:: wikimiki.org ::

1978

1978

אירועים

- 11 בפברואר - סין מסירה את הצנזורה על עבודותיהם של אריסטו, שייקספיר וצ'ארלס דיקנס.
- 14 במרץ - מתחיל מבצע ליטאני נגד מטרות מחבלים בלבנון
- 15 במרץ - נפתח מבצע ליטני.
- 16 במרץ - אלדו מורו ראש הממשלה המיועד של איטליה נחטף על ידי הבריגדות האדומות. הוא נרצח ב9 במאי.
- 19 באפריל - יצחק נבון נבחר לנשיא מדינת ישראל
- 22 באפריל - יזהר כהן זוכה באירוויזיון עם שירו "אבניבי"
- 28 באפריל - נשיא אפגניסטן, מוחמד דאוד חאן נרצח, ומורדים קומוניסטיים משתלטים על המדינה.
- 9 במאי - אלדו מורו, ראש הממשלה המיועד של איטליה, נרצח על ידי הבריגדות האדומות
- 22 ביוני - התגלה כארון, ירח פלוטו.
- 24 ביוני - נשיא תימן חוסיין אל-גשמי, נרצח.
- 28 ביוני - בית המשפט העליון של ארצות הברית מבטל את שיטת המכסות של האוניבסיטאות אך מאשרר את החוקתיות של התוכניות לקידום מיעוטים.
- 7 ביולי - איי שלמה זוכים לעצמאות מבריטניה.
- 13 ביולי - נשיא חברת פורד לי איאקוקה מפוטר על ידי יו"ר החברה, הנרי פורד השני, ובכך מסתיים עימות מתמשך בין השניים.
- 17 באוגוסט - הכדור הפורח Double Eagle II הופך לכדור הפורח הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי כאשר הוא נוחת במיסריי ליד פריס, 137 שעות לאחר שיצא מהאי פרק במדינת מיין.
- 26 באוגוסט - יוחנן פאולוס הראשון נבחר לאפיפיור.
- 5 בספטמבר - מנחם בגין ואנואר סאדאת מתחילים בשיחות שלום בקמפ דייויד שבמרילנד בארצות הברית.
- 25 בספטמבר - טיסת psa182, מטוס מסוג בואינג 727, מתנגש במטוס ססנה ונופל בסן-דייגו, קליפורניה. כתוצאה מכך, נהרגים 144 אנשים.
- 1 באוקטובר - טובאלו מכריזה על עצמאות.
- 3 בנובמבר - דומיניקה זוכה בעצמאות מבריטניה.
- 27 בנובמבר - בסן פרנציסקו מתנקש המפקח העירוני בדימוס דן וייט בחייהם של ראש העיר ג'ורג' מוסקוני והמפקח העירוני ההומוסקסואל המוצהר הארווי מילק.
- 10 בדצמבר - מנחם בגין ואנואר סאדאת מקבלים את פרס נובל לשלום
- 27 בדצמבר - ספרד הופכת לדמוקרטיה, לאחר ארבעים שנות דיקטטורה

נולדו

- 19 באפריל - ג'יימס פרנקו, (James Franco) שחקן אמריקאי.
- 20 ביוני - פרנק לאמפרד, שחקן כדורגל אנגלי
- 21 ביולי - ג'וש הרטנט, שחקן.
- 2 בדצמבר - נלי פורטדו, זמרת

נפטרו

- 14 בינואר - קורט גדל, לוגיקן אוסטרי (נולד 1906)
- 1 במאי - אראם חאצ'טוריאן מלחין ממוצא ארמני (נולד 1903
- 9 בספטמבר - ג'ק וורנר, מייסד אולפני וורנר בהוליווד (נולד 1892)
- 11 בספטמבר - גרגורי מרקוב, מתנגד משטר בולגרי גולה שהורעל ע"י הקג"ב (נולד 1929)
- 28 בספטמבר - האפיפיור יוחנן פאולוס הראשון,שהספיק לכהן רק 33 יום בתפקידו.
- 8 בנובמבר - נורמן רוקוול, צייר אמריקאי (נולד 1894)
- 27 בנובמבר - ג'ורג' מוסקוני, פוליטיקאי אמריקאי, ראש עיריית סן פרנציסקו (נולד 1929)
- 8 בדצמבר - גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל (נולדה 1898).

פרסי ישראל

מקבלי פרס ישראל לשנת תשל"ח הם:
- נחום גוטמן - ספרות ילדים
- אנדה עמיר - ספרות ילדים
- לוין קיפניס - ספרות ילדים
- אברהם אבן שושן - לשון
- חיים רוזן - בלשנות
- אליהו לואיס גוטמן - מדעי החברה
- נתן זלץ - רפואה
- גארי ברתיני - מוזיקה
- רחל ינאית בן-צבי - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- משה צבי נריה - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה

ראו גם

- 1978 בקולנוע
- 1978 בספרות
- 1978 במוזיקה
- 1978 בפוליטיקה
- 1978 במדע
- 1978 בספורט
- 1978 בטלוויזיה ----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1973 1974 1975 1976 1977 - 1978 - 1979 1980 1981 1982 1983 קטגוריה:שנים nb:1978

11 בפברואר

ה-11 בפברואר הוא היום ה-42 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 323 ימים (324 בשנה מעוברת).

אירועים היסטוריים ביום זה

- 660 לפני הספירה - התאריך המסורתי של הקמת יפן על ידי ג'ימו טנו, השליט הראשון של יפן
- 1720 - שוודיה ופרוסיה חותמות על הסכם שלום.
- 1810 - נפוליאון מתחתן עם מארי-לואיז מאוסטריה.
- 1826 - מוקמת אוניברסיטת לונדון.
- 1949 - "המנורה" נבחרת כסמל מדינת ישראל
- 1954 - חייל צה"ל, נתן אלבז, מקריב את חייו כדי להציל את חיי חבריו.
- 1964 - היוונים והתורכים פותחים במלחמה על קפריסין.
- 1978 - סין מסירה את הצנזורה על עבודותיהם של אריסטו, שייקספיר וצ'ארלס דיקנס.
- 1986 - נתן שרנסקי מגיע לארץ לאחר תקופת מאסר ממושכת בברית המועצות
- 1990 - נלסון מנדלה, אסיר פוליטי, משוחרר לחופשי בדרום אפריקה.
- 2004 - שעה 10:15 רעידת אדמה בישראל בעוצמה של 5.1 בסולם ריכטר ([http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/393240.html לידיעה בעיתונות]).

נולדו

- 1557 - ג'והן יוג'טנבוגרט, תאולוג הולנדי
- 1847 - תומאס אלווה אדיסון, מגדולי הממציאים בכל הזמנים
- 1869 - אלזה לסקר שילר, משוררת יהודייה גרמנייה
- 1969 - ג'ניפר אניסטון, שחקנית טלוויזיה וקולנוע אמריקאית

נפטרו

- 1650 - רנה דקארט פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי
- 1879 - אונורה דומיה, צייר צרפתי (נולד 1808)
- 1948 - סרגיי אייזנשטיין, במאי סובייטי
- 1986 - פרנק הרברט, סופר אמריקאי (נולד 1920)

חגים ואירועים החלים ביום זה

- היום הבינלאומי למען החולים ----
- 10 בפברואר - 12 בפברואר
- פברואר
- לוח אירועים שנתי ja:2月11日 ko:2월 11일 simple:February 11 th:11 กุมภาพันธ์

צנזורה

צנזורה היא פיקוח ושליטה על מידע המופץ בחופשיות בין האנשים בחברה.

הגדרת הצנזורה וסמכויותיה

מקור השם צנזורה הוא במונח הלטיני censor, שמשמעו "בודק", דהינו פקיד הבודק פרסומים וגונז דברים האסורים רע"י השלטון. הצנזורה היתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. הדתות השונות ובמיוחד הנצרות בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה, על מנת לשלוט במאמיניהם. ידועה השפעתה של הצנזורה הנוצרית על התלמוד, שבמסגרתה הושמטו קטעים שלמים ושונו משפטים שפגעו בנצרות. בזמנים המודרניים מתייחסת הצנזורה לבדיקה של ספרים, כתבי-עת, מחזות, סרטים, תוכניות טלוויזיה ורדיו, דיווחי חדשות ושאר אמצעי תקשורת, במטרה לשנות או להדחיק קטעים העשויים להיות פוגעים, לא נעימים או מעוררי התנגדות או חושפי סודות צבאיים וביטחוניים. החומר ה"לא נעים" נחשב לחומר לא מוסרי או גס, כופר או מנאץ, מסית או שעלול לפגוע בבטחון המדינה. כך, הנימוק לצנזורה הוא ההגנה על שלושה מוסדות חברתיים: המשפחה, הדת (הכנסייה) והמדינה. עד לאחרונה, הצנזורה הייתה יציבה במוסדות שונים אפילו במדינות הדמוקרטיות המתקדמות ביותר המאופיינות בחופש הביטוי. באמצע המאה ה־20 , שינוי מהפכני בעמדת הציבור החליש את כוחה של הצנזורה בדמוקרטיות רבות; למרות זאת, הצנזורה על צורותיה לא התפרקה באופן כלל עולמי. כיום אנשים רבים, כולל אזרחים ליברלים, מתנגדים למתירנות החדשה באמנות ובתקשורת; הם טוענים שהיא משחיתה כל חוש של צניעות ונימוס ואף חותרת תחת התרבות. בחברות לא דמוקרטיות כמו סין, צפון קוריאה ובורמה, הצנזורה דומיננטית מאוד, נמצאת בכל הדרגות האומנותיות, האינטלקטואליות, הדתיות, הפוליטיות והציבוריות של חיי הפרט. מעטים המעשים או הביטויים שלא זוכים לפיקוח רשמי. על־אף שההצהרה הבינלאומית לזכויות אדם אומצה על־ידי האסיפה הכללית של האומות המאוחדות בשנת 1948, היא לא אומרת דבר על היות אדם חופשי מצנזורה. בישראל בוטלה הצנזורה על מחזות בשנת 1991, אבל עדיין מופעלת צנזורה ביטחונית, המגבילה פרסומים הקשורים לביטחון המדינה.

גופי הצנזורה בישראל

- המועצה לביקורת סרטים ומחזות. גוף ציבורי הפועל מטעם משרד הפנים ובסמכותו לפסול לצפיה סרטי קולנוע, בשלמותם או בחלקם, או להגבילם לצפיה לבני גילים מסוימים ומעלה, כשיש בהם חומר תועבה (אלימות קיצונית או פורנוגרפיה) או פגיעה ברגשות הציבור. בעבר חלו סמכויות המועצה גם על מחזות תיאטרון, אך מאז 1991 הן חלות על סרט קולנוע בלבד.
- המועצה לשידורי כבלים ולווין. מועצה שתפקידה להסדיר את השידורים בערוצי התקשורת האלקטרוניים מבחינת הפקתם, תוכנם ומסריהם ובין היתר סמכויות להתיר או לפסול שידורים.
- הצנזורה הצבאית הפועלת מכח תקנות ההגנה המנדטוריות בשילוב עם הסכם מרצון עם מועצת עורכי העיתונות בישראל. בראשה עומד הצנזור הצבאי הראשי. תפקידה למנוע פגיעה בבטחון המדינה וחשיפת סודות צבאיים ולשמור על חשאיותם של שירותי הבטחון והמודיעין ומניעת דליפת ידיעות על אמצעי לחימה ועל מבצעים ופעולות. במסגרתה פועלת "הצנזורה על דואר חיילים", שאיבדה במרוצת הזמן את חשיבותה עם התרחבות השימוש בדואר האלקטרוני ובטלפון הסוללרי. קטגוריה:מדע המדינה קטגוריה:חוק ומשפט ja:検閲

ויליאם שייקספיר

ויליאם שייקספיר (הוטבל ב-26 באפריל 1564 – מת ב-23 באפריל 1616), מחזאי ומשורר אנגלי. שייקספיר נחשב לאחד מגדולי הכותבים בשפה האנגלית ובתרבות המערב, כמו גם לאחד הדרמטורגים הגדולים שפעלו אי פעם. שייקספיר כתב את מחזותיו בין 1586 ל-1616, למרות שהכרונולוגיה המדויקת של המחזות אינה ודאית. שייקספיר נמנה עם המחזאים המעטים שהצטיינו הן בכתיבת קומדיות והן בכתיבת טרגדיות. מחזותיו משלבים אפיון מעמיק של הדמויות, גדולה פואטית ועומק פילוסופי, ומעולם לא איבדו את כוח המשיכה כלפי קהל צופי התיאטרון. עבודותיו של שייקספיר תורגמו כמעט לכל שפה קיימת, ומחזותיו ממשיכים להיות מוצגים על במות בכל העולם. בנוסף לכך מצויים ציטוטים מיצירתו בשימוש יום יומי, בכל שפות העולם ובתרבויות רבות. במהלך השנים רבים העלו השערות באשר לחייו, ואף באשר לעצם זהותו ככותב המחזות המיוחסים לו, כמו גם על נטייתו המינית. נטייתו המינית

חייו

חייו המוקדמים

שייקספיר נולד בעיירה סטרטפורד אפון אייבון במחוז ווריקשייר באנגליה, באפריל 1564, בנו של ג'ון שייקספיר, סוחר מצליח, ומרי ארדן, בת לאיש האצולה הכפרית. הטבלתו לנצרות מתועדת ל-26 באפריל באותה השנה. בשל העובדה כי באותה העת נהוג היה להטביל את התינוקות בעודם בני ימים ספורים, נהוג לקבוע את ה-23 באפריל כיום הולדתו. תאריך זה הינו אף יום מותו, 52 שנים לאחר מכן. כבנו של דמות בולטת בכפר, שייקספיר הורשה ללמוד בבית הספר בעיירה, שם קיבל חינוך כנהוג באותם הימים, ולמד את עיקרי דקדוק השפה הלטינית. בגיל 18 נישא לאן האתאווי, אשר הייתה אז בת 26. תיעוד של הנישואין, שנערכו ב-28 בנובמבר 1582 מראה כי שני עדים העידו כי אין כל מניעה לנישואין אלו. נראה כי היה דוחק בארגון הנישואין, וכי אן הייתה אז בהריון זה כשלושה חודשים. לאחר נישואיו כמעט לא תועדה פעילות כלשהי של שייקספיר עד שהגיע, מספר שנים לאחר מכן, בתחילת שנות התשעים של המאה ה-16 לזירה התיאטרונית בלונדון. שנים אלו ידועות כ"שנים האבודות" של שייקספיר, משום שלא ידוע ממה התפרנס, ומדוע עזב את סטרטפורד. ב-26 במאי 1583 הוטבלה בתו הראשונה, סוזנה, בסטרטפורד. בן בשם המנט ובת בשם ג'ודית הוטבלו בסטרטפורד ב-2 בפברואר 1585.

לונדון והקריירה התיאטרלית

בשנת 1592 היה שייקספיר למחזאי בלונדון. בערך בתקופה זו צבר מוניטין שהספיקו לבן התקופה, המחזאי רוברט גרין לגנותו כ"עורב זה מקרוב בא, המתהדר בנוצות לא לו". בנוסף להיותו מחזאי, היה שייקספיר גם שחקן, ואף בעלים של חלק בקבוצת תיאטרון שכונתה "אנשי הלורד צ'מברליין", אשר קיבלה את שמה מהנדבן האריסטוקרטי שמימן את פעילותה, הלורד צ'מברליין (תואר לנושא תפקיד במשק ביתה של המלכה). לאחר מותה של אליזבת הראשונה והכתרתו של ג'יימס הראשון, בשנת 1603, אימץ המלך החדש את קבוצת התיאטרון, והיא כונתה "אנשי המלך". ב-1596 מת בנו של שייקספיר, המנט. כמה חוקרים סבורים כי אירוע זה שימש כהשראה לכתיבת אחת הטרגדיות העמוקות ביותר שיצר שייקספיר, הטרגדיה של המלט, נסיך דנמרק. אחרים סבורים כי הרקע לטרגדיה הינו מות אביו של שייקספיר, או כליאת מיטיבו, הלורד סאות'המפטון, אשר שניהם אירעו בשנת 1601 שבה כפי הנראה נכתב המחזה. רשימת שחקנים שערך המחזאי בן ג'ונסון בשנת 1598 כוללת את שמו של שייקספיר. מתקופה זו קיים עושר של מסמכים משפטיים המראים כי שייקספיר התעשר דיו על מנת לרכוש נכסי דלא ניידי ברובע בלאקפריארס המסחרי של לונדון, ולהיות לבעליו של הבית השני בגודלו בעיירת הולדתו, סטרטפורד.

שנותיו המאוחרות

נכסי דלא ניידי שני מחזותיו האחרונים של שייקספיר נכתבו בשנת 1613, ולאחריהם נראה כי פרש לעיר הולדתו. הוא מת ב-23 באפריל 1616, בגיל 52. הוא נותר נשוי לאן עד מותו, והותיר אחריו את שתי בנותיו, סוזנה וג'ודית. ידוע כי סוזנה נישאה לרופא בשם ג'ון הול, אך לא ידוע על צאצאים ישירים של שייקספיר החיים כיום. שייקספיר קבור בכנסייה בעיר הולדתו סטרטפורד. פסלו קבוע בקיר הכנסייה, ומתאר אותו כשהוא שקוע במלאכת הכתיבה. מדי שנה, ביום הולדתו, מוחלפת הנוצה שביד הפסל.

יצירתו

המחזות

כמה ממחזותיו של שייקספיר נחשבים בעיני רבים למחזות הגדולים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית ובתרבות המערב. מחזותיו כוללים טרגדיות, מחזות היסטוריים וקומדיות, והם תורגמו כמעט לכל שפה משפות העולם, ומוצגים ברציפות על במות ברחבי העולם. כנהוג בתקופתו, ביסס שייקספיר רבים ממחזותיו על יצירותיהם של מחזאים אחרים ומיחזר סיפורים היסטוריים ידועים. כך, למשל, המלט (בערך 1601) הוא קרוב לוודאי עיבוד למחזה קדום יותר, אשר אבד, והמלך ליר הינו עיבוד למחזה בשם דומה. מחזותיו ההיסטוריים נשענים על מקורות היסטוריים שהיו מוכרים לבני התקופה, ככתבי ההיסטוריון פלוטארכוס אשר תורגמו לאנגלית בידי סיר תומס נורת' בשנת 1579, וה"כרוניקה" של מלכי אנגליה שכתב היסטוריון בשם רפאל הולינשד בשנת 1587. את מחזותיו ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות על פי סגנונם. הקומדיות והמחזות ההיסטוריים המוקדמים שלו, כחלום ליל קיץ, תקופת הביניים הכוללת טרגדיות כהמלט, המלך ליר ומקבת, והרומנסות המאוחרות כאגדת חורף והסערה. המחזות המוקדמים הינם קלילים יותר, בעוד שתקופת הביניים נוטה לקדרות, והמחזות שנכתבו בתקופה זו מתייחסים לנושאים כבדים כבגידה, רצח, תשוקה, התאווה לכוח ואגוטיזם. בניגוד לכך, הרומנסות המאוחרות שלו עוסקות בגאולה, והינן בעלות סוף טוב, המגיע לעיתים תוך שימוש באמצעים קסומים ואלמנטים פנטסטיים. הגבולות בין שלוש התקופות אינם חדים וברורים. כמה מכתבי שייקספיר הופיעו במהדורות פוליו וקוורטו, אך רובם נותרו בלתי מודפסים עד לשנת 1623 כאשר יצאה מהדורת פוליו של כתביו לאחר מותו. החלוקה המסורתית של מחזותיו לטרגדיות, קומדיות, ומחזות היסטוריים החלה במהדורה זו. עם זאת, מבקרים מודרניים מכנים כמה ממחזותיו "מחזות בעייתיים" מכיוון שאינם משתייכים בבירור לאחת הקטגוריות, ופורצים את גבולות הסוגה אליה הם אמורים להשתייך. מבקרים אלו הם המתייחסים לקומדיות המאוחרות כ"רומנסות". ישנה מחלוקת בדבר התיארוך המדויק של המחזות. בנוסף לכך, העובדה כי בימי חייו לא פרסם שייקספיר מהדורה מוסמכת של כתביו, יוצרת בעיות טקסטואליות, ושוני בין גרסאות שונות. כתוצאה מכך, הקושי לוודא מהו שאכן נכתב בידי שייקספיר הפך למקור דאגתם העיקרית של המוציאים לאור של כתביו במהדורות מודרניות. שגיאות דפוס, אי הבנות, וטעויות שונות גורמות לאי-ודאות, שאליה מתווסף השוני שחל מתקופתו של שייקספיר באיות השפה האנגלית. בתקופתו של שייקספיר היו נהוגות מספר צורות של איות באשר למילים מסוימות, כאשר כיום הנטייה הינה לאיות סטנדרטי. כיום מניחים כי מחזותיו עובדו על ידו שוב ושוב בימי חייו, ומכאן נובע חלק מן השוני בין הגרסאות למחזותיו.

הסונטות

הסונטות של שייקספיר הן אוסף של 154 שירים העוסקים בנושאים כאהבה, יופי, פוליטיקה, והיות האדם בן תמותה. כולן פרט לשתיים הופיעו במהדורה משנת 1609 שנקראה "הסונטות של שייקספיר". שתיים מן הסונטות פורסמו בקובץ משנת 1599 שנקרא "הצליין רב הרגש" (The Passionate Pilgrim). התנאים שהביאו לפרסום הסונטות אינם ברורים. מהדורת 1609 מוקדשת ל"מר וו. ה." אשר מתואר כ"נמען היחיד" של הסונטות, על ידי המוציא לאור תומס ת'ורפ. לא ברור מי היה איש זה, ולמרות שקיימות תאוריות רבות בעניין זה, לא ברור אף אם שייקספיר אישר את הוצאתן לאור של הסונטות. ייתכן כי אלו נכתבו במהלך מספר שנים.

שירים נוספים

בנוסף לסונטות, כתב שייקספיר מספר שירים נוספים, ארוכים יותר, "ונוס ואדוניס", "האונס של לוקרציה", ו"תלונת האוהבים". נראה כי שירים אלו נכתבו על מנת לזכות בחסדו של פטרון עשיר, כמנהג התקופה, או שמא היו התוצאה של יחסי פטרונות. "האונס של לוקרציה" ו"ונוס ואדוניס" הוקדשו לפטרונו של שייקספיר, הלורד סאות'המפטון. בנוסף לאלו כתב שייקספיר שיר קצר בשם "הפניקס והצב".

סגנון

לא ניתן להפריז בהשפעתו של שייקספיר על התיאטרון המודרני. שייקספיר יצר כמה מן המחזות הנערצים ביותר בתרבות המערב, אך גם שינה את הדרך שבה מתייחס הקהל אל התיאטרון. שייקספיר הרחיב מאוד את הציפיות שיש לקהל מתיאטרון. לאחריו נקבעו סטנדרטים חדשים בנוגע לאפיון הדמויות, העלילה, רמתה של השפה והעומק המחשבתי במחזאות. אמנותו של שייקספיר שינתה את האפיון של התיאטרון, והביאה לכך שגם אינטלקטואלים יוכלו ליהנות ממנו, מעבר להיותו כלי לבידור עממי המוני. התיאטרון עבר שינוי כאשר הגיע שייקספיר לראשונה ללונדון, כפי הנראה בסוף שנות השמונים של המאה ה-16. לפני תקופה זו הצורות הנפוצות של בידור המוני עממי היו "מחזות המוסר". במחזות אלו השתלבה הצדקנות הדתית עם הפארסה וקומדיית הסלפסטיק. היו אלו משלים שבהם הדמויות היו האנשה של תכונות מוסריות, ושימשו כדי להביע את יתרונות החיים על פי הדת, כאשר הגיבור יבחר תמיד, באופן בלתי נמנע, בחיים דתיים ומוסריים על פני האפשרויות האחרות. הדמויות והעלילה היו סמליות ולא ריאליסטיות. יש להניח כי כנער, נחשף שייקספיר לסוג זה של מחזות (ולסוגים הקרובים אליו "מחזה המיסתורין" ו"מחזה הנס"). בידור ברמה גבוהה יותר הוצג במסגרת האוניברסיטאות אשר העלו את מחזותיהם של הקלסיקונים ומחזות בהשפעתם, לרוב בשפה הלטינית. מחזות אלו הדגישו את הדיאלוג הפואטי, אך נטו לארכנות יתר על חשבון התנועה הבימתית וזרימת העלילה. בסוף המאה ה-16 דעכה הפופולריות של מחזות המוסר והמחזות האקדמיים, כאשר הרנסנס האנגלי החל את השפעתו, שהביאה למהפכה בתיאטרון. מחזאים כתומס קיד וכריסטופר מרלו החלו לשנות את פני התיאטרון. מחזותיהם עירבו אלמנטים ממחזה המוסר, ביחד עם המחזה האקדמי ליצירת צורה חדשה וחילונית של מחזה. בדרמה החדשה היו הגדולה הפואטית והעומק הפילוסופי של המחזה האקדמי, שצורפו לעממיות של מחזה המוסר. עם זאת, הייתה הדרמה החדשה לרוב בעלת משמעות מורכבת, ועמומה מבחינה מוסרית. את המחזאים החדשים לא עניינו המשלים המוסריים של קודמיהם. שייקספיר הושפע מסגנון חדש זה, והביא את השינויים הללו לרמה חדשה. שייקספיר יצר מחזות אשר לא התבססו רק על הרמה הרגשית, ועל הקשר הרגשי עם הקהל, אלא חקרו ודנו לעומק באלמנטים האנושיים הבסיסיים, ובמשמעות השאלה מה פרוש הדבר להיות בן אנוש, במידה שאיש מלפניו (וגם לאחריו) בשדה המחזאות לא הגיע אליה.

מוניטין

המוניטין של שייקספיר אך גדל במשך הזמן, וכיום מעריכים אותו הרבה מעבר למידה שבה הוערך בזמנו. בימי חייו, וזמן קצר לאחר מותו, היה שייקספיר מחזאי מוערך, אך לא נחשב למשורר העילאי של תקופתו. הוא נכלל בכמה רשימות מזמנו של משוררים מובילים, אך לא נחשב כמי שכתב ברמתם של אדמונד ספנסר או פיליפ סידני. לאחר תקופת "הרפובליקה האנגלית" בין 1642 ל-1660 של אוליבר קרומוול, שבה נאסרה העלאת המחזות על במה (בשל הפוריטניות הדתית של המשטר), החלה תקופת הרסטורציה, שהביאה פריחה לתיאטרון. התיאטרון בתקופה זו נשען על יצירות מתקופת שייקספיר, לצדם של אחרים כבן ג'ונסון. בסוף המאה ה-17 החל שייקספיר להיחשב כמחזאי העילאי בשפה האנגלית. בתחילה התבסס מוניטין זה על כישוריו כמחזאי דרמטי, שנבחנו באמות מידה של המילה הכתובה, ולא על במת התיאטרון. בתחילת המאה ה-19 הפך שייקספיר ל"שובר קופות" והגיע לשיאים של פופולריות תיאטרלית ותהילה. בתקופה זו הפקות תיאטרליות של שייקספיר סיפקו מחזה ראווה ומלודרמה להמונים, והיו מאוד פופולריות בקרב המבקרים הרומנטים כסמואל טיילור קולרידג', אשר העלו את הערצתו של שייקספיר לרמה של עבודת אלילים כמעט, ברוח המיתוס הרומנטי של "היוצר הגאון". הלאומיות הבריטית של אמצע המאה ה-19 והתקופה הוויקטוריאנית, העלתה את שייקספיר על נס כסמל לגאווה אנגלית, עבור האימפריה הבריטית כולה. כמובן שצורות אלו של הערצה הביאו לתגובת נגד. במאה ה-21 רוב דוברי האנגלית נתקלים בשייקספיר בבית הספר בצעירותם, ולעיתים מתייחסים לכתיבתו בשעמום ובאי הבנה. בה בעת מחזותיו של שייקספיר מועלים על הבמות יותר מיצירות כל יוצר אחר, ולעיתים קרובות זוכים לעיבוד קולנועי.

שייקספיר והיהודים

שייקספיר פעל בתקופה שבה היהודים לא חיו בבריטניה זה מאות בשנים. היה זה המלך אדוארד הראשון אשר גירש את היהודים מן האי בשנת 1290, לאחר היסטוריה קצרה ועקובה מדם של הנוכחות היהודית באי בימי הביניים שכללה עלילות דם ופרעות. היה זה אוליבר קרומוול אשר השיב את היהודים אל האי, עשרות שנים לאחר מותו של שייקספיר. יש להניח כי שייקספיר לא ראה יהודי מימיו. עם זאת, בשנת 1594 נשפט והוצא להורג באופן פומבי מומר פורטוגזי בשם רודריגו לופז, אשר שימש כרופאה של המלכה אליזבת והסתבך בקשר לרציחתה. משפטו של לופז זכה לפרסום רב, ואלמנט מכריע במשפט זה הייתה עובדת יהדותו של לופז, אשר שימשה כנגדו. מעט הידע שהיה לשייקספיר על היהדות והיהודים, נבע, כפי הנראה, ממשפטו של לופז. בשנת 1589, עוד בטרם משפטו של לופז, כתב המחזאי המוביל בתקופה, כריסטופר מרלו, את המחזה האנטישמי המחריד "היהודי ממלטה" המציג את היהודי כדמון שכל מטרתו להזיק ולהרע. אין לדעת אם שייקספיר החל להתעניין בנושא בעקבות המחזה של מרלו, שבו ראה בן תחרות (ויש האומרים כי היה זה מרלו אשר כתב, למעשה את מחזותיו) או בעקבות משפטו של לופז, אך בשנת 1597 העלה שייקספיר לראשונה את המחזה "הסוחר מוונציה" המתייחס אל היהדות ואל היהודים. המחזה נגוע באנטישמיות של התקופה, ובמיוחד דמותו של שיילוק הינה דמות של אדם צמא דם, אשר לא רק שהינו שואף להתעשר על חשבון הנוצרים, אלא גם להשמידם בפועל. המחזה נסוב סביב התחייבותו של נוצרי בשם אנטוניו לערוב לחובו לשיילוק בליטרת בשר מגופו, וסביב דרישתו של שיילוק לגבות את ליטרת הבשר בפועל ממש. עם זאת, מעבר לאנטישמיות האנדמית לתקופתה, יש הרואים במחזה הצהרה הומאנית של שייקספיר, המתעלה על הדעות של בני זמנו. אלו מתייחסים למונולוג של שיילוק, "האין ליהודי עיניים", בו שם שייקספיר בפיו של שיילוק את המילים הבאות:

:”Hath not the Jew eyes? Hath not the Jew hands, organs, dimensions, senses, affections, passions; fed with the same food, hurt with the same weapons, subject to the same diseases, healed by the same means, warmed and cooled by the same winter and summer, as a Christian is? If you prick us, do we not bleed? If you tickle us, do we not laugh? If you poison us, Shall we not die?”

:: (הסוחר מוונציה, מערכה שלישית, תמונה ראשונה). במילים אלו מתבטאת גדולתו ההומאנית של שייקספיר. שלא כמרלו, אשר היהודי שלו הוא כולו פרי דמוני של אנטישמיות רצחנית, היהודי של שייקספיר הוא דמות מורכבת, בעלת צדדים אנושיים, דבר המאפשר להעלות את "הסוחר מוונציה" על הבמות אף בימינו, ואף במדינת ישראל.

שייקספיר והקורא העברי

מרבית מחזותיו של שייקספיר תורגמו לעברית. ידועים תרגומיו המוקדמים של יצחק סלקינסון מסוף המאה ה-19 בהם נקראו "רומיאו ויוליה" - "רם ויעל" ו"אותלו" נקרא "איתיאל הכושי". עם חלוף השנים נתנו גדולי המתרגמים, הסופרים והמשוררים בעברית את תרומתם לתרגום שייקספיר. בין היתר ידוע תרגומו של חיים נחמן ביאליק למחזה "יוליוס קיסר", וכן תרגומיהם של אברהם שלונסקי ("הלילה השנים עשר", "המלט", "המלך ליר"), ונתן אלתרמן ("נשי וינדזור העליזות", "יוליוס קיסר", "אותלו"). רפאל אליעז, אברהם עוז וט. כרמי תירגמו מחזות רבים של שייקספיר. כן ידועים תרגומיו של ניסים אלוני ("הנשים העליזות מוינדזור", "אותלו") ואף דוד אבידן ("המלט"). כיום נמנים עם מתרגמיו של שייקספיר המשורר מאיר ויזלטיר, הפזמונאי דן אלמגור, המשורר דורי פרנס, וכן שמעון זנדבנק אשר תרגם אף את הסונטות. תרגומים מן הזמן האחרון, ובמיוחד תרגומיהם של אלמגור ופרנס ניסו לקרב את שייקספיר ללשון הדיבור העכשווית בעברית.

שייקספיר על הבמה העברית

כל תיאטרון רפרטוארי בישראל מתגאה בהעלאת מחזותיו של שייקספיר. המחזות מועלים על ידי טובי השחקנים, ובמאים רבים התמחו בהעלאתם ובהעברתם לצופה העברי. ראשון המחזות שהועלו על הבמה היה "הלילה השנים עשר" בתרגום שאול טשרניחובסקי, אשר העלה תיאטרון הבימה בשנת 1930. משנותיו הראשונות של התיאטרון זכורה הופעתה של חנה רובינא כ"ליידי מקבת" (הועלה בשנת 1954 בתרגום אפרים ברוידא). והופעתו של אהרון מסקין בתפקיד המלך ליר בשנת 1955. עם השנים העלתה הבימה מחזות רבים מאת שייקספיר. הופעתה האחרונה של רובינא עלי במות הייתה כ"דוכסית מיורק" במחזה "ריצ'רד השלישי" בשנת 1976 בתיאטרון הבימה. כן זכור המחזה "אותלו" בגירסתו של ניסים אלוני ובבימויו של גדליה בסר משנת 1992. האוהל העלה מספר מחזות שייקספיריים. בזיכרון הקהל נחרטה הופעתו הקומית של מאיר מרגלית כ"פאלסטף" ב"נשי וינדזור העליזות" בתרגום נתן אלתרמן בשנת 1946, ובשנת 1957. הקאמרי הינו בעל מסורת עשירה בהעלאת מחזותיו של שייקספיר החל מן ההצגה "כטוב בעיניכם" שהעלה בשנת 1955 ועד ימינו אנו. כן זכורה גירסתו של החאן ל"אגדת חורף" משנת 1983, ומשחקו של דורון תבורי בהצגה "המלט" בתיאטרון חיפה".

השערות אודות שייקספיר

זהותו של שייקספיר

במהלך השנים, דמויות כוולט ויטמן, מרק טוויין, הנרי ג'יימס וזיגמונד פרויד הביעו את חוסר אמונתם בכך שהאיש הפשוט מהעיירה הכפרית סטרטפורד שעל הנהר אייבון יצר את העבודות המיוחסות לו, המראות ידע נרחב בתרבות העולם, במדינות זרות, בהיסטוריה של בריטניה ושל העולם, ובשפות כלטינית ויוונית, הרבה מעבר למה שניתן להניח שקיבל תלמיד של בית ספר כפרי בזמנו של שייקספיר. טענות אלו טיבן שהן נשענות על תאוריית קשר על מנת להסביר את היעדר הראיות הישירות לעניין זהותו של שייקספיר, על אף שיש ממקדמי תאוריות אלו המראים על פערים ראייתיים בתיעוד ההיסטורי המקובל. רוב המלומדים אינם מתייחסים לטענות אלו כמבוססות, ומייחסים את הרקע להן לנדירותם ועמימותם של הרשומות ההיסטוריות מתקופה זו. אדוארד דה וור, הרוזן מאוקספורד, אציל אנגלי וידידה של המלכה אליזבת הראשונה, היה למועמד העיקרי להיות האיש שכתב את מחזותיו של שייקספיר, החל משנות העשרים של המאה ה-17. התומכים בהשערה זו מצביעים על זהות בין אירועים בחיי הרוזן ובין אירועים המופיעים במחזות ובסונטות שכתב שייקספיר. הבעיה העיקרית בתאוריה זו היא כי רבים מן המחזות נכתבו לאחר מותו של הרוזן מאוקספורד. כריסטופר מרלו הינו מועמד נוסף, ואנשי תיאורית הקשר טוענים כי מותו של מרלו בתיגרה בבית מרזח זוייף וכי מסיבות שונות העדיף מרלו להיעלם, ולהמשיך את כתיבתו בשם "ויליאם שייקספיר". שאלה העולה בחוגים אקדמיים רציניים הינה האם אכן היה זה שייקספיר שכתב כל מילה ממחזותיו, בהינתן העובדה כי המחזאים בתקופתו עבדו לעיתים במשותף. עבודה רבה מושקעת בניסיון לוודא כי היה זה שייקספיר אשר יצר את מחזותיו ואת הסונטות שלו, כמו גם לנסות ולגלות את עקבותיו של שייקספיר בעבודתם של אחרים בתקופתו.

מיניות

שאלות רבות עולות באשר למיניותו של שייקספיר, בהתחשב בתוכן של מחזותיו ושל הסונטות שלו. יש המשערים כי היה בי-סקסואל. בתקופה האליזבתנית המונח הומוסקסואל באופן המוכר לנו כיום היה חסר משמעות. מונחים כ"הומוסקסואל" ו"בי סקסואל" התגבשו רק בתקופה מאוחרת יותר, בעוד ש"מעשה סדום" נחשב לעבירה בתקופת שייקספיר, והלקסיקון האליזבתני לא כלל ביטוי לאדם הנמשך לגברים בלבד. עם זאת רבים מן המשוררים והיוצרים בתקופה זו התבטאו כלפי גברים אחרים בנימה רגשית עזה בהרבה מן המקובל כיום. למרות שעשרים ושש מן הסונטות של שייקספיר הינם שירי אהבה המוקדשים ל"גבירה הכהה", מאה עשרים ושישה הינם שירים המוקדשים לאדם הידוע כ"אדון הבהיר". הנימה המאוהבת של קבוצת השירים האחרונה, המתמקדת ביופיו של האדם הצעיר, התפרשה כראייה לבי-סקסואליות של שייקספיר, למרות שיש המייחסים זאת לידידות שבין השניים, ולא לאהבה מינית. הסבר אחר הינו כי השירים אינם אוטוביוגרפיים, כי אם דמיוניים, כך שה"דובר" בשירים אינו ניתן לזיהוי ברור עם שייקספיר עצמו. למרות פירושים אלטרנטיביים אלו, רבים הקוראים אשר לא קיבלו אותם והעדיפו להבין את השירים כפשוטם, כמבטאים אהבה רגשית ומינית לגבר צעיר. יש המוצאים רגשות דומים במחזותיו של שייקספיר. הדוגמה המצוטטת ביותר היא מקומדיות כ"לילה השנים-עשר" ו"כטוב בעיניכם", הכוללות סיטואציות מסוימות שבהן מתחזה נערה לנער, (מכשיר עלילתי שניצל את העובדה כי בזמנו של שייקספיר שיחקו נערים צעירים את תפקידי הנשים), אמנם ניתנות לפירוש כסצינות הטרוסקסואליות, אך הסיטואציה הבימתית של גברים המתנשקים על הבמה ודאי הייתה בעלת משמעות לבעלי הנטיות ההומוסקסואליות באותה התקופה. בעוד שאחרים בתקופה זו השתמשו במכשיר עלילתי זה, נראה כי לשייקספיר הייתה אליו הערכה מיוחדת, והוא השתמש בו בחמישה ממחזותיו.

מחזותיו של שייקספיר

קישורים חיצוניים

- [http://www.pitgam.net/search.php?cata=sayer&data=%E5%E9%EC%E9%E0%ED%20%F9%E9%E9%F7%F1%F4%E9%F8 ציטוטים מפורסמים של ויליאם שייקספיר], באתר "בין המרכאות"
- [http://www.opensourceshakespeare.org כל עבודותיו של שייקספיר]
- [http://www.bl.uk/treasures/shakespeare/homepage.html הספריה הבריטית - 93 העותקים המקוריים בקוארטו]
- [http://www.shakespeare-literature.com יצירותיו של שייקספיר - כולל אינדקס וניתן לחיפוש]
- [http://digital.library.wisc.edu/1711.dl/IllusShake שייקספיר המאוייר]
- יהודה בלו, [http://www.notes.co.il/ben-hateva/13919.asp מי באמת חיבר את מחזותיו של ו'יליאם שייקספיר] מתוך "רשימות מן התיבה הלבנה". שייקספיר, ויליאם שייקספיר, ויליאם שייקספיר, ויליאם
- ja:ウィリアム・シェイクスピア ko:윌리엄 셰익스피어 ms:William Shakespeare simple:William Shakespeare th:วิลเลียม เชกสเปียร์

צ'ארלס דיקנס

צ'ארלס ג'ון הפם דיקנס (7 בפברואר 1812 - 9 ביוני 1870) (Charles John Huffam Dickens), סופר, עיתונאי ושחקן תיאטרון אנגלי בתקופה הוויקטוריאנית.

חייו

דיקנס נולד בעיר הנמל פורטסמות' שבאנגליה. אביו היה פקיד ימי בעל הכנסה נאה, שאפשרה לדיקנס הצעיר להתחנך משך זמן בבית ספר פרטי. המשפחה עברה להתגורר כשהיה ילד לצ'טהאם שבמחוז קנט וב-1823 לקמדן טאון שבלונדון. מצבה של המשפחה השתנה כאשר אביו נכלא בגלל שהסתבך בחובות, אחרי שבזבז כסף רב מדי על אירוח ושימור מעמדו החברתי. צ'ארלס בן ה-12 נשלח לעבוד במשך עשר שעות ביום במפעל לייצור משחת נעליים בבעלות אחד מקרוביה של אמו. הוא בילה את זמנו בהדבקת תוויות על צנצנות המשחה והרוויח שישה שילינג לשבוע, מהם היה צריך לממן את דמי מחייתו ומגוריו ולתמוך במשפחתו שהייתה כלואה בבית הסוהר לבעלי חוב במרשלסי הסמוכה. כעבור כשנתיים נחלצה משפחתו מקשייה, בין השאר הודות לסכום שהגיע בירושה ממשפחת אביו. המשפחה נחלצה מן הכלא, אך אמו לא מיהרה ליטול אותו ממפעל ייצור משחת הנעליים, עלבון שצ'ארלס לא מחל לה עליו מעולם. בשנת 1827, כשהוא בן 15, החל דיקנס לעבוד כלבלר משפטי, משרה זוטה שהיוותה הכשרה מקדימה לאפשרות להפוך לעורך דין. דיקנס לא חיבב את המשרה ואחרי תקופה קצרה כקלדן בבית המשפט הפך לעיתונאי המדווח על העימותים בפרלמנט ועל מערכות הבחירות הסוערות באותה תקופה באנגליה, והמשיך לכתוב, לתרום ולערוך במגזינים לאורך רוב שנותיו. מסעותיו ברחבי אנגליה משתקפות במידת מה גם בספרו הראשון "מועדון הפיקוויקים", שיצא בשנת 1836. ב-2 באפריל 1836 נישא דיקנס לקת'רין הוגארת'. לזוג נולדו עשרה ילדים. שנים אלו היו גם הפוריות והמוצלחות ביותר, לדעת, רבים, כאשר דיקנס מפרסם כמעט בזה אחר זה את הרומנים "אוליבר טוויסט", "ניקולס ניקלבי" ו"בית ממכר עתיקות". ב-1850 פירסם את הרומן "דיויד קופרפילד" - רומן ריאליסטי, בו הדמות של מר מיקאובר מבוססת על דמותו של אביו; את הספר "זמנים קשים" פרסם ב-1854, על תחלואי החברה המתועשת. דיקנס רכש לו שם ופופולריות והכנסותיו אפשרו לו אף לרכוש (בשנת 1856) בית מידות ברוצ'סטר שבמחוז קנט שבילדותו חלף על פניו וחלם לחיות בו. ב-1857, הוא פרסם את "דוריט הקטנה", ספר שעוסק בכוחו המשחית של הכסף. בשנת 1858 נפרד דיקנס מרעייתו. גירושין לא היו מקובלים אז, בוודאי לא לאדם ידוע כדיקנס, והוא המשיך לתמוך בה עד למותה. דומה כי דיקנס לא שבע נחת מהעובדה שקת'רין לא הצליחה לשמר את רעננות נעוריה אחרי לידת וגידול עשרה ילדים ובשנת 1857 החל בקשר רומנטי עם שחקנית בשם אלן טרנן, שעמד ככל הנראה מאחרי הפירוד בין בני הזוג. הקשר ביניהם נמשך עד מותו. בשנת 1859 הוא פרסם את הספר "בין שתי ערים", על המהפכה הצרפתית. בשנת 1865 היו דיקנס וטרנן מעורבים בתאונת רכבת. הזוג לא נפגע, אך שטף כתיבתו של דיקנס הדלדל מאוד בשנים האחרונות לחייו. הוא נפטר חמש שנים בדיוק אחרי התאונה, ונקבר בפינת המשוררים במנזר וסטמינסטר.

יצירתו

צ'ארלס דיקנס הוא מן הסופרים ה"מעובדים" ביותר מאז ומעולם לקולנוע, לטלויזיה ולבמה. לפי רשומות IMDB היו נכון לדצמבר 2004 193 עיבודים שונים לרומנים וסיפורים של דיקנס. הפופולריים שבהם היו "מזמור לחג המולד" (63), "אוליבר טוויסט" (26) ו"תקוות גדולות" (22). בולט במיוחד המספר הגדול של עיבודים לסרטי חג מולד ולמיני-סדרות טלויזיוניות של הספרים. פופולריות זו אינה מפתיעה נוכח אופיים של הרומנים של דיקנס. רוב הרומנים של דיקנס הופיעו במקורם בחלקים בשבועונים וירחונים ועלילתם, כמתבקש, נפתלת, מלודרמטית, ועתירת תהפוכות (כל פרק היה אמור להסתיים בשאלה מותחת שתגרום לקוראים לשוב ולקרוא את החלק הבא), גדושה סיטואציות קומיות ודמויות בעלות איפיונים פשוטים וחזקים. הסופר הבריטי א"מ פורסטר מגדיר ב"אספקטים של הרומן" דמות "שטוחה" ככזו שניתן לתאר אותה באופן מלא במשפט אחד. כאשר בוחנים את פייגין, סקרוג', מר מיקאובר (והגברת מיקאובר), אוריה היפ, דורה וויקפילד ודמויות אחרות אצל דיקנס, ניתן לראות כי חלקן אכן "שטוחות" במידה, בעלות איפיון עיקרי אחד ומטרתן העיקרית היא לקדם את העלילה, או להאיר את הדמות המרכזית באור מסויים. העלילות הגדושות, ההתרחשויות המלודרמטיות המופרכות בחלקן, סצינות סנטימנטליות להפליא ופרודיות שנונות מסבירים את הפופולריות הרבה של דיקנס בעיבודים קולנועיים וטלויזיוניים. עם זאת, נחשב דיקנס לאחד הסופרים החשובים ביותר, ויצירתו השלמה הלפני-אחרונה, "תקוות גדולות", נחשבת לאחד מעמודי התווך של הספרות האנגלית.

אנטישמיות

ישנן הערכות סותרות האם דיקנס היה אנטישמי. הויכוח נסוב בעיקר סביב דמותו של פייגין ב"אוליבר טוויסט" -- נוכל יהודי המתואר באופן קריקטורי כבעל אף מעוקל ועיניים חמדניות. נוכח הביקורת על דמותו של פייגין, הסביר דיקנס את מניעיו ב"ג'ואיש כרוניקל": :"פייגין ב"אוליבר טוויסט" הוא יהודי, משום שלרוע המזל נכון הדבר שבתקופה שבה מתרחש הסיפור, סוג זה של פושעים היו כמעט תמיד יהודים... ושנית, הוא נקרא 'היהודי' לא בגלל דתו אלא בגלל גזעו." במהדורת 1867 של הספר, עם זאת, הוצאו רוב המאפיינים היהודיים של פייגין. את ההתייחסות לדמות יש גם לבחון נוכח התיאור האוהד של היהודי ריאה ב"חברנו המשותף", הרומן האחרון שכתב.

מספריו

- רשומות מועדון הפיקוויקאים - 1836
- אוליבר טוויסט - 1837 - 1839
- ניקולס ניקלבי - 1838 - 1839
- בית-ממכר עתיקות - 1840 - 1841
- בארנבי רודג' - 1841
- מזמור לחג המולד - 1843
- מארטין צ'אזלוויט - 1843 - 1844
- דומבי ובנו - 1846 - 1848
- דיוויד קופרפילד - 1849 - 1850
- בית קדרות (או: הבית העגמומי) - 1852 - 1853
- זמנים קשים - (Hard Times) 1854 תורגם על ידי אסתר כספי והופיע תחת השם ימים קשים בשנת 1970 בהוצאת עם עובד.
- דוריט הקטנה (תורגם גם כ"דורית קטינא") - 1855 - 1857
- בין שתי ערים - 1859
- תקוות גדולות - 1860 - 1861
- ידידנו המשותף - 1864 - 1865
- תעלומת אדווין דרובד (ספר שלא סיים בחייו) - 1870

קישורים חיצוניים

- [http://www.gutenberg.org/browse/authors/d#a37 מכתבי צ'ארלס דיקנס] באתר פרויקט גוטנברג
- [http://www.victorianweb.org/authors/dickens/dickensov.html צ'ארלס דיקנס חייו ויצירתו] באתר The Victorian Web
- דיקנס, צ'ארלס דיקנס, צ'ארלס ja:チャールズ・ディケンズ ko:찰스 디킨즈 simple:Charles Dickens

14 במרץ

ה-14 במרץ הוא היום ה73 בשנה (74 בשנה מעוברת), בשבוע ה11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 292 ימים.

אירועים היסטוריים ביום זה

- 1489 - מלכת קפריסין נאלצת למכור את הממלכה לונציה. האי הופך למושבה ונציאנית.
- 1647 - בוואריה, קלן, צרפת ושוודיה חתומות על הסכם הפסקת האש באולם
- 1689 - קרב בדרומור היעקובינים מביסים את הפרוטסטנטים באלסטר
- 1915 - אניית המלחמה הגרמנית "דרזדן" טובעת.
- 1925 - שידור הרדיו הטראנס-אטלנטי הראשון.
- 1939 - סלובקיה פורשת מצ'כוסלובקיה והופכת למדינת חסות של גרמניה הנאצית.
- 1948 - תוכנית מרשל (סיוע כלכלי לאירופה), יוצאת לדרך.
- 1965 - ישראל וגרמניה מודיעות על החלטתן לכונן יחסים דיפלומטיים ביניהן.
- 1978 - מתחיל מבצע ליטאני נגד מטרות מחבלים בלבנון
- 2004 - פיגוע התאבדות כפול בנמל אשדוד - 10 נרצחים.

נולדו

- 1681 - גיאורג פיליפ טלמן מלחין גרמני (נפטר 1767)
- 1804 - יוהאן שטראוס האב, מלחין אוסטרי (נפטר 1849)
- 1879 - אלברט איינשטיין פיזיקאי ממוצא יהודי (נפטר 1955)
- 1892 - מתיאש ראקושי פוליטיקאי הונגרי (נפטר 1971)
- 1905 - ריימון ארון פילוסוף וסוציולוג צרפתי ממוצא יהודי (נפטר 1983)
- 1908 - מוריס מרלו-פונטי פילוסוף צרפתי (נפטר 1961)
- 1912 - ג'ון אמרי בוגד בריטי (נפטר 1945)
- 1923 - דיאן ארבוס צלמת
- 1928 - פרנק בורמן אסטרונאוט
- 1933 - מייקל קיין, שחקן קולנוע
- 1933 - קווינסי ג'ונס זמר, מלחין, מנהל להקה, כושי אמריקאי
- 1935 - לורטה לין זמרת קאונטרי אמריקאית
- 1947 - בילי קריסטל, שחקן קולנוע
- 1950 - דודו גבע, אמן, מאייר וקריקטוריסט (נפטר 2005)

נפטרו

- 1883 - קרל מרקס פילוסוף וסוציולוג גרמני (נולד 1818)
- 1932 - ג'ורג איסטמן, מייסד חברת קודאק איסטמן (נולד 1854)
- 1975 - סוזן היווארד, שחקנית קולנוע. (נולדה 1917)

חגים ואירועים החלים ביום זה

- יום הפאי (3.14)
- ההונגרים חוגגים את מהפכת 1848 ----
- 13 במרץ - 15 במרץ
- מרץ
- לוח אירועים שנתי ja:3月14日 ko:3월 14일 simple:March 14 th:14 มีนาคม

מבצע ליטאני

מבצע ליטני הוא מבצע צבאי שנערך בחודש מרץ 1978 ובו חדר צה"ל לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. מטרת המבצע הייתה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלשתינאים בדרום לבנון, ובכך להפחית את פעילותם כנגד ישראל.

הרקע למבצע

מסוף שנות ה-60 החלו ארגוני הטרור הפלשתינאים ובמיוחד אש"ף, לקיים פעילות מאורגנת במחנות אימונים שהקימו בדרום לבנון והשתמשו במחנות אלו כבסיס לפעולות טרור כנגד ישראל. תהליך זה הואץ בעקבות דחיקתם של הארגונים הפלשתינאים מירדן בעקבות ארועי ספטמבר 70. במהלך שנות השבעים בוצעו פעולות טרור רבות כנגד מטרות ישראליות, פעולות שמבצעיהן יצאו מלבנון. פיגוע כביש החוף (שכונה גם "אוטובוס הדמים"), שהיה ב-11 במרץ 1978 ובו נהרגו 35 ישראלים בלב ישראל, הביא את ממשלת ישראל להחלטה לבצע פעולה צבאית שתתן תוצאות ממשיות במלחמה כנגד ארגוני הטרור הפלשתינאים בדרום לבנון. במקביל להתחזקות הארגונים הפלשתינאים בלבנון, חלה התקרבות בין ישראל ובין הנוצרים בלבנון. בזמן מלחמת האזרחים בלבנון שהתרחשה בשנים 1976 - 1975 הפעילה ישראל את מדיניות הגדר הטובה והחלה לספק נשק ולאמן כוחות של נוצרים לבנונים, אם כי במידה מוגבלת. כניסת סוריה ללבנון בסיום מלחמת האזרחים הביאה להסכמה סורית - ישראלית על "קו אדום" לפיזור הכוחות הסוריים, קו שהיה נהר הליטני. בעקבות עליית מפלגת הליכוד לשלטון בישראל במאי 1977 התחזק שיתוף הפעולה בין ישראל והנוצרים שבדרום לבנון והפך לגלוי וזאת במטרה ליצור בלם להתקרבות הארגונים הפלשתינאים לגדר הגבול עם ישראל. ב-2 במרץ 1978 פשט כח של אש"ף על הכפר מרון א-ראס הסמוך לגבול עם ישראל והצליח להשתלט על כלי נשק ורכבים שסופקו לנוצרים ע"י צה"ל. ישראל הייתה מעוניינת להוכיח לבני בריתה הנוצרים כי היא מחוייבת להגנתם ולא תשלים עם פעולות מסוג זה.

מהלך הלחימה

בליל ה-14 במרץ 1978, שלושה ימים לאחר פיגוע כביש החוף חדרו כוחות חי"ר ושריון של צה"ל לדרום לבנון בארבע גזרות עיקריות, וזאת, לאחר ריכוך ארטילרי ואווירי של חילות התותחנים, האוויר והים. כדי להמנע מלחימה בשטח בנוי אשר כוללת סכנה לפגיעות בנפש הן בצד הכח התוקף והן בצד האוכלוסיה האזרחית, נמנעו הכוחות הישראלים מכניסה לעיר צור ולמחנה הפליטים הסמוך אליה - אל רשידיה. חלק גדול מהאזרחים בדרום לבנון ומאנשי אש"ף נסוגו לצפון עוד בטרם החלה הלחימה. למעשה, ברוב החזיתות לא הייתה התנגדות ממשית לצה"ל וקרבות שבהן היו לצה"ל אבדות בנפש התרחשו בנקודות בודדות. כוחות צה"ל כבשו בתחילה רצועה ברוחב של כ-10 ק"מ ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני ועסקו בהשתלטות על הכפרים שבדרום לבנון. בתגובה למבצע הפגיז אש"ף את ישובי צפון ישראל בקטיושות ומן הירי נהרגו שני תושבי קיבוץ מנרה. לאחר שישה ימים, ב-21 במרץ, הורה שר הבטחון עזר ויצמן לכוחות צה"ל להתחיל בנסיגה לקו הגבול הבינלאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני.

תוצאות המבצע

כתוצאה מהמבצע נוצרה מציאות חדשה בדרום לבנון. אש"ף נדחק אל מעבר הנהר ליטני ונוצרו שני בלמים שנועדו למנוע ממנו את החזרה אל הגבול עם ישראל. הבלם הראשון היה כניסת כח ההתערבות הבינלאומי מטעם האו"ם, יוניפיל. הכח הוקם בעקבות החלטה מס' 425 של מועצת הבטחון של האומות המאוחדות, החלטה שהתקבלה ב-19 במרץ ושקראה לנסיגה מלאה של ישראל מלבנון. הבלם השני היה המובלעת שנוצרה בדרום לבנון ושנשלטה ע"י המיליציות הנוצריות בראשותו של סעד חדד. מיליציות אלו קיבלו חיזוק משמעותי לאחר מבצע ליטני, הן בציוד והן בהיקף האימונים, דבר שהפך אותם לצבא חצי סדיר שזכה לשם: צד"ל. ישראל זכתה לראשונה לפרסום עולמי שלילי בשל יחסה הנוקשה לאוכלוסיה האזרחית בדרום לבנון שכלל פגיעה באזרחים בזמן הלחימה ויוחסה לה גם האחריות ליצירת זרם של 200 אלף פליטים, רובם שיעים, שנסו צפונה לכיוון ביירות. תוצאת לוואי נוספת של המבצע אפשר לראות בשינוי במדיניות הסורים שפנו כנגד הנוצרים בלבנון, דבר שהביא לשרשרת אירועים ב-1981 וב-1982 שגררו בסופו של דבר את פתיחת מבצע שלום הגליל. לצה"ל היו 20 הרוגים במבצע וחייל שבוי ששוחרר בעיסקת שבוים ב-14 במרץ 1979 תמורת 76 מחבלים. לארגוני הטרור הפלשתינאים היו בין 200 ל-300 הרוגים.

קישורים חיצוניים

- [http://www1.idf.il/DOVER/site/mainpage.asp?sl=HE&id=5&from=history&docid=19042&Pos=23&bScope=false מבצע ליטני באתר "צה"ל"] קטגוריה:לבנון: היסטוריה קטגוריה:טרור ליטני קטגוריה:ישראל: היסטוריה

15 במרץ

ה־15 במרץ הוא היום ה־74 בשנה (75 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 291 ימים.

אירועים היסטוריים ביום זה

- 1493 - כריסטופר קולומבוס חוזר ממסעו הראשון לאמריקה
- 1820 - מדינת מיין מצטרפת לארצות הברית.
-