:: wikimiki.org ::
| 25 ביולי |
25 ביולי
ה-25 ביולי הוא היום ה-206 בשנה (207 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 159 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
- 306 - קונסטנטין הראשון מוכרז קיסר האימפריה הרומית על ידי חייליו
- 1261 - קונסטנטינופול נכבשת על ידי כוחות האימפריה הניקאית תחת פיקודו של מיכאל השמיני פלאאולוגוס, מה שמאפשר את יצירתה-מחדש של האימפריה הביזנטית
- 1593 - אנרי החמישי מצרפת ממיר את דתו באופן פומבי מפרוטסטנטיות לקתוליות
- 1799 - באבו-קיר במצרים מנצחים כוחותיו של נפוליון 10,000 חיילים עותומנים תחת פיקודו של מוסטפה פאשה
- 1861 - מלחמת האזרחים האמריקאית: הקונגרס האמריקאי מעביר את החלטת קריטנדן-ג'ונסון לפיה המלחמה היא כדי לשמור את הברית ולא לבטל את העבדות
- 1866 - הקונגרס האמריקאי מחוקק חוק המעניק ליוליסס גרנט דרגת General of the Army (מכונה היום "גנרל 5 כוכבים"). גרנט היה הראשון לקבל דרגה זו
- 1897 - הסופר ג'ק לונדון מפליג כדי להצטרף לבהלת הזהב של קלונדייק, שם יכתוב את ספריו הראשונים
- 1898 - מתחילה פלישת ארצות הברית לפורטו ריקו כשחיילים אמריקאים נוחתים במפרץ גואניקה
- 1907 - קוריאה הופכת לשטח חסות (פרוטקטורט) של יפן
- 1909 - לואי בלריו טס לראשונה מעל תעלת לה-מנש בכלי טייס כבד מהאוויר, מקאלה לדובר תוך 37 דקות
- 1920 - תקשורת: שידור הרדיו הדו-כיווני הטרנס-אטלנטי הראשון
- 1934 - הנאצים מתנקשים בחייו של קנצלר אוסטריה אנגלברט דולפוס כחלק מנסיון הפיכה כושל
- 1943 - בניטו מוסוליני מודח מהנהגת איטליה ומושם במאסר, ממנו הוא משוחרר עד מהרה על ידי הצבא הגרמני
- 1946 - דין מרטין וג'רי לואיס מעלים את מופע הקומדיה הראשון שלהם ב-Club 500 באטלנטיק סיטי, ניו ג'רסי
- 1951 - האחזות הנח"ל הראשונה, "נחלאים א'", (לימים נחל עוז) עולה על הקרקע.
- 1952 - פורטו ריקו הופכת לקהילה עם ממשל עצמי כחלק מארצות הברית
- 1956 - 45 מייל מדרום לאי ננטקט טובעת האונייה האיטלקית "אנדריאה דוריה", לאחר שהתנגשה בספינה "סטוקהולם" בשל הערפל הכבד
- 1969 - מלחמת וייטנאם: נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון מכריז על "דוקטרינת ניקסון" לפיה ארצות הברית מצפה מבנות בריתה האסייתיות לדאוג להגנתן. זו הייתה תחילת שלב ה"וייטנאמיזציה" של המלחמה
- 1973 - החללית הרוסית מרס 5 משוגרת
- 1978 - תינוקת המבחנה הראשונה, לואיז בראון נולדה
- 1984 - הקוסמונאוטית הסובייטית סבטלנה סביטסקייה בחללית סליוט 7 הופכת לאשה הראשונה שבצעה פעילות חוץ רכבית
- 1993 - צה"ל פותח במבצע דין וחשבון כנגד החיזבאללה.
- 1994 - המלך חוסיין ויצחק רבין נפגשים לראשונה בפומבי בבית הלבן וחותמים עם ביל קלינטון על הצהרת וושינגטון
- 1995 - פיצוץ במטרו בפריס, 5 הרוגים ו-85 פצועים
- 2000 - מטוס קונקורד של חברת אייר פראנס מתרסק מיד לאחר שהמריא מפאריס, 109 נוסעי המטוס נהרגים ו-5 אנשים נהרגים על הקרקע
- 2004 - שרשרת אנושית מחברת בין גוש קטיף לכותל בירושלים במחאה על תוכנית ההתנתקות
נולדו
- 1848 - ארתור ג'יימס בלפור, ראש ממשלת בריטניה (ידוע בישראל יותר ב"הצהרת בלפור" שנתן בעת שהיה שר החוץ הבריטי) (נפטר 1930)
- 1905 - אליאס קנטי, סופר, חתן פרס נובל לספרות 1981 (נפטר 1994)
- 1955 - אימן, דוגמנית
- 1967 - מט לבלנק, שחקן
- 1978 - לואיס בראון, תינוקת המבחנה הראשונה
נפטרו
- 1834 - סמואל טיילור קולרידג', משורר אנגלי (נולד 1772)
- 1934 - אנגלברט דולפוס, פוליטיקאי אוסטרי (נולד 1892)
- 1935 - נסטור מכנו, אנרכיסט אוקראיני (נולד 1888)
- 1980 - ולדימיר ויסוצקי, זמר, משורר ושחקן רוסי (נולד 1938)
- 2003 - ג'ון שלזינגר, במאי (נולד 1926)
חגים ואירועים החלים ביום זה
- חג ג'יימס הקדוש, הפטרון של ספרד
- קובה - ערב יום המהפכה
- פורטו ריקו - יום החוקה (1952)
- תוניסיה - יום הרפובליקה (1957)
- איי הבתולה - יום ההפצרה בהוריקנים
- אימפריית האינקה - חג לכבוד אילייפה
----
- 24 ביולי - 26 ביולי
- יולי
- לוח אירועים שנתי
ja:7月25日
ko:7월 25일
ms:25 Julai
simple:July 25
th:25 กรกฎาคม
306
אירועים
- 30 בנובמבר - מרסלוס ה-1 נעשה לאפיפיור
נולדו
נפטרו
ראו גם
----
- המאה ה-3 - המאה ה-4 - המאה ה-5
- 301 302 303 304 305 - 306 - 307 308 309 310 311
קטגוריה:שנים
nb:306
האימפריה הרומית
הקיסרות הרומית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה בה נשלטה רומא וכול השטחים שסופחו לה, על ידי שלטון יחיד קיסרי. התקופה מכונה גם תקופת האימפריה הרומית, למרות שכמדינה, רומא חלשה על שטחים נרחבים והתקיימה כאימפריה עוד בתקופת הרפובליקה הרומית, המונח אימפריה מתייחס לשינוי צורת השלטון של המדינה ולא לאופייה המדיני.
תחילת תקופת הקיסרות הרומית, נתון במחלוקת, שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת 44 לפנה"ס, שנת מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור מתמיד והתאריך המקובל יותר על החוקרים, שנת 27 לפנה"ס, השנה בה נוסד באופן רשמי משטר הפרינקפס של אוגוסטוס.
בשיא כוחה של הקיסרות הרומית היא היוותה מעצמה שכללה בתוכה את כל אגן הים התיכון והיא הייתה אחת מהאימפריות הגדולות והמשפיעות ביותר בעת העתיקה
תאריך קצה של הקיסרות הוא נושא לויכוח רב שנים. מספר התיאוריות לתאריך המדויק של קץ הקיסרות הם רבות ושונות כמו מספר התיאוריות המנסות להסביר למה הקיסרות הרומית הגיעה לקיצה. בין התאריכים המוצעים ניתן למנות את: שנת 284, תאריך יסוד הטטררכיה על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס, שנת 325, השנה בה התכנסה ועדת הכנסייה הנוצרית בניקיאה, שנת 476, שנת הדחתו של הקיסר רומולוס אוגוסטולוס על ידי אודואקר וסופה של הקיסרות הרומית המערבית, שנת 800, שנת הכתרת קרל הגדול לקיסר, שנת 1453, התאריך בו נפלה ביזנטיון לידי האימפריה העות'מאנית ואפילו 1806, התאריך בו פורקה רשמית הקיסרות הרומית הקדושה.
תיאוריות נוספות טוענות שאין בכלל תאריך מסוים שבו הסתיימה תקופת הקיסרות ולאורך סוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים המוקדמים, חל תהליך הדרגתי של יצירת מערכות פוליטיות ומדיניות חדשות מתוך מכלול האימפריה הישנה, שהיטשטשה לה.
הקיסרות הרומית הקדושה
לצורך נוחות, הערך מתייחס עד לשנת 395, מותו של הקיסר תיאודוסיוס הראשון ופיצולה הסופי של האימפריה הרומית לשני גופים מדיניים שונים, האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית, הידועה יותר כאימפריה הביזנטית.
ראו גם
- שלהי העת העתיקה
קטגוריה:איטליה: היסטוריה
קטגוריה:העת העתיקה
קטגוריה:רומא העתיקה
-
קטגוריה:אימפריות
ja:ローマ帝国
simple:Roman Empire
קונסטנטינופול
איסטנבול (בתורכית: İstanbul) היא העיר הגדולה בטורקיה. זוהי אחת הערים העתיקות בעולם, וראשיתה בתקופת יוון העתיקה. בשנת 2000 מנתה העיר כ-13 מיליון תושבים. קיימות הערכות שונות בנוגע למספר התושבים, הנעות בין 11 ל-15 מיליון איש.
גאוגרפיה
איסטנבול שוכנת לחופי מיצר הבוספורוס, רצועת מים המפרידה בין אסיה ואירופה, והעיר בנויה משני צידי המיצר. בכך איסטנבול היא למעשה העיר היחידה בעולם המשתרעת על שתי יבשות. שני גשרים מחברים בין חלקה ה"אסייתי" של העיר לחלקה ה"אירופי". גדתה המערבית (האירופית) של העיר בנויה משני צידי "קרן הזהב" - לשון ים החודרת מהבוספורוס לעומק השטח האירופי. 3 גשרים מחברים בין החלק שמצפון לקרן הזהב לזה שמדרום לו.
מדרום גובלת העיר בים מרמרה, ומצפון מגיעים שולי פרבריה עד הים השחור.
פני השטח הרריים משני צידי הבוספורוס. העיר גם סמוכה למוקדי רעש אדמה, הפוקד את העיר וסביבותיה אחת לכמה שנים.
תולדות העיר
עד 1930 נקראה העיר קונסטנטינופוליס או קונסטנטינופול ובזמן העתיק
ביזנטיון (או ביזנטיוּם).
ביזנטיון היתה פוליס ביוון העתיקה. העיר נוסדה על ידי מתיישבים יווניים ממגארה בשנת 667 לפנה"ס, אשר קראו לעיר על שם מלכם בייזאס. השם "ביזנטיון" (Byzantion) הינו תרגום ללאטינית של השם היווני (Βυζάντιον) - "וי זאן דאון".
הקיסר הרומאי ספטימיוס סוורוס צר על העיר בשנת 196 לספירה והרסה. מיקומה וחשיבותה האסטרטגית הוביל את הקיסר הרומאי קונסטנטינוס (306 - 337 לספירה) לבנות את העיר מחדש בשנת 330 לספירה, וקרא לה בתחילה "רומא החדשה" (Nova Roma) אולם במהרה קרא לעיר על שמו קונסטנטינופוליס (ביוונית: Κωνσταντινούπολη
או Κωνσταντινούπολις, בלאטינית: Konstantinoupolis. תעתיקים מאוחרים של שם זה בעברית: קושטא) - "עירו של קונסטנטין" וקבע אותה כבירתו.
לשיא כוחה הגיעה לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית בשנת 476 לספירה ואילך. בתקופה זו היא הייתה בירת האימפריה הביזנטית בשם קונסטנטינופוליס, ששלטה גם בארץ ישראל ומרכז הנצרות המזרחית שהתפתחה מאוחר יותר לכנסייה האורתודוכסית. מיקומה האסטרטגי - בין יבשות אירופה ואסיה, היותה בקצה דרך המשי וכן קשרי מסחר ימיים עם אפריקה הפכו את העיר למרכז תרבות ומסחר עולמית.
אפריקה
תושבי העיר היווניים ביזנטינים קראו לעיר "אי פולי" - "העיר", מאחר והיא נחשבה בעניניהם ובעיני תושבי האימפריה הביזנטית כמרכז העולם, ובשל היותה העיר הגדולה באירופה באותה תקופה.
העיר נכבשה במהלך מסע הצלב הרביעי בשנת 1204 ונשדדו אוצרותיה, אולם שוחררה על ידי מיכאל השמיני פלאאולוגוס בשנת 1261.
1261
בשנת 1453 נכבשה על ידי הטורקים העותומנים ונהייתה בירת האימפריה (עד לסיומה קיומה של האימפריה - ב־1 בנובמבר 1922), בשם איסטנבול או סטנבול. אולם, רק בשנת 1930 שונה שמה באופן רשמי לאיסטנבול, ועד אז היא היתה ידועה במערב בעיקר בשמה הקודם.
בשנת 1923 הועברה הבירה של תורכיה לאנקרה.
למרות שאיסטנבול כבר אינה בירת טורקיה, היא מהווה ללא ספק את מרכז התרבות, התיירות והמסחר של המדינה, זאת בשל גודלה, מיקומה ומורשתה.
בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 עברה איסטנבול פיתוח נרחב, אולם הקהילה היוונית הגדולה של העיר קטנה מאד בשנים אלה בשל מלחמת תורכיה - יוון, שהובילו לבריחת היוונים ליוון.
בשנות ה-60 ממשלתו של אדנאן מנדרס פעלה לפתח את המדינה, ונבנו בעיר כבישים רחבים חדשים על מנת לקשרה לערים אחרות. פעולות פיתוח אלה נעשו בלי מחשבה על שימור אתרים היסטוריים בעיר, והובילו להרס של ביניינים רבים.
בשנות ה-70 של המאה העשרים, בשל הגירה נרחבת מאנטוליה ועיור נרחב, גדלה העיר בצורה קיצונית. מצוקת מקומות המגורים הובילה לבניית שיכונים רבים ובבנייה זולה ולא בטוחה מפני רעידות אדמה, וכן צמצום רב של השטחים הירוקים סביב העיר.
האתרים ההיסטוריים של איסטנבול (ההיפודרום של קונסטנטיניוס, כנסיית האגיה סופיה ומסגד סולימניה) הוכרזו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1985.
מקור השם
1985]
מקור השם איסטנבול מהמילים היווניות המודרניות "סטין פולי"
(στήν Πόλι) שמקורו במילים ביווניות העתיקות "איסט טן פולין" (εις τήν Πόλι(ν)) שפירושן "אל העיר" - כאשר העיר בה מדובר היא עירו של קונסטנטין או "קונסטנטין - פוליס (פוליס - ביוונית: עיר).
השם "איסטנבול" החל להיות נפוץ בשפה התורכית החל מהמאה ה-19, אף שרבים השתמשו (ומשתמשים גם היום) בצורה המקוצרת יותר המתבססת על הצורה המקורית - "סטמבול" - Stamboul. הוספת צליל "אי" בראשית השם מקובלת בתורכית לפני אותיות "ס" ו"ז", לדוגמא בשם העיר "איזמיר".
מלומדים ערבים נהגו לקרוא לעיר "קווסטנטיני", אבל העותמנים לא השתמשו בשם זה והעדיפו את הגירסה הפרסית: "פאי - אי טאחט" שפירושה בפרסית: "רגל כס המלכות" או "איסלמבול" שפירושו "של האיסלם".
פרסית]
רעידות אדמה
איסטנבול ממוקמת בקרבת שבר צפון אנטוליה - שבר פעיל האחראי למספר רב של רעידות אדמה בשנים האחרונות. קירבת העיר לים השיש מגביר את הסיכון לעיר שכן בעקבות רעידות אדמה עשוייה העיר להיפגע מגלי טסונמי.
השכלה
באיסטנבול הן אוניברסיטאות ציבוריות והן אוניברסיטאות פרטיות:
- אוניברסיטת איסטנבול (İstanbul University)
- אוניברסיטת איסטנבול בילגי (İstanbul Bilgi University)
- אוניברסיטת אישיק (Işık University)
- אוניברסיטת באחצ'שהיר (Bahçeşehir University)
- אוניברסיטת בואזיצ'י (Boğaziçi University) (בעבר נקראה מכללת רוברט).
- אוניברסיטת גאלאטסאראי (Galatasaray University)
- אוניברסיטת ידיטפה (Yeditepe University)
- אוניברסיטת מרמרה (Marmara University)
- אוניברסיטת סבאנג'י (Sabancı University)
- אוניברסיטת פאטי (Fatih University)
- אוניברסיטת קוץ' (Koç University)
- האוניברסיטה הטכנית של איסטנבול (İstanbul Technical University)
- האוניברסיטה הטכנית של יילדיז (Yıldız Technical University)
תחבורה
שדות תעופה
- שדה התעופה הבינלאומי אטאטורק
- שדה התעופה הבינלאומי סאביחה גוקצ'ן
מחוזות העיר
- אבג'ילאר (Avcılar)
- אדאלאר (Adalar) - האיים
- אומראנייה (Ümraniye)
- אוסקודאר (Üsküdar)
- איופ (Eyüp)
- אמינונו (Eminönü)
- אסנלר (Esenler)
- באג'ילאר (Bağcılar)
- באחצ'ליאבלר (Bahçelievler)
- באקירקוי (Bakirköy)
- בויוקצ'קמג'ה (Büyükçekmece)
- בייראמפאש'ה (Bayrampaşa)
- בייאולו (Beyoğlu)
- בייקוז (Beykoz)
- בשיקטאש (Beşiktaş)
- גאזיוסמאנפאשה (Gaziosmanpaşa)
- גונגורן (Güngören)
- זייטינבורנו (Zeytinburnu)
- טוזלה (Tuzla)
- מאלטפה (Maltepe)
- סארייר (Sarıyer)
- סולטאנביילי (Sultanbeyli)
- שילה (Şile)
- סיליברי (Silivri)
- שישלי (Şişli)
- פאטיח (Fatih)
- פנדיק (Pendik)
- צ'אטאלג'ה (Çatalca)
- קאדיקוי (Kadiköy)
- קאיתחנה (Kağıthane)
- קארטאל (Kartal)
- קוצ'וקצ'קמג'ה (Küçükçekmece)
ערים תאומות
לאיסטנבול 26 ערים תאומות:
- אודסה, אוקראינה
- אוש, קירגיזסטן
- אלמאטי, קזחסטאן
- ברצלונה, ספרד
- בוסאן, קוריאה הדרומית
- ג'דה, ערב הסעודית
- ג'והור באחרו, מלזיה
- ג'קארטה, אינדונזיה
- דובאי, איחוד האמירויות הערביות
- דורס, אלבניה
- חרטום, סודן
- יוסטון, טקסס, ארצות הברית
- קאזאן, טאטארסטאן
- מארי, טורקמניסטן
- סרייבו, בוסניה והרצגובינה
- סקופיה, מקדוניה
- סנט פטרסבורג, רוסיה
- עמאן, ירדן
- פלובדיב, בולגריה
- קהיר, מצרים
- קונסטנטה, רומניה
- קלן, גרמניה
- רבאט, מרוקו
- ריו דה ז'נרו, ברזיל
- שימונוסקי, יפן
- שנגהאי, סין
אתרים בעלי חשיבות
ארמונות
- ארמון דולמבאחצ'ה
- ארמון טופקאפי
- הארמון השקוע
- ארמון ביילרביי
מסגדים
- המסגד הכחול (מסגד הסולטאן אחמט)
- מסגד אראפ
- מסגד פטי
- מסגד סולימן
מוזיאונים
- איה סופיה (Ayasofya camii)
- מוזיאון הפסיפסים
מבנים בעלי חשיבות
- מגדל גאלטה
- טירת שבע המגדלים
- הטונל
- אצטדיון אתא תורכ
רחובות
- שדרות איסטיקלל
- כיכר טאקסים
שווקים
- הבזאר הגדול
- השוק המצרי
אתרים אחרים
- איי הנסיכים
- קרן הזהב
- הבוספורוס
גשרים
- גשר גאלטה
- גשר הבוספורוס
- גשר פאטי סולטן מחמט
ספורט
- אצטדיון אתא תורכ
- בשיקטאש
- פנרבחצ'ה
- גלטסראי
- איסטנבולספור AS
ראו גם
- ביזנטיון
- קונסטנטינופול
- נפילת קונסטנטינופול
קישורים חיצוניים
- [http://www.turkey.co.il/istanbul/ מידע והיסטוריה על העיר]
- [http://mypage.iu.edu/~ktuncay/Turkey/index.html תמונות היסטוריות של איסטנבול]
- [http://members.fortunecity.com/fstav1/patrides/patrides.html מוזיאונים באיסטנבול]
- [http://www.photoglobe.info/spc_istanbul.html איסטנבול מהחלל]
קטגוריה:ערים
קטגוריה:ערי חוף
קטגוריה:תורכיה: ערים
-
קטגוריה:אתרי מורשת עולמית
ja:イスタンブール
simple:Istanbul
1593
אירועים
נולדו
נפטרו
- 30 במאי - כריסטופר מרלו, מחזאי
ראו גם
- 1593 בספרות
- 1593 במוזיקה
- 1593 בפוליטיקה
- 1593 במדע
----
- המאה ה-15 - המאה ה-16 - המאה ה-17
- 1588 1589 1590 1591 1592 - 1593 - 1594 1595 1596 1597 1598
קטגוריה:שנים
nb:1593
צרפת
צרפת (France בצרפתית) היא מדינה דמוקרטית הנמצאת במערב אירופה, והיא חברה באיחוד האירופי. השם הרשמי של המדינה הוא רפובליקת צרפת (בצרפתית: République française).
צרפת גובלת בבלגיה ובלוקסמבורג בצפון מזרח, בגרמניה, בשוויץ ובאיטליה במזרח, במונקו בדרום מזרח, באנדורה ובספרד בדרום.
היסטוריה
צרפת הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן. בעת העתיקה ישבו בה הגאלים שהם עם קלטי. יוליוס קיסר כבש את גאליה וצירף אותה לאימפריה הרומית. במאה ה-6 לספירה פלשו לגאליה פרנקים, שהם שבטים גרמאנים. בראש השבטים הללו, שמוצאם בפראנקיה, ארץ הנהר הריין, עמד קרל הגדול שהוביל את מערב גרמניה, דרום צרפת וצפון איטליה למעמד של אימפריה אדירה. במותו, התפתחה באזור תרבות פאודלית, שהגיעה לשיא במאה ה-14. לאחר מלחמת מאה השנים, במחצית השנייה של המאה ה-15, כוחה של המלוכה עלה עד אשר הגיע למעמד של שלטון אבסולוטי. המלך המפורסם ביותר הוא לואי הארבעה עשר, שמסמן את האבסולטיזם הטהור.
בשנת 1789 התרחשה המהפכה הצרפתית, ולאחר כמה שנות שלטון רפובליקני, תפס נפוליון בונפרטה את השלטון ונפתחה תקופת מלחמות נפוליון. לאחר התבוסה בקרב ווטרלו (1815) נאלץ נפוליון לוותר על השלטון והמונרכיה חזרה לצרפת. בשנת 1848, בעקבות התקוממות נוספת, הוכרזה רפובליקה שהחזיקה מעמד 3 שנים ולאחר מכן עריץ נוסף, נפוליון השלישי תפס את השלטון.
התבוסה במלחמת צרפת פרוסיה, והתקוממות שהתרחשה במדינה בשנת 1871 גרמה לנפוליון השלישי לפרוש וכוננה רפובליקה נוספת (השלישית במספר). המלחמה בין צרפת לפרוסיה הביאה עימה לא רק את ביסוסה של האימפריה הגרמנית, אלא גם מורשת של טינה בין צרפת לגרמניה, בעקבות הסיפוח הגרמני של אלזס-לורן.
ב1903 כרתה צרפת ברית, שכונתה "ההסכמה הלבבית" (Entente Cordiale), עם בריטניה, וב-1907 הצטרפה גם האימפריה הרוסית לברית זו.
במלחמת העולם הראשונה נמנתה צרפת עם "מדינות ההסכמה", שנלחמו כנגד "מעצמות המרכז". כניסתה של צרפת למלחמה נעשתה ב-3 באוגוסט 1914, עם הכרזת מלחמה של גרמניה על צרפת.
פעולות גרמניות בקרב ורדן (1916) והכישלון של "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים.
כוח משלוח אמריקאי, בפיקודו של גנרל ג'ון פרשינג, הגיע לקווים בחזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. בעקבות זו החלה הכף נוטה לטובת "מדינות ההסכמה", בסדרה של קרבות על אדמת צרפת.
1,240,000 מחיילי צרפת ו-40,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הניצחון במלחמה, המצב הכלכלי היה גרוע, בעיקר בגלל המשבר העולמי של שנת 1929 ומחירה הכבד של המלחמה.
עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב1 בספטמבר 1939, במהלך מלחמת העולם השניה, הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה. ב10 במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת. הצבא הגרמני המודרני והממוכן, השתמש בטקטיקות של מלחמת בזק והכניע תוך שישה שבועות את הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת. ראש הממשלה התקיף פול ריינו התפטר, ובמקומו בא המרשל אנרי פיליפ פטאן, אשר נכנע לגרמנים ב-22 ביוני 1940.
הכניעה חילקה את צרפת לשני חלקים - צרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, וצרפת של וישי שבה שלטה ממשלת בובות בראשות פטאן, אשר מקום מושבה היה בעיר וישי. הגנרל שארל דה גול נמלט לאנגליה והקים שם את "צרפת החופשית" שכללה צרפתים אשר נלחמו לצד בעלות הברית.
עם פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמנדי ב-6 ביוני 1944 החל שחרורה של צרפת, וב-26 באוגוסט 1944 נכנס הגנרל דה גול לפריס, אשר שוחררה על ידי כוחות צרפת החופשית. בשנת 1945, עם כיבוש יתרת צרפת על ידי בעלות הברית, פוזרה ממשלת וישי וראשיה נאסרו.
לאחר המלחמה הקולוניות הצרפתיות התחילו להתמרד. תחילה באלג'יריה ולאחר מכן בהודו-סין. הצרפתים הובסו, אך המשיכו במשך עשור שנים להיאחז בציפורניים בכל מושבה שלהם. עד היום, צרפת נמנית עם המדינות המעטות שמחזיקות מושבות (גיאנה הצרפתית, קלדוניה החדשה וואליס ופטונה). למרות שצרפת ממשיכה להחזיק במושבות אלה, התפרקות האימפריה הענקית גרמה לכלכלה הצרפתית לצמוח, וכיום היא אחת המדינות העשירות בעולם.
פוליטיקה
צרפת הינה מדינה מרכזית באירופה ובעלת השפעה מכרעת על תרבות העולם. בצרפת הגיעו לידי הבשלה תהליכים שלטוניים ותרבותיים, אשר השפיעו לאחר מכן על העולם כולו. שינויי המשטר בצרפת (ממלוכה אבסולוטית דרך רפובליקה לקיסרות וחוזר חלילה) השפיעו על צורת הממשל בארצות רבות, אשר נשאו את עיניהן לצרפת. רעיונות המהפכה הצרפתית פיעפעו אל העולם כולו, אם בכוחה של המילה המדוברת, או הכתובה עלי ספר, ואם בכוח חרבו של נפוליון.
כלכלה
בזכות התוצר הפנימי הגולמי של צרפת, היא נחשבת למעצמה הכלכלית הרביעית בגודלה בעולם. רבים הם יתרונותיה בתחום זה: תחבורה, טלקומוניקציה, תעשיות מזון וחקלאות, ענף הרוקחות וגם המגזר הבנקאי, הביטוחי, התיירותי, מבלי לשכוח את תחומי המותרות המוכרים יותר (תעשיית העור, הבגדים, הבשמים, המשקאות החריפים ועוד).
העודף המסחרי של צרפת הגיע בשנת 2000 ל-14.03 מיליארד אירו והיא מדורגת כיצואנית הרביעית בעולם בתחום המוצרים (בעיקר נכסי ציוד) ונחשבת השניה בכל הנוגע לתחום השירותים והחקלאות (בעיקר דגנים ומוצרי מזון וחקלאות). צרפת עודנה נחשבת ליצרנית וליצואנית הראשונה באירופה של מוצרים חקלאיים. בנוסף לכך, 63% מהסחר שלה מתבצע עם מדינות אחרות באיחוד האירופי (50% עם האזור שבו האירו הוא ההילך החוקי).
צרפת מדורגת בעולם במקום הרביעי מבין המדינות שבהן משקיעים השקעות זרות במישרין. המשקיעים מעריכים את איכות כוח האדם בצרפת, את רמת המחקר הגבוהה, את השליטה בטכנולוגיות המתקדמות, את יציבות המטבע ואת הוויסות הנכון של עלויות היצור.
- תוצר פנימי גולמי (2000) - 1,404.8 מיליארד אירו
- שיעור הצמיחה של התוצר הפנימי הגולמי (2000) - 3.1%
- אינפלציה (2000) - 1.6%
- עודף מסחרי (2000) - 14.03 מיליארד אירו.
עד 1 בינואר 2002 המטבע בצרפת היה הפרנק. אולם, החל מ-1 בינואר 2002, המועד בו אימצו 12 מדינות באירופה ובהן צרפת מטבע משותף, המטבע בצרפת ובמדינות אלו הוא האירו.
חקלאות:
- משקים חקלאיים - 680,000
- אוכלוסייה העובדת בחקלאות - 885,000
- שטח חקלאי שבשימוש - 330,000,000 דונם, היינו 60% מהשטח של צרפת.
ענפי התעשייה הפעילים ביותר הם: בניין ועבודות ציבוריות, מזון וחקלאות, כימיה, ענפי האופנה והמותרות, תעשיית הרוקחות, ענף המכוניות ועיבוד חומרים.
גאוגרפיה
רוקחות
רוקחות
דמוגרפיה
התפלגות אתנית (זהות תרבותית) של אוכלוסיית צרפת: 92% צרפתים, 3% צפון אפריקנים, 2% גרמנים, 1% ברטונים (חבל ארץ במערב צרפת) 2% אחרים (ממוצא פרובאנסלי, קטלאני ובאסקי).
בצרפת 52 כרכים (מטרופולינים) שבהם יותר מ- 150,000 תושבים.
חמשת הכרכים הגדולים הם:
# פריז - 9.8 מיליון (עיר הבירה)
# ליון - 1.4 מיליון
# מרסיי אקס-אן-פרובנס - 1.4 מיליון
# ליל - 1.1 מיליון
# טולוז - 0.9 מיליון
האוכלוסייה בצרפת מתחלקת מבחינה דתית בצורה הבאה: 81 אחוזים קתולים, שני אחוזים פרוטסטנטים, עשרה אחוזים מוסלמים, אחוז אחד יהודים, חמישה אחוזים אינם משתייכים לדת מסוימת.
בכל הנוגע לשפות המדוברות, השפה העיקרית היא הצרפתית אולם במדינה מדברים גם בפלמית, אלזאסית, ברטונית, באסקית, קטלאנית, פרובאנסלית וקורסיקנית.
תיירות
את צרפת פוקדים יותר מ-15 מיליון תיירים זרים והיא נחשבת למדינה המתויירת ביותר בעולם. לכן בצרפת יש:
- 20,000 בתי מלון
- 8000 מגרשי קמפינג
- 890 כפרי נופש
- 181 אכסניות נוער
- 41,000 בתי אירוח כפריים וקהילתיים
- 22,000 חדרים בבתים פרטיים.
האתר הכי גבוה והכי "מקובל" לפי התיירים הוא מגדל אייפל.
צרפת מגיעה למקום השלישי בעולם מבחינת ההכנסות מתיירות, אחרי ארה"ב ואיטליה, עם הכנסה של 25.6 מיליארד אירו. מבחינת מספר מבקרים, צרפת היא המדינה עם מספר התיירים השנתי הגבוה בעולם. ב–2001 ביקרו בה 76.5 מיליון תיירים מרחבי העולם, שהם יותר מ– 10% מהיקף התיירות העולמית. צרפת ניחנה בנופים ובאתרים היסטוריים מגוונים ביותר, במורשת אדריכלית וגסטרונומית רחבת-היקף, בבתי מלון מסוגים שונים ובתשתיות תחבורה מפותחות היטב. כל אלה הם יתרונות המושכים קהל, לצד ארועי ספורט ותרבות בינלאומיים (גביע העולם בכדורגל ב–1998, פסטיבלי תיאטרון, מוזיקה וקולנוע ועוד).
קישורים חיצוניים
- [http://www.national-anthems.net/files/820_MP3_946937384a9adb491b7f422192120de6/up_franceX.mp3 המרסייז(ההמנון הצרפתי)]
קטגוריה:מדינות העולם
קטגוריה:מדינות אירופה
קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
-
als:Frankreich
fiu-vro:Prantsusmaa
ja:フランス
ko:프랑스
ms:Perancis
simple:France
th:ประเทศฝรั่งเศส
zh-min-nan:Hoat-kok
הכנסיה הקתולית
הכנסייה הקתולית היא הפן הממסדי של הנצרות הקתולית. מרכזה נמצא בקריית הוותיקן שברומא.
כנסייה זו נוסדה בשנת 313 עם קבלת הנצרות באימפריה הרומית. היא הממשיכה של הכנסייה הנוצרית המקורית שהקים פטרוס הקדוש. הכנסייה מחזיקה בנכסים רבים: קרקעות, יצירות אומנות, והון רב.
מבנה הכנסייה הקתולית
בראש המערכת ההירככית של הכנסייה הקתולית עומד האפיפיור שהוא ראש הכנסייה ויושב על כסאו של "פטרוס הקדוש", האפיפיור הראשון.
האפיפיור נחשב לבכיר שליחיו של ישו ונתפס כנציג אלוהים עלי אדמות. סמכותו מוחלטת לא רק באמונה ומוסר אלא גם בעניני משמעת וניהול הכנסייה. אפיפיור מוחלף רק עם מותו, לאחר שראשי הכנסייה מתכנסים ומחליטים על אפיפיור חדש (בחירה זו מסומנת בהעלאת עשן לבן, סימן שהפך למטבע לשון).
תחת האפיפיור נמצאים הקרדינלים, ה"סנט" הנוצרי המורכב מבעלי כוח והשפעה. ההירארכיה הכנסיתית מתחת לאפיפיור מורכבת מארכיבישופים, בישופים וכמרים. כל אלה אמורים להעביר את החסד האלהי למאמינים.
חלק מאנשי הכנסייה הקתולית הם נזירים ונזירות, הפורשים מהעולם ומתחייבים לחיי ציות, עוני ופרישות במנזרים.
העולם מחולק ל2275 בישופיות. בראש כל אחת מהם עומד ארכיבישוף האחראי על רווחתם הדתית של המאמינים בבישופות שלו.
הפולחן בכנסייה הקתולית
הכנסייה טוענת כי היא הוקמה ע"י ישו כדי לגאל את נשמות מאמינו.
הכנסייה משיגה מטרה זאת ע"י לימוד ודרך ניהול סקרמנטים.
מרכז החיים של הקתולים הוא טקס המיסה שנערך כל יום ראשון ובמספר ימים קדושים נוספים כגון: חג המולד ויום פטרוס הקדוש.
כל הקתולים מחויבים להשתתף בטקס המיסה. חלק נוסף וחשוב אחר של חיי הקתולים הם ה"שעות הקנוניות" שהינן תפילות שמתרחשות כל יום בזמנים קבועים.
קתולים בעולם
לכנסייה יש מאמינים ברוב מדינות העולם.
באמריקה 30 אחוז מהאזרחים הם קתולים,
באירופה 40 אחוז,
באפריקה 20 אחוז,
ובאסיה רק 3 אחוז.
- באירופה יש רוב קתולי במדינות: אוסטריה,בלגיה,קרואטיה,צרפת,הונגריה,אירלנד,איטליה,מלטה,פולין,פורטוגל,סלובקיה,סלובניה וספרד. כמו כן גם כמעט בכל מדינות אמריקה הלטינית יש רוב קתולי. באסיה יש רוב קתולי בפיליפינים ובמזרח טימור.
- בגרמניה,הולנד,שוויץ וצפון אירלנד יש כמות כמעט שווה של קתולים ופרוטסטנטים.
- בארצות הברית יש יותר קתולים מאשר בכל כנסייה אחרת בעולם, בעקבות הגירה גדלה ממדינות כמו:איטליה,אירלנד גרמניה. וכיום רבע מתושבי ארצת הברית הם קתולים.
מספר הקתולים בעולם ממשיך לגדול. והגדילה בין השנים 1978 ל-2000 היתה 288 מיליון בני אדם.
ראו גם
- פילוג הכנסייה הנוצרית
קטגוריה:נצרות: זרמים
קטגוריה:ארגונים בינלאומיים
ja:カトリック教会
ko:카톨릭
simple:Roman Catholicism
נפוליון
נפוליון בונפרטה (15 באוגוסט 1769 - 5 במאי 1821) (צרפתית: Napoléon Bonaparte). בעברית נכתב גם "נפוליאון" (ידוע גם כנפוליון הראשון). כיהן כשליט צרפת בשנים 1799 עד 1814 ובשנת 1815 למשך מספר חודשים. בשיאו, הוביל את צרפת לכיבוש רוב אירופה המערבית והמרכזית. היה מהדמויות החשובות ביותר שעיצבו את תחילת המאה ה-19.
נפוליון עלה לשלטון בהפיכת ה-18 בברימר לאחר קריירה מזהירה כאיש צבא. לאחר שביסס את מערכות השלטון הפנימיות בצרפת וייצב את המדינה לאחר התקופה הסוערת של המהפכה הצרפתית. הוא יצא למסע כיבושים בכל אירופה וכונן את "הקיסרות הראשונה" בראשותו. מעצמות אירופה הוותיקות התנגדו לו וגרמו להפלת משטרו ולהגלייתו לאי אלבה. הוא הצליח לברוח מהאי, לשלוט בחזרה בצרפת תקופה קצרה שמכונה "מאה ימים" עד שהובס בקרב ווטרלו ונשלח לגלות באי סנט הלנה שם נפטר והוא עוד לא בן 52.
נפוליון הוא גם המייסד של שושלת בונפרטה. אחיו כיהנו כמלכים בארצות שכבש באירופה. בנו, נפוליון השני הוכרז על ידו כמלך רומא ואחיינו, שידוע גם בתוארו "נפוליון השלישי", כיהן כשליט צרפת (נשיא ואחר כך קיסר) בין 1848 ל-1870.
נפוליון מכונה "מונרך נאור" משום ששלטונו התאפיין בסובלנות ובפיתוח המערכות האזרחיות. אחת מתרומותיו הלא צבאיות החשובות של נפוליון היא "קוד נפוליון" (1804). קוד זה היה רפורמה בחוק הצרפתי שבוססה על ההכרה בכך שכל בני האדם נולדו שווים ובעלי זכות לרכוש. הכרזה זו כללה גם את היהודים.
ילדותו ועלייתו כחייל
1804]
נפוליון נולד ב-15 באוגוסט 1769 למשפחת אצולה מקומית בעיר אז'קסיו (Ajaccio), בירת קורסיקה, שנים מועטות לאחר שהאי עבר לשליטה צרפתית. אביו, קרלו בונפרטה, דאג לחינוך בנו בצרפת כבר מגיל תשע.
בזמן המהפכה הצרפתית, היה בן 20 ונעשה קצין בצבא הצרפתי. נלחם בצבאות בריטניה וספרד, בתומכי המלוכה ובלאומנים שונים כולל במולדתו קורסיקה. התבלט כאסטרטג צבאי מחונן, וניהל כמה קרבות שבהם זכו כוחותיו לניצחון מוחלט. ב-1793, בהיותו בן 24 בלבד, הועלה לדרגת גנרל - בריגדיר.
באותן שנים שלאחר המהפכה הצרפתית, סבלה צרפת מחוסר יציבות פוליטית הן מבית והן מבחוץ. מדינות שונות ניסו לפלוש לצרפת כדי לדכא את המהפכה ואילו בצרפת עצמה היו קרבות בין תומכי המלוכה למהפכנים. גם בקורסיקה הייתה מלחמת אזרחים, ומשפחתו של נפוליון גורשה משם על ידי הלאומנים הקורסיקאים בראשותו של פאולי.
בהמשך הוא פיקד על גייסות צרפתיים שנלחמו בצבא האוסטרי על אדמת איטליה. הצלחתו הייתה כבירה עד כדי כך שהצליח להגיע לפרברי וינה.
בשנת 1796, בעת שהיה קצין בכיר, נשא נפוליון לאשה את ז'וזפין דה בוהרנה, שהיתה אלמנה ואם לשני ילדים.
מסעו למצרים וארץ ישראל
ב-1798 הטילה עליו הממשלה הצרפתית הנבחרת לכבוש את מצרים מידי הבריטים. יש הטוענים כי משימה זו הוטלה עליו כדי להרחיקו מפאריס לאחר התגברות הפופולריות שלו בציבור. המטרה העיקרית של המסע היתה לנתק את בריטניה, אויבתה המושבעת של המהפיכה הצרפתית, מהודו, תוך פגיעה בממלוכים, בני בריתם.
נפוליון כבש עד מהרה את קהיר וסביבותיה אך נותק מצרפת בעקבות השמדת הצי הצרפתי על ידי האדמירל הבריטי הורציו נלסון בקרב אבוקיר. נפוליון ביסס את שלטונו במצרים והחל לנוע לאורך חוף הים התיכון לכיוון ארץ ישראל. הוא כבש את כל ערי החוף של אותה תקופה: אל-עריש, עזה ויפו, שם טבחו חייליו אלפיים שבויים תורכיים. לאחר מכן התקדם צבאו צפונה, כבש את חיפה ועמק יזרעאל וצר על עכו.
נפוליון צר על עכו כחודשיים, אולם העיר, בשליטתו של אחמד אל ג'זאר, הייתה מבוצרת מדי והתגוננה היטב בעזרת צבא תורכי שהגיע מסוריה ובסיוע כוחות בריטים בפיקודו של האדמירל סידני סמית. יש האומרים כי הודעתו של נפוליון במהלך המלחמה, כי אם תצלח דרכו, והארץ תכבש על ידו, תוחזר הארץ לידי היהודים, נועדה לכבוש את לבו של חיים פרחי, יועצו ואיש סודו של אל ג'זאר. צבא נפוליון נאלץ לסגת בחזרה למצרים. בעיתון ישן גילה נפוליון על הפסד איטליה לכוחות אוסטריים ורוסיים ועל התוהו ובוהו הכולל השורר במדינה. הוא אסף סביבו כ-500 אנשים והפליג בספינה מהירה לצרפת. עיקר הצבא נשאר במצרים תחת הנהגתו של קלובר.
התקופה בה שהה במצרים היתה בעלת חשיבות לא רק צבאית אלא גם תרבותית. נפוליון עצמו, וחוקרים שהביא עמו, תרו את מצרים בחיפוש אחר עתיקות. בתקופה זו החל המחקר על התרבות המצרית העתיקה, נתגלו קברים ומומיות של מלכיה, ונתגלתה אבן הרוזטה שבעזרתה פוענח מאוחר יותר הכתב המצרי העתיק ("כתב חרטומים") ע"י ז'אן פרנסואה שמפוליון.
עלייתו כדיקטטור וכיבוש אירופה
למרות כישלונותיו האחרונים במזרח התיכון, לא נתפס המסע ככישלון ולאחר שחזר לפאריס ב-1799 מונה נפוליון כמפקד הצבא. זמן קצר אחר כך יזם הפיכה שהעלתה אותו לשלטון כדיקטטור. זה היה סיום התקופה הקצרה שבה היתה צרפת דמוקרטיה לאחר המהפיכה.
מלבד כיבוש צפון איטליה מידי האוסטרים (בשנית) בשנת 1800 ניצל נפוליון את שנות שלטונו הראשונות לביסוס מעמדו בצרפת והחזרת היציבות למדינה. הוא ביצע מספר רפורמות במערכת החינוך, המשפט, הפיננסים ומערכות השלטון. רפורמות אלו היווו את הבסיס למערכות האזרחיות בצרפת לשנים רבות. בשנים אלו נוצר גם "קוד נפוליון" שריכז את הזכויות של אזרחי המדינה.
1800]
בשנת 1804 הגיע נפוליון להסדר עם הכנסיה הקתולית והאפיפיור שעומד בראשה. כחלק מהסדר זה הוכרה הקתוליות כדת המדינה אולם מינוי אנשי הכמורה הושאר בידי נפוליון. בשני בדצמבר אותה שנה הכתיר נפוליון את עצמו כקיסר צרפת בברכת האפיפיור. במהלך הטקס הניח נפוליון את הכתר בעצמו על ראשו כדי לא ליצור מראית עין של כפיפות לאפיפיור. גם ג'זפין הוכתרה כאשת הקיסר. חצי שנה מאוחר יותר, הוכתר נפוליון במילנו גם כמלך איטליה.
בשנת 1803 הכריזה בריטניה בשנית מלחמה על שלטונו של נפוליון. ב-21 באוקטובר 1805 הובס הצי של נפוליון ביחד עם הצי הספרדי על ידי הצי הבריטי בקרב טרפלגר. כישלון זה הנציח את שליטתה הימית המוחלטת של בריטניה שנמשכה עד מלחמת העולם הראשונה.
לאחר קרב זה החל נפוליון במסע כיבושים נרחב ברחבי יבשת אירופה כנגד כל המעצמות שהתנגדו לשלטונו. בדצמבר 1805 ניצח נפוליון את צבאות אוסטריה ורוסיה בקרב אוסטרליץ. באוקטובר 1806 הוא ניצח את צבאות פרוסיה בקרבות יינה ואאוארשטט (Jena, Auerstedt). בהמשך הוא כבש את פולין וכונן שם נסיכות בובה תחת השפעתו. באותה עת נפוליון נמנע מלפלוש לרוסיה ובמקום זאת הוא חתם על חוזה טילזיט שביסס את הברית עם הצאר אלכסנדר הראשון שחילקה את אירופה בינהם.
לאחר מכן פנה נפוליון מערבה, פלש לספרד ומינה את אחיו למלך. אחת המטרות החשובות של צעד זה היתה ניסיון לכפות מצור כלכלי על בריטניה, האויבת שנפוליון לא הצליח להכריע. אולם, צעד זה לא נחל הצלחה. לאומנים ספרדים התקוממו כנגד השלטון הזר ונעזרו בצבאות בריטים שפלשו ב-1808 לספרד ופורטוגל.
ב-1810 גירש נפוליון את ז'וזפין, שלא ילדה לו ילדים, ונשא לאישה את מרי-לואיז, בתו של קיסר אוסטריה. היא הוכרזה מיד כקיסרית. נולד לו בן אחד ממרי-לואיז שנקרא נפוליון-פרנסיס-ז'וסף-צ'ארלס בונפרטה (1812-1833). לימים הוא יקרא נפוליון השני ויוכתר על ידי אביו כמלך רומא למרות שלא שלט בה מעולם. מלבדו היו לנפוליון כמה ילדים לא חוקיים.
לאחר תקופת רגיעה מסויימת החלו בעיות גם בחזית המזרחית כאשר הברית עם רוסיה נכשלה. הצאר אלכסנדר הראשון סירב לשתף פעולה עם נפוליון כנגד הבריטים. ב-22 ביוני 1812 פלש צבא נפוליון לרוסיה. בתחילה הוא כבש את פולין, שבה כונן שלטון בחסות צרפתית. במקום להתנגד, הכוחות הרוסים נסוגו כשהם מושכים את צבא נפוליון לתוך שטח רוסיה. ב-12 בספטמבר 1812 התרחש קרב עקוב מדם בבורודינו שבפאתי מוסקבה בין כוחות נפוליון לצבא הרוסי, שהסתיים ללא נצחון לצד מסוים. הצבא הרוסי המשיך בנסיגתו, כשהוא מאפשר לנפוליון להכנס למוסקבה. אולם, לפני שנסוגו הציתו הרוסים את העיר כדי שלא תוכל לשמש כבסיס לצבא נפוליון.
נפוליון חיכה לשוא לכניעת הצאר הרוסי. משכניעה זו לא הגיעה, נסוג נפוליון חודש לאחר מכן בחזרה. בשלב זה החל כבר צבא נפוליון להדלדל. מחצי מיליון החיילים שהחל עימם את הפלישה נותרו רק 100,000. נפוליון נטש את צבאו וחזר לפאריס.
נסיגה זו היוותה שינוי בגישה האירופית כלפי נפוליון. הוא לא נראה יותר בלתי מנוצח ועמים רבים ניצלו גילוי חולשה זה כדי להשתחרר משליטת הצרפתים. בין ה-16 עד ה-19 באוקטובר 1813 התקבצו צבאות רוסיה, פרוסיה ואוסטריה להלחם בחיילי נפוליון בקרב לייפציג. קרב זה כונה "קרב האומות". בקרב זה נחלו הצרפתים כישלון מוחלט. במקביל, נחלו חיילי נפוליון תבוסות גם באיטליה ובספרד.
ב-1814 התאחדו בעלות הברית (בריטניה, רוסיה, פרוסיה ואוסטריה) נגד נפוליון ופלשו לצרפת. ב-31 במרץ הם הצליחו לכבוש את פאריס. הסנאט החליט להדיח את נפוליון מתפקידו כקיסר. הוא נמלט לפונטנבלו, ושם התפטר ב-6 באפריל והעביר את השלטון לבנו. אבל בנות הברית לא הסתפקו בכך, הכריחו אותו ב-11 באפריל להתפטר ללא תנאי, ולצאת לגלות באי אלבה, אי בים התיכון המרוחק כ-20 ק"מ מחופי איטליה. נפוליון הורשה לשמור את התואר קיסר אבל נקבע כי האימפריה שלו היא רק האי הקטן הזה. הוא קיבל קצבה שנתית של 2 מיליון פרנק ממשלת צרפת, והורשה לקחת איתו מספר קטן מקציניו וחייליו. ב-20 באפריל הוא נפרד מרוב צבאו ונאמניו בפונטנבלו והחל את המסע לאי גלותו. השלטון בצרפת עבר ללואי השמונה עשר, כמלך צרפת.
תקופת שלטונו השנייה (שלטון 100 הימים)
גלותו של נפוליון באי אלבה היתה קצרת ימים. בסוף פברואר 1815 הוא נמלט מהאי ונחת בחופי פרובאנס. כוחות הצבא שנשלחו כדי לעצור אותו קיבלו אותו כמנהיגם. הוא החל לצעוד לעבר פאריס כאשר לאורך המסע מצטרפים לשורותיו חיילים ומתנדבים רבים מקרב העם. הוא הגיע לפאריס ב-20 במרץ 1815 עם צבא סדיר של 140,000 חיילים וכ-200,000 מתנדבים. לואי ה-18 נמלט מפאריס עם הגיע כוחות נפוליון שחזר להיות השליט בפועל. תקופת שלטונו זו מכונה "מאה הימים".
מאה הימים
המעצמות הזרות לא קיבלו את חזרתו לשלטון. הקרב הסופי התחולל ב-18 ביוני בווטרלו שבדרום בלגיה המודרנית בין הצבא הצרפתי לבין הצבא הבריטי והצבא הפרוסי בראשותם של, הדוכס מוולינגטון וגרהארד לברכט פון בליכר. הצבא הצרפתי הובס בקרב זה, ונפוליון חזר לפאריס. בתחילה קיווה לתמיכה עממית, אך בשזו לא באה, התפטר ב-22 ביוני לטובת בנו ששהה באוסטריה. הוא ניסה להמלט מצרפת דרך נמל רושפור, אך הוא היה מכותר על ידי ספינות בריטיות, וב15 ביולי נפוליון נתפס על ידי הכוחות הבריטים. בסך הכל שלט נפוליון בצרפת מאה ימים לפני שהובס. לאחר כניעתו, הוחזר לואי ה-18 לשלטון.
גלות אחרונה - ומות נפוליאון
הפעם הבריטים לא הסתכנו בבריחה נוספת של נפוליון והגלו אותו לאי סנט הלנה בדרום האוקיינוס האטלנטי, אי מבודד ביותר, 2,800 ק"מ מחופי אפריקה. באי זה בילה נפוליון את שארית חייו, מ-17 באוקטובר 1815 ועד למותו ב-5 במאי 1821. יש הטוענים כי הורעל על ידי הבריטים. בשנים האחרונות חקרו מספר חוקרים את שרידיו וטענו כי מצאו בשערו עדויות לרעל.
הרעל שנמצא בשערו הוא ארסן, שנחשב באותה תקופה לתרופה כנגד מחלות מסוימות. כיום הדעה המקובלת היא כי נפוליון מת מהרעלה, וסביר שכך היה, הרי שלא היה זה בכוונה תחילה להרוג אותו, אלא לרפא אותו ממחלות אחרות ובכך לתת לו למות מוות טבעי.
הוא נקבר בסנט הלנה. ב-1840 הובאה גופתו לפאריס ונקברה בבניין האינוואליד.
גובהו
בניגוד לדעה הרווחת, נפוליון לא היה נמוך במיוחד. יש שתי סיבות עיקריות לבלבול זה. הראשונה היא העדר השיוויון בין הרגל הצרפתית לאנגלית. במותו, גובהו היה 5 רגלים ו־2 אינצ'ים צרפתיים השווים ל-5 רגלים ו-6.5 אינצ'ים אנגלים, או 1,69 מטרים. כלומר, נפוליון היה גבוה במעט מהצרפתי הממוצע של תחילת המאה ה-19. הסיבה השנייה היא כינוי החיבה של נפוליון בפי חיילי המשמר שלו: הם קראו לו "הרב"ט הקטן" - le petit caporal כאשר הכוונה ב"קטן" היא לא גובהו הנמוך, אלא היחסים החמים שהיו בינו לבין חיילי המשמר.
ראו גם
- המלחמות הנפוליוניות
קישורים חיצוניים
| | |
