1945

אירועים

נולדו

- 6 בפברואר - בוב מארלי, מוזיקאי רגאיי
- 8 בפברואר - בוב מארלי, זמר רגאיי
- 30 במרץ - אריק קלפטון, מוזיקאי
- 4 באפריל - דניאל כהן בנדיט ("דני האדום"), מנהיג מרד הסטודנטים ב-1968, וחבר בפרלמנט האירופי
- 7 באפריל - גרהארד שרדר, קאנצלר גרמניה
- 24 במאי - פרסילה פרסלי, שחקנית.
- 24 במאי - דריס ג'אטו ראש ממשלת מרוקו
- 7 ביוני - וולפגנג שיסל (Wolfgang Schüssel), פוליטיקאי אוסטרי.
- 17 ביוני - קן ליווינגסטון, ראש עיריית לונדון.
- 19 ביוני - אונג סן סו קי, פוליטיקאית, כלת פרס נובל לשלום בשנת 1991.
- 24 ביוני - ג'ורג' פטאקי, מושל מדינת ניו יורק.
- 1 ביולי - דבי הארי, זמרת, בלונדי.
- 3 ביולי - שהרן שלח, מתמטיקאי.
- 28 ביולי - ג'ים דייוויס, אנימטור (יוצרו של החתול גארפילד).
- 14 באוגוסט - סטיב מרטין, קומיקאי ושחקן.
- 14 באוגוסט - וים ונדרס, במאי.
- 31 באוגוסט - ואן מוריסון, מוזיקאי אירי
- 31 באוגוסט - יצחק פרלמן, כנר ישראלי
- 10 בספטמבר - חוזה פליסיאנו, זמר פוארטו-ריקני
- 11 בספטמבר - פרנץ בקנבאואר, שחקן כדורגל גרמני
- 3 בנובמבר - גרד מילר, כדורגלן גרמני
- 12 בנובמבר - ניל יאנג, זמר, מוזיקאי ויוצר אמריקאי
- 21 בנובמבר - גולדי הון , שחקנית אמריקאית

נפטרו

- 22 במרץ - אליהו חכים רוצחו של הלורד מוין (נולד 1925)
- 22 במרץ - אליהו בית צורי רוצחו של הלורד מוין (נולד 1922)
- 26 במרץ - דיוויד לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה (נולד 1863)
- 8 באפריל - הנס פון דוהנאני, מקושרי קשר העשרים ביולי (נולד 1902)
- 9 באפריל - דיטריך פון בונהופר, הנס אוסטר ןויליאם קנריס, מקושרי קשר העשרים ביולי מוצאים להורג.
- 12 באפריל - פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית (נולד 1882).
- 28 באפריל - בניטו מוסוליני, שליט איטליה החל משנת 1922 (נולד 1883).
- 30 באפריל - אדולף היטלר (נולד 1889) ואווה בראון (נולדה 1912)
- 1 במאי - יוזף גבלס, מראשי המשטר הנאצי (נולד 1897)
- 2 במאי - גנרל פדור פון בוק, מפקד בכיר בדימוס בצבא הגרמני (נולד 1880)
- 11 ביוני - אליהו גולומב ה"המפקד הבלתי מוכתר" של ההגנה. (נולד 1893.
- 2 באוגוסט - פייטרו מאסקאני, מלחין איטלקי
- 26 באוגוסט - פרנץ ורפל, סופר גרמני ("ארבעים הימים של מוסה דאג") (נולד 1890)
- 15 בספטמבר - אנטון וברן, מלחין אוסטרי (נולד 1883)
- 24 בספטמבר - הנס גייגר, פיזיקאי גרמני
- 10 באוקטובר - ז'וזף דארנן, מראשי המשטר בצרפת של וישי מוצא להורג
- 24 באוקטובר - וידקון קוויזלינג, פוליטיקאי נורווגי ובוגד מפורסם (נולד ב-1887)
- 21 בנובמבר - רוברט בנצ'לי, עיתונאי, הומוריסטן ושחקן אמריקאי (נולד 1889)
- 19 בדצמבר - ג'ון אמרי, בוגד בריטי בשירות התעמולה של גרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה.
- 21 בדצמבר - ג'ורג' פטון, גנרל בצבא ארצות הברית.

ראו גם

- 1945 בקולנוע
- 1945 בספרות
- 1945 במוזיקה
- 1945 בפוליטיקה
- 1945 במדע
- 1945 בספורט
- 1945 בטלוויזיה ----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1940 1941 1942 1943 1944 - 1945 - 1946 1947 1948 1949 1950 קטגוריה:שנים nb:1945

מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות, כמו כן היא המלחמה היחידה שבה נעשה שימוש מבצעי בנשק גרעיני. המלחמה התנהלה בשתי חזיתות עיקריות: הראשונה והעיקרית שבהן היא האירופית שהשתרעה על רוב שטח אירופה, חלקים מאסיה בתחום ברית המועצות וחלקה הצפוני של אפריקה. השניהה היא החזית הפסיפית, שבה נלחמו בעיקר ארצות הברית ויפן. יפן]] תחילת המלחמה בפלישת גרמניה הנאצית בראשות היטלר לפולין ב-1 בספטמבר 1939. יומיים לאחר מכן עם הצטרפו בריטניה וצרפת למלחמה. המלחמה באוקיינוס השקט התחילה לאחר התקפה יפנית על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941. המלחמה בחזית האירופית הסתיימה ב-8 במאי 1945 בשעה 23:50 - כשגרמניה נכנעה לכוחות הברית. בחזית האסיאתית הסתיימה המלחמה עם כניעתה של יפן לאחר שארצות הברית הטילה עליה שתי פצצות אטום: הפצצה על הירושימה - שקטלה כ-80 אלף איש, ולאחר שיפן עדיין לא נכנעה הוטלה פצצה נוספת על נגאסקי והביאה למותם של 100 אלף איש. יפן נכנעה ללא תנאים מוקדמים ב-15 באוגוסט 1945 וסיום המלחמה הרשמי בא עם חתימתה על מסמכי הכניעה ב-2 בספטמבר 1945, שש שנים לאחר תחילתה. בזמן המלחמה בוצע רצח עם שיטתי ע"י גרמניה ובנוסף נהרגו אזרחים רבים. מיליוני סינים וקוריאנים נטבחו ע"י יפן, רצח המונים בתוך ברית המועצות, הפצצת מטרות אזרחיות גרמניות ויפניות ע"י בעלות הברית והפצצת ערים של בעלות הברית ע"י גרמניה. כמות ההרוגים קשה לחישוב, אבל אפשר להגיד בבטחון רב שהוא עולה על 50 מיליון ואולי אף על 60 מיליון בני אדם (כ־2% אחוזים מאוכלוסית העולם דאז).

הצדדים במלחמה

מדינות העולם התחלקו לשלוש קבוצות: משני צדי המתרס נמצאו בעלות הברית ומעצמות הציר. בנוסף, הקבוצה השלישית כללה את המדינות הנייטרליות, כגון שוויץ, ספרד, פורטוגל ורוב מדינות אמריקה הלטינית.

בעלות הברית העיקריות

- בריטניה
- צרפת - לאחר הסכם שביתת הנשק ביוני 1940 יצאה צרפת מהמלחמה, אולם כוחות צרפתיים המשיכו להלחם לצד בעלות הברית במסגרת צרפת החופשית
- אוסטרליה
- ניו זילנד
- קנדה
- ארצות הברית (הצטרפה לאחר מתקפת היפנים על פרל הארבור)
- ברית המועצות (הצטרפה בעל כורחה עם פלישת גרמניה לרוסיה במבצע ברברוסה). עד אז נשארה מחוץ למלחמה, על פי הסכם ריבנטרופ מולוטוב, אם כי השתלטה על שטחים בפולין, פינלנד ועל הרפובליקות הבלטיות - ליטא, לטביה ואסטוניה
- פולין - לאחר כיבוש פולין ב1939 הוקמה ממשלה פולנית גולה שהמשיכה להלחם לצד בעלות הברית.
- מדינות נוספות שנכבשו על ידי מעצמות הציר ופעלו בהם מחתרות דוגמת יוגוסלביה.

מעצמות הציר העיקריות

- גרמניה הנאצית
- איטליה הפשיסטית
- יפן
- הונגריה
- רומניה
- פינלנד
- בולגריה בחלק מן המדינות שכבשה גרמניה, היו גופים ששתפו פעולה עם הכובש הנאצי, ושלחו כוחות שנלחמו לצד גרמניה, במיוחד בחזית המזרחית. בין כוחות אלה ניתן למנות כוחות משלוח מצרפת של וישי, הולנד, בלגיה, ספרד וכן צבאות של רוסים ואוקראינים בפיקוד הגנרל אנדריי ולאסוב.

הרקע למלחמה

התקופה בין שתי מלחמות העולם הייתה רצופה בשינויים ותמורות בכל התחומים ברחבי העולם ובמיוחד במערך המדיני. אימפריות אחדות התרקו ואחרות עלו. בין האימפריות שהתפרקו אפשרות למנות את האימפריה העות'מנית והקיסרות האוסטרו-הונגרית. האימפריה הבריטית נלחשה מאוד הלכה ושקעה. במקומן עלתה ארה"ב, האימפריה האוסית התפתחה לכדי ברית המועצות וגרמניה שיקמה את עצמה אחרי תבוסתה במלחמת העולם הראשנה. התגבר תהליך ההשתחררות של הקולוניות ממדינות אירופה. נחתם חוזה ורסאי בין המדינות שלחמו ולפיו גוף חדש הוקם על מנת לשמור על השלום ולקשר בין מדינות - חבר הלאומים. מדינות אירופה רצו לזכות באפשרות לשקם את כלכלתן ההרוסה וללקק פצעים של האבדות הכבדות שספגו במלחמה. בארצות הברית, לעומת זאת, התפתחה מגמה בדלנית.

סקירת המצב במעצמות

בריטניה קיצצה את כוחותיה הצבאיים ואת תקציב ההתחמשות שלה, בעקבות משברים כלכליים מבית, והלך רוח אנטי מלחמתי. צרפת בפחדה ממלחמה נוספת בעיקבות נחיתות מספרית מול גרמניה, השליכה את יהבה על אסטרטגיה הגנתית בבניית קו מאז'ינו המפורסם. הקו השתרע מהגבול עם איטליה (לאורך האלפים) והמשיך עד לגבול עם בלגיה (לא כלל את יער הארדנים). גרמניה הפכה למדינה דמוקרטית - רפובליקת ויימאר - לפי דרישת המעצמות המנצחות. צמחה התמרמרות נוכח החוזה ה"לא הוגן" לטענתם שהתבסס על 14 הנקודות של וילסון. החובות בהן שקעה גרמניה בעקבות הפיצויים שהתחייבה לשלם בחוזה ורסאי הביאו את גרמניה לשפל כלכלי נורא. בגרמניה שררה הרגשה שהיא מעולם לא הובסה במלחמה ושחוזה ורסאי אינו הוגן ונכפה עליה עקב "תקיעת סכין בגב" של הכוחות הדמוקרטיים במדינה. בנוסף לפיצויים הענקיים שהייתה צריכה לשלם גם הוטלו עליה הגבלות קשות כמו החזקת צבא קטן יחסית, הגבלת הצי הימי שלה ואיסור מוחלט על החזקת צוללות ומטוסים. בחוזה ורסאי גרמניה נאלצה גם לוותר על שטחים נרחבים בפולין, על חבלי אלזס ולוריין בצרפת , ועל אזור התעשייה של חבל הריין. מפלגה קטנה החלה לצמוח אחרי שחברה לנואם משלהב ובעל חזון בשם אדולף היטלר, שהצטרף למפלגה במקור על מנת לרגל אחריה למען הצבא. ב-1921 הפך היטלר לראש המפלגה הנציונל סוציאליסטית או בשמה המוכר יותר - המפלגה הנאצית. במשך 12 שנים הוא הוביל את המפלגה מארגון קטן וקיצוני, עד שבינואר 1933 הטיל עליו נשיא גרמניה הינדנבורג את הרכבת הממשלה. ב-27 בפברואר 1933 נשרף הרייכסטאג והיטלר ניצל את ההזדמנות כדי להוציא אל מחוץ לחוק את יריביו הפוליטיים, וכחודש לאחר מכן, ב-23 במרץ, ביטל את הדמוקרטיה בגרמניה והפך לשליט יחיד, פיהרר. השלטון הנאצי בגרמניה נהנה בשנים הראשונות מפופולריות רבה משום שהצליח לשפר את המצב הכלכלי, ונתפס כמי שמחזיר לגרמנים את כבודם הלאומי. ארצות הברית נקלעה ב-1929 לשפל הגדול עם קריסת הבורסה ב29 באוקטובר שפל שיצאה ממנו רק כעשר שנים לאחר מכן. ארצות הברית התכנסה אל תוך עצמה, האבידות ממלחמת העולם הראשונה יחד עם השפל הגדול גרמו למדיניות בדלנית שהתנגדה למעורבות במלחמה חדשה באירופה. איטליה שלחמה במלחמת העולם הראשונה לצד "מדינות ההסכמה", התאכזבה מההישגים הטריטוריאליים הדלים שבהם זכתה בחוזה ורסאי. הדבר גרם לעליית כוחות ימניים קיצוניים ובראשם המפלגה הפשיסטית שבראשה עמד מוסוליני. הפשיסטים פתחו במסע של טרור והפחדה שהגיע לשיאו במצעד על רומא ב-1922, בעקבותיו עלה מוסוליני לשלטון לאחר שהתבקש ע"י מלך איטליה להקים ממשלה. עד 1925 החמיר מוסוליני את הצנזורה, ביטל מפלגות, הוציא אל מחוץ לחוק תנועות, עד שנותר שליט יחיד. שלטון פשיסטי יצר בתחילה רגשות כבוד וגאווה שנטעה התנועה הפשיסטית באנשים. איטליה נחשבה למדינה הקולוניאליסטית החלשה ביותר, במיוחד נוכח איבוד שטחים באפריקה ל"פראים עם חניתות". מוסוליני השתלט ב-1936 על חבש והציג זאת בפני עמו כחידוש האימפריה במתכונת האימפריה הרומית מוסוליני הקדים את היטלר בעשור, ושימש לו השראה ומודל לחיקוי. ברית המועצות שנוסדה על חורבותיה של האימפריה הרוסית הוציאה את עצמה ממלחמת העולם הראשונה בעקבות המהפכה הבולשביקית באוקטובר 1917. ברית המועצות בהנהגת לנין מצאה את עצמה במלחמת אזרחים בין הצבא האדום בראשות טרוצקי לבין הצבא הלבן שהיה מורכב מכוחות רבים באזורים שונים כולל חילות משלוח גרמניים, בריטיים וצרפתיים. ברית המועצות נאלצה לוותר על שטחים ענקיים שהיו חלק מהאימפריה הרוסית, בפולין, פינלנד וברפובליקות הבלטיות. לאחר נצחון הצבא האדום מצאה את עצמה ברית המועצות מבודדת משאר העולם בגלל המשטר הקומוניסטי שלה. מתוך נסיון לזכות בהכרה עולמית שיתפה פעולה בצורה חשאית עם גרמניה באימון כוחות רגלים, בניית צוללות ובניית מטוסים. ב-23 באוגוסט 1939 הפסיקה תמיכה זו להיות סודית עם חתימת הסכם אי התקפה בין ברית המועצות וגרמניה. הסכם ריבנטרופ מולוטוב. ספרד נקלעה למלחמת אזרחים ב18 ביולי 1936 מלחמה זו שימשה כמעין מודל מיניאטורי למלחמת העולם. הצד של מדינות הציר יוצג ע"י פרנקו וכוחות בעלות הברית יוצגו ע"י מיליציות משלהם. מדינות שונות הזרימו כספים, חיילים וציוד לצדדים השונים בהתאם לאינטרסים שלהם. המלחמה נסתיימה ב-28 במרץ 1939 בנצחונו של פרנקו, שנשאר שליט יחיד עד מותו ב-1976. יפן: בשנות ה-30 של המאה ה-20 התערער השלטון ביפן, ומאז שלטו בה למעשה אנשי הצבא. ב-1931 יצא צבא יפן לכיבושים באסיה וכבש את קוריאה של היום, אזורים נרחבים במזרח סין, ושטחים רבים שהיום בשליטתן של וייטנאם, קמבודיה ואינדונזיה.

מדיניות החוץ של המעצמות

לאחר עליית הנאצים לשילטון החל היטלר מיידית להעביר את ראיית עולמה של המפלגה הנאצית אל תוך המציאות גם במדיניות החוץ:
- הפרת חוזה ורסאי: הפרה בוטה ופומבית של חוזה ורסאי (שבו ראה השפלה אישית וגזעית) החל בהגדלת הצבא מעבר לגודלו החוקי, בניית צוללות ומטוסים ועד הכנסת הצבא הגרמני לחבל הריין, המפורז על פי חוזה וורסאי.
- תוקפנות: חלק מרכזי בראיית העולם הנאצית התבססה על התפשטות טריטוריאלית (בעיקר מזרחה) הפעולות התחילו בסיפוח חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, סיפוח צ'כוסלובקיה כולה וסיפוח אוסטריה, האנשלוס (צעד זה היה בהסכמה). רמז לתוקפנות העתידית שלו נתן היטלר כבר ב1933 כאשר פרש מחבר הלאומים ב14 באוקטובר. בשנים אלו שררה בבריטניה וצרפת מדיניות ההבלגה שגרסה שחוזה ורסאי היה הגזמה ושיש להקל על גרמניה, לכן העלימו עין מבניית צבאו וכניסתו לחבל הריין. בנוסף אנגליה וצרפת רצו ככל האפשר להימנע ממלחמה אחרי הטראומה של מלחמת העולם הראשונה, ולכן "הקריבו" בשם ה"שלום האירופי" את חבל הסודטים (בטענה שרוב האזרחים שם הם אזרחי גרמניה), ואחר כך הסכימו בדיעבד עם צ'כוסלובקיה כולה. באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 פיתחו שלושת מעצמות הציר שאיפות טריטוריאליות נרחבות:
- גרמניה אשר שאיפתה הייתה מרחיקת לכת ביותר כפי הנראה ואשר שאיפתה הייתה מעוגנת בחזון הפוליטי של המפלגה הנאצית שאפה להתרחב על רוב אירופה כאשר במערב שאפה להתרחב עד בריטניה וספרד (לפי תורת הגזע האנגלים הם קרובים של הגזע הארי ולכן הם זקוקים רק לחינוך מחדש ולא לשעבוד או להכחדה מוחלטת). מזרחה במסגרת ה"אנשלוס" - שאפה להתרחב עד לגבול עם רוסיה וכפי הנראה ממבצע ברברוסה לפחות עד מוסקבה ואפילו הלאה אל תוך אסיה.
- איטליה פנתה דרומה - היא שאפה להשתלט על אגן הים התיכון (מדינות הבלקן, יוון, טורקיה, לבנון וארץ ישראל), צפון אפריקה (מצרים, לוב, אלג'יריה, מרוקו) ואף היו לה תוכניות לגבי אגן הים האדום (אתיופיה וסודן).
- התפשטות יפן התגברה מתוך שאיפתה לנגוס מהאימפריות הקולוניאליסטיות עשירות המחצבים והמתפוררות של צרפת ואנגליה בדרום מערב אסיה (סין, הודו, אינדונזיה והודו-סין).

לפני פרוץ המלחמה

מיד לפני פרוץ המלחמה המצב לא נראה מעודד עבור בעלות הברית לעתיד. מדינת גרמניה הנאצית השתרעה בנוסף לשטחה שלה גם על אוסטריה וצ'כוסלובקיה. משטרים טוטאליטרים עלו במדינות רבות בין שתי מלחמות העולם (לכולם תרמו משברים כלכלים ופוליטיים שנבעו עוד ממלחמת העולם הראשונה) ובהן ברית המועצות, איטליה, ספרד, גרמניה, אוסטריה ויפן. המעצמות האירופאיות היחידות שהיו באופן גורף מנגד היו אנגליה וצרפת, וגם הן היו שקועות במלחמות פנימיות, מדיניות הבלגתית ובדלנית, ומשברים שונים.

מהלך המלחמה

מפאת היקף המידע מהלך המלחמה פוצל למספר ערכים על פי השלבים או הזירות העיקריות במלחמה. קישורים לערכים האלה נמצאים בתיבה שבסוף ערך זה. בנוסף ישנם ערכים העוסקים בפן הלא לחימתי של המלחמה:
- פעילות דיפלומטית במלחמת העולם השנייה
- פעילות מודיעינית במלחמת העולם השנייה
- פיתוחים טכנולוגיים במלחמת העולם השנייה

מודיעין וקשרים במהלך מלחמת העולם השנייה

למודיעין היה תפקיד מכריע במהלך מלחמה זו. מקורם של השירותים החשאיים של ארה"ב במלחמה זו. בין פעולות המודיעיניות החשובות אפשר למנות את שבירת קוד מכונת האניגמה ע"י הבריטים, התקפת הפתע של היפנים על פרל הרבור, הכיתור של הארמיה ה-6 של גרמניה בסטלינגרד, הפלישה לנורמנדי וידיעה שהיפנים לא מתכוונים לתקוף את ברה"מ בגבולה המזרחי, ידיעה שאפשרה לסטאבקה להעביר עשרות דיביזיות רעננות לחזית המערבית ולהכריע את הכף בשלבים הקריטיים של המלחמה. בין הקשרים החשובים אפשר למנות את קשר ה-20 ביולי במהלכו ניסו כמה קציני מטה גרמני להתנקש בחייו של היטלר.

תוצאות המלחמה

עם סיום המלחמה התחילו להבין את גודל הזוועות שקרו, החלו במלאכת העמדתם לדין של פושעי המלחמה ובתהליך שיקום של הצדדים וניסיון להביא לשלום עולמי למשך שנים רבות. בעיר נירנברג הוקם בית הדין הבינלאומי שהעמיד לדין (במשפטי נירנברג) את ראשי המשטר הנאצי על פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. רבים מראשי המשטר הנאצי ניסו לברוח ולהסתתר, ורק חלקם נתפסו והועמדו לדין. כתוצאה מהמלחמה נפתח עידן חדש של שתי מעצמות גדולות העוינות זו לזו - ברה"מ וארה"ב - המלחמה הקרה. הוקם ארגון האומות המאוחדות הכולל נציגים מכל מדינות העולם.
- שיקום גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה
- שיקום יפן לאחר מלחמת העולם השנייה

ראו גם

- נשק במלחמת העולם השנייה
- חללים במלחמת העולם השנייה על פי מדינה
- כליאת היפנים בארצות הברית
- אלוף הפלות (Ace)

קישורים חיצוניים

- איתן גוטמן, [http://www.e-mago.co.il/e-magazine/pacificwar.html המלחמה באוקיאנוס השקט]
- קטגוריה:מלחמות ja:第二次世界大戦 ko:제2차 세계 대전 ms:Perang Dunia II simple:World War II th:สงครามโลกครั้งที่สอง

קרב הארדנים

קרב הארדנים (או: קרב הבליטה, Battle of the Bulge) בדרום בלגיה, בארדנים, נערך ממחצית דצמבר 1944 ועד מחצית ינואר 1945, לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, בין כוחות גרמנים ובין כוחות בעלות הברית המערביות. הייתה זו היוזמה ההתקפית האסטרטגית האחרונה של היטלר בחזית המערב. מתקפת פתע זו נחלה כישלון, אם כי בשלביה הראשונים היה נדמה כי חזית בעלות הברית נפרצה והיטלר דוהר שוב לכיבוש אנטוורפן, לניתוק כוחות בעלות הברית המערביות ביבשת מקווי האספקה שלהם, ולהפיכת גלגל המלחמה שנטה לרעתו.

הרקע המבצעי

בחורף 1944 עדיין לא הצליחו בעלות הברית לפרוץ לתוך שטח גרמניה. התקדמותן נעצרה ממספר סיבות: # מתיחת יתר של קווי האספקה: נמל אנטוורפן נפתח סופית לשימוש רק בדצמבר 1944 והיה עדיין רחוק מניצול מלוא היכולות שלו. בעלות הברית עדיין היו תלויות בנמלי נורמנדיה ונמלי דרום צרפת. גם רשת מסילות הברזל הצרפתית חייבה שיקום רחב ידיים. # הארמייה ה-3 של ג'ורג' פטון נתקעה זמן רב בקרב סטטי באזור אלזס-לוריין ללא יכולת ניצול יתרון התנועה כי הפיקוד העליון בדמותו של אייזנהאואר חסר את ההשכלה הצבאית הרחבה שקיבלו הגנרלים הגרמניים ונצמד לדוקטרינות ישנות. ולכן חסר לו אפילו רעיון מעשי אחד כיצד ניתן להשתמש בעתודה ניידת זו שלא במסגרת קרב שחיקה. # כישלון המבצע המשולב מרקט-גרדן (באזור קבוצה הארמיות ה-21 של ברנרד מונטגומרי) בכיבוש אחיזה מעבר לנהר הריין כקרש קפיצה לפלישה לגרמניה. # קרבות עקובים מדם ביערות הורטגן שבו סבלו בעיקר כוחות החי"ר האמריקנים אבדות מחרידות. # חורף קשה במיוחד שמנע המשך פעולות הסיוע האווירי והוסיף קשיים נוספים לנטל הלוגיסטי של בעלות הברית. היטלר החליט, בניגוד לעמדת רוב מפקדי הוורמאכט, להשקיע כוחות גדולים בהדיפת בעלות הברית, כיבוש מחדש של נמל אנטוורפן ויצירת טריז בין הבריטים בשפלה והאמריקנים בצרפת.

השיקול האסטרטגי

ברקע הדברים יש לראות את המצב האסטרטגי הכולל שבו הייתה מצויה גרמניה. הכוחות הרוסיים כבר פרצו בשלב זה עד לנהר הויסלה, כבשו את רומניה ועמדו על סף הפריצה לגרמניה גופא, בכוחות עצומים, שהיוו איום חמור בהרבה מן האיום שהיוו חילות בעלות הברית המערביות. היה ברור כי המתקפה הרוסית הצפויה בינואר 1945 יכולה להביא את הרוסים עד לשערי ברלין, כפי שאכן אירע. בשלב זה בחר היטלר לרכז את שארית הכוחות שנותרו לו במכה בחזית המערבית דווקא. כוחות עתודה אחרונים אלו נקבצו על ידי אוברסט גנרל היינץ גודריאן וכללו כ-250,000 חיילים וכ-1,000 טנקים. הטיעון של היטלר היה שכוחות אלו מעטים מדי לפתיחת התקפה בחזית המזרחית (לשם השוואה, בקרב קורסק הגרמנים הפעילו כ-900,000 חיילים וכ-3,000 טנקים), ולכן יש להשתמש בעתודה זו בחזית המערבית. גודריאן התנגד לרעיון זה בטענה שהרוסים צפויים לפתוח במתקפת החורף השנתית שלהם, שתהיה הרסנית עבור גרמניה כי הכוחות בחזית לא יצליחו לעמוד בפני ההתקפה הרוסית המשמשת ובאה. היטלר היה נתון בהזיות, השווה את עצמו לפרידריך הגדול (אשר עמד על סף תבוסה אך ניצל ברגע האחרון לאחר שהקואליציה שקמה כנגדו התמוטטה עם מותה הפתאומי של הצארינה הרוסית), וציפה לניצחון בחזית המערבית וכתוצאה ממנו להתמוטטותה של הברית שנרקמה כנגדו, ברית שנראתה לו כבלתי טבעית, בין הקפיטליסטים המערביים והקומוניסטים במזרח. ההחלטה לפתוח במתקפה במערב הייתה אם כן החלטה פוליטית, ולא החלטה צבאית. אמנם להחלטה זו ניתן מסווה דק של שיקולים צבאיים על ידי היטלר (אשר דחה את טענותיו של גודריאן בדבר מתקפת ענק רוסית הממשמשת ובאה, ושתדרוש את ריכוז כל הכוחות המופנים אל מתקפת הארדנים, כ"אחיזת העיניים הגדולה ביותר מאז ג'ינג'יס חאן) אך ברור היה כי השיקול העיקרי הינו שיקול פוליטי. בשלב זה של המלחמה היו כבר שיקולים רציונליים, צבאיים או פוליטיים, מעבר ליכולתם של היטלר ואנשיו. המלחמה הגיעה עד סף ביתם, והעונש שלו היו צפויים על שתים-עשרה שנים של ברוטאליות שאין דומה לה בדברי ימי אנוש נראה קרוב ומיידי. משהסתבר כי "נשק הפלא" (צוללות חשמליות, מטוסי סילון, טילים) לא יושיע את גרמניה, בעיקר בגלל היתרון המספרי העצום של בעלות הברית, שקע היטלר בעולם של הזיות, כאשר המרכזית מביניהן הינה כי יוכל להטות לטובתו את בעלות הברית המערביות במלחמה לעצירת הרוסים. על פי שיקול זה, מתקפה אשר תוכיח למעצמות המערב את כוחו ועוצמתו, ותשלול מן האמריקאים והבריטים את האמונה כי ניצחונם ודאי, יביא להסדר מדיני במערב, שיאפשר לרכז את הכוחות כנגד הרוסים במזרח. הייתה זו אך הזיית שווא, אך היא שעמדה בבסיסה של מתקפת הארדנים.

הכוחות הגרמניים

טילים בראש הכוחות הגרמניים עמד הגנרל גרד פון רונדשטט הוותיק, אשר כבר שעט בראש כוחות שריון דרך יערות אלה ממש, במסגרת קבוצת הארמיות שעליה פיקד בשנת 1940. הכוח שהועמד לרשותו בשנת 1944 (ארמיית היר אחת, ה-5, ושתי ארמיות משוריינות, ה-6 וה-7) היה קטן בהרבה מהכוח שעליו פיקד בשנת 1940 אך עדיין רב עוצמה. רונדשטט עצמו היה בין הגנרלים המצליחים והידועים של צבא גרמניה. בנוסף להצלחותיו בצרפת ב-1940, עמד רונדשטט בראש הפריצה של קבוצת הארמיות הדרומית ברוסיה ב-1941. בראש מתקפת הארדנים הועמד רונדשטט כמעט בעל כורחו. המתקפה נפתחה בחזית בת כ-120 ק"מ שהשתרעה מדרום לעיר אאכן ועד צפונית מערבית לעיר טריאר.

המתקפה

ריכוז הכוחות החל זמן רב לפני ההתקפה והתנהל בסודיות מוחלטת. מאחר והפקודות אסרו במפורש שימוש בקשר רדיו להעברת תשדורות בעניין המתקפה, התקשה ULTRA (המודיעין שעסק בפיצוח מכונת ההצפנה הגרמנית אניגמה) להאזין ולפענח תשדורות בנושא. בנוסף לכך, תנאי מזג האוויר הקשים הקשו על המשך טיסות סיור סדירות ע"י בעלות הברית. חוסר היכולת לאתר גיס ענק בן מאות אלפי חיילים, מאות טנקים ותותחים למרות היתרון העצום שהיה לבעלות הברית בחיל האוויר (היו להם לפחות 10,000 מטוסים מבצעיים בכל רגע נתון), היה כשלון מחפיר של המודיעין האמריקאי. באופן כללי התקשו מפקדי בעלות הברית להאמין כי לגרמנים יש יכולת לפתח מתקפה רבתי במערב, לא כל שכן באזור המיוער והסבוך של הארדנים המושלגים. לכן המתקפה, שכללה מעל 29 דיוויזיות, הפתיעה לחלוטין את הכוחות האמריקנים הדלילים שהחזיקו את הקו בארדנים. עד מהרה שטף השריון הגרמני את כוחות החי"ר המופתעים שבחזית. מאחר שמלאי הדלק שעמד לרשות הגרמנים היה מוגבל, זאת לאחר כיבושה של רומניה על ידי הרוסים, ושלילת מקור הנפט העיקרי של מכונת המלחמה הגרמנית, היה המבצע כולו תלוי בתפיסת מלאי דלק של בעלות הברית. לכן הייתה חשיבות עליונה לשמירת לוח הזמנים המתוכנן על ידי הגרמנים. במספר מקומות הצליחו האמריקנים לעצור את הגרמנים ולעכב זמנית את טורי השריון וכך לפגוע פגיעה של ממש במבצע כולו. הוורמאכט של סוף 1944 לא היה אותו צבא כובש, יעיל ויהיר שכבש בשנת 1940 את ארצות השפלה. אבדות עצומות של קצינים ונגדים מנוסים בחזית המזרחית גרמו לירידה ממשית באיכות הכוח הלוחם. כוחות השריון והאס אס זכו להזרמת כוח אדם ומשאבים יותר מאחרים והמוראל שלהם היה גבוה, מאידך החי"ר הגרמני היה איטי למדי ולעתים מורכב מכוחות מוסבים ובכל מקרה היו חייליו בעלי מוטיבציה פחותה מבעבר. איש מן הגנרלים שפיקדו על המבצע לא האמין באמת ובתמים בסיכויי הצלחתו. למרות כל החסרונות האלה, הגרמנים הצליחו להסב אבדות עצומות לצבא האמריקני, בעיקר בגלל שאננות מפקדיו. המתקפה כללה גם מבצע הטעיה רחב היקף שכלל הצנחת כוחות לתפיסה גשרי נהר המאז (Meuse), חסימת כוחות תגבורת אמריקניים והחדרת סוכנים לבושים מדים אמריקנים שתפקידם היה זריעת בלבול וחשדנות בתוך הכוחות. על מבצעים אלו פיקד הקולונל אוטו סקורצני שזכה לתהילה כאשר שיחרר מהכלא, במבצע מוצנח, את בניטו מוסוליני. הפיקוד העליון של בעלות הברית הגיב מהר, אם כי הופתע לחלוטין. התגובה כללה מספר צעדים: # כיסוי השטח מצפון לפרצה ע"י הכוחות בפיקודו של פילדמרשל מונטגומרי, אליו סופחה ארמייה אמריקנית. # העברת כוח העתודה היחיד של בעלות הברית, שתי הדיוויזיות המוצנחות (101 ו-82) האמריקניות לאזור. # הוראה לחלקים מהארמייה ה-3 של פטון לסובב כיוון ולהגיע לסיוע הארמייה ה-1 בפיקוד הודג'ס שספגה את מלוא כובד המתקפה. # בקשה מהרוסים להקדים את מתקפת החורף. הרוסים הקדימו את מתקפת החורף בשבועיים ל-6 בינואר בעקבות הבקשה זו והגרמנים נאלצו להעביר כוחות ניכרים לחזית המזרחית לבלימת ההתקפה הרוסית. צנחני הדיוויזיה ה-101 הגנו על צומת הדרכים החשובה בסטון (Bastogne), מנעו התקדמות נוספת, ולבסוף אזל לגרמנים הדלק ונפגעה יכולתם להמשיך בלחימה. כמו כן השתפר לבסוף מזג האוויר ואיפשר הצנחת אספקה ותחמושת לכוחות הנצורים ובעיקר חידוש פעולות אוויר/קרקע כסיוע לכוחות בעלות הברית. במצור על בסטון גילו האמריקנים עמידה הרואית. ידועה תשובתו של הגנרל מקאוליף, מפקד הכוחות האמריקנים בעיר, שנדרש על ידי הגרמנים להיכנע, והשיב במילה אחת "ההשתגעת?", וזאת בדומה לתשובתו של הגנרל מרי פייר קניג לארווין רומל (יישקני רומל מנשיקות פיהו), בנסיבות דומות בעת המצור על ביר חכים, שזכתה אף היא לתהילה. הוורמאכט הצליח לחדור עד ל-25 ק"מ לפני העיר נמיר ונהר המאז. הכוחות האמריקאים עמדו לפני מפלה. החי"ר האמריקני הגן בעקשנות על נקודות המפתח, אך הפיקוד, שהופתע לחלוטין מההתקפה הגרמנית, הצליח להתגבר עליה בסופו של דבר רק בזכות היתרון המספרי היחסי שהיה לבעלות הברית המערביות יחסית למספר המצומצם של הגרמנים. ברגע שהתבהר מזג האוויר אלפי מטוסים הפציצו את הטורים הגרמנים, כוחות עתודה רבים זרמו לכיוון החזית. בזכות מאמץ עילאי זה הצליחו האמריקאים לעצור את הגרמנים ואף להדפם, כל זאת במחיר של עשרות אלפי נפגעים. כאשר הסתבר כי עוקצה של המתקפה נקטם, וכי הנסיגה צפויה, ניסו עוד הגנרלים של היטלר לשכנע אותו כי יסיג את הכוחות וישמור אותם למגננה הצפויה, אך היטלר סירב לכל הצעה, והורה על המשך המתקפה והטלת יתר הכוחות אל מתקפות חסרות תקווה על בסטון, חבל הסאאר, ונהר המאז. האמריקאים ניצחו אמנם בקרב, אך זאת רק בזכות מספרם העודף. יחס האבדות מראה שאילו מספר החיילים היה דומה, הגרמנים היו שוטפים את הקווים האמריקאים. לכישלון של האמריקאים בתחום המודיעין אין אח ורע בתולדות מלחמת העולם השנייה, פרט לכישלון הגרמני לחזות את התקפת הנגד הרוסית בקרב סטלינגרד. הספרות והקולנוע האמריקאים מלאים בתיאורי גבורה, שאכן התרחשו ובשירי הלל לא מוצדקים למפקדים האמריקאים. ב-17 בדצמבר אירע טבח של 86 שבויים אמריקניים בעיר מלמדי (Malmedy) ע"י כוחות אס אס בפיקוד של יואכים פייפר. הוא ואחרים נשפטו על כך לאחר המלחמה, ומסיבות שונות לא הוצא לפועל אף אחד מגזרי דין המוות. פייפר שוחרר בשנת 1956, אך נשרף למוות בביתו באירוע מעורר חשד ב-1976. המתקפה הגרמנית נהדפה אט-אט, ולבסוף נסוגו הכוחות הגרמנים אל עבר שטח גרמניה באמצע ינואר 1945. ב-16 בינואר 1945 נמצאו הגרמנים בדיוק במקום ממנו יצאו למתקפתם, אך זאת ללא כוח האדם והציוד שאבד במתקפת הארדנים שכשלה.

תוצאות הקרב

קרב זה היה ההימור האחרון של היטלר. הוא הטיל את שארית כוחותיו במבצע שהיה תלוי בשמירה קפדנית על לוחות זמנים, בתפיסת מאגרי דלק שהיו ברשותו של האויב, ובהתקדמות נוסח שנת 1940 אל מול הצבא הבריטי והאמריקאי, שהיו שונים מאד מן היריב הצרפתי שלחם ב-1940. הימור זה נכשל. אם כי היטלר עצמו טען כי המדובר בהצלחה מורלית, וכי הלוחמה סיפקה לגרמניה מרווח נשימה ודחתה את ביצוע תכניות הפלישה לגרמניה מן המערב למשך מספר חודשים, הייתה זו אך תעמולה, וספק אם היטלר עצמו האמין בה. התוצאה המיידית הייתה כי הבריטים והאמריקאים אכן איבדו כוחות רבים, אך בשל יתרונם הלוגיסטי יכלו למלא את מקומם במהירות. את מקומן של העתודות שאבדו לגרמנים לא ניתן היה למלא. היו אלה אחרוני הלוחמים הכשירים, שהוטלו לקרב בהימור חסר תקווה, ואבדו ללא תחליף. עד מהרה הסתבר כי אל מול ההתקדמות במערב, ואל מול הפלישה המסיבית במזרח, לא הייתה להיטלר תשובה של ממש, ותוך פחות מחצי שנה נכנעה גרמניה. ארדנים קטגוריה:מלחמת העולם השנייה ja:バルジの戦い ms:Pertempuran Bulge

מלחמת העולם השנייה

הצדדים במלחמה

מדינות העולם התחלקו לשלוש קבוצות: משני צדי המתרס נמצאו בעלות הברית ומעצמות הציר. �