:: wikimiki.org ::

1925

1925

אירועים

- 3 בינואר - בניטו מוסוליני מכריז על עצמו כדיקטטור של איטליה.
- 13 במרץ - מדינת טנסי אוסרת על לימוד תורת האבולוציה בבתי הספר, חוק שהוביל למשפט הקופים
- 14 במרץ - שידור הרדיו הטראנס-אטלנטי הראשון.
- 1 באפריל - נחנכה האוניברסיטה העברית במעמד הלורד בלפור, חיים ויצמן, הרב קוק, הרברט סמואל וביאליק.
- 25 במאי - משפט הקופים - ג'ון סקופס מואשם שלימד את תורת האבולוציה.
- 10 ביולי - סוכנות הידיעות של ברית המועצות - Telegraph Agency of the Soviet Union (טאס"ס) מוקמת.
- 10 ביולי - משפט הקופים: בדייטון טנסי, מתחיל משפטו של ג'ון סקופס, מורה למדעים בתיכון שהואשם שלימד את תורת האבולוציה ובכך הפר את החוק במדינה.
- 18 ביולי - אדולף היטלר מפרסם את המניפסט שלו "מיין קאמפף".
- 21 ביולי - משפט הקופים: בדייטון טנסי, מורה התיכון ג'ון סקופס נמצא אשם בלימוד האבולוציה בכיתתו ונקנס ב-100 דולר.
- 12 בדצמבר - ראזה פאחלאבי (Reza Pahlavi) מתמנה לשאח של איראן.

נולדו

- 26 בינואר - פול ניומן, שחקן קולנוע.
- 30 בינואר - דאגלאס אנגלברט ממציא אמריקאי
- 8 בפברואר - ג'ק למון, שחקן קולנוע ובמאי (נפטר ב-2001)
- 20 בפברואר - רוברט אלטמן במאי טלוויזיה ובמאי קולנוע אמריקאי.
- 6 באפריל - הלגה דין, נערה יהודיה הולנדית, שסיפור ימיה האחרונים תחת השלטון הנאצי, נכתב ביומנה.
- 14 במאי - יובל נאמן פוליטיקאי ישראלי
- 19 במאי - פול פוט, שליטה העריץ של קמבודיה (נפטר 1998)
- 19 במאי - מלקולם אקס פוליטיקאי אפרו-אמריקאי (נפטר 1965)
- 3 ביוני - טוני קרטיס, שחקן קולנוע.
- 26 ביוני - פבל בליאיב, קוסמונאוט (נפטר 1970).
- 2 ביולי - פטריס לומומבה, ראש ממשלת קונגו (נפטר 1961).
- 6 ביולי - מרב גריפין, מנחה טלוויזיה.
- 20 ביולי - ז'ק דלורס לשעבר נשיא האיחוד האירופי.
- 15 באוגוסט - אוסקר פיטרסון, פסנתרן ג'ז קנדי.
- 18 באוגוסט - בריאן אלדיס, סופר מדע בדיוני
- 28 באוגוסט - דונלד אוקונור, שחקן ורקדן אמריקאי (נפטר 2003)
- 8 בספטמבר - פיטר סלרס, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר 1980)
- 13 בספטמבר - מל טורמה, זמר אמריקאי יהודי (נפטר 1999)
- 13 באוקטובר - לני ברוס קומיקאי אמריקאי.
- 28 באוקטובר - חיים חפר, פזמונאי ישראלי
- 20 בנובמבר - רוברט פ. קנדי, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-1968)
- 8 בדצמבר - סמי דייויס ג׳וניור, זמר ושחקן
- 13 בדצמבר - דיק ואן דיק, שחקן, קומיקאי
- 25 בדצמבר - קרלוס קסטנדה, ידוע בשל סדרת ספריו על דון חואן (12 ספרים).
- 25 בדצמבר - גאולה כהן, ח"כ מטעם התחייה.

נפטרו

- 28 בפברואר - פרידריך אברט, מדינאי גרמני שהיה הקאנצלר האחרון של המונרכיה הגרמנית, והנשיא הראשון של רפובליקת ויימאר.
- 24 במאי - הנרי ריידר הגרד סופר בריטי (נולד 1857)
- 1 ביולי - אריק סאטי, מלחין צרפתי (נולד 1866)

ראו גם

- 1925 בקולנוע
- 1925 בספרות
- 1925 במוזיקה
- 1925 בפוליטיקה
- 1925 במדע
- 1925 בספורט ----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1920 1921 1922 1923 1924 - 1925 - 1926 1927 1928 1929 1930 קטגוריה:שנים nb:1925

3 בינואר

ה-3 בינואר הוא היום השלישי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 362 ימים (363 בשנה מעוברת).

אירועים היסטוריים ביום זה

- 936 - ליאו השביעי ממונה לאפיפיור
- 1496 - ליאונרדו דה וינצ'י ערך ניסוי למכונת תעופה ונכשל.
- 1521 - האפיפיור ליאו ה-10 מטיל חרם על מרטין לותר.
- 1833 - בריטניה משתלטת על איי פוקלנד.
- 1847 - העיר ירבה בואנה בקליפורניה משנה שמה לסן פרנסיסקו.
- 1919 - חתימת הסכם ויצמן פייסל
- 1925 - בניטו מוסוליני מכריז על עצמו כדיקטטור של איטליה.
- 1945 - מלחמת העולם השנייה מתחילה מתקפת הנגד של האמריקאים בקרב הארדנים.
- 1959 - אלסקה מצורפת לארצות הברית ונעשית למדינה ה-49.
- 1962 - האפיפיור יוחנן ה-23 מטיל חרם על פידל קסטרו.
- 1993 - ג'ורג' בוש ובוריס ילצין חותמים במוסקבה על הסכם START השני לצמצום החימוש.

נולדו

- 106 לפנה"ס - מרקוס טוליוס קיקרו, מדינאי, סופר, נואם ופילוסוף רומאי (נפטר ב-43 לפנה"ס).
- 1883 - קלמנט אטלי, ראש ממשלת בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1967).
- 1884 - אמיל יאנינגס שחקן קולנוע גרמני (נפטר 1950)
- 1892 - ג'ון רונלד רעואל טולקין, סופר, מחבר "שר הטבעות" (נפטר ב-1973).
- 1923 - סרג'יו ליאונה במאי קולנוע איטלקי (נפטר 1989).
- 1926 - ג'ורג' מרטין, מוזיקאי בריטי, המפיק והמעבד של חלק גדול מתקליטי הביטלס.
- 1939 - אריק איינשטיין זמר ישראלי.
- 1946 - ג'ון פול ג'ונס, בסיסט הלהקה לד זפלין.
- 1946 - ויקטוריה פרינסיפל שחקנית קולנוע אמריקאית
- 1956 - מל גיבסון, שחקן קולנוע.
- 1969 - מיכאל שומאכר, נהג מירוצי מכוניות פורמולה 1 גרמני.
- 1971 - עידן אלתרמן בדרן, שחקן וזמר ישראלי.

נפטרו

- 1322 - פיליפ החמישי מלך צרפת (נולד 1293)
- 1923 - ירוסלב האשק, סופר צ'כי, מחבר "החייל האמיץ שווייק" (נולד 1883).
- 1946 - ויליאם ג'ויס בוגד בריטי בשירות התעמולה של גרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השניה (נולד 1906)
- 1950 - אמיל יאנינגס שחקן קולנוע גרמני (נולד 1884)
- 1967 - ג'ק רובי האיש שרצח את לי הארווי אוסוואלד (נולד 1911)
- 1997 - משה וילנסקי, מלחין ישראלי (נולד 1910).

חגים וארועים החלים ביום זה

- יום פסטיבל לאל פאקס באימפריה הרומית. ----
- 2 בינואר - 4 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי ja:1月3日 ko:1월 3일 simple:January 3

בניטו מוסוליני

בניטו מוסוליני (Benito Amilcare Andrea Mussolini) ‏ (29 ביולי 1883 - 28 באפריל 1945) עריץ איטלקי. שלט באיטליה בשנים 1922 עד 1943. ביטל את השלטון הדמוקרטי באיטליה והחליף אותו בשלטון רודני, שנשלט ע"י המפלגה הפשיסטית האנטי דמוקרטית. הוא ניחן בדעות לא עקביות והחליף תדיר את עמדתו בנושאים עקרוניים. כך הפך מסוציאליסט הדוגל במהפכה מרקסיסטית נוסח מהפכת אוקטובר ללאומן אימפריאליסט.

קריירה מוקדמת

בניטו מוסוליני נולד בכפר פרדאפיו במחוז רומאניה ליד העיר פורלי באיטליה ב-29 ביולי 1883. אימו, רוזה, הייתה מורה. אביו, אלסנדרו, היה נפח בעל נטיות מרקסיסטיות ואף ישב עליהן בכלא. הוא קיבל את השם "בניטו" לזכרו של המהפכן המקסיקני בניטו חוארז. בנעוריו היה נער מריר ובלתי ממושמע, למד לקבלת תעודת מורה ואף שימש זמן מה כמורה בבית ספר יסודי. לאחר מכן פתח בפעילות סוציאליסטית, ובילה זמן מה בשוויץ ובצרפת. בינואר 1905 התגייס לצבא איטליה, ולאחר ששוחרר המשיך בעבודתו כמורה ובפעילות סוציאליסטית. בתקופה זו כתב רומן, המתואר כ"פורנוגרפיה זולה" שנשא את השם "פילגשו של הקרדינל". בשנת 1909 התקבל לעבודה כעורך משנה של העיתון "פופולו", ואז התבררו סגולותיו כתעמלן אמן ומשלהב המונים. ב-1909 התארס לאשתו ראקלה, וב1912 התמנה לעורך העיתון הסוציאליסטי "אוואנטי". בשנים אלו הטיף למהפכה סוציאליסטית - קומוניסטית ואף העריץ את ולדימיר איליץ' לנין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, שינה את טעמו והפך לתומך נלהב בכניסת איטליה למלחמה לצד מדינות ההסכמה - אנגליה וצרפת, הקים עיתון בשם "איל פופולו ד'איטליה", וקרא לתנועתו בשם "פשיסטים", על שם הפאשוס הוא אגד הזרדים ששימשו כסמל שלטוני ברומא הקלאסית. הוא התגייס שוב לצבא האיטלקי עם הצטרפות איטליה למלחמה בשנת 1915, הצטרפות לה תרם בשלהוב ההמונים, ונפצע בשעת אימון, דבר שגרם לשחרורו בדרגת סמל בשנת 1917. בשנת 1919 ייסד רשמית את התנועה הפאשיסטית, בכנס שערך במילאנו ב-23 במרץ. בשם "פאשיסט" השתמשו כבר קבוצות אחרות, אך בעזרת משרתו כעורך עיתון, הצליח מוסוליני לזכות בהנהגת התנועה. תנועה זו דגלה בערכים לאומניים קיצוניים, אך שלא כלאומנים האירופים בני הדור הישן, היתה בעלת מוטיב מהפכני בולט, והתיימרה לשאוב את כוחה מן הקשר הישיר בין המנהיג להמון, וברפורמה חברתית ואגררית רדיקאלית. כן דגל הפאשיזם בערכים של ציות, נאמנות, והעלאת ערך המדינה אל מעל לכל ערך אחר. הפאשיזם מקדש את "המנהיג", ורואה בציות למנהיג ערך עליון.
מוסוליני החל בפולחן אישיות שכמותו לא היה עוד באיטליה. במסגרתו כונה "הדוצ'ה" - המנהיג. התנועה נכשלה בבחירות בשנת 1919, אך בשנת 1921 הצליח מוסוליני להכנס כחבר הפרלמנט. הפשיסטים ארגנו מיליציות מזויינות על מנת להפחיד את מתנגדיהם, הסוציאליסטים והקומוניסטים. הממשלה לא נטתה להתערב באירועים אלו. בתמורה לתמיכת תעשיינים עשירים, שימשו הכנופיות הפשיסטיות כשוברי שביתות. איטליה שלאחר מלחמת העולם הראשונה היתה מלוכה קונסטיטוציונית בה משלו סדרות של ראשי ממשלה כושלים תקופות קצרות. האחרון שבהם לואיג'י פאקטה ניסה להקים קואליציה ליברלית, אך לא הצליח להשיג תמיכה של ממש בפרלמנט וממשלתו הייתה רעועה. באוקטובר 1922 ניצל מוסוליני את חולשתו של פקטה ופתח בהתקוממות פאשיסטית אותה כינה המצעד על רומא. המלך ויטוריו עמנואלה השני לו הודיעו על פרוץ מהומות ברחבי המדינה, מיהר להטיל את תפקיד ראש הממשלה על מוסוליני, אשר הפך, ב-31 באוקטובר 1922 לראש ממשלת איטליה והוא בן 39, האדם הצעיר ביותר שכיהן בתפקיד זה באיטליה עד אז.

עלייתו לשלטון והמשטר הפשיסטי

על אף שמאס במשטר הפרלמנטרי, הוסיף מוסוליני לקיים מראית עין של חוקתיות בתחילה, ושלט על פי צווי חירום של הפרלמנט. עם זאת קיבל הפרלמנט חוק לפיו כל מפלגה שתזכה בבחירות ברבע מן הקולות תקבל שני שליש מן המושבים. בכך הובטח למעשה שלטון הפאשיזם לשנים ארוכות. ב 1924 נאלץ לערוך בחירות, בהן זכה בשישים וחמישה אחוז מן הקולות. משהרגיש בטוח בכסאו פנה לסלק כמה מיריביו הפוליטיים, וביניהם הסוציאליסט ג'יאקומו מאטיאוטי. רציחתו של מאטיאוטי על ידי בריונים פאשיסטים כמעט והביאה לנפילתו, אך בסופו של דבר התייצב שלטונו, והפך, עם סילוקו של מטיאוטי, לשלטון דיקטטורי, ללא מראית עין של חוקתיות. בשלב זה החל פולחן האישיות של "הדוצ'ה" במלוא התנופה. המורים נצטוו ללמד בבתי הספר שלדוצ'ה יש לציית תמיד, והעיתונות, עליה שלט אחיו, ארנאלדו, היתה מלאה בשבחים. כעיתונאי בעצמו, ידע מוסוליני את ערכה של השליטה בעיתונות, והקדיש זמן ומאמץ רבים לשליטה בכלי התקשורת. מוסוליני ידע היטב את אומנות השליטה בהמון. במיוחד זכורים נאומיו לקהל המונים שהיה מתאסף ליד משרדו, אליהם היה נואם מן המרפסת שליד המשרד. רוב זמנו הוקדש לתעמולה, הן באיטליה והן מחוצה לה. כאן היתה הכשרתו כעיתונאי בעלת ערך רב. העיתונות, הרדיו, החינוך, הקולנוע, כולם הוכרחו ליצור את הרושם שהפשיזם הוא הדוקטרינה של המאה העשרים, ומחליפת הליברליזם והדמוקרטיה. עקרונות הפשיזם נוסחו במאמר שנכתב על ידי ג'ובני ג'נטילה, ונחתם על ידי מוסוליני, אשר פורסם בשנת 1932 ב"אנציקלופדיה איטליאנה". מבחינה כלכלית עודד הפאשיזם את "הקורפורציה", השיטה הקורפורטיבית, לטענת מוסוליני, נועדה להחליף את הקפיטליזם והקומוניזם, שפשטו את הרגל. הקורפורציות היו איגודים מקצועיים שאיגדו הן את העובדים והן את המעבידים. כך, ציפו, כי כל קורפורציה תשרת את המגזר הכלכלי כולו, במקום לדאוג לאינטרסים של מעמד צר. כמובן שחלק מקסמה של השיטה היה כי נציגי העובדים ונציגי המעבידים היו בכל המקרים פאשיסטים מנאמניו, וכך, למעשה, הושתק הן קולם האותנטי של העובדים והן קולו של ההון במסגרת יחסי העבודה. עם זאת, כצפוי, גילו נציגי המעסיקים יתר עצמאות, ולא איפשרו מינוי "נציגים מטעם" לקורפורציות, וכך הפכה השיטה לכלי לדיכוי העובד, ולביטול חירויות בסיסיות כחופש השביתה, תוך יצירת מנגנון ביורוקרטי מסובך. ראוי לציין כי המדינה הפאשיסטית האיטלקית לא הגיעה לשיאים של אי האנושיות אליה הגיעה המדינה הנאצית בגרמניה, או המדינה הקומוניסטית בברית המועצות, אך נעשה מאמץ משמעותי להפוך את איטליה למדינה בעלת משטר טוטליטרי. כל המפלגות פרט למפלגה הפשיסטית בוטלו ב-1926, הוקמו מושבות עונשין למתנגדים פוליטיים, וחודש עונש המוות. העדרה של עיתונות חופשית, משטרה חשאית פעילה, ופולחן מנהיגות, היו מסימניה של איטליה בשנים אלו. הישג משמעותי היה הקונקורדט, הסכם עם הכנסייה הקתולית אותו השיג בשנת 1929. המדינה האיטלקית והותיקן היו נתונות במחלוקת מאז כבשו חיילים איטלקים את רומא בשנת 1870. עיקרו של ההסכם היה הכרה הדדית - המדינה האיטלקית הכירה בעצמאות הותיקן, ואילו הותיקן הכיר בממשלה הפשיסטית, ונתן לה הכשר. בהיותם של רוב האיטלקים קתולים, המדובר היה בהישג של המשטר הפאשיסטי, שנועד להבטיח יציבות ואורך ימים למשטר. עם שהשיג את מטרותיו במדיניות הפנים, פנה להרפתקאות במדיניות החוץ.

תוקפנות צבאית

במדיניות החוץ עבר מוסוליני מהרטוריקה האנטי אימפריאליסטית שאפיינה את תקופתו כסוציאליסט, לתוקפנות לאומנית בוטה. דוגמה מוקדמת לכך היא הפצצת האי קורפו בשנת 1923. מייד לאחר מכן הצליח בהקמת ממשלת בובות באלבניה, ובביסוס המשטר הקולוניאלי האיטלקי בלוב, בה היתה מעורבות איטלקית גוברת מאז שנת 1912. היה זה חלומו להחזיר את תהילת האימפריה הרומית, ולהפוך שוב את הים התיכון ל"Mare Nostrum" (הים שלנו). בתחילה היה יחסו ל אדולף היטלר מתנשא, ואפילו פטרוני. הוא ראה עצמו כ"זקן הדיקטטורים" ובהיטלר חקיין, ואף תמהוני. בועידת סטרסה בשנת 1935 ניסה ליצור ברית כנגד היטלר על מנת לשמור על קיומה העצמאי של אוסטריה. לאחר מכן הבין שלאיטליה ולגרמניה אינטרסים משותפים, של ערעור היציבות והסדר הקיים באירופה, על מנת להקים אימפריות קולוניאליות, והיחסים בין שני המשטרים, המשטר הנאצי והמשטר הפאשיסטי, התהדקו בהדרגה. מעורבותו הבולטת במלחמת האזרחים בספרד ביטלה את האפשרות להידוק היחסים עם אנגליה וצרפת, והותירה בפניו רק אפשרות אחת, לתמוך בגרמניה במשברים הבין לאומיים של שנות השלושים, דבר שגרם לבסוף לכך שלא פעל כנגד האנשלוס (סיפוחה של אוסטריה לגרמניה). היטלר התייחס לכך בהכרת תודה. באוקטובר 1935 פתח במלחמה כנגד אתיופיה על מנת להקים קיסרות איטלקית בצפון מזרח אפריקה שתשתרע מלוב ועד סומליה. הפלישה היתה אכזרית ולא אנושית, והפרה את תנאי חבר הלאומים לפיהם חל איסור על מדינה חברה לתקוף את רעותה. בפלישה נעשה שימוש בנשק כימי. עם סיומה של הפלישה שלטה איטליה באתיופיה, לה נגרמו מאות אלפי אבידות. במלחמת האזרחים בספרד שלח מוסוליני עזרה משמעותית לכוחותיו של פרנסיסקו פרנקו. נסיון שתי המלחמות הביא אותו לרצון לעוד שליטה ועוד השפעה, ותחת רצון זה כרת את הברית עם היטלר המכונה הציר ב-1937. עד אז לא גילה הפאשיזם האיטלקי פנים אנטישמיות, ולמוסוליני אף היתה מאהבת יהודיה בשם מרגריטה סרפאטי. לאחר ההצטרפות להיטלר אימץ חקיקה אנטי יהודית באיטליה. היה זה הצעד הראשון בדרך ארוכה שהובילה להשמדתם של רבים מהיהודים על ידי הנאצים. במשבר חבל הסודטים ב-1938 נטל חלק בועידת מינכן, שבה נעשה נסיון לפייס את היטלר ולמנוע מלחמה באירופה. היה זה שיא השפעתו במדיניות החוץ. הוא הופיע כמדינאי תקיף, מאיים, ועם זאת ותיק ומנוסה. בועידת מינכן קיבל היטלר את רצונו, שליטה בחבל הסודטים, אך כפי שהיטלר ומוסוליני ידעו, לא היה זה סוף לדרישותיהם הטריטוריאליות.

מלחמת העולם השניה

לקראת פרוץ המלחמה חשף מוסוליני את תכניותיו. הוא הכריז על כוונתו לספח את מלטה, קורסיקה ותוניסיה. הוא דיבר על יצירת "אימפריה רומית חדשה" שתשתרע מלוב עד פלשתינה, וממצרים עד קניה. באפריל 1939 סיפח את אלבניה לאחר מערכה צבאית קצרה. נראה כי גם מלחמה זו היתה מעבר לכוחות צבאו. הצבא נחשף כבלתי מוכן למלחמה מודרנית, ומוסוליני החליט שלא להצטרף, לעת עתה, לגרמנים במלחמתם, ולהכריז על מדיניות של "אי לוחמה" עד שיתברר ידו של מי היא על העליונה. בהתאם לכך, לקראת קריסתה של צרפת במהלך הפלישה הנאצית ב1940 פלשה אף איטליה לצרפת, אך הישגיה היו עלובים ביותר. לאחר מכן תקף את יוון בשנת 1940, וספג מפלה צבאית מן הכוחות היוונים. בה בעת סבלו כוחות איטלקים מתבוסות בצפון אפריקה כנגד כוחות בריטים. הגרמנים סייעו לצבאו ביוון ובצפון אפריקה. מוסוליני התיר לגנרל רומל לקבל פיקוד על הצבא האיטלקי והגרמני המשותף בצפון אפריקה, וזה נחל ניצחונות גדולים והדף בפברואר 1941 את הבריטים עד לגבול מצרים. לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 נאלץ מוסוליני לשלוח כוחות רבים לסיוע לחזית זו. בשנת 1942 הוכו כוחותיו בצפון אפריקה על ידי הגנרל מונטגומרי בקרב אל-עלמיין, וכן בחזית המזרחית, בקרב סטאלינגרד. יש המייחסים אחריות של ממש לתבוסת הגרמנים בקרב סטלינגרד, לעובדה כי חלק מן היחידות במקומות בהן פרצו הרוסים על מנת לכתר את הארמיה השישית היו יחידות איטלקיות אשר סבלו מאיכות נמוכה ואימון ירוד. ב1943 ספג מוסוליני מהלומה נוספת, כאשר כוחות בנות הברית נחתו בסיציליה.

נפילתו של מוסוליני

לאור התבוסות הצבאיות והמצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה איטליה, פנו רוב שותפיו כנגדו (לרבות גלאצו צ'יאנו שהיה שר החוץ שלו, וחתנו). בישיבת המועצה הפשיסטית העליונה שהתקיימה ב25 ביולי 1943 הודח מוסוליני מתפקידיו, והוחלף על ידי הגנרל פייטרו בדוליו. הוא הושם במאסר, על פסגת הר במרומי האפנינים, אך נחטף בפעולת קומנדו נועזת על ידי הגרמנים, בפיקודו של אוטו סקורצני. בינתיים פעל בדוליו להשגת שביתת נשק עם הכוחות האנגלו אמריקניים אשר פלשו לאיטליה. הגרמנים הגיבו בכיבושה של צפון איטליה ומרכזה. מוסוליני המוחזק על ידי הגרמנים, הפך לנשיאה של ממשלת בובות, המכונה הרפובליקה של סאלו והחלה מלחמת אזרחים קשה. בשלב זה היה מוסוליני אדם שבור וחולה, עושה דברם של הגרמנים. בתקופה זו כתב את זכרונותיו שנקראו, בהתאם, "עלייתי ונפילתי". עם שהפסידו הגרמנים במלחמה, באפריל 1945, נתפס מוסוליני על ידי פרטיזנים קומוניסטים. אלו זיהו אותו ואת פילגשו קלארה פטצ'י שנסעה עמו. השנים הוצאו להורג יחד עם כמה מבכירי השלטון שהיו עמם, וההמון התעלל בגופותיהם שנתלו בתחנת דלק ליד מילאנו. השלטון הפאשיסטי שהקים, התיימר להיות יורשה של האימפריה הרומית, ואבן פינה לשיטת ממשל מהפכנית שסופה למשול בעולם. בפועל היה מוסוליני כישלון מדיני ופוליטי, אשר סיים את דרכו בשותפות לפשעי מלחמה איומים, חלקם כנגד בני ארצו (וביניהם השמדת יהודי איטליה).

ראו גם

- היסטוריה של איטליה

לקריאה נוספת

- דניס מק-סמית, מוסוליני, הוצאת עם עובד, 2004.

קישורים חיצוניים

- דן לחמן,[http://www.e-mago.co.il/Editor/article3.php/history/341 מוסוליני - הרהורים על דיקטטור] מוסוליני, בניטו מוסוליני, בניטו מוסוליני, בניטו מוסוליני, בניטו מוסוליני, בניטו מוסוליני, בניטו ja:ベニート・ムッソリーニ simple:Benito Mussolini

איטליה

הרפובליקה האיטלקית, היא מדינה בדרום אירופה, שרוב שטחה הוא חצי אי בצורת מגף. כמו כן היא כוללת שני איים גדולים בים התיכון: סיציליה וסרדיניה. מצפון היא תחומה על ידי הרי האלפים, שם היא גובלת בצרפת, שוויץ, אוסטריה וסלובניה. בצפון מרכז המדינה נמצאת המדינה סאן מרינו, ובמרכז המדינה נמצאת קריית הוותיקן.

היסטוריה

ההיסטוריה של איטליה היא אולי החשובה ביותר עבור ההתפתחות התרבותית והחברתית של הים התיכון כולו. במדינה התרחשו פעילויות אנושיות רבות חשיבות בזמנים הפרה-היסטוריים, ולכן ניתן למצוא בה אתרים ארכיאולוגיים חשובים באזורים רבים. לפני עליית האימפריה הרומית היו באזור שתי ציוויליזציות: קולוניות יווניות והציביליזציה האטרוסקית ששלטה על חלקים נרחבים מאיטליה. הגורם המשמעותי ביותר בהיסטוריה של איטליה, אירופה ואגן הים התיכון, הוא האימפריה הרומית. אימפריה זו, כללה במשך מאות שנים את רוב העולם שהיה ידוע לאדם המערבי ועלתה בגודלה, ובהשפעתה על היוונים שקדמו לה. בתוך האימפריה הזו צמחה הנצרות שהפכה בשלב מאוחר יותר לדת הרשמית של האימפריה ובעקבות זאת של כלל אירופה. הכנסייה הקתולית והאפיפיורים שעמדו בראשה השפיעו ושלטו על איטליה במשך מאות שנים, גם לאחר נפילת האמפריה הרומית במאה ה-5 לספירה. במהלך ימי הביניים ותקופת הרנסנס צמחו באיטליה ערי-מדינה חזקות ששלטו בכלכלה ובמסחר באגן הים התיכון. הבולטות שבהן הן ונציה, פירנצה, פיזה ומילנו. בערים אלו, וברומא שהיתה חלק ממדינת האפיפיורים התפתחה התרבות המערבים המודרנית. איטליה המודרנית הפכה למדינת-עם רק ב-17 במרץ, 1861, כאשר מדינות חצי-האי וממלכת שתי הסיציליות התאחדו תחת המלך ויטוריו אמנואלה השני משושלת "סאבוי", ששלטה בפידמונט ומלכה בסרדיניה. אדריכלו של האיחוד היה הרוזן קמילו בנסו די קאבור, ראש ממשלתו של ויטוריו אמנואלה. במשך עשור נותרה העיר רומא תחת שליטת האפיפיור, והצטרפה לממלכת איטליה רק ב-20 בספטמבר 1870, תאריך שנחשב לסיום תהליך האיחוד. היום מהווה הוותיקן מדינת עיר עצמאית בתחומה של איטליה (וכמו כן, גם רפובליקת סן מרינו). הדיקטטורה הפשיסטית של בניטו מוסוליני שעלה לשלטון ב-1922 הביאה לברית הרסנית עם גרמניה הנאצית ועם יפן, ובסופו של דבר הביאה למפלת איטליה במלחמת העולם השנייה. משאל עם על עתיד המלוכה שהתקיים ב-2 ביוני 1946 הסתיים בהכרזת הרפובליקה האיטלקית ובאימוץ חוקה חדשה ב-1 בינואר 1948. משפחת המלוכה הוגלתה עקב קירבתה למשטר הפאשיסטי. איטליה נמנתה בין מייסדי ארגוני נאטו והאיחוד האירופי, ובכך הצטרפה לתהליך הגובר של איחוד פוליטי וכלכלי של מערב אירופה, כולל אימוץ האירו ב-1999.

פוליטיקה

איטליה היא רפובליקה דמוקרטית רב מפלגתית. ראש המדינה הוא הנשיא, שנבחר אחת לשבע שנים וממנה את ראש הממשלה. ראש הממשלה הוא לרוב מנהיג אחת המפלגות הגדולות, שהצליח ליצור לעצמו קואליציה בפרלמנט. על פי חוקת 1948 פועל באיטליה פרלמנט (Parlamento), המחולק לשני בתים: חדר הנבחרים (Camera dei Deputati) והסנאט (Senato della Repubblica). באיטליה יש ארבע מפלגות גדולות: הנוצרים הדמוקרטיים, המפלגה הסוציאליסטית, הליגה הצפונית והמפלגה הדמוקרטית של השמאל. החל משנת 1946 שלטה המפלגה הנוצרית דמוקרטית ברוב הממשלות שהוקמו. מערכת החוקים האיטלקית נבנתה על בסיס החוקים של האמפריה הרומית ושונתה על פי קוד נפוליון במאה ה-19. שינוי נוסף בחוקים הוחל בעקבות החוקה האיטלקית וייסוד בית משפט חוקתי אחרי מלחמת העולם השנייה. הפוליטיקה האיטלקית מושפעת ממתח בין האזורים החקלאיים העניים בדרום ובין הצפון התעשייתי והעשיר.

כלכלה

לאיטליה כלכלה מגוונת עם תוצר לאומי ותוצר לנפש דומים בקירוב לאלו של צרפת ושל הממלכה המאוחדת. הכלכלה הקפיטליסטית של איטליה עודנה מחולקת לצפון התעשייתי המפותח יחסית, שמאופיין על ידי חברות פרטיות לרוב, ולדרום איטליה, הפחות מפותח והחקלאי, שבו 20% אבטלה. לאיטליה מיובאים רוב חומרי הגלם הדרושים לתעשייה ומעל ל-75 אחוז מצרכי האנרגיה שלה.

מחוזות

חקלאי איטליה מחולקת ל-20 מחוזות שמהם חמישה הם בעלי מעמד אוטונומי מיוחד (מסומנים בכוכבית):
- אברוצו (Abruzzo)
- בזיליקטה (Basilicata)
- קלבריה (Calabria)
- קמפנייה (Campania)
- אמיליה-רומאניה (Emilia-Romagna)
- פריולי-ונציה ג'וליה (Friuli-Venezia Giulia)
-
- לאציו (Lazio, ידוע גם כ"לטיום")
- ליגוריה (Liguria)
- לומברדיה (Lombardia)
- מארקה (Marche)
- מוליזה (Molise)
- פיימונטה (Piemonte)
- פולייה (Puglia)
- סרדיניה (Sardegna)
-
- סיציליה (Sicilia)
-
- טוסקנה (Toscana)
- טרנטינו-אלטו אדיג'ה / דרום טירול (Trentino - Alto Adige / Südtirol)
-
- אומבריה (Umbria)
- וואלה ד'אאוסטה (Valle d'Aosta )
-
- ונטו (Veneto)

גאוגרפיה

המבנה המיוחד של איטליה דומה במבט במפה למגף. רובה שוכנת בחצי האי האפניני החלק הצפוני של איטליה הררי ובו רכס הרי האלפים, ולאורך כל איטליה עובר רכס הרי האפנינים. וקיימים בה הרי געש רבים. האי סיציליה והאי סרדיניה שייכים גם כן לאיטליה.

דמוגרפיה

האוכלוסיה של איטליה מאוד הומוגנית בכל הקשור לשפה המדוברת ולדת של התושבים, אולם קיים גיוון רב בנושאים התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים. צפיפות האוכלוסיה באיטליה היא החמישית באירופה - קרוב ל-200 איש לקילומר רבוע. קהילת ילידי המיעוטים מועטה ובכל זאת המדינה מכירה ב 16 שפות שונות של הקהילות הזרות במדינה. למרות שהקתוליות הרומאית היא הדת השולטת (85% מהאזרחים שנולדים במדינה הם קתולים), קיימות קהילות בוגרות של פרוטסטנטים ויהודים, וכן קהילה הולכת וגדלה של מוסלמים שמקורה במהגרים.

תרבות

חגים וארועים מקומיים

ראו גם

- תיירות באיטליה
- תקשורת באיטליה
- תחבורה באיטליה

קישורים חיצוניים

- [http://www.national-anthems.net/files/820_MP3_946937384a9adb491b7f422192120de6/National_Anthem_ItalyX.mp3 ההמנון האיטלקי]
- [http://www.quirinale.it/ Presidenza della Repubblica] - האתר הראשי של נשיא איטליה (באיטלקית)
- [http://www.parlamento.it/ Parlamento] - האתר הרשמי של הפרלמנט האיטלקי
- [http://www.gov.it/ gov.it] - אתר הכניסה לאתרי ממשלת איטליה (באיטלקית)
- [http://www.esteri.it/eng/index.htm Farnesina משרד החוץ האיטלקי]
- [http://www.travelnet.co.il/italy/main72.htm פירוט תיירותי על מחוזות איטליה]
- [http://numismondo.com/pm/ita/ השטרות של איטליה] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
- als:Italien fiu-vro:Itaalia ja:イタリア ko:이탈리아 ms:Itali simple:Italy th:ประเทศอิตาลี zh-min-nan:Italia

13 במרץ

ה-13 במרץ הוא היום ה-72 בשנה (73 בשנה מעוברת), בשבוע ה-11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 293 ימים.

אירועים היסטוריים ביום זה

- 1781 - ויליאם הרשל מגלה את כוכב הלכת אורנוס
- 1884 - כוחות מהדים כובשים את חרטום
- 1898 - מתכנס הכנס הראשון של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, אשר מאוחר יותר תתגלגל למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
- 1920 - הפוטש של קאפ בגרמניה
- 1921 - מונגוליה משתחררת מהעול הסיני
- 1925 - מדינת טנסי אוסרת על לימוד תורת האבולוציה בבתי הספר, חוק שהוביל למשפט הקופים
- 1938 - האנשלוס - סיפוחה הרשמי של אוסטריה לרייך השלישי
- 1969 - תוכנית אפולו: אפולו 9 שבה בשלום לכדור הארץ
- 1992 - רעידת אדמה בעוצמה של 6.8 בסולם ריכטר גורמת לכ-540 הרוגים בטורקיה
- 1996 - "ועידת עושי השלום" מתכנסת בשארם א-שייח, בהשתתפות ביל קלינטון, שמעון פרס, יאסר ערפאת, חוסני מובארק, חוסיין מלך ירדן, בוריס ילצין, ז'ק שיראק, מוחמד השישי מלך מרוקו, וסולימן דמירל נשיא טורקיה
- 1996 - ביל קלינטון, נשיא ארצות הברית מגיע לביקור בישראל
- 1997 - שבע תלמידות מבית שמש נרצחו בנהריים בידי חייל ירדני.

נולדו

- 1741 - יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נפטר 1790)
- 1855 - פרסיוול לוול, (Percival Lowell) - אסטרונום (נפטר 1916)
- 1911 - רון האבארד, סופר ומייסד הסיינטולוגיה אמריקאי (נפטר 1986)
- 1946 - יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנפל במבצע אנטבה (נהרג 1976)

נפטרו

- 1881 - אלכסנדר השני "המשחרר", קיסר האימפריה הרוסית (נולד 1818)
- 1901 - בנג'מין הריסון, נשיאה ה-23 של ארה"ב (נולד 1833)
- 1933 - רוברט אינס, אסטרונום סקוטי (נולד 1861)
- 1938 - ניקולאי איוואנוביץ' בוכארין, פוליטיקאי סובייטי בכיר (נולד 1888)
- 1949 - אנרי ז'ירו, איש צבא ופוליטיקאי צרפתי (נולד 1879)
- 1975 - איוו אנדריץ', סופר יוגוסלבי (נולד 1892)
- 1990 - ברונו בטלהיים, פסיכולוג ופסיכיאטר אוסטרי (נולד 1903)
- 1996 - קז'ישטוף קישלובסקי, במאי קולנוע פולני (נולד 1941)
- 2002 - האנס גאורג גדמר, פילוסוף גרמני (נולד 1900)

חגים ואירועים החלים ביום זה

----
- 12 במרץ - 14 במרץ
- מרץ
- לוח אירועים שנתי ja:3月13日 ko:3월 13일 ms:13 Mac simple:March 13 th:13 มีนาคม

אבולוציה

אבולוציה (מלטינית: Evolvere "התפתחות") היא תהליך התהוות השינויים ההדרגתיים המתרחשים במרוצת הדורות בתכונות המורפולוגיות, הפיזיולוגיות וההתנהגותיות של אורגניזמים. התאוריה המרכזית והמקובלת ביותר היא תאורית הברירה הטבעית, שטוענת כי האבולציה היא תוצאה ממוטציות ומברירה טבעית. האבולוציה היא תפישה המבקשת להסביר את מבנה האורגניזם באמצעות תיאור אופן התפתחותו מאורגניזמים אחרים. תיאור תכלית איבריו של האורגניזם לא ייחשב הסבר מספק לקיומם על פי תפישה זו, הדורשת הסבר מעין היסטורי על אודות האופן בו התפתח האיבר לצורתו הנוכחית. בזמן הקדום, הפילוסוף היווני אמפדוקלס היה ככל הנראה הראשון להציע תאוריה אבולוציונית על מוצא המינים. אביה של התאוריה האבולוציונית בזמן המודרני הוא הביולוג הבריטי צ'ארלס דארווין, אשר פירסם לראשונה את רעיונותיו בספר "על מוצא המינים", בו תיאר את מחקריו ותצפיותיו במסעותיו מעבר לים. בספר זה מנסה דארווין להפריך את הטענה בדבר נצחיות המינים, שמקורה בהגותו של הפילוסוף היווני אריסטו ושהיתה מקובלת מאז ימי הביניים בתרבויות המונותיאסטיות, ולהוכיח כי המינים התפתחו ממינים אחרים שקדמו להם, בתהליך אותו כינה "הברירה הטבעית".

הברירה הטבעית

בניסוחה המדויק מניחה הברירה הטבעית כי:
- יש שוני בתכונות של היצורים השונים.
- עם מעבר הזמן מופיעות מוטציות מקריות הגורמות להווצרות תכונות חדשות.
- ליצורים בעלי תכונות שונות יכולת הישרדות שונה.
- היצורים מעבירים את תכונותיהם לצאצאיהם. ומסיקה מכך ש:
- מתקיים תהליך מתמשך של "ברירה טבעית" כך שלאורך זמן נשארות רק התכונות המספקות עבור היצורים ששרדו יכולת התאמה טובה יותר לתנאי הסביבה. על פי עקרון הברירה הטבעית, מאגר המשאבים בטבע מוגבל, והשורדים הם אלו המותאמים ביותר לתנאי המחייה בסביבתם. רעיון זה, שמקורו בתיאוריות חברתיות קפיטליסטיות שקדמו לדארוויניזם, למשל תומס מלתוס, מספק הסבר משכנע לתצפיות ומחקרים שנערכו מאז דארווין ועד ימינו. תאוריה זו התמודדה בהצלחה עם שתי תיאוריות יריבות - הלמרקיזם (תאוריה אבולוציונית שהגה הזואולוג הצרפתי לאמארק ושהיתה מקובלת בברית המועצות, לפיה שינויים שחלו על פרט בחייו יועברו בתורשה לצאצאיו) והבריאתנות (תפישה הממשיכה להחזיק בנצחיות המינים, כפי שנבראו על ידי האל, ומקובלת בקרב כמה זרמים מונותיאסטים פונדמנטליסטים). כיום בודדים המדענים החולקים על תורת האבולוציה. השפעת רעיונותיו של דארווין התפשטה הרחק מעבר לתחומי הביולוגיה, והביאה ללידתן של תפישות התפתחותיות חדשות בתחום מדעי הטבע ומדעי החברה. אולי הידועות לשמצה מכולן הן התיאוריות של הדרוויניזם החברתי מבית מדרשו של ספנסר ודומיו, שהשפיעו השפעה רבה על האידיאולוגיה הנאציונל סוציאליסטית של הרייך השלישי. תאוריות אלו התבססו על פי רוב על פרשנות מעוותת ושגויה של עקרון הברירה הטבעית, כאשר "המתאים שורד" הפך להיות "החזק שורד". ראוי לציין כי על פי תורת האבולוציה, המתאים ביותר לתנאי הסביבה אינו בהכרח החזק ביותר או התוקפני ביותר, ובמקרים רבים מאד דווקא אסטרטגיה של שיתוף פעולה ועזרה בין בני המין יכולה להוות יתרון אבולוציוני.

הדיון סביב האבולוציה

הוויכוח על תורת האבולוציה של דארווין הוא אחת מזירות הקרב החשובות של הימין הכנסייתי בארצות הברית. השמרנים רואים במשנתו של דארווין נדבך מרכזי באג'נדה ליברלית מזיקה, שמטרתה לבלבל את התלמידים הצעירים ולערער את יסודות הדת (ביקורת זו פעלה על רקע מאמצים רבים של הימין השמרני להחדרת עקרונות הדת במערכת החינוך). הליברלים, לעומת זאת, ראו בכך את חוד החנית במאבק שלהם לשמור על הפרדת הדת מהמדינה. עמדתם של שוללי האבולציה, המאמינים בבריאת העולם, קרויה בריאתנות. מבין מתנגדי תורת האבולוציה גרסו שתורה זו היא תאוריה בלבד, שכן אף אדם לא נכח בהתהוותה.

עדויות לתוקפה של האבולוציה

העדויות לתוקפה של האבולוציה בכלל, ושל התאוריה המרכזית שלה הברירה הטבעית מחולקות לסוגים רבים:
- עדויות מתורת המיון, הסיסטמתיקה, אותה יסד השוודי לינה (LINNE), במאה ה-18. עיקרה הוא חלוקת בעלי החיים והצמחים למינים, סוגים, משפחות ולסדרות, לפי מידת השוני והקרבה ביניהם. :תורת האבולוציה טוענת שאילו בעלי החיים היו חסרי קשרי מוצא (לפי תורת הבריאה) הייתה צריכה להיווצר ערבוביה של צורות שונות. ההדרגתיות במידת השוני מעידה, אם כן, על הקרבה והריחוק של מוצאם המשותף.
- ביוגאוגרפיה- חקר תפוצתם של בעלי חיים וצומח. ביבשות מבודדות ואיים. לא ניתן להסביר את בעלי החיים המצויים שם רק ע"י ההסתגלות האבולוציונית אלא ע"י תולדות התפתחותם ביחס לבידודם הגאוגרפי. :לדוגמא, בעולם החי של אוסטרליה, היונקים המפותחים יותר (העיליים) נדירים שם ביחס ליונקים הירודים. חוץ ממספר עטלפים, מכרסמים, וכלב בר המכונה "דינגו", כל שאר היונקים הם יונקי ביב, ובעלי כיס, כגון הברווזן, קיפוד הנמלים, הקנגרו והקואלה. בשארית העולם, יונקים אלו נכחדו, ואת מקומם תפסו היונקים העיליים – הדוב, האריה הסוס וכו'. עובדה זאת ניתן להסביר בעקבות ניתוקה של אוסטרליה משאר העולם לפני כ 130 מליון שנה. באוסטרליה לא התפתחו היונקים העיליים והם לא יכלו להגיע אליה בעקבות בידודה.
- עדויות מהאנטומיה המשווה – התורה שמשווה בין מבנה הגוף והאיברים של בעלי חיים שונים. כאן ניתן להבחין באיברים הומולוגיים: איברים הדומים זה לזה במבנה הפנימי. השוני יכול להיות במבנה החיצוני ובתפקוד (לדוגמא, הידיים שלנו וכנפי הציפורים – דומים במיקומם בגוף, במבנה העצמות ואספקת הדם). השוני נובע מההסתגלות הסביבתית השונה והשימוש השונה. :כמו כן, ניתן להבחין בשרידי איברים – איברים או שרירים מנוונים חסרי שימוש. האיברים הם שרידים מהדורות הקדומים שלא נותר להם שימוש. :באדם בלבד נמצאו למעלה ממאה שרידי איברים שונים: התוספתן והמעי העיוור (בבע"ח צמחוניים משמשים איברים אלו לעיכול התאית ע"י חיידקים מיוחדים. אצל האדם התוספתן דק ונטול כל שימוש בעיכול), שערות הגוף (החסרות כל חשיבות בשמירת חום הגוף)), עצם הזנב (העוקץ) שהיא שריד של זנב הומנואידים קדומים יותר, ושרירי האוזן, שרוב האנשים אינם מסוגלים להניעם (שריד לשרירי האוזניים של יצורים כגון כלבים, שיכלו להזיז את אוזניהם כדי לשמוע יותר טוב, או לקרר את גופם)
- פליאואונטולוגיה – תורת המאובנים - המדע העוסק בחקירת סימנים שהשאירו בע"ח וצמחים בשכבות האדמה השונות. בין החיות נמצאו חיות שלא קימות כיום, צורות מהעבר הרחוק (לדוגמא: הדינוזאורים).
- חוליות ביניים הם מאובנים, שמהווים צורות מעבר בין יצורים שחיים כיום. לדוגמא: הארכיאופטריכס (כנף קדומה), מאובן שנמצא בגרמניה במאה הקודמת. עוף זה, איחד בתכונותיו את תכונות העוף ותכונות הזוחל. היה לו מקור, שהיה בעל שיניים רבות; גפיו הקדמיות היו בצורת כנפיים – אך בשוליהן הקדמיות היו אצבעות בנות תנועה מצוידות בציפורניים. זנבו היה כאורך גופו, והוא היה בגודל של תרנגולת. הוא לא היה מסוגל לעוף.
- מאובנים חיים הם בעלי חיים וצמחים החיים כיום המהווים צורות מעבר ושייכים לקבוצות שנכחדו מהעולם. לדוגמא הברווזן – יונק החי במזרח אוסטרליה וטסמניה. הוא בעל מקור, פרווה והוא מטיל ביצים. פתח הביב שיש לו אופייני לעופות וזוחלים (אצל היונקים יש פתחים נפרדים לרביה, שתן, וצואה). הברווזן חי באוסטרליה, שבה לא התפתחו היונקים העיליים, ולא תפסו את מקום היונקים הירודים במלחמת הקיום.
- אמבריולוגיה – תורת התפתחות העוברים. בשלבי ההתפתחות הראשונים, דומים מאד ולדות בע"ח זה לזה. בע"ח מתקדמים, עוברים אותם שלבים שעוברים בע"ח נחותים מהם, גם אם השלבים לא רלוונטיים להתפתחותם. :לדוגמא: בעוברי האדם וכמו כן בכל עוברי בעלי החוליות, מופעים חריצי הזימים, והזנב בשלבים מקודמים של ההתפתחות. בחודש החמישי מכוסה עובר האדם בשכבה של שערות צפופות, כגון אלו של הקוף. כל אלו מתנוונים, ונושרים בשלבי ההריון.
- ביוכימיה – את בע"ח ניתן למיין לא רק לפי מבנה הגוף, אלא גם לפי המבנה הכימי שלו. לדוגמה: השוני בחומרים הבונים את גופנו (החלבונים) שלנו, לבין אלו של השימפנזים הוא 2.5%. ז"א, שאנו דומים לשימפנזים בכ - 97.5 אחוז מבחינה כימית. בנוסף לאלו, התפישה האבולוציונית המודרנית חבה חוב גדול לחלוץ התורשה, נזיר בשם גרגור מנדל, אשר ערך ניסויים בגינת מנזרו בהכלאת שני זנים של אפונת גינה. בעקבות ניסויים אלה פיתח מנדל תאוריה בנוגע לאופן בו מועברות תכונות מפרטים לצאצאיהם. תאוריה זו התפתחה באופן משמעותי עם גילוי מנגוני התורשה של התא בשנות ה-40 של המאה העשרים. גילוי זה פרץ את הדרך לפרויקט הגנום האנושי ולמגוון רחב של יישומים גנטיים בתעשיה וברפואה. הקשר בין האפונים של מנדל לפרוייקט הגנום האנושי עובר דרך האבולוציה המולקולרית - תחום שהתפתח בשנים האחרונות, יחד עם גילוי חלבונים וגנים חדשים והאפשרות הטכנית של "ריצוף" - sequencing - שלהם. ריצוף הינו קביעת רצף אבני הבניין של החלבון או הגן (שהוא, למעשה, מקטע DNA). אבני הבניין של חלבון נקראות חומצות אמינו. אבני הבניין של ה-DNA נקראות נוקלאוטידים. האבולוציה ה"קלאסית" מנסה לסווג ולמיין את עולם החי לפי מאפיינים חיצוניים - הימצאות או העדר עצמות, סימטריה דו-צדדית, זימים וכדומה, או לפי קריטריונים של צורה, גודל וצבע של מאפיינים אלה. הנחת היסוד של האבולוציה הדארווינית היא שתכונותיו הנוכחיות של כל יצור הן תוצאה של ברירה טבעית שאירעה בעשרות אלפי הדורות שקדמו לאותו יצור, ושדמיון או חוסר-דמיון בתכונה מסויימת יכול להוות עדות לקירבה אבולוציונית של שני אורגניזמים שונים. האבולוציה המולקולרית מנסה להגיע לאותן תוצאות - סיווג ומיון, אך על ידי השוואה של רצפי חלבונים ו-DNA. הנחת היסוד של האבולוציה המולקולרית היא, שבכל תהליך של שכפול חומר גנטי - תהליך המתרחש בכל חלוקה של תא - חלות טעויות אקראיות. חלק מטעויות אלו הן קטלניות, כיוון שלאורגניזם הנושא אותן יש סיכוי קלוש להגיע לבגרות ולהביא צאצאים. טעויות אחרות הן נייטרליות ומונצחות ב-DNA כיוון שלנושא אותן אין יתרון או נחיתות משמעותית לעומת אורגניזם הנושא את הרצף המקורי. במהלך הדורות, מצטברות בגנום טעויות שונות (מוטציות). אם משווים רצף DNA מסויים בקבוצת יצורים, רואים ברוב המקרים שונות בין הרצפים. מידת השונות תלויה בחברי הקבוצה שבחרנו. כך לפי מחקר זה אפשר למפות את התפתחות האדם ואת תהליך התפשטותו בעולם. ואכן חוקרים סוברים כי מוצאו של האדם מאפריקה, ומשם הגיע למרכז אסיה ודרומה, חלקו ירד להודו ולאוסטרליה (דימיון בין הודים לאבורג'נים) וחלקו המשיך צפונה אל רוסיה וסיביר ומשם המשיך לאמריקה. (דימיון בין המונגולים לבין האינדינים). (האם הקבוצה כוללת רק בני אדם? רק אוגרים? בני אדם וקופים? כל החולייתנים? כלב-ים מול כלנית?), ברצף המסויים שנבחר (האם הוא גן המקדד לחלבון, גן אחר, או אולי אזור שאינו כולל גנים כלל), ובגורמים רבים אחרים. איך מודדים שונות בין רצפים של אותיות? קיימים אלגוריתמים שונים ושיטות שונות. כל אלגוריתם מבוסס על הנחות יסוד שונות לגבי תהליך ההחלפה של נוקלאוטיד אחד באחר או של חומצת אמינו אחת באחרת.

לקריאה נוספת

- ריצ'רד דוקינס, הגן האנוכי - עוסק בהגנת האבולוציה והסברתה.
- ריצ'רד דוקינס, השען העיוור - עוסק בהגנת האבולוציה והסברתה.
- ריצ'רד דוקינס, הטיפוס על ההר הבלתי סביר - עוסק בבעיות חדשות באבולוציה.
- דארווין, מוצא המינים - סיפרו המפורסם של צ'ארלס דארווין.

ראו גם

- מוצא האדם
- מוצא משותף
- משפט הקופים
- אבולוציה מולקולרית
- המרק הקדום
- ביואינפורמטיקה
- פירסומים חשובים באבולוציה
- בריאתנות (על השוללים את האבולציה)
- אבולוציה של השפה
- ברירה זוויגית
- ברירת שארים

קישורים חיצוניים

- [http://gifted.cet.ac.il/gifted/skira/evolution סקירה על רעיון האבולוציה] - באתר "בארץ הדעת"
- איריס פריי, [http://www1.snunit.k12.il/heb_journals/galileo/011014.html כיצד התהוו החיים], כיצד החלה האבולוציה ואיך הפך חומר דומם לחומר חי - באתר "סנונית" (פורסם ב"גלילאו")
-
- פרופ' יוסף נוימן, [http://www.hofesh.org.il/articles/science/evolution_neuman.html למה קיימת התנגדות לאבולוציה ולדארוויניזם?] - באתר "חופש"
- ד"ר יצחק רפאל עציון, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/torat-2.htm תורת האבולוציה בביקורת המדע המדויק החדיש] - באתר "דעת - אתר לימודי יהדות ורוח"
- ד"ר מרדכי הלפרין, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/avolution.htm חוקי אבולוציה ויהדות] - באתר "דעת - אתר לימודי יהדות ורוח"
- צ'ארלס דארווין, [http://www.talkorigins.org/faqs/origin.html "מוצא המינים"] (אנגלית)
- [http://www.pbs.org/wgbh/evolution מסע בנבכי האבולוציה] - באתר PBS (אנגלית) קטגוריה:תחומים בביולוגיה קטגוריה:אקולוגיה
- ko:진화 ja:進化 th:วิวัฒนาการ

14 במרץ

ה-14 במרץ הוא היום ה73 בשנה (74 בשנה מעוברת), בשבוע ה11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 292 ימים.

אירועים היסטוריים ביום זה

- 1489 - מלכת קפריסין נאלצת למכור את הממלכה לונציה. האי הופך למושבה ונציאנית.
- 1647 - בוואריה, קלן, צרפת ושוודיה חתומות על הסכם הפסקת האש באולם
- 1689 - קרב בדרומור היעקובינים מביסים את הפרוטסטנטים באלסטר
- 1915 - אניית המלחמה הגרמנית "דרזדן" טובעת.
-