:: wikimiki.org ::
| 1935 |
1935
אירועים
- 28 בינואר - איסלנד הופכת למדינה הראשונה המתירה הפלה מלאכותית
- 16 במרץ - אדולף היטלר מבטל את חוזה ורסאי ומורה על חימוש גרמניה
- 21 במרץ - פרס משנה את שמה לאיראן
- 7 ביוני - פייר לאבאל (Pierre Laval) הופך לראש ממשלת צרפת.
- 9 ביוני - הסכם הו-אומזו (Ho-Umezu): סין תחת שלטון הקואמינטנג מכירה בכיבוש היפני של צפון סין.
- 11 ביוני - אגודת אלכוהוליסטים אנונימיים (Alcoholics Anonymous) נוסדת ע"י שני אלכוהוליסטים לשעבר, באוהיו, ארה"ב.
- 8 בספטמבר - יואי לונג, סנאטור אמריקאי מלואיזיאנה ומושל המדינה לשעבר, נורה בבניין הקפיטול של לואיזיאנה. הוא מת כעבור יומיים.
- 15 בספטמבר - חוקי נירנברג שוללים אזרחות מיהודי גרמניה
- 3 באוקטובר - איטליה פולשת לאתיופיה
- 3 בנובמבר - גיאורגיוס השני, מלך יוון, חוזר לכס המלוכה.
נולדו
- 8 בינואר - אלביס פרסלי, זמר (נפטר 1977).
- 16 בפברואר - סוני בונו (Sonny Bono) זמר, מלחין, מפיק טלוויזיה וחבר קונגרס (נפטר 1998)
- 16 בפברואר - בריאן בדפורד (Brian Bedford) שחקן תיאטרון אנגלי
- 14 במרץ - לורטה לין זמרת קאונטרי אמריקאית
- 26 במרץ - מחמוד עבאס ("אבו מאזן"), ראש הממשלה של הרשות הפלסטינית
- 2 במאי - פייסל השני מלך עירק (נפטר 1958)
- 1 ביוני - נורמן פוסטר, אדריכל בריטי
- 15 ביוני - שמעון אבן, מחלוצי מדעי המחשב בישראל.
- 21 ביוני - פרנסואז סאגאן, סופרת.
- 3 ביולי - האריסון שמיט, אסטרונאוט.
- 6 ביולי - הדלאי לאמה ה-14, טנזין גייטסו.
- 13 ביולי - דן אלמגור, מהיוצרים הבולטים בתחום הזמר העברי והמחזאות הישראלית.
- 26 באוגוסט - ג'רלדין פרארו, מועמדת לסגנית נשיא ארצות הברית בשנת 1984
- 30 באוגוסט - ג'ון פיליפס, זמר אמריקאי (מלהקת האמהות והאבות) (נפטר 2001)
- 9 בספטמבר - חיים טופול, שחקן ישראלי
- 29 בספטמבר - ג'רי לי לואיס, מוזיקאי אמריקאי, מחלוצי הרוק
- 8 בנובמבר - אלן דילון, שחקן צרפתי
- 14 בנובמבר - חוסיין אבן טלאל, מלך ירדן בשנים 1952 - 1999 (נפטר 1999)
- 21 בנובמבר - פירוז (נוהד חדאד), זמרת לבנונית
נפטרו
- 14 באפריל - אמלי נטר, פיזיקאית ומתמטיקאית (נולדה 1882)
- 3 ביולי - אנדרה סיטרואן, מחלוצי המכונית (נולד 1878).
- 31 באוגוסט - הרב ציון כהן יהונתן
- 1 בספטמבר - אברהם יצחק הכהן קוק, רב (נולד 1865)
- 10 בספטמבר - יואי לונג, פוליטיקאי אמריקאי (נולד 1893)
- 30 בנובמבר - פרננדו פסואה, משורר פורטוגלי
ראו גם
- 1935 בקולנוע
- 1935 בספרות
- 1935 במוזיקה
- 1935 בפוליטיקה
- 1935 במדע
- 1935 בספורט
----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1930 1931 1932 1933 1934 - 1935 - 1936 1937 1938 1939 1940
קטגוריה:שנים
ja:1935年
ko:1935년
ms:1935
simple:1935
th:พ.ศ. 2478
28 בינואר
ה-28 בינואר הוא היום ה-28 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 337 ימים (338 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1793 - לואי ה-17 מוכרז כמלך צרפת על ידי המלוכנים.
- 1871 - נחתם הסכם שביתת הנשק בין גרמניה לצרפת שסיים את מלחמת צרפת פרוסיה
- 1916 - לואיס ברנדייס הוא היהודי הראשון המתמנה לשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
- 1918 - הונחה אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים
- 1935 - איסלנד הופכת למדינה הראשונה המתירה הפלה מלאכותית
- 1942 - מלחמת העולם השנייה ארווין רומל כובש את בנגאזי
- 1986 - מעבורת החלל צ'אלנג'ר מתפוצצת מיד עם המראתה, שבעת אנשי הצוות שבתוכה נהרגים
- 2003 - הליכוד בראשות אריאל שרון מנצח בבחירות לכנסת השש עשרה
נולדו
- 1887 - ארתור רובינשטיין, פסנתרן (נפטר 1982)
- 1929 - קלס אולדנבורג פסל שבדי
- 1955 - ניקולא סרקוזי, פוליטיקאי צרפתי
- 1981 - אלייז'ה ווד, שחקן קולנוע אמריקאי
נפטרו
- 1547 - הנרי השמיני מלך אנגליה (נולד 1491)
- 1951 - קארל גוסטף אמיל מנרהיים איש צבא ופיליטיקאי פיני (נולד 1867)
- 1959 - יוסף שפרינצק פוליטיקאי ישראלי (נולד 1885)
- 1971 - דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי בריטי
- 1988 - קלאוס פוקס פיסיקאי גרמני (נולד 1911)
- 2002 - אסטריד לינדגרן, סופרת
----
- 27 בינואר - 29 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי
ja:1月28日
ko:1월 28일
ms:28 Januari
simple:January 28
th:28 มกราคม
הפלה מלאכותיתהפלה מלאכותית היא הפסקתו היזומה של הריון בטרם עת, תוך גרימת מותו של העובר.
הפלה מלאכותית נעשית ממניעים אחדים:
- רצון של האם להימנע מהולדה, לאחר שנכשלה במניעת ההריון או שהרתה לאונסה
- מומים מולדים שהתגלו בעובר
- הריון שיש בו סכנה לבריאות האם.
סביב השאלות המוסריות והאתיות הכרוכות בהפלה מלאכותית ניטש ויכוח עז במדינות רבות בעולם, ובהן ארצות הברית, קנדה ואחדות ממדינות אירופה. בישראל הוויכוח סמוי, ומתקיימת הסכמה שבשתיקה המאפשרת עריכת הפלות אף שהחוק קובע אחרת. בינואר 1935 התירה איסלנד הפלה מלאכותית, ובכך הייתה למדינה הראשונה שעשתה זאת.
דרכים לעריכת הפלה מלאכותית
טיפול תרופתי
"גלולת היום שאחרי" יעילה עד 72 שעות אחרי קיום יחסי מין, והיא מביאה להפסקת ההריון. הגלולה מכילה מינון גבוה של הורמונים מהסוג המצוי בגלולות למניעת הריון. הגלולה ניתנת לרכישה בבתי המרקחת ללא צורך במרשם רופא.
עד לשלב מוקדם של ההריון (כחודש וחצי) ניתן עדיין להפסיק את ההריון באמצעות לקיחת תרופות מיוחדות. הליך זה, המתבצע באשפוז יום בבית החולים פחות טראומטי לגוף מגרידה. האישה עשוייה לסבול בחילות וכאבי בטן, כדוגמת אלו המלווים וסת חזקה.
גרידה
גרידה היא הליך כירורגי (ניתוח) לביצוע הפלה מלאכותית. הליך זה כרוך בסיכון, יקר, אינו נעים ויכול להיות מלווה בנזק נפשי למבצעת אותו (רגשמות אשמה ודיכאון בשל ויתור על הילד).
סיכונים בריאותיים
הוויכוח סביב ההפלות
ארצות הברית
בארצות הברית מתקיים ויכוח חריף סביב שאלת התרתן של הפלות. אחת השאלות הראשונות הנשאלות ביחס למועמד לנשיאות או לשפיטה בבית המשפט העליון היא עמדתו בסוגיה זו. ב-1987 נכשל נסיונו של הנשיא רונלד רייגן למנות את השמרן הקיצוני רוברט בורק לשופט בבית המשפט העליון, בין היתר על רקע התנגדותו של בורק להפלות.
נקודת שיא בוויכוח סביב ההפלות היא פסק דין רו נגד וייד, שבו קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית, ב-22 בינואר 1973, כי חוק מדינת טקסס הקובע כי הפלה היא מעשה פלילי סותר את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית ופוגע בזכותה של אישה להחליט האם היא רוצה להמשיך בהיריון או להפסיקו.
בית המשפט קבע כי מותר לעשות הפלה בשליש הראשון של ההיריון וכן קבע כי הגבלות מסויימות מותרות לעניין השליש השני והשלישי מתוך רצון להגן על בריאותה של האם. בית המשפט קבע כי מרבית ההגבלות שהיו קיימות עד אותה עת בטלות, והתיר רק הגבלות הנוגעות לבריאות האם (ולא הגבלות הדנות בבריאות העובר או בחייו). בית המשפט קבע כי חוקת ארצות הברית אינה מכירה ב"אדם שאינו ילוד" היינו בזכויות העובר.
בשל כך נקבע כי זכויות המדינה להגביל את החירות של האם לעשות הפלה תלויות בשלב ההיריון:
- במהלך השליש הראשון של ההיריון - ההחלטה לעשות הפלה נתונה רק בידי הרופא המטפל של האם ואין לקבוע כל הנחיות בעניין זה.
- במהלך השליש השני של ההיריון יכולה המדינה, אם היא רוצה בכך, לקבוע חוקים הבאים לשמור על בריאותה של האם - היינו לקבוע את הכללים הנוגעים לאופן ביצוע ההפלה מתוך רצון להגן על האם.
- במהלך השליש השלישי של ההיריון יכולה המדינה, מתוך רצון להגן על חיי העובר, לקבוע כללים לאסור הפלה, אלא אם היא נדרשת מתוך הגנה על חייה של האם.
ב-1992 בית המשפט העליון, אף שאישר עקרונית את פסיקת רו, אפשר הגבלות נוספות, למשל חיוב פסק זמן של 24 שעות בין הפניה לרופא לבין ביצוע ההפלה עצמה.
ההחלטה בעניין רו הביאה להתפרצות יצרים בכל ארצות הברית. קבוצות דתיות רבות החלו במסעי כתיבת מכתבי המתנגדים להחלטה שנשלחו לבית המשפט העליון. הכנסיות השונות וביחוד הכנסייה הקתולית וחלק מהכנסיית האבנגליסטיות טענו שההחלטה מתירה למעשה רצח עוברים. בנוסף נטען שהחיים נוצרים ברגע ההפרייה ולכן קיימת זכות לחיים לעובר הדוחה את הזכויות השונות ועל בית המשפט לאזן זכות זו.
בשל ההתנגדות להחלטה נוצרה תנועה "בעד החיים" (Pro-Life Movement) אשר החלה בארגון הפגנות מחאה גדולות בפתח בית המשפט העליון. תנועה זו הפגינה מול קליניקות המבצעות הפלות והחלו בנסיונות לשכנע נשים להתנגד להפלות, ואגפיה הקיצוניים אף עשו שימוש בכוח (שריפת קליניקות ואף רצח רופאים).
בעקבות ההחלטה חוקקו מספר מדינות חוקים המגבילים את זכות ההפלה, ובהם חוקים הקובעים כי נדרשת הסכמת הורים להפלות בקרב קטינים, חוקים המורים לרופאים ליידע הורים של קטינים בדבר ההפלה, ליידע את האב בדבר החלטה של האם להפיל וכן חוקים הקובעים כי הפלות יש לבצע בבתי חולים בלבד ולא בקליניקות, חוקים האוסרים על מימון בתי חולים וקליניקות המבצעים הפלות וכן חוקים הדורשים מאישה הרוצה לבצע הפלה לקרוא מחקרים מסוימים וספרות מסוימת. על אף החלטת בית המשפט העליון החליט השלטון הפדרלי להימנע מלממן הפלות לנשים שאין ביכלותן לממן הפלה.
כמו כן צבא ארצות הברית אוסר לבצע הפלות בבתי חולים צבאיים.
חלק מחוקים אלה בוטלו על ידי בית המשפט העליון, אולם בשנת 1980 במקרה הריס נגד מקרי השאיר בית המשפט על כנם חוקים הנוגעים למימון הפלות.
כנגד ההתנגדות לפסק הדין קבוצות שונות החלו להפגין בתמיכת פסק הדין. תנועות נשים רבות תומכות בפסק הדין כחלק מזכותה של האישה על גופה.
בשנת 2005 הציע הנשיא ג'ורג' בוש תיקון לחוקה האוסר על הפלות בשלושת החודשים האחרונים של ההיריון.
אירלנד
בשנת 1967 הפכה ההפלה המלאכותית לחוקית בבריטניה. נשים איריות רבות נסעו לבריטניה מדי שנה והפילו שם את ולדותיהן הבלתי רצויים. בתגובה לכך החלו קבוצות לחץ כנגד הפלות במערכה ציבורית, ובשנת 1982 השיגו את תמיכת שתי המפלגות הגדולות פיאנה פאיל ופיין גייל בשינוי לחוקה האירית, שיאסור הפלות. בשנת 1983, לאחר משאל עם תוקן התיקון השמיני לחוקה האירית, וקבע כי זכותו של העובר לחיים שווה לזכותה של אמו, וכי זכותה של המדינה להגן על זכות זו של העובר. אנשי הלובי למען "הזכות לחיים" הניחו כי לא יעבור זמן רב ובתי המשפט האיריים ייתקלו ב"רו נגד וייד" משלהם, ולא רצו להשאיר את ההכרעה בידי בית המשפט. עם שדולת המתנגדים לתיקון נמנתה נשיאת אייר לעתיד מרי רובינסון.
בשנת 1992 פרץ לתודעה הציבורית "מקרה X", ילדה בת פחות מ-14 בעלת נטיות התאבדותיות, אשר נכנסה להריון (ממגע מיני שהוגדר בחוק כ"אונס סטטוטורי"), אך נאסר עליה לעזוב את אדמת אייר על מנת שלא לעבור הפלה במדינה בה ההפלה היא חוקית. בית המשפט העליון של אייר פירש את התיקון השמיני לחוקה כמעניק זכות להפלה במקרים מצומצמים מסוימים, לרבות המקרה בו חיי האם הינם בסכנה.
פסיקות של בית המשפט בשנים 1988 ו-1990 פירשו את התיקון לחוקה כאוסר על קבוצות לתכנון המשפחה מלהציע ייעוץ בענייני הפלה, ומלתת מידע וסיוע בנסיעה לחו"ל לצורך הפלה. פסיקות אלו הפכו ללא פופולריות, במיוחד לאחר "מקרה X". הועלתה השאלה האם האיסור על גישה למידע אינו מפר סעיפים באמנת מאסטריכט. שני תיקונים חוקתיים הוכנסו לחוקה האירית בשנת 1993 והבטיחו את "הזכות לצאת מאייר" ואת "הזכות למידע". תיקון שלישי שהיה אמור להגדיר באופן מפורש מתי תחשב הפלה לחוקית נכשל. הויכוח באשר לחוקתיות של התיקונים נמשך כשנתיים לאחר קבלתם, והם נכנסו לתוקף רק בשנת 1995.
נראה כי כיום רובם של המצביעים באייר סבורים כי זכותו של העובר לחיים שווה לזכותה של אמו, ולפיכך אין מקום להפלה יזומה, אך ניסיונות לצמצם את טווח הפעולה שנתן "מקרה X" למבצעי ההפלות, באמצעות משאלי עם, נכשלו.
ביהדות
בתורה יש התייחסות להפלה רק כאשר זו תוצאה של קטטה שבה נפגע העובר. גם במשנה ובתלמוד אין התייחסות להפסקת הריון, ובסיס לדיון מאוחר יותר הוא המשנה (מסכת אוהלות, ז', ז'):
:"האשה שהיא מקשה לילד, מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו איברים-איברים, מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו (ויש גורסים ראשו) - אין נוגעים בו, שאין דוחין נפש מפני נפש".
אף משנה זו אינה עוסקת ישירות בהפסקת ההריון, אלא במצב שבו הוולד מסכן את בריאות האם בעת הלידה. רש"י אומר על כך: "כל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו". הרמב"ם מנמק הלכה זו באמצעות "דין רודף" (אף שבתלמוד נדחה נימוק זה): "הורו חכמים, שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה... מפני שהוא כרודף אחריה להורגה" (הלכות רוצח ושמירת נפש, א', ט').
וכן פסק להלכה יוסף קארו בשו"ע, חושן משפט סימן תכ"ה, ב'.
התייחסות ראשונה לנושא הפסקת ההריון מופיעה בספר הזוהר. הפוסקים העוסקים בסוגיה זו לומדים את האיסור על הפלה באמצעות מידות שהתורה נדרשת בהן. בין הפוסקים יש דעות שונות ביחס לתקופות שונות של ההריון. יש השוללים את ההפלה החל מהרגע הראשון להריון, ויש הנוטים להקל בראשית ההריון, על סמך דברי התלמוד (מסכת יבמות, ס"ט, ב') "עד ארבעים יום מיא בעלמא" (כלומר: בארבעים הימים הראשונים של ההריון העובר נחשב כמים). יש המקלים ופוסקים שעד תום שלושה חודשים מתחילת ההריון אין איסור מדאורייתא על ההפלה, אף זאת על-פי הנאמר בתלמוד (מסכת נידה, ח', ב'): "וכמה הכרת עובר ... שלשה חדשים".
הרב יאיר חיים בכרך, מרבני המאה ה-17 הקל באיסור הפלה מלאכותית ומצא לה היתר בנסיבות מסוימות.
הרב משה פיינשטיין, מגדולי פוסקים של המאה העשרים, קבע שאיסור רציחה מ"לא תרצח" חל גם על עובר, ואסור להורגו אף לפיקוח נפש, אלא רק לשם הצלת אימו, ונימוקו (בספרו "אגרות משה", ח"מ ח"ב סימן ס"ט אות ב') "מכיוון שהוא לאו נפש גמור, כי חייו תלויים בחיי אימו, לכן הוא נחשב לרודף את אימו יותר ממה שהיא רודפת אותו, ולכן רשאים להורגו כדי להציל אותה".
פוסקים אחרים בני זמננו, ביניהם הרב אליעזר ולדנברג מקלים יותר וסוברים שיש לאפשר הפלה במקרה שהאישה נזקקת לכך מאוד מסיבות נפשיות או רפואיות וכן במקרה שהוולד סובל מפגם קשה.
ישראל
הפלה מלאכותית נידונה בסעיפים 312-321 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובתקנות העונשין (הפסקת הריון), תשל"ח–1978. בהתאם לסעיפי החוק, יוטל מאסר חמש שנים על מי שביודעין גרם להפסקת הריון, אלא אם מדובר ברופא נשים שהתקיימו בו שני תנאים:
- הפסקת ההריון נעשתה במוסד רפואי מוכר;
- להפסקת ההריון ניתן אישור על-ידי ועדה שהוסמכה לכך. בוועדה להפסקת הריון יש שלושה חברים, שלפחות אחד מהם הוא אישה:
- רופא מומחה ביילוד ובגיניקולוגיה.
- רופא נוסף שעיסוקו הוא באחד המקצועות הבאים: יילוד וגיניקולוגיה, רפואה פנימית, פסיכיאטריה, רפואת משפחה, בריאות הציבור.
- עובד סוציאלי.
סעיף 316(א) מפרט את הנסיבות שבהן רשאית הוועדה לאשר הפסקת הריון, וזו לשונו:
:הוועדה רשאית, לאחר שנתקבלה הסכמתה המודעת של האישה, לתת אישור להפסקת ההריון אם ראתה שיש הצדקה לכך מחמת אחת מאלה:
::(1) האשה היא למטה מגיל הנישואין, או מלאו לה ארבעים שנה;
::(2) ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות, או שהוא שלא מנישואין;
::(3) הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי;
::(4) המשך ההריון עלול לסכן את חיי האשה או לגרום לאשה נזק גופני או נפשי;
הוועדה גמישה, בדרך כלל, יותר מהמשתמע מלשון החוק, ומרבית הפניות אליה נענות בחיוב. חרף האיסור המפורש שבחוק, מתבצעות בישראל הפסקות הריון גם בקליניקות פרטיות וללא אישור, ואין הקפדה על אכיפת החוק.
ראו גם
- מניעת הריון
קישורים חיצוניים
- [http://www.yoledet.co.il/abortion.htm הפסקת הריון (הפלה מלאכותית)]
- אברהם שטינברג, [http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA1/R001107.asp הפלה מלאכותית לאור ההלכה], באתר של מכון שלזינגר
- דב ארליך, [http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Article/xID/3725/xCT/229 הרקע הרפואי להפסקת הריון כמבוא לדיון הלכתי]
קטגוריה:הלכה
-
קטגוריה:חוק ומשפט
קטגוריה:רפואה
ja:妊娠中絶
simple:Abortion
אדולף היטלראדולף היטלר (20 באפריל, 1889 - 30 באפריל, 1945) היה קאנצלר (ראש הממשלה) ומנהיגה הטוטליטרי (פיהרר) של גרמניה הנאצית בשנים 1933-1945 ומנהיג המפלגה הנאצית משנת 1920 ועד מותו. היטלר הוא המנהיג האחראי לפרוץ מלחמת העולם השנייה, להשמדתם של שישה מיליון יהודים בשואה ולרצח מיליוני חפים מפשע אחרים.
לרצח מיליוני חפים מפשע אחרים
רקע וילדות
אדולף היטלר נולד ב-20 באפריל 1889, בעיירה האוסטרית הקטנה בראונאו-אם אין (Braunau am Inn, בראונאו שעל נהר אין) במחוז אוסטריה עילית (Oberösterreich) באוסטריה, סמוך לגבול באווריה שבגרמניה.
אי בהירות שוררת ביחס למוצאו. אביו, אלויס (Alois) נולד ב-1837, כבנה מחוץ למסגרת הנישואין של מריה אנה שיקלגרובר. בהיותו בן חמש נישאה אמו ליוהאן גיאורג הידלר (Hiedler) ועם מותה, חמש שנים אחרי כן, עבר אלויס לחזקת אחיו של יוהאן גיאורג, יוהאן נפומוק הידלר. ככל הנראה היה אלויס בנם של אחד מהאחים, קרוב לוודאי יוהאן נפומוק.
במהלך השנים הועלו טענות שונות לגבי מוצאו של אלויס, אביו של היטלר. טענה שערורייתית במיוחד הועלתה על-ידי הנס פרנק, המושל הכללי של פולין בזמן הכיבוש הנאצי. לפי פרנק, בירור מיוחד שערך לבקשת היטלר בשנת 1930 העלה כי אביו של אלויס היה יהודי בשם פרנקנברגר. עדותו זו למוצאו היהודי של היטלר אינה זוכה לסימוכין של ממש ואינה מקובלת על רוב החוקרים.
בגיל צעיר קץ אלויס בחיי החווה שבה גדל ועבר לוינה. הוא עבד זמן מה כמתמחה אצל סנדלר ואחר כך הצטרף לשירות הציבורי האוסטרי כפקיד מכס. עם הזמן הגיע לדרגת מפקח ובשנת 1875 הפך עוזר מפקח ראשי במכס באזור מגוריו, הדרגה הגבוהה ביותר הזמינה לאדם בעל השכלת בית-ספר יסודי.
בשנת 1885 נישא אלויס, עתה כבר בן 48, ואחרי שני נישואים כושלים ושני ילדים מנישואים אלו (אנג'לה ואלויס הבן) לקלרה פלצל, אחייניתו, שהייתה בהריון ממנו בעוד אשתו שוכבת על ערש דווי. קלרה ילדה ארבעה בנים, ששלושה מהם מתו בינקותם. הרביעי, הראשון ששרד, היה אדולף.
התבגרות
קלרה פלצל
היטלר גדל בבית טיפוסי של המעמד הבינוני. אמו, שאיבדה ארבעה מילדיה בילדותם, פינקה את שני הילדים ששרדו, אדולף ופאולה, ביתר שאת. אלויס, אביו, היה אדם נרגז הנוטה להתפרצויות זעם אלימות, מעשן כקטר וחובב הטיפה המרה שלא חיבב את השהות בבית גדוש הילדים והעדיף על פניהם את העיסוק בתחביבו, דבורים או שתיית בירה בחברת מרעיו.
בשנת 1895 החל אדולף היטלר ללמוד בבית הספר היסודי. אותה שנה פרש אביו לפנסיה, דבר שהשפיע מאוד על חיי אדולף, שמעתה נחשף גם למשמעת הקפדנית בבית הספר וגם לעריצותו המתמדת של אביו, שנהג להכותו כמעט באופן יומיומי. מתחים אלו עוד הוחרפו מאוחר יותר, עם מותו של אחיו אדמונד, שהותיר את אדולף הבן היחיד ומוקד שאיפותיו של אלויס, שרצה לראות את אדולף פקיד מכס כמותו, תוכנית שלהיטלר לא הייתה כל כוונה להגשים. בשנת 1903, כאשר היה אדולף היטלר בן 13, מת אביו אלואיז במפתיע מדימום בריאות, מותיר את אדולף בן ה-13 חופשי ללכת בעקבות שאיפתו להפוך אמן.
בשנת 1907 החליט היטלר לנסות להתקבל ללימודים באקדמיה לאמנות בוינה. אמו חלתה אותה עת בסרטן ועברה ניתוח כריתת שד והיטלר טיפל בה בנאמנות, אך במקביל המשיך בהכנותיו להתקבל לאקדמיה. הוא משך כספים שבאו לו בירושה מדודתו ונסע לוינה לבחינות. לא היה ספק בליבו שיתקבל ללימודים, אך כשנמסרו התוצאות נאמר לו כי אין לו כשרון ציור של ממש וכי הייעוד החלופי האפשרי עבורו הוא בתחום האדריכלות. כיוון שלא היתה לו תעודת בגרות, נחסם גם נתיב זה בפניו, כיוון שנבצר ממנו ללמוד בבית הספר להנדסת בניין. היטלר חש נפגע ולא סיפר על הכשלון לאף אחד מקרובי משפחתו או חברו דאז אוגוסט קוביצק.
היטלר שב לביתו, לאמו הגוועת. הוא נועץ ברופא, יהודי בשם בלוך, שהמליץ על טיפול דרסטי - הזרקת חומר בשם אידופורם ישירות לאזורים שנפגעו מהסרטן. הוא העביר את אמו למטבח, המקום החם בבית, ניקה, טיפל ואפילו שטף את הבית מדי פעם. היו שטענו שאכזריות הטיפול, שהיה מה שהציעה הרפואה באותם ימים, הולידה את שנאתו של היטלר ליהודים, אך טענה זו נסתרת על ידי העובדה שהיטלר עצמו אפשר לבלוך לעבור לארצות הברית כשהחלו רדיפות היהודים באוסטריה.
ב-21 בדצמבר 1907 מתה אמו של היטלר. הוא היה שבור ברוחו: אמו, שתמיד פינקה אותו ודאגה לו, הלכה לעולמה.
היטלר, יתום משני הוריו, שם פעמיו לוינה בשנית ועבר להתגורר עם ידידו אוגוסט קוביצק, שאף הוא הגיע מהעיר לינץ. היטלר המשיך באותו אורח חיים בטלני שסיגל לעצמו מאז שנשר מבית הספר התיכון. קוביצק תיאר אותו כציפור לילה. היטלר היה ישן עד הצהריים, יוצא לטיולי הליכה בעיר, ואז נשאר ער עד השעות הקטנות של הלילה שוטף את מוחו של קוביצק בסיפורים נלהבים על העתיד הגדול המצפה לשניהם, על אדריכלות ועל המוזיקה של ריכארד ואגנר שהייתה אהבתו הגדולה ביותר. היטלר לא ניסה למצוא עבודה. הוא חש שעמל כזה הוא מתחת לכבודו. ביום היה מתלבש כאמן, ובלילה התלבש כג'נטלמן צעיר שזמנו בידו. לעתים קרובות נהג לבלות באופרה, ובמיוחד באלו של ואגנר.
באוקטובר 1908 ניסה היטלר בשנית להתקבל לאקדמיה לאמנות, אך הפעם לא הצליח לעבור אפילו את הסינון הראשוני. תוצאה זו לא הייתה מפתיעה, נוכח העובדה שהיטלר לא טרח באמת להתכונן לבחינה. החלטה זו הייתה גזר דין מוות לשאיפותיו האמנותיות. חברו קוביצק, לעומתו, הצליח להתקבל לקונסרבטוריון למוזיקה של וינה ועשה חיל בלימודיו. קוביצק סיפר שיום אחד נעלם היטלר מדירתם המשותפת ויותר לא יצר עמו קשר.
היטלר החל לנדוד ממקום למקום. חסכונותיו החלו לאזול וחייו החלו להתדרדר, אך עדיין לא ניסה למצוא עבודה. בסופו של דבר אזל כספו, והוא החל לישון על ספסלים בגנים ציבוריים ולקבץ נדבות. בדצמבר 1909, קפוא ורעב, עבר היטלר להתגורר בבית מחסה למשך מספר שנים. לעתים היה מרויח מעט כסף בעבודות יום כגון גריפת שלג בכניסות של בתים, או בתחנת הרכבת.
היטלר אהב לקרוא, אם כי קריאתו נטתה תמיד לאקלקטיות. לצד חיבה ארוכת שנים לכתבי קארל מאי ונטייתו לבלוע צהובונים שערורייתיים, הוא טען כי קרא יצירות של פילוסופים כניטשה, הגל, פיכטה (Fichte), וגם של הפילוסוף האנגלי הגזעני צ'מברליין. רעיונותיו התגבשו משברי מידע שליקט מכל הבא ליד, עד לבניית תפישת העולם שתבוא לביטויה המלא והסופי בספרו "מיין קמפף".
בגיל 21 החל להתעניין בפוליטיקה. באחד הימים צפה בתהלוכת מחאה גדולה של פועלים בוינה, והחל לקרוא וללמוד על הפוליטיקה של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית. הוא התפעל מהשימוש שעשתה המפלגה בכוח ובהפחדה ככלי להשגת יעדים פוליטיים.
בוינה באותה תקופה, היתה האנטישמיות באופנה. בדוכנים בעיר ניתן היה לקנות חוברות ועתונים אנטישמיים. ראש העיר של וינה דאז היה קרל לואגר (Karl Lueger), אנטישמי ידוע וחבר במפלגה הסוציאל-נוצרית (Christlichsoziale Partei), שאנטישמיות היתה חלק ממצעה. היטלר העריץ את לואגר, על היכולת שלו להשתמש באיבה ככלי מניפולטיבי חזק. היטלר הושפע גם מלאנץ פון ליבנפלס (Lanz von Liebenfels), בעל המגזין הגזעני אוסטרה (Ostara) ומגאורג ריטר פון שונרר (Georg Ritter von Schönerer), פוליטיקאי וינאי אנטישמי שממנו שאל את רעיון עליונות הגזע הארי.
בספרו "מיין קמפף" טוען היטלר, שכאשר עיין בחוברת אנטישמית בפעם הראשונה, פשוט השליכה מידיו. "...הטון האנטישמי, בעיקר של העיתונים הוינאים, נראה לי בלתי הולם מסורת של אומה גדולה כזו". אך באותו ספר עצמו מתאר היטלר את המהפך שחל בו. "פעם כשטיילתי לי בעיר, פתאום ראיתי אדם לבוש בקפטן שחור, ופאות שחורות. האם זהו יהודי? היתה המחשבה הראשונה בראשי. בלינץ, היהודים לא נראו כך. המשכתי להסתכל בדמות, אך ככל שהסתכלתי יותר בפרצוף הזר הזה, המחשבה בראשי הפכה ל... האם זהו גרמני?"
כדי לענות לעצמו על השאלה, החל היטלר להתעמק בנושא או, ליתר דיוק, לעיין בפמפלטים, ספרונים וצהובונים אנטישמיים. "ככל שראיתי יותר יהודים," טען ב"מיין קאמפף", "כך התחדדה בעיני ההפרדה בינם לבין יתר האנושות... עבורי היתה זו סערת הנפש הגדולה ביותר שעברתי אי פעם. הפסקתי להיות איש העולם הגדול והפכתי להיות אנטישמי."
האנטישמיות של היטלר עדיין לא ניכרה. הוא המשיך למכור ציורים שצייר בבית המחסה לידידו היהודי יוסף ניומן, בעל חנות לתמונות בעיר, אולם זרע השנאה נטמן, והמאורעות העתידים לבוא יטפחו שנאה זו ויגבירו אותה פי כמה.
בגיל 24 עזב היטלר את וינה כדי להימנע מגיוס לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, שאותה תיעב מילדות. במאי 1913 עבר לגרמניה, מולדתו המאומצת, והתיישב במינכן. השלטונות האוסטרים איתרו אותו, וכדי להימנע מללכת לבית הסוהר, כתב היטלר מכתב לקונסוליה האוסטרית בגרמניה וסיפר להם על שנותיו הקשות בוינה. טון המכתב, שהגיע לשלטונות האוסטרים, הרשים אותם. הם הזמינו את היטלר לבדיקה רפואית, שבה נמצא היטלר בלתי כשיר לשירות צבאי.
במינכן המשיך היטלר להתקיים מציור תמונות ומכירתן לחנויות קטנות. כששאל אותו אחד ממכריו כיצד הוא מתכנן למצוא עבודה קבועה, ענה היטלר שאין זה חשוב, שכן ממילא עומדת לפרוץ מלחמה.
מלחמת העולם הראשונה
ב-1 באוגוסט 1914, כחלק ממלחמת העולם הראשונה, הכריזה גרמניה מלחמה על האימפריה הרוסית, בהתאם לברית בינה לבין אוסטרו-הונגריה. יומיים מאוחר יותר התגייס היטלר לצבא, לגדוד הבווארי. "עבורי, כמו לכל הגרמנים, החלה עתה התקופה הגדולה והבלתי נשכחת ביותר בכל תקופת קיומי על פני האדמה. כל המאורעות שקדמו הפכו לבלתי קיימים והפכו לאין", כתב היטלר במיין קמפף. לאחר שנים של עוני ובדידות, מצא היטלר שייכות ומטרה לעצמו.
ביחידתו שימש היטלר בתפקיד של רץ. הוא נחשב חייל מרושל למדי בהתנהגותו, אך נכון תמיד להתנדב למשימות מסוכנות, כמו העברת תשדורות אל אזורי הלחימה ומהם. בזמני רגיעה היה מוציא את מכחוליו ואת צבעי המים שלו ומצייר את אזורי הקרבות. היטלר, שלא כמו חבריו החיילים, מעולם לא התלונן על איכות המזון, על התנאים הקשים שבהם חיו, או על היעדר בחורות. הוא העדיף לדבר על אמנות או היסטוריה. חבריו החיילים סברו שהוא שש לרצות את מפקדיו יותר מדי, אבל בדרך כלל היה ידוע כמתבודד, אמיץ ובר מזל. לדוגמה, בקרב בין היחידה אליו השתייך היטלר לבין כוחות בריטים ובלגים נהרגו 2,500 מתוך 3,000 חיילי היחידה. היטלר יצא בלא פגע. במקרים רבים אחרים קרה שעבר ממקום אחד למקום אחר דקות ספורות לפני שנפלה שם פצצה או פגז.
ב-7 באוקטובר 1916, מיצה היטלר את מנת המזל שלו: הוא נפגע ברגלו מרסיס של פגז בקרב על הסוֹם והועבר לאשפוז בגרמניה. זו היתה הפעם הראשונה מחוץ לחזית מזה שנתיים. לאחר שהחלים, נסע לטייל בברלין, ולאחר מכן הוצב לתפקיד קל במינכן. במינכן נדהם היטלר לראות את האדישות של האנשים כלפי המאמץ המלחמתי. מאוחר יותר, הוא נטה לתלות את האשם ביהודים, בהם ראה קושרי קשר נגד המאמץ המלחמתי הגרמני.
כדי להתרחק מהאזרחים הלא אכפתיים, ביקש היטלר לשוב אל חבריו בחזית ונשלח לשם במרץ 1917. אחרי שבדצמבר 1914 קיבל היטלר את אות "צלב הברזל" מדרגה שניה, הוא קיבל באוגוסט 1918 את אות צלב הברזל מדרגה ראשונה, עיטור נדיר למדי לחייל שאינו קצין (דרגתו של היטלר הייתה רב טוראי, קורפורל). האירוניה היא, שאת ההמלצה לצלב הברזל נתן מפקדו של היטלר, שהיה יהודי, עובדה שהיטלר השתדל להסתיר בשנים שלאחר מכן. על אף שהיה חייל טוב, לא נחשב היטלר מתאים לפקד כקצין, גם מטעם היעדר רכוש, דבר ששימש עדיין באותה תקופה אלמנט חשוב בקביעת אפשרות קידום בדרגה.
ככל שהתקדמה המלחמה והכף הלכה ונטתה כנגד הגרמנים, נטה היטלר יותר ויותר למרה שחורה. הוא היה יושב בפינה שלו באוהל, ופתאום מתחיל להשתלח ב"יריבי גרמניה", היהודים והמרקסיסטים. באוקטובר 1918, בעקבות מתקפת גז בריטית ליד איפר (Ypres), סבל היטלר מעיוורון זמני ונשלח לטיפול בבית חולים צבאי.
ב-10 בנובמבר 1918 נכנס כומר זקן לאולם שבו שכב היטלר והודיע, שהמלחמה הסתיימה. גרמניה הובסה. הקייזר וילהלם השני הודח ובית הוהנצולרן נפל. גרמניה הקייזרית הפכה לרפובליקת ויימאר. היטלר תיאר את תחושותיו במיין קמפף: "ואז חלפו ימים נוראים, ונוראים יותר היו הלילות. ידעתי שהכל אבוד... בלילות אלו השנאה בי גברה, השנאה אל אותם אלה האחראים לתבוסה". לדעת היטלר, האחראים לתבוסה היו הפוליטיקאים בגרמניה, ובעיקר -- היהודים.
תחושתו זו של היטלר לא הייתה חריגה בקרב גרמנים אחרי המלחמה. הסכם ברסט-ליטובסק עם ברית המועצות היה נוח לגרמניה ואף חיסל את הלחימה בשתי חזיתות. במערב, אחרי תחילת מתקפת אביב 1918 היו הכוחות הגרמנים רחוקים רק מאה ועשרים קילומטרים מפריס. הנצחון נראה בהישג יד, עד שהקייזר וילהלם השני אף הורה להפוך את יום ה-24 במרץ בו הופגזו פאתי פריז ליום של חג לאומי בגרמניה.
אך גרמניה כבר עמדה על סף אובדן גמור. האבדות שספגה במתקפה, הגעתם של כוחות אמריקניים לחזית לקראת סוף המלחמה וכשלון המתקפה השנייה על המארן ביולי 1918 הותירו אותה על עברי פי-פחת. לפי הערכות, כשישה מליון גרמנים נהרגו או נפצעו במלחמה, כרבע מכלל הגברים הכשירים במדינה כולה.
השמועות על התמוטטות קרובה והולכת נפוצו בכל מקום, מלוות בהפגנות אנטי-מלחמתיות, נטישות ועריקות והתמוטטות של כוחות בחזית. הגנרל לודנדורף, ששימש בפועל דיקטטור בגרמניה מאז 1916 ביחד עם הגנרל הינדנבורג, החליט בצעד דרמטי להעביר את הסמכות להחליט על הפסקת אש (היינו, כניעה) לפרלמנט, הרייכסטאג. כאשר זה החליט באופן טבעי והכרחי לחתום על הסכם הפסקת האש, שינה לודנדורף את טעמו באופן מיידי והחל טוען כי גרמניה נכנעה בגלל שהפוליטיקאים "תקעו סכין בגב האומה."
זו הייתה גם הדיעה שאימצו רבים אחרים, ובתוכם היטלר. לא גרמניה היא שהפסידה, הפוליטיקאים, הבוגדים, המרקסיסטים, והיהודים, "פושעי נובמבר", הם שגרמו להפסד. השפלתה של גרמניה תחת חוזה ורסאי הייתה מלח על פצעיהם. כמו דור שלם של בוגרי מלחמת העולם הראשונה חש גם היטלר כי גרמניה לא תוכל לחזור למעמדה הקודם בלי שתעניש את "פושעי נובמבר" ותשים קץ לשליטתם של הבוגדים.
לקריאה נוספת
- קונרד היידן, איש מתגרה באירופה (חיי אדולף היטלר), הוצאת צ. לינמן, 1941. (הביוגרפיה הראשונה על היטלר שהופיעה בעברית עוד בעצם מלחמת העולם השניה).
- הרמן ראושנינג, שיחות עם היטלר. הוצאת מסדה, 1941.
- אלן בולוק, היטלר, אנטומיה של רודנות. הוצאת הקבוץ המאוחד, 1974.
- סבסטיאן הפנר, היטלר - החידה האיומה ופשרה. הוצאת שוקן, 1979.
- יואכים פסט, היטלר - דיוקנו של לא איש, בית הוצאה כתר, 1986.
- רון רוזנבאום, היטלר - מסע אל שורשי הרשע, הוצאת מטר, 1999
- איאן קרשאו, היטלר - היבריס: 1936-1889, הוצאת עם עובד, 2003.
- איאן קרשאו, היטלר - נמזיס: 1936-1945, הוצאת עם עובד, 2005.
ראו גם
- אווה בראון - פלגשו ואשתו של אדולף היטלר.
- יומני היטלר
- היטלר - שליט גרמניה
-
היטלר, אדולף
היטלר, אדולף
היטלר, אדולף
היטלר
היטלר
היטלר
ja:アドルフ・ヒトラー
ko:아돌프 히틀러
ms:Adolf Hitler
roa-rup:Adolf Hitler
simple:Adolf Hitler
th:อดอล์ฟ ฮิตเลอร์
חוזה ורסאי
חוזה ורסאי הוא חוזה שלום בין גרמניה למדינות ההסכמה, והוא גם החוזה הראשון שנחתם במסגרת ועידת השלום בפריז לאחר מלחמת העולם הראשונה ב-28 ביוני 1919.
הרקע
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהתמוטטות צבאית וכלכלית של גרמניה אולם מבלי שגרמניה עצמה נכבשה. הגרמנים נכנעו בקומפיין שבצרפת ב-11 בנובמבר 1918, על בסיס תוכנית ארבע עשרה הנקודות של וודרו וילסון שקרא ל"שלום ללא מנצחים ומנוצחים". למעשה, מבין כל מדינות אלה, גובשו ההסכמים במשא ומתן בין "שלושת הגדולות", ארצות הברית, צרפת ובריטניה שראשיהן, הנשיא וודרו וילסון, הנשיא ז'ורז' קלמנסו וראש הממשלה דייויד לויד ג'ורג' נכחו בועידה.
וילסון החזיק בגישה אידיאליסטית ורצה להגיע להסכמים הוגנים, שלא יהיו מבוססים על נקמה, לאפשר את מימוש זכות ההגדרה העצמית, ולהקים את חבר הלאומים בו הוא תלה תקוות למניעת מלחמות נוספות בעולם.
לעומתו, ז'ורז' קלמנסו ביקש להבטיח את בטחונה של צרפת על ידי החלשתה המוחלטת של גרמניה, כך שלא תוכל לעולם לתקוף את צרפת, גם אם הדבר כרוך בהשפלתה. הוא דרש שצרפת שנפגעה קשות מהמלחמה תשתקם על חשבון גרמניה בעזרת תשלום פיצויים והעברת שטחים גרמניים לשלטון צרפת. דיוויד לויד ג'ורג' הבריטי רצה להגיע להסכם של פשרה שיחליש מעט את גרמניה, אבל לא יחזק יותר מדי את צרפת, כך שהשתים יאזנו האחת את השניה ולא יפריעו להגמוניה הבריטית בעולם.
סעיפי ההסכם
440 סעיפי ההסכם מחולקים לפי מספר תחומים, כאשר עיקריהם הם:
הקמת חבר הלאומים
סעיפים 1 - 26 היוו את אמנת חבר הלאומים והנספח שאחריהם פירט את החברות המייסדות בו.
תחום צבאי
- כיוון שגרמניה היא האחראית לאבידות רבות במלחמה והריסת רכוש רב במהלכה, תוגבל גרמניה באופן צבאי אשר יגביל וירסן את הצבא הגרמני. זהו סעיף "אשמת גרמניה" (סעיף 231).
- יאסר על גרמניה להשאיר או לבנות ביצורים כלשהם בגדה המערבית של נהר הריין, ואף אפילו בגדתו המזרחית (סעיף 42). בנוסף בשטח זה נאסר על גרמניה להחזיק צבא (סעיף 43).
- לאחר ה-31 במרץ 1920 לא יכלול הצבא הגרמני מעל 7 דיביזיות חיל רגלים ושלוש דיביזיות חיל פרשים. בנסוף להגבלה זו לא יכלול הצבא הגרמני מעל מאה אלף חיילים גרמנים כולל קצינים (סעיף 160).
- נאסר על גרמניה לייבא או לייצא טנקים או ציוד צבאי אחר (סעיף 171).
- כוחות הצי של גרמניה יוגבלו ולא יכללו בהם צוללות (סעיף 181).
- בכוחות המזויינים של גרמניה לא יכללו שום כוחות אוויר (סעיף 198).
- כערובה להסכם הנזכר מעלה יישארו כוחות הברית בשטחים שממערב לנהר הריין לתקופה של 15 שנה (סעיף 428).
- במידה וגרמניה תעמוד בהסכמיה במשך 15 שנה, כוחות הברית יסוגו (סעיף 431).
תחום כלכלי
- גרמניה מקבלת על עצמה לשלם פיצויים עבור הנזקים שגרמה. הסכום הכולל יקבע על ידי ועידת פיצויים מיוחדת (סעיף 232).
- כיוון שגרמניה גרמה הרס למכרות הפחם בצפון צרפת, נדרשת גרמניה להעניק לצרפת את הבעלות ואת זכות הניצול של מכרות הפחם בחבל הסאר (סעיף 45).
- פולין מתחייבת לאפשר גישה חופשית של סחורות, כלי שייט ומעבר אנשים בין פרוסיה המזרחית לבין גרמניה (סעיף 89).
תחום טריטוריאלי
- גרמניה תעביר לידי חבר הלאומים את השלטון המקומי של חבל הסאר. בתום חמש עשרה השנה יינתן לתושבי המקום אפשרות לבחור בדבר הריבונות בה יהיו מעוניינים להשתלב (סעיף 49).
- כל השטחים שנגזלו מצרפת במלחמת 1870 (כאמור אלזס ולורין) יוחזרו לריבונות צרפתית (סעיף 51).
- גרמניה מוותרת על כל זכויותיה הבלעדיות במושובותיה מעבר לים (סעיף 119).
תחום פוליטי
- גרמניה מכירה בעצמאותן של המדינות אוסטריה, צ'כוסלובקיה ופולין. (סעיפים 80, 81, 87).
- מעצמות הברית העיקריות מתחייבות לקיים את דנציג (עיר בגרמניה) כעיר חופשית בחסותו של חבר הלאומים (סעיף 102).
חולשותיו של ההסכם
#גרמניה הוקפה במדינות חלשות שגירו את תאבונו של היטלר. בנוסף, הקמת פולין (יחד עם הפרוזדור הפולני שמפריד בין פרוסיה המזרחית ליתר גרמניה) עצבנה והשפילה עד מאוד את הגרמנים.
#ככלל, חולשתו של חוזה ורסאי הייתה נעוצה בכך שגרמניה הושפלה על ידי צרפת ובריטניה. החוזה נכפה על גרמניה שכן היא הייתה צריכה לחתום עליו כעובדה מוגמרת. החוזה לא נחתם בין שווים כפי שרצה וילסון, ומכאן שהביא להשפלת גרמניה ולריסוקה המוחלט.
ההשפלה הגמורה עוררה אצל הגרמנים את יצר הנקמה, מה שסייע להיטלר רבות בתקופת עלייתו לשלטון ובמלחמת העולם השנייה.
#חבר הלאומים שהוקם היה חלש מכיוון שארצות הברית וברית המועצות לא הצטרפו אליו. מכאן שלא היה מספיק חזק לאכוף את חוזה ורסאי עם עליית היטלר לשלטון והפרתו את תנאי החוזה.
#בעיית המיעוטים הגרמנים שישבו בפולין ובצ'כוסלובקיה (חבל הסודטים) לא נפתרה. מכאן, שהמיעוטים הגרמנים בארצות אלו היוו מעין גיס חמישי שסייע להיטלר ברצונו לכבוש את פולין וצ'כוסלובקיה.
תוצאות ההסכם
ההסכם מולא כמעט במלואו על ידי רפובליקת ויימאר אולם עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הופרו על ידיה סעיפי ההסכם בזה אחר זה.
ההשפלה שההסכם גרם לגרמניה נחשבת לאחד הגורמים לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים
- [http://www.snunit.k12.il/peace/doc417.html חוזה ורסאי מעניש ומשפיל את גרמניה], באתר סנונית
- [http://www.lib.byu.edu/~rdh/wwi/versailles.html הטקסט המלא של חוזה ורסאי]
קטגוריה:מלחמת העולם הראשונה
קטגוריה:צרפת: היסטוריה
קטגוריה:בריטניה: היסטוריה
קטגוריה:אוסטריה: היסטוריה
קטגוריה:גרמניה: היסטוריה
קטגוריה:איטליה: היסטוריה
ורסאי
ja:ヴェルサイユ条約
th:สนธิสัญญาแวร์ซาย
גרמניה
הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא מדינה במרכז אירופה, הנמנית עם המעצמות המתועשות החזקות בתבל. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשוויץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, במה שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה.
גרמניה היא איחוד פדרלי הכולל שש-עשרה מדינות (Länder). היא לא התקיימה כמדינת לאום מאוחדת עד 1871, אף שהתרבות והשפה הגרמנית עתיקות הרבה יותר. במשך קרוב למילניום, ועד 1806, הייתה גרמניה בבחינת מקבץ מדינות אוטונומיות למדי, במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. בין 1815 ל-1867 התאגדו המדינות הגרמניות בקונפדרציה רופפת. תחת שרביטו של אוטו פון ביסמרק, המדינה הגרמנית המאוחדת תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי מדהים בהיקפו, ואולם נסיונותיה להשיג מעמד של מעצמה אירופית מן הדרג הראשון הגיעו לקיצם עם תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. הסנקציות והקנסות שספגה גרמניה מבעלות הברית לאחר המלחמה הובילו במידה רבה לעלייתו של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, אשר סחפו בסופו של דבר את מדינתם (ואת שאר העולם) למלחמת העולם השניה. גרמניה הובסה בשנית ונכבשה על ידי בעלות הברית, ואולם לנוכח המלחמה הקרה התפצלה המדינה למערב גרמניה הפרו-מערבית ולמזרח גרמניה הנתמכת על ידי הסובייטים. בנפול הקומוניזם והגוש המזרחי, התאחדו שתי הגרמניות תחת הרפובליקה הפדרלית בשנת 1990, אם כי השוני בין מזרח ומערב, כמו גם אבטלה כרונית וצמיחה כלכלית איטית, מוסיפים להקשות על המדינה.
כלכלתה של גרמניה היא השלישית בגודלה בעולם (אחרי ארצות הברית ויפן, והיא ידועה בתעשיות הברזל, הפלדה, המיכון והרכב שלה. גרמניה היא מעמודי התווך של האיחוד האירופי, בהיותה אחת ממייסדות הארגון כמו גם החברה בעלת האוכלוסיה הגדולה ביותר. המדינה חברה גם בארגון האו"ם, ברית נאט"ו ובקבוצת השמונה.
היסטוריה
אף שהשפה הגרמנית ותחושת ה"גרמניות" קיימות כבר יותר מאלף שנים, המדינה הידועה כיום כגרמניה אוחד כמדינת-לאום מודרנית רק בשנת 1871, עם כינון האימפריה הגרמנית ביוזמתה של המדינה הדומיננטית דאז, ממלכת פרוסיה.
מקרל הגדול ועד לאימפריה הגרמנית: 1871-800. הרייך הראשון - אשר התפרסם לאורך רוב שנות קיומו בתור האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית - הוקם עם חלוקת האימפריה הקרולינגית בשנת 843. לאורך התקופה עמד הרייך בסימן פיצול מתמשך של המדינות המרכיבות אותו, עד לקריסתו המוחלטת. בימי הביניים, ברית הנזה הייתה מכשיר מרכזי שבאמצעותו נפוצה ההשפעה הגרמנית בצפון אירופה. ב-1530, הרפורמציה הפרוטסטנטית יצרה פלג דתי נפרד שהיה לדת המדינה במדינות גרמניות רבות. הדבר הביא לקרע ולמאבקים דתיים בתוך גרמניה, שעמדו ביסוד מלחמת שלושים השנה (1618). לאחר המלחמה הייתה גרמניה חלשה ומפולגת מתמיד; המדינה לא יכלה להתנגד למלחמות הנפוליאוניות, שבמהלכן נכבש הרייך וקרס (1806). גם התמוטטותה של האימפריה הנפוליאונית לא השיבה את הרייך לחיים, ותחתיו הוקמה קונפדרציה גרמנית רופפת.
קונפדרציה גרמנית
קונפדרציה גרמנית
האימפריה הגרמנית: 1918-1871. הרייך השני, או האימפריה הגרמנית, הוקם בורסאי ב-18 בינואר, 1871, לאחר התבוסה הצרפתית במלחמה הפרנקו-פרוסית. אוסטריה, בתורה, לא נכללה באיחוד זה ומעורבותה בעניינים הגרמניים פסקה לאחר תבוסתה במלחמה האוסטרו-פרוסית.
באחדה את מגוון המדינות הגרמניות, הייתה האימפריה למדינת-הלאום הגרמנית הראשונה בהיסטוריה. כמעצמה, האימפריה הגרמנית החלה להקים קולוניות באפריקה. שנות התשעים של המאה ה-19 עמדו בסימן ראשיתו של מירוץ חימוש מול בריטניה.
מלחמת העולם הראשונה: 1918-1914. במלחמת העולם הראשונה, לחמה האימפריה הגרמנית לצד האימפריה האוסטרו-הונגרית בעיקר נגד צרפת, בריטניה והאימפריה הרוסית. בחזית המערבית המלחמה קיבלה אופי נייח עם קרבות עקובים מדם, ואילו במזרח לא התרחשו ניצחונות מכריעים. רוסיה נכנעה לגרמנים לאחר המהפכה הרוסית (1917); ואולם לאחר שנכנסה ארצות הברית למעגל הלחימה עוד באותה שנה, השתנו יחסי הכוחות לרעתה של גרמניה, עד כי בנובמבר 1918 נכנעה האחרונה לבעלות הברית המערביות, במה שסיים את מלחמת העולם. תנאי השלום הנוקשים שהופיעו בחוזה ורסאי גרמו לזעם ולתסכול בקרב הציבור הגרמני, שלא היה מוכן לתוצאה שלילית.
רפובליקת ויימאר: 1933-1918. לאחר התפטרותו של הקייזר וילהלם השני, הכריזו הסוציאליסטים הגרמנים על הקמתה של רפובליקה סוציאליסטית תחת האימפריה. באותו הערב הכריזו הסוציאל דמוקרטים על הקמתה של רפובליקת ויימאר. בחודשים שלאחר מכן לחמה המפלגה הקומוניסטית הגרמנית נגד תומכי הרפובליקה. ואולם ב-11 באוגוסט 1919, חוקת ויימאר נכנסה לתוקף. בתקופה זו נוסדה גם המפלגה הנאצית.
קשיים כלכליים חמורים לאחר המלחמה, כמו גם חוסר מוכנות כללי לקבל את הדמוקרטיה, הביאו לחוסר שקט ציבורי במהלך שנות העשרים, אם כי הרפובליקה נהנתה באותה תקופה מפריחה תרבותית ומדעית. הבוחרים הגרמנים החלו תומכים באופן הולך וגובר במפלגות בלתי דמוקרטיות, שמאליות וימניות. התנגדות למודרניזציה וריאקציה פוליטית קנו את לבבות הבוחרים. המצב הידרדר עוד יותר לאחר השפל הגדול אשר פקד את העולם בראשית שנות השלושים, ובשתי מערכות הבחירות של 1932 זכו המפלגות האגרסיביות והאנטי-דמוקרטיות ביותר ביותר ממחצית מהמושבים: 37% (ואחר כך 33%) מהקולות הוענקו למפלגה הנאצית, וכ-16% לקומוניסטים.
סופה של רפובליקת ויימאר הגיע ב-30 בינואר, 1933, כאשר נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג מינה את אדולף היטלר לקאנצלר גרמניה בתמיכת הימין המתון. בניין הרייכסטאג הוצת, במה שהוצג כהצדקה לביטול זכויות אזרחיות ופוליטיות, ועם פרסום "צו החירום להגנה על העם והמדינה" ב-23 במרץ קיבלה ממשלת היטלר סמכות חקיקה מלאה. הוקמה מדינה ריכוזית וטוטליטרית אשר לא התבססה עוד על שלטון החוק.
שלטון החוק
הרייך השלישי: 1945-1933. המשטר החדש פירק את כל איגודי המסחר, הפך את גרמניה למדינה חד מפלגתית ודיכא כל התנגדות. מ-1933 ואילך, הוקמו 412 מחנות ריכוז עבור קבוצות ופרטים שנתפסו כאיומים. במקביל, החלה רדיפה פומבית של יהודים. בשנת 1934 נפטרה המפלגה הנאצית מהתנגדות שמאלית פנימית שגילם האס.איי בליל הסכינים הארוכות. ב-1935, חוקי נירנברג הגזענים נכנסו לתוקף: אזרחותם הגרמנית של יהודים נשללה, נאסר עליהם להינשא לגרמנים, והם סולקו ככלל מהחברה הגרמנית. המדע והתרבות הגרמנית נפגשו קשות מכך. רבים ניצלו את ההזדמנות לברוח; אחרים נרצחו עוד בטרם קרס המשטר הנאצי.
בשנת 1936 פלשו כוחות גרמנים לריינלנד המפורז, במה שהיה להפרה בוטה של חוזה ורסאי, אך גם זריקת עידוד לאומית. מ-1938 ואילך, גרמניה הנאצית החלה נוקטת במדיניות של התפשטות טריטוריאלית, שראשיתה בסיפוח אוסטריה, והמשכה בחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. ב-1939 סופחה רוב צ'כוסלובקיה, וממשלת בובות פאשיסטית הוקמה בשטח הסלובקי הנותר. כדי להימנע ממלחמה בשתי חזיתות, נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עם ברית המועצות. בספטמבר 1939 נפתח הבליצקריג הגרמני נגד פולין, במה שהיווה אות הפתיחה של מלחמת העולם השניה.
מלחמת העולם השניה
מלחמת העולם השניה: 1939-1945. עד 1940 כבשה גרמניה את רובה של מערב אירופה, אם כי הלופטוופה כשל במשימתו להביס את בריטניה. בשנת 1941, יוגוסלביה ויוון נכבשו אף הן. באותה שנה הכריז היטלר מלחמה על ברית המועצות ועל ארצות הברית. כך, היטלר הקים עליו אויבים חזקים מדי, עובדה שהלכה והתבהרה עם התבוסה הגרמנית בקרב סטלינגרד (1943) שסימלה את כישלון הפלישה הגרמנית לברית המועצות. הערים הגרמניות הופצצו דרך קבע על ידי מטוסי בעלות הברית, וב-1945 נכבשה גרמניה כולה על ידן. היטלר שם קץ לחייו, המלחמה הסתיימה, וערי אירופה נחרבו ברובן.
כיבוש גרמניה ח | | |
