:: wikimiki.org ::

1962

1962

אירועים

- 1 בינואר - ניו זילנד מעניקה עצמאות לסמואה.
- 3 בינואר - האפיפיור יוחנן ה-23 מטיל חרם על פידל קסטרו.
- 2 במרץ - וילט צ'מברלין מקבוצת Philadelphia Warriors קולע שיא של 100 נקודות במשחק אחד בליגת הNBA.
- 29 במאי - בית המשפט העליון דוחה את ערעורו של אדולף אייכמן
- 31 במאי - אדולף אייכמן מוצא להורג
- 15 ביוני - "סטודנטים למען חברה דמוקרטית" מנסחים את "הצהרת פורט הורון".
- 27 ביוני - מתחילה בניית הקשת הגדולה בסיינט לואיס.
- 1 ביולי - רואנדה ובורונדי מכריזות על עצמאותן
- 3 ביולי - אלג'יריה מכריזה על עצמאותה מצרפת.
- 10 ביולי - טלסטאר, לווין התקשורת הראשון בעולם משוגר למסלול סביב כדור הארץ.
- 11 ביולי - שידור הטלוויזיה הלוויני הטרנס-אטלנטי הראשון.
- 11 ביולי - הקוסמונאוט הרוסי מיכולאב (Micolaev) מבלה ארבעה ימים בחלל. שיא באותה תקופה.
- 17 ביולי - ניסויים גרעיניים: ניסוי Small Boy האחרון (Little Feller I) הופך לפיצוץ הגרעיני האטמוספרי האחרון באתר הניסוים בנוואדה.
- 22 ביולי - תוכנית מרינר: החללית מרינר 1 יוצאת משליטה וטסה במסלול לא יציב דקות לאחר שיגורה, ומושמדת.
- 6 באוגוסט - ג'מייקה זוכה בעצמאות מהממלכה המאוחדת.
- 16 באוגוסט - המתופף פיט בסט מפוטר מהחיפושיות, ובמקומו מצורף רינגו סטאר.
- 27 באוגוסט - שיגור החללית מרינר 2.
- 31 באוגוסט - טרינידד וטובגו זוכות בעצמאות.
- 5 באוקטובר - להקת "החיפושיות" משחררת את להיטה הראשון, Love Me Do.
- 15 באוקטובר - מתחיל משבר הטילים בקובה, נמשך 13 ימים.
- 20 בנובמבר - מסתיים משבר הטילים בקובה
- 21 בנובמבר - "צבא השיחרור העממי" של סין מכריז על הפסקת אש חד-צדדית במלחמת הודו-סין.

נולדו

- 17 בינואר - ג'ים קארי, שחקן קולנוע אמריקאי.
- 30 בינואר - עבדאללה השני מלך ירדן
- 6 בפברואר - אקסל רוז, מוזיקאי רוק
- 2 במרץ - ג'ון בון ג'ובי (Jon Bon Jovi) זמר מוזיקאי ושחקן
- 24 במרץ - ריטה זמרת ישראלית.
- 13 באפריל - הלל סלובק, מוסיקאי רוק
- 2 ביוני - קלייד דרקסלר (Clyde Drexler), שחקן כדורסל.
- 9 ביוני - יובל בנאי, מוזיקאי וסולן להקת משינה.
- 10 ביוני - ג'ינה גרשון (Gina Gershon), שחקנית.
- 19 ביוני - פאולה עבדול, זמרת.
- 3 ביולי - טום קרוז, שחקן קולנוע.
- 31 ביולי - ווסלי סנייפס, שחקן.
- 29 באוגוסט - רבקה דה מורניי, שחקנית קולנוע
- 1 בספטמבר - רוד חוליט, שחקן כדורגל הולנדי
- 11 בספטמבר - כריסטי מקניקול, שחקנית קולנוע אמריקאית
- 5 באוקטובר - מייקל אנדרטי, נהג מירוצים
- 1 בנובמבר - אנתוני קידיס - סולן הרד הוט צ'ילי פפרז

נפטרו

- 31 במאי - אדולף אייכמן, בכיר נאצי (נולד 1906)
- 6 ביולי - ויליאם פוקנר, סופר (נולד 1897).
- 5 באוגוסט - השחקנית מרילין מונרו נפטרה באופן מסתורי.
- 28 באוגוסט - חבר הכנסת והעיתונאי הרצל ברגר (נולד 1904)
- 3 בספטמבר - א. א. קאמינגס, משורר אמריקאי (נולד 1894)

פרסי ישראל

מקבלי פרס ישראל לשנת תשכ"ב הם:
- חנוך ילון - מדעי היהדות
- יוסף בנטואיץ - חינוך
- יצחק קנב - מדעי החברה
- זאב לב - מדעים מדויקים
- צבי סליטרניק - רפואה
- אריה שרון - אדריכלות

ראו גם

- 1962 בקולנוע
- 1962 בספרות
- 1962 במוזיקה
- 1962 בפוליטיקה
- 1962 במדע
- 1962 בספורט
- 1962 בטלוויזיה ----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1957 1958 1959 1960 1961 - 1962 - 1963 1964 1965 1966 1967 קטגוריה:שנים nb:1962

ניו זילנד

ניו זילנד היא מדינת איים באוקיינוס השקט. זו היא המדינה המבודדת ביותר על פני כדור הארץ. שכנתה הקרובה ביותר, אוסטרליה רחוקה ממנה למעלה מ-1,500 קילומטרים. מאז מלחמת העולם השנייה לא הייתה מעורבת ניו זילנד באף סכסוך צבאי והפכה לסמל כלל עולמי לשלווה, יציבות ושגשוג. ניו זילנד מורכבת משלושה איים עיקריים הנמצאים בדרום האוקיינוס השקט. חיים בה כארבעה מיליון תושבים, על שטח של 270,534 קמ"ר ושפתה הרשמית היא אנגלית. המתיישבים הראשונים בה היו המאורים, אנשים ממוצא פולינזי כהה עור. בירתה של ניו זילנד היא וולינגטון. העונה המומלצת לטיולים באזור זה היא דצמבר-מרץ, מאחר ועונות השנה הפוכות מבישראל. (אם כי, גם בתקופת אוקטובר-נובמבר ניתן לטייל, ולהנות באותה מידה). ניתן לטייל בניו זילנד באמצעות מכונית (קנייה/השכרה), אוטובוסים או טרמפים. זו ארץ בטוחה מאוד ונוחה למטייל (אם כי, מעט יקרה). ניו זילנד משלבת מגוון רחב של נופים טבעיים: יערות גשם, קרחונים, שלג, חופים זהובים, מעיינות חמים, דיונות חול ועוד. אוהבי מסלולי ההליכה יוכלו למצוא סיפוק גדול בטיול לניו זילנד. טרק ה"מילפורד" המפורסם (ב"מילפורד סאונד"), הנחשב לטרק היפה ביותר בעולם נמצא בניו זילנד. ניו זילנד חברה בחבר העמים הבריטי ומבחינה פורמלית ראש המדינה היא מלכת בריטניה המיוצגת בידי המושל.

היסטוריה

ניו זילנד זכתה בריבונות עצמית בשנת 1907, אך רק בשנת 1947 קיבלה עצמאות מלאה.

פוליטיקה

כלכלה

גאוגרפיה

עצמאות ניו זילנד מורכבת משני איים עיקריים וממספר איים קטנים יותר. האי הדרומי הוא הגדול ביותר ובו נמצאת הפסגה הגבוהה בניו זילנד, זו של הר קוק (3,754 מטר). האי הצפוני הוא הררי ומאפיינים אותו הרי געש. אחד מהריו הגבוהים, הר רופהו, התפרץ לאחרונה באמצע שנות התשעים. שטחה של ניו זילנד, העולה על 270 קמ"ר, קטן במעט מזה של בריטניה, וגדול פי 13 משטח ישראל בגבולותיה הריבוניים. עונת הקיץ חלה מדצמבר ועד פברואר והחורף מיוני ועד אוגוסט. האקלים הרגיל במדינה הוא נוח, ולעיתים נדירות חורג מ-30 מעלות צלזיוס כלפי מעלה או מ-0 מעלות כלפי מטה. בבירה ולינגטון הטמפרטורה הממוצעת נעה בין 6 ל-20 מעלות. ניו זילנד ידועה בנופה המרהיב ובתופעות הטבע המאפיינות אותה והפכה אבן שואבת למיליוני תיירים בשנה, ביניהם ישראלים. נופה שימש תפאורה לסדרת סרטי הקולנוע שר הטבעות שהעלו אותה למרכז תשומת הלב העולמית.

דמוגרפיה

כיום חיים בניו זילנד כ-4 מיליון אנשים, ומכאן שצפיפות האוכלוסייה במדינה נמוכה. מרבית האוכלוסייה מרוכזת באי השני בגודלו - האי הצפוני (כשלושה רבעים), ומתוכה כמיליון באוקלנד ופרבריה.

קישורים חיצוניים

- [http://www.trekker.co.il/new-zealand.htm ניו-זילנד]- מידע כללי ותמונות מתוך אתר [http://www.trekker.co.il/ טרקר] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אוקייניה
- קטגוריה:חבר העמים הבריטי als:Neuseeland ja:ニュージーランド ko:뉴질랜드 ms:New Zealand simple:New Zealand th:ประเทศนิวซีแลนด์ zh-min-nan:Aotearoa

3 בינואר

ה-3 בינואר הוא היום השלישי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 362 ימים (363 בשנה מעוברת).

אירועים היסטוריים ביום זה

- 936 - ליאו השביעי ממונה לאפיפיור
- 1496 - ליאונרדו דה וינצ'י ערך ניסוי למכונת תעופה ונכשל.
- 1521 - האפיפיור ליאו ה-10 מטיל חרם על מרטין לותר.
- 1833 - בריטניה משתלטת על איי פוקלנד.
- 1847 - העיר ירבה בואנה בקליפורניה משנה שמה לסן פרנסיסקו.
- 1919 - חתימת הסכם ויצמן פייסל
- 1925 - בניטו מוסוליני מכריז על עצמו כדיקטטור של איטליה.
- 1945 - מלחמת העולם השנייה מתחילה מתקפת הנגד של האמריקאים בקרב הארדנים.
- 1959 - אלסקה מצורפת לארצות הברית ונעשית למדינה ה-49.
- 1962 - האפיפיור יוחנן ה-23 מטיל חרם על פידל קסטרו.
- 1993 - ג'ורג' בוש ובוריס ילצין חותמים במוסקבה על הסכם START השני לצמצום החימוש.

נולדו

- 106 לפנה"ס - מרקוס טוליוס קיקרו, מדינאי, סופר, נואם ופילוסוף רומאי (נפטר ב-43 לפנה"ס).
- 1883 - קלמנט אטלי, ראש ממשלת בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה (נפטר ב-1967).
- 1884 - אמיל יאנינגס שחקן קולנוע גרמני (נפטר 1950)
- 1892 - ג'ון רונלד רעואל טולקין, סופר, מחבר "שר הטבעות" (נפטר ב-1973).
- 1923 - סרג'יו ליאונה במאי קולנוע איטלקי (נפטר 1989).
- 1926 - ג'ורג' מרטין, מוזיקאי בריטי, המפיק והמעבד של חלק גדול מתקליטי הביטלס.
- 1939 - אריק איינשטיין זמר ישראלי.
- 1946 - ג'ון פול ג'ונס, בסיסט הלהקה לד זפלין.
- 1946 - ויקטוריה פרינסיפל שחקנית קולנוע אמריקאית
- 1956 - מל גיבסון, שחקן קולנוע.
- 1969 - מיכאל שומאכר, נהג מירוצי מכוניות פורמולה 1 גרמני.
- 1971 - עידן אלתרמן בדרן, שחקן וזמר ישראלי.

נפטרו

- 1322 - פיליפ החמישי מלך צרפת (נולד 1293)
- 1923 - ירוסלב האשק, סופר צ'כי, מחבר "החייל האמיץ שווייק" (נולד 1883).
- 1946 - ויליאם ג'ויס בוגד בריטי בשירות התעמולה של גרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השניה (נולד 1906)
- 1950 - אמיל יאנינגס שחקן קולנוע גרמני (נולד 1884)
- 1967 - ג'ק רובי האיש שרצח את לי הארווי אוסוואלד (נולד 1911)
- 1997 - משה וילנסקי, מלחין ישראלי (נולד 1910).

חגים וארועים החלים ביום זה

- יום פסטיבל לאל פאקס באימפריה הרומית. ----
- 2 בינואר - 4 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי ja:1月3日 ko:1월 3일 simple:January 3

אפיפיור

האפיפיור הוא מנהיגה של הכנסייה הרומית-קתולית וראש מדינת קריית הוותיקן שברומא, ויש נוצרים קתולים הרואים בו את נציגו של ישו עלי אדמות. מוסד האפיפיורות קיים מעל ל-1,900 שנים. תוארו של האפיפיור ברוב השפות נגזר מהמילה papa בלטינית שפירושה "אבא". באנגלית: Pope בצרפתית: Pape, בספרדית ובאיטלקית: Papa, בערבית: البابا. התואר "אפיפיור" בעברית - מקורו בספרות העברית של ימי הביניים. המונח שאול מן התלמוד, שם הוא מופיע בצורה הארמית אפיפיורא ומשמעותו: שׂר. ייתכן שהמילה הארמית נשאלה בתורה מיוונית. השימוש בימי הביניים בתואר אפיפיור לראש הכנסייה הקתולית, נבע כנראה מהדמיון בצליל ובמשמעות בין המילה התלמודית לבין אחד מתאריו ביוונית. יש לציין כי התואר papa נמצא בשימוש גם מחוץ לכנסייה הקתולית. שני הפטריארכים של אלכסנדריה, הפטריארך היווני-אורתודוקסי (שיושב בפועל ביוון) והפטריארך הקופטי, מכונים papa בקהילותיהם. באופן רשמי מוגדר האפיפיור כבישוף של רומא (למרות שבפועל ממלא את התפקיד אחד מעוזריו) וככזה מכונה גם פונטיפקס עליון, תואר המבוסס על תוארו של הכהן העליון של הדת הרומית, הפונטיפקס מקסימוס. מוסד האפיפיורות החל עם פטרוס הקדוש, שניהל את הכנסייה הנוצרית והיה מהמיסיונרים הראשונים של הנצרות. באחד ממסעותיו הגיע לרומא שם נצלב, ולפי האמונה גם נקבר. יורשיו, שהיו מנהלי הכנסייה, נחשבים לאפיפיורים הראשונים. רובם פעלו ברומא ורובם זכו לגורל דומה כמו פטרוס. במאה הרביעית הקים הקיסר קונסטנטינוס (הקיסר הראשון שקיבל עליו את הנצרות) כנסייה במקום בו האמינו שקבור פטרוס הקדוש. מאז, ראשי הכנסייה ברומא נחשבו לראשי הכנסייה הקתולית, ורוב כנסיות העולם ראו בבישופים של רומא את מנהיגיהם. מאז הועתקה בירת האימפריה הרומית לביזנטיון, היתה נתונה רומא לחסדיהם של שבטים ברברים. האפיפיורים לא הצליחו למנוע את כניסתם, אך רבים מהם המירו את דת השבטים לנצרות. הבולט מכולם היה האפיפיור ליאו הגדול (כיהן בין 461 - 440). מעמדם של האפיפיורים נחלש עקב התרחקות ביזנטיון מהנצרות הרומית המקורית, אך עם כיבוש מרבית אירופה בידי הפרנקים במאה השמינית וקבלת הנצרות על ידיהם, עלה מעמד האפיפיורות והשפעתה. הפרנקים ראו באפיפיור את מנהיגם הרוחני ואף העניקו להם קרקעות בשליטה ישירה. הדבר סיבך את האפיפיורים בתחרויות פוליטיות ואף הרס פעם אחת את מדינת האפיפיור בעקבות מאבק מזוין. במאה ה-11 התנתקו הנוצרים המזרחיים מהכנסייה הקתולית והקימו להם כנסייה נפרדת. מאז החל שוב להתחזק מעמד האפיפיורים. הם נקראו לפשר בין מדינות ובסיכסוכים בין לאומיים ונחשבו לסמכות עליונה, הם נקראו לפתוח אוניברסיטאות ומוסדות מדינה ולברך ערים וקהילות. במאות ה-11 וה-12 עודדו האפיפיורים את היציאה למסעות הצלב כדי להציל את כנסיית הקבר הקדוש והמקומות הקדושים מהמוסלמים. ב- 1309 העתיק האפיפיור קלמנס החמישי את מושבו לעיר אביניון שבפרובנס ורק בשנת 1378 חזרו האפיפיורים לרומא. פיצול חמור במוסד האפיפיורות התרחש כאשר למשרה נבחר אורבן השישי בשנת 1378. התנהגותו האלימה גרמה למספר מדינות קתוליות להציב כמתחרה ("אנטי אפיפיור") את קלמנס השביעי. מאז ועד 1417 הוצגו טוענים נוספים לכתר עד שלבסוף הוחלט על מרטין החמישי. הקרע היה פוליטי ולא רוחני ולכן מעמד הכנסייה הקתולית נפגע עקב כך. במאה ה-16, שורה של מנהיגים חזקים הגבירו את כוחה של הכנסייה והאפיפיורות, אך משבר נוסף לא אחר לבוא: בעוד מדינות אירופה נקרעות במלחמות, ניצב מול האפיפיור פאולוס השלישי מרד גרמני בראשות הרפורמטור מרטין לותר. הדבר החל את תנועת הרפורמציה שמנהיגיה דרשו שינויים בכנסייה הקתולית והקימו להם כנסיות משלהם, כגון הכנסיה הלותרנית והכנסיה הקלוויניסטית. אך האפיפיור פאולוס השלישי יצא מחוזק מהמשבר, ובועידת טרנטו ערך מספר רפורמות אך גינה את הכופרים והחלטות הועידה הביאו לפרץ אמונה מחודש. פאולוס גם הקים את מסדר הישועים שחניכיו הפכו למיסיונרים והביאו את הבשורה לאסיה, אפריקה ואמריקה. אף שכוחה הרוחני של האפיפיורות גבר, הלך כוחה המדיני וקטן, ולאחר שנפוליון כבש את איטליה הושמו פיוס השישי והשביעי במאסר בצרפת. היה זה תחילת מאבקם המדיני של האפיפיורים שהסתיים ב-1929, לאחר שפיוס האחד עשר חתם על הסכם עם ממשלת איטליה שהכירה בותיקן כמדינה ובראשה האפיפיור. האפיפיור הקודם, יוחנן פאולוס השני, היה האפיפיור הראשון מאז המאה ה-16 שאינו איטלקי: מוצאו מפולין ושמו עד למינויו לאפיפיור היה קרול ווטילה. הוא היה שמרני מאוד בנוגע לאמונה (למשל בהתנגדות נחרצת להפלות ולתכנון המשפחה), אך עשה מספר צעדים היסטורים. הראשון בהם הוא חיזוק ההכרה בכך שהיהודים לא אשמים במותו של ישו, תהליך שאותו התחיל יוחנן העשרים ושלוש שהיה פרו־יהודי. השני הוא המספר המדהים של קדושים שהוכרזו בתקופתו צעד שמטרתו לחזק את האמונה ברחבי העולם. האפיפיור הנוכחי הוא בנדיקטוס השישה עשר, שנבחר ב-19 באפריל 2005, והוא האפיפיור הגרמני הראשון מאז המאה ה־11. כיום האפיפיור הוא אחד האנשים החזקים בעולם שסוחף אחריו מיליארד ויותר מאמינים קתולים ושולט על מדינה קטנה מאד אך עשירה חומרית ותרבותית.

ראו גם

- רשימת אפיפיורים

קישורים חיצוניים

- [http://www.vatican.va/ אתר הוותיקן]
- [http://www.newadvent.org/cathen/12272b.htm רשימת אפיפיורים באנגלית] קטגוריה:נצרות
- als:Papst ja:ローマ教皇 ko:교황 simple:Pope

פידל קסטרו

פידל אלחנדרו קסטרו רוס (נולד 13 באוגוסט, 1926), הוא מנהיג קובה מאז 1959, כאשר הדיח את העריץ פולחנסיו באטיסטה, והפך את מדינתו למדינה הקומוניסטית הראשונה בחצי הכדור המערבי. עד שנת 1976 החזיק בתואר ראש ממשלה, ואז מונה לנשיא מועצת המדינה ומועצת השרים. הוא היה המזכיר הכללי הראשון של המפלגה הקומוניסטית של קובה מאז שהונהג תפקיד זה בשנת 1965. אחיו ראול קסטרו הינו סגנו בהנהגת המדינה, ורבים המאמינים כי המדובר ביורשו המיועד.

ילדות, נעורים, ותחילת הדרך הפוליטית

פידל קסטרו נולד ב13 באוגוסט 1926 (אך יש שאומרים שב-1927), בחוות הסוכר ביראן במזרח קובה למשפחה אמידה. בנו של אנחל קסטרו אי ארגיס, מהגר מספרד, והטבחית במשק ביתו לינה רוס גונזלס, קסטרו חונך בבתי ספר ישועים. בשנת 1945 למד משפטים באוניברסיטת הוואנה, סיים את לימודיו בשנת 1950, ופתח משרד עם שני שותפים. קסטרו התכוון לעמוד לבחירות לפרלמנט הקובני בשנת 1952 מטעם "המפלגה האורתודוקסית", אך הפיכה שהוביל הגנרל פולחנסיו באטיסטה, אשר הדיח את השליט המכהן, קרלוס פריו סוכרס, הובילה לביטול הבחירות. קסטרו הגיש תביעה כנגד בטיסטה על כי פעילותו מנוגדת לחוקה, אך תביעה זו נדחתה. בתגובה אירגן קסטרו התקפה חמושה על מחנה הצבא מונקאדה, במחוז אוריינטה ב 26 ביולי 1953. כשמונים מן המתקיפים נהרגו, וקסטרו נלקח בשבי, נשפט, ונדון לחמש עשרה שנות מאסר. במשפטו נשא קסטרו נאום בו טען כי "ההסטוריה תזכה אותי". הוא שוחרר במהלך חנינה כללית במאי 1955, ויצא לגלות בארצות הברית ובמקסיקו.

המהפכה והעליה לשלטון

קסטרו שב לקובה עם מספר גולים אחרים, כאשר הוא מפליג ממקסיקו לקובה על סיפון היאכטה שאורכה 20 מ' "גרמה". הם נקראו "תנועת ה-26 ביולי". בשלב זה קסטרו לא היה עדיין קומוניסט או אף סוציאליסט. הוא הגדיר את עצמו ואת תנועתו כמאמינים ב"פילוסופיה ג'פרסונית". ומחוייבים ל"נוסחת לינקולן" בדבר שיתוף הפעולה בין ההון וכח העבודה. בשנת 1959 עוד ניתן היה לשמוע את קסטרו מתבטא בראיון לעיתון "US News and World Report" כי אין לו "כל כוונה להלאים תעשיות כלשהן". תנועת ה-26 ביולי פעלה לראשונה במחוז אוריינטה ב 2 בדצמבר 1956. רק שנים עשר מהחברים המייסדים שרדו את הפעולה ונסוגו להרי סיירה מאסטרה, ומשם ניהלו מלחמת גרילה כנגד ממשלו של באטיסטה. בין הניצולים היו צ'ה גווארה, רופא צעיר ממוצא ארגנטיני, ראול קסטרו, אחיו של פידל, וקמילו סיינפואגוס. תנועתו של קסטרו צברה תמיכה עממית והגיעה במספרה לשמונה מאות איש. ב 24 במאי 1958, בטיסטה שלח שבעה עשר גדודים כנגד התנועה ב"מבצע וראנו". אף על פי שהיו מועטים במספרם, נחלו צבאות קסטרו הצלחות, שלוו בעריקה מאסיבית מצבאו של באטיסטה. ב1 בינואר 1959, באטיסטה והנשיא הנבחר קרלוס ריביירו אגוארו נמלטו מן המדינה, וכוחותיו של קסטרו השתלטו על הוואנה. בתחילה תפקידו הרשמי של קסטרו היה "השליח הראשי של הנשיא לכוחות המזויינים והמפקד העליון של צבא ה-26 ביולי". אולם הוא היה השליט בפועל, ואחרי שראש הממשלה הזמנית חוזה מירו קרדונה התפטר ב-14 בפברואר, התמנה קסטרו כראש ממשלה ב-16 בפברואר 1959.

מדיניות חוץ

בתחילה הכירה ארצות הברית בממשלתו של קסטרו. אך החיכוכים עם ארצות הברית הובילו עד מהרה למדיניות של הלאמת רכוש של תאגידים אמריקנים (במיוחד "חברת הפירות המאוחדת") ותשלום פיצויים המבוססים על שומות מס מימי באטיסטה, אשר החברות הצליחו להנמיך באופן מלאכותי. קסטרו ביקר בבית הלבן באפריל 1959, ונפגש עם סגן הנשיא ריצ'רד ניקסון. כנראה שהנשיא אייזנהאואר לא התייחס אליו באופן רציני, ובאמתלה של משחק גולף השאיר לסגנו לברר את טיבו של האיש. מדיניותו של קסטרו בשאלת ההלאמה הותירה בוושינגטון חשדות שהמדובר בקומוניסט אשר יכרות ברית עם ברית המועצות. לאחר הפגישה אמר ניקסון כי קסטרו הוא "נאיבי" אך לא קומוניסט בהכרח. בפברואר 1960 קובה חתמה על הסכם לרכישת נפט מברית המועצות. כאשר בתי הזיקוק בבעלות ארה"ב בקובה סירבו לזקק נפט זה, הם הולאמו, והתוצאה הייתה ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ארה"ב. לחרדתו של ממשל אייזנהאואר, הלכו היחסים בין קובה ובריה"מ והתהדקו. אמנות שונות נכרתו בין קסטרו והנשיא ניקיטה חרושצ'וב, וקובה החלה לקבל סיוע כספי וכלכלי מבריה"מ. ב-17 באפריל 1961, יומיים לאחר שמפציצי B-26 הנושאים סימול קובני מזוייף הפציצו את קובה, ויום לאחר שקסטרו תיאר את מהפכתו כ"סוציאליסטית" הנחיתה ארצות הברית מהלומה כושלת על קובה, הקרויה "הפלישה למפרץ החזירים". כוח של כ-1,400 גולים קובניים הממומנים, מאומנים ומודרכים על ידי הCIA, סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, בהוראת מנהל הסוכנות אלן דאלס ובאישורו של הנשיא ג'ון פ. קנדי, נחת מדרום להוואנה על חוף המכונה "מפרץ החזירים". הנחתה של סוכנות הביון הייתה כי הפלישה תצית ניצוץ של התנגדות עממית לקסטרו. זו לא באה. הגולים שנחתו על החוף נתפסו, וברגע האחרון הורה קנדי שלא לסייע להמשך הפלישה (בכוחות צבא אמריקנים). שתי ספינות אספקה אמריקניות הוטבעו על ידי מטוס קובני. תשעה אנשים הוצאו להורג, ואילו השאר שוחררו כעבור כמה שנים לאחר משא ומתן מתיש עם ארצות הברית. תוצאת הפעולה היא כי קסטרו, אשר פיקד על הלחימה באופן אישי, הוסיף ליוקרתו ושמר על מעמדו. מאוחר יותר באותה השנה, בנאום לאומה ב-2 בדצמבר, הכריז קסטרו כי הוא מרקסיסט לניניסט, ושקובה מאמצת את הקומוניזם. במהלך שנות השישים המשיכו ניסיונות אמריקניים להתנקש בחייו, או להפיל את משטרו. גולים קובניים ניסו לחקות את פעולתו של קסטרו עצמו, ויצרו חבורות אלימות שפעלו במיוחד בסיירה דה אסקמבריי אזור הררי מרוחק בסמוך לעיר טרינידד.

משבר הטילים

לפי זכרונות חרושצ'וב, הגה המנהיג הסובייטי את הרעיון כי יש להציב טילים בקובה כהתרעה מהמשך הפעולות התוקפניות של ארה"ב כנגד האי, כאשר נפש בחצי האי קרים בשנת 1962. לאחר שהתייעץ עם אנשי צבאו הוא נפגש עם משלחת קובנית בראשות ראול קסטרו בחודש יולי על מנת לתאם את הפרטים. הוסכם לפרוס טילי R-12 MRBM על אדמה קובנית. מטוס ריגול אמריקני גילה את בניית אתרי הטילים ב15 באוקטובר 1962, לפני שהטילים נפרסו. ארצות הברית ראתה בהתקנת טילים גרעיניים סוביטיים במרחק של 90 מייל דרומית למיאמי כפעולה תוקפנית ואיום על בטחונה הלאומי. משבר הטילים בקובה החל בכך שארצות הברית הכריזה בפומבי ב 22 באוקטובר כי גילתה את הטילים, והטילה מצור ימי על קובה. במכתב אישי לחרושצ'וב ב 27 באוקטובר 1962 קסטרו המריץ את חרושצ'וב להכות מכת מנע גרעינית על ארצות הברית אם זו תפלוש לקובה. חרושצ'וב דחה גישה זו. מפקדים של הצבא הסובייטי בקובה עצמה הוסמכו להשתמש בנשק גרעיני טקטי, כנגד כוחות ארה"ב אם אלו יפלשו. לאחר כמה ימים מורטי עצבים, הסתיים המשבר בכך שחרושצ'וב הסכים להסיג את הטילים בתמורה להתחייבות אמריקנית שלא לפלוש לקובה ולהסיר טילים אמריקניים שהוצבו בתורכיה. אחרי שהמתח התפוגג, היחסים בין ארה"ב וקובה נותרו עוינים במיוחד, והCIA המשיך במאמציו להפיל את משטרו של קסטרו. עד היום קסטרו נחשב לאדם שנוי במחלוקת. יש האומרים שהוא גיבור, ויש האומרים שהוא לא יותר טוב מקודמו, באטיסטה, ושהוא אחראי לנפילת קובה.

היחסים עם קנדה ועם טרודו

ב 1976 פייר אליוט טרודו, ראש ממשלת קנדה, ביקר את הביקור הראשון בקובה של מנהיג מערבי מכהן מאז משבר הטילים. טרודו הגיש סיוע בסך ארבעה מליון דולר ארה"ב, והלווה עשרה מיליון דולר נוספים. בנאומו הצהיר טרודו "יחי ראש הממשלה והמפקד פידל קסטרו. תחי הידידות הקובנית - קנדית". טרודו וקסטרו המשיכו בידידותם אף לאחר שהקנדי סיים את תפקידו. טרודו ביקר בקובה מספר פעמים בשנות השמונים והתשעים. קסטרו ביקר במונטריאול בשנת 2000 על מנת להשתתף בהלווית טרודו.

נושאים הקשורים במקלט מדיני

ב28 במרץ 1980 אוטובוס של מבקשי מקלט מדיני חצה את שער שגרירות פרו בהוואנה. בתוך 48 שעות שטף זרם של 10,000 מבקשי מקלט את השגרירות. קסטרו הכריז ב-20 באפריל, כי כל אחד יוכל לעזוב בספינה ממפרץ מריאל בהוואנה. גולים קובנים החלו לשוט לכיוון מריאל במה שנקרא "שייטת החופש". לפי משמר החופים האמריקני 124,776 קובנים נמלטו ממולדתם, עד שקסטרו הורה על סגירת נמל מריאל ב 26 בספטמבר. על אף שרוב הנמלטים אכן היו מבקשי מפלט מדיני, מעריכים שזו הייתה דרכו של קסטרו להפרד מ-20,000 פושעים פליליים, חולי נפש והומוסקסואלים.

ביקורתו של קסטרו על ארה"ב

קסטרו נשאר מבקר קולני של ארצות הברית, במיוחד בנוגע לאמברגו שזו הטילה עליו, ולניסיונותיה למוטט את ממשלו. הוא גינה את הדרך בה מנצלת ארצות הברית את המדינות המתפתחות, ואף את מדיניות הבריאות של ארה"ב כלפי אזרחיה. לאחרונה גינה את מדיניות ההגירה של ארה"ב, המגבילה את הנסיעה של קובנים גולים לבקר את משפחתם בקובה. קסטרו הוא בין המצביעים על כי מדיניות הארצות המפותחות כלפי חובות הארצות המתפתחות, הינה גורם מרכזי בפיגורן הכלכלי של ארצות אלו.

מדיניותו הכלכלית

קסטרו השיג שליטה על כלכלת ארצו בכך שהלאים את התעשייה, החרים רכוש בבעלות גורמי פנים וגורמי חוץ, וגרם לקולקטיביזציה של החקלאות. קובנים רבים נמלטו מן הארץ, במיוחד למיאמי בפלורידה, שם ייסדו מרכז גדול לפעולות כנגד קסטרו ומשטרו. בגלל האמברגו שהטילה ארה"ב, קובה הפכה לתלויה בסובסידיות שהתקבלו מבריה"מ ומארצות הגוש המזרחי, שהגיעו לרבע מן התוצר הלאומי הגולמי של האי. בשל כך, לפירוקה של בריה"מ בשנת 1991 היו השפעות מרחיקות לכת לרעה על כלכלת האי. הסנקציות הכלכליות האמריקניות, אשר כללו איסור על תיירים אמריקנים לבקר בקובה, הוכרזו על ידי תומכיו של קסטרו כאחראים למצוקתה הכלכלית של קובה. תומכי האמברגו משיבים שארצות הברית היא האומה היחידה שהטילה אמברגו על קובה, ושקובה חופשית לסחור עם כל אומה אחרת. בה בעת מנסה ארה"ב למנוע מחברות זרות להרוויח מרכוש קובני שהולאם והיה במקורו אמריקני, ומגבילה את יחסי המסחר שלה עם אומות קטנות המקיימות יחסי מסחר עם קובה. קובה היא יעד התיירות השני בפופולריות שלו באיים הקריביים (לאחר הרפובליקה הדומיניקנית), דבר המספק לקובה מטבע חוץ נחוץ. הקובנים מקבלים אף סכומים גדולים של מטבע חוץ (עד 850 מיליון דולר ארה"ב לשנה) מקובנים אמריקנים השולחים עזרה לקרוביהם באי. קובה מקבלת את תצרוכת האנרגיה שלה מונצואלה בתמורה לאספקת רופאים קובנים. יחסים אלו יש בהם כדי לפצות את קובה על נפילת בריה"מ. בשנים האחרונות השקיע קסטרו מאמצים במחקרים ביו-טכנולוגיים על מנת לתמוך בכלכלת ארצו, ולהתגבר על המחסור במוצרים רפואיים מחו"ל. הישגים קובניים בתחום זה גרמו לחששות בדבר ייצורו של נשק ביולוגי. בשנת 2002 ביקר הנשיא לשעבר של ארה"ב קרטר על מנת לבדוק אתרים קובנים להנדסה גנטית. מאז הרוויחה הכלכלה הקובנית הן מייצוא של טכנולוגיה רפואית והן מ"תיירות בריאות".

שירותי הבריאות

חינוך ובריאות ניתנים לכל בקובה. הסטטיסטיקה של אונסק"ו מאשרת כי שיעור יודעי הקריאה והכתיבה בקובה הוא בין הגבוהים באמריקה הלטינית. שיעורי תמותת ילודים הם בין הנמוכים באזור, שירותי הבריאות הינם באיכות גבוהה, וכל הקובנים מקבלים חלב בחינם עד הגיעם לגיל 6. מלבד בידור, משדרת הטלוויזיה הקובנית הרצאות ברמת קולג' לאוכלוסייה הבוגרת. לאור הכרה בהישגים אלו קיבל קסטרו ב4 באפריל 1988 את עיטור "הבריאות לכל" מארגון הבריאות העולמי. ממשלת ארה"ב דוחה את הטענות על שיפור והישגים במשטר קסטרו וטוענת כי "קובה במקרה הטוב שומרת על ההישגים שכבר הושגו בחינוך ובבריאות". התקשורת הקובנית מדגישה את הניגוד בין הילדים הקובנים הבריאים ובין ילדים השקועים בסמים ובזנות הגרים בבוגוטה, לוס אנג'לס, בואנוס איירס, וילדי הרחוב בפרו ובברזיל. ואכן אין כמות משמעותית של ילדי רחוב בקובה. כ 20,000 רופאים נשלחו על ידי קסטרו למדינות שונות בעולם לספק עזרה ליותר משישים מדינות. מנהיגותו של קסטרו נותרה בלתי מעורערת. תומכיו טוענים שהדבר הוא בשל כך שדאג לשיפור ברמת החיים של התושבים. מתנגדיו טוענים כי הדבר הוא בשל שיטות אכזריות של דיכוי וכפייה. תומכי הממשל טוענים כי מערכת החינוך והבריאות בקובה התקדמה רק לאחר המהפכה בשנת 1959, וכי כיום תוחלת החיים הממוצעת בקובה היא רק פחותה במעט מזו שבארצות הברית. מתנגדי משטר קסטרו טוענים שעל אף ששיעור תמותת התינוקות בקובה הוא מן הנמוכים באמל"ט, כך היה הדבר בטרם עלה קסטרו לשלטון, ואז הייתה קובה במקום השלושה עשר בעולם בקריטריון זה. אינדיקטורים אחרים, כתוחלת חיים ממוצעת שעלתה מ 60 שנה בעת הלידה בשנת 1959 ל 76.13 כיום, מראה כי אכן חל שיפור ברמת החיים בקובה. מוסכם על הכל כי קובה אכן התפתחה בשדה פיתוח התרופות. לקובה תיק פטנטים רפואיים משמעותי משלה, והיא מתאמצת לשווק את מוצריה הרפואיים ברחבי העולם.

חינוך והנחלת הקריאה

קובה התקדמה גם בתחום הנחלת הקריאה. מסע הקריאה של קסטרו התמקד באזורים כפריים היכן ששיעור יודעי הקריאה והכתיבה היה נמוך. בנאום בשנת 1960 בפני האומות המאוחדות הכריז קסטרו כי "בעוד חודשים מספר תהיה קובה המדינה הראשונה באמריקה שתוכל לומר כי אין בה אדם אחד שאינו יודע קרוא וכתוב". כ - 270,000 מורים וסטודנטים נשלחו לאורכה ולרוחבה של קובה ללמד את הבורים. בשנת 1961 שיעור הבורות בקריאה וכתיבה בקובה ירד מ 20% ל 4%. אנשים שסיימו את הקורס נתבקשו לשלוח מכתב לפידל קסטרו. מוזאון הקריאה והכתיבה בהוואנה מציג 700,000 מכתבים מסוג זה.

תדמית עממית

סביב קסטרו התפתח פולחן אישיות. אך בניגוד למנהיגים רבים בעולם השלישי, הציג הדואר הקובני את דיוקנו של קסטרו על בול דואר רק פעמיים. נעשים מאמצים גדולים בהרבה לעודד את פולחן גיבור העצמאות הקובני חוזה מרטי, ו"קדושי" המהפכה כצ'ה גווארה. קסטרו מופיע בציבור לרוב כשהוא לבוש מדים. הוא ידוע בנאומיו הארוכים, הנמשכים שעות ארוכות, וכוללים מידע רב והתייחסויות היסטוריות.

זכויות האדם

משטרו של קסטרו הואשם בפגיעה בזכויות האדם, לרבות עינויים, מאסר שרירותי, משפטים לא הוגנים, ועונש מוות ללא משפט. יש הטוענים כי בארבעים שנות משטרו הוצאו להורג אלפי אנשים ללא משפט. קבוצות כארגון אמנסטי הבינלאומי ו "Human Rights Watch" מבקרים את הצנזורה, העדר חופש העיתונות בקובה, וההוצאה אל מחוץ לחוק של כל התארגנות פוליטית שאינה במסגרת המפלגה הקומוניסטית, וכתוצאה ממנה העדרן של בחירות חופשיות ודמוקרטיות. קסטרו רואה בכל אלו צעדים מוצדקים כנגד מאמצי ארצות הברית להפיל את משטרו, וטוען כי אלו המכנים עצמם "פעילי זכויות האדם" הינם סוכנים של הממשל האמריקני. מסמכים מראים כי ארה"ב אכן נהגה בטקטיקה זו בעבר. תומכי קסטרו אף טוענים כי הרקורד של זכויות האדם בקובה הינו טוב יותר מכל מדינה אחרת באמל"ט, ובמיוחד אלו הנשלטות על ידי משטרים צבאיים הנתמכים בידי ארה"ב. כיום, עם חזרתן של ארצות רבות באמל"ט אל הדמוקרטיה ברור כי טענה זו הינה שגויה. תומכי קסטרו טוענים אף כי בכל מקרה מצב זכויות האדם תחת שלטון קסטרו טוב מזה שתחת שלטון קודמו, באטיסטה.

דת

קסטרו הינו אתאיסט, ולא נהג על פי הדת הקתולית מאז ילדותו. האפיפיור יוחנן ה-13 נידה את קסטרו ב 3 בינואר 1962, וזאת בהתאם לצו שהוציא האפיפיור פיוס ה-12, האוסר על קתולים לתמוך בממשלים קומוניסטיים. לקסטרו, אשר זה מכבר התנער מערכיו הקתוליים, לא הייתה לאירוע זה כל משמעות, ואיש לא ציפה לכך שאירוע זה ישפיע עליו באופן אישי. הנידוי כוון אל אנשי קובה בתקווה להפחית את תמיכתם. לא נראה כי נידוי זה נחל הצלחה מבחינה זו. יחסיו עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני היו טובים יותר במקצת. בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20 הסכים קסטרו להפחית את המגבלות על הדת, ואף לאפשר לקתולים מאמינים להצטרף אל המפלגה הקומוניסטית. ב 1998 אירח קסטרו את האפיפיור בביקורו בקובה, והיה זה האפיפיור הראשון שביקר באי. יוחנן פאולוס השני הביע בביקור זה ביקורת, הן על המשטר הקומוניסטי והן על האמברגו האמריקני. קסטרו, פידל קסטרו, פידל קסטרו, פידל ja:フィデル・カストロ simple:Fidel Castro th:ฟิเดล คาสโตร

2 במרץ

ה-2 במרץ הוא היום ה-61 בשנה (62 בשנה מעוברת), בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 304 ימים.

אירועים היסטוריים ביום זה

- 1956 - מרוקו מקבלת עצמאות, משתחררת משלטון צרפת.
- 1962 - וילט צ'מברלין מקבוצת Philadelphia Warriors קולע שיא של 100 נקודות במשחק אחד בליגת הNBA.
- 1963 - Please Please Me התקליט ארוך הנגן הבינלאומי הראשון של החיפושיות (The Beatles), מופץ למכירה.
- 1969 - טיסת הניסוי הראשונה של מטוס הקונקורד (Concorde), מתבצעת בטולוז (Toulouse), צרפת.
- 1972 - שיגור החללית פיוניר 10 לחלל
- 2004 - החללית רוזטה שוגרה למסעה בן תריסר השנים אל השביט צ'ריומוב-גרסימנקו.
- 2004 - נאס"א מודיעה על גילוי מים על מאדים

נולדו

- 1824 - בדז'יך סמטנה מלחין צ'כי (נפטר 1884)
- 1859 - שלום עליכם, סופר יהודי, מחשובי הסופרים היידישאים (נפטר 1916)
- 1893 - אליהו גולומב, ה"המפקד הבלתי מוכתר" של ההגנה. (נפטר 1945).
- 1900 - קורט וייל (Kurt Weil) מוזיקאי (נפטר 1950)
- 1904 - ד"ר סוס (Dr. Seuss) סופר אמריקאי (נפטר 1991)
- 1931 - מיכאיל גורבצ'וב נשיא ברית המועצות
- 1942 - ג'ון אירווינג (John Irving) סופר
- 1962 - ג'ון בון ג'ובי (Jon Bon Jovi) זמר מוזיקאי ושחקן

נפטרו

- 1930 - דיוויד הרברט לורנס, סופר ומשורר אנגלי (נולד 1885)
- 1982 - פיליפ ק. דיק, סופר מדע בדיוני אמריקני (נולד 1928)
- 2005 - צבי מלחין, איש המוסד שלכד את אדולף אייכמן (נולד 1928)

חגים ואירועים החלים ביום זה

----
- 1 במרץ - 3 במרץ
- מרץ
- לוח אירועים שנתי ja:3月2日 ko:3월 2일 ms:2 Mac simple:March 2 th:2 มีนาคม

NBA

ה-NBA היא התאחדות הכדורסל הלאומית (National Basketball Association) של ארצות הברית וקנדה, וליגת הכדורסל המקצוענית הבכירה ביותר בצפון אמריקה. ב-NBA משחקים רבים מהשחקנים הטובים בעולם, ורמת התחרות בין השחקנים גבוהה ברמה ניכרת מליגות אחרות.

היסטוריה

שנות ה-40

הליגה הוקמה בתור ה-BAA, המשחק הראשון שוחק במייפל ליף גארדן בטורונטו בין הקבוצה המקומית, ההאסקיז, לבין הניו יורק ניקס. בעונה הראשונה זכתה הקבוצה פילדלפיה ווריירס (לימים גולדן סטייט ווריירס). הליגה התאחדה בשנת ה-1949 עם מתחרתה, ליגת ה-NBL, ושינתה שמה ל-NBA. באותה עונה זכו הלייקרס, אז עוד במיניאפוליס, באליפות הראשונה שלהם מתוך 14 וסימנו את תחילת שליטתם בליגה במהלך שנות ה-50 המוקדמות.

שנות ה-50

עם הסנטר האגדי, ג'ורג' מיקן, שלטו הלייקרס בליגה וזכו בשלוש אליפויות רצופות בין 1952 ל-1954, האליפות האחרונה שלהם עד לשנת 1972. במהלך עונת 1954-1955 הוכנס לשימוש שעון 24 השניות המגביל את זמן ההתקפה לאורך זה, השעון הציל את הליגה מתוצאות נמוכות עד כדי גיחוך בגלל החזקה אינסופית בכדור מצד קבוצות רבות עוד קבוצה בולטת בשנות ה-50 הייתה סירקיוז נאשיונלס (לימים פילדלפיה 76') עם השחקן היהודי דולף שייס, שזכתה באליפות והפסידה בגמר נוסף. עם התקדמות שנות ה-50 עלה כוחה של הבוסטון סלטיקס, שנמשך פרק זמן של 12 שנים.

שנות ה-60

שנות השישים התאפיינו בשליטה מוחלטת לחלוטין של בוסטון סלטיקס אשר זכו בכל האליפויות בעשור זה, למעט שנה אחת בה זכו פילדלפיה ווריורס'. עשור זה אופיין גם במאבק בין שניים מהסנטרים הטובים ביותר שידעה הליגה מעודה - ביל ראסל מהסלטיקס ו-ווילט צ'מברליין מפילדלפיה (בתחילה בווריירס ולאחר מכן בלייקרס). שני השחקנים קבעו מספר שיאים שעד היום לא נשברו - נקודות במשחק אחד, ריבאונדים במשחק אחד, ריבאונדים במחצית אחת ועוד. במערב, הלייקרס היו הקבוצה הדומיננטית ביותר, אך הפסידו שוב ושוב בגמר מול היריבה מהמזרח. בלייקרס שיחקו ג'רי ווסט ואלג'ין ביילור, שניים מהקלעים הטובים בתולדות המשחק.

שנות ה-70

עם תחילת שנות ה-70 תמה השליטה של הסלטיקס בליגה, הלייקרס רכשו את וילט צ'מברליין (עוד בשנת 1969) וזכו באליפות מיוחלת ב-1972 לאחר כמעט 20 שנה. בשנות ה-70 לא הייתה קבוצה אחת דומיננטית בליגה, 8 קבוצות שונות בתואר האליפות, וכמו כן הליגה דשדשה מאוד בכל הקשור לפופולריות ברמה כזו שאפילו סדרת הגמר הייתה מועברת רק בשידור מוקלט. בשנת 1976 מוזגה ליגת ה-ABA עם 4 קבוצות מתוגה לתוך ה-NBA ועורך דין צעיר מניו יורק בשם דיוויד סטרן החל לטפס בסולם הארגון. השחקנים בולטים בשנות ה-70 היו ג'וליוס אירווינג, קארים עבדול ג'אבר, ג'ורג' גרווין, וולט פרייזר.

שנות ה-80

שנות ה-80 היו שנות התאוששות עבור הליגה, כוכבים צעירים הצטרפו לליגה במהלך העשור דוגמת מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, מייקל ג'ורדן, איזיאה תומאס, פטריק יואינג. דיוויד סטרן התמנה למנכ"ל הליגה ב-1984 והחל במהפיכה שיווקית וניהולית - הנהיג תקרת שכר, שחקנים חופשיים, בדיקות סמים נוקשות קידומי מכירות אינטנסיביים ביחד עם חברות מסחריות ועוד. הקבוצות הבולטות היו בוסטון סלטיקס, לוס אנג'לס לייקרס ובסוף העשור גם הדטרויט פיסטונס עם תדמית "הילדים הרעים". בסוף שנות ה-80 הורחבה הליגה לכדי 27 קבוצות בזכות הצטרפות הקבוצות מיאמי היט, שארלוט הורנטס, אורלנדו מג'יק ומינסוטה טימברוולבס.

שנות ה-90

שנות ה-90 היו השנים של השיקאגו בולס בראשות שחקן העל, מייקל ג'ורדן. הבולס בהדרכת פיל ג'קסון זכו בשש אליפויות במרוצת שנות ה-90. פרשה נוספת שהדהימה את הליגה הייתה פרישתו של מג'ק ג'ונסון עקב הידבקותו בנגיף האיידס. בטווח בין אליפויות הבולס, זכתה יוסטון רוקטס בשתי אליפויות, הראשונות בתולדות המועדון, והובלה על ידי הניגרי חאכים אולג'ואן. קבוצה נוספת שזכתה באליפות ראשונה בתולדותיה היא הסאן אנטוניו ספרס עם דיוויד רובינסון וטים דאנקן. אותה עונת אליפות של הספרס, 1998-1999, הייתה עונה מקוצרת - 50 משחקים בלבד שוחקו, בשל משבר ביחסי ארגון השחקנים והנהלת הליגה. עוד שתי קבוצות נוספו לליגה במהלך העשור, שתיהן מקנדה, טורונטו ראפטורס ו-ונקובר גריזליס, שנתנו למדינה ייצוג בליגה לראשונה זה שנים ארוכות.

שנות ה-2000

תחילות שנות ה-2000 סומנו כחזרה לצמרת מצד הלייקרס לאחר עשור רגוע בשנות ה-90. הלייקרס הובלו ע"י שאקיל אוניל וקובי ברייאנט והודרכה ע"י פיל ג'קסון שהגיע משיקאגו. הלייקרס זכו בשלוש אליפויות רצופות אך סבלו מסכסוכים בין אוניל וברייאנט שפילגו חברתית את הקבוצה. אוניל עבר למיאמי בתחילת עונת 2004-2005, וג'קסון פרש זמנית מאימון אך בתום העונה הודיע על חזרתו ללייקרס, וכמו כן הצטרפה לליגה השארלוט בובקאטס. האלופה הנוכחית היא סאן אנטוניו ספרס לאחר שגברה על האלופה היוצאת, דטרויט פיסטונס.

מבנה הליגה

ליגת ה-NBA מורכבת מ-30 קבוצות קבועות, החלוקה בתוך הליגה היא לפי שני איזורים גיאוגרפיים - מזרח ומערב. בכל אזור קיימים 3 בתים שגם הם מסווגים גיאוגרפית לפי מיקום הקבוצות. הבתים במזרח הם האטלנטי, הדרום-מזרח והמרכז, הבתים במערב הם הפאסיפי, הדרום-מערב והצפון-מערב.

העונה הרגילה

לפני תחילת העונה נערכים מחנות אימונים לבדיקת שחקנים חדשים (רוקיז'), שחקנים מליגות זרות וכדי להעריך שחקנים אחרי חופשת הקיץ. במהלך אוקטובר נערכים משחקי אימון והעונה הסדירה מתחילה בשבוע הראשון של הפלייאוף. העונה הרגילה מורכבת מ-82 משחקים לכל קבוצה, 41 משחקי בית ו-41 משחקי חוץ. חלוקת המשחקים היא לפי מיקום כאשר קבוצות מאותו בית יפגשו 4 פעמים במהלך העונה, קבוצות מאותו אזור יפגשו 3 או 4 פעמים בעונה וקבוצות מתוך אזור שונה יפגשו פעמיים. בליגה מתקיימת פגרה במהלך חודש פברואר לטובת סופשבוע האולסטאר, משחק ראווה בו נבחרים השחקנים הטובים משני האזורים למשחק. תחרויות נוספות המתקיימות במהלך אותו סופשבוע הן תחרות השלשות, תחרות ההטבעות, ומשחק בין כוכבי השנה הראשונה לכוכבי השנה השנייה. העונה הרגילה מסתיימת באמצע חודש אפריל.

משחקי הפלייאוף

משחקי הפלייאוף מתחילים כשבוע מתום העונה הרגילה. אל הפלייאוף מעפילות 16 קבוצות, 8 מכל אזור שסיימו את העונה הרגילה במאזן הטוב ביותר (למרות שייתכן מצב תאורטי שקבוצה שזכתה בבית, למרות שיהיה לה מאזן נחות מ-8 קבוצות באותו אזור, היא תעלה לפלייאוף בתור היותה ראש בית). 8 הקבוצות מכל אזור מתמודדות על ראשות האזור בשלושה סיבובים - רבע גמר, חצי גמר וגמר - לכל סיבוב עולה המנצחת מהסיבוב הקודם באמצעות סדרה של הטוב מ-7 משחקים (הראשונה שזוכה ב-4 נצחונות עולה סיבוב). לאחר גמר האיזורים נפגשות מנצחות שני האזורים לסדרת גמר ה-NBA, שוב, בשיטת הטוב משבעה משחקים, הקבוצה המנצחת זוכה בתואר אלופת ה-NBA.

מבחר שיאים סטטיסטיים

- שיאנית האלופות : בוסטון סלטיקס עם 16 אליפויות NBA
- שיא נקודות לקבוצה במשחק אחד : דטרויט פיסטונס עם 186 נקודות מול הדנבר נאגטס בשנת 1983.
- שיא סכום נקודות במשחק אחד : 370 נקודות, דטרויט פיסטונס 186 - דנבר נאגטס 184 (לאחר 3 הארכות) בשנת 1983.
- שיא נקודות לשחקן במשחק : וילט צ'מברליין, 100 נקודות במדי פילדלפיה ווריירס מול הניו יורק ניקס, 1962.
- שיא נקודות לשחקן במהלך הקריירה : קארים עבדול ג'אבר עם 38,387 נק'.
- שיא ריבואנדים למשחק אחד : וילט צ'מברליין, 55 ריבאונדים במדי פילדלפיה מול בוסטון.
- שיא ריבואנדים במהלך הקריירה : וילט צ'מברליין, 23,924 ריבואנדים.
- שיא אסיסטים למשחק אחד : סקוס סקיילס, 30 אסיסיטים במדי אורלנדו מול דנבר.
- שיא אסיסטים בקריירה : ג'ון סטוקטון, 15,177 אסיסטים במדי יוטה ג'אז.
- שיא חטיפות למשחק אחד : לארי קינון וקנדל גיל, 11 חטיפות.
- שיא חטיפות בקריירה : ג'ון סטוקטון עם 3,128 חטיפות במדי יוטה ג'אז.
- שיא חסימות במשחק : אלמור סמית, 17 חסימות במדי לוס אנג'לס מול פורטלנד.
- שיא חסימות בקריירה : חכים אולאג'ואן, 3,830 חסימות במדי יוסטון רוקטס.

תוצאות גמר ה-NBA

האולסטאר

האולסטר של ה - NBA מתקיים במחצית עונת המשחקים הרגילה (לאחר המחזור המשחקים ה - 41, כלומר בדיוק באמצע העונה הרגילה). האולסטאר הוא חגיגת כדורסל, שנמשכת יומים שלמים (בדר"כ בסוף שבוע) ומיקומה נקבע ע"י ההנהלה מורכב משלוש חלקים עיקריים: 1. משחק הרוקיז - במשחק זה משחקים שחקני הוקיז נגד שחקני העונה הראשונה, משחק זה פותח את חגיגות האולסטר. 2. תחרות הטבעות והשלשות - תחרות זו היא הקדמה למשחק הגדול, בתחרות זו נבדקים יכולת של מספר שחקנים (השחקנים נבחרו ע"י הנהלת ה NBA) בשלשות ובהטבעות. תחרות השלשות: בתחרות זו משתתפים 8 קלעיי שלשות, התחרות מורכבת משלוש סיבובים, הסיבוב הראשון כל הקלעיים צרכים לקלוע במשך דקה אחת כמה שיותר שלשות מתוך 30 הכדורים שישנם, הכדורים מחולקים לחמש עמדות שבכל עמדה יש 5 כדורים רגילים וכדור בונוס אחד, כל כדור שווה נקודה אחת חוץ מהבונוס ששויו הוא 2 נקודות. לאחר הסיבוב הראשון מנופים הארבעה בעל הניקוד הנמוך ביותר והארבע הנותרים עוברים לשלב הבא (שמתקים באותו צורה), ולאחר מכן יש ניפוי נוסף שממנו נותרים רק שניים שעורכים בניהם קרב ראש בראש, המנצח מבניהם מקבל מענק של 10,000$ השני 5000$ השלישי 2000$. תחרות ההטבעות: בתחרות זו משתתפים 8 אטלטים, התחרות מורכבת משני סיבובים בלבד, תחילה בסיבוב הראשון כל אחד מהמשתתפים מקבל 3 הטבעות, ועל כל הטבעה ניתנת ניקוד מסוים ע"י צוות השופטים (בדר"כ השופטים הם שחקני עבר ופרשנים מוכרים), הניקוד נקבע לפי יופי ההטבעה ומספר הפעמים שלקח לשחקן להטביע (ככל שלוקח לו יותר זמן להטביע הניקוד יורד), לבסוף לאחר שהשחקן הטביע 3 פעמים משכללים את ממוצע הניקוד של ההטבעות ולארבעה שבעלי הניקוד הגבוהה ביותר עוברים לשלב הבא, שמתקיים באותה צורה, ולבסוף לאחר סיום הסיבוב השני נבחר המטביע הטוב ביותר, המקבל 10000$. 3. משחק מערב נגד המזרח - משחק זה מתקיים לאחר תחרות ההטבעות והשלשות, במשחק זה נפגשים מיטב שחקני קבוצות המערב נגד מיטב שחקני קבוצות המזרח, השחקנים נבחרים ע"י הצופים באמריקה (הצבעה טלפונית), לצופים מוצעים מספר מועמדים לכל תפקיד, והם בוחרים לפי דעתם, אלו שקיבלו את מירב הקולות נבחרים לסגל הקבוצות, המאמנים לעומתם נבחרים ע"י ההנהלה. הצגת השחקנים היא הצגה מרשימה ביותר, בדר"כ במופע אור-קולי. משחק האולסטאר הוא משחק למען ה"שואו" (הצגה) ולכן השחקנים מרשים לעצמם לעשות תעלולים וטריקים תוך כדי המשחק, דבר שתורם לתוצאות הגבוהות בדר"כ של משחקיי האולסטאר. עם סיום המשחק מקבל השחקן המצטיין גביע הוקרה.

50 הגדולים

בשנת 1996, כחלק מחגיגות יובל ה-50 לליגת ה-NBA, נבחרה רשימת 50 השחקנים הטובים בתולדות הליגה עד לשנה זו. 50 השחקנים הם : קארים עבדול ג'אבר, נייט ארצ'יבלד, פול אריזין, צ'ארלס בארקלי, ריק בארי, אלג'ין ביילור, דייב בינג, לארי בירד, וילט צ'מברליין, בוב קוזי, דייב קאונס, בילי קאנינגהם, דייב דה-בושר, קלייד דרקסלר, ג'וליוס אירווניג, פטריק יואינג, וולט פרייזר, ג'ורג' גרווין, האל גריר, ג'ון האבליצ'ק, אלווין הייס, מג'יק ג'ונסון, סם ג'ונס, מייקל ג'ורדן, ג'רי לוקאס, קארל מלון, מוזס מלון, פיט מרביץ', קווין מקהייל, ג'ורג' מיקן, ארל מונרו, חכים אולג'ואן, שאקיל אוניל, רוברט פאריש, בוב פטיט, סקוטי פיפן, ויליס ריד, אוסקר רוברטסון, דיוויד רובינסון, ביל ראסל, דולף שייס, ביל שרמן, ג'ון סטוקטון, איזיאה תומאס, נייט ת'ורמונד, ווס אנסלד, ביל וולטון, ג'רי ווסט, לני ווילקינס, ג'יימס וורת'י.

קישורים חיצוניים

[http://www.nba.com NBA - האתר הרשמי]
- ja:NBA th:เอ็นบีเอ

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא הגוף העומד בראש הרשות השופטת, ומהווה את המוסד השיפוטי העליון של מדינת ישראל.

סמכויות בית המשפט העליון

לבית המשפט העליון ארבע סמכויות עיקריות:
- בית המשפט העליון משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), כלומר כבית משפט העוסק בעתירה כנגד המדינה.
- בית המשפט העליון הינו ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות המתקבלים בבית המשפט המחוזי.
- בית המשפט העליון יושב בדיון נוסף על פסקי דין שהוא עצמו נתן, הנראים בעלי חשיבות מיוחדת, וראוי לדון בהם שוב ובהרכב מורחב.
- בית המשפט העליון יושב במשפט חוזר בו דנים שוב בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם הסתבר כי ראיה