטורי]] גרמניה היא רפובליקה פדרלית חוקתית, המבססת את המערכת הפוליטית שלה על חוקה, ה-Grundgesetz ("המשפט הבסיסי"). בגרמניה קיימת מערכת פרלמנטרית, כאשר ראש הממשלה, הבונדסקנצלר, נבחר על ידי הפרלמנט. פרלמנט. בית הנבחרים הגרמני כולל את הבונדסטאג, בית הנבחרים הפדרלי, ואת הבונדסראט, המועצה הפדרלית. סמכות החקיקה העליונה היא בידי הבונדסטאג, ואילו הבונדסראט משתתף בתהליך החקיקה וניהול הפדרציה. בונדסראט ראש המדינה. נשיא הפדרציה הגרמנית (בונדספרזידנט) משמש כראש המדינה. הוא נבחר אחת לחמש שנים על ידי הבונדסטאג, וסמכויותיו מוגבלות בעיקר למטרות טכסיות וייצוגיות. בית המשפט העליון. תפקידו של בית המשפט הפדרלי החוקתי (Bundesverfassungsgericht) הוא להבטיח כי נהלי החקיקה והמשפט עולים בקנה אחד עם החוקה הגרמנית. רווחה חברתית. למערכת הרווחה החברתית בגרמניה שורשים היסטוריים עמוקים; החל בקשר ההדוק בין הפרט לחברה שנוצר לאחר הרפורמציה, דרך תחייתה של הממלכה הפרוסית לאחר מלחמת שלושים השנה, כמו גם ראשית המהפכה התעשייתית. מערכת הרווחה העתיקה נתפסת כהיבט חיובי של החברה הגרמנית, וגרמנים רבים מתגאים בו. המערכת מספקת ביטוח רפואי אוניברסלי (אם כי לא ממשלתי), דמי אבטלה, קיצבאות ילדים ושאר צרכים חברתיים. יחסי חוץ. יחד עם צרפת, גרמניה משמשת שחקן מוביל באיחוד האירופי. בנוסף, גרמניה עומדת בראש מחנה מדינות האיחוד הקוראות להמשך האינטגרציה באופן שיחזק את הארגון ויקנה לו, לצד עוצמתו הכלכלית האדירה, גם סמכות פוליטית ואף בטחונית. ב-1999 נשלחו כוחות גרמניים לקרב לראשונה מאז מלחמת העולם השניה (ובכך הופרה מסורת גרמנית כבת יובל שנים שלא לעורר תשומת בזירה הבינלאומית) כאשר הקאנצלר שרדר בחר להצטרף למלחמת נאט"ו נגד יוגוסלביה. נכון להיום, כוחות גרמנים מוצבים גם באפגניסטן. אחד מיעדי מדיניות החוץ של שרדר היה השגת מושב קבע במועצת הביטחון של האו"ם. גרמניה וצרפת עמדו בראש המדינות אשר התנגדו לפלישה הצבאית לעיראק (2003) שהונהגה על ידי ארה"ב, יחד עם מדינות הקואליציה, לרבות פולין, ספרד, איטליה, הממלכה המאוחדת, יפן, דרום קוריאה ואומות נוספות. מפלגות. בגרמניה באופן מסורתי שתי מפלגות גדולות, ביניהן השלטון מתחלף לסירוגין מאז תום מלחמת העולם השנייה, ועוד כמה מפלגות קטנות, אשר לעתים משתתפות בקואליציה עם אחת המפלגות הגדולות. לאחר בחירות ה-18 לספטמבר שנערכו בגרמניה מסר שר החוץ היוצא של גרמניה ויו"ר מפלגת הירוקים , יושקה פישר, במסיבת עיתונאים בברלין כי הוא מתפטר מתפקידו כיו"ר המפלגה ומסר כי מפלגתו לא תיכנס לקואליציה עם ה-CDU בנוסף מסרו ה-FDP מנגד כי לעולם לא ייכנסו לקואליציה "אדומה" בראשות שרדר וה-SPD ומאחר וכך ה-Linke (מפלגת השמאל הקיצונית) מסרה כי לא תתמוך באף אחד ותלך לשבת באופוזיציה ומטרתה לעמוד בראש האופוזיציה. לאחר מו"מ קואליציוני ארוך הוכרזה אנגלה מרקל לקנצלרית בראש ממשלת אחדות המורכבת מן ה-SPD וה-CDU.

מדינות גרמניה

CDU גרמניה היא פדרציה המורכבת מ-16 מדינות ו-439 מחוזות (קרייזה). לכל אחת מהמדינות עיר בירה, ממשלה ומוסדות משלה. פיזור האוכלוסין במדינות השונות איננו אחיד: כמחצית מאוכלוסיית גרמניה חיה בשלוש המדינות המאוכלסות ביותר; המחצית השניה פזורה על-פני 13 המדינות האחרות. להלן רשימת מדינות גרמניה, מסודרות לפי גודל אוכלוסייתן: :1. נורדריין-וסטפאליה :2. בוואריה :3. באדן-וירטמברג :4. סקסוניה התחתונה :5. הסה :6. סקסוניה :7. ריינלנד-פאלץ :8. ברלין :9. שלזוויג-הולשטיין :10. ברנדנבורג :11. סקסוניה-אנהלט :12. תורינגיה :13. מקלנבורג-מערב פומרניה :14. המבורג :15. חבל הסאר :16. ברמן

כלכלה

ברמן כלכלת גרמניה היא הראשונה בגודלה באירופה והחמישית בגודלה בעולם (לשנת 2005) במונחי תוצר לאומי גולמי אחרי ארצות הברית, סין העממית, יפן והודו. נכון ל-2004, גרמניה היא היצואנית הגדולה ביותר בעולם, חרף חוזקו של מטבע האירו. שותפות הסחר העיקריות שלה כוללות את צרפת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, איטליה והולנד. סוגיה המעוררת דאגה בגרמניה היא שיעור האבטלה, הנותר גבוה זה שנים (במיוחד במדינות המזרחיות), וגורם לירידה בביקוש המקומי, במה שמאט את קצב הצמיחה הכלכלית. יחד עם זאת, יש לזכור כי כלכלת גרמניה נאלצה לספוג את עלויות איחודן מחדש של חלקי המדינה, גורם שיש התולים בו את האשמה העיקרית לקצב הצמיחה האיטי של גרמניה לעומת מדינות אחרות באיחוד האירופי. עד היום, באזורים שהשתייכו למזרח גרמניה אין עוד תשתית כלכלית ראויה להקמת עסקים קטנים ובינוניים, אשר עמדו ביסוד הצלחתה הכלכלית של מערב גרמניה.