:: wikimiki.org ::
| 1950 |
1950
משתמש:Costello/בוט שנים
אירועים
- 6 בינואר - אנגליה מכירה בעצמאותה של הרפובליקה העממית של סין
- 26 בינואר - הרפובליקה ההודית נולדת עם כניסתה לתוקף של החוקה החדשה. הודו היא הדמוקרטיה המאוכלסת ביותר בעולם.
- 6 בפברואר - שלג יורד בתל אביב ובשאר מישור החוף, הפעם היחידה בשנות קיומה של המדינה שאירוע כזה קרה.
- 28 בפברואר - מוקם מושב גמזו
- 8 במרץ - ברית המועצות מכריזה שיש לה פצצת אטום
- 26 במרץ - עצמותיה של חנה סנש מובאות לקבורה בישראל
- 9 במאי - שר החוץ הצרפתי רובר שומאן מזמין את גרמניה לנהל במשותף את משק הפחם והפלדה שלהם. הצהרה זו, הייתה הצעד הראשון בהקמת האיחוד האירופי
- 18 במאי - תחילת מבצע עזרא ונחמיה להעלאת יהודי עירק לישראל.
- 19 במאי - תחילת מבצע העלייה "עזרא ונחמיה" להעלת יהודי עיראק
- 24 במאי - תחנת הרדיו גלי צה"ל מתחילה את שידוריה.
- 17 ביוני - השתלת הכבד הראשונה בעולם מתבצעת ע"י דר' ר'יצרד לאולר (Richard Harold Lawler) בשיקגו.
- 27 ביוני - ארצות הברית מחליטה לשלוח חיילים למלחמת קוריאה.
- 28 ביוני - מלחמת קוריאה: סיאול נכבשת על ידי חיילי צפון קוריאה.
- 4 ביולי - השידור הראשון של רדיו אירופה החופשית.
- 24 בספטמבר - גלי צה"ל מתחילה את שידוריה.
- 7 באוקטובר - כוחות ארצות הברית פולשים לקוריאה בחצותם את קו-הרוחב 38.
- 8 בנובמבר - קרב האוויר הראשון בהיסטוריה בין שני מטוסי סילון: מטוס F80 אמריקאי מפיל שני מטוסי מיג 15 של צפון קוריאה, במהלך מלחמת קוריאה.
- 29 בנובמבר - מלחמת קוריאה: כוחות צפון קוריאה וסין מאלצים את כוחות האו"ם לסגת בבהילות מצפון קוריאה.
- 14 בדצמבר - נוסדה נציבות האו"ם לפליטים, מתוקף החלטה של עצרת האו"ם
נולדו
- 21 בינואר - בילי אושיין (Billy Ocean) זמר בריטי.
- 26 בינואר - דוד טל פוליטיקאי ישראלי.
- 10 בפברואר - מרק ספיץ, שחיין
- 13 בפברואר - פיטר גבריאל, מוזיקאי
- 16 בפברואר - נטלי קול (Natalie Cole), זמרת.
- 14 במרץ - דודו גבע, אמן, מאייר וקריקטוריסט (נפטר 2005)
- 13 במאי - סטיבי וונדר זמר, פסנתרן, בסיסט, ומתופף
- 1 ביוני - טום רובינסון (Tom Robinson), זמר
- 8 ביוני - סוניה ברגה (Sonia Braga), שחקנית.
- 18 ביולי - סר ריצ'רד ברנסון, יזם.
- 7 באוגוסט - דוד אפל, איש עסקים, קבלן ופעיל ליכוד
- 11 באוגוסט - סטיב ווזניאק, חלוץ מיחשוב אישי.
- 14 באוגוסט - גרי לרסון, קריקטוריסט.
- 1 באוקטובר - רנדי קווייד, שחקן קולנוע אמריקאי
נפטרו
- 3 בינואר - אמיל יאנינגס שחקן קולנוע גרמני (נולד 1884)
- 21 בינואר - ג'ורג' אורוול, סופר בריטי
- 2 בפברואר - קונסטנטין קרתיאודורי, מתמטיקאי
- 6 במרץ - אלבר לברן פוליטיקאי צרפתי (נולד 1871)
- 19 במרץ - אדגר רייז בורואוז סופר אמריקאי (נולד 1875)
- 3 באפריל - קורט וייל (Kurt Weil) מוזיקאי (נולד 1900)
- 6 במאי - אלבר לברן נשיא צרפת (נולד 1871)
- 30 במאי - ליאון בלום, יהודי צרפתי, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית וראש ממשלת צרפת
- 29 באוקטובר - גוסטב החמישי מלך שבדיה (נולד 1858)
- 2 בנובמבר - ג'ורג' ברנרד שו, מחזאי אירי
- 5 בדצמבר - שרי אורובינדו, גורו
ראו גם
- 1950 בקולנוע
- 1950 בספרות
- 1950 במוזיקה
- 1950 בפוליטיקה
- 1950 במדע
- 1950 בספורט
- 1950 בטלוויזיה
----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1945 1946 1947 1948 1949 - 1950 - 1951 1952 1953 1954 1955
קטגוריה:שנים
nb:1950
6 בינואר
ה-6 בינואר הוא היום ה-6 בשנה בשבוע הראשון בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 359 ימים (360 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1488 - בארתולומיאו דיאס הוא האירופאי הראשון שמגיע לחופה המזרחי של אפריקה
- 1838 - סמואל מורס מפעיל לראשונה את מכשיר הטלגרף
- 1912 - ניו מקסיקו מצטרפת לארצות הברית בתור המדינה ה־47.
- 1930 - הנסיעה הראשון של מכונית בעלת מנוע דיזל.
- 1931 - תומאס אלווה אדיסון מגיש את הפטנט האחרון שלו.
- 1941 - מלחמת העולם השנייה בנגאזי נכבשת ע"י הבריטים
- 1950 - אנגליה מכירה בעצמאותה של הרפובליקה העממית של סין
- 2001 - הקונגרס האמריקני בראשות סגן הנשיא אל גור (בתפקידו כיו"ר הסנאט) סופר את הקולות האלקטורליים ומכריז על ג'ורג' בוש כזוכה בבחירות לנשיאות בבחירות שנערכו בשנת 2000.
נולדו
- 1412 - ז'אן ד'ארק, הובילה את הצבא הצרפתי מול האנגלים במלחמת מאה השנים
- 1832 - גוסטב דורה, צייר ופסל צרפתי (נפטר 1883)
- 1850 - אדוארד ברנשטיין, הוגה ופוליטיקאי גרמני, מאבות הסוציאל-דמוקרטיה (נפטר 1932)
- 1872 - אלכסנדר סקריאבין, מלחין רוסי (נפטר 1915)
- 1909 - משה סנה, ראש המטה הארצי של ההגנה, חבר כנסת, מנהיג ופובליציסט.
- 1956 - גונן שגב חבר כנסת ושר בממשלת ישראל
נפטרו
- 1884 - גרגור מנדל "אבי" הגנטיקה (נולד 1822)
- 1918 - גאורג קנטור, מתמטיקאי גרמני
- 1919 - תאודור רוזוולט, הנשיא ה־26 של ארצות הברית.
- 1993 - דיזי גילספי, מוזיקאי ג'אז (נולד 1917).
חגים ואירועים החלים ביום זה
- חג ההתגלות ברחבי העולם הנוצרי
----
- 5 בינואר - 7 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי
ja:1月6日
ko:1월 6일
simple:January 6
th:6 มกราคม
הרפובליקה העממית של סין
הרפובליקה העממית של סין (הקרויה בקיצור "סין העממית" או "סין") היא המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם, למעלה ממיליארד ורבע תושבים. הרפובליקה העממית של סין הוקמה בשנת 1949.
סין נמצאת במזרח אסיה, והיא המדינה הרביעית בגודלה בעולם בשטחה. הרפובליקה העממית של סין גובלת עם 14 מדינות: צפון קוריאה, רוסיה, מונגוליה, קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נפאל, בהוטן, מיאנמר (בורמה), לאוס ווייטנאם.
הרפובליקה העממית הסינית טוענת לבעלות על האיים טייואן, פנגחו, קוומוי ואיי מאטסו. מעמדה הפוליטי של טיוואן נתון במחלוקת. האי נמצא בשליטה של הרפובליקה הסינית. המונח "סין היבשתית" בא לתת ביטוי להבדל בין שתי המדינות. המשטר הסיני הוא משטר דיקטטורי, המונע בכוח הזרוע התאגדויות הנחשבות סכנה עבור המשטר (ראו פאלון גונג וטיבט).
כלכלת סין, נכון לשנת 2004, הינה הכלכלה השביעית בגודלה בעולם אך היא אינה אחת משמונה המדינות החברות בארגון המדינות המתועשות הן משום שהתל"ג לנפש נמוך בהשוואה למדינות המפותחות והן מסיבות פוליטיות אחרות. בעקבות צמיחתה המדהימה של כלכלת סין בשנים האחרונות מומחים רבים טוענים שסין תהפוך למעצמה הגדולה בעולם בעוד כמה עשרות שנים ואולי לפני כן.
בדרך לכך סין מפגינה יכולות טכנולוגיות מרשימות כמו יכולת לשגר אדם לחלל.
היסטוריה
אחרי מלחמת העולם השנייה החלה מלחמת האזרחים הסינית בין הקומוניסטים ללאומנים, שהסתיימה בשנת 1949 בניצחונם של הקומוניסטים. שרידי הלאומנים ברחו לאי טיוואן. ב-1 באוקטובר הכריז מאו צה דונג (毛泽东) על הקמת הרפובליקה העממית הסינית כמדינה קומוניסטית.
לאחר כינון שלטונם יזם מאו תכנית פיתוח כלכלית שאפתנית בשם "הקפיצה הגדולה קדימה" (1958-1961), שהביאה למותם של עשרות מליוני סינים ברעב. מאו ועמיתיו לשלטון ניהלו גם שורה ארוכה של מסעות טיהורים, שהביאו לכליאתם ולמותם של מליונים נוספים. מסע הטיהורים הידוע ביותר היה זה שכונה "המהפכה התרבותית" ונמשך רשמית בין 1966-1976.
לאחר מותו של מאו, עלה לשלטון דנג שיאופינג (邓小平). הוא החל ברפורמות על מנת להקל את הלחץ על האוכלוסיה, אך המפלגה הקומוניסטית נותרה המפלגה המותרת היחידה בסין. הרפובליקה העממית קיבלה את חוקתה הנוכחית ב-4 בדצמבר, 1982.
פוליטיקה
סין העממית הייתה ועודנה מדינה קומוניסטית לפי רוב, אך לא כל החוקרים. הניסיונות לפשט את המבנה הפוליטי של סין לא עלו בצורה יפה. המשטר תואר כדיקטטורה המשלבת אלמנטים של משטר אוטוריטרי, סוציאליסטי וקומוניסטי.
ממשלת הרפובליקה העממית של סין נמצאת תחת פיקוחה של המפלגה הקומוניסטית של סין. למרות שהיו אי אלו צעדים ליברליים, הסינים לא איפשרו קיום מפלגות חדשות. למרות זאת, היחס לכלכלה השתנה, דבר שאפשר גידול מהיר בתל"ג בקצב של 8-10% בשנה.
צנזורה היא דבר שבשיגרה בסין, והמפלגה הקומוניסטית מדכאת כל תנועה שלדעתם מהווה איום על ההגמוניה של המפלגה. למרות זאת, עקב הרפורמות הליברליות, התקשורת קיבלה מעט חופש, וכיום ניתן בה ביטוי גם לקשייה של המדינה. למרות שהמפלגה הקומוניסטית הסינית לא מאפשרת עליית כוחות מתחרים, ופעילות מחאה ברמה הלאומית נאסרת, ניתן חופש יחסי ברמה המקומית, והתושבים מביעים לעתים מחאה מקומית בצורת הפגנה, דבר שהשלטונות אינם מונעים אותו. מידת התמיכה שהמפלגה זוכה לה בקרב האוכלוסיה איננה ברורה, היות ואין בחירות חופשיות.
יחסי החוץ
הרפובליקה העממית מקיימת יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות בעולם, אך טוענת לבעלות על טיוואן, ולא מקיימת איתה יחסים רשמיים - למרות יחסי מסחר ותיירות הדוקים. בנוסף לכך היא מתנגדת לטנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14.
כלכלה
בסוף 1978 התחילה הנהגת סין ברפורמות כלכליות מהשיטה הסובייטית לשיטה המזכירה את השוק החופשי, תוך כדי שמירה על פיקוח הדוק. בתחום החקלאות עברו משיטת האחריות הקולקטיבית לאחריות האישית. בתעשייה מנהלי המפעלים קיבלו עצמאות וסמכות גדולה יותר ופתחו את הכלכלה לסחר חוץ.
הממשלה שמה דגש על העלאת ההכנסה והצריכה האישית, תוך כדי הכנסת שיטות ניהול חדשות על מנת לשפר את התפוקה. הממשלה התמקדה בסחר חוץ כמנוע הצמיחה הראשי של המשק הסיני. למטרה זו הגדירה מעל ל-2000 אזורי סחר מיוחדים, שבהם יש חוקים נוקשים פחות והכלכלה שם חופשית יותר. התוצאה היא גידול התל"ג פי 4 משנת 1978. התל"ג הסיני הוא 6,440 דולר לנפש. (נכון ל-2005). הכלכלה הסינית היא השלישית בגודלה בעולם, אחרי כלכלות האיחוד האירופי וארה"ב. ההכנסה הממוצעת של פועל סיני היא כ-1,300 דולר לשנה. סין היבשתית היא חברה בארגון הסחר הבינלאומי. האבטלה בסין ירדה עד כדי 4% בערים ו-8% בכפרים. הצמיחה השנתית בסין היא כ-8%. לסין יש עודף מסחרי הנאמד ב-30 מיליארד דולר.
לסין היבשתית יצא מוניטין של עבודה זולה, בעיקר בזכות ההוצאות הנמוכות על שכר. הפועל האמריקאי עולה פי 14 מהפועל הסיני.
חלוקה אדמניסטרטיבית
הרפובליקה העממית מורכבת מ-22 מחוזות (省) והממשלה המרכזית מחשיבה את טייוואן (台湾) כפרובנציה ה-23. בנוסף לכך, הם טוענים לבעלות על מספר איים בים סין הדרומי. פרט למחוזות ישנם 5 אזורים אוטונומיים (自治区) הכוללים כמה מיעוטים. ישנן 4 עיריות בממשל עצמי (直辖市) ל-4 הערים הגדולות של סין ו-2 אזורים מנהליים מיוחדים (特别行政区).
המחוזות:
- אן-חְוֶי (安徽)
- גַאן-סוּ (甘肃)
- גְ'ה-גְ'יַאנְג (浙江)
- גְוַאנְגְ-דונְג (קאנטון) (广东)
- גװֵי-ג'וֹאוּ (贵州)
- גְ'יאנְג-סוּ (江苏)
- ג'יאנְגְ-שׂי (江西)
- גִ'י-לִין (吉林)
- חָאי-נַאן (海南)
- חֶה-בּיי (河北)
- חֶה-נַאן (河南)
- חוּ-בּײ (湖北)
- חוּ-נַאן (湖南)
- הֶי-לוֹנְג-גְ'יַאנְג (黑龙江)
- יוּ'ן-נַאן (云南)
- לְיַאװ-נִינְג (辽宁)
- סֱה-צְ'װַאן (四川)
- פֿוּ-גְ'יֵאן (福建)
- צִ'ינְג-הָאי (青海)
- שָאַן-שׂי (陕西)
- שַאן-דונְג (山东)
- שַאן-שִי (山西)
אזורים אוטונומיים:
- גְװַאנְג-שׂי (广西)
- נֵײ-מֶנְג-גוּ (מונגוליה הפנימית) (内蒙古)
- נינְגְ-שׂיָה (宁夏)
- שׂין-ג'יאנג (新疆)
- שִי-דְזַאנְג (טיבט) (西藏)
עיריות:
- בּייְגִ'ינְג (北京)
- צ'וּנְג-צִ'ינְג (重庆)
- שַאנְג-חָאי (上海)
- טײֶן-גִ'ין (天津)
אזורים מנהליים מיוחדים:
- מקאו (澳门)
- הונג קונג (香港)
גאוגרפיה
הונג קונג
הרפובליקה העממית הסינית היא המדינה הרביעית בשטחה בעולם. בסין יש מגוון רחב של נופים עם רמות ענק והרים במערב ושפלה במזרח. כתוצאה מכך, הנהרות זורמים ממערב למזרח. כל הנהרות נשפכים לאוקיינוס השקט.
רוב השטחים הראויים לעיבוד חקלאי נמצאים לאורך שני הנהרות המרכזיים - נהר הצַ'אנג-ג'יאנְג (長江) המכונה גם "יאנגצה" ונהר הְװַאנְג-הֶה (黃河) המכונה "הנהר הצהוב". כל אחד מהם היווה מרכז לתרבויות סיניות עתיקות. נהרות חשובים נוספים הם סי-ג'יאנג (西江), מקונג ברהמאפוטרה ואמור.
במזרח לאורח חופי הים הצהוב והים הסיני המזרחי נמצאים מישורים, המאוכלסים בצפיפות. החוף של ים סין הדרומי הוא הררי ודרום סין רוויה ברכסי הרים.
בכיוון מערב, מצד צפון יש מישור סחף ענק ודרום לו מישור הרווי בהרים בעלי גובה בינוני אך יחד עם זאת נושק להימלאיה, תוך כדי שהוא מכיל חלק מהאוורסט. דרום מערב המדינה גם כן מכיל רמות גבוהות, בעלות אקלים צחיח. שם נמצאים מדבריות גובי וטקלמקן. לאחרונה התעצם תהליך המדבור בסין, וסופות חול הפכו למחזה נפוץ באביב.
דמוגרפיה
באופן רשמי, הרפובליקה העממית של סין רואה את עצמה כמדינה רב לאומית המכירה ב-56 קבוצות מיעוטים. הרוב המכריע של הסינים משתייכים לקבוצה האתנית של החאן (汉), ומרכיבים 92% מאוכלוסיית המדינה. למרות שהם מהווים 92% מהאוכלוסיה, הם מרוכזים בערך ב-50% משטחה של המדינה.
הרפובליקה העממית הסינית מנסה להגביל את אוכלוסיתה, והיא מאמצת מדיניות המעודדת משפחות עירוניות מצומצמות ומאפשרת רק ילד אחד למשפחות אלו. בכפר יש אפשרות להביא שני ילדים לעולם, בתנאי שהראשונה היא בת, היות שהבנים נחשבים למתאימים יותר לעבודה באזור כפרי. התוצאה היא ילודה סלקטיבית ונטישת תינוקות בנות.
המדיניות הזאת גרמה ל-115 בנים לכל 100 בנות, תופעה שאין דמיון לה ברוב ארצות העולם. הסינים מנסים להאבק בתדמית האישה ה"נחותה" ומצביעים על היתרונות שבלידת בת ואף מטילים סנקציות על הורים המנסים לברור את מין התינוק.
השפה הרשמית של סין, שנלמדת בבתי הספר היא מנדרינית (סינית).
בריאות הציבור
סין סובלת ממספר בעיות רפואיות חמורות - גידול במספר נפגעי האיידס ומאות מיליוני מעשנים. בעיה נוספת שמגיעה למימדי מגיפה היא צהבת נגיפית B. כ-10% מכלל תושבי סין, סובלים מהמחלה. לעיתים קרובות המחלה גורמת לסרטן הכבד ולאחר מכן למוות. הסינים מנסים תוכנית חיסון חדשה החל מ-2002,צה לפיה יחוסנו במשך 5 שנים כל התינוקות בסין היבשתית.
צבא
הרפובליקה העממית מקיימת את הצבא הגדול ביותר בעולם, אם כי לפי דעת רוב הפרשנים, המספרים העצומים לא אומרים הרבה על יכולתו של הצבא הזה, היות ורוב ציודו מיושן. התקציב הצבאי הסיני לא ברור עקב האיפול שמטיל המשטר. ההערכות נעות בין 9 ל-400 מיליארד דולר. לרפובליקה העממית יש מצבור גדול של נשק לא קונבנציונלי כולל נשק גרעיני. למרות שיש לה נשק גרעיני, היא לא נחשבת בד״כ למעצמת על. יחד עם זאת יש לה כוח אזורי רב.
ראו גם
- הגבלת ילודה בסין
קישורים חיצוניים
- [http://www.china.org.cn/english/index.htm China.org.cn] - הפורטל הרשמי של סין
- [http://www.HavenWorks.com/world/china חדשות בסין]
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אסיה
-
als:Volksrepublik China
ja:中華人民共和国
ko:중화인민공화국
ms:Republik Rakyat China
simple:People's Republic of China
th:สาธารณรัฐประชาชนจีน
zh-cn:中华人民共和国
zh-min-nan:Tiong-hoâ Jîn-bîn Kiōng-hô-kok
zh-tw:中华人民共和国
26 בינואר
26 בינואר הוא היום ה־26 בשנה בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 339 ימים (340 ימים בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1934 - חתימת הסכם אי תקיפה בין פולין וגרמניה הנאצית
- 1943 - מלחמת העולם השנייה חיילי הצבא האדום משחררים את וורונז'
- 1950 - הרפובליקה ההודית נולדת עם כניסתה לתוקף של החוקה החדשה. הודו היא הדמוקרטיה המאוכלסת ביותר בעולם.
- 1956 - מתחילה אולימפיאדת החורף ה-7
- 2001 - רעידת אדמה בועצמה של 7.7 בסולם ריכטר גורמת ל-20,103 הרוגים בהודו.
נולדו
- 1880 - דאגלס מקארתור גנרל אמריקאי (נפטר 1964)
- 1911 - פוליקרפ קוש פיזיקאי אמריקאי.
- 1918 - ניקולאי צ'אושסקו, שליט רומניה (הוצא להורג ב-1989).
- 1925 - פול ניומן, שחקן קולנוע.
- 1950 - דוד טל פוליטיקאי ישראלי.
נפטרו
- 1823 - אדוארד ג'נר, מדען.
- 1942 - פליקס האוסדורף מתמטיקאי גרמני ממוצא יהודי (נולד 1868)
- 1953 - הורלוגין צ'ויבלסאן שליט מונגוליה (נולד 1895
- 2003 - ולרי ברומל אתלט סובייטי (נולד 1942)
חגים ואירועים החלים ביום זה
----
- 25 בינואר - 27 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי
ja:1月26日
ko:1월 26일
ms:26 Januari
simple:January 26
th:26 มกราคม
הודו
הודו היא רפובליקה בדרום אסיה. הודו תופסת את רוב תת היבשת ההודית, ואוכלוסייתה היא השנייה בגודלה בעולם. בהודו למעלה ממיליארד אנשים, הדוברים למעלה ממאה שפות שונות. המדינה נחשבת כדמוקרטיה הגדולה בעולם. כלכלת הודו, מבחינת כוח הקניה, היא הרביעית בגודלה בעולם, וצומחת בקצב מהיר.
ההיסטוריה
תושביה הקדומים של הודו נזכרים כחברי התרבות ההינדית. הם התרכזו סביב נהר ההינדו והיו שונים מתרבויות מצרים ומסופוטמיה, בכך שהם התפשטו הרחק מן הנהר ואכלסו אזורים שונים. מכל התרבויות העתיקות, ההינדית אכלסה מקום גדול ביותר. למרות שמכירים בה כאחת התרבויות הקדומות הגדולות ביותר, ידוע עליה אך מעט מפני שהכתבים שנותרו לא תורגמו. היא נשכחה במשך 3,000 שנה, עד שארכאולוגים מצאו שרידים מן התרבות ההינדית ב-1920 והתחילו להבין את המורשת ההודית.
דת האסלאם נכנסה להודו בתחילת המאה ה-11 עם פלישת המוסלמים להודו, אשר מיד אחרי פלישתם כבשו את עמקי האינדוס והגאנגס. רוב ההודים לא הסכימו לקבל על עצמם את דת האסלאם משום שרעיונותיה ומנהגיה היו שונים לגמרי ממנהגי דת ההינדו, ש"שלטה" בהודו באותה תקופה.
עד למאה ה-16, פלישות המוסלמים להודו הפכו לשכיחות כפי שקרו במשך 100 שנה. כמה מן הפולשים נשארו וחלקם חזרו מערבה עם כל השלל שיכלו לשאת. אך ברבר (שפירושו נמר), שליט המונגולים, נשאר ב-1526. הוא ייסד את האימפריה המוגולית, אחת האימפריות המפוארות ביותר בעולם. חצר מלכותו הייתה מרוצפת בעושר. אנשים ונשים ענדו תכשיטים יקרים ובגדי משי עדינים.
בשנת 1674 נוסדה בדרום הודו האימפריה המרתית, והיא התקיימה עד 1818, עת נכנעה לכובש הבריטי.
מאבקה הארוך של הודו לעצמאות החל רשמית ב-1885, כשנוסד הקונגרס ההודי הלאומי. הקבוצה מצאה מנהיג גדול בדמותו של מוהנדס קרמצ'נד גאנדי. גאנדי היה עורך דין שחונך בשיטה הבריטית, הוא השתמש בהפגנות לא אלימות שלהן קרא "סטיאגרה" כדי למחות נגד השלטון הבריטי בהודו. מאמיניו נהגו לשבת ברחובות ללא תנועה, אפילו אם המשטרה הכתה אותם. גאנדי אמר למאמיניו לא לקנות מוצרים בריטיים ולא לעבוד עבורם. הוא בילה שנים אחדות בכלא ושבת רעב לעתים קרובות.
הצבא הבריטי פתח באש נגד קבוצת הודים שהפגינו ב"סטיאגרה" בעיר אמריצר ב-1919. כתוצאה מכך נהרגו 400 איש לא חמושים, והאירו את היהירות העיוורת של שלטון הבריטים בהודו. אירוע זה נחשב לנקודת המפנה במאבק לעצמאות הודו.
בניגוד לגאנדי, באגט סינג ראה צורך באלימות כדרך להיפטר מן הבריטים. סינג, שפירושו אריה, הטמין פצצה במרכז ישיבת המחוקקים. הוא נתפס ע"י הבריטים ונתלה על מעשיו. כיום רחובות רבים ברחבי הודו נקראים על שמו, ויש מוזיאון המוקדש לו במדינת פונג'ב. למרות שהבקשה לעצמאות לא לוותה תמיד בשלום אותו ביקש גאנדי, היא ניצחה לבסוף, והמשנה למלך הלורד לואי מאונטבטן הכריז כי השלטון הבריטי יסתיים ב-14 באוגוסט 1947, אולם הודו תחולק בין מדינה הינדית - הודו, למדינה מוסלמית - פקיסטן, בניגוד לחזונו של גאנדי לחיים משותפים של מוסלמים והינדים בהודו אחת. בשל אזהרות של אסטרולוגים מפני ביש מזל ביום העצמאות המיועד הוכרזה עצמאות הודו רק עם כניסת יום ה15 באוגוסט 1947, וכך הכריז ג'והרלל נהרו: "בשעת חצות, כשהעולם נם את שנתו, מתעוררת הודו לחיים ולחרות."
בחודש שאחרי החלוקה ועצמאות שתי המדינות, 4 מיליון הינדים ומוסלמים העבירו את ביתם לצד הנכון של הגבול. היה זה אסון גדול, וכחצי מיליון אנשים נהרגו במהומות שבין ההינדים למוסלמים. גאנדי הפסיק את המהומות בכלכותה ובדלהי ע"י שביתות רעב, אך ב-1948 הוא נרצח ע"י קיצוני הינדי שחשב שגאנדי רך מדי כלפי המוסלמים.
אזור קשמיר נתון במחלוקת בין הודו לפקיסטן מאז הכרזת העצמאות של שתי המדינות. כמעט מיד לאחר הכרזת העצמאות פקיסטן והודו פתחו במלחמה על קשמיר, ולאחר מכן נלחמו עליו שוב ב1965 ו1971. למרות שפסיקטן הפסידה ברוב הקרבות, גורל האזור טרם הוכרע. המצב הזה גורם לאי יציבות מתמדת בין הודו לפקיסטן שגבל באיומים גרעיניים, אולם לאחרונה (2004) שתי השכנות ניסו ליישב את הסכסוך בדרכי שלום.
פוליטיקה
כלכלה
המטבע ההודי הוא הרופי. שער החליפין (פברואר 2004) הוא כ-45 רופי לדולר אמריקאי.
גאוגרפיה
דולר אמריקאי
הודו היא מדינה גדולה מאוד (7 בעולם) משתרעת על פני 3,000,000 ק"מ מהרי ההימליה ועד האוקיינוס ההודי. המדינה נמצאת בדרום אסיה ותופסת את רוב תת היבשת ההודית. היא גובלת עם פקיסטן, סין, בנגלדש, מיאנמר, נפאל, ובהוטן, כאשר בהאוקיינוס ההודי נמצאות בסמוך להודו סרי לנקה והאיים המלדיביים.
מבחינה טופוגרפית היא גובלת עם הים הערבי בדרום מערב, האוקיינוס ההודי בדרום-מזרח ובדרום, עם הרי ההימלאיה בצפון ועם נהר הגאנגס במזרח.
המדינה מחולקת לארבעה חלקים: הרי ההימלאיה, שפלות הנהרות הגדולים, מדבר תר, ורמת דקאן. בצפון מזרח נמצאות בתחום הרפובליקה של הודו רק המורדות הנמוכים של הרי ההימלאיה, לא כך בצפון מערב הודו, שם נמצאים הרים מהגבוהים בעולם, כהר הקאנצ'נג'ונגה בגבול נפאל (שלישי בגובהו בעולם). דרומה משם שוכנים עמקי הנהרות הגדולים היורדים מהרים אלה, ובראשם: הגנגס, האינדוס ובראהאמאפוטרה. נהרות אלה יוצרים גאיות ענק אשר נמשכים גם מעבר לגבולות הודו- במערב לפקיסטן ובמזרח לבנגלדש. נהרות אלו מהווים יחידה גאוגרפית רצופה מהאוקיינוס ההודי אל הים הערבי. באזורים אלו נמצאת צפיפות האוכלוסין הגדולה ביותר בהודו. דרומה לנהרות משתרע מדבר תר. שיטחו כ-100,000 קמ"ר. החלק הדרומי של הודו הוא חצי אי דמוי משולש. זוהי רמת דקאן שגובהה הממוצע הוא 800 - 1,000 מ' והיא סגורה בין הרים: בצפון- הרי וינהייה, במערב-הגהאטים המערביים, ובמזרח הרי הגהאטים המזרחיים.
אקלים
בראהאמאפוטרה
האקלים ברוב שטחה של הודו הוא מונסוני. יש שלוש עונות עקריות בהודו: עונה שחונה וקרה יחסית (נובמבר פברואר) , עונה שחונה וחמה, ועונה גשומה וחמה בה יורדים גשמי המונסון. לעומת זאת יש הבדל רב בכמות המשקעים: בגבול בנגלדש נמדדה כמות של 10,600 מ"מ לשנה (שיא עולמי) ובמדבר נמדדה כמות של 500 מ"מ לשנה.
ערים חשובות
בירת הודו היא ניו דלהי. ערים חשובות נוספות: כלכותה, מומביי, מדראס, בנגלור, אחמדבד, היידראבד, קנפור, נאגפור, פונה, לוקנו, אגרה, ואראנאסי.
מדינות וטריטוריות
ואראנאסי
הודו מחולקת ל 28 מדינות (ובכל מדינה יש חלוקה נוספת למחוזות), 6 טריטוריות-איחוד, וטריטוריה אחת של בירת המדינה - דלהי. בכל מדינה השלטון נבחר בבחירות מקומיות בעוד שבטריטוריות-האיחוד השלטון ממונה על ידי המדינה.
מדינות:
טריטוריות איחוד:
# איי אנדמן וניקובר
# צ'נדיגאר
# דאדרה ונאגר הבלי
# דאמן ודיאו
# לקשאדוויפ
# פונדיצ'רי
טריטוריה של בירת המדינה:
- דלהי
בניגוד למעצמות ומדינות שונות, להודו אין טענה לבעלות על אנטארקטיקה, אולם יש לה שם שני בסיסים מדעיים - מאיטרי ודקשין גנגוטרי.
דמוגרפיה
דת
הינדואיזם (83% מהאוכלוסיה הם הינדואים), אסלאם (11% מהאוכלוסייה), נצרות (2.6%), ג'ייניזם (כ-5 מיליון) ובודהיזם (כ-4 מיליון)
דת ההינדואיזם מכתיבה את אורח חיים בהודו, בעיקר בשיטת הכיתות (הקסטות): יש כ-3000 כיתות שונות בחברה ההינדואית. בראש הקסטות עומדת כת הברהמינים, שהם המנהיגים הרוחניים ופרשני כתבי הקודש, הנקראים "ודות". אחריה: כת הקשטריה - כת המלכים והלוחמים. הכת השלישית - כת הואישיה, שהיא כת הסוחרים, ואחרונה - כת הסודרה, כת האיכרים ובעלי המלאכה. יש בחברה ההינדואית גם "טמאים", שהם אסורים במגע ועובדים בעבודות הבזויות, וסובלים השפלות מצד ההודים האחרים.
ההינדים מאמינים באמונת גלגול הנשמות, הטוענת שנשמתו של אדם עוברת גלגולים שנים ולא מוצאת מנוח, עד אשר היא מתמזגת עם האל, ואין היא צריכה לעבור גלגולים נוספים.
האלים הראשיים בדת ההינדואיזם הם: ברהמה, שהוא בורא העולם, לפי האמונה ההינדית, וישנו - משמר היקום, שיווה - כח ההרס שבעולם.
לפי האמונה ההינדית פרות הן קדושות, ואין לאכול מבשרן.
תרבות
קולנוע
הקולנוע ההודי הוא האמנות הנפוצה ביותר כיום. היקף תעשיית הקולנוע ההודי הוא עצום. הודו מייצרת כ-700 סרטים בשנה, יותר מכל ארץ אחרת בעולם. מרכז עשיית הסרטים הוא בעיר מומביי, שזכתה לכינוי בוליווד.
רוב הסרטים ההודיים מרצים את העדפות הקהל בשילוב של פעולה, רומנטיקה, מוזיקה ומאבק אלוהי כנגד הרוע, וכל זה בסרט אחד. סרט מסוג זה נקרא מסלה, כפי שמסלה היא שילוב של תבלינים הודיים.
המוזיקה היא החלק החשוב ברוב הסרטים, רוב השחקנים מפסיקים כדי לשיר, ומאוחר יותר שירים אלו הופכים לשירי פופ פופולריים. יש לציין שהסרטים מוקלטים ב 2 או 3 שפות כדי להבטיח לעצמם קהל רב.
סטיאג'יט ריי (1921-1992) היה אחד מבמאי הסרטים הידועים והנערצים ביותר. הוא עבד בכלכותה, עיר הרחוקה אלפי קילומטרים מבומביי, ויצר סרטים שלא היו חזקים ביותר בתחום השירה והריקוד, אך חזקים בעוצמתם הריגושית , בדרמות שהראו את החיים וההיסטוריה של העם ההודי. סרטיו הידועים הם "עולמו של אפו" ו"רעם מרוחק".
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אסיה
-
קטגוריה:חבר העמים הבריטי
als:Indien
[[got:
6 בפברואר
ה-6 בפברואר הוא היום ה-37 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 328 ימים (329 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1819 - תומס סטאפורד ראפלס מגלה את סינגפור
- 1899 - מאושר הסכם שלום בין ספרד לארצות הברית על ידי הסנאט
- 1950 - שלג יורד בתל אביב ובשאר מישור החוף, הפעם היחידה בשנות קיומה של המדינה שאירוע כזה קרה.
- 1952 - אליזבת השנייה הופכת למלכת אנגליה לאחר מות אביה ג'ורג' השישי
- 2001 - אריאל שרון זוכה בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה
נולדו
- 1665 - אן מלכת בריטניה.
- 1911 - רונלד רייגן, הנשיא ה-40 של ארצות הברית (נפטר ב-2004)
- 1945 - בוב מארלי, מוזיקאי רגאיי
- 1962 - אקסל רוז, מוזיקאי רוק
- 1748 - אדם ווייסהאופט, מייסד האילומינטי
נפטרו
- 1685 - צ'ארלס השני, מלך אנגליה
- 1989 - ברברה טוכמן, היסטוריונית וסופרת אמריקאית
- 2005 - אדיר זיק, שדרן רדיו ישראלי
חגים ואירועים החלים ביום זה
- יום החג הלאומי של בני הגזע הסאאמי
----
- 5 בפברואר - 7 בפברואר
- פברואר
- לוח אירועים שנתי
ja:2月6日
ko:2월 6일
simple:February 6
th:6 กุมภาพันธ์
תל אביב
תל־אביב–יפו היא עיר במחוז תל אביב, המרכזית בגוש דן. תל אביב היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות והמסחר של ישראל, וכמקום השוקק חיים כל שעות היממה, זכתה לכינוי "עיר ללא הפסקה". בעיר ממוקמים גם מרכזי המערכת הבנקאית, קריית צה"ל, הבורסה לניירות ערך, שגרירויות ונציגויות בינלאומיות ומערכות העיתונים הגדולים.
תל אביב-יפו שוכנת לחופי הים התיכון על אדמת כורכר, בגובה של 30 מטר מעל פני הים. בשטחה זורמים הנחלים הירקון ואיילון.
תל אביב-יפו גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן, גבעתיים, פתח תקווה ובני ברק; ומצפון בערים רמת השרון והרצלייה.
| תל־אביב–יפו |
|---|
תמונה:Tlv_logo.jpg
סמל הישוב |
|---|
| שנת יסוד | 1909 |
| תעתיק לאנגלית | Tel Aviv - Yafo
|
| סה"כ תושבים | 363,400 |
| שטח שיפוט | 50,553 ד' |
| אוכלוסיה |
|---|
| גילאי 4-0 | 6.8% |
| גילאי 9-5 | 5.3% |
| גילאי 14-10 | 5.0% |
| גילאי 19-15 | 5.5% |
| גילאי 29-20 | 19.6% |
| גילאי 44-30 | 21.4% |
| גילאי 59-45 | 15.9% |
| גילאי 64-60 | 3.8% |
| 65 ומעלה | 16.6% |
| חינוך |
|---|
| סה"כ בתי ספר | 152 |
| יסודיים | 100 |
| על-יסודיים | 80 |
| תלמידים | 48978 |
| יסודיים | 24489 |
| על-יסודיים | 26297 |
| מספר כיתות | 2072 |
ממוצע תלמידים
לכיתה | 24.5 |
לפי נתוני הלמ"ס
לסוף שנת 2001 |
תמונה:Tlv_logo.jpg
היסטוריה
עם חידוש ההתישבות היהודית בארץ, בסוף המאה ה-19, היה נמל יפו נמל הקליטה הראשי לבאי העליות הראשונות. למקצת העולים הייתה יפו תחנת מעבר בלבד, אבל רבים אחרים נשארו בה, והקהילה היהודית ביפו גדלה והגיעה ערב מלחמת העולה הראשונה, ב־1914, ל־11 אלף איש - כשליש מאוכלוסית העיר.
קבוצה מיהודי יפו, החליטה לצאת מיפו, בשל הרצון לחיות חיים עבריים עצמאיים ולשפר את תנאי המחייה הקשים שהתבטאו בין השאר בצפיפות, לכלוך ובגזרה העות'מנית שחייבה את היהודים ביפו לעבור דירה מדי שנה (ה"מוחרם"). קבוצת יהודים זו שהתכנסה לראשונה ביולי 1906 התאגדה בשם "אגודת בוני בתים" ששונה מאוחר יותר ל"אחוזת בית" תכננה להקים שכונה חדשה ואיכותית מחוץ ליפו, על פי הדגם המערב אירופאי של סוף המאה ה-19.
העיר נוסדה בשנת 1909 כשכונת בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות, בשם "אחוזת בית". השכונה - גרעין העיר העתידית - מוקמה מחוץ ליפו, עיר הנמל הראשית באותם ימים. המועד הרשמי לייסוד הוא ה־11 באפריל 1909 (כ' בניסן תרס"ט), היום שבו נערכה הגרלת המגרשים בצדפים לשכונה על ידי עקיבא אריה ויס, יו"ר הועד ויוזם העיר העברית הראשונה. בשנת 1910 נתן לה השם "תל-אביב", שהוא תרגום של שמו של הספר "אלטנוילנד" מאת בנימין זאב הרצל (השם "תל-אביב" נזכר בספר יחזקאל ג' ט"ו, כעיר בבבל שבה ישבו גולי יהודה, אולם דבר זה נעלם מהמקימים בעת מתן השם).
"אחוזת בית" נועדה להיות שכונת מגורים בלבד, ולכן נאסרה בה פעילות כלכלית. היו בה רחובות מעטים ניצבים זה לזה. הרחוב הראשי בה היה רחוב הרצל, ובקצהה הצפוני נבנתה גימנסיה "הרצליה" (כיום - מקומו של "מגדל שלום"), שהייתה הגימנסיה העברית הראשונה. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היו בתל-אביב רק 140 בתים, ובעת המלחמה נעצרה התפתחותה והשלטונות הטורקיים הגלו את תושביה עם תושבי יפו היהודיים.
המונח הנוסטלגי "תל אביב הקטנה", מתייחס לתל אביב של אותם השנים שכללה בעיקרה את שכונת נווה צדק ואת אזור הרחובות הרצל, רוטשילד ואלנבי. אחד המבנים העיקריים בה היה הגימנסיה העברית הרצליה.
עם הכיבוש הבריטי ב־1917 ותחילת המנדט חזרו התושבים, ומשנת 1921 החלה תנופת התפתחותה של תל-אביב. באותה שנה התפרעו ערביי יפו ורצחו עשרות יהודים, בהם הסופר יוסף חיים ברנר. בעקבות מאורעות דמים אלה יצאו יהודים רבים מיפו ועברו לתל-אביב. אז הוחלט לבטל את התקנות האוסרות פעילות כלכלית בתל-אביב. מאז התפתחה העיר בקצב מזורז: מ־3,600 בשנת 1914 ל־34,000 בשנת 1925 ול־120,000 בשנת 1936.
להתפתחות הגדולה של העיר תרמו גם העלייה הרביעית והעלייה החמישית (1924-1939) שבהן זרמו לעיר עולים רבים. בתקופה זו היא החלה לקבל את הציביון הבורגני-בלייני שלה. בתל אביב נפתחו הקולנוע הראשון ו"בית הקזינו" הראשון בארץ ישראל. לא היה זה בית הימורים אלא בית קפה מפואר על שפת המים, שנוסד כדי להעצים את חיי הלילה של העיר. גם ה"קזינו" וגם הראינוע הראשון הוקמו ותופעלו לכל אורך שנותיהם על ידי האדונים וייסר ואברבנל שתרמו רבות להתפתחות התרבות הבליינית של תל אביב בראשית שנותיה. ב־1936 הייתה תל-אביב לעיר הגדולה בארץ, למרכז המסחר והשיווק של התוצרת החקלאית, למרכז המלאכה והתעשייה הקלה ולמרכז השירותים הציבוריים, הכלכליים והתרבותיים של היישוב היהודי.
במאורעות 1936-1939 תקפו ערבים את פרוורי תל אביב. בעקבות שביתת הפועלים בנמל יפו הוקם ב־1936 נמל תל אביב, והוא תרם להתפתחות העיר, אף שזה היה נמל קטן ולא משוכלל ביותר: אוניות לא יכלו לעגון בו, וכמו בנמל יפו, היה צריך להעביר את הסחורות והנוסעים בסירות.
בתקופת ההעפלה והמאבק בשלטונות המנדט, בשנות ה-40, מילאה תל-אביב תפקיד חשוב: אליה הגיעו ספינות המעפילים, בה נוסדה תעשיית הנשק במחתרת, וממנה פעלו ארגוני המחתרת. עם קום המדינה, היתה תל אביב העיר היהודית היחידה בארץ שמנתה מעל 100,000 תושבים.
בשנת 1947 שוב פרצו קרבות בין היהודים והערבים לאורך גבולותיה הדרומיים והמזרחיים של העיר. הם נסתיימו סמוך להכרזת המדינה, עם כיבוש יפו בידי כוחות ה"הגנה" ואצ"ל, ומרבית תושביה הערבים ברחו ממנה. ב־15 במאי 1948 הוכרז בתל-אביב על הקמת מדינת ישראל. באותה עת הייתה ירושלים נצורה ומנותקת, ולפיכך שימשה תל-אביב בירת המדינה ובה ישבו המשלה והכנסת. רק בשנת 1950 הוכרזה ירושלים בירת ישראל.
לאחר מלחמת העצמאות, באוקטובר 1949 אוחדה יפו עם תל-אביב והיא חלק משטחה המוניציפלי של העיר. יפו קלטה המוני עולים חדשים, אך נשאר בה מיעוט של ערבים, בעיקר מוסלמים, שמספרם היום 20,000. בתל אביב נמשכה בניה נרחבת לכל הכיונים, עד שנוצרה רציפות בינה לבין הערים ובין הערים שבסביבתה. נותר לה רק כיוון אחד-צפונה, מעבר לירקון. השכונה הראשונה שהוקמה שם, סמוך לכינונה של מדינת ישראל, הייתה רמת אביב. בעקבותיה נבנו עוד ועוד שכונות באזור זה ומצפון לו
העיר ידעה מספר גדול של שינויים בהתפתחותה. מפריחה וגדילה מואצת בשנות ה-60, דרך עזיבת העסקים והסטת מוקד המגורים לטובת הפרברים בשנות ה-80 וה-90 ובשנים האחרונות פריחה מחודשת.
המתאר העירוני של תל אביב
תכנית גדס למתאר העירוני של תל אביב תוכננה בשנים 1927-1928 על-ידי מתכנן הערים הבריטי סר פטריק גדס. התכנית אושרה בשנת 1932, ויצרה, בין היתר, את המערך הפיזי המשרת את תל אביב עד היום, והיה בה הבסיס הרעיוני שאיפשר את הרחבת העיר בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. גדס תכנן רחובות ושדרות אנכיים שיכניסו בריזה מהים, ורחובות אופקיים שיאפשרו התפתחות מסחר בעיר.
גבולות תוכנית גדס היו בדרום רחוב בוגרשוב, בצפון נחל הירקון, במערב חוף הים ובמזרח רחוב אבן גבירול כשהכפר סומייל הערבי נמצא מחוץ לתוכנית.
אתרים ומתחמים מרכזיים
סומייל
סומייל
סומייל]]
סומייל]]
אתרי בילוי ותערוכות
- גני התערוכה
- פארק הירקון
- רחוב שיינקין
- רידינג ושפך הירקון
- שדרות רוטשילד
מרכזי קניות
- דיזנגוף סנטר
- מגדל שלום
- מגדלי עזריאלי
- מתחם נמל תל אביב
- קניון רמת-אביב
- קניון ת"א (מוכר יותר כ"התחנה המרכזית החדשה")
כיכרות
- כיכר רבין
- כיכר המדינה
- כיכר צינה דיזנגוף
- כיכר השעון
- כיכר מגן-דוד
- כיכר המושבות
- כיכר מוזיאון ת"א לאמנות
- כיכר מילאנו
- כיכר מסריק
- כיכר אנטין
- כיכר הכנסת
- כיכר היל
שכונות העיר
- יפו העתיקה
- יפו ג', ד'
- גבעת העלייה
- עג'מי
- צהלון
- נוה עופר
- התקווה
- שפירא
- קרית שלום
- נוה ברבור
- עזרא
- הארגזים
- כפר שלם
- נוה צה"ל
- יד אליהו
- רמת ישראל
- ביצרון
- נחלת יצחק
- נוה שאנן
- הרכבת
- נוה צדק
- פלורנטין
- כרם התימנים
- לב העיר
- תל נורדאו
- מונטיפיורי
- בבלי
- כוכב הצפון
- תוכנית ל'
- רמת אביב, ב'
- רמת אביב ג'
- רמת אביב החדשה
- נוה אביבים
- אזורי חן
- אפקה
- מעוז אביב
- הדר יוסף
- רמת החיל
- תל-ברוך
- צהלה
- שיכון דן
- נוה שרת
- המשתלה
- רביבים
- קרית עתידים
נמלים
- נמל יפו
- נמל תל אביב
רחובות עיקריים
- דיזנגוף
- אלנבי
- בן-יהודה
- קינג ג'ורג'
- אבן גבירול
- שדרות רוטשילד
- שד' ירושלים
- הרצל
- הרברט סמואל ("הטיילת")
- ארלוזורוב
- בוגרשוב
- ויצמן
- ז'בוטינסקי
- העליה
- יהודה הלוי
- שינקין
מוסדות תרבות ואמנות
אוניברסיטת תל אביב - בית הכנסת הגדול - בית התפוצות - בית התנ"ך - בית ציוני אמריקה - האופרה הישראלית - היכל התרבות - המשכן לאמנויות הבמה - התזמורת הפילהרמונית הישראלית - התזמורת הקאמרית - מוזיאון ארץ ישראל - מוזיאון תל-אביב לאמנות - מרכז סוזן דלל - סינמטק תל אביב - ספריית בית אריאלה - צוותא - תיאטרון בית ליסין - תיאטרון גשר - תיאטרון הבימה - תיאטרון הפרינג' - התיאטרון הקאמרי - תיאטרון יידישפיל - תיאטרון תמונע
- ערכים קשורים: גלריות בישראל
אתרים היסטוריים
בשנים האחרונות מתבצעת בתל-אביב פעילות שימור מבנים מקיפה, בעיקר באזור שדרות רוטשילד, העיר ההיסטורית, דרום הקרייה ויפו. בעיר למעלה מאלף מבנים שנבנו בראשית המאה ה-20 בסגנון הבינלאומי ובסגנון הבאוהאוס, ובשל כך זכה מרכז העיר, בשנת 2003, בתואר "אתר מורשת עולמית" של ארגון אונסקו.
נתונים סטטיסטיים
שטח השיפוט שלה הוא 50,553 דונם. היא נוסדה בשנת 1909 והוכרזה כעיר בשנת 1934. לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון ל
ספטמבר 2003
יש בתל אביב-יפו
363,400
תושבים. האוכלוסיה גדלה בקצב גידול שנתי של
1
אחוז. תל אביב-יפו היא עיר מעורבת. לפי נתונים רישמיים 96.1 אחוז מתושביה הם יהודים, 3.0 אחוז מתושביה ה | | |
