:: wikimiki.org ::
| שפעת |
שפעתשפעת היא מחלה הנגרמת על ידי נגיף ממשפחת ה-Orthomyxoviridae.
מקור שם המחלה הוא באמונה ישנה שחוסר העדפה אסטרולוגי הוא שמשפיע על בריאות הגוף והוא מקור המחלה. מכאן מקור שמה בלעז, Influenza מלשון Influence שמתרגם לעברית כ"השפעה".
מדי שנה חולים במחלה 10-20 אחוז מהאוכלוסייה הכללית, כשאחד מכל 10 מבוגרים ואחד מכל שלושה ילדים צפוי לחלות במחלה. עקב חולשת מערכת החיסון עלולה שפעת להיות קטלנית לחלשים, קשישים וחולים כרוניים. 20 אחוז מהחולים במחלה מפתחים סיבוכים בעקבות המחלה שבין הנפוצים שבהם: ברונכיטיס, דלקת ריאות וסינוסיטיס. מדי שנה מתים בארה"ב לבדה כמאה אלף בני אדם מסיבוכים של מחלת השפעת.
מגפות עולמיות של שפעת פורצות כל 10-15 שנים. בהתפרצויות קטנות יותר בשנת 1957 ובשנת 1968 מתו למעלה ממיליון איש. מגפת השפעת הקטלנית ביותר בעת החדשה הייתה ב-1918, במחלה המכונה "השפעת הספרדית" נקטלו למעלה מ-40 מיליון איש ברחבי העולם. מקור מחלה זו לא היה בספרד, למרות שמה של המחלה; הסיבה שהמחלה מכונה כך נעוצה בעובדה שספרד היתה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה ובניגוד למדינות הלוחמות לא חלו חוקי הצנזורה בספרד על פרסום עובדת התפרצות מחלות ומגיפות ולכן היתה ספרד הראשונה שפרסמה על מחלת שפעת קטלנית, שפעת שכונתה משום כך על שמה.
סוגים
ישנם שלושה סוגים של נגיף השפעת: B, A ו-C. נגיף שפעת מסוג A הוא הסביר ביותר לפגוע באופן חמור בבני אדם בשל תכונתו לעבור מוטציה ובכך לתעתע במערכת החיסון האנושית. בני אדם יכולים לפתח עמידות רבה יותר כנגד נגיפי שפעת מסוג B ו-C משום שהמוטציה שנגיפים אלה עוברים היא קלה. כיום ידועים למעלה מ-200 סוגים של נגיפי השפעת.
הידבקות
למרות שהמחלה נקשרת לקור וחורף, אין לה קשר לקור כלל וכלל ותפוצתה הרבה בחורף נובעת מהטעם הפשוט של חוסר אוורור במקומות הומי אדם. נגיפי המחלה מועברים בקלות רבה מאוד באמצעות האוויר, מה שהופך את המחלה למדבקת ביותר. ההידבקות בשפעת מתבצעת על ידי מעבר הנגיף אל דרכי הנשימה. שם הוא חודר לתוך תאי האפיתל שבדפנות דרכי הנשימה, לכל תא בנפרד. בתוך התאים משתכפל הנגיף בקצב מהיר ביותר ובתוך שעות אחדות נהרס התא, הנגיף מתפזר, חודר לתאים סמוכים וחוזר חלילה. התאים הנגועים מתים והמחלה מתקדמת עד שמערכת החיסון מדבירה את הנגיף או שהנגיף הורג את האדם.
תסמינים
תסמיני המחלה הם:
- חום מעל 38 מעלות צלזיוס.
- כאבי גרון.
- כאבי שרירים, עצמות ומפרקים.
- כאבי ראש.
- חולשה כללית.
- נזלת, התעטשויות ושיעול.
מקור כל התסמינים של המחלה במערכת החיסון. חום הגוף עולה מפני שבלוטת ההיפותלמוס שבמוח מעלה אותו בכדי להאט את התפתחות הנגיף. שיעול מתפתח בכדי לסלק את הפסולת (חלקי תאים מתים) החוצה. המחלה נמשכת בדרך כלל כשבוע בהתאם לחוסן הבריאותי וחוזקה של מערכת החיסון אצל החולה. אצל בני אדם חלשים עשויה לחול רגיעה הדרגתית שיכולה להימשך אף כמה שבועות.
קטגוריה:מחלות
קטגוריה:מחלות נגיפיות
קטגוריה:מחלות של מערכת הנשימה
ja:インフルエンザ
zh-min-nan:Liû-hêng-sèng kám-mō·
מחלה) שהביאה למותם של מיליוני בני אדם בימי הביניים]]
מחלה היא פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף או הנפש.
מחלות יכולות להיגרם כתוצאה מגורם פנימי, כגון פגם גנטי או שינוי כרוני בגוף, או כתגובה לגורמים חיצוניים, כגון חיידקים, נגיפים, או טפילים אחרים. גורמים חיצוניים אינם בהכרח יצורים חיים; קרינה ותרכובות שונות (כגון עופרת, ציאניד ושלל רעלים אחרים) מהוות דוגמאות לכך.
מחלה נבדלת מטראומה; זו מוגדרת כפגיעה פיזית בגוף המגיעה מבחוץ. טראומה הינה כמעט תמיד מהירה ורגעית: פציעה, כוויה, חנק. במחלות רבות אמנם קיימת פגיעה פיזית בגוף (למשל: הסתיידות העורקים, סיסטיק פיברוזיס), אך זאת נובעת מגורמים פנימיים.
במחלות אצל בני אדם מטפל רופא או כל בעל מקצוע מתחומי הרפואה השונים, ובמחלות של בעלי חיים מטפל וטרינר. גם צמחים סובלים ממחלות רבות; אלו נחקרות בתחום הבוטניקה. גורמים שונים, בעיקר נגיפים ומוטציות, פוגעים אף בחיידקים, פטריות ופרוטיסטים, אם כי למצבים אלו לא מקובל להתייחס כאל "מחלות".
מספר ענפים בביולוגיה וברפואה חוקרים את המחלות:
- פתולוגיה חוקרת באופן כללי את דרכי פעולתן של המחלות.
- פתופיזיולוגיה - ענף משנה של הפתולוגיה - חוקרת את השתלשלות הארועים המביאה להופעת תסמיני המחלה, ואת הדרכים בהן משפיעים גורמי מחלה שונים על תפקוד הגוף.
- אפידמיולוגיה חוקרת את המחלות המדבקות.
מהלך ומשך המחלה
את המחלות ניתן למיין לפי מספר שיטות. אחת האינטואיטיביות שבהן היא מיון לפי משך המחלה:
- מחלה אקוטית (חריפה): מחלה המתפרצת לפתע, המלווה בסימפטומים בולטים, ובדרך-כלל חולפת מהר. המצב שלאחר תקופת המחלה נקרא החלמה. אם המחלה החריפה נשנית היא קרויה מחלה חוזרת.
- מחלה כרונית (ממושכת): מחלה אותה נושא החולה במשך זמן רב, לעתים כל חייו. במחלה זו המצב קבוע למדי ברוב הזמן. התפרצות אקוטית עלולה להתרחש מדי כמה זמן; תקופות רגיעה נקראות הפוגות. ניתן להבחין בשני סוגים של מחלה כרונית:
:
- מחלה פרוגרסיבית (מתקדמת): לאחר ההפוגה עלולים להתפתח סימפטומים חריפים.
:
- מחלה מתמידה: מחלה כרונית שאינה מתקדמת.
את מצבי הביניים שבין מחלה חריפה למחלה ממושכת מגדירים כמחלות תת-חריפות או תת-ממושכות.
סוגי מחלות
מחלות פוגעות בגוף בצורות שונות. במקרים רבים פועלים כמה מנגנונים יחדיו לגרימת תסמיני המחלה. סוגים שונים של מחלות אף מטופלים באופנים שונים. נביא כמה דוגמאות:
סיסטיק פיברוזיס ופנילקטונוריה הן מחלות תורשתיות; בכל תאי גופו של החולה קיים גן פגום בחומר התורשתי, הגורם לייצורו של חלבון פגום. החלבון גורם לפעולה משובשת של התאים, המביאה (בשתי מחלות אלו) להצטברות הרסנית של חומרים מזיקים בגוף וכתוצאה מכך להרס רקמות (בסיסטיק פיברוזיס - בעיקר בריאות, בפנילקטונוריה - במוח). כיום עומד מספר המחלות הגנטיות הידועות על כ-4,000; אולם סביר להניח שמחלות רבות שמקורן ואופן הופעתן טרם ידוע הינן למעשה גנטיות.
טיפול: רוב המחלות הגנטיות הינן חשוכות מרפא, כיוון שהפגם מצוי בכל תאי הגוף, דבר ההופך את תיקונו לכמעט בלתי-אפשרי. הקלה מסוימת ניתן להעניק באמצעות טיפול סימפטומלי (טיפול המתמקד בהקלת תסמיני המחלה, מבלי להילחם בגורם המחלה; חולי סיסטיק פיברוזיס, למשל, נוטלים תרופות הממיסות את הריר שהצטבר ומביאות להקלה בנשימה) או באמצעות הימנעות מגורמים מסוימים (מזונות, למשל) המחמירים את המחלה (חולי פנילקטונוריה, למשל, נמנעים ממאכל מזונות המכילים את חומצת האמינו פנילאלנין; זהו החומר שתאי הגוף אינם מסוגלים לפרק ואשר עקב כך מצטבר במוח).
סרטן הוא למעשה שמן של כמאה מחלות שונות; המשותף לכולן: חלוקה מהירה ובלתי-נשלטת של תאים בגוף. התרבות זאת נגרמת עקב שיבוש במנגנון הביוכימי המפקח על חלוקת התא. הגורמים לשיבוש זה מגוונים: לעתים הוא נגרם על-ידי מוטציות (ולפיכך מהווה הסרטן לעתים מחלה תורשתית), לעתים על-ידי חומרים מזיקים החודרים לגוף (כגון אזבסט וניקוטין הקיים בסיגריות) ולעתים על-ידי טפילים, כגון נגיפים מסוימים.
טיפול: עדיין לא קיים טיפול הגורם לתאים סרטניים להפסיק להתחלק. הטיפולים הקיימים מתמקדים, אם כך, בהרס מוחלט של הרקמה הסרטנית (באמצעות קרינה או תרופות) או בהסרתה (באמצעות ניתוח).
מחלות זיהומיות
קרינה]]
דיזנטריה ושפעת נגרמות על-ידי טפילים: חיידק או פרוטיסט (אמבה) בדיזנטריה ונגיף בשפעת. הטפילים מתרבים בגוף ותוך כדי כך מפרישים רעלנים אשר משבשים בדרכים שונות את פעילותם התקינה של תאים סמוכים. בדיזנטריה הטפילים מתרבים בעיקר במעי; הנזק לתאים מתבטא בשיבושים בעיכול, בהפרשה מוגברת של מים מהתאים (הגורמת לשלשול) ובכאב. בשפעת מתרבים הנגיפים בריאות; שם הם גורמים גם כן להפרשה מוגברת של מים מהתאים, דבר המתבטא בשיעול ובקשיי נשימה. לאחר שהגוף מזהה את הטפילים הזרים הוא מנסה להילחם בהם באמצעות מערכת החיסון. "לחימה" זו גורמת לעייפות ולעליית חום הגוף. מסלול מחלה זה (טפילים המפיצים רעלנים) הינו מהנפוצים ביותר. האופן בו הטפיל מזיק לגוף וגורם לתסמיני המחלה נקרא פתוגניות.
טיפול: רובן המוחלט של התרופות הקיימות כיום מיועדות ללחימה בטפילים. כמה מהתרופות החשובות ביותר ללחימה בחיידקים מיוצרות באופן טבעי על-ידי מיקרואורגניזמים מסוימים; תרופות אלו קרויות אנטיביוטיקה. הלחימה בנגיפים קשה יותר, כיוון שהם נוהגים לפלוש אל תאי הגוף ולגדול בתוכם; קשה, לפיכך, לגרום לפגיעה בנגיף תוך הימנעות מפגיעה בתא המאחסן אותו. למרות זאת, קיימות תרופות אנטי-נגיפיות (אנטי-ויראליות) רבות, המתמקדות ברובן בפגיעה ביכולת הנגיף לפלוש אל התא או להתרבות. חיידקים ונגיפים רבים פיתחו במשך השנים עמידות בפני תרופות, דבר המצריך הרכבה תמידית של תרופות חדשות.
רככת, אנמיה וצפדינה נגרמות מחוסר בחומרים מסוימים בגוף. ברככת מדובר בויטמין D, אשר תורם לספיגת סידן בעצמות; בהיעדרו מתרככות העצמות ומתעקמות תחת משקל הגוף. בסוגים מסוימים של אנמיה החומר החסר הוא ברזל, המהווה מרכיב עיקרי בהמוגלובין, אשר נמצא בכדוריות הדם האדומות ונושא את החמצן בדם; בהיעדר ברזל לא מיוצר מספיק המוגלובין, ולפיכך - כדוריות אדומות; תאי הגוף לא מקבלים מספיק חמצן והחולה חש חולשה כללית. בצפדינה החומר החסר הוא ויטמין C, התורם לבניית החלבון המבני קולגן; חלבון זה מצוי ברוב רקמות החיבור בגוף: כלי דם, שרירים, שיניים, עצמות ועור; בהעדרו נהרסות רקמות אלו ומתחילות לדמם ולהתנוון.
טיפול: מחלות של חסר בחומרים בגוף ניתן לרפא בדרך-כלל באופן מהיר על-ידי צריכה מוגברת של החומר החסר.
כרסת וטרשת נפוצה הינן מחלות חיסון עצמי. במחלות אלו מזהה בטעות מערכת החיסון של הגוף תאים מסוימים בגוף עצמו כגורמים זרים, בהם יש להילחם. בכרסת מדובר בתאי המעי; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לבעיות חמורות בעיכול ולכאבי בטן. בטרשת נפוצה מדובר בתאי העצב - הנוירונים; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לשיבוש במערכת העצבים, וכתוצאה מכך לקשיים מוטוריים (תנועתיים) ולנכות.
טיפול: מחלות אוטואימוניות הינן לרוב חשוכות מרפא, וגם הגורמים להן ברובם אינם ידועים. אסטרטגיית הטיפול דומה לזו שבמחלות הגנטיות. חולי טרשת נפוצה, למשל, עוברים טיפולים פיזיותרפיים, המאיטים את התנוונות השרירים ומשפרים את היכולת המוטורית.
הדבקה
פיזיותרפיים
מאפיין נוסף לפיו ניתן למיין מחלות הוא יכולת ההדבקה שלהן - יכולתן להתפשט בין יצורים שונים. מחלות גנטיות או מחלות שנגרמות משינויים עצמיים-פנימיים בגוף כמעט לעולם אינן מדבקות; מחלות הנגרמות על-ידי אורגניזם זר (או נגיף) מדבקות במרבית המקרים; הדבר תלוי בדרך-כלל במיקומו של מוקד המחלה. לדוגמא, זיהום נגיפי בדרכי הנשימה הינו בדרך-כלל מדבק מאוד, שכן בתהליך הנשימה פולט החולה אוויר מזוהם בנגיפים, היכולים בקלות לחדור לגופם של אנשים אחרים.
מחלות מדבקות יכולות לעבור מיצור ליצור במגע ישיר או דרך גורם שלישי (יצור אחר או מדיום כלשהוא). מחלת האיידס, למשל, עוברת רק במגע ישיר; מחלת המלריה מועברת דרך יתושים; מחלות רבות של מערכת העיכול עוברות דרך מזונות ומקורות מים.
רמת ההדבקה תלויה גם ביכולתו של הטפיל לשרוד מחוץ לגוף; נגיף ה-HIV, למשל, הגורם למחלת האיידס, לא מסוגל לשרוד מחוץ לגוף יותר מכרבע שעה; הסיכוי להדבקה, אם כן, שלא במגע ישיר, הינו מזערי.
שמות של מחלות בעברית
בעברית משמש המשקל קַטֶלֶת להקניית שמות למחלות נפוצות או ידועות: שחפת, אדמת, צהבת, טרשת, שלבקת, וכן צרעת, שפעת וקדחת (התנועה משתנה עקב העיצור הגרוני באות השניה של השורש).
לעתים השם הלועזי הוא הנפוץ, אך שם עברי קיים לצידו: לייפת כיסייתית הוא שמה העברי של סיסטיק פיברוזיס, למשל; צפדת הוא שמה העברי של טטנוס. לעתים משמש המשקל קטלת לציון סימפטומים הנגרמים על-ידי מספר מחלות, ושאינם מהווים מחלה בפני עצמה: שעלת, נזלת, קרחת.
בהשאלה משמש המשקל קטלת לציון תופעות שליליות המשולות למחלות: סחבת (ביורוקרטיה), ניירת (כמות מסמכים מופרזת), זחלת (הליכה או פעולה איטית מדי), דברת ופטפטת (דיבור מופרז), תרגמת (תרגום קלוקל משפה זרה).
-
als:Krankheit
ja:病気
ms:Penyakit
simple:Disease
zh-min-nan:Pīⁿ
נגיף]
נגיף (בלועזית: וירוס, Virus; מלטינית: "רעל") הוא גופיף הפולש לתאים אחרים ואשר לעתים קרובות גורם למחלות. הנגיף הוא טפיל אובליגטורי שאינו יכול להתרבות ללא נשא חי.
ויריון הינו חלק או שבר של נגיף המסוגל אף הוא להדביק באופן עצמאי תאים אחרים.
הנגיפים היו ידועים עוד לפני המצאת מיקרוסקופ האלקטרונים אך מדענים חשבו אותם לרעלן שיוצרים החיידקים, ומכאן שמם. במאה ה-20 החלו להצטבר עדויות לכך שנגיפים אינם חלק מחיידקים אלא יכולים להתקיפם, להתרבות בתוכם ואף לגרום למות החיידק. נגיפים מהסוג התוקף חיידקים כונו בקטריופאג'ים.
יש נגיפים של צמחים כדוגמת נגיף מוזיאקת הטבק. ישנם גם נגיפים אנימליים, היותר מוכרים לאדם כמחוללי מחלות השפעת, אבעבועות רוח ועוד. כל נגיף שאינו מצוי בתא אנימלי צמחי או חיידקי, נחשב כחלקיק דומם חסר תכונות המוגדרות כחיים - יכולת התרבות, צריכת אנרגיה ויצירתה, תנועה, גדילה או תגובה. גם בעלי חיים סובלים ממחלות הנגרמות על ידי נגיפים, למשל מחלת הפה והטלפיים, כלבת, איידס של חתולים ועוד.
לנגיף, כאמור, אין יכולת תנועה משלו, רק התנגשות מקרית עם קרום תא חי (ממברנה) מאפשרת את ספיחת הנגיף וחדירתו לתא. מכאן ואילך מתחיל הנגיף בפעולות דמויות חיים של סינתוז חלבונים מיוחדים ומרכיבי נגיפים חדשים, המתחברים בסוף התהליך ליצירת נגיפים חדשים המכונים ויריונים. הנגיף הופך את התא המודבק למעין "מפעל יצור", הפועל בעיקר לשם יצירת ויריונים חדשים, ומשתמש בחומר הגנטי של התא המודבק ותרכובות המצויות בתוכו ליצירתם.
הנגיפים בנויים ברובם מחומצת גרעין - דנ"א או רנ"א - שמוקפת מעטפת חלבונית בשם קפסיד עליה מצויים חלבונים המאפשרים הצמדות לקרום התא. חומצת הגרעין בתוך הקפסיד יכולה להופיע כמעגלית או קווית. הנגיף הינו היצור היחיד המוכר למדע שיכול להכיל רנ"א במקום דנ"א בתור חומר גנטי, מה שהופך אותו לרטרו וירוס - נגיף ה-HIV הגורם לאיידס הוא אחד הידועים לשמצה מסוג הוירוסים הללו.
לרוב הנגיפים יש תופעה מעניינת שהם גורמים ליצירת אינטרפרון במאחסן - זה גורם לכך שמרוב המחלות שנגרמות מנגיפים - נרפאים לבד ללא כל טיפול. ישנן הרבה מחלות ילדים כמו אדמת למשל שלאחר שנדבקים בהן הגוף מתחסן ובדרך כלל אין נדבקים בהם שנית כי הגוף מפתח נוגדנים שמקנים חסינות. היום מחסנים את התינוקות כנגד רוב מחלות הילדים הנגרמות מנגיפים כי בגיל מבוגר מחלות הילדים עלולות להיות הרבה יותר חריפות ועלולות לגרום לסיבוכים. כ- 30 אחוז מהילדים הנדבקים ממחלות ילדים נגיפיות אינם מראים כל סימני מחלה אבל הם מתחסנים. את התרכיבים מכינים מנגיף מוחלש או מנגיף מומת.
חלק מהמחלות הנגרמות על ידי נגיפים הן מחלות עונתיות. לדוגמא, בחורף נפוצים נגיפים של מערכת הנשימה כמו שפעת RSV נגיף הפארהאינפלואנזה ועוד. בקיץ, למשל, נפוצים נגיפי המעיים שעלולים לגרום לדלקת קרום המוח הנגיפית.
נגיפים מסויימים כמו אדמת שלבקת נגיף הציטומגלו מסוכנים לעובר בשליש הראשון של ההריון ולכן מחסנים היום בנות כנגד האדמת.
נגיף השלבקת הוא הנגיף הראשון שבודד בתרביות רקמה והוא נגיף מעניין במיוחד כי הוא נמצא בגוף בצורה לטנתית (רדומה) ומתפרץ אצל אנשים שונים כל פעם מחדש - במיוחד אחרי מחלת חום כלשהי, חשיפה לשמש, וסת אצל נשים ואפילו מועקה נפשית.
מהאמור לעיל ניתן לומר שהנגיף הינו חומר דומם עד כניסתו לתא חי, אך הוויכוח בקשר לשאלת הגדרת חייהם של נגיפים עדיין נמשך במדע ודורש הגדרה יותר מדויקת של חיים בכלל.
קטגוריה:מיקרוביולוגיה
קטגוריה:רפואה
als:Virus (Medizin)
ja:ウイルス
ko:바이러스
ms:Virus
simple:Virus
עברית
עברית היא שפה ממשפחת השפות השמיות, הידועה כשפתו של העם היהודי, ואשר ניב מודרני שלה משמש כשפה הרשמית והעיקרית של מדינת ישראל.
מקור השם עברית
השם עבר מופיע בתנ"ך כשמו של סבו של אברהם אבינו. המושג "עברי" נזכר בתנ"ך פעמים רבות, אולם שפתם של העברים אינה נקראת עברית. כיום מכנים את שפת התנ"ך "לשון המקרא" (בפי יהודים דתיים: "לשון הקודש") כדי להבדיל אותה מלשון חז"ל המכונה גם "לשון חכמים", שהיא בעצם ניב מאוחר של עברית. המונח כתב עברי מציין בלשונם של חז"ל דווקא את הכתב הארמי על שם "עבר הנהר".
הקובץ המפורסם ביותר שנכתב בשפה העברית הוא התנ"ך, אם כי בו עצמו לא נזכר שמה של השפה. עם זאת, במלכים ב' יח, כו, ובישעיהו לו, יא, מסופר כי שליחי חזקיהו המלך מבקשים מרבשקה, שליחו של סנחריב מלך אשור, לדבר עמם ב"ארמית" ולא ב"יהודית", כדי שהעם (שכנראה לא דיבר ארמית) לא יבין את דבריהם, ונראה שזה היה שמה של השפה, או לפחות שמו של הניב (דיאלקט) שדובר באזור ירושלים.
היסטוריה של השפה העברית
בעברית נכתבו רוב ספרי התנ"ך, כל המשנה, רוב הספרים החיצוניים ורוב המגילות הגנוזות. בתקופה מסויימת בימי בית שני או קצת לאחריו (החוקרים חלוקים בשאלה זו) פסקו רוב היהודים מלהשתמש בעברית כבשפת דיבור. מאות שנים לאחר בית שני כאשר חדלו היהודים להשתמש בעברית כבר נכתבו התלמודים בארמית . עם זאת ישנן עדויות שאף במאה ה-8 לספירה שפת הדיבור בטבריה שם פעלו בעלי המסורה הייתה עברית.
גם כשהשפה העברית לא שימשה שפת דיבור, עדיין שימשה לאורך הדורות, במה שמכונה תקופת הביניים של העברית, כשפת הכתב העיקרית של היהודים, בעיקר בעניינים הלכתיים: כתיבת פרוטוקולים של בתי דין, קובצי הלכות, פרשנות לכתבי קודש ועוד. גם כתיבת מכתבים וחוזים בין גברים יהודים נעשתה לעתים קרובות בעברית.
ספרות הלכתית לנשים בקהילות אשכנזיות נכתבה ביידיש (למשל ספר ההלכות "צאינה וראינה"), כיוון שהנשים, בניגוד לגברים, לא למדו עברית.
חיבורים יהודיים בעלי אופי חילוני או לא-הלכתי נכתבו בשפות יהודיות או בשפות זרות, לדוגמה: הרמב"ם כתב את ספרו "משנה תורה" בעברית, על אף שספרו הפילוסופי המפורסם "מורה נבוכים" שיועד למשכילי זמנו נכתב בערבית יהודית. עם זאת, "מורה נבוכים", כמו ספרים אחרים בנושאים חילוניים, תורגמו לעברית כשהיה בהם עניין לקהילות יהודיות דוברות שפות אחרות. אחת המשפחות היהודיות המפורסמות שעסקו בתרגום מערבית-יהודית לעברית בימי הביניים היא משפחת אבן תיבון.
עד המאה ה-19, ראשית ימי התנועה הציונית, שימשה העברית כשפת כתב בעיקר למטרות דתיות, אבל גם למטרות שונות ומגוונות: פילוסופיה, מדע, רפואה וספרות. מעמדה בקרב היהודים היה דומה למעמדה של השפה הלטינית בקרב הנוצרים במערב אירופה. השפה העברית נכנסה לתנופה מודרנית החל בתנועת ההשכלה היהודית בגרמניה ובמזרח אירופה מסוף המאה ה-18. לאורך כל המאה ה-19 הלך השימוש החילוני בה וגבר. בד בבד עם תנועת התחייה הלאומית החלה גם פעילות להפיכת העברית ללשון הדיבור של היישוב העברי בארץ-ישראל. אליעזר בן יהודה, המכונה "מחיה השפה העברית" היה בין הלוחמים למען הפיכת השפה העברית לשפה מדוברת, ושפתו הלאומית של היישוב העברי בארץ. במקביל התפתחה עברית מדוברת גם במרכזים אחדים של יהודים במזרח אירופה. המעבר לדיבור בעברית ביישוב העברי בארץ היה מהיר יחסית, וניכרה בו דווקא השפעת הדיבור העברי של מזרח אירופה. עם הקמת שלטון המנדט הבריטי בארץ היא נקבעה כשפה רשמית שלישית לצד הערבית והאנגלית. ערב הקמת מדינת ישראל היא כבר הייתה לשפה העיקרית של היישוב העברי, ושפת הלימוד במרכזי החינוך שלו.
כיום יש כ-6 מיליון דוברי עברית ישראלית, רובם המכריע בישראל. כמחציתם דוברים ילידיים (כלומר, עברית היא שפת-אמם) וכמחציתם משתמשים בעברית כשפה שנייה. עברית היא כיום השפה הרשמית והעיקרית של מדינת ישראל, אם כי בנוסף לה יש מעמד רשמי גם לשפה הערבית וכן נעשה שימוש נרחב באנגלית, ברוסית ובשפות נוספות. בעקבות המסורת האירופית, שמקורה בהקמת האקדמיה הצרפתית, קיים גם בישראל גוף רשמי המכתיב תקנים של השפה: האקדמיה ללשון העברית. מוסד זה פועל מכוח חוק, אף על פי שהשפעתו בפועל מוגבלת. מוסד זה עוסק בעיקר בקביעת מונחים חדשים, כללי כתיב וכללי תחביר, המחייבים להלכה את מוסדות המדינה ואת מערכת החינוך הממלכתית. בפועל, חלק גדול מהחלטותיו אינו מתקיים. התפתחות המילונאות השימושית בישראל בשנות ה-90, יצרה מספר מילונים ומאגרי מידע המתעדים את הלשון העברית בפועל, ומשמשים אסמכתאות חלופיות לכללי האקדמיה ללשון העברית.
דיאלקטים בעברית
אין כמעט דיאלקטים אזוריים עבריים. למעשה, השפה הנשמעת בפי דוברים ילידיים זהה כמעט בכל חלקי ישראל. אפשר להבחין בשוני בין הניבים המדוברים בפי עדות יהודיות שונות (אתנולקטים), אולם שוני זה מתבטא בעיקר בפונטיקה, ולא בתחביר או במורפולוגיה. שוני מסוים בתחביר ובמורפולוגיה קיים בין ניבים מעמדיים של השפה (סוציולקטים), אולם שוני זה אינו גדול. ייחודה של העברית המודרנית הוא בכך שהיא משרתת במידה רבה אנשים ששפת אמם שונה. מספר הדוברים הלא-ילידיים משתווה פחות-או-יותר למספר הדוברים הילידיים, והיא אף משמשת לתקשורת בין קבוצות בתוך ישראל שאינן דוברות עברית (למשל, דיונים בכנסת, בבתי המשפט הישראליים וכיוצ"ב מתנהלים בעברית, גם כשכל המתדיינים שייכים לקבוצות שאינן דוברות עברית). כיוון שכך, העברית המודרנית חשופה להשפעה אינטנסיבית של שפות אחרות, כגון ערבית, רוסית, אנגלית ועוד, דבר המשנה אותה בהתמדה, ואף יוצר הבדלים דיאלקטיים בין קבוצות שעשויים להתפתח לדיאלקטים של ממש. בגדה המערבית (יהודה ושומרון) וברצועת עזה העברית היא שפת המינהל, בצד הערבית, המדוברת בקרב רוב האוכלוסייה המקומית. בניגוד לערביי ישראל שלומדים עברית במערכת החינוך מגיל צעיר, ומנהלים את חייהם בשתי השפות במידה כמעט שווה, רוב דוברי הערבית ב"שטחים" שולטים בעברית רק במידה חלקית או שאינם שולטים בה כלל. עם זאת, השפעת העברית על הערבית שבפיהם ניכרת מאוד, בעיקר עקב השימוש הרב במילים שאולות מן העברית. עם התגברות ההגירה של פועלים זרים לישראל נוצר "פידג'ין עברי" שמשמש לתקשורת בין הפועלים לדוברי העברית הישראליים.
הכתב העברי
הכתב העברי מאופיין באלפבית המיוחד לו, הוא כולל 22 אותיות, וסימנים גרפיים נוספים (שהם פיתוחים מאוחרים יחסית) המשמשים בעיקר לציון תנועות. האלפבית המרובע המוכר היום הוא גרסה של הכתב הארמי "הבין-לאומי" של הממלכה הפרסית, והוא החליף (לפי המסורת - על פי החלטה מגבוה של עזרא הסופר) את האלפבית העברי-פניקי המכונה גם "כתב דעץ" שבו נעשה שימוש בממלכת יהודה, בממלכת ישראל וברחבי המזרח הקדום לפני גלות בבל. האלפבית העברי-פניקי לא נעלם כליל, אלא לאחר מרד בר כוכבא. בזמן המרד טבע בר כוכבא מטבעות שנשאו כתובות בכתב זה. כתב זה גם מופיע על מטבעות של מדינת ישראל, למשל על המטבע של שקל חדש אחד.
המאפיין החזותי הבולט של הכתב העברי בן ימינו הוא הצורה המרובעת של האותיות. הגופן שמשמש בדרך-כלל בדפוס מכונה שנקרא פרנק ריהל על שם מפתחיו (Frank ו-Rühl), הוא נפוץ מאוד למרות הביקורת על כך שצורת האותיות שלו דומה ולכן מקשה על ההבחנה בין אותיות כגון: א - צ, ג - נ, ב - כ, ו - ז, ח - ת, ר - ד וכו'.
בצד הכתב המודפס, הוא הכתב המרובע, קיים גם כתב רהוט שמשמש לכתיבה מהירה. כתב זה מתאפיין בקווים מעוגלים, והוא נפוץ מאוד בכתבי יד לא-מודפסים. מקורו של כתב זה בקהילות יהודיות אשכנזיות באירופה. סוג אחר של כתב רהוט, שכמעט שאינו נמצא עוד בשימוש, מכונה כתב רש"י ומקורו בקהילות היהודיות הספרדיות. כינויו נובע מן העובדה שהספר הראשון שהודפס בכתב זה היה במקרה פירושו של רש"י. בכתב זה מקובל להדפיס פירושים מסורתיים לתנ"ך ולתלמוד. ניסיונות אחדים להשתמש בכתב הזה גם בהדפסת טקסטים יומיומיים לא עלו יפה, וכיום אין הוא מקובל אלא להדפסת הפירושים המסורתיים.
בספרי תנ"ך, ספרי שירה וספרים לילדים מקובל לסמן את התנועות באמצעות ניקוד. סימני הניקוד המקובלים כיום, שמופיעים מתחת לאותיות, מעליהן ובתוכן, הומצאו בטבריה במאה השביעית, ושימשו במקור כאמצעי עזר לקריאת התנ"ך (בעבר התקיימו גם סוגי ניקוד עברי נוספים). חכמי טבריה הוסיפו גם סימנים לטעמי המקרא; סימנים אלה משמשים כסימני פיסוק וכסימנים לאופן הנגינה שבה יש לקרוא את פסוקי התנ"ך. הטעמים מודפסים כיום רק בספרי תנ"ך. בכל טקסט אחר נעשה שימוש בסימני פיסוק שהתפתחו באירופה ומשמשים בכתיבת רוב השפות בעולם.
הגיית העברית
הגיית העברית עברה שינויים רבים במהלך אלפי שנות קיומה. במאה ה-19, מחדשי השפה העברית שאפו לאמץ את ההגייה היהודית-הספרדית, בייחוד זו שהייתה נהוגה בקהילה הספרדית של ירושלים. זאת משום היוקרה שממנה נהנתה הקהילה הספרדית של ירושלים בעבר, ומשום שהגייתה הייתה קרובה למדי להגייה שמשתקפת בניקוד הטברני של המקרא. אלא שמרבית מחדשי השפה העברית ותומכיהם היו יהודים אשכנזים ממזרח אירופה, וההגייה העברית שהכירו הייתה שונה מאוד. על אף המאמץ להקנות לדיבור העברי החדש הגייה ספרדית, השפעת ההגייה האשכנזית, והמבטא של שפת יידיש ניכר היטב בעברית המודרנית.
שפות שהושפעו מהעברית
השפעת העברית ניכרת במיוחד בשפות יהודיות.
השפה יידיש ששימשה את הקהילות היהודיות האשכנזיות באירופה, ושמקורה באחד הדיאלקטים של גרמנית, שאלה מילים רבות מעברית (כ-20% מאוצר המילים שלה) והשתמשה בכתב העברי. הכתב העברי של יידיש משתמש בחלק מסימני העיצורים להבעת תנועות, למשל האות ע' משמשת לסימון התנועה e. עם זאת, מילים שאולות מעברית נכתבו על-פי הכתיב המקורי. כך, המילה "אמת" (שנהגית ביידיש emes), נכתבה כך ולא "עמעס". בדיחה נושנה של דוברי יידיש מספרת על כתיבת השם "נח" בשבע שגיאות, כלומר "נאָייעך" במקום "נח". השפה לאדינו (נקראת גם "ספניולית" או "ספרדית יהודית"), שהתפתחה מן הספרדית הקסטליאנית, ושימשה קהילות יהודיות ספרדיות בכל רחבי העולם, שאלה אף היא מילים רבות מן העברית, ונכתבה בכתב העברי, בעיקר ב"כתב רש"י" (אם כי קיימת גם שיטת כתיבה באותיות לטיניות). ערבית יהודית, שפה ששימשה את הקהילות היהודיות באימפריה המוסלמית, בעיקר בצפון אפריקה, ואשר בה נכתבו מורה נבוכים לרמב"ם וחיבורים חשובים נוספים, נכתבה אף היא בכתב העברי. שפות אחרות הושפעו מהעברית בעיקר דרך תרגומי המקרא. המילה "שבת", למשל, נפוצה מאוד בלשונות העולם כשמו של היום השביעי בשבוע, או ככינוי ליום מנוחה. גם שמות עבריים של דמויות מקראיות נפוצים מאוד ברחבי העולם. המילה העברית הנפוצה ביותר בשפות העולם השונות היא "אמן" - מילה המסיימת תפילות, ומבטאת הסכמה לנאמר.
המורפולוגיה של העברית
מאפיין של השפה העברית, כמו שאר השפות השמיות, הוא השורש, שהוא מורפמה, בדרך כלל בת 3-4 אותיות, שממנה נגזרות מילים שיש להן משמעות דומה. את אותיות השורש היה נהוג בעבר לציין באמצעות נקודה בין אות לאות (לדוגמה: כ.ת.ב), אך חוקי הדקדוק כיום קובעים כי בין אותיות השורש יש לפסק במקף (לדוגמה: כ-ת-ב). זאת, מפני שהנקודה מציינת הפסקה ארוכה ואילו המקף מציין קשר של סמיכות (לדוגמה: בית-ספר הוא צירוף סמיכות; אין מדובר ב"בית" נפרד וב"ספר" נפרד, אלא בשם עצם אחד המורכב משתי מילים. כך גם בשורש: האותיות אינן כ, ת, ו-ב אלא שורש אחד רציף בעל משמעות חדשה: כ-ת-ב). השורשים אינם מופיעים בשפה כשלעצמם, אלא רק כמרכיב של מילים, בצירוף מורפמות אחרות. אין הסכמה בין הבלשנים בדבר הממשות של השורש בשפה. יש הטוענים שמדובר בחלק בלתי נפרד מאוצר המילים של השפה, גם אם הוא מופיע רק בצירוף מורפמות אחרות, ואחרים טוענים שמדובר בהפשטה מדעית, שהדוברים אינם מודעים לה בצורה אינטואיטיבית. רוב הבלשנים מסכימים כי בעבר היו שורשים של שתי אותיות כגון "ב-א" ו"ק-ם" (ע"פ האקדמיה ללשון העברית, השורשים הנ"ל הם ב-ו-א; ק-ו-מ). כמו כן העברית המודרנית יוצרת שורשים של יותר מ-4 אותיות (בעיקר ממילים שאולות), כגון פלרטט, טלגרף. בעברית מודרנית נוצרות מילים ששורשן אינו ברור. למשל, מילים כמו "רמזור" או "מדרחוב" נוצרו בדרך של הֶלְחם-מילים, כך שקשה לקבוע את שורשן. עם זאת, המילה "רמזור" התפתחה לשורש רמז"ר, כמו בביטוי "צומת מרומזר". כמו כן, הקשר הסמנטי בין מילים שנגזרו משורש אחד הוא לפעמים מעורפל. כך למשל, הפעלים "נפל" ו"התנפל" נגזרו מאותו השורש, אולם משמעותן התרחקה מאוד במשך השנים, וכיום אין ביניהן עוד קשר סמנטי. גם הפעלים "פסל" (במובן של פסילה) ו"פיסל" נראים כאילו נגזרו משורש אחד, אולם אין ביניהם קשר סמנטי, כיוון שהאחרון נגזר משורש של העברית המקראית, ואילו הראשון נגזר ממילה ארמית שנכנסה אל העברית בתקופה מאוחרת יותר.
השפה העברית במסורת היהודית
על פי המסורת היהודית עשר המאמרות האלהיות שבהם נברא העולם היו בעברית, והמלאכים משתמשים בלשון זו. על כן השפה נקראת לשון הקודש.
לפי ריה"ל בספרו "הכוזרי" (מאמר שני סעיף ס"ח) השפה העברית היא האצילה בשפות, והיא השפה שבה נגלה אלוהים לאדם וחוה (ולכן אדם נגזר מאדמה וחוה מחיים). והם דיברו בשפה זו והנחילו אותם לבניהם ולאנושות כולה, שהשתמשה בה עד ימי מגדל בבל (דור הפלגה). אז התבלבלו הלשונות ונוצרו שפות רבות. אבל עבר המשיך גם אז להשתמש בעברית ולכן נקרא בשם הזה, ומבלבול הלשונות נובע הדימיון של השפות הקדומות לעברית.
הרמב"ם מציג נימוק שונה ופשוט יותר להיותה של העברית לשון הקודש. הוא מסביר זאת בכך שאין בשפה מילים מפורשות המתארות דברים הקשורים למין. המהר"ל חולק עליו (נתיב הצניעות פרק ג') ואומר שהרמב"ם הפך את היוצרות, מכיוון שהשפה היא קדושה, ובה נברא העולם, לכן אין בה מילים המתארות מיניות ולא להפך.
ראו גם
- תחיית השפה העברית
- גיור תוכנה
- עברית באינטרנט
- בניינים בעברית
- טעמי המקרא
- כתב עברי עתיק
- כתיב עברי
- כתיב חסר ניקוד
- כתיב מלא
- כתיב חסר
- כתיב מנוקד
לקריאה נוספת
- שלמה מורג, עיונים בעברית לדורותיה, הוצאת מאגנס.
קישורים חיצוניים
- [http://hebrew-academy.huji.ac.il/ האתר של האקדמיה ללשון העברית]
- [http://www.safa-ivrit.org/ השפה העברית]
- [http://www.hebreu.org/ השפה העברית לדוברי צרפתית]
קטגוריה:שפות
קטגוריה:שפות יהודיות
קטגוריה:שפות שמיות
-
ja:ヘブライ語
ko:히브리어
simple:Hebrew language
th:ภาษาฮีบรู
אוכלוסייהאוכלוסייה היא כלל התושבים במקום מוגדר (מדינה, אזור, עיר) ובזמן מוגדר. האוכלוסיה בכדור הארץ היא כ-6.3 מיליארד, כלומר מספר האנשים בעולם הוא בערך 6.3 מיליארד. בשנים האחרונות אוכלוסיית העולם גדלה מספרית מדי דקה בכ־160 איש בקירוב.
לעתים מורחב השימוש במלה זו לאוכלוסיה שאינה של אנשים, למשל אוכלוסיית הנמרים בנגב. לעתים מצומצמת משמעות המלה כך שהיא אינה מתייחסת לכל האנשים במקום מסוים, אלא לחלק מסוים של האנשים, למשל אוכלוסיית הרווקות בתל-אביב.
האוכלוסייה נחקרת מנקודת מבט מגוונות. דמוגרפיה עוסקת בדינמיקה של אוכלוסיית האדם, כלומר השינויים החלים בה בהתאם למאפיינים שונים, כגון מין, גיל, השכלה, גזע וכו'. היבטים אחרים של האוכלוסייה נחקרים במסגרת הסוציולוגיה, הכלכלה והגאוגרפיה. מידע רב אודות האוכלוסייה במדינת ישראל מסופק על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
צפיפות האוכלוסייה משקפת את מספר הפריטים באוכלוסייה ליחידת שטח.
ראו גם
- מדינות (לפי גודל האוכלוסייה).
קטגוריה:מדעי החברה
קטגוריה:דמוגרפיה
ja:人口
simple:Population
דלקת ריאותדלקת ריאות (Pneumonia) היא מחלה זיהומית של הריאות.
הזיהום בריאות, יכול להיגרם על ידי מיקרואורגניזמים כגון חיידק או נגיף החודרים לריאה דרך מחזור הדם וגורמים לזיהום מקומי. במקרים נדירים יותר, בעיקר אצל אדם המועד לזיהומים חריגים, כגון חולה איידס, יכול הזיהום להיגרם על-ידי פטרייה, או כל טפיל אחר. מרבית מקרי דלקת הריאות נגרמים על ידי החידק פנאומוקוקוס וחלקם על ידי החיידק כלמידיה שמוכר יותר במעורבותו בדלקת של אברי מין ובעיקר של הוגינה אצל נשים.
דלקת ריאות פורצת לעיתים קרובות כסיבוך של זיהום של דרכי הנשימה העליונות , כגון נזלת, שיעול, דלקת גרון קלה, ובהמשך יומיים שלושה לאחר מכן החמרה בסימפטומים.
בין הסימפטומים של דלקת ריאות ניתן למנות:
- חום
- צמרמורת
- שיעול
- נשימה מהירה
- צפצופים בנשימה
- קושי בנשימה
- הקאה
- כאב בחזה (לא שכיח, היות ובאזור הריאות אין עצבים)
- כאבי בטן (לעתים)
- בדלקות ריאה שמקיפות שטחי ריאות נרחבים יתפתח כחלון של השפתיים ושל קצות האצבעות שנגרם בגלל מחסור בחמצן
לפני גילוי האנטיביוטיקה, היתה דלקת ריאות לעיתים קרובות קטלנית, אולם כיום מטופלים רוב המקרים של דלקת ריאות בהצלחה.
הדבקה בדלקת ריאות, נגיפית או חיידקית, היא הדבקה במגע עם רוק ונוזלים מדרכי הנשימה, כך שהתעטשות או נשיקה יכולים להעביר את המחלה.
קטגוריה:מחלות של מערכת הנשימה
קטגוריה:מחלות
ריאות, דלקת
ja:肺炎
ko:폐렴
1957
אירועים
- 4 במרץ - שלושה צעירים יורים בישראל קסטנר בפתח ביתו. הוא נפטר ב-15 במרץ.
- 6 במרץ - ישראל נסוגה מסיני אחרי מבצע קדש
- 8 במרץ - מצרים פותחת מחדש את תעלת סואץ, לאחר נסיגת ישראל מסיני.
- 25 במרץ - נוסדת "הקהילה הכלכלית האירופית" ("השוק האירופי המשותף"), שהפכה עם השנים לאיחוד האירופי
- 27 ביוני - סערת ההוריקן "אודרי" הורגת 500 בני אדם בלואיזיאנה וטקסס.
- 2 ביולי - ברעידת אדמה בעוצמה של 7.4 בסולם ריכטר, מצפון לטהרן באירן נהרגים 2,500 איש.
- 6 ביולי - ג'ון לנון ופול מקרטני נפגשים לראשונה.
- 16 ביולי - רב-סרן ג'ון גלן מחיל הים האמריקאי מטיס מטוס F-8U עלקולי מקליפורניה לניו יורק תוך 3 שעות, 23 דקות ו-8 שעות ובכך קובע שיא מהירות חציית היבשת חדש.
- 29 ביולי - קמה הוועדה לאנרגיה אטומית.
- 26 באוגוסט - ברית המועצות עורכת ניסוי בטיל בין-יבשתי.
- 31 באוגוסט - מלזיה זוכה בעצמאות מהממלכה המאוחדת.
- 4 בספטמבר - משבר ליטל רוק במסגרת המאבק לזכויות האזרח בארצות הברית: מושל ארקנסו, אורוויל פובוס, קורא למשמר הלאומי של ארקנסו לחסום את דרכם של תלמידים שחורים המבקשים להירשם לתיכון בליטל רוק.
- 29 באוקטובר - נסיון התנקשות בכנסת: רימון נזרק אל עבר שרי הממשלה. דוד בן גוריון וגולדה מאיר נפצעים קל.
- 30 באוקטובר - השלמת מפעל ייבוש החולה על ידי קק"ל.
- 31 באוקטובר - מסתיים מבצע ייבוש החולה
- 3 בנובמבר - ברית המועצות משגרת לחלל את הלווין השני בהיסטוריה, ספוטניק 2, כשעל סיפונו היצור החי הראשון בחלל - הכלבה לאיקה.
- 4 בנובמבר - הכלבה לאיקה, אשר שוגרה לחלל בלווין ספוטניק 2, מתה לאחר כמה שעות ממתח ומחום.
נולדו
- 21 בינואר - ג'ינה דייוויס (Geena Davis) שחקנית קולנוע אמריקאית.
- 20 במרץ - ספייק לי, במאי קולנוע
- 8 ביוני - סקוט אדמס (Scott Adams), קריקטוריסט ("דילברט").
- 11 ביוני - ג'מלאדין טקומה (Jamaaladeen Tacuma), מוזיקאי ג'אז.
- 19 ביוני - אנה לינד, פוליטיקאית שוודית (נרצחה 2003).
- 23 ביוני - פרנסס מקדורמנד, שחקנית.
- 7 ביולי - ברי סחרוף, זמר ומלחין.
- 16 באוגוסט - אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר הישראלי ה-15
- 18 באוגוסט - דניס לירי, קומיקאי, שחקן
- 24 באוגוסט - סטיבן פריי, קומיקאי, סופר ושחקן אנגלי.
- 1 בספטמבר - גלוריה אסטפן, זמרת
- 19 בנובמבר - עפרה חזה, זמרת ישראלית (נפטרה ב-2000).
- 8 בדצמבר - מיכאל קזינוב
נפטרו
- 16 בינואר - ארטורו טוסקניני (Arturo Toscanini) מנצח איטלקי.
- 8 בפברואר - ג'ון פון נוימן, מתמטיקאי
- 15 במרץ - ישראל קסטנר, חבר ועד ההצלה בבודפשט בזמן השואה (נולד 1906).
- 16 במרץ - קונסטנטין ברנקוזי, פסל (נולד 1876)
- 2 במאי - הסנטור ג'וזף מקארתי, (נולד 1908)
- 4 בנובמבר - לאיקה, כלבה רוסית, היצור החי הראשון ששוגר למסלול סביב כדור הארץ
פרסי ישראל
מקבלי פרס ישראל לשנת תשי"ז הם:
- חיים שירמן - מדעי היהדות
- יוחנן לוי - מדעי הרוח
- יעקב פיכמן - ספרות יפה
- אורי צבי גרינברג - ספרות יפה
- פלטיאל דייקן - מדעי המשפט
- זיגפריד ש' להמן - חינוך
- שלמה הסטרין - מדעים מדויקים
- דוד פיינגולד - מדעים מדויקים
- גד אביגד - מדעים מדויקים
- שאול אדלר - רפואה
- שמואל הורוביץ - חקלאות
- פאול בן חיים - מוזיקה
- ראובן מרגליות - ספרות תורנית
- אליעזר שמאלי - ספרות ילדים
- דב כרמי - אדריכלות
ראו גם
- 1957 בקולנוע
- 1957 בספרות
- 1957 במוזיקה
- 1957 בפוליטיקה
- 1957 במדע
- 1957 בספורט
- 1957 בטלוויזיה
----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1952 1953 1954 1955 1956 - 1957 - 1958 1959 1960 1961 1962
קטגוריה:שנים
nb:1957
1968
אירועים
- 2 בינואר - ד"ר כריסטיאן בארנרד מבצע את השתלת הלב המוצלחת הראשונה
- 9 בינואר - הצוללת אח"י דקר יוצאת מנמל פורטסמות שבאנגליה לנמל חיפה, הפלגה שבמהלכה אבדה הצוללת.
- 25 בינואר - הקשר האחרון עם הצוללת אח"י דקר
- 4 בפברואר - הצוללת אח"י דקר הוכרזה כנעדרת, כשעל סיפונה 69 אנשי צוות
- 16 במרץ - מלחמת וייטנאם – טבח מאי ליי
- 21 במרץ - כוח צה"ל מבצע את פעולת כראמה בירדן
- 22 במרץ - נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון קורא לגנרל ויליאם וסטמורלנד לשוב הביתה מוייטנאם, אחרי הכישלון במלחמת ההתשה שהוא ניהל מול הוייטקונג.
- 4 באפריל - מרטין לותר קינג נרצח
- 9 במאי - יגאל אלון מציע להקים ישובים יהודים ברצועת עזה
- 5 ביוני - המועמד לנשיאות רוברט קנדי נורה במלון אמבסדור בלוס-אנג'לס בקליפורניה בידי סירחאן סירחאן. הוא נפטר למחרת.
- 8 ביוני - ג'יימס ארל ריי נעצר בחשד שרצח את ד"ר מרטין לותר קינג.
- 1 ביולי - הסכם אי-הפצת נשק גרעיני נחתם על ידי כ-60 מדינות בג'נבה, שוויץ
- 20 באוגוסט - כוחות ברית ורשה פולשים לצ'כוסלובקיה.בכך מסתיים "האביב של פראג".
- 21 באוגוסט - טנקים סובייטים בהנהגתו של לאוניד ברז'נייב פולשים לצ'כוסלובקיה.
- 24 באוגוסט - צרפת מפוצצת את פצצת המימן הראשונה שלה, והופכת בכך למעצמה הגרעינית החמישית בעולם.
- 4 בספטמבר - פיגוע בתחנה המרכזית בתל אביב, ע"י מחבלים שהניחו חומר נפץ. הרוג אחד וחמישים פצועים.
- 6 בספטמבר - סווזילנד זוכה בעצמאות.
- 13 בספטמבר - אלבניה פורשת מברית ורשה.
- 7 באוקטובר - שוגרה אפולו 7, השניה במשימות המאויישות של תוכנית אפולו.
- 5 בדצמבר - השתלת לב ראשונה בישראל
- 21 בדצמבר - אפולו 8 משוגרת לירח
- 23 בדצמבר - הטלוויזיה הישראלית החלה את שידוריה הסדירים.
- 27 בדצמבר - אפולו 8, החללית הראשונה בתוכנית אפולו, שבה לכדור הארץ.
- 28 בדצמבר - צה"ל תוקף בשדה התעופה של ביירות ומשמיד 13 מטוסים של חברות תעופה ערביות
נולדו
- 30 במרץ - סלין דיון זמרת קנדית
- 15 באוגוסט - דבורה מסינג, שחקנית.
- 2 בספטמבר - סלמה הייק, שחקנית קולנוע מקסיקנית
- 10 בספטמבר - גאי ריצ'י, במאי סרטים בריטי
- 25 בספטמבר - וויל סמית' שחקן, ראפר.
- 28 בספטמבר - נעמי ווטס, שחקנית
- 18 בדצמבר - קספר ואן דיין, שחקן
נפטרו
- 27 במרץ - יורי גגארין – האדם הראשון בחלל (נולד 1934)
- 1 באפריל - לב לנדאו, פיזיקאי (נולד 1908)
- 4 באפריל - מרטין לותר קינג (נולד 1929)
- 1 ביוני - הלן קלר
- 6 ביוני - רוברט קנדי (Robert F. Kennedy), התובע הכללי של ארה"ב, סנטור, ומועמד לנשיאות.
- 20 בדצמבר - ג'ון סטיינבק, סופר אמריקאי
פרסי ישראל
מקבלי פרס ישראל לשנת תשכ"ח הם:
- עובדיה הדייה - ספרות תורנית
- משה יחיאל הלוי אפשטיין - ספרות תורנית
- שמואל ייבין - מדעי היהדות
- בנימין מזר - מדעי היהדות
- דב סדן - מדעי היהדות
- שמואל סמבורסקי - מדעי הרוח
- שלמה פינס - מדעי הרוח
- אביגדור המאירי - ספרות יפה
- נתן אלתרמן - ספרות יפה
- יעקב ברמן - חינוך
- אלכסנדר מרדכי דושקין - חינוך
- שושנה פרסיץ - חינוך
- דוד הורוביץ - מדעי החברה
- שמעון אגרנט - מדעי המשפט
- | | |
