:: wikimiki.org ::
| 1958 |
1958
אירועים
- 4 בינואר - הלוויין ספוטניק 1 מסיים את תפקידו ומתרסק לכדור הארץ.
- 8 בינואר - בובי פישר (בן ה-14) זוכה באליפות ארצות הברית בשחמט.
- 24 בינואר - ההיתוך הגרעיני הראשון בהיסטוריה האונשית
- 1 בפברואר - מצרים וסוריה מתמזגות לרפובליקה הערבית המאוחדת
- 21 בפברואר - מצרים וסוריה כרפובליקה הערבית המאוחדת בוחרות את גמאל עבד אל נאצר לנשיא המדינה המאוחדת.
- 24 במרץ - אלביס פרסלי מתגייס לצבא האמריקאי
- 24 במאי - כוחותיו של עריץ קובה פולחנסיו באטיסטה פותחים במבצע הכושל וראנו ליסול המחתרת של פידל קסטרו.
- 29 ביוני - נבחרת ברזיל מנצחת את שבדיה 2-5 בגמר מונדיאל 1958 וזוכה בגביע העולם.
- 14 ביולי - מהפכה בעיראק: המלוכה בעיראק מודחת על ידי לאומנים ערביים ועבדול כרים קאסם הופך למנהיג המדינה.
- 15 ביולי - 5,000 נחתים אמריקאים נוחתים בביירות בלבנון כדי לסייע לממשלה הפרו-מערבית.
- 29 ביולי - הקונגרס האמריקאי מקים את נאס"א.
- 4 באוגוסט - נערך חידון התנ"ך העולמי הראשון.
- 18 באוגוסט - לוליטה, ספרו מעורר המחלוקת של ולדימיר נבוקוב, התפרסם בארה"ב.
- 19 באוגוסט - חידון התנ"ך הבינלאומי הראשון נערך בירושלים. הזוכה הוא עמוס חכם.
- 3 בספטמבר - בישראל נוסד מכון וינגייט לחינוך גופני.
- 28 בנובמבר - צ'אד נעשית לרפובליקה אוטונומית בתוך צרפת.
- 28 בנובמבר - גאבון נעשית למדינה עצמאית.
- 28 בנובמבר - קונגו נעשית למדינה עצמאית ונפרדת מצרפת.
- 2 בדצמבר - מוקמת ההתאחדות הכלכלית של מדינות בנלוקס
- 4 בדצמבר - דהומיי מקבלת עצמאות
- 21 בדצמבר - שארל דה גול נבחר לנשיא הראשון של הרפובליקה החמישית בצרפת
נולדו
- 15 בינואר - בוריס טאדיץ נשיא יוגוסלביה
- 10 במרץ - שרון סטון, שחקנית קולנוע אמריקאית
- 29 באפריל - מישל פייפר, שחקנית קולנוע.
- 5 במאי - רון ארד
- 29 במאי - אנט בנינג, שחקנית קולנוע
- 7 ביוני - פרינס (Prince), מוזיקאי.
- 22 ביוני - ברוס קמפבל, שחקן.
- 30 ביולי - קייט בוש, זמרת.
- 16 באוגוסט - מדונה, זמרת ושחקנית.
- 18 באוגוסט - מדלן סטואו, שחקנית
- 24 באוגוסט - סטיב גוטנברג, שחקן
- 25 באוגוסט - טים ברטון, במאי קולנוע
- 29 באוגוסט - מייקל ג'קסון, זמר פופ
- 10 בספטמבר - דן קסטלנה, שחקן אמריקאי (קולו של הומר סימפסון)
- 10 בספטמבר - כריס קולומבוס, במאי סרטים אמריקאי
- 5 באוקטובר - אנדרה קויפרס, אסטרונאוט הולנדי
- 20 באוקטובר - ויגו מורטנסן שחקן קולנוע אמריקאי
נפטרו
- 11 בינואר - חונה שלביץ', עיתונאי יהודי-ליטאי בכיר (נולד 1915).
- 10 ביוני - אנג'לינה וולד גרימקה (Angelina Weld Grimke), עיתונאית ומשוררת (נולדה 1880).
- 16 ביוני - אימרה נגי, פוליטיקאי הונגרי (נולד 1895).
- 14 ביולי - המלך פייסל השני מעיראק (Faisal II of Iraq) מלך עיראק האחרון (נולד 1935)
פרסי ישראל
מקבלי פרס ישראל לשנת תשי"ח הם:
- יוסף קלוזנר - מדעי היהדות
- בן ציון דינור - מדעי היהדות
- יחזקאל קויפמן - מדעי היהדות
- גרשם שלום - מדעי היהדות
- יצחק בער - מדעי היהדות
- יצחק אייזיק הלוי הרצוג - ספרות תורנית
- יהודה לייב הכהן מימון - ספרות תורנית
- יוסף צבי הלוי - ספרות תורנית
- מרדכי מרטין בובר - מדעי הרוח
- שמואל יוסף עגנון - ספרות יפה
- יצחק דב ברקוביץ - ספרות יפה
- יעקב כהן - ספרות יפה
- המחלקה לעליית ילדים ונוער - חינוך
- רחל כצנלסון-שז"ר - מדעי החברה
- יואל רקח - מדעים מדויקים
- מרכוס ריינר - מדעים מדויקים
- יהודה ליאו פיקרד - מדעי החיים
- ברנרד צונדק - רפואה
- זליג סוסקין - חקלאות
- אקדמיה בצלאל - ציור ופיסול
- הבימה - תיאטרון
- התזמורת הפילהרמונית הישראלית - מוזיקה
ראו גם
- 1958 בקולנוע
- 1958 בספרות
- 1958 במוזיקה
- 1958 בפוליטיקה
- 1958 במדע
- 1958 בספורט
- 1958 בטלוויזיה
----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1953 1954 1955 1956 1957 - 1958 - 1959 1960 1961 1962 1963
קטגוריה:שנים
nb:1958
לוויין]
לוויין הוא גוף המקיף כוכב או כוכב לכת. ירח הוא לוויין של כוכב הלכת אותו הוא מקיף. עם תחילת שיגורם לחלל של לוויינים מלאכותיים על ידי האדם בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, הלכה ותפסה המשמעות הלוויין המלאכותי את מקומה של המשמעות הכללית, וכיום במושג "לוויין" הכוונה היא בדרך כלל ללוויין מלאכותי, ואילו ללוויין טבעי יוחד השם "ירח".
לווינים מקיפים גופים בעלי מסות גדולות (כמו כוכבים) מפני שהם מצייתים לחוק הכבידה, אותו גילה וניסח אייזיק ניוטון: כל שני גופים מפעילים אחד על השני כוח כבידתי אשר ערכו שווה למכפלת המסות בקבוע הכבידה העולמי (G) חלקי ריבוע המרחק בין מרכזיהם. לכן כוכבים מפעילים כוח כבידתי רב על לוויניהם אשר אינו מאפשר להם לצאת ממסלול מעגלי (orbit) חרף נטייתם להתמדה בקו ישר.
לוויין מלאכותי (להלן לוויין) הוא התקן המשוגר מפני כדור הארץ אל מסלול הקפה, בדרך-כלל סביב כדור הארץ. הצבתו של הלוויין בחלל נעשית בדרך-כלל באמצעות טיל בליסטי, שהלוויין נמצא בחרטומו ומופרד ממנו בהגיעו ליעדו. דרך נוספת היא הובלת הלוויין ליעדו באמצעות מעבורת חלל.
לוויינים משמשים למטרות מגוונות:
- לטיסה של אדם בחלל. לווינים כאלה מכונים בדרך כלל חללית, ובמידה וניתן להשתמש בהם יותר מפעם אחת - מעבורת חלל
- לווייני תקשורת, לתקשורת אלחוטית בין נקודות מרוחקות על פני כדור הארץ. שידורי טלוויזיה מועברים בדרך זו ללא צורך ברשת של תחנות ממסר קרקעיות. שיחות טלפון בינלאומיות מועברות בדרך זו ללא צורך בכבלים.
- לווייני צילום, לצילום פני כדור הארץ, למטרות צבאיות ומסחריות.
- לווייני מזג האויר, לניתוח שינויי מזג האויר על פני כדור הארץ ושיפור מתן התחזית.
- לניווט מדויק (כגון לוויני GPS).
- למחקר מדעי. אחד הלוויינים הבולטים בקטגוריה זו הוא טלסקופ החלל האבל.
יש להבחין בין שני סוגי לווינים: לווינים נמוכי מסלול ולווינים בנקודה קבועה. לווינים נמוכי מסלול ( LEO - Low Earth Orbit) הם למעשה מרבית הלוויינים המקיפים את כדור הארץ, מגובה של 300 ק"מ ועד לגובה של אלף ק"מ. למעשה רוב השימושים האפשריים של לווינים נעשים באמצעות לווינים נמוכי מסלול, פרט לתפקיד אחד - לווייני תקשורת שתפקידם קליטה ושידור של של מידע, כגון שיחות טלפון בינלאומיות או שידורי טלוויזיה. הסיבה - לוויינים נמוכי מסלול מקיפים את כדור הארץ כל 120-90 דקות ולכן קשה לכוון אליהם אנטנה. סופר המדע הבדיוני ארתור צ'ארלס קלארק, ששירת כקצין בחיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השנייה העלה רעיון להציב לווינים בגובה כ-36 אלף ק"מ מעל קו המשווה. בנקודה זו, משך זמן ההקפה שלהם שווה למשך זמן ההקפה של כדור הארץ סביב צירו, ולכן הם ייראו למתבונן מכדור הארץ כעומדים במקום אחד. לפיכך ניתן להציב בנקודה זו לוויני תקשורת שיקלטו שידור מנקודה אחת או כמה וישדרו אותו לאזורים נרחבים של כדור הארץ. לווינים במסלול כזה נקראים בשם לוויינים גיאוסטציונאריים, ורובם של לוויני התקשורת משייטים במסלולים כאלה.
שידורי Yes, למשל, מועברים בלוויין התקשורת עמוס 1 מתוצרת התעשייה האווירית, ששוגר ב-1996 באמצעות טיל אריאן 4 הצרפתי.
במהלך השנים שוגרו לוויינים גם אל כוכבי לכת אחרים. לוויינים אלה הקיפו את כוכבי הלכת, צילמו אותם ואספו מידע נוסף, ושידרו את המידע בחזרה אל החוקרים על כדור הארץ בעזרת משדרי רדיו.
הלווין הראשון היה "ספוטניק 1" ששוגר על-ידי ברית המועצות למסלול סביב כדור הארץ ב-4 באוקטובר 1957.
כיום נבנים לווינים במדינות רבות, ועבור כמעט כל מדינה בעולם, אם כי רק למדינות מעטות, ובהן ישראל, יש יכולת לשגר לוויינים לחלל (יכולת השיגור של ישראל מוגבלת ללוויינים במסלולים נמוכים).
לוויינים של ישראל
ישראל החלה את פעילות החלל בתחילת שנות ה-80, ושיגרה לחלל לוויינים אחדים. הלוויינים הצבאיים שוגרו מישראל, באמצעות משגר שפותח ויוצר בישראל, והאזרחיים שוגרו מבסיסי שיגור זרים. הלוויינים של ישראל הם:
- "אופק 1" שוגר ב-19 בספטמבר 1988 ו"אופק 2" ב-1992. אלה היו לווינים טכנולוגיים.
- "אופק 3" היה לווין הצילום הראשון, ששוגר ב-1995 וסיים את חייו בצלילה חזרה לכדור-הארץ בשנת 2000.
- טכסט 2, לוויין ניסויי ששוגר לחלל ביולי 1998, הוא לוויין שפותח בטכניון. הוא אחד הלוויינים הקטנים ביותר בעולם. הוא בנוי כקוביה שאורך צלעה 45 ס"מ, ומשקלו 48 ק"ג. מותקנים עליו גלאי אוזון, מחשב זעיר ומערכת ניווט ובקרה.
- לווין התקשורת "עמוס 1",
- לוויין הצילום הצבאי "אופק 5"
- לוויין הצילום האזרחי "ארוס 1".
- לוויין התקשורת "עמוס 2" שוגר ב-27 בדצמבר 2003.
חמשת הלוויינים האחרונים ברשימה זו ממשיכים לרחף בחלל (ספטמבר 2005)
ראו גם
- מונחים בחקר החלל
קישורים חיצוניים
- [http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles.asp?id=261&art_id=9 לווינות הלכה למעשה] - מאת דודי זוסימן, מהנדס חלל, באתר תפוז
- [http://www.amalnet.k12.il/meida/physics/physics2/ENI02000.HTM לוויינים מעל ראשינו] - מאת יורם אורעד, באתר עמלנט
- [http://www.satil.com אתר הלווינים הישראלי]
-
-
ja:衛星
8 בינואר
ה-8 בינואר הוא היום ה-8 בשנה. עד לסיום השנה נשארו עוד 357 ימים (358 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1198 - אינוצנטיוס השלישי מוכתר כאפיפיור
- 1297 - מונאקו זוכה בעצמאות
- 1916 - מלחמת העולם הראשונה - מעצמות ההסכמה נסוגים מגליפולי
- 1958 - בובי פישר (בן ה-14) זוכה באליפות ארצות הברית בשחמט.
נולדו
- 1824 - וילקי קולינס, סופר בריטי, הנחשב לראשון סופרי המסתורין (נפטר 1889)
- 1935 - אלביס פרסלי, זמר (נפטר 1977).
- 1942 - סטיבן הוקינג, פיזיקאי.
- 1947 - דיוויד בואי, זמר.
נפטרו
- 1324 - מרקו פולו, חוקר ארצות מונציה (נולד ב-1254).
- 1337 - ג'וטו די בונדונה צייר וארכיטקט איטלקי (נולד 1267)
- 1642 - גלילאו גליליי, פיזיקאי וממציא (נולד ב-1564).
- 1984 - הרב ישראל אבוחצירא הוא ה"באבא סאלי" (נולד ב-1890).
- 2005 - יעקב גדיש כלכלן ישראלי (נולד 1934)
חגים ואירועים החלים ביום זה
----
- 7 בינואר - 9 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי
ja:1月8日
ko:1월 8일
ms:8 Januari
simple:January 8
th:8 มกราคม
ארצות הברית
ארצות הברית של אמריקה (ארה"ב) (United States of America) היא פדרציה של 50 מדינות, אשר 48 מהן יוצרות שטח יבשתי רציף המשתרע על פני 7,827,000 קמ"ר.
שתי מדינות נוספות - אלסקה והוואי - אינן רציפות ליבשת. אלסקה (Alaska) היא חצי אי ענק (1,518,000 קמ"ר) בצפון-מערב קנדה, על חופי אוקיינוס הקרח הצפוני (במקום בו מפריד מצר ברינג בין אמריקה הצפונית לבין רוסיה שביבשת אסיה). הוואי (Hawaii) היא קבוצת איים (500 קמ"ר) השוכנת הרחק במרחבי האוקיינוס השקט (Pacific Ocean), מערבה מן היבשת.
היסטוריה
ייסוד המדינה
מקורה של ארצות הברית בשלוש עשרה מושבות בריטיות שהוקמו החל מ-1606 בחוף המזרחי של צפון אמריקה. באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי העמידו בראשותו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות האמריקנית. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה נשמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם נצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783.
בתחילה היתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789 לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.
ההתפשטות מערבה ושאלת העבדות
ג'ורג' וושינגטון
עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כייעוד אלוהי. הם התחילו בתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומס ג'פרסון עם צרפת של נפוליון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארה"ב את פלורידה מספרד.
אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1835 - 1836) ומלחמת ארה"ב-מקסיקו (1846 - 1848).
ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית היתה קרועה בין מדינות הצפון התעשיתיות בהן העבדות היתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השניה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, והפשרה של 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אבל בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית.
כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, בה ניצח לבסוף הצפון.
ממלחמת האזרחים לשפל הגדול
עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה תקופת הרקונסטרוקציה. לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מייד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת הרקונסטרוקציה הסתימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העויין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקנים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "שווה אך נפרד".
התקופה שלאחר המלחמה היתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים.
אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים.
כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקנית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.
פוליטיקה
ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה 1788.
הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה בה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים.
הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים בו נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים בו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסיתה, והסנאט בו לכל מדינה יש ייצוג של שני סנטורים.
בגלל שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכל", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלבדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלית יותר ("ליברלית") והרפבובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפבוליקנית מזוהה עם העסקים הגדולים, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות בטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שיוויון כלכלי, ושיוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקנים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח, ועם פתיחות כלפי העולם והמוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב במדינה, ובאזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה, ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דוקא מעוז דמוקרטי), במדינות רבות במרכז המדינה, בפרברים המבוססים, ובעיירות הקטנות והאזורים החקלאיים.
כיום הן הנשיאות והן שני בתי הקונגרס נתונים בידי רוב רפובליקני.
בניגוד למקובל במדינות מרובות, שדוגלות בעיקרון הייצוג (כמו בישראל), נותנת החוקה בארה"ב סמכויות רחבות לנשיא. משטר זה מכונה בשם "משטר- נשיאות".
משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אומנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו ע"י תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארה"ב מכהונתו. הנשיא ה- 17, אנדרו ג'ונסון היה הכי קרוב לכך.
סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארה"ב אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, ז"א גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. ה"קבינט" של הנשיא מורכב מפקידים בלבד שהוא נמלך בהם במידה שהוא רוצה בכך, אך בסופו של דבר אין הם אלא עושי רצונו. הקבינט מורכב מהשרים\ מזכירים של יותר מ- 10 משרדי ממשלה, ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).
כלכלה
זכויות אדם ואזרח
ארצות הברית היא המעצמה הכלכלית החזקה ביותר שבארצות תבל. לא זו בלבד שהיא עשירה באוצרות טבע, אלא גם רוב שטחיה פוריים, מלבד זאת – יש בשיטה של כלכלת השוק החופשית משום דחף לחתור לעשיית רווחים בקרב הרבה מנהלים בכירים ואנשי מקצוע.
השוק המקומי הגדול פועל לטובת פיתוחם של תוצרים המוניים זולים, בשל דרגת ההתפתחות הגבוהה של התעשייה, מועסקים בחקלאות 2.8% בלבד של המפרנסים. חלקם של המועסקים בתעשייה הוא כיום 32% אולם גם מספר זה הולך ויורד. כנגד זה עלה שיעור המועסקים בשירותים ל 65% ויותר.
גידולי חקלאות עיקריים: כותנה , ירקות שונים , פירות שונים , פרי הדר , דגנים , פולי סויה, תירס, חיטה.
משאבי טבע: ניקל, עופרת , אורניום , טיטניום ,אשלגן , גופרית , פלטינה, עופרת , אבץ , זהב , כסף , כרום , מגנזיט, נפט וגז טבעי.
מוצרי תעשייה עיקריים: יצור חומרי גלם, יצוא חיטה , כימיקלים, יצוא תירס , מוצרי נפט, דשנים, נייר, מלט, סוכר, מכוניות.
אתרי תיירות חשובים: בארצות הברית קיימים מפלי הניאגרה אשר צונחים על פני צרורות אבן גיר, המונחים בצורה אופקית, בין ימת אירי לימת אונטוריו.
עצי ענק גדלים בגן הלאומי סקוויה שבסיירה נבדה. לעצי הענק קוטר של 12 מטר, גובהם הוא כ-130 מטר, וימיהם – עד 4000 שנה.
רשימת המדינות
מכוניות
עיר הבירה ושינגטון (להבדיל מהמדינה ושינגטון) אינה שייכת לשום מדינה. בוושינגטון נמצא הבית הלבן, בו יושבים הנשיא, יועציו, שרי הייעוץ השונים, ובו מתקבלות החלטות שונות.
בנוסף יש כמה טריטוריות ששייכות לארצות הברית:
- פורטו ריקו
- גואם
- איי הבתולה האמריקאיים
גאוגרפיה
פני הארץ
ארצות-הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה, וקנדה). ביבשה היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מכסיקו בדרום. גבול קנדה-ארה"ב, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארה"ב), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך אין גבול זה יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מכסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים.
ממזרח שוכנת ארה"ב לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט (פסיפיק). שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארה"ב (בוסטון, ניו-יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות.
פני השטח של ארצות-הברית מותווים על-ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפאלאצ'ים (Appalachian Mountains) מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי רוקי (Rocky) וכן הרי קאסקייד (Cascade) והרי סיירה נבאדה (Sierra Nevada) מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארה"ב, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.
אקלים
בחוף המזרחי (Eastern Sector) - ממוצע הגשמים הוא בין 760-1270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27-32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלורידה, חם ולח כל השנה, ובקיץ אפילו הביל.
במרכז (Midwest) - שחון, לא יותר מ-600-800 מ"מ גשם בממוצע שנתי, והגשמים מרוכזים בחודשים ינואר-יוני. בחלק הצפוני עשוי להיות קר מאוד בחורף, ובדרום חם מאוד בקיץ; עד מינוס 46 מעלות צלזיוס (בצפון דקוטה) ועד פלוס 46 מעלות בקיץ (בטקסס).
בדרום מערב (South West) - יבש וחם. פחות מ-250 מ"מ גשם לשנה. האוויר היבש נשאר צח גם בקיץ. בערבים קריר. הערפלים והגשמים באים בדרך כלל בחודשי ינואר ופברואר. טמפרטורות של מתחת לאפס קיימות רק בהרים הגבוהים.
בהרים (Mid Pacific & Rockies) - אקלים יבש, ושמש במרבית חודשי השנה. הטמפרטורות הן מ-46 מעלות בשקע קליפורניה ועד מינוס 55 בחורף ביילוסטון. בקיץ חם ביום וקר בלילה. שלגי ההרים הגבוהים יורדים בחודשים אוקטובר-מרץ, ונותרים על הקרקע עד מאי-יוני.
צפון-מערב (Pacific North-West) - זהו החלק הרטוב של ארה"ב, עד יותר מ-3,800 מ"מ גשם לשנה, מרביתם בחורף. הממוצע לעונה זו הוא 4 מעלות, אך בקיץ יבש והטמפרטורות מגיעות ל-33 מעלות. בוושינגטון ובאורגון ניתכים גשמים כמעט כל השנה.
בחוף המערבי (California) יש אקלים ים תיכוני. אולם בשל אורכה הניכר של המדינה יש הבדלים ניכרים בין הצפון לדרום. עונת הגשמים היא בחודשים נובמבר-מרץ. בערבים קריר בצפון, ובהרים יש שלגי חורף. בקיץ חם ויבש, עד סכנה של שריפות יער.
דמוגרפיה
הלבנים, צאצאיהם של המתיישבים והחלוצים הראשונים שהיגרו לארצות הברית, מהווים כ-85 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, אך כיום הלבנים מתערבבים עם עמים אחרים וכך נוצר ערבוב של עמים של כל מיני מדינות כמו אנגליה, צרפת, איטליה וכו'.
הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת השחורים, שמונה כ-26 מיליון נפש, כמעט 12% מכלל האוכלוסייה. קבוצות נוספות הם האינדיאנים שמונים 1.3 מיליון נפש, הסינים, היפנים והפיליפינים – כ-1.4 מיליון נפש. קבוצת ההיספנו-אמריקנים מונים כ-15.6 מיליון נפש; הם רובם ככולם קתולים ודוברים בעיקר ספרדית.
הדת הגדולה ביותר בארצות הברית היא הנצרות הפרוטסטנטית, אליה משתייכים כ-20 אחוזים מהלבנים בארצות הברית. בחלוקה דתית כללית: 56% פרוטסטנטים, 28% קתולים, 2% יהודים, אחרים.
חינוך
היסוד להשכלה בארצות הברית הוא חוק לימודים המחייב 12 שנות לימוד. בצד מערכת החינוך הציבורי הניתן חינם קיימים הרבה בתי ספר פרטיים, המטפחים במכוון נטיות משותפות.
יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.
ראו גם
- בית המשפט העליון של ארצות הברית
- הדוד סם
- מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
- חוקת ארצות הברית
- יהדות ארצות הברית
- נשיאי ארצות הברית
קישורים חיצוניים
- [http://www.bcpl.lib.md.us/~etowner/anthem.html המנון ארה"ב]
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אמריקה
-
ja:アメリカ合衆国
ko:미국
ms:Amerika Syarikat
simple:United States
th:สหรัฐอเมริกา
zh-min-nan:Bí-kok
24 בינואר
24 בינואר הוא היום ה־24 בשנה בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 341 ימים (342 ימים בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1958 - ההיתוך הגרעיני הראשון בהיסטוריה האונשית
- 1984 - חברת אפל משיקה את מקינטוש
נולדו
- 1712 - פרידריך הגדול, מלך פרוסיה
- 1902 - אוסקר מורגנשטרן כלכלן אמריקאי ממוצא גרמני ממייסדי תורת המשחקים
- 1924 - הרב חיים דוד הלוי, הרב הראשי של תל אביב
- 1943 - שרון טייט, שחקנית קולנוע אמריקאית.
- 1954 - נסטסיה קינסקי שחקנית קולנוע ממוצא גרמני
- 1967 - ג'ון מיונג מוזיקאי.
נפטרו
- 41 לספירה - קליגולה, קיסר רומא.
- 1920 - אמדאו מודליאני צייר יהודי ממוצא איטלקי (נולד 1884)
- 1948 - ארתור ליבהנשל מפקד מחנה הריכוז אושוויץ
- 1965 - וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה (נולד 1874).
- 1988 - רון האבארד סופר ומייסד הסיינטולוגיה (נולד 1911)
חגים ואירועים החלים ביום זה
----
- 23 בינואר - 25 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי
ja:1月24日
ko:1월 24일
ms:24 Januari
simple:January 24
th:24 มกราคม
היסטוריה
המילה היסטוריה בדרך כלל באה בכדי לציין מונח כללי למידע אודות העבר, כמו לדוגמה "ההיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ". ההיסטוריה היא חקר, מעקב, תיעוד ומיפוי ההתרחשויות והאירועים המרכזיים בתולדות האנושות. המילה היסטוריה (history) באה מהמילה היוונית historia, וחולקת את אותה אטימולוגיה כמו המילה האנגלית story, סיפור.
גיל ההיסטוריה כגיל הציויליזציה. מאז יצר האדם את הכתב שאף לתעד אירועים שונים בחייו ובחיי סביבתו. בתחילה, בעזרת אבנים ופפירוסים ובהמשך על ידי סופרים שתיעדו את המדינה, הכלכלה והחברה בכתב. ככל שהשתכללו אמצעי הדפוס, גדל היקף העבודה ההיסטוריונית. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח כיבושיהם.
ההיסטוריונים משתמשים במקורות רבים, כולל מסמכים כתובים או מודפסים, ראיונות (היסטוריה שבעל פה) וארכיאולוגיה. דעות שונות על ההיסטוריה נמצאות מקובלות יותר או פחות בתקופות מסוימות מאשר באחרות (ראו: היסטוריוגרפיה). התקופה שלפני תיעוד האדם נקראת פרה-היסטוריה.
ביקורת על ההיסטוריונים טוענת שהם מרוכזים בעיקר בנושאים פוליטיים נרחבים או באישים חשובים; כאשר השינויים היותר חשובים מגיעים מהרעיונות, הטכנולוגיה, חיי המשפחה והתרבות.
קישורים נוספים
אימפריאליזם - גנאלוגיה - היסטוריון - היסטוריונים - מהפכות ומרידות - התפתחות הדמוקרטיה כתופעה מדינית-היסטורית - הנצרות כתופעה היסטורית - אנקדוטות מפורסמות - תארי אצולה - קטגוריית היסטוריה
-
category:מדעי הרוח
fiu-vro:Aolugu
ja:歴史
ko:역사
ms:Sejarah
simple:History
th:ประวัติศาสตร์
zh-min-nan:Le̍k-sú
מצרים
מצרים (جمهورية مصر العربية "גומהוריית מסר אל-ערבייה") היא החשובה והמאוכלסת ביותר בין המדינות הגובלות בישראל ובין מדינות ערב בכלל. מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון ולחוף הים האדום (ים סוף) במזרח. בצפון מזרח גובלת בישראל, במערב בלוב ובדרום בסודן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במרכזה. זאת משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס שעובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתא בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתא זו מרוכזים השטחים החקלאיים.
מצרים נמצאת ביחסי שלום עם ישראל. לאחר חתימת הסכם השלום בשנת 1979.
מקור השם
השם מצרים נזכר בספר בראשית כשמו של אחד מבניו של חם (בנו של נח). בהמשך ספר בראשית נזכר השם מצרים כשם של ארץ. יש להניח שהשם מצרים היה ידוע כשם של מקום עוד לפני שיוחס לאחד האבות הקדמונים. מקור השם אינו ברור, במיוחד לאור העובדה שהמצרים הקדמונים עצמם לא השתמשו בו. מצרים הייתה ידועה כ"שתי הארצות", כיוון שנוצרה מאיחוד של שתי ממלכות פרה־היסטוריות (בתקופת נער-מר, הידוע גם כמלך נמס). ייתכן שזו הסיבה לסיומת הזוגי בשם "מצרים", אם כי סיומת זו הייתה מקובלת ממילא בשמות מקומות. השם הערבי המודרני של מצרים דומה מאוד לשם העברי. ייתכן שמדובר בשם שהתגלגל בשפות שמיות רבות, או שהערבית שאלה את השם מארמית או מעברית.
התושבים הקדומים במצרים, אשר ישבו בה בתקופת הממלכה הפרעונית, קראו לה קרמיט, כלומר "אדמה שחורה". זאת בשל צבעה השחור של האדמה הפוריה בעמק הנילוס, וכדי להבדילה מ"דוהראט", "אדמה אדומה", שהיה הכינוי לאדמת המדבר שמסביב למצרים.
בתקופה הפרעונית נעשה שימוש גם בשם הות-קה-פתאח שפירושו הוא "מקדש האל פתאח בעיר קה" (שמה המוקדם של העיר מוף, היא ממפיס). השם השתבש בפי היוונים והפך לאגיפטוס, ממנו נגזר שמה של מצרים בשפות המערב, וכן שמם של הקופטים - המצרים הנוצרים.
היסטוריה
אחרי פלישת ההיקסוסים וגירושם לאחר 150 שנה, בשנת 1570 לפני הספירה לערך, המצרים יצאו למסע כיבושים, אך האימפריה המצרית לא החזיקה מעמד זמן רב. האימפריות הגדולות של העת העתיקה - פרס ובבל כבשו אותה והפכו אותה לחלק מנחלתם. למרות הכיבושים, המצרים שמרו על תרבות יחודית, וכאשר אלכסנדר הגדול כבש אותה בשנת 332 לפני הספירה הוא מצא תרבות שונה ומרתקת. לאחר התפרקות האימפריה של אלכסנדר, אחד מהגנרלים שלו, תלמי בן לאגוס, ניכס לעצמו את מצרים והיא היתה תחת שלטון בית תלמי עד המאה הראשונה לפנה"ס.
אלכסנדר הגדול
לאחר שלטון בית תלמי נכבשה מצרים על ידי צבאות רומא. כאשר האימפריה הרומית חולקה לשניים, מצרים עברה לאימפריה הרומית המזרחית - ההאימפריה הביזנטית. במאה ה־8 נכבשה ע"י המוסלמים. חשוב לציין, שהמצרים של היום הם צאצאי המצרים הקדומים ולא צאצאי ערבים. במאה ה־12 לספירה, עלתה במצרים שושלת הממלוכים ששלטה בה עד המאה ה־16 ואז היא נכבשה שוב, הפעם ע"י האימפריה העותומנית.
היו ניסיונות שונים של הנוצרים לכבוש את מצרים, אחד המפורסמים הוא מסע הצלב ה־7 וניסיונו של נפוליון, אך רק האנגלים הצליחו בכך בסוף המאה ה־19. בשנים הללו עלתה חשיבות מצרים בגלל פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 שחיברה בין אירופה לאסיה והחוף המזרחי של אפריקה. במיוחד היתה חשובה התעלה לבריטים ששלטו בהודו.
במלחמת העולם הראשונה שימשה כבסיס אנגלי, שממנו תקפו הבריטים את הטורקים בארץ ישראל. במלחמת העולם השנייה שימשה כמחסום אחרון לפני גייסותיו של רומל מלכבוש את ארץ ישראל ולהשתלט על תעלת סואץ.
עוד קודם למלחמת העולם השנייה, בשנת 1922 קיבלה מצרים עצמאות חלקית. לאחר המלחמה הפכה מצרים למדינה ריבונית תחת שלטון מלוכני של המלך פארוק. בשנת 1952 התבצעה הפיכה של קצינים בצבא המצרי שהעלו לשלטון את הגנרל מוחמד נאגיב. שנתיים מאוחר יותר הדיח אותו גמאל עבד אל נאצר ששימש כנשיא מצרים עד מותו בשנת 1970.
בשנת 1958 התאחדה מצרים עם סוריה ליצירת "הרפובליקה הערבית המאוחדת". במסגרת ניסיונה לצרף גם את תימן לאיחוד, היא התערבה במלחמה שם. האיחוד התפרק בשנת 1961 אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971.
את נאצר ירש אנואר סאדאת ששלט עד הרצחו בשנת 1981. מאז שולט במצרים חוסני מובארק.
מצרים ומדינת ישראל
חוסני מובארק
עם הקמת מדינת ישראל פלש הצבא המצרי לדרום הארץ, כחלק ממתקפה מתואמת של צבאות מדינות ערב השכנות. המלחמה הסתיימה בהסכם שביתת נשק שנחתם באי רודוס, ואשר קבע את הגבול בין מצרים למנדט הבריטי כקו שביתת הנשק, למעט רצועת עזה שהועברה לידי מצרים.
בשנת 1956 פלשה ישראל לסיני בהתקפה מתואמת עם בריטניה וצרפת. בריטניה וצרפת שאפו להחזיר לידיהן את תעלת סואץ שהולאמה על־ידי מצרים זמן קצר קודם לכן. ישראל הייתה מעוניינת בחיסול בסיסי הפדאיון שתקפו מטרות בישראל לעתים קרובות. ישראל כבשה את רצועת עזה וחצי האי סיני, אולם בלחץ ארצות הברית וברית המועצות נסוגה והסכימה להפרדת כוחות על בסיס קו שביתת הנשק.
ב־1967 גברה שוב המתיחות בין ישראל למצרים, כיוון שמצרים הפרה את הסכם הפרדת הכוחות, סילקה את משקיפי האו"ם מסיני ומרצועת עזה וסגרה את מיצרי תירן. במקביל החלה מצרים בתיאומים צבאיים עם מדינות ערב אחרות לקראת מתקפה על ישראל. ישראל פתחה במתקפת מנע נגד מצרים, ירדן וסוריה במה שנודע מאוחר יותר כמלחמת ששת הימים. במלחמה זו כבשה ישראל שוב את רצועת עזה וחצי האי סיני.
ב־1973 התקיפה מצרים את ישראל במפתיע במה שנודע בישראל כמלחמת יום הכיפורים ובמצרים כמלחמת אוקטובר או מלחמת רמדאן. המצרים הצליחו לכבוש חלקים מחצי האי סיני, אולם לקראת סוף המלחמה הצליחו כוחות ישראלים לכבוש שטחים ממערב לתעלת סואץ ולכתר את הכוחות המצריים בסיני. ב־1974 נחתם הסכם הפסקת אש שבו הוחזר אזור התעלה למצרים, ואשר סיים למעשה את מצב המלחמה בין מצרים לישראל.
מפנה דרמטי ביחסים בין המדינות אירע בנובמבר 1977 עם ביקורו של נשיא מצרים דאז, אנואר סאדאת בישראל ונאומו בכנסת. שנתיים לאחר הביקור נחתם הסכם השלום.
כיום הגבול בין ישראל למצרים שקט. ישראלים רבים מטיילים בחצי האי סיני, השייך למצרים. עם זאת השלום נחשב ל"שלום קר", ובמצרים קיימת עוינות רבה כלפי ישראל, ואלו מהחוגים התרבותיים והמשכילים היוצרים עמה קשרים מנודים ומוחרמים.
פוליטיקה
סיני ובמזרח התיכון.]]
מצרים היא רפובליקה. חוסני מובארק הוא נשיאה של מצרים מאז 14 באוקטובר 1981. הוא מנהיג המפלגה הלאומית דמוקרטית שמנהיגה את מצרים מאז הקרע עם סוריה ב־1978. מצרים הייתה המדינה הערבית הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל. משרדיה הקבועים של הליגה הערבית נמצאים בקהיר. במצרים יש בחירות רב מפלגתיות, אך משקיפי זכויות אדם בינלאומיים מעלים דאגה באשר לחופש הביטוי, הממשלה מתערבת בבחירות מקומיות וכו'.
כלכלה
כלכלת מצרים מתבססת במידה רבה על מאגרי הנפט והגז הטבעי הגדולים הנמצאים בתחומה. בנוסף לכך יש בה מרבצים של פוספטים, מנגן, אורניום, אבן גיר וגבס. החקלאות תורמת 16 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה 40 אחוזים בקירוב מכוח העבודה במשק. רק כשני אחוזים משטחה של מצרים ניתנים לעיבוד חקלאי, רובם בהשקיה. הגידולים העיקריים הם כותנה, אורז, תירס, חיטה, קטניות, פירות, ירקות, בקר, תאואים, כבשים ועזים. ענף חקלאי חשוב נוסף הוא ענף הדיג. בתעשייה מועסקים כ־22 אחוזים מכוח העבודה במצרים והיא תורמת כ־34 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי. המוצרים העיקריים הם טקסטיל, מוצרי מזון, כימיקלים, נפט ומוצריו, מלט וחומרי בנייה. בנוסף לחקלאות ולתעשייה, תופסת התיירות מקום חשוב בכלכלת מצרים.
גורמים נוספים ואקוטיים, המשפיעים על הכלכלה המצרית, הם מיסי המעבר בתעלת סואץ ומט"ח נכנס מעובדים מצריים-זרים במדינות ערביות שכנות ובאיזור המפרץ הפרסי.
חלוקה אדמניסטרטיבית
מצרים מחולקת ל־26 מחוזות (רבים:מוחפזט ; יחיד:מוחפזח):
במרבית המחוזות צפיפות האוכלוסיה היא 1,000 איש לקמ"ר אולם במחוזות הגדולים צפיפות האוכלוסיה היא 2 איש לקמ"ר.
גאוגרפיה
צפיפות האוכלוסיה
מצרים גובלת בצפון מזרח עם ישראל ועם רצועת עזה, במערב עם לוב ובדרום עם סודן, גבולותיה עוברים בלב המדבר, והם נמשכים ברוב אורכם בקו ישר כסרגל. מקור המים העיקרי ומרכז המדינה הוא נהר הנילוס שעובר לאורכה. מצרים שולטת על תעלת סואץ המחברת את הים התיכון והים האדום.
חלק ממדבר סהרה והמדבר הלובי מצויים במצרים.
תפקידה הגיאופוליטי החשוב נובע ממקומה האסטרטגי: כגשר בין אפריקה לאסיה, וכמעבר בין הים התיכון והאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ.
דמוגרפיה
מצרים היא המדינה הערבית המאוכלסת ביותר, עם כ־70 מיליון אנשים והמדינה השנייה באפריקה מבחינת מספר תושביה, אחרי ניגריה. כמעט כל האוכלוסיה מתרכזת לאורך הנילוס, במיוחד באלכסנדריה ובקהיר ולאורך הדלתא בקרבת תעלת סואץ. למעשה, כמעט כל האוכלוסייה מרוכזת ב-2% משטח המדינה (כ-20 אלף קמ"ר מתוך כמיליון קמ"ר), ולפיכך עמק הנילוס הוא אחד האזורים הצפופים בעולם. כיוון שהסיכוי לפתח את שטחי המדבריות ממערב וממזרח לעמק הנילוס קטנים בשל האקלים הקשה השורר בהם, משקיעה ממשלת מצרים מאמצים רבים בפיתוח סיני, ובהמרצת תושבים מצרים לעבור לשם. ההיענות לכך אינה גדולה כיוון שסיני מרוחקת מהמרכזים העירוניים החשובים של מצרים. בשל האבטלה הגבוהה, מצרים רבים משמשים כפועלים במדינות ערב אחרות, בעיקר בערב הסעודית ובמדינות המפרץ הפרסי, ולפיכך מתגוררים מחוץ למצרים במשך שנים רבות.
קישורים חיצוניים
- [http://www.glyphdoctors.com Glyphdoctors.com] - קורסים מקוונים ב-hieroglyphics וב-Egyptology
- [http://www.cairo.org Cairo.org] - היסטוריה, תמונות ומידע על העיר
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אפריקה
קטגוריה:מדינות ערב
-
als:Ägypten
ja:エジプト
ko:이집트
ms:Mesir
simple:Egypt
th:ประเทศอียิปต์
zh-min-nan:Ai-ki̍p
הרפובליקה הערבית המאוחדת
הרפובליקה הערבית המאוחדת או רע"ם
(בערבית: الجمهورية العربية المتحدة, מתורגם לעיתים גם לשם "הקהיליה הערבית המאוחדת") הייתה איחוד בין סוריה למצרים בין השנים 1958 ו- 1961.
האיחוד נוצר ב-1 בפברואר 1958 כצעד הראשון לקראת הקמת אומה כלל ערבית אחת.
האיחוד נוצר כיוזמה של קציני צבא ופוליטיקאים סוריים שחששו מפני מהפיכה קומוניסטית בסוריה, ופנו לעזרתו של גמאל עבד אל נאצר, שליט מצרים. הטיעון הרשמי היה רצון להתכונן למלחמה בישראל.
בירת המדינה המאוחדת הייתה קהיר, וב-5 בפברואר 1958, חמישה ימים לאחר האיחוד מונה נאצר לנשיא האיחוד.
במסגרת האיחוד נשלטה סוריה על ידי יועצים צבאיים מצריים, אשר מנעו את ההפיכה הקומוניסטית, אך הפכו את סוריה למעשה למושבה של מצרים. במסגרת ניסיונה של מצרים לצרף גם את תימן לאיחוד, היא התערבה במלחמה שם.
תימן
דגל רע"ם התבסס על דגל מצרים בתוספת שני כוכבים שנועדו לסמל את שני חלקי המדינה.
דגל עיראק הינו למעשה דגל זהה עם שלושה כוכבים - הבא לסמל את התקווה להתרחבותה של רע"ם.
סוריה נפרדה מרע"ם בעקבות הפיכה בשנת 1961, אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971.
בזכרונם של תושבי ישראל נחרת המושג רע"ם בזכותה של תחנת הרדיו "קול הרע"ם" ששידרה בעברית, וזכתה לפופולריות בזכות התעמולה המשעשעת ששודרה בה.
Category:מדינות לשעבר
Category:מצרים: היסטוריה
Category:סוריה: היסטוריה
ko:아랍 연합공화국
21 בפברואר
ה-21 בפברואר הוא היום ה-50 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 311 ימים (312 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1431 - תחילת משפטה של ז'אן ד'ארק
- 1848 - קרל מרקס מפרסם את המניפסט הקומוניסטי
- 1916 - תחילתו של קרב ורדן, הנורא שבקרבות מלחמת העולם הראשונה
- 1953 - פרנסיס קריק וג'יימס ווטסון מגלים את מבנה ה-DNA
- 1958 - מצרים וסוריה כרפובליקה הערבית המאוחדת בוחרות את גמאל עבד אל נאצר לנשיא המדינה המאוחדת.
- 1960 - פידל קסטרו מלאים את כל העסקים בקובה
- 1973 - מטוס נוסעים לובי שחדר לסיני מופל על-ידי ישראל
נולדו
- 1875 - ז'אן לואיז קלמנט, האי | | |
