:: wikimiki.org ::

1979

1979

אירועים

- 1 בינואר - ארצות הברית וסין מכוננות יחסים דיפלומטיים ביניהן.
- 2 בינואר - סיד וישס, חבר להקת "סקס פיסטולס", נשפט על רצח.
- 10 בינואר - וייטנאם מכריזה על הנג סמרין כשליט קמבודיה
- 16 בינואר - השאח הפרסי בורח יחד עם משפחתו למצרים, כשנה לאחר תחילת המהפיכה.
- 1 בפברואר - האייתולה חומייני חוזר לאיראן לאחר 15 שנות גלות
- 22 בפברואר - סנט לושה זוכה לעצמאות מלאה מבריטניה.
- 22 במרץ - הכנסת מאשרת את הסכם השלום בין ישראל למצרים
- 26 במרץ - נחתמים הסכם השלום בין ישראל למצרים.
- 28 במרץ - תקלה חמורה בכור גרעיני ב"אי שלושת המייל" בפנסילבניה
- 31 במרץ - גלי עטרי ולהקת חלב ודבש זוכים באירוויזיון עם השיר "הללויה"
- 4 באפריל - זולפיקר עלי בוהטו, ראש ממשלת פקיסטן בשנים 1973 - 1977, מוצא להורג
- 11 באפריל - מופל שלטונו של אידי אמין באוגנדה
- 1 במאי - גרינלנד מקבלת אוטונומיה מדנמרק
- 4 במאי - מרגרט תאצ'ר מתמנה לראשות ממשלת בריטניה
- 10 במאי - מיקרונזיה זוכה בשלטון עצמי
- 1 ביוני - תשעים שנות שלטון לבן ברודזיה באות לקיצן. המדינה תשנה את שמה לזימבבואה
- 2 ביוני - האפיפיור יוחנן פאולוס השני מגיע לביקור במולדתו פולין. זהו הביקור הראשון של אפיפיור במדינה קומוניסטית.
- 3 ביוני - פיצוץ בבאר הנפט Ixtoc בדרום מפרץ מקסיקו גורם לזרימת כ-600,000 טון נפט לתוך הים. זוהי תאונת הנפט הגדולה ביותר עד היום.
- 18 ביוני - הסכם SALT 2 נחתם בין ארצות הברית לברית המועצות.
- 27 ביוני - המתאגרף מוחמד עלי מודיע על פרישה מאיגרוף.
- 11 ביולי - תחנת החלל Skylab חוזרת לכדור הארץ.
- 16 ביולי - נשיא עיראק חסן אל-באכר מתפטר וסדאם חוסיין עולה לשלטון במקומו.
- 17 ביולי - נשיא ניקרגואה אנסטסיו סומוזה דבייל מתפטר ובורח למיאמי.
- 19 ביולי - הסנדיניסטים המרקסיסטים משתלטים על ניקרגואה.
- 17 באוגוסט - שני מטוסי סילון סובייטים של חברת ארופלוט מתנגשים באוויר מעל אוקראינה. 156 איש נספים.
- 1 בספטמבר - החללית פיוניר 11 הופכת לחללית הראשונה המתקרבת לכוכב הלכת שבתאי, כשהיא חולפת במרחק 21,000 ק"מ בלבד ממנו.
- 1 באוקטובר - ארצות הברית מחזירה את הבעלות על תעלת פנמה לידי פנמה.
- 4 בנובמבר - משבר בני הערובה באיראן - מאות סטודנטים איראניים צרים על שגרירות ארצות הברית בטהרן ולוקחים 90 מיושביה, מהם 63 אמריקאים, כבני ערובה.
- 28 בנובמבר - מטוס DC-10 של אייר ניו זילנד מתרסק לתוך הר ארבוס שבאנטארקטיקה במהלך טיול למטרות תיירות.
- 12 בדצמבר - רודזיה (Rhodesia) משנה את שמה לזימבבואה (Zimbabwe).
- 22 בדצמבר - חבל הבסקים וקטלוניה זוכים לאוטונומיה בספרד
- 23 בדצמבר - ברית המועצות פולשת לאפגניסטן כתחילת מלחמת אפגניסטן.
- 25 בדצמבר - פלישת ברה"מ לאפגניסטן

נולדו

- 19 באפריל - קייט הדסון, (Kate Hudson) שחקנית אמריקאית.
- 13 במאי - הנסיך קארל פיליפ משבדיה
- 8 בספטמבר - פינק (אלישיה מור), זמרת אמריקאית
- 26 בספטמבר - אבי יחיאל, כדורגלן ישראלי.
- 5 בדצמבר - רוסטם קסימזדנוב, אלוף העולם הנוכחי בשחמט שקיבל תוארו מפיד"ה.
- 14 בדצמבר - מייקל אואן, שחקן כדורגל אנגלי

נפטרו

- 2 בפברואר - סיד וישס (Sid Vicious) מלהקת הסקס פיסטולז.
- 8 במאי - טלקוט פארסונס, סוציולוג, אבי גישת הפונקציונליזם (נולד 1902)
- 29 במאי - מרי פיקפורד, שחקנית קולנוע
- 11 ביוני - ג'ון ויין (John Wayne), שחקן.
- 10 ביולי - ארתור פידלר, מנצח (נולד 1894).
- 29 ביולי - הרברט מרקוזה, סוציולוג (נולד 1898).
- 16 באוגוסט - ג'ון דיפנבייקר, ראש-ממשלתה השלושה-עשר של קנדה (נולד 1895)
- 27 באוגוסט - לואי מאונטבטן, דיפלומט בריטי, נהרג עם עוד שלושה אנשים מפצצה שהטמין ה-IRA ביאכטה שלו (נולד 1900)
- 8 בספטמבר - ג'ין סיברג, שחקנית קולנוע אמריקאית (נולדה 1938)
- 29 בנובמבר - זפו מרקס, שחקן וקומיקאי אמריקאי (נולד 1901)

פרסי ישראל

מקבלי פרס ישראל לשנת תשל"ט הם:
- ישעיהו תשבי - מדעי היהדות
- מנחם אלון - משפט עברי
- ברוך בן-יהודה - חינוך
- יצחק רפאל הלוי עציון - חינוך
- יוחנן (הנס) לינדנר - מדעי החיים
- אורנה פורת - תאטרון
- רפאל קלצ'קין - תאטרון
- טל ברודי - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בתרבות הגוף
- יוסף יקותיאלי - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בתרבות הגוף

ראו גם

- 1979 בקולנוע
- 1979 בספרות
- 1979 במוזיקה
- 1979 בפוליטיקה
- 1979 במדע
- 1979 בספורט
- 1979 בטלוויזיה ----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1974 1975 1976 1977 1978 - 1979 - 1980 1981 1982 1983 1984 קטגוריה:שנים nb:1979

ארצות הברית

ארצות הברית של אמריקה (ארה"ב) (United States of America) היא פדרציה של 50 מדינות, אשר 48 מהן יוצרות שטח יבשתי רציף המשתרע על פני 7,827,000 קמ"ר. שתי מדינות נוספות - אלסקה והוואי - אינן רציפות ליבשת. אלסקה (Alaska) היא חצי אי ענק (1,518,000 קמ"ר) בצפון-מערב קנדה, על חופי אוקיינוס הקרח הצפוני (במקום בו מפריד מצר ברינג בין אמריקה הצפונית לבין רוסיה שביבשת אסיה). הוואי (Hawaii) היא קבוצת איים (500 קמ"ר) השוכנת הרחק במרחבי האוקיינוס השקט (Pacific Ocean), מערבה מן היבשת.

היסטוריה

ייסוד המדינה

מקורה של ארצות הברית בשלוש עשרה מושבות בריטיות שהוקמו החל מ-1606 בחוף המזרחי של צפון אמריקה. באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי העמידו בראשותו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות האמריקנית. באמצע המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה נשמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם נצחון האמריקנים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783. בתחילה היתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789 לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.

ההתפשטות מערבה ושאלת העבדות

ג'ורג' וושינגטון עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כייעוד אלוהי. הם התחילו בתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומס ג'פרסון עם צרפת של נפוליון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארה"ב את פלורידה מספרד. אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1835 - 1836) ומלחמת ארה"ב-מקסיקו (1846 - 1848). ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית היתה קרועה בין מדינות הצפון התעשיתיות בהן העבדות היתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השניה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, והפשרה של 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אבל בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית. כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, בה ניצח לבסוף הצפון.

ממלחמת האזרחים לשפל הגדול

עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה תקופת הרקונסטרוקציה. לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מייד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת הרקונסטרוקציה הסתימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העויין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקנים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "שווה אך נפרד". התקופה שלאחר המלחמה היתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים. כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקנית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.

פוליטיקה

ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה 1788. הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה בה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים. הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים בו נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים בו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסיתה, והסנאט בו לכל מדינה יש ייצוג של שני סנטורים. בגלל שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכל", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלבדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלית יותר ("ליברלית") והרפבובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפבוליקנית מזוהה עם העסקים הגדולים, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות בטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שיוויון כלכלי, ושיוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקנים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח, ועם פתיחות כלפי העולם והמוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב במדינה, ובאזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה, ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דוקא מעוז דמוקרטי), במדינות רבות במרכז המדינה, בפרברים המבוססים, ובעיירות הקטנות והאזורים החקלאיים. כיום הן הנשיאות והן שני בתי הקונגרס נתונים בידי רוב רפובליקני. בניגוד למקובל במדינות מרובות, שדוגלות בעיקרון הייצוג (כמו בישראל), נותנת החוקה בארה"ב סמכויות רחבות לנשיא. משטר זה מכונה בשם "משטר- נשיאות". משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אומנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו ע"י תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארה"ב מכהונתו. הנשיא ה- 17, אנדרו ג'ונסון היה הכי קרוב לכך. סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארה"ב אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, ז"א גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. ה"קבינט" של הנשיא מורכב מפקידים בלבד שהוא נמלך בהם במידה שהוא רוצה בכך, אך בסופו של דבר אין הם אלא עושי רצונו. הקבינט מורכב מהשרים\ מזכירים של יותר מ- 10 משרדי ממשלה, ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).

כלכלה

זכויות אדם ואזרח ארצות הברית היא המעצמה הכלכלית החזקה ביותר שבארצות תבל. לא זו בלבד שהיא עשירה באוצרות טבע, אלא גם רוב שטחיה פוריים, מלבד זאת – יש בשיטה של כלכלת השוק החופשית משום דחף לחתור לעשיית רווחים בקרב הרבה מנהלים בכירים ואנשי מקצוע. השוק המקומי הגדול פועל לטובת פיתוחם של תוצרים המוניים זולים, בשל דרגת ההתפתחות הגבוהה של התעשייה, מועסקים בחקלאות 2.8% בלבד של המפרנסים. חלקם של המועסקים בתעשייה הוא כיום 32% אולם גם מספר זה הולך ויורד. כנגד זה עלה שיעור המועסקים בשירותים ל 65% ויותר. גידולי חקלאות עיקריים: כותנה , ירקות שונים , פירות שונים , פרי הדר , דגנים , פולי סויה, תירס, חיטה. משאבי טבע: ניקל, עופרת , אורניום , טיטניום ,אשלגן , גופרית , פלטינה, עופרת , אבץ , זהב , כסף , כרום , מגנזיט, נפט וגז טבעי. מוצרי תעשייה עיקריים: יצור חומרי גלם, יצוא חיטה , כימיקלים, יצוא תירס , מוצרי נפט, דשנים, נייר, מלט, סוכר, מכוניות. אתרי תיירות חשובים: בארצות הברית קיימים מפלי הניאגרה אשר צונחים על פני צרורות אבן גיר, המונחים בצורה אופקית, בין ימת אירי לימת אונטוריו. עצי ענק גדלים בגן הלאומי סקוויה שבסיירה נבדה. לעצי הענק קוטר של 12 מטר, גובהם הוא כ-130 מטר, וימיהם – עד 4000 שנה.

רשימת המדינות

מכוניות עיר הבירה ושינגטון (להבדיל מהמדינה ושינגטון) אינה שייכת לשום מדינה. בוושינגטון נמצא הבית הלבן, בו יושבים הנשיא, יועציו, שרי הייעוץ השונים, ובו מתקבלות החלטות שונות. בנוסף יש כמה טריטוריות ששייכות לארצות הברית:
- פורטו ריקו
- גואם
- איי הבתולה האמריקאיים

גאוגרפיה

פני הארץ

ארצות-הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה, וקנדה). ביבשה היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מכסיקו בדרום. גבול קנדה-ארה"ב, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארה"ב), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך אין גבול זה יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מכסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים. ממזרח שוכנת ארה"ב לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט (פסיפיק). שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארה"ב (בוסטון, ניו-יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות. פני השטח של ארצות-הברית מותווים על-ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפאלאצ'ים (Appalachian Mountains) מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי רוקי (Rocky) וכן הרי קאסקייד (Cascade) והרי סיירה נבאדה (Sierra Nevada) מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארה"ב, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.

אקלים

בחוף המזרחי (Eastern Sector) - ממוצע הגשמים הוא בין 760-1270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27-32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלורידה, חם ולח כל השנה, ובקיץ אפילו הביל. במרכז (Midwest) - שחון, לא יותר מ-600-800 מ"מ גשם בממוצע שנתי, והגשמים מרוכזים בחודשים ינואר-יוני. בחלק הצפוני עשוי להיות קר מאוד בחורף, ובדרום חם מאוד בקיץ; עד מינוס 46 מעלות צלזיוס (בצפון דקוטה) ועד פלוס 46 מעלות בקיץ (בטקסס). בדרום מערב (South West) - יבש וחם. פחות מ-250 מ"מ גשם לשנה. האוויר היבש נשאר צח גם בקיץ. בערבים קריר. הערפלים והגשמים באים בדרך כלל בחודשי ינואר ופברואר. טמפרטורות של מתחת לאפס קיימות רק בהרים הגבוהים. בהרים (Mid Pacific & Rockies) - אקלים יבש, ושמש במרבית חודשי השנה. הטמפרטורות הן מ-46 מעלות בשקע קליפורניה ועד מינוס 55 בחורף ביילוסטון. בקיץ חם ביום וקר בלילה. שלגי ההרים הגבוהים יורדים בחודשים אוקטובר-מרץ, ונותרים על הקרקע עד מאי-יוני. צפון-מערב (Pacific North-West) - זהו החלק הרטוב של ארה"ב, עד יותר מ-3,800 מ"מ גשם לשנה, מרביתם בחורף. הממוצע לעונה זו הוא 4 מעלות, אך בקיץ יבש והטמפרטורות מגיעות ל-33 מעלות. בוושינגטון ובאורגון ניתכים גשמים כמעט כל השנה. בחוף המערבי (California) יש אקלים ים תיכוני. אולם בשל אורכה הניכר של המדינה יש הבדלים ניכרים בין הצפון לדרום. עונת הגשמים היא בחודשים נובמבר-מרץ. בערבים קריר בצפון, ובהרים יש שלגי חורף. בקיץ חם ויבש, עד סכנה של שריפות יער.

דמוגרפיה

הלבנים, צאצאיהם של המתיישבים והחלוצים הראשונים שהיגרו לארצות הברית, מהווים כ-85 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, אך כיום הלבנים מתערבבים עם עמים אחרים וכך נוצר ערבוב של עמים של כל מיני מדינות כמו אנגליה, צרפת, איטליה וכו'. הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת השחורים, שמונה כ-26 מיליון נפש, כמעט 12% מכלל האוכלוסייה. קבוצות נוספות הם האינדיאנים שמונים 1.3 מיליון נפש, הסינים, היפנים והפיליפינים – כ-1.4 מיליון נפש. קבוצת ההיספנו-אמריקנים מונים כ-15.6 מיליון נפש; הם רובם ככולם קתולים ודוברים בעיקר ספרדית. הדת הגדולה ביותר בארצות הברית היא הנצרות הפרוטסטנטית, אליה משתייכים כ-20 אחוזים מהלבנים בארצות הברית. בחלוקה דתית כללית: 56% פרוטסטנטים, 28% קתולים, 2% יהודים, אחרים.

חינוך

היסוד להשכלה בארצות הברית הוא חוק לימודים המחייב 12 שנות לימוד. בצד מערכת החינוך הציבורי הניתן חינם קיימים הרבה בתי ספר פרטיים, המטפחים במכוון נטיות משותפות. יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.

ראו גם

- בית המשפט העליון של ארצות הברית
- הדוד סם
- מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
- חוקת ארצות הברית
- יהדות ארצות הברית
- נשיאי ארצות הברית

קישורים חיצוניים

- [http://www.bcpl.lib.md.us/~etowner/anthem.html המנון ארה"ב] קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אמריקה
- ja:アメリカ合衆国 ko:미국 ms:Amerika Syarikat simple:United States th:สหรัฐอเมริกา zh-min-nan:Bí-kok

סין

סין היא ישות תרבותית וגאוגרפית במזרח אסיה. בשנת 1949 חולקה בין הרפובליקה העממית של סין לרפובליקה הסינית (טייוואן). המונח סין יכול לציין את סין ההיסטורית, או לעתים קרובות יותר, את הסין ההיסטורית, מנצ'וריה, מונגוליה (הפנימית), טיבט ושינג'יאנג (ראו מפה בחלוקה הפוליטית של סין. בהקשרים רבים "סין" מציינת את הרפובליקה העממית של סין או את סין היבשתית, כאשר "טייוואן" מתייחסת בד"כ לרפובליקה הסינית (מדינת האי). הבירות ההיסטוריות של סין היו בעיקר במזרח. ארבעת הבירות שהחזיקו מעמד זמן רב ביותר הן: נאנג'ינג, בייג'ינג, שיאן ולואויאנג. השפות הרשמיות היו בזמנו: מנדרינית, מונגולית ומנצ'ורית.

היסטוריה

התרבות הסינית היא מהקדומות ביותר בתולדות האנושות. היא הגיעה להישגים יפים בשלב מוקדם, תוך כדי שהיא מקדימה את רוב העולם. בערך משנת 1000 לפנה"ס סין הייתה מורכבת מהרבה ממלכות קטנות. הממלכות אוחדו ע"י צ'ין, תוך כדי יצירת שושלת צ'ין בשנת 221 לפנה"ס. במהלך ההיסטוריה, סין עברה תקופות של אחדות ופרוק, סדר ואנרכיה. במאה ה-13 סין נכבשה ע"י המונגולים, ולאחר שלטון של כמאה שנה, הסינים הצליחו להשתחרר מהעול הזר. במאה ה-18 סין השיגה יתרון טכנולוגי מכריע על פני עמים אחרים במרכז אסיה, למרות זאת ההתקדמות הסינית הייתה מפגרת יחסית לאירופאית ובמאה ה-19 עם פרוץ המהפכה התעשייתית באירופה, המערב עקף אותם. באמצע המאה ה19 הסינים הפסידו למעצמות אירופאיות בשתי מלחמות (מלחמת האופיום הראשונה ומלחמת האופיום השניה) והפכי לחצי קולוניה אירופאית. מרד טאי פינג הוסיף לחוסר היציבות בסין וקורבנות רבים. בתחילת המאה ה-20 פרץ בסין מרד הבוקסרים. לאחר דיכוי המרד, סין הייתה במצב לא יציב שגרם למלחמת אזרחים בין הלאומנים לקומוניסטים לאחר מלחמה ארוכה, הקומוניסטים ניצחו, והלאומנים נאלצו לסגת לאי טיוואן. שני הצדדים הכריזו על עצמם כ"סין האמיתית". לטיוואן קוראים הרפובליקה הסינית מרקו פולו היה בסין.

פוליטיקה

לאחר איחוד ממלכת סין, תחת שושלת צ'ין, סין חוותה עוד 13 שושלות שונות. במשך תקופה של כ-2000 שנה עברו על סין תקופות של איחוד ופרוד, אך רב הזמן, השלטון המרכזי, גם אם היה חלש יחסית, נשאר בידי הקיסר הסיני. הקיסר התייעץ עם גורמים נוספים, בעיקר עם הקבינט וראש הממשלה. לעתים, מושכות השלטון נפלו בידי פקידי ממשל, קרובים שונים או סריסים. כאמור, אירועים כאלה היו נדירים למדי. יחסים עם מדינות חסות נשמרו בעיקר בזכות נישואים, עזרה צבאית ומתנות.

השטח

ראש הממשלה במקור, בתקופה שושלת צ'וו, סין כללה את האזור סביב הנהר הצהוב. במשך הזמן, שטחם גדל בכל הכיוונים, והגיע לשיאו בזמן שושלת טאנג, יואן וצ'ינג. מנקודת המבט הסינית, האימפריה הסינית כללה חלקים מהמזרח הרחוק הרוסי וחלקים ממרכז אסיה בזמן שלטונה של שושלת יואן החזקה (למרות שסין הייתה רק חלק מהאימפריה המונגולית). בדומה למושלי פריבינציות, כמה מלכים זרים שלחו משלחות והגישו מתנות לקיסר הסיני, והקיסר שלח משלחות ומתנות וטעמו. הסינים ראו בזרים ברברים, התלויים בחסדי הקיסר. היחס למדינות עצמאיות היה מעט שונה, אך רק במאה ה-19 הם התחילו לשנות את גישתם המתנשאת ולאמץ חלק מהחוק הבינלאומי המערבי. אימפריית צ'ינג הורידה את חשיבותה של החומה הסינית כמחסום בפני פולשים. בשנת 1683 טיוואן הפכה לחלק מהאימפריה של צ'ינג.

גאוגרפיה

1683 בסין יש מגוון רחב של נופים עם רמות ענק והרים במערב ושפלה במזרח. כתוצאה מכך, הנהרות זורמים ממערב למזרח. כל הנהרות נשפכים לאוקיינוס השקט. רב השטחים הרואים לעיבוד חקלאי נמצאים לאורך שני הנהרות המרכזיים - צ'ינג גיאנג (נקרא גם יאנג צה) וחואנג חא (הנהר הצהוב). כל אחד מהם היווה מרכז לציווליזציות סיניות עתיקות. במזרח לאורח חופי הים הצהוב והים הסיני המזרחי נמצאים מישורים, המאוכלסים בצפיפות. החוף של הים הסיני הדרומי הוא הררי ודרום סין רוויה ברכסי הרים. בכיוון מערב, מצד צפון יש מישור סחף ענק ודרום לו מישור הרווי בהרים בעלי גובה בינוני אך יחד עם זאת נושק להימלאיה, תוך כדי שהוא מכיל חלק מהאוורסט דרום מערב גם כן מכיל רמות גבוהות, בעלי אקלים צחיח. שם נמצאים מדבריות גובי וטאקלה-מאקאן. לאחרונה התעצם תהליך המדבור בסין וסופות חול הפכו למחזה נפוץ באביב.

אקלים

בשל גודלה הענק, האקלים משתנה לרוחבה של סין. האקלים בדרום סין הוא טרופי. בצפון (איפה שנמצאת הבירה בייג'ין) עם חורף קשה. במרכז האקלים הוא ממוזג.

דמוגרפיה

בסין חיו יותר ממאה קבוצות אתניות. מבחינה מספרית, הקבוצה הדומיננטית היא החאן. במשל ההיסטוריה, הרבה קבוצות אתניות נטמעו בקבוצה זו, תוך כדי הגדלת מספרה. למרות שמדובר בקבוצה אתנית אחת, בני החאן עדיין מדברים במספר שפות. ממשלת הרפובליקה העממית הסינית מכירה ב-56 קבוצות אתניות שונות.

שפות לא סיניות בסין

בנוסף לדיאלקטים סיניים, מדוברות כיום בסין עוד כ-160 שפות בקרב מיעוטים אתניים אשר רוכזו באזורים נידחים יחסית:
- בערבות ובמדבריות שבצפון-מערב סין - מיעוטים דוברי שפות טורקיות ומונגוליות.
- ברמת ההימלאיה - מיעוטים דוברי שפות טיבטיות.
- ביערות בצפון-מזרח סין – מיעוטים דוברי שפות טונגוזיות.
- בהרים בדרום-מערב סין - מיעוטים דוברי שפות מון-חמר (Mon-Khmer - כיום מדוברות בעיקר בדרום-מזרח אסיה).
- בדרום סין ישנם מיעוטים דוברי שפות מלאו-פולינזיות (אשר כיום מדוברות בעיקר באיי האוקיינוס השקט ובמלזיה).
- שפות נוספות התקיימו ועברו מן העולם. דוגמא מן ההווה היא השפה המנצ'ורית, אשר במקור שייכת לשליטי צ'ינג (清) - השושלת הקיסרית האחרונה (1644-1911) - ונזנחת כיום ע"י הרוב במנצ'וריה לטובת השפה הסינית.

תרבות ודת

לפילוסופיה הייתה השפעה מכרעת על התרבות, הספרות והדת הסינית. הפילוסופיות הדומיננטיות בסין הן: קונפוציאניזם, טאואיזם ובודהיזם. המסורות הדתיות מגוונות מאד. חלקן דוגלות בפוליתאיזם, חלקן מושפעות בעיקר מהטאואיזם. פרט לכך יש את הבודהיזם והאמונות תפלות רבות. האיסלאם גם הוא נפוץ בסין וכולל עשרות מיליונים של מאמינים, בעיקר בחלק המערבי של סין הקרוב לארצות הקווקז. הספרות הסינית היא מהקדומות בתולדות האנושות. היא נמשכה ללא הספקה פרק זמן עצום בן יותר מכמה אלפי שנים. הספרות הסינית ענפה מאוד. לפני המצאת הדפוס, הספרים נכתבו בעזרת מכחול הטבול בדיו. לשם לימוד האוצר התרבותי הענק הזה הוקמו אקדמיות רבות, חלקן מומנו על ידי השלטון הקיסרי. המשוררים הסיניים (כדוגמת דו פו ולי באי שפעלו בימי שושלת טאנג) מוערכים מאד במערב מאז תחילת המאה העשרים. בשנים האחרונות סין גם מייצאת סרטי קולנוע למערב. הסינים המציאו מספר רב של כלי נגינה כמו: ז'נג, שיאאו וארהו שנפוצו במזרח ודרום מזרח אסיה. הכתיבה הסינית היא קשה מאוד ומורכבת מהירוגליפים. על מנת לפשט את השימוש בשפה, באמצע המאה ה20, הומצא מה שנקרא "סינית מופשטת". גידול עצי הבונסאי התפשט ליפן וקוריאה.

פילוסופיה

הפילוסופיה הסינית בעלת שורשים הסטוריים מרחיקים, והתפתחותה הלכה יד ביד עם התהליכים שהביאו לאיחוד הממלכות בשלטון צ'ין.

פילוסופים וצורות פילוסופיות:

- קונפוציאניזם - קונפוציוס / קונג-דזה (479-551 לפנה"ס), מנציוס / מנג-דזה (374-379 לפנה"ס), סון דזה
- טאואיזם - לאו-טסה - ספר הדרך והסגולה/דאו דה ג'ינג (מאה 4 לפנה"ס), ג'ואנג דזה (270-? לפנה"ס)
- לגליזם - שאנג יאנג, שן בו-חאי (מאה 4 לפנה"ס), חאן פיי-דזה, לי-סה (208-? לפנה"ס)
- מו-דזה (390-460 לפנה"ס בערך)
- בודהיזם - מות הבודהא כנראה במאה ה-4 לפנה"ס בהודו

מדע וטכנולוגיה

פרט להמצאות שכבר צוינו לעיל, הסינים המציאו את הדברים הבאים:
- מצפן
- נייר
- קשת אופקית
- אבק שריפה
- ארכוף
- חשבוניה
- תותח
- רימון יד
- רובה
- מוקשים
- מריצה
- להביור
- רקטות ועוד.

קישורים חיצוניים

- [http://www.haolam.co.il/dest/dest.asp?dest=chn סין באתר העולם ברשת (מדריכי לונלי פלנט בעברית)]
- [http://www.asinah.net/chinaprovinces.html פרובינציות בסין]
- [http://www.chinapictures.org/ תמונות]
- [http://www.zonaeuropa.com/lifeinchina.htm קישורים לתמונות נוספות על סין]
- [http://www.ericdigests.org/pre-9218/china.htm לימוד על סין]
- ja:中国 ms:China simple:China

סיד וישס

סיד וישס נולד בשם ג'ון מייקל ריצ'י (נולד ב-10 במאי 1957, בלונדון) היה חבר בלהקת סקס פיסטולס והשפיע רבות על מוזיקת הפאנק.

המעריץ מספר אחת של הסקס פיסטולס

ג'ון מייקל היה חבר ילדות של ג'וני רוטן סולן הסקס פיסטולס והיה נוהג לבוא להופעות של הלהקה. בהתחלה ג'ון מייקל היה מעריץ אלמוני של להקת הסקס פיסטולס אבל מהר מאוד הוא התפרסם כמעריץ מספר אחת שלהם אחרי שהמציא את ריקוד הפוגו במהלך אחת ההופעות של להקת הסקס פיסטולס. הוא זכה לכינוי סיד וישס (מרושע) לאחר שהכה עם שרשרת ברזל צלם שהגיע לאחת ההופעות של הסקס פיסטולס.

ננסי והסקס פיסטולס

לאחר שהסקס פיסטולס החליטו להוציא את נגן הבס שלהם גלן מטלוק מהלהקה הם קראו לסיד וישס להחליף אותו. סיד שלא ידע לנגן על גיטרה בס הסכים לקבל למרות זאת את ההצעה והצטרף ללהקת הסקס פיסטולס.
בשנת 1977 הכיר וישס את ננסי ספאנג'ן והם נכנסו למערכת יחסים. ננסי שהייתה סוחרת סמים נהגה לסמם את וישס לעיתים קרובות. חברי להקת הסקס פיסטולס לא אהבו את ננסי וניסו להפריד בינה לבין סיד, אך לא הצליחו. לבסוף החליטו חברי הלהקה לפרק את החבילה וסיד החליט לפתוח בקרירת סולו.

מוות ורצח

סיד לא הספיק להגיע רחוק בקרירת הסולו שלו כאשר נעצר בחשד לדקירתה למוות של ננסי בחדרם במלון צ'לסי. בשנת 1979 בזמן שהתנהל משפטו של סיד, וסיד עצמו היה משוחרר בערבות מת סיד ממנת יתר של הרואין שאותה סיפקה לו אימו. וישס, סיד ja:シド・ヴィシャス ko:시드 비셔스

10 בינואר

ה-10 בינואר הוא היום העשירי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 355 ימים (356 בשנה מעוברת).

אירועים היסטוריים ביום זה

- 49 לפנה"ס - יוליוס קיסר חוצה את הרוביקון.
- 1072 - רוברט גיסקארד כובש את פלרמו.
- 1776 - תומס פיין מפרסם את השכל הישר.
- 1806 - בריטניה מביסה את הולנד בקייפטאון.
- 1863 - הקטע הראשון של הרכבת התחתית של לונדון נפתח.
- 1911 - ג'ימי אריקסון מצלם את תצלום האוויר הראשון.
- 1941 - הסכם החכר והשאל מוצג בפני הקונגרס האמריקאי.
- 1942 - מלחמת העולם השניה: יפן פולשת להודו המזרחית ההולנדית (כיום אינדונזיה).
- 1943 - מלחמת העולם השנייה: הכוחות ברה"מ מתחילים לתקוף את החיילי הוורמאכט שכותרו בקרב סטלינגרד
- 1946 - האספה הכללית הראשונה של ארגון האומות המאוחדות (האו"ם)
- 1961 - הספינה "אגוז" טבעה יחד עם 34 מעפילים ממרוקו
- 1979 - וייטנאם מכריזה על הנג סמרין כשליט קמבודיה
- 1996 - חוסיין מלך ירדן מגיע לביקור ראשון בתל אביב.
- 1997 - "פרשת בר-און חברון": בצעד מעורר תמיהה ממנה ממשלתו של בנימין נתניהו את רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בעקבות הביקורת הציבורית מתפטר בר-און מהתפקיד כעבור יומיים בלבד.
- 2001 - נוסדת הויקיפדיה

נולדו

- 1869 - גריגורי רספוטין, מיסטיקן רוסי בעל השפעה בבית הצאר ניקולאי השני (נרצח 1916)
- 1938 - דונלד קנות מדען אמריקאי.

נפטרו

- 1778 - קארלוס ליניאוס, ממציא שיטת הסיווג הביולוגית המודרנית.
- 1862 - סמואל קולט המציא את ההאקדח התופי ויסד את חברת כלי הנשק "קולט" (נולד 1814
- 1961 - דשייל האמט סופר בלשי אמריקאי (נולד 1894)
- 1994 - יגאל הורוביץ פוליטיקאי ישראלי (נולד 1918)

חגים ואירועים החלים ביום זה

----
- 9 בינואר - 11 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי ja:1月10日 ko:1월 10일 simple:January 10 th:10 มกราคม

16 בינואר

ה-16 בינואר הוא היום ה-16 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 349 ימים (350 בשנה בשנה מעוברת).

אירועים היסטוריים ביום זה

- 1574 - איוון האיום מוכתר לצאר הרוסי.
- 1620 - גאבור בתלן מקבל לידיו שני שליש מהממלכה ההונגרית מידי השלטון ההבסבורגי.
- 1909 - המשלחת הראשונה בראשותו של ארנסט שקלטון מוצאת את הקוטב הדרומי
- 1917 - מלחמת העולם הראשונה - נשלח מברק צימרמן.
- 1919 - מתקבל התיקון ה-18 לחוקת ארה"ב ומכירת משקאות אלכוהוליים נהסרת בארה"ב.
- 1942 - מלחמת העולם השנייה - היפנים פולשים לבורמה
- 1945 - אדולף היטלר נכנס לבונקר התת קרקעי (פיהררבונקר)
- 1956 - גמאל עבד אל נאצר (נשיא מצרים) מבטיח לשוב ולכבוש את ארץ ישראל
- 1979 - השאח הפרסי בורח יחד עם משפחתו למצרים, כשנה לאחר תחילת המהפיכה.
- 2003 - שיגור מעבורת החלל קולומביה לטיסה STS-107 - טיסתה האחרונה.

נולדו

- 1977 - אריק זאבי, ג'ודוקא ישראלי.

נפטרו

- 1599 - אדמונד ספנסר (Edmund Spenser) משורר אנגלי.
- 1794 - אדוארד גיבון (Edward Gibbon) היסטוריון אנגלי.
- 1957 - ארטורו טוסקניני (Arturo Toscanini) מנצח איטלקי.

חגים ואירועים ביום זה

----
- 15 בינואר - 17 בינואר
- ינואר
- לוח אירועים שנתי ja:1月16日 ko:1월 16일 ms:16 Januari simple:January 16 th:16 มกราคม

שאח

שאה (בפרסית : شاه), מהמילה הפרסית הקדומה "חשטרה" שמשמעה "מלך", הוא תוארם של מלכי פרס (כיום איראן) והאימפריה הפרסית הקדומה. השאה האחרון, מוחמד ריזה פהלווי, קרא לעצמו "שאהנשאה" ( شاهنشاه ), שפירושו "מלך המלכים" בעת הכתרתו. שושלת המלוכה של האחרונה באירן הייתה שושלת פהלווי המונח השחמטאי "שח" ושם המשחק עצמו ("שח" + "מט" משמעו "מלך מת") נגזרים מהמילה שאה. קטגוריה:איראן: היסטוריה קטגוריה:מלכים ja:シャー ko:샤

מצרים

מצרים (جمهورية مصر العربية "גומהוריית מסר אל-ערבייה") היא החשובה והמאוכלסת ביותר בין המדינות הגובלות בישראל ובין מדינות ערב בכלל. מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון ולחוף הים האדום (ים סוף) במזרח. בצפון מזרח גובלת בישראל, במערב בלוב ובדרום בסודן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במרכזה. זאת משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס שעובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתא בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתא זו מרוכזים השטחים החקלאיים. מצרים נמצאת ביחסי שלום עם ישראל. לאחר חתימת הסכם השלום בשנת 1979.

מקור השם

השם מצרים נזכר בספר בראשית כשמו של אחד מבניו של חם (בנו של נח). בהמשך ספר בראשית נזכר השם מצרים כשם של ארץ. יש להניח שהשם מצרים היה ידוע כשם של מקום עוד לפני שיוחס לאחד האבות הקדמונים. מקור השם אינו ברור, במיוחד לאור העובדה שהמצרים הקדמונים עצמם לא השתמשו בו. מצרים הייתה ידועה כ"שתי הארצות", כיוון שנוצרה מאיחוד של שתי ממלכות פרה־היסטוריות (בתקופת נער-מר, הידוע גם כמלך נמס). ייתכן שזו הסיבה לסיומת הזוגי בשם "מצרים", אם כי סיומת זו הייתה מקובלת ממילא בשמות מקומות. השם הערבי המודרני של מצרים דומה מאוד לשם העברי. ייתכן שמדובר בשם שהתגלגל בשפות שמיות רבות, או שהערבית שאלה את השם מארמית או מעברית. התושבים הקדומים במצרים, אשר ישבו בה בתקופת הממלכה הפרעונית, קראו לה קרמיט, כלומר "אדמה שחורה". זאת בשל צבעה השחור של האדמה הפוריה בעמק הנילוס, וכדי להבדילה מ"דוהראט", "אדמה אדומה", שהיה הכינוי לאדמת המדבר שמסביב למצרים. בתקופה הפרעונית נעשה שימוש גם בשם הות-קה-פתאח שפירושו הוא "מקדש האל פתאח בעיר קה" (שמה המוקדם של העיר מוף, היא ממפיס). השם השתבש בפי היוונים והפך לאגיפטוס, ממנו נגזר שמה של מצרים בשפות המערב, וכן שמם של הקופטים - המצרים הנוצרים.

היסטוריה

אחרי פלישת ההיקסוסים וגירושם לאחר 150 שנה, בשנת 1570 לפני הספירה לערך, המצרים יצאו למסע כיבושים, אך האימפריה המצרית לא החזיקה מעמד זמן רב. האימפריות הגדולות של העת העתיקה - פרס ובבל כבשו אותה והפכו אותה לחלק מנחלתם. למרות הכיבושים, המצרים שמרו על תרבות יחודית, וכאשר אלכסנדר הגדול כבש אותה בשנת 332 לפני הספירה הוא מצא תרבות שונה ומרתקת. לאחר התפרקות האימפריה של אלכסנדר, אחד מהגנרלים שלו, תלמי בן לאגוס, ניכס לעצמו את מצרים והיא היתה תחת שלטון בית תלמי עד המאה הראשונה לפנה"ס. אלכסנדר הגדול לאחר שלטון בית תלמי נכבשה מצרים על ידי צבאות רומא. כאשר האימפריה הרומית חולקה לשניים, מצרים עברה לאימפריה הרומית המזרחית - ההאימפריה הביזנטית. במאה ה־8 נכבשה ע"י המוסלמים. חשוב לציין, שהמצרים של היום הם צאצאי המצרים הקדומים ולא צאצאי ערבים. במאה ה־12 לספירה, עלתה במצרים שושלת הממלוכים ששלטה בה עד המאה ה־16 ואז היא נכבשה שוב, הפעם ע"י האימפריה העותומנית. היו ניסיונות שונים של הנוצרים לכבוש את מצרים, אחד המפורסמים הוא מסע הצלב ה־7 וניסיונו של נפוליון, אך רק האנגלים הצליחו בכך בסוף המאה ה־19. בשנים הללו עלתה חשיבות מצרים בגלל פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 שחיברה בין אירופה לאסיה והחוף המזרחי של אפריקה. במיוחד היתה חשובה התעלה לבריטים ששלטו בהודו. במלחמת העולם הראשונה שימשה כבסיס אנגלי, שממנו תקפו הבריטים את הטורקים בארץ ישראל. במלחמת העולם השנייה שימשה כמחסום אחרון לפני גייסותיו של רומל מלכבוש את ארץ ישראל ולהשתלט על תעלת סואץ. עוד קודם למלחמת העולם השנייה, בשנת 1922 קיבלה מצרים עצמאות חלקית. לאחר המלחמה הפכה מצרים למדינה ריבונית תחת שלטון מלוכני של המלך פארוק. בשנת 1952 התבצעה הפיכה של קצינים בצבא המצרי שהעלו לשלטון את הגנרל מוחמד נאגיב. שנתיים מאוחר יותר הדיח אותו גמאל עבד אל נאצר ששימש כנשיא מצרים עד מותו בשנת 1970. בשנת 1958 התאחדה מצרים עם סוריה ליצירת "הרפובליקה הערבית המאוחדת". במסגרת ניסיונה לצרף גם את תימן לאיחוד, היא התערבה במלחמה שם. האיחוד התפרק בשנת 1961 אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971. את נאצר ירש אנואר סאדאת ששלט עד הרצחו בשנת 1981. מאז שולט במצרים חוסני מובארק.

מצרים ומדינת ישראל

חוסני מובארק עם הקמת מדינת ישראל פלש הצבא המצרי לדרום הארץ, כחלק ממתקפה מתואמת של צבאות מדינות ערב השכנות. המלחמה הסתיימה בהסכם שביתת נשק שנחתם באי רודוס, ואשר קבע את הגבול בין מצרים למנדט הבריטי כקו שביתת הנשק, למעט רצועת עזה שהועברה לידי מצרים. בשנת 1956 פלשה ישראל לסיני בהתקפה מתואמת עם בריטניה וצרפת. בריטניה וצרפת שאפו להחזיר לידיהן את תעלת סואץ שהולאמה על־ידי מצרים זמן קצר קודם לכן. ישראל הייתה מעוניינת בחיסול בסיסי הפדאיון שתקפו מטרות בישראל לעתים קרובות. ישראל כבשה את רצועת עזה וחצי האי סיני, אולם בלחץ ארצות הברית וברית המועצות נסוגה והסכימה להפרדת כוחות על בסיס קו שביתת הנשק. ב־1967 גברה שוב המתיחות בין ישראל למצרים, כיוון שמצרים הפרה את הסכם הפרדת הכוחות, סילקה את משקיפי האו"ם מסיני ומרצועת עזה וסגרה את מיצרי תירן. במקביל החלה מצרים בתיאומים צבאיים עם מדינות ערב אחרות לקראת מתקפה על ישראל. ישראל פתחה במתקפת מנע נגד מצרים, ירדן וסוריה במה שנודע מאוחר יותר כמלחמת ששת הימים. במלחמה זו כבשה ישראל שוב את רצועת עזה וחצי האי סיני. ב־1973 התקיפה מצרים את ישראל במפתיע במה שנודע בישראל כמלחמת יום הכיפורים ובמצרים כמלחמת אוקטובר או מלחמת רמדאן. המצרים הצליחו לכבוש חלקים מחצי האי סיני, אולם לקראת סוף המלחמה הצליחו כוחות ישראלים לכבוש שטחים ממערב לתעלת סואץ ולכתר את הכוחות המצריים בסיני. ב־1974 נחתם הסכם הפסקת אש שבו הוחזר אזור התעלה למצרים, ואשר סיים למעשה את מצב המלחמה בין מצרים לישראל. מפנה דרמטי ביחסים בין המדינות אירע בנובמבר 1977 עם ביקורו של נשיא מצרים דאז, אנואר סאדאת בישראל ונאומו בכנסת. שנתיים לאחר הביקור נחתם הסכם השלום. כיום הגבול בין ישראל למצרים שקט. ישראלים רבים מטיילים בחצי האי סיני, השייך למצרים. עם זאת השלום נחשב ל"שלום קר", ובמצרים קיימת עוינות רבה כלפי ישראל, ואלו מהחוגים התרבותיים והמשכילים היוצרים עמה קשרים מנודים ומוחרמים.

פוליטיקה

סיני ובמזרח התיכון.]] מצרים היא רפובליקה. חוסני מובארק הוא נשיאה של מצרים מאז 14 באוקטובר 1981. הוא מנהיג המפלגה הלאומית דמוקרטית שמנהיגה את מצרים מאז הקרע עם סוריה ב־1978. מצרים הייתה המדינה הערבית הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל. משרדיה הקבועים של הליגה הערבית נמצאים בקהיר. במצרים יש בחירות רב מפלגתיות, אך משקיפי זכויות אדם בינלאומיים מעלים דאגה באשר לחופש הביטוי, הממשלה מתערבת בבחירות מקומיות וכו'.

כלכלה

כלכלת מצרים מתבססת במידה רבה על מאגרי הנפט והגז הטבעי הגדולים הנמצאים בתחומה. בנוסף לכך יש בה מרבצים של פוספטים, מנגן, אורניום, אבן גיר וגבס. החקלאות תורמת 16 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה 40 אחוזים בקירוב מכוח העבודה במשק. רק כשני אחוזים משטחה של מצרים ניתנים לעיבוד חקלאי, רובם בהשקיה. הגידולים העיקריים הם כו