Home About us Products Services Contact us Bookmark
:: wikimiki.org ::
תריסריון

תריסריון

התריסריון (בלועזית: דואודנום, Duodenum) בגוף האדם מהווה את תחילתו של המעי הדק, ואורכו כ-18 ס"מ, שהם רוחבן של תריסר אצבעות - מכאן שמו. תפקידו: עיקר תהליך העיכול. כל העמילן שלא התפרק בפה ובקיבה ממשיך להתפרק בתריסריון בעזרת אנזימים שמופרשים מהלבלב, כך גם מקטעי חלבונים המכונים פפטונים שהתפרקו מהחלבונים בעזרת חומצות בקיבה ממשיכים להתעכל בתריסריון בעזרת אנזימים בסיסיים. גם השומנים מתפרקים ומתעכלים בתריסריון וכן מתפרקים ומתעכלים בתריסריון כל הפולימרים כצבעי מאכל ושאר תוספי מזון שלא התפרקו בקיבה או בפה. האנזימים המעכלים מגיעים אל התריסריון מהלבלב. לתריסריון מגיעים חומרים מהלבלב הכבד ומכיס המרה העוזרים לפירוק מכני של חלק ממרכיבי המזון שאנו אוכלים. החומרים שעוברים פירוק מכני בתריסריון הם: חלבונים, פחמימות ושומנים. בנוסף:
- נספגים בתריסריון מים ומינרלים, אשר לא עוברים שינוי במערכת בעיכול כלל (חומרים אי-אורגניים).
- החומצה המלחית המופרשת מהקיבה מנוטרלת בתריסריון באמצעות נתרן מימן פחמתי (NaHCO3) המופרש אף הוא מהלבלב. קטגוריה:אנטומיה קטגוריה:מערכת העיכול

גוף האדם

ערך זה סוקר את חלקיו העיקריים של גוף האדם.

הגולגולת

הגולגולת מגנה על המוח ותומכת במספר מבנים חיצוניים כגון האף, העיניים והאוזניים. הגולגולת מתחברת לעמוד השדרה בעזרת שתי חוליות עליונות - האטלס והדנס. האטלס מאפשר את תנועת הגולגולת קדימה ואחורה ואילו הדנס מאפשר לגולגולת להסתובב לצדדים. רוב שטחה החיצוני של הגולגולת מכוסה בעור למעט העיניים, האקוסטיק מיאטוס והנחיריים.

הצוואר

הצוואר מחבר בין הגולגולת לגוף ונמצא בו cervical plexus שזהו צביר עצבים שתפקידם לעצבב את הצוואר והחלק האחורי של הגוגלולת. בנוסף נמצא שם גם הברכיאל פלקסוס שתפקידו לעצבב את הגפיים העליונות.

החזה

בחלל החזה נמצאים הראות, הלב, הושט ומבנים נוספים.

הבטן

בחלל הבטן נמצאים מרבית האיברים הפנימיים כגון הלבלב, המעיים וכו'.

הגפיים

הגפיים נועדו לתמוך ביציבתו של האדם ולאפשר לו לבצע מטלות שונות.

הגפיים העליונות

הגפיים העליונות מתחברות לעצם השכם של הגוף ומורכבות מכתף, אמה ויד.

הגפיים התחתונות

הגפיים התחתונות המתחברות לגוף בעזרת האגן מורכבות מהירך, השוק וכף הרגל.

ראו גם


- אנטומיה
- אמבריולוגיה
- מערכות בגוף האדם - נשימה, עיכול, עצבים ועוד.
- שלד קטגוריה:אנטומיה ja:人体解剖学 zh-min-nan:Sin-khu

אצבע

אצבע היא חלק בכף היד או בכף הרגל של בני אדם ומינים שונים כמו קופי אדם. האצבע מסתיימת בחיפוי קרני הקרוי ציפורן. למינים שונים של בעלי חיים יש מספר שונה של אצבעות בגפיהם. במינים בהם לא נעשה שימוש באצבעות, הן הולכות ומתנוונות, כמו למשל אצל הסוס, או בכפות הרגליים של בני אדם. קיימות אגדות רבות הנוגעות למספר האצבעות המדוייק של הדרקון הסיני האגדי, ולסיבות למספר זה, אך מספר אצבעותיו של הדרקון נע בין 3 ל-7. קטגוריה:אנטומיה ja:指

עיכול

עיכול הינו תהליך של פירוק מזון באמצעות אברי העיכול אצל בעלי חיים.

ראו גם


- קיבה
- מעיים ja:消化

פה

הפה הוא איבר חיצוני שמהווה חלק מהפנים של האדם. הפה מבצע את התפקיד הראשון של מערכת העיכול, בו מתחילה פעולת עיכול המזון. בתוך הפה מתבצעים פעולות של לעיסת המזון, גריסתו, עירבובו עם הרוק והפיכתו לעיסה לקראת הבליעה. פעולות אלה נעשות על ידי השיניים, הלשון, שרירי הלעיסה ובלוטות הרוק שהם איברים שנמצאים בתוך הפה. הפה מבצע תפקיד חשוב גם בתהליך הנשימה, בשאיפה האוויר נכנס אל תוך הגוף דרכו ודרך האף ובנשיפה האוויר יוצא מהגוף דרכם. בתוך חלל הפה, מתבצעים גם חלק מהפעולות שאחראיות על הדיבור באמצעות האיברים שיוצרים את העיצורים והתנועות שהם הצלילים המרכיבים את המילים. קטגוריה:מערכת העיכול קטגוריה:אנטומיה ja:口 ko:입 simple:Mouth zh-min-nan:Chhùi-khiuⁿ

קיבה

הקיבה היא איבר דמוי שק או כיס, העשוי שלוש שכבות שרירים. הקיבה היא האיבר הרחב ביותר במערכת העיכול. היא מונחת מתחת לסרעפת, בחלק העליון של חלל הבטן. חלקה העליון והעיקרי מונח בצד השמאלי של הגוף. לקיבה שתי פתחים. דרך פי הקיבה, המחובר לוושט, נכנס מזון. דרך השוער, פתחה התחתון של הקיבה, יוצא המזון מן הקיבה לתריסריון - תחילתו של המעי הדק. פתחים אלו מוגנים בשרירים חזקים הקרויים סוגרים. בעוד שלאדם קיבה אחת, לבהמות מעלות גרה יש קיבות רבות יותר. לפרה, למשל, יש ארבע קיבות.

תפקידי הקיבה

פרה
- איחסון מזון - נפח הקיבה יכול לנוע בין 50 מ"ל לליטר וחצי.
- פירוק ראשוני מכני של המזון באמצעות שרירים.
- פירוק כימי אנזימטי של החלבונים על ידי אנזימים המכונים פרוטאזות.
- פירוק ראשוני של שומנים.

פעולת הקיבה

אצל בעלי חיים טורפים שניזונים בעיקר מחלבונים, סביבת הקיבה חומצית בדרך כלל. אצל בני אדם שניזונים גם מפחמימות, הופכת הקיבה לסביבה חומצית רק כשנאכל מזון חלבוני. באכילת מזון חלבוני מופרש ההורמון גסטרין. בתגובה להפרשתו מופרשת חומצת מלח מתאי בלוטות רירית הקיבה. הזימוגן פפסינוגן, אשר מופרש מדפנות הקיבה, הופך לאנזים הפעיל פפסין רק בסביבה חומצית זו.

מחלות

אם חומצות הקיבה עולות במעלה הוושט נוצרת צרבת. בעבר נהוג היה להאמין כי חומציות יתר בקיבה גורמת לכיב קיבה (אולקוס). כיום ידוע כי חיידק ההליקובקטר גורם למחלה זו. קטגוריה:אנטומיה קטגוריה:מערכת העיכול ja:胃 simple:Stomach

חלבון

חלבונים הם קבוצה של תרכובות אורגניות. החלבונים הם החשובים ביותר מכל החומרים המרכיבים את היצורים החיים; הם נמצאים בתאיו של כל יצור חי, ללא יוצא מן הכלל, ובתא עצמו נמצאים החלבונים כמעט בכל מבנה ואברון שהוא. מכלול תכונותיו של האורגניזם (הפנוטיפ) - כגון צבע עיניים, פעילות מערכת החיסון, רגישות לחומרים מסוימים - הינו תוצאה ישירה של פעילות חלבונים. בלועזית נקרא החלבון פרוטאין, הנובע מהמילה היוונית פרוטו ("ראשוני"); בימים עברו, לפני גילוי ה-DNA, נחשב בטעות החלבון כחומר התורשתי העובר מההורים לצאצאיהם, וממנו מתפתחים התאים וכל חלקי הגוף. חלבון הוא מולקולה אורגנית בעלת משקל מולקולרי גבוה. יחידת המבנה הבסיסית שלו היא חומצת אמינו. חלבון סטנדרטי בנוי ממאות עד עשרות אלפי חומצות אמינו. לחלבונים מבנה תלת-מימדי מורכב ביותר המכתיב את תפקידם ופעילותם בגוף החי.

סוגי חלבונים

רוב החלבונים משתייכים לאחת משתי קבוצות עיקריות:
- מבניים: אלו הם החלבונים שמרכיבים את התא, אברוניו, וחלק ממבני הגוף, לדוגמא:
  - העור מורכב ברובו (כ-75%) מהחלבון קולגן.
  - הפרווה והשיער מורכבים ברובם מקרטין, חלבון טבעיים המופיעים אצל יונקים.
  - משי (אשר מייצרות תולעי המשי) וקורי עכביש שניהם חלבונים טהורים.
- תפקודיים: אלו הם החלבונים שממלאים את כל התפקידים בגוף, ומתחלקים לתתי-קבוצות:
  - מגנים: חלבונים אלו מהווים את הנוגדנים של מערכת החיסון.
  - שליחים: משמשים להעברת אותות מתא לתא; הורמונים (כגון אינסולין), מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים, כגון אצטילכולין) וציטוקינים הינם חלבונים שליחים.
  - מכווצים: בעלי יכולת לייצר תנועה. חלבונים אלו, כגון מיוזין ואקטין, מצויים בשרירים.
- אנזימים: משמשים כזרזים של תגובות כימיות בגוף.

מבנה החלבון

תגובות כימיות תגובות כימיות תגובות כימיות תפקוד החלבון תלוי בצורה חזקה במבנה שלו, ומבנה זה מתקבל על ידי המערך המדויק של חומצות האמינו המרכיבות אותו. כל חלבון מתקפל במרחב לצורה תלת-מימדית, כתוצאה מקשרים כימיים בין חומצות האמינו השונות. למבנה החלבון ארבע רמות:
- מבנה ראשוני: זהו מבנה קווי פשוט, הבנוי אך ורק מהקשר הפפטידי בין חומצות האמינו. לכל חלבון יש מבנה ראשוני.
- מבנה שניוני: במבנה מיוחד זה נוצרים קשרי מימן בין חומצות אמינו מסוימות (רק חלק מחומצות האמינו מאפשרות מבנה שניוני) הגורמים לשינוי מרחבי המקפל את החלבון לאחת משתי צורות עיקריות: סליל α (אלפא) או משטח β (ביתא).
  - סליל α: צורה זו נוצרת כאשר חומצות אמינו יוצרות קשרי מימן עם חומצות אמינו במרחק 3.4 שיירים מהן. קשרים אלו מקפלים את החלבון ב-100 מעלות לכיוון שמאל (ראו איזומר אופטי) וכך נוצר מבנה ספירלי דחוס שבתוכו אין כמעט חלל פנוי. קבוצות ה-R של החומצות פונות כלפי חוץ בסליל α. בממוצע כשליש מכל חומצות האמינו בחלבונים נמצאות בסלילי α.
  - משטח β: צורה זו נוצרת כאשר שתי שכבות או יותר של חומצות אמינו נצמדות אחת לשניה על-ידי קשרי מימן, ויוצרות מבנה משטחי רך. למבנה זה שני מערכים: מקבילי (פרללי) ואנטי-מקבילי (אנטי-פרללי): במבנה מקבילי כיוון שכבת חומצות אמינו זהה לכיוון השכבה שמתחתיה - קצה אמיני מתחת לאמיני וקצה קרבוקסילי מתחת לקרבוקסילי. במבנה אנטי-מקבילי כיוון שכבת חומצות האמינו הפוך לכיוון השכבה שמתחתיה - קצה אמיני מתחת לקצה קרבוקסילי וקצה קרבוקסילי מתחת לאמיני. במבנה האנטי-מקבילי קשרי המימן קצרים יותר ולכן זהו מבנה חזק יותר בהשוואה למקבילי. בממוצע כרבע מכל חומצות האמינו בחלבונים נמצאות במשטחי β. קיימים מספר מבנים שניוניים אחרים, אך אלו פחות נפוצים. רק לחלק מהחלבונים יש מבנה שניוני.
- מבנה שלישוני: זהו המבנה התלת מימדי הכולל שמקנה לחלבון את היכולת לבצע תפקיד ספציפי בתא. הפרעה או פגם ביצירת מבנה זה תפגום בהכרח בפעולת החלבון. פגיעה בפעילות חלבון על-ידי חשיפתו לגורם ממיס (דטרגנט) נקראת דנטורציה. המבנה השלישוני נוצר ממספר סוגים של קשרים כימיים:
  - קשרי גופרית: קשרים קוולנטים הנוצרים רק בנוכחות חומצת האמינו ציסטאין, המכילה אטום גופרית בקצה קבוצת ה-R. קשרי S-S (מהמילה Sulphide, "גופרי") מכונים קשרים דיסולפידיים.
- קשרי מימן: קשרי מימן בין קבוצות ה-R של חומצות האמינו.
- קשרים יוניים: אלו הם קשרים בין יונים בעלי מטענים הפוכים זה מזה; מכונים גם גשרי מלח.
  - אפקט הידרופובי: חומצות אמינו שלהן קבוצת R הידרופובית (נדחית ממים) עשויות להיצמד יחדיו מתוך דחייה מהמים. זה אינו קשר כימי אלא דחייה משותפת מאותו גורם.
- מבנה רבעוני: זהו מבנה מורכב שקיים רק בחלק מהחלבונים. ייחודו בכך שהוא מורכב למעשה מתתי-יחידות, שכל יחידה היא חלבון בפני עצמו. מבנה רבעוני מכיל לפחות 4 תתי-יחידות, ואין גבול עליון למספר תתי-היחידות. לחלבון במבנה זה יש משקל מולקולרי מאד גבוה. הקשרים הכימיים היוצרים את המבנה השלישוני עושים זאת גם במבנה הרבעוני. המוגלובין הינו חלבון מוכר הבנוי במבנה רבעוני ולו 4 תתי-יחידות. חלבונים במבנה הרבעוני מסתדרים במרחב בשתי צורות עיקריות:
  - כדוריים: צורתם מעוגלת והם מסיסים לרוב בתמיסות מימיות. הם בדרך כלל חלבונים תפקודיים - אנזימים, חלבוני הובלה ועוד. חלבונים אלו מורכבים ממספר מבנים שונים, משטחי β וסלילי α.
  - סיביים: משמשים בעיקר כחלבוני מבנה בתאים, ובניגוד לכדוריים אינם מסיסים במים. רובם בעלי מבנה יחיד. שערה לדוגמא בנויה מחלבון סיבי, שמורכב מיחידות של חומצת האמינו ציסטאין.

יצירת חלבונים

החלבונים נבנים בתוך התאים על-ידי הריבוזומים. בתהליך היצירה של חלבונים, הקרוי תרגום, מתורגם המידע התורשתי המקודד ב-mRNA, שהוא בעצמו משועתק מה-DNA. הגנים המרכיבים את ה-DNA, הינם, לפיכך "תוכניות בנייה" לחלבונים. ה-DNA מקודד ליצירת חלבונים באמצעות הקוד הגנטי, כך שכל שלושה נוקלאוטידים (אבני הבניין של ה-DNA), מקודדים לחומצה אמינית אחת (שלושה נוקלאוטידים המקודדים לחומצת אמינו מכונים יחדיו בשם קודון). שרשרת קצרה של חומצות אמינו מכונה פפטיד; שרשרת ארוכה מכונה פוליפפטיד. לאחר שמיוצר הפוליפפטיד בריבוזום, הוא מתקפל למבנה תלת-מימדי מורכב ב-רטיקולום האנדופלסמי. תהליך היצירה של חלבון מתחיל בגרעין התא. בתחילה מופרדים שני גדילי הסליל הכפול של ה-DNA בעזרת אנזים, עליו אחד הגדילים נבנה mRNA. לאחר שהלה נוצר במלואו הוא נפלט לציטופלסמה ומוצמד לאחד מהריבוזומים בתא בעזרת rRNA. הריבוזום מתחיל לקרוא את הקוד הגנטי שמכיל ה-mRNA. כאשר הריבוזום מזהה את סוג החומצה האמינית הנחוצה לפי הקוד הגנטי, הוא מושך אליו tRNA הנושא חומצה אמינית מתאימה, ומוסיף אותה לשרשרת חומצות האמינות שכבר נוצרה. כאשר יווצר הקשר הבא בשרשרת החומצות האמיניות ישוחרר ה-tRNA לציטופלסמה בכדי להצמד לחומצה אמינית חדשה המתאימה לו. כך נבנית השרשרת עד שהחלבון מושלם. לאורך יצירת שרשרת חומצות האמינו משוחררים חלקים מושלמים מהשרשרת לציטופלסמה עד שכל החלבון המושלם משוחרר (לעת עתה במבנה ראשוני בלבד). בקצותיו של ה-RNA השליח נמצאים קטעים שאינם מקודדים חומצות אמינו; צפקידם הוא לסמן את תחילתו וסופו של החלבון. החלבון הבשל מסגל לעצמו את המבנה הסופי. לעיתים הבשלת החלבון כוללת גם קטיעה של מקטעים מסויימים שלו, הוספה של קבוצות כימיות כסוכרים, זרחה, קבוצות גופרית ושומנים. כמו כן, לעיתים החלבון חובר לחלבונים אחרים, רצועות RNA או ליונים ליצירת קומפלקס חלבוני פעיל. בעשורים האחרונים חלה התקדמות כבירה בהבנת המבנה המרחבי של חלבונים על-ידי שיטות של גיבוש חלבונים והדמיית תהודה מגנטית במסגרת תחום מחקר הקרוי ביולוגיה מבנית. המדע העוסק בחקר החלבונים, בפעילותם ובקשרי הגומלין ביניהם הינו הביוכימיה.

זיהוי חלבונים

ביוכימיה אינדיקטור לזיהוי חלבון הוא ביורט. אם מערבבים חומר המכיל חלבון עם ביורט משתנה צבעו לסגול. אמצעי להפרדת חלבונים הוא מכשיר ה-FPLC שלתוכו מזרימים קבוצות חלבונים, המופרדות לאחר-מכן על-פי מטען חשמלי או גודל.

רפואה

רוב רובן של כ-4,000 המחלות התורשתיות הגנטיות הידועות לנו קשורות לתפקוד לקוי או להעדר של חלבון מסוים בגוף. חשיבותם העצומה של החלבונים לחיים מודגשת באופן מצער באמצעות הנזק הרב העלול להיגרם לגוף עקב חוסר תפקודו של חלבון בודד; הדבר מראה כי למרות שבגוף פועלים עשרות אלפי חלבונים שונים, לכל אחד מהם תפקיד ספציפי ביותר והחלבונים האחרים אינם מסוגלים בדרך-כלל לחפות על חוסר תפקודו של חלבון מסוים. במחלות גנטיות קיים פגם - מוטציה - ברצף הנוקלאוטידים שב-DNA. הפגם עשוי לגרום:
- לייצור חומצת אמינו שגויה,
- להשמטת חומצת אמינו מהשרשרת החלבונית,
- להפסקת קידוד הגן במקום בו התרחשה המוטציה, ועקב כך לייצור חלבון חלקי, קצר מהרגיל. עובדה זו מראה שבנוסף לחשיבותו של כל חלבון לתפקוד הגוף, קיימת גם חשיבות עליונה לכל חומצת אמינו בודדת בשרשרת המרכיבה את החלבון. החלפה או העדר של חומצה בודדת, אפילו בחלבונים המורכבים ממיליון חומצות אמינו בסך-הכל, יכולה לשבש לחלוטין את תפקוד החלבון. כפי שהוסבר לעיל, הקיפול השלישוני של החלבונים, אשר מכתיב ברובו את תפקוד החלבון, תלוי בקשרים כימיים בין החומצות השונות; כשאחת החומצות המשתתפות בקשרים אלו לא קיימת, המבנה התלת-מימדי של החלבון נפגם, ועמו התפקוד. בין המחלות התורשתיות הנגרמות עקב חלבונים פגומים ניתן למנות את אנמיה חרמשית, סיסטיק פיברוזיס, עיוורון צבעים, לבקנות, פנילקטונוריה ועוד. בעשורים האחרונים התגלו חלבונים פגומים המסוגלים לגרום לחלבונים אחרים להפוך לפגומים. חלבונים אלו, הקרויים פריונים, גורמים לכמה מחלות מוח קשות, שסופן תמיד מוות.

חלבון והשפה העברית

המושג חלבון בשפה העברית משמש גם לציון החלק השקוף-לבן בביצה (להבדיל מהחלק הצהוב ממנו מתפתח האפרוח, הלא הוא החלמון). דבר זה גורם לעתים לבלבול.

קישורים חיצוניים


- [http://www.cryst.bbk.ac.uk/PPS2/projects/day/TDayDiss/ מקור יציבות החלבונים] - קשרים כימיים ומבנים של חלבונים, באתר אניברסיטת ברקבק (באנגלית)
- [http://www.elmhurst.edu/~chm/vchembook/565proteins.html חלבונים] - באתר "ספר הכימיה הוירטואלי" של מכללת אלמהרסט (באנגלית) קטגוריה:ביוכימיה
- ja:蛋白質 ko:단백질 simple:Protein th:โปรตีน zh-min-nan:Nn̄g-pe̍h-chit

קיבה

הקיבה היא איבר דמוי שק או כיס, העשוי שלוש שכבות שרירים. הקיבה היא האיבר הרחב ביותר במערכת העיכול. היא מונחת מתחת לסרעפת, בחלק העליון של חלל הבטן. חלקה העליון והעיקרי מונח בצד השמאלי של הגוף. לקיבה שתי פתחים. דרך פי הקיבה, המחובר לוושט, נכנס מזון. דרך השוער, פתחה התחתון של הקיבה, יוצא המזון מן הקיבה לתריסריון - תחילתו של המעי הדק. פתחים אלו מוגנים בשרירים חזקים הקרויים סוגרים. בעוד שלאדם קיבה אחת, לבהמות מעלות גרה יש קיבות רבות יותר. לפרה, למשל, יש ארבע קיבות.

תפקידי הקיבה

פרה
- איחסון מזון - נפח הקיבה יכול לנוע בין 50 מ"ל לליטר וחצי.
- פירוק ראשוני מכני של המזון באמצעות שרירים.
- פירוק כימי אנזימטי של החלבונים על ידי אנזימים המכונים פרוטאזות.
- פירוק ראשוני של שומנים.

פעולת הקיבה

אצל בעלי חיים טורפים שניזונים בעיקר מחלבונים, סביבת הקיבה חומצית בדרך כלל. אצל בני אדם שניזונים גם מפחמימות, הופכת הקיבה לסביבה חומצית רק כשנאכל מזון חלבוני. באכילת מזון חלבוני מופרש ההורמון גסטרין. בתגובה להפרשתו מופרשת חומצת מלח מתאי בלוטות רירית הקיבה. הזימוגן פפסינוגן, אשר מופרש מדפנות הקיבה, הופך לאנזים הפעיל פפסין רק בסביבה חומצית זו.

מחלות

אם חומצות הקיבה עולות במעלה הוושט נוצרת צרבת. בעבר נהוג היה להאמין כי חומציות יתר בקיבה גורמת לכיב קיבה (אולקוס). כיום ידוע כי חיידק ההליקובקטר גורם למחלה זו. קטגוריה:אנטומיה קטגוריה:מערכת העיכול ja:胃 simple:Stomach

שומן

חומצות שומן הן קבוצה של תרכובות אורגניות בעלות חשיבות עליונה בכל הייצורים החיים.

תפקידים


- חומצות שומן הן המרכיב העיקרי בפוספוליפידים, אשר בתורם הינם המרכיב העיקרי של ממברנת התא בכל האורגניזמים.
- מספר ויטמינים מסיסים בשומן בלבד, וללא חומצות השומן לא יכול היה הגוף להשתמש בוויטמינים אלו.
- רבים מההורמונים מבוססים על חומצות שומן.
- כשחומצות השומן מתפרקות בתא משתחררת אנרגיה גבוהה בהרבה מזו המתקבלת מפירוק חלבונים ופחמימות. חומצות שומן מהוות עתודות אנרגיה בגוף.

ביוכימיה

כמעט מאה סוגים של חומצות שומן מצויות בטבע. הן מתחלקות מבחינה כימית לשלוש קבוצות: חומצות שומן רוויות, חומצות שומן חד בלתי רוויות וחומצות שומן רב בלתי רוויות. חומצות שומן רב בלתי רוויות חומצות השומן כולן, מכל הסוגים, עשויות אטומים של פחמן ואטומים של מימן; בקצה כל חומצת שומן קיימת קבוצה כימית המכונה קבוצה קרבוקסילית. קבוצה זו עשירה בפחמן, מימן וחמצן. שידרת החומצה, השרשרת שבמרכזה, עשויה אטומים של פחמן. לכל אטום של פחמן יש ארבעה אלקטרוני ערכיות, מה שמאפשר לו ליצור 4 קשרים. שני קשרים מנוצלים לקשר עם הפחמנים השכנים ושני הנותרים לקשר עם מימן. במידה שכל השרשרת בנויה לפי התיאור, כלומר הקשרים בין אטום פחמן למשנהו, כולם קשרים יחידים, תיקרא החומצה: "חומצה שומנית רוויה". כלומר, רוויה באטומי מימן שקשורים לכל אטומי הפחמן. חומצות שומן אלו נוטות להיות מוצקות בטמפרטורת החדר. אולם במידה שאחד הקשרים של הפחמן התחבר לאטום הפחמן שלפניו, ייווצר קשר כפול בין שני אטומי פחמן, ושני אטומי מימן שהיו מחוברים לשני אטומי הפחמן, לא יהיו קיימים בעצם, ואז תיקרא חומצת השומן: "חומצה בלתי רוויה" - חומצה שאיננה רוויה באטומי מימן. חומצה זו נוטה להיות במצב צבירה נוזלי בטמפרטורת החדר. כאשר תהיה החומצה השומנית מחוברת לכל אורכה בעזרת קשרים יחידים ורק קשר אחד יהיה כפול, תיקרא החומצה "חד בלתי רוויה", כלומר חסרה רק זוג אטומי מימן. חומצות מסוג זה נמצאות לרוב בשמן הזית למשל, שמן נוזלי שבמידה שנעשה בכבישה קרה, יהפוך מוצק עם ירידת הטמפרטורה ל- 5 מעלות. ואילו כאשר יופיעו שני קשרים כפולים לפחות, תכונה החומצה "רב בלתי רוויה". כלומר חסרים שני זוגות אטומי מימן לפחות, למשל: שמן סויה. שמנים אלה יישארו נוזליים גם כשתרד הטמפרטורה בצורה ניכרת. מכאן עולה שההבדלים במצבי הצבירה נובעים ממהות הקשרים שבין אטומי הפחמן בשרשרת. קשר יחיד בין אטומי הפחמן c-c וקשר כפול שבין אטומי פחמן c=c. אם הקשר השלישי בין אטומי הפחמן הוא כפול, מכונה חומצה זו "אומגה 3", אם הקשר השישי הוא הכפול, מכונה חומצת השומן "אומגה 6" וכך הלאה. שתי חומצות אלה הן חומצות חיוניות ובעיקר אומגה 3 שמצויה הכי הרבה בדגי ים ממים עמוקים ובשמן פשתן.

חומצות שומן חיוניות

גוף האדם יודע לייצר בכבד, חומצות שומניות שונות מחלבונים ופחמימות וחומצות שומן אחרות. חומצות שומן אלה שהגוף יודע לייצר בעצמו, נקראות חומצות לא חיוניות מפני שאין הכרח לקבלן מהמזון. אף על פי שהגוף מייצר את רוב חומצות השומן בעצמו, גוף האדם לא מסוגל להכניס קשר כפול לפחמן הנמצא אחרי מיקום 9 (כשסופרים מהקבוצה הקרבוקסילית). כתוצאה מכך ישנן שתי קבוצות של חומצות שומן שהן חיוניות לגוף ואינן מיוצרות ממרכיבי תזונה אחרים. חומצות אלו הן החומצות הרב-בלתי רוויות מקבוצת אומגה-3 (בהן הקשר השלישי בין אטומי הפחמן הוא כפול) ואומגה-6 (כאשר הקשר השישי בין אטומי הפחמן הוא כפול). מתוך כל חומצות השומן מקבוצות אלו, הכינוי "חומצות שומן חיוניות" מתיחס לחומצות בעלות שרשרת הפחמנים הקצרה ביותר בכל קבוצה, וזאת משום שניתן ליצר מחומצת שומן אחת מקבוצות אלו חומצות שומן אחרות מאותה קבוצה על-ידי הוספת פחמנים לשרשרת והפיכת קשרים לכפולים (עד המיקום התשיעי מהקבוצה הקרבוקסילית). חומצות חיוניות אלו הן:
- אלפא-לינולניתCH3CH2CH=CHCH2CH=CHCH2CH=CH(CH2)7COOH , חומצת אומגה-3 בעל שרשרת הפחמן הקצרה ביותר.
- לינולאית CH3(CH2)4CH=CHCH2CH=CH(CH2)7COOH חומצת אומגה-6 בעלת השרשרת הקצרה ביותר. חשוב לציין כי למרות שהגוף מסוגל לייצר את כל חומצות אומגה-3 מחומצה אלפא-לינולנית, לצורך פעולה תקינה של האנזימים המעורבים בתהליך יש צורך בכמות מספקת של מינרלים ויטמינים חיוניים כגון אבץ, מגנזיום, ויטמין B6, ניאצין וויטמין C. בקבוצות אוכלוסיה הסובלות מחוסר בחלק ממרכיבים תזונתיים אלו רצוי לצרוך גם חומצות אומגה-3 נוספות כגון EPA ו-DHA המצויות בעיקר בדגים. למרות שהן חומצות אומגה-3 והן חומצות אומגה-6 נחשבות לחיוניות, התזונה המערבית כוללת כמויות גבוהות מאד של חומצות אומגה-6 וכמויות נמוכות של חומצות אומגה-3, לעיתים ביחס שמגיע עד 1 ל-20 ויותר. מחקרים בתזונה הראו כי לצורך פעילות תקינה של הגוף חשוב לשמור על יחס מאוזן יותר בין צריכת חומצות אומגה-3 לחומצות אומגה-6 ועל כן תזונאים ממליצים כיום להעשיר את התזונה במרכיבים המכילים חומצות אומגה-3 ולצמצם מזונות העשירים בקבוצה השניה. איזון זה חשוב ביותר לשמירה על מערכת העצבים (מניעת דיכאון ושמירה על הזיכרון) ולשמירה על הלב והעור.

מקור חומצות השומן

למרות ששומן של בשר מכל הסוגים הוא הרווח ביותר, יש להמעיט ככל הניתן בצריכתו. מקורות שומן טובים הם: דגי ים ממים עמוקים מהים הצפוני, שמן פשתן, שמן זית, אבוקדו, אגוזים ממינים שונים, שומשום (טחינה) וכן דגנים מלאים. המקורות הטובים ביותר לחומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 הם דגי ים ממים עמוקים ושמן פשתן. מקורות נוספים, טובים פחות, הם שמן קנולה, תרד ואגוזי מלך.

פירוק חומצות שומן בתא

חומצות השומן מפורקות בתאים איקריוטיים במיטוכונדריה; הרכבת חומצות שומן, לעומת זאת, נעשית בציטופלזמה. הפרדה זו מייעלת את התהליכים ומאפשרת בקרה טובה יותר עליהם. המסלול השכיח ביותר לפירוק חומצות שומן נקרא חמצון ביתא (β). במקרה של טריגליצרידים מופרדות בתחילה שלוש חומצות השומן מהגליצרול. הגליצרול מומר לפירובט ונכנס, בייצורים אווירניים (ארוביים), ישירות למעגל קרבס, המשמש להפקת אנרגיה בתא. החומצות מתפרקות למקטעים בני שני אטומי פחמן אשר מאוחר יותר הופכים לשיירי אצטיל, המשמשים לסנתוז חומרים רבים בתא. רוב שיירי האצטיל נקשרים לקואנזים A ונכנסים אף הם למעגל קרבס. בשלב הראשון של מעגל קרבס מתרכב האצטיל עם אוקסאלואצטט ומתקבלת חומצת לימון (קואנזים A, המשמש כנשא בלבד, ניתק מהאצטיל וקולט לאחר מכן קבוצות אצטיל נוספות). עם סיום סיבוב שלם של מעגל קרבס מתחמצנת קבוצת האצטיל חמצון מלא והופכת לשתי מולקולות של פחמן דו-חמצני אשר נפלט אל הסביבה (בייצורים מפותחים דרך הריאות בתהליך הנשימה). האנרגיה המשתחררת מתהליך חמצון זה מנותבת, בצורת אלקטרונים, אל השלב האחרון והמכריע של תהליך הנשימה התאית: הזרחון החמצוני. זהו האופן שבו מופקת אנרגיה בגוף משומנים, אנרגיה הגבוהה בהרבה, כאמור, מזו המתקבלת מפירוק חלבונים ופחמימות.

קישורים חיצוניים


- [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3102000,00.html השומן הטוב, הרע והנורא] (מאתר Ynet) קטגוריה:ביוכימיה ja:脂肪酸 th:กรดไขมัน

פולימר

פולימר (Polymer) הוא שרשרת ארוכה של מולקולות שחוזרות על עצמן n פעמים. אם הפולימר מכיל פחות מ-50 יחידות חוזרות, הוא אינו נקרא פולימר. שם נוסף של פולימר הוא "מולקולת ענק". מולקולות הענק של הפולימר נוצרות מהתחברות של הרבה מולקולות "קטנות". למולקולות "הקטנות" שמסוגלות ליצור פולימר קוראים מונומר ( ביוונית: מונו- אחד, מר- יחידה) מקור השם פולימר ביוונית פולי- הרבה , מר-יחידה. פולימרים מלאכותיים מעשה ידי אדם הם כל סוגי הפלסטיק, בהם פוליאתילן, פוליאמיד (ניילון), פוליקרבונט, פוליאוריתן ועוד. פולימרים מלאכותיים משמשים כמעט בכל התעשיות, כמו רכב, מחשבים, בינוי ועוד. חלקים מסויימים באקדחים מסויימים (גלוק, למשל, אך לא רק) עשויים מחומר פולימרי. כל החומרים הפלסטיים הם פולימרים, אבל לא כל פולימר הוא חומר פלסטי. השרטוט הבא מדגים פולימריזציה של אתן לפוליאתן: תמונה:Example_polymerization.png

פילמור

התהליך שבו מתקשרות מולקולות "קטנות" לשרשרות ארוכות נקרא פילמור, ישנם שני סוגי של פילמור

פילמור על ידי סיפוח

בפילמור על ידי סיפוח, שמים פחממנים בעלים קשרי כפולים כמו אתן, בעזרת יזם או זרז מתפרקים הקשרים הכפולים והמולקולות מתחברות, מה שמייחד שיטת פילמור זו הוא שהשידרה של הפולימר עשויה רק מפחמן.

סיפוח באמצעות יזם

סיפוח באמצעות יזם מתבצע בנוכחות יזם רדיקאלי, כלומר מולקולה בעלת אלקטרון חופשי כדוגמת CH_2O \cdot, האלקטרון החופשי של היזם מתחבר לקשר הכפול ומפרק אותו ומשאיר את המולקולה החדש כיזם רדיקאלי נוסף הממשיך את התהליך: CH_2O \cdot + CH_2=CH_2 \rightarrow CH_2 - O - CH_2 - CH_2 \cdot החיסרון בתהליך זה הם הווצרות הסתעפויות רבות, מה שיוצר פולימר אמורפי, חסר צורה, ורך.

סיפוח באמצעות זרז

סיפוח באמצעות זרז מתבצע על פני זרז, כשכל מונומר מצטרף לקצה הפולימר ולא יכול לבצע הסתעפויות. מה שיוצר מולקולות ארוכות ולא מסועפות, ולכן קשות יותר ויציבות. כמות הזרז תקבע האם יהיו הרבה פולימר קצרים או מעט ארוכים.

פילמור על ידי דחיסה

בפילמור על ידי דחיסה, נוצר הפולימר על ידי תגובות כימיות בין מולקולות כמו: חומצה קרבוקסילית-כהל, חומצה קרבוקסילית-אמין, ולכן בשידרת הפולימר משתתפים גם חנקן וחמצן מלבד הפחמן. תהליך הפילמור בדחיסה נעשה בשלבים, קודם כל מולקולות קצרות, ולאחר מכן המולקולות הקצרות מתחברות למולקולות ארוכות יותר, ולכן נקרא פילמור זה גם בשם פילמור בשלבים.

נתונים כימים על פולימרים

מסה ממוצעת היא המסה של הפולימר בגרם למול דרגת פילמור היא כמות היחידות החוזרות הממוצעת הקיימת בחומר פולימרי מסויים. דרגת בפילמור מחושבת על ידי חלוקת המסה הממוצעת במסה המולרית של היחידה החוזרת. אורך ממוצע, בגלל האורך של הפולימר, הוא יכול להתפתל ולכן אורך המולקולה לא קבוע, לכן חושבה נוסחא על מנת לחשב את האורך הממוצע, הנוסחא היא: \bar=\sqrt \cdot l כש-n הוא דרגת הפילמור ו-l הוא אורך המונומר. Category:כימיה category:כימיה אורגנית ja:重合体 ko:중합체 ms:Polimer th:โพลีเมอร์

צבעי מאכל

צבע מאכל הוא צבע המוסף למזון או למשקה על מנת לשפר את מראהו. הצבעים נועדו לספק צבעים ססגוניים ויפים יותר למיני מזונות שצבעם הטבעי אינו מושך דיו, כמו צבעי הגלידות, השלגונים, הממתקים למיניהם. צבעים אלה מכונים "צבעי מאכל". הצבע כשלעצמו איננו מזון. בין צבעי המאכל יש כאלה העשויים מנפט. אלה הם הצבעים המכונים "צבעי זפת הפחם" (Coal tar Dyes), אלו הם הצבעים הצהובים, הכתומים והאדומים המייפים את המזון או המשקה, או הכהים כמו שחור, סגול, כחול וכדומה, המכסים את הפגמים שבמזון. הזפת הוא נוזל שחור וסמיך הנוצר בעת זיקוק הפחם. אחד המרכיבים בצבעים אלה הוא הבנזן (benzene) שמוגדר על ידי משרד הבריאות של ישראל כמסרטן אצל בני האדם. למרות שמשרד הבריאות מגביל את הכמות של הצבעים הללו, אין הוא אוסר מכירתם ולכן יש מי שסובל מפגיעתם. אי לכך מחייב משרד הבריאות את יצרני המזון לציין במפורש על התווית שעל גבי האריזה את מציאות הצבעים המזיקים. ואכן יצרני המזון המעובד מציינים את הקודים שלהם בתוויות שעל אריזת המזון או המשקה. בשנים האחרונות התעוררה מודעות של הצרכנים לנזק אפשרי הטמון בצבעי מאכל, ולכן פועלים יצרני מזון לייצר מזון נטול צבעי מאכל, תוך שהם מדגישים זאת באופן בולט על גבי אריזת המזון. פתרון אחר לבעיה זו הוא שימוש בצבעי מאכל טבעיים שאינם מזיקים, כלומר צבעי מאכל המופקים ממזון. קרמל הוא צבע מאכל המופק מסוכר, וניתן למצוא אותו במשקאות קולה. אנאטו הוא צבע מאכל כתום המופק ממרכיב בשם ביקסין שבעץ הטרופי אנאטו. צבעים אחרים עשויים ויטמינים כמו ויטמין B2 שנותן צבע צהוב בוהק וקרוטינים שמספקים צבעים כתומים. גם תבלינים כגון פפריקה, אבקת סלק או כורכום משמשים כצבעי מאכל טבעיים שאינם מזיקים. חרף האפשרות לעשות שימוש בצבעי מאכל שאינם מזיקים, הבעיה העיקרית היא כלכלית, משום שהצבעים הטבעיים שמקורם במזון עולים מעט יותר כסף מאלה הסינתטיים ולכן, למרות הנזק האפשרי שבצבעים המלאכותיים, ממשיכים ועושים בהם שימוש רב בתעשיית המזון.

סימון צבעי מאכל

בישראל נהוגה השיטה האירופאית של סימון תוספי מזון, ובכללם צבעי מאכל, על ידי קוד מספרי המתחיל באות E. כל המספרים בטווח שבין E100 ל-E181 שמורים עבור צבעי מאכל. להלן פירוט הקודים המצויים בשימוש:
- E100 - כורכום. צבע צהוב טבעי.
- E101 - ויטמין B2 (ריבופלאבין). צבע צהוב טבעי.
- E102 - טרטרזין. צבע מאכל צהוב כתום מלאכותי ממשפחת האזו. הטרטרזין הוא חומר המעורר תגובות אלרגיות אצל הרבה אנשים, ונאסר לשימוש בנורווגיה ואוסטריה. בארצות הברית נקרא צהוב מס' 5.
- E103 - קריזואין רסורצינול. צבע מאכל צהוב מלאכותי. נאסר לשימוש בארצות הברית.
- E104 - צהוב כינולין. צבע מאכל המבוסס על "זפת פחם". נאסר לשימוש בארצות הברית, אוסטרליה, נורווגיה ויפן. עלול לעורר תגובה אלרגית.
- E105 - צבע מאכל צהוב.
- E107 - צבע מאכל צהוב המבוסס על "זפת פחם". נאסר לשימוש במספר רב של מדינות, וקיימת הצעה לאסור אותו לחלוטין בכל אירופה. עלול לעורר תגובה אלרגית.
- E110 - צהוב סנסט, מכונה גם צהוב מס' 6. צבע מאכל נפוץ במיוחד במספר רב של מאכלים, המבוסס על "זפת פחם". עשוי לעורר תגובה אלרגית ולא מומלץ לילדים היפראקטיביים.
- E120 - מכונה כרמין, ארגמן, אדום מס' 4. צבע מאכל המופק ממין של חרק. עלול לעורר תגובה אלרגית ולא מומלץ לילדים היפראקטיביים.
- E122 - צבע מאכל אדום ממשפחת האזו. נאסר לשימוש בקנדה, יפן, שבדיה וארצות הברית. עלול לעורר תגובות אלרגיות.
- E123 - אדום מס' 2. צבע מאכל אדום ארגמני. נאסר לשימוש בארצות הברית ונורווגיה. עלול לעורר תגובות אלרגיות.
- E124 - אדום ארגמן. נאסר לשימוש בארצות הברית ונורווגיה. עלול לעורר תגובה אלרגית.
- E127 - אדום מס' 3. צבע מאכל אדום-ורוד המבוסס על "זפת פחם". נאסר לשימוש בנורווגיה וארצות הברית. חשוד כמשפיע על בלוטת התריס.
- E128 - אדום 2G. נאסר לשימוש במספר רב של מדינות. יש חשד שמפריע ליצירת ההמוגלובין בדם. אסור לשימוש לילדים היפראקטיביים.
- E129 - אדום אלורה, אדום מס' 40. צבע אדום מלאכותי ממשפחת האזו. נחשב לפחות מעורר אלרגיה מצבעים אחרים ממשפחת האזו.
- E131 - צבע מאכל כחול המבוסס על "זפת פחם". עלול לעורר תגובות אלרגיות.
- E132 - כרמין אינדיגו, כחול מס' 2. צבע מאכל על בסיס "זפת פחם". עלול לעורר תגובה אלרגית. נאסר לשימוש בנורווגיה.
- E133 - כחול מס' 1. צבע בו משתמשים לעיתים קרובות בשילוב עם טרטזין בכדי לקבל צבע ירוק. נאסר לשימוש בארגנטינה, בולגריה, צ'כיה, צרפת, איטליה, טורקיה ומספר מדינות נוספות. לא מומלץ לילדים היפראקטיביים.
- E140 - כלורופיל. צבע מאכל ירוק טבעי. מתפרק מהר ולכן לא נמצא הרבה בשימוש.
- E141 - נגזרת נחושת של הכלורופיל. נוצר על ידי החלפת המגנזיום בכלורופיל בנחושת. על ידי כך מתקבל צבע יציב יותר מהכלורופיל. נחשב לצבע מאכל טבעי.
- E142 - צבע מאכל ירוק מלאכותי. נאסר לשימוש בקנדה, פינלנד, יפן, נורווגיה, שבדיה וארצות הברית. עלול לעורר תגובה אלרגית.
- E150 - קרמל. צבע מאכל טבעי בגוון חום כהה. אחד מצבעי המאכל הנפוצים ביותר בשימוש.
- E151 - צבע מאכל סינתטי שחור-ארגמן על בסיס "זפת פחם". נאסר לשימוש בקנדה, פינלנד, יפן, נורווגיה וארצות הברית. עלול לעורר תגובה אלרגית.
- E153 - צבע מאכל שחור המבוסס על פחם. נאסר לשימוש בארצות הברית. חשוד כמסרטן.
- E154 - צבע מאכל חום. נאסר לשימוש הרבה מאד מדינות כולל כמעט כל מדינות אירופה, קנדה וארצות הברית.
- E155 - צבע מאכל בגוון חום-שוקולד על בסיס "זפת פחם". נאסר לשימוש בהרבה מאד מדינות, עלול לעורר תגובות אלרגיות.
- E160a - אלפא, בטא וגמא קרוטין. צבע מאכל טבעי המופק מגזר, אם כי ניתן ליצור אותו גם באופן סינתטי. בגוון צהוב-כתום.
- E160b - אנטו. צבע מאכל טבעי בגוונים הנעים בין צהוב לאדום. מופק מפרי עץ האנטו.
- E160c - צבע מאכל טבעי בגוון אדום המופק מפפריקה.
- E160d - ליקופן. צבע מאכל טבעי בגוון אדום המופק מעגבניות.
- E161 - קבוצה של צבענים טבעיים בגוונים הנעים בין צהוב לכתום. בקבוצה זו חומרים שונים המסומנים באותיות a עד g. מופקים בעיקר מצמחים שונים.
- E162 - בטאנין. צבע אדום טבעי המופק מסלק.
- E163 - צבע מאכל טבעי המופק מכרוב סגול או ענבים. צבעו משתנה ותלוי ברמת החומציות בסביבתו, בין אדום בסביבה חומצית לכחול בסביבה בסיסית.
- E170 - גיר. משמש להענקת צבע לבן למאכלים ומשקאות.
- E171 - טיטניום דו-חמצני. צבע מאכל לבן. נאסר לשימוש בגרמניה.
- E172 - תחמוצות ברזל. צבע מאכל שצבעו נע בין צהוב לכתום, אדום ואף שחור. נאסר לשימוש בגרמניה.
- E173 - אלומיניום (סוג של מתכת). משמש לצביעת מאכלים בצבע כסף. קיים חשד שהצטברות אלומיניום עלולה לפגוע במערכת העצבים ולגרום למחלת האלצהיימר.
- E174 - כסף (סוג של מתכת). משמת לצביעת סוכריות בצבע כסף. לאורך זמן עלול לגרום לנזק בכליות.
- E175 - זהב (סוג של מתכת). משמש לקישוט מזון בצבע זהב, בכמויות זעירות. לא ידוע כיום על נזקים בריאותיים.
- E180 - צבע מאכל אדום מלאכותי ממשפחת האזו. עלול להחמיר התקפות אסטמה.

לקריאה נוספת


- "לסלק את הקוץ", ח. ש. סדובסקי, הוצאת שדה. ספר המסביר את כל צבעי המאכל ושאר החומרים המוספים למזון, הן את הטובים והן את המזיקים. Category:מזון

קיבה

הקיבה היא איבר דמוי שק או כיס, העשוי שלוש שכבות שרירים. הקיבה היא האיבר הרחב ביותר במערכת העיכול. היא מונחת מתחת לסרעפת, בחלק העליון של חלל הבטן. חלקה העליון והעיקרי מונח בצד השמאלי של הגוף. לקיבה שתי פתחים. דרך פי הקיבה, המחובר לוושט, נכנס מזון. דרך השוער, פתחה התחתון של הקיבה, יוצא המזון מן הקיבה לתריסריון - תחילתו של המעי הדק. פתחים אלו מוגנים בשרירים חזקים הקרויים סוגרים. בעוד שלאדם קיבה אחת, לבהמות מעלות גרה יש קיבות רבות יותר. לפרה, למשל, יש ארבע קיבות.

תפקידי הקיבה

פרה
- איחסון מזון - נפח הקיבה יכול לנוע בין 50 מ"ל לליטר וחצי.
- פירוק ראשוני מכני של המזון באמצעות שרירים.
- פירוק כימי אנזימטי של החלבונים על ידי אנזימים המכונים פרוטאזות.
- פירוק ראשוני של שומנים.

פעולת הקיבה

אצל בעלי חיים טורפים שניזונים בעיקר מחלבונים, סביבת הקיבה חומצית בדרך כלל. אצל בני אדם שניזונים גם מפחמימות, הופכת הקיבה לסביבה חומצית רק כשנאכל מזון חלבוני. באכילת מזון חלבוני מופרש ההורמון גסטרין. בתגובה להפרשתו מופרשת חומצת מלח מתאי בלוטות רירית הקיבה. הזימוגן פפסינוגן, אשר מופרש מדפנות הקיבה, הופך לאנזים הפעיל פפסין רק בסביבה חומצית זו.

מחלות

אם חומצות הקיבה עולות במעלה הוושט נוצרת צרבת. בעבר נהוג היה להאמין כי חומציות יתר בקיבה גורמת לכיב קיבה (אולקוס). כיום ידוע כי חיידק ההליקובקטר גורם למחלה זו. קטגוריה:אנטומיה קטגוריה:מערכת העיכול ja:胃 simple:Stomach

לבלב

הלבלב (בלעז Pancreas - תרגום מיוונית: לחם מתוק) הוא בלוטה בחלל הבטן אשר לה פעולות חשובות בגוף האדם. אורכו הוא כ-15 ס"מ אצל אדם בוגר ומשקלו נע בין 85 עד 100 גרם. ראש הלבלב נמצא בסמוך לתריסריון ואילו קצהו השני של הלבלב נוגע בטחול. ללבלב יש חשיבות גדולה בויסות תהליכים בגוף האדם מבחינה אקסוקרינית כמו גם אנדוקרינית. פעילותו האקסוקרינית מתבטאת ביצירת מיצי הלבלב אשר מופרשים דרך תעלות אל מערכת העיכול. מיצי הלבלב מכילים אנזימים המסייעים לעיכול (כגון: עמילאז, טריפסין, קרבוקסיפפטידאז וליפאז). אנזימים אלו נחוצים לעיכול של חלבונים, פחמימות ושומנים. ללא נוכחות אנזימי הלבלב, פירוקם של אבות המזון איננו מושלם. חלקו האנדוקריני של הלבלב שמכיל את איי לנגרהנס מייצר הורמונים. כל אי בלבלב מכיל:
- תאי אלפא, המפרישים את ההורמון גלוקגון,
- תאי ביתא, המפרישים את ההורמון אינסולין וכן
- תאי דלתא המפרישים את ההורמון סומטוסטטין. ההורמונים גלוקגון ואינסולין אחראים לויסות רמות הגלוקוז בדם. הגלוקגון מעודד פירוק של גליקוגן לגלוקוז ומשחרר גלוקוז אל הדם. האינסולין, שפעולתו מנוגדת לזאת של גלוקגון, אחראי להעלאת רמות הגלוקוז בתאים ולעידוד יצירת הגליקוגן. סומטוסטטין הוא הורמון המעכב את הפרשתם של גלוקגון ואינסולין. קטגוריה:אנטומיה קטגוריה:מערכת העיכול ja:膵臓

כיס המרה

כיס המרה הוא איבר קטן הממוקם צמוד לכבד. תפקידו אגירת מיצי המרה, המיוצרים על ידי הכבד, ומיצוי שאריות מזון מהם לפני שימשיכו את דרכם במורד המעיים. תפקיד מיצי המרה הוא בפירוק שומנים, קפאין וכלורופיל.

אבני מרה

בכיס המרה עלולות להצטבר "אבנים" העשויות מכולסטרול או מחומרים אחרים. אבנים אלו יכולות להיות א-סימפטומטיות, או לגרום כאבים. כאבים אופייניים לאבנים בכיס המרה הם כאבים הקפיים או כאבים בבטן הימנית העליונה, אשר תוקפים בהתפרצויות, בעיקר לאחר אכילת מזון שומני או באישון ליל. הדרך המקובלת לזיהוי אבני מרה היא באמצעות הדמיית אולטרה סאונד של הבטן העליונה. הסכנות הנובעות מקיומן של אבני מרה הן:
- חסימה של דרכי המרה, עקב היסחפות אבנים אליהן.
- צהבת ודלקת, הנגרמות כתוצאה מחסימה.
- עליית הסיכון לחלות בסרטן - עקב הגירוי המתמיד של האבנים. קבוצות הסיכון להווצרות אבנים בכיס המרה הן נשים מזרח אירופאיות בגילאים 20-60. הטיפול המקובל באבני מרה בישראל כיום הוא ניתוח כריתת כיס המרה. לא ניתן לבצע פיצוץ אבנים באולטרה סאונד, כפי שעושים בכליות. ניתוח כריתת כיס המרה הינו ניתוח הבטן הנפוץ ביותר כיום. הדרך המקובלת לניתוח זה כיום היא בשיטת הלפרוסקופיה. קטגוריה:אנטומיה קטגוריה:מערכת העיכול ja:胆嚢

מזון

מזון הוא חומר, הנצרך על ידי בעלי חיים על מנת לספק אנרגיה וחומרי צריכה אחרים (כגון חלבונים, מלחים, ויטמינים וכולי). נוזלים המשמשים למטרה זו נקראים משקה, אולם גם אלה נכנסים תחת ההגדרה של מזון.

מזון בסיסי

בני האדם צורכים סוגים רבים של מזון. בדרך כלל, מזונם של בני האדם מופק בחקלאות, בחווה כאשר מדובר באוכל מן החי או בשדה (מטע, גינה, בוסתן וכולי) כאשר מדובר באוכל מן הצומח. אנשים רבים נמנעים מלאכול בשר ומוצרי מזון מן החי מטעמים שונים (אידיאולוגיים או אחרים). אנשים אלה נקראים טבעונים או צמחונים (תלוי במידת ההקפדה שלהם בנושא ובאידיאולוגיה).
- מזון בסיסי מן החי: צמחונים
  - בשרים: בקר, עוף, חזיר
  - דגים
  - חרקים
  - מאכלי ים
  - דבש
  - ביצים
  - מוצרי חלב
- מזון בסיסי מן הצומח:
  - פירות
  - ירקות
  - זרעים
  - קטניות
  - דגנים
  - תבלינים
- תוספי מזון

סוגי מזון


- משקה
- לחם
- גבינה
- אפיפית (ופל)
- קינוח
- צ'יפס
- גלידה
- חומוס
- פיצה
- פסטה
- סלט
- מרק
- רוטב
- נקניקיה ונקניק
- חטיפים: במבה, ביסלי, בייגלה
- קבב
- עוגות

ארוחות


- ארוחת בוקר
- ארוחת בוהריים
- ארחות צהריים
- ארוחת ערב
- סעודה
- משתה

הפקת המזון


- חקלאות
- גינון
- דיג
- ציד

טיפול במזון


- בישול
- שימור
- אפיה
- טיגון

אבות המזון


- פחמימות
- חלבונים
- שומנים
- מינרלים
- ויטמינים
- מים

עזרי בישול ואכילה


- סכין
- מזלג
- כף
- כפית
- צלחת
- קערה
- כוס
- ספל
- סיר
- תנור
- מיקרוגל
- מצנם

ראו גם


- ארוחה
- מטאבוליזם
- תזונה
- טעם
- מסעדה

קישורים חיצוניים


- [http://www.foodtimeline.org/ ציר הזמן של המזון]
- ja:食品 nb:Mat simple:Food

פחמימה

פחמימות (או סוכרים, סכּרידים) הן קבוצה של תרכובות אורגניות.

מינוח

המילה פחמימה מורכבת מהמילים פחמן ומים. גם בשפות האירופאיות מורכבת המילה לפחמימה מהמילים לפחמן ומים; כך למשל באנגלית: פחמימה היא Carbohydrate, מילה המורכבת מ-Carbon ("פחמן") ו-Hydrate ("הידרט", תרכובת המכילה מולקולות מים). שמן של הפחמימות נעוץ בהרכבן הכימי: רובן המוחלט של הפחמימות מורכבות ממספר מסוים של אטומי פחמן וממספר זהה של מולקולות מים. הפחמימות הינן למעשה תרכובות "פחמן ממוים" (פחמן הידרטי). המילה סוכר משותפת לשפות רבות, באירופה ומחוצה לה. מקורה של המילה בסנסקריט (Sarkara), ופירושה המקורי: "אבנים קטנות". המונח סכריד (Saccharide), המשמש לעתים לציון סוכרים, קרוב יותר לשורש המקורי. בשפת היום-יום משמשת המילה סוכר ככינויו של סוכרוז, הסוכר הלבן המשמש להמתקת מאכלים. זהו אמנם לא הסוכר הנפוץ או הבסיסי ביותר, אך הוא הנפוץ ביותר בשימוש ישיר של האדם; עקב זאת זכה הסוכרוז לכינוי המייצג את כל משפחת הסוכרים. מבחינה כימית גרידא המונחים פחמימה וסוכר זהים. למרות זאת, השתרש הנוהג לכנות את הפחמימות הפשוטות והקטנות יותר סוכרים. הפחמימות שלפי הגדרה זו אינן סוכרים הם תאית, עמילן, גליקוגן ונגזרותיהם. כל אלו הינם מולקולות ענק, פולימרים המורכבים מאלפי יחידות של הסוכר הפשוט גלוקוז. הגדרה אחרת לסוכרים היא "פחמימות בעלות טעם מתוק"; לרוב הסוכרים אכן טעם מתוק. עמילן, למשל, הינו חסר טעם. כשלועסים פיסת לחם במשך זמן רב היא הופכת בהדרגה למתוקה. העמילן הרב המצוי בלחם מתמוסס ומתפרק ליחידות הגלוקוז המרכיבות אותו.

תיאור כללי

הפחמימות הן התרכובות האורגניות הנפוצות ביותר על-פני כדור הארץ, וגלוקוז היא התרכובת האורגנית הנפוצה ביותר. הפחמימות חיוניות לכל הייצורים החיים, ולא ניתן לדמיין את החיים בלעדיהן. לפחמימות שלושה תפקידים בעלי חשיבות עליונה בביולוגיה:
- הפקת אנרגיה בתא. כל היצורים החיים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מפיקים אנרגיה מפירוק גלוקוז, תהליך המכונה גליקוליזה.
- בנייה. מבנים פיזיים רבים, במיוחד בעולם הצומח, עשויים פחמימות (בעיקר תאית ועמילן).
- DNA ו-RNA. חומצות הגרעין, המכילות את החומר התורשתי של כל הייצורים החיים, מורכבות מנוקלאוטידים, אשר כל אחד מהם מכיל את הסוכר ריבוז.
- זיהוי תאים. פחמימות נמצאות על-גבי הממברנה החיצונית של רוב התאים. הן משמשות מעין "תעודת זהות" של התא באלפי תהליכים ביולוגיים. ללא זיהוי זה לא הייתה כלל מתאפשרת פעולתה של מערכת החיסון, למשל. בטבע הצמחים מייצרים את סוכר הנחוץ להם מהפחמן הדו-חמצני שנקלט מהאוויר ומהמים שהוא קולט מהקרקע. את אלה הוא מטמיע בעזרת אור השמש בתהליך הפוטוסינתזה. הסוכר משמש לצמח עתודת מזון. צמחים שונים מייצרים סוגי סוכר שונים. סוכר הנפוץ בפירות נקרא פרוקטוז.

כימיה

פרוקטוז מבחינה כימית פחמימות הינן קטונים או אלדהידים בעלי מספר קבוצות הידרוקסיל. שמם הכימי של הפחמימות הוא, לפיכך, פוליהידרוקסיקטונים או פוליהידרוקסיאלדהידים (פולי, תחילית המציינת "הרבה"). כמעט לכל אטום פחמן במולקולה של פחמימה קשורים קבוצת הידרוקסיל (OH) ואטום מימן. היות ויחדיו מהווים הקבוצה ואטום המימן מולקולה של מים (H2O), ניתן להבין כיצד מתקבלת הנוסחה הכללית של הפחמימות, בה לכל אטום פחמן קיימת מולקולת מים (Cn(H2O)n). למרות זאת, חשוב לזכור כי אין מדובר במולקולות מים של ממש. בנוסף לקבוצות ההידרוקסיל, מכילה כל פחמימה קבוצת קרבוניל (C=O, אם המדובר בקטון) או קבוצת אלדהיד (CHO, אם המדובר באלדהיד). הסוכרים, אשר צורתם המקורית היא שרשרת ישרה (ולמעשה - שרשרת זיג-זג; תיאור זה נאמן יותר למבנה המרחבי האמיתי), יכולים להיסגר לטבעת. דבר זה מתאפשר באמצעות תגובה תוך-מולקולרית בין קבוצת האלדהיד או הקרבוניל, הנמצאת בקצה המולקולה, ובין קבוצת הידרוקסיל הנמצאת בקצה השני של המולקולה. לפי ההגדרה שלעיל מורכבות הפחמימות מאטומי פחמן, מימן וחמצן בלבד. למרות זאת, נגזרות של פחמימות המכילות אטומי גופרית, חנקן ועוד נחשבות אף הן לפחמימות. לנושא הסטריאוכימיה בפחמימות חשיבות רבה. רובן המוחלט של הפחמימות אינן סימטריות, ולפיכך מתקיימות כאיזומרים מרחביים שונים. ככל שעולה מספר אטומי הפחמן בפחמימה, כך מתרבות האפשרויות לאיזומריה. פחמימות ידועות רבות הינן למעשה איזומרים האחת של השנייה: גלוקוז וגלקטוז, למשל. נהוג לצייר את נוסחת המבנה של הסוכרים באמצעות היטלי פישר, כפי שניתן לראות בתרשים הגלוקוז משמאל. היטלי פישר מפשטים את הייצוג התלת-מימדי של המולקולה. כל הקשרים המצוירים בצורה אופקית מייצגים קשרים אשר מבחינה מרחבית פונים כלפי מעלה (כלומר, בולטים ממישור הדף או המסך אל עבר הצופה). כאלו הם כל הקשרים של קבוצות ההידרוקסיל, כפי שניתן לראות בגלוקוז. הקשרים המצוירים בצורה אנכית מייצגים קשרים אשר פונים כלפי מטה (אל תוך הדף או המסך). כאלו הם קשרי הפחמן-פחמן.

מיון הפחמימות

הפחמימות הפשוטות ביותר הן החד-סוכרים (מונוסכרידים). הללו מוגדרים כסוכרים שלא ניתן לפרקם לסוכרים קטנים יותר. החד-סוכרים מהווים את אבני הבניין של כל הפחמימות, והם מכונים גם סוכרי