:: wikimiki.org ::

1959

1959

אירועים

- 1 בינואר - באטיסטה והנשיא הנבחר קרלוס ריביירו אגוארו בורחים מקובה.
- 3 בינואר - אלסקה מצורפת לארצות הברית ונעשית למדינה ה-49.
- 16 בפברואר - פידל קסטרו (Fidel Castro), הופך לראש ממשלת קובה
- 9 במרץ - בובת הבארבי יוצאת לשוק
- 15 במרץ - ניגריה הצפונית עוברת לשלטון עצמי.
- 18 במרץ - הוואי הופכת למדינה ה50 של ארצות הברית
- 8 ביוני - הפעם הראשונה (והאחרונה) שדואר הועבר על ידי טיל.
- 9 ביולי - מתחילים ארועי ואדי סאליב בחיפה.
- 24 ביולי - בפתיחת התערוכה הלאומית האמריקאית במוסקבה עורכים סגן נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון וניקיטה חרושצ'וב דיון פומבי.
- 21 באוגוסט - הוואי הופכת למדינה ה-50 של ארצות הברית
- 14 בספטמבר - הגשושית הסובייטית לונה 2 מתרסקת על פני הירח, ובכך הופכת לעצם הראשון מעשה-ידי אדם המגיע לשם.
- 27 בספטמבר - קרוב ל-5,000 איש נספים בסופת טייפון באי הונשו (Honshu) ביפן.
- 7 באוקטובר - לווין המחקר הסובייטי "לונה 3" מצלם לראשונה את צידו הנסתר של הירח.
- 10 באוקטובר - נוסדה תנועת הפת"ח
- 3 בנובמבר - מפא"י בראשות דוד בן גוריון זוכה בבחירות לכנסת הרביעית.
- 16 בדצמבר - "תנין", צוללת ראשונה לחיל הים הישראלי, מגיעה לראשונה לנמל חיפה

נולדו

- 10 בפברואר - שרון סטון, שחקנית
- 16 בפברואר - ג'ון מקנרו (John McEnroe) טניסאי
- 17 בפברואר - אריה דרעי ח"כ ושר מטעם שס
- 5 במרץ - ואזגן סרקיזיאן פוליטיקאי ארמני (נפטר 1999)
- 18 במרץ - לוק בסון, במאי קולנוע צרפתי
- 22 במאי - דייויד בלאט, מאמן כדורסל ישראלי
- 29 במאי - רופרט אוורט, שחקן קולנוע
- 11 ביוני - יו לאורי (Hugh Laurie), שחקן, קומיקאי.
- 11 ביולי - סוזן וגה, זמרת.
- 11 ביולי - ריצ'י סמבורה, זמר וגיטריסט (בון ג'ובי).
- 14 באוגוסט - ארווין "מג'יק" ג'ונסון, שחקן כדורסל.
- 17 באוגוסט - דיוויד כורש, מנהיג כת (נפטר 1993).
- 31 באוגוסט - אדוין מוזס, ספורטאי ואלוף אולימפי אמריקאי
- 14 בספטמבר - מורטן הארקט, זמר נורווגי (סולן להקת "א-הא")
- 7 באוקטובר - מואיז בן הראש, סופר ומשורר ישראלי
- 21 בדצמבר - פלורנס גריפית ג'וינר, אצנית אולימפית

נפטרו

- 28 בינואר - יוסף שפרינצק פוליטיקאי ישראלי (נולד 1885)
- 3 בפברואר - באדי הולי, זמר אמריקאי נהרג בתאונת מטוס.
- 26 במרץ - ריימונד צ'נדלר, סופר בלשי אמריקאי (נולד 1888)
- 9 באפריל - פרנק לויד רייט, ארכיטקט אמריקני (נולד 1867)
- 24 במאי - ג'ון פוסטר דאלס, שר חוץ אמריקאי.
- 23 ביוני - בוריס ויאן, סופר ומשורר צרפתי
- 17 ביולי - בילי הולידיי, זמרת (נולדה 1915).
- 19 בספטמבר - סולומון בנדרניקה, ראש ממשלת ציילון (נרצח)
- 17 בנובמבר - הייטור וילה לובוס, מלחין ברזילאי (נולד 1887).

פרסי ישראל

מקבלי פרס ישראל לשנת תשי"ט הם:
- שלמה יוסף זווין - ספרות תורנית
- אריה ליאו מאיר - מדעי הרוח
- יזהר סמילנסקי (ס' יזהר) - ספרות יפה
- עזרא פליישר (י' גולה) - ספרות יפה
- אפרים קצ'לסקי (קציר) - מדעי החיים
- מיכאל סלע - מדעי החיים
- הלל אופנהיימר - חקלאות
- יוסף זריצקי - ציור
- יהושע ברטונוב - תיאטרון

ראו גם

- 1959 בקולנוע
- 1959 בספרות
- 1959 במוזיקה
- 1959 בפוליטיקה
- 1959 במדע
- 1959 בספורט
- 1959 בטלוויזיה ----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1954 1955 1956 1957 1958 - 1959 - 1960 1961 1962 1963 1964 קטגוריה:שנים nb:1959

1 בינואר

ה-1 בינואר הוא היום הראשון בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 364 ימים (365 בשנה מעוברת).

אירועים היסטוריים ביום זה

- 45 לפנה"ס - הלוח היוליאני מתחיל לפעול.
- 404 - תחרות הגלדיאטורים האחרונה ברומא.
- 990 - רוסיה מאמצת את הלוח היוליאני.
- 1600 - סקוטלנד מתחילה להשתמש בלוח היוליאני.
- 1700 - רוסיה מתחילה להשתמש בלוח היוליאני.
- 1622 - ה-1 בינואר מוכרז כיום הראשון בשנה בלוח הגרגוריאני.
- 1801 - גילוי קרס, האסטרואיד הראשון שהתגלה.
- 1804 - האיטי מכריזה על עצמאות.
- 1806 - נפוליון מבטל את השימוש בלוח השנה המהפכני בצרפת.
- 1808 - מוטל איסור על יבוא עבדים לארצות הברית.
- 1837 - רעידת אדמה פוקדת את העיר צפת.
- 1874 - איחוד ברונקס לתוך העיר ניו יורק.
- 1880 - מתחילה כרייתה של תעלת פנמה.
- 1892 - אליס איילנד נפתח לשם קליטת מהגרים לארצות הברית.
- 1898 - יצירת הכרך ניו יורק, ע"י איחוד מוניציפלי של מנהטן, ברוקלין, קווינס, הברונקס וסטאטן איילנד לכדי עיר אחת.
- 1900 - גרמניה מקבלת קוד חוקים חדש.
- 1901 - בריטניה מעניקה עצמאות לאוסטרליה.
- 1912 - יסוד הרפובליקה הסינית.
- 1915 - מלחמת העולם הראשונה - מתחיל קרב בולימוב תוך שימוש בגז רעיל.
- 1942 - מלחמת העולם השנייה - הביטוי האומות המאוחדות מתייחס לראשונה באופן רשמי למה שבעתיד יהיה האו"ם.
- 1944 - מוקמת סוריה.
- 1948 - איטליה מקבלת חוקה חדשה.
- 1951 - החלה לפעול הבורסה לניירות ערך בתל אביב.
- 1952 - ירדן מקבלת חוקה ליברלית תחת שלטונו של המלך טלאל.
- 1954 - נפתח משפט קסטנר.
- 1956 - סודן זוכה בעצמאות.
- 1959 - באטיסטה והנשיא הנבחר קרלוס ריביירו אגוארו בורחים מקובה.
- 1960 - קמרון זוכה בעצמאות.
- 1962 - ניו זילנד מעניקה עצמאות לסמואה.
- 1965 - פיגוע ראשון של הפת"ח.
- 1973 - אירלנד מתקבלת כחברה בשוק האירופי המשותף.
- 1979 - ארצות הברית וסין מכוננות יחסים דיפלומטיים ביניהן.
- 1983 - נולד האינטרנט - ARPANET עוברת להשתמש בIP.
- 1984 - ברוניי זוכה בעצמאות.
- 1989 - פרוטוקול מונטריאול נכנס לתוקף.
- 1993 - צ'כוסלובקיה מתפרקת לצ'כיה וסלובקיה.
- 1995 - נכנס לתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
- 1999 - מטבע האירו יוצא לדרך.
- 2001 - חוק הדיור הציבורי נכנס לתוקף.
- 2002 - מטבעות ושטרות של אירו נעשים למטבעות הרשמיים בחלק ממדינות אירופה.
- 2003 - דן גילרמן ממונה להיות השגריר ה-13 של ישראל באו"ם.
- 2005 - לוקסמבורג מתחילה את תפקידה כנשיאה תורנית של האיחוד האירופי

נולדו

- 1735 - פול רוויר, לוחם חירות אמריקאי (נפטר 1818)
- 1863 - פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים (נפטר 1937)
- 1887 - וילהלם קנריס ראש האבווהר בעת מלחמת העולם השנייה (נפטר 1945)
- 1895 - ג'ון אדגר הובר, ראש האף בי איי (נפטר 1972)
- 1902 - הנס פון דוהנאני, חסיד אומות העולם, אחד מראשי קשר העשרים ביולי (נפטר 1945)
- 1915 - חונה שלביץ', עיתונאי יהודי-ליטאי בכיר (נפטר 1958)

נפטרו

- 1515 - לואי השנים עשר מלך צרפת (נולד 1462)
- 1748 - יוהן ברנולי מתמטיקאי שוויצרי.
- 1894 - היינריך הרץ, פיזיקאי
- 1992 - גרייס הופר, מתכנתת, מחלוצי המחשוב

חגים החלים ביום זה

- ראש השנה האזרחית נחגג במדינות רבות הנוהגות לפי הלוח הגרגוריאני
- יום העצמאות של האיטי
- יום העצמאות של סודאן
- שיחרור קובה ----
- 31 בדצמבר - 2 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי ja:1月1日 ko:1월 1일 ms:1 Januari simple:January 1 th:1 มกราคม

נשיא

נשיא הוא תוארו של ראש המדינה במדינות שהן רפובליקה, וכן זהו לעתים תוארם של יושבי ראש של חברות, ארגונים ומוסדות שונים, לדוגמא: "נשיא בית המשפט העליון". סמכויותיו של הנשיא שונות ממדינה למדינה. בארצות הברית, למשל, שהיא רפובליקה נשיאותית מובהקת, הנשיא הוא בו-בזמן ראש הממשלה ולו סמכות להטיל וטו על חוקים, למנות פקידים ושופטים, וכן הוא משמש כמפקדו העליון של הצבא. בצרפת, שבראשה עומד אמנם נשיא, אך יש לה גם ראש ממשלה, לנשיא יש אמנם סמכויות לא מבוטלות גם כן, אך מטבע הדברים כאלה הנופלות מאלה של הנשיא האמריקאי.

הנשיא בישראל

בעקבות שינוי בחוק ב1998, נשיא מדינת ישראל נבחר ע"י הכנסת בהסכמת רוב חבריה, בהצבעה חשאית, לתקופת כהונה אחת של שבע שנים. לפני השינוי, תקופת הכהונה הייתה חמש שנים עם אפשרות להאריכה בעוד חמש שנים. בישראל, שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית, לנשיא תפקיד ייצוגי בלבד, ואין לו סמכויות ושיקול דעת מלבד חנינת אסירים, הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת ופיזור הכנסת לבקשתו של ראש הממשלה. בתחום הייצוגי הנשיא חותם על חוקים, מסמיך שגרירים ומקבל כתבי האמנה של שגרירי מדינות זרות, משתתף בטקסים רשמיים של המדינה ומייצג אותה כלפי חוץ. אם נבצר מהנשיא למלא תפקידו דרך ארעי או שהוא נמצא מחוץ לגבולות המדינה, ממלא את מקומו יושב ראש הכנסת. הכנסת רשאית, ברוב של שלושה רבעים מחבריה, להדיח את הנשיא אם היא מצאה שהתנהגותו אינה הולמת את מעמדו. לנשיא יש חסינות מוחלטת בכל הקשור לתפקידו, ואין הוא חייב למסור בעדות מידע שנודע לו כחלק ממילוי תפקידו כנשיא. כמו כן יש לנשיא, כל זמן שהוא מכהן, חסינות פרוצדורלית מוחלטת - לא ניתן להעמידו לדין פלילי. הנשיא המכהן כיום (2005) בישראל הוא משה קצב.

ראו גם

- נשיא מדינת ישראל
- נשיא ארצות הברית
- נשיא הסנהדרין

קישורים חיצוניים

- [http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod12.htm חוק יסוד: נשיא המדינה], ב[http://www.knesset.gov.il/ אתר הכנסת] קטגוריה:משרות פוליטיות
- ja:大統領 ko:대통령 simple:President th:ประธานาธิบดี zh-min-nan:Chóng-thóng

קובה

הרפובליקה של קובה (בספרדית: República de Cuba) היא ארכיפלג בצפון האיים הקריביים בין הים הקריבי, מפרץ מקסיקו והאוקיינוס האטלנטי. מצפון לקובה נמצאים ארצות הברית ואיי בהאמה, ממערב מקסיקו, מדרום איי קיימן וג'מייקה ומדרום מזרח האיטי.

היסטוריה

פוליטיקה

קובה היא "מדינה קומוניסטית" או רפובליקה פרלמנטרית המונהגת ע"י המפלגה הקומוניסטית. פידל קסטרו היה הנשיא וראש הממשלה מאז 1959, תחילה כראש ממשלה ולאחר ביטול המשרה ב-1976 כנשיא. הוא גם המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הקובנית ומפקד בראש הכוחות המזויינים.

כלכלה

גאוגרפיה

דמוגרפיה

ראו גם

- צ'ה גווארה קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אמריקה
- ja:キューバ simple:Cuba

3 בינואר

ה-3 בינואר הוא היום השלישי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 362 ימים (363 בשנה מעוברת).

אירועים היסטוריים ביום זה

- 936 - ליאו השביעי ממונה לאפיפיור
- 1496 - ליאונרדו דה וינצ'י ערך ניסוי למכונת תעופה ונכשל.
- 1521 - האפיפיור ליאו ה-10 מטיל חרם על מרטין לותר.
- 1833 - בריטניה משתלטת על איי פוקלנד.
- 1847 - העיר ירבה בואנה בקליפורניה משנה שמה לסן פרנסיסקו.
- 1919 - חתימת הסכם ויצמן פייסל
- 1925 - בניטו מוסוליני מכריז על עצמו כדיקטטור של איטליה.
- 1945 - מלחמת העולם השנייה מתחילה מתקפת הנגד של האמריקאים בקרב הארדנים.
- 1959 - אלסקה מצורפת לארצות הברית ונעשית למדינה ה-49.
- 1962 - האפיפיור יוחנן ה-23 מטיל חרם על פידל קסטרו.
- 1993 - ג'ורג' בוש ובוריס ילצין חותמים במוסקבה על הסכם START השני לצמצום החימוש.

נולדו

- 106 לפנה"ס - מרקוס טוליוס קיקרו, מדינאי, סופר, נואם ופילוסוף רומאי (נפטר ב-43 לפנה"ס).
- 1883 - קלמנט אטלי, ראש ממשלת בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1967).
- 1884 - אמיל יאנינגס שחקן קולנוע גרמני (נפטר 1950)
- 1892 - ג'ון רונלד רעואל טולקין, סופר, מחבר "שר הטבעות" (נפטר ב-1973).
- 1923 - סרג'יו ליאונה במאי קולנוע איטלקי (נפטר 1989).
- 1926 - ג'ורג' מרטין, מוזיקאי בריטי, המפיק והמעבד של חלק גדול מתקליטי הביטלס.
- 1939 - אריק איינשטיין זמר ישראלי.
- 1946 - ג'ון פול ג'ונס, בסיסט הלהקה לד זפלין.
- 1946 - ויקטוריה פרינסיפל שחקנית קולנוע אמריקאית
- 1956 - מל גיבסון, שחקן קולנוע.
- 1969 - מיכאל שומאכר, נהג מירוצי מכוניות פורמולה 1 גרמני.
- 1971 - עידן אלתרמן בדרן, שחקן וזמר ישראלי.

נפטרו

- 1322 - פיליפ החמישי מלך צרפת (נולד 1293)
- 1923 - ירוסלב האשק, סופר צ'כי, מחבר "החייל האמיץ שווייק" (נולד 1883).
- 1946 - ויליאם ג'ויס בוגד בריטי בשירות התעמולה של גרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השניה (נולד 1906)
- 1950 - אמיל יאנינגס שחקן קולנוע גרמני (נולד 1884)
- 1967 - ג'ק רובי האיש שרצח את לי הארווי אוסוואלד (נולד 1911)
- 1997 - משה וילנסקי, מלחין ישראלי (נולד 1910).

חגים וארועים החלים ביום זה

- יום פסטיבל לאל פאקס באימפריה הרומית. ----
- 2 בינואר - 4 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי ja:1月3日 ko:1월 3일 simple:January 3

ארצות הברית

ארצות הברית של אמריקה (ארה"ב) (United States of America) היא פדרציה של 50 מדינות, אשר 48 מהן יוצרות שטח יבשתי רציף המשתרע על פני 7,827,000 קמ"ר. שתי מדינות נוספות - אלסקה והוואי - אינן רציפות ליבשת. אלסקה (Alaska) היא חצי אי ענק (1,518,000 קמ"ר) בצפון-מערב קנדה, על חופי אוקיינוס הקרח הצפוני (במקום בו מפריד מצר ברינג בין אמריקה הצפונית לבין רוסיה שביבשת אסיה). הוואי (Hawaii) היא קבוצת איים (500 קמ"ר) השוכנת הרחק במרחבי האוקיינוס השקט (Pacific Ocean), מערבה מן היבשת.

היסטוריה

ייסוד המדינה

מקורה של ארצות הברית בשלוש עשרה מושבות בריטיות שהוקמו החל מ-1606 בחוף המזרחי של צפון אמריקה. באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי העמידו בראשותו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות האמריקנית. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה נשמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם נצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783. בתחילה היתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789 לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.

ההתפשטות מערבה ושאלת העבדות

ג'ורג' וושינגטון עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כייעוד אלוהי. הם התחילו בתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומס ג'פרסון עם צרפת של נפוליון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארה"ב את פלורידה מספרד. אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1835 - 1836) ומלחמת ארה"ב-מקסיקו (1846 - 1848). ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית היתה קרועה בין מדינות הצפון התעשיתיות בהן העבדות היתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השניה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, והפשרה של 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אבל בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית. כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, בה ניצח לבסוף הצפון.

ממלחמת האזרחים לשפל הגדול

עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה תקופת הרקונסטרוקציה. לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מייד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת הרקונסטרוקציה הסתימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העויין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקנים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "שווה אך נפרד". התקופה שלאחר המלחמה היתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים. כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקנית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.

פוליטיקה

ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה 1788. הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה בה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים. הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים בו נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים בו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסיתה, והסנאט בו לכל מדינה יש ייצוג של שני סנטורים. בגלל שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכל", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלבדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלית יותר ("ליברלית") והרפבובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפבוליקנית מזוהה עם העסקים הגדולים, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות בטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שיוויון כלכלי, ושיוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקנים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח, ועם פתיחות כלפי העולם והמוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב במדינה, ובאזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה, ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דוקא מעוז דמוקרטי), במדינות רבות במרכז המדינה, בפרברים המבוססים, ובעיירות הקטנות והאזורים החקלאיים. כיום הן הנשיאות והן שני בתי הקונגרס נתונים בידי רוב רפובליקני. בניגוד למקובל במדינות מרובות, שדוגלות בעיקרון הייצוג (כמו בישראל), נותנת החוקה בארה"ב סמכויות רחבות לנשיא. משטר זה מכונה בשם "משטר- נשיאות". משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אומנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו ע"י תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארה"ב מכהונתו. הנשיא ה- 17, אנדרו ג'ונסון היה הכי קרוב לכך. סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארה"ב אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, ז"א גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. ה"קבינט" של הנשיא מורכב מפקידים בלבד שהוא נמלך בהם במידה שהוא רוצה בכך, אך בסופו של דבר אין הם אלא עושי רצונו. הקבינט מורכב מהשרים\ מזכירים של יותר מ- 10 משרדי ממשלה, ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).

כלכלה

זכויות אדם ואזרח ארצות הברית היא המעצמה הכלכלית החזקה ביותר שבארצות תבל. לא זו בלבד שהיא עשירה באוצרות טבע, אלא גם רוב שטחיה פוריים, מלבד זאת – יש בשיטה של כלכלת השוק החופשית משום דחף לחתור לעשיית רווחים בקרב הרבה מנהלים בכירים ואנשי מקצוע. השוק המקומי הגדול פועל לטובת פיתוחם של תוצרים המוניים זולים, בשל דרגת ההתפתחות הגבוהה של התעשייה, מועסקים בחקלאות 2.8% בלבד של המפרנסים. חלקם של המועסקים בתעשייה הוא כיום 32% אולם גם מספר זה הולך ויורד. כנגד זה עלה שיעור המועסקים בשירותים ל 65% ויותר. גידולי חקלאות עיקריים: כותנה , ירקות שונים , פירות שונים , פרי הדר , דגנים , פולי סויה, תירס, חיטה. משאבי טבע: ניקל, עופרת , אורניום , טיטניום ,אשלגן , גופרית , פלטינה, עופרת , אבץ , זהב , כסף , כרום , מגנזיט, נפט וגז טבעי. מוצרי תעשייה עיקריים: יצור חומרי גלם, יצוא חיטה , כימיקלים, יצוא תירס , מוצרי נפט, דשנים, נייר, מלט, סוכר, מכוניות. אתרי תיירות חשובים: בארצות הברית קיימים מפלי הניאגרה אשר צונחים על פני צרורות אבן גיר, המונחים בצורה אופקית, בין ימת אירי לימת אונטוריו. עצי ענק גדלים בגן הלאומי סקוויה שבסיירה נבדה. לעצי הענק קוטר של 12 מטר, גובהם הוא כ-130 מטר, וימיהם – עד 4000 שנה.

רשימת המדינות

מכוניות עיר הבירה ושינגטון (להבדיל מהמדינה ושינגטון) אינה שייכת לשום מדינה. בוושינגטון נמצא הבית הלבן, בו יושבים הנשיא, יועציו, שרי הייעוץ השונים, ובו מתקבלות החלטות שונות. בנוסף יש כמה טריטוריות ששייכות לארצות הברית:
- פורטו ריקו
- גואם
- איי הבתולה האמריקאיים

גאוגרפיה

פני הארץ

ארצות-הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה, וקנדה). ביבשה היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מכסיקו בדרום. גבול קנדה-ארה"ב, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארה"ב), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך אין גבול זה יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מכסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים. ממזרח שוכנת ארה"ב לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט (פסיפיק). שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארה"ב (בוסטון, ניו-יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות. פני השטח של ארצות-הברית מותווים על-ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפאלאצ'ים (Appalachian Mountains) מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי רוקי (Rocky) וכן הרי קאסקייד (Cascade) והרי סיירה נבאדה (Sierra Nevada) מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארה"ב, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.

אקלים

בחוף המזרחי (Eastern Sector) - ממוצע הגשמים הוא בין 760-1270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27-32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלורידה, חם ולח כל השנה, ובקיץ אפילו הביל. במרכז (Midwest) - שחון, לא יותר מ-600-800 מ"מ גשם בממוצע שנתי, והגשמים מרוכזים בחודשים ינואר-יוני. בחלק הצפוני עשוי להיות קר מאוד בחורף, ובדרום חם מאוד בקיץ; עד מינוס 46 מעלות צלזיוס (בצפון דקוטה) ועד פלוס 46 מעלות בקיץ (בטקסס). בדרום מערב (South West) - יבש וחם. פחות מ-250 מ"מ גשם לשנה. האוויר היבש נשאר צח גם בקיץ. בערבים קריר. הערפלים והגשמים באים בדרך כלל בחודשי ינואר ופברואר. טמפרטורות של מתחת לאפס קיימות רק בהרים הגבוהים. בהרים (Mid Pacific & Rockies) - אקלים יבש, ושמש במרבית חודשי השנה. הטמפרטורות הן מ-46 מעלות בשקע קליפורניה ועד מינוס 55 בחורף ביילוסטון. בקיץ חם ביום וקר בלילה. שלגי ההרים הגבוהים יורדים בחודשים אוקטובר-מרץ, ונותרים על הקרקע עד מאי-יוני. צפון-מערב (Pacific North-West) - זהו החלק הרטוב של ארה"ב, עד יותר מ-3,800 מ"מ גשם לשנה, מרביתם בחורף. הממוצע לעונה זו הוא 4 מעלות, אך בקיץ יבש והטמפרטורות מגיעות ל-33 מעלות. בוושינגטון ובאורגון ניתכים גשמים כמעט כל השנה. בחוף המערבי (California) יש אקלים ים תיכוני. אולם בשל אורכה הניכר של המדינה יש הבדלים ניכרים בין הצפון לדרום. עונת הגשמים היא בחודשים נובמבר-מרץ. בערבים קריר בצפון, ובהרים יש שלגי חורף. בקיץ חם ויבש, עד סכנה של שריפות יער.

דמוגרפיה

הלבנים, צאצאיהם של המתיישבים והחלוצים הראשונים שהיגרו לארצות הברית, מהווים כ-85 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, אך כיום הלבנים מתערבבים עם עמים אחרים וכך נוצר ערבוב של עמים של כל מיני מדינות כמו אנגליה, צרפת, איטליה וכו'. הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת השחורים, שמונה כ-26 מיליון נפש, כמעט 12% מכלל האוכלוסייה. קבוצות נוספות הם האינדיאנים שמונים 1.3 מיליון נפש, הסינים, היפנים והפיליפינים – כ-1.4 מיליון נפש. קבוצת ההיספנו-אמריקנים מונים כ-15.6 מיליון נפש; הם רובם ככולם קתולים ודוברים בעיקר ספרדית. הדת הגדולה ביותר בארצות הברית היא הנצרות הפרוטסטנטית, אליה משתייכים כ-20 אחוזים מהלבנים בארצות הברית. בחלוקה דתית כללית: 56% פרוטסטנטים, 28% קתולים, 2% יהודים, אחרים.

חינוך

היסוד להשכלה בארצות הברית הוא חוק לימודים המחייב 12 שנות לימוד. בצד מערכת החינוך הציבורי הניתן חינם קיימים הרבה בתי ספר פרטיים, המטפחים במכוון נטיות משותפות. יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.

ראו גם

- בית המשפט העליון של ארצות הברית
- הדוד סם
- מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
- חוקת ארצות הברית
- יהדות ארצות הברית
- נשיאי ארצות הברית

קישורים חיצוניים

- [http://www.bcpl.lib.md.us/~etowner/anthem.html המנון ארה"ב] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אמריקה
- ja:アメリカ合衆国 ko:미국 ms:Amerika Syarikat simple:United States th:สหรัฐอเมริกา zh-min-nan:Bí-kok

פידל קסטרו

פידל אלחנדרו קסטרו רוס (נולד 13 באוגוסט, 1926), הוא מנהיג קובה מאז 1959, כאשר הדיח את העריץ פולחנסיו באטיסטה, והפך את מדינתו למדינה הקומוניסטית הראשונה בחצי הכדור המערבי. עד שנת 1976 החזיק בתואר ראש ממשלה, ואז מונה לנשיא מועצת המדינה ומועצת השרים. הוא היה המזכיר הכללי הראשון של המפלגה הקומוניסטית של קובה מאז שהונהג תפקיד זה בשנת 1965. אחיו ראול קסטרו הינו סגנו בהנהגת המדינה, ורבים המאמינים כי המדובר ביורשו המיועד.

ילדות, נעורים, ותחילת הדרך הפוליטית

פידל קסטרו נולד ב13 באוגוסט 1926 (אך יש שאומרים שב-1927), בחוות הסוכר ביראן במזרח קובה למשפחה אמידה. בנו של אנחל קסטרו אי ארגיס, מהגר מספרד, והטבחית במשק ביתו לינה רוס גונזלס, קסטרו חונך בבתי ספר ישועים. בשנת 1945 למד משפטים באוניברסיטת הוואנה, סיים את לימודיו בשנת 1950, ופתח משרד עם שני שותפים. קסטרו התכוון לעמוד לבחירות לפרלמנט הקובני בשנת 1952 מטעם "המפלגה האורתודוקסית", אך הפיכה שהוביל הגנרל פולחנסיו באטיסטה, אשר הדיח את השליט המכהן, קרלוס פריו סוכרס, הובילה לביטול הבחירות. קסטרו הגיש תביעה כנגד בטיסטה על כי פעילותו מנוגדת לחוקה, אך תביעה זו נדחתה. בתגובה אירגן קסטרו התקפה חמושה על מחנה הצבא מונקאדה, במחוז אוריינטה ב 26 ביולי 1953. כשמונים מן המתקיפים נהרגו, וקסטרו נלקח בשבי, נשפט, ונדון לחמש עשרה שנות מאסר. במשפטו נשא קסטרו נאום בו טען כי "ההסטוריה תזכה אותי". הוא שוחרר במהלך חנינה כללית במאי 1955, ויצא לגלות בארצות הברית ובמקסיקו.

המהפכה והעליה לשלטון

קסטרו שב לקובה עם מספר גולים אחרים, כאשר הוא מפליג ממקסיקו לקובה על סיפון היאכטה שאורכה 20 מ' "גרמה". הם נקראו "תנועת ה-26 ביולי". בשלב זה קסטרו לא היה עדיין קומוניסט או אף סוציאליסט. הוא הגדיר את עצמו ואת תנועתו כמאמינים ב"פילוסופיה ג'פרסונית". ומחוייבים ל"נוסחת לינקולן" בדבר שיתוף הפעולה בין ההון וכח העבודה. בשנת 1959 עוד ניתן היה לשמוע את קסטרו מתבטא בראיון לעיתון "US News and World Report" כי אין לו "כל כוונה להלאים תעשיות כלשהן". תנועת ה-26 ביולי פעלה לראשונה במחוז אוריינטה ב 2 בדצמבר 1956. רק שנים עשר מהחברים המייסדים שרדו את הפעולה ונסוגו להרי סיירה מאסטרה, ומשם ניהלו מלחמת גרילה כנגד ממשלו של באטיסטה. בין הניצולים היו צ'ה גווארה, רופא צעיר ממוצא ארגנטיני, ראול קסטרו, אחיו של פידל, וקמילו סיינפואגוס. תנועתו של קסטרו צברה תמיכה עממית והגיעה במספרה לשמונה מאות איש. ב 24 במאי 1958, בטיסטה שלח שבעה עשר גדודים כנגד התנועה ב"מבצע וראנו". אף על פי שהיו מועטים במספרם, נחלו צבאות קסטרו הצלחות, שלוו בעריקה מאסיבית מצבאו של באטיסטה. ב1 בינואר 1959, באטיסטה והנשיא הנבחר קרלוס ריביירו אגוארו נמלטו מן המדינה, וכוחותיו של קסטרו השתלטו על הוואנה. בתחילה תפקידו הרשמי של קסטרו היה "השליח הראשי של הנשיא לכוחות המזויינים והמפקד העליון של צבא ה-26 ביולי". אולם הוא היה השליט בפועל, ואחרי שראש הממשלה הזמנית חוזה מירו קרדונה התפטר ב-14 בפברואר, התמנה קסטרו כראש ממשלה ב-16 בפברואר 1959.

מדיניות חוץ

בתחילה הכירה ארצות הברית בממשלתו של קסטרו. אך החיכוכים עם ארצות הברית הובילו עד מהרה למדיניות של הלאמת רכוש של תאגידים אמריקנים (במיוחד "חברת הפירות המאוחדת") ותשלום פיצויים המבוססים על שומות מס מימי באטיסטה, אשר החברות הצליחו להנמיך באופן מלאכותי. קסטרו ביקר בבית הלבן באפריל 1959, ונפגש עם סגן הנשיא ריצ'רד ניקסון. כנראה שהנשיא אייזנהאואר לא התייחס אליו באופן רציני, ובאמתלה של משחק גולף השאיר לסגנו לברר את טיבו של האיש. מדיניותו של קסטרו בשאלת ההלאמה הותירה בוושינגטון חשדות שהמדובר בקומוניסט אשר יכרות ברית עם ברית המועצות. לאחר הפגישה אמר ניקסון כי קסטרו הוא "נאיבי" אך לא קומוניסט בהכרח. בפברואר 1960 קובה חתמה על הסכם לרכישת נפט מברית המועצות. כאשר בתי הזיקוק בבעלות ארה"ב בקובה סירבו לזקק נפט זה, הם הולאמו, והתוצאה הייתה ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ארה"ב. לחרדתו של ממשל אייזנהאואר, הלכו היחסים בין קובה ובריה"מ והתהדקו. אמנות שונות נכרתו בין קסטרו והנשיא ניקיטה חרושצ'וב, וקובה החלה לקבל סיוע כספי וכלכלי מבריה"מ. ב-17 באפריל 1961, יומיים לאחר שמפציצי B-26 הנושאים סימול קובני מזוייף הפציצו את קובה, ויום לאחר שקסטרו תיאר את מהפכתו כ"סוציאליסטית" הנחיתה ארצות הברית מהלומה כושלת על קובה, הקרויה "הפלישה למפרץ החזירים". כוח של כ-1,400 גולים קובניים הממומנים, מאומנים ומודרכים על ידי הCIA, סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, בהוראת מנהל הסוכנות אלן דאלס ובאישורו של הנשיא ג'ון פ. קנדי, נחת מדרום להוואנה על חוף המכונה "מפרץ החזירים". הנחתה של סוכנות הביון הייתה כי הפלישה תצית ניצוץ של התנגדות עממית לקסטרו. זו לא באה. הגולים שנחתו על החוף נתפסו, וברגע האחרון הורה קנדי שלא לסייע להמשך הפלישה (בכוחות צבא אמריקנים). שתי ספינות אספקה אמריקניות הוטבעו על ידי מטוס קובני. תשעה אנשים הוצאו להורג, ואילו השאר שוחררו כעבור כמה שנים לאחר משא ומתן מתיש עם ארצות הברית. תוצאת הפעולה היא כי קסטרו, אשר פיקד על הלחימה באופן אישי, הוסיף ליוקרתו ושמר על מעמדו. מאוחר יותר באותה השנה, בנאום לאומה ב-2 בדצמבר, הכריז קסטרו כי הוא מרקסיסט לניניסט, ושקובה מאמצת את הקומוניזם. במהלך שנות השישים המשיכו ניסיונות אמריקניים להתנקש בחייו, או להפיל את משטרו. גולים קובניים ניסו לחקות את פעולתו של קסטרו עצמו, ויצרו חבורות אלימות שפעלו במיוחד בסיירה דה אסקמבריי אזור הררי מרוחק בסמוך לעיר טרינידד.

משבר הטילים

לפי זכרונות חרושצ'וב, הגה המנהיג הסובייטי את הרעיון כי יש להציב טילים בקובה כהתרעה מהמשך הפעולות התוקפניות של ארה"ב כנגד האי, כאשר נפש בחצי האי קרים בשנת 1962. לאחר שהתייעץ עם אנשי צבאו הוא נפגש עם משלחת קובנית בראשות ראול קסטרו בחודש יולי על מנת לתאם את הפרטים. הוסכם לפרוס טילי R-12 MRBM על אדמה קובנית. מטוס ריגול אמריקני גילה את בניית אתרי הטילים ב15 באוקטובר 1962, לפני שהטילים נפרסו. ארצות הברית ראתה בהתקנת טילים גרעיניים סוביטיים במרחק של 90 מייל דרומית למיאמי כפעולה תוקפנית ואיום על בטחונה הלאומי. משבר הטילים בקובה החל בכך שארצות הברית הכריזה בפומבי ב 22 באוקטובר כי גילתה את הטילים, והטילה מצור ימי על קובה. במכתב אישי לחרושצ'וב ב 27 באוקטובר 1962 קסטרו המריץ את חרושצ'וב להכות מכת מנע גרעינית על ארצות הברית אם זו תפלוש לקובה. חרושצ'וב דחה גישה זו. מפקדים של הצבא הסובייטי בקובה עצמה הוסמכו להשתמש בנשק גרעיני טקטי, כנגד כוחות ארה"ב אם אלו יפלשו. לאחר כמה ימים מורטי עצבים, הסתיים המשבר בכך שחרושצ'וב הסכים להסיג את הטילים בתמורה להתחייבות אמריקנית שלא לפלוש לקובה ולהסיר טילים אמריקניים שהוצבו בתורכיה. אחרי שהמתח התפוגג, היחסים בין ארה"ב וקובה נותרו עוינים במיוחד, והCIA המשיך במאמציו להפיל את משטרו של קסטרו. עד היום קסטרו נחשב לאדם שנוי במחלוקת. יש האומרים שהוא גיבור, ויש האומרים שהוא לא יותר טוב מקודמו, באטיסטה, ושהוא אחראי לנפילת קובה.

היחסים עם קנדה ועם טרודו

ב 1976 פייר אליוט טרודו, ראש ממשלת קנדה, ביקר את הביקור הראשון בקובה של מנהיג מערבי מכהן מאז משבר הטילים. טרודו הגיש סיוע בסך ארבעה מליון דולר ארה"ב, והלווה עשרה מיליון דולר נוספים. בנאומו הצהיר טרודו "יחי ראש הממשלה והמפקד פידל קסטרו. תחי הידידות הקובנית - קנדית". טרודו וקסטרו המשיכו בידידותם אף לאחר שהקנדי סיים את תפקידו. טרודו ביקר בקובה מספר פעמים בשנות השמונים והתשעים. קסטרו ביקר במונטריאול בשנת 2000 על מנת להשתתף בהלווית טרודו.

נושאים הקשורים במקלט מדיני

ב28 במרץ 1980 אוטובוס של מבקשי מקלט מדיני חצה את שער שגרירות פרו בהוואנה. בתוך 48 שעות שטף זרם של 10,000 מבקשי מקלט את השגרירות. קסטרו הכריז ב-20 באפריל, כי כל אחד יוכל לעזוב בספינה ממפרץ מריאל בהוואנה. גולים קובנים החלו לשוט לכיוון מריאל במה שנקרא "שייטת החופש". לפי משמר החופים האמריקני 124,776 קובנים נמלטו ממולדתם, עד שקסטרו הורה על סגירת נמל מריאל ב 26 בספטמבר. על אף שרוב הנמלטים אכן היו מבקשי מפלט מדיני, מעריכים שזו הייתה דרכו של קסטרו להפרד מ-20,000 פושעים פליליים, חולי נפש והומוסקסואלים.

ביקורתו של קסטרו על ארה"ב

קסטרו נשאר מבקר קולני של ארצות הברית, במיוחד בנוגע לאמברגו שזו הטילה עליו, ולניסיונותיה למוטט את ממשלו. הוא גינה את הדרך בה מנצלת ארצות הברית את המדינות המתפתחות, ואף את מדיניות הבריאות של ארה"ב כלפי אזרחיה. לאחרונה גינה את מדיניות ההגירה של ארה"ב, המגבילה את הנסיעה של קובנים גולים לבקר את משפחתם בקובה. קסטרו הוא בין המצביעים על כי מדיניות הארצות המפותחות כלפי חובות הארצות המתפתחות, הינה גורם מרכזי בפיגורן הכלכלי של ארצות אלו.

מדיניותו הכלכלית

קסטרו השיג שליטה על כלכלת ארצו בכך שהלאים את התעשייה, החרים רכוש בבעלות גורמי פנים וגורמי חוץ, וגרם לקולקטיביזציה של החקלאות. קובנים רבים נמלטו מן הארץ, במיוחד למיאמי בפלורידה, שם ייסדו מרכז גדול לפעולות כנגד קסטרו ומשטרו. בגלל האמברגו שהטילה ארה"ב, קובה הפכה לתלויה בסובסידיות שהתקבלו מבריה"מ ומארצות הגוש המזרחי, שהגיעו לרבע מן התוצר הלאומי הגולמי של האי. בשל כך, לפירוקה של בריה"מ בשנת 1991 היו השפעות מרחיקות לכת לרעה על כלכלת האי. הסנקציות הכלכליות האמריקניות, אשר כללו איסור על תיירים אמריקנים לבקר בקובה, הוכרזו על ידי תומכיו של קסטרו כאחראים למצוקתה הכלכלית של קובה. תומכי האמברגו משיבים שארצות הברית היא האומה היחידה שהטילה אמברגו על קובה, ושקובה חופשית לסחור עם כל אומה אחרת. בה בעת מנסה ארה"ב למנוע מחברות זרות להרוויח מרכוש קובני שהולאם והיה במקורו אמריקני, ומגבילה את יחסי המסחר שלה עם אומות קטנות המקיימות יחסי מסחר עם קובה. קובה היא יעד התיירות השני בפופולריות שלו באיים הקריביים (לאחר הרפובליקה הדומיניקנית), דבר המספק לקובה מטבע חוץ נחוץ. הקובנים מקבלים אף סכומים גדולים של מטבע חוץ (עד 850 מיליון דולר ארה"ב לשנה) מקובנים אמריקנים השולחים עזרה לקרוביהם באי. קובה מקבלת את תצרוכת האנרגיה שלה מונצואלה בתמורה לאספקת רופאים קובנים. יחסים אלו יש בהם כדי לפצות את קובה על נפילת בריה"מ. בשנים האחרונות השקיע קסטרו מאמצים במחקרים ביו-טכנולוגיים על מנת לתמוך בכלכלת ארצו, ולהתגבר על המחסור במוצרים רפואיים מחו"ל. הישגים קובניים בתחום זה גרמו לחששות בדבר ייצורו של נשק ביולוגי. בשנת 2002 ביקר הנשיא לשעבר של ארה"ב קרטר על מנת לבדוק אתרים קובנים להנדסה גנטית. מאז הרוויחה הכלכלה הקובנית הן מייצוא של טכ�